שיעור בוקר 31.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1660,

מאמר 147. "קו העבודה"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך ג'. עמ' 1660. מאמר 147. "קו העבודה".

קו העבודה

"קו אחד נקרא שלימות. הכלל הולך לפי קו אחד, כלומר דרך אחד, כלומר שכל אחד ואחד יש לו חלק בתורה ומצוות. וכל אחד ואחד משער בנפשו, כמה יגיעה הוא צריך לתת בכדי שירגיש, שכבר יצא ידי חובתו.

וכל אחד עושה לו חשבון נפש, אם הוא קיים מה שהוא מבין, אז כבר יש לו סיפוק והוא מרגיש עצמו שהוא הולך בדרך ה', וכל יום ויום הוא הולך קדימה.

מה שאין כן קו ימין, הוא צריך לעשות הכל כמו אלו שהולכים בקו אחד, אלא ההבדל הוא בזה, שאלו ששייכים לקו אחד, אין להם חסרון יותר.

מה שאין כן אלו שהולכין בקו ימין, קשה ללכת מטעם שהקו שמאל מבטל את הקו ימין, שהקו שמאל מעורר את התאוה לרוחניות, שנותן לו להבין שצריכים ללכת בלשמה, כי זהו העיקר. אם כן קשה לו ללכת בשלא לשמה, כלומר שאין לו סיפוק, שיהיה כדאי ללכת, כי הקו שמאל מעורר התאוה והחסרון לרוחניות.

מה שאין כן הקו אחד לא מעורר בו חסרון, אלא כל פעם הוא מוסיף והולך, משום שיש לו על מה להסתכל. מה שאין כן הקו שמאל מוחק הכל."

שאלה: אני רוצה לשאול שאלה קצת מורכבת, איך מקשרים בין קו ימין ושמאל שמתגלים אישית לאדם, לבין קו ימין ושמאל שמתגלים בעשירייה?

נחכה עם זה.

שאלה: איך להיזהר במצב הזה שקו שמאל מוחק הכול? כי נכון שהוא מעודד ללכת לרוחניות, לבקש רוחניות, אבל צריך גם להיזהר שהוא לא ימחק את הכול.

נגיד. כדי שקו שמאל לא יתגלה כהפרעה לתהליך, אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג להגדלת הימין.

תלמיד: אם אני מבין נכון, רב"ש כותב פה שבהליכה בקו אמצעי יש לאדם כל הזמן בחינות קטנות כאלה שאיתן הוא מתקדם

כן.

תלמיד: ואולי הוא ממליץ ללכת כך לעומת ללכת בשני קווים, אפילו שהוא רואה שבקו שמאל הוא חייב ללכת בלשמה. איך עדיף ללכת?

בקו שמאל הוא חייב ללכת ב-לשמה?

תלמיד: אם הבנתי נכון, רב"ש אומר שהאדם מעורר את השמאל כדי שיבין שהוא לא יכול ללכת בלא לשמה בכדי שהוא ישאף ללכת בלשמה. זאת אומרת, במצב הזה שהוא מעורר את שמאל, זה מעודד אותו להתקדם לרוחניות.

כן.

תלמיד: ומצד שני הוא אומר, אם אתה הולך בקו אמצעי, אתה הולך בצעדים קטנים כאלה, כאילו שאין לך ממש חיסרון לרוחניות, אבל אתה איכשהו מתקדם בצעדים קטנים.

צריכים עוד לברר.

שאלה: רב"ש הוא כותב בסוף "הקו אחד לא מעורר בו חסרון, אלא כל פעם הוא מוסיף והולך, משום שיש לו על מה להסתכל." זאת אומרת, הוא סופר את המעשים והמצוות שהוא עושה, ואז יש לו על מה להסתכל. אבל הוא כותב שקו שמאל מוחק את הדבר הזה, זאת אומרת כבר אין לו על מה להסתכל, כי הוא רוצה את הכוונות אולי, משהו יותר גדול מהמעשים.

כן.

תלמיד: קודם כל זה מבטל את כל המעשים שהוא עשה, הוא מבין שהוא בכלל לא היה קרוב ל-לשמה. אז איך להמשיך מפה? איך לעשות מעשים כשהוא מבין שכל מה שהוא עושה, זה לתועלת עצמו? מאיפה לקחת כוחות?

כך הוא רואה שמתגלה לו.

תלמיד: איזה תגובה הוא אמור לתת?

נקרא שוב.

קו העבודה

"קו אחד נקרא שלימות. הכלל הולך לפי קו אחד, כלומר דרך אחד, כלומר שכל אחד ואחד יש לו חלק בתורה ומצוות. וכל אחד ואחד משער בנפשו, כמה יגיעה הוא צריך לתת בכדי שירגיש, שכבר יצא ידי חובתו.

וכל אחד עושה לו חשבון נפש, אם הוא קיים מה שהוא מבין, אז כבר יש לו סיפוק והוא מרגיש עצמו שהוא הולך בדרך ה', וכל יום ויום הוא הולך קדימה.

מה שאין כן קו ימין, הוא צריך לעשות הכל כמו אלו שהולכים בקו אחד, אלא ההבדל הוא בזה, שאלו ששייכים לקו אחד, אין להם חסרון יותר.

מה שאין כן אלו שהולכין בקו ימין, קשה ללכת מטעם שהקו שמאל מבטל את הקו ימין, שהקו שמאל מעורר את התאוה לרוחניות, שנותן לו להבין שצריכים ללכת בלשמה, כי זהו העיקר. אם כן קשה לו ללכת בשלא לשמה, כלומר שאין לו סיפוק, שיהיה כדאי ללכת, כי הקו שמאל מעורר התאוה והחסרון לרוחניות.

מה שאין כן הקו אחד לא מעורר בו חסרון, אלא כל פעם הוא מוסיף והולך, משום שיש לו על מה להסתכל. מה שאין כן הקו שמאל מוחק הכל."

שאלה: רב"ש כותב על קו שמאל, "קשה ללכת מטעם שהקו שמאל מבטל את הקו ימין, שהקו שמאל מעורר את התאוה לרוחניות". אני מרגיש שהניסיון להתגבר מצד ימין על ההתנגדות של קו שמאל, הוא זה שמעורר לי חזרה את התאווה לרוחניות. דווקא ההתנגדות של קו שמאל מעוררת בי רצון להילחם בזה, כך זה עובד אצלי, כך אני מזהה את זה.

שאלה: רב"ש כותב, "שכל אחד ואחד יש לו חלק בתורה ומצוות. וכל אחד ואחד משער בנפשו, כמה יגיעה הוא צריך לתת בכדי שירגיש, שכבר יצא ידי חובתו." איך מממשים את זה בעשירייה? אנחנו מדברים על חיבור ואני מרגיש שיש פה עבודה יומיומית לחבר, ללקט את העבודה של כל אחד לפעולה אחת. איך כל אחד ואחד נותן לכל הקבוצה, לכל העשירייה להרגיש שכולנו בכיוון הנכון?

אנחנו צריכים להשתדל להתחבר. בחיבור הזה אנחנו מחברים את הכלים שלנו, וכך מגיעים לאט לאט לכלי אחד. בדרך אנחנו ודאי נתקלים בהתנגדות, אלו לאלו, ואלו לאלו וכן הלאה.

תלמיד: כשמגלים התנגדות זה לזה בבירורים, בפעולות שאנחנו רוצים לבצע בעשירייה, ופתאום מרגישים שאין רצון משותף לעשות את הפעולה הזאת בלב שלם, איך פועלים עם זה, איך גורמים לכך שהפעולה תהיה של כולם כאחד ולא ששניים שלושה חברים הולכים לכיוון ואז עוד כמה חברים נסחבים אחריהם?

איך אתה מתאר לעצמך חיבור בינינו? דבקות?

תלמיד: אני חושב שבסופו של דבר כולנו צריכים להתבטל זה לזה, להסכים על הפעולה, וגם אם אף אחד מאיתנו לא מסכים, אם אנחנו מרגישים שבפעולה הזאת אנחנו הולכים לעשות נחת רוח לבורא, לחברה ולתת גדלות, אז צריך לעשות את הפעולה הזאת מעל הדעת. איך אנחנו מחברים את כל הרצונות שלנו לפעולה אחת משותפת ומעלים אותה מעל הדעת?

איך אפשר לשלב?

תלמיד: כן.

אני חושב שזה אפשרי, כי בסך הכול יש לנו מטרה אחת, להתכלל בבורא, ובכוח שלו אנחנו כן יכולים להתחבר על אף שכולנו שונים.

תלמיד: אנחנו יודעים שיש לנו מטרה אחת משותפת, אנחנו כל יום מדברים על זה, כל רגע.

רק מדברים.

תלמיד: בדיוק, אז אני שואל איך הלכה למעשה כל אחד מאיתנו ירגיש בקבוצה, בעשירייה, שהפעולה הזאת נעשית באמת כאחד? אני לא רוצה שחבר ירגיש שהוא נגרר, אני רוצה שכולנו נרגיש שאנחנו עושים את זה עבור המטרה, עבור הבורא, עבור החברה.

כן.

תלמיד: איך בהכנה לפעולה, אני גורם לכך שהחברים ירגישו שהם עושים את הפעולה מתוך אהבה, מתוך רצון אמיתי?

אתה צריך לקשור את הפעולה הזאת עם מטרת הבריאה ואיך אנחנו מממשים אותה, על ידי איזה כוח.

תלמיד: האם זה נכון לקחת מאמרים ממאמרי החברה ולקרוא בינינו לפני פעולה כזאת כדי להעלות את חשיבות המטרה?

כן.

שאלה: קצת התבלבלתי מההגדרה שרב"ש נותן כאן לקו שמאל, "הקו שמאל מעורר התאוה והחסרון לרוחניות." כשהאדם רוצה לראות שהחברים גדולים, כשהאדם רוצה להצדיק את הפעולות שהוא מרגיש ורואה, זה נקרא קו שמאל?

למה זה קו שמאל?

תלמיד: כי זה רצון לרוחניות.

מה יש כאן שמאל?

תלמיד: זו בדיוק הנקודה שמבלבלת אותי, שהוא אומר שהקו שמאל מעורר את האדם לרוחניות.

כן, אבל לא במקרה שאתה אומר. על איזה מקרה אתה מדבר עכשיו?

תלמיד: אני רוצה לראות שהחברים שלי בעשירייה גדולים כל הזמן. ולמה אני רוצה את זה? כדי להגיע לרוחניות.

כן.

תלמיד: נראה שזה קו שמאל, אז אני קצת מבולבל בין ההגדרה של מה זה קו שמאל ומה זה קו ימין.

מי יכול לענות?

תלמיד: במקרה שהחבר תיאר, קו שמאל זה כאשר האדם לא מסופק בעבודה. הוא רוצה להרגיש את החברים כגדולים, אבל מה שהוא מרגיש כרגע זה שהם לא גדולים, שיש לו טענות, יש לו חוסר סיפוק מהעבודה. וקו ימין זה כשהוא נמצא בשלמות, בהודיה, בהצדקה, בזה שהבורא הוא זה שמעורר בו את החיסרון והוא מודה לו על זה כי הוא מבין שכך הוא מתקדם וכולי וכולי.

תלמיד: רב"ש מדבר פה על קו אחד שדומה לימין, אבל בימין לא צריך ללכת בדיוק כמו בקו אחד. כי כנראה שבקו אחד, אם נעתיק את הדברים מהעולם הזה לעולם הפנימי, אין בכלל זיווג. האדם מסופק, הוא מקבל מילוי, יש לו איזה רווח כנראה וטוב לו. קו ימין מתואר פה שהוא צריך לעשות איזשהו זיווג עם קו שמאל, שמתוך זה תצא התקדמות.

כן.

תלמיד: והשאלה שלי, איך אנחנו מעתיקים את זה לעשירייה. כי זה טוב אם לכל אחד יש שלמות בעבודה, והוא בא למפגשים, והוא רוצה לתמוך והכול. אבל קו שמאל, אומר רב"ש, מעורר את התשוקה לרוחניות, את התאווה לרוחניות.

אנחנו אומרים "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם". אנחנו חייבים לדעת להשתמש בקשרים בינינו, בעבודה בינינו בעשירייה כדי להוציא חבר מהעבודה הקבועה שלו, ש"הרגל נעשה טבע שני" לקפיצה למקום חדש כל פעם. איך לעזור זה לזה כך שלכל חבר יהיה מקום לבדוק את עצמו, להתבטל בפני עקרונות ועצות של מקובלים ולא להיתקע באיזה מקום שהוא נמצא.

איך עובדים נכון עם הדבר הזה שנקרא "קו שמאל" שמרים את האדם ממצבו בעשירייה? אפשר קצת לתת לנו את מקום העבודה הזה?

לא, אין לנו עבודה בזה. רק לשייך את עצמנו נכון לקו ימין ולקו אמצעי.

תלמיד: קו שמאל שפה רב"ש קורא לו "התאווה לרוחניות", זה בעצם לחדד במשהו את הכוונה לחיבור שלנו?

כן.

תלמיד: זה יעורר את הבדיקה הפנימית?

כן.

שאלה: גם התקרבות וגם התנגדות בתוך האדם הן לא שלו, הבורא נותן אותן. האדם הוא בסך הכול אינדיקטור של הדברים שעוברים עליו. מה העבודה הנכונה כשיש התנגדות או כשיש התקרבות? כי המצבים האלו מתחלפים ולא ברור מתי המצבים האלו באים.

לדוגמה פתאום יש בי הרגשת ביקורת, התנגדות, כעס. פתאום ההרגשה הזאת מתחלפת ובאה הרגשה של התקרבות, אהבה, חיבוק, וזה לא תמיד קשור ליגיעה שאני עושה ולעבודה. במשך השנים אני רואה שהמצבים האלו לא צפויים, ואני אף פעם לא יודע מה בדיוק בא. השאלה היא, מה צריכה להיות התגובה שלי? מה אני צריך לעשות עם המתנות האלו של הבורא?

את כל המצבים למיניהם שבאים אלי ללא הזמנה מצידי, אני צריך לבדוק עד כמה הם נמצאים בתהליך ההתפתחות שלי לקראת מטרת הבריאה וכך להתקדם.

תלמיד: מה זה "לבדוק"?

לבדוק עד כמה אני יכול להשתמש בהם כדי להתקדם לנקודת המטרה.

תלמיד: ברגע שיש הרגשת קרבה ואהבה זה ברור, אני נפתח, הלב נפתח, אני נמשך לחברים, אני שמח. ברגע שיש התנגדות, כמו שרב"ש כותב, שקו שמאל מכניס את ההתנגדות, מה אני עושה עם זה? חוץ מלשתוק ולהתכווץ אני לא יודע מה לעשות עם עצמי.

אבל אם אתה יודע מה רוצים ממך בזה שעכשיו אתה מקבל איזה מחשבות, רצונות משמאל, אז אתה יכול להשתמש בזה.

תלמיד: אני לא יודע איך להשתמש, כי זה ממלא אותי.

איך זה ממלא? איך השמאל ממלא אותך?

תלמיד: הוא בא וכאילו מוחק את כל מה שכתוב פה.

כן.

תלמיד: ומפה מה אני עושה?

אתה מתחיל להשתוקק לבורא מאפס.

תלמיד: ומה לעשות עם השמאל הזה? הוא סתם בא בשביל להפריע או שאני צריך משהו לברר מההפרעות האלה?

הוא נותן לך את תחילת העבודה.

תלמיד: מהי?

אתה צריך להתחבר עם החברים ובחיבור שלכם למצוא מקום לקבלת המילוי.

תלמיד: אבל בשלב הזה שמגיע השמאל ומוחק הכול, אי אפשר להתחבר לחברים, אפילו שכתוב פה ללכת נגד הכאב. אין את התנועה הזו, היא בלתי אפשרית מצד האדם, הוא סתום באותו רגע. בשבילו זו עובדה, "זה כך וזהו", ואין לו כוחות להתקרב למישהו, הוא לא יכול.

לפעמים קורים כאלו מצבים, ואז האדם צריך להתכופף.

תלמיד: מה זה "להתכופף"?

להסכים עם זה, להכניע את עצמו.

תלמיד: שכך הדברים?

כן. זה חלק מהדרך.

תלמיד: וחוץ מזה הוא לא יכול לשנות את זה וככה הוא נמצא בזה?

בכוח הוא לא יכול, כי אין לו כוחות, אין לו כלים.

תלמיד: מה הוא צריך לבקש באותו רגע שהוא נכנע?

בוודאי שכוחות.

תלמיד: כוחות לעבור את זה, להשתמש בזה נכון?

כן.

שאלה: מאיפה מגיע קו שמאל לאדם, האם מהספרים והחכמים שאומרים שצריך ללכת לבדוק את הכוונה, או שזה מתוך האדם?

מתוך האדם, מהרצון לקבל שלו.

תלמיד: מתוך האדם מתעוררת הבדיקה על הכוונה שלו, או שזה בגלל שמספרים לו והוא נמצא בדרך כזאת?

כן.

תלמיד: אז איך האדם מחזק את קו שמאל, את חוש הביקורת כלפי העבודה שלו, אם הוא לא בודק את העבודה שלו? אז התשוקה לרוחניות מגיעה מתוך קו שמאל שמעורר את זה?

כן.

תלמיד: אז צריך לחזק את קו שמאל, את חוש הביקורת על הכוונות שלי, על הפעולות שלי, בלי זה לא מגיעה תשוקה לרוחניות.

כתוב שאנחנו צריכים לעורר "קנאה, תאווה וכבוד".

תלמיד: מה זה לעורר "קנאה, תאווה וכבוד" בהקשר הזה?

שאני מעורר את התכונות האלו ועל ידן אני מתעורר לאזן את קו שמאל.

תלמיד: קו שמאל זה בעצם ביקורת שאני עושה על העבודה.

נגיד.

תלמיד: יש דבר כזה ביקורת אובייקטיבית של אדם על העבודה שלו?

לא.

תלמיד: איך הוא יודע שהוא מבקר את עצמו נכון?

רק לפי התוצאות.

שאלה: לגבי ביקורת, הוא כותב שגם בקו אחד יש ביקורת, כי אדם מתאר לעצמו בנפשו מה הוא צריך לעשות כדי להגיע לסיפוק, ואז הוא בודק את עצמו אם עשה, לא עשה. אם עשה אז הוא מסופק, לא רוצה יותר מזה, ואם לא עשה, אז הוא עושה מאמצים כדי להגיע לזה. לפי המאמר ביקורת זה לא אומר שיש קו שמאל, זה אומר, שכך בן אדם עובד בקו אחד.

הוא אומר שקו שמאל זה כשיש לו הרגשת האמת, שהוא רוצה להגיע לשמה והוא רואה שאם הוא עובד כמו בקו אחד זה לא שווה כלום, כי זה לא לשמה.

ושאלתי, בעשייה אנחנו אומרים שכל העשייה שלנו היא בעשירייה, בעשייה האדם צריך לעבוד רק בקו ימין?

אם אין לו נחיצות בשמאל, אז איך הוא מעורר את השמאל?

תלמיד: להשיג את הבורא מתוך הנקודה שלו, וכשהוא רוצה מתוך הרצון לקבל שלו להשיג לשמה, אז יש לו ואם אין לו, אז אין לו.

באיזה כלי?

תלמיד: אז זהו, זו בדיוק השאלה.

באיזה כלי הוא משיג?

תלמיד: הוא משיג את זה בכלי המשותף בעבודה שלו בעשירייה. כי הוא צריך להתבטל, הוא צריך את הרצון שלו שיש לו תשוקה לבורא לכוון נכון, שזה יהיה בעל מנת להשפיע באמת. וכביכול בעבודה בעשירייה אז נראה לו לשמה, שלזה יש פעולות שעושים אותן ומתגאים בזה ואומרים, הינה אנחנו התחברנו, הכול טוב ויפה. אבל בכל מקרה הוא צריך להתעסק רק בפעולות האלה בקו ימין, שזה כמו קו אחד, רק שהוא לעומת הרצון המקורי האגואיסטי שלו לרוחניות זה קו ימין. או שזה לא נכון.

לא. זה לא ימין, הוא עוד לא בירר את זה. הוא עוד לא בנה את הקו שלו.

שאלה: לפני שיש לאדם קו ימין הוא צריך להתנגד לשמאל שמתעורר ואומר לו, אתה לא יהודי, אתה לא שייך לדרך הרוחנית. יש לבן אדם מחשבות כאלו, גם לפעמים כשהוא קם בבוקר, וחושב, אתה לא שייך לדרך הרוחנית. מחשבות כאלה שרוצות לנתק אותו לגמרי.

אז קו ימין זה שהאדם בונה בהתחלה למעלה מזה, והוא ואומר, אני כן, אני בא לקבוצה, אני בא לעשירייה, אני כן שייך ולא מתווכח.

כן.

שאלה: אחרי שיש את קו ימין הזה, זה לא טוב סתם להישאר בקו הזה, זו קטנות כזאת שהיא טובה אבל צריך עוד תוספת.

כן.

שאלה: גם בעל הסולם אומר שחצי שעה ביום צריך לבדוק את עצמו.

כן.

שאלה: אז יש פה שני קווי שמאל, יש קו שמאל שצריך לא להתייחס אליו, אבל יש קו שמאל איכותי, שהוא מדבר פה עליו שהוא מעורר תשוקה לרוחניות.

כן.

תלמיד: זה נכון לחשוב ככה?

כן. זה הכול תלוי בעביות.

שאלה: השאלה היא מה באמת קו ימין הזה. שבאה הברכה הזאת של השמאל שמוחקת אותו, ומביאה אותו לשמה, מה יש בימין הזה?

בימין הזה יש נטייה לדבקות.

תלמיד: זאת אומרת, גם ההשתוקקות לשמה באיזושהי מידה?

כן.

שאלה: הוא כותב "וכל אחד עושה לו חשבון נפש, אם הוא קיים מה שהוא מבין, אז כבר יש לו סיפוק והוא מרגיש עצמו שהוא הולך בדרך ה',".

כן.

שאלה: איך מומלץ לעשות חשבון נפש אמיתי ולא דמיונות?

זה תלוי על איזה כלי אתה בונה אותו.

תלמיד: כלפי מה אני עושה חשבון נפש?

מה זאת אומרת כלפי הרצון שלך.

תלמיד: למה שאדם יעשה חשבון נפש? חשבון נפש אדם עושה בדרך כלל כשהוא נמצא בסיטואציה מאוד רגשית, וזה מביא אותו כמו לקצה, ושם הוא עושה חשבון נפש. זה נכון?

נגיד.

תלמיד: אפשר לעשות חשבון נפש לא רגשי, ככה לחשוב?

לא, לא, זה חייב להיות מאוד מתוח.

תלמיד: אז אתה יכול להיות בחשבון נפש במשך כל היום?

לכמה רגעים פה ושם כן.

שאלה: לא הבנתי, כלפי מה אני עושה את החשבון נפש?

זה מתעורר בך, אני לא יכול להגיד.

שאלה: כך נראית לי האיגרת, אדם יוצא בבוקר מביתו, וכשחוזר מקבל חיבוק ונשיקה מאשתו והולך לישון. קם בבוקר, הוא מסתכל על אשתו ופתאום הוא רואה אותה כזאת יפה שהוא לא מסוגל לנשום. אתמול היה עליו חותם שהוא ימין, נמצא בשלמות והוא עושה את עבודתו לפרנס את בת המלך. איך אני מחזיר את הימין הזה שיהיה עליו החותם הזה של השלמות שהוא היום?

לא יודע. אני לא יכול להיות בסיפור שלך.

תלמיד: הוא אומר שפתאום האדם מסתכל על זה שהוא עבד עבורו, והוא מגלה שכל מה שהוא עשה אתמול נמחק. זאת אומרת שהוא מגלה שהוא לא עשה כלום עבור הדבר הענק הזה שהוא חושב שהוא רוכש אותו ועובד עבורו, ושיש לו זכות בכלל לעבוד עבורו. השאלה שלי, אני צריך במצב כזה קודם כל לחבק את השמאל כל רגע ורגע כי הוא מגלה לי כמה ענק הדבר הזה שאני עובד מולו. הוא מגלה לי את גדלות המטרה, גדלות ה'.

אתה אולי אומר משהו חשוב, אבל אני לא יכול להיכנס לזה.

שאלה: הוא מתחיל בהתחלת המאמר בקו אחד ואז הוא אומר שהוא עושה חשבון בנפשו, שזה למעשה שהוא עושה סוג של חשבון ברצון לקבל שלו לבד, ואין לו חיסרון. לאחר מכן הוא מתקדם מימין לשמאל. ואנחנו מכירים בעבודה שלנו שהכרת הרע הזה שבא לאדם, שהולך בדרך, עוברת כל מיני שלבים. אני זוכר עד כמה הבורא ברא רצון לקבל, ישב בך במשפט וזה הבחין בך. אבל בשלב מסוים גם אתה אומר לעצמך טוב, "לך לאומן שעשאני" כלומר אתה מתבטל ולא עושה. אבל נתנו לנו את העשירייה, ברמת עבודה. איך אנחנו עושים את העבודה שלנו בתוכנו יחד עם כולם בהכרת הרע, במשהו של התקדמות?

אני לא יודע, אתה צריך לשאול את עצמך האם אתה מגלה שעשירייה שלך מביאה לך חומר, רצון, שאתה רוצה להתכלל עימו ולעלות לבורא, להתכלל בבורא, או לא. זה קודם כל. ולעשות את זה, לממש. זה הכול, בינתיים.

תלמיד: במעבר הזה שאנחנו כרגע לומדים על החיבור הפיזי והחיבור בינינו, אני זוכר את המצב שישבנו בעשירייה ביחד, שבהתחלה אמרנו יחסית אין לנו כל כך הרבה חסרונות, ודווקא בתהליך פתאום צצו המון עבודות, כי לכולם יש את אותה מטרה, גדלות הבורא, חשיבות המטרה, אבל השונות המאוד גדולה בינינו, להביא אותה לאחד ולגעת בכל אחד, זה משהו שאף אחד מאיתנו לא יודע ומאוד מתפלל, וזה לא פשוט לביצוע, ואנחנו מבקשים ממנו שידריך אותנו מה לבקש ואיך לבקש, ועל זה יש הרבה מאוד הודיה וגם תפילה.

כן.

שאלה: אפשר לחלק את המאמר לעבודה כללית ופרטית? בקו אחד הולכים לפי הכלל, זה עבודה של הכלל, שהוא כל יום הולך ומוסיף, עושה מצוות, סופר דפים, הוא לא מסופק בזה והולך קדימה. ומה שאין כן בקו ימין הוא רוצה ללכת בדרך ה' לשמה.

לא הבנתי למה כשקו אחד לא מעורר בו חיסרון וכל פעם הוא מוסיף והולך משום שיש לו על מה להסתכל אבל קו השמאל מוחק לו הכול, למה הוא מוחק לו? כי הוא מחוזק בימין והוא בכל זאת כבר הולך לקו שמאל כדי להעביר אותו לימין? למה הוא מוחק לו?

תבדוק על עצמך.

שאלה: קו שמאל מעורר השתוקקות לרוחניות, כאילו נותן דחיפה קדימה, אבל נאמר בסוף המאמר שהוא מוחק את הכול. איך לאזן בין שני הדברים האלה?

אנחנו בהתחברות לשמאל צריכים להגיע למצב שהוא מעלה אותנו לשאלה לבורא, ואנחנו צריכים להגיע לבורא על מנת לבקש תיקון. זה בעצם תפקיד השמאל.

(סוף השיעור)