שיעור צהריים 04.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זוהר לעם, כרך א', "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "הניצנים", עמ' 192,

מאמר "מי ברא אלה", עמ' 194

קריין: "זוהר לעם", כרך א' עמ' 192, מאמר "הניצנים", סעיף 5 ד"ה: "ונולד יוסף ונסתרו בו".

כבר שמעתם ממני שאנחנו קוראים ב"הקדמת הספר הזוהר" על כך שההקדמה הזאת היא חלק מאוד חשוב שכולל בתוכו בעצם את כל ספר הזוהר, ויש בחלק הזה כוח גדול מאוד. ולכן כדאי לנו לשמוע, לקרוא אותו, ככל שאנחנו יותר נצמדים לטקסט, מבינים או לא מבינים זה לא חשוב לנו, אנחנו רוצים שזה יפתח לנו את הצינורות כדי שהשפע העליון ייכנס ויתפשט בנו בתוך הלב ומוח.

ולכן אנחנו צריכים לקבל מהקריאה הזאת כוחות מיוחדים, תכונות מיוחדות, וזו בעצם הסגולה המיוחדת, הכוח המיוחד שיעזור לנו פתאום להתחיל לראות ולהבין ולהרגיש מה קורה בעולם הרוחני.

לכן סבלנות, עוד שיעור ועוד שיעור, וכך אתם תתחילו אחר כך לראות שאתם כביכול נמצאים באיזו סביבה שאתם לא מבינים על מה מדברים, בכלל מה קורה, ולאט לאט על ידי זה שאתם נמצאים בסביבה הזאת, אתם מתחילים משום מה לקלוט על מה זה. כך אנחנו רוצים להיכנס לספר הזוהר ועל ידי זה שהוא ישפיע עלינו, נשמע ונרגיש את ההשפעה שלו עלינו. זו בעצם ההתפתחות הטבעית ביותר שקורית לנבראים. זה כמו שהתינוקות מתפתחים ולא מבינים כלום אבל לאט לאט מתחילים משום מה לתפוס, אף אחד לא מלמד אותם, אלא כך הם "תופסים את הדברים מהאוויר" ומתחילים להתכלל בו וכך להתקדם, כך גם אנחנו רוצים להתכלל בעולם העליון.

קריין: "זוהר לעם", "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "הניצנים", אנחנו נמצאים בתוך סעיף 5, בדיבור המתחיל "ונולד יוסף ונסתרו בו.".

"ונולד יוסף ונסתרו בו. כי אחר תשלום המוחין דיניקה, עולה ז"א לעיבור ב' למוחין דגדלות א', שע"י מוחין אלו נעשו חג"ת שלו לחב"ד וראש. ונה"י, שקנה ע"י היניקה, נעשו לו לחג"ת, ונולדים לו נה"י חדשים, המכונים נה"י של מוחין דגדלות. ואלו נה"י מכונים בשם יוסף, שהוא יסוד דגדלות, הכולל נו"ה דגדלות. ע"כ נאמר, ונולד יוסף, כלומר היסוד דגדלות."

אנחנו יודעים שלפרצוף שלם יש שלושה חלקים, חב"ד, חג"ת, נה"י. אז היו לו לפרצוף הזה של זעיר אנפין חלקים של חב"ד וחג"ת, שני חלקים ולכן נקרא "קטנות", ואחר כך נתווסף לו עוד חלק נה"י ואז הוא הגיע לגדלות ונקרא "מוחין דגדלות", והמוחין האור הזה שנכנס לכלים החדשים האלו של נה"י נקראים "יוסף", מהמילה התווסף, התחבר, נגלה עוד חדש. ולכן יוסף נקרא "יסוד דגדלות", כי הוא מציין לנו את הגדלות של הפרצוף.

"ונסתרו בו. שעדיין אין לחג"ת אורות דגדלות בשלמות. ועדיין הם בהעלם. כי בגדלות א' משיג רק המוחין דנשמה, שנבחנים עוד לאחוריים אצל ז"א. וע"כ נאמר, ונסתרו בו, שעוד הם בהעלם.

ונכנס יוסף בארץ הקדושה, והקים אותם שם. כי אחר מוחין דגדלות א', מתחיל ז"א לקבל מוחין דגדלות ב', מוחין דחיה. ואז ננסרת הנוקבא ממנו, ונבנית לפרצוף שלם במוחין דחיה. ואז נקראת הנוקבא הארץ הקדושה. כי המוחין דחיה נקרא קודש.

נכנס יוסף, יסוד דגדלות דז"א, בארץ הקדושה, הנוקבא, פב"פ עם הז"א בקומה שווה. והקים אותם בארץ הקדושה. כי מוחין דחיה, אור החכמה, נמשכים רק בזיווג של זו"ן כאחד, והם נשארים רק ברשות הנוקבא, כי רק על ידה נמשכו בעת הזיווג.

והקים אותם בבית שלה. כי ערך ז"א כלפי הנוקבא, כערך או"א עילאין כלפי ישסו"ת. וע"כ אין מוחין דחיה, אור חכמה, נגלית, אלא בנוקבא, שהיא בחינת ישסו"ת.

ואז נראו בארץ ונגלו שם. עתה התגלו במידת הגדלות כראוי, אבל עד עתה נחשבים לנסתרים ונעלמים. ומתי הם נראים?

הלוא כבר ביאר הזוהר, שהם מתגלים, כשנכנס יוסף בארץ הקדושה, כלומר, בעת הזיווג. ומקום ההתגלות הוא בנוקבא. א"כ מדוע שואל עוד פעם, ומתי הם נראים? העניין הוא, כי גם בעת הזיווג יש ב' הבחנות:

א. התכללות שמאל בימין, ה"ח שבזכר,

ב. התכללות ימין בשמאל, ה"ג שבנוקבא.

ע"כ שואל, ומתי הם נראים: בהתכללות ימין בשמאל או בהתכללות שמאל בימין?

ומשיב: בשעה שהקשת נראית בעולם. קשת, יסוד דז"א, בעולם, בנוקבא. שזה התכללות ימין בשמאל בעת הזיווג, כמ"ש, אֶת קשתי נתתי בענן. שרק מזה נמשכים המוחין העילאין. שאז הם מתגלים, רק מהתכללות ימין בשמאל.

ובאותה שעה, עת הזמיר הגיע. עת לקצץ את הרשעים מן העולם. בעת שמתרבים הרשעים בעולם, שמחמתם נעשו אחיזה מרובה לקליפות והס"א, ע"ד שהיה בזמן דור המבול, שנמחה מחמת זה כל היקום, הנה אז אין לבני העולם תקנה, אלא ע"י הגילוי של מוחין עילאין, מוחין דחיה.

ולמה ניצלו? משום שהניצנים נראו. למה בני העולם ניצלים מכּלָיה, כמו שהיה בימי המבול? משום שהניצנים נראו בארץ. כי גילוי המוחין דחיה, מעביר את הקליפות מהארץ, המלכות, ואינן יכולות להיאחז בה עוד. כמ"ש, וראיתיה לזכור ברית עולם.

ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם. כי תחילה נבנית הנוקבא בשני המאורות הגדולים, שיש לה קומה שווה עם ז"א, אלא שעומדת באחוריו של ז"א, שבשביל זה קטרג הירח, שאין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד. וע"כ נבחנים אלו המוחין מוחין דאחור. ונקראים מוחין דו"ק דנוקבא, שהם מוחין של קטנותה, מתחילת התהוותה.

ואז נבחנים זו"ן לפנים קטנות. ונקראים ילדים, נערים, עלָמים. אלא אחר שהיא נשלמת עם המוחין הללו, חוזרת לעיבור ב' לאו"א עילאין, ואז נבנית בניין גדול במוחין דפב"פ עם הז"א. ואז הם נקראים פנים גדולות.

ונודע, שאין שינוי והיעדר ברוחני. ואלו המוחין דאחור, פנים קטנות, נשארים בה גם בעת המוחין וגדלות. ולא עוד, אלא שסיבת המשכת המוחין דחיה, הם בעיקר בכלים דמוחין דאחור בפנים קטנות.

ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם. כלומר, שאם לא נראו בנוקבא אותם הניצנים כבר מקטנותה, בבניין האחוריים שלה, הנה לא היו נשארים בה המוחין דחיה גם בגדלות, כי לא היו לה כלים במה לקבלם."

שאלה: הודות למה הייתה הקשת ולמה בענן?

אני לא אענה לך על שאלות כאלה, כי לא את זה אנחנו רוצים. אתה לא צריך לתרגם את ה"זוהר" לפעולות והסברים גשמיים. אתה רוצה שזה יגרום לך להיווצרות של תכונות רוחניות, וזה לגמרי לא הולך עם השכל. על זה כתוב "לא החכם לומד" ולכן לא כדאי לשאול על תרגום הזוהר לשפת הפיסיקה.

שאלה: אם מובן שהזעיר אנפין מתגלה בנוקבא, הודות למה בחיבור המחודש שלנו מתגלה הזעיר אנפין?

רק בחיבור, זה מה שאני יכול להגיד לך. רק בחיבור.

תלמיד: למה ענן?

אבל אין לך הבחנות כאלה שאני אגיד לך, עוד לא. ענן זה סוג ההסתרה, אבל זה אתה צריך לאט לאט להבין מתוך הטקסט אפילו בלי תרגום, אפילו בלי הסבר. אל תדאג זה יקרה, אתם עוד תראו שזה מנגן לכם. זה כמו שאתה נכנס לאיזו חברה שמדברת נגיד סינית ואתה לא יודע סינית, ולאט לאט מתוך זה שאתה נמצא שם, מתוך זה שאתה גם בן אדם, אמנם מאוד שונה מהם, אתה מתחיל בכל זאת להבין על מה הם מדברים. זה לוקח זמן, אבל בצורה כזאת אתה פותח ברצון שלך בלבד, את הקשר שלך איתם ומתחיל להבין. זה מה שאנחנו צריכים להשיג על ידי קריאת הזוהר.

שאלה: מה לעשות אם אתה מקשיב לזה, וכל הזמן הולך לגשמיות?

זה כדי שאתה תתעלה מעל הגשמיות לתפיסה הרוחנית. אתה רוצה להרגיש על מה הזוהר מדבר, להרגיש לא להבין, הלב מבין, ואז לאט לאט זה ייפתח. אחרת אתה תהיה חכם, אם אתה תקבל הסבר על כל מילה ומילה ואז תחבר כל מיני כאלו מערכות שלך, כמו בפיסיקה, זה לא יהיה בסדר.

שאלה: האם ניתן לשייך את המאמר הזה למקום כלשהו בתנ"ך?

כן, מדובר על התחלת הבריאה.

שאלה: מה זה הכוח הזה של הניצנים, שמשפיעים כך על הבריאה?

זה מה שיוצא לנו בין דרגת הדומם לדרגות הצומח. ניצנים שעולים מן הארץ.

תלמיד: אבל מה כל כך מיוחד בכוח הזה, שהוא אפילו מציל אנשים מהשמדה?

זה מה שקורה, מתעורר בנו הכוח הרוחני, ואנחנו גדלים מהכוח הגשמי, מהרצון לקבל שלנו ואנחנו רוצים להיות יותר מזה. לכן הניצנים האלו הם בעצם הנשמות שמתפתחות מתוך זה שאנחנו יוצאים מהדרגה הנמוכה ביותר, לקראת הדרגות הגדולות, הגבוהות.

שאלה: אם פעם במפגשי הקבוצה שלנו, היינו מבררים טקסטים של בעל הסולם ורב"ש, אז עכשיו יש רצון מאוד גדול להודות לבורא, ולהתפלל עבור העשירייה.

אתה צודק, כך צריך להיות.

.6" ומי הוא, המקיים את העולם וגורם לאבות שיתגלו? קול הילדים העוסקים בתורה. ובגלל ילדי עולם אלו, העולם ניצל. כנגדם כתוב, תורֵי זהב נעשה לך. אלו הם ילדים, נערים, עלמים, כמ"ש, ועשית שניים כרובים זהב.

ביאור הדברים. ילדי העולם הם מוחין דאחור, הנקרא פנים קטנות. וכן ילדי העולם וכן ילדים, נערים, עלמים. והזיווג שלהם במצב זה, נקרא קול הילדים העוסקים בתורה. והם תורי זהב. והם ב' הכרובים, פנים קטנות, אשר אלו המוחין דחיה, הנמשכים בהתכללות ימין בשמאל, לא היו מתקבלים כלל בנוקבא זולתם.

ומי הוא, המקיים את העולם, בעת ריבוי הקליפות, שיש להן כוח להחריב עולם כבימי המבול? הנה אין תקנה זולת בהמשכת מוחין דחיה בקשת בענן, שע"י זה העולם ניצל. ומי הוא המקיים והמציל את העולם בעת ההיא, וגורם לאבות שיתגלו, שגורמים לגילוי חג"ת במוחין דראש, שחג"ת נעשו אז לחב"ד דחיה? הגורם לזה קול הילדים, העוסקים בתורה, המוחין דאחור, שהוא קול הילדים ותורי זהב."

בזה אנחנו סיימנו את הקטע הזה מהזוהר. ואני חושב שאתם כבר מתחילים איכשהו להתייחס נכון לשמיעת ספר הזוהר, שלא מדובר בשום צורה על העולם הזה, וכל מה שאומרים זה רק מה שנקרא "שפת הענפים", שמדברים במילים של העולם הזה, על "ילדים", "ניצנים", "קול שיוצא" וכן הלאה, אבל לא מדובר באף מילה על העולם הזה, מדובר רק על השורשים הרוחניים שלהם. לכן אנחנו רוצים בכל הקריאה שלנו לעלות מהענפים הגשמים לשורשים הרוחניים שלהם.

ואם אנחנו נחשוב כך כל הזמן, אז הזוהר יעזור לנו יותר ויותר לעלות ולהתחיל להרגיש את השורשים העליונים, כולם. לא חשוב "כמה אני יודע וכמה לא יודע", על זה כתוב, "לא החכם לומד". זה הכלל, לא צריכים להיות חכם, ולא צריכים אפילו להשתדל לזכור כל מיני דברים, לרשום כל מיני דברים, רק להקשיב ככל האפשר, ובזה כולם שווים. "לא החכם לומד".

מי ברא אֵלֶה

.7" בראשית. רבי אלעזר פתח, שְׂאו מרום עיניכם וראו, מי ברא אֵלֶה. שאו מרום עיניכם, לאיזה מקום? למקום, שכל העיניים תלויות אליו. והוא פֶּתח עיניים, מלכות דראש א"א. ושם תדעו, שעתיקא הסתום הזה, שנוהגת בו שאלה, ברא אלה.

ומי הוא? הוא הנקרא מ"י, ז"ת דבינה, אותו הנקרא מִקצה השמיים למעלה, שהכול עומד ברשותו. ומשום שנוהגת בו שאלה, והוא בדרך סתום, שאינו מגולה, נקרא מ"י, לשון שאלה. כי למעלה ממנו, אין שאלה נוהגת שם. וקצה השמיים הזה, שנוהגת שם שאלה, נקרא מ"י.

ביאור הדברים. רבי אלעזר מבאר את הפירוש של בריאת שמיים וארץ שבפסוק של בראשית. כי שמיים וארץ הם הכלל של שבעה ימי בראשית, שהם זו"ן דאצילות. וא"כ, למה כתוב, ברא, שהיא בריאה ולא אצילות, והיה צריך לומר, האציל?

הזוהר אומר, שפֶּתח עיניים, זו המלכות דראש א"א דאצילות. כי ספירת החכמה של ע"ס דראש נקראת עיניים. ואין בראש א"א אלא כ"ח בלבד. וע"כ המלכות שלו נקראת פתח עיניים, כי בפתיחתה מושפעים המוחין דחכמה מראש א"א לכל פרצופי אצילות. לכן כתוב, שאו מרום עיניכם, למקום שכל העיניים תלויות אליו. כי מוחין דחכמה נקרא עיניים. ואין מוחין דחכמה בכל פרצופי אצילות, זולת ע"י פתיחתה של המלכות דראש א"א.

ושם, בפתח עיניים, במלכות דראש דא"א, תדעו העניין הזה, איך שהבינה בראה את הזו"ן. כי המילה ברא, פירושה לְבַר ממדרגת אצילות. ומתוך שהבינה עצמה יצאה לבר ממדרגת הראש דא"א, ונעשתה משום זה לבחינת בריאה בערך הראש דא"א, ע"כ היא בראה בהכרח גם את הזו"ן.

ונעשה הז"א בבחינת יצירה, כי היוצא מבחינת בריאה נקרא יצירה. והנוקבא נעשתה בחינת עשיה, כי כל היוצא מיצירה, נקרא עשיה.

אמנם, אין להשוותם לבי"ע ממש שמאחורי הפרסא דאצילות. כי אלו הבינה וזו"ן עומדים למעלה מפרסא בעולם אצילות. אלא הכוונה היא בערך הראש דא"א לבד. וע"כ יש ב' מיני בי"ע:

א. בי"ע דפרודא, שנפרדו מאצילות ע"י הפרסא, שהוא הקרקע דעולם האצילות, העומדת עליהם מלמעלה.

ב. בי"ע דעולם אצילות עצמו, שהם הבינה ז"א ונוקבא שלו, שהם מחוץ לראש דא"א בלבד. ועדיין הם אצילות, אלא שהפרסא שבתוך מעֵי א"א, שבמקום החזה שלו, עומדת עליהם מלמעלה, שמשום זה הם נבדלים מראש דא"א, ונחשבים לבחינת גוף בלי ראש, כלומר, למחוסרי מוחין דחכמה, הנקרא ראש מבחינת עולם אצילות. כי בדרך כלל נבחן עולם האצילות לבחינת חכמה, של כללות ד' עולמות אבי"ע. וע"כ המחוסר חכמה נבחן שם לגוף בלי ראש.

ונאמר, שעתיקא הסתום הזה, שנוהגת בו שאלה, ברא אלה. הבינה, שיצאה מהראש דא"א, מכוח הנוקבא שעלתה לחכמה דא"א, וסיימה שם בחינת הראש דא"א, שמשום זה יצאה לבחינת בריאה וגוף דא"א, הנה היא נחלקה משום זה לשתי בחינות: ג"ר וז"ת.

כי הבינה, ממקורה בע"ס דאו"י, אין מטבעה לקבל חכמה כלל, אלא רק אור חסדים בלבד, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא, ולא חכמה. ולפיכך אין יציאתה לגוף פוגמת בה כלל. שהרי אפילו כשנמצאת בראש א"א, אינה מקבלת ממנו חכמה.

ולפיכך אין לה שום פחיתות מחמת עמידתה למטה ממלכות דראש דא"א. ונחשבת גם עתה לבחינת ראש גמור, ודומה כאילו לא יצאה כלל מהראש דא"א. והיא נתקנת באו"א עילאין, המלבישים לא"א מפה עד החזה.

ובחינה ב', ז"ת דבינה, שהן מהתכללות הזו"ן בבינה, שהם שורשים של הזו"ן הנמצאים בבינה. ולפיכך הם צריכים להארת חכמה בשביל הזו"ן. וע"כ הם נפגמו מחמת מציאותם בגוף דא"א, שנעשו למחוסרי חכמה. והם נחשבים לבריאה ולו"ק בלי ראש. ועליהם נאמר, אבא הוציא אמא לחוץ, לבַר מהראש דא"א. והם נקראים ישסו"ת, ומלבישים לא"א מחזה עד הטבור.

והבנים שלהם, זו"ן, מלבישים מטבור ולמטה דא"א, עד סיום עולם האצילות.

והפרסא שבתוך מעֵי א"א, עומדת בחזה שלו, כי היא כוח המלכות שבראש דא"א, המוציא את ז"ת דבינה מחוץ לראש, ומפריעה להם לקבל חכמה. כי אע"פ שהמסך הזה עומד בפה דראש א"א, מ"מ שָׁם אינו פועל כלום, כי שם עומדים או"א עילאין, שהם בחינת הג"ר דבינה, הנחשבים עוד לבחינת ראש א"א. ונמצא כי רק במקום החזה, ממעל הז"ת דבינה, שולט כוח המסך, להוציא הז"ת דבינה, שמתחתיו, מחוץ לראש דא"א.

ולפיכך הג"ר דבינה, נקרא בשם עתיקא הסתום. כי הראש דא"א נקרא עתיקא. וכיוון שהג"ר דבינה, אע"פ שהם מפה ולמטה דא"א, נבחנים כאילו עומדים עוד בראש דא"א, ע"כ נקראים גם הם בשם עתיקא, כמו הראש דא"א. אלא משום הימצאותם בגוף א"א, נקראים בשם עתיקא הסתום.

ועתיקא הסתום הזה, שנוהגת בו שאלה, ברא אלה. כלומר, רק הז"ת של עתיקא הסתום הזה, הנקרא ישסו"ת, שנוהגת בו שאלה, לקבל בתוכם את הזו"ן ע"י עליית מ"ן. כי שאלה פירושה עליית מ"ן, מלשון, שואלים על הגשמים. ורק הז"ת דעתיקא הסתום הזה, הנקרא ישסו"ת, הן עומדות לשאלה, לקבל מ"ן להמשכת אור החכמה, להיותן מחוסרי חכמה, שלפני זה הן נחשבות לבחינת בריאה. וע"כ ברא אלה, הזו"ן, הנקראים אלה.

ונבראו גם הם בכוחם מחוסרי ראש כמוהו. כי המילה ברא, מורה על חיסרון של ראש מבחינת אצילות. ומיהו מ"י? ז"ת דבינה, שעומדות לשאלה, הן הנקראות מ"י. ועליהן נופלת לשון ברא, כי הן עצמן נעשו בחינת בריאה, מחמת הפרסא שבחזה דא"א, המבדילה אותן מהארת ראש דא"א.

ומקצה השמיים למעלה, הכול עומד ברשותו. ז"ת דבינה, שנקראים ישסו"ת, ונקראים מ"י, הן בחינת קצה השמיים למעלה. כי השמיים הם ז"א, והוא מקבל רק מישסו"ת, הנקרא מ"י. וע"כ מ"י נקרא, קצה השמיים למעלה, שהכול עומד ברשותו. כי השמיים והארץ, שהם זו"ן וכן ג' עולמות בי"ע התחתונים, כולם מקבלים מישסו"ת, הנקרא מ"י. וע"כ הכול עומד ברשותו.

כי למעלה ממנו, אין שאלה נוהגת שם. וקצה השמיים הזה, שנוהגת שם שאלה, נקרא מ"י. כלומר, למעלה בג"ר דבינה, או"א עילאין, אין שאלה נוהגת שם, כי אינם מקבלים מ"ן להמשכת חכמה, להיותם אור חסדים ואינם מחוסרי חכמה. וע"כ אינם נקראים מ"י. גם אינם בחינת קצה השמיים. כי הם אינם נזקקים לזו"ן, הצריכים להארת החכמה.

ורק הז"ת, שהן ישסו"ת, שנוהגת בהם שאלה, לקבל מ"ן מהזו"ן ולעלות לראש דא"א, לקבל בשבילם הארת חכמה, ע"כ נבחנים לקצה השמיים למעלה, משום שהז"א, הנקרא שמיים, מקבל מהם."

שאלה: אם להיפך, נראה שפחות או יותר מובן על מה מדבר הזוהר אז איך לעבוד עם זה, מה לעשות עם זה?

אם כביכול מובן לך מה שהזוהר אומר אז כבר טוב מאוד, תמשיך ככה, תמשיך בלי לתרגם אותו, בלי לעשות ממנו כל מיני פעולות והבהרות, פשוט תקבל אותו ככה, כמו שאתה. אל תעשה מחסום באוזן, מחסום בלב. איך שזה נכנס, נכנס, אתה תרגיש עוד מעט עד כמה זה ממש נכנס בך חופשי ואתה מתחיל להבין. מאיפה? אתה לא יודע, אבל אתה מתחיל להבין ולהרגיש על מה מדובר. אתה פשוט נכנס לעולם חדש שלא היית בו ולא הכרת בו שום דבר, עכשיו אתה הולך להכיר אותו, זה הכול.

שאלה: אנחנו אומרים שהבורא עושה הכול, והאור תחילה בונה את הכלי ואחרי זה ממלא אותו. אבל התפשטות האור בכלי זה משיכת המלכות. זה נראה לפעמים כאילו המלכות היא שבונה את כל החלל סביבה. איך נכון לראות את הדברים?

נכון, הכול תלוי במלכות.

שאלה: למה חשוב להדגיש מי מתלמידי רבי שמעון מסביר את הדברים?

כל אחד מהם מציג לנו איזו תכונה מיוחדת בעשר הספירות. זה לא בני אדם, אלו כוחות מעשר הספירות שכך מופיעים לפנינו.

תלמיד: כשאנחנו קוראים על כל המדרגות האלה "חכמה עילאה", "ג"ר דבינה", "אבא ואימא", צריך לתאר לעצמנו שאנחנו עם העשירייה, רוצים להיות בתוך המדרגות האלה, מה צריך לתאר לעצמנו?

שאנחנו רוצים שזה יקרה לנו, אנחנו רוצים להיות בזה, כן. פשוט אבל בלב, בשכל אנחנו נתבלבל. בלב, אנחנו רוצים שזה יקרה בנו, בתוך הרצונות שלנו שיהיו שינויים כאלו, שאנחנו נחיה את כל המצבים הללו שעליהם הזוהר מדבר.

תלמיד: לחיות את המצבים אלה בעשירייה, זה אומר שככה ישתנו בנו כוחות דהשפעה, מה זה אומר?

אתה פעם היית ילד וקראת כל מיני ספרים, על כול מיני אנשים שעוברים ממקום למקום, טסים, או שטים באונייה בים, ותיארת לעצמך כל מיני דברים כאלה, אז תתאר עכשיו את עצמך ככה, כמו אלו שעליהם הזוהר מספר. ממש כמו שילד מתאר.

"8. ויש אחר למטה, ונקרא מ"ה. מה בין זה לזה? הראשון הסתום, שנקרא מ"י, נוהגת בו שאלה. כיוון ששאל האדם וחקר, להסתכל ולדעת ממדרגה למדרגה עד סוף כל המדרגות, המלכות, אחר שהגיע לשם, הוא מ"ה. שפירושו, מה ידעת, מה הסתכלת, מה חקרת, הלוא הכול סתום כבתחילה.

ביאור הדברים. הנוקבא דז"א, בהיותה עם הז"א פב"פ, נקראת גם הנוקבא בשם מ"ה, כמו ז"א. והיא נבחנת לקצה השמיים שלמטה, כי היא סוף כל המדרגות ומסיימת את האצילות. ונמצא ז"א, הנקרא שמיים, עומד בין הישסו"ת, הנקרא קצה השמיים למעלה, ובין הנוקבא, הנקרא קצה השמיים למטה.

והאדם שאל וחקר, להסתכל. להסתכל, פירושו, הזיווג דאו"א, הנקרא הסתכלות או"א זה בזה, ע"י עלייתם לראש דא"א, שאז הבינה חוזרת לקבל הארת החכמה בשביל הזו"ן. כי אפילו ישסו"ת, הז"ת דבינה, אינם צריכים להארת החכמה לצורך עצמם, כי מבחינת עצמם דומים הז"ת דבינה אל הג"ר שלהם, ואינם נזקקים לקבל חכמה.

אלא בעת שהזו"ן עולים למ"ן לישסו"ת, מתעוררים הישסו"ת בשבילם, לעלות לראש דא"א ולקבל חכמה. אבל גם הזו"ן אינם עולים למ"ן לישסו"ת, אלא רק ע"י העלאת מ"ן מבני אדם התחתונים אל הזו"ן."

שוב.

"אלא בעת שהזו"ן עולים למ"ן לישסו"ת, מתעוררים הישסו"ת בשבילם, לעלות לראש דא"א ולקבל חכמה. אבל גם הזו"ן אינם עולים למ"ן לישסו"ת, אלא רק ע"י העלאת מ"ן מבני אדם התחתונים אל הזו"ן. באופן, שנשמות בני אדם עולות למ"ן אל הזו"ן, ואז עולים הזו"ן למ"ן אל הישסו"ת, ואז עולים הישסו"ת לא"א, ונעשים שם פרצוף אחד עם או"א עילאין, ואז מסתכלים או"א זה בזה, וממשיכים חכמה בשביל הזו"ן.

וכיוון ששאל האדם, כלומר שמַעֲלה מ"ן, וחקר, כלומר שחוקר במעשיו, כדי להעלות הזו"ן לזיווג או"א, להסתכל, כדי שאו"א יסתכלו זה בזה וימשיכו חכמה. ולדעת ממדרגה למדרגה עד סוף כל המדרגות, המלכות. כי הארת החכמה, הנמשכת ע"י עליית מ"ן וזיווג, נקרא בשם ידיעה, או נקרא חכמה ע"י הדעת.

כי הזו"ן העולים למ"ן, נבחנים שם לדעת לאו"א, כי הם הגורמים לזיווג שלהם. והזיווג נקרא ידיעה, מלשון, והאדם ידע את חוה אשתו.

ולדעת, פירושו, להמשיך המוחין בדעת ממדרגה למדרגה, מדעת של מדרגת או"א אל המוחין של מדרגת ז"א. עד סוף כל המדרגות, מז"א אל הנוקבא, הנקראת סוף כל המדרגות. כי הבינה עומדת אחור באחור (אב"א) עם החכמה, להיותה רק חסדים, וחוזרת פנים בפנים (פב"פ) עם החכמה רק לצורך זו"ן.

ואחַר שהגיע לשם, הוא מ"ה. כיוון שהמוחין הגיעו אל הנוקבא דז"א, אז נקראת הנוקבא בשם מ"ה. המדרגה התחתונה, העולם התחתון, מלכות, נקראת מ"ה. וכתוב, מה ה' אלקיך שואל מעימָך. אל תקרא מ"ה אלא מאה. משום שכל המדרגות עליונות בשלמותן, שהן חמישים, הן כאן במלכות, וע"כ נקראת מאה.

כי חמישים שלה, כח"ב תו"מ, שכל אחת כוללת עשר, וחמישים של בינה, הם מאה. וע"כ בינה נקראת מ"י, שהם חמישים, והמלכות מ"ה, שהוא מאה, מפני שכוללת בתוכה גם החמישים דבינה. הרי שע"כ נקרא מ"ה, להורות שכל השלמות הגדולה של המוחין ההם, באה רק אחר שהגיעו המוחין לנוקבא.

ונאמר, מ"ה ידעת, מ"ה הסתכלת, מ"ה חקרת, הלוא הכול סתום כבתחילה. המלכות נקראת מ"ה, כי אע"פ שההמשכה העליונה של חכמה נמשכת דרך המדרגות העליונות, בינה וז"א, אינה מתגלה עד שנשלמת כאן במלכות, מקום הסוף של כל המדרגות, הסוף של המשכת הכול, ועומדת בגלוי, בהארת החכמה. ואע"פ שהתגלתה יותר מכולם, היא עומדת לשאלה: מה ראית, מה ידעת? כמ"ש, כי לא ראיתם כל תמונה.

ואע"פ שכבר נמשכו לה המוחין העליונים, ע"י העלאת מ"ן, וכבר נשלמה בהן, מ"מ נוהגת בה שאלה, כמו שישסו"ת היו מטרם העלאת מ"ן. ע"כ נאמר, מה ידעת, מה הסתכלת, מה חקרת, הלוא הכול סתום כבתחילה. אשר אחַר העלאת המ"ן והמשכת המוחין, עוד הכול סתום בנוקבא, כמו מטרם העלאת מ"ן, שעומדת עוד לשאלה, העלאת מ"ן.

א"כ מה מועילים התחתונים בהעלאת מ"ן? ולמה נמשכו אליה המוחין, כיוון שאינם נגלים כלל? אל תקרא הנוקבא מ"ה, אלא מאה, מאה ברכות, שהנוקבא משפיעה לתחתונים. לפי זה איך עוד עומדת לשאלה, והכול סתום כבתחילה?

כי יש ב' מוחין דגדלות בנוקבא, הנקראים גדלות א' וגדלות ב'. בגדלות א' עולים רק או"א עילאין לראש דא"א, ולא הישסו"ת. ואע"פ שנעשו לפרצוף אחד, מ"מ נשארו ישסו"ת בגוף א"א, אלא שהתעלו למקום או"א שמקודם לכן, שמלבישים מפה עד החזה דא"א.

ולפיכך מצד אחד נעשו הישסו"ת בחינת ראש א"א, שהרי נעשו פרצוף אחד עם או"א עילאין, העומדים עתה בראש א"א. וכן עלו למעלה מפרסא דחזה דא"א, ששם מאיר הראש דא"א, ע"ד שהתבאר באו"א עצמם, שהיו עומדים שם מטרם העלאת מ"ן.

ומשום זה הם משפיעים מוחין שלמים דג"ר אל הז"א, וז"א אל הנוקבא, והנוקבא נעשית מאה ברכות. כי ע"י מוחין אלו מתעלים הזו"ן ועולים למקום הישסו"ת, שמקודם העלאת מ"ן, מחזה עד הטבור דא"א. ונמצאת הנוקבא במקום אמא. וע"כ נעשית הנוקבא מאה, כמו אמא, כי בחינת מאה היא באמא, ואלפים היא באבא, והתחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.

אמנם מצד אחר, דומה הנוקבא רק לבחינת מ"י, שעומדת לשאלה, כמו ישסו"ת מטרם העלאת המ"ן והמשכת המוחין. והוא מטעם הלבשתה את מקום הישסו"ת דקטנות, מהחזה עד הטבור דא"א. ונמצאת עומדת למטה מפרסא שבתוך מעֵי א"א, שהארת ראש דא"א נפסק למעלה מפרסא זו. וע"כ מבחינה זו, לא הרוויחה הנוקבא את המוחין וראש א"א, שכל העלאת המ"ן היו לזה, והכול סתום כבתחילה, כמטרם העלאת מ"ן."

עד כאן. אני מודה לכם שסבלתם ושמעתם, ולא הבנתם וכן הבנתם לא חשוב, אבל נכללתם עם הזוהר וזה השפיע בטוח על הנשמות ועל ההתקדמות שלנו. תודה לגברים ותודה לנשים. כל טוב לכם ולהתראות.

(סוף השיעור)