שיעור בוקר 20.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להתחזק באמונה וביטחון בדרך – קטעים נבחרים מן המקורות

אין לנו כל כך הרבה חומר על זה, כלומר יש אבל הוא תמיד לא מספיק מפני שהנושא עצמו מאוד חשוב - איך אנחנו יכולים להיות בהרגשת הבורא בכל דבר שקורה לנו, בביטחון שזה הוא עושה ולא משהו או מישהו אחר, זה לא ניתן לבני אדם, אלא בכל מקום שורה כוח עליון ואין עוד מלבדו. זה הנושא של השיעור שלנו ואנחנו צריכים להתחזק בזה יותר ויותר. דווקא דרך אמונה וביטחון מגיע האור העליון, הוא מתלבש בכלי של ביטחון.

קריין: להתחזק באמונה וביטחון בדרך, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 1.

"הנה אמונה, ובכלל זה בטחון, נותן לנו, שקודם כל צריכים להאמין על המטרה, שהוא להטיב לנבראיו. כמו כן צריכים להאמין על בטחון שיכול להבטיח לעצמו, שגם הוא יכול להגיע להמטרה, זאת אומרת שמטרת הבריאה הוא לאו דוקא לאנשים יחידי סגולה, אלא שהמטרת הבריאה, שייכת לכל הנבראים, בלי יוצא מהכלל. ולאו דוקא אנשים בעלי כשרונות, וגבורי כח, היינו שיש להם כח התגברות אמיצי לב, וכדומה, אלא שזה שייכת לכל הנבראים."

(הרב"ש. מאמר 6 "אהבת חברים - ב'" 1984)0234

יש את מטרת הבריאה, היא שייכת לכל הנבראים, כולם צריכים להגיע אליה. יש כאלה שמגיעים על ידי הדחייה כשהבורא נותן להם דחף לשם, ויש כאלה שיכולים להתקדם לזה על ידי שהבורא רק מעורר אותם והם כבר משתוקקים, מגיעים ומפתחים לעצמם חסרונות להשיג את מטרת החיים, את מטרת הבריאה וכך הולכים קדימה. אבל בסופו של דבר ודאי שכולם צריכים להגיע לזה, רק אנחנו מדברים על כוח אמונה וביטחון שעוזרים לנו להגיע למטרת הבריאה בעצמנו, אפשר להגיד כך. הבורא ודאי שנמצא מאחורי הקלעים, אבל אנחנו יכולים להתקדם לזה כמעט לבד, לעורר את הבורא, לעורר את עצמנו ולקרב את עצמנו למטרה.

קריין: שוב קטע מס' 1.

"הנה אמונה, ובכלל זה בטחון, נותן לנו, שקודם כל צריכים להאמין על המטרה, שהוא להטיב לנבראיו. כמו כן צריכים להאמין על בטחון שיכול להבטיח לעצמו, שגם הוא יכול להגיע להמטרה, זאת אומרת שמטרת הבריאה הוא לאו דוקא לאנשים יחידי סגולה, אלא שהמטרת הבריאה, שייכת לכל הנבראים, בלי יוצא מהכלל. ולאו דוקא אנשים בעלי כשרונות, וגבורי כח, היינו שיש להם כח התגברות אמיצי לב, וכדומה, אלא שזה שייכת לכל הנבראים."

(הרב"ש. מאמר 6 "אהבת חברים - ב'" 1984)

את זה צריכים לקבל ולהתחזק. מי שמגיע לו להגיע למטרה כבר עכשיו הוא מרגיש שיש לו שייכות לזה, ואז יש לו שני דברים – אמונה שמטרת הבריאה קיימת, ושעליו להשיג ביטחון כדי להתקדם לזה. כך אנחנו יכולים כל פעם לעורר את עצמנו ולהתקדם. ודאי שהכול תלוי בסביבה, העיקר הוא הסביבה.

שאלה: אמונה היא הרגשה, איך מפתחים ומחזקים אותה כל הזמן שהיא ממש תחיה בתוכנו?

על ידי התמדה, ספרים וחיבור עם החברים, על ידי זה אנחנו רוכשים כוח ביטחון להגיע לאותה מטרה שהבורא הציב לנו. יש לנו אמונה שיש מטרה ואפשר להגיע אליה, וביטחון הוא כוח שאיתו אנחנו יכולים להשיג את אותה מטרה. לכן יש כאן שני דברים, הראשון הוא האמונה והשני הוא הביטחון, על שניהם צריכים לעבוד, ואת שניהם צריכים לפתח בתוך הקשר בינינו, "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: אנחנו רואים גם מהניסיון וגם מהרבה כתובים שהמטרה היא רק עבור אחד מאלף, רק אשר סבלנותם עמדה להם, ופה הוא אומר שהמטרה היא לכולם ללא יוצא מן הכלל.

ודאי שהיא לכל הנבראים, "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", "ונהרו אליו כל הגוים", יש הרבה פסוקים. ודאי שהמטרה היא לא לאיש אחד או לאומה אחת.

תלמיד: אמונה וביטחון נשמעים כמו שני דברים הפוכים.

ודאי שהם לא אותו דבר. אמונה אני מקבל כביכול מהחיים, וביטחון אני צריך להשיג בעצמי. אבל גם אמונה וגם ביטחון אני מפתח בעיקר בקבוצה, בעיקר מהסביבה.

תלמיד: העניין של האמונה הוא ללכת בעיניים עצומות, אנחנו תמיד אומרים אמונה למעלה מהרצון. במה אנחנו צריכים להתחזק?

אנחנו צריכים להתחזק בביטחון כדי להשיג את המטרה. ביטחון הוא כוח שנותן לי התקדמות. אמונה היא ראייה קדימה כביכול של אותה המטרה העתידה שאני יכול להשיג. ככל שאני מתקרב, אז אמונה וביטחון עוזרים זה לזה, מקושרים זה לזה, וכך אני תופס בסופו של דבר את מטרת החיים כאמונה שלמה וביטחון שלם.

שאלה: החבר דיבר קודם על הרגשה, ואני רוצה לדעת אם זו הרגשה או שאני עושה החלטה, לוקח כחוק את מה שכתוב?

כל מה שאנחנו צריכים כדי להתקדם ברוחניות לא קורה לפי החלטה, שכך כתוב ואני מקבל, אלא זה לפי הקבלה, עד כמה אני מקבל את הדבר הזה בלב ובמוח שלי וכך אני מתקדם, עד כמה אותה מטרה מתלבשת עלי יותר ויותר.

שאלה: מקור הביטחון נראה מובן. מהו מקור האמונה?

זה ניצוץ שיש בלב האדם שמושך את האדם קדימה למטרת החיים, למטרת הבריאה, לגמר תיקון, הכול אותו דבר. יש לנו נקודה שבלב שהיא קשורה לאותה מטרה או לאותו המצב הסופי שאנחנו צריכים אליו להגיע, ואנחנו לא יכולים להתנתק ממנו כי משם אנחנו באים וכביכול "יורדים" לעולם הזה, לכן לשם אנחנו משתוקקים. יוצא שיש לנו בלב כבר את תחילת הסוף, ואנחנו צריכים רק לכוון את עצמנו לזה יותר, לגבש כוחות ולהתקדם צעד אחר צעד.

תלמיד: ומה תפקיד העשירייה, החברים, איך הם יכולים לעזור לי?

צריכה להיות תמיכה הדדית בעשירייה, ולא רק תמיכה, כי תמיכה היא כביכול שהוא לחוד ואתה לחוד, אלא אחר כך אנחנו מתחילים להתחבר כאיש אחד בלב אחד וכך משיגים את המטרה. בחיבור שלנו אנחנו משיגים מה זה להיות מחוברים כעשר ספירות בפרצוף אחד. אף אחד לא יכול להתחבר לאחר, הבורא שבר בינינו את כל הקשרים על מנת שנתקשר רק בהשפעה הדדית, זאת אומרת כל אחד הוא פרצוף קטן שבאור חוזר שלו משפיע לשני, והשני לראשון ולשלישי וכן הלאה. יוצא שאנחנו נמצאים נפרדים בקשר בינינו, ועם כל זה, בגלל שאנחנו נפרדים, אנחנו יכולים להתחבר, לפתח את כוחות החיבור שהם על פני כוחות הניתוק. וכך אנחנו בונים את הכוח שלנו שהוא כולל את הפירוד ואת האיחוד שעליו.

לכן זה נקרא שאנחנו עושים, הבורא הכין לנו את ההזדמנות הזאת אבל אנחנו עושים. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", יש כוח פירוד וכוח חיבור בכל אחד כלפי אחרים, כך זה בעשירייה ואחר כך בין עשיריות, וכן הלאה, עד שאנחנו מגיעים למבנה של אדם הראשון, שכל התאים הרוחניים שלו, כמו שקורה בגוף שלנו, נמצאים בקשר ביניהם, בניגוד ביניהם ובחיבור ביניהם, ודווקא מזה יש לנו את הרגשת החיים.

תלמיד: האם אנחנו בונים את האדם?

כן. אנחנו בונים את האדם הזה, את הכוח שבו ואת האור שבו, ולכן הבורא אומר "אתם עשיתם אותי". כי הכוח שאנחנו משיגים, שממלא את גוף האדם, נקרא "בוא וראה" והוא מקור החיים, הבורא.

שאלה: כתוב שהאמונה היא הביטחון שיש באדם שהוא יכול להגיע למטרה, יוצא שהמטרה היא פועל יוצא מהאמונה. איך הם קשורים ביניהם, איך האמונה מולידה ביטחון?

אני חושב שזה אותו דבר ולא הייתי רוצה להיכנס לכל מיני פלפולים של מדע ודקדוק. נמשיך וזה יתברר לכולם.

שאלה: לימדת אותנו שאמונה היא כמו הרגשה שאנחנו משיגים מעל הדעת. האם נוכל לקבל אותה כמשהו שמעל הדעת, או האם נוכל לעבוד ולזכות בה כשעובדים בתוך הדעת?

יש אמונה בתוך הדעת שהיא דעת. וכשיש דעת ואני הולך למעלה ממנה, זוהי אמונה למעלה מהדעת. יש כאילו שתי דעות, ואני הולך לפי דעה מסוימת שהיא למעלה מהראשונה ולכן היא נקראת "למעלה מהדעת".

שאלה: כאשר אנחנו מתחברים עם החברים, מה למעשה אני מחבר בתוך החבר? מה זה הדבר בתוך החבר שאותו אני רוצה לחבר?

אתה רוצה להתחבר עם החבר בכלים, ברצונות ובכוונות ככל האפשר, וכששניכם כך מתחברים אתם מייצבים מבנה שבו תוכלו להתחיל לגלות את הבורא, כי מיעוט הרבים שניים. אם שניים שהם מלכתחילה לפי הטבע דוחים זה את זה ועם זאת הם מחוברים זה עם זה למעלה מהדחייה, אז יש בהם דבר והיפוכו והם יכולים בשתי התכונות ההפוכות שיש בהם להתחיל להרגיש משהו שנמצא מחוץ להם וזהו הבורא.

תלמיד: כשאנחנו מתחברים עם הכלי של החבר, האם עלי להתמקד בחבר אחד ספציפית או להתחבר עם כללות העשירייה? מה יותר פרקטי, אחד או הכללות?

יש ויש, אתה צריך לבחור. לפעמים אומרים שאדם צריך לבחור בחבר אחד ולהשתדל להידבק בו ומתוך הדבקות הזאת ללמוד מה עושים. ולפעמים יש הזדמנות להתחבר עם כמה חברים ולתמוך זה בזה. העיקר הוא להתעלות לחיבור למעלה מכל כוחות הדחייה שיש בינינו. ומתוך המשפט "בראתי יצר רע" מבינים שהבורא סידר לנו את כוחות הדחייה, לכן אנחנו מקבלים אותם שהם באים מהבורא. כמו בכלל כל התכונות, הרצונות, הפעולות והרעיונות האגואיסטיים שבכל המציאות שכולם לאו דווקא יוצאים מהבורא אלא על ידי פעולותיו, וזה נקרא "בראתי יצר הרע", כי את הבריאה הזאת הוא כל הזמן מחדש, מחדש כל יום מעשה בראשית. ואנחנו צריכים כנגד זה לעבוד, להשתדל להתחבר בינינו למעלה מהדחיות, מהבעיות ומכול מה שהבורא מסדר, כי אך ורק אם ניגש כך לתיקון, אז נתחזק.

תלמיד: האם אני יכול להגיד שאפילו שנראה לי שהחבר דוחה אותי יש משהו ברצון שלו שמשתוקק להתחבר איתי, ואני צריך למצוא את אותו המקום בלב החבר שמשתוקק להתחבר איתי? איך אני מברר זאת?

תתחילו לעבוד יחד ותראו. אם אתם מחזיקים לפניכם שהבורא שם מכשולים, שאין עוד מלבדו, אם אתם מביאים בחשבון שכוח החיבור נמצא רק אצלו, אז יוצא שהוא סידר לכם את כל התנאים כדי שתזדקקו לו, כדי למשוך אותו, לסדר את הכוחות שלו, ושהוא יהיה ביניכם. זה שיש בינינו אגו, דחייה, תחרויות וכל מיני דברים, הם בסופו של דבר מביאים אותנו לייאוש ולרצון למשוך את הבורא שיתגלה בינינו. זה מה שהוא עושה ואנחנו צריכים לממש זאת.

תלמיד: יש חברים בעשירייה שקל יותר להיכנס ללב שלהם, אבל יש כאלה שיש להם כמו שריון על הלב, שהרצון לקבל הוא כמו שריון ומאוד קשה להיכנס לתוך הרגשות שלהם. איך אנחנו יכולים למצוא את הכוח כדי לפעול כלפיהם?

לבקש מהבורא כוחות להתגבר על לב החברים כדי לפרוץ לתוכם, ושהם ירגישו בתוך הלבבות שלהם עד כמה אתה רוצה להיות בקשר איתם. בנוסף, אותם החברים שהם קשים יותר, הם נאמנים יותר, הם ילכו הרבה יותר רחוק, וכל אלו שנדלקים מהר ורוצים, הם בדרך כלל נשרפים מהר מאוד. לכן אל תדחה אדם מתוך זה שעכשיו הוא לא כל כך משתתף בחיבור, תן לכל אחד זמן ולפעמים זה לוקח כמה שנים.

שאלה: שמעתי שהדרך להשיג את המטרה היא דרך האמונה, והאמונה היא הביטחון שזה דבר יותר יחסי להשגה. איך לעבוד יותר על הביטחון בעשירייה כדי שהכוח להגיע למטרה בתוך העשירייה יהיה יותר חזק וגדול?

עלינו לפתח ביטחון מתוך כך שאנחנו קשורים לחברים, ואז יהיה לנו הרבה יותר כוח ביטחון. הביטחון מאוד תלוי בסביבה, ובמידה שאנחנו נמשכים להתקשר אליה, אפילו שאין לנו דחף או נטייה לזה, אבל אנחנו מבינים שזה ייתן לנו כוח, שזה ייצב אותנו נכון וכן הלאה. לכן אנחנו עובדים על החיבור וכך מתקדמים. העיקר להשתדל להגיע לביטחון על ידי זה שאנחנו קשורים ועוזרים זה לזה.

שאלה: מטרת הבריאה נשמעת כמו משהו כללי, כבד, וככל שמתקרבים, אז מורגש דווקא שהביטחון והאמונה יורדים.

אלו גלים, יש אצלנו כל הזמן עליות וירידות, ולכן לא כדאי ממצב אחד לבקר את המצבים האחרים אלא פשוט להמשיך וללקט רגעים. כמו בכל מדע, כמו בכל דבר, אתה אוסף נתונים ואחר כך "אין חכם כבעל ניסיון".

תלמיד: מורגש שיש את האמונה והביטחון הכלליים האלה, שבאמת זה מתאים לכל הנבראים, אבל במיוחד עכשיו כשיש את שיעורי הצהריים יש הרגשה שככל שמתקדמים קרוב יותר להיכל המלך, אז המקום נהייה צר יותר, וזה רק לאנשים שיש להם כוח, לגיבורים.

על זה כתוב, שככל שאנחנו מתקרבים להיכל המלך, אז השומרים נעשים יותר חזקים, זה ידוע וברור.

תלמיד: איך זה מסתדר עם זה שכתוב שמטרת הבריאה היא לאו דווקא לאנשים גיבורים?

מטרת הבריאה היא לכולם, רק שלכל אחד יש מקום אחר במטרת הבריאה בהתאם לתכונות שקיבל מלכתחילה, שאיתן נולד, בהתאם לסביבה שבה נולד, ושאר הדברים שהוא רוכש בדרך. מה שהוא רוכש כדי להשיג את מטרת הבריאה יש בזה השתתפות עצמית - כמה הוא מוסיף, משקיע, עוזר לאחרים, הם עוזרים לו בחזרה וכן הלאה.

לכל פרט יש מקום באחוזים, האחוזים שיש באדם מהלידה. כמו בעולם שלנו, יש כאלו שנולדים מוצלחים בשכל, ברגש, בתנועות, כל אחד במשהו אחר, אלו המיוחדים. ואילו לרגילים אין בהם משהו מיוחד שבולט אלא הם מסה, קהל. כך גם ברוחניות, יש כאלו שמתקדמים יותר ויש שמתקדמים פחות, ואנחנו עוד נלמד מבעל הסולם איך הבורא מעלה ומוריד את המלאכים בדרך שלנו וכן הלאה.

תלמיד: ככל כשמתקרבים יותר, במה תלויה הצלחה של האדם להתחזק עוד באמונה וביטחון?

אם הוא לא מפספס את הזמן, ומבין שהוא חייב להשתמש בכל הזמנים שהוא עובר - בצורה המועילה ביותר, עם הקבוצה, עם הלימוד. אבל יש לנו הזדמנות להתקדמות בצורה בלתי רגילה. אף פעם לא הייתה בהיסטוריה הזדמנות שבצורה כזאת מקדמים את הקבוצה, כמו את "בני ברוך" היום. כל יום, כל יום דברים חדשים, הבחנות חדשות. רק צריכים לא לחכות בצורה פסיבית משיעור לשיעור, אלא לעבד אותו, כל אחד בתוכו ובקשר עם העשירייה שלו, ואז נצליח. זה בטוח ובקרוב.

שאלה: אין ספק שהסביבה מאוד מאוד חשובה. האם הסביבה חשובה בכמות או באיכות, או שבסופו של דבר הכול תלוי בי, איך שאני מקבל את החברים אלי, לתוכי?

הכול תלוי בך, כמה אתה מתחבר לסביבה ודוחף אותם, והולך איתם יחד. הכול תלוי באדם. לא לחכות לסביבה שתעורר אותי, תעזור לי, תדחוף אותי, אלא כמה שאני עוזר להם, זה בעצם החשבון.

שאלה: חשבתי שאמונה וביטחון זה אותו הדבר. רק שביטחון זאת אמונה כל כך חזקה, שזה כבר מתבטא בדעת.

זה לא חשוב. מה שנדבר עכשיו לא יוסיף כלום. אנחנו צריכים פשוט להשאיר מה שיש. תן לנו לקרוא עוד כמה פסוקים, עוד קצת לדבר, וזה יתיישב. ישנם מצבים שאי אפשר להסביר אותם, להכניס אותם לתוך המילים. כל מילה זה הגבלה. בכל זאת יש גבול מכאן ועד כאן במושג, בעומס, בכל דבר. לכן אני חושב שאם עדיין המושג לא מובן תן לו להתבאר מתוך כמה פסוקים.

קריין: כותב רב"ש בקטע מספר 2, מאמר "ענין בטחון",

"עיקר הבטחון, שהאדם צריך לבטוח בה', הוא שבטח הקב"ה שומע תפלתו, ועונה לו על תפלתו, אלא לא לפי מה שהאדם מבין, אלא מה שהקב"ה מבין, שכדאי לתת לו. נמצא לפי זה, שעיקר הבטחון הוא לבטוח בה', שה' עוזר לכולם, כמו שכתוב "ורחמיו על כל מעשיו". אבל אין הבטחון צריך להיות שהקב"ה יעזור לו כפי שכלו של האדם, אלא לפי ראות עיני ה'".

(הרב"ש. מאמר 6 "ענין בטחון" 1986)

מה לעשות אם אני לא רואה בדיוק כמו הבורא ולכן לא מסכים עם מה שאני נמצא, מה שאני מקבל? כאן יש מקום לביטחון. זאת אומרת, באותם המצבים שאני לא מסכים עם הבורא, לא שלם עם מה שהוא עושה לי, ובטוח שרק הוא עושה לי, דווקא במצבים כאלו אני צריך את הביטחון. הוא לא בא סתם אלי, אלא במקום שחסר לי להשלים את פעולת הבורא כביכול. הבורא עושה לא בדיוק כמו שאני רוצה, כמו שאני חושב, כמו שאני מבין, ואז אני ממלא את הפער הזה בין הרצוי לבין המצוי, בעיני, בכוח שנקרא "כוח הביטחון".

לכן הוא אומר, "עיקר הבטחון, שהאדם צריך לבטוח בה', הוא שבטח הקב"ה שומע תפלתו, ועונה לו על תפלתו", ולא שנראה לנו שהבורא לא עונה. שאנחנו מבקשים, רוצים משהו, וכאילו אין תשובה. ישנה תשובה, זו התשובה, מה שאנחנו קיבלנו. "אלא לא לפי מה שהאדם מבין, אלא מה שהקב"ה מבין, שכדאי לתת לו". לאדם, דווקא מה שיש לו. "נמצא לפי זה, שעיקר הבטחון הוא לבטוח בה', שה' עוזר לכולם, [כמו שכתוב "ורחמיו על כל מעשיו".] אבל אין הבטחון צריך להיות שהקב"ה יעזור לו כפי שכלו של האדם, אלא לפי" מה שהבורא רוצה. ["ראות עיני ה'."]

זאת אומרת, בסופו של דבר, אחרי שאני מבין את המצב אני צריך להסכים עימו זה מה שהבורא מביא לי.

שאלה: עיקר הביטחון שצריך לבטוח בבורא. האם זה תלוי בגדלות הבורא?

תלוי באדם קודם כל, זו עבודת האדם. אני נמצא בחיבור נכון עם הבורא, בהסכמה עם הבורא, שאחרי מה שהוא עשה לי וביררתי, וביקרתי, והבנתי, וקיבלתי על עצמי, ואומר - זה בסדר גמור - אני צריך לעבוד מתוך אותו המצב שהוא מייצב לי.

שאלה: אמרת שהקרע בין זה שאני מקבל לבין מה שהבורא רוצה לתת לי, אני צריך למלא בביטחון. מה זה אומר שאני ממלא את זה בביטחון?

כשאני לא מסכים עם אותם המצבים שאני בהם נמצא - אני צריך למלאות אותם בזה שהבורא כך שם לפַנַי את המצב, ומשאיר אותי במצב הזה לעת עתה.

תלמיד: נראה שהייתי יכול להגיד - בסדר, ככה הבורא רוצה - להסכים עם זה. אבל אתה אומר לא להסכים, אלא לעשות עוד משהו. מה?

אם אתה לא מברר את חוסר ההסכמה שלך עם מה שהבורא עושה לך בכל רגע, אז אתה לא מברר את הכלי כדי למלאות אותו בכוח האמונה. לכן כדאי לך לברר מה היית רוצה, עם מה כביכול אתה לא מסכים, אבל אתה צריך להסכים עם מה שהבורא עושה, ולמלאות את הכלי בהסכמה, באור החסדים.

תלמיד: יוצא שאי ההסכמה צריכה תמיד להישאר, אבל צריך למלא את זה באמונה?

אם אתה מגיע להסכמה, אז אין לך מה למלאות, אין לך כלי חדש.

קריין: קטע מספר 3, כותב בעל הסולם ב"שמעתי",

"הבטחון הוא הלבוש להאור, הנקרא חיים. כי יש כלל "אין אור בלי כלי". נמצא, שהאור, הנקרא אור החיים, אינו יכול להתלבש, אלא שמוכרח להתלבש באיזה כלי. והכלי, שאור החיים מלובש, נקרא בדרך כלל "בטחון". שפירושו, על כל דבר קשה, הוא רואה שבידו לעשות.

נמצא, שהאור ניכר ומורגש בהכלי של בטחון. ומשום זה מודדים את החיים שלו, בשיעור שמדת הבטחון, מתגלה שם. כי הבטחון שיש בו, בזה הוא יכול למדוד שיעור גדלות החיים שבו.

ומשום זה האדם יכול לראות בעצמו, שכל זמן שהוא נמצא בהרמת החיים, הבטחון מאיר לו על כל דבר ודבר, ואינו רואה שום דבר, שיכול להפריע לו על מה שהוא רוצה. וזהו מטעם, שאור החיים, שהוא כח מלמעלה, מאיר לו. שיש בידו לעשות בכוחות על אנושיים, היות שהאור העליון אינו מוגבל, כמו כוחות גשמיים."

(בעל הסולם. שמעתי. ע"ב. "הבטחון הוא הלבוש להאור")

שאלה: אם יש לנו את הביטחון ואת הכוח העל אנושי הזה והאור מאיר עלי, למה אני צריך לבקש?

אתה צריך לבקש שיהיה לך ביטחון, אתה צריך לבקש שתהיה לך אפשרות לעבוד עם האור העליון, לקבל אותו בכלי של ביטחון.

שאלה: מה ההבדל בין אור של ביטחון לבין אור של השפעה? מורגש שאלה שני דברים קצת שונים.

הביטחון הוא לא אור, הביטחון הוא לבוש על האור, ואור של השפעה זה כבר משהו אחר, זה כבר אור חוזר, אור שהנברא מייצב כלפי הבורא.

תלמיד: אלה כביכול שני כוחות שאנחנו יכולים להתחזק בהם כל הזמן, אור של ביטחון ואור של השפעה.

נכון. אנחנו מיד נברר עוד.

שאלה: רב"ש כותב שלאדם יש אפשרות להשתמש בכוחות על אנושיים, שהאור אינו מוגבל.

לפי מידת הביטחון, האדם יכול להגדיל את האור שבו עד בלי גבול.

רב"ש כותב בקטע 3, "הבטחון הוא הלבוש להאור, הנקרא חיים. כי יש כלל "אין אור בלי כלי". נמצא, שהאור, הנקרא אור החיים, אינו יכול להתלבש, אלא שמוכרח להתלבש באיזה כלי. והכלי, שאור החיים מלובש, נקרא בדרך כלל "בטחון"." מה הוא ביטחון? "על כל דבר קשה, הוא רואה" שכן "שבידו לעשות." ואז אותה הרגשה שכן אפשר לעשות עוזרת לו והוא הולך ומבצע את הפעולה, מקבל את האור בעל מנת להשפיע.

תלמיד: למה הרב"ש קורא לביטחון כלי? נראה שהביטחון הוא מילוי שאדם מרגיש.

ביטחון הוא אותו כוח פנימי שיש באדם שהוא כן יכול ללכת למעלה מהטבע, לבקש מהבורא להתחבר עם החברים, לעשות משהו שקודם לא היה יכול לעשות.

תלמיד: מה הוא האור שממלא את הכלי?

האור שמתגלה נקרא בדרך כלל "אמונה".

שאלה: בתרגום לאנגלית יש את המילה חיות, שמודדים את החיים שלו בשעור מידת הביטחון המתגלה שם.

נכון.

תלמיד: מה היא מידת החיים, החיות?

הרגשת הקשר עם הבורא.

שאלה: יש הרגשה של ביטחון לאדם שיש בכוחותיו לעשות את מה שהוא רוצה לעשות והוא עושה את זה. ויש ביטחון לאדם שיודע שתמיד יימצא הכוח לעשות את הדברים אפילו שאין לו את הכוח לעשות את זה. מה ההבדל בין שניהם?

זה תלוי בסביבה, ככול שהסביבה מסדרת סביב האדם את ההכנה הזאת של האור המקיף, אז לאדם יש כאן אפשרות להרכיב את עצמו בתוך הכלי הנכון ולהרגיש את הביטחון. לא ביטחון בעצמו, אלא ביטחון בכלי כולו. כי האדם עצמו הוא חלק מהכלי, ולכן אין לו שום ביטחון ולא יכול להיות אצלו ביטחון מבחינת הכלי, בכלל לא יכול להתקיים בו ביטחון. אבל כשהוא מחובר לאחרים, אז הוא רוכש דרכם מאור שמגלה בו את בחינת הביטחון. הוא לא משתמש במה שהוא עצמו, אלא הוא משתמש במה שהוא מחובר לאחרים וזה מביא לו ביטחון.

תלמיד: כלומר המקור הוא אותו מקור אבל ההרגשה של האדם היא שונה.

ודאי.

שאלה: קצת התבלבלתי בקשר למושגים. מה זה חיים, האם זה הביטחון או הכלי?

לפי הרגשת הביטחון יש לנו את הרגשת החיים, אם נעלם הביטחון, אז נעלמים החיים. האור לא יכול להיות בתוך כלי שאין בו ביטחון. לכלי עצמו אפשר לקרוא "ביטחון", שאני קשור לבורא ואני בוטח בו, אני מחזיק את עצמי ומחזיק את האחרים ככול האפשר ומחבר את כולם לבורא, וכל הדברים האלה מתקיימים אך ורק על ידי הביטחון. האור שמחבר אותנו יחד הוא אור האמונה.

תלמיד: לזה אנחנו קוראים "חיים"?

כן.

שאלה: כשאני לא בשיעור, לא נמצא עם החברים, יש לי רמה נמוכה של חיות, של חיים. מה חסר לי בעבודה? למה אין לי דרגה גבוהה יותר של חיים או חיות בין לבין?

כנראה שאתה לא מקבל תמיכה מהחברים ולכן כך אתה לא יכול להתקדם.

שאלה: אנחנו אומרים שהאמונה היא הכלי, אבל לפני שהאדם מצדיק את מה שקיבל, האם הוא לא צריך להגיע לאמונה למעלה מהמצב הזה?

ודאי שאנחנו צריכים לדאוג שגם אמונה וגם ביטחון יהיו נוכחים ברצון שלנו, ואז הרצון יתייצב בצורה נכונה מול הבורא. לכן גם אמונה וגם ביטחון חייבים להיות, ובוודאי שחייב להיות ביטחון אחרת לא נגיע לאמונה.

שאלה: האם אפשר להגיד שביטחון הוא מידה שלמה של אמונה?

במידת הביטחון תהיה לנו אמונה, וההיפך, במידת אור האמונה שמאיר בנו יהיה לנו ביטחון. זה לא פשוט, שני המושגים האלה מאוד מבלבלים.

קריין: קטע מספר 4, כותב בעל הסולם באגרת י"ח.

"אין תקנה לאדם, אלא להיישיר כל הרגעים ההוים, והעתידים לבוא, שיהיו מוקטרים ומוגשים לשמו הגדול. ומי שדוחה רגע שנוכח פניו, כי מוקשה הוא, מגלה כסילותו לכל, שכל העולמות, וכל הזמנים, אינם כדאים בעדו, באשר שאין אור פניו מלובש בשינוי העיתים והזמנים, אע"פ שעבודתו של אדם, בהכרח משתנה על ידיהם. ובעבור זה, הוכן לנו בזכות אבותינו הקדושים, האמונה והבטחון שלמעלה מן הדעת, שהאדם משתמש בהם, ברגעים הקשים, בלי טורח ובלי לאות."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

שאלה: האמונה מופיעה כאשר יש סביבי חברים גדולים ואני מקנא בהם, אבל מה עם אותם החברים שמבקרים אותי?

בינתיים תתעלם מזה, שזה כביכול יעבור לידך. אם מבקרים אז שיבקרו, תאהב אותם בכל מקרה, אתה תראה עד כמה זה עוזר לך.

שאלה: מה ההבדל בין להחליט בצורה עיקשת או עקשנות לבין הביטחון?

ביטחון הוא אור שממלא את הכלי, כך שהכלי מסוגל לעשות פעולה למעלה מכל ההגבלות שלו. זה הקשר בין אמונה לבין ביטחון. מה שממלא את הכלי נקרא אמונה, מה שהכלי מסוגל לעשות, הכוח הזה הוא הביטחון.

תלמיד: כשאדם מחליט על משהו, שהוא הולך לעבוד בצורה עיקשת והוא ננעל על זה, נניח בחיבור עם החברים, ולא חשוב מה קורה הוא ממשיך, האם זה ביטחון?

זה גם שייך לביטחון. אם הוא יכול להמשיך, אז הוא משתמש בכוח הביטחון.

שאלה: מה הכוונה שאני צריך "להיישיר כל הרגעים ההוים, והעתידים לבוא, שיהיו מוקטרים ומוגשים לשמו הגדול"?

הכול בא מהבורא ואליו זה חוזר. מה שלא יהיה.

תלמיד: הכוונה שאומרים שהוא הראשון והוא האחרון?

גם זה שייך. יש הרבה פסוקים שמדברים על כך שהבורא קובע וסובב את הכול.

שאלה: קטע מס' 5. כותב רב"ש במאמר "ענין בטחון".

"ענין בטחון תלוי באמונה. כי מי שמאמין שחברו הוא עשיר גדול ומאמין שהוא נדיב לב, אזי ממילא הוא בטוח, שחברו יתן לו את מבוקשו. ואם הוא מהסס, היינו שאין לו הביטחון, שימלא את חסרונו, זהו סימן שאין האמונה שלו בשלמות. והביטחון מעיד לו על שיעור גדלות של האמונה." 

(הרב"ש. 701. "ענין בטחון")

כך אנחנו יכולים למדוד את מידת האמונה שלנו.

שאלה: מהן הפעולות שהעשירייה צריכה לעשות כדי לזכות לביטחון?

אנחנו לומדים את העניין, מתוך זה אתם יכולים להוציא כבר מסקנות מה אנחנו צריכים. אני רואה לפי כל התגובות, כל השאלות שעדיין מה שאנחנו לומדים - לא מובן. אנחנו לא יכולים לראות את זה בתוך הכלי שלנו, להמחיש את זה, עדיין לא. אני מרגיש. באמת תמיד למי שמתחיל ללמוד אותו, הנושא קצת מבולבל. אמונה, ביטחון אלה דברים מעורפלים שאנחנו לא פוגשים אותם יום יום.

שאלה: האם ביטחון בהשגת ה', זה כמו משקפיים שרואים בהם רק את הצדקתו?

אני לא רוצה לשמוע כאלה סיבובים. יש לפניי קהל שאני צריך לתת לו משהו בטוח ביד, וכל הפילוסופיות האלה, לא רוצה לשמוע, זה יהיה קשה לתפיסה.

שאלה: מה ההבדל בין ביטחון להשפעה? אני יודע שבהשפעה אנחנו מקבלים את המאור המחזיר למוטב, אז בטקסט כאילו ההשפעה לא מורגשת.

במידה שיש לך ביטחון אתה יכול להשפיע.

תלמיד: ולא דרך ההשפעה אני מקבל גם את הביטחון, זה לא משהו שהולך ביחד?

גם וגם. כן.

קריין: קטע מס' 6 כותב רב"ש, "מדת האמת".

"ברוחניות תלוי הכל במדת האמת, כי בשיעור שהאדם נמשך אחר השקר, בשיעור זה הוא נעשה מרוחק מה', כמו שכתוב "דובר שקרים לא יִכּוֹן נגד עינָי". לכן כשרואה את מצבו האמיתי שלו, שהוא נמצא במצבו הרוחני בערום וחוסר כל, והיות שזהו אמת, לכן האמת מאיר לו, שיהיה לו חיות.

ועל ידי החיות הוא משיג שיעור בטחון, שמכאן ואילך הוא יוכל לתקן את מעשיו. ועל סמך זה הוא מתעלה בשיעור הביטחון, ומתחיל להכנס לעבודת ה'.

מה שאין כן מי שמרמה את עצמו ואינו רואה את האמת, הוא ישאר לעולם במצב הירידה והשיפלות, ואין מי שיוכל לעזור לו בזה, כי אינו מבקש עזרה, מטעם שאינו מרגיש שחסר לו מה שהוא ברוחניות." 

(הרב"ש. 567. "מדת האמת - ב'")

שאלה: אמונה זה הכלי ואור החיים זה האור, והביטחון מאפשר את ההתלבשות של האור בכלי. מה זה ביטחון בקשר?

זה ביטחון בבורא. ודאי שבקשר עם הבורא.

שאלה: העובדה שיש לנו רצון וחיסרון להשיג את המטרה, האם זה לא נותן לנו כבר את הביטחון שהבורא ימלא את הרצון הזה?

כן, בזה כבר יש לנו איזה חלק בביטחון שהבורא ימלא.

שאלה: באמצע הקטע כתוב "לכן כשרואה את מצבו האמיתי שלו, שהוא נמצא במצבו הרוחני בערום וחוסר כל, והיות שזהו אמת, לכן האמת מאיר לו, שיהיה לו חיות". האם זאת הנקודה שממנה הוא שואב כמו מאיזה כלי חדש פוטנציאלי, כלי דהשפעה חדש?

כן. אדם יורד למקום שמרגיש את עצמו שאין לו כלום, ערום, בחוסר כל, אין לו ביטחון, אין לו עתיד, הוא לא יכול שום דבר לעשות עם עצמו, ומהנקודה הזאת הוא מתחיל לראות איך בכל זאת לעלות. הוא לא מסכים עם המצב הזה ולאט לאט מתחיל לעלות. יש לו עוד אמצעים איך להגיע לשינוי המצב, יש לו עשירייה, יש לו שיעורים, יש לו סביבה. אם לא הייתה לו סביבה, הבורא לא היה מביא אותו למצב של ירידה.

תלמיד: הדוגמה שהוא רואה שחברו עשיר וגדול והוא מאמין שהוא נדיב ויעזור לו, זה יותר כאילו איזו צפייה. בעוד שאמונה, יותר כמו איזו איכות. האם זה נכון לומר שהביטחון הוא הלבוש להאור, הוא יותר כאילו מחוץ לכלי, והאמונה זה החלק היותר פנימי של הכלי?

נכון. אור שממלא את הכלי זה אור האמונה, ומה שמחזיק את אור האמונה בתוך הכלי, זה הביטחון. ביטחון זה חלק מהכלי, האמונה זה חלק מהאור שממלא את הכלי. אתה צודק.

שאלה: איך נזכיר זה לזה שאהבת החברים זאת הדרך הבטוחה ביותר להגיע לאמונה, איך אנחנו נגביר את החשיבות של זה?

על ידי העבודה המשותפת בינינו.

(סוף השיעור)