שיעור בוקר 06.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 741,

מאמר "מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו"

קריין: ספר כתבי רב"ש חלק א', עמ' 741, מאמר "מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו".

נקרא מה כותב רב"ש, "מהו ההבדל בין עובד אלקים ללא עבדו".

מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו

תשמ"ח - מאמר כ"ט
1987/88 - מאמר 29

"חז"ל בכתובות מסיימים וזה לשונם "אמר רבי חייא בר אשי, אמר רב, עתידין כל אילני סרק בארץ ישראל שיטענו פירות, שנאמר, כי עץ נשא פריו, תאנה וגפן נתנו חילם", עד כאן לשונו.

ומפרש המרש"א וזה לשונו "גם שהוא אילן סרק, דלפי טבעו אין ראוי לגדל בו פרי, מכל מקום ישא פרי". ויש להבין מה בא זה ללמדנו בעבודה.

הסולם, בפירושו על מאמר האותיות (בהקדמת ספר הזהר דף ל"ג) אומר וזה לשונו "היות שזה לעומת זה עשה אלקים, כמו שיש ד' עולמות אבי"ע דקדושה, כן יש ד' עולמות אבי"ע דטומאה כנגדם. ועל כן בעולם עשיה לא יוכר בין עובד אלקים ללא עבדו. ואיך נדע להבדיל בין טוב לרע. אמנם יש בירור אחד חשוב מאוד, והוא: כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פרי". ועל כן, הנכשלים בו ללכת בדרכי אבי"ע דטומאה, מתייבש מקורם ואין להם שום פירות רוחניות לברכה. והם נובלים והולכים, עד שנסתמים לגמרי. והפוכו הם הדבקים בקדושה, שזוכים לברכה במעשי ידיהם, "כעץ שתול על פלגי מים", אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול, וכל אשר יעשה יצליח. והוא הבירור היחיד שבעולם העשיה, לדעת אם הוא קדושה או חס ושלום להיפך".

ויש להבין, מהו פירושו "פירות ברוחניות". הנה מילת "פירות" משתמשים בלשון "רווחים". כמו שאומרים, עשיתי עסק גדול, אבל בינתים אינו עושה פירות. שפירושו, שעדיין אין לו רווחים מזה. ובעניני עבודה יש לפרש, שהאדם מתחיל להכנס בעול תו"מ, שאז כמה הבנה שיש לו בענין יראת שמים, ובענין חשיבות המצות, ובפרט בענין חשיבות התורה. כשהוא בא לגיל עשרים או שלושים, אין לו מושג יותר גדול בעבודת ה', כלומר לדעת מה זה יראת שמים, ומהי הרגשתו בתו"מ.

והגם שהוא רואה, שכבר יש לו רכוש של כמה שנים שעסק בתו"מ, אולם באותה הבנה שהיתה לו, בעת שנעשה בר חיוב בתו"מ, בענין זה לא התקדם. כלומר, שחשב, שבטח שיתבגר, יהיו לו כוונות אחרות, מכפי שנכנס בעבודת ה'. אמנם באותה כוונה הוא נשאר. והוא מסכים לדעת רבים, מה שאומרים עליו, כשהם רואים, שהוא מקיים תו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, הם מכבדים אותו בתור מורם מעם, ונותנים לו כבוד עבור עבודתו בתו"מ.

לכן הוא נמצא במצב של "כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה". ולכן הוא אף פעם לא יכול לבוא לידי שלימות, הנקרא "עובד אלקים". והוא נשאר בבחינת "עובד את עצמו". כלומר, שכל עבודתו מה שהוא עושה, היא לתועלת עצמו. וזה נקרא "לא עבדו". אלא הוא עובד לתועלת עצמו ולא עובד אלקים.

ובעניני עבודה, אי אפשר להגיע לבחינת "עובד אלקים", מטרם שמגיעים לבחינת "לא עבדו". כי הם שתי מדרגות. ואי אפשר לעלות למדרגה עליונה, אם הוא עדיין לא נמצא במדרגה תחתונה. אלא מקודם האדם נכנס למדרגה, המכונה "לא עבדו", כלומר, שהאדם מוכרח לבוא להרגיש, שכל זמן שהוא עובד לתועלת עצמו, זה נקרא "לא עבדו".

וגם "לא עבדו", אין הפירוש שהוא רואה, שהוא בבחינת "שלא לשמה", הנקרא בעבודה "לא עבדו". ומשלים עם המצב, ולא חשוב איזה תירוצים שיש לו על זה, כי הסיבות אינן משנות את המצב. לכן אם הוא מסכים להישאר באותו מצב, זה נקרא, כאילו עוד לא נמצא במצב של "לא עבדו".

אלא בזמן שהוא רואה, שהוא בבחינת "לא עבדו", הוא עושה תחבולות ועצות איך לצאת מזה, הן על ידי ספרים והן ע"י סופרים. וכואב לו, בזה שנמצא כך בשפלות, ושקוע באהבה עצמית, שאי אפשר לצאת משליטה זו, ומפחד שלא ישאר בבחינה זו לעולמים. זה נקרא שנמצא במצב של "לא עבדו".

אולם יש לשאול, איזה שם האדם צריך לתת על המצב, שהוא רואה, שנמצא בבחינת "לא עבדו". כלומר, היות כשהאדם בא במצב הזה, שהוא רואה, שהוא משוקע באהבה עצמית, וכמו כן מתעוררים אצלו כל התאוות הבהמיות, שאף פעם לא חלם עליהם. ובמצב של "לא עבדו" מתעוררים מחשבות ורצונות כאלו, שלפי ערך עבודתו, שהשקיע בכדי להגיע לזכות לקדושה, והיה צריך לכל הפחות לראות, הגם שעוד לא זכה לבחינת קדושה, אבל לכל הפחות היה צריך לראות עצמו, שכבר משוחרר מתאוות בהמיות.

אחרת הוא שואל, הלא חז"ל אמרו "לפום צערא אגרא". היינו, לפי היגיעה שהאדם נותן, כך הוא מקבל שכר. ועכשיו הוא רואה, שיגיעה הוא נתן, ואיזה שכר קבל, שהוא נעשה עכשיו יותר גרוע. כי מטרם שהתחיל להכנס לעבודה דלהשפיע, היה יודע שהוא עובד ה'. והגם שגם אז ידע שיש מדרגות יותר גבוהות, היינו אלו שעובדים לשמה, אבל היה יודע, שעבודה דלשמה שייך ליחידי סגולה. אז היה בטוח בעצמו, הגם שלא בא בחשבון בין יחידי סגולה, אבל הוא נחשב לעובד ה', כמו כל הסביבה שלו, שבה הוא נמצא. מה שאין כן עתה, כשרוצה לעבוד לתועלת ה', הוא הולך אחורה, כלומר שהוא מרגיש, שהוא יותר גרוע משהיה. ואז מתעוררת השאלה, איפה הוא מה שאמרו חז"ל "לפום צערא אגרא".

והאמת היא, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שבזכות זה שהשקיע עבודה, בכדי להגיע לזכות לקצת קדושה, ע"י זה זכה והשיג את מידת האמת. כלומר, שזכה, שמן השמים נותנו לו להודיע את מצבו האמיתי, איך הרע שבתוכו, היינו הרצון לקבל לעצמו, הוא כל כך מגושם ומרוחק מה'. זאת אומרת, שמטרם שהתחיל בעבודה, לא היה יכול להבין זה, בשום אופן את שפלות מצבו.

אלא זה כמו שדברנו במאמרים הקודמים, מה שזה"ק מפרש על הכתוב "או הודע אליו חטאתו", שהקב"ה מודיע לו, שהוא חטא, או שהתורה מודיעה לו שהוא חטא. ומצד עצמו אין האדם מסוגל לראות את הרע שבו. כי אדם קרוב אצל עצמו, והוא משוחד, ו"השוחד יעוור עיני חכמים" כתיב. ועיור אינו רואה. לכן אין האדם מסוגל לראות את הרע שבו מעצמו. אלא מלמעלה מודיעין לו, שנקרא בלשון הזה"ק, התורה מודיעה לו או שהקב"ה מודיע לו. ושניהם מובנים לנו על ענין אחד, כלומר שזה בא מלמעלה ולא מעצמו, כי הכרת הרע זוהי ידיעה מלמעלה.

ובזה יכולים לפרש את קושית העולם, שמצד אחד אמרו חז"ל (נידה ל', ע"ב) וזה לשונם "משביעים אותו תהי צדיק, ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע". ושואלים, הלא המשנה (אבות פרק ב') אומרת "ואל תהי רשע בפני עצמך", אם כן איך אומרו "היה בעיניך כרשע".

ויש על זה הרבה תירוצים. ולפי הנ"ל, שענין הכרת הרע בא מלמעלה, ואין אדם מסוגל לבוא לידי הכרת הרע, אלא לאחר שהאדם השקיע כוחות בתו"מ, בכדי להגיע לעבוד לשם שמים, אז מודיעין לו מלמעלה את הרע, ורק אז הוא יכול לראות שהוא רשע. וממילא במצב כזה, שמודיעים לו מלמעלה שהוא רשע, והגם לפי המעשים שלו הוא נראה בפני העולם כולו שהוא צדיק, כי אין אף אחד יכול לדעת, מה שהודיעוהו להשני מלמעלה.

ועל זה אמרו "אפילו כל העולם כולו אומרים לך, צדיק אתה". זהו מטעם, שאין הם מכירים אותך. כלומר הכוונות שלך, אבל אתה צריך לדעת את האמת. לכן אמרו "היה בעיניך כרשע". "בעיניך" שפירושו, לא כמו שהעולם מסתכלים על החיצוניות שלך, אלא תסתכל "בעיניך", היינו בצורת הכוונה, שאין אף אחד יכול לראות רק אתה לבד. זה נקרא "בעיניך". ותראה, שאתה רשע. וזה שכתוב "היה בעיניך כרשע".

אולם כנ"ל, שאין אדם מסוגל לראות את האמת, שהוא רשע, אלא לאחר שהשקיע יגיעה רבה בתו"מ, בכדי להגיע להאמת. אז מגלין לו מלמעלה את האמת, שהוא נמצא במצב של "לא עבדו". אבל לבד בלי עזרה מלמעלה, אין אדם יכול לראות שהוא רשע. וזה שכתוב "ואל תהי רשע בפני עצמך". פירוש, שהאדם מצד עצמו אי אפשר להיות רשע, אלא לזה צריכים עזרה מלמעלה.

לכן על האדם מוטל לבקש מה', שיודיע לו את האמת של מצבו ברוחניות, איפה הוא נמצא. כלומר, אם הוא נמצא בין אלו הנקראים "עובד אלקים", או בין אלו הנקראים "לא עבדו". אבל מעצמו אין האדם מסוגל לדעת. וזהו שאמרו "ואל תהי רשע בפני עצמך".

ועתה נבאר מה ששאלנו, איזה שם האדם צריך לתת להמצב שבו הוא נמצא, אם הוא רואה שהוא באמת בבחינת "לא עבדו", כלומר אם הוא לא זז משהו בעבודה, אלא שהלך אחורה, ועבודה שלו היתה לריק בלי שום רווחים. ומה שאמרו חז"ל "לפום צערא אגרא", הוא צריך להאמין בזה, אבל בחוש הוא רואה, כאילו נגיד שהיה יותר טוב, אם בכלל לא היה נכנס בעבודה זו דלהשפיע. ונמצא, שהוא רואה רק ירידה בעבודה ולא עליה. ולפי זה היו צריכים לתת שם של מצב של "לא עבדו" בשם "ירידה".

אולם לפי מה שאמרנו, שאי אפשר להכנס למדרגה עליונה מטרם שמשיגים מדרגה התחתונה, שהיא בחינת "לא עבדו", נמצא, שאין המצב הזה נקרא "מצב של ירידה", אלא מצב של "עליה". כי כן היא הדרך, שמדרגה תחתונה היא הסיבה והגורם למדרגה עליונה. אי לזאת, הירידה הזו, שהוא מרגיש שנמצא במצב ירידה, היא הגורמת לו לעלות למדרגה עליונה.

כלומר, לפום צערא אגרא. זאת אומרת, לפי מה שהוא סובל, בזה שהוא נמצא במצב של "לא עבדו", זה גורם לו שיעשה עצות ותחבולות, איך לצאת ממצב הזה, ולעלות למדרגה עליונה, הנקראת "עובד אלקים". לכן נקרא המצב הזה "זמן של עליה" ונקרא "מצב של התקדמות להמטרה". אולם גם בזמן של "לא עבדו" יש עליות וירידות, גם הירידות האלו נחשבות לעליות.

פירוש הדברים, כי ירידה היא מביאה להאדם לראות את מצבו של הרע שבו, למה הוא מסוגל להגיע. כלומר, לאיזו שפלות הוא מוכן להביא את האדם. זאת אומרת, שבזמן עליה, דהיינו בזמן שהיתה לו תשוקה לתורה ולתפלה, והיה חושב שעכשיו כבר נמצא בין עובדי ה', וכבר הוא לא נצרך להקב"ה, שיעזור לו מהיצר הרע שבו, היות שהוא מרגיש טעם בעבודה, ומסתכל על הזמנים שהיה נמצא בירידה, הוא מתבייש כלפי עצמו, וכואב לו מאוד, אם הוא זוכר את הירידות שלו.

ופתאום הוא נופל "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא". כלומר, הוא נופל ממצב, שהיה חושב שהוא נמצא כבר בשמים. ואח"כ הוא רואה, שהוא נמצא בבור עמוק. ועוד יותר מזה, שהוא לא זוכר, איך הוא נפל לבור עמוק, ומה היתה הסיבה. וכשנפל לתוך הבור, הוא נמצא שם מחוסר הכרה, כלומר שאינו מרגיש, שנמצא בתוך הבור. אלא לאחר כמה זמן הוא מתאושש, ומתחיל להרגיש שהוא נמצא בתוך הבור. וזמן ההתאוששות לוקח דקה, או שעה, או יום - יומיים, או חודש ימים, עד שחוזר להכרה ורואה באיזו שפלות הוא נמצא.

ואח"כ נותנים לו מלמעלה שוב רצון וחשק לעבודה. ושוב נמצא במצב עליה. ואז הזמן שהוא יכול להנות מזמן הירידה. כלומר, בזמן העליה הוא יכול לדעת, מהו הרווח מזה שקבל ירידה. היות שלפי מה שאומרים, שענין העונשים שנותנים לאדם, אין זה כדוגמת מלך בשר ודם, שהוא לוקח נקימה ונטירה על מה שלא שומר האדם את מצות המלך, אלא כאן ענין של תיקון. אם כן איזה רווח הוא יכול לומר שיש לו מהירידות.

התשובה היא, כי הירידה לא ניתנה לאדם, שילמד מהירידה בזמן שהוא נמצא בירידה. כי בזמן הירידה הוא נמצא מחוסר הכרה, כלומר שלא מרגיש, שהוא נמצא בירידה. מטעם, שאין אז בעל חי, שירגיש איזה חסרון מבחינת חיות דקדושה, כי נאבדה ממנו הידיעה, שיש רוחניות בעולם בכלל אצל מי שהוא, וכל מחשבותיו הוא רק בחיים הנמצא באהבה עצמית.

כלומר, היות שידוע, בלי חיים אי אפשר לחיות, לכן כל אחד ואחד בוחר את הלבוש המתאים, שיוכל להוציא ממנו את החיים, שנקרא "תענוג". כי אין חיים בלי תענוג. כי בזמן שאין האדם מסוגל למצוא תענוג בחיים שלו, תיכף הוא בוחר לעצמו את המות, שזה נקרא "מאבד עצמו לדעת".

לכן בזמן הירידה, כשמוציא תענוג באיזה לבוש, לא חשוב לו מהו הלבוש, אלא חשוב לו כמה תענוג הוא מסוגל להוציא מהלבוש הזה. זה נקרא, שאין חושב אז על רוחניות. כי התענוג מה שהוא מקבל, משכח אותו משאר דברים. כי כל ראשו טרוד איך להמשיך בהשגת התענוגים בהלבושים הקרובים אז לרוחו. בזה הוא שקוע. ואז אין לו שום מחשבה, שיש מציאות כזו, הנקראת "עבדות ה'". היות כי ירידה נקראת בחינת "מיתה". כלומר, קצת רוחניות, שהיה דבוק במשהו בקדושה, החיים הזה נסתלק ממנו. לכן הוא נקרא אז בבחינת "מיתה", שאין בו רוח חיים דקדושה.

אלא אח"כ הוא מתעורר, ומתחיל לראות שחסר לו חיים רוחניים. וזה שנתעורר מהירידה, זה נקרא "תחיית המתים", שכבר מתחיל להרגיש שחסר לו חיים. מה שאין כן מת אינו מרגיש שחסר לו חיים, שירצה לזכות לחיים.

אבל נשאלת השאלה, מי החיה אותו. על זה באה תשובה "מלך ממית ומחיה". ולמה צריכים זה. התשובה היא "ומצמיח ישועה". הפירוש הוא, שע"י זה שהקב"ה מצד אחד נותן לו ירידה, שנקרא "ממית", ומצד השני נותן לו עליה, שנקרא "ומחיה", דוקא ע"י זה תצמיח הישועה, וזה שכתוב "ומצמיח ישועה".

ובהאמור יוצא, מתי האדם לומד ולוקח תועלת מהירידה, כנ"ל. בטח לא בזמן הירידה, כי אז הוא מת. אלא לאח"כ, שה' מחיה אותו, שפירושו, שנותן לו עליה, אז הזמן שצריך ללמוד מה שהיה לו בזמן הירידה. כלומר, באיזו שפלות הוא היה, ולאיזה דברים היתה התשוקות שלו, ולמה היה מצפה. שאם יהיה לו זה או זה, הוא ירגיש עצמו לאדם השלם. אז הוא רואה, שכל החיים שלו של זמן של ירידה, היה לא פחות אלא מהחיים של בעלי חי.

ניקח לדוגמא, אנו רואים, כשזורקים את הפסולת לפחי אשפה, כל החתולים שבסביבה, כשמרגישים שיש איזו פסולת מבעלי חי, שזרקו לתוך פח האשפה, הם מוצאים ואוכלים את זה. ובכוח האכילה הם רוצים כל אחד ואחד למקומו, בכדי להשיג שאר תענוגים וכדומה. ואם האדם יסתכל בזמן העליה, שהוא מבין, שלא כדאי להכנס את מוחו ולבו לתאוות בהמיות, וזהו בערכו עכשיו, לפי מצבו, פסולת ממש, וממש בזמן שהוא מסתכל על החיים האלו, מתעוררת בחילה עד להקיא.

נמצא, תועלת גדולה מהירידה זו, שהוא רואה שפלות עצמו, לאיזה מצב הוא יכול להגיע, ורק ה' הוציא אותו משפלות הזאת. אז הזמן לראות גדלות ה', מזה שיש בידו להוציא את האדם מטיט היוון, שיכול שם להטבע ולהישאר ביד הס"א לעולמים. ורק ה' הוציא אותו משם.

ובהאמור רואים, שהאדם צריך לקרוא בזמן העליה את כל מה שכתוב בזמן הירידה. ואז מהקריאה הזאת הוא ידע, איך לבקש על נפשו מאת ה', שלא יזרוק אותו עוד הפעם לתוך האשפתות. וגם יודע, איך לתת תודה לה', על מה ששוב העלה אותו משאול תחתיות. וזהו כנ"ל "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה". כלומר, ע"י הירידות והעליות, מזה נצמח הישועה.

ובהאמור, לאחר שעבר את שלב א', הנקרא "לא עבדו", מתחיל עכשיו הזמן להגיע לבחינת "עובד אלקים". כלומר, לאחר שעשה את העצות והתחבולות איך לצאת מבחינת "לא עבדו", אז הוא מקבל עזרה מלמעלה, כמו שכתוב בזה"ק "הבא לטהר מסייעין אותו", בזה ש"נותנין לו נשמתא קדישא", שבכח הזה הוא יוצא משליטת אהבה עצמית, ויש לו האפשרות לעבוד רק בעל מנת להשפיע.

נמצא, איך האדם יכול לבוא לבחינת עובד אלקים, זהו דוקא ע"י זה שזוכה לבחינת נשמה מלמעלה. וזה נקרא, שעכשיו הוא "עושה פירות". ומהו הפירות. זה שזכה לבחינת נשמה, זה הפירות. כלומר, שהאדם צריך לדעת, כי מטרם שזכה לבחינת "פירות", הנקרא "נשמה", הוא לא יכול להיות עובד אלקים, אלא הוא מוכרח להיות עובד את עצמו, שזה נקרא "לא עבדו", מטעם כנ"ל, שאין האדם יכול ללכת נגד הטבע שבו הוא נולד, שהוא אהבה עצמית. אלא רק הבורא הוא יכול לעשות הנס הזה, לשנות את הטבע.

ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "עתידין כל אילני סרק בארץ ישראל, שיטענו פירות". כלומר, שלאחר שהאדם זכה לבחינת "ארץ ישר-אל" ע"י שזכה לבחינת נשמה, אז הכל נעשה מתוקן, היינו שאפילו בחינת "אילני סרק", שאינו לגדל פירות, שהכוונה על הזמן של לא עבדו, גם זה מקבל תיקון, על דרך ש"זדונות נעשו לו כזכיות".

כלומר, היות שאי אפשר להיות עובד אלקים, מטרם שנכנס להרגיש, שהוא נמצא בבחינת "לא עבדו". כלומר, שעל ידי הירידות והעליות, שהיה לו בזמן, שהיה נמצא באהבה עצמית, שהעליות והירידות האלו זה היו שלבים ומדרגות, שתהיה לו היכולת לעלות למעלה למקום השלימות. וממילא הכל נכנס לקדושה, משום שכל הדברים עזרו לו להגיע לשלימות.

ובהאמור נבין, שאילני סרק, שלפי טבעו אין ראוי לגדל בו פרי, מכל מקום ישא פרי. כלומר, כיון בזמן שהאדם נמצא בשלא לשמה, בטח זה המצב רחוק הוא מלגדל פירות, היינו שיזכה לבחינת הבנה בעבודה ובתורה, שהוא נקרא ש"זכה להכנס בהיכל המלך". ובזמן של שלא לשמה הוא להיפך, הוא מתרחק עצמו מדביקות ה'. מכל מקום לאחר שזכה להכנס ל"ארץ ישראל", כל השלא לשמה, הנקרא "אילני סרק", ישא פרי, כלומר שאור עליון, המכונה בחינת נשמה, ישכון גם על כלים אלו גם כן, מסיבת שהכל נכנס לקדושה".

שאלה: מה אפשר לעשות בעשירייה כדי ששום חבר לא ייפול שוב לאשפות?

רק להיות בעשירייה שתחזיק אותה, שתבין לאן היא הולכת ומה היא עכשיו משיגה, מה יש לפניה, באיזה צורה ועוצמה היא יכולה להשיג קשר ביניהם. ואם היא כל הזמן נמצאת בזה, אז היא לא תיפול.

שאלה: יש מצב שהמחשבות על עצמי מתחילות להשתלט ואתה כאילו שוקע בתוך המים, ואז אני עושה איזשהו מאמץ לתפוס בבורא, לתפוס בעשירייה, וכאילו אני מתחילה לצוף מעל המים. האם אפשר להחזיק בבורא כך שלא לשקוע בתוך הבוץ הזה, בתוך הירידה?

לא. צריך להשתדל כל הזמן להחזיק בבורא, להיות קרובים אליו, יחד עם החברים. דרך החברים תוכלי להחזיק בבורא, רק בצורה כזו, אבל להבטיח משהו לא ניתן, כי רק מתוך הירידות אנחנו יכולים להתקרב לעליות?

תלמידה: אם אני בירידה אני ממש בניתוק מוחלט, אני לא יכולה להחזיק בשום דבר, איך אפשר בכלל לעבוד בעשירייה?

רק בחיזוק הקשרים בינינו. אם יש עשירייה וכולם חושבים על כולם שום דבר לא יכול להסיט אותם מהמטרה, מהדרך, שום דבר, אפילו שיקבלו מלמעלה נפילות, ירידות, אכזבות, לא משנה, הכול יהיה לטובתם.

שאלה: האם בזמן הירידה אנחנו צריכים להיות יותר שמחים?

זה יכול להיות, אבל לא עכשיו, לא במצבים הראשונים. אבל אחר כך כן. אנחנו נתרגל לעליות וירידות ונכיר שמתוך הירידה אנחנו באים לעלייה ולכן זה דווקא יכול להיות זמנים של שמחה.

שאלה: קודם הרב"ש כותב, שבזמן העלייה האדם צריך לקרוא כל מה שקרה לו בזמן הירידה ואז הוא ידע איך להתחנן על חייו. מה זה אומר לקרוא, לבדוק את כל מה שקרה לו בזמן הירידה. לכתוב משהו?

הכוונה לא לרשום, אלא מה שעבר עליך אתה צריך שוב לעורר בזמן העלייה ולהבין למה עברת את זה בזמן הירידה ומה התועלת מזה שעברת את זה בירידה וכעת אתה יכול להתעלות מעל זה.

תלמיד: כלומר להחזיק את זה בתוכי, לזכור את הירידה הזאת?

כן.

תלמיד: יש פה קטע גם בנושא דומה, הוא חשב שעכשיו הוא כבר לא זקוק לבורא שיעזור לו כיוון שעכשיו הוא מרגיש טעם בעבודה הרוחנית, לכן יוצא שאין לסמוך על המצב הנוכחי, על מה שמתגלה, ותמיד צריך להחזיק בתוכי?

כן. תמיד ללכת למעלה מהדעת.

תלמיד: וזו בעצם אמונה למעלה מהדעת, שאני לא סומך על מה שמתגלה, אלא אני תמיד שואף למצב הבא, להשפעה גדולה יותר.

כן.

תלמיד: איך בדיוק עושים את זה? נגיד האדם מגלה איזשהו מצב שנראה לו שלם לאותו זמן. שהוא אוהב את הבורא, אוהב את החברים, משפיע, איך עכשיו במצב כזה בצורה גסה נגיד להזמין את הירידה?

תמשיך איתנו ותצליח בכול.

שאלה: הוא כותב פה " לאחר שעבר את שלב א', הנקרא "לא עבדו", מתחיל עכשיו הזמן להגיע לבחינת "עובד אלקים". כלומר, לאחר שעשה את העצות והתחבולות איך לצאת מבחינת "לא עבדו". מהן זה העצות והתחבולות לצאת מבחינת לא עבדו?

הוא מתחיל לראות מה יכול לעזור לו לעלות.

תלמיד: ואיך האדם מבין את זה? כי ראינו שאפילו אם הוא בעלייה או בירידה כתוב פה שהוא לא יודע מה לעשות.

דווקא מתוך זה שהיה בתוך הירידה אז הוא מבין.

תלמיד: האם האדם יכול לזהות שהוא נמצא בירידה?

כן, הוא מזהה את זה.

תלמיד: ואז מה הוא צריך לעשות?

לעזור לבורא להפוך אותו, מתוך שקודם לא היה זקוק לעזרה ועליה ועכשיו הוא כן זקוק.

שאלה: אם המקור של העשירייה מתייבש ונובל, גם העשירייה יכולה להיות עץ סרק?

זה קורה לפעמים, אבל זה מצבים מאוד מאוד מיוחדים.

שאלה: האם אפשר לעזור לחבר כשהוא נמצא בתחתית הבור, או שאנחנו צריכים לחכות עד שהוא יחזור לעצמו ויתעורר אל הבורא מעצמו?

לא, אנחנו צריכים להוציא אותו משם. וכך כל אחד צריך לדאוג לאחרים וכולנו דואגים לכל אחד שנפל. וכך אנחנו נרוויח הרבה, כי מכל אחד אנחנו יכולים לקבל את עומק הירידה שלו ומעומק הירידה אנחנו נהפוך אותו לגובה העלייה.

שאלה: כתוב במאמר ש"מוטל על האדם לבקש מה' שיודיע לו על מצבו". זאת אומרת לבד אני לא יודע על מצבי?

לא. את המצב אנחנו תמיד מודדים אחד לעומת השני, כלפי השני, ולכן לבד האדם לא יכול לדעת אם זו עלייה, ירידה, מה זה, לאיזו מטרה. הכול יוצא ונובע מתוך כמה שהוא עובד יחד.

תלמיד: זה כמו "אל תאמין בעצמך עד יום מותך"?

כן.

שאלה: במאמר מדובר על "לא עבדו", מה הכוונה להיות בסבל מלא עבדו, האם זה כולל גם סבל או ייסורים מהחיים הגשמיים?

יכול להיות גם מהחיים הגשמיים, אבל העיקר שהוא מרגיש מצב ללא עבדו, כשהוא מרגיש על עצמו שאין לו שום תועלת מכל המצבים שעבר. מצב מאוד לא נעים אבל דווקא הוא הופך להיות כתפילה חדשה.

תלמיד: כתוב במאמר "ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע", אז איך להצליח בזה?

להשתדל כל הזמן להיות יותר גבוה, יותר קרוב לבורא, ולא חשוב מה שאתה שומע מכל הצדדים, זאת אומרת מה שהעולם אומר לך בכל מיני דוגמאות מהשטח, מי אתה, רשע או צדיק, מתקדם או עומד. אלא אתה צריך כל הזמן לחשוב שאתה מצליח והולך קדימה ואתה לא מתחשב בכל המצבים שפתאום מתגלים לך כמצבים רעים כאלו וכאלו בכל מיני סוגים.

תלמיד: אני גם יודע מעצמי, שלפעמים יש לנו ביטחון מסוכן ואהבה מסוכנת. אני מרגיש, שאני יודע, אני חכם, אני נשמה חזקה. כמה פעולות אני עושה בהפצה וזה וזה. אז איך לדבר על זה, איך אדם יכול לאפס את עצמו?

רק על ידי הסביבה. לבד הוא לא רואה טוב או רע את המצב שלו, הוא לא יודע, רק בתוך הסביבה כלפיה הוא יכול לראות איך הוא נמצא, באיזה כיוון.

שאלה: לפי המאמר. בזמן כשבן אדם לא עובד בשביל הבורא, הרצון לקבל גדל. האם אפשר להגדיל את הרצון לקבל וגם את הרוחניות שלו באותו זמן?

לא. הכוונה צריכה להיות ברורה, לפי זה הרצון לקבל גדל, לפי כוונת האדם.

שאלה: האם בזה שעובד בתורה ומצוות עבור כבוד והוקרה לעצמו, זה מצב של "לא לשמה" או מצב של "לא עבדו", שהוא לא עובד את הבורא.

ודאי שזה מצב של "לא לשמה", כי הוא עובד בשביל כבוד כמו שאני שומע.

שאלה: רב"ש כותב שהאדם מרגיש לפי מצבו שהוא פסולת ממש, וכשהוא מסתכל על החיים מתעוררת בו בחילה, אני מרגיש שהמילים האלה מדברות ממש עלי. יחד עם זאת בזמן עלייה לא הייתי רוצה לחזור על הטעויות, לא להיות כמו בהמה וזה לא קורה. איך אני יכול לקבל כוחות כדי שאני לא ארגיש יותר מצב של השפעה כל פעם שאני נמצא בירידה?

בלתי אפשרי, אם אתה לא תרגיש את זה איך אתה תעלה למעלה מזה? לכן אתה חייב לעבור את כל המצבים האלה. יחד עם זאת אתה יכול לזרז את ההתפתחות על ידי כך שתתחבר יותר לחברים.

שאלה: כתוב, "החיים, נקרא "תענוג. כי אין חיים בלי תענוג. כי בזמן שאין האדם מסוגל למצוא תענוג בחיים שלו, תיכף הוא בוחר לעצמו את המות, שזה נקרא "מאבד עצמו לדעת". מתגלה מצב שאחרי שנים שאני לומד פה אני לא מוצא תענוג ומבין שאין גם תענוג בחוץ. עוד לפני שאנחנו מגיעים לעל מנת להשפיע, ששם יש תענוג בעל מנת להשפיע, אלא בתהליך עצמו, ממה יקבל האדם תענוג כדי שיהיו לו חיים?

כדי שיהיו לו חיים הוא צריך בדיוק לדעת מה זה נקרא חיים. "חיים" זה נקרא שהוא משיג את המילוי של הזולת, וזה ממלא אותו כי הוא גורם לזה.

תלמיד: זה בזמן שהוא מרגיש תענוג מהשפעה. אני מדבר על התהליך, כשהוא עוד לא מצליח להרגיש תענוג בהשפעה, מה התענוג בזמן שהוא עוד לא שם?

אין לו, רק זה שהוא נמצא בדרך.

תלמיד: זאת אומרת כל עוד הוא לא מממש את המטרה אבל נמצא בדרך ויש לו מטרה, מזה הוא יכול להרגיש תענוג?

כן.

שאלה: איזו פעולה עלי לעשות כדי לעזור לחברה לצאת ממצב, האם מספיק להתפלל עבורה או שצריך לעשות עוד משהו?

יש הרבה אמצעים כדי לעזור לחבר, אבל חשוב לי לדעת באיזה מצב הוא נמצא, ואז אני ארד אליו, אחבק אותו ויחד נעלה מאותו מצב שלו למצב יותר טוב.

שאלה: במאמר דובר מספר פעמים על הייסורים. אני מחליפה את המילה ייסורים במילה מאמץ או יגיעה, עד כמה אנחנו יכולים להחליף את הייסורים על ידי יגיעה, או ששני הדברים האלה תמיד הולכים זה לצד זה, ככל שאני משקיעה יותר מאמצים כך אני ארגיש יותר ייסורים?

לא בהכרח, את לא צריכה להתחשב בזה. את צריכה להתחשב בזה, האם את עושה נחת לבורא, וזה ייכנס אצלך בחשבון כמאמץ וכהצלחה.

תלמידה: אנחנו יכולים את כל הייסורים בעולם להחליף על ידי יגיעה?

כן, ודאי, בסופו של דבר זה מה שאנחנו עושים.

שאלה: מהו המצב של תחיית המתים?

אותם מתים – הם הרצונות לקבל שאי אפשר להשתמש בהם, שהאדם קבע שהם מתים, עכשיו הוא יכול להתחיל לעבוד איתם בעל מנת להשפיע וזה נקרא שהם קמים שוב ומוכנים לעבודה. כך נקרא התהליך הזה, אנחנו מגיעים למצב הזה בסוף התיקונים.

שאלה: איך לא להתגאות בזה שנפלתי לאשפות ואני אומר לעצמי, יופי, עכשיו רכשתי משהו, וזה לפי דברי רב"ש במאמר.

מה רכשת?

תלמיד: עצם זה שנפלתי והייתי בירידה.

לא, זה לא מה שהוא מתכוון.

שאלה : אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעבוד לטובת הבורא בלי לקבל שכר. מצד שני אנחנו צריכים לראות שהעץ שלנו נותן פרי. האם זה אומר שהפעולות שלנו צריכות בהכרח להוציא פירות של השפעה ומה הם פירות ההשפעה?

פעולות השפעה הן פעולות של חיבור בינינו, כל הפעולות כנגד האגו שלנו.

שאלה: הוא כותב שבסוף "רק ה' הוציא אותו משפלות הזאת. אז הזמן לראות גדלות ה'". אנחנו עוברים עליות, ירידות, איך מתוך זה אני לומד על גדלות ה', האם מתוך המציאות בחוץ או מתוך עשירייה? ומה נותנות לנו העליות והירידות?

הן נותנות לך להרגיש מה ההבדל בין עליות לבין ירידות בכוחות, בזמנים, ביחס אליך, ביחס שאתה מייצב כלפי הבורא. ואז כשאתה מעמיד זה כנגד זה, אתה רואה מה ההבדל ביניהן ואיך להשתמש בהן.

שאלה: הוא כותב, "שהוא רואה, שהוא משוקע באהבה עצמית, וכמו כן מתעוררים אצלו כל התאוות הבהמיות, שאף פעם לא חלם עליהן." אם הלבוש של התאוות הבהמיות האלה שהוא לא חלם עליהן מתעוררות באותו לבוש, מה אפשר ללמוד מזה?

שעדיין לא גמר לתקן אותם, שלא גמר את התיקונים שלהם.

שאלה: למה קשה להבחין בעולם העשיה אם אנחנו עובדים את ה' או לא עובדים את ה'?

כי הכלים שם עדיין קטנים והם לא יכולים לפתוח ולהראות את עצמם לאדם.

שאלה: כתוב " עתידין כל אילני סרק בארץ ישראל שיטענו פירות, שנאמר, כי עץ נשא פריו, תאנה וגפן נתנו חילם". מה זאת אומרת "תאנה וגפן נתנו חילם"?

תאנה וגפן הן אותן האילנות שנותנים פירות.

שאלה: כתוב שמתגלים בו תשוקות בהמיות שלא חשב אפילו, ואחר כך עליו לדמיין שהוא כבר נמצא בקדושה וניתן לו כדי להגיע לקדושה. האם עלינו באמת לדמיין את עצמנו שאנחנו בקדושה, משרתים, משפיעים לו בשעה שמגיעים למצב הזה כאשר אנחנו מגיעים למצב של ירידה?

כן, עלינו לכוון את עצמנו בצורה כזו שאנחנו רוצים לרכוש קדושה בעל מנת להשפיע מכל המצבים בעל מנת לקבל שאותם אנחנו מרגישים כנפילות, כירידות.

תלמיד: ולדמיין לעצמנו את התמונה הזאת, שאנחנו משרתים בקדושה לבורא?

כן, מדויק.

שאלה: האם חוסר התיקון שלי משפיע על התקדמות העשירייה?

בוודאי שמשפיע, איך אפשר אחרת? בעשירייה כל אדם חשוב מאוד ואם את תצליחי בחיבור שלך בעשירייה, בזה תרימי את כל החברים שלך בעשירייה מעלה מעלה.

שאלה: מתוארים כאן מצבים של ירידה, של עלייה. רוב הזמן אתה מזהה שזה מצב של אמת ואתה נמצא בו, אבל לא בירידה ולא בעלייה, אלא במצב אמצע כזה, שפחות עוסקים בו. מה הוא המצב הזה, האם הוא מזיק לקבוצה? אם אדם נמצא באוויר האם אתה מזיק בזה?

שום דבר. אם הוא צריך את המצב הזה הוא לא מזיק בו.

שאלה: בקשר למה שכתוב "כרשע בעיניך, השאלה היא, במידה שאדם מתחזק האם הסביבה שלו מתחזקת או הסביבה שלו נחלשת כלפי האמת של עולם העשיה?

הסביבה שלו מתחזקת.

שאלה: האדם מקבל מכות, מקבל ייסורים, ובמאמר כתוב שזה הכרת הרע, הידע הזה בא לו מלמעלה. חשבתי שזה מתוך האדם שהוא מגיע לזה שהמקור הרע זה הוא בעצמו, הרצון לקבל שלו על מנת לקבל, הוא זה שמפריד בינו לבין הבורא.

כן, זה מפריד בין שניהם.

שאלה: האם אפשר לומר שהירידה היא הופעה של רשימו חדש?

כן, אפשר לומר כך.

תלמיד: ואם אפשר להסתכל על ירידה כמצב כמו של מוות, אז איך אפשר להתפלל למצב כזה, הבורא לא יכול לפעול עבורנו.

להתפלל אפשר, כי הוא מרגיש את החיסרון.

שאלה: אמרת לתלמיד האהוב שלך מטורקיה שאנחנו יכולים להבין איפה אנחנו נמצאים רק בעזרת הסביבה. ומה אם חברה אחת יש לה דעה מסוימת ולחברה אחרת יש דעה אחרת, איך להבין את המצב האמיתי של הדברים?

מה זה המצב האמיתי? מה שמראים לנו זו האמת בשבילנו.

תלמידה: ואם מראים לנו שני מצבים הפוכים?

את מקבלת את מה שאת מרגישה ולפי זה תמשיכי להתפלל, לבקש, להודות.

שאלה: היה כתוב על כך כשאדם נמצא במצב הנמוך ביותר הוא בעצם משרת למלך אחר. אבל כשאדם מבין והוא רוצה לצאת מהמצב הזה, האם כבר מתחיל לשרת את המלך האמיתי?

בוודאי.

שאלה: האם כל העליות מרגישות כמו ירידות ככל שהזמן עובר, והן מכינות אותנו לדרגה הבאה?

כן, כך אפשר לומר.

שאלה: אם אנחנו עוזרים לחבר לעלות מתוך ירידה עמוקה, אז גם כל העשירייה תעלה למדרגה עליונה יותר?

בוודאי, כולם יחד.

תלמיד: זה אומר שירידה של אחד יכולה להיות עלייה של כולם?

ירידה של כל חבר זו ירידה של כל הקבוצה, ועלייה מירידה זו עלייה של כל הקבוצה.

שאלה: האם הסבל הוא תנאי קבוע כדי ללמוד מהעבודה הזאת? האם זה תמיד כך עד סוף החיים?

לא, סבל זה לא עד סוף החיים. חוץ מזה הציור של הסבל הוא כל הזמן יכול להיות שונה. לדוגמא, אם אני לומד טוב וקיבלתי ציון כמעט טוב בבית ספר, אז כבר אני לא שמח ממש כי הציון שלי יותר נמוך, ואם אני עולה אז בהתאם לזה אני גם שמח. זאת אומרת, את העליות והירידות אנחנו קובעים. מי הן, כמה מהן.

שאלה: אם אני מרגישה שאני אוכלת זבל ואני מרגישה שאני חולה מזה, האם אני לא מזלזלת בבורא, כי הוא טוב ומטיב?

לא, את מרגישה ממה שאת מרגישה ומתפלל מתוך אמת, שהיא בהרגשה שלך. לכן המצב הזה הוא מצב נכון, אמת, וממנו צריכים לעלות. אדם מגיע לתיקונים אחרי שהוא עובר את כל המצבים של הנפילות, ולכן אין לנו על כך מה להתרעם, מה להתלונן, אלא נרגיש ונבין שכול זה הוכן כדי שיהיה לנו מקום לקבלת האור אין סוף.

שאלה: מה הן הפעולות הפרקטיות על מנת שהירידה הפרטית תהפוך לעלייה כללית של כל העשירייה?

פעולות מעשיות? צריך לשלב את הירידות הפרטיות עם הכלליות, עם העליות והירידות. אם אני מסוגל לפנות לבורא ולבקש להרים את עצמי למדרגה גבוהה יותר, מתוך הירידה שלי, והוא מבצע את זה, אז באותה מדרגה גבוהה יותר אני מתחזק, ויכול להתחיל לקבל למען הבורא.

תלמיד: ואם אין את הרגשת הבורא, אלא יש רק את הרגשת החברים?

אז צריך להמשיך לעבוד, עד שתהיה הרגשה של הבורא. תתחילו מלהשפיע לחברים, ואז תגלו שהבורא מסתתר מאחוריהם.

שאלה: רשומות זה ירידות, לפעמים אפשר להתבלבל ביניהן? כי לפעמים יש לי תחושה שירידה היא פותחת רשומות חדשות.

למה לא? כן. גם הירידה היא התחלה חדשה.

שאלה: האם כל ההפרעות שהבורא שולח הן רק למטרה אחת, כדי שנלמד יחד לעבור אותם ולהתחבר?

כן.

שאלה: מה מאפיין אדם שנכנס להיכל המלך?

הוא מתחיל להרגיש שהוא נמצא שם, הוא מרגיש את המלך, והוא יכול להיכנס במגע עם הבורא, ולשנות את מצבו.

שאלה: בעצם הירידות האלה מופיעות ברשימות. איך אפשר לזרז את תהליך הירידות והעליות?

אלה המצבים שלנו שאנחנו עוברים.

תלמיד: אבל אנחנו רוצים לזרז אותם, לעבור אותם כמה שיותר מהר.

תעבוד יותר עם העשירייה, עם החיבור, ותנסה כמה שיותר לשאול, לעבוד, ואתה תראה איך הרשימות יתעוררו בך ויתחלפו יותר מהר.

תלמיד: אז העיקר זה עבודה בקבוצה, ככל שאתה יותר אינטנסיבי בקבוצה.

בטח. מה יש עוד?

שאלה: אם אני כועסת על העשירייה שלי, זה סוג של ירידה?

כן.

תלמידה: אם חברה נפלה לבור, האם היא צריכה להודיע לחברות בעשירייה, ואנחנו צריכות לדבר על זה?

כן.

תלמידה: ואם אנחנו מנסות לעזור ואין תגובה, מה עושים במצב כזה?

להתחבר בזוגות, להתחבר במה שאתם חושבים שטוב. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו"¹. כל אחת עוזרת לשנייה לעלות, וכך כולם מוציאים את כולם.

תלמידה: האם לנסות להתקשר, לנסות לשלוח הודעות?

כן.

שאלה: איך האדם יכול להתקדם מהמצב שבו הוא לא עובד ה', למצב שבו הוא כן עובד ה'?

להשתדל להיות מחובר לקבוצה, לבורא, קודם כל. אולי להיכנס לתרגום ואז כל הזמן גם ישרת את האחרים, זה מאוד עוזר. בקיצור להשתדל להכניס את עצמו למערכת.

שאלה: האם חוסר עבודה שלמה בקבוצה יכולה להביא ליתר ירידות אפילו יותר מהמאמצים שאתה לוקח על עצמך יותר מידי?

כן.

שאלה: רב"ש כותב, "ועל זה אמרו "אפילו כל העולם כולו אומרים לך, צדיק אתה". זהו מטעם, שאין הם מכירים אותך. כלומר הכוונות שלך, אבל אתה צריך לדעת את האמת. לכן אמרו "היה בעיניך כרשע". "בעיניך" שפירושו, לא כמו שהעולם מסתכלים על החיצוניות שלך, אלא תסתכל "בעיניך", היינו בצורת הכוונה, שאין אף אחד יכול לראות רק אתה לבד. זה נקרא "בעיניך". ותראה, שאתה רשע. וזה שכתוב "היה בעיניך כרשע".

כלומר, אפילו אם כל העולם אומרים לך שאתה צדיק, "בעיניך", מבחינת הכוונה, דבר שאף אחד אחר לא יכול לראות, תראה שאתה רשע.

ולכן השאלה איך לעבוד נכון כשמגדילים את החבר, אם החברים מגדילים אותי ואומרים לי כמה אני גדול, האם עליי להכניס את עצמי למצב של "רשע" ולראות שהכוונה שלי לא נכונה, איך לעבוד עם זה?

קודם עלינו להשיג מצב שבו אנו מצדיקים את החבר, מצדיקים את הבורא, מבינים שאנו אגואיסטים, לפחות אני מבין שאני אגואיסט, ובצורה כזו אני נמצא במרכז כל הקשר הזה, מרכז הקבוצה שאני גם אגואיסט, בעצם אגואיסט גדול.

תלמיד: כלומר החברים הגדילו אותי אבל אני צריך לשים את ההגדלה הזאת בצד ולהגיד לעצמי לא, הכוונה שלי לא הייתה טובה, לא הייתה נכונה.

אם הכוונה לא הייתה נכונה, אם, אין צורך להמציא דברים, העיקר לשאוף לבהירות ולפתיחות.

תלמיד : אז אין לי את הזכות להפיל את עצמי.

לא צריך, בשביל מה?

שאלה: כשעץ רק נותן פריו זו דרגה יותר גבוה של הצדקת החברים והבורא?

אלה דברים שונים לגמרי.

שאלה: נאמר כאן שלשמה היא ליחידי סגולה. האם כולנו מנסים להגיע ללשמה או שזה רק ליחידי סגולה מתוכנו ואחרים ימשיכו לעבוד בלא לשמה כדי להגיע ללשמה? מי הם אותם יחידי סגולה שעליהם מדובר כאן?

מי שרוצה להגיע לזה. זאת התשובה. כך אמר רב"ש. כי כתוב שלא כולם צריכים לעבוד בחכמת הקבלה ולהתקדם לבורא, מי כן ומי לא, אז הוא אמר פשוט, במי שיש רצון הוא יכול לעבוד, מי שאין לו רצון, הוא יכול לא לעבוד. זה הכול.

תלמיד: רב"ש כותב "כשהאדם בא במצב הזה, שהוא רואה, שהוא משוקע באהבה עצמית, וכמו כן מתעוררים אצלו כל התאוות הבהמיות, שאף פעם לא חלם עליהם." איך מתמודדים במצב כזה שמתעוררות בו כל התאוות הגשמיות?

כתוב מה שלא עושה השכל עושה הזמן, אז צריכים להתחבר, להתפלל, ולתאר לעצמנו מצב יותר גבוה.

תלמיד: אם אדם בזמן העלייה מפחד ליפול שוב לשפלות, הפחד הזה עוזר לו, שומר לו במשהו או שבעלייה הוא שוכח מזה?

פחד יכול להיות שהוא גם עוזר וגם עוצר, או יכול להיות שהוא מושך את האדם למטה.

תלמיד: איך אפשר להוציא את החבר מהבור אם בכלל לא רואים שהחבר נמצא בבור? כי יכול להיות כלפי חוץ, כמו שהוא כותב, הוא צדיק בעצם, ובפנים הוא בירידה. איך אפשר לעזור לו?

איך אפשר לעזור? רק דוגמה. והדוגמה הכי טובה היא שאתה לוקח אותו ויחד איתו אתה עושה איזו עלייה.

תלמיד: איך אתה לוקח חבר ועושה איתו עלייה?

כמו במשחק. לוקח אותו ויחד עימו עושה.

תלמיד: למה הכרת הרע באה מלמעלה ולא מתוך האדם?

איך אדם יכול להכיר את הרע שבו?

תלמיד: כי הוא חוטף מכות.

לא, הוא קרוב לעצמו.

תלמיד: והמכות לא עוזרות לקבל שכל?

לא.

שאלה: בזמן שאדם מרגיש באמת בתחתית הבור וחסרה הכרה, איך הוא חוזר שוב לתודעה ורואה את המצב שהוא מרגיש?

נכלל בחברים, זה מה שעוזר לו.

שאלה: שמעתי שאמרת שאם החברה נמצאת בירידה אנחנו צריכים לרדת למצב שלה ואז להעלות אותה מהמצב שלה. אז איך לעשות את זה? איך לרדת אליה לירידה שלה כדי להעלות אותה?

זו העבודה יחד בעשירייה. אנחנו עוד לא כל כך לומדים את זה איך לעשות. עוד מעט.

שאלה: האם ככל שאנחנו מתקרבים להשתוות הצורה לבורא הירידות שלנו נעשות עמוקות יותר או חזקות יותר? ואם כן, איך בכל זאת למשוך שמחה או כוחות גם מהמצבים האלה?

רק על ידי עבודה יחד. אי אפשר אחרת. "איש את רעהו יעזורו". אנחנו לא מחכים עד שתהיה לנו שמחה, חיוך, אלא אנחנו עושים את זה בצורה מלאכותית אפילו. מה שאני עושה בפנים אני מראה לחבר והוא כבר מתחיל להיות שמח מבחוץ וכך זה הופך להיות מאחד לחברו.

(סוף השיעור)

---

1. ישעיהו מ"א ו'↩