סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 25.07.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קטעים נבחרים מן המקורות תשעה באב
קריין: נמשיך מקטע מס' 6.
"בג' שבועות אלו, הנה בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, ובט' באב חרב הבית בראשונה, ובשנייה גלו ישראל. אבל באמת כל זה היה הכנה, שיזכו על ידי זה לאור גדול אחר כך. על שבירת הלוחות אמרו (שבת פ"ז) "יישר כחך ששברת", שעל ידי שבירת הלוחות זכו לאור תורה, ובט' באב נולד תיכף משיח, כמ"ש (במדרש איכה) והיה חורבן הבית הכנה לבניין השלישי שיהיה, ואז יהיה גאולה שלימה, שלא יהיה אחריו גלות."
(פרי צדיק. פרשת פנחס, אות ט')
ונקווה שאנחנו נמצאים לפני בניין בית המקדש השלישי שאחריו כבר לא תהיה גלות, הכל ודאי תלוי בתיקון שלנו. התיקון שלנו הוא לא בזה שאנחנו מתקנים משהו, אלא אנחנו מעלים מ"ן והתיקון נעשה מלמעלה כמו שאנחנו לומדים בכל חכמת הקבלה. לכן עלינו רק להבין מה תלוי בנו, העלאת מ"ן. מה זה העלאת מ"ן? חיסרון, איזה חיסרון בדיוק אנחנו צריכים להעלות, על איזה בחינות, על איזה דברים. מה צריך להיות מתוקן? הטבע שלנו, הרצון שלנו, הנטייה שלנו ולמה? בעצם לחיבור. לכן רק הנטייה לחיבור והבקשה לחיבור צריכה להיות כאן עיקר הדאגה שלנו. אם נעלה מ"ן נכון נרגיש עד כמה כל הכוחות העליונים מסתדרים ומרכיבים מאיתנו את בית המקדש השלישי.
שאלה: מה היא פעולת השבירה שדווקא אחריה מתאפשר לעלות למעלה?
זה קורה מפני שהבורא ברא מלמעלה למטה מערכת והמערכת הזאת גילתה בתוכה רצון לקבל כל כך גדול שלא יכלה לעמוד בעל מנת להשפיע ולכן נשברה במוחין דחיה שזה נקרא "בית המקדש הראשון" ובמוחין דנשמה שזה נקרא "בית המקדש השני", ואז לא נשארה שום קדושה, היינו השפעה, חיבור, וכל החלקים של הרצון לקבל שהבורא ברא יש מאין נשברו והתרחקו זה מזה ועכשיו יש עניין של תיקון, לנסות לקרב בין החלקים השבורים, שהם אנחנו, ולהשתדל להרכיב מהם משהו, לנסות, וכשאנחנו מנסים אנחנו מבינים שאי אפשר.
כבר היינו בהרבה מאוד פעולות, היינו בהשגת האור העליון, בהשגת שבירת בית מקדש הראשון, בהשגת ושבירת בית המקדש השני, זאת אומרת מוחין דחיה ומוחין דנשמה, יצאנו לגלות, ממש גלות שאלפיים שנה אנחנו כבר נמצאים בה, ומה שצריך עכשיו אחרי החורבן הזה הסופי וכל הניסיונות שלנו לעשות משהו עם עצמנו, והעולם גם איתנו יחד, זה רק להבין מהו התיקון. התיקון הוא בחיבור והחיבור הוא לא על ידינו כי אין לנו כוחות, אין לנו מעשים, אין לנו כלום אלא רק העלאת מ"ן, בקשה.
לכן אנחנו צריכים ללמוד איך להעלות מ"ן. כדי להעלות מ"ן אנחנו צריכים לנסות להתחבר בינינו ולא להצטער על זה שלא מסוגלים, "איזהו חכם הרואה את הנולד"1, אני מנסה ומנסה להתחבר עם אחרים ובכל פעם רואה שאני לא יכול ולא יכול ולא יכול, ואני חייב להמשיך ועוד להמשיך להתחבר ולעשות כל מיני פעולות, עד שאגיע למצב שאני מרים ידיים. מתי זה יקרה? אני לא יודע, אבל מתישהו זה צריך לקרות. לפחות העבודה שלי היא בכל פעם לנסות, עד שאני מגלה שאני לא מסוגל, רק הבורא מסוגל לעשות, כי הוא עומד בדרכי ולא נותן לי לבצע את זה, את החיבור, לא נותן לבצע. ואז אני צועק, בוכה, מתפרץ וזה נקרא "העלאת מ"ן". ואז כשאני בצורה כזאת מבקש, אני מקבל מלמעלה כוח, כוח החיבור, כשכוח החיבור מתחיל לעבוד בי, אני דרכו, דווקא בעזרתו מבין איפה אני נמצא, מה קורה, ומה צריך להיות. אבל לא לפני שמגיע אליי המוחין הזה, האור מלמעלה, והוא מגיע אך ורק בהקדם המ"ן ממני. זה מה שקורה.
לכן כל העבודה שלנו היא כל הזמן לנסות ועוד לנסות, חיבורים וחיבורים עד שאנחנו מגיעים לייאוש, אבל ייאוש כזה שאנחנו לא עוזבים, מצד אחד אנחנו חייבים להיות דרוכים לתיקון, מצד שני אנחנו מגיעים למצב שלא מסוגלים. וזה העיקר בקבוצה שלנו בבני ברוך העולמית. מצד אחד ייאוש, אבל ייאוש מכוחותינו, ויחד עם זה שמחה שהגענו סוף סוף לקשר עם הבורא בדרישה אליו. זה נקרא "ניצחוני בניי". ואז מקבלים מלמעלה כוח תיקון והכל בא לשלום.
שאלה: רציתי להבין סדר העבודה הפנימית בנושא הזה של בתי המקדש. בית המקדש הפנימי נוצר בעקבות העלאת מ"ן?
בתי המקדש הראשון והשני הוקמו מפני שקיבלנו כוחות לצאת ממצריים, קיבלנו כוחות לקבל תורה, קיבלנו כוחות לעבור את המדבר ממלכות לבינה, ולבנות תיקונים של בינה ומלכות, בית המקדש הראשון בע"ב, ובינה ומלכות בבית המקדש השני שזה ס"ג. נשברו שתי בתי המקדש האלה, גמרנו, אנחנו צריכים עכשיו להשתדל מהשבירה הסופית שקרתה בשבירת בתי המקדש הראשון והשני ובגלות בבל ביניהם ובגלות העכשווית, להתחיל עכשיו לפעול.
ההפעלה שלנו היא פשוטה, רק לבקש, אין לנו כוחות לעשות משהו מעצמנו. אבל כדי שאנחנו נוכל לבקש, נרצה לבקש, [נדע] על מה לבקש, אנחנו חייבים לנסות בעצמנו לעשות זאת, כי על מה תבקש? חייבים להיות ייאוש, יגיעה ומזה מצטבר המ"ן, אתערותא דלתתא, והבורא כבר יעשה.
תלמיד: אבל אם כל הדברים מתוכננים מראש ואנחנו רק מגלים?
אתה צריך לתת יגיעה. אז מה?
תלמיד: את זה הבנתי, אבל מה הפעולות שאנחנו צריכים לעשות כדי להגיע למצב שבית המקדש הראשון יחרב ואחר כך השני ואז לקבל את בית המקדש השלישי? בסדר הפעולות שלנו כאן, בתוך העשירייה, בתוך העבודה שלנו, איך אנחנו משיגים את הדברים האלה?
אתה צריך להגיע לבית המקדש השלישי, לא הראשון ולא השני. הראשון והשני זה בדרך מלמעלה למטה, השלישי זה בדרך ממטה למעלה, כי דווקא על ידי שבירת בתי המקדש הראשון והשני, יש לך כלים שבורים ומעורבים זה בזה, וצריך רק להעלות מ"ן שהם יתוקנו ולא יותר.
תלמיד: זאת אומרת בתי המקדש הראשון והשני נכפו עלינו, בעל כורחנו קיבלנו אותם, הם היו. וגם התהליך אחרי זה, כל השבירה וכל זה, פשוט קיבלנו, אין פה משהו שיכלנו לעשות נגד או לא. מה עכשיו קורה? למה אנחנו עוד לא מקבלים?
כי אתה לא מעלה מ"ן.
תלמיד: מה החומר של המ"ן? מה הוא צריך להיות?
חיסרון. אבל חיסרון שאתה יודע מה אתה רוצה.
תלמיד: זהו, זאת השאלה.
זאת שאלה, נכון. השאלה הזאת היא באמת שאלה, "שואלים על הגשמים" זה נקרא. כשאתה מבקש, מה אתה יכול לבקש אם לא ניסית שום דבר? טוב להיות כל הזמן בבקשה כלפי הבורא, אין ספק, אבל כל פעם צריכים לדאוג שהבקשה הזאת תהיה יותר ויותר מבוררת.
תלמיד: וכל "בני ברוך" צריכים להיות תחת אותה בקשה או שהיא יכולה להיות שונה?
אותה בקשה ודאי. איזו בקשה יש לנו חוץ מלהיות בקבוצה אחת, "כאיש אחד בלב אחד", שבלב אחד אנחנו נגלה את הבורא כאחד, וזה יהיה בית המקדש השלישי, וממנו והלאה יתפשט האור, הארה, הבנה, הרגשה לכל באי עולם, וכל העולם הזה יתחיל לעלות יחד איתנו לדרגות רוחניות בלבד, וכל הגשמיות הזאת תעלם מההרגשה שלנו.
תלמיד: עכשיו אלפי אנשים פה ובעולם שומעים את מה שאמרת. מהניסיון שלי אני מרגיש שעכשיו כל אחד מאיתנו שמע משהו אחר, איך נגיע לאותו דבר?
מתוך זה שתנסו כל פעם להתחבר ולהתפלל, להתפלל ולהתחבר.
תלמיד: אבל גם את ההרגשה הזאת שכל אחד שומע משהו אחר, גם את זה אני מקבל מלמעלה. זו הפרעה או שכך זה צריך להיות?
אני לא יודע הפרעות או לא הפרעות. בעיני אין הפרעות בעולם אלא הכול רק תיקונים.
תלמיד: אני עדיין לא מבין איך אנחנו יכולים להגיע לדבר אחד.
אתה תעשה מה שמוטל עליך ואל תדאג לאחרים.
תלמיד: מה מוטל עלי?
להשתדל להתחבר עם כולם ועד כמה שאתה לא מצליח, להעלות בקשה שתצליח.
תלמיד: איך אני צריך להסתכל על לרצות להתחבר?
אתה פשוט רוצה להתחבר בפועל, בלימוד, בישיבות חברים, בכל דבר ודבר. ויום יום במשך היום אתה דואג "האם עשיתי כל מה שאפשר לחיבור בקבוצה ולחיבור בעולם".
תלמיד: אני לא יודע אפילו מה זה החיבור הזה. אני לא יודע, אני מנסה לקלוט את זה.
אם לא תתחיל לא יהיה לך כלום. אתה עם הטענות שלך, תישאר כמו שאתה.
תלמיד: אני לא עם טענה, אני באמת שואל. אני אעשה, אני אתאמץ, כל מה שתגיד, אבל מה החיבור המדויק? תן לי את הכיוון, את הדבר המדויק שאותו אני צריך לעשות. כי כרגע אני לא מבין מה זה להתחבר. לעשות קפה, לכבד את החבר עם בונבוניירות, מה זה כרגע לרצות להתחבר?
לתאר שכולנו נמצאים ברצון אחד בלבד, לעזור אחד לשני להיות מערכת אחת, שבה מתגלה כוח אחד של השפעה הדדית, אהבה הדדית בינינו, תמיכה הדדית.
תלמיד: ואיך הדבר שאתה אומר לי כרגע יהפוך לאמיתי?
אני לא יודע, אני יודע שזה מה שצריך לעשות. איך זה הופך? אני לא יודע. לא עלי המלאכה לגמור, רק לעשות, לנסות וזהו.
תלמיד: הייתה לי שאלה אחרת, אבל ענית לחבר שצריך לתאר שכולנו נמצאים ברצון אחד.
הוא לא יודע מה זה חיבור, אז איך אני יכול להסביר מה זה חיבור? איך אפשר להסביר בכלל? על ידי תיאור, שיתאר לעצמו.
תלמיד: זה שאנחנו ברצון אחד זה לא מצב מתוקן?
אבל אנחנו לא ברצון אחד, זה כל הזמן שאני משתוקק שיהיו כולם ברצון אחד.
תלמיד: אז עצם העובדה שאני מדמיין שכולנו ברצון אחד זה כבר סוג של תפילה?
זה עוד לא תפילה, [זה תלוי] אם אתה מצרף לזה בורא או לא מצרף. רצוי לצרף לזה גם כוח עליון, על ידי מה אתה מקווה שאתם תהיו בחיבור. אנחנו לא יכולים בעצמנו לסדר את עצמנו כך שאנחנו נהיה מחוברים, אני צריך לצרף לזה את הכוח העליון, זה ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא.
תלמיד: אתמול בשיעור זוהר שמעתי אותך אומר משהו מאוד חזק, מאוד עוצמתי, שלחתי לעשירייה, כתבתי את זה. לפעמים פתאום בשיעור זוהר יוצאת פנינה כזו וכולם עסוקים בדברים אחרים ולא רואים, לא נחשפים לזה.
אבל זה נכנס, זה בכל זאת נכנס. אפילו שיושבים כאן כמה עשרות אנשים בלבד, זה עובד.
תלמיד: זה עובר לכולם בסופו של דבר?
כן.
תלמיד: מחלחל?
כן. אם יש חיבור זה עובד. חוץ מזה, בדרך כלל מה שאני רוצה שישוטט בחברה אני כותב בטוויטר, אני משתדל להכניס את זה לטוויטר באיזו צורה.
שאלה: איך אנחנו, "בני ברוך", ניהפך לשופרו של משיח?
רק על ידי העלאת מ"ן שלנו. רצוי שזה יהיה מכולם יחד, עד כמה שיותר מבורר, עד כמה שיותר מאוחד מכל הלבבות, מכל הרצונות, שיהיו דומים זה לזה, שאנחנו נבין אלו את אלו ומה אנחנו רוצים על ידי ביטול הדדי בין כל אחד לאחרים. על ידי זה זה יתחבר.
תלמיד: איך נגיע למצב ש"הלב מבין"?
"הלב מבין" זו כבר בעיה אחרת, זה כבר כמו זיווג ע"ב ס"ג. הבנות אני לא רוצה, אני רוצה שהבורא ירגיש את החיסרון שלנו. וודאי שהוא מרגיש אבל להרגיש הכוונה היא שהוא יתחיל להגיב לחיסרון הזה כך שאנחנו נתחיל להיכנס עימו בפעולה הדדית. "אני לדודי ודודי לי" מטעם קבוצה שלמה, ואחרינו כך שנוכל להשפיע לכל העולם. אבל לזה כל אחד צריך לדאוג, כי אנחנו נמצאים עכשיו במצב של תשעה באב באמת, כל העולם מתקרב לזה. אז שנדאג שכולם יבינו מה עלינו לעשות ויחד. כי גם אומות העולם, גם אנחנו, כולנו נמצאים בזה, לא יהיה טוב לאף אחד, אז אנחנו צריכים להסביר מה התיקונים שצריכים לבצע.
קריין: קטע מספר 7 מתוך השל"ה הקדוש.
"היסורין ממרקין וגם מביאים לידי תשובה, כמו שנפרש בפרשיות שהן בין המצרים. ואז יקויים ארוממך ה' כי דליתני, לשון דלות ולשון התרוממות, כי הדלות שהם הצרות, הם סיבות ההתרוממות וגורמות להיות יתרון אור ממה שהיה. ויתרון אור הזה יבוא מהחושך, כי במחשכים הושיבנו, כדי שיצא אור גדול מהחושך. כן ויהפוך ה' את הקללה לברכה, כי הקללה עצמה נתהפך לברכה. וחורבן בית המקדש היא בניינו, כי חורבן בית המקדש גורם להיות "תם עוונך בת ציון", ואז יבנה בית המקדש הגדול שהוא בנין בית עולמים הנצחיים." (השל"ה הקדוש. שני לוחות הברית, במדבר דברים - פרשת בלק)
כל השבירות, כל הבעיות, בכל מה שאנחנו עוברים אנחנו צריכים ללקט אותן ולסדר אותן ודווקא מכול השבירות והגלויות מכל זה, לעלות מ"ן, ואז נגיע לגאולה. אבל להבין שכול הליקויים שאנחנו מגלים, החולשות, הבעיות, אנחנו חייבים אותם, חייבים אותם לא שאנחנו רוצים אותם אלא אנחנו רוצים בתיקונים. ברגע שאתה רוצה תיקון מתגלה לך קלקול וכך כל פעם. הרע יוצא מהטוב, והטוב נבנה על פני הרע.
שאלה: אמרת תמיד שהבורא עומד נגדנו ולא נותן לנו להתחבר.
הבורא לא נותן לנו להתחבר, ודאי, אלא מה? יש עוד מישהו?
תלמיד: אז איך נכון לעבוד עם זה?
לבקש. ואתה מבקש, אתה עובד נגדו, כן.
תלמיד: למשל מחר יש לנו ישיבות עשיריות. שאנחנו מתחברים כל עשירייה במטרה להתחבר, ואנחנו יוצאים משם בדרך כלל בהרגשה שלא הצלחנו. איך לארגן את זה ככה שתיוולד בקשה, באמת שיקרה משהו.
לא יודע, תחשבו על זה. זה באמת דבר חשוב מאוד, תחשבו על זה איך אתם מארגנים את הבקשה המשותפת בצורה כזאת שלפחות לאיזו דקה אתם תגיעו למצב שהדקה הזאת תהיה ממש אש בדרישה הנכונה.
תלמיד: זה צריך לקרות בזמן הישיבה, ככה צריך לארגן?
אני לא יודע בזמן הישיבה, יכול לקרות בכול מצב ומצב, זה לא חושב איפה. יש מצב לכאן ומצב לשם, זאת אומרת, ומתי שמתגלה לאדם משהו או מקבל כוח למשהו רוחני, את זה הוא לא יודע. בדרך כלל זה בזמנים כאילו לגמרי לא נכונים.
שאלה: כל המקובלים מאז חורבן הבית השני נושאים תפילה לבניין בית המקדש השלישי, בבקשה, מעלים מ"ן. מה הסיבה שהיום אנחנו בכמות שלנו מבקשים, וזה יוכל להתממש?
כי אנחנו גם בכמות, אנחנו יותר מתאימים לאותה הקבוצה שהיא יכולה להעלות מ"ן. כי קבוצה בינלאומית, קבוצה גדולה, קבוצה רחבה, קבוצה שהיא קצת יותר מבינה, יחסית היא מקורבת לתהליך הרוחני. כל היתר אנחנו בכל זאת יכולים להשיג רק בזה שמתחילים לעבוד עם האורות והכלים. ולכן הקבוצה שלנו היא קבוצה שראויה לזה. מה שחסר לנו זה רק חיבור בינינו יותר גדול בזמן הבקשה.
תלמיד: מה יותר משפיע, האיכות או השילוב שלנו של איכות וכמות עכשיו?
צריכים להיות גם כמות וגם איכות, אמנם ברוחניות בדרך כלל האיכות היא יותר חשובה. אבל בזמננו שאנחנו נמצאים בגמר התיקון, הכמות היא גם חשובה מאוד.
תלמיד: כי לא צריך לחכות ששת אלפים שנה?
לא, בכלל אין יחס לששת אלפים שנה. זה כמו שהעולם השתגע בשנות אלפיים, [כשהיה "באג אלפיים"] אתה זוכר איזה שיגעון היה? "הוי, מה יהיה מה יהיה". אני לא יודע איזו טיפשות הייתה לבני אדם. אני חשבתי בהתחלה שזה רק כלי התקשורת עושים כך, כדי לעורר את העניין, הם צריכים סקופים. לא, אני ראיתי שזה דווקא אנשים יותר רציניים בכל זאת.
תלמיד: האם האיכות שאנחנו נדגים ונתחבר, תקדם את הזמן באחישנה לגמר התיקון?
אנחנו יכולים להביא גמר תיקון, נקודה. זהו, כך אני טוען, כך אני חושב. נקודה. כל אדם, כל חבר "בני ברוך" חייב כך לחשוב בצורה החלטית, זהו, אין יותר. מה, אנחנו נחכה שהצרות יתגברו? אתה רואה מיום ליום בכל זאת מה שקורה ועוד יקרה חס ושלום. נשתדל לעקוף אותם.
קריין: 8, מתוך "שפת אמת".
"באמת כח האחדות גדול מאוד לעורר כח השורש מן השמים. אך שצריך להיות לשם שמים. וזה נמצא רק בבני ישראל, שהרי דור הפלגה התאספו כולם ולא עלתה בידם. רק לבני ישראל " חֵלֶק ה' עמו" ניתן כח האחדות, ובבני ישראל נתקיים אח"כ בבניין המקדש. כי ביהמ"ק לא היה בנין עצים ואבנים בלבד. רק שע"י התחברות בני ישראל, שכל איש ישראל יש בו איזה חלק, כמ"ש "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים", ונעשה בנין למטה, ע"י נפשות בני ישראל, וע"י בנין המקדש נתעלו להיות דבקות לנפשות בני ישראל בעולם העליון, כמ"ש "ששם עלו", והרי זה ממש כמאמר "נבנה עיר וראשו בשמים", רק ע"י שהיה לשם שמים, נתקיים בידם."
(ר' יהודה ליב אלתר. שפת אמת, בראשית, פרשת נח)
זה קצת מורכב מה שהוא כותב. אבל שוב, הוא גם טוען בשכוח האחדות בלבד אנחנו יכולים לתקן את הכול.
קריין: 9, מתוך "שם משמואל".
"בזמן שישראל כולם באחדות, אינם מתיראים משום דבר, וע"כ עם עונש הגלות, נספח אליו פירוד הלבבות ושנאת חינם, כי בלי זה, לא היה אפשר להיות גלות כלל. וע"כ ראשית הצרות היתה בשבעה עשר בתמוז, שבו הובקעה העיר, וכענין שפירש"י (מגילה, ב/עב) "שבאין חומה הם מופרדים", והוא ביום שבירת הלוחות ועבודת העגל, וזה גרם שבירת הלוחות, וממנו נסתעף, שנבקעה העיר."
(שם משמואל. פרשת בלק)
קריין: קטע 10, מתוך מהר"ל מפראג.
"על ידי בית המקדש וירושלים נעשו כל ישראל כאיש אחד, לפי שהיה להם מזבח אחד ולא היו רשאים לבנות כל אחד ואחד במה לעצמו, עד שעל ידי בית המקדש היו ישראל עם אחד. וכאשר היה חילוק ביניהם, נחרב המקום שנעשה לאחדות ישראל, ולפיכך על ידי שנאת חינם של קמצא, נחרבה העיר והמקדש."
(מהר"ל מפראג. חידושי אגדות, גיטין נ"ה, ב')
שאלה: על מה צריך להיות מ"ן שלנו?
לחיבור. "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא". אני צריך לגרום לחיבור כדי לתת מקום לבורא להתגלות, ובזה אני עושה לו נחת רוח. כשאני עושה את זה אני נמצא גם בדבקות. מדבקות אני בונה לו נחת רוח. שאני מושך את כל הנבראים, ובזה אני עושה לו נחת רוח. בקיצור, חיבור כדי שהבורא יוכל להתגלות.
אבל את החיבור הזה אנחנו לא מסוגלים בעצמנו לעשות, אנחנו מבקשים ממנו. זאת אומרת, הוא תלוי בנו בבקשה שלנו לבצע את החיבור, ואז אנחנו תלויים בו שיבצע.
תלמיד: לא הבנתי את הסדר.
את הסדר אתה לא מבין, הוא בעצמו לא יכול לעשות את התיקון. הוא לא יכול. איך זה שיעשה את התיקון כדי להתגלות לנבראים בלי הבקשה שלהם, בלי חיסרון מהם? אתה רוצה להשפיע לבעל הבית? אז תשפיע לו בזה שאתה מבקש ממנו שיחבר אותך. אז אתה תוכל לקבל ממנו בעל מנת להשפיע, ואז אתה תוכל בצורה כזאת לבצע את ההשפעה אליו.
שאלה: אנחנו לא סתם חיים בעולם הזה.
באמת?
תלמיד: כן, אני חושב ככה.
אתה זקן, אני סומך עליך.
תלמיד: אבל באמת, איך אנחנו מהמקום הזה שלנו שדורשים חיבור, איך אנחנו מתייחסים עם מה שקורה מסביבנו. הרי פה, לעבודה הזאת דווקא, הפער שאנחנו רואים היום בין העולם הגשמי מה שקורה בו ולאן הוא הולך.
לבין זה שאנחנו יודעים שרק החיבור הזה יעזור, איך אנחנו מחברים את זה? בזה הייתי רוצה שתעזור.
זה מחובר, ועוד איך מחובר.
תלמיד: איך נשתמש בזה פרקטית ממש?
זה משתנה, אתה יכול להשתמש בזה בגלל שכל העולם מביא לך חיסרון. כל העולם מראה לך עד כמה שהמצב הזה הוא הפוך מהתיקון. כל העולם בזה צועק שהוא רוצה שינוי. זה שהם לא יודעים בדיוק איזה שינויים, אבל כולם רואים שחסר. אפילו לעשירים ואפילו לעבריינים ואפילו לא חשוב למי, כולם צריכים תיקון.
תלמיד: לנו זה ברור. אני סתם אגיד לך, אחרי כל שיעור אני שובר את הראש איך אני באמנות מוציא משהו, שאני לא רגע בדת, לא אגע במקום שאנשים ישר יגידו, זו דת, אני לא רוצה לשמוע את זה. זאת אומרת, צריך פה לפתח אמנות.
רגע, כשאתה מדבר על חיבור זו דת?
תלמיד: אבל סתם חיבור אתה אומר, מי ישמע אותך? מה זה? באמת, אנחנו שואלים מה זה.
אז תסביר בעוד כמה משפטים. אלא איך אתה יכול להגיע עוד? אין לנו יותר מה למכור, חוץ משיטת החיבור. וברוך ה', היום בעולם שלנו אנחנו מרגישים עד כמה שהעולם זקוק רק לזה, להבנה הדדית, להכרה הדדית, לאיזה התקרבות הדדית בין בני אדם, בין המדינות, בין העמים. כי אם היינו יותר מחוברים, אתה יודע איזה מקורות כוח, השפע, הכול היה מתגלה? כדור הארץ היה ממש מיד מבריא. כך הוא הולך להרוג אותנו, כדור הארץ, וכך יהיה ההיפך.
מה זאת אומרת? להסביר להם על זה מבחינה מסוציולוגית, פיננסית, אקולוגית, מכל דבר, שאנחנו צריכים להיות מחוברים. אין אפשרות אחרת להינצל.
תלמיד: אני עושה את זה כל הזמן, אני לוקח כל מיני מקרים שקורים עם ילדים, עם כל מיני דברים שקורים לנו בעולם ואומר, חברים, הפתרון הוא אך ורק אם אנחנו נדאג לפחות להתחיל ב"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" אני עושה את זה כל הזמן. יש אנשים שמגיבים לזה טוב, אבל בכל אופן צריך לעלות פה איזו מדרגה יותר רצינית. שאתה אומר, תמשיכו בזה, זה לאט לאט מחלחל.
מה אתם ממליצים, אני אוסר עליכם משהו? אני אפילו לא יודע מה שאתם עושים.
תלמיד: לא שאתה עושה, אלא אני אומר אולי תיתן איזה חידוד שיותר תקלע לנקודה. אני לא יודע איך אפילו להסביר את זה.
אם בא לי איזה רעיון או משהו, או שאני רואה את זה בדברי בעל הסולם, רב"ש, אז אני כותב את זה בטוויטר.
תלמיד: זה מאוד גבוה. מאוד גבוה לאדם מהרחוב.
אני פונה אליכם וקצת לאחרים. אבל בעצם, לתלמידים. אני לא חושב שהאדם מהרחוב אולי קורא את הטוויטר שלי, אני לא יודע, אני לא רואה תגובות. אני אף פעם לא מסתכל על מה שמדברים עלי. זה לא חשוב לי.
תלמיד: המאמץ הזה לצאת מפה, מהמקום שאנחנו סופגים באמת את הדברים, אני חושב, שבנו זה מאוד חי, זה מאוד נמצא ומאמינים בזה עד הסוף. כולם פה הרי עושים, לא סתם באים פה יום יום. זה לא דבר רגיל שמשקיעים בזה. וסך הכול רוצים להגיע לאנשים, לחבר את האנשים שיתחילו להבין שרק זה יכול להציל, זה הפתרון לעולם הזה. אין משהו אחר, זה לא יעזור.
תמשיך להסביר. אין מה לעשות. כי לאט לאט ככה, בהדרגה אנחנו נהיה יותר חכמים, העולם גם כן יתגלגל.
שאלה: אני שמח לבשר על עיתון האומה גיליון מספר 43 גיליון שכולו עוסק בתשעה באב. קודם כל תודה ענקית להמון חברים וחברות שעזרו, זה לא אני, ממש לא. יש פה צוות גדול שנותן מכוחו ועוד הרבה חברים שהולכים לחלק את זה כל אחד פה מכניס את הלב שלו וזה מורגש וגם תודה לעשירייה שכל הזמן מחזיקה אותי באוויר, הם האנשים שנותנים כוח לעבוד.
מה יש לנו בעיתון הזה? שני דברים משמחים. קודם כל העיתון בדרך כלל יוצא שמונה עמודים והפעם מי שעקב אחרי השיעורים האחרונים בשבועות האחרונים שם לב שרב אמר, אולי נכתוב גם את זה, אולי נעשה גם את זה, אולי גם נעשה את זה. אז במקום לצמצם ולבחור רק את התכנים הרלוונטיים החלטנו ללכת על כל הקופה וחבר בליבו הרחב הסכים שאנחנו נדפיס שישה עשר עמודים וזה מה שיש לנו כאן בעיתון הזה, עיתון כפול שכולו עוסק בתשעה באב.
סקירה מהירה מה יש שם. אז השער מדבר בעד עצמו, שהחברה הישראלית כולה קרועה לגזרים וכל מה שחסר לנו זה דבק חברתי לחורבן החברתי שאנחנו נמצאים בו. ובית המקדש כבר חרב אלפיים שנה ואנחנו צריכים לא לבכות על העבר אלא לקום ולהתחבר. חבר כותב פה על הגאווה שקפצה בנו מאז מלחמת ששת הימים ועד ימינו ושאנחנו נמצאים ככה במדרון תלול ברכבת הרים הזאת. ואם לא נדאג לחיבור בינינו ולעולם אנחנו הולכים להתרסק.
וחברה כותבת על הבחירות הסבב השני שיש, זו הזדמנות שנייה לברר בעצם במה אנחנו בוחרים. וחברה נוספת יצאה לראיין הרבה דמויות מפתח בחברה הישראלית בין יוצרים, בין פרופסורים להיסטוריה וכולי שמדברים באמת על הכאב שלהם על החורבן החברתי שיש עכשיו, על זה שאנחנו חייבים להתחיל לפעול באחדות. ויש לנו כתבה של חבר שסוקר את כל התקופה של חורבן הבית שלב אחרי שלב מה בדיוק קרה שם, איך זה מחלחל עד ימינו.
ויש כתבה של הרב שמסבירה על ארבע גלויות וארבע הגאולות לפי חכמת הקבלה מאברהם ועד ימינו. וחבר שמספר את הסיפור על חלון ההזדמנויות ההיסטורי שהיה איך שהגרמנים תמכו ביהודים רגע לפני שכל העסק הפך לשלילי. ויש פה כתבה שמקבילה על כל הסיפור של החרם שמקבילה בעצם על כל תקופה עד כמה שאפשר על גרמניה הנאצית של שנות השלושים לבין המצב שבעולם היום, כתבה מקיפה. וחבר שמדבר על אהבה, על ט"ו באב. וחברה שמביאה קטעים נבחרים על הימים הטובים של ישראל אחרת.
ויש שני ישראלים שחזרו לא מזמן מחו"ל והרגישו את האנטישמיות על בשרם, חבר שהיה באוקספורד, שמענו ממנו את הסיפור כתב לעיתון. וגם זוג חברים שלנו שהיו בצרפת וראו באמת עד כמה היהודים מתכחשים לאנטישמיות שקורת שם. ויש עוד דברים בדרך יש קמפיין אינטרנטי בדרך, אבל זה ניראה לי מספיק בשביל העם זה עיתון מאוד עמוק הייתי אומר, אבל יש בו את כל התורה שלנו על רגל אחת.
תלמיד: אז בעקבות החדשות המשמחות על העיתון הנהדר הזה שבאמת אם כל אדם בישראל יקרא את העיתון הזה זה כבר יהיה גמר תיקון. ויש מאה אלף עיתונים כאלה והחברים שלנו בארץ יעשו כרגיל עבודה נהדרת יגיעו למאה אלף אנשים ומהמאה אלף האלה אולי עוד עשרה אנשים יקראו כל עיתון ובאמת זה יעשה את העבודה כמו שהחבר צעק מאחורה, מה עוד אפשר לעשות? אז אני מזמין את כולם באמת בשבוע עשרה ימים הקרובים שכל אדם מישראל יקרא את העיתון הזה.
נשתדל, נשתדל לחלק את זה בצורה איכותית ובכוונה שלנו מכל הלב.
(סוף השיעור)
-
"איזהו חכם הרואה את הנולד" (תלמוד בבלי, סדר קודשים, מסכת תמיד, דף ל"ב, א' גמרא)↩