שיעור בוקר 03.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – ראש השנה

קריין: שיעור בנושא "ראש השנה" - קטעים נבחרים מן המקורות, תת כותרת "אתם עשיתם אותי", קטע מספר 4.

"כשנחרב בית המקדש כתיב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הכוונה על הנקודה שבלב, שצריך להיות מקום מקדש, שאור ה' ישכון בתוכה, כמו שכתוב "ושכנתי בתוכם". לכן על האדם להשתדל לבנות בנין הקדושה שלו.

והבנין צריך להיות מוכשר, בכדי שיכנס בו השפע עליון, שנקרא שפע המושפע מהמשפיע להמקבל. אבל לפי הכלל, צריך להיות השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל כידוע, שגם המקבל צריך להיות בכוונה דעל מנת להשפיע, כדוגמת המשפיע.

וזה נקרא בחינת עשיה, כמו שכתוב "ועשו לי מקדש", שהעשיה חלה על הכלי ולא על האור. כי האור שייך להבורא ורק המעשה שייך להנבראים."

(הרב"ש. 940. "נקודה שבלב")

שאלה: כתוב שהאדם צריך להשתדל לבנות את בנין המקדש שלו, איך בונים את זה?

אנחנו לומדים שבתחילה היה הכול מסודר, אחר כך נעשה צמצום, אחר כך נעשתה השבירה, ואחר כך התגלו החלקים מהבריאה שנקראים בני אדם. הם שצריכים לחבר את חלקי הבריאה שיהיו מחוברים "כאיש אחד בלב אחד", וכך ייבנה המקדש. לכן הוא מתחיל כאן, "כשנחרב בית המקדש כתיב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".". אבל לא חלה חובה לבנות את בית המקדש לפני שהוא נחרב.

שאלה: בבנייה יש הרבה שלבים. זה מתחיל ממה שאני סופג מהסביבה, כי לפני זה אין לי אפילו מושג איך להתחיל. איך אני יודע את הטבע שלי שמתאים לעבוד על זה?

אתה לא יודע. אבל מה השאלה שלך?

תלמיד: את ההתחלה של הבנייה, את הבדיקה של היסודות, את הבנייה הבסיסית, אני יודע שאני סופג מהסביבה.

כן.

תלמיד: אני לא יכול לספוג אותה ממקום אחר.

גם נכון.

תלמיד: אני אמור להתחיל לעשות את הפעולות כשיש את הרצון.

כן.

תלמיד: מה עכשיו?

הרצון הזה בא מהשבירה, כמו שכתוב, "כשנחרב בית המקדש כתיב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"."

תלמיד: הרצון מגיע מהשבירה והרצון גם מראה על עוד דבר, הוא מראה על נכונות. זאת אומרת, יש את הענווה, ההתמדה, התפילות, יש את החברים, את הכלי, יש אותך ואת המקובלים, שכל אלה אמורים לכוון את האדם.

כן.

תלמיד: אני היום מרגיש שכדי לבנות את זה כל מה שאני צריך זה לפעול איך שאומרים לי מלמעלה, מאותם אורות. האור נכנס לכלי מתוקן, אבל יש את האור המקיף שנותן את ההכוונה, אני לא יודע איך לעשות את זה.

תתפלל לבורא שייתן לך שכל, רגש וכוח, ועוד כל מיני הבחנות פרטיות שתוכל לחבר אותן יחד ולראות איך אתה מגיע לבניית בית המקדש.

שאלה: הוא כותב פה "בחינת עשיה", לעשות, לבנות. מה זה אומר שהנברא עושה? מה זו עשיה?

כנראה שבנברא יש כוחות, שעל ידם הוא יכול לעשות משהו שיגלה את בניין בית המקדש.

שאלה: ראש השנה, שנה חדשה, מה אנחנו צריכים לחדש בעבודה?

אנחנו צריכים לחדש את הרצון שלנו מתוך השבירה. מתוך כל המצבים השבורים לבחון איזה חלקים, כוונות, רצונות, תשוקות, אנחנו צריכים לסובב, לסיים, לקבל, לאסוף, ואז יהיה לנו מספיק חומר כדי לבנות ממנו בית מקדש.

תלמיד: כל הזמן יש את אותה שאלה שמתעוררת "מה חסר לנו עכשיו?", זה כל הזמן צץ.

כן. אנחנו צריכים רק להגיע למצב שהוא מה חסר לנו כדי לבנות את בניין בית המקדש.

תלמיד: כשאתה מאחל למישהו שנה טובה, למה אתה מתכוון?

אני מתכוון שהאדם הזה יידע מה חסר לו אישית כדי להשתתף בבניין בית המקדש. יותר מזה לא צריכים.

תלמיד: מה הטוב בזה?

הטוב בזה הוא שאנחנו מגלים את הכלי משותף שלנו שבו יכול לשכון הבורא.

שאלה: האם אנחנו צריכים להסביר לאנשים זרים מה זה בית המקדש ואיך בונים אותו?

אנחנו צריכים להסביר לכולם מה זה בית המקדש, ולמה אנחנו חיים בתקופה מיוחדת שבה כולנו צריכים להקים אותו. זה העיקר שעלינו לעשות. אנחנו צריכים לגרום להקמת בית המקדש.

שאלה: איך אני מבררת מה חסר לי אישית כדי להשתתף בבניין בית המקדש?

אני חושב שלך אישית לא חסר כלום חוץ מתמיכה מחברות. ואז מהר מאוד תעלי לאותה רמה של בניית בית המקדש.

תלמידה: אני באופן אישי לא מרגישה שחסרה לי תמיכה מהחברות.

זה סימן לא טוב. אלא מה את חושבת שחסר לך?

תלמידה: אני לא יודעת. אבל בעניין התמיכה אני מרגישה שהן נותנות לי את כל התמיכה שאני יכולה אי פעם לבקש מהן. אז איך אני יודעת מה חסר לי אישית?

לך אישית חסרה תמיכה מכולם.

תלמידה: מה אני צריכה לעשות כדי לקבל את התמיכה הזאת?

להיות קרובה לכולם. את מאוד מיוחדת, את מאוד בולטת בחברה, ובהחלט יש לך תכונות שאיתן את יכולה לקשור את כולם.

תלמידה: איך לקחת את מה שאתה אומר לי עכשיו ולעשות עם זה עבודה נכונה? זה מאד ממלא אותי ומחמיא לי, אבל אני רוצה לעבוד עם זה.

הבורא נתן לך תכונות טובות לתיקון, לב טוב, ומלווה אותך בדרך כשהוא עושה את זה. לכן את צריכה רק להמשיך. את בסדר.

שאלה: רציתי לשאול על התקופה שבה אנחנו נמצאים וגם על מה שדיברת אתמול בסעודה ביחס לחג הזה. אנחנו מדברים שאנחנו רוצים לפרוץ לרוחניות, האם לפריצה לרוחניות יש תנאים?

ודאי.

תלמיד: מה הם התנאים?

הרצון המשותף.

תלמיד: מה זה הרצון המשותף?

הרצון המשותף, זה שאנחנו רוצים לפרוץ לרוחניות למרות שהבורא כביכול לא כל כך עוזר לנו.

תלמיד: מאיפה אנחנו מביאים רצון אם הבורא לא עוזר לנו?

מבינינו.

תלמיד: איך בונים רצון משותף לפרוץ לרוחניות?

מהתכללות, "איש את רעהו יעזורו".

תלמיד: גם אתמול בסעודה אמרת שסביב כל עשירייה צריכים להיות כמו ארגונים, שיהיו מסביבם עוד אנשים. איך אתה רואה את השנה הקרובה עבור כל עשירייה ועשירייה?

אני חושב שהשנה נרגיש עד כמה אנחנו זקוקים לאיחוד בינינו, עד כמה אנחנו צריכים לאטום, לסגור את כל הקשרים בינינו, ובאמת נגיע להיות כאיש אחד בלב אחד, נרגיש את הלבבות האלה כלב אחד, וכך נגיע לגילוי.

תלמיד: על מה שמים דגש כדי שזה ייצא לפועל?

על מה שמים דגש כדי שיהיה לנו קשר נכון, מתאים לתיקון הקשר בינינו, אני לא יכול להגיד לך. אותם החסרונות שאנחנו מרגישים מיום ליום, אנחנו צריכים לחבר אותם יותר ויותר, ולראות גם את החיבור בינינו שבו צריך לקרות התיקון.

תלמיד: כשפורצים לרוחניות, מי פורץ, האם כל אחד פורץ, העשירייה פורצת, כל הכלי?

כולם.

תלמיד: כולם פורצים.

כולם מרגישים את זה, כן.

תלמיד: האם בבת אחת כולם נכנסים לרוחניות?

פחות או יותר זה נראה כמו מלחמה.

תלמיד: על מה בדיוק המלחמה? כשפורצים, על מה נלחמים?

נלחמים על זה שאנחנו צריכים לכבוש את מלכות שמיים, ולמסור לה את עצמנו.

תלמיד: מה זה נקרא שניצחנו את המלחמה?

הניצחון יהיה בזה שאותם המצבים שאנחנו מחוברים הם ייתנו לנו מילוי שלם. תראו איזה כלי גדול יש לנו, בכל העולם יושבים בני אדם וכולם רוצים להיות איתנו יחד, ואנחנו רוצים להיות איתם.

שאלה: פריצה לרוחניות, האם זה מגע ראשון עם הכוח העליון?

זה מגע עם כל החברים ודרכם מגע עם הכוח העליון.

תלמיד: מה זה אומר מגע עם הכוח העליון? מה משתנה בנו?

הבורא מאיר לתוך הכלי המשותף שלנו, מחזיק אותנו ומעלה אותנו למעלה מעצמו.

תלמיד: השנה הזאת, האם בני ברוך ראויים למגע עם הכוח העליון?

כן.

תלמיד: למה מגיע לנו מצב כזה?

למה זה מגיע לנו אנחנו נדע אחר כך. אבל ברור שזה מגיע לנו מתוך זה שעשינו תיקונים וסבלנו מספיק.

תלמיד: האם בגלל שאנחנו סבלנו מספיק או כי הדור סובל?

הדור כולו, ודאי שלא אנחנו אישית.

תלמיד: במה המגע עם הכוח העליון מחייב אותנו?

המגע עם הכוח העליון מחייב אותנו ב"איש את רעהו יעזורו", בזה אנחנו עדיין לא ממלאים את רצון העליון.

תלמיד: בעזרה ההדדית שלנו זה לזה?

כן.

תלמיד: האם אתה מדבר בתוך עשירייה, כל חבר לחבר?

כן.

תלמיד: או בכללות בני ברוך?

בכללות ובעשיריות, בכל ההתכללויות.

תלמיד: במה היא העזרה הדדית הזאת "איש את רעהו יעזורו"?

שאני מוכן להיות במקום כל חבר וחבר במשימה שלו.

תלמיד: אני רוצה לחזור למה שאמרת אתמול בסעודה. שאלו אותך מה החזון שלך לשנה הקרובה לעשיריות, ואמרת שכל העשיריות יהפכו להיות לארגונים גדולים, שכל עשירייה תהיה שטח גדול, כוח גדול, גברים, נשים, ילדים, שיהיה לנו ממש מקום להתפתח. מה זה הציור הזה שאתה רואה לפניך שהעשירייה מתרחבת, מתפתחת?

היא מתחילה להרגיש את כל פינות הבריאה, את כל העשיריות, ומוכנה להיות בשיתוף עם כולם רק כדי לקרב את התיקון.

תלמיד: האם אתה רואה את פני החברה עצמה משתנה, בני ברוך יקבלו צורה אחרת בשנה הקרובה, במגע עם הכוח העליון?

כן, אבל לא כמו שאנחנו אולי חושבים. אני רואה שבשנה הקרובה ממש, כמו שכתוב, מיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים הבא, נגלה את המבנה האמיתי שלנו, את הכוח שלנו, ובעיקר את הלב שלנו, שהוא אחד לכולם.

תלמיד: אתה מצביע על החולשה שלנו שהיא חוסר בתמיכה הדדית. זה המקום שאנחנו חלשים בו כרגע.

כן. כבר כמה חודשים אני מדבר על זה, אבל בין המילים.

תלמיד: עכשיו בצורה ישירה וחדה אתה מצביע לנו על זה. מה לעשות, איך להגיע למצב שאני מוכן למסור את נפשי עבור כל חבר, להחליף אותו?

אני לא יודע מה יש לעשות כאן. פשוט שכל אחד ואחד ירצה שהקשר הזה יתגלה.

תלמיד: אני מרגיש שהרבה פעמים יש בין החברים חשבונות קטנים, כאילו קשה להתעלות למשהו קצת יותר, תקועים ממש על חשבונות כאלה קטנים. איך למרות זה פשוט עולים מעל זה, מתעלים?

אי אפשר. רק במאמץ ארוך, קבוע אנחנו צריכים לבצע את זה.

שאלה: קודם ענית לחברה תשובה מאוד חדה וישירה. אני לא יודעת אם זה פגיעה באגו, כי זו חברה באמת מיוחדת, היא באמת האור של העשירייה. עבורי היא הייתה במשך תקופה ארוכה עמוד התווך, וכשהיא בירידה אז כל העשירייה בירידה. איך כל אחת בעשירייה שלנו, ואני אישית, יכולה להיות לתמיכה עבורה באמת מהלב?

אתן צריכות להיות יותר מחוברות ביניכן, להתעלות מעל כל החשבונות הפרטיים ואני חושב שבזה הכול ייסגר. יש בכן ניסיון גדול וטוב וחיבורים והכוונות והכול. אתן בסדר.

תלמידה: בשנה שעברה ביום כיפור כשהיינו כאן ביחד ארבע חברות מהעשירייה והחברה שאלה מה חסר והיא אמרה לך לשאול אותנו, ואתה פנית אלינו אחת אחת, ואני אמרתי לך שחסרה לנו עוד אהבה. שאלת אותי אם חסר, אמרתי לך - לא, יש לנו הרבה אהבה, אבל אנחנו רוצות עוד. אנחנו מתקרבים לכיפור הקרוב, אני מרגישה שהתמלאנו באהבה בשנה האחרונה, ממש.

נכון.

תלמידה: גם פיזית התמלאנו בשתי חברות שמלאו אותנו בהמון אהבה. מה עוד אנחנו יכולות להוסיף כדי שכל אחת תרגיש את התמיכה הזאת?

לפתוח את הלב של כל אחת לכולן.

תלמידה: האם כל אחת בעשירייה צריכה לפתוח את הלב?

כן.

תלמידה: איך אנחנו יכולות לעזור לה?

לא לה, אלא לכולן.

תלמידה: איך אנחנו יכולות לעזור לכולן לפתוח את הלב יחד?

תפתחו, ומזה כולם ירגישו שהם צריכים את זה לעשות.

(סוף השיעור)