סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 03.07.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
עבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - העבודה באמונה למעלה מהדעת. אנחנו קוראים את קטע 79 מתוך כתבי רב"ש ב'. מאמר "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה".
"בזמן שהוא עוסק במלכות שמים, לקבל על עצמו בחינת אמונה למעלה מהדעת. כלומר, בזמן שאין הגוף מסכים לזה, ונותן לו הרבה תירוצים, שאין עכשיו הזמן לזה, ומביא לו ראיות משאר אנשים, שלא משימים לב לעבודה זו של האמונה בה' למעלה מהדעת. על זה הוא צריך לומר "ויגבה לבו בדרכי ה'", ואין הוא מסתכל על אף אחד, אלא הוא נחוש בדעתו, שכך היא דרך האמת, ואין לו להסתכל על מי שהוא, ואין לו לשמוע, מה שהגוף נותן לו להבין, לך והסתכל על האנשים שיש להם שם, שהם מבינים מה זה עבודת ה'. על זה אמרו, "ויגבה לבו". ולהיות בגאוה, שהוא מבין יותר מכולם.
מה שאין כן בזמן שעוסק בתורה ומצות, והוא רואה, שאין לו שום מושג, מה שהוא לומד, או מה שהוא מתפלל, אז אסור לו להיות בגאוה, ולומר, אם אין הוא מבין, מה לו סתם להסתכל בספרים, אם אין הוא מבין את הענינים של תורה ומצות, אז הוא צריך להיות בשפלות. כמו שאמרו חז"ל, "מאוד מאוד הוי שפל רוח". היינו, שהאדם צריך להיות בשפלות, ולומר, כמה אחיזה שיש לו, הוא בשמחה, היות שהוא רואה שיש כמה אנשים, שאין להם שום אחיזה ברוחניות. לכן כאן הוא צריך להרגיש, שאינו מגיע לו כלום, ולהיות בשמחה."
(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)
שאלה: מה ההבדל בין זמן שהוא עוסק במלכות שמיים לבין בזמן שהוא עוסק בתורה ומצוות? מה הם שני המצבים האלה?
בתורה ומצוות זה נקרא שהוא מתקן את עצמו. במלכות שמיים זה שהוא כולו מקדיש את עצמו לבורא. זה ההבדל. איך להגיד את זה, מלכות שמיים זה שאני מבטל את עצמי ועוסק רק בחסדים. מלכות שמיים, שהכול ככה זה מלמעלה. תורה ומצוות זה שאני משתמש בכל הכלים שלי כדי למצוא קשר בג' קוים עם הבורא. זו גישה עניינית,. גישה אחרת.
תלמיד: אפשר להגיד שמלכות שמיים זה גדלות המטרה ותורה ומצוות זה האמצעים?
תורה ומצוות זה המעשים ממני. מלכות שמיים זה הביטול שלי כלפי הבורא.
שאלה: חבר אומר שהוא עושה הרבה מאמצים, אבל אין לו שאלות שבאות מבפנים, האם זה מראה שהוא לא עובד מספיק?
הוא צריך לקחת מאמרים, חומרים שאנחנו לומדים או סמוכים לזה מהחומרים שלנו משמעתי, בקיצור מכתבי בעל הסולם ורב"ש, ולראות כשהוא קורא אותם, מה מובן לו, מה לא מובן לו, וגם משם הוא יכול למצוא כל מיני שאלות שיקדמו אותו. הוא צריך לקרוא דברים שליבו חפץ בהם, שהוא רוצה להיות בזה ומתוך זה לשאול.
שאלה: האם אפשר להגיד שתורה זה השתתפות בשיעור בוקר והמצוות זה עבודה בקבוצה? איך היינו מבדילים בין שני המושגים תורה ומצוות?
מצוות זה פעולות שאנחנו עושים בחיבור והתורה זה כבר האור שמאיר על המאמצים שלנו ועוזר לנו להגיע לחיבור, ואחר כך האור שמתגלה בתוך החיבור זה הכול נקרא תורה. אז תורה ומצוות, מצוות אנחנו עושים מצידנו ובזה מזמינים מאור המחזיר למוטב שנקרא תורה. כמו שכתוב "בראתי יצר הרע", ואנחנו מסדרים את היצר הרע כמה שיותר, "בראתי תורה תבלין"1. זאת אומרת, כי זה האור, המאור המחזיר למוטב. תורה באה מלמעלה, האור שמחבר אותנו, מחזיק אותנו, והמצוות אנחנו מבצעים בחיבור בינינו. לכן המצווה העיקרית היא "ואהבת לרעך כמוך", סיכום של כל המאמצים שלנו לחיבור.
שאלה: למה כתוב בצורה כזאת, שהאדם צריך להיות בשפלות?
כי האדם צריך להיות בשפלות.
שאלה: האם זה נכון לומר שהגאווה בדרכי ה' זה עצם הבחירה של האדם על ידי הבורא לשרת אותו ושהשפלות היא בניסיון שלו ללכת בדרכי התורה למרות שהוא לא מבין? האם הוא צריך להשפיל את עצמו עד שהוא יקבל את האור המחזיר למוטב?
אנחנו תמיד לא מבינים מה אנחנו וצריכים לעשות. כי תמיד אנחנו הולכים למצב החדש. אז איך יכול להיות שאתה הולך למצב החדש, וחדש זה לגמרי חדש, וכל פעם ברוחניות מצב חדש, זה מצב שאין לו שום קשר עם המצב שהיה, אז איך יכול להיות שאתה נכנס למצב חדש ואתה יודע? אתה לא יודע.
ולכן כניסה לכל מצב חדש צריכה להיות באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, בכוח השפעה, בכוח הסכמה, עם עיניים עצומות. כי זה ממש עולם חדש, מצב חדש, מדרגה חדשה. לכן לא יכול להיות שיש דרך אחרת ברוחניות שאני אראה את מה שאני עושה. לראות זה כבר להבין, זה כבר להשיג. אז איך יכול להיות שזה קורה כלפי מצב שאתה עוד לא נמצא בו?
איך אתה נכנס למצב שאתה עוד לא נמצא בו? אתה מפתח כוח השפעה, אמונה למעלה מהדעת, למעלה מהידיעה שלך הקודמת. אתה מפתח כזה כוח שאתה מסכים לקבל את כול מה שמגיע מלמעלה, דרך החיבור שלך עם החברים, מהבורא. וכך אתה מייצב את הדרך.
אתה בונה את הטיל שלך שכך אתה נכנס לרוחניות. יש לך דעת מקודם ועכשיו אתה רוצה ללכת למעלה מהדעת, בהשפעה חלוטה, וכל פעם כך. אז אתה באמת פותח מדרגות רוחניות חדשות.
שאלה: האם הגאווה צריכה להיות רק בלקבל בענווה את ההגבלה שלי מול חכמת הבורא, כאילו את ההגבלה כלפי החכמה שיש לבורא?
כן. מה שהייתה לנו גאווה מהדרגה הקודמת שמתעוררת אנחנו עכשיו צריכים להפוך אותה להיות בהכנעה, בענווה. וככה אנחנו כל פעם אנחנו עובדים בפלופ עובדים עם זה, גאווה – הכנעה, הכנעה - גאווה.
שאלה: פתאום מופיעה בי הרגשה ברורה שאני לא מאמין לאיזה חבר, לאיזה גוף, חלק בקבוצה, לוועדה מסוימת, ועוד חברים חושבים כמוני. אנחנו בטוחים שהם טועים. זה אומר שחסרה לנו אמונה למעלה מהדעת או שזה משהו אחר?
את הדברים הגשמיים צריכים לפתור בצורה גשמית, את הדברים הרוחניים בצורה רוחנית. להבדיל בין זה לזה. לכן את זה עליכם לעשות, אני לא נכנס לזה. אתם רוצים למשוך אותי ככוח מברר, ככוח שופט, לא. לא יעזור לכם. יש לכם חברים, תסתדרו ביניכם.
שאלה: הצד של ההכנעה ושל השפלות הוא די מובן, אבל הצד של הגאוה, אפשר להסביר ממה בדיוק האדם צריך להיות בגאווה?
הוא לא צריך להיות, אבל אם כן, כן. הוא צריך להיות בגאווה בזה שהבורא בחר בו, שהבורא מקדם אותו, שהוא הולך בעקבות חכמת הקבלה כדי להתקרב לבורא. זה הכול צריך להיות בגאווה. שהוא מכניע את עצמו, עושה את עצמו לאפס כדי לעזור לכל האנושות, ובזה הוא עוסק בגאווה.
בגאווה שאנחנו מפתחים, יש שם הכנעה בפנים. ויוצא שזה לא גאווה גשמית שאני מתגאה כלפי כולם. לא, זה ההיפך, זה כמו אמא כלפי תינוק. היא יותר גדולה, היא כאילו נמצאת בגאווה, אבל בעצם כלפיו היא נמצאת בהכנעה.
שאלה: האם אדם יכול להתגאות עבור החבר שלו?
לא, זה מבולבל. לא כדאי אפילו לשאול דברים כאלה, כי זה לא לכיוון המטרה בדיוק.
שאלה: האם "ואהבת לרעך כמוך" מתבצע בט' ראשונות בתוך העשירייה, אחד כלפי כולם?
אפשר להגיד, כן.
תלמיד: איך זה מתבצע בפועל מלבד תפילה?
בגילוי. אם תתעסקו בזה, אז תראו שאתם בונים בזה מקום לגילוי.
תלמיד: מה המשמעות, אם כול אחד מתפלל עבור כולם, האם כולם מקבלים, זו הדרך לקבל?
ודאי.
שאלה: האם הלומד יכול להיות שפל רוח ובאותו זמן גם בשמחה, זה לא נוגד אחד את השני?
לגמרי לא נוגד. לכן כתוב "הלואי ותהיה שפל רוח". וזה לא שרוצים להפיל אותך, אלא שאתה נמצא בזה שאתה משפיל את רוחך כדי לעלות לרוח יותר גדולה.
תלמיד: אז ממה השמחה?
מזה השמחה. בזה שאני משפיל את עצמי, נמצא בשמחה.
קריין: אנחנו בקטע 80, מתוך "שמעתי", נ"ט, "עניין מטה ונחש".
"וזה ענין השאלה "מה זה בידך". כי יד פירושו השגה מלשון "כי תשיג יד". "מטה", היינו שכל השגותיו בנויים על בחינת מטה בחשיבות, שהוא סוד אמונה למעלה מהדעת.
(שבחינת אמונה, נבחן לעיני האדם לבחינת מטה בחשיבות, לבחינת שיפלות. ואדם מחשיב את הדברים שמתלבשים בתוך הדעת, מה שאין כן אם השכל של האדם אינו משיגו, אלא שהוא מתנגד לדעתו של האדם, והאדם צריך אז לומר, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות מהדעת שלו. נמצא שמשפיל אז דעתו ואומר, מה שהוא מבין בתוך הדעת שהוא מתנגד לדרך ה', אז האמונה נמצא אצלו למעלה בחשיבות מהדעת שלו, כי כל השכליות שהוא בסתירה לדרך ה', הוא שהשכל הזה כלום לא שוה, אלא "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". היינו, שמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה, זה נקרא שהולך למעלה מהדעת. וכך נראה להאדם לבחינת שיפלות, וקטנות.
מה שאם כן אצל הבורא, אינו נבחן בחינת אמונה לשיפלות. כי אצל האדם, שאין לו עצה אחרת ומוכרח ללכת בדרך אמונה, נראה לו האמונה לשיפלות. מה שאין כן לגבי הבורא, שהוא היה יכול להשרות שכינתו, לאו דוקא על עצים ואבנים, אלא שבחר דוקא על דרך זה הנקרא אמונה, בטח שבחר זה מטעם שזה יותר טוב, ויותר הצלחה. נמצא, אצלו ית' לא נקרא אמונה למטה בחשיבות, אלא להיפוך שדוקא לדרך זה יש לו מעלות רבות, אלא לעיני הנבראים נקרא זה בחינת מטה).
(בעל הסולם, שמעתי, נ"ט. "עניין מטה ונחש")
בחינת מַטֶּה.
שאלה: האם ניתן לומר שאמונה למעלה מהדעת, זאת פעולה לפני שאתה מבין משהו?
לא. איך יכול להיות שאני עושה משהו לפני שאני מחליט? מחליט. לפני שאני מבין, כן, כמו שאתה אומר, אבל לא לפני שאני מחליט. אני מחליט שאני הולך ומבצע פעולה, למרות שאני לא מבין, אלא מפני שאני דבוק לעליון, קשור לעליון. אני נמצא באיזו מדרגה, איך אני עולה למדרגה הבאה? אין לי לזה לא שכל, לא רגש, לא כוחות, לא כלום. איך אני פתאום מתחיל לחיות במדרגה יותר עליונה? הרוחניות כל הזמן מעלה אותנו ממדרגה למדרגה. בעולם שלנו אנחנו כל הזמן נמצאים במישור. איך לעלות למדרגה יותר עליונה? לכן יש לנו כאן אמצעי, פטנט שנקרא "אמונה למעלה מהדעת". זה אמצעי בין מדרגה למדרגה.
מהדעת, זו ידיעה במדרגה שאני נמצא בה, לדעת של המדרגה הבאה, כדי לעלות לזה אני נמצא במצב של אמונה למעלה מהדעת. זה עוזר לי לעלות מדעת לדעת. ככה זה. איך אנחנו יכולים להיוולד, יכולים להוליד ילדים? איך בכלל האנושות יכולה, ולא רק האנושות, הטבע, מעלה את עצמו ממדרגה למדרגה. רק על ידי כוח האמונה, כוח ההשפעה. מה זאת אומרת? אני מבטל את המדרגה הקודמת, דעת קודמת, הרגשה קודמת, כמו שכתוב, עיניים להם ולא יראו. עיניים זה אור החוכמה, כלים דקבלה. אוזניים להם ולא ישמעו, אלה כלים דהשפעה. אין לי, אין לי שום דבר. במה שהיה לי, אני עכשיו לא משתמש.
אז במה אני משתמש? אני משתמש בעליון. אני רוצה לעלות למדרגה יותר עליונה. איך אני עושה את זה? לכן הבורא נותן לנו קבוצה, ועל ידה אנחנו משתדלים לעלות לדרגה יותר עליונה. אחרת אנחנו נשאר במצב כמו שאנחנו, כמו בהמות שלא גדלות. אדם נקרא דומה לבורא, הוא כל הזמן מעלה את עצמו יותר ויותר. לכן הוא צריך להשתמש במנוף שנקרא "אמונה למעלה מהדעת". כוח האמונה מעלה אותו מהמצב שהוא היה, למצב שהוא צריך להיות. בין הדרגות האלה, האמונה מעלה אותו לדרגה הבאה.
איך יכול להיות? פשוט מאוד. כשהוא נמצא במצב הראשון, צריך להתחיל לעלות, הוא מקבל מה שהבורא מראה לו, ממדרגה יותר עליונה, ונראה לו הכול לא טוב, והפוך, ונגד השכל והרגש שלו, אבל הוא מקבל את זה מפני שזה בא מהעליון, שאין עוד מלבדו. וכך הוא רוכש את המדרגה הבאה. וכך זה כל פעם, כל פעם. תתחילו להסביר את זה לעצמכם בכל מיני צורות. כי זה רק יכול לעזור. אני לא יכול, אין לי מילים, ולאף אחד אין מילים להסביר לשני. אלא כל אדם צריך ממש להסביר את זה לעצמו.
שאלה: בעל הסולם כותב במאמר, "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". זאת אומרת, האדם מבטל את כל מה שהוא רואה ושומע, ומסכים עם הדרך של הבורא, וזה נקרא אמונה למעלה מהדעת?
מפני שהרגש והשכל שיש לו, יש לו מהמצב הקודם, והוא צריך לעלות למצב הבא. ולכן הוא לא מסכים להשתמש עם הרגש והשכל שלו מהמצב הקודם, אלא חייב לעלות לדרגה הבאה. ולכן הוא מקבל את זה בעיניים עצומות. מה שהבורא עכשיו מראה לו, זה נקרא שלימות. אבל זה לגמרי לגמרי לא לפי הרגש והשכל, נכון. ועד כמה שזה יותר מנוגד לרגש ולשכל שלי, אבל ככה הבורא מראה לי, אז אני יותר שמח. זה סימן שאני נמצא לפני עליה גדולה.
שאלה: מה הצדקה שאנחנו יכולים לתת למצב החושך שאנחנו רואים גם ברוחניות, גם בגשמיות, מה זה נקרא ללכת למעלה מהדעת?
הצדקה לחושך זה שלא יכול להיות אור. אם המדרגה העליונה מאירה לי, היא תמיד מאירה לי באחוריים שלה ואני על ידי זה דווקא יכול לבטל את עצמי כלפיה, ולעלות אליה. כמו תינוק, תתארו לעצמכם שתינוק כדי לגדול צריך לדעת מה יש באמא, בשכל שלה וברגש שלה. מסוגל לזה? לא. אבל הוא מבטל את עצמו, כך הטבע עושה לו. הוא מבטל את עצמו, נדבק לאמא, ומקבל ממנה דווקא על ידי זה שמבטל את עצמו. או שעושה את זה אפילו על ידי הכוח העליון, הביטול, שזה נקרא בתוך הרחם. או שמבטל את עצמו מחוצה לרחם, ביניקה. וכך יותר ויותר ויותר. כמה שהוא גדל בצורה רוחנית, הוא יותר ויותר מבטל את עצמו כלפי העליון. וכל פעם זה עוזר לו להיות כמו העליון.
שאלה: מה זה מטה ומה זה נחש בקטע הזה?
מטה זה מטָה בחשיבות. ואם אתה הופך את זה נכון, תופס אותו נכון בזנב ולא בראש וכן הלאה, אז אתה הולך איתו קדימה. זאת אומרת הנחש בעצם בצורה ההפוכה עוזר לך, ומוביל אותך קדימה כמטה ועם זה אתה מתקדם. מטה בחשיבות, מעלה בחשיבות, זה כל העניין.
תלמיד: נחש זה מעלה בחשיבות?
כן. מה שהיה מטה בחשיבות, אתה מעלה את זה כמעלה בחשיבות, אמונה למעלה מהדעת. וכך אתה מתקדם.
שאלה: כתוב שהבורא היה יכול לשים את השכינה על דברים שהם לאו דווקא עצים ואבנים, מה זה עצים ואבנים?
על דברים לא חשובים. זה מה שהוא עושה.
שאלה: אמרת למצוא הסבר משלך לאמונה למעלה מהדעת. האם תוכל להסביר את זה יותר בפירוט. כי אני מרגיש שזה עוזר. כתוב אל תהיה כמשה ואברהם, אלא תהיה מי שאתה.
אני מבין אותך, אבל אתה צריך לחפש לבד. כאן נדרשת יגיעה. תמצא, תמצא. לא תמצא, לא תמצא. אבל בינתיים תחפש.
שאלה: הגוף הוא תמיד נותן אנרגיה, כוח החיים, ידע, להתקדם. מאיפה לקחת את הקפיצה האיכותית הזאת, ללכת למעלה מהדעת. שזה יהיה באופן תמידי, אנרגיה אינסופית, כמו טיל שמתנתק מכדור הארץ. מאיפה יש כאלה כוחות. אין, הכוחות האלה לא קיימים, לא בידע, לא בשכל, לא במערכת. אולי מהעשירייה, מהמקורות לבקש?
אתה מקבל את זה מהבורא דרך העשירייה.
שאלה: כשאני עולה ממִדרגה אחת לאחרת, עם אמונה למעלה מהדעת, מה ההשפעה של התפילה והמאור המחזיר למוטב בהתעלות הזאת?
ההשפעה שאתה עובד כלפי החברים, זה עוזר לך להתקשר לבורא, ואז אתה מקבל ממנו כוח ההשפעה, ככה.
שאלה: כשאני מנסה לבטל את עצמי בקבוצה, אני תמיד נתקע באיזה קיר, שאני לא יכול להתגבר עליו, מה אפשר לעשות?
אני לא יכול להגיד לך, אתה צריך רק להפעיל תפילה. אין לנו נשק אחר חוץ מבקשה לבורא. אין לנו שום אפשרות אחרת, לעלות על איזה מכשול. ולא כדאי אם היית יודע שאתה יכול. זה שאתה רואה שאתה לא יכול, זה דווקא כבר גילוי, שאתה לא יכול, ואז יש לפניך רק אפשרות אחת, בבקשה תעזור לי.
שאלה: מה תפקיד ההכנה בלהתעלות למצב של יש להם עיניים, ולא יראו ואוזניים ולא ישמעו ואיזה צורת ההכנה צריכה להיות בשביל זה?
שאנחנו לא מסוגלים לעלות לרוחניות עם הרגש והשכל שלנו, וזה מה שיש לאדם, רגש ושכל, מוח ולב. ואיתם כמו שהם עכשיו, אני לא יכול להגיע לדרגה רוחנית. לראות, לפתוח אותה. אני חייב רגש ושכל חדש.
שאלה: מהו תפקיד המשחק כדי לעבור ממצב למצב?
זה באמת משחק, ככה זה נקרא, שהבורא משחק עם הנברא, עם ליוויתן, עם הרצון לקבל. המשחק הוא שאנחנו כל הזמן עוזרים אחד לשני, כאילו שאנחנו גדולים, כאילו שאנחנו מסוגלים וכך אנחנו כל הזמן משתדלים לדחוף זה את זה, על ידי קנאה תאווה כבוד שליטה, וכן הלאה. כל הזמן רוצים לעורר את השני בעשירייה, שלא להישאר בתרדמה. זה המשחק העיקרי.
שאלה: אנחנו יודעים שכשיש מקום בכלי, אז אפשר לשאול שאלה. אז מה החשיבות של הבורא ששואל שאלה?
כשהבורא שואל שאלה, אז אתה מרגיש שהשאלה הזאת בך, ואתה שואל אותה.
שאלה: איך עושים את הקפיצה הרגשית הזו, שבינתיים אכפת לנו יותר ויותר מהעשירייה, ועכשיו אתה אומר לנו שיהיה אכפת לנו מכל האנושות. איך עושים קפיצה רגשית כזו, שנרצה לחשוב על האנושות כולה?
אתה צריך להבין שאלה הכול כלים שלך. כדי לגלות את המציאות שלך, הנשמה שלך במלואה, אתה חייב להתקשר ולהשפיע לכל האנושות. שכל אלו, לבן, שחור, אדום, כחול, לא חשוב מי ומה, צהוב, כולם הם חלקים של הנשמה שלך, של העביות א' ב' ג' ד', ואתה חייב את כולם כדי להרכיב את הכלי של הנשמה הכללית, לכן זה נקרא התיקון שלנו, תיקון של גמר התיקון. שאנחנו חייבים לחבר את כולם, להשפיע לכולם, וכך לגלות את הבורא כאחד לכולם.
תלמיד: איך הופכים את זה רגשית, כי אני רוצה להרגיש את זה?
להרגיש את זה, זו לא בעיה. רק תסבול מזה שאתה לא מרגיש. תתחיל לחשוב על זה יותר ויותר, שזו הנשמה שלך, והיא מנותקת ממך, ואתה מנותק מהנשמה שלך. תתאר לעצמך שיש לך רק נקודה, וכל יתר הכלי שלך, הוא נמצא מחוצה לך.
קריין: קטע 81, הוא גם כן משמעתי נ"ט, "עניין מטה ונחש".
"הכשלונות בעצמם הם גורמים, שהאדם יקבל על עצמו שוב הבחינת מטה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת.
וזה פירוש מה שאמר משה: "והם לא יאמינו לי", שפירושו, שלא ירצו לקבל עליהם את הדרך לעבוד בבחינת אמונה למעלה מהדעת. אז אמר לו ה': "מה זה בידך מטה?" השליכהו ארצה. אז תיכף "ויהי לנחש". היינו שבין מטה לנחש אין מצב של בנתיים. אלא שהוא בכדי לדעת, או שהוא נמצא בקדושה, או בהס"א.
נמצא, ממילא שאין להם עצה אחרת, אלא לקבל עליהם את בחינה אמונה למעלה מהדעת, הנקרא "מטה". והמטה הזה צריך להיות ביד, ולא לזרוק את המטה. וזה ענין מה שכתוב "ופרח מטה אהרן", היינו שכל הפריחות, שהיה לו בעבדות ה', היה על בסיס מטה אהרן דוקא.
שזה ענין, שרצה לתת לנו סימן, בכדי לדעת, אם הוא הולך על דרך האמת, או לא חס ושלום. נתן לנו סימן להכיר רק בהיסוד של העבודה, היינו על איזה בסיס הוא עובד. אם היסוד שלו הוא מטה, זהו קדושה. ואם הבסיס שלו הוא בתוך הדעת, אין זו דרך להגיע לקדושה."
(בעל הסולם, שמעתי, נט. "ענין מטה ונחש")
שאלה: מה זה אומר לתפוס את הנחש בזנבו ולא בראשו?
זה תלוי איך אתה מחשיב אותו, אם בזנב או אם בראש. כי לעבוד עם הנחש אתה בכל זאת צריך, אתה לא יכול בלי יצר הרע, כל הבריאה היא יצר הרע, אלא השאלה איך אנחנו עובדים עימה, איזה פעולות אנחנו עושים עימה. אני חייב לעבוד כל הזמן עם יצר הרע ולדעת שהוא נמצא תמיד בי, אלא איך אני מתייחס אליו, תופס אותו בראשו או בזנבו, זה כל העניין. ואז לפי זה, לפי המלצת הבורא, אני תמיד אתקדם בצורה הנכונה.
שאלה: מה זה הנחש בעשירייה? כל מה שמפריע לחיבור זה נקרא נחש?
כן, כנגד החיבור זה נחש.
שאלה: האם זה בסדר אם אני מתאמץ להגיד שכל הדברים באים מהבורא והם לטובה? האם המאמץ הזה הוא למעלה מהדעת או האם זה סטרא אחרא?
זה לא מספיק להגיד לי שהכול בא לטובה, ואז אני נמצא במצב שאני לא מגיב על שום דבר, שאני לא משתתף בצורה אקטיבית? להגיד שהכול לטובה זה אני אומר, מה זה הכול לטובה? הכול לטובה שדורש ממני פעולה, הכול לטובתי, שאני אפעיל את עצמי ועל ידי זה שאני מפעיל את עצמי נכון, שאני אתקדם או שאני מפעיל את עצמי לא נכון, אז אני אגלה את הטעות. אבל לא שהכול לטובה וזהו, הכול לטובה, הכול לאדם העובד זה מה שצריך להיות.
(סוף השיעור)
-
"בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב(.↩