שיעור בוקר 09.11.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כנס "קבלה לעם" העולמי בבולגריה

07-10.11.2019

הכבדת הלב – הזמנה לעלייה

שיעור 5

כנס "קבלה לעם" אירופה, כנס עולמי מבולגריה, שיעור מס' 5, הנושא: הכבדת הלב - הזמנה לעלייה. הדבר מאוד חשוב, כול עוד אנחנו לא מסיימים את כל התיקונים שלנו, כי כל התיקונים באים על פני גילוי הקלקול ותיקון הקלקול שהבורא הכין לנו מלכתחילה. אנחנו כולנו יוצאי שבירת כלי דאדם הראשון, כלי שבור, רצון לקבל על מנת לקבל, אין קשר בינינו, אלא כל אחד רוצה רק להרוויח על השני. כך אנחנו מתייחסים זה לזה, כל אחד רוצה לנצל את הסביבה, זה הטבע שלנו.

וכל פעם אנחנו מרגישים הכבדת הלב, זאת אומרת משהו לא הולך, משהו לא מצליח, משהו לא טוב, במיוחד בזמננו, כי אנחנו כבר הגענו למצב שאנחנו צריכים לתקן את כל הטבע שלנו. לכן האנושות נכנסת לייאוש, משתמשים בסמים, בתרופות נגד דיכאון ועוד ועוד.

מה לעשות? רק להבין את התנהגות הבורא איתנו, זה הפתרון לכל מצב ומצב שלנו. הבורא רוצה שאנחנו נכיר בו. הבורא רוצה שאנחנו נתקרב אליו. איך הוא עושה את זה? הוא עושה את זה על ידי "הכבדת הלב" מה שנקרא. זאת אומרת, כל פעם אנחנו מרגישים את עצמנו בצורה לא נוחה, בצורה לא טובה, לא כל כך מסתדר הכול, לא יפה, לא טוב, לא מבין, לא, לא, לא. למה הוא עושה כך? כדי לדחוף אותנו לתיקון, להתקרב אליו. כך אנחנו מתקדמים בדרגות דומם, צומח וחי, היינו ללא הכרה מאיפה זה מגיע ולמה זה מגיע ולאיזו מטרה.

כך אנחנו מתקרבים משך ההיסטוריה שלנו, דרך הרבה מצבים מאוד קשים, מלחמות, סכסוכים, בעיות גדולות, עד שאנחנו בזמננו על ידי חכמת הקבלה יכולים לגלות שכל מה שאנחנו מרגישים כדברים לא טובים, מקולקלים, זה באמת מקולקל מראש, משבירת הכלי דאדם הראשון ומתגלה כדי שאנחנו נתקן אותו.

ואז בכל תיקון ותיקון המצטבר, אנחנו נרגיש יותר ויותר איך בכלים האלה שאנחנו מתקנים, אנחנו מגיעים להכרת הרע והכרת הטוב, ורואים את ההנהגה המאוזנת בצורה כזאת, וכך מגלים את הבורא. הבורא הוא סך הכול תוצאה בשתי צורות, גם בטוב וגם ברע, ובאמצע אנחנו מגלים אותו. אנחנו לא מגלים אותו, אלא את ההתנהגות שלו, זה מה שאנחנו מגלים.

לכן אנחנו צריכים להתרגל, ממש להתרגל לזה, שזה שאנחנו מרגישים רע זה מפני שמתגלה כלי חדש שבור, ששם יש הרבה מאוד כאלה כלים בנו. וכשמתגלה כל פעם כלי שבור חדש, זו הזמנה לתיקון שלו ולעלייה מעליו. וכך כל פעם יותר ויותר, הכול תלוי בגישה שלנו, איך אנחנו מגלים את המצב החדש הזה, שהוא לא נוח, לא יפה.

איך אנחנו על ידי הקבוצה, על ידי הקשר בינינו מכינים את כולם למצב שאנחנו מקבלים את הרע כמו את הטוב. כי באמת אין הבדל ביניהם, זה הכול רק שלבים בדרך, שמאל ימין, שמאל ימין, וכך אנחנו מתקדמים. לכן מי שרוצה להתקדם למטרה, צריך להרגיל את עצמו להתייחס לכל פעם שרע לו שזו מדרגה חדשה, הזמנה לעלייה, וכך הוא מתקרב לטוב.

ואין טוב אלא מה שמגיע מתוך הרע. אין שמחה אלא מה שמגיע מבכי, מצער. אין השגה, בירור, אור אלא מתוך החושך, מתוך הבלבול. רק כך זה הולך, כי אחרת לא היינו מרגישים, לא היינו מבדילים, לא היינו מכירים את הדברים הטובים, הבירורים, אלא רק מתוך החושך, רק מתוך התסכול, מתוך הבלבול, זה מאוד חשוב.

עד שאנחנו מארגנים את החברה, שהיא מחזיקה כל אחד מאיתנו במצב כזה, שמה שיהיה לא חשוב, טוב או רע, זה הכול התקדמות. ואז אנחנו צריכים להבין שהעניין הוא לא במצבים טובים או רעים שנראים לנו כנעימים או לא כל כך נעימים, אלא העניין הוא עד כמה שהמצבים האלה מהר יתחלפו. העיקר זה הקצב, הקצב שאנחנו יכולים על פניהם להגיע יותר מהר, יותר רחוק מעכשיו ולקראת המטרה. רק לזה לדאוג, רק לזה להשתוקק, לקצב, זה מה שאנחנו צריכים.

לכן, איך אנחנו מגדילים את הקצב? את הקצב אפשר להגדיל רק על ידי זה שאנחנו בונים חברה. שהחברה הזאת יכולה לעזור לכל אדם ואדם במצב הפרטי שלו להבין מהר מה קורה לו, שזה בא כדי לקדם אותו, שזה צריך לדחוף אותו קדימה ולמשוך אותו קדימה.

עד כמה ואיך, איפה המטרה, איך אני מתקדם אליה? המטרה היא בתוך הקבוצה, בתוך החיבור שדיברנו עליו כבר. זאת אומרת, עד כמה שאנחנו בכל דבר רע שמתגלה נמשכים לחיבור, למרכז הקבוצה, זה הפתרון, שכל דבר רע צריך לקבל את הפתרון שלו ולהפוך לטוב. ואז אנחנו נראה למה הבורא הזמין לנו את המצב הרע הזה, ומה הוא התכוון שאנחנו נשיג על ידו בחיבור בתוך העשירייה.

ולא בשום צורה אחרת, כי אנשים חושבים, "אני אלמד יותר, אני אעשה משהו", לא, העיקר זה חיבור, חיבור במרכז העשירייה. ואז מתוך זה אנחנו מתחילים להרגיש שאין יום, אלא צריך להיות קודם לילה, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", תמיד קודם חושך ואחר כך אור, תמיד בלבול, חוסר אונים, הרגשה לא כל כך נוחה ויפה, ורק אחר כך בא הבירור והאור.

לכן כותב לנו בעל הסולם, "בכל יכולתו המציא הבורא תחבולה, שדרכה תופיע מציאות תפיסה לתחתונים, שנקראת חושך," זאת אומרת, איך אנחנו יכולים לתפוס משהו? רק שיש מצב הפוך מזה שאנחנו צריכים להגיע אליו. ומהמצב ההפוך, בקונטרסט עימו, עם המצב הזה, אז אנחנו משיגים את המצב שצריכים, "כמ"ש, ובורא חושך, מלשון, בוא וראה חושך. כלומר, מניעת האור וחולשת אחיזתנו בו, המובן לנו כמו חושך, היא הסיבה הנאמנה לתפיסת האור." במידה שאנחנו מרגישים ומכירים בחושך בכל מיני אופנים: לא טוב לנו, לא מובן לנו, לא מסתדר הכול, כל הדברים השליליים שמגיעים אלינו כך מתקבלים ברצון לקבל שלנו, כל המצבים הללו מגיעים כך, כדי לפתח בנו, לנפח לנו עוד יותר את הרצון לקבל כדי שאנחנו מתוכו נגיע לאור. הרצון לקבל שעכשיו מגיע ואנחנו מרגישים לא טוב, הוא פותח לנו, מרחיב לנו את הכלים, את הריקנות, ואחר כך לריקנות הזאת מגיע האור. בלי זה לא יהיה לנו מקור לכלול את האור. "וז"ש "כיתרון האור מן החושך". כלומר, כל תפיסתנו באור הוא מתוך החושך."

(לפי בעל הסולם. ספר אור הבהיר. או"י או"ח)

סדנה

איך אנחנו יכולים לקבוע ברגע שאנחנו מרגישים לא טוב, חושך, מכל מיני מובנים, לא חשוב מה יש לנו בחיים שלנו, חושך וזהו, כל מיני צורות, איך אנחנו יכולים לקבוע שזה בא כדי להביא לנו את האור? איך אנחנו מראש מכינים את עצמנו ליחס כזה לחושך, שהוא בא מהבורא כדי להביא לנו אחר כך את האור? איך אנחנו יכולים לשמוח, ממש לשמוח, להיות בשמחה, בהתפעלות מזה שאני עכשיו מרגיש חושך, אני לא מבין כלום, אני לא מרגיש כלום, אני לא יודע מה יקרה לי ברגע הבא, דברים נוראיים, ואני שמח בזה כמו שאני מקבל אור, כי אני מקבל עכשיו כלי לגילוי האור שיבוא אחר כך, איך אני יכול לסדר את עצמי כך להתייחס לחושך? לעשירייה שיש פתרון, שמצאה את הפתרון, תרים יד.

*

איך אנחנו בונים בקבוצה מצב, שמיד כשאנחנו מרגישים משהו רע אנחנו מבינים שזה הבורא מושך אותנו אליו? כמו שאנחנו עושים עם הילד הקטן, הוא שובב ורוצה לברוח לכל מיני כיוונים, אז אנחנו אומרים לו, " מישהו נמצא שם", "יש שם דוב, אסור לצאת החוצה בלילה", "שם יש עוד משהו, תיזהר", אנחנו רוצים שהוא יהיה קרוב אלינו, הילד הקטן. כך הבורא עושה איתנו, עד שאנחנו מתקרבים ודבוקים בו.

השאלה, איך אנחנו בונים כזאת אווירה בעשירייה, שמה שלא יתגלה, לא חשוב באילו צורות ואופנים, אנחנו מיד מבינים שהבורא מושך אותנו אליו? איך אנחנו בונים מצב כזה בקבוצה? ואז אתם תראו, אלף פעם ביום תהיה לכם משיכה אליו, שהוא מושך אותנו על ידי החושך הזה אליו ומגיעים מהר מאוד לתיקון, לדבקות. הכול נפתח בדרך, הכול ברור, כבר הנהגה, השגחה, הכול מתגלה.

העיקר הוא, איך אנחנו בונים כזאת אווירה בקבוצה, בכל עשירייה ועשירייה, ובכלל בכל אירופה? שיהיה ברור לכולנו, שרק ביחס לבורא אנחנו נמצאים כל הזמן, ביחס שהוא מתגלה כרע בכל מיני צורות, ושאנחנו נמשכים אליו וממתיקים את המצב הזה לטוב, לאור. איך אני נמצא בקבוצה ואני כל הזמן נמצא בהכרה הזאת, שמה שקורה זה רק ממנו, אין עוד מלבדו, ורק כדי שאני אתקרב אליו שוב ושוב? איך בונים כזה מצב?

*

מחר אנחנו חוזרים הביתה, סליחה שאני מזכיר לכם את זה, אבל מחר אנחנו חוזרים הביתה, ואני מרגיש את עצמי לבד. איך אני מקבל עליות, ירידות, כל מיני שינויים במצב הרוח, בהרגשה, בתמיכה מהסביבה, שיש לנו קבוצה גדולה וחזקה באירופה שיכולה כל הזמן להחזיק את כולנו לכיוון המטרה. איך אנחנו יכולים להיות כל הזמן בהרגשה שאנחנו מתקרבים למטרה וכל הפעולות שהבורא עושה איתנו, זאת אומרת כל מה שאנחנו עוברים בחיים זה הכול לקראת המטרה?

איך אני ממחר, כמו כל אחד מכם, יכול להיות בטוח שאני לא אקבל שום מצב בצורה שלילית, אלא הכול בצורה חיובית, שזה הכול בדרך למטרה, לגמר התיקון, לתיקון הנשמה, לגילוי הבורא. שכל אחד יתאר לעצמו שהוא נמצא כבר בבית, מה הוא צריך כדי להיות בהרגשה כזאת כל הזמן? איך אנחנו בונים כזאת מערכת תמיכה?

*

איך אנחנו, לא רק שלא נופלים משאלות, קושיות, שמתגלות לנו בדרך, אלא איך אנחנו הופכים אותן למנוף להתקדמות למדרגה יותר עליונה? לוקחים את כול הקושיות, את כל הבעיות שמתגלות עכשיו, לא זורקים אותן, לא שלא מסתכלים עליהן. אלא לוקחים אותן כך, כדי לעלות יחד איתן, דווקא איתן יחד לעלות למדרגה הבאה, שכל הקושיות האלה הן תהיינה כמדרגה שאליה אנחנו עולים. לא שהן לא מפריעות לנו לחשוב על הבורא, אלא שהן מזמינות לנו יתר קשר עם הבורא, דווקא בגלל שהן מראות לנו חוסר סדר, חוסר מצב רוח, כל דבר שלילי, איך אנחנו הופכים אותן לחיובי? זה נקרא להפוך את החושך לאור. זאת אומרת, כל ההפרעות שקודם דיברנו עליהן, איך אנחנו משתמשים בהן כך, שדווקא על ידן אנחנו עוד יותר מתקרבים לבורא, עוד יותר מגלים, משיגים, תופסים אותו?

*

האם יכול להיות שאני נמצא במצב שכל דבר רע שמתגלה אני מיד מקבל אותו כטוב? ממש כך, לוקח מלח, שם בפה, מרגיש סוכר. האם אני יכול להכין את עצמי כך בחברה, בקבוצה, שמראש אני כבר מוכן לקבל כל דבר שמתגלה מהבורא כטוב ללא רע? בבקשה, זאת שאלה. אבל אם אנחנו כנראה מגיעים לזה, זה גמר תיקון, אז איך זה קורה? נתתי לכם פתרון, אבל בכל זאת תדברו על זה.

*

איך אנחנו בונים בינינו ידיעה ברורה ובטוחה שחושך, התרחקות, כל מיני בעיות שמתגלות הן כדי למשוך אותנו קדימה למטרה? איך אנחנו בונים בתוך הקבוצה אירופאית, בתוך עשירייה פרטית, ידיעה ברורה שכל פעם שמתגלה איזה רע, איזה חושך, איזו ירידה, זה אך ורק כדי למשוך אותנו למטרה, לחייב אותנו בהתקדמות? איך אנחנו בונים את האווירה כזאת, שאני לא אפול לרגע אחד לאילו ספקות, בעיות, הרגשות רעות? בזה תלויה כל ההתקדמות שלנו, לכן אני לא יכול לרדת מהשאלה הזאת, אני עדיין לא מרגיש שיש לכם תשובה. איך נתקדם? קדימה, לפחות תבררו את השאלה והבעיה שעומדת לפנינו. בכל רגע ורגע שמגלים משהו רע, כל רע, מה שמתגלה, הוא מתגלה מגמר התיקון אלינו כדי למשוך אותנו לגמר התיקון, איך אנחנו לא נעזוב את העיקרון הזה?

*

איך אנחנו יכולים להסביר לעולם שאנחנו חיים בעולם טוב, בעולם אין סוף, בגן עדן, רק שאנחנו רואים אותו כגיהינום דרך החושים המקולקלים שלנו? איך אנחנו יכולים להסביר לעולם שאנחנו חיים בגן עדן, אבל על ידי זה שאנחנו מקבלים התרשמות ממנו דרך החושים המקולקלים שלנו אנחנו מרגישים אותו כגיהינום? איך להסביר את זה קודם לעצמנו ואחר כך לאחרים?

*

יש כאן איזו בעיה, ואני מבקש שאתם תעזרו לי לפתור אותה. אם לא הרע, אם לא האגו, אנחנו אף פעם לא היינו חושבים על הבורא, רק מפני שיש צרות אנחנו חושבים עליו. למה בכלל האנושות התחילה לחשוב על כוח עליון, על משהו? כי יש איזה מין חוסר ביטחון, לא יודעים מה קורה, מה יקרה, אז מחפשים מה יכול להיות המקור לכל הדברים שקורים.

לענייננו, איך אנחנו יכולים בלי גילוי הרע שבנו, להרגיש נחיצות לבורא? לא חסר, אנחנו יודעים את זה על עצמנו. לפעמים אנחנו נמצאים במצב משעמם, אין לי צורך לזוז, כלום, רק כשבאה איזו התעוררות, דקירה, משהו לא נעים, אז אני מתעורר ואני חוזר לחיים. זאת אומרת, כל החיים שלנו הם מתוך החסרונות. האם אנחנו יכולים להרגיש נחיצות לבורא בלי חסרונות, בלי בעיות? זאת שאלה גדולה מאוד. אם לא, אז מצד אחד, אנחנו אף פעם לא נגיע לחיים טובים. ומצד שני, אם אנחנו נתקן את הכול, את כל הרע שיהיה, אז איך אנחנו אז יכולים להיות קשורים לבורא, על ידי מה? אנחנו כל הזמן מתוך החושך מחפשים אותו כדי להרגיע את עצמנו. איך אנחנו מגיעים למצב שלא הרע מנהל אותנו, אלא שאנחנו נמשכים לבורא מטוב? איך אפשר לתאר מצב כזה?

*

אני מאוד שמח שאתם נמצאים בהתרגשות כזאת, זה טוב, ממש כנס יפה. דיברנו על זה שאם לא היה האגו, הרגשת הרע, אז אף פעם לא היינו חושבים על הבורא, בשביל מה. דיברנו גם על איך יכול להיות בלי גילוי הרע להרגיש נחיצות לבורא. הייתה גם שאלה, אבל אם אנחנו נתקן בסופו של דבר את הרע, נניח בגמר התיקון, אז איך אנחנו יכולים אחר כך להימשך לבורא, לא יהיה לנו שום צורך, כי בינתיים אנחנו זקוקים לבורא אך ורק על ידי גילוי הרע שבנו.

וכאן יוצא הפתרון, שרוחניות בכלל לא בנויה על חיסרון, שאנחנו זקוקים לבורא בגלל שחסר לנו משהו. בינתיים הוא זה שמעורר אותנו על ידי זה שמעורר בנו כל מיני חסרונות, אבל זאת עבודה לא שלימה. זאת אומרת, שאני מגיע אליו מפני שאין לי ברירה. אני רוצה לחיות, לא להרגיש רע, ולכן אני בא אליו. כאילו הוא ברא את הרע כדי שאני אבוא אליו ואבקש שיעשה לי טוב. לא יהיה לי רע, אני לא פונה אליו.

רוחניות בנויה בצורה אחרת. היא בנויה כך שאנחנו לא צריכים להיות תלויים בהרגשה שלנו. שאנחנו יכולים להיות יותר גבוה מההרגשה שלנו, רע או טוב. שלא חשוב לי אם אני מרגיש רע או אם אני מרגיש טוב, אני נמצא למעלה מזה. יש לנו יכולת לקבל מצב כזה, המצב הזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", בטח שמעתם על זה. זאת אומרת, שאני מוכן לתת ללא שום חשבון כמה שאני מקבל, יש לי חיסרון, אין לי חיסרון, בכלל לא, אני נמצא למעלה מזה, למעלה מכל מה שאני מרגיש בכלים דקבלה, בכלים שלי.

ההרגשה הזאת, היא בדיוק באמת הרגשה רוחנית אמיתית, מפני שהיא לא תלויה ברצון לקבל שלי, אלא תלויה רק במידת המאור שאני מקבל. תנסו עכשיו לדבר על זה, מה זה המצב הזה? לא אכפת לי שאתם תטעו ולא תדעו, אלא החיפוש הזה הוא העלאת מ"ן, זה חיפוש למצב הרוחני, ולכן הוא מאד חשוב, הוא ממש כתרופה לנשמה.

לחזור על זה עוד פעם? טוב. כדי שאנחנו לא נהיה תלויים במצב שלנו, היינו במצב האגו שלנו, אנחנו יכולים לקבל מלמעלה כוח מיוחד שנקרא "אמונה", ואז אנחנו נהיה למעלה מהאגו שלנו, מכל מה שמתרחש בכלים דקבלה שלנו, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. דעת זה הרצונות שלנו, ומה שנמצא בהם ואמונה זה כוח שמעלה אותנו למעלה מהרצון שלנו, ואז אנחנו לא תלויים במה שקורה ברצונות שלנו, המצב הזה הוא באמת מצב רוחני. כל הרוחניות בנויה על זה. מפני שהמצב הזה לא תלוי באגו, אלא רק במאור המחזיר למוטב, שמביא לנו כוח אמונה, כוח השפעה, ואז לא חשוב מה אני מרגיש. אני נמצא בכוח האמונה הזה שפועל עלי כמו מגנט שמעלה אותי למעלה, וכך אני נמצא. איך אנחנו בונים ממצבנו השתוקקות למצב כזה? זה כבר ממש מצב רוחני .

*

שום דבר לא נגמר. עד שלא מגיעים לתיקון אף אחד לא יוצא מכאן. ובכן, דיברנו שבמצב אמונה למעלה מהדעת, שיש לי כוח השפעה, קיבלתי אותו מלמעלה, מהבורא, אם קיבלתי, אבל אם קיבלתי אני לא מרגיש צורך עצמי, שום דבר, כאילו שעשו לי זריקת הרדמה ואני לא קיים, לא רק הגוף הזה, אלא כל מה ששייך לאגו שלי, האגו מנותק ממש כמו לפני ניתוח כשעושים הרדמה. ואז אנחנו עובדים למעלה מההרדמה הזאת כבר עם רצונות שהם רוחניים ורק השפעה לבורא מדאיגה אותי.

איך אני בודק אם אני נמצא בזה? לפי השמחה, שאני דואג עליו מעל כל המצבים שאני עובר, שאני לא מקבל אותם בחשבון, כאילו הם לא קיימים. וכמה שהמצבים יותר גרועים, האמונה שלי, זאת אומרת, כוח ההשפעה שלי יותר גבוה ואם כך גם השמחה שלי, שאני יכול לעבוד כך עם הבורא, יותר גדולה, ואני לא נמשך לשום דבר חוץ מזה.

ומכאן יש לי שאלה אליכם, מה ההבדל בין אמונה, השפעה שהיא למעלה מהאגו שלנו, או שהיא למטה מהאגו שלנו, או שהיא בתוך האגו שלנו? אני מבין שזה לא פשוט אבל אני רוצה שאתם תתבלבלו, כי אנחנו מכניסים בזה עוד כלים פנימיים שלנו לעבודה, לבירורים, לכן לא סתם אני עושה את זה. אז ישנה אמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת למעלה ממה שאני רואה שזה הגיוני ככה לעשות, ואני עושה למעלה מזה, אפשר לעשות למטה מזה, ואפשר לעשות בתוך זה. ג' וריאציות כאלה של אמונה, של השפעה, למרות שהדעת אומרת לי שצריכים לעשות כך ואני עושה ההיפך.

אמונה פשוטה זה נקרא שאני לא מסתכל על כלום, כמו ילדים שיש משהו מפחיד הם סוגרים את העיניים. למה? כי הם מיד מרגישים שזה לא קיים. ברור לנו שבצורה כזאת אנחנו לא מתקנים שום דבר, אמנם כך עושים גם גדולים, כאילו שלא קיים. במקרה כזה אני לא יכול להשוות את המצב שלי עם שום דבר אחר כי אני סוגר עיניים, אין שום דבר, כך אני מאמין, זו פנטיות.

אמונה שהיא למעלה מהדעת, למעלה מהשכל יכולה לגדול רק עד כמה שהשכל יותר גדול. לכן אנחנו בחוכמת הקבלה משתמשים גם בשכל וגם באמונה וכל הזמן גדלים בשניהם. ולכן בכול פעם הבורא מעורר בנו ספקות, בעיות, רצונות שונים וכן הלאה, כדי שאנחנו ניקח אותם בחשבון ולמעלה מזה נגדל. עכשיו בבקשה תעשו בירור מה זה נקרא "אמונה למטה מהדעת" ומה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת"? זה ההבדל בין חכמת הקבלה לבין כול האמונות והדתות שישנן באנושות.

*

אם כבר דיברנו על אמונה למעלה מהדעת ואמונה למטה מהדעת, אנחנו יכולים מכאן להבין במה ההבדל בין חכמת הקבלה לבין כל האמונות והדתות שבעולם. חכמת הקבלה היא חכמה כמו פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה וכן הלאה. רק שהיא מלמדת אותנו על מדרגה יותר עליונה, על חוקים שנמצאים בעל מנת להשפיע ולא בעל מנת לקבל, בטבע הפוך. בזה הקבלה לגמרי לא נפגשת לא עם העולם הזה ולא עם דתות ואמונות וגם אפילו עם המדע, אלא היא מדברת על מצב שהוא נמצא למעלה מהעולם הזה.

היא רק מסבירה מה היא דורשת מאדם כדי שאדם יתקן את עצמו ויהיה מוכן לתקן את הטבע שלו כדי להרגיש את המדרגה יותר עליונה מהעולם הזה, ולא שהיא דורשת ממנו אילו פעולות, כלום. רק לחשוב על הרצון שלו, איך להתעלות למעלה ממנו. לכן בעל הסולם כותב, שאין שום התנגשות בין קבלה ודת, מפני שהקבלה נובעת מתוך המחקר על טבע האדם, על האגו האדם ודורשת מהאדם לקבוע פעולות בעולם הזה, "דוֹגמוֹת" מה שנקרא. אנחנו צריכים לדעת את זה כדי שבהסברה שלנו נוכל בצורה רקה, נוחה, להסביר לכל אדם ואדם שאין שום התנגשות בין חכמת הקבלה לבין הדתות. חכמת החיבור התגלתה בבבל העתיקה מעל האגו הכללי שמתגלה בכל בני אדם, ולכן היא לא שייכת לא לדתות, לאמונות, לעמים שונים, אלא לכולם, היא מתייחסת לכולם שווה בשווה.

(סוף השיעור)