שיעור בוקר 04.06.20 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם" – קטעים נבחרים

קריין: אז אנחנו נקרא ממאמר "השלום בעולם", קטעים נבחרים נמשיך מקטע מס' 13.

"היחידיות שבלב כל אדם, העומדת לבלוע להנאתה את כל העולם ומלואו. ושרשה, שהוא נמשך ישר מיחידו של עולם, לבני האדם שהם ענפו. כאן עומדת השאלה ותובעת לעצמה תשובה, איך יצוייר שתתגלה בתוכנו בצורה מקולקלת כזו, שתעשה לאבי אבות כל מזיקי ומחריבי עולם, ואיך מהמקור של כל בנין, יתמשך ויצא המקור של כל חורבן - ואי אפשר להניח לשאלה כזאת בלי פתרון." את זה הוא שואל כמה פעמים בכל מיני מקומות, איך יכול להיות שמהבורא הכול טוב יוצא לנו פעולות כאלה מגונות, בלתי שלמות, וכאלה נבראים שהייתי מתבייש לברוא אותם. והבורא לא מתבייש, הוא עושה את זה ומראה לכולם מי אנחנו.

על זה כתוב "לך לאומן שעשני" כן, שתראה את מה שהוא עשה. העולם הזה שאתה מקלל אותו, אתה מקלל את הבורא. כשאתה מקלל את האנשים ואומר, שכולם לא טובים, מקולקלים, אתה מדבר על הבורא. השאלה הרבה פעמים היא נמצאת, כי זו באמת טענה גדולה מצד כל אחד "אמנם יש שני צדדים במטבע היחידיות האמורה, כי אם נסתכל בה מצדה הא' העליון, דהיינו, מצד השתוותה עם יחידו של עולם, הרי היא פועלת רק בצורה של "השפעה לזולתו", שהרי הבורא ית' כולו משפיע, ואין בו מצורת הקבלה ולא כלום, כי לא חסר לו מאומה, ואינו צריך לקבל דבר מבריותיו שברא, לכן, גם היחידיות שנמשך אצלנו ממנו ית', מחויבת שתפעל גם כן רק בצורות של "השפעה לזולתו" ולא כלום "לקבל לעצמו". מצדה הב' של אותה המטבע, דהיינו, מבחינת צורת פעולתה המעשית שפועלת בנו, - נמצא שפועלת בכוון הפוך לגמרי, כי פועלת רק בצורות של "קבלה לעצמו", כגון, הרצון להיות העשיר הגדול היחיד בכל העולם וכדומה, באופן, שב' הצדדים האמורים הן ב' קצוות רחוקים זה מזה בתכלית המרחק, כרחוק מזרח ממערב. בזה מצאנו הפתרון למה ששאלנו, איך אפשר שאותה היחידיות הנובעת ומגיעה אלינו מיחידו של עולם, שהוא המקור לכל בנין - תהיה משמשת בנו למקור כל חורבן. - והוא, כי זה הגיע לנו מתוך שאנו משמשים בכלי היקר הזה בכוון ההפוך, שהוא קבלה עצמית."

זאת אומרת, שהיחידיות הזאת שאנחנו מרגישים את עצמנו שקיבלנו את התכונה הזאת להרגיש את עצמנו כל אחד בצורה מיוחדת שקיים ממש כל אחד [ייחודי] Unique, זה מתלבש באגו שלנו, ולכן אני מוכן את כל העולם לכופף לנגדי ממש, ולא להתחשב עם אף אחד. זו הבעיה. האגואיזם הוא כאן אשם, ולא תכונת הייחודיות. תכונת הייחודיות חייבת להיות בנו, כי אנחנו באים מהבורא וקיבלנו את זה ממנו. אי אפשר שלא יקבל, כי אם אנחנו לא נקבל את זה, אז אנחנו לא נוכל לגדול.

אבל הבעיה שלנו היא שאנחנו מתלבשים ברצון לקבל על מנת לקבל, והוא נותן לנו גדילה לכיוון הפוך מהבורא, לכן אנחנו מגיעים להכרת הרע, רואים עד כמה שאנחנו לא מסוגלים לכלום, ואז לאט לאט מוצאים את הדרך הנכונה, מתחברים לטוב וגדלים. אבל בכל זאת, את צורת הייחודיות אנחנו צריכים לממש במלואה.

קריין: אז נעבור לקטע 14.

"איני אומר שהיחידיות שבנו לא יארע לה לעולם שתפעל בנו בצורת השפעה לזולתו. כי אי אפשר להכחיש שנמצא בתוכנו אנשים, שהיחידיות פועלת בהם גם בהשפעה לזולת, כמו המפזרים רכושם לטובת הכלל, וכן המפזרים כל יגיעתם לטובת הכלל, וכדומה. אלא אותם ב' הצדדים שבמטבע, מדברים רק מב' הנקודות שבהתפתחות הבריאה, המביאה כל דבר לשלמותו. החל מהעדר, ומטפסת ועולה במדרגות ההתפתחות לאט לאט, ממדרגה למדרגה גבוהה ממנה, ומשם ליותר גבוה, עד הגיעה לתכלית גבוהה, שהיא מדת השלמות הקצובה לה מראש, ושמה תשאר קיימת כן לנצח.

כי סדר ההתפתחות של ב' הנקודות היא:

א. נקודת ההתחלה שהיא הדרגה התחתונה, הקרובה להעדר הגמור, והיא המתוארת בצד הב' שבמטבע.

ב. נקודת תכלית הגובה ששמה תנוח ותשאר קיימת לנצחיות. והיא המתוארת בצד הא' שבמטבע.

אמנם תקופה זו שאנחנו נמצאים בה, כבר התפתחה במדה מרובה, ועלתה כבר מדרגות רבות, והתרוממה למעלה משלבה התחתון שהוא צד הב' הנזכר, והתקרבה במדה נכרת אל צד הא', ועל כן כבר נמצאים בנו אנשים המשמשים עם היחידיות שלהם בצורות של "השפעה לזולתו", אלא שעדיין מועטים המה, להיותנו נמצאים עוד באמצע הדרך של ההתפתחות.

וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות שלנו רק בצורה של "השפעה לזולתו", ולא יארע אף פעם לשום אדם שישמש עמה בצורות של "קבלה לעצמו". 

ועל פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה תגיע לנקודת הגובה של צד הא', ויהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק בצורה של "השפעה לזולתו" ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו". וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו, אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה."

שאלה: רב, אתה יכול לחדד את ההבדל בין הרצון לקבל שלי לבין הייחודיות שלי?

אין לך לא זה ולא זה. אם אתה אומר לחדד לך, אז אין.

תלמיד: לחדד לנו?

לחדד בין רצון לקבל לבין ייחודיות? "רצון לקבל" זה כמו ברוחב, "ייחודיות" זה בגובה, שזה שתי הבחנות שונות. אני רוצה לבלוע את כל העולם, נו אז מה? זה רצון לקבל. אבל מה בדיוק אני רוצה בזה, לאן אני רוצה להגיע, כלפי מה, כלפי איזה הבחן אני הולך? לזה החידוד הזה הוא צריך להיות גם כן.

תלמיד: איך אני מברר את השימוש הנכון בייחודיות שלי, איך להגיע איתה להשפעה?

רק על ידי החברה, שאתה מושך את האור העליון. אנחנו לא יכולים עם מה שיש בנו לברר ולחדד שום דבר, רק מאור המחזיר למוטב. וגם ביגיעה שלנו יש כמות ואיכות, שזה דומה לזה שרצון לקבל גדול, ורצון לקבל חד.

תלמיד: הוא נותן המלצה במשפט האחרון שקראנו, "אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות ניסיון להדמות לצורת החיים האמורה." אתה יכול להסביר על מה הכוונה, והאם זה משהו שאפשר לעשות?

הכוונה שאתה הולך ומשתווה עם כל העולם, ומרגיש את עצמך שאתה איש העולם. בזה אתה מתדמה לבורא בטוח, שהוא ייחודו של עולם.

שאלה: נראה שכאן הוא מתאר את התהליך של ההתפתחות האגואיסטית, וגם לגבי ההשפעה אני מניח שהוא מתאר את זה כאילו הבחנות האדם שגם את זה הוא רואה מצד של מה יותר טוב לו לעצמו.

כן.

תלמיד: אם כך, האם זה לא שונה למה שאנחנו עושים בעצמנו, בכך שאנחנו מנסים להתגבר על האגו של עצמנו?

להתגבר על האגו של עצמנו, זו עבודה לא טובה. זה לגמרי לא טוב. אתה יכול להגיד כך, אבל אם אני לא רוצה לקום ללמוד או עוד משהו לעשות, אז אני צריך להתגבר על עצמי או לא? כאן השאלה, האם כדאי לך להתגבר על עצמך, או להתפלל לבורא שיעזור לך? אז האמת, שכדאי יותר להתפלל לבורא עבור כל פרט ופרט ולו הקטן היותר. לא לעשות בעצמו כלום, חוץ מתפילה.

שאלה: עם המצב שיש עכשיו באמריקה, איך אנחנו צריכים להתייחס למה שבעל הסולם כותב? ומה הקשר בין מה שהוא מתאר, לבין המצב הנוכחי שלנו?

תראה, אני דיברתי גם אתמול ועוד לפני זה, בקשר לאמריקה. ובטח מחר תהיה לי עוד ישיבה עם הכתבים, ואני אדבר איתם שוב. אפשר לשמוע את זה, לראות את זה בארכיון או איפה שזה. זה נקרא "שיחות עם הכתבים", שאני יום יום עושה. אני לא חושב שיש בזה משהו מיוחד, על מה שדיברנו שם. אתם צריכים לעבור את זה, אין מה לעשות.

אני דיברתי על זה אתמול שמה שקורה באמריקה, זה בעצם.. הם צריכים להבין שהם אף פעם לא יכולים להגיע לזה שהחברה היא יכולה להיות כלולה משחורים ולבנים, ושתהיה ביניהם הבנה וחיבור. לא יכול להיות. גם צהוב, וגם אדום. יש ארבע סוגי בני אדם, שחור, לבן, אדום, צהוב, וקשר ביניהם יכול להיות אך ורק כשהוא באהבה, שמתעלים מעל האגו, ואז מבינים שבהתעלות למעלה מהאגו שאנחנו משיגים את הכוח עליון, שם אנחנו דווקא הופכים להיות לנשמות.

אני לא מרגיש את הגוף של השני, את הצבע של השני, אני מרגיש את הנשמה שלו, ולנשמה הזאת אני צריך להתחבר. את כל התכונות האחרות אני לא לוקח בחשבון, אני צריך את הנשמה. כשאנחנו נתחבר בנשמות זה עם זה, נגלה בתוך הנשמות שלנו את הכוח העליון, את הבורא. כשאנחנו נדע שכך אנחנו משיגים אותו ואין יותר מזה, אז אנחנו נוכל לעשות את זה, ובזה גם כל הבעיות האלה באמריקה ובכל העולם, עם קורונה, בלי קורונה, עם ההתנגשות שחור לבן, ועוד יהיו כל מיני כאלה.

אנחנו נכנסים לתקופה שכל הבעיות שרק יכולות להיות בין בני אדם הם יתחילו להתגלות יותר ויותר, כדי להראות לנו עד כמה שאנחנו חייבים להגיע לחיבור בכל מחיר. והמחיר יכול להיות רק דבר אחד, להתעלות למעלה מהאגו. "על כל פשעים תכסה אהבה", לפני זה לא יהיה שלמות, לא יהיה שלום, לא יהיה רוגע, לא באמריקה ולא באף מקום.

שאלה: כשאדם אומר, "אם אין אני לי", איפה התפילה בזה?

בזה התפילה, "אם לא אני מי לי, ואם לא עכשיו אז מתי". זאת אומרת שאני חייב לפנות לבורא, וכשאני פונה לבורא, אני בזה מביא אותו לפעולה. כי בעצם חוץ ממנו, אין כוח אחר שיכול לפעול ולעשות לנו משהו.

שאלה: האם כשהרצון גדל אצל האדם והייחודיות שלו לא מתגברת, ככה בפועל הוא נזרק מהדרך?

הוא לא נזרק כל כך מהדרך, זה תקופות. אנחנו צריכים להבין שהעיקר, "חוץ מצא". שיש כאלה שבאים, לא באים, עושים הפסקה לכמה חודשים, אחר כך שוב חוזרים. יש כאלה וכאלה, אני רואה אותם, זה טבעי. חבל שהזמן עובר, אבל מה לעשות. רצוי לקשור את עצמו כמה שיותר בכל זאת על ידי פעולה יום יומית להפצה, ועל ידי קישור, קשר יומיומי לעשירייה, וודאי לשיעור הבוקר.

(סוף השיעור)