חג פסח תשפ"ג

שיעור בוקר 10.04.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "פסח". נקרא קטעים נבחרים מן המקורות. כותרת "ביד חזקה ישלחם". קטע 176.

אנחנו ממשיכים לראות איך ללמוד, איך אלו שרוצים להגיע לגילוי הבורא מתקדמים בדרך, מגלים את עצמם שהם נמצאים בשליטת הכוח ההפוך מהשפעה ובכל זאת מתקדמים. נלחמים עם מה שנקרא "מצרים", שאלה כוחות הקבלה ששולטים על כל אחד ולא נותנים כל כך בקלות להתקדם לעל מנת להשפיע.

ועל זה מספרת לנו התורה על מה שקורה, וכותבים על זה גם בעל הסולם והרב"ש, וגם יתר המקובלים, רק לא בצורה כה בולטת כמו ששני המורים הגדולים שלנו. אז נמשיך ללמוד את זה.

קריין: כותרת "ביד חזקה ישלחם". 176.

"כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות יכולים לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, ורוצה דוקא להדבק בו ית' באמת, ורואה שדוחים אותו, אז האדם אומר, ש"חימה שפוכה עליו", אחרת היו נותנים לו להכנס, אלא ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה', לכן לא נותנים לו להכנס להיכל המלך ולהדבק בו ית'.

נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו, היינו שכבר נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך עליכם". כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך."

(בעל הסולם. "שמעתי". ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה")

כאן מספר לנו בעל הסולם בקיצור על התהליך שיכול להיות ארוך מאוד בזמן, ואדם צריך להבין שכל הדברים האלה הם באים אך ורק ישירות מהבורא. הבורא מתלבש בכל מיני לבושים ואירועים של העולם הזה, ואז הוא רואה כמה התנגדות יש לו להתקרב לבורא, לזהות אותו, להתחבר אליו, ולכן הוא אומר ש"החימה שפוכה עליו", כלומר, שכוחות מנוגדים לכניסתו לרוחניות ממש מתלבשים עליו, תופסים אותו, עוקבים אחריו ולא נותנים לו להיכנס בצורה חלקה ולהתקרב לכוחות ההשפעה, להבין מה שקורה, אלא ההפך, הוא מגלה כוחות שמנוגדים לזה.

הוא מגלה שקשה לו, שהוא לא מבין, לא מרגיש, ויש כל כך הרבה הפרעות ובלבולים גדולים מכל הצדדים. אז מה לעשות? כאן זה הזמן והמקום לגלות שזה מגיע מהבורא ולא מאף אחד אחר. במיוחד זה לא מגיע מהאדם, כי האדם מרגיש שאין לו כוח, אין לו רצון, הוא עייף, ולא כך הדבר. כל הכוחות האלה הם באים ככוחות ההתנגדות להתקדמות הרוחנית ישירות מהבורא, ואת זה הוא צריך לאתר ולהעמיד כך לפניו שהם כאילו האויבים שלו, אבל באמת הם לא אויבים, הם עוזרים לו בזה שהם מתנגדים, ובזה הוא צריך עכשיו לגלות נחיצות יתר להגיע לגילוי הבורא, לחיבור עם הבורא, לכוח השפעה ואהבה, אחרת הוא יישאר כך בין שמים וארץ. זאת אומרת, פעם הוא רוצה להגיע לרוחניות, פעם הוא לא רוצה, וכך הוא יכול לעלות ולרדת, לעלות ולרדת ברצונות שלו, בכוחות שלו המון זמן בלי סוף.

אז מה עושים? מה שיש לו בידיים, זה רק חיזוק מהחברה ופניה לבורא. בעצמו הוא מגלה שהוא לא כל כך יכול לפנות לבורא, לפעמים רק לכמה דקות אבל לא יותר מזה, ולכן רק החברה יכולה להציל אותו מהמצב הזה.

והשאלה איך החברה תדע על זה? הוא צריך לגלות כמה הוא משתדל לרצות להגיע לרוחניות, ומצד שני כמה הוא חלש, אין לו כוח רצון והוא לא יודע מה לעשות ונמצא במבוכה.

המצבים האלה יכולים להימשך שנים. ולכן כאן אנחנו צריכים לראות את החברים שנמצאים במצבים האלו ולהציג לפניהם את העבודה הנכונה, שהיא להתחבר בכוח כמה שאפשר נגד הרצון, נגד העצלות, וחייבים לעשות את זה בכוח למעלה מדעתנו. ולפנות כל הזמן לבורא שיעזור לנו, כמו שכתוב -"הלוואי שיתפלל כל היום". בתפילה הוא מבקש כוחות והבנות, למצב שהוא נמצא ואיך לצאת מזה, ומבקש מהבורא שייתן לו הזדמנות, אפשרות, להתרומם ולהתעלות למעלה מכל מיני מצבים כאלו וככה בצורה כזאת יוכל לצאת מהשליטה של פרעה עליו.

לכן הוא צריך ללמוד מחברים על ידי קנאה, תאווה וכבוד, איך להתקרב לבורא וכך בסופו של דבר הוא מגיע לשלבים הבאים.

שאלה: איך אנחנו יכולים לקצר את הזמן ומה זאת אומרת זמן?

אנחנו יכולים לקצר את הזמן על ידי שאנחנו נתפלל יחד ונבקש יחד כוחות השפעה ואז נתעלה למעלה ממצבנו ונתקרב לבורא. אני יכול לקנות מהחברים כוחות שיש להם וכך אנחנו מתקדמים. כתוב, על ידי חיבור "קנאה תאווה כבוד מוציאים אדם מן העולם" זאת אומרת שאנחנו כן יכולים להשתמש בחברה ובסביבה שנותנת דוגמאות, מגרה אותי, וכך אני מקבל כוחות ויוצא.

קריין: כותרת "משה מכה את המצרי", קטע 177.

""ויך את המצרי", בזה שלא נתן למלא את רצונו ודחה את מבוקשו. וזה נקרא שהמית את מעשה ומחשבה של המצרי הזה, הנכלל בבחינתו בלבו. וכמו כן הנאת השכל היא רק בזה שעושה מה שהוא מבין מה שהוא עושה. ובשיעור שעושה דברים שהם נגד שכלו, שהשכל מחייב אותו אחרת, היסורים שלו נמדדים לפי שיעור ההתנגדות לשכלו.

ובזמן שהאדם הולך למעלה מהשכל, אזי כשיתנו לו את השכל המחייב את כל עבודתו, הוא יכול לומר שמקבל את כל זה עבור להשפיע, כי מצידו הוא יכול לוותר על השכל.

ואז הוא יכול לזכות לבחינת אור האמונה, שיכול לוותר, שאין כוונתו לעצמו, והוכחה לזה שעושה הכל אפילו שהם כנגד השכל. ממילא הוא מוכשר לקבל את אור האמונה, ויכול להיות בטוח שכוונתו להשפיע.

מה שאין כן כשאינו יכול לעבוד בבחינת אמונה, אלא רק מה שהשכל מחייב, היינו לפי הרצון לקבל, ממילא נשאר בתוך הצמצום. לכן צריכים ב' עבודות, היינו מוחא וליבא."

(הרב"ש. 237. "בחינת מוחא וליבא")

שאלה: איך להרוג את המצרי שבי?

זה מה שאנחנו לומדים לאט ולייבא. קודם לאתר אותו שהוא נמצא בי, כי קודם זה היה סתם רצון לקבל. עכשיו זה כבר רצון לקבל שמתגבר וגדל ולא נותן לי להתחבר עם הבורא, ועומד ביני לבורא ואני לא יכול לעשות עימו כלום. בכל המאמצים שלי אני רואה שאין אפשרות להצליח להילחם בו, ואני מרגיש את עצמי חלש.

וכך אנחנו לאט ולייבא מכירים מיהו היצר הרע שלנו המצרי או פרעה. ולאט לאט אנחנו רואים שרק על ידי כוח הבורא כשאנחנו מושכים אותו, מבקשים ממנו, כולנו יחד בעשירייה, ואז במידה שאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו בזה מייצבים כוח השפעה בקבוצה, ועל ידי הכוח הזה אנחנו יכולים יותר לאתר לפחות את המצרי, להתקרב אליו, להיות כנגדו, ואז להתחיל להילחם עימו.

שאלה: זו פעולה הכרחית שצריך להרוג אותו, או שאפשר איכשהו לברוח ממנו, או להתעלם ממנו?

אנחנו צריכים להגיע למצב שהכוח הזה יעלם מאיתנו, ועל ידו, למעלה ממנו, נגיע לכוח השפעה אהבה וחיבור. ובסופו של דבר, גם הכוחות הרעים וגם הכוחות הטובים אם הם מתייצבים יחד ואפילו כבר עוזרים זה לזה, ואז זה כמו שכתוב, "כי מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש".

שאלה: במשך 40 שנה לפני שהתחלתי ללמוד עשיתי הכול עם הדעת ועשיתי רק את מה שנתן לי תענוג. התחלתי ללמוד, ולפי מה שכתוב בטקסט אני צריך לעשות משהו נגד הדעת. איך אני יכול להבין מהי העבודה למעלה מהדעת?

ודאי שאנחנו לא יכולים לעשות עבודה למעלה מהדעת, אנחנו צריכים לקבל כוח כדי לעלות למעלה מהדעת, למעלה מדעתנו, לקבל כוח רוחני, ואז נוכל לעשות איזו פעולה עימו, עם הכוח החדש הזה. אבל לא שהוא נמצא בנו, אנחנו יכולים לחפש אבל לא נמצא בנו את כוח ההשפעה, האהבה מחוץ לנו, שיוצא כלפי הזולת, אלא אך ורק אם אנחנו עובדים יחד בקבוצה ומושכים מלמעלה מאור המחזיר למוטב.

תלמיד: זה משהו שיבוא לי באופן טבעי, אני תמיד צריך לחכות לזה או שאני צריך לעשות איזושהי פעולה ולהבין מה הפעולה הנכונה כנגד הדעת?

הפעולה הנכונה שלנו היא שאנחנו מתחברים ככל האפשר בינינו, עושים פעולות כדי להתקרב בינינו, כדי להיות כאיש אחד בלב אחד, כלומר ברצון אחד, וכך להתקדם בינינו בחיבור, וכלפי הבורא בתפילה.

שאלה: "ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה" וכך הלאה, "אז האדם אומר, ש"חימה שפוכה עליו."" מה זו החימה השפוכה הזו?

זה הכוח של הפרעה מלמעלה.

תלמיד: במה הוא שונה מכל הכוחות שהיו קודם?

כי קודם האדם חשב שהוא בעצמו לא רוצה, אין לו כוח, אין לו רצון והיה משייך את כל הדברים האלה לעצמו, ועכשיו הוא כבר משייך אותם לכוח עליון.

תלמיד: ולמה חימה שפוכה, למה הבורא עד כדי כך כועס?

הוא לא עד כדי כך כועס, על זה עוד נלמד, שבהתנגדות לאדם הבורא מחייב אותו לרצות עוד יותר להגיע לרוחניות.

תלמיד: כלומר רק חימה שפוכה זו התנגדות שמגיעה ישירות מהבורא?

כן.

שאלה: בחברה שלנו יש את האווירה ואת התנאים כדי שאדם יוכל להגיע לעשות פעולה למעלה מהדעת, לבקש כוחות למעלה מהדעת?

כן.

שאלה: כשמקבלים כוחות, התעוררות כזאת, איך להפוך את זה ולהשפיע, איך להשתמש בזה לטובת הכלל, לטובת הבורא?

קודם כל זה על ידי עבודה פנימית של האדם, שהוא רוצה להתחבר עם החברים שלו בלב ונפש כפי שכתוב, ואחר כך בכל מיני פעולות של חיבור שעושים בינינו, בתוך העשירייה. מחוץ לעשירייה עדיין לא למדנו מה לעשות, אבל עוד נלמד. רק על ידי חיבור למעלה מההפרעות, אנחנו מתחילים לגלות את כל התכונות שהבורא רוצה שאנחנו נרכוש.

שאלה: אנחנו טרם קיבלנו את היכולת ממש לקבל על מנת להשפיע ועדיין אנחנו נדרשים לתרגל את זה, על אף שעדיין לא קיבלנו את הכלי הזה, את היכולת הזאת ממש בפועל מהבורא. האם העניין הוא שאולי תוך כדי נצליח לפגוע באיזשהו משהו נכון וכך נקבל את האור החוזר?

את מבולבלת מאוד עם אור חוזר, עם כל הדברים האלה. כדאי פשוט לשבת ולשמוע, ואז לאט לאט הכול יסתדר. מה שלמדת קודם לא חשוב, לא כדאי לערבב עם מה שאת חושבת היום. את הכול צריך לסדר.

שאלה: כשמתגלה אהבת החברים, מה קורה בינינו בצורה פרקטית, מה מתגלה בינינו?

רצון לקבל, רצון להשפיע, התקרבות לחברים, יותר הרגשה עד כמה אנחנו נמצאים קרוב או רחוק מהבורא, כל הדברים האלה נעשים יותר ברורים.

שאלה: האם פעולת הצמצום היא בדעת, האם היא בלב, או בשניהם?

פעולת הצמצום היא בלב. בכלל כל הפעולות הרוחניות הן בלב, אבל כדי להכין אותן שהלב יתחיל לבצע, אנחנו צריכים לעשות הרבה פעולות, אפילו בצורה פיזית, בדיבור, במעשה, ואחר כך הלב שלנו יתחיל לפעול.

שאלה: כשאני לא מסכימה עם מישהו אבל אני מוכנה לוותר לו, אני מרגישה שאני הורגת את המצרי שבי. ואם אני ממשיכה לוותר אבל אני רואה שלא מוותרים לי, זה עוד יותר נוגד את השכל שלי.

אז מה? את רוצה לספר לנו שיש לך אגו גדול?

תלמידה: כלומר, המקום שבו אני פוגשת את הבורא זה הוויתור?

יכול להיות שאם את עושה ויתור, בשבילך זה כל כך נגד האגו שלך, כך שאת מבינה איפה הגבול שלו, איפה הגבול של האגו בינתיים, ושם את משיגה את פרעה.

שאלה: אם הכול בידי הבורא, מה התפקיד שלי פה?

הכול בידי הבורא והכול בידי האדם. בידי האדם זאת תפילה, בקשה, יגיעה, ובידי הבורא זה הביצוע.

תלמיד: אמרת קודם שהלב שלי גם בידי הבורא.

הלב של בני האדם נמצא בידי הבורא, זה נכון.

תלמיד: מי אני?

אתה תדע בעוד הרבה זמן מי אתה.

קריין: 178.

"הקדוש ברוך הוא הבטיח למשה, שהוא יוציא אותם מצרה ראשונה ומצרה שניה. אבל צריכים לדעת, שעיקר היציאה מצרה ראשונה, שהיא יציאה מתאוות גשמיות, שבלי זה אי אפשר להגיע לתענוגים רוחניים. 

וזה משל המדרש על "איש מצרי הצילנו מיד הרועים", היינו זה שהרג המצרי, היינו הסיבה ראשונה, שצריכים גם כן לזכור, אפילו אחר כך, כשבא למצב הב', שהוא הגלות של תענוגים רוחניים, שצריכים לקבל אותם על מנת להשפיע, והגוף לא מסכים. היינו, הרג את המצרי, הכוונה על תאוות גשמיות, הנקרא בחינת "מצרי".

מה שאין כן אחר כך הצרה השניה היא כבר בחינת "ישראל", היינו שיש לו תענוגים רוחניים, ומכל מקום הוא נמצא בצרה, מזה שצריך להתגבר על מנת להשפיע, ושצריך שה' יגאלו גם מצרה זו."

(הרב"ש. 506. "הצילנו מיד הרועים")

שאלה: הצרה השנייה היא לקבל תענוגים רוחניים בעל מנת להשפיע. בעולם שלנו יש דרכים למדוד, יש סרגל עם מידות, סנטימטרים, יש מדחום עם אפשרות למדוד חום. אני לא רואה מהי אמת המידה שלנו, איך אנחנו מודדים שאנחנו מקבלים את אותם תענוגים רוחניים על מנת להשפיע. האם יש דרך שבה האדם יכול לעשות את זה באופן מודע, לדעת שהוא מקבל על מנת להשפיע?

אתה רוצה להעביר את כל התכונות הרוחניות לרגשות גשמיים. אני מבין שזה בטבע שלנו לרצות לקרב אלינו כל דבר כך שנוכל להמחיש אותו, להרגיש אותו בידיים, למדוד, לשקול, אבל זה הולך רק לפי כוח ההשפעה, כשאנחנו מודדים את זה לפי כוח ההשפעה ולא לפי כוח הקבלה.

לכן זה שאנחנו לא מסוגלים עדיין לאתר את הרוחניות ולהגיד שזה יותר או זה פחות, זה מחוסר כלים דהשפעה. ברגע שיהיו לנו כלים דהשפעה ונוכל לקשור אותם עם המצב שלנו, אז נוכל למדוד איפה אנחנו נמצאים, אבל לא לפני זה.

שאלה: מה הקשר בין לדחות תענוגים גשמיים לבין עבודה עם תענוגים רוחניים?

תענוגים גשמיים אנחנו יכולים להרגיש, לקבל, לדחות, לפי הרצון לקבל שלנו. לפי בושה, תאווה, כבוד, אנחנו יכולים לראות כמה אני דוחה, מה יש לי מזה שאני דוחה, עד כמה האגו שלי מרוויח מזה שאני לא קיבלתי וכולי.

מה שאין כן כל התענוגים הרוחניים נמדדים לפי כוח ההשפעה, לא עד כמה אני לא מקבל, אלא עד כמה אני משפיע את התענוגים האלה לסביבה. סביבה יכול להיות אדם אחד, או כל האנושות, או בורא. ולכן כאן ההבדל הוא בכלים, בכמה אנחנו מתקרבים זה לזה, פועלים זה אל זה, זה ההבדל. ואז אנחנו שוקלים גם אותם, ושוקלים אותם בדרך כלל בכלים דקבלה, עד כמה היינו יכולים להתגבר ולהיות למעלה מהכלים דקבלה.

שאלה: איך לעבוד נכון עם תענוגים גשמיים כהכנה לעבוד עם תענוגים רוחניים?

אם אנחנו נכנסים לחברה, וכל העבודה שלנו היא חיבור בינינו, שאין יותר מלהיות קשור עם החברים ובזה לעשות נחת רוח לבורא, אז לפי זה אנחנו יכולים למדוד את הדברים.

תלמיד: למדוד חשיבות זה מול זה?

חשיבות, גודל, עוצמה.

שאלה: לפי מה האדם יכול להתכוונן ברצונות שלו אם הוא כבר לא יכול להבדיל אפילו את האמת מהשקר?

לכן אנחנו נמצאים בעולם הגשמי, שאנחנו יכולים לראות עד כמה אנחנו מתקרבים לחברים, לפחות בצורה הגשמית שאנחנו יכולים לראות, לעשות פעולות אפילו באגו שלנו כדי להתקדם רוחנית, כאילו רוחנית, וכך אנחנו מתחילים את העבודה שלנו, מפני שאנחנו נמצאים בכוונה על מנת להשפיע ככל האפשר בעולם הגשמי. מתחילים כמו אנשים רגילים.

תלמידה: אני פשוט לא מבינה איך להתקדם בעבודה הרוחנית אם אתה מנסה לברר איזשהו רצון ואז זה מתברר כשקר. אתה רוצה לקיים את רצון הבורא, אתה עושה, אבל מתברר שזה בכלל לא נכון.

אבל בינתיים, ביני לביני, אנחנו לומדים. אנחנו לומדים איך יותר נכון לקיים את רצון הבורא, איך יותר נכון להתקרב ולהתחבר בינינו. מה לעשות, אלו החיים שלנו, כך אנחנו עושים בכל דבר בחיים. בהתחלה היינו משחקים בבובות, בנינו בתים מחול, ובהדרגה אנחנו עוסקים בדברים יותר ויותר אמיתיים.

שאלה: את הצרה הראשונה אני מבין ואפילו מסכים איתה, אבל את הצרה השנייה אני לא מבין, מדוע זאת צרה, מדוע להתגבר בעל מנת להשפיע זו צרה שצריכה עזרה מהבורא?

כי אתה לא יכול להתגבר עליה בלי עזרת הבורא.

תלמיד: אבל הוא כותב שיש בה תענוגים רוחניים, זאת אומרת אני כבר נמצא ברוחניות.

כדי לא למשוך תענוגים רוחניים על מנת לקבל, אלא להיות בהם על מנת להשפיע, שהם יהיו באמת רוחניים.

תלמיד: ואיך אני מצליח לצאת מזה? זאת אומרת אם אני מרגיש שאני בתענוג רוחני אז זה כבר מצב שהוא טוב, איך אני יכול לצאת ולמה לצאת בכלל מתענוג רוחני?

זה עוד לא תענוג רוחני מפני שאתה רוצה בינתיים לקבל. זה מין מעבר.

תלמיד: ומה רע בזה?

מה פירוש מה רע? אם אתה תקבל כל מה שאתה חושב אז זה יהיה בעל מנת לקבל, אז זו תהיה ממש קליפה. מה ההבדל בין קליפה לקדושה? שאתה מתחיל לקבל תענוגים רוחניים על מנת לקבל.

תלמיד: ומזה אני צריך גאולה מהבורא.

כן.

שאלה: כתוב "יציאה מתאוות גשמיות בלי זה אי אפשר להגיע לתענוגים רוחניים". מה זה יציאה מתאוות גשמיות?

שאני יכול לעשות כל מיני פעולות למעלה מהתאוות הגשמיות, להתעלות מהן. זאת אומרת, אני לא מביא בחשבון אם טוב לי, רע לי, מה יהיה לי. זה נקרא למעלה מהתאוות הגשמיות.

שאלה: אני יכול להתעלות מעל תאוות גשמיות אם אין לי תענוג אחר במקומן?

אתה מתכוון "המחליף פרה בחמור", שאני מחליף תענוג על תענוג? אז אתה נשאר באותו תענוג גשמי.

תלמיד: יש חשבון כזה שהוא מעל תענוג?

יש חשבון שהוא ביציאה מהתענוג הגשמי.

שאלה: יש כאן בעיה כי לפי החשבונות האלה האדם יוותר על התענוג והוא מוכן גם לסבול ובלבד לקבל את הערכת הסביבה, עד כדי כך.

כן, גם זה נכון. אבל גם זה תענוג גשמי.

תלמיד: אבל אני לא נהנה, אני פשוט רואה שכולם מתלהבים ממה שאני עושה. נניח כמו בדוגמה, אדם נועל נעליים בלי סוליה, הוא סובל, אבל כולם אומרים עליו שהוא צדיק.

איך להרוג את התענוגים האלה? זה בלתי אפשרי אם בעיני הסביבה אתה גדול.

אנחנו לא יכולים להרוג אף תענוג, או שאנחנו מחליפים תענוג אחד בתענוג אחר או שאנחנו מתפללים לבורא שהוא יעזור לנו להתעלות למעלה. וגם אז אנחנו מחליפים תענוג גשמי בתענוג רוחני, אבל הוא כבר על מנת להשפיע.

תלמיד: כל הבירורים האלה של כוונה על כל רצון ורצון, אם אין לנו סביבה מספיק חזקה, גם בעשירייה, זה בלתי אפשרי.

עוד נברר.

שאלה: לפעמים אתה אומר שבסופו של דבר אין גשמיות בכלל, שהכול רוחני. אז מהו המעבר בין גשמי לרוחני?

מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. גשמי זה על מנת לקבל, ובצורה אינטואיטיבית אנחנו נמצאים בזה מהלידה, ורוחניות זה פעולות בעל מנת להשפיע, בכוונה על מנת להשפיע לזולת. והזולת יכול להיות כבר מחוץ לאדם.

תלמיד: זה מורגש כמאבק שאתה לא יכול לתפוס, הוא קורה פתאום ואתה לא יכול לעבוד עימו.

תברר את זה בקבוצה, זה יהיה לך יותר קל. על מנת לקבל ועל מנת להשפיע לעצמי או לאחרים אתה יכול לברר את זה בקבוצה בצורה די מהירה.

שאלה: האם מפגש פיזי של העשירייה הוא מעשה רוחני?

סתם מפגש בעשירייה הוא לא מעשה רוחני. אבל אם הם רוצים להגיע למטרה רוחנית, להתחבר כדי מהחיבור שלהם להשפיע לבורא, אז זה כבר נקרא עבודה רוחנית.

תלמידה: האם הכוונה היא החשובה כאן?

כן.

שאלה: מה זה אומר להרגיש תענוגים רוחניים דרך החברים, איך לעשות חשבון נכון?

את זה אנחנו לומדים בקבוצה בכל שיעור ושיעור, איך אנחנו מסדרים את עצמנו, את הכוונות שלנו, את החיבורים בינינו, כדי שהקשר בינינו יהיה ככול היותר קרוב לעל מנת להשפיע. את זה לומדים בקבוצה בהדרגה.

שאלה: אנחנו עובדים עם הגשמיות והרוחניות, מתבלבלים אבל עובדים עם זה ופונים לבורא. הייתי רוצה להבין מה זה מותרות, גם בגשמיות וגם ברוחניות?

כל מה שיוצא מגדר השפעה לזולת נקרא מותרות.

שאלה: האם האדם צריך לעשות חשבון מה החבר צריך לקבל, להשפיע, ואז לנסות לזהות את החיסרון של החבר ולהשפיע לו?

אם הם נמצאים בקשר ביניהם אז וודאי שהוא צריך לדאוג האם הוא מבין את החבר, האם הוא רוצה להיות קרוב אליו, ואיך הם יכולים להתקרב בצורה הדדית זה אל זה.

תלמיד: האם לנסות להבין את הרצון של החבר, או לנסות לעשות חשבון מה החבר צריך?

יותר טוב לשאול אותו. אנחנו רוצים להגיע בסך הכול למצב שכל הרצונות שלנו יהיו באיזו צורה מחוברים ונמשכים לגילוי הבורא.

שאלה: כשאני משקיע בחברים, דואג להם, איך להבדיל בין אהבה רוחנית לגשמית לחברים?

אני לא חושב שיש הבדל. דאגה לחבר בצורה גשמית ודאגה לחבר בצורה רוחנית זאת אותה דאגה, כי כולה למעלה מהרצון לקבל.

תלמיד: נניח שאני דואג כי יש לחבר בעיות, ואני לא בטוח שזה עניין רוחני.

אני רוצה להתחבר עם החבר, אם רע לו אני רוצה להתחבר לצרה שלו ולעזור לו, להקל עליו את המצב, זה מה שאני משתדל לעשות.

שאלה: הניסיונות האלה לברר ולהבחין מה הכוונה שלי, האם היא גשמית, רוחנית, להשפיע, לקבל, הם כשאני מרוכז בעצמי, בכוונה שלי, אז גם זאת קליפה?

כן, נכון.

תלמיד: זאת ערבוביה ובלבול גדול, זה הכול משחק של פרעה?

נכון.

תלמיד: האם היציאה מזה היא להפסיק להשתדל להבחין מה הכוונה שלי, ולהתרכז בלתת, להשפיע נחת רוח לחברים, להעלות את מצב רוח לחברים?

בסדר, זה לא מפריע אחד לשני.

שאלה: אמרת שכדאי להתחבר עם החבר, להקל על הצרה שלו, שאין הבדל בין דאגה רוחנית לגשמית. לפני זה חשבתי שאני צריך לעזור לו להתחבר עם הבורא, להצדיק אותו, לעזור לו לעבור את המצב שבו הוא נמצא. אפשר לעשות משהו חוץ מהדאגה הזאת? יש לנו חבר בעשירייה במצב מורכב שרק הולך ומחמיר, המצב לא משתפר מבחינה גשמית, מה לעשות?

לדרוש מהבורא שהמצב ישתפר, להוציא את זה מהבורא בכוח.

תלמיד: מה זה אומר לדרוש מהבורא בכוח? כולנו חושבים עליו, מתפללים לבורא. זאת רק מחשבה או דאגה פנימית, או פעולה פיזית שאנחנו יכולים להוסיף?

אם אתם יכולים להוסיף משהו פיזי, תעשו.

שאלה: בקטע 177 כתוב, שהוא הכה את המצרי בזה שלא נתן לו למלא את רצונו ומבוקשו, מה זה אומר שהוא לא נתן לו למלא את רצונו, ולספק את מבוקשו?

שברצון לקבל הוא ראה שאי אפשר להגיע למה שהוא רוצה, ולכן הוא הולך נגד הרצון הזה. זה נקרא ש"הכה את המצרי".

תלמיד: זה הצמצום?

לא, לא כדאי להתבלבל, אני נגד כל החכמות האלה. אומנם כבר שמעתם מה זה צמצום אבל תלכו לפי מה שכתוב.

תלמיד: כתוב, "רק מה שהשכל מחייב, היינו לפי הרצון לקבל, ממילא נשאר בתוך הצמצום." אז מה זה צמצום לפי זה?

"צמצום" אני חייב לעשות על הרצון לקבל שלי כדי להתעלות מעליו, זה נקרא צמצום.

שאלה: בהמשך לבירור על הדאגה לחברים. לפעמים אני רואה מתוך האגו שלי מצבים, אתה רוצה לעזור, אתה רוצה לגשת ואתה רואה שאין למי לפנות. איך חודרים פנימה לתוך חבר שנמצא באיזה מצב ועוזרים לו? יותר נכון, איך חבר יכול להתחיל לשמוע את החברים?

צריך להראות לו שאתה רוצה להיות עימו יחד בכל המצבים שלו.

תלמיד: אתה איתו אבל הוא לא שומע אותך.

אל תשים תנאים, אתה פשוט רוצה להיות עימו בכל המצבים שלו.

תלמיד: איך אני ממשיך מפה?

חוץ מזה אתה לא רוצה יותר שום דבר.

תלמיד: האם על זה כאילו מתפללים? יש משהו שאני לא מצליח לתפוס.

כן. העבודה שלך להיות עימו יחד, זו כבר תפילה.

שאלה: מה זה להרוג את הרצון, אם הבורא הורג את הרצונות שלנו?

לא. את רצונות שלנו אי אפשר להרוג, זה דבר נצחי ואנחנו צריכים להמשיך לחיות איתם. לרצונות שלנו צריכים רק להוסיף כוונה בעל מנת להשפיע. ככל שהרצונות האלו גדולים, גבוהים, ככה יהיה גם בעל מנת להשפיע. לא הורגים שום רצון, רק מפסיקים להשתמש בו.

תלמידה: אז הבורא יכול לקחת מאתנו את הרצון.

כן, ודאי. כמו שאנחנו מקבלים רצונות מהבורא כך גם אנחנו יכולים לאבד אותם.

שאלה: בשלב שבו אנחנו נמצאים – איך לעבוד עם כל הפעולות שאנחנו עושים בקבוצה כדי שהם יהיו עם תכונת ההשפעה?

העיקר להיות מחובר עם הסביבה, פחות לברר בפנים בכל מיני מחשבות, פילוסופיות למיניהן אלא יותר להיות מחובר עם הסביבה. ואז בטוח שתתקדמו נכון.

תלמיד: להיות מחובר פיזית.

במידת האפשר, פיזית, נפשית, אידיאולוגית, לא חשוב איך, ככל האפשר. להיות כאיש אחד בלב אחד.

קריין: כותרת, "הסנה הבוער". 179.

הסנה הבוער

"משה היה מהרהר ואומר, אולי יִכְלו ישראל בעבודה הקשה הזו. כמ"ש, ויַרְא בסִבלותם. לפיכך, ויירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, ויַרְא והנה הסנה בוער באש, והסנה איננו אוּכָּל. כלומר, משועבדים הם בעבודה קשה, אבל, והסנה איננו אוכל, שאינם כָּלים בגלותם. אשריהם ישראל, שהקב"ה הבדיל אותם מכל העמים, וקרא להם בנים. כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם."

("זוהר לעם". "שמות". מאמר "בלבת אש מתוך הסנה", סעיף 396)

זאת אומרת, מדברים על זה שלמרות שיש הרבה כוחות נגד על מנת להשפיע, הכוח על מנת להשפיע - אם כי הוא חלש הוא לא נעלם, לא נכבה אלא ממשיך עד שבסופו של דבר מנצח.

שאלה: למה אי אפשר להשמיד את הכוחות האגואיסטיים, על מה מדובר?

גם את הכוח האגואיסטי, גם את הכוח האלטרואיסטי אנחנו לא יכולים למחוק ולאבד אותם מהעולם, אלא רק לתת לכל אחד שימוש נכון.

קריין: 180.

"הנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוּכָּל. מכאן למדנו רחמנותו של הקב"ה על הרשעים. והנה הסנה בוער באש, לעשות בה דין לרשעים. והסנה איננו אוכל, שאין בהם כלָיה. בוער באש, רומז לאש של גיהינום, אע"פ שהאש נראה למשה שהוא צדיק, מ"מ רומז לאש של גיהינום, לרשעים. אבל הסנה אינו אוכל, שאינו עושה בהם כליה.

("זוהר לעם". "שמות". מאמר "בלבת אש מתוך הסנה", סעיף 389)

זאת אומרת, למרות שהם מאוד מפחדים ומאוד סובלים, אבל כל הסבל וכל מה שהם עוברים מנקה אותם מעל מנת לקבל. זה מה שכתוב בסופו של דבר.

קריין: 181.

"מהו, שנאמר אצל משה, "של נעלך מעל רגליך", אם נעל נקרא שנועל את טענת מרגלים. ולפי זה מה יהיה הפירוש "של נעלך". 

יש לומר, "רגליך" הוא בחינת רגילות, היינו מה שבא לו מצד החינוך. ובכדי שלא יאבד לו החינוך, הוא צריך נעל, מלשון מנעול, היינו לסגור. אבל לבחינת משה, שהוא בחינת תורה, שם להיפוך, מלשון מנעל, היינו ששם צריכים לזרוק הנעלים ולקבל הכול על דרך התורה." 

(הרב"ש. 516. "ענין נעל")

זה קצת עוד לפנינו. עוד לא עברנו את המצבים האלה.

קריין: כותרת "אותות ומופתים", 182.

אותות ומופתים

"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", שבעת ירידתם "לחומר", יכפרו גם בגדלות משה רעיא מהימנא [הרועה הנאמן] וא"כ איך אפשר שמשה יגאל אותם מתחת קליפה רעה וחזקה כזו? לכן מסר השי"ת ג' אותות, שיראה משה לפני בני ישראל, ולימד אותו לסדר אותות אלו לפניהם בזה אחר זה, והבטיח לו השי"ת שיעזור לו מן השמים, שיהיה סיפק בידו להראותם, ואחר שיקבלו בני ישראל ממנו את האותות האלו, יבואו לשמוע בקולו של משה, ואז יוכל לגאול אותם מגלות המר הזה."

(בעל הסולם. אגרת י')

שאלה: מה זה יקום מלך חדש, "מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף"?

זאת אומרת שהרצון לקבל שהיה שולט בבני האדם, השתנה במשהו, התחלף.

תלמיד: אפשר להשליך את זה על החיים שלנו, שמתגלה פה מלך חדש?

לא.

תלמיד: מהם ג' האותות שמתגלות אצלנו?

תראה: "סוד שלושת האותות. אות א' התהפכות המטה לנחש ונחש למטה. אות ב' שבהוצאת ידו ולא מחיקו נמצא מצורעת כשלג ובהוצאת ידו מחיקו הנה שבה כבשרו. אות ג' שבשפיכת מימי היאור ליבשה יהיה לדם."

(בעל הסולם. אגרת י')

תלמיד: איך אפשר להסביר את זה?

זה לא פשוט. אלה ג' דברים שהם למעלה מהטבע, אז תן לנו להתקדם לקראת זה.

תלמיד: זה יכול לקדם אותנו בעבודה הרוחנית אם משתמשים באותות האלה?

זה נמצא לפניך? על מה אתה מדבר?

תלמיד: זה מה שאני שואל.

ודאי שלא. איך אתה שייך לאותות האלה? הם למעלה מהטבע, האם אתה שייך לכוחות שלמעלה מהטבע?

תלמיד: כרגע לא.

אז חכה.

תלמיד: צריך להתקדם באותות האלה?

כן, ודאי. בלי זה אתה לא מגיע ליציאה ממצרים.

שאלה: העבודה המרכזית שלנו היא עבודת הכוונה וככל שאתה מתקדם אתה רואה שכל פעולה וכל חשבון הם רק למען עצמך. אם אני מבין נכון, בסופו של דבר לאט לאט על ידי השפעה על הרצון לקבל הזה כן מגיעים להשפעה. איך ועם מי אפשר לקבוע את אותו רגע שבו יש חילוף כוונות?

יש לך קבוצה וביחס אליהם אתה יכול להרגיש, איך אתה מתייחס אליהם. האם כדי שיהיה לך טוב או כדי להציל אותם, לדחוף אותם קדימה ואתה ככוח הדוחף, כמנוע של הקבוצה שעובד רק בשבילם כדי לקדם אותם לבורא. מה זה לבורא? ככל שתגרום ליותר חיבור ביניהם והם יתקרבו למרכז העשירייה, כך הם יהיו יותר קרובים לבורא כי הוא נמצא במרכז העשירייה.

תנסה לבנות מערכת כזאת ותראה שהכול נמצא קרוב אליך, בידיים שלך, ואתה יכול כבר עכשיו להתחיל לממש את זה.

שאלה: נאמר "ויקם מלך חדש שלא ידע את יוסף", משתמע שלפני כן היה מלך שכן ידע את יוסף?

יכול להיות. יכול להיות שיוסף היה נסתר ואז לא הייתה בעיה, ידע או לא ידע.

תלמיד: זה נשמע כאילו היה קודם מצב מתקדם יותר ואחרי כן הייתה התדרדרות?

כן, במשך הגלות זה נראה לנו כמצב מתדרדר.

תלמיד: אנחנו לא מתקדמים, אנחנו מתדרדרים?

לא, אנחנו מתקדמים לקראת המטרה, עם זאת יכול להיות שאנחנו מתדרדרים בעינינו, כי אין לנו כוח להתמודד עם הרצון לקבל. אבל בהתאם לכך, אנחנו יותר ויותר זקוקים לעזרת ה'.

שאלה: כשהמטה הופך לנחש והנחש הופך למטה, מה זאת אומרת בדיוק?

תלוי איך אנחנו משתמשים ברצון לקבל שלנו, על מנת לקבל או על מנת להשפיע. בזה הוא הופך או למטה או לנחש, או שהוא הורג אותנו או מציל אותנו. ונחש זו דוגמה מאוד בולטת, מכל חיות הטבע הרעל שלו יכול להיות או תרופה או סם המוות.

תלמידה: מי יכול לראות את האותות?

אלו שנמצאים במסגרת אותות ומופתים. זה לא האנשים הרגילים. צריכים להיות בכל הכוח המשפיע ובכוח המקבל ואז יכולים להשתמש בשניהם, גם באותות וגם במופתים.

תלמידה: האותות האלה הגיעו כדי להראות משהו לעם.

נכון.

תלמידה: כלומר, מי שיכול לראות את האותות יכול גם להעביר אותם כדי לקדם אחרים?

כן. יש אותות, ואחרי זה מטה ועוד כל מיני סימנים.

שאלה: האם זה לא אומר שזה נפרט על ידי המסך? אפשר לחלוק מסך משותף?

אין אפשרות כזאת להתחלק במסך עם מישהו אף פעם. אפשר לכסות חבר במסך שלך, להגן עליו. יש כאלה אפשרויות לפעמים. בגדול, עוד מוקדם לנו לדבר על זה.

שאלה: יש לי רצון לקבל על מנת להשפיע ואני מקבלת בו תענוג. האם זה תענוג אגואיסטי?

המטרה היא שיהיה לך טוב או לחבר טוב?

שאלה: שלחבר יהיה טוב.

העיקר שלו יהיה טוב.

שאלה: האם זה נכון לבקש שאנחנו נאבד את הרצונות לקבל ושהבורא ייקח אותם?

בשביל מה הוא צריך לקחת אותם? הבורא לא צריך לקבל מאתנו שום דבר, הוא צריך רק לקבל מאתנו נכונות לקבל את האור העליון כדי להתקרב אליו להשתוות הצורה.

שאלה: האותות הם עזרה מהבורא מלמעלה לאותו אדם שרוצה לשמוע?

כמובן.

תלמידה: והם כבחינת מעבר עבור האחרים?

כן. ברוחניות כול מה שאנחנו מקבלים אנחנו בעצם מעבירים לאחרים. אם זה נגמר בנו אז אנחנו לא מקבלים. המערכת הרוחנית בנויה בצורה כזאת שאני מקבל רק בתנאי שאני מעביר הלאה.

שאלה: קודם החברה שאלה האם זה נכון לבקש שלא יהיה לי רצון לקבל, שהבורא יעלים את הרצון לקבל שלי?

זה נכון?

תלמידה: כן.

זאת אומרת, מה היא אמרה?

תלמיד: האם זה נכון לבקש שהבורא פשוט יעלים את הרצון לקבל שלי כך שלא יהיה לי רצון לקבל?

ומה אני מרוויחה מזה? אני נמחקת בכלל מכלל האנושות. לא קיימת, לא ברוחניות, לא בגשמיות.

תלמיד: אז אם כך, מה צריך לבקש?

לא שהבורא ימחק את הרצון לקבל, שיעזור לי לתקן אותו, לעשות מהרצון לקבל שלי מה שדומה לו, זאת אומרת, בעל מנת להשפיע, ואף על פי שהוא הפוך מהבורא, אבל הוא יעבוד בדומה לבורא. זו כל העבודה שלנו, זה כל התיקון שלנו.

שאלה: כשאדם נמצא בכוונה לעצמו אז כל מה שהוא עושה גם כשהוא נמצא כביכול בדרך הרוחנית לוקחת הקליפה?

כן.

תלמיד: וכשהבורא מחליף לאדם את הרצון לקבל בלהשפיע אז כל מה שהקליפה לקחה יתהפך לכלי דהשפעה? האם אני מבין נכון, שבין שני המצבים האלה נמצא המדבר?

לא כתוב כך. אני לא יכול להגיד. כל העבודה של האדם נמצאת שם, כן. "חיל בלע ויקיאנו".

שאלה: האם המטה הוא הכוונה?

כן.

שאלה: האם נכון להבין שלמרות שיש לפנינו עבודה קשה בהתגברות על הקשיים הגשמיים והרוחניים, ואפילו שקראנו שכאן הם איבדו את האמונה במשה, ועם כל זה הסנה הוא לא עוקל, כלומר, יש פה איזו מידה של אופטימיות. האם יש בנו איזשהו רשימו של הביטחון הזה שנוכל להתגבר על כל הקשיים האלה?

כן. ודאי.

תלמידה: כלומר, נצליח?

אנחנו קשורים לבורא, ולא מתנתקים ממנו. ו"הסנה בוער בקוצק", כמו שכתוב. הסנה בוער מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, הסנה עדיין בוער כל עוד אנחנו לא מנצלים את כל האגו שלנו לעל מנת להשפיע.

שאלה: על הרצון לקבל אני יכול להישען כדי להתנגד לו בשביל לעבור לרצון להשפיע, כמו שנשענים על קיר בצורה כזאת?

זה נקרא "צמצום". שאתה לא רוצה להשתמש ברצון לקבל.

תלמיד: אז אני משתמש בו, אני נשען עליו כדי שהוא יהווה לי התנגדות.

אז זה כבר לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: כתוב, "ואחר שיקבלו בני ישראל ממנו את האותות האלו, יבואו לשמוע בקולו של משה, ואז יוכל לגאול אותם מגלות המר הזה." מה זה נקרא ש"יבואו לשמוע בקולו של משה"?  

ישמעו מה שהוא אומר. הקול של משה זה קול האמונה. יקבלו כוח אמונה. יתעלו מעל לרצון לקבל שלהם ויוכלו לצאת מהגלות. מהגלות יוצאים רק על ידי אור האמונה שמעלה אותם.

שאלה: האם בסופו של דבר אנחנו מקבלים תענוג מהשפעה כמו בסיפור על בעל הבית והאורח, כשבעל הבית משרת את האורח?

זה סוג תענוג אחר. זה סוג תענוג שאני מרגיש כמו הבורא שנותן לכולם ועכשיו גם אני כמוהו. אומרים שזה תענוג שהוא פי תר"ך פעמים גדול יותר מהתענוג מקבלה, אבל את זה אי אפשר סתם להכפיל.

שאלה: מה הם אותם אותות שאנחנו לומדים שצריכים לעבוד מעל לדעת, ואני לא צריך שום אות כדי לעבוד?

בחלק הבא של המאמר "מטה ונחש" שם נדבר על זה.

שאלה: האם צריך להסתנכרן ולנסות כאילו להיבלע אל תוך מערכת ההשפעה הזאת, שתשתמש בי בשביל מימוש מטרת הבריאה? האם זה המסר של הקטע?

לא, אל תחשבו שיש כאן פעולות שרוצים לעשות עליכם בלי ידיעתכם, כעונש או כמשהו אחר, לגמרי לא. אלא אנחנו צריכים ללמוד איזה מערכות אנחנו מקבלים כדי להיכנס לרוחניות.

תלמיד: איזה הרגל צריכים לפתח?

אתם תקבלו הדרכה בהקדם, אל תדאגו, יהיו לכם את כל הכלים. בינתיים מה שיש זה מה שאנחנו לומדים.

קריין: קטע 184.

""ויען משה ויאמר, והן לא יאמינו לי וכו'. ויאמר אליו ה', מה זה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה ויהי לנחש. וינס משה מפניו" (שמות ד'). 

ויש לפרש, שאין יותר מב' מדרגות: או קדושה, או ס"א. ומצב של בנתיים אין. אלא, מאותו המטה בעצמו נעשה נחש, אם משליכין אותו לארץ."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

שאלה: בקטע 183, בסימן השני, "שבהוצאת ידו ולא מחיקו", האם המצב הזה מייצג את בחינה ד'?

בינתיים לא כתוב על זה.

שאלה: מהו המטה שמשליכים אותו על הארץ והוא נהפך למשהו אחר?

למטה מהדעת, למעלה מהדעת, זה תלוי איך מקבלים את כוח ההשפעה ואת כוח הקבלה.

תלמיד: אני שואל כי קודם אמרת שצריך לנצל את כל האגו שלנו על מנת להשפיע, מה זה כל האגו שלנו?

כל הרצון לקבל שעכשיו בינתיים הוא בעל מנת לקבל נצטרך להפוך אותו לעל מנת להשפיע.

תלמיד: אבל בינתיים מה אני עושה עם האגו הזה?

בינתיים תשתמש בו ככל שאתה יכול, בחלק כן ובחלק לא.

תלמיד: צריך להשתמש עם האגו הזה או שצריך לבטל אותו?

אתה לא יכול לא להשתמש, אתה חי בו, איך יכול להיות שלא תשתמש בו?

תלמיד: איך אני מתעלה מעל האגו שהוא עושה לנו רק צרות?

האם אתה מתעלה מעליו?

תלמיד: קשה לי מאוד להתעלות מעליו כי אני רואה מסביב את הכאוס שיש.

אז מלמדים אותך איך להתעלות מעליו.

תלמיד: איך, על ידי ביטול?

על ידי החברים.

תלמיד: האם אני עושה את זה בעשירייה שלי?

כן.

תלמיד: ואיך העשירייה יכולה להשפיע על הסביבה עם כל מה שרואים מסביב היום, עם כל הכאוס הזה, עם כל האגו שיש לכל אחד באופן אישי?

אל תוציא אותנו לפוליטיקה, אנחנו לא רוצים לדעת על זה, אנחנו רוצים לדעת איך מתחברים נכון בעשירייה בלבד.

תלמיד: האם בעשירייה עצמה אפשר לבטל את כל הכאוס החיצוני?

לא יודע, זה לא מעניין אותי.

שאלה: למה כתוב שאין מצב ביניים? כשהם יוצאים ממצרים הם לא נכנסים ישר לארץ ישראל, יש מדבר שהוא מצב ביניים.

אבל כלפי האדם זה או קליפה או קדושה. אתה יכול להגיד שיש מצבים שבהם הוא לא מרגיש כלום, אבל בכל זאת זה או קליפה או קדושה.

תלמיד: אנחנו הרי נמצאים במצב ביניים, בין רצון לקבל לרצון להשפיע.

זה לא בדיוק. אתם נמצאים בהליכה, רק אתם עדיין לא מבחינים בהליכה הזאת לאן, איך וכמה אתם מתקדמים.

תלמיד: אנחנו בהכנה למצב חדש אבל לא במצב ביניים.

כן.

קריין: קטע 185.

"אמר הקב"ה למשה (שמות, חמישי) "ויאמר אליו ה', מזה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה, ויהי לנחש. וינס משה מפניו". ואמר, שידים של משה נקראים בחינת אמונה. וזה הוא בחינת מטה בחשיבות. כי האדם משתוקק רק לידיעה, ובמקום שהוא רואה, שמצד השכל אין הדבר הזה, שהוא רוצה להשיג, אין לו שום מציאות להשיג את הדבר. כי הוא טוען, שכבר הוא השקיע בעבודה זו, שנוכל לעשות הכל לשם שמים, הרבה יגיעה, ולא זז כמלא הנימא. אם כן, הגוף אומר לו, תייאש עצמך מדבר זה, ואל תחשוב, שיהיה פעם, שאתה כן תוכל להשיג אותה. לכן כלך מדרך הזה. אז אמר לו הקב"ה, השלכהו ארצה, היינו שכך אתה תעשה לפני העם ישראל."

(הרב"ש. מאמר 35 "חמשה עשר באב" 1986)

שאלה: למה הבורא אומר לו להשליך את המטה לארץ? מה התועלת בזה?

את אותו עיקרון שהיה לו הוא יזרוק עכשיו על הארץ ולא יכבד אותו בצורה שהוא נמצא בו.

שאלה: אם אני מבינה נכון, כשאני מחזיקה את המטה זו אמונה למעלה מהדעת, וכשאני זורקת אותו לארץ זה מתחת לדעת וזה הופך לאגו. כלומר אני חייבת לרדת מתחת לדעת כדי לעורר סכנה יותר גדולה מצד פרעה כדי שמשה יעבוד.

בסדר.

שאלה: נניח שכולנו יחד כקבוצה מחזיקים את המטה בידנו, מה זו היד הזאת שמחזיקה את המטה בקבוצה? מה מחזיק את המטה הזה?

הרצון להגיע למטרה. אני חייב להחזיק את המטה כי בזכותו אני מגיע למטרה, אבל עם זאת אני צריך להבחין אם אני הולך נכון או לא הולך נכון. זה תפקיד המטה, למשוך אותי למטרה ממש.

תלמידה: יש לנו הרבה ידיים, אנחנו מחבקים זה את זה, אבל אני רוצה להבין איך עובד חוק הערבות, איך אנחנו מחזיקים את המטה הזה יחד?

אני מרגיש את עצמי כנציג מצד הקבוצה ומחזיק את המטה עבור כל הקבוצה.

תלמידה: האם אפשר לומר שהמסירות שלי לקבוצה היא החזקת המטה?

כן, במילים כאלה.

שאלה: במהלך הכנס אני מרגישה שנאה ביחס לכל מיני רגשות בקבוצה. בשכל אני מבינה שזה בלתי נמנע ואני מנסה להתקרב לקבוצה באמצעות פעולות, אבל שני הכוחות נשארים. מהו הניצחון? על מה אני צריכה לבקש?

את צריכה לבקש רק על דבר אחד, על חיבור. כולנו יחד חייבים להתחבר בלב ונפש ככל האפשר, ובקשר בינינו שם אנחנו נמצא את כל ההבחנות העליונות, הרוחניות. זה לא יהיה תלוי ברצון לקבל אלא רק באהבה.

שאלה: מה זה אומר שמשה ברח מהנחש?

הוא פחד שהנחש יאכל אותו, ינצל אותו. זהו הרצון לקבל, שאם לא מחזיקים אותו נכון ועובדים עימו, משתמשים בו על מנת להשפיע, אז הנחש הזה גורם נזק, מביא מיתה.

תלמיד: משה הוא תכונת הקשר עם הבורא, כלומר הכוונה על מנת לקבל מזיקה לקשר עם הבורא.

נכון.

תלמיד: האם הפעולה היחידה כאן היא להרים שוב את המטה?

כן.

שאלה: נראה שהבורא משתמש בפרעה כאמצעי לקדם אותנו, וקראנו גם שהוא שולח חימה שפוכה כעזרה לקדם אותנו. האם זה מה שאנחנו צריכים ללמוד לעשות בעשירייה, לדוגמה אם חבר יוצר בעיה או קושי? כי זה גם יכול להיות מסוכן.

כן, ודאי. אתה צודק.

שאלה: מה זה אומר שבפעולה להפוך מטה לנחש ישראל האמין למשה?

כי הוא יראה שהמטה כשהוא מטה זו דרך שאפשר להגיע לבורא, ומטה שהופך לנחש הוא ההיפך.

שאלה: מטה זה משהו שאדם נעזר בו, הוא מביא לו תועלת, ונחש זה משהו שמזיק לו, שמסוכן לו. האם יהיה נכון לצמצם את כל המשל הזה כך שמעל הדעת = מטה, תועלת, ובתוך הדעת = נזק?

שיהיה כך בינתיים, זה לא כל כך פשוט.

שאלה: המצב של משה והמטה התחיל אחרי שפרעה מקבל את משה. מה שכנע את פרעה לקבל את משה?

פרעה מקבל את משה מפני שהוא מכיר את משה, הוא יודע שמשה הוא כוח מאוד חשוב, הוא הראש של כוח ההשפעה, ואם אנחנו המצרים נשתמש בו, אז נוכל להפוך את הכוח הזה למשפיע על מנת לקבל, ואז כל על מנת לקבל יהיה שלנו. ולכן כדאי לו שוב ושוב לדבר עם משה.

תלמיד: איך שני כוחות הפוכים באים זה מול זה?

שניהם משתמשים ברצון לקבל, וביניהם יש רק הבדל במטרה, או לנצל את המטרה, לנצח אותה, או שלא. כלומר באיזו צורה להשתמש בכוח הקבלה, או על מנת לקבל או על מנת להשפיע.

תלמיד: איך אני יכול להשתמש ברצון לקבל שלי על מנת להשפיע?

תחשוב על החברים.

תלמידה: משה הוא תכונת האמונה בתוכנו. כלומר כשהבורא מבקש ממנו לזרוק את המטה זו בדיקה שהוא עושה למשה, והוא בודק אם משה שלנו יברח. כלומר הבורא שולט על האמונה שלנו.

ודאי.

שאלה: האם זה אותו הדבר כמו שהוא דוחה אותנו ביד חזקה?

כן.

תלמידה: האם זה ימשיך עד היום האחרון של הדרך שלנו?

את זה עוד נלמד. יש עוד מצבים.

שאלה: אם יש רק שני מצבים ברוחניות, קדושה או סטרא אחרא, ואנחנו לא נמצאים באף אחד מהמצבים האלה, אז באיזה מצב אנחנו נמצאים?

אנחנו נמצאים בבחירה לאיזה מצב משניהם ללכת. זה נקרא "בחירה חופשית".

קריין: קטע 186.

"ענין השאלה: "מה זה בידך?" כי יד פירושו השגה, מלשון "כי תשיג יד". מטה. היינו שכל השגותיו בנויים על בחינת מטה בחשיבות, שהוא סוד אמונה למעלה מהדעת.

שבחינת אמונה נבחן לעיני האדם לבחינת מטה בחשיבות, לבחינת שיפלות. ואדם מחשיב את הדברים שמתלבשים בתוך הדעת. מה שאין כן, אם השכל של האדם אינו משיגו, אלא שהוא מתנגד לדעתו של האדם, והאדם צריך אז לומר, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות מהדעת שלו, נמצא שמשפיל אז דעתו, ואומר, מה שהוא מבין בתוך הדעת, שהוא מתנגד לדרך ה', אז האמונה נמצא אצלו למעלה בחשיבות מהדעת שלו.

כי כל השכליות, שהוא בסתירה לדרך ה', הוא שהשכל הזה כלום לא שוה, אלא "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". היינו, שמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה. זה נקרא, שהולך למעלה מהדעת. וכך נראה להאדם לבחינת שיפלות וקטנות."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

שאלה: איך אנחנו יכולים למלא את המצברים באמצע הכנס? איך לחדש את הכוחות שלנו?

רק על ידי הפסקה עם שירה, עם מזון, כשיש הפסקות ארוכות אתם יכולים לברוח לים, מי שמסוגל להיכנס לים כי עדיין קר, והעיקר מהחברים.

תלמיד: השאלה איך לחדש כוחות גם בזמן השיעור?

בזמן השיעור אני מסתכל על החברים וזה ממלא אותי בכוח, כי אני רואה כמה השיעור הזה והנושא הזה מכבידים עליהם, אבל בכל זאת הם מתעוררים, מתגברים, עושים כל מיני פעולות כדי לא להוריד את עצמם מתשומת הלב לנושא השיעור. דווקא זו העבודה, להתנגד לזה שאני מאבד את קו השיעור.

תלמיד: לפעמים אנחנו רואים שגברים יותר אקטיביים ולפעמים נשים יותר אקטיביות, גם אתה אומר כך. האם בדרך לתיקון זה משנה מאיפה נובעות השאלות?

לא, כל אחד מוסיף לאחרים. אומנם אני רואה שנשים הן יותר אקטיביות, וזה תמיד כך, אבל זה בטבע.

תלמיד: ואיך גברים יכולים להיות יותר אקטיביים, ערניים? מה יכול לעורר שם את הרצון?

אולי תשירו. אני לא יודע מה לעשות.

שאלה: אותה שאלה מזווית הפוכה. אנחנו מגיעים ואנחנו מתמלאים בזמן השיעור, ואני לא מוצא דרך איך דווקא להתרוקן, לרוקן את הכלים ולחדש אותם.

מה אתם ממליצים, איך להתרוקן? איך לשפוך לאחרים ושוב להתמלא? אני מבין שזאת בעיה.

שאלה: אם יש רק מצב של קליפה וקדושה, מה זה המצב שאדם לא רוצה לעבוד למען עצמו אבל עוד לא יכול לעבוד למען הבורא?

במקרה כזה הוא עובד למען החברה, משתתף עם כולם בצורה פיזית.

שאלה: איך נרכוש כוח אמונה?

את זה הבורא נותן. כוח אמונה הוא כוח עליון שהבורא נותן לאדם ברגע שהאדם מוכן לקבל את כוח האמונה ולהשתמש בו נכון.

תלמיד: האם אנחנו מוכנים יחד או לחוד?

יש מספר אנשים שמוכנים, אבל יחד עדיין לא, אתם עדיין לא מחוברים. אתם לא מספיק שמחים מזה שיש לכם אפשרות לחיבור, שאתם יכולים להיות יחד ולהתחבר, להוציא מעצמכם כוח השפעה ולהתחבר עם החברים ובכוח ההשפעה המוגבר להתקרב לבורא. אתם מסתכלים עליי ומחכים שאני אעשה משהו, אני לא יכול לעשות בזה שום דבר.

סדנה

איך ליצור שמחה מתוך החיבור שיש לנו בהתאספות כאן? איך נשמח מהחיבור בינינו בהתאספות שלנו כאן?

*

(סוף השיעור)