שיעור בוקר 23.06.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: ללמוד מהירידה במצב העלייה

קריין: שיעור בנושא "ללמוד מהירידה במצב העלייה", נקרא קטעים נבחרים בנושא, נמשיך מקטע מספר 8.

קטע מספר 8 מתוך רב"ש ב', "מהו, לא תיטע לך אשרה אצל מזבח, בעבודה".

"כל ירידה היא בחינת נסיון. אם האדם יכול לעמוד בנסיון, היינו על המחשבה שבאה לאדם, שהמחשבה זו גורמת להאדם לראות, אם הוא נמצא תחת שליטת הקדושה או לא. היינו שבזמן הירידה, האדם יכול לראות, שכל הבנין שהיה לו אז בזמן עליה, היה בנוי על הרצון לקבל לעצמו. והגם בזמן הירידה, אין האדם מסוגל לעשות שום חשבונות. אלא אח"כ, בזמן שהאדם שוב מקבל איזו התקרבות מלמעלה. וזה בא לאדם על דרך שכתוב "אני ה', השוכן בתוך טומאתם". כלומר, אפילו שהאדם עוד נמצא ברשות של אהבה עצמית, מכל מקום באה לו הארה מלמעלה, הנקראת "אתערותא דלעילא". ואז מוטל על האדם לעורר בעצמו את מצב הירידה, שהיתה לו, ולחשוב מה היא הסיבה שקבל אז ירידה, ומה עליו לתקן, שלא יבוא עוד הפעם לידי ירידה. שהאדם צריך להאמין, שזה שקבל ירידה, הוא מטעם שזרקו אותו מלמעלה. לכן הוא נפל לשפלות כזאת. אז הוא יכול לעבוד על עצמו, לתקן תיקונים, שלא יבוא עוד הפעם לידי נפילה, כי הוא צריך להאמין, שהירידה היא תיקון בשבילו."

(רב"ש - ב'. מאמר 43 "מהו, לא תיטע לך אשרה אצל מזבח, בעבודה" 1990)

שאלה: מה זה נקרא, "לעורר את מצב הירידה"?

כשאני נמצא במצב העלייה, ה"עלייה" זה נקרא לא שיש לי מצב רוח טוב, אלא שיש לי איזה קרבה לבורא. גדלות הבורא בעיני, זה נקרא "קרבה". אנחנו לא יכולים להתקרב לבורא, אנחנו אף פעם לא מתקרבים, הבורא אף פעם לא מתגלה, אלא מתגלה השליטה שלו. אז במצב שאני מרגיש שליטת הבורא בכל המציאות, במצב הזה אני מבקר עכשיו את מצב הירידה הקודם.

תלמיד: אבל בדרך כלל למדנו לא להתעסק בדברים האלה, במצבי ירידה.

אני מתעסק במצב הירידה, כדי מהירידה לבנות העלייה. אז הירידה שהיא לצורך עלייה, היא עלייה בעצמה. אני רוצה לקבל ממנה חיסרון לגדלות הבורא, ולכן אני משתמש בה. זה לא נקרא ש"אני יורד לאותו מצב". כשאני רוצה לעורר ירידה, אני רוצה לעורר חוסר גדלות הבורא שהייתה לי. זה משהו אחר. ירידה זה קומפלקס, מכלול של הרבה מאוד נתונים, אני לוקח מהם דווקא את מה שחסר באמת לי. עכשיו, בזמן העלייה ברור לי שחסר לי גדלות הבורא, ואיפה אני אמצא אותו? רק בזמן הירידה. ואז אני מבין שהבורא עשה לי את המצב הקודם בכוונה, שיהיה לי משם למשוך למצב העלייה את החיסרון הזה. זה נקרא שהוא "עושה יום, ועושה את הלילה, אור וחושך." בורא, כן? בורא את זה. כי לילה, זו בריאה בפני עצמה. זה בכוונה.

תלמיד: אז ההסתכלות צריכה להיות, שעכשיו אני בעלייה מרגיש את הביטחון. וכשאני מסתכל אחורה, אני רואה שמה שקרה נבע מזה שלא הייתה לי גדלות הבורא.

כן.

תלמיד: מה אני לוקח מזה עכשיו לזה הרגע לעבודה? אני לוקח מזה שאני אומר, מקודם לא היה גדלות הבורא, עכשיו אני צריך להגדיל את גדלות הבורא, כדי שזה לא יקרה עוד הפעם?

לא שזה לא יקרה עוד פעם, על זה אני לא חושב למפרע. אני חושב שעכשיו אני יכול להוסיף למצב שלי חיסרון לגדלות הבורא, ואז באמת אני מוסיף. רק הפעולה הזאת היא יכולה להיות רשומה על שמי שאני עשיתי. הבורא הכין גם ירידה וגם עלייה, ואני בלצרף ירידה לעלייה, זאת אומרת חוסר בגדלות הבורא למצב העלייה שאני יכול לבקש גדלות הבורא, שאת זה אני עושה, זאת העבודה, זאת הפעולה שלי. אין לי יותר מה לעשות, כל היתר נעשה מלמעלה.

תלמיד: והתוספת הזאת היא כל אחד כפי יכולתו? לפי מה שהוא יכול להוסיף, הוא מוסיף במשהו?

כן. אני בעצמי, [אני] עם הקבוצה. יש כאן כמה רבדים.

שאלה: השאלה היא, מה ההגדרה של ירידה ומה הגדרה של עלייה, אם מותר לשאול?

דברנו על זה הרבה. חוסר בגדלות הבורא, חיסרון בגדלות הבורא, וגדלות הבורא. זה הפער בין עלייה לבין ירידה. אבל לא בי, אלא מחוצה לי כאילו. ועד כמה שאני מזהה שאני נצא בחוסר גדלות הבורא, זאת הירידה.

תלמיד: כלומר, חוסר יכולת לשייך את זה לבורא בתפיסה שלי, שהכול קשור לבורא?

לא. אל תוסיף מילים. חוסר, חיסרון בגדלות הבורא. זהו. אין לי, "אין א-לוהים בקרבי", זה מה שאני מרגיש. זאת נקראת "ירידה". זאת אומרת, אם אני סתם נמצא בבהמיות, זאת לא ירידה, "ירידה" זה נקרא 'שאני יורד מהערכת גדלות הבורא בחיי, שהבוא לא חשוב לי. זה נקרא "ירידה". סקלה רק אחת, חשוב ולא חשוב כוח העליון בעיני בלבד. ככה. כמו שיש לך מדחום עולה, יורד, רק לפי הנתון הזה בלבד. לא חשוב כמה אתה מרגיש, מה יש לך שם, שום דבר. רק את זה.

תלמיד: כלומר, אנחנו מדברים על מחשבה, על מוחא. אפשר איזו דוגמה למה זה גדלות הבורא?

גדלות הבורא" זה נקרא, שאני מעריך את הנוכחות שלו בחיי, למעלה מחיי.

לאט לאט תיכנסו לעניין הזה רגשית, אחר כך שכלית תתחילו לבקר, ואז תראו, תנסו לייצב את המצב. כל אחד. אחר כך נלך לעשירייה.

שאלה: כתוב בקטע ש"בזמן הירידה האדם יכול לראות שכל הבניין שהיה לו אז בזמן העלייה, היה בנוי על הרצון לקבל". מה זה אומר, אני לא מבין?

תלוי איך אדם מחשב עליות וירידות. אף אחד לא יכול להגיד על האדם שהוא נמצא במצב עלייה או ירידה, אלא הוא בעצמו כלפי איזה נתון הוא נמצא עכשיו, מעלה או מטה? זה קובע.

נגיד שאני נמצא עכשיו במצב רוח טוב, אני ישנתי טוב, אכלתי טוב, קמתי במצב רוח יפה וטוב, אני בעלייה. כן או לא?

תלמיד: לא.

לא. אז אנחנו אומרים, זה לא חשוב באיזה מצבים אתה נמצא כלפי כל מיני אבחונים אחרים, אלא, זה כמו שלוקחים ממך דם, ושם יש לך בדם עד חמש מאות מיני פרמטרים, אז רק דבר אחד חשוב לנו במצב שלנו, שזה הערכת גדלות הבורא, חשיבות הבורא בחיי. זהו. כלפי זה אנחנו מודדים את הכול.

זאת אומרת מכל העולם, מכל מה שקורה, מכל הכוחות ומחשבות שמשפיעים עלי, אלפי, אלפי, אלפי כאלה כוחות, מחשבות שמשוטטים בליבי ובראשי אני לוקח רק דבר אחד, גדלות הבורא ש"אין עוד מלבדו", "טוב ומיטיב". כוח מיוחד שהוא פועל בלבד, שהוא שולט בלבד. עד כמה שאני נתפס בו, נדבק בו, מעריך אותו כהגורם היחידי לכול. אני לא יכול למדוד אותו כלפיו או כלפי משהו, אלא כלפי החיים שלי, כלפי מה שחשוב לי. זהו. על זה.

תלמיד: אני רק לא מבין, מה זה שכל הבניין של העלייה, בנוי היה על הרצון לקבל. זאת אומרת, שכל המצב שיש לי גדלות הבורא בעיני בעבר, עכשיו בירידה אני מבין שזה היה בנוי על הרצון לקבל.

זה לא חשוב לי על מה בנויה, אם על עליות או ירידות. חשוב לי, האם אני עכשיו כשאני מרגיש את עצמי קצת בהתרוממות, בחשיבות הרוחנית, יכול עכשיו בעצמי לעלות גדלות הבורא בעיני, חשיבות הבורא בעיני. שהוא חשוב מכל דבר.

שאלה: ביום חמישי הייתה לנו פגישת עשירייה, ובה השגנו מידה של גדלות הבורא וחשיבותו. ומתוך ההכוונה שלך באותו היום של צירוף הירידה לעלייה, אמרנו, איך אנחנו יכולים להוסיף את הירידה למצב הזה של העלייה של עכשיו?

לקחנו לדוגמה את העניין של להגיע בזמן להכנה לשיעור. היום באמת היה בזה איזה שיפור. והשאלה, איך לוקחים למשל את המצב הזה, ובאמת עושים בו את הפעולה הזו שאתה מדבר עליה כבר שלושה ימים? זה איכשהו קרוב? זה איכשהו נוגע לזה?

טוב אם זה משפיע. בסדר גמור. אבל יכול להיות שזה המדד של חשיבות הלימוד, חשיבות הקבוצה, יכול להיות גם חשיבות הבורא בעיניכם. אני לא יודע, זה תלוי איך שסיכמתם. זה לא אומר בדיוק על גדלות הבורא.

תלמיד: כי אני מחפש איזו אינדיקציה שבה אני באמת יכול לדעת שהצלחנו כעשיריה, או בכלל לצרף את הירידה לעליה.

על כל דבר אתם יכולים כך לעשות קבוצתית. איך שאתם מתאספים, משך כמה פעמים ביום, עד כמה שאתם תומכים זה בזה, עד כמה שאתם באמת מחפשים, מעוררים כל אחד ואחד ואת כולם יחד לגדלות הבורא. עד כמה שבאמת חיסרון בגדלות הבורא, הוא נעשה אותו חיסרון שאתם נמצאים בו כל הזמן. כל הזמן. הזקן הזה הוא כל הזמן הולך כפוף. הזקן כל הזמן הולך כך. הוא כל הזמן מחפש. אם הוא מפסיק לחפש, הוא כבר נופל מיד מחוצה לתהליך. כדי להתקדם למטרת הבריאה, צריכים כל הזמן לחפש איך להגדיל גדלות הבורא, חשיבות הבורא, ייחודיות הבורא בעינינו.

זה חייב להיות המצב הקבוע. תעשו על זה איזה משחקים, איזה תרגילים בעשיריות שאתם לא יוצאים מהחיפוש. כל עשירייה כזקן אחד שממש מחפש, מחפש משהו לפניו, איפה, איפה עוד יש לו. האם נשאר בכלל כאלו הבחנות שבהם יש להוסיף בגדלות הבורא. ואיך הוא יודע או לא? זה כשיש משהו שמתעורר לו בראשו, חוץ מגדלות הבורא. אם משהו מתעורר שהוא דואג, דואג זאת אומרת חושב, אפילו בצורה כאילו ניטראלית, אז זה כבר סימן שבמצב הזה, במקום הזה, במחשבות ורצונות האלה הבורא לא נמצא כעליון, כקובע.

שאלה: כתוב ש"כל ירידה היא בחינת ניסיון. אם האדם יכול לעמוד בניסיון,".

מה הפירוש בניסיון?

האם הוא יכול להפוך את הירידה לעלייה? לא לחכות לעלייה שמלמעלה יעשו לו ואחר כך הוא יחפש איפה חסרה לו גדלות הבורא. אלא הקבוצה, הוא עובד עם הקבוצה. לכן, ממש יוצא לנו שעל ידי הבורא והקבוצה האדם לא נמצא כאן כנטול ברוח, שיכול ככה להעיף אותו לכל הכיוונים, ורק יש לו להעלות חיסרון לגדלות הבורא ממצבים הרעים למצבים היותר טובים.

אלא הוא צריך כאן לשתף את הקבוצה ולהגיע למצב שנמצא כל הזמן בפעולה בלתי פוסקת. אם הוא עובד בעשירייה, שלא ירגיש שיש לו איזה חוסר אונים, לא יכול לעשות שום דבר כי יש בו הוא וקבוצה, הבורא, בחוסר קשר ביניהם, יש קשר ביניהם, זאת אומרת הוא כל הזמן יכול כאן לבדוק, למדוד ולבצע פעולות שונות.

אין מצב של ניתוק, של אפס, אלא הכול תלוי באדם. לא צריך להיות לאדם, בעבודה בקבוצה עם הבורא ועם חשיבות הבורא בירידות ועליות, לא יכול להיות מצב שהוא מנוטרל מהעבודה, מהפעולות. תמיד יש.

שאלה: אתמול שמענו גם בשיעור בוקר וגם בצהריים, על חברים שחושבים על החברים, חושבים על העשירייה ולא חושבים על הבורא בכלל. אולי נתחיל להמציא כל מיני טכניקות איך לעשות את זה?

זאת אומרת במקום לחשוב אולי על חברים בכללות, לחשוב על הבורא במקום זה. עדיף לחשוב על הבורא שהוא בעצם כולל את כל החיבור בינינו ואת הכול, צריך להמציא איזו טכניקה.

למה לא יכול להיות כל העניין הזה קשור? אני כחלק מהכלי והכלי הזה הוא נמצא בקשר עם הבורא. אין באמת כלום חוץ מ"ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". שלושת הדברים האלה צריכים להיות יחד.

תלמיד: אז איך יוצרים את התבנית הזאת שהכול אחד?

בשם "כאחד". אם אני מסדר את עצמי בנטייה לקבוצה, בתוך הקבוצה למצוא את הבורא ולהגדיל את הקשר שלי עם הקבוצה ועל ידי זה אני מגדיל את הקשר שלי עם הבורא, כי הבורא נמצא בפנים, בתוכה. אז יוצא שבירידות, בצורה טבעית, אני נפרד מהקבוצה ואני גם נפרד מהבורא ולא זקוק לקשר עם הקבוצה ועם הבורא. זאת אומרת חוסר חשיבות הקבוצה וחוסר חשיבות הבורא. ובעליות, זה ההפך. גם הקבוצה חשובה, וגם הבורא חשוב.

עכשיו השאלה, האם יש קשר בין גדלות הקבוצה וגדלות הבורא? חוסר חשיבות הקבוצה, חוסר חשיבות הבורא? מה בשבילי יותר חשוב, קבוצה או בורא? בגדלות, בחיסרון אליהם, במה יהיה יותר קל לי לעבוד? עם הקבוצה ואחר כך עם הבורא, או עם הבורא ואחר כך בגללו גם בקבוצה? אז כאן יש לי עבודה, אבל כל הזמן אני בין שלושתם, אני קבוצה בורא.

תלמיד: אבל אני מדבר על חברים שיש להם קושי. שמענו אתמול, הוא אמר לך, אני לא מבקש מהבורא, אני לא משייך לבורא, אני עם חברים, אני כל הזמן עם חברים, איך אפשר לעזור לכאלה?

אני רואה שיש לא מעט, שיש להם קושי בזה. איך אפשר לעזור וליצור איזו טכניקה ולהכניס את זה לתבנית המחשבתית שלנו שתהיה שם איזו צורה?

נדרש שם האור המחזיר למוטב. אנחנו לא יכולים כל כך הרבה לסייע לחבר אם עדיין קשה לו. עד לא מזמן היה לנו קשה לתאר בכלל מה זה בורא, מי זה בורא, איפה הוא נמצא. היום אנחנו מדברים על הגדלות שלו, החשיבות שלו.

מעכשיו אנחנו כבר נדבר אולי יותר על הקשר קבוצה ובורא, עד כמה מההשתוקקות שלי לקבוצה יש השתוקקות לבורא. עד כמה שהקבוצה ובורא מתחילים להיות מורגשים כאילו אחד, רק זה הכלי וזה האור שבו. זה דורש זמן.

תלמיד: את זה המאור צריך לעשות?

כן, אבל מהמאמצים שלנו. זה יבוא. השאלה היא מאוד יפה ומתקדמת.

זאת אומרת שאנחנו צריכים בכל זאת כל הזמן לצרף את שלושת המרכיבים האלו יחד וכל פעם מי הראשון, מי באמצע ומי אחרון. אני, קבוצה, בורא. בורא, קבוצה, אני. אני, בורא, קבוצה. וככה זה בשילוב הזה המשתנה, אנחנו יכולים לבדוק, לראות, מה יותר חשוב, מה לא.

כמו שהוא כותב, שאדם צריך לבדוק בשווה האם, ישראל קודשא בריך הוא ואורייתא בצורה שווה נמצאים אצלו, בהשתוקקות שלו על הכוונת, באיגרת י"ז של בעל הסולם.

אבל בינתיים לא חשוב, אז לא בשווה. מאיפה אני יודע, אני גם לא יכול להגיד מה זה נקרא שווה. אבל כבר אנחנו משתדלים להיכנס לאותה צורה שנקראת המדרגה הראשונה. זה דבר גדול. צריכים להעריך את זה טוב. ניכנס לזה.

שאלה: כשאני בעלייה, איך לעבוד עם הירידה או לעורר אותה?

אתה לא יוצא מהעלייה. כאן זה העניין. אדם צריך לחזק את עצמו כל הזמן בעלייה, בהכרת גדלות הבורא הנוכחית, זה נקרא "עלייה", וחוץ מזה הוא רוצה לחפש איך להוסיף לזה. כמו הזקן שעוד נעלם, נאבד לו, מה יכול להיות? ולכן הוא מחטט, מחפש איפה זה יכול להיות.

זה יכול להיות אצלו בצורה אישית, פרטית, יכול להיות בינו לבין החברים, בין כולם עם הבורא, בזמנים הקודמים, במצב הנוכחי, שיחפש. אבל הוא מחפש רק דבר אחד, איך אני מוצא עוד חיסרון לגדלות הבורא. עד שהוא ממלא לי את כל האופק, הכול הוא ממלא לי.

תלמיד: כשאתה עורך חיפוש, מה בדיוק אתה עושה?

אני קודם כל תופס את עצמי במצב הרצוי, אני רוצה שהבורא יהיה אצלי הכי גדול בעיניי, שימלא לי את כל העולם, שאין חוץ ממנו. הוא קובע את הכול, המחשבות שלי, הפעולות שלי, הרצונות שלי, הכול הוא קובע. הוא כאילו ממלא אותי בשליטה שלו. מתוך זה יש לי איזו מין התפעלות מהגדלות שלו.

השאלה איך אני יכול להוסיף לזה עוד חיסרון? אני רוצה שישלוט עוד יותר. מאיפה אני לוקח את הכלים האלו? בדרך כלל אנחנו לוקחים אותם מתוך החברים, שם כל הכלים. איך אנחנו בכלל צריכים למדוד עלייה וירידה? לפי הכלי. לא לפי ההתפעלות מגדלות הבורא, אלא לפי הכלי. שם בעצם אנחנו צריכים למצוא או החוסר בגדלות הבורא או את גדלות הבורא. זה הקשר בינינו.

מה צריך למלאות את הקשר בינינו? גדלות הבורא, זה נקרא "האור העליון", גדלות וחשיבות בעל הבית. לפי זה כבר אני נותן לו, מקבל ממנו, נמצא בכוונות אליו וכן הלאה, כמו שמספר לנו בעל הסולם בדוגמה של האורח ובעל הבית. אבל הבורא, מה שממלא אותנו זה גדלותו.

יש לי עשירייה, עם העשירייה ביחד, לפי חשיבות החברים בעיניי, אני מחפש את חשיבות הבורא בעיניי. לא יכולה להיות חשיבות וגדלות הבורא יותר מאשר חשיבות וגדלות החברים. זה בטוח. אם יש יותר, הבורא נותן לך דוגמאות.

אבל אתה לא תגיע בפועל ממש, לא בצורה שיש לך התעוררות מלמעלה, אלא בפועל אליו, אתה לא תוכל להגיע לא להשתוקקות ולא להתחברות ולא לגילוי הגדלות שלו, החשיבות שלו, אלא אם כן דרך אותם היחסים כלפי החברים. וכלפי החברים, הם יהיו הכלי שבהם אתה תשיג מה שאתה חושב מהבורא. גדלות, חשיבות, נצחיות, כל דבר. כאן בדיוק מתבצע מאהבת הבריות לאהבת ה'.

בינתיים זה קצת מבולבל. אנחנו לא יכולים לדבר על זה בצורה ברורה, נדמה לנו, אבל זה יתיישב. השבוע אנחנו צריכים לעמוד על זה.

תלמיד: כשאתה בעלייה ואתה מסתכל אחורה על הירידות שמהן באת, האם אתה שוב חוזר לרגשות שחווית כשהיית בירידה כדי להשתמש בירידה הישנה, לקחת את החיסרון הזה ולתקן אותו?

לא, אני מחפש רק את האבחון של חוסר חשיבות הבורא.

אני לא מחפש להרגיש את כל מרכיבי הירידה, ממה הייתי מפחד, הפרטים האלו לא חשובים לי. חשוב לי רק נתון אחד, חוסר בחשיבות הבורא שבגלל זה הייתי בירידה. בגלל זה פחדתי מכל מיני גורמים זרים, אנושיים נגיד, גשמיים, מפני שהבורא לא היה חשוב בעיניי. ברגע שהבורא התחיל להיות חשוב בעיניי, נעלמו מהאופק ואינם כל הגורמים הזרים האלו.

עכשיו אני רוצה לעורר, אבל לא אותם ממש בפעולה, במעשה, אלא רק במה שחסר לי לעכשיו. צריכים לעבוד על זה, אתם תרגישו שאתם מחפשים ממש רק את גדלות הבורא, חיסרון לגדלות הבורא. זאת אומרת צער שאם הייתה לי גדלות הבורא, אז לא הייתי במצבים הרעים.

אבל לא בגלל המצבים הרעים ודאי שעכשיו אני מחפש את גדלות הבורא, אלא החיסרון ההוא. איך אני יכול להעלות את החיסרון ההוא למצב הנוכחי, לבקשה, שעכשיו אני יכול להתפלל, לעלות אותו כמ"ן.

קריין: קטע מספר 9, מתוך רב"ש א', "מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו".

"מתי האדם לומד ולוקח תועלת מהירידה. בטח לא בזמן הירידה, כי אז הוא מת. אלא לאח"כ, שה' מחיה אותו, שפירושו, שנותן לו עליה, אז הזמן שצריך ללמוד מה שהיה לו בזמן הירידה. כלומר, באיזו שפלות הוא היה, ולאיזה דברים היתה התשוקות שלו, ולמה היה מצפה. שאם יהיה לו זה או זה, הוא ירגיש עצמו לאדם השלם. אז הוא רואה, שכל החיים שלו של זמן של ירידה, היה לא פחות אלא מהחיים של בעלי חי... נמצא, תועלת גדולה מהירידה זו, שהוא רואה שפלות עצמו, לאיזה מצב הוא יכול להגיע, ורק ה' הוציא אותו משפלות הזאת. אז הזמן לראות גדלות ה', מזה שיש בידו להוציא את האדם מטיט היוון, שיכול שם להטבע ולהישאר ביד הס"א לעולמים. ורק ה' הוציא אותו משם. ובהאמור רואים, שהאדם צריך לקרוא בזמן העליה את כל מה שכתוב בזמן הירידה. ואז מהקריאה הזאת הוא ידע, איך לבקש על נפשו מאת ה', שלא יזרוק אותו עוד הפעם לתוך האשפתות. וגם יודע, איך לתת תודה לה', על מה ששוב העלה אותו משאול תחתיות. וזהו "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה". כלומר, ע"י הירידות והעליות, מזה נצמח הישועה."

(רב"ש - א'. מאמר 29 "מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו" 1988)

שאלה: כבר כמה קטעים שמעתי הבחן שאדם צריך להשתדל שלא תהיה עוד פעם ירידה לפי מה שהוא למד.

כן. אדם צריך להשתדל שלא תהיה לו ירידה אלא כל פעם שיהיו לו עליות. הוא מראש, כמו הזקן הזה, רוצה ללכת ולמצוא את החסרונות לגדלות הבורא ואז על ידי זה כל פעם לעלות.

תלמיד: ואז כמו פעולה.

לא שהוא מפחד מירידה. כי בירידה, אם זו בצורה אמתית ירידה, זה נקרא שהוא לא מעריך מספיק את הבורא ואת זה הוא לא רוצה.

תלמיד: וזה לא מגיע מהבורא לפי הסדר, עלייה, ירידה, אפשר למנוע את זה ממש? אדם יכול לשלוט שלא תהיה ירידה?

כן, זה מגיע מהבורא אבל ניתן לאדם לשלוט.

תלמיד: ברגע שהוא הצליח לצרף ירידה לעלייה, האם נגמר מיד הצורך בעלייה הזאת?

כן ויש לך שוב אפשרות, ושוב אפשרות להוסיף. עוד ועוד, ועוד חסרונות בגדלות הבורא וכך לעלות. מה שמעורר חיסרון לגדלות הבורא זה נקרא שמאל ומה שאתה מקבל על זה תיקון, זה ימין ואחר כך יש קו אמצעי.

תלמיד: באמת אפשרית שליטה כזאת? כי הירידה באה מלמעלה, אז האם אפשר באמת למנוע את הירידה?

כן, אתה עכשיו מדבר כך שאתה מאוד רוצה למנוע את הירידה. אבל אנשים שנמצאים בהשתוקקות לעבודה, לא חשוב להם עליות או ירידות במובן שאתה שואל, אלא חשוב להם כל הזמן להיות בהשגת גדלות הבורא, בשליטת הבורא המתגברת.

תלמיד: זה נשמע שיש תועלת גדולה מהירידות.

בטח.

תלמיד: אז למה הוא צריך לבקש מהבורא שלא ישלח יותר ירידה?

לא, הוא לא מתפלל כך.

תלמיד: זה היה בקטע שקראנו עכשיו.

הוא רוצה לגלות את הירידה, שזה נקרא חוסר גדלות הבורא בעיניו, זה נקרא אצלו ירידה.

שאלה: רב"ש כותב, שבזמן העלייה צריך לקרוא מה שכתוב בזמן הירידה. מה כתוב בזמן הירידה?

שהבורא לא חשוב. שחשובים כל מיני גורמים אחרים חוץ מהבורא שעכשיו מתגלים ואני מוכן לשרת אותם. זאת הירידה. אין יותר, רק צריכים את האבחון הזה עכשיו להגדיל ולהגדיל ורק דרכו לראות את החיים. חשיבות הבורא בכל פעולה, בכל מה שמתגלה, חשיבותו. ואז אתם תתחילו אם כך להתקרב לגילוי שלו, לתפיסה, לחיבור עימו. זה נקרא ש"לא יהיה לך א-ל זר"¹.

תלמיד: בסוף הקטע הקודם רב"ש כותב, "לכן הוא נפל לשפלות כזאת. אז הוא יכול לעבוד על עצמו, לתקן תיקונים, שלא יבוא עוד הפעם לידי נפילה, כי הוא צריך להאמין, שהירידה היא תיקון בשבילו." הוא עושה פה הפרדה בין ירידה לנפילה.

ברור. הירידה היא מבוקרת והנפילה היא פתאומית, לא ברצון משותף של הבורא והאדם. זה שהאדם עכשיו יורד כביכול, כמו זקן לבקר את המצבים שלו האם יש שם עוד איזה חסרונות שבהם גדלות הבורא לא שולטת, הוא עושה את זה עם הבורא, הוא עושה את זה עם האור העליון. הוא רואה אותם בפנס שלו. מה שאין כן אם זו נפילה ממש, איזה פנס? ואיזה בורא? ואיזה כלום? הוא לא נמצא בשותפות עם הבורא ולכן הוא לא מגלה חסרונות לגדלות הבורא, הוא סתם מגלה שרע לו, שחסר לו. ומה חסר? כל דבר בחיים רק לא גדלות הבורא.

שאלה: אם המצב של גדלות הבורא זה שהגדלות שלו והטוב שלו והאהבה שלו וכל מה שהוא ממלא את כל האופק, כמו ששמעתי ממך קודם, ואנחנו מדברים על זה שהאדם במגמה, שהוא לא בשיא העלייה ולא בשיא הירידה כמו שאנחנו רוב הזמן, אז אם אני רוצה להגיע למצב של שיא גדלות הבורא, שאני ממש אראה שהוא ממלא את כל האופק שזאת המטרה, כך אני מבין, מה עוזר לי עכשיו להתחיל להסתכל למטה ולחפש מקומות שאני לא רואה בהם את הגדלות?

אתה מרגיש שאתה מלא או אתה ריק?

תלמיד: ריק.

ריק. בסדר, אז תתפלל. ריק מגדלות הבורא?

תלמיד: אני מרגיש שאני לא מלא ולא ריק לגמרי, אני במאמץ שזה כבר טוב ושזו כבר עלייה, אני במאמץ להגיע לגדלות הבורא.

לא, זה עוד לא נקרא "עלייה". אתה בעלייה אבל עוד לא עלית, עוד לא השגת את גדלות הבורא לעת עתה איפה שאתה נמצא.

תלמיד: והזקן הזה שהולך ומחפש?

הוא קנה חכמה לכן הוא מחפש.

תלמיד: אז כל עוד אני לא בשיא העלייה אני לא נכנס למצב הזה של הזקן שעליו אנחנו לומדים כבר שלושה ימים?

נכון. אבל אנחנו צריכים לגרום גם לזה שתהיה לנו עלייה שלמה, אבל בהשגת העלייה. צריכים להבין על מה אנחנו מדברים, על איזה מצב. זאת אומרת בעיני הבורא עכשיו ממלא את הכול. נתתי ציור אתמול שלא אכפת לי שום דבר חוץ ממנו, אני מוכן שכל החיים שלי, כל מה שיש, הכול ממש כאפס לעומתו, ואני רוצה שכך זה יהיה.

זאת אומרת, הגעתי לעת עתה למסירות נפש, זה נקרא "מסירות נפש". הגעתי לזה, מה הלאה? אם האדם מגיע למצב כזה והוא לא ממשיך בכוח חיסרון משלו אז ברור מה שקורה, הוא נופל. זה כמו ברכבת הרים, ממש כך, מיד. אתה מבין על איזה מצב אנחנו מדברים? שאתה הגעת לרוויה, והסימן הוא שאתה מוכן להכול, רק שיהיה לשלומו.

שאלה: קודם כל אני רוצה להודות לך על זה שאנחנו באמת עוברים עכשיו שלבים מדהימים, מה שאתה אומר זה לגמרי עלינו. הכול עלינו.

כשאנחנו עולים למצב העלייה מתוך איזו תסבוכת, מתוך איזה מצב של חוסר אונים, בכל זאת אנחנו עולים למצב העלייה ולאחר מכן נהייה ברור שבכל הפעולות שלי גם ביחס לקבוצה, אני לא יכול לעורר את אותה אינטנסיביות של עבודה בבקשה שהייתה לי כשהייתי בירידה. אני באמת לא יודע מה אפשר לעשות כדי לבנות את החיסרון בצורה עצמאית. אולי יש לך איזו עצה?

כאן העיקר זה לא להתבלבל בין החסרונות, שאת החיסרון לגדלות הבורא אנחנו מחפשים על פני כל החסרונות האחרים. ולכן כאן הברורים, וישנם בלבולים, אדם מוצא את עצמו ששוב היצר הרע עובד כאן דווקא בצורה מאוד חדה. גדלות הבורא? חשיבות הבורא? לא, וכל יתר הגדלויות והחשיבויות בבקשה, מה שאתה רוצה.

וכאן זה המאמץ הפנימי שאדם צריך לעשות, להיות כל הזמן במצב כזה דרוך לגדלות הבורא, כל הזמן דאגה לגדלות הבורא, ולהשתדל לאתר את המצב הזה בהרגשה ובשכל בכמה שיותר מאמצים וכל פעם יותר ויותר. העלאת מ"ן שהוא עושה בזה היא ממש פועלת לתיקון, והיא ממש קושרת אותו בצורה ישירה לגילוי הבורא העתידי. אחר כך נדבר מה זה גילוי הבורא, מה פתאום זה קורה, ולמה ובשביל מה, והאם זה מפריע או עוזר לו? וכן הלאה. האם זה מכשול נוסף? נראה. אבל בעצם זה כמו שדיברתי.

שאלה: בכל מצב של עלייה או ירידה הם שונות בעוצמתן באיכותן, אפשר אולי לציין לכל הפחות שני היבטים בזה, אחד זה כשאתה עובר מצב של ירידה ותוך כדי שאתה שומר על המסגרת של הקבוצה הדינאמיקה של השיעורים, והמצב השני זה כשאתה כבר עף מהדינאמיקה הזאת מתחיל לאבד שיעורים, תורנויות לפספס וכולי.

איך לעבוד עם אותם חברים שהתחילו לאבד את הקשר הזה? איך העשירייה יכולה לעבוד כאן איתם? קראנו כאן על עבודת האדם מול הבורא, מהי עבודת העשירייה כלפי חברים כאלה? מעניין לדעת אולי יש גישות שונות בזה?

אני לא חושב שיש כאן גישות שונות, אני חושב שכאן אנחנו צריכים להשתמש במה שיש, לכן נברא העולם הזה וכל האמצעים שיש לנו בעולם הזה, ואנחנו צריכים להשתמש בהם ובאיזו צורה לעטוף את החבר בדאגה שלנו, בהזמנה מצידנו לכל מיני אירועים, לכל מיני מצבים שיהיה לו נוח וטוב. אולי דרך המשפחה או בכל מיני הזדמנויות, אבל סך הכול זו עבודה של הקבוצה.

אם האדם יורד כך שהוא מתנתק אז מה אתה עכשיו תגיד לו שחסרה לו גדלות הבורא? הוא בכלל לא ישמע, זה עוד יותר ירחיק אותו. אתה צריך להתקרב אליו כמה שיותר. להתקרב הכוונה היא שאתה יורד לדרגה שלו בכל מה שמעניין אותו ושם אתה משתדל להיכנס בין הדברים שמעניינים אותו עם הדברים שצריך להיות מצידנו, אבל ממש באותו מצב. להשתדל להתחיל ממה שהוא רוצה, הוא רוצה להתקדם במשהו, נגיד עכשיו בחיים. תגיד שאתם מבינים שהוא רוצה את זה, תעזרו לו בזה קצת, תתמכו קצת העיקר שיהיה ביניכם קשר. ואחר כך אתם לאט לאט על ידי הקשר הזה מושכים אותו בחזרה מבית הסוהר הזה, מהבור שבו הוא נמצא. זו עבודה שכבר מובנת לכולם.

תלמיד: לפי הקטע הראשון, איך אמונה בכך שהנפילה ניתנת מלמעלה כעת, בעת הירידה נותנת לי הזדמנות לבצע את התיקונים ואיזה תיקונים בדיוק?

תיקון יש רק אחד, דיברנו על זה, בגדלות הבורא בינינו, לא יותר מזה. וגדלות הבורא בינינו אפשר למדוד רק כלפי ההפרעות. כשאני מרגיש גדלות הבורא על איזו הפרעה אני יכול להתגבר ועל איזו הפרעה אני לא יכול להתגבר והיא נשארת לפני כבעיה וגדלות הבורא לא יכולה לעזור לי. ההפרעה הזאת בכל זאת נמצאת לפניי ומדאיגה אותי, זה נקרא שעדיין גדלות הבורא בעיני היא לא מספקת. אבל מתוך זה אני רואה שחסרה לי גדלות הבורא, כי ההפרעה עומדת לפניי ואני לא יכול להסתיר אותה. כמה שאני אומר, "כן צריך להיות הבורא גדול, אין עוד מלבדו, טוב מיטיב" וכולי, שום דבר לא עוזר. אז יש מקום לתפילה, כאן זו תפילה ממש, המקום חייב. המקום הטוב מתגלה.

1. תלמיד: רק כדי להיות בטוח שהבנתי את המשפטים האחרונים שאמרת, כל מחשבה שיש לי חוץ מגדלות הבורא, זו עדיין הפרעה שעליה צריך להתגבר?

זו הפרעה שאומרת לך שחסרה לך גדלות הבורא. ואז יש לך כאן מקום להתפלל שתבוא גדלות הבורא ותכסה לך את ההפרעה הזאת, שההפרעה לא תהיה לפניך כמשהו שעומד לפניך או כהפרעה, או כבלבול, לא חשוב באיזו צורה. יכולה להיות חיובית יכולה להיות שלילית. כביכול, חיובית בזה שהיא מושכת אותך, לא מאיימת אבל גם בצורה כזאת זה עוד יותר גרוע, מנתקת אותך מגדלות הבורא. או שהיא מאיימת, זה דבר יותר טוב. הבורא שמביא כל מיני ייסורים, איומים, זה טוב, בזה אנחנו מיד מתיישרים ומוכנים.

מה שאין כן, להביא כל מיני תענוגים למיניהם זה מנתק אותנו ואנחנו בזה נחלשים. זאת אומרת, יש כאן הפרעה כפולה, אם זו הפרעה בצורה שאני מרגיש פחדים, חרדות זו הפרעה רגילה וזה טוב, אבל אם זו הפרעה שזה מושכת אותי אליה, כי הרעה דוחפת אותי ממנה, מרחיקה אותי מעצמה, והנעימה היא מושכת אותי בפנים, זאת ההפרעה הרבה יותר גרועה. איך שזה היה בזמנים למיניהם, יש לנו תיאורים כאלה.

תלמיד: מחשבת גדלות הבורא כשזה נניח נמצא לאורך זמן, זה גם הופך להיות הרגשה או רק מחשבה, זה ממלא את הראש?

ממלא את כל הקומה, גדלות הבורא זה נראה כאור שממלא את הכול.

שאלה: פעם שמעתי שגדלות הבורא זה לרצות לעשות תועלת לאחרים. מה התועלת לאחרים?

כל העניין של ה"אחרים" זה האמצעי לקבוע גדלות הבורא בכל המציאות ושגדלות הבורא תכסה את כולם, שכולם ירגישו את זה. ה"כולם" האלו זה יתגלה כחלקים שלי, כמרכיבים שלי שעומדים בתוכי. אני לא יודע בדיוק על איזו רמה, תפיסה אתה מדבר.

תלמיד: אני חושב על איך לתת לחברים את הרצון לעשות טוב לאחרים, לטובת האחרים, מהי טובת האחרים, אני מנסה להבין בשביל עצמי, מהי טובת הזולת?

רק גדלות הבורא יחד איתי שאנחנו נגלה את זה בעשירייה, שלפי הגדלות הזאת אנחנו נגלה אותו שהוא נמצא בינינו, כי גדלות הבורא מה שאנחנו מפתחים זה הכלי לגילוי שלו.

תלמיד: שמעתי פעם ממך שגדלות הבורא היא כמו דאגה לטובת הזולת. זה משהו שאני יכול לאחוז בו, או לעבוד לקראתו, אבל איך אני יודע מהי טובת הזולת?

טובת הזולת זה להסביר להם שבחיבור ביניהם הם יכולים להשיג את הבורא.

תלמיד: אני רק צריך להסביר את זה לחברים? נראה שהם יודעים את זה יותר טוב ממני.

לא חשוב, אתה מוסיף מעצמך, אתה מראה להם דוגמה. אתם לא נמצאים בגמר התיקון, יש לכם מה להוסיף.

תלמיד: זה בטוח.

איש את רעהו יעזורו בזה.

(סוף השיעור)

---

1. לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר (תהילים פ"א, י')↩