שיעור בוקר 23.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 581

מאמר ס"ז. "סור מרע"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 581, מאמרי "שמעתי", מאמר ס"ז, "סור מרע".

אני שמח מאוד שיש לנו קשר טוב, גם רוחני וגם גשמי, וירטואלי. המאמר הוא מאמר מיוחד מאוד, הוא פותח לנו הרבה שאלות, כולל שאלות מעשיות שמתעוררות מתוך העבודה שלנו בעשיריות, בקבוצה, לכן כדאי לנו לברר אותן. ומה שעוד תרצו לשמוע ממני, ככל שאני מסוגל אענה על כל מה שתרצו לדעת ולהתקדם לחיבור, ומחיבור בינינו לבורא.

נלך למאמר ס"ז מ"שמעתי", "סור מרע".

כתוב כך, מה שרשם רב"ש מפי בעל הסולם.

סז. סור מרע

שמעתי אסרו חג סוכות תש"ג ירושלים

"צריכים להזהר ב"סור מרע". לשמור את הד' בריתות." בעל הסולם אומר שיש לנו ארבע הגבלות שאנחנו צריכים, חייבים לשמור עליהן אם אנחנו רוצים להגיע לברית, לחיבור עם הבורא.

התנאי הראשון לקשר עם הבורא הוא ברית עיניים.

"א. ברית עינים, שהוא להזהר מהסתכלות בנשים. והאיסור מלהסתכל הוא לאו דוקא משום שיכול לבוא לידי הרהור. והראיה לזה הוא, שהרי האיסור חל גם על זקן בן מאה שנים." שזה לא בא לו מהטבע הגשמי,"אלא הטעם האמיתי הוא, משום שזה נמשך משורש עליון מאד, שהזהירות הזו היא, שאם לא יהיה נזהר, יכול לבוא חס ושלום להסתכלות בהשכינה הקדושה. ודי למבין" זאת אומרת, זה בכלל לא שייך כביכול להורמונים כי מדובר בזקן בן מאה, ולא לשום תנאי גשמי, אלא זה מגיע מהשורש הרוחני. בכל הבריתות האלה מדובר על הרוחניות שבדבר ולא על גשמיות.

בעל הסולם אומר כך, "והראיה לזה הוא, שהרי האיסור חל גם על זקן בן מאה שנים. אלא הטעם האמיתי הוא, משום שזה נמשך משורש עליון מאד," דווקא ממקום אחר לגמרי, שאם אדם נזהר, אז הזהירות הזאת עוזרת לו להתקרב לגילוי הבורא ולאחוז בו, להיכנס לאחד מהקשרים עם הבורא שנקרא "ברית". יש כאלו ארבע בריתות, דרגות אחיזה בבורא, התקשרות עם הבורא, שדווקא על ידן אדם מתקרב לדבקות השלמה. "שאם לא יהיה נזהר, יכול לבוא חס ושלום להסתכלות בהשכינה הקדושה."

וכאן יש כבר כמה דברים, נניח זקן בן מאה לא צריך שום כוח להתגבר על הסתכלות על נשים, לכן הכוונה היא הסתכלות על השכינה הקדושה, שצריך לבדוק את עצמו ולשמור על עצמו להיות למעלה מההתקשרות לעל מנת לקבל, לקבל את כל הדברים כך שהם שייכים לברית עיניים. זאת אומרת, צריך להיות כל הזמן במצב שמעלה את עצמו למעלה מכל ההתעניינות במשהו לעצמו. זו הדרגה הראשונה בהגבלה שאנחנו צריכים לעשות על עצמנו.

ודאי שהיא כוללת את האינסטינקט, הנטייה הטבעית הגדולה ביותר שיש בכל אדם ואדם שהיא הסתכלות בנשים, שבצורה אינסטינקטיבית פועלת בנו. זה תואם לרצון להתקרב למילוי, כי המילוי הכי גדול, אינסטינקטיבי במין האנושי הוא מין, לכן הברית היא "ברית עיניים". אם אתה נותן לעצמך אפשרות לראות על מנת לקבל, להיות בקשר עם הרצון שלך, זאת אומרת אתה פותח את הרצון שלך לעל מנת לקבל, אז ודאי שמתוך זה אתה כבר לא יכול להגיע לבריתות האחרות. אפשר להגיד שהבריתות האלה פועלות לפי י' ה' ו' ה'.

"ב. ברית הלשון, היינו שיהיה נזהר באמת ושקר. שענין הבירורים, שישנם כעת, לאחר חטא אדם הראשון, הוא בירור של אמת ושקר. מה שאין כן טרם חטא עץ הדעת, היה הבירורים בענין של מר ומתוק." זאת אומרת, הספיק לאדם הראשון להרגיש שזה מר וזה מתוק, ואז ההרגשה הזאת, מר או מתוק, סייעה לו, עזרה לו, הראתה לו אם הוא נמצא באמת או שקר, כי היה אצלו עניין אמת כמתוק ועניין שקר כמר. "מה שאין כן טרם חטא עץ הדעת, היה הבירורים בענין של מר ומתוק. מה שאין כן כשהבירור הוא באמת ושקר, הוא אחרת לגמרי. שיש לפעמים, שתחילתו מתוק וסופו מר. לכן יוצא, שיש מציאות של מר, אבל מכל מקום זהו אמת".

זאת אומרת, קודם היה לנו בירור איך להבדיל בין אמת ושקר בעניין העיניים, ועכשיו אמת ושקר הוא בעניין הברית, שכמו שקודם היה אסור להסתכל בנשים, זה הבירור הראשון שלנו, אז הבירור השני הוא באמת ושקר, שזו כבר צריכה להיות עבודה שכלית. שאדם צריך לדעת כבר יותר עמוק מה הוא חושב, מה הוא רוצה, מה דעתו, ועד כמה הוא מסכים עם עצמו או לא.

"לכן צריכים להיזהר, שלא לשנות בדיבורו, הגם שהוא חושב, שהוא משקר רק לחבירו. אבל צריכים לדעת, שהגוף הוא כמו מכונה, כפי שהיא רגילה ללכת, כך היא ממשכת ללכת. לכן, כשמרגילין אותה בשקר ורמאות, אז אי אפשר לו ללכת בדרך אחרת. ומשום זה האדם בינו לבין עצמו גם כן מוכרח ללכת בשקר וברמאות."

זאת אומרת, במידה שאדם משקר לאחרים, באותה מידה הוא בא ומשקר לעצמו ולא יכול להבדיל בין אמת ושקר במה שהוא רואה, במה שהוא מרגיש, במה שהוא חושב, במה שהוא מחליט. כי אם משקר לאחרים אז ודאי שכך ישקר לעצמו.

"לכן צריכים להיזהר, שלא לשנות בדיבורו, הגם שהוא חושב, שהוא משקר רק לחבירו. אבל צריכים לדעת, שהגוף הוא כמו מכונה, כפי שהיא רגילה ללכת, כך היא ממשכת ללכת. לכן, כשמרגילין אותה בשקר ורמאות, אז אי אפשר לו ללכת בדרך אחרת. ומשום זה האדם בינו לבין עצמו" זאת אומרת גם לעצמו, "גם כן מוכרח ללכת בשקר וברמאות." ואז הוא כבר לא יודע מה אמת ושקר בתוכו ומה אמת ושקר כשהוא מדבר עם אחרים, אין כבר את ה"דיפלומטיות" הזאת באדם, אלא במידה שרוצה לרמות את החבר, באותה מידה הוא בטוח מרמה את עצמו, למרות שלא מרגיש. וזו הבעיה, שגם לא מרגיש את זה.

"ולפי זה יוצא, שהאדם מוכרח לרמאות את עצמו, ובשום אופן אין הוא מסוגל לומר לעצמו את האמת, משום שאין הוא מוציא טעם מיוחד בהאמת". אין לו אפשרות לזהות אם הוא משקר את עצמו או אומר את האמת. ולכן כשהוא כבר נמצא בהתקשרות לחברים, ואני כבר לא מדבר על כל העולם, בצורה שהוא לא יכול לתת על זה דין וחשבון, אין לו לזה שום אפשרות, אין לו ראיות, אפשרות לבדוק איפה האמת ואיפה השקר.

זה נקרא "ברית לשון".

"ואפשר לומר, מי שחושב שמרמה את חבירו, אינו אלא שמרמה להשם ית'," זאת אומרת את הבורא, "משום שחוץ מגופו של האדם נמצא רק השם ית'. כי מעיקר הבריאה, שהאדם נקרא נברא, הוא רק בערך עצמו. שהקב"ה רוצה בכך, שהאדם ירגיש את עצמו למציאות נפרד הימנו ית'. אבל חוץ מזה," מהרגשת האדם הזאת, שהוא מרגיש את עצמו כנפרד, "הכל הוא "מלא כל הארץ כבודו"." כך הבורא עושה כלפי האדם, שתהיה לו הרגשה כזאת.

"לכן כשמשקר לחבירו, הוא משקר להבורא ית'." זה אותו דבר, מאותו רגע, מתחילת השקר ועד סופו, בכל הבנת השקר. וזה לא חשוב באיזו מידה אדם מרגיש שהוא משקר או לא. אם הוא היה מרגיש שהוא משקר והיה מבין שבזה הוא כביכול גם משקר לבורא, זה עוד היה בסדר, כי היתה לו אז אפשרות לתקן ולעשות משהו. מה שאין כן, מצד אחד, כשהוא נכנס להתכללות כזו של קשר כזה עם הבורא, אז כבר אין לו כל שליטה. ומצד שני, דווקא בגלל זה יש לו את חומרת הברית הזאת, שאסור לו לשקר לחברו.

"לכן כשמשקר לחבירו, הוא משקר להבורא ית'. וכשמצער לחבירו, הוא מצער את הקב"ה. לכן אם האדם רגיל לדבר אמת, זה יביא לו תועלת לגבי הקב"ה. היינו אם הבטיח משהו להקב"ה, אז הוא ישתדל לשמור את הבטחתו, משום שהוא לא רגיל לשנות בדיבורו." גם כלפי החבר "ועל ידי זה יזכה ל"ה' צלך"." זה מושג שאומר שכאשר האדם הופך להיות ממש צל של הבורא ומתחיל להרגיש שמה שקורה לו בכל רמ"ח האיברים, זאת אומרת בכל החושים, בכל הרצונות, בכל מחשבות, שהכל מגיע לו כי זו העתקה מהבורא, כתוצאה מהדבקות השלמה "ועל ידי זה יזכה ל"ה' צלך". שאם האדם יקיים, מה שהוא אומר הוא עושה," שמקיים את מה שאומר, זאת אומרת ש"פיו וליבו שווים" כמו שאנחנו אומרים שאין אצלו הבדל בין מחשבה דיבור ומעשה, "גם הקב"ה יקיים כנגדו." וזה נקרא ""ברוך אומר ועושה"." שמה שהוא אומר הוא עושה, שאין לו הבדל בין זה לזה, ולכן אפילו הדיבורים הם נחשבים כעשייה. זו עוד דרגה מיוחדת של הדבקות.

"ויש סימן בשמירת הלשון, שלא לדבר על כל שאפשר, משום שע"י דיבורו הוא מגלה את מצפוני לבו, ועל ידי זה יש אחיזה לחיצונים." שגם אם רוצה או לא, אבל הוא מדבר דברים כאלה על מצבים פנימיים, ששם כבר אסור לגלות אותם, ודווקא עם הדיבור, יש הבדל בין מחשבה ודיבור. "ועל ידי זה יש אחיזה לחיצונים. מטעם, כי כל זמן שאין האדם נקי בתכלית," שממש דבוק במחשבות לבורא "וכשהוא מגלה משהו מפנימיותו, אז יש כח לסטרא אחרא לקטרג למעלה" זאת אומרת במערכת העליונה, של ההנהגה וההשגחה, "ולהתלוצץ מעבודתו. ואומרת, איזה עבודה הוא נותן למעלה, הלא כל כוונתו בעבודה זו היא רק למטה.

ובזה יתורץ קושיא עצומה, הלא ידוע ש"מצוה גוררת מצוה", ולמה אנו רואים שהרבה פעמים שאדם בא לידי נפילה מעבודתו?

אלא כנ"ל, משום שהסטרא אחרא מסטנת ומקטרגת על עבודתו. ואח"כ היא יורדת ונוטלת את נשמתו." לא די שהיא לא נותנת לו להיכנס לקדושה, אלא אפילו מה שהיה לו עוד קודם נעלם ממנו, נמחק. "היינו, לאחר שכבר הסטינה למעלה, ואמרה שאין עבודתו נקיה, אלא שעובד בבחינת קבלה לעצמו, אז היא יורדת ונוטלת את נשמת חיים שלו, בזה שהיא שואלת להאדם: "מה עבודה הזאת?"." והאדם מסכים שבעבודה הזאת אין לו כל חשיבות. "לכן, אפילו שכבר זכה לאיזה הארה של נשמת חיים, הוא מאבד את זה חזרה." אתם מבינים שהעליות והירידות הן בצורה כזאת שזה נעלם מהאדם, וזה כדי שיעוררו, יגרו אותו לעלות עוד יותר למעלה. זה דבר רגיל לתחילת הצעד החדש הבא, אבל יש ירידות כאלה שלוקחים ממנו את מה שהשיג והוא יורד פעמיים כביכול.

"והעצה לזה - "הצנע לכת". שהיא לא תדע מעבודתו," ה"סטרא אחרא", הרצון לקבל, לא יידע מה האדם עושה. אנחנו צריכים לשאול כאן, ודאי, איזה משחק יש לנו, אבל הרצון לקבל ממלא אותי, הוא יודע כל דבר שקורה לי, אני לא יכול לברוח ממנו, לסגור אותו באיזה מקום באיזו פינת הלב או המוח אלא הוא מגיע ושולט בי מבפנים. אז הוא אומר "לא" "והעצה לזה - "הצנע לכת". שהיא לא תדע מעבודתו," איך זה יכול להיות? הוא כולו נמצא בפנים, בתוכי. לא. יש ענין שאת מה שמגלים בלב אפשר עדיין לאחוז בזה ולא לתת להתפרץ. האדם שמקבל התעוררות של הרצון לקבל שלו, האגואיסטי, יכול לעצור אותו בכמה מצבים, בכמה דרגות. ולכן מדובר כאן על הבריתות, על דרגות שורש א' ב' ג' ד', שאנחנו צריכים לדעת איך אנחנו עובדים עם הרצון לקבל שלנו בזה שמעכבים אותו, מקיפים אותו, זאת אומרת סוגרים אותו כך שהוא לא יפרוץ אלא אנחנו נשלוט עליו מכל הצדדים. באמת זאת המטרה. הרצון לקבל, הרע, אנחנו לא יכולים למחוק אלא אנחנו יכולים רק לסגור אותו ולשמור אותו. לכן הוא אומר "והעצה לזה - "הצנע לכת". זאת אומרת לעשות איזו סגירה עליו. "שהיא לא תדע" הסטרא אחרא, האגו שלנו "שהיא לא תדע מעבודתו," של האדם ,"בסוד "מליבא לפומא לא גליא [מהלב לפה - לא מתגלה]". שאז גם הס"א לא יכולה לדעת מעבודתו, משום שהיא לא יודעת, רק מה שמגלים על ידי דיבורים ומעשה," אז אם אדם שומר את ברית הלשון ושומר את ברית העיניים, "בזה היא יכולה להתאחז." כבר הוא עושה שני צעדים מאוד חשובים להתרחק מהאגו שלו.

"וצריכים לדעת, שעיקר יסורים ומכאובים באים על ידי המקטרגים." זאת אומרת אותם הרצונות ומחשבות שמתעוררים מהאגו שלנו, מבפנים ומדליקים את האדם לכל מיני פעולות לעשות עבירות בברית העיניים ובברית הלשון. "והעצה לזה - "הצנע לכת". שהיא" הסטרא אחרא, האגו שלנו "לא תדע מעבודתו, בסוד "מליבא לפומא לא גליא [מהלב לפה - לא מתגלה]". שאז גם הס"א לא יכולה לדעת מעבודתו, משום שהיא לא יודעת, רק מה שמגלים על ידי דיבורים ומעשה," זאת אומרת על ידי ברית העיניים וברית הלשון "בזה היא יכולה להתאחז."

"וצריכים לדעת, שעיקר יסורים ומכאובים באים על ידי המקטרגים." זאת אומרת העיקר מה שעוצר אותנו להתקדם לדבקות השלמה. "לכן עד כמה שאפשר, צריכים להזהר מלדבר. ויותר מזה צריכים לדעת, אפילו כשמדברים דבורי חול," משהו שלא שייך בדיוק לדרך שלנו, לבירורים שלנו, לחיבור בינינו ולבורא, "גם כן מתגלה" אפילו בדיבורי חול "מצפוני לבו. וזה סוד" כתוב "נפשי יוצאה בדברו". וזהו ברית הלשון, שצריכים להזהר.

ועיקר השמירה צריך להיות בזמן עליה," בכללות הוא אומר על כל הבריתות "כי בזמן הירידה קשה ללכת בדרגת ושמירת גדולות." אבל גם מתחשבים במצב של האדם ולכן יש הבדל בכמה הוא לא שומר או כן שומר את הבריתות האלה בזמן העליות והירידות.

זה מאמר שאפשר לקרוא אותו הרבה פעמים וכל פעם אתם תראו בין המילים עוד ועוד הבחנות חדשות. אבל כדאי לנו כתוצאה מזה להשתדל להגביל את עצמנו. זאת אומרת לעשות דגש על החיבור בינינו ומבינינו לבורא ואת כל יתר הדברים להוריד בחשיבותם, לא כל כך חשוב לנו כמה הם יהיו נמצאים בנו.

העיקר זה הבריתות. בריתות בינינו וברית עם הבורא על ידי ההגבלה, זו הגבלה שאדם צריך להגביל את עצמו ברצון לקבל שלו בעצם. אבל הרצון לקבל אצלנו, אנחנו יודעים שהוא מתפתח ב י' ה' ו' ה' ארבע דרגות. הדרגה הראשונה שלו זה ברית עיניים. דרגה שניה ברית הלשון ועל עוד שתי דרגות אנחנו נדבר בפעם אחרת.

שאלה: מאמר מאוד יפה שנכנס באמת פנימה מאוד עמוק. בחלק הראשון, ברית העיניים, מה הקשר בין העיניים לבין הרצון לקבל? יותר קל לי עם אמת ושקר.

עיניים, גם לפי הפיזיולוגיה, תשעים ומשהו אחוז מהמידע שלנו על העולם אנחנו מקבלים מהעיניים, מהראיה. זאת אומרת האדם כל הזמן מחפש. קח מצלמה ותתחיל לצלם כל הזמן עיניים של אדם, אתה תראה שכל פעם הן נמצאות בתנועה אפילו כשהוא מסתכל על משהו אחד, הוא כל הזמן בכל זאת מזיז את העיניים, כמו מכ"ם, כמו משהו שמזהה את המטרה. אתה לא יכול לזהות מטרה שלא זזה. כדי לזהות משהו, אתה צריך לזהות מה שאתה רוצה לזהות ומשהו שנמצא לידו, קצת שונה ממנו. ואז כל פעם בבדיקת ההבדל בין שני הדברים האלה, אתה שומר על מה שאתה מסתכל.

ידוע לנו מחכמת הקבלה. כל העבודה שלנו היא להגיע לאמת, לבורא, לדביקות בו, אבל אנחנו לא יכולים להיות מכוונים לבורא ולדביקות, לרוחניות, אלא אם כן אנחנו גם מזהים משהו אחר חוץ ממנו. בכל מכשירי הניווט שאנחנו בונים, חיפוש, רדארים למיניהם, כדי לזהות את המטרה אנחנו צריכים למדוד אותה כלפי משהו שנמצא מחוץ לה וכך אנחנו כל הזמן לומדים. כמו טיל שנמצא בטיסה, בתנועה למטרה, הוא לא יכול להיות בדיוק במטרה הוא כל הזמן, כל הזמן, משנה, משנה את הכיוונים שלו כדי לדעת איפה הכיוון הנכון.

גם בעולם שלנו, זה נובע מרוחניות, כל הזמן אנחנו צריכים למדוד את עצמנו כלפי משהו לא נכון, לא אמיתי, לא מדויק, אבל דווקא בזכות זה שיש לנו כאלה דברים, כך אנחנו מתקדמים לבורא. אם אפשר כך להגיד לפי הזמנים, אחרי שהבורא מחליט שצריך להיות נברא והנברא צריך להגיע לדרגתו, ולהגיע לזה במאמצים משלו. מה עושה הבורא? הוא בונה את היצר הרע, דבר הפוך ממנו ואנחנו כל פעם על ידי זה שבודקים באיזו מידה אנחנו מתקדמים לבורא, ולא מתקדמים, מתקדמים באופן אחד ובאופן שני, וכן ולא וכן הלאה, ואז על ידי כל מיני בדיקות כאלה, אנחנו יכולים לברר באיזו מידה אנחנו קרובים יותר ויותר לבורא עצמו. וכל פעם הכיוון שלנו הוא כמו טיל שמתקרב.

זה כל הניווט. כל הרגשות שלנו כלפי בני האדם, ביחסים בינינו, בנויים על דבר והיפוכו. ואם אין לנו אחיזה במשהו חוץ מהדבר שאנחנו רוצים, אז גם מה שאנחנו רוצים זה לא אמת. לכן ארבע הבריתות האלו, בכל אחת מהן, גם בדיבור יש \ נכון ולא נכון, גם בראיה יש נכון ולא נכון. בכל הדברים האלה אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מכוונים את עצמנו וכך אנחנו מגיעים לדבקות השלמה.

שאלה: כשאדם עובר על ברית העיניים ועל ברית הלשון, בתוכו נולדת מלחמה מאוד גדולה שהוא לא מצליח לצאת ממנה והוא מרגיש שהוא הולך לאבד הכול. מה העצה בשביל להפוך את הדבר הקשה הזה לתיקון גדול?

קודם כל על ידי החברים. אם אנחנו מדברים על הפתרון הנכון, הוא יכול לבוא רק מתוך קשר עם הסביבה. אז להתקשר עם החברים, ומהקשר עם החברים להבין שהבורא משחק עימו ואין בזה שום דבר אמת אלא רק לקרב אותו למטרת ההתפתחות של הקבוצה, היא האמת. ולכן אם הוא לא חושב על עצמו אלא חושב על התקדמות הקבוצה, אז כבר יכול לבחור בזה את ההתפתחות הנכונה, התנועה הנכונה, כיוון נכון.

מה שאין כן אם חושב רק על עצמו, אז אין בדרך הזאת בכלל למה לנווט אותו, לכוון אותו, ואז כל הבריתות האלה, ברית העיניים וברית הלשון וכו', לא יעבדו לכוון אותו, כי אין לו מכשיר שעל ידו הוא יכול לבדוק את עצמו ולכייל את עצמו, אם הוא לא נמצא בעשירייה. אנחנו צריכים להשתדל להבין את המצב שלנו.

שאלה: אבל יש רגע שבו כולנו צריכים לעשות מעבר בהרגשה הזאת שהחבר תיאר. אנחנו עובדים בשביל עצמנו, ואז אנחנו צריכים לעבור, לתת לחבר, לתת לקבוצה, לתת לכלי, לתת לחברים ככל האפשר יותר. אז איך אנחנו יכולים לעזור לחברים האלה להגיע להרגשת הזאת שאתה מתאר? גם אני צריך את זה.

לפי דוגמה. דוגמה, זה מה שצריך לתת. להראות דוגמה, אין יותר, רק כך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני. לתת דוגמא כלפי החבר, ותפילה עבורם, עבור החברים כלפי הבורא.

שאלה: בעל הסולם מדבר על שתי קטגוריות, על שקר ועל אמת. ביחס לאיזו נקודת אפס ניתן להשתמש בקטגוריות האלה, איפה נקודת החשבון? מה בעל הסולם לוקח כאן בחשבון כשהוא מדבר על הקטגוריה של אמת ושקר?

גם לאמת וגם לשקר יש משקל יחסי. כי מה שהיה אצלי קודם אמת, היום זה כבר שקר, וכך אני מתקדם בסולם, שמאל ימין, שמאל ימין, כך אני הולך. ואין ימין, אלא דווקא כשהוא מתבסס על השמאל. הגעתי מימין, אחר כך שוב תהיה עליו ביקורת, וירידה כביכול, אבל זו עלייה בשמאל, למרות שאנחנו חושבים שזאת ירידה. וכך אנחנו כל הזמן צריכים לבדוק את עצמנו.

תלמיד: בעל הסולם כותב שמי שמרמה את חברו, מרמה את הבורא.

כן. הוא אומר שחוץ מגופו של אדם נמצא רק בורא, ומה שאנחנו רואים כבני אדם, ובמיוחד החברים, אנחנו צריכים להבין שהבורא נתן לנו כזאת הזדמנות לראות מין אילוזיה, דמיון, שכך אנחנו רואים אותם כבני אדם. אבל זה כדי שנוכל לאט לאט לתקן את החושים שלנו, ולהתקרב בזה לבורא, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

תלמיד: יוצא אם כך שאני לא צריך לרמות את החברים?

וואדי שלא. לכן הוא אומר שנראה לאדם שהוא משקר רק לחבר, אבל בעצם הוא משקר לבורא. כך הוא כותב.

תלמיד: בדיוק את זה אני לא מבין. לפעמים בחלק מהמאמרים בעל הסולם אומר שאנחנו צריכים לשחק בפני החברים את מצב הגדלות, ושזה לא תלוי במצב האמיתי שלי, ואילו כאן הוא אומר שאני לא צריך לשקר.

אבל הכוונה שלך על ידי זה היא לעורר את החברים, לעשות לטובתם.

תלמיד: אז ההערכה היא ביחס לכוונה שלי?

וודאי. תמיד אנחנו שוקלים הכול לפי הכוונות שלנו.

שאלה: עד כמה ניתן לייחס את האזהרה להישמר מדיבורים לדיאלוג הפנימי של אדם עם עצמו, ועד כמה לשיח שלו עם אנשים, ועד כמה לדיבור עם חברים?

חכמים אמרו, שלא מצאתי יותר טוב לאדם משתיקה. אז לדבר פחות ככל האפשר זה הכי בריא. אפילו בצורה גשמית, כולם נמצאים כל הזמן בדיבורים, ועדיף פחות ככל האפשר. תדבר עם עצמך בפנים כל הזמן, כאילו שיש לך חבר פנימי, ואתה נמצא איתו ביחסים כאלה שאתה רוצה לגלות את הבורא בקשר ביניכם. תזהה שהקבוצה נמצאת בך, ותדבר איתם, כך הכי טוב. ומבחוץ כשאתה מדבר, אתה מדבר רק לעניין, על עבודה, משפחה, דברים הכרחיים לחיים הגשמיים שלנו, במידה שהם הכרחיים.

שאלה: בתחילת המאמר בעל הסולם כותב על ארבע בריתות, בינתיים שמעתי על שתיים, אז אני לא יודע איפה עוד שתיים מתחבאות?

יש פה איזה קטע שהוא אומר שבמצב לפני חטא עץ הדעת היינו בגישה של "מהו מתוק". אני תמיד חשבתי ש"מהו מתוק" זה גישה בהמית. בעצם לפני חטא עץ הדעת זה מצב של מושלמות, אז לא בדיוק הבנתי את העניין.

כל החושים שלנו, כל המחשבות שלנו, הכול מסודר בצורה כזאת, שבשימוש הנכון שלהם אנחנו מגיעים לדבקות בבורא. לכן לחשוב שזה לא שייך, או כן שייך, בינתיים זה בסדר, כמו שברוב הדברים, אנחנו טועים, אבל אין שום דבר שהבורא ברא שאין בו צורך. ולכן בכל הנטיות שלנו, בכל הטעמים, בכל הרגשות, המחשבות, אנחנו תמיד צריכים לזהות לאיזו ברית הם שייכים, וככל האפשר, להיזהר או להשתמש.

שאלה: אם חבר אומר את האמת שלו והאמת שלו היא ביקורת נגד חבר או נגד העשירייה, כמה חשוב להיזהר בזה ואיך אפשר להימנע מזה?

אני לא יכול להגיד במשפט אחד, אנחנו צריכים תמיד לראות עד כמה זה מועיל לדרך או לא, וגם בזה יש לכל אחד ואחד דעות משלו. אני חושב שהעיקר כאן לעשות בדיקה אחת, האם זה עוצר אותנו, הורס אותנו בחיבור, או בכל זאת יכול לקדם, ולפי זה להחליט. וגם להשתדל "על כל פשעים תכסה אהבה", יש דברים שאתם לא יכולים לעקור מהאדם ולא יכולים לעקור מהקבוצה, אלא אם אתם מכסים אותם באהבה, אז בטוח שעל ידי זה תתקדמו. צריכים לנסות עוד ועוד, "אין חכם כבעל ניסיון".

תלמיד: איך יודעים, איך מבררים אם זה הורס או מקדם בעשירייה?

מה שהעשירייה כולה מחליטה זה בטוח מקדם. ולפחות מקדם בזה שאתה מכניע את עצמך כלפיי העשירייה וממשיך איתם.

אני מבין שאני לא יכול לתת תשובה אחת לכל מה שיש לכם לשאול, אבל תתחילו קצת יותר להשתמש בכללים של החיבור ואז תראו איך זה עובד. אנחנו יכולים ברוב המקרים לא לקבל תשובה ברורה על הבעיה, אלא אם אנחנו מתעלים למעלה מהבעיה לחיבור אז בו אנחנו נמצא את התשובה. בצורה היקפית כזאת. אני לא פותר את הבעיה בצורה ישירה, אבל אם אני משתמש בבעיה הזאת להתחברות יתר אז זה מביא אותי לפתרון הנכון.

שאלה: אם האמת זה בעצם חיבור, אז אם אנחנו משקרים בשביל לגרום לחיבור אנחנו עדיין נמצאים באמת?

אנחנו לא יודעים מה זו אמת, ולא יודעים מה זה חיבור. אנחנו צריכים בכל פעם, לעת עתה כשאנחנו נמצאים באיזה מצב, להשתדל ללכת לפי הכללים האלה שבעל הסולם אומר לנו בשתי הבריתות האלו לפחות, ב"ברית העיניים" וב"ברית הלשון", ואז לפחות בזה אנחנו כבר נתקדם למטרה. ואחרי שנעדכן את הבריתות האלו, נבין את הבריתות האחרות, שלוש וארבע.

שאלה: לגבי ההנחיה לא לגעת ברצון, איך לעבוד דרך הפריזמה הזאת של כללי החברה, של כללי העשירייה ודברים מהסוג הזה, ביחס להנחיה של לא לגעת וכולי?

אנחנו עוד נדבר על זה ואתה תראה מתוך הפרקטיקה איך צריכים לעבוד עם הבריתות האלה.

שאלה: לפי איזו תפיסה אנחנו רואים את המציאות?

אנחנו רואים את המציאות בתוך הרצון לקבל שלנו. וכאן מדובר איך אנחנו יכולים לכייל את הרצון לקבל שלנו, שדרך כל הדמיונות שלנו שזה קבוצה וחברה ואנושות והעולם, הוא יקבל מהבורא את היחס שלו ככל האפשר אמיתי, נקי. על זה מדובר. זאת אומרת, ארבע הבריתות האלו הן מין מערכות כיול שלנו ישירות לבורא.

שאלה: לגבי "ברית עיניים", בעל הסולם כותב שהאיסור הזה נובע לא ממחשבות טמאות, אלא מהסכנה לראות את השכינה הקדושה. מה הקשר בין שכינה לאישה, וכיצד ניתן לראות שכינה בתוך האישה?

הוא מדבר כאן על האדם שכדי להגיע לבורא הוא צריך להתעלות למעלה מהרצונות האגואיסטיים, הגופניים שלו, ואחר כך גם הרצונות האנושיים, ואחר כך גם הרצונות הרוחניים. זאת אומרת להשתמש בכל הרצונות האלו בצורה שכולם יהיו לעל מנת להשפיע, מחוץ לאדם. כמו שהבורא כולו משפיע מחוץ לו לבני אדם, כך אנחנו כדי להרגיש את יחס הבורא אלינו צריכים להיות גם ביחסים כאלו כלפיו, לכן יש לנו בעיקר את ברית העיניים.

מה זה "ברית עיניים"? "ברית עיניים" מכוונת אותי לא לאישה ולא לכלום, אלא למקור שממנו אני מקבל את ההשפעה הכי חשובה. יש לנו מלכות, זעיר אנפין, בינה, חכמה, אז "עיניים" זו חכמה, הברית העליונה ביותר.

לכן בעל הסולם נותן לנו דוגמה "אל תסתכל על נשים", כי הדחף למין הוא הדחף הכי גדול בכל הטבע, והוא נמצא בנו כתוצאה מהברית הזאת, ברית עיניים. כי על ידי הדחף הזה אנחנו מתפתחים, אנחנו מולידים, אנחנו מתקשרים. הנטייה הזאת היא הרצון לקבל הגדול שנמצא במין המפותח, לא בתינוקות, לא בילדים קטנים, והמשיכה הזאת נותנת לנו אפשרות להתקיים. כמו שכתוב, יש לנו שלושה רצונות בסיסיים, אוכל, מין, משפחה, ואחר כך כסף, כבוד, מושכלות, לכן כך אנחנו צריכים להשתדל להשתמש בכל הנטיות הללו.

שאלה: כתוב שהסטרא אחרא יכולה להיאחז רק בדיבור ובמעשה. מה הדבר אומר לגבי תגובה נכונה שלנו למחשבות של טומאה?

את המחשבות אנחנו צריכים להשתדל לכוון על ידי המעשים שלנו בקבוצה. אין לך שום אפשרות להשפיע על המחשבות שלך, אלא דרך חברים, דרך כל מיני גורמים חיצוניים אתה יכול להשפיע על המחשבות. אבל לא בצורה ישירה שאתה מוחק אותן, זה בלתי אפשרי. כל אחד כבר בטוח ניסה את זה לא פעם אחת וראה כמה הן חוזרות וזה לא מועיל, אלא רק דרך החברה, הסביבה.

שאלה: ניהול יומן שבו אני שופך את הלב שלי, את התחושות שחוויתי מהעבודה בעשירייה וכן הלאה, האם זה יכול להזיק בדרך ובחיבור שכן זו כבר פעולה שמתייחסת ל"שמירת הלשון"?

אתה עושה את הרשימות האלה לעצמך, אתה לא מראה אותן לאף אחד. יכול להיות שאחר כך כשאתה קורא זה נותן לך מין התרשמות, אינדיקציה כמה התקדמת, כמה לא, כמה חזרת על זה, ולא. יכול להיות שזה יזרוק אותך למטה, כי אתה תראה שפעם היית במצב יותר טוב, יכול להיות שההיפך, זה יקדם אותך, אני לא יכול להגיד. לי נראה שכל מה שאתה חושב שיכול לעזור לך חוץ מיציאה מהקבוצה, כמו שכתוב "חוץ מצא", אתה יכול לנסות.

שאלה: מה זה אומר "להסתכל בשכינה"?

"להסתכל בשכינה", כלומר שאנחנו רוצים לגלות את הבורא בצורה ישירה אגואיסטית, "למה הוא לא מתגלה לי"? שכינה זאת התגלות הבורא לאדם, אז זה לא יכול להיות בצורה פרונטלית פשוטה אלא אך ורק לפי השתוות הצורה.

אם יש לנו מכשיר של השתוות הצורה אנחנו יכולים להתקרב ולהיכנס לקשר, אם אין לנו מכשיר כזה אז לא. כמו שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה, חייב להיות צמצום, מסך ואור חוזר. אם יש מצידי אור חוזר כלפי הבורא אז אור ישר מהבורא מתקבל באור החוזר מצידי. רק בצורה כזאת אפשר להתקשר.

שאלה: מהי משמעות השורש הגבוה שבגללו צריך להיזהר להסתכל על נשים?

שאנחנו יכולים לגלות פתאום רצון לקבל אגואיסטי כלפי הבורא, כלפי האור העליון, ולעשות בזה ממש את העבירה הכי גדולה. לקבל על מנת לקבל את האור העליון ואז הוא מסתלק לגמרי, ואנחנו נשארים בחושך וצריכים להתחיל את עבודתנו מחדש.

שאלה: מדוע הכוח הנשי קשור לאיסור, לחושך?

כך זה מתגלה בעולם שלנו, שרצון לאישה, רצון למין, זה הרצון השני ברשימת הרצונות, אוכל, מין, משפחה. לכן אנחנו כך גם כן מרגישים. בגוף בריא קודם כל מתעורר רצון למזון, הוא חייב למלא את עצמו, זה מוסיף לו כוח חיים. וברגע שהוא כבר מתמלא עם איזו הרגשה של כוח לחיות אז הוא מממש את עצמו קודם כל במימוש המין. כך זה מסודר.

אחרי זה אנחנו נראה עד כמה הדברים האלה הם מלאכותיים, אם אפשר כך להגיד. אין בהם שום דבר רק אנחנו מתוכנתים בצורה כזאת שזה מה שאנחנו רוצים, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.

שאלה: האם האדם יכול לשלוט ברצון האגואיסטי שלו?

אף פעם לא. אפילו ברצונות הקטנים ביותר אנחנו לא יכולים לשלוט אלא אם כן אנחנו מבקשים מהבורא שהוא יעשה את העבודה הזאת. לכן כל השיטה שלנו נקראת "עבודת ה'", "עבודת הבורא", שאנחנו רק צריכים כל פעם לאתר ולבקש ממנו שיעשה.

שאלה: מה זה אומר לשקר לחברו בעבודה הרוחנית בעשירייה?

זה יכול להיות מדברים קטנים עד דברים גדולים. אני צריך כל הזמן לראות את עצמי כלפי החבר כדוגמה נקיה, יפה, טובה לעבודה רוחנית. פשוט מאוד, דוגמה טובה לחבר. ומכל החברים שכך יתעסקו לפני בדוגמאות כאלה אז ודאי שאני גם כן אהיה דומה להם, ובסופו של דבר אהיה דומה לבורא.

שאלה: מה ההבדל בין משחק לשקר?

משחק זה שאנחנו בכוונה משחקים, יודעים שזה לא רציני, לא אמיתי, אבל התוצאה מזה יכולה להיות באמת רוחנית ואמיתית. לא בתנאי שלנו אלא בתנאי שזה קשור לכוח עליון. אם אנחנו כך רוצים מזה לא יצא כלום, אבל אם את המשחק הזה ייסד הבורא ואנחנו עוסקים בו, משחקים בו, באותה כוונה כמו שהבורא סידר לנו אותו, אז על ידי משחק אנחנו מגיעים לתוצאות רציניות. זה כבר לא משחק.

אנחנו משחקים כמו ילדים קטנים, אבל המשחק שלנו הוא משחק כבר הרבה יותר ממשי מילדים קטנים שמשחקים. מתוך זה אנחנו מתקדמים לפעולות גדולות ממשיות. משחק ברוחניות זה דבר מאוד רציני, אני עוסק במצבים שאני רוצה שהם יתקיימו בי, אבל עדיין הם לא יכולים להתקיים מפני שאני לא נמצא במצב רוחני. אבל מתוך זה שאני משחק את המשחק הזה לפי מה שמקובלים כותבים לי, כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה, אז אני כבר מקיים את מה שהם עושים, מה שהם ממליצים. ולכן המשחק הופך להיות דבר רציני, הוא מגדל אותי.

בלי משחק היינו נשארים חיות, ממש חיות. דווקא המשחק מפתח. גם חיות משחקות, אבל צריכים מאוד מאוד להיזהר ולדאוג שהילד שלכם ישחק בדברים נכונים. בזמננו זאת בעיה, ילדים משחקים בטלפונים שלהם ומגבילים את עצמם מכל וכל.

שאלה: האם האדם לא מצליח לעשות מאמצים ברוחניות מפני שהוא רגיל לשקר לעצמו?

עיקר הבעיה שלנו שאנחנו לא רוצים לשחק אחד כלפי השני בעשירייה. כל אחד חייב לשחק יפה כלפי האחרים, להראות להם רק התנהגות יפה וטובה. לא לפחד ולא להתבייש שהוא משחק כמו בתיאטרון, אלא כשהוא עושה כך אז יבוא המאור המחזיר למוטב וישנה את כל המציאות.

מה שאין כן אם לא עושה כך, אז לא יכול לקרות שום דבר. כי ההשפעה מהבורא, ההשפעה הראשונה ש"הבורא מביא את האדם לגורל הטוב", לקבוצה, "שם ידו על גורל הטוב ואומר "קח לך"", את זה עושה הבורא, אבל אחר כך, דווקא הוא צריך את האדם כשותף. ואם האדם משתתף עם הבורא דרך העשירייה אז יש ביניהם ברית. שאת מה שהאדם מבצע בעשירייה את זה הוא מגיש לבורא. ואז בצורה כזאת מתקדמים.

שאלה: מתי אנחנו מתחילים להבין מהו "מלוא כל הארץ כבודו"?

מהמאמצים שלנו לראות שאני נמצא גם עכשיו בסביבה כזאת שהבורא מייצב לי. קודם כל זאת עשירייה, איך שהעשירייה נראית לי אני צריך לראות שכך הבורא מתייחס אלי, ולא לייחס את זה לחברים. מתוך זה אני מגיע למצב שכך אני אתייחס אחר כך לכל המציאות, אני אפתח את הקליטה שלי בצורה כזאת שאני ממש אראה את כל העולם כתיאטרון של הבורא. דרך כל הדברים האלה אני עוד ועוד אתקרב אליו, לרגש ושכל שלו, אני אזדהה עם הכוח העליון לפי התכונות שלי, התפיסה שלי, כך זה יהיה.

שאלה: מה קורה למי שנפל ולא הצליח להיזהר בשמירת הלשון?

זו בעיה בקבוצות, במיוחד בקבוצות של נשים, אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד את זה והכי טוב אם אנחנו נלמד את זה יחד. לדבר על זה שאנחנו לא יכולים להחזיק בברית העיניים וברית הלשון.

ברית העיניים זה במיוחד מדובר כלפי גברים, ברית הלשון זה יותר כלפי נשים. כך הבריתות האלה מתחלקות, ברית עיניים זה "חכמה", ברית הלשון זה "בינה". ולכן צריכים לשים לב עד כמה אנחנו בכל זאת מחוברים, או נמצאים בנטייה, בהתקרבות לחיבור הדדי בינינו. אני מקבל הרבה פניות מנשים עם כל מיני טענות, לא חושב שזה מצב בריא, בינתיים יש על מה להצטער ולשנות.

שאלה: דיברת על אוכל, מין, משפחה, כסף וכולי, לא ברור איך להשתמש בכל השאיפות האלה.

אני משתמש בכל השאיפות הללו, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, רק בצורה ובמידה שמקרבת אותי לחיבור עם העשירייה ועם הבורא, אחרת בשביל מה לי כל החיים האלה. אבל בצורה מאוזנת, לא שאני עכשיו זורקת את הכול ועושה כל מיני דברים שנראים לי עכשיו, אני צריכה לעשות חשבון.

אני מדבר על גברים גם כן, שאני עכשיו שוקל לפי השכל והרגש שלי, ולכן לא לעשות שום צעדים פזיזים אלא לאט לאט, צעד אחד צעד, בעיקר אם אני בודק את עצמי בתוך החברה.

שאלה: "הצנע לכת" זאת פעולה למעלה מהדעת?

כן.

שאלה: אנחנו לומדים שהאדם סגור בתוך הרצון לקבל שלו, האם קיים בתוך הרצון לקבל פתח ליציאה למעלה מהדעת, או שמחפשים יציאה ללמעלה מהדעת במקום אחר?

לא, רק ברצון לקבל. אם אתה הולך למעלה מהרצון לקבל, בניגוד אליו, אתה כבר מתקרב ללמעלה מהדעת.

תלמיד: איך מחפשים את נקודת הפריצה למעלה מהדעת מתוך הרצון לקבל שהוא סגור?

מה זה שהוא סגור אני לא יודע.

תלמיד: סגור בתוך רצון לקבל, זאת המעטפת שלו.

אז תנסה לעשות הפוך. יש לך קבוצה, הפוך ממך זה נקרא להידבק בקבוצה, לעורר אותה, לחשוב עליהם, תדבק אליהם, תהיה כולך בתוכם, זה נקרא "למעלה מהדעת", ואתה כבר מתחיל להיות כלול מזה.

שאלה: אתה יכול לתת דוגמה פשוטה איך לקיים בפועל את שתי הבריתות האלה בעשירייה?

"ברית העיניים" זה נקרא שאני לא רוצה לפנות לרצון לקבל שלי שנקרא "אישה", משתדל לא לפנות אליו, לא לשחק עימו, ואפילו שאני עושה משהו בתוך הרצון לקבל, כי תמיד אני רק רצון, אבל כשאני עוסק ברצונות שלי, אז אני יודע בשביל מה אני עושה את זה.

שאלה: אתה יכול לתת לי כוונת כמו ברובה, שמאפשרת לי לירות למטרה של האמת?

אתה רואה קבוצה לפניך? אם אתה לא רואה קבוצה אין על מה לדבר איתך. ואם אתה רואה קבוצה, אתה צריך לכוון את עצמך ישירות אליהם, להיטמע בהם, להתקשר בהם, להשתדל להסכים איתם, ואם לא, אז לבדוק למה ואז תכייל את עצמך ישירות לקבוצה עד שאתה מרגיש שם שאתה לא נמצא, עד כדי כך אתה נכלל מהם.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן על מצב של צניעות ויש כאן שתי גישות. שאני מרים את גדלות החברים כלפיי, או להיפך, אני מוריד את עצמי כלפי החברים. איזה משתי הגישות יעילה יותר כדי שהאגו לא יתפוס אותי?

להעלות את חשיבות החברים זה העיקר.

שאלה: אם אני מבין נכון, הקריטריון המרכזי החשוב זו דאגה לחברים. האם אתה יכול להסביר על מהות ניקיון הלשון, האם זה להמעיט בדיבור?

לדבר פחות ככל האפשר, ואם לדבר, אז על הדברים החשובים ביותר בחיים. זאת אומרת כל הזמן לבדוק את מטרת החיים וגם מה שנמצא מעבר לחיים. כי כשאנחנו מדברים בתוך החיים זה כדי לחיות איכשהו, להעביר כמה שנים בתוך החיים. אבל העיקר זה מה שאנחנו יכולים להשיג מעבר לחיים.

תלמיד: האם בתפילה גם יש הגבלה כזו, שהתפילה תהיה פחות אגואיסטית, או עם טענות של הלב?

נכון.

תלמיד: בגלל שהבורא יודע הכול מראש?

בטח שאנחנו לא צריכים לדבר עם הבורא כדי שהבורא ידע. אנחנו נמצאים בתוכו וכל מה שאנחנו יכולים לחשוב ובכלל לתאר לעצמנו מלכתחילה הכול ממנו בא. לכן אין בעצם מקום לדבר אפילו כשאני פונה לבורא. זאת אומרת עוד לפני שאני פונה הוא מזמין אצלי את כל המחשבות, הרצונות והיכולות האלה לדבר עימו. לכן אין כאן בכלל שאלה, אם אני מדבר לבורא, או הבורא מעורר אותי לדבר עימו.

אלא אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, אחרי שמתעוררים בנו כל מיני רצונות ונטיות לבורא, כמה אנחנו יכולים לעשות ביקורת ולכוון את עצמנו נכון. ואז שכאני פונה לבורא, אני צריך לפנות אליו לא סתם כמו שבא לי לפנות, כי אם אני נגיד בוכה או אני אומר תודה לבורא, הרי זה הבורא עשה לי. אין בזה שום דבר חדש.

בשביל מה הוא עשה לי את זה? כאן כשאני מרגיש בי רצון לדבר עם הבורא, אני צריך לעשות על זה בירור וביקורת והחלטה מה אני באמת רוצה להגיד לו. כי מה שאני רוצה להגיד לו סתם כך מעצמי ללא שום בדיקה, ביקורת ובירור, זה מגיע ממנו, מתוך הרצון שהוא מעורר בי. ולכן, דיבור עם הבורא יכול להיות אך ורק בתנאי שאני עובר דרך הקבוצה.

אין לי ברירה, אלא דרך הקבוצה ושם אני בודק מה שקיבלתי מהבורא, כי מהבורא אני תמיד מקבל משהו נגד הקבוצה, זה נקרא שהבורא אומר, "בראתי יצר הרע.

ואז במאמץ שלי עם הקבוצה אני מתחיל למדוד את עצמי, את הרצון לקבל שלי שהבורא ברא, עם הרצון להשפיע שנמצא לפניי בקבוצה, כמו שהוא רוצה לתאר לי את זה. ואז אני נמצא בין שתי המערכות, ובין שתי המערכות האלה הכול תלוי כמה אני מתבטל לקבוצה ומתוך זה אני כבר מקרב את עצמי לקבוצה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להיפטר מהשקר כדי להיטיב עם העשירייה?

פשוט להתכלל בקבוצה ככל האפשר. כמו שכותב הרב"ש, שמאוד מועיל לבטל עצמו כלפי החבר, מאוד מועיל לדבר יפה על החברים אפילו שאני לא חושב כך. זה הרגל שנעשה טבע שני וכך להתקדם. ואנשים שיש להם רצון לקבל גדול, זה אומר שבעתיד הם יהיו אנשים מאוד גדולים, והיום יש להם בעיה מאוד גדולה להיכנס לחברה. אנחנו רואים את זה גם לפי ההתפתחות האנושית, שאנשים מפותחים, קשה להם מאוד להיות קרובים לאחרים.

שאלה: מה העניין הזה של ברית, מה זה להחליט משהו?

זה קשר עם הבורא שהוא יכול להיות בכל ארבע הדרגות של הרצון לקבל, א', ב', ג', ד'. למדנו היום שתיים, ברית העיניים וברית הלשון.

תלמיד: ברית זה משהו שאני מחליט ואחר כך אני גם צריך לקיים אותו.

כן, ודאי.

תלמיד: מה זה השלב הזה של ההחלטה שאני מקיים את הקשר הזה עם החברים, עם הבורא, מתי אדם מגיע להחלטה כזאת בכלל?

אנחנו למדנו את זה במאמר בחירה חופשית, במאמר הערבות, בכתבי רב"ש על החברה.

תלמיד: אני שואל מה זה להגיד משהו ולעשות אותו, מה זה המצב הזה?

לפחות להגיד. אם אלה דברים הקשורים לחיבור, לפחות לדבר, ולאט לאט זה ימשוך את המאור המחזיר למוטב, מלא לשמה ללשמה, ואז זה יעבוד.

שאלה: במאמר כתוב שהסטרא אחרא לא צריכה לדעת על העבודה הרוחנית של האדם, ואתה אמרת שאנחנו צריכים לסגור את הרצון לקבל. איך אנחנו בצורה פרקטית בעשירייה יכולים לסגור את הרצון לקבל, איך צריכים לעבוד עם זה, מה זה אומר לסגור את זה בעשירייה?

אנחנו מדברים בעשירייה רק על השפעה ולא על קבלה.

תלמיד: אני אחדד את השאלה. אמרת קודם שצריך לדבר בקבוצה איך אנחנו לא מסוגלים להחזיק את ברית העיניים וברית הלשון. איך לממש את זה בצורה פרקטית?

"ברית עיניים" זה שאני משתדל לא להסתכל על שום דבר שיכול להסית אותי מהכיוון לבורא, ונותנים לנו דוגמה על נשים. אדם, רוצה או לא רוצה, הוא כל הזמן מסובב את העיניים שלו כלפי אישה וכל הזמן בודק אותה עד כמה היא מוצאת חן בעיניו או לא, מחפש בה תמיד דברים חיוביים או שליליים. ואז הוא אומר, שבצורה כזאת שהוא מסתכל על אישה ומחפש בה דברים חיובים או שליליים את זה הוא צריך להפסיק לעשות, כי הוא הולך אחרי הלב שלו. ואם הוא יתחיל עם הבורא בצורה כזאת, אז גם בבורא הוא יחפש דברים חיוביים או שליליים, ולכן אסור לו להסתכל על "נשים" מה שנקרא. זה נקרא "נשים", אבל בעצם אסור לו להסתכל על מה שהלב שלו, הרצון הפנימי הכי גדול שלו מושך אותו. זה נקרא "ברית עיניים". זה הכי פנימי, כי עיניים זה דרגת חכמה, האור הפנימי שנמצא בתוך הבינה. ובאמת מה שאנחנו מחפשים בתוך בינה, אנחנו מחפשים את אור החכמה. ואם אנחנו משתוקקים לבינה זה מפני שרוצים למצוא בה אור חכמה. יש בזה הרבה, יש גם שאישה מעלה את האדום וגבר מוריד את הלבן, ואיך מתחברים שניהם יחד. יש הרבה דברים.

שאלה: אם מתחייבים במשהו כלפי חברים ולא עומדים בו, זה נקרא שמשקרים לבורא?

לא, זה פשוט קורה, לא שמשקרים. אתם לא רציתם לשקר ואתם לא משקרים.

שאלה: אם אני יכול לעשות משהו כלפי חברים ומתעצל, זה גם נקרא שאני משקר?

זו אותה שאלה. אתה רצית משהו לעשות ואחר כך לא יכולת, זה לא נקרא שאתה משקר. רצית לעשות טוב ובסופו של דבר יצא לך רע, אתה לא אחראי על הרע, אתה רצית לעשות טוב.

שאלה: כתוב "אלא כנ"ל, משום שהסטרא אחרא מסטנת ומקטרגת על עבודתו. ואח"כ היא יורדת ונוטלת את נשמתו." ובהמשך הוא כותב שלוקחים לו את ההארה שכבר השיג. מדוע המחיר שמשלמים על נפילה בעבודה הוא כל כך גבוה?

כי הוא בעצמו הזמין את זה.

שאלה: אמרת כתשובה לחבר ששאל אותך על ברית העיניים, שהרצון למין הוא רצון מלאכותי, הסברת שאלו דברים שאין בהם תועלת. האם אתה יכול להסביר את זה?

אני לא אלך עכשיו להסביר על הדברים האלה, אין בהם שום משמעות. כך זה מסודר.

שאלה: כשחבר פוגע בי בצורה ישירה, זו הזדמנות בשבילי להתקרב לחבר ולבדוק אם אני מתקרב אליו בנתינה, או שאני צריך להישאר פגוע מהדבר הזה?

להישאר פגוע ודאי שלא. אתם צריכים מהר יותר ככל האפשר להגיע לחיבור ולחיבוק. ודאי.

(סוף השיעור)