שיעור הקבלה היומי٢٩ يناير ٢٠٢٢(צהריים)
שיעור בנושא "אמונה למעלה מהדעת"
٢٩ يناير ٢٠٢٢
שיעור צהריים 29.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא - אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 52.
"מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. אחרת אי אפשר לו להתגבר. ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, הנקרא דינין.
כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם, רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'."
(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")
אנחנו נמצאים הרבה פעמים במצבים מבולבלים, אנחנו לא מבינים מה הבורא רוצה מאיתנו, איך אנחנו יכולים להתקדם, מה עשינו במשך שנות הלימוד שלנו, מה קורה, איפה אני נמצא, באיזה מצב אני נמצא, איך למדוד את עצמי, איך להבין שאני מתקדם נכון או אם בכלל סטיתי מהדרך, ומי יודע איך אני יכול לחזור לדרכי הנכונה. זו בעיה. וכאן בעל הסולם אומר רק דבר אחד, ברגע שאדם מתחיל לראות את הסתירות ולא יודע איך ללכת, הוא פשוט לא צריך לעבוד עם עצמו, אלא לתאר שהבורא נמצא למעלה ממנו והוא רוצה לעשות כל דבר אפשרי, רק כדי להגדיל את הבורא בעיניו ואז בצורה כזאת הוא יתגבר ויראה שעשה נכון.
שוב אני קורא.
"מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת טוב ומטיב," שהוא לא מבין, לא מרגיש, לא רואה שזה טוב ומטיב, שככה הוא מתקדם, "הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על הסתירות," לכן הבורא נותן לו את הסתירות, הבלבולים, חוסר האונים, "בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות." אז יכול להמשיך מעליהם את האור העליון. "אחרת אי אפשר לו להתגבר." בשום צורה אחרת. ושזה נקרא רוממות השם ית'," שהוא ממשיך, "שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, הנקרא דינין.
כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם," איך? "רק אם הוא ממשיך רוממות ה'." שהבורא הוא למעלה מהכול ומביא לו את המצבים האלו שיכולים להביא אותו לפתרון נכון בתנאי שהוא ממשיך רוממות הבורא, כי הבורא הוא למעלה מהכול וממנו הכול מגיע אליו. "נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'."
(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")
כל הסיבה לזה שאדם מרגיש את הדינים היא כדי שיהיה מוכרח לעורר את הגדלות של הבורא שנמצא מעליו.
שאלה: אני לא יכול להתגבר על הסתירות, זה כאילו כתוב עלי. איך למשוך את האור עליון על הסתירות האלה?
כאן כתוב שאתה צריך לעורר את רוממות הבורא, כי הבורא הוא גדול מהכול ומה שאתה מקבל זה ממנו, ומה שאתה מקבל צריך לקדם אותך למטרה. ואם אתה מקבל שהדברים האלה שאתה מקבל הם מהבורא כדי להתקדם, כדי להתחבר עם החברים ולהתחבר לבורא ולהגיע לחיבור ככל שאתה רק יכול לתאר לעצמך, בזה שאתה מתבטל כלפי כולם ואז אתה בטוח נכלל בתוך הבורא, בצורה כזאת אתה יכול להמשיך ולהצליח.
שאלה: קצת לא מובן לי, אם את כל המצבים שולח הבורא אז מי צריך להיות כאן הדיין, השופט, האדם עצמו או אולי הבורא הוא זה שמקיים את הדין על האדם?
האדם צריך לבדוק לפי מה שהוא מבין ומרגיש, לפי מה שהוא קורא, לפי מה שהוא לומד, מהו המצב שלו, למה הוא קיבל את המצב הזה, מאיפה מקבל, איך להתגבר על המצב הזה, לְמה המצב הזה יכול להביא אותו. אם הוא ממשיך רוממות הבורא על פני כל המצבים שמקבל מלמעלה, אז אין לו שום בעיה עם זה, הוא דווקא רואה שהבורא כל הזמן דואג לקדם אותו, בזה שכל הזמן משפיל אותו. כך הבורא גורם לו להתקדם, כי הוא דווקא יעלה את עצמו מההשפלות האלו, מהנפילות, מחוסר האונים, מהאכזבות, למה? כי כך יבטל את האגו שלו, יבטל את עצמו, יתחבר לחברים ודרכם יגיע לחיבור עם הבורא.
שאלה: כלומר כעקרון האדם עצמו מקיים את הדין?
ודאי שהכול בידי האדם ואת הכול עושה האדם. אנחנו מקבלים את שיטת התיקון ואחר כך כל העבודה היא בביקורת, בבירור ובתיקון, בקבלת הכיוון וההכוונה, זה הכול בנו. אבל יש לך קבוצה, יש לך איך להתקדם, אתה יכול לתאר לעצמך מצבים שנמצאים בדרך לתיקון, שאתם כולכם יותר מתחברים, יותר מבינים, יותר מרגישים, יותר צריכים זה את זה. והאדם מתחיל להרגיש שבלי חברים הוא פשוט לא נמצא בכיוון הנכון, אין לו שום אפשרות לעשות איזה צעד נכון ואז הוא מתחיל להכיר שבעבודה הזאת בתיקון של הכלי דאדם הראשון אין לו שום אפשרות לעשות משהו לבד, אלא כמו שכתוב "או חברותא או מיתותא", או חברה או מוות וכך הוא יתקדם.
קריין: קטע מספר 53.
בכל המצבים שהאדם נמצא, הוא יכול להיות עובד ה', מטעם כי הוא לא צריך לשום דבר, אלא הכל הוא עושה למעלה מהדעת. נמצא, שאינו צריך לשום מוחין, שעמהם יהיה עובד ה'. ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "תערוך לפני שלחן נגד צוררי". ששלחן הוא כמו "ושלחה", היינו יציאה לחוץ מהעבודה.
שיש לפרש, שאפילו בזמן היציאות מהעבודה, היינו מצב של הירידות, יש לו גם כן מקום עבודה. כלומר שבזמן הירידות, שהאדם מתגבר למעלה מהדעת, ואומר שגם הירידות נתנו לו מלמעלה, על ידי זה מתבטלים הצוררים. היות שהצוררים חשבו שע"י הירידות האדם יגיע לתכלית השפלות, והאדם יברח מהמערכה, ולבסוף הדבר נעשה להיפך, שהצוררים מתבטלים."
(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ג. "ענין ו' ימינית, ו' שמאלית")
כמו שכתוב, כל אוהב ה' יוכיח1, דווקא האנשים שהבורא רוצה להביא להצלחה, הוא לוחץ עליהם, מעביר אותם דרך כל מיני מחשבות ומצבים לא נעימים, אכזבות, הרגשות חולשה, בלבולים גדולים וכאילו מנתק אותם ממנו במשך חודשים ושנים, וכל זה כדי שאדם יראה עד כמה שהוא נבזה, שפל, שאין לו שום דבר מעצמו ואז יוכל לבטל את עצמו כלפי הבורא ולקבל הכול למעלה מהדעת בצורה כזאת, שיהיה מה שיהיה אבל זה אני וככה אני ממשיך. העיקר, לא לברוח מהמערכה.
תמיד רב"ש היה אומר, "לא לברוח מהמערכה, מה שיש יש, לא עשיתי, לא הצלחתי, אתמול עשיתי לא בסדר, "אתמול" זה לא אתה, זה הכול הבורא. אם אתה אומר שאתמול עשית לא נכון אתה טועה, אתה חושב שאתה במשהו מנהל את עצמך"? אלא צריכים לקבל כל יום מחדש, ש"כל יום ויהיו בעיניך כחדשים"2, לא קיים מה שקרה לך אתמול, את הכול הבורא עשה והעביר אותך על פני כל המצבים הללו.
ולכן אנחנו צריכים כל יום להמשיך מחדש, בשיר חדש, ובתקווה חדשה לפנות לבורא מחדש.
"בכל המצבים שהאדם נמצא, הוא יכול להיות עובד ה'". בכל המצבים, למעלה, למטה, מבולבל או לא, לא חשוב, במשהו הוא יכול לאחוז ולא לעזוב את הדרך. לא להגיד "עכשיו אני לא יכול, זה לא בשבילי, אני לא שולט במצב". אתה נמצא במצב שהבורא נותן. כל מצב שהבורא נותן זה המצב שאתה צריך ממנו להמשיך. "מטעם כי הוא לא צריך לשום דבר", בעבודת הבורא אנחנו לא צריכים כלום, "אלא הכל הוא עושה למעלה מהדעת". הכול קיבל מהבורא וכך צריך להמשיך. "נמצא, שאינו צריך לשום מוחין", לשום שכל, אפילו לרגש, מה שהבורא נותן - קח את זה וזהו. "שעמהם יהיה עובד ה'. ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "תערוך לפני שלחן נגד צוררי". ששלחן הוא כמו" שכתוב ""ושלחה", היינו יציאה לחוץ מהעבודה.
שיש לפרש, שאפילו בזמן היציאות מהעבודה, היינו מצב של הירידות, יש לו גם כן מקום עבודה". במצב שרואה את עצמו זרוק לגמרי מכל וכל, לא מבין ולא מרגיש ואין לפניו שום דבר ואין הרגשת בירור ואין איזו תמיכה פנימית. בטח כל אחד ואחד הרגיש את זה במשהו. "כלומר שבזמן הירידות, שהאדם מתגבר למעלה מהדעת". לא חשוב איזה מצב יש לי, אין לי כלום, לא צריך, אני אתחיל ממה שיש. במה אני אתחיל? "ואומר שגם הירידות נתנו לו מלמעלה", מהבורא. הבורא נתן לו ירידה בטח עם איזה כיוון, עם איזו מטרה, הירידות נתנו לו מלמעלה. "על ידי זה מתבטלים הצוררים", אלו שרוצים לצער אותו, שרוצים כאילו לקלקל לו את הדרך. "היות שהצוררים חשבו שע"י הירידות האדם יגיע לתכלית השפלות, והאדם יברח מהמערכה", יפסיק ללמוד ולהתחבר לחברים בתקווה להתחבר לבורא, "ולבסוף הדבר נעשה להיפך, שהצוררים מתבטלים".
(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ג. "ענין ו' ימינית, ו' שמאלית")
דווקא מתוך הירידות האדם עולה ומצליח להגיע לבורא. על זה כתוב "כי מציון תצא תורה". ציון זה מהמילה יציאה. מהיציאות, מהנפילות, מכל המצבים האלו, מהם דווקא יוצאת תורה. זאת אומרת מזה האדם מגיע למצבים שמאיר לו האור ומעלה אותו לדבקות, לגילוי הבורא. לכן אנחנו צריכים לשמוח במצבים שנופלים ואין לנו כלום כי מתוך המצבים האלו אנחנו מגיעים לקשר עם הבורא.
שאלה: אמרת שכל יום אנחנו מתחילים כמו עם שיר חדש, עם תקווה חדשה. אתמול לא היית אתה אלא הבורא. מה זה באדם או באגו שכל פעם תופס בעבר, מקבל חומר דלק מהשליליות של העבר וקשה לשחרר או להתחיל את היום מחדש?
ככל שאנחנו נמצאים בהרגשת הירידה, מבוכה, חוסר אונים, עם זה אנחנו צריכים גם להיות כמו בעלי ניסיון. לא חשוב מה קורה, אני נמצא בעשירייה. אומנם כשמגיעה ירידה אנחנו נופלים וכאילו זה משהו חדש, ושוב אין לי שום תקווה, מטרה, חיבור עם החברים, עם הבורא. כל פעם. ואז על ידי הירידות, זה קורה בצורה כזאת שסוף סוף אנחנו לומדים באיזו מידה כל מצב ומצב רוחני שלנו הוא חדש.
וכך אנחנו צריכים להתרגל "חוץ מצא". חוץ מיציאה מהדרך - אני ממשיך, אין לי ברירה. אני שוכב, אני לא יכול לשבת אפילו, ללכת, לעשות איזה פעולות, אני פשוט שוכב, אין ברירה. גם אצל רב"ש הייתי במקרים כאלה ועוד יותר גרועים. יבוא הזמן שיהיה אפשר לדבר על זה, בינתיים עוד לא. ואנחנו צריכים להבין שבלי לעבור מצבים כאלו אנחנו לא מסוגלים לעלות למעלה מהם, רק "מציון תצא תורה". מיציאות, מנפילות, מירידות. אבל אנחנו צריכים כמה שיותר נכון להכין את עצמנו למצבים כאלו וכמה שיותר מהר לצאת מהם.
להיות סתם בנפילה זה לא טוב. על זה כתוב "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו". לא לאכול את עצמו אלא כמה שיותר מהר לצאת מהירידות. בכל זאת כל ירידה וירידה זה ניתוק מהבורא. לכן מי שממשיך, אפילו שיכול כבר לצאת, הוא נמצא כבר בעבירה. לכן אנחנו צריכים כל הזמן להיות מאורגנים בעשירייה בצורה כזאת שתמיד הקבוצה תהיה מוכנה להוציא את כל החברים, כל חבר וחבר, לתת לו רוח, לתת לו הרגשה טובה, להעלות אותו. כל אחד ואחד.
תלמיד: זו באמת הייתה עצה מאוד פרקטית. אם אני מרוסק במצב רוחני, אני שוכב ונותן לגל לחלוף על פניי, אבל ההרגשות שלי מעוררות מחשבות שליליות, אז מה אני צריך להגיד לבורא, "אני דורש ממך לתת לי מחשבות חיוביות"?
אם אתה יכול כך להגיד לבורא שאני מבקש ממך לעזור לי ותן לי מחשבות חיוביות, אז זה לא נקרא ירידה. ההיפך, אתה נמצא כבר בעליה, אתה נמצא בבקשה לבורא, בתפילה אליו, בהתקשרות לבורא, זה מצב טוב מאוד. אנחנו מדברים על מצבים שאתה נמצא בדאון, בכזאת ירידה שאתה לא רוצה כלום חוץ מלסגור עיניים ולהפסיק להרגיש כל דבר שבכלל נמצא, כאילו אתה מת. הדברים האלה יהיו במשך כל הדרך עד גמר התיקון, על זה כתוב "אלף פעם ייפול צדיק וקם".
"אלף פעם ייפול צדיק וקם". ואין כאן מה לעשות. בלי שאנחנו יורדים אנחנו לא יכולים לעלות. כשאנחנו יורדים אנחנו טובעים בתוך רצונות לקבל על מנת לקבל ואז אנחנו יכולים להתחיל לעלות ולקדש את הרצונות האלה, לתקן אותם בעל מנת להשפיע ואז מגיעים לעלייה. לכן לא יכולה להיות עלייה בלי ירידה.
שאלה: יש מקרים שהרצון מתגבר וזה סוחב אותך ואתה כאילו צופה מהצד. אתה מבין שזה בא מהבורא לפי הספרים, אבל זה סוחב אותך ואתה כמו בובה?
נכון. ובכל זאת יש מקרים שאתה לא יכול לעשות כלום ואתה נסחב עם הזרם, אבל כעבור כמה זמן כשאתה תעשה איזה פעולות חיצוניות בידיים, במשהו, תעביר את הזמן באיזו צורה ואתה תרגיש שבכל זאת אתה יכול לקבל רוח חדשה ולחדש את המחשבות וכך להתעלות. אתה תראה, "אין חכם כבעל ניסיון". אנחנו צריכים ללמוד את הדברים האלה.
שאלה: מה אנחנו משיגים במצבים של הרגשת ירידה ושפלות?
אנחנו מרגישים את הכלים, ובזמן העלייה אנחנו מתקנים את הכלים האלה.
שאלה: כאשר אתה לא רוצה לא שכר רוחני ולא שכר גשמי, וכשאתה מוצא את עצמך בכזה מצב אתה מגלה שאין לך כוחות לעשות משהו. לפני כן עשית כי רצית משהו במודע או שלא במודע, אבל כשאתה מוצא את עצמך בריקנות אתה רוצה לחזור לזה ששוב תרצה משהו.
הכול תלוי בהכנה שלך בתוך הקבוצה. אם יש לך חברים שאתה נמצא איתם בדרך כלל בקשר מדי יום, לפעמים יותר, לפעמים פחות, אז אתה תשתמש נכון בכל הירידות.
שאלה: כשאנחנו עובדים בעשירייה אנחנו באמת מרגישים איך הצוררים מתבטלים, אבל בשנייה שיוצאים מהעשירייה מרגישים איך הצורר הזה בעצם גדל. איך אנחנו עובדים נכון עם הצוררים?
אנחנו לא כל כך צריכים לשים לב אליהם ולהשוות ביניהם אם היו פעם יותר או פחות וכן הלאה. אנחנו פשוט צריכים להרגיל את עצמנו לעלות כל הזמן למעלה מההפרעות, כל הזמן להיות למעלה מההפרעות ולהבין שההפרעות האלה הן שעוזרות לנו לעלות.
תלמיד: איך אנחנו עושים בירור נכון של הרצונות שלנו? אנחנו לא מצליחים להשתמש לא במוח ולא בלב אלא הכול למעלה מהדעת.
אני לא יודע על מה אתה מדבר. כשאדם נמצא בירידה הוא צריך להביא את עצמו למצב העלייה, נקודה.
שאלה: אם אנחנו לא רוצים שחבר יעבור מצב כזה ואנחנו מתפללים עבורו, באיזה אופן עוזרת התפילה שלנו עבור החבר?
התפילה שלנו עוזרת לחבר ועוזרת גם לנו לא ליפול. על זה כתוב "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה".
שאלה: קורה שיש חברים שעוזבים את העשירייה ולא חוזרים, ואצלנו בעשירייה כבר הרבה זמן זה לא קורה. האם זה קשור להתקדמות שלנו בעשירייה?
כן ולא. האמת שאסור לנו לעשות חשבונות כאלה. אני לא עושה חשבון מי בא ומי לא בא, כמה גברים ונשים באים וכמה לא, אלא אני נותן שיעור, אין לי ברירה. ככל שאני מבין, לא מבין, יודע, לא יודע, אני צריך להעביר לאנשים שבאים מה שאני יודע בצורה טובה ככל שאני מסוגל. יותר מזה אני לא יכול לעשות חשבונות, זה גם לא ענייני, זו פשוט עבודה.
שאלה: יש לנו שתי חברות שהן לחלוטין לא משתתפות בעשירייה אבל הן לא עוזבות, ואנחנו לא יודעות כבר מה לעשות כדי לעורר אותן כדי שיעבדו איתנו בצורה פעילה. מה לעשות עם זה?
אצל רב"ש היה לוח מקרטון על הקיר ועל הלוח הזה היו רשימות של אנשים והטלפונים שלהם, וכשהייתי לידו ראיתי שם שמות של אנשים שלא הכרתי בכלל, ובכל זאת הוא לא נתן למחוק אותם, שיהיו. לפעמים זכינו לזה שהם חזרו אלינו, אבל בדרך כלל לא, ובכל זאת הוא לא מחק אותם.
לכן תשאירו אותן כאילו שהן נמצאות בקבוצה, אסור לכן לעשות את החיתוך, את ההפסק הזה.
שאלה: מה זה המצב הזה בעשירייה שמרגישים שכל החברות מכוונות להתקדמות ההדדית של כל אחת? זה ממש מורגש.
מצוין. אם אתן משתוקקות לעזור זו לזו, לתמוך זו בזו, מה טוב, זה מקדם אתכן מאוד. תמשיכו בזה ותראו עד כמה תצליחו, בטוח שתצליחו.
שאלה: אם כל המחשבות באות מהבורא, אז איך להבדיל ולהבין מה הוא רוצה מאיתנו במצב הזה?
הבורא רוצה רק דבר אחד, שאנחנו נתחבר בעזרה הדדית זה לזה כדי להגיע להידמות לו ברוח ההשפעה המשותף שלנו. זה נקרא מאהבת הבריות, מאהבת החברות, לאהבת הבורא.
שאלה: האם האדם יכול למזער את הנפילות?
הוא לא צריך, הוא צריך לדעת איך להתגבר עליהן בצורה שיטתית. לא כדאי ללמוד אותן ולשחק איתן, רק להתעלות מעליהן, זו כל התועלת מהירידות, לעשות על פניהן עליות.
שאלה: לפני שאנחנו עולים באמונה למעלה מהדעת אנחנו רוצים להיות בדעת, איך לעשות את זה בלי לפחד מהאגו שלנו ומהרצונות האלה?
לא צריכים לעשות כל מיני חשבונות כאלה, מזה לא יצא כלום. אתן צריכות לחשוב רק איך להיות קרובות יותר זו לזו בקבוצה, ומתוך זה כולכן תתעלו כלפי הבורא יחד. לעשות חשבונות כלפי הבורא אין לנו במה, אנחנו לא יודעים, אנחנו יכולים לעשות חשבון רק אחד כלפי האחר בתוך העשירייה.
שאלה: ככל שאנחנו מתקדמים בחומר, אני מאבדת לגמרי את נקודת האחיזה. איפה בכלל יש לי בחירה חופשית? הרי הבורא אחראי אם אני מתקרבת או אם אני נופלת.
עכשיו אנחנו מדברים על הבחירה החופשית ומה אנחנו צריכים לעשות. הבחירה שלנו היא לתאר בכל מצב ומצב שאנחנו יכולים לעשות חיבור בינינו ומתוך מרכז החיבור בינינו חיבור לבורא. תרשמי את המשפט הזה לפניך ולא תתבלבלי יותר.
שאלה: אנחנו מדברים הרבה על שונאים שמביאים אותנו לנפילה, מי הם השונאים האלו שמרחיקים אותנו?
אלו כוחות הפירוד שרוצים להפריד בינינו ובינינו לבורא. כל העבודה שלנו צריכה להיות ככל שאנחנו נמצאים בהתחברות בינינו, לתת גם לכל הכלי שלנו העולמי כוח להיות מחוברים גם גברים וגם נשים וכך להתקדם מהחיבור בינינו לבורא.
תלמיד: כתלמיד אני מרגיש שהאויב מגיע מתוכי ולפעמים אני רואה אותו בעולם בחוץ, ב-99 ולפעמים אני תופס את זה כאויב בתוך החבר מהעשירייה. האם אני צריך להחשיב את כל זה כ"אין עוד מלבדו" כבורא או שאני צריך להתמודד עם כל דבר באופן נפרד? איזו עצה אתה יכול לתת על הדבר הזה והאם זה יכול להיות מועיל גם לחברים אחרים?
אבל אנחנו לומדים כל כך הרבה חומר שמדובר איך להתגבר על כוחות הפירוד, על מחשבות זרות, על כך שהבורא נותן לנו כאלה תרגילים ואתה שואל שוב ושוב על זה. אני ממליץ לך לקרוא גם במשך היום ככל שאתה מסוגל, כל מיני פסוקים, מאמרים קצרים על החיבור בינינו ובינינו לבורא, זו העבודה שלנו.
שאלה: איך אני מנצלת בצורה הכי טובה את הירידה למען ההתקדמות של העשירייה? איך לוקחים ירידה של כל חברה וחברה ומשתמשים בה נכון? אמרת שיש לעשות את זה בצורה שיטתית. מה הצורה השיטתית? כשאני נמצאת בירידה אני רק רוצה לעצום את העיניים ולא לקום. מה אני עושה ברגע הזה, איך אני מתגברת ומתקדמת עם הדבר הזה בשביל העשירייה?
לא חסר לך כלום בלימוד? את לומדת אצלי אולי 15 שנה או אפילו יותר. אולי 20 שנה, ומה את עוד לא יודעת?
תלמידה: אני רוצה שברגע הזה כשמגיע החושך הזה, אני רוצה שתיתן לי מתכון מה אני עושה כדי להגיע לשלב הבא שלי. יש לי את החושך, אני כבר מכירה אותו, עכשיו תן לי מתכון, מה עושים עם הדבר הזה חוץ מלהתגבר? אני רוצה לעלות למדרגה הבאה.
קודם כל מה זה נקרא "לעלות למדרגה הבאה"?
תלמידה: אני כבר מכירה את ההרגשה של החושך. מה אני עושה עם החושך הזה, תן לי מתכון, שיטה.
המתכון מאוד פשוט, את צריכה להפוך את החושך הזה לאור. על ידי מה? על ידי זה שאת פונה לבורא ודורשת ממנו שייתן אור במקום חושך. מה החושך, ממה את מרגישה את החושך?
תלמידה: פעם דיברת על הארת המלכות, אתה מרגיש חושך, תהום. אתה מרגיש חושך, אתה רוצה להיאחז במשהו, אבל יש לך את החושך הזה, אז אני רוצה להיאחז במשהו. יש שם את הבורא, אבל כבר הבנתי אני רוצה עוד להתקדם.
לא חסר לך כלום חוץ מלפנות נכון לבורא. אבל לפני שאת פונה לבורא, את צריכה לארגן מקום שבו יהיה לך אור. בך לא יכול להיות אור, כי את סך הכול נקודה אחת, כדי שהאור יאחז בך צריכות להיות כמה נקודות שיהיו מחוברות יחד ואז האור יכול להתיישב ביניכן. את שומעת?
תלמידה: כן. איך עושים את זה?
יש לך חברות?
תלמידה: כן, מקסימות, מדהימות.
אתם באמת מרגישות בלב שאתן מחוברות ביניכן?
תלמידה: כן. ממש.
תפנו לבורא עם התפילה שלכן יחד ותבקשו ממנו שיחבר אתכן בצורה כזאת נכונה בהשפעה הדדית, בתמיכה הדדית, בחיבור הדדי פנימי ביניכן, ולחיבור הזה יכול לבוא האור, להתיישב שם, למלאות אתכן.
תלמידה: תודה.
אבל תנסו את זה ובשבת הבאה אתן נותנות לי דין וחשבון.
שאלה: אנחנו מבינות בעשירייה איך לעבוד במצב הירידה, אבל מה לעשות, לא מובן לנו מה לעשות כשכולן אוהבות אחת את השנייה ומחוברות. על מה לעלות במצב הזה?
אתן רוצות להרגיש את החיבור ביניכם כחיבור משותף ואם אתן לא מקבלות את הרגשת החיבור הזה או אפילו יכול להיות שאתן לא יכולות לאתר אם הוא החיבור הנכון או לא, אתן צריכות לפנות לבורא. הבורא צריך לבנות חיבור ביניכן. על זה כתוב "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו"3 . אם הבורא לא יבנה לנו את הכלי המשותף בינינו, הקבוצה, החיבור, העשירייה, לא חשוב איך אתן קוראות לזה, אתן לא מסוגלות לבנות את זה בעצמכן. אתן צריכות לפנות לבורא ולדרוש כל אחת וכולכן יחד ככל היותר וכל אחת מתפללת עבור האחרות, עבור הקבוצה כולה וכך אתן מתקדמות.
בואו נעשה אתכן גם אותו הסכם ג'נטלמני, עד השבת הבאה אתן עושות כולכן בכלל בכל הכלי שלנו העולמי, כולכן עוסקות בחיבור בינינו, אתן פונות לבורא בכל הקבוצה ומבקשות ממנו לעשות חיבור ביניכן בצורה כזאת שאתן תהיו כעשירייה מתוקנת, לפחות בדרגה הראשונה. שתתחילו להרגיש שאתן קשורות זו לזו בצורה כזאת שכבר יש תחילת הקשר ביניכן ובתוך הקשר ביניכן תתחילו להרגיש ששורה שם הרגשה משותפת ביניכן. ההרגשה המשותפת הזאת נקראת "אור הנפש" עדיין לא תוכלו להבדיל משהו בהתקשרות ביניכן, אבל לפחות משהו מהקשר שאתן איכשהו קשורות זו לזו. אחר כך תתחילו לגלות את הבורא שממש מגיע ומתגלה יותר ויותר כמו מתוך ערפל, מתוך הקשר הזה אליכן. סיכמנו, במשך השבוע מעכשיו אתן עושות את העבודה הזאת, מהשבת הזו ועד השבת הבאה עלינו לטובה.
שאלה: איך אנחנו עובדות את עבודת ה' בזמן של אדישות?
אתן לא יכולות. אתן מבקשות מהבורא שייתן לכן התעוררות כזאת שאתן תהיו בהתרגשות, בהתכללות, בהתחברות, בזה שאכפת יהיה לכל אחת מה קורה עם האחרות, עם האחרים וכך אנחנו מגיעים לתיקון. אנחנו לא צריכים כך לחשוב רק על עצמנו, לא רק על העשירייה אלא אפילו על כל בני ברוך ואפילו על כל האנושות, כי סך הכול כל הכלי בגמר התיקון שאנחנו עכשיו נמצאים בזמן התיקון הכללי, כל הכלי צריך להגיע לחיבור ולפניה לבורא.
שאלה: מה זה אומר להיות בדבקות ה' בכל המצבים?
אני מרגיש את עצמי מחובר עם החברים יחד ועם החברים יחד כולנו מחוברים לבורא ורוצים למשוך את הבורא שימלא את החיבור בינינו כדי לעשות לו נחת רוח. זאת העבודה שלנו סך הכול, אין יותר. ודאי שיש בזה כל מיני פרטים, אבל זה לאחר כך.
שאלה: איך נוכל לעזור אחת לשנייה להתקרב לאמונה למעלה מהדעת? הרי זאת עבודה שהיא אישית של כל אחת ובהסתר אחת מהשנייה.
אנחנו יכולות לדבר על החיבור בינינו וזה שאנחנו פונות לבורא, אין בזה שום בעיה. אחר כך אנחנו נלמד מה צריכים להסתיר זו מזו כדי לא להפריע זו לזו.
שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות אם יש חבר שלא מתבטל כלפי הקבוצה והרצונות שלה? האם אנחנו צריכים להשאיר זאת בידי הבורא אם יש מצב רוח רע שעובר על הקבוצה?
אני מבין שזו בעיה בקבוצה, אבל החבר הזה מוכן להשתתף בכל מיני פעילויות?
תלמיד: כן.
אנחנו צריכים לתת לו זמן, לדבר עימו ולא ללחוץ עליו, שיהיה נוכח. יש אנשים שמאוד קשה להם להבין את העיקרון שההתקרבות לבורא יכולה להיות רק על ידי חיבור עם החברים, זה לוקח להם הרבה זמן. לכן אנחנו צריכים להשתדל לתת להם מקום להתקדמות איטית ככל שהם מסוגלים.
שאלה: איך להתייחס בצורה הכי טובה ונכונה כשחברה עוברת לעשירייה אחרת?
אתן הסכמתן, בדקתן, ראיתן שזה נכון?
תלמידה: לא בדקנו.
העשירייה שקיבלה אותה גם לא בדקה?
תלמידה: היא תקבל אולי עשירייה אחרת, באזור אחר.
מה זה באזור אחר? אנחנו כולנו סביב כדור הארץ.
תלמידה: היא הולכת להתפתח במקום אחר.
לא עוברים סתם כך מעשירייה לעשירייה, כך לא עושים, תפנו להנהלה ויסבירו לכן מה לעשות.
שאלה: כמה בנות בעשירייה ביטאו בפגישות שלנו שקשה להן לדמיין, לשחק באהבת החברות, והן מרגישות מאוכזבות כי הן לא מצליחות לעשות זאת. איך לעזור לחברות האלה כדי שהן ירגישו שאפשר להתקדם דרך הדמיון והמשחק?
אנחנו צריכים ממש לשחק כך שאנחנו כביכול קשורים זה לזה, על זה כתוב "הרגל נעשה טבע שני". כשאני נותן מתנות לחבר, מחייך אליו, מחבק אותו, עושה סעודות עימו ועוד כל מיני דברים, בצורה כזאת לאט לאט אני מתקרב אליו ובזה אני מעורר את הבורא שמאיר עלינו ומקדם אותנו לאיזה מגע. כך נתקדם למגע הרוחני, כלומר הבורא יתגלה בקשר בינינו.
שאלה: כשאנחנו נמצאים בירידה אנחנו מתייחסים לזה כמחלה, והחיבור בעשירייה הוא התרופה. אבל כשאני הולכת לעשירייה אני מרגישה יותר אגואיסטית מקודם כי אני מרגישה שאני עושה זאת רק כדי לא להרגיש את עצמי בירידה, אז איך להשפיע במצב של ירידה?
בירידה אני מרגיש את מקום העבודה, זה נקרא "לילה". כל עבודת המקובלים היא דווקא בלילות, עד חצות הלילה, במשמרת ראשונה, שניה ושלישית. על ידי העבודה בלילה הם מכשירים את הכלים שבלילה עד שמאיר בהם אור. האור נמצא גם בלילה רק הכלים לא יכולים לגלות אותו, ומפני שאנחנו עובדים בלילה אז הלילה הופך להיות ליום. לא בגלל שעולה השמש אלא ברוחניות זה קורה מפני שאנחנו מתקנים בחושך את הקשר בינינו עד שמתגלה בו אור החיבור - הבורא.
שאלה: כשמגיע מצב של חושך או מחשבות זרות, אז אם בעשירייה אנחנו עושות תרגיל כזה על בסיס קבוע "מה הייתי עושה אילו הייתי אוהבת את החברות? מה הייתי יכולה לתת להן כמו הבורא?". האם נכון להשתמש בתרגיל כדי להגיע לאהבת החברות, האם זה ייתן תוצאה?
צריכים לדאוג רק לחיבור, זה מה שאני יכול להגיד. אני לא רוצה שישתמשו במילים שלי בצורה לא נכונה.
שאלה: הסברת שכדי להתגבר על ירידות מאוד חשוב להתייחס לכל יום כאל יום חדש. אבל אנחנו זוכרות שאתמול היה יותר טוב, מה החברה אמרה, ואיך היה המפגש שלנו, או להיפך, שהיה יום יותר גרוע. איך לעשות את המאמץ הזה בקבוצה כדי להסתכל על יום חדש כחדש?
כל יום הוא ממש חדש, ואם אני מרגיש שהוא יותר גרוע מאתמול, אז אני מתקדם בצד שמאל אבל מתקדם, ומחר אני אתקדם בימין וכן הלאה. אני צריך רק לדאוג לעבור כמה שיותר מצבים.
שאלה: יש חברה בקבוצה שלא מגיעה לפעמים חודשים, לפעמים שבועות. החברות בעשירייה קצת מודאגות, אבל יש חברות שאומרות שזה לא נורא כי החברה נמצאת איתנו בקשר פנימי. איך להתייחס נכון במצב כזה, והאם מספיק הקשר הפנימי?
היא באמת נמצאת אתכן בקשר או לא?
תלמידה: קשה להגיד.
תעזבו אותה, שהיא תדע שיש לה מקום ואתן תתנהגו כמו שאתן. אולי היא תבוא לפעמים ואולי בעוד כמה חודשים, אבל שיהיה לה מקום בקבוצה. אתן לא חייבות ולא צריכות לחזר אחריה כל הזמן. כמו שסיפרתי שהייתה אצל הרב"ש רשימת טלפונים של נגיד 100 מספרים שמתוכם 70 מספרים לא היו בשימוש, זאת אומרת, האנשים האלה כבר לא באו ולא התקשרו אבל בכל זאת היו רשומים.
שאלה: אמרת שכדי להחזיק באור צריך כמה נקודות, מה הן הנקודות האלה ואיפה הן צריכות להיות, האם רק בעשירייה, או איפשהו גם מחוץ לה?
הנקודות הן החברות שלי שאני צריכה להחזיק אותן ואת הקשר ביניהן ולצפות לגילוי הבורא בין הנקודות האלה, בין החיבורים שלנו בקבוצה.
תלמידה: כל זה נמצא בעשירייה?
ודאי, רק בעשירייה.
שאלה: אני רוצה לחדד לגבי התרגיל שהמלצת. היום תהיה לנו אסיפת עשירייה, אמרת שעד שבת הבאה עלינו לבנות הרגשה משותפת שבה האור יכול להתגלות. איך עושים את זה, מה בדיוק לעשות?
האם לא ברור מה צריך לעשות כדי לגלות את הבורא בינינו? אנחנו צריכים לבנות קשר בינינו שיהיה דומה לבורא, לבנות השפעה הדדית בינינו ואז הבורא יתגלה.
תלמיד: אמרת לעשות את זה עד השבת הבאה, אולי אנחנו צריכים איזו התקפה?
אפשר לעשות התקפה, אבל לא חייבת להיות התקפה. אלא צריכה להיות עבודה יומיומית בזה שאנחנו מגלים עוד ועוד כמה אנחנו יום יום משתדלים להרגיש נחיצות בחיבור בינינו.
תלמיד: גם כך אנחנו עושים את זה.
כנראה שאתם לא מצפים לבנות את אותו מקום שבו הבורא צריך להתגלות. אתם ממש מרגישים את אותו מקום שבו הבורא צריך להתגלות ביניכם, או לא? זו הבעיה. אז אני שואל אותך, אתה מרגיש את המקום הזה ממש בחוש, אתה מרגיש אם הוא נמצא או לא נמצא, עד כמה, במה הוא מתקדם מיום ליום או לא?
תלמיד: המקום הזה זה חיבור, אתה מתכוון לחיבור בינינו?
ודאי שזה החיבור בין החברים.
תלמיד: אני מרגיש, והייתי רוצה שכולנו בעשירייה נרגיש.
תנסו. ואם אתם לא יכולים אז תתפללו שהבורא יעשה את זה. ודאי שקודם אנחנו צריכים לנסות, ואחר כך לפנות לבורא. כמו שכבר אמרתי היום, אם הבורא לא יבנה בית, כלום לא יעזור לנו.
שאלה: כשיוצאים מהנפילה מקבלים את התחושה, שדווקא בהתגברות על הנפילה הזאת יש עבודה אמיתית. האם זו הגישה הנכונה?
נכון.
שאלה: שמעתי שאמרת באחד השיעורים, לא לעשות בירורים במצב של ירידה. אז חוץ מלהביא את עצמי לעשירייה, איזה עוד פעולות אפשר לעשות כדי לבחור ברוחניות?
לבחור בחיבור בעשירייה. לבוא עכשיו לחיבור בעשירייה, להשתתף בחיבור, ושם לעשות את כל הבירורים. חוץ מזה לא צריכים לעסוק בכלום.
שאלה: אנחנו נפגשות כל יום בעשירייה, עונות על שאלת סדנה שבדרך כלל מדברת על דברים שצריך לעשות בדרך. אנחנו גם מחברות כל יום תפילה בכתב, כל אחת כותבת משהו. ואנחנו מחברות את מה שכתבנו לתפילה אחת וקוראות. כל זה ממש טוב מאוד. מידי פעם יוצא שאנחנו מחברות תפילה בדיבור, עושות סבב שכל אחת מוסיפה משפט לתפילה, וזה מרגיש מאוד עוצמתי, יותר מהכתיבה. האם כדאי לעשות את זה כל יום, אולי במקום לענות על שאלת סדנה, או בנוסף?
לא. קודם לענות על שאלת הסדנה, ואחר כך תעשו את מה שאת אומרת.
תלמידה: כל יום?
אפילו פעמיים שלוש ביום. מה את שואלת אותי? בהתאם לזמן שיש לכן.
שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות לפני הפניה לבורא, כדי לבקש חיבור בינינו. ברוחניות הבורא עושה הכול מתוך הפניה שלנו. אבל מה אנחנו צריכים לעשות לפני הפניה לבורא?
אני לא מבין את השאלה שלך. מה אפשר לעשות לפני הפניה לבורא? לברר מה אנחנו רוצים. האם אנחנו מחוברים, האם באמת אנחנו מחוברים יחד? מה אנחנו רוצים להשיג בקשר בינינו, מה אנו רוצים להשיג בתוך הקשר בינינו? כל הדברים שדיברנו עליהם עד כה בשיעור, אין לי יותר מה להוסיף. בשיעור יש את התשובות לכל השאלות שלכם.
שאלה: אני מבין שהאדם יכול למדוד את עצמו ביחס לעשירייה. אבל איך עשירייה יכולה למדוד את עצמה? ביחס למה היא מודדת את עצמה?
העשירייה מודדת את עצמה אחרי שהיא מרגישה את הקשר בין החברים, לפי זה היא מודדת את עצמה, כלפי הקשר. עד כמה היא יכולה לפנות לבורא, ולהתחיל להיכנס עימו לחיבור הדדי.
קריין: אנחנו בקטע 54.
"האדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה אותם. ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים.
וזה שכתוב "חסדי ה' לעולם אשירה". כלומר, שיש לו מצד אחד שמחה, ונותן שירה על זה. ומצד השני הוא רואה, שהוא צריך לעשות תשובה. היינו, שהוא צריך לבקש מה', שיקרב אותו, ושיתן לו את הרצון להשפיע, שהוא טבע שני."
(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)
שאלה: ידוע שהמעשים נעשים רק מצד השם, מה זה מעשים לשם שמים מצד האדם?
מעשים לשם שמים זה על מנת להשפיע.
תלמיד: אז זה רק בכוונה?
ודאי, הכול בכוונה.
שאלה: כתוב שהמצב כבר טמון בגוף, והוא מתגלה כרשימו. אנחנו לומדים שהמצבים מתגלים אחרי המאמצים שלנו בחיבור שעליהם מאיר האור. מתוך זה במה החסד של הבורא בעצם?
הבורא נותן לנו הזדמנות בכל רגע ורגע להתקדם, להגיב, לעשות משהו. זה שאנחנו משייכים כל רגע ורגע אליו או לא, זו כבר הבעיה שלנו. אבל הוא משפיע עלינו בכל רגע ורגע, על כולנו, ועל כל אחד, והתגובות שלנו שמצטרפות לאט לאט מקדמות אותנו למצב שבסופו של דבר נתחבר בינינו, נפנה אליו, ונדרוש שיעשה מאיתנו כלי רוחני אחד אמיתי.
שאלה: שפלות הכנעה ותפילה זו התגברות על האגו שלנו, איך להבחין שהרע קורה רק כי אני לא מגיעה לדרגת הטוב? איך לבקש נכון לא רק בשביל להרגיש טוב עם עצמי, אלא כדי להיות בדבקות עם הכוח העליון?
רק על ידי תפילה עם כל החברות יחד, יבוא אליכם האור העליון ויסביר לכם מה קורה. זה נקרא "באורך נראה אור".
שאלה: ככל שעובדים יותר מתגלה יותר עבודה. כמו שמנקים שלג בזמן הסערה, והוא נערם ונערם.
נכון.
תלמיד: למדנו בבוקר "אחור וקדם צרתני" אז אני מרגיש את זה עם האגו שלי, שהוא אחור וקדם צרתני. שאין מקום להסתתר ממנו.
ומה אתה רוצה שיהיה?
זאת כל העבודה, עד שתגלו איזה שיעור, איזו מידה ברצון לקבל שירצה באמת להיות בעל מנת להשפיע, ואז אתם תגלו בו את הבורא, את כוח ההשפעה. וכך תתקדמו.
שאלה: כשאני רוצה ללמד משהו את בני, במקרה הטוב אולי בעוד 50 שנה הוא יבין את זה. איך מתוך הבנת כל המערכת הזאת ניתן להתחיל לאהוב את הבורא היום?
אם לא תדאג לאחרים, אז אף פעם לא תגיע לאהבת הבורא. ולכן מה שאמרת כלפי הזולת זה לגמרי לא נכון, ואסור לחשוב כך שבעוד 50 שנה או משהו כזה, בגישה כזאת לא יצא לך שום דבר. אלא אתה חייב לעבוד על עצמך, ולהיות בטוח שכל יום יהיו בעיניך כחדשים, ואני מתקדם וגומר את התיקון שלי היום.
שאלה: בקטע כתוב על תפילה לשינוי הטבע. איך תפילה לשינוי הטבע נכנסת לתפילה עבור חיבור בעשירייה?
כי בשינוי הטבע מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אנחנו נותנים לבורא, לאור העליון להתלבש בנו, למלא אותנו. זה נקרא שכך אנחנו מתקדמים לתיקון.
קריין: קטע 55.
"עיקר הייסורים הן במקום שלמעלה מהדעת. ושיעור הייסורים תלוי בשיעור שהוא בסתירה להדעת. וזה נקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת. ומעבודה זו יש נחת רוח להשי"ת. נמצא, שהשכר הוא, שעל ידי עבודה זו נצמח נחת רוח ליוצרו."
(בעל הסולם. "שמעתי". קכ"ט. "בחינת שכינתא בעפרא")
שאלה: האם הייסורים הם שאי אפשר לעשות נחת רוח בתוך הדעת ולכן רוצים את הלמעלה מהדעת?
כן. זה שאני לא יכול לעשות במקום הזה עכשיו נחת רוח לבורא, אלה הייסורים שלי. ואם אני מגיע למצב שאני יכול לעשות, אז יש לי מזה נחת רוח, ואני בטוח שמזה יש נחת רוח לבורא.
שאלה: בכל ירידה שמתנהלת נכון בעשירייה, האם הירידה מגיעה תמיד מההשגחה או מהתגברות ומאמץ של העשירייה?
הירידה מגיעה מתוך רצון הבורא לקדם אותנו. לא יכול להיות שנתקדם אם לא יתגלה בנו רצון לקבל גדול יותר, מקולקל, שנגלה אותו בריחוק בינינו ובנינו לבורא, ונבין שההתרחקות הזאת בינינו ובינינו לבורא זה כלי חדש מקולקל שהתגלה, ואנחנו צריכים על זה לבקש תיקון מהבורא. כי כל התיקונים הם ודאי ממנו, לא שאנחנו בעצמנו עושים משהו, אנחנו רק צריכים לגלות איפה אנחנו מקולקלים. וגם על זה אנחנו צריכים לבקש מהבורא, שיגלה לנו איפה אנחנו מקולקלים, עד כמה אנחנו לא יכולים להתחבר, למה אנחנו לא רוצים את זה, למה אנחנו דוחים את זה, ומה קורה לנו.
וכשאנחנו כך בודקים, אנחנו מתחילים לבקש ממנו שיקרב בינינו, שיתקן אותנו כך שנשפיע זה על זה, כי מתוך השפעה הדדית, מה שנקרא מתוך אהבת הבריות נגיע לאהבת הבורא. אם אנחנו יכולים להשפיע זה על זה, מתוך זה אנחנו לומדים איך להשפיע מבינינו לבורא, ואז בהתאם לזה אנחנו נותנים מקום לבורא להתלבש בנו, כי כשמשפיעים אליו אז הוא משפיע אלינו, מיד מתגלה בנו. אלה בסך הכול התיקונים שאנחנו צריכים לעשות, ובכל שרשרת הפעולות הזו אנחנו כל הזמן צריכים לראות עד כמה אנחנו זקוקים לעזרה, לבירורים, לחיבורים, לתיקונים ולמילויים, לכל דבר ודבר, רק לגלות את מה שחסר לפנות ולקבל.
תלמיד: האם אנחנו יכולים לומר, שבירידות תמיד ההשגחה קרובה אלינו?
בירידות אנחנו מקבלים את הכלי, את החיסרון שעימו אנחנו יכולים לפנות לבורא ולבקש התקרבות. "ירידה" נקרא שהבורא מגלה לנו איפה אנחנו רחוקים ממנו. זה כמו עם תינוקות, אני לוקח תינוק ומעמיד אותו לפני והוא בוכה, הוא לא יודע מה לעשות, הוא עומד ומפחד ליפול, הוא לא יודע שום דבר, הוא בקושי עומד. אבל אני רוצה ללמד אותו ללכת, אז אני מעמיד אותו וזז ממנו קצת, והוא בוכה כי הוא חושב שאני מתרחק ממנו, ואני בסך הכול רוצה ללמד אותו לעשות צעד אחד קדימה אלי.
אני חושב שכל אחד מכיר את התרגיל הזה עם הילדים הקטנים. ואותו דבר בדיוק הבורא עושה איתנו, אז מה כאן הבעיה? הבורא מזיז אותנו ואנחנו בוכים ולא יודעים מה לעשות. ואז מגיעים לשיעור ומתחילים לשאול ולשאול, כמה אפשר לשאול? אז בבקשה, תתחילו לעשות צעד קדימה לבורא, לאבא.
שאלה: בקטע 54 כתוב, "היינו, שהוא צריך לבקש מה', שיקרב אותו, ושייתן לו את הרצון להשפיע, שהוא טבע שני." איך לבקש את הרצון להשפיע, שהוא טבע שני?
איך לבקש? מי שרוצה יודע איך לבקש, בצורה פשוטה כמו שאת מבקשת כל דבר. את יודעת מה חסר לך, מה את רוצה לבקש?
תלמידה: האם זה בפעולות, לעשות חצי מהעבודה ואז לבקש מהבורא להשלים, מה זה בדיוק לבקש?
אם אני רוצה לקבל משהו מאדם אחר, אז אני צריך לדעת איך לבוא אליו ולבקש, אני צריך לדעת באיזו שפה אני פונה כדי שהוא יבין אותי. אני צריך לדעת עם אילו מילים אני פונה כי אני רוצה לרכך את הלב שלו כדי שייתן לי את מה שאני מבקש, וכך נתקדם לזה שאני אבקש נכון והוא ייתן. בסך הכול אנחנו צריכים לבקש מהבורא את מה שהוא רוצה לתת, אבל הוא רוצה שאנחנו נבקש ממנו בצורה מיוחדת, כי על ידי הלימוד איך לבקש ממנו אנחנו מתקרבים אליו, ובזה ממש מגלים את המדרגה הבאה שלנו.
שאלה: האם אנחנו יכולים לראות בצורה ברורה שאנחנו משפיעים נחת רוח?
רק כשתגיע למצב שאתה מחובר עימו, אז תגלה שאתה עושה לו נחת רוח. אבל לא עכשיו, עדיין לא עשית.
שאלה: אנחנו מדברים הרבה על מצבים של יגיעה של כל אחד כלפי העשירייה בחיבור, ויש הרבה רגעים שכבר מורגשת יגיעה משותפת. מה בעצם המשמעות של היגיעה המשותפת הזאת עם הכוונה הנכונה?
המשמעות של יגיעה משותפת היא שאנחנו בונים כלי, ושבבניית הכלי הזה אנחנו מתקרבים לצורת אדם הראשון, גם גברים וגם נשים, ואנחנו באמת משתוקקים להרגיש את המצב הזה של אדם הראשון המתוקן.
תלמידה: ברגעים כאלה של תחושת חיבור ויגיעה משותפת, האם המשמעות היא שהקשר שנוצר הוא כבר איזשהו תיקון מעבר לתיקון של הפרט, הוא כבר תיקון של העשירייה כולה, של הכלי המשותף?
ודאי, כי כל התיקונים הרוחניים הם לא תיקון של אדם אחד, אלא בקשר בין בני אדם. הבורא לא צריך לתקן את האדם, באף אחד מאיתנו אין מה לתקן, צריך לתקן רק את הקשר בינינו, במקום שבו הייתה השבירה.
תלמידה: והייחודיות של התיקון הזה ביחס לעשירייה שעובדת זאת אומרת, שיש כאן משהו בקשר בין אותם חלקים שעובדים כדי שנתקן, לאן זה מקדם אותנו?
זה מקדם אותנו להיות מחוברים, שדווקא בחיבור שתיקנו, שם מתגלה הבורא. הוא לא מתגלה באף אחד מאיתנו אלא רק בתפר בינינו.
תלמידה: אולי כדי לחדד את השאלה, שזה כלפי כולם, אבל כלפי אותה עשירייה, כלפי העשירייה, כי אנחנו אלף עשיריות בכלי העולמי, האם כל עשירייה מבצעת במשותף תיקון כלפי החברים שלה, או שאנחנו מבצעים איזשהו תיקון אחר כולל. מה המשמעות של היגיעה הזאת, שנעשית ביחד?
מה זה ביחד? ביחד בתוך העשירייה, או בין כל העשיריות?
תלמידה: בתוך החיבור בעשירייה.
חיבור בעשירייה, זה בניית הכלי המינימאלי שאנחנו יכולים להרחיב. ואחר כך מתוך הכלים האלו, העשיריות, אנחנו נרכיב את הכלי הכללי של אדם הראשון כולו. אבל אין פחות מעשר, כתוב "אין עדה פחות מעשרה".
קריין: נדמה לי שהיא שואלת, איך התיקון בתוך העשירייה, כשמרגישים שכבר שממש קורה משהו טוב בעשירייה, משפיע על הכלי העולמי, על כלל העשיריות?
כל עשירייה מתקנת את עצמה, איך זה משפיע לכל יתר העשיריות? משפיע ודאי, כי אנחנו מתקשרים לאותו מקור אחד, שהוא אחד לכולם ואנחנו מזמינים מאור ואנחנו מתפללים עבור כל העשיריות ובכלל עבור כל האנושות ולכן האור שאנחנו מזמינים פועל על כולם אבל בוודאי שבמיוחד על אותה עשירייה שמזמינה אותו.
שאלה: הייסורים הם בגלל הנפרדות בתפיסה שלנו, אז איך אנחנו מגיעים מאמונה למעלה מהדעת לתפיסה רציפה של המציאות?
איזו שאלה. את צודקת. הרוחניות לא סובלת הפסקות וכל העבודה שלנו היא כדי להתגבר על ההפסקות, לעשות שיהיה זרם ישר. אבל זה יהיה רק אחר כך בתיקונים היותר מתקדמים. בינתיים אנחנו עושים הכול בירידות ועליות. וצריכים להתרגל שדווקא הירידות מקדמות אותנו.
שאלה: אומרים ששמיעה וגלי השמיעה זה תפיסה רציפה של המציאות, זה סגנון שהוא רציף, ואילו הראיה היא דיסקרטית. אנחנו כנשים צריכות להאמין יותר בשמיעה שלנו?
לא. ראשית, אם אנחנו צריכים לברר דברים כאלה זה לא לעכשיו, ושנית, אני לא שמעתי מזה משהו נכון. מה ההבדל? כל כלי הקליטה שלנו פועלים בצורה שאנחנו מקבלים גם ירידות וגם עליות. ותמיד זה מתגלה קודם כל בחיסרון ואחר כך במילוי. חיסרון מילוי, חיסרון, מילוי. ודאי שזה פועל בצורה של אימפולסים, ואחר כך זה מגיע למצב שכל האימפולסים האלה מתחילים להתחבר ואנחנו מגיעים כאילו לזרם קבוע.
זה נקרא שכל הפרצופים שאנחנו בונים, כל המצבים שאנחנו עוברים, כולם מתחברים יחד בצורה כזאת שהם הופכים להיות לכלי אחד ומילוי אחד. וכך אנחנו מתקנים את הכלי הכללי דאדם הראשון. ויש כאן הרבה מאוד תיקונים פרטיים וכלליים, שכל שינוי פרטי קטן מזמין שינויים בכל הכלי הכללי בלי יוצא מן הכלל. עוד נדבר על זה. בינתיים חסרות לנו מילים לזה.
שאלה: ההתקדמות שלנו תלויה בחיבור בינינו שזה יביא אותנו לגילוי הבורא ועלינו לבקש עבור החברים, לא על עצמנו. אבל מה שאנחנו מבקשים עבור החברים זה לא כל כך חשוב לעצמי כלומר השפעה, ואני לא מצליח לבקש.
ככל שאתה מסוגל לבקש עבור החברים, תבקש. אפילו אם זה יהיה במקצת. כי וודאי שאף אחד לא יכול לבכות ולהצטער על מה שחסר לחבר בהשוואה לזה שיחסר לו. כך אנחנו בנויים כאגואיסטיים. אבל לאט לאט, כשאתה מזמין את המאור המחזיר למוטב, הוא בונה בך כלי שבו אתה מתחיל להצטער על מה שחסר לחבר שלך יותר ממה שחסר לך.
כי באמת, לפי ההתקדמות יוצא שאנחנו כל פעם מוסיפים כלים, לא פרטיים שלנו, אלא כלים שנמצאים מחוצה לנו. ואז יוצא שאני כל פעם רוכש כלים נוספים חיצוניים של הזולת. ואז כל פעם אני אצטער עוד ועוד בצער הזולת, בשמחת הזולת, ובעצמי אני לא אתקדם. לכן כדאי לנו כמה שיותר להמשיך, להמשיך בזה עד שאנחנו נגלה שבאמת הלב מתחיל להיות רך.
שאלה: פה מדובר על סבל, על ייסורים. האם הייסורים נובעים מזה שאני רואה רחוק מהבורא או שהייסורים שלי דווקא נובעים מההיצמדות שלי לאגו ולקושי שלי להשתחרר ממנו?
גם לכאן וגם לכאן.
שאלה: איך מגיעים בעשירייה לתפילת רבים, שזו באמת יהיה תפילת רבים?
על ידי רצון. ועל רצון צריכים להתפלל ולעבוד יחד.
תלמידה: לכל אחת יש את הזמנים שלה ואת המשימות שלה בחיים.
זה לא חשוב. הבורא מחבר בין כולן.
שאלה: אז כשחברה אחת כוללת את כל העשירייה בלב שלה ומנסה לחשוב על כולם ממש במאמץ, זה נקרא "תפילת רבים" או שזה רק חלקי?
זה חלקי וזה לא במקום כל העשירייה.
שאלה: כיוון שברוחניות אין הפסקה, איך אפשר להתכונן לזה שאנחנו מאבדים את התחושה של רוחניות?
אתם לא מאבדים את התחושה של הרוחניות, אלא אתם מקבלים תוספת גשמיות, רצון לקבל, כדי לתקן אותו ולעלות לדרגה רוחנית יותר עליונה.
שאלה: האם אנחנו צריכים להסכים לגילוי הבורא?
אנחנו רוצים לעשות נחת רוח לבורא. על זה אנחנו מדברים. גילוי הבורא לנברא הוא מטרה מצד הנברא. והמטרה שמגיעה מצד הנברא כלפי הבורא זה לעשות נחת רוח לבורא. והבורא נהנה במידה שאנחנו מקבלים אותו, מגלים אותו, בזה הוא נהנה.
לכן לעשות נחת רוח לבורא ולגלות את הבורא בתוך הנברא, יוצא לנו שזה היינו הך לפי הסיכום. ולפי הכוונות יש בזה כוונה כלפי הבורא וכוונה כלפי הנברא.
שאלה: אמרת שצריך להתרגל לכך שהירידות הן אלה שמקדמות אותנו. אנחנו התרגלנו שבלי הירידות אין עליות. אבל מה יהיה הלאה, אתה יכול אולי להאיר את הצעדים הבאים שלנו בדרך?
תהיה רק עליה. גם את הירידות אנחנו נחשב כעליות. לא חשובה לנו הירידה. העיקר שאנחנו נמצאים בתנועה כלפי הבורא וכל ירידה היא כמו חיסרון שאני שמח ממנו שיש לי חיסרון כזה. כמו שאנחנו שמחים שיש לנו תיאבון לפני ארוחה. ובזה אנחנו יכולים להגדיל את עשיית נחת הרוח לבורא.
אני יודע שאני צריך לבוא לאימא, נגיד בעוד שעתיים ואז אני מרגיש שאני רעב. אימא תמיד נותנת לי אוכל כמו לילד קטן, ואז אני שמח. ממה אני שמח? מהחיסרון שאני יכול על ידי החיסרון שלי לעשות נחת רוח לאימא. אמנם אני גם נמצא בשמחה מזה שיש לי חיסרון, שאני עוד מעט אמלא את החיסרון, אבל העיקר זה לעשות נחת רוח לאימא.
אז חיסרון זה לא תמיד דבר רע. אם אני יודע איך להשתמש בחיסרון כדי להגיע למילוי. והמילוי שאני עושה נחת רוח לבורא על ידי החיסרון שלי, אפילו הקטן, אז אני אוהב את החיסרון הזה. אני מוכן להרגיש אותו יותר ויותר ויותר.
שאלה: איך אני יכול להיות בהשפעה כלפי חבר שמעביר עלי ביקורת באופן קבוע, שונא אותי, מנסה לפגוע בי בכל מיני תחכומים, איך אני יכול להשפיע לחבר כזה?
אתה קראת פעם את מאמרי רב"ש? הוא כותב "אחרי כל חבר נמצא הבורא".
תלמיד: כן, קראתי.
אז מה אתה שואל אותי? אין לי יותר מה להמשיך.
שאלה: מה אני יכול ללמוד מהמצב הזה, מה אני יכול ללמוד מהשנאה של החבר כלפי? לא ברור מה הבורא רוצה להגיד לי.
זה לא חבר, זה הבורא. הבורא מעורר בחבר מצב כזה שהוא יראה לך שהוא שונא אותך. למה? כדי שאתה בחזרה תראה לו שאתה אוהב אותו דווקא.
שאלה: למה "ואהבת לרעך כמוך" מורגש כמו עבודה של השכל ולתקן את הקשרים בינינו מורגש כעבודה בלב?
בינתיים, אחר כך זה עוד ישתנה. את צודקת בשאלה, אבל יהיו עוד שינויים ואז אנחנו נדבר.
שאלה: אם אני מרגישה כל כך הרבה אהבה של הבורא כלפינו, איך להחזיר לו, איך לתת נחת לבורא שאין לו חסרונות, באיזה אופן לעשות זאת?
להחזיר לחברים ולא לבורא, לחברים והוא יקבל את זה. לבורא את לא יכולה להעביר שום דבר. אחרי כל חבר נמצא הבורא, אז תחזירי לבורא בצורה כזאת שאת מחזירה לחבר.
שאלה: האם יש הקבלה, נגיד אני מגיע לקזינו, הוא מקווה שהוא יזכה. האם אנחנו כל יום יכולים להרגיש שיש תהליך מציאותי ואני כן אזכה ואני כן אגלה את הבורא וגם אם לא היום אז מחר, למה כאילו אתה מרגיש שיש לך פחות הזדמנויות בהגרלה הזאת?
זה כדי שתרצה את זה יותר. תעשה עוד ביקורת, עוד בדיקה ואז תבין מה חסר לך ותשיג.
שאלה: אמרת קודם "באורך נראה אור". למה הכוונה "באורך נראה אור"?
רק כשהבורא מאיר לנו אנחנו יכולים להבין מה טיב הפעולה. זה כול מה שאני יכול עכשיו להגיד. יש על זה הרבה דברים, צריכים לתת שיעור שלם.
שאלה: בעצם אנחנו מתקנים רק את הקשרים בינינו. אני מרגישה שתוך כדי תיקון הקשרים בינינו גם החברות מיתקנות, האם זה נכון?
קשה לי להסביר עכשיו האם האדם משתנה או הקשר שלו עם האחרים משתנה. אנחנו עוד נלמד את זה מהצורות שלנו האמיתיות, הרוחניות. אבל באמת העיקר זה לתקן את הקשרים בינינו ואז מתוך זה אנחנו נראה שאין יותר חוץ מזה. כי מי זה האדם? רק צורות הקשר שלו עם הזולת. והוא בעצמו אפס לגמרי, כל אחד ואחד מאיתנו אפס גמור, רק מידות הקשר בינינו הן בונות את האישיות של כל אחד ואחד.
שאלה: האם כשאני מרגישה ירידה בעשירייה אני יכולה לשתף את בעלי ולהתייעץ איתו?
אין שום בעיה, אשתו כגופו, את יכולה לשתף את בעליך
שאלה: באותו נושא של קשרים בינינו, יש מצב שחוזר כל פעם שאני מרגישה שאני גרועה בקשרים. איך להסתכל על זה נכון?
זה לא חשוב. יש לך כלי שקרוב לתיקון, את מרגישה שיש לך פגמים ואת חייבת לתקן אותם. אין לי יותר מה להגיד, תמשיכי ותצליחי.
שאלה: מה ההבדל בין לפנות לרב להדרכה לבין לפנות לבורא להדרכה, מה האיזון בין השניים?
בזמן השיעור אתה צריך לפנות למורה ובין השיעורים אתה צריך לפנות לבורא.
שאלה: איך מודים לכלי העולמי על השיעור, על ההתבטלות, על המסירות, לא יאומן מה שקורה בשיעורים, אני לא יודע איך אפילו להתחיל להודות על זה.
אני נותן לכם פסוקים, חצאי משפטים ממה שכתבו בעל הסולם ורב"ש, אין כאן שום דבר ממני. אני מקווה שזה יעזור לכולנו להודות לבורא על כך שנתן לנו כאלו מורים כמו בעל הסולם ורב"ש שבזכותם אנחנו יכולים לעשות נחת רוח לבורא. בטוח נצליח בעזרת ה'.
שאלה: מאז סיום הכנס הווירטואלי האחרון אנחנו כבר שבועיים לומדים אמונה למעלה מהדעת והכלי עולמי מלא התפעלות על חידושים והבחנות כמו השיעור הרגשי הזה. עם זאת יש גם חברים שפונים ומרגישים שהנושא הוא מונוטוני או שגרתי, קשה להם להתרכז, ויש כאלה שמרגישים בלב ולא פונים. מה אתה ממליץ להם? האם יש משהו שתלוי בהם או שזה עניין של זמן?
יש כאן בעיה. אני רוצה ללמד אתכם הכול - לא למדנו הקדמה לתע"ס, לא למדנו הקדמה לזוהר, לא למדנו תע"ס וזוהר. אני אומר כך, ממחר אתם לא שואלים שום שאלות בזמן השיעור ואנחנו רק קוראים את קטעי המקור ואני אוסיף במידת הצורך משפט קצר, יש אפשרויות לעשות גם כך.
אבל אתם לא חוסכים בשאלות, אתם לא מתחשבים שיש עוד אלפי אנשים ושמישהו שואל הוא מעכב את כולם. אני גם לא יכול לעשות עם זה שום דבר כי אני חושב שבכך בכל זאת אנחנו מבררים את המצב.
בקיצור אתם צריכים להחליט, או שאנחנו לומדים כמו שלמדנו עד כה או שאנחנו מגיעים לשעה קבועה כדי לסיים את הפתיחה ואחר כך להתחיל תלמוד עשר הספירות וגם ללמוד חלקים מהזוהר. או אולי אנחנו נלמד במקום שעתיים וחצי שלוש שעות בשיעור היומי שלנו, בכל זאת חצי שעה מוסיפה הרבה.
אני רק חושב שלא אני צריך לסדר לכם את הכול, אין לי כוח ויש לי עוד מה לעשות חוץ מכך שאני מבלה איתכם את השעות האלו ואני כבר לא צעיר כל כך. לכן אני מבקש, יש לכם למי לפנות, יש לכם הנהלה ובהנהלה יש המון אנשים שמכינים את השיעורים ומכירים את כל הדברים ומכירים מה שיש לנו בארכיון. תדברו ביניכם, אתם צריכים לדאוג לחיים שלכם ואל תחכו שאני אעשה זאת.
תלמיד: הדברים ברורים, נארגן, נסדר את כל מה שאמרת.
הדברים לא ברורים, כי אתם לא עושים, תתחילו לעשות. אתה אומר שזה ברור, ואתה שוב מניח את זה בצד. אני מזמן אומר שאני לא מרוצה מזה.
תלמיד: אני שואל עבור חברים שהנושא של אמונה למעלה מהדעת קשה להם, הם לא תופסים אותו.
אני יודע, גם אצלי זה היה מאוד קשה, שנים לקח לי לתפוס את הנושא.
תלמיד: זו בדיוק השאלה, מה לעשות? יש כאלה חברים שעכשיו מתרגשים ומתפעלים מהשיעור, ויש חברים שמאוד קשה להם, הם פונים ואומרים, "קשה לי הנושא הזה".
זה שקשה להם זה סימן לנשמה גבוהה, לעביות גדולה, אחר כך הם יקבלו התקדמות מאוד חזקה. אבל הצעד הזה, תחילת העבודה באמונה למעלה מהדעת להם היא מאד קשה. אני לא יודע מה לעשות, פשוט להמשיך עוד ועוד ולהשתדל. אולי לעשות את השיעור בנושא הזה חצי שעה אבל הוא חייב להימשך ואנחנו חייבים לדבר עליו.
תלמיד: אני מקבל הרבה שאלות, למה אתה מתכוון שאתה אומר לצמצם שאלות? מה המצב הרצוי מבחינת שאלות של חברים במהלך השיעור?
אני לא יודע, אני רוצה שאתם תחליטו, כי כל שיעור ושיעור חייב להיות לפי המבקש, לפי המשתמש. ואני מבקש, אל תזניחו את הפנייה שלכם, תתחילו לדבר ביניכם, תתחילו לפנות להנהלה, תתחילו לנסות לעשות משהו. לפני שאתם מחליטים אני רוצה לשמוע, אבל לא לכתוב אלי ולא לפנות אלי, לשלוח פנייה רק דרך הנהלה והם יעדכנו אותי.
(סוף השיעור)