חג שבועות תשפ"ה
שיעור בוקר 02.06.2025 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 580,
מאמר ס"ו. "עניין מתן תורה - א'"
קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 580, "שמעתי", מאמר ס"ו, "עניין מתן תורה א'".
סדנה
נבקש מהבורא לזכות לקבלת התורה.
*
קריין: אנחנו בחג השבועות, נקרא מתוך "שמעתי ס"ו", "ענין מתן תורה א'".
סו. עניין מתן תורה
שמעתי בסעודת ליל שבועות תש"ח
"עניין מתן תורה, שהיה במעמד הר סיני. אין הפירוש, שאז נתנה התורה פעם אחת, ואחר כך נפסקה הנתינה. אלא, אין העדר ברוחניות, כי רוחניות זה עניין נצחי, שאינו נפסק. רק מפני שמצד הנותן אין אנו מוכשרים לקבל התורה, אנו אומרים, שהפסק הוא מצד העליון.
מה שאין כן אז, במעמד הר סיני, היו הכלל ישראל מוכנים לקבלת התורה, כמ"ש: "ויחן העם תחת ההר, כאיש אחד בלב אחד". שהיה אז הכנה מצד הכלל, שהיה להם רק כוונה אחת, שהיא מחשבה אחת על קבלת התורה. אבל מצד הנותן אין שינויים והוא תמיד נותן, כמ"ש בשם הבעל שם טוב, שהאדם מחויב כל יום לשמוע את עשרת הדברות על הר סיני.
התורה נקראת סם החיים וסם המוות. ויש להבין, איך שייך לומר שני דברים הפוכים בנושא אחד.
יש לדעת, שאין אנחנו יכולים להשיג שום מציאות כפי שהיא לעצמה, אלא הכול אנו משיגים רק לפי הרגשותינו. והמציאות, איך שהיא לפי עצמה, לא מעניינת אותנו כלל. לכן התורה, כשלעצמה, אין אנו משיגים כלל, רק אנו משיגים הרגשות שלנו. וכל ההתפעלות שלנו היא רק לפי הרגשותינו.
לכן בזמן שהאדם לומד תורה והתורה מרחיקה אותו מאהבת ה', בטח שהתורה הזו נקראת "סם המוות". וכן להיפך, אם התורה זו שהוא לומד מקרבת אותו לאהבת ה', בטח שהיא נקראת "סם החיים". אבל התורה בעצמה, זאת אומרת מציאות התורה כשלעצמה, בלי חשבון התחתון שהוא צריך להשיגה, נבחנת לאור בלי כלי, שאין שם שום השגה. לכן כשמדברים מהתורה, אז הכוונה על הרגשות שהאדם מקבל מהתורה, שרק הן קובעות את המציאות אצל הנבראים.
ובזמן שהאדם עובד לתועלת עצמו, נקרא זה שלא לשמה. אבל מתוך שלא לשמה באים ללשמה. לכן, אם האדם עדיין לא זכה לקבלת התורה, אז הוא מקווה שיזכה לקבלת התורה בשנה הבאה. אבל לאחר שהאדם זכה לבחינת השלמות של לשמה, כבר אין לו עוד מה לעשות בעולם הזה, כיון שתיקן את הכול, שיהיה בשלמות הלשמה.
ולכן, בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר לאתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה), משום שאז מתעורר הזמן, שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן תורה. לכן יש התעוררות למעלה, שנותנת כוח לתחתונים, שיוכלו לעשות פעולת ההכשרה לקבלת התורה, כמו שהיו אז מוכנים לקבלת התורה.
אי לזאת, אם האדם הולך על דרך, שהשלא לשמה יביא לו את הלשמה, אז הוא הולך על דרך האמת. והוא צריך לקוות, שסוף כל סוף יזכה לבוא לשמה. ויזכה לקבלת התורה.
אבל צריך להיזהר, שהמטרה תהיה תמיד לנגד עיניו, אחרת הוא ילך בקו הפוך. משום ששורש הגוף הוא בחינת מקבל לעצמו. לכן הוא מושך תמיד לשורשו, שהוא דווקא בעל מנת לקבל, שהוא הפוך מהתורה, שנקראת "עץ חיים". לכן התורה נבחנת אצל הגוף, לבחינת סם המוות."
זה מה שיש לנו מהרב"ש בין כל המאמרים והדברים שהוא אמר בקשר לשבועות.
תלמיד: רב"ש כותב כאן, "לכן בזמן שהאדם לומד תורה והתורה מרחיקה אותו מאהבת ה', בטח שהתורה הזו נקראת "סם המוות". וכן להיפך, אם התורה זו שהוא לומד מקרבת אותו לאהבת ה', בטח שהיא נקראת "סם החיים"." מהי תורה "שמרחיקה מאהבת ה'", ומהי תורה ש"מקרבת לאהבת ה'" ואיך מודדים את זה?
כנראה שהאדם בעצמו בודק את זה.
תלמיד: איך? לפי איזה מדד?
האדם בעצמו לומד את התורה ומרגיש שככל שהוא לומד יותר כך היא מקרבת אותו לבורא או מרחיקה אותו מהבורא.
תלמיד: בסוף המאמר רב"ש כותב ש"התורה נבחנת אצל הגוף, לבחינת סם המוות"..
כן.
תלמיד: זאת אומרת, אדם שלומד תורה צריך לעבור את שני המצבים. איך שהאור ממית את העל מנת לקבל זה נקרא "סם המוות", ו"סם החיים" זה שהוא נותן בו צורך ורצון להשפיע, להתקרב לתכונת ההשפעה.
כן.
תלמיד: מה נקרא "ללמוד תורה"?
"ללמוד תורה" נקרא לקרוא וללמוד את כל מה שכתבו מקובלים על התפשטות התורה בעם ישראל.
תלמיד: אבל מהי הפעולה הזאת שאנחנו עושים שמקרבת אותנו לקביעה שזה סם החיים? להסתכל על זה כסם החיים?
אם אנחנו קובעים ומרגישים שכל לימוד התורה וקיום התורה מקרב אותנו לבורא, זה נקרא "תורת חיים". ואם זה ההיפך, חס ושלום, זה נקרא "תורת המוות".
תלמיד: אבל רב"ש כותב שסם המוות זה לרצון לקבל, כלומר זה נכון גם לגלות שסם המוות ממית את הרצון לקבל.
כן.
תלמיד: מה נקרא "תורה", מה נקרא לגלות את סם החיים שיוביל אותנו קדימה לקבל את התורה?
שככל שאנחנו לומדים יותר, כך יש לנו יותר משיכה, הבנה, מה התורה צריכה לעשות איתנו, איך לחבר בינינו, כך שנגיע לחיבור בסופו של דבר, ובחיבור הזה הבורא יתגלה.
תלמיד: מה יש בתורה שמחבר אותנו?
כוח. אין יותר מה להגיד, כוח. אם אנחנו רוצים להשיג את כוח התורה, את הכוח שנמצא בפנימיות התורה, אז הוא פועל עלינו ומקרב את כל הלומדים יחד, וכך אנחנו צריכים לקבל את זה. יש תורה שמקרבת ותורה שמרחיקה, מה שנקרא "פנים ואחוריים".
תלמיד: אני רוצה לשאול על הקשר בין זמן והזדמנות. רב"ש מתאר כאן מצב שבני ישראל כבר היו מוכנים וקיבלו את התורה, ולכן הזמן הזה הוא זמן מוכשר כל שנה לקבל בו את התורה. אנחנו לומדים שהכול לפי ההכנה, אם התכוננו אז נקבל, וזה יכול להיות גם בזמן אחר, זה לא חייב להיות דווקא עכשיו.
כן.
תלמיד: בהיסטוריה קורה אירוע וקובע איזו הזדמנות מיוחדת, מה הקשר בין זה לזה?
זה שקורה לנו איזה אירוע ובאירוע הזה אנחנו מתחברים יותר, מתקרבים יותר בינינו, זה אומר לנו משהו על הפעולה הזו, על הזמן הזה שעובר עלינו, ואז אנחנו ודאי שמחים ומתקרבים ומתקדמים.
תלמיד: אנחנו מקבלים תורה כשאנחנו באמת מוכנים לקבל אותה.
כן.
תלמיד: זה יכול היה להיות בכנס לפני שבוע, זה יכול להיות גם בעוד שבוע. מהי ההזדמנות שיש דווקא היום, ומה הקשר למה שקרה לפני כך וכך שנים?
מפני שזה קרה באותו יום כמו היום לפני כך וכך שנים, ואנחנו חוגגים היום את יחס הבורא אלינו כי זה זמן נתינת התורה.
תלמיד: מצד הבורא הוא תמיד רוצה לתת. כנראה שהייתה איזו מוכנות מצד עם ישראל שקיבלו את התורה באותו זמן.
כן.
תלמיד: במילים אחרות, מה יש לנו לתרום לתהליך, למה שקורה היום? מה עוד אנחנו יכולים לעשות היום לעומת יום רגיל?
אנחנו צריכים להשתדל היום להיות במצב שאנחנו מוכנים לקבל תורה מהשמיים ולא להיפרד ממנה, לקבל אותה בכל התנאים. זה מה שאנחנו צריכים היום.
תלמיד: מה זה אומר "מוכנים לקבל תורה מהשמיים"?
מוכנים לקבל תורה מהכוח העליון, מהסמכות העליונה, שהוא מעביר לנו את התורה, ודואג שנקבל אותה בצורה נכונה.
תלמיד: מה אנחנו צריכים מהתורה, למה אנחנו רוצים לקבל אותה?
אנחנו צריכים את התורה רק כדי לתקן את עצמנו, וכשאנחנו מתקרבים זה אל זה, ומתפללים לבורא שיקרב בינינו, אז אנחנו מתקרבים לבורא, ומתקרבים בינינו, ומבינים יותר טוב מה נדרש מאיתנו, וכך מבצעים את התורה.
תלמיד: רב"ש כותב "אז, במעמד הר סיני, היו כלל ישראל מוכנים לקבלת התורה, כמ"ש: "ויחן העם תחת ההר, כאיש אחד בלב אחד"."
מהו התנאי הזה שכלל ישראל נמצאים תחת הר סיני, הר השנאה, תחת הרגשת הפירוד הזו? למה התורה מתקבלת דווקא אחרי הרגשת פירוד כזו מסיבית וגדולה?
החיבור בין עם ישראל הוא חיבור נצחי אפשר לומר, אבל כדי שנקבל אותו בצורה נכונה, יש כמה תנאים. להיות "כאיש אחד בלב אחד", לדאוג לכלל ישראל, ואם אנחנו מכוונים כך את עצמנו, אנחנו נמצאים באותו כיוון כמו שהבורא רוצה להשפיע אלינו, וכך אנחנו מתקדמים.
תלמיד: אנחנו לומדים ש"כלל ישראל" הכוונה למי שליבו חפץ לבורא.
כן.
תלמיד: אנחנו רואים שכאן באולם וגם על המסכים יש הרבה אנשים שדורשים את הבורא בחג המיוחד הזה. יש בינינו שמזהים הר גבוה, יש חלקים שבכלל לא רואים הר או את הפירוד אלא רק מרגישים את שמחת החיבור, יש כל מיני חלקים בעם. האם אנחנו יכולים עכשיו בלימוד בינינו לבקש את קבלת התורה אפילו כשאין הרגשה של הר גבוה? האם צריך לגלות את כל הר השנאה במלואו כדי לבקש את התורה או אפשר בחלקים?
אפשר בחלקים.
תלמידה: מהי העבודה הפנימית של האדם בזמן קבלת התורה?
הוא מסדר את הכלים שלו, את הרצונות, שיהיו כולם מחוברים ומכוונים לקבלת אור התורה בתוך הכלים שלו.
תלמידה: מה זה אומר לסדר את הכלים שלו?
הוא צריך לבדוק האם כל הרצונות שלו מכוונים לקליטת הכוח העליון, האור העליון, וכשהוא מקבל את הכוח העליון, איך הוא ממשיך אותו הלאה.
תלמידה: כתוב במאמר שאת התורה כשלעצמה אנחנו לא משיגים, משיגים רק את ההרגשות כלפי התורה. מה ההבדל בין הרגשת התורה לבין התרשמות מהתורה?
בהדרגה אנחנו מתחילים להבדיל בין כל המילים, ההגדרות ואז אנחנו משתנים קצת.
תלמיד: מה צריך להיות מלמטה, מצד הנבראים כדי שהבורא ייתן להם תורה?
צריך שמלמטה יהיה רצון, נטייה לקבלת התורה.
תלמיד: האם התורה כבר ניתנה או שהרצון והנתינה קורים בו זמנית?
היא כבר ניתנה והכלים הסתדרו לפי דרישת התורה, ואחר כך הם התרחקו.
תלמיד: מה זה אומר שהתורה ניתנה? האם הכוח הזה הוא באוויר, האם קיימת בינינו עכשיו אותה נתינת התורה?
לא, התורה ניתנה לזמן מיוחד, לקבוצת בני אדם מיוחדת, והם צריכים להשתמש בה נכון. אם הם לא משתמשים בה נכון אז הכול נעלם, עולה לשורשו.
תלמיד: האם קיבלנו את התורה עכשיו או שאנחנו צריכים כלי כדי לקבל את התורה?
אנחנו צריכים כלי.
תלמיד: מהו הכלי שאנחנו צריכים כדי שנוכל לקבל את התורה?
רצון.
תלמיד: מה זה "רצון לתורה"?
"רצון לתורה" זאת אומרת רצון לחיים בכוחות כאלה, שהכוחות האלה יחזיקו אותנו, יסדרו אותנו גם בחיבור בינינו וכך נמשיך.
תלמיד: מה התורה מוסיפה לנו, שאין לנו עכשיו?
התורה מוסיפה לנו את חוק החיבור.
תלמיד: היא מיישמת עלינו את החיבור או שהיא מחייבת אותנו לחיבור?
היא מיישמת עלינו את החיבור.
תלמיד: מה בדיוק אנחנו צריכים לרצות כדי שהתורה תתלבש בנו?
אנחנו צריכים לרצות להיות מחוברים בינינו, כך שכל אחד ירגיש את עצמו שהוא נמצא במרכז החיבור והוא מחזיק את מרכז החיבור.
תלמיד: האם רצון לתורה זה רצון אישי של כל אחד או שזה רצון שעשירייה בונה, שהחברה בונה?
זה רצון של החברה, של הקבוצה, שמתוך הלימוד, מתוך ההתקרבות זה לזה, הם מגיעים לרצון כזה, שהעיקר בשבילם זה להיות מחוברים כאיש אחד בלב אחד.
תלמיד: כשאתה מסתכל עלינו, אתה מרגיש שקיים בנו הרצון הזה של התורה?
עוד לא, אבל אנחנו קרובים.
תלמיד: האם אתה יכול לומר מהו המאמץ האחד הזה שכל אחד יכול לעשות כדי שנתחיל לרקום את רצון התורה בינינו?
בזה שכל אחד חושב, מתפלל, עושה מאמץ עבור כולם, אז כל אחד כביכול נכלל עם כולם ברצון אחד, במרכז אחד ורק זה מה שחסר לו.
תלמידה: סם המוות לגוף וביחס לריחוק מאהבת ה', ההשתוקקות בפירוד בין שני הדברים, והצורך בקבלת התורה כל יום, מה יכול לעזור להרגיש את זה כל יום?
משהו לכיוון זה. כן.
תלמיד: יש מצב קיים שכולם רוצים לצאת ממנו, יש רצון לעבור למשהו אחר שלא ברור מה הוא. אפשר להגיד כל מיני מילים, אבל אין את ההרגשה לאן אנחנו רוצים ללכת. יושבים פה הרבה אנשים ולכל אחד יש תיאור משלו על מהו בורא, מהי תורה, מהי אהבה, כל אחד עם הפנטזיה שלו, עם הרצון לקבל שלו.
כן.
תלמיד: וכמו שהזכרת עכשיו, אין לנו עדיין את הרצון המבורר שבאמת נרצה להגיע למטרה. אולי תוכל לומר בשתיים, שלוש מילים או משפט, כדי שכולנו נכוון את הלב למטרה הזו, שהיא תהיה ברורה.
מישהו יכול לדייק מה החבר רוצה לשאול?
תלמיד: הוא אומר שכל אחד כאן מצייר לעצמו בראש איזו מטרה.
כך אנחנו.
תלמיד: האם תוכל לדייק אותנו כדי שכולנו נהיה על אותו ציור, על אותה מטרה, על אותה כוונה, לסכם את זה בכמה משפטים שיכוונו אותנו?
בבקשה.
תלמיד: האם לצפות לישועה זה משהו שאנחנו צריכים לבנות באופן מלאכותי בינינו כל הזמן, או שזה משהו שיבוא מבפנים, מהבטן?
זה לא יכול לבוא מהבטן, אלא זה בהדרגה מתבהר לנו יותר ויותר, עד שבאמת אנחנו מרגישים ומבינים שזה מה שאנחנו צריכים.
תלמיד: זה מגיע על ידי בירורים ועבודה בעשירייה כל הזמן.
גם כן.
תלמיד: אחד הפסוקים אומר שכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, ורק אם מבקשים מהכוח העליון שהוא אחד, אז הוא יכול לאחד את הרצון שלנו, ואז הוא נותן לכולנו את אותו רצון אליו. איך מתוך הפרצופים השונים, הדעות השונות, האשליות השונות, אנחנו פונים לכוח אחד, כשברור לנו שאנחנו כולנו פונים לאותו כוח ואלו לא דמיונות שונים?
איך יכול להיות אחרת?
תלמיד: אחרת זה שכל אחד עם תפיסת המציאות שלו מדמיין לו משהו, ואז אף פעם לא יהיה באמת איחוד.
כן, נכון.
תלמיד: מהי אותה פנייה לאותו כוח אחד לקבלת התורה, לכל בקשה?
חשוב שנברר מה בדיוק צריכה להיות הבקשה שלנו, איך אנחנו פונים עמה ואיך אנחנו מכָוונים אותה, את הבקשה. זה חשוב מאוד, זה הבירור שאנחנו צריכים לעשות.
תלמיד: זה בירור אישי של כל אחד?
זה בירור שכל אחד וכולנו יחד חייבים לעשות.
תלמיד: איך לגרום לבורא לברך את החברים בנכונות לקבל את התורה?
מה הבעיה?
תלמיד: שמעתי ממך שאנחנו קרובים למלא את התנאים שהבורא צריך מאתנו. איך לגרום בתפילה שלנו לזה שנעבור את המרחק הקצר הזה?
כדי להתקדם כלפי הבורא. איך לעשות? יש לנו איך לעשות. אנחנו צריכים ללמוד, לדעת לָמה אנחנו באים ללמוד, במה הכוח שלנו יכול להיות יותר ממה שהיה קודם כך שכל הזמן דואגים לחיבור. וכך נתקדם.
תלמיד: נתקדם תמיד, אבל עדיין יש עבודה אחרי שנקבל את התורה. או האם זה אומר שאם מישהו מקבל את התורה לשמה, אז אין עבודה בעולם הזה?
אנחנו צריכים להשתדל לקבל את התורה, ומלימוד יחד של התורה ועם מה שמקבלים מהבורא, אם נלמד את זה, אז ייצא שנוכל להתקרב זה לזה עד כדי כך שנרגיש עד כמה אנחנו משפיעים זה על זה, עד כמה אנחנו מגיעים למטרה אחת כולנו יחד, ונרגיש את הבורא שעונה לכולנו ולמה הוא עושה כך.
תלמיד: מהנקודה הזו, מהרגע הזה, נתקדם יותר ויותר קרוב לרגש הזה בינינו.
כן.
תלמיד: בעל הסולם כתב שיש הזדמנות בכל רגע לקבל את התורה, אבל גם יש הזדמנות מיוחדת בחג הזה כשיש אורות מיוחדים. איך לנצל את ההזדמנות בעזרת האורות האלה על מנת לסגור את המרחק שנשאר?
כן. יש לנו היום הזדמנות לקצר את המרחק שיש בינינו לבורא.
תלמיד: אנחנו רוצים לעשות את זה באופן מקסימלי.
ברור. השאלה מובנת. נראה מי יכול לענות על זה.
תלמידה: הרצון לקבל הוא רשימו מהסתלקות האור שבו אנחנו מקבלים את אותיות התורה. האם זו הרגשת מילוי, או הרגשה של ריקנות חדשה והתקרבות לבורא?
אני חושב שזו ריקנות שלוחצת על האדם ומזיזה אותו לקראת הבורא.
תלמידה: שמעתי שאם לא משתמשים בתורה נכון, אז הכול נעלם, עולה לשורשו. מהו המצב שלא משתמשים בתורה נכון?
לא לתיקון שלנו, שעל ידו אנחנו נעשים דומים לבורא.
תלמידה: האם הרצון לשינוי, הוא שאנחנו נרצה באמת להשתנות, כי בשיחה עם חברים אמרת שנקבל את התורה, שחסר לנו רצון.
כן.
תלמידה: האם הרצון הזה זה הרצון לשינוי, זו ההסכמה להשתנות?
ודאי.
תלמידה: זאת ההשתתפות שלנו?
כן.
תלמידה: האם מה שחסר לנו זה אמונה שהשינוי הוא לטובתנו?
אני לא חושב שזאת השאלה הנכונה, כי זה מגיע לנו מהבורא וכך מתגלה בכלים שלנו.
תלמידה: בהמשך לדיון שהיה עכשיו, תינוק מסתכל על ההורים שלו, רואה מה הם עושים ומעתיק מהם ואז הוא יודע, הוא רואה בעיניים ומעתיק. את מי אנחנו צריכים להעתיק?
אנחנו צריכים להעתיק את הבורא.
תלמידה: יש פעמים שאני מאוד רגישה לכל עלה שזז ברוח, אבל הרבה פעמים אני לא. איך אנחנו יכולים כל הזמן לראות את פעולות הבורא, באיזה "משקפיים"?
אנחנו יכולים ללמוד מהר מאוד מהבורא, מכוחות רוחניים.
תלמידה: לא להשתמש בעיניים הגשמיות כמו שתינוק משתמש, זה משהו אחר, זה מהלב, שם העיניים?
כן.
תלמידה: בכנס אמרת לי שחסר לי להתכלל בכתובים, לקרוא יותר מאמרים, והתחלתי. כשאני קוראת, במיוחד עם חברות, אני מרגישה שזאת הדוגמה שאני צריכה לקבל, אבל זו לא דמות שהולכת ואני רואה איך היא הולכת, זה משהו בהרגשה. זה העיניים שלנו? מהלב?
כן.
תלמידה: כתוב פה ש"לכן יש התעוררות למעלה, שנותנת כוח לתחתונים, שיוכלו לעשות פעולת ההכשרה לקבלת התורה, כמו שהיו אז מוכנים לקבלת התורה". מהי פעולת ההכשרה שאנחנו יכולים לעשות עכשיו כדי לנצל את הזמן הזה?
חיבור.
תלמידה: את זה אנחנו עושות כל הזמן, זאת אומרת יש משהו מיוחד שאפשר לעשות היום?
אם אתן עושות כל הזמן, אני לא רואה שמשהו יוצא מהמעשים שלכן.
תלמידה: מה לא מדויק במעשים שלנו?
לא שלא מדויק, אלא הכוונה.
תלמידה: הכוונה לא על הכיוון?
לא.
תלמיד: שמעתי קודם שאמרת שיש כמה תנאים שבהם כדי לקבל את התורה, להיות כאיש אחד בלב אחד, ולהיות כלל ישראל. אבל כדי להשיג את זה צריכים את התורה. מה קודם?
קודם קבלת התורה, אני צריך להרגיש בתוכי חיסרון להיות בפעולות כמו הבורא ולבקש ממנו שהוא יראה לי איפה אני טועה, ואז יהיה לי ברור איך לתקן את עצמי.
תלמידה: לגבי כלל ישראל, אני מרגישה שיש פה רצון לכל אחד לקבל את התורה, אבל איך אנחנו יכולים, באיזה כלי אנחנו יכולים לאסוף את הרצונות הקטנים האלה שיש לכל אחד כדי שזה יהיה ממש כוח אחד, רצון אחד? כי בלי זה אי אפשר לקבל את התורה.
אנחנו צריכים כל הזמן ללמוד איך לקבל רצונות חדשים מלמעלה, מהבורא ולשלב אותם יחד, ואז יהיה לנו ברור לאן אנחנו צריכים לבוא עם הפתרון, לאיזו מטרה.
תלמידה: מה הכלי שאנחנו אוספים לשם את כל מה שאמרת כרגע?
רצון.
תלמידה: זה הכלי של הרצון של הכלי העולמי כביכול?
כן.
תלמידה: ולשם אנחנו צריכים לכוון את כל הרצונות שלנו?
כן.
תלמידה: לגבי הכוונה, כתוב כאן שהם התאספו והייתה להם כוונה אחת ומחשבה אחת. ולי ענית שבזמן קבלת התורה אנחנו עובדים עם הרצונות שלנו, כלומר לפני קבלת התורה אנחנו מתחברים רק במחשבה ובכוונה?
לא, אנחנו לא יכולים להתחבר בכוונה, במחשבה.
תלמידה: זה מה שכתוב כאן, שהייתה להם כוונה אחת ומחשבה אחת. אז איך להבין את זה?
זו כבר התקדמות קדימה, שהם מרגישים איך הבורא מתקן אותם, מסדר אותם ואיך הם מתקרבים ביניהם בהדרגה לגוף אחד, ללב אחד.
תלמיד: אנחנו מדברים הרבה על קבלת התורה. מה זה "קבלת התורה"?
"קבלת התורה" מצידנו זה הכנת הכלי, שהאור העליון יוכל לתקן אותו, לסובב אותו, ואז כל הנבראים יקבלו מהכלי הזה את צורת הכוונה הנכונה.
תלמיד: אנחנו לומדים הרבה זמן איך לקבל את התורה. האם אפשר לקבל את התורה בלי לבצע מעשים פיזיים או כוונה? אפשר ללמוד פה עד מחר, נלמד, נשאל אותך שאלות, אתה תענה. האם ניתן לקבל תורה בלי לעשות מעשים כלשהם עם האגו שלנו?
מה הם המעשים?
תלמיד: אני שואל אותך, איזה מעשים אני צריך לעשות כדי שהלימוד שלי יהיה אפקטיבי, שאני אוכל באמת לקבל אותה, ולא רק לדבר בתיאוריה?
אנחנו לומדים שעל ידי הפעולות שלנו בלקרב כלים זה אל זה, בזה אנחנו דוחפים את עצמנו לחיבור. בסופו של דבר אנחנו מצפים שהבורא יבצע עלינו את הפעולה הזאת.
תלמיד: מה זה הביצוע של החיבור הזה שאתה מדבר עליו כל הזמן? האם אפשר להגדיר מה זה החיבור הזה?
כשאנחנו רוצים להתקרב בינינו, גברים, נשים, אנחנו בכל זאת קצת מבולבלים. לכן רצוי שנבצע את החיבור בינינו ואותו נציג לבורא, ומתוך זה נקבל עזרה.
תלמיד: כל העבודה שלנו היא למשוך את האור המחזיר למוטב כדי שהוא יתקן אותנו. מה הכי אפקטיבי כדי שבאמת הבורא ישמע אותנו, וזה לא יהיה סוג של זיוף, שיר מזויף? ואיך אפשר בצורה הכי אפקטיבית נקודתית למשוך את תשומת הלב של הבריאה כדי שבאמת נוכל לקבל את האור המחזיר למוטב בצורה מקסימאלית? מהו התנאי?
התנאי הוא שנרצה שהכול יהיה בעל מנת להשפיע.
תלמיד: הוא כותב, "והוא צריך לקוות שסוף כל סוף יזכה לבוא לשמה ויזכה לקבלת התורה". מה קודם, האם התחלת עבודה בלשמה או קבלת התורה?
התחלת התורה.
תלמיד: האם אדם שמקבל תורה הוא צריך להיות כבר בלשמה, בעל מנת להשפיע?
לא.
תלמיד: אז למה הוא כותב "והוא צריך לקוות שסוף כל סוף יזכה לבוא לשמה ויזכה לקבלת התורה"? איך אפשר לקבל תורה אם אדם הוא לא בעל מנת להשפיע, אם אין לו כלים להשפעה?
הוא לא מתכוון לזה.
תלמיד: האם כשעם ישראל היה במעמד הר סיני הם היו בלא לשמה או בלשמה?
בלא לשמה, אתה חשבת נכון.
תלמידה: כשאנחנו יושבים פה עכשיו אני מרגישה שיש המון אנשים בעולם שמאוד מאוד זקוקים לתקווה, מיום ליום זה נהיה יותר ויותר חריף. ולפעמים זה מרגיש שאנחנו כמו שסתום, תוקעים את הפקק. מה יעזור לנו יותר, האם שכל אדם יעשה הכרת הרע על עצמו פנימית, או שנרצה להשפיע להם? איזה כיוון נכון יותר כרגע?
נכון יותר לעשות פעולות השפעה. ואז כדאי לו למדוד איזה פעולות הוא צריך לעשות מפעולות ההשפעה, ואיך להתקרב אליהן.
תלמידה: כשאנחנו מדברים על פעולות השפעה, האם זה צריך להיות רצון להפצה, רצון להעביר להם את מה שקיבלנו, את האמת, את התורה, או שזה יותר ביני לבין החברה שלי בעשירייה?
גם וגם.
תלמידה: כשאדם מרגיש שהכוונות שלו בלימוד הן לא נכונות, האם עדיין המאור שבה מחזירו למוטב, או שעדיף לא ללמוד כך, להיות במצב של תפילה ולהימנע מתורה באותו רגע?
איפה זה כתוב כך?
תלמידה: כתוב שכשהתורה היא לא לשמה היא משמשת אותו כסם מוות, היא משמשת לכלים של קבלה.
כן.
תלמידה: אם אני מרגישה שהתורה שאני לומדת באותו רגע היא משמשת לאגו, האם עדיף פשוט לא להיות בתורה, להיות באותו רגע במצב של תפילה?
לפעמים כן.
תלמידה: כשאומרים "המאור שבה מחזירו למוטב", האם כשאני לומדת ואני יודעת שזה לא לשמה, התורה עדיין פועלת עליי?
התורה פועלת עלינו כל הזמן, רק אנחנו צריכים כל פעם לראות מכל הכוונות שלנו, לאן אנחנו מושכים את עצמנו ולאן רוצים להתקדם.
תלמידה: אם אני לומדת והכוונות לא נכונות, אז ההשפעה עלולה להיות לא נכונה.
כן, ודאי.
תלמיד: יש איזו ציפייה באוויר לקבל משהו, באנו לכאן היום לקבל תורה, תביא. האם זו הרגשה נכונה, מגיע לנו משהו?
אם אדם מבקש, אז למה לא מגיע לו?
תלמיד: אני לא מרגיש שהמוכנות לקבלת התורה תלויה בי, אלא הבורא ייתן - ייתן, לא ייתן - לא ייתן, ונמשיך ככה.
זאת אומרת, בלי לדייק באיזו תשובה אני נמצא, כן?
תלמיד: כן.
זה נכון.
תלמיד: אז את התורה הוא נותן.
כן.
תלמיד: והכלי לקבלת התורה, אני מרגיש שגם את זה הוא נותן.
כן.
תלמיד: נשמע כאילו שהמוכנות לכלי לקבלת התורה היא לכאורה בידיים שלי, אבל גם זה אני מרגיש שזה לא בכוח שלי.
כן.
תלמיד: אז מה בכוח שלי פה, אני פועל הכול מכוחו?
כנראה שרק הבקשה.
תלמיד: מאיפה צומח באדם כוח הבקשה?
מהחיסרון של האדם.
תלמיד: מה מוליד בו את החיסרון הזה?
זה שאדם רוצה לזכות נגיד לחג השבועות, ולעוד איזה גבעות, פסגות.
תלמיד: באיזה מקום יש לבקשה זכות קיום מעצמה, אם הכול הבורא נותן? איפה המקום של הבקשה?
הבורא לא נותן מן הסתם, כך כמו שאתה רוצה להגיד. הבקשה נמצאת בטוב אם האדם מרגיש שהוא חייב להיות בבקשה, ושהוא חייב להעלות אותה לבורא, אז הבורא נותן לו מקום שממנו הוא מעלה את תפילתו.
תלמיד: אם רק הבקשה תלויה באדם, ואת כל השאר הבורא עושה, מאיפה תבוא לי הבקשה?
מהבורא.
תלמיד: אני לא מבין. הבקשה תלויה בי או בבורא?
הבקשה תלויה בך, אבל אתה צריך להעלות אותה לבורא.
תלמיד: נראה שנתת לנו היום עצה מאוד ברורה. הכול מתחיל ברצון לתורה.
כן.
תלמיד: אנחנו צריכים לרצות לעזוב את הכוחות שמסדרים אותנו, שמארגנים אותנו. נשמע לי שאנחנו צריכים לקבל החלטה, האם אנחנו מוכנים לוותר על הרשות העצמית שלנו, והאם אנחנו רוצים לחיות ברשות הבורא, תחת רשות הבורא. האם זה נכון?
נכון, זה נקרא לשמה, פשוט מאוד. ואנחנו כן מסוגלים להיכנס למדרגה כזאת, ולתמוך זה בזה וזה בזה, כולנו בכולם, כדי לקבל כוחות מהבורא, וכך לעלות, על ידם לעלות.
תלמיד: כי נכתב בתורה שהבורא אומר לעם ישראל, אם לא תקבלו את התורה כאן יהיה מקום קבורתכם. אז אין לנו עדיין את ההרגשה, שאם לא נקבל, לא נרצה לקבל את התורה, זה יהיה מקום קבורתנו, ההרגשה הזו עדיין חסרה בנו.
כן.
תלמיד: וזה מוביל אותנו לתפילה, בבקשה בורא תן לנו את הרצון שנרצה לחיות רק תחת שליטתך, תחת רשותך, כדי שנוכל למסור את עצמנו בצורה מלאה לך ולתורתך, ושנביא את החיים שלך, האור שלך לעולם.
אמן.
תלמיד: מה רע במקום קבורתנו, שהרצון לקבל ימות, מה רע בזה?
אני לא יודע, אבל אתה רואה איך הוא כותב. הוא רוצה שהאדם יישאר תמיד ברוח ונפש בריאים, ושידרוש מהבורא כוחות, והבחנות חדשות.
תלמיד: לגבי התפילה, התפרצות התפילה, כשהיא יוצאת מהאדם, כל אחד ואחד מאיתנו פה לא יכול לצאת מעצמו. כולנו ניסינו, התפללנו לבד, בשקט, מה יגרום להתפרצות הזאת, שהיא כאילו מעבר ליכולת האדם?
כן, זה באמת מעבר ליכולת האדם, אין לו כוחות לצאת מעצמו ,ולהתקבל ברמה אחרת. כן, אני מסכים איתך.
תלמיד: אנחנו הרבה שנים מנסים להגיע לנקודה הזאת שהתפילה הזאת תצא. כקבוצה, בקבוצה עכשיו, איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, שבכל אחד תיוולד מעצמו, ובאמת תתפרץ ממנו תפילה?
צריכים לעורר יותר רצון למטרה, דחיפה למטרה, וכך שיהיה ברור, שאתם קרובים לזה מאוד.
תלמיד: אנחנו בתוך הקבוצה נותנים באמת הרבה מאוד דוגמאות, המון, בהפצה, בעבודה בעשירייה, במשפחה, בכל מקום אנחנו ממש מנסים לעורר את חשיבות המטרה, מנסים להחיות את זה כל אחד בשני, וזה לא יוצא. אני גם לא רואה שאף אחד הולך לעזוב או משהו כזה, כולנו שם, כולנו בנקודה הזאת, מה יגרום לזה לקרות?
מה יגרום לזה? נפילת אפיים, וככה זה, שכל אדם ישמור על החבר שלו.
תלמיד: רב"ש כותב לנו שהתפילה אמיתית באה מעומק הלב. בעומק הלב תמיד יש לי תפילה עבור עצמי, התפילה עבור החברים היא בדרך כלל מהפה. איך מכניסים את התפילה עבור החברים לעומק הלב?
לא יודע, על זה צריכים להתפלל.
תלמידה: אנחנו יודעים שכדי לקבל את התורה אנחנו צריכים לקיים בינינו את תנאי הערבות. מה אני יכולה למסור מהלב שלי כדי להצליח לקיים את התנאי הזה?
מה שחסר לחבר שלי כדי להגיע לערבות, ולהתקדם ממנה עם כולם.
תלמידה: תנאי הערבות זה למסור לחברות שלי בעשירייה, למסור לכלל ישראל?
כן.
תלמידה: אני יכולה למסור תפילה?
כן.
קריין: איך אתה מסכם את השיעור הזה של החג, עם מה אנחנו צריכים לצאת?
שיעור מאוד מיוחד, אני חושב שרובכם מסכימים איתי בזה, ונמשיך בזה.
(סוף השיעור)