שיעור צהריים 11.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון", עמ' 848

חלק ג', קטע ב', כותרת "העקרון הדתי, מתוך שלא לשמה בא לשמה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 848, "כתבי הדור האחרון", חלק ג', קטע ב', כותרת: "העקרון הדתי, מתוך שלא לשמה בא לשמה".

העקרון הדתי, מתוך שלא לשמה בא לשמה

"והכין ההשגחה הנהגת הבריות בדרך אגואיסטית שבהכרח תביאה לחורבן העולם אם לא יקבלו הדת להשפיע. וע"כ יש בה צורך פרגמטי. ומתוכה בא לשמה."

מהו צורך נפשי

"כמו שלעור לא יושג צבעים ולסריס אהבת המין כן החסר הצורך נפשי א"א לצייר לו הצורך הזה. אמנם צורך מחויב הוא."

מעשה מצות

"מעשה מצות מסוגלים לעשות לו צורך נפשי."

מוסריות נימוס

"מוסריות נימוס פירושה, מדות טובות שלא על מנת לקבל פרס, וללא הכרח חיצוני, רק שמבוסס על אלטרואיסם והרגש אחריות כלפי החברה האנושיות. מושג ע"י חינוך.

אמנם החינוך צריך לדעת הצבור שיפרנס ויקיים ויעמידו אחר יציאתו מרשות החינוך.

ודעת הצבור אינו נמשך מחינוך אלא רק מתועלת הצבור.

ותועלת הצבור נערך רק בפי המדינה הפרטית של אותו הצבור שבהכרח הוא בסתירה לעמים ומדינות אחרות - ואיך יועיל ע"ז חינוך. והראיה כי עוד לא נברא הנימוס ואפי' הדת שיספיק "לבין לאומיות" כי הרציחה והגזילה וכו' שולט בכל חמתם. בלי שום נימוס כל שהוא ואדרבה הרוצח הגדול פטריאט ומנומס יחשב וכהיום לנימוס בין לאומי צריכים."

שאלה: מה האדם רוכש מחינוך ומה הוא רוכש מדעת הציבור?

מהחינוך הוא רוכש יסודות שנותנים לו כיוון, ודעת הציבור כבר מעמידה אותו בצורה מסוימת כלפי החיים, כלפי הציבור, כלפי עצמו, ושניהם משלימים זה את זה.

תלמיד: גם הסביבה היא זאת שמחנכת את האדם?

כן.

תלמיד: אז מה מבדיל בין החינוך ובין דעת הציבור?

מה שהאדם מקבל מהסביבה במהלך החיים, במשך שנים, מייצב אותו בצורה יותר בטוחה ונכונה כך שהציבור מבין אותו והוא מבין את הציבור.

שאלה: הציבור יכול להתחנך דרך דעת הציבור, דרך השפעת הסביבה?

כן.

תלמיד: אז מה זה החינוך הישיר? האם יש חינוך ישיר לאהבת הזולת ויש גם את דעת הציבור שתומכת?

אני מבין שהחינוך הישיר הוא שמלמדים ילדים, ואפילו יותר גדולים בצורה ישירה איך צריכים להתנהג ולמה, ונותנים להם הזדמנויות להתנהגות החדשה.

תלמיד: ומה זו תועלת הציבור?

תועלת הציבור היא שהציבור ירגיש עד כמה יש לו רווח למעלה מהתועלת הפרטית של כל אחד, שכדאי להם להתחבר לפי סגנון מיוחד, כי זה תואם להתפתחות הטבע.

תלמיד: ומי יחליט עבור הציבור? איך תתקבע בציבור דעת כזאת שזה מה שאנחנו רוצים?

אני לא יודע אם בעל הסולם כותב על זה באיזה מקום, אבל בדרך כלל הוא אומר שצריכים לקבוע איזה ארגון, איזה גוש שינהל את העניין.

תלמיד: אני חוזר למה שבעל הסולם כותב באותיות הקודמות, האם בדור האחרון כולם יצטרכו להגיע מלא לשמה לשמה או רק יחידי סגולה שבדור?

לא, בדרך כלל זה כמעט כולם אם לא כולם.

תלמיד: כולם צריכים להגיע ל-לשמה?

כן.

תלמיד: ומה הכוונה שמעשי המצוות מסוגלים לעורר באדם את הצורך הנפשי?

הוא מתכוון למצוות בין אדם לחברו, שאם אדם מתחיל לקיים והסביבה תומכת, אז הוא רואה עד כמה זה מועיל לו להיתקן ולהתאים את עצמו לכוח העליון.

תלמיד: מהו היחס נכון בין פטריוטיות ובין לאומיות? כי רואים שמי שתומך היום בבין לאומיות מאבד את הפטריוטיות.

זה באמת לא ברור, לא מובן וזה משתנה מזמן לזמן. בוא נגיד כך, כדי להקים את המשטרים האלו צריכים קודם כוח לאומי ואחר כך בין לאומי, כך אני חושב.

תלמיד: זאת אומרת, בזמננו עד הדור האחרון כל אחד צריך להתגבש בלאום שלו?

כן.

שאלה: בעל סולם אומר שצריך להגיע לאלטרואיזם והרגש אחריות כלפי החברה האנושית, ומצד שני הוא אומר שהחינוך הוא על פי תועלת הציבור ותועלת הציבור היא לפי המדינה הפרטית, ושבהכרח היא בסתירה לעמים ומדינות אחרות.

כן.

תלמיד: איזו מדינה תסכים לחנך לאלטרואיזם כלפי כל העולם כשבזה היא מאבדת את הייחודית שלה? הרי מדינה מתבססת על בידול, על הפרדה.

אני לא חושב שזה צריך להיות כך. אני חושב שהחינוך צריך להיות בעד העם והמדינה של האדם, ואחר כך, אחרי עוד דור או דורות, יבואו לתיקון העולם הכללי. כך נראה לי.

תלמיד: מה התמריץ שיביא לרצון לתיקון העולם הכללי? אם יש מדינה והכול בסדר בה ולהיפך, היא אפילו מוצלחת יותר מאחרות, מה רע לה?

לא רע לה, רק אם היא לא מקיימת את מה שהיא כבר צריכה לקיים לפי גובה התפתחותה, אז היא תרגיש חיסרון, בכל מיני דברים אחרים, אבל בכל זאת החיסרון צריך להופיע.

תלמיד: מה שבינתיים רואים זה רק חסרון לשלוט על מדינות אחרות.

נכון, בינתיים זה כך.

תלמיד: בעל הסולם מדבר פה על נימוס. מה זה נימוס בין העמים?

שכל עם חייב להראות את עצמו שהוא עוזר לכולם לצאת מהטבע הפרימיטיבי ולעלות בדרגות החיבור.

תלמיד: מה זה אומר בפועל?

עוד לא כל כך חשבתי על זה, כי זה עוד רחוק.

תלמיד: היום אנחנו רואים שיש מסחר בין העמים ולכל עם יש את הייחודיות שלו והוא תורם אותה מתוך זה שהוא רוצה להרוויח מזה.

כן.

תלמיד: לעם אחד יש יותר נפט, אז הוא מוכר אותו כי הוא מרוויח מזה כסף ועם הכסף הוא עושה משהו. לעם אחר יש טכנולוגיה, אז הוא מוכר אותה. כלומר יש קשר בין העמים וכבר מרגישים כפר גלובלי אחד, אבל אין עדיין הרגש של אחריות כלפי האחרים.

בכלל אין, ההיפך. אני חושב שצריכה להתגלות עוד איזו הבנה עד כמה אנחנו כרוכים זה בזה, תלויים זה בזה. ואז למען החיבור האמיתי, למעלה מהמסחר וכל הקשרים האחרים כל אומה תצטרך להרגיש שהאומה האחרת שייכת לה.

תלמיד: היום אנחנו רואים שיש צרה משותפת, נאמר בעיית האקלים, ואף מדינה לא מצליחה לעמוד בהתחייבויות שהיא לקחה על עצמה כלפי מניעת פליטת גזים, זיהום וכל מיני דברים כאלה. כולם מבינים שזאת צרה משותפת, מסכימים שצריך לעשות משהו ולא מצליחים לעמוד בזה.

כן.

תלמיד: אולי הצרה עוד לא מספיק מובנת כגדולה, אבל מה יביא לכזה רצון שבאמת תהיה אחריות הדדית, מה צריך לקרות באנושות?

ודאי שאם כל העמים יגלו את האויב המשותף לכולם זה יעזור להם להתחבר ואז מתוך החיבור שלהם הם יהיו יותר קרובים לבורא ויתגברו על התקלות האלה שהם יראו ביניהם. אבל בינתיים זה עוד רחוק, אנשים עוד לא יכולים לראות את הדברים האלה, בכלל לרצות לראות מהו באמת הדבר שמפריע ביניהם.

תלמיד: אפשר לומר שזה שלב התבגרות שהאנושות תצטרך לעבור?

כן.

תלמיד: כמו ילד, שאתה לא יכול להגיד לו, צא מארגז החול עכשיו.

כן. זה עוד שלב מאוד חשוב וארוך כי הוא צריך להגיע מקצה עד הקצה של האנושות, ולתת לכולנו את הרגשת היחד, והיחד הזה זו כבר השגה שקרובה לאלוהים.

שאלה: בעל הסולם אומר פה, "אמנם החינוך צריך לדעת הצבור שיפרנס ויקיים ויעמידו אחר יציאתו מרשות החינוך." מה זה לאחר יציאתו מרשות החינוך, על איזה יציאה הוא מדבר?

כנראה שאנחנו קשורים זה עם זה ולומדים את סוגי הקשרים שבינינו והשפעת העמים על העמים, וכעבור איזה תהליך אנחנו כבר נעשים מנוסים בשמירת הקשר בינינו ואז אנחנו לא מחויבים לאותם ההרגלים שקבענו לעצמנו קודם.

תלמיד: הוא אומר אחרי זה, "ודעת הצבור אינו נמשך מחינוך אלא רק מתועלת הצבור.".

כן.

תלמיד: זאת אומרת, אחרי שאנחנו נבין איך כל המערכת עובדת ושבאמת כמו שאמרת מקודם, כל עם ירצה לראות את טובת העמים האחרים, זה יהיה ממש כמו שאנחנו לומדים על עבודת המערכת. כל עשירייה ועשירייה וכל החברה, אנחנו ממש בונים פה מיני מערכת כזאת.

כן.

תלמיד: ואני שואל אם בתוך התהליך הזה יש איזה סיום שאתה אומר לעצמך, הנה אנחנו מבינים את המערכת, מבינים שקיום החיבור בינינו והוא כל יום מחדש, ופה אנחנו באמת מבינים שזאת התועלת שלנו, כי אנחנו מרגישים שהבנייה של המערכת היא אינסופית, כל יום אתה מרגיש שאתה צריך לבנות עוד משהו, ותמיד חסר עוד משהו בבניה הזאת ואתה מברר עוד דברים. מה זה סוף הכרת המערכת?

עד ההכרה השלמה.

תלמיד: מה זה סוף ההכרה השלמה?

ברור שצריך להיות סוף להכרה השלמה, אני לא יודע, אני לא נמצא בסוף ההכרה הזאת, אבל ודאי שזה צריך לבוא להרגשת הציבור וזה מה שיקבע לו מה יעשה.

תלמיד: האם מתוך התהליך הזה כל אחד בעצמו צריך לקחת את זה באופן אישי ולהגיד, אני רוצה להגיע לגמר תיקון כי בעצם בזה שאני עושה את כל מה שצריך כדי להגיע לגמר תיקון, אני משפיע לכל המערכת הזאת כדי להגיע להכרה הזאת של המערכת?

נראה לי שכן, אבל אלה דברים כל כך רחוקים שאנחנו לא יכולים לחשוב, לתאר אותם, לדמיין אותם, כי אין לנו כלים לזה.

תלמיד: אבל אם אנחנו לומדים עד כמה אנחנו רוצים לצייר את המצב העתידי, הטוב יותר, הגבוה יותר, אז ככל שנהיה יותר קרובים לכוח העליון, לבורא, לתכונות שלו, אז נוכל לצייר את זה היום ואולי לרכוש כלים כדי יותר להתקרב ויותר להאמין בזה?

כי כשאתה אומר עכשיו, או שאמרת שטוב יותר וכן הלאה, אז אנחנו לא יודעים מה זה טוב יותר, זה עוד לא נמצא אצלנו בפנים כאיזה נתון ברור.

תלמיד: אתה אומר שהטוב יותר זה משהו שהוא נעלם ולא ברור.

כן, זה צריך להתגלות, ומי יודע בעוד כמה מדרגות.

שאלה: אמרת קודם שהרגשת היחד מקצה אל קצה באנושות, זאת בעצם כבר הרגשה קרובה להרגשת האלוקים. אז נכון להבין מזה שבעצם כל ציר ההתפתחות של האנושות הוא הרגשת הרשת הזאת, התלות הזאת?

כן.

תלמיד: בזמנינו, אם אני מבין נכון גם מתייחס לזה בעל הסולם לא רק פה, גם במאמר "שלום בעולם", זה לא קורה עוד רגע, אבל העולם כבר נכנס לאיזו תלות גלובלית שלא הייתה מעולם. מהמאה שלנו פחות או יותר, המאה העשרים ואחת. תלות בין כל חלקי האנושות ברחבי כדור הארץ. הכוונה איך שהעולם נקשר מבחינת כלכלה, תעשייה, בניית כבישים ובניית תעופה והעולם נקשר ממקום למקום, יש אינטרנט, אנחנו חיים בכפר גלובלי אחד, על זה אני מדבר.

יתחילו לגלות שיש איזו תועלת מזה שאנחנו קשורים יחד, אבל זה עוד רחוק ביחס למה שאנחנו מדברים כאן.

תלמיד: מה המרחק מהמקום שאנחנו נמצאים בו היום, לאותה הרגשת האיחוד שאליה צריכים להגיע?

מקצה אל קצה. אנחנו רק יותר ויותר התרחקנו זה מזה ולא חושבים להתקרב. העמים, הממשלות, לגמרי לא. צריכים להגיע לתיקון דרך איזה אסונות, אני לא יודע על ידי מה, אבל לא נראה לי שאנחנו בדרך לזה.

תלמיד: זו בדיוק השאלה, שכביכול במרחק נראה עד כמה אנחנו תלויים זה בזה, לא רוצים את זה בכלל, זה בכלל לא כיוון המחשבה, המנהיגים עדיין לא בכיוון, לפי מבנה ההנהגה, כל אחד רק רוצה לתפוס את השלטון, אין בכלל עוד כיוון למחשבה איך נתחשב זה בזה, אנחנו עוד לא שם.

כן.

תלמיד: אתה אומר דרך אסונות, לא יכול להיות שאיכשהו אנחנו ניכנס למסלול מהיר יותר של התחשבות?

יכול להיות שפתאום אנשים יתחילו לחשוב על זה, לחשוק בזה, לרצות להתקרב? אני לא יודע. היום זה נראה יותר רחוק מאתמול ומשלשום, זה מה שרואים, אבל זה תמיד כך בהתקדמות, שככל שאתה מתקרב נראה לך שהדברים האלה יותר רחוקים, בלתי מציאותיים, אבל באמת זה רק מתוך שאתה התקרבת.

תלמיד: אז זו אולי איזו נקודת אור מסוימת, יש פה כמו בתהליך רוחני שהכרת הרע היא דווקא גדלה.

כן.

תלמיד: וזה גם מצביע על התקדמות, אז אנחנו מתקדמים בשני צירים, זאת אומרת זה נראה מאוד רחוק, אבל אנחנו גם מתקדמים.

כן.

שאלה: יש איזו אלטרנטיבה שההתקדמות לא תהיה באסונות? היה לנו מין אסון כזה כלל עולמי, קורונה, עשה איזה היפוך מהיר, כמה חודשים וכל העולם התחיל להתנהג אחרת. זו הדרך היחידה, או שהתהליך הזה יכול להיות גם בדרך חיובית?

ודאי שהכול יכול להיות בדרך חיובית וזה תלוי בנו, אבל אני לא חושב שאנחנו ראויים לזה, ולכן צריכים ככל האפשר להתנהג בצורה מעשית. זאת אומרת, בחיבור, בהתקרבות, בהפצה, בכל מה שאנחנו צריכים כדי לקבוע מהר מאוד את השלב הבא. אבל עד כמה זה יבוא על ידי המאור המחזיר למוטב, האור העליון, את זה אני לא יכול להגיד. הקורונה עשתה משהו, אבל ודאי שהיום היא לא יכולה לעזור לנו.

שאלה: עלתה לי מחשבה, האם לפי מאמץ של דור מסוים, מגיעות נשמות יותר גבוהות לדור ואז אם נניח אנחנו עושים מאמץ, ואם אנחנו רואים שלעולם סביבנו אין סיכוי להתפתח, אז יכול להיות שאנחנו מפנים או בונים מקום לנשמות יותר גבוהות להיכנס לתוך העולם?

כן.

תלמיד: מה שאנחנו רואים מסביב זה מצב קיים. יכול להיות שאותה אוכלוסייה תקבל פתאום רצון גבוה יותר ונקי יותר.

כן, זה נקרא מזרזים את הזמנים.

תלמיד: נשמע שאנחנו חיים במעין מערכת. שכולנו כלולים מכולם, העולם החיצון, החברים שלנו בבני ברוך. בעצם שורש המציאות שאנחנו רואים בחוץ זה אצלנו בבית. החיבור בינינו, הקשרים בינינו, כל העבודה שאנחנו עושים, ההשתקפות היא שם, אבל המקור הוא פה.

כן, נגיד.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להרגיש שאין לנו ממש מה לתקן בחוץ ולהסתכל החוצה? אנחנו חיים במעין תוכנה מסוימת שהשורש הוא כאן והמקור של התוכנה הוא אצלנו כי יש לנו את החכמה ויש לנו את המקורות. אם נתרכז ונתקן ונבנה את מערכות התיקון אצלנו כחברה, דרך זה שאנחנו נכללים וכלולים בכל העולם אנחנו מבצעים גם את התיקון בחוץ.

כן, ברור שזה כך. העולם לא צריך תיקון, אנחנו צריכים תיקון. על ידי הקשרים שלנו עם כל העולם, שאנחנו לא מודעים לזה, אבל נראה ונכיר בקשרים האלו וכך נמשוך את העולם לתיקון.

תלמיד: ממש רואים איך התהליך שאנחנו עושים בימי ראשון וגם הבירורים שאנחנו עושים ביחד והעבודה בעשיריות והיגיעה שהחברים עושים כדי להגיע לשיעורים, ממש איך פרוטה ופרוטה נכללים לאוצר גדול.

כן. בסדר.

שאלה: בקטע הראשון שקראנו היום שנקרא "העיקרון הדתי מתוך שלא לשמה בא לשמה", כאילו מסכם את כל המציאות בשלושה משפטים. הוא אומר "והכין ההשגחה הנהגת הבריות בדרך אגואיסטית שבהכרח תביאה לחורבן העולם אם לא יקבלו הדת להשפיע". אמרנו שזו חכמת הקבלה. "וע"כ יש בה צורך פרגמטי. ומתוכה בא לשמה."

בעל הסולם אומר בשלושת המשפטים האלה - הבורא סידר לנו הנהגה אגואיסטית שבסוף תביא לחורבן העולם. ולכן צריכים את חכמת הקבלה, בלי חכמת הקבלה המציאות תחרב. מה הדרך להצליח להסביר את זה למישהו, אפילו לעצמי אני אומר, אני קורא את המשפטים האלה, ויש לי רצון פנימי להגיע לרוחניות, אבל הוא אומר משהו הרבה יותר חריף, בלי זה - חורבן העולם. איך מצליחים להעביר מסר כזה למישהו בכלל?

כמו שאתה קיבלת אותו. לאט, לאט, על ידי לימוד אתה מעלה את עצמך יותר ויותר ומתחיל לראות את העולם בצורה יותר קרובה בין כולם וכמה אנחנו רחוקים מה'.

תלמיד: זה לא אנחנו רחוקים מה', אנחנו הולכים לחורבן העולם. זו אמירה אחרת. בוא נלך נתקרב לה', זו דרך אחת. דרך אחרת - חבר'ה תשימו לב אתם עוד שנייה בחורבן העולם. המשפט הזה לא משאיר בחירה לשום דבר. הוא אומר או שתכנסו לחוכמת הקבלה ותעבדו לפי השיטה שנקראת שיטת ההשפעה או שיהיה חורבן העולם, מאוד חד.

אם אנחנו לוקחים את כל מה שבעל הסולם אומר מתוך ההשגה שלו, זו לא שאלה האם זה כך - זה כך - ואיך מצליחים להעביר מסר כזה למישהו?

לא צריכים כך. כמו שאנחנו מדברים עם ילדים אנחנו יכולים לספר להם לאט, לאט. ואז לפי התפתחותם להסביר להם יותר ויותר.

תלמיד: הרבה שנים שמעתי ממך שאין מה ללכת למנהיגים שלנו, הם לא יבינו אלא צריך לעשות את התיקון מלמטה, מהעם. האם העם יצליח להבין את העקרון הזה ולהתחיל לפעול לפיו ולא המנהיגים? כי האמת שאם המנהיגים של העולם היו מצליחים לקלוט את זה, אולי שם היה יותר קל ללכת.

לא. אם אתה מדבר על המנהיגים שיש לנו כרגע בעולם, אלה לא מנהיגים, הם בכלל סדרנים רעים.

תלמיד: הם אלה שמחוללים את חורבן העולם הזה, שהוא מדבר עליו.

כן.

תלמיד: שלושת המשפטים האלה הם סיכם לכול. אפשר עכשיו להמשיך לקרוא איך ללכת כך או כך, בסוף זה העניין או חכמת הקבלה או חורבן העולם, תבחרו.

כן, רק אי אפשר ככה להגיד.

תלמיד: כן, אני מבין. אני שואל איך בלי אסונות גדולים, בלי סבל נוראי, אנשים יעברו להבנה. איך אפשר להתחיל להסביר דבר כזה בכלל?

צריכים ללמוד איך להסביר.

שאלה: מה הנזק כאשר מקדמים בין לאומיות, לפני שמקדמים לאומיות?

זה צריך להיות באיזון, כמה שככה, כך ככה. כמה שאתה מתקדם בפנים, כך אתה צריך גם להשפיע בחוץ.

תלמיד: האם בימינו גישות ואידיאולוגיות שמקדמות גלובליות וזהות גלובלית עוד לפני הזהות הלאומית, זה טוב?

אני לא יודע עד כמה זה מתקדם, כמה לא ומה הוא מקדם בכלל. אלה דברים שאין שום רצון להתקרב לזה, להתחיל לחקור ולפנות לזה.

תלמיד: הכוונה לארגונים כמו או"ם כמו איחוד אירופי?

לא, כולם יודעים שזה הכול בלוף, ניסינו פעם.

תלמיד: מה התנאים שצריכים להתקיים באנושות, כדי שהיא תעבור לדרך תורה במקום ייסורים וחורבנות.

רק חוכמת הקבלה בכל מיני צורות שבני האדם מסוגלים לקבל אותה.

לאגואיזם צבורי אין תקנה רק דת

"לאגואיזם צבורי אין תקנה רק דת כי החינוך שאינו מבוסס על כלום בנקל יוכל איזה רשע ערום להחריבו, והראיה, גרמניה. ואילו קרה היטלר לגרמניה דתית לא הי' עושה כלום."

האגואיזם הטבעי

"האגואיזם הטבעי לא תשבור בדברים מלאכותיים כגון חינוך ודעת הצבור. ואין תקנה לזה רק דת שהוא טבעי".

תועלתיות כפול

"דת ההשפעה מביאה תועלת הן לגוף והן לרוח וע"כ מוכרח ומוסכם מכל השיטות שבעולם, עי' להלן באורך."

מוטיב פאוור

[כוח המניע]

"ב' בחי' בו: או כח המושך וויז-א-פראנטא, או כח הכפיה וויז-א-טרגא [כוח הדוחה].

ואיך יועיל החינוך בעת שיוצא בן חורין לעצמו, ואין לו שום מוטיב פאוור על החובות שנתחנך שהרי אין בהם כח מושך ונעדר גם מכח הכפיה".

השארת הנפש

"הוא מובן מאליו בהיותה חלק אלקי ממעל. אמנם אינה באה בחכמת הקבלה, כי שום עצם אינו בא בהשגה. אכן הנפש מתגלית להאדם הנושא אותה רק ע"י פעולות, ופעולותיה הוא רק השגותיו ית' בלבד.

ומכאן מובן שהפתגם "דע את עצמך ותכיר כל" הוא מ... פילוסופי כי בקבלה צריכין לומר להיפך, "דע הכל ו... תשיג את עצמך". שאין עצם נפש מושג כלל רק פעולות בלבד שהם השגות שמותיו ית'. דהיינו רק סוביעקטיבי"

ה' חושים

"סגולת מעשי המצות הוא כמו בגשמיות שהמעשים מגירים החושים, וכשנשאר. .. החושים במח הזכרון נעשים שם לדימוים של מועיל ומזיק ורכוש, וכשהשכל או הרצון או שומר הג... מסתכל בהמראה של הזכרון, הולך ומברר את הדימוים ומקרב האמיתיות דהיינו המועיל או הרכוש ודוחה הכזבים שהם המזיקים. ולפי בהירות הבירור יגדל השכלת האדם. ואם במתמטיקה ירגיל לה דימוים מועילים בבהירות ואמיתיות. וגם בחסכון זמן כי אלה יועילו לו בבחי' רכוש קיים. וכן בניגון או ברפואה ותכונה.

ועד"ז סגולת מעשים רוחניים ש... המצוות שהם מגירים החושים האדם הרוחניים. וכאן יש ב' מיני חושים או רשר"ד [ראייה, שמיעה ריח, דיבור] רג... וכן חג"ת נ"ה [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד] גופנים: כי התמדת המעשים טובים מ... בהעובד רוח "אהבה", ובהצטברה לשיעור חשוב מ... בו חוש ה"יראה" שלא לחטא ולאבד האהבה, וכשבט... בעצמו שיש לו חוש אהבה ויראה נולד בו חוש התפא... על חבריו שלא זכו לזה (וזהו רכוש). ואחר ג' חושים ה... נולד בו ה"נצח" כגבור מושל ברוחו, ולפי כל הרגשי ד' החושים אלו נולד לו "הוד" שמודה במציאות השי"ת.

ובכל מצוה שמוסיף מתרבה בו ה' חושים תתאין הנ"ל וטעמי מצות. וכשמתקבצים לשיעור הנרצה נולדים בו ה' חושים עליונים רשר"ד לראות כבודו ממש ולשמוע קול ה' ולהריח ביראתו ולדבר לפני' ית'.

וכשזוכה יותר נשאר בזכרונו דימוים מהתפעלות ה' חושים תתאין וה' חושים עלאין, שכמו במראה השכל מסתכל בהתפעלויות אלו ומברר המועילים ודוחה המזיקים, ולפי בהירות הבירורים יגדל דעת ה'.

רואים אנחנו איזה שלבים האדם צריך לעבור כדי להגיע לגילוי האלוהות, דעת ה'.

לוקסוס, ורכוש מצטבר

"כמו בגשמיות כן במושכלות. .. בחכמות חיצוניות יהי' חכמת הכלכלה. .. ורפואה בחי' בירורים של המועילים לרמת החיים לש... ללוקסוס, שהוא דרגה א' של רכוש. ודרגה ב' הוא רכוש מצטבר שאינו עומד לשימוש כמו העשירות: והוא חכמת המאטע... ותכונה וניגון.

ועד"ז ברוחניות הבירורים העומדים לשימוש. .. הם לרמת חיים רוחניים ורכוש בלתי מצטבר.

ויש בירורים גבוהים שאינם משמשים לרמת חיים, רק לבח' רכוש מצטבר ולבחי' קנין חשוב כמו העשירות והתכונה והפילוסופיע.

אבל אלו ואלו באים מדימוים רוחנים שקבל פעם בהחושים. שברירת המועיל או לו או לאחרים נק' דעת ה'. ודע שבחכמת הקבלה יש ג"כ ב' מיני רכוש הנ"ל."

שאלה: אפשר להסביר מה הוא כתב פה, כי אם אני מבין נכון, הוא אומר שבגשמיות יש לנו שתי רמות של ידע במקרא. יש ידע שצריך ללמוד אותו לחיים הרגילים שלנו, כמו כלכלה, ורפואה וכן הלאה, ויש סוג שני של ידע, של רכוש. מתמטיקה, ותכונה שהיא כנראה אסטרונומיה, מוסיקה ונגינה. והוא אומר שאותו דבר יש גם ברוחניות. אז מהן שתי הרמות האלה ברוחניות?

אני לא יכול להגיד, אבל זה קשור להרגשת הסביבה הרוחנית או הגשמית.

שאלה: הוא אומר, "ועד"ז ברוחניות הבירורים העומדים לשימוש. .. הם לרמת חיים רוחניים ורכוש בלתי מצטבר. ויש בירורים גבוהים שאינם משמשים לרמת חיים,". האם זה ברוחניות, אני לא מבין.

הוא כותב שיש רמה ברוחניות שהיא למעלה מכל ההשפעה עלינו.

תלמיד: אז מה זה נגיש לנו, לא נגיש? מה המטרה של זה?

מטרה אני לא יודע, רק לדעת שזה קיים.

פאראלטיזם פסיכופיזי

"שתי דרכי הופעה של מהות אחת. כמו הרעם והברק. וזה סוד "מעשים טובים ותורה". אמנם האדם מרגיש תחילה את ההסבר הפסיכי ואח"כ הפיזי. כמו באהבה שהמקבל מתנה מרגיש תחילה בשכלו שהנותן אוהב אותו ואח"כ נזרמים ומתפשטים בו ניצוצי אהבה. .. ראש מגלה הוא פסיכי ובתוך הוא התלבש...

מקור כל הטעותים שבעולם

מקור כל הטעותים שבעולם: אידיאה: פירושה שלוקחים איזה מושג או דימוי שהיה פעם מלובש בגוף ומציגים אותו כאובייקט מופשט כמו שלא הי' פעם בגוף, כלומר שמשבחין אותה או מגנים לה לפי הערכה המופשטת הזאת.

והצרה הוא, כי המושג אחר שנתפשט מהגוף כבר נאבד לו בדרכו חלקים חשובים ממשמעותו הראשונה שבעת התלבשותו הגוף. והדנים אותו לפי המשמעות הנשאר בו מחויבים לטעות בהכרח.

למשל. האמת והשקר בעת שפעלו בגוף אנחנו משבחים האמת לפי רוב תועלתו להיחיד או לה...

ואנחנו מגנים השקר לפי רוב הזיקו להכלל ופרט. אמנם אחר שנתפשטו האמת ושקר מהגופין ונעשו מושגים מופשטים כבר נאבד מהם עיקר משמעו... וקנו קדושה או טומאה בצורתם המופשטת, ולפי... אפשר להמעריך לשבח את האמת גם בעת שהוא מזיק גדול להכלל או פרט, וכן לגנות. .. את השקר גם בעת שמביא תועלת היותר גדול להפרט או להצבור. וזהו טעות מר המזיק לב... ואין אדם חפשי לשאול לעצמו מי קדש האמת הזה? או. .. טימא ואוסר השקר הזה"?

הלאה.

תועלתיות, למעשה הכל מודים בה

"כי החולקים הוא. .. שיש להם תועלת נפ... ונימוסי מוסרי שלפעמים בסתירה לתועלתיות גופנית. אמנם ביסוד הרי המוסר והדת ג"כ תועלת. .. הכל אלא אושר רוחני ומהו הנ"מ [נפקא מינה - הבדל פסיק, שוני].

ואין שוטה שיעמול עצמו בלי תועלת לא לגוף ולא לרוח.

תועלתיות הכפול

ולפי"ז מוכרח תורת ההשפעה לזולתו מכל דרי עוה"ז יח... שהרי בה תועלתיות גופני וגם נפשי לפי חכמת הקבלה.

תסביך מעורפל שיש לפתרו אחת לאחת בזה אחר זה

עיקר הקושי, הוא שיש כאן סב... מסובך של כמה ספיקות המשתלבים זו בזו:

הא' - אפי' שלא לקחת בחשבון את האמיתיות יש שאלה אם הוא תועלתי בהחלט?

הב' - אפי' אם הוא תועלתי אם אפשר לקיימו בפועל?

הג' - מי המה האנשים שיוכשרו לאימון הדור בדבר גבוה כזאת?

הד' - אולי יביא הפעולה הזו בזיון וצחוק מהצבור?

ידיעה

ידיעה היא בא' מג' דרכים; או מבחי' אמפירי שהוא מתוך הסתכלות חושנית (מנסיונות ממש); או "הסתורית", שמתוך תעודות ומסמכים; או מתימטית שמתוך צירופי מספר גודל ותבנית. (ע"י ידיעה) -. ..

וחכמת הקבלה מאושרת מכל הג' דרכים הנ"ל.

וכן יש דרך ד' לידיעה שהוא מתוך הקשים פילוסופיים או בדרך דדוקטיבי או אינדוקטובי, שפירושו מהכלל אל פרטיו או מהפרט על הכלל. וזהו איסור חמור בחכמת הקבלה. כי כל מה שלא נשיג לא נדע" ...

(סוף השיעור)