שיעור צהריים 19.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1183,

מאמר "סדר עבודה מבעל הסולם זצ"ל"

סדר עבודה מבעל הסולם זצ"ל

תש"ן - מאמר מ"ו
1989/90 - מאמר 46

"א. להאמין שיש משגיח על העולם.

ב. לדעת שהאמונה היא בחינת למטה בחשיבות, והוא בוחר ללכת בדרך זה."

למרות שהיא למטה בחשיבות.

"ג. שהאמונה שלו יהיה בדרך השפעה, ולא בעל מנת לקבל.

ד. וכשמיחסים את העבודה לה', להאמין שה' מקבל עבודתנו, ולא חשוב באיזו צורה נראה העבודה.

ה. באמונה למעלה מהדעת, יש להבחין ב' הבחנות: א' שהוא הולך למעלה מהדעת, מטעם שאין לו ברירה. ב' הוא, אפילו יתנו לו דעת, וכבר אין הוא צריך להאמין וללכת למעלה מהדעת, מכל מקום הוא בוחר ללכת בדרך של למעלה מהדעת.

ו. שהאדם צריך לדעת, כשהעבודה שלו הוא באהבה עצמית, אחרי כל הצלחות שהאדם מצייר לעצמו, שהוא יכול להשיג, יהיה בידו להטיב רק בחינת פרטיותו עצמו, מה שאין כן באהבת ה' הוא מטיב להכלל.

ז. צריכים לתת שבח והודיה על העבר, כי בזה תלוי העתיד, כלומר בשיעור שנותנים תודה, בשיעור זה האדם מחשיב כל מה שמקבל מלמעלה, ויודע לשמור את העזרה שמקבל מלמעלה, שלא יאבד את זה.

ח. עיקר העבודה הוא ללכת בקו ימין, היינו שלימות, כלומר עד כמה שיש לו קצת אחיזה ברוחניות, הוא צריך להיות שמח בזה שזכה שה' נתן לו מחשבה ורצון לעשות משהו ברוחניות.

ט. וגם ללכת בקו שמאל. וזה מספיק חצי שעה ביום, היינו שיעשה חשבון לעצמו כמה הוא מעדיף אהבת ה' על אהבה עצמית. ובשיעור שיראה את החסרונות יתן על זה תפלה שה' יקרב אותו באמת, שדוקא על ב' קוים האדם יכול להתקדם.

בסדר העבודה יש להבחין ג' בחינות (פרי חכם חלק ב', דף ס"ד):

א. להשתוקק להשלים נשמתו, להשיבה לשורשה, שזה נקרא בחינת ישראל.

ב. להבין דרכי ה' יתברך ורזין דאורייתא, "דמאן דלא ידע ציוויא דמארי איך יעביד ליה", שזהו בחינת אורייתא.

ג. להשתוקק להשגת קודשא בריך הוא, כלומר להדבק בו בהכרה שלימה, שזהו בחינת קודשא בריך הוא.

ומוטב שישתוקק לציוויא דמארי שזהו קו האמצעי."

שאלה: מה זה אומר להשלים את הנשמה ולהחזיר אותה לשורשה?

לעשות תיקון בנשמה ואז היא תחזור לדביקות בבורא. כמו שאמרנו הרבה פעמים.

שאלה: בחלק הראשון של הטקסט כתוב סדר העבודה ולאחר מכן נקודות עיקריות של העבודה. איך להתייחס נכון, האם זו הדרכה?

יש כאן 9 סעיפים, מ-א' עד ט', ואנחנו צריכים להשתדל לעבור עליהם ולקיים אותם. זה סדר העבודה שלנו.

שאלה: במאמר ההוראות ברורות, הבחינה הראשונה היא להביא את הנשמה לתיקונה המלא, והבחינה השנייה היא לגלות סתרי תורה. האם כשאנחנו הולכים לקראת תיקון הנשמה זה גם שאנחנו הולכים כבר בדרך ה' ומגלים סתרי תורה? מה הבדל בין שני שלבים האלה, למה הם לא קשורים זה בזה?

את צודקת אבל יש פרטי ויש כללי, יש עבודה בהכנה ולאחר מכן עבודה בפועל במימוש שעוסקת בתיקון הכלי האמיתי, ולכן הוא מחלק זאת כך. האמת שאפשר לסדר זאת מחדש בכל מיני אופנים ואז נבין מה קודם למה ומה בא אחרי מה.

תלמידה: כלומר השלב הראשון הוא הכנה?

כן.

שאלה: כתוב בסעיף ג' ש"שהאמונה שלו יהיה בדרך השפעה, ולא בעל מנת לקבל.", מהי אמונה בעל מנת לקבל?

אני שמח שאתם שואלים כך, זה באמת יפה. אמונה יכולה להיות כדי שאני אקבל ואדע וארגיש ואתקדם בכלים דקבלה שלי. ויכול להיות שעל ידי כוח האמונה אפתח רק כלים דהשפעה שלי. לכן צריך לשים לב שהאמונה תתפתח בדרך ההשפעה.

שאלה: מה זה אומר לעבוד בשני קווים בעשירייה. איך יכולים להגדיר שעכשיו אנחנו בקו שמאל, וברגע הבא אנחנו בקו ימין?

אם אני עובד בכלים דהשפעה זה צד ימין. אם אני עובד עם כלים דקבלה זה צד שמאל. אם אני יודע איך לשייך ביניהם, לחבר ביניהם זה יהיה צד אמצעי.

שאלה: איך להתייחס להרגשה שכל החברים משפיעים, ופתאום יש איזו גדלות שלהם ויראה בפניהם?

חשוב לא להתבלבל בין הכלים שאנחנו עובדים איתם ברוחניות לבין אלה שבגשמיות, אחרת לא נוכל להתמודד עם מה שמתגלה לנו. ברוחניות אנחנו יכולים לעבוד עם כלים דהשפעה. בגשמיות אם נתחיל לחשוב מה נקרא לעבוד עם כלים דהשפעה, ייראה לנו שזה בלתי אפשרי. אותו דבר ההיפך.

שאלה: מה זה אומר להאמין שהבורא מקבל את העבודה שלנו ולא משנה איך היא נראית, מי עוד יכול לקבל את העבודה שלנו אם "אין עוד מלבדו"?

הכי חשוב שנשתוקק להשפיע לעזרה הדדית. באיזו רמה זה קורה לא משנה לנו, אחר כך זה יובן לנו יותר ויותר. הכי חשוב עבורנו זה להיות בכיוון של יציאה מעצמנו לעזרה הדדית לזולת.

שאלה: בסעיף 2 הוא אומר, "לדעת שהאמונה היא בחינת מטה בחשיבות והוא בוחר ללכת בדרך זה". מה זה נקרא לדעת שהאמונה היא למטה בחשיבות?

כי כוח אמונה אף אחד לא מחשיב, ולכן בחשיבות היא נמצאת למטה. אבל אם אנחנו דבוקים בחשיבות של אמונה, אז כביכול אנחנו יורדים, בעוד שלמעשה אנחנו עולים בכוח האמונה, וכך אנחנו מגיעים כמו שכתוב עד כיסא הכבוד, עד בינה דמלכות.

שאלה: כתוב בסעיף ז', "צריכים לתת שבח והודיה על העבר כי בזה תלוי העתיד". למה העתיד תלוי בהודיה על העבר?

תנסו להסביר זאת זה לזה. העתיד תלוי ודאי רק על השגת האהבה בינינו, כי על ידי כך אנחנו מתחברים בינינו. ומהחיבור כבר אנחנו יכולים להגיע להשגת הבורא.

שאלה: קראנו במאמר שצריך לשאוף לביצוע מצוות ה', וברור לנו שהמטרה היא גמר התיקון. אבל הדרך לזה לוקחת כמה שנים, והשאלה היא איך ללמוד לבצע את מצוות ה' בלי לעשות טעויות?

אני אגיד לך בפשטות, כדי ללמוד לא ליפול, צריך כל הזמן לתאר לעצמך כאילו אתה נופל. זה דבר ראשון. דבר שני, להיות מוכן לזה. זאת אומרת לא חשוב לי איפה אני נמצא, העיקר בשבילי הוא האם אני יכול לחשוב על עשיית נחת רוח לבורא. אמנם יכול להיות שאני משקר לעצמי, ואני לא כל כך מבין מה זה לעשות נחת רוח לבורא, אבל זה לא חשוב. זה כמו עם ילד קטן, מה הוא מבין? אבל אם הוא משתדל לעשות כך, אז מתחשבים עימו לפי מה שהוא חושב. אנחנו לא יודעים מתי נגיע ואם נגיע לעשיית נחת רוח. לכן העיקר הוא לקבל את מה שאנחנו חושבים, ושהמחשבה הזאת, האמונה הזאת תהיה אמיתית, רחבה ועמוקה ככל האפשר.

שאלה: האם באמונה מעל הדעת, אנחנו צריכים להצדיק את כל החסרונות שאנחנו רואים, ולהגיד שזה הכרחי להשגת המטרה?

אמונה למעלה מהדעת זה נקרא שאני מעדיף ללכת בכוח ההשפעה ולפזר בין כולם את האהבה שלי, לכסות את כולם באהבה שלי, ולא חשוב לי מה תהיה התוצאה.

תלמיד: אבל בגדול עלי לשים איזו מטרה וללכת לקראתה, ולא משנה מה אני רואה בדעת, אולי אהבה אגואיסטית, להגיד שזה הכרחי.

את זה אתם צריכים לברר במהלך הדרך.

שאלה: מה ההבדל בין הליכה למעלה מהדעת מחוסר ברירה, לבין הליכה כשצריך?

כשצריך, זה הדבר הכי חשוב. כי אם אתה הולך נגד הרצון, אז אתה באמת עושה פעולה נכונה וגדולה.

תלמיד: אני מרגיש שההבדל הוא הכוונה.

נכון.

שאלה: האם כשאתה אומר שאנחנו צריכים ללכת בקו שמאל במשך חצי שעה, מדובר על גשמיות, על חצי שעה גשמית? ואם כן איך עושים זאת בעשירייה?

לא. זה לא בגשמיות. בגשמיות אנחנו לא מבצעים כאן שום תנאי, אלא משתדלים לבצע את הכול ברצונות, בכוונות, במחשבות שלנו בלבד.

תלמידה: הכוונה שלי היתה אם סופרים חצי שעה גשמית, ואם כן איך עושים זאת בעשירייה?

את זה אתן צריכות לסכם ביניכן, לקבוע ביניכן. או שאתן עושות את זה יחד, או שחלק מהקבוצה יחד בזמן מסוים, וחלק אחר מהקבוצה יחד בזמן אחר וכן הלאה. תנסו. אין חכם כבעל ניסיון, ואחר כך אנחנו נדון על מה עושים. תביאו את השאלות שלכן.

שאלה: כתוב בסעיף ה. "באמונה למעלה מהדעת, יש להבחין ב' הבחנות: א' שהוא הולך למעלה מהדעת, מטעם שאין לו ברירה." והשאלה מתי אדם הולך למעלה מטעם שאין לו ברירה? האם הוא קיבל מאור, או משהו כזה? וב', גם אם נתנו לו את הדעת והוא יודע שהוא מבין את זה בתוך הדעת, הוא בוחר ללכת בדרך של למעלה מהדעת. איך אדם יכול לעשות כזה דבר?

זה עוד לפנינו, אבל זה כתוב נכון. הוא בוחר ללכת למעלה מהדעת, או מטעם שאין לו ברירה, או מטעם שהוא באמת רוצה לבחור בזה וללכת.

תלמידה: האם זה בתפילה, בזה שהוא מבקש מהבורא?

זה לא חשוב באיזו צורה. יש לפניי איזה מצב, איזו בעיה נניח, ואני מחליט שאני הולך לכבוש את המצב הזה למעלה מהדעת. זה יכול להיות מטעם שאין לי ברירה, והאפשרות השנייה היא שאפילו שיש לי ברירה אני בכל זאת הולך למעלה מהדעת.

שאלה: כשהבורא נותן לנו, "לוו עלי ואני פורע," האם אני חייבת לדעת שאני צריכה להחזיר את מה שהבורא הלווה?

כן, זה נכון.

שאלה: איך "אוהבי ה' שנאו רע" עוזר לנו?

ברור שככל שאדם מתקדם עוד ועוד באהבת הבורא, כך הוא שונא את האגו יותר ויותר. כי הוא מגלה עד כמה הוא עדיין נמצא בו, שורה בו.

שאלה: אם אני מרגישה ייסורים האם זה מראה לי שאני צריכה לבחור באמונה למעלה מהדעת, והאם אני יכולה במצב הזה להגיע לקו האמצעי?

כן, תנסי.

(סוף השיעור)