שיעור ערב 16.04.19 הרב מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך ד', עמ' 35, פרשת "שמות"

קריין: אנחנו קוראים מספר פסח חלק "זוהר לעם", עמוד 309, פרשת "שמות", פסקה מספר 89. נמצא גם בזוהר לעם כרך ד', בעמוד 35.

משא מצרים

.89" משא מצרים, הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים, ונעו אלילי מצרים מפניו. כל המלכים שבעולם, וכל העמים שבעולם, אינם חשובים כלום לפני הקב"ה. ובמצרים, אע"פ שכל אלו הגבורות, והיד הרוממה שגילה הקב"ה במצרים, כתוב, הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים. בכל העמים שבעולם, לא היה כן, אלא שהקב"ה גזר גזרה והיא נעשית. ולמה במצרים הוא עצמו בא לעשות שְׁפָטים בהם?

.90 אלא משום שהמלך היה בא להוציא את המטרוניתא, שהייתה שם, והיה בא משום כבודה של המטרוניתא, השכינה, שירדה עימהם בגלות. ועל זה שהיה רוצה הקב"ה בכבודה, בא אליה להקים אותה, ולתת לה יד לזקוף אותה, כמו שעתיד הקב"ה לעשות בסוף גלות אדום.

.91 א"כ, שבשביל המטרוניתא היה בא הקב"ה למצרים, הרי בגלות בבל המטרוניתא הייתה שם, למה לא היה כך? החטא גרם, כי נטלו נשים נוכריות, והכניסו ברית הקדוש ברשות אחר, ומשום זה נאבדו מהם הניסים והאותות, שהיה ראוי לעשות להם. מה שלא היה כן בגלות מצרים, שכולם היו שבטי יה. בני ישראל באו לגלות, ובני ישראל יצאו מהגלות בלי חטא.

.92 בגלות אדום רוצה הקב"ה להתכבד בעולם, ולבוא בעצמו להקים את המטרוניתא ולנער אותה מהעפר שלה. אוי למי שיהיה שם לפניו, בשעה שיאמר, התנערי מעפר קומי, שבי ירושלים הִתפתחי מוֹסְרֵי צווארךְ. מיהו המלך והעם, שיקום לפניו?

.93 ונעו אלילי מצרים מפניו. אלילי מצרים, אינו כתוב על האבנים והעצים, שעשו מהם אלילים, אלא על כל אלו מדרגות הממונים העליונים, ועל עבודות התחתונים אליהם. הם נעים ונענשים. ובכל מקום שגלו ישראל, הקב"ה מבקש אותם ומתקבלים מאלו העמים.

.94 כתוב, כה אמר ה', מצרים ירד עַמי בראשונה לגור שם, ואַשוּר באפס עשָׁקוֹ. זוהי תרעומת, שהתרעם הקב"ה על אשור, ואמר, ראו מה עשה לי אשור. שהרי מצרים, שעשיתי בהם כל אלו הדינים, ועַמי ירד שם לגור ביניהם, והמצרים קיבלו אותם ביניהם, ונתנו להם מיטב הארץ, ארץ גושן, ואע"פ שעינו אותם בגלות, לא הסירו הארץ מהם, כמ"ש, רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל, לא היה ברד.

ומיטב ארץ מצרים הייתה, כמ"ש, במיטב הארץ, בארץ רעמסס, שהייתה בגושן. ועוד שלא החסירו מהם כלום, כמ"ש, וממקנה בני ישראל לא מת אחד. הרי שלא גזלו את המקנה שלהם. ועכ"ז נידונו בכמה דינים.

.95 אבל אשור באפס עשקו. שהשליך אותם בארץ שבסוף העולם, ולקח את הארץ שלהם. וכמו שהמצרים, שעשו כל אלו טובות לישראל, נידונו בכל אלו הדינים, אשור ואדום ושאר העמים, המצֵרים להם והורגים אותם ולוקחים את כספיהם, על אחת כמה וכמה, שהקב"ה ירצה לכבד את שמו עליהם, כמ"ש, והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי. במצרים היה זה במלך אחד, ובגאולה השלמה העתידה, יהיה זה בכל המלכים שבעולם.

וַיָקָם מלך חדש

.157 בכל יום עושה הקב"ה מלאכים שליחים לעולם, כמ"ש, עושה מלאכיו רוחות. עשה, לא כתוב, אלא, עושה, לשון הווה. משום שבכל יום ויום עושה. ובעת ההיא התמנה מלאך ממונה אחד על מצרים, כמ"ש, וַיָקָם מלך חדש. חדש ודאי, הוא הממונה, שהקב"ה עשה אותו עתה.

.158 אשר לא ידע את יוסף. כי הממונה ממקום הפירוד היה, כמ"ש, ומשם ייפרד, והיה לארבעה ראשים. והראשון מהפירוד ההוא היה נהר מצרים. כמ"ש, ושם האחד פישון, שהוא נהר מצרים. ומשום זה לא ידע את יוסף, המקום שכל הייחוד שורה בו. כי יוסף, יסוד, צדיק, שכל ייחודי זו"ן נעשים עימו. והפירוד לא ירצה לדעת את הייחוד.

וילך איש מבית לוי

.176 דודי ירד לגנו לערוגות הבושם. לגנו, זהו כנ"י, הנוקבא, משום שהיא ערוגת הבושם, להיותה כלולה מכל מיני בשמים וריחות של עוה"ב, בינה. בשעה שהקב"ה יורד לגן זה, הנוקבא, כל נשמות הצדיקים מתעטרים שם, מקבלים מוחין והארות. כולם נותנים ריח, כמ"ש, וריח שמנייך מכל בשמים, שהם נשמות הצדיקים, המכונים בשמים. ועל שמם נקראת הנוקבא ערוגת הבושם. כל אלו נשמות הצדיקים, שהיו בעוה"ז, וכל אלו הנשמות, העתידות לרדת לעוה"ז, כולם עומדים בגן הזה, בנוקבא.

.177 בגן עדן הארץ, כולם עומדים בדמות ובצורה שהיו נמצאים בעוה"ז. וההסתר והסוד הזה נמסר לחכמים. הרוח היורד לבני אדם שהוא מצד הנקבה, הוא תמיד נחקק בחקיקה כחותם הזה, שאותיותיו שקועות. כי ציור הגוף בעוה"ז בולט לחוץ, והרוח נחקק לפנימיותו. כשמתפשט הרוח מהגוף ועולה לגן עדן הארץ, הרוח ההוא בולט בגן עדן הארץ, בצורתו ובדמותו של הגוף ממש שבעוה"ז, משום שהוא תמיד כחותם.

כי אור החסדים נבחן שהוא בולט לחוץ, כי בליטה מורה שני דברים:

א. שהשפע מרובה כל כך עד שבולט לחוץ,

ב. שהיא חיצוניות, כי נמשך מקומת קו אמצעי, היוצא על מסך דחיריק, ו"ק וחיצוניות.

בולט לחוץ, זוהי בחינת ת"ת, קו אמצעי. והמלכות, להיותה נמשכת בעיקר מקו שמאל דבינה, חכמה בלי חסדים, שאז גם החכמה אינה יכולה להאיר, היא נבחנת שקועה וחקוקה פנימה. וגם זה מב' טעמים:

א. שהיא חסרה מאור, כי שקועה, ואין האור יכול להאיר שם,

ב. שהיא בחינת פנימיות, כי הארת החכמה היא ג"ר ופנימיות, אלא שאינה יכולה להאיר מסיבת החיסרון של החסדים.

וכשת"ת ומלכות מתחברים, נשלמים שניהם זה מזה, כי בחינת חוץ של בליטת הת"ת מיתקנת בבחינת פנים של המלכות. ובחינת השקועה שבמלכות מיתקנת בחסדים שבבליטת הת"ת. ונכללים שניהם מחכמה ומחסדים.

קו השמאל שורשו בבינה וגילויו במלכות. וע"כ נבחנות שתיהן שקועות פנימה. ות"ת נבחן בולט לחוץ, להיותו קו אמצעי וחיצוניות. ועד"ז ג' עולמות בי"ע, שנמשכים מבינה ומת"ת וממלכות, הם נחתמים זה מזה כבחותם, אחד שקוע ואחד בולט. עולם הבריאה שקועה, והיצירה בולט, והעשיה שקועה. ועד"ז נר"ן של צדיקים, שהם נמשכים מבי"ע, הנפש שבעשיה שקועה, הרוח שביצירה בולט, הנשמה שבבריאה שקועה.

אמנם בעוה"ז, הנפש והרוח של האדם המתלבשים בגופו, הארת הנפש קלושה ונכללת ברוח, שהוא פנימיות אדם, והגוף חיצוניותו. ולפיכך הרוח שקוע כמו חותם, להיותו הפנימיות. והגוף בולט, להיותו החיצוניות. וכשאדם נפטר, הגוף נקבר והנפש לא תוכל לעלות לגן עדן, אלא נשארה חופפת על הקבר סמוך לגוף.

והרוח עולה לגן עדן הארץ, ששם יש ג"כ ג' מדרגות, בינה ת"ת ומלכות. והרוח מתלבש במדרגת ת"ת אשר שם, הנקרא אוויר של גן עדן. ולפיכך חוזר הרוח להיות בולט כמו האוויר שבגן עדן, ת"ת.

והרוח היורד לבני אדם שהוא מצד הנקבה, כלומר, הרוח המלובש בגופו של אדם בעוה"ז, הוא תמיד נחקק בחקיקה כחותם הזה, ששקועה פנימה כאותיות השקועות שבחותם. משום שהיא פנימיות הגוף.

כי ציור הגוף בעוה"ז בולט לחוץ, להיותו בחינת חיצוניות, וע"כ אין בו אלא רק אור ו"ק. והרוח נחקק לפנימיותו, כי הרוח, פנימיות הגוף, שקוע. יש בו חכמה אבל אינה מאירה.

כשמתפשט הרוח מהגוף ועולה לגן עדן הארץ, הרוח ההוא בולט בגן עדן הארץ, כי שם עולה לבחינת הרוח שבגן עדן הארץ, הת"ת אשר שם, שהוא חיצוניות בגן עדן, וע"כ, נעשה בולט כמוהו.

ונאמר, שבגן עדן הארץ, כולם עומדים בדמות ובצורה שהיו נמצאים בעוה"ז. כי הרוחות העולים שם, יש להם אותה הצורה כמו הגוף בעוה"ז, שבולט לחוץ. משום שהוא תמיד כחותם. וע"כ בגוף שהוא בולט, נעשה הוא שקוע, להיותו פנימיותו. ובגן עדן שנעשה לחיצוניות, חזר להיות בולט.

.178 וע"כ היא אמרה, שׂימני כחותם. כמו שהחותם חקוק בחקיקה פנימה, והנחתם ממנו מצטייר בצורה בולטת לחוץ. כן הרוח, מהצד שלה, הוא באותו אופן ממש בעוה"ז, שחקוק בחקיקה פנימה. וכשמתפשט מהגוף ונכנס בגן עדן הארץ, באוויר אשר שם, שמתדבק שם במדרגת רוח שבגן עדן, בולט מהחקיקה ההיא שבפנימיותו אשר שם, להצטייר לחוץ. ומצטייר בצורה בולטת לחוץ, כמו שהייתה צורת הגוף בעוה"ז.

.179 הנשמה של האדם, שהיא נולדה מעה"ח, מז"א, מצטיירת שם למעלה באותו צרור החיים, במלכות, להתענג בנועם ה', כמ"ש, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.

.180 כתוב, וילך איש מבית לוי, וייקח את בת לוי. זהו גבריאל, כמ"ש, והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחילה. מבית לוי, כנ"י, מלכות, הבאה מצד השמאל, כי גבריאל הוא מצד השמאל. וייקח את בת לוי, הנשמה.

.181 בשעה שנולד גופו של צדיק בעוה"ז, קורא הקב"ה לגבריאל, שלוקח הנשמה ההיא אשר בגן, המלכות, ומוריד אותה לגופו של הצדיק שנולד בעוה"ז. וגבריאל מופקד עליה ושומר אותה.

.182 הלוא אותו המלאך הממונה על רוחות הצדיקים, שמו לילה, ואיך נאמר שהוא גבריאל? ודאי שמו לילה, משום שבא מצד שמאל, וכל הבא מצד שמאל נקרא לילה. אבל שמו בעצם הוא גבריאל.

.183 וילך איש, זה עמרם. וייקח את בת לוי, זוהי יוכבד. ובת קול ירדה ואמרה לעמרם, שיזדווג בה, כי הזמן קרוב לגאולת ישראל ע"י הבן שייוולד מהם.

.184 והקב"ה עזר לו, שהשכינה שרתה על מיטתם, והכוונה שלהם בדבקותם יחד הייתה בשכינה. וע"כ לא הוסרה השכינה מאותו הבן שהולידו, לקיים את הכתוב, והתקדשתם והייתם קדושים. שהאדם המקדש עצמו מלמטה, הקב"ה מקדש אותו מלמעלה. כמו שכוונתם הייתה בדבקות השכינה, כן התדבקה השכינה באותו המעשה ממש שעשו.

.185 אשריהם הצדיקים, שרצונם הוא בדבקות הקב"ה תמיד. וכמו שהם דבקים בו תמיד, כן הוא דבוק בהם, ואינו עוזב אותם לעולם. אוי לרשעים, שרצונם ודבקותם מתרחקים מהקב"ה. ולא די להם שמתרחקים ממנו, אלא עוד מתדבקים בצד הטומאה. עמרם שהתדבק בהקב"ה, יצא ממנו משה, שהקב"ה לא סר ממנו לעולם, והשכינה התדבקה בו תמיד. אשרי חלקו.

.186 ותהר האישה ותלד בן ותֵרא אותו כי טוב הוא. שנולד מהול. כי הברית נקרא טוב, כמ"ש, אִמרו צדיק כי טוב. וצדיק הוא הברית.

.187 אור השכינה שהאיר בו, ראתה. שבשעה שנולד, התמלא כל הבית אור, שכתוב, ותרא אותו כי טוב הוא. וכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב. וכמו שהטוב ההוא סובב על אור, כן הטוב שכאן סובב על אור. ועל זה כתוב, כי טוב הוא. והכול היה בו, שהיה בו אור השכינה, וכן שנולד מהול.

וַתִצְפְּנֵהוּ שלושה ירחים

.188 וַתִצְפְּנֵהוּ שלושה ירחים. רומז, שלא הוכרה מעלת משה בזוהר העליון עד שלושה ירחים. כי אז ניתנה התורה על ידו, והשכינה התגלתה ושרתה עליו לעיני כל. כמ"ש, ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו ה'. וכתוב, ולא יָכלה עוד הַצפינוֹ. כי עד אותה שעה לא נודע דיבורו עם הקב"ה. ואז כתוב, משה ידבר והאלקים יעננו בקול.

.189 ותיקח לו תיבת גוֹמֶא. רומז על הארון, שלוחות הברית באו בתוכו. תיבת גומא, ארון הברית. וַתַחְמְרָה בחֵמר ובזפת, כי הארון היה מחופֶה מבפנים ומבחוץ. זו התורה, שהחמיר אותה הקב"ה במצוות עשה ובמצוות לא תעשה.

.190 ותָשֶׂם בה את הילד. הוא ישראל, כמ"ש, כי נער ישראל ואוהבהו. ותשם בסוּף, שלא היה חיוב לעשות את מצוות התורה עד סוף, שבאו ישראל לארץ, לסוף ארבעים שנה. על שפת היאור, ע"פ הדיבור של המורים תורה וחוקה לישראל. ששפת היא כמו שפה ודיבור, והיאור, הוא לשון מורה.

.191 וילך איש. זהו הקב"ה, שכתוב בו, ה' איש מלחמה. מבית לוי, זהו הקב"ה שהלך מהמקום ששׁם חכמה עליונה, אבא עילאה, ואותו הנהר, אמא עילאה, מתחברים יחד ואינם נפרדים לעולם. שהלך ממקום היסוד דאו"א עילאין, מבית לוי, מלשון לווייתן, יסוד. שהִשְׁרה הלווייתן לשמחה בעולם, שהוא השכינה, כמ"ש, לווייתן זה יצרת לשחק בו. וייקח את בת לוי, זהו הקב"ה, המקום שאור הלבנה מאיר, השכינה.

.192 ותהר האישה. כלומר השכינה, כמ"ש, לזאת ייקָרא אישה. וזא"ת, שֵׁם השכינה. בתחילה הייתה בת לוי, יסוד דאו"א, הנקרא לווייתן. וכך זה ודאי, כי או"א בנו את הנוקבא. הייתכן שבתחילה היא בת לוי, ועתה אישה? כך זה ודאי, אישה מטרם שנישאת נקראת בת פלוני, ע"ש אבא ואמא שלה. ואחר שנישאת נקראת אישה על שמה עצמה. בת, אישה וכלה מדרגה אחת היא, השכינה.

.193 ותצפנהו שלושה ירחים. אלו הם שלושה ירחים, תמוז אב וטבת, שאין בהם גילוי השכינה, מחמת הדינים הקשים השורים בעולם. שמטרם שירד משה לעולם, היה נמצא למעלה עם השכינה, וע"כ התחברה עימו השכינה מיום שנולד. מכאן הרוחות של הצדיקים נמצאים למעלה בגן עדן, מטרם שירדו לעולם.

.194 מהו, ותיקח לו תיבת גומא? שציפתה אותו בסימנים, שיהיה נשמר מאלו דגי הים השטים בים הגדול, הקליפות והמזיקים. כמ"ש, שָׁם רֶמשׂ ואין מספר. והיא ציפתה אותו, להיות נשמר מהם ע"י ציפוי כבוד של שני צבעים, לבן ושחור.

החֵמר לבן ימין, והזפת שחור שמאל, המעורב במלכות דמדה"ד, שאז נהפך האדום שבו לשחור. והניחה את משה, קו אמצעי, ביניהם, שיהיה נודע עימהם, בדעת, קו אמצעי, כי עתיד לעלות ביניהם בזמן אחר, לקבל התורה.

.195 ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור. בת פרעה באה מצד שמאל של דין הקשה, לרחוץ על היאור. על היאור הוא בדיוק, ולא על הים. כי הים רומז על המלכות דקדושה, אבל היאור הוא דין הקשה שמצד שמאל, שהמצרים עשו אותו לעבודה זרה שלהם. וכיוון שבת פרעה רחצה שם, נמצאת גם היא מדין הקשה ההוא.

.196 הרי כתוב, ומַטְך אשר הכית בו את היאור. ומשה לא היכה אלא את הים. ולמה הכתוב גם קורא לו יאור? אלא יאור, הוא שהיכה אהרון ע"י משה, והשווה הכתוב כמו שהוא עצמו עשה זה.

.197 כמ"ש, ויימלא שבעת ימים אחרי הַכּוֹת ה' את היאור. אע"פ שאהרון היכה אותו. אלא על שבא מצד הקב"ה, קרא לו הכתוב, אחרי הכות ה'. כן אח"כ קרא לו ע"ש משה, משום שאהרון עשה על פיו.

ונערותיה הולכות על יד היאור, הם שאר המחנות הבאים מצד ההוא של היאור.

.198 ותפתח ותִראהו את הילד. כתוב, ותראהו. הלוא, ותרא, היה צריך לומר? אין דבר בתורה, שאין בו סודות עליונים ומכובדים. אלא שהרושם של המלך והמלכה, ת"ת ומלכות, ו' ה', נמצא בו. וע"כ כתוב ותראהו, עם אותיות ה' ו' יתרות. ומיד, שראתה את זה, כתוב, ותחמול עליו. עד כאן מדבר הכתוב למעלה בעולמות עליונים, מכאן והלאה מדבר למטה, חוץ מהכתוב הזה."

לא נשכח את הכוונה, זה העיקר. כמה שמבינים, כמה שזוכרים זה לא חשוב כל כך כמו הכוונה, כן המאור המחזיר למוטב.

ותיתַצַב אחותו מרחוק

.199 ותיתַצַב אחותו מרחוק. אחותו של ז"א שקרא לכנ"י, אחותי. כמ"ש, פתחי לי, אחותי רעייתי. כלומר, השכינה ניצבה על משה לשמור אותו. מרחוק, כמ"ש, מרחוק ה' נראָה לי. כלומר, שאין השמירה בגלוי אלא בסתר, מרחוק.

.200 משמע שהצדיקים, מטרם ירידתם לעולם, הם נודעים למעלה. וזהו לכל הצדיקים. וכש"כ משה, שע"כ כתוב עליו, ותראה"ו עם ה"ו, שהוא הרושם של המלך והמטרוניתא. וכן משמע, שנשמות הצדיקים נמשכו ממקום עליון. כמ"ש, וילך איש מבית לוי, יסוד דחו"ב, המקום העליון. ונשמע מכאן, שיש אב ואם לנשמה, זו"ן. כי איש זה ז"א. ובת לוי זוהי הנוקבא. כמו שיש אב ואם לגוף בארץ.

ונשמע, שבכל הבחינות, בין למעלה ובין למטה, באים הכול ונמצאים מזכר ומנקבה. כמ"ש, תוצֵא הארץ נפש חיה. הארץ כנ"י, הנוקבא נפש חיה, הנפש של אדה"ר. כי זו"ן הם אב ואם של אדה"ר. אשרי חלקו של משה הנביא הנאמן, מכל שאר נביאי העולם.

.201 ותיתצב אחותו. זוהי חכמה, הנוקבא, שנקראת חכמה תחתונה. כמ"ש, אמור לחכמה אחותי את. מעולם לא הוסרה גזרת הדין מן העולם. כי בכל שעה שהיו חוטאים ישראל, היה הדין מקטרג עליהם. ואז, כמ"ש, ותיתצב אחותו מרחוק, שהתרחקה השכינה מהם, כמ"ש, מרחוק ה' נראה לי."

ותרד בת פרעה

.202" ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, ונערותיה הולכות על יד היאור. בשעה שפסקו ישראל מהתורה, מיד, ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור. שמדה"ד, בת פרעה, הייתה יורדת להתרחץ, מהדם של ישראל, מהפגם שלהם על עלבונה של התורה. כי יאור פירושו תורה. ונערותיה הולכות על יד היאור. הן האומות שהולכות ורודפות את ישראל, על יד היאור. על סיבת עלבונה של התורה, שאלו שלומדים בה הרפו את ידיהם ממנה.

.203 כל הדברים שבעולם תלויים בתשובה ובתפילה שהאדם מתפלל להקב"ה. וכש"כ מי שמוריד דמעות בתפילתו, שאין שער שאלו הדמעות לא תבואנה בו. כתוב, ותפתח ותראהו את הילד. ותפתח, זוהי השכינה, העומדת על ישראל כאם על הבנים. והיא פותחת תמיד בזכותם של ישראל.

.204 כיוון שפתחה ותראהו את הילד, ילד שעשועים, ישראל, שחוטאים לפני מלכם תמיד, ומיד שמתחננים לפני הקב"ה, חוזרים בתשובה ובוכים לפניו, כבן הבוכה לפני אביו. כתוב, והנה נער בוכה. כיוון שבכה, הוסרו ממנו כל הגזרות הקשות שבעולם. כמ"ש, ותחמול עליו, שהתעוררה עליו ברחמים, ותחמול עליו.

.205 ותאמר, מילדי העברים זה, שהם רכי לב. ולא מילדי העכו"ם, שהם קשי עורף וקשי לב. מילדי העברים, שהם רכי לב בזכותם של האבות והאימהות לשוב לפני אדונם. ותקרא את אם הילד, רחל אימנו, שהייתה בוכה. כמ"ש, קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה. ישראל בוכה, ואֵם הילד, רחל, בוכה.

.206 לעת"ל, כמ"ש, בבכי יבואו ובתחנונים אובילֵם. בזכות הבכייה של אם הילד, אימם של ישראל, רחל, יבואו ויתקבצו מהגלות.

ועוד, גאולת ישראל אינה תלויה אלא בבכייה. ייגאלו, כשתִשְלמנה ותכְלינה בכי הדמעות שבכה עשיו לפני אביו. שכתוב, ויישא עשיו קולו ויֵבְך. ואלו הדמעות הורידו את ישראל לגלות. לכן, כיוון שתכלינה אלו הדמעות ע"י הבכייה של ישראל, ייצאו מהגלות. כמ"ש, בבכי יבואו ובתחנונים אובילם.

וייפֶן כה וכה

.207 וייפֶן כה וכה ויַרְא כי אין איש, ויַך את המצרי ויטמנהו בחול. כי ראה באלו נ' (50) אותיות שישראל מייחדים בכל יום, שמע ישראל, שיש בהם פעמיים כ"ה (25) אותיות. ולא ראה במצרי שיאמר אותם. וייפן כה וכה. כה ראשון הוא, שראה, אם היה בו מע"ט. וכה שני הוא, שראה, אם עתיד לצאת ממנו בן צדיק. מיד, וירא כי אין איש. ראה ברוח הקודש, שלא עתיד לצאת ממנו בן צדיק.

.208 כמה רשעים הם בעולם, שמולידים בנים טובים יותר מהצדיקים. ואותו הבן הטוב שיוצא מהרשע, הוא טוב ביותר, להיותו טהור מטמא, אור מתוך החושך, חכמה מתוך הטיפשות. וזה טוב יותר מכל." ברור שמדובר בגוף אחד.

ויישב על הבאר

.209" כתוב, ויַרְא איש מצרי מכה איש עברי מאֶחיו, וייפן כה וכה ויַרְא כי אין איש. מהו רומז פעמיים וירא? הכול ברוח הקודש הסתכל וראה. ומשום זה הסתכל בו והרג אותו, כלומר שהרג אותו בהסתכלותו בו. וע"כ כתוב פעם שנייה, וירא.

והקב"ה סיבב הכול, כדי שמשה ילך אל אותו באר, כמו שהלך יעקב אל אותו הבאר. שכתוב במשה, ויישב בארץ מדיין ויישב על הבאר. וביעקב כתוב, וירא והנה באר. ולמה לא כתוב ביעקב, ויישב, אלא כתוב, וירא? משום שאע"פ שמשה ויעקב היו במדרגה אחת, בקו אמצעי, מ"מ התעלה משה בזה יותר ממנו.

כי יעקב הוא בחינת ת"ת, ומשה הוא בחינת הדעת שבפנימיות ת"ת. הבאר היא המלכות בת זוגו של הת"ת. וכיוון שמשה פנימיות ת"ת, ע"כ כתוב בו, ויישב, וביעקב רק, וירא, בלבד.

.210 אותה הבאר שראה יעקב וראה משה, האם זוהי הבאר שחפרו אותה אברהם ויצחק, שהם ב' הקווים ימין ושמאל דז"א?

המלכות נקראת באר. ומִתחילה, מקודם בריאת העולם, הייתה במדה"ד ולא הייתה ראויה לקבל שום אור, עד שחפרו אותה אברהם ויצחק. פירושו, שהעלו אותה לבינה, למדה"ר, ונתקנה שם. ותיקון זה, החפירה לעשות אותה בית קיבול, נעשה בעת בריאת העולם.

ואם זהו מצב הבאר, שראו יעקב ומשה, למה לא כתוב בהם, שחפרו אותו או תיקון אחר, אלא כתוב, ויישב על הבאר, בלי תיקון מוקדם? אלא, אין הבאר של יעקב ומשה כמצב הבאר שחפרו אותה אברהם ויצחק. אלא משעה שנברא העולם, נבראה באר זו. כלומר, שכבר הייתה במצב שלאחר התיקון. ובערב שבת בין השמשות נברא פי הבאר, היסוד שלה, ע"י עלייתה אז לבינה. ובמצב הזה אינה צריכה עוד לתיקון. וזוהי הבאר שראו יעקב ומשה. וע"כ כתוב, ויישב על הבאר, בלי שום תיקון מוקדם.

.211 אלו רודפי צדק, שרודפים לתיקון המלכות, שנקראת צדק, ע"י ג' קווים שבז"א, הם התובעים בזרוע האמונה, המשכת קו שמאל למלכות, שנקראת אמונה. הם שהתדבקו בקשר האמונה שבקו ימין. הם שיודעים דרכי מלך העליון, ז"א, קו האמצעי. קִרבו שִמעו, אותם הרודפים לתקן את המלכות ולהאיר אותה בג' קווים, שמעו כיצד נעשה סדר הייחוד הזה."

(סוף השיעור)