שיעור בוקר 07.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

"אני לדודי ודודי לי" – קטעים נבחרים מהמקורות, חלק 2

קריין: קטע מספר 7.

"כתוב, אני לדודי ועליי תשוקתו. שבתחילה, אני לדודי, ואח"כ, ועליי תשוקתו. אני לדודי, לתקן לו מקום בתחילה, בהתעוררות של מטה. ואח"כ, ועליי תשוקתו.

השכינה אינה נמצאת עם הרשעים. כיוון שאדם בא להיטהר, ולקרב את עצמו אל הקב"ה, אז שורה עליו השכינה. וכמ"ש, אני לדודי, בתחילה. ואח"כ, ועליי תשוקתו. כי כשבא האדם להיטהר, מטהרים אותו." 

("זוהר לעם". "לך לך". מאמר "אחר הדברים האלה", סעיף 269)

קריין: קטע מספר 8.

"וליודע תעלומות גלוי שעור החפץ שבלב האדם לקרבתו ית', אשר עדיין אפשר להיות מתפסק ח"ו. ועל כן הוא ית' מרבה העראותיו, כלומר, התחלות הביאות, שאם האדם שומע לקולו ית', בסוד "ה' צלך", נמצא שאינו נופל ויורד מחמת התגברות הצער של ההעראות, כי רואה ושומע שגם השכינה הקדושה סובלת כמדתו, מחמת הגעגועים המתרבים, ממילא נמצא הולך ומתעצם, פעם אחר פעם, ביתר געגועים, עד שמשלים נקודת לבבו, בחפץ השלם, בקשר חזק שלא ימוט. 

ע"ד שאמר רשב"י ז"ל באדרא: "אני לדודי ועלי תשוקתו, כל הימים שהייתי קשור בעולם הזה, בקשר אחד נקשרתי בקדוש ברוך הוא, ומשום כך, עתה ועלי תשוקתו". והיינו, "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד", ועל כן זוכה להשיב את ה' לגבי ו' לנצחיות. דהיינו, גמר ביאה, והכנסת עטרה ליושנה, שהוא סוד "תקיעה גדולה"." 

(בעל הסולם. אגרת י"ט)

קריין: קטע מספר 9.

"בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה. 

כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה וכלי זכה ביותר. כלומר, שזה שקבל בחינת מלכות בבחינת השחרית, נעשה אח"כ בחינת כלי דכתר, שהוא כלי דהשפעה."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

שאלה: בקטע, "שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה וכלי זכה ביותר." מה הכוונה שאין לו כלום, לא מרגישים כלום ואז מגיעים לזה?

אף רצון לא מקבל מה שהוא רוצה. אבל אדם נמצא למעלה מהרצון שלו, ולכן הוא מרוצה שדווקא נמצא במצב כזה. זה נקרא שהוא "חפץ חסד".

תלמיד: איך אפשר במצב שאין לו כלום, להיות בשמחה?

אתה תבקש מהבורא שיעשה לך את זה.

תלמיד: מה זאת אומרת שמחה, איזו שמחה זאת?

זה שהוא נמצא למעלה מהרצון לקבל, שדורש ממנו יותר, ויותר, ויותר, והוא לא נותן לו, בזה הוא דווקא מרגיש את עצמו שהוא יותר קרוב לבורא, אז זה ממלא אותו בשמחה.

תלמיד: זה מוביל אותי להיות בתכונת ההשפעה?

מכאן והלאה, כן.

תלמיד: לפי ההגדרה הזאת, מה צריך לעשות בעשירייה?

שכל אחד יעלה את חשיבות ההשפעה מעל הקבלה. יותר טוב להישאר ריק ולא לקבל מאשר לקבל, כי הקבלה מרחיקה מהבורא.

תלמיד: לוותר על הכול.

נגיד. אבל כאן אני בקבוצה, אני עושה גם מפני שאני מתחייב בערבות שלי עם החברים, שאני חייב את זה לבצע אחרת אני מכשיל את כולם.

תלמיד: אם דווקא לא נמצא בדרך הזאת, הוא לא עושה את זה, מה עושים איתו?

לא מה עושים איתו, אלא הוא רוצה שכך יקרה לו. הוא רוצה לקיים מה שלטובת הקבוצה וזה בשבילו הדבר החשוב ביותר. ולא כלפי עצמו הוא בודק את הדברים אלא אך ורק כלפי המצב של הקבוצה.

קריין: קטע מספר 10.

"אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים," זאת אומרת, אם אנחנו לא מגיעים למצב כזה שבשבילנו הסתרה או גילוי, לא חשוב מה, אלא העיקר האם על ידי זה אני מבצע תיקונים בקבוצה והשפעת נחת רוח לבורא. וזה בשבילי חשוב, זה מה שקובע מה שאני אעשה. ולא אם אני מלא, אני ריק, מבין, לא מבין וכן הלאה. "היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים.

אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים"." 

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

שאלה: דיברנו עם החברים, אני אישית לא מתנגד שהם ייהנו גם ברצון לקבל, ויחד עם זה הם יהיו מכוונים לכיוון הבורא, להשפעה לחיבור. אבל לפי הקטעים האלה, יוצא שהבורא כביכול לא ממש רוצה שאני איהנה מהרצון לקבל, אלא שאני אהיה מכוון רק אליו. למה יש כזה הבדל? בגלל שאנחנו לא מתוקנים, ובמצב מתוקן אני ארצה שהחברים לא יקבלו בלקבל על מנת לקבל?

ודאי, גם הבורא כך, גם אתה כך. כי ליהנות בתוך הכלים דקבלה, זאת אומרת בעל מנת לקבל, זה הפוך מהבורא ואתה בזה חותך את עצמך מהחיים, ואתה חי רק בעולם הזה שהוא אשליה, זה רק נדמה לנו, "היינו כחולמים"¹, אנחנו נמצאים במשהו שזה ערפול, חלום.

מה שאין כן אם אתה עושה פעולות בעל מנת להשפיע אז אתה יוצא ממסגרת העולם הזה לרוחניות, לעולם שהוא כולו נצחי, שלם, ואתה נמצא כבר באמת במצב אמיתי. מה שאין כן עכשיו אתה כמו בחלום. אתה רואה חיים ומסתובב והכול, אבל זה חלום, כך מקרינים לך את החיים.

קריין: קטע מספר 11.

"תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע [שבמעת לעת], שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו. 

והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. וחפץ ה' בידו יצליח." 

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

שאלה: לגבי הקטע הקודם, תמיד יהיה קיים מצב של הסתרה ואז גילוי פנים, ואז עוד פעם הסתרה, בעשירייה שלי תמיד יהיה מישהו שהוא בוכה ומישהו שצוחק?

לא כך. אנחנו קשורים זה לזה ואנחנו עוזרים זה לזה, ולכן אפילו שאתה לא מתכוון לתיקון העולם אבל אתה נמצא בכל המערכת הזאת, לכן כמה שאתה מתקדם, אתה מקדם את כל המציאות. דבר אחד. דבר שני, שאנחנו שמפעילים את עצמנו משתדלים להפעיל את עצמנו בעשירייה. עשירייה זה העיגול הכי קטן שיכול להיות במציאות. ואנחנו נעשים הרבה עיגולים כאלה ומהרבה עיגולים אחר כך רוצים להרחיב ולחבר גם את העיגולים הלאה כאילו לעיגול אחד, אנחנו נשארים בעשיריות וגם אנחנו מרחיבים את עצמנו לעיגולים גדולים. אז יש לנו בזה חזרה כאילו לעולם שהיה לפני הצמצומים והקווים לעולם האמת, כמה שאנחנו יותר קרובים בזה לבורא, כי בורא זה מה שנמצא מחוצה לעיגולים, לכן כך אנחנו מתקנים את עצמנו.

שאלה: הבורא רוצה להראות לנו אם מרגישים נוח במצב מסוים ואם מסכימים להישאר בו?

כן, זה מה שהבורא רוצה, שאנחנו נרגיש נוח, טוב, יפה בכל עולם ועולם, בכל מצב ומצב, כי כל מצב ומצב זה מגיע ממנו. כן.

שאלה: מה זה אומר להיות דבוק בבורא באמת? הנוסח לא מובן, לא סתם להיות בדבקות בבורא אלא באמת?

אם אני מתחבר לחברים ממש בלב אחד ואין שום הגבלות בכל מה שאנחנו בודקים בינינו ועוד נמצא כביכול בינינו, אין שום הגבלות בחיבור בינינו, אז אנחנו משיגים את הבורא בצורה השלמה. זה הכול.

שאלה: מהי מחשבת שווא, מחשבה בטלה?

על עצמו. זה הכול. כל המחשבות לאחרים, הטובות אני מתכוון, הן מצווה. כל המחשבות על עצמו זו עבירה.

שאלה: הוא כותב שהפעולה הראשונה שצריך לעשות ותכף, זה לשפוך שיחו לה' שישמרהו וכולי, אבל אנחנו רואים שהתפילה צריכה להיות מבוררת ומשותפת ועם חיסרון וכוונה.

קודם כל שפוך מה שיש לך בלב.

תלמיד: זה על עצמי אבל, וזה רק מעצמי.

אז מזה תבין איפה אתה נמצא. כן, גם את זה צריכים. זה יהיה לך ברור שאתה חושב רק על עצמך ועם זה אתה קם, אבל לא להתייאש, מכאן להתחיל לבקש מהבורא שיעזור לך, שינתק אותך מהמחשבות על עצמך. אחרת איך תבקש ממנו הצלה?

תלמיד: זאת אומרת, סדר הפעולות זה שאני קודם כל צריך לבקש על עצמי ומשם אני מתחיל את הבירור והעבודה.

בלי שאתה בודק את עצמך מי אתה היום, עכשיו, איך אתה מגיע לתחילת העבודה שלך?

שאלה: עכשיו אחרי הכנס מה כדאי לעשות בזמן החופשי, או בפגישת עשירייה, לשמוע את השיעור של היום או מה שעברנו בכנס?

אני חושב שיעור בוקר, מה שאנחנו לומדים, את זה צריכים ללמוד יום יום כמה שאפשר ביניכם, קצת לדבר על זה כמה שאפשר, ומה שאנחנו עברנו בכנס, מדי פעם לחזור על זה. למרות שאנחנו נחזור, זה חומר שילווה אותנו כל הזמן.

(סוף השיעור)