שיעור צהריים 11.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"מתחזקים באין עוד מלבדו" – קטעים נבחרים מן המקורות

זו בעצם העבודה העיקרית שלנו, להתחזק באין עוד מלבדו. שכולנו נהיה מכוונים לחיבור בינינו ומהחיבור בינינו הלאה לבורא. זו העבודה שלנו עד שנזכה להרגיש בתוך החיבור בינינו ובחיבור שלנו עם הבורא את מטרת הבריאה, את מטרת החיים וכך בעצם נתקדם.

קריין: קטע מספר 11 מתוך "זוהר לעם".

"כל ריבוי הסתירות נגד ייחודו, שאנו טועמים בעוה"ז, אע"פ שמתחילתן הן מפרידות אותנו מה', הנה בהיותינו מתאמצים לקיים התורה והמצוות באהבה בכל נפשנו ומאודנו, כמצווה עלינו, ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו, וכל אלו כוחות הפירוד, אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת ה' בכל נפשנו ומאודנו, אז כל סתירה, שהתגברנו עליה, נעשית שער להשגת חכמתו.

כי בכל סתירה יש סגולה מיוחדת, לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו. ואלו הזכאים, שזכו לזה, נמצאים הופכים חושך לאור ומר למתוק. כי כוחות הפירוד כולם, מחשכת השכל וממרירות הגוף, נעשו להם שערים להשגות מדרגות נשגבות. ונעשה החושך לאור גדול, והמר נעשה מתוק.

באופן, שבשיעור הזה, שהיה להם קודם לכן כל הנהגות השגחתו לכוחות הפירוד, התהפכו להם עתה כולם לכוחות הייחוד. ונמצאים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות."

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר. מאמר "שתי נקודות", סעיף 121)

שאלה: כתוב "הנה בהיותינו מתאמצים לקיים התורה והמצוות באהבה בכל נפשנו ומאודנו, כמצווה עלינו, ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו, וכל אלו כוחות הפירוד, אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת ה' בכל נפשנו ומאודנו, אז כל סתירה, שהתגברנו עליה, נעשית שער להשגת חכמתו". בקטע נראה שיש מגמה חיובית כל הזמן, סוג של התקדמות. איך האדם יכול לשמור כל הזמן על התקדמות חיובית על פני כל המצבים שהוא עובר?

אני לא חושב שאפשר לשמור כל הזמן בצורה חיובית על החיבור ולהצדיק את הבורא בכל מה שיש, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להשתדל. הכוחות שמפרידים בינינו ובינינו לבורא, אם אנחנו עובדים נגדם ולא רוצים שהם יפרידו בין החברים ובין כולם לבורא, אז מכל המאמצים הללו אנחנו מגיעים למצב שבסופו של דבר הבורא מתקן את היחס שלנו בינינו ואליו, ואז אנחנו מגלים עד כמה אנחנו קשורים זה לזה ואליו. זה באמת סיום של כל העבודה שלנו.

תלמיד: בקטע מדובר באלה שזכו, "ואלו הזכאים, שזכו לזה, נמצאים הופכים חושך לאור", מי הם אלה הזכאים לזה?

הם אלו שנתנו יגיעה והתגברו על כל כוחות הפירוד בעצמם ואחר כך בעזרת הבורא, וכך הגיעו לחיבור ביניהם ומבניהם לבורא, ולכן הם זכו לגילוי הבורא לפניהם.

שאלה: האם כל מה שקרה לעם ישראל ולעולם כולו בתקופה הזאת ובתקופות קודמות נחשב בגדר קורבן כדי שנוכל להתקרב יותר לקדוש ברוך הוא?

כן, רק כך. לכן זה נקרא קורבן, מהמילה התקרבות, קרוב.

שאלה: ההרגשה של היפוך החושך לאור והמר למתוק, האם זו הרגשה בעבודה באמונה מעל הדעת, או שזו כבר דעת דקדושה?

זו כבר דעת דקדושה, וזוכים לה כשהופכים את החושך לאור ואת המר למתוק.

שאלה: כתוב שאם אדם עושה מאמצים לבצע תורה ומצוות, אז כל הסתירות האלה מתחברות להשגה. מה ההבדל בין השגה לידע?

ידע אלו דברים שאתה יכול להשיג בשכל שלך, והשגה היא מה שאתה יכול להשיג רק בעזרת הבורא.

תלמיד: האם בהרגשה יש תחושה פנימית שהכול מסתדר והכול ברור וזה לא קשור לשכל?

זה לא קשור לשכל. כשאנחנו מדברים על השגה, הכוונה היא שאתה מרגיש בכלי הפנימי שלך שנקרא נשמה. ואז אתה משיג שקיים כוח עליון, הוא פועל עליך ואתה משיג את הפעולות שלו.

שאלה: כשאני נמצאת במצב של סתירה ואני מעלה תפילה באמונה ובהכנעה לבורא, איך אני יכולה לדעת האם אני עושה את זה מתוך פחד או שזו בקשה אמתית?

בינתיים את לא יכולה לדעת, אבל בהדרגה תתחילי להבדיל בין כל הכוחות וההבחנות שלך אם זה נובע מפחד, מקנאה, משנאה. ואז יהיה לך ברור שהכול קורה לך מלמעלה באהבה אלייך, ומצידך תראי כמה את זוכה לאותה הרגשה.

שאלה: האם העשירייה היא כמו תא של בודדים שיכול לגלות את הבורא ולהפוך מר למתוק?

כן.

תלמידה: כל העולם בנוי מאותם מבנים של עשרה, כל מבנה חברתי, משפחות, חברות.

הכול בנוי מעשרה, כן.

תלמידה: מה סדר הפעולות הכי פשוט כדי להפוך מבדידים, מיחידים, למשהו משותף שהופך את המר למתוק בתוך כל תא כזה? למשל בעשירייה, מה צריך לעשות?

צריכים להתחבר בעשירייה, להיות ברצון אחד, בהרגשה אחת, ולהשתדל להשיג את הבורא בינינו כשאנחנו מתחברים כאחד, ואז הבורא מתגלה בחיבור בינינו.

תלמידה: כל אחד מגיע עם רצון משלו, עם תפיסה משלו, עם רגש משלו, יש הבנה שהחיבור נחוץ. מה סדר הפעולות כדי לאפשר לדבר הזה לקרות?

להתחבר יותר ויותר.

תלמידה: מה זה להתחבר? אנחנו רוצים אבל לא מצליחים. מה צריך לעשות כדי להתחבר?

להשתדל להיות יותר קרובות זו לזו, עד כדי "כאיש אחד בלב אחד".

תלמידה: איך אני מתקרבת למישהו הפוך ממני?

תנסי, ובמה שאת מרגישה שאת לא מסוגלת, את צריכה להתפלל, לבקש מהבורא שיעשה לך את החיבור הזה.

תלמידה: אם אנחנו עושים זאת, כל אחד מבקש, יש אוסף של בקשות כאלה, אז מה הפעולה הבאה?

להמשיך עד שתראו שאתן במידה מסוימת מחוברות והבורא מתגלה ביניכן.

תלמידה: מה נרגיש כשבורא יתגלה? איך אנחנו יכולות לומר שהגענו?

אתן מרגישות זו את זו עד כדי כך כאילו אתן אחת.

תלמידה: ומה עושים אז?

מתחילים לגלות את הבורא שממלא אתכן.

תלמידה: ומה עושים כדי שזה יימשך, כדי לעשות לו נחת רוח?

מתחברים עמו, עם הבורא.

שאלה: האם אני מבינה נכון שגילוי הבורא ודרגת השגת הבורא הם שני דברים שונים?

כן.

תלמידה: איך קורית אצל האדם השגת הבורא?

על ידי זה שהוא רוצה להתחבר עם החברים ובקשר ביניהם להגיע למצב שהוא מגלה את הבורא.

שאלה: אם תוכל לעזור לנו להבין. אנחנו לומדים שיש דרגות התפתחות, דומם, צומח, חי, ומדבר. באיזו דרגה נוכל לקיים את המצווה של "ואהבת לרעך כמוך"? אם אנחנו נמצאים בדרגת החי, אז באיזו דרגה נמצאים אלה שכרגע רוצחים וטובחים? ואיך אנחנו יכולים לחיות אם אנחנו יודעים שהכול בא מהבורא?

אנחנו צריכים לקבל את כל מה שקורה כנובע מהבורא. ולהשתדל מעל כל מה שאנו רואים, מרגישים, ומתארים לעצמנו, לתאר שכל הפעולות האלה הן שלו, ושהוא עושה אותן בכוונה על מנת שנעלה יותר גבוה. שנתייחס זה לזה באהבה, ומתוך דרגת האהבה הזו בינינו נעלה לאהבת הבורא. זה לא פשוט. אי אפשר פשוט להבין את זה סתם כך. אבל כשאתה מתחיל לעבוד על זה, ולהתעמק בזה, כל מחשבת הבורא מתחילה להתגלות לך.

תלמידה: כלומר עלינו לאהוב את כל הדרגות?

אנחנו צריכים לאהוב את כל הדרגות.

שאלה: מה זה אומר שכוח האיחוד מכריע את כל העולם לכף זכות, ואיך זה קורה בעשירייה שלנו?

אתן צריכות להשיג את זה באמצעות החיבור ביניכן. כוח האחדות שתשיגו ביניכן, יגלה לכן את הבורא, את הכוח העליון, ואתן תראו איך באמת הכול בנוי.

שאלה: אם כוחות הסתירה הם אלה שעוזרים לנו להתקדם ולקבל יותר אור, איך לממש את ההתקדמות הזאת למרות שבפנים יש לנו תחושות שונות?

אם כל אחד רוצה להגיע לחיבור עם החברים, עם החברות עד כדי כך שלא נרגיש בינינו שום הבדל, או רווח. ואז בתוך החיבור שאנחנו מייצבים בינינו, שם אנחנו נרגיש את הכוח העליון, היינו את הבורא.

תלמידה: האם העשירייה צריכה להתעלות מעל כל שיפוטיות, או הפרעה חיצונית?

כן. העשירייה צריכה להתעלות מעל לכל ההפרעות למען החיבור.

שאלה: האם השינויים וההתהפכויות האלו קורים בתוך האדם באופן אינדיווידואלי, או בעשירייה, או שזה קורה גם וגם?

בדרך כלל זה גם וגם, אבל אפילו אם זה רק בתוך האדם, הוא כבר יכול להתחיל לעבוד עם זה.

שאלה: איך ובאיזו צורה אנחנו נגיע לדרגה שנהיה מסוגלים לאהוב את כל הרשע, את כל הסבל, את כל הדברים האיומים והנוראיים, והזוועות שאנחנו רואים בעולם? איך אנחנו מסוגלים להתעלות לדרגה כזו שנראה שנאה כזו, ועדיין נהיה מסוגלים להצדיק אותה, לאהוב אותה, ולהתייחס אליה בצורה חיובית?

כשאנחנו מבקשים מהבורא להתקרב מעל לעולם הזה, מעל לשנאה, לדחייה, לשקרים וכולי, והוא עוזר לנו בזה שמאיר עלינו מהכוח העליון, הכוח עליון הזה מאפשר לנו להיות מחוברים, להיות אוהבים, ואז יוצא שכשאין שום דבר שמפריע לנו להתחבר בינינו בדרגה כלשהי. אז אנחנו מרגישים חיבור ואהבה לכל באי העולם, וזה נקרא "תיקון".

שאלה: מה זה בדיוק סתירה?

זו התנגדות שכלית או רגשית של זה בזה.

תלמיד: אבל בין מה למה בעבודה שלנו?

בין המחשבות, ובין הרגשות.

תלמיד: ביני לבין החברים? בינינו לבורא?

גם בתוך עצמי.

תלמיד: ואיך מתגברים על סתירה?

מתגברים בזה שמבקשים מהבורא שהוא ישתדל לעזור לנו לעלות למעלה מהסתירות. שלא ימחק אותן, אלא שיעזור לנו לעלות למעלה מהן.

תלמיד: סתירה זה כמו מחלוקת?

כן.

תלמיד: ומה זה הסגולה המיוחדת שיש בכל סתירה?

הסגולה, שאם אנחנו בכל זאת מתגברים על הסתירה, עולים למעלה ממנה, בזה אנו משיגים את הבורא ביתר כוח, וביתר דרגה.

שאלה: מצב של התגברות על הסתירות באמצעות תורה ומצוות, האם זו חצי מדרגה, ואת החצי השני של המדרגה הבורא נותן לנו מלכתחילה, אפילו מעל לדעת, מבחינתנו?

כן. גם הסתירות, גם העלייה מעליהן, והשגת דברים עליונים בעזרתן, הכול מגיע מלמעלה.

תלמיד: זאת אומרת, שלמעשה ההשגה שלנו, והתגברות על הסתירות זה אך ורק בשיתוף הבורא, שאנחנו פונים אליו מתוך החיבור בינינו?

ודאי.

שאלה: דברנו יחד עם החברות על כך שהנשים לא מספיק עושות את העבודה שלהן. אם הנשים היו לוחצות על העולם, על הגברים, האם זה היה יכול לעזור?

יכול להיות שזה יעזור, גם לנשים וגם לגברים. שנשים ילחצו על הגברים. אבל זה לא עושה אותן חופשיות מלעבוד ביניהן. הן צריכות להתחבר ביניהן, להגיע לחיבור ביניהן, להגיע לקשר עם הבורא. וחוץ מזה, מתוך החיבור שלהן לפנות לגברים, ולחייב גם אותם לחיבור.

שאלה: מה ההתחלה של הרגשת החיבור הרגשי? זה להרגיש שיש לנו רצון אחד?

להרגיש אותה מטרה אחת, ורצונות מסוג אחד ביחד.

שאלה: ענית קודם שחיבור זה להרגיש את החברה כמו שאני מרגישה את עצמי. אבל אני יצור אגואיסטי. איך אני אמורה להרגיש את הזולת בכלים המקולקלים שלי? הכוונה להרגיש אותה גם בצורה אגואיסטית?

בינתיים, כן. בכמה שהבורא מאפשר לך, בכל זאת, במשהו להרגיש את החברה.

שאלה: מה זה מאמצים? מה זה יגיעה? ממה זה מתחיל? זה מתחיל מהודיה לבורא, אחר כך לאזן את השכל והרגש, לקבל את זה כמתנה מהבורא, ולפתור את הבעיה הזאת באהבה?

לזה בדיוק אנחנו זקוקים, כדי להתחיל בפעולה.

תלמידה: ולאחר מכן?

לאחר מכן צריך לבקש.

שאלה: שאלה לגבי הפצה. שאלו אותך, "עם מה היית מתחיל"? וענית "זה צריך להיות משהו שנוגע ללב". המילים "אין עוד מלבדו" או "בורא" הן בעלות קונוטציות דתיות וברור שהמסר שלנו צריך להיות שונה. לדוגמה, אתמול בלילה אירחנו שכנים בממ"ד שלנו, והם התחילו בשיחה על משהו מאוד מפחיד שיכול לקרות והיה לי חשוב לעצור את זה, אז אמרתי להם שאנחנו לומדים שיש כוח של אהבה שמנהל את העולם, ושכל מה שקורה בחיים שלנו בעצם מוביל למטרה האחת הזו והיא חיבור בינינו, וככל שאנחנו מתרחקים מהמטרה הזו, כך אנחנו יותר סובלים.

בהתחלה היה להם שוק להבין את זה, אבל תוך כדי גם שיחקנו והם התחילו להתקרב לתפיסה הזו ולאהוב אותה. גם בעשירייה אני רואה שהרבה פעמים יותר קל לנו לדבר על הבורא במושגים של כוח האהבה. האם נכון יותר להשתמש במושג הזה בהפצה לקהל הרחב?

בהחלט כן.

שאלה: למה הבורא מראה לי את הסתירה הפנימית שלי מבחוץ, כאילו שהיא לא אצלי אלא אצל אחרים? מה זה נותן ברוחניות?

כדי שיהיה לכם קל יותר להגדיר לעצמכם לאן אתם הולכים, כדי שתבינו במה בדיוק טמונה הבעיה שלכם, הוא מראה לכם את זה דרך הקשר שלכם עם האחרים.

שאלה: אם אני מתחילה לתפוס את העשירייה בצורה אחרת, בתוך תכונת האהבה הזאת, אז גם בעולם אני אראה תמונת עולם אחרת?

גם תמונת העולם משתנה בחלקה.

תלמידה: למה חלקית?

יש בזה מדרגות.

שאלה: בעשירייה שלנו מרגישים ממש מלחמה רוחנית. יש לנו ארבע חברות שעכשיו בהפסקה מכל מיני סיבות, איך לעבוד בתנאים כאלה ולהצליח בכל זאת להפוך את המר למתוק כשאנחנו לא יכולות ללמוד ולהתפלל ביחד?

עד כדי כך הן מנוגדות?

תלמידה: הן לא נגד, חלק חושבות שהן מעכבות את העשירייה לכן הן בהפסקה, חלק סובלות ממה שקורה בעולם וחלק סובלות מכל מה שקורה בעשירייה.

אבל הדבר הוא פשוט, העולם סובל מפני שהוא מפורד, מחולק, שבור לחלקים. אם אנחנו נאסוף את עצמנו ונהיה יותר קרובים זה לזה, אז העולם יתחיל לקבל מלמעלה, מהבורא, כוחות יותר טובים ואנחנו נרגיש את זה כשינוי לטובה בכל מקרי החיים שלנו.

לכן למרות מה שקורה בעולם ולמרות מה שנדמה לנו, אנחנו חייבים להתחבר. אז בואו נעשה תרגילים ונשתדל להצליח להתקרב זה אל זה, לחיבור.

תלמידה: צריך לחדש את החשיבות של העבודה לחברות, כדי שכולנו נוכל לעשות את התרגילים האלה ביחד?

כן, באמת כך צריכים לעשות.

תלמידה: איך לחדש את החשיבות?

לעשות ישיבת חברות ולדבר על זה. מה הבעיה? אפשר לעשות.

שאלה: השלב הראשון כדי להתחבר הוא להיות ברצון אחד? מכאן מתחיל החלק של החיבור בעבודה.

כן.

תלמידה: ומה השלב השני, מה זה אומר להיות מאוחדים בתוך הבורא?

זה אומר לגלות את הבורא בקשר בינינו.

תלמידה: כשאני שומעת חברה שמדברת בסדנה אני מרגישה שיש בפנים סתירה. האם מתוך הנקודה הזאת אני צריכה לעלות אל הבורא ולהגיע לזה שהכול מגיע ממנו?

דווקא את הנקודות האלה את צריכה לחבר עם אחרות.

שאלה: שמעתי עכשיו שדיברו על חיסרון של אישה כלפי הגברים שהם לא מעורבים. איך החיסרון הזה נשמע? אף פעם הנשים לא פנו אלינו, מה אנחנו צריכים לשמוע מהן?

לא צריכים לשמוע, אבל אם תשמע אז תבין שגם לאישה יש אותם החסרונות שיש לנו, רק בצורה שונה אולי, באופן אחר, אבל גם נשים רוצות להגיע למטרת הבריאה.

תלמיד: אז הן לא צריכות לפנות אלינו? כי כך שמעתי, יש קולות כאלה שאומרים שהן היו צריכות לפנות לגברים והן ולא פנו.

לא חשוב, הן לא חייבות. יש להן מספיק כוח לעבוד ביניהן ולהשיג את הבורא, כמו אדם וחווה.

שאלה: אנחנו כבר ממש עייפים מלא להיות קשורים בינינו ולבורא. האם בזמן הזה מותר קצת להוריד כפפות למען החיבור או צריך לשמור על סבלנות וקור רוח?

אתם צריכים להשתדל להתחבר בלי שכל אחד יוריד את האחרים. עד כמה שאני מבין מה נקרא להוריד כפפות, אני לא חושב שיש בזה צורך. אתם יכולים להיות יותר גלויים אבל בצורה הדדית טובה.

תלמיד: איך להרגיש מגע, מגע אמיתי, כאשר כל אחד כמו בכלא משלו?

תשתדלו ביניכם. אלו דברים לא פשוטים ולא עוברים סתם כך מאחד לאחר, תשתדלו.

שאלה: ישבנו אתמול בעשירייה וניסינו להתקרב לתפילה משותפת יותר, נכונה יותר, מדויקת יותר. מבחינת המילים הגענו לכמה תפילות שכל אחת מהן ממקום אחר. האם להתעקש על זה או לחפש את הרוח הפנימית שיש בכל אחד?

כל הזמן להתעקש להגיע לרוח הפנימית.

תלמיד: אז אין משמעות לכך שמישהו נמצא בתפילה מסוימת והאחר נמצא בתפילה אחרת.

לא, זה לא חשוב.

שאלה: במקורות אנחנו מדברים על תיקון הנשמה ועם זאת אנחנו לא צריכים להילחם עם האגו שלנו. מה צריך לעשות כדי שלא יהיו בתפיסת המציאות שלנו כל מיני רוצחים, על מה מדובר במקורות?

אנחנו צריכים להיאבק עם האגואיזם כדי שהוא לא יפריע לנו להיות קרובים יותר אחד לאחר ושכל אחד מאיתנו ירגיש את הלבבות של האחרים.

תלמידה: האם את האגו צריך לתקן?

זה יהיה תיקון האגואיזם, בדיוק זה.

שאלה: בישראל מתחילים להתגלות מממדי הזוועה שקרו פה בשבת, ולא ברור איך להגיב לדבר הזה, אי אפשר להכיל את זה. מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו אחרת ממה שאנחנו עושים כל הזמן?

אני לא יודע מה אתן עושות כל הזמן, אני יודע שעל כל הפשעים תכסה האהבה. אנחנו צריכים להתחבר בינינו, ואז הכוח שיתגלה בינינו הוא יתקן את כל העולם.

תלמידה: אבל הבורא עשה פה פעולה מאוד מאוד שונה, חריגה, מזעזעת. מה הוא רוצה מאיתנו עכשיו? למה הוא עשה פעולה כל כך קשה? למה הוא מחכה?

הוא מחכה שנגיב ברצינות על מה שהוא עושה, ושנבין שמספיק עם המשחקים ועלינו להתייחס לחיים שלנו ברצינות וכהזדמנות מיוחדת לתיקון.

תלמידה: איך אנחנו יחד עוזרים לבני ברוך ולעם ישראל להתייחס ברצינות הנכונה למה שהבורא מצפה מאיתנו?

על ידי זה שמסבירים לכולם מה זה נקרא תיקון.

תלמידה: מה זה נקרא תיקון אמיתי?

חיבור בינינו מלב ללב.

תלמידה: מאיפה מגיע התיקון דרך החיבור הזה? למה זה תיקון?

כי אם אנחנו רוצים להתחבר בלבבות, אז הבורא נמצא בתוך הלבבות ומתגלה ככוח אחד לכולם.

תלמידה: איך זה מתקן את הרע?

בזה שאנחנו מושכים את הכוח הטוב.

שאלה: במה ההצלחה שלנו תלויה יותר, האם בחיבור בינינו, או ביכולת שלנו להסביר את זה לעם?

בחיבור בינינו.

שאלה: יש הרבה בערה עכשיו ובאמת רצון להתפלל ולהתקדם, ועדיין יש הכבדות וקשה להתמיד בזה כל היום. מה לעשות כדי לא לפספס ולא לאבד זמן?

להחזיק זה בזה. כל אחד שיחזיק באחר.

שאלה: אנחנו מפעילות זום עולמי של תפילה בלתי פוסקת, שם אנחנו קוראות תהילים, כל מיני מקורות, ואני מרגישה שזה כל הזמן צריך להיות שם. האם זה יכול לעזור לעולם אם נעשה את זה יחד כחברה?

כן. דווקא זה עוזר, תפילה בציבור היא מאוד חזקה.

שאלה: מצב של אין עוד מלבדו הוא הרי מצב של אמון, אהבה, שלמות, שלווה. כלומר כשאנחנו מבקשים מתוך כאב וצועקים, זה מצב שהוא לגמרי הפוך מהבורא, והצעקה והכאב האלה מפריעים לנו גם לקבל את תשובת הבורא. האם זה אומר שהפעולה הבאה שלנו היא לעזוב את התפילה הזאת ולהגיד "עשיתי את כל מה שאני יכול ואני מוסר הכול לידיך", כלומר מצב כזה נטרלי? האם זה המצב הבא שלנו? האם זו הדרגה הבאה של התפילה?

תנסו.

שאלה: איך אפשר לשמוע את קול הקדושה כאשר האגו צועק מכאב, מפחד, משליך עלינו אש? איך לשמוע את קול העליון, להחזיר את האפשרות הזאת לשמוע בכלל?

רק דרך החברות, באמצעות החיבור ביניכן. אין שום דרך אחרת. זה דבר נדיר מאוד שהבורא מתגלה לאדם אחד, בדרך כלל הוא מתגלה בקשר בין אנשים.

שאלה: כשאנחנו מחפשים אחר חיבור ויש אויב מאוד ספציפי, אז מאוד קל להתחבר. אבל כשהסכנה עוברת אנחנו שוב מתפזרים. איך להימנע מהמלכודת הזאת?

בשום דרך, רק עם הזמן נרכשת החכמה והכוחות הנדרשים לזה.

תלמידה: אבל זהו חיבור שהוא לא נכון.

זה בלתי נמנע.

שאלה: אמרת בשיעור בוקר שעלינו להחזיק זה את זה בתוך הקבוצה ולהחזיק את המעטפת הזאת של העשירייה. מה זו המעטפת הזאת של העשירייה, האם זו הרגשה, תפילה?

אני לא זוכר שהשתמשתי בכזה ביטוי, "המעטפת של העשירייה". אבל עלינו להרגיש קשר בינינו, לכלי אחד משותף, לרצון אחד.

תלמידה: הרי אנחנו לא יכולים בכוח להחזיק. אני גם יודעת מניסיון שכל הזמן נמצאים בין שני הכוחות האלה, או לברוח או להתחבר ולהתקרב. איך להוסיף לכל חברה את הכוח הזה להתקרב לעשירייה?

לדבר על זה ביניכן.

שאלה: כל הקבוצה שלנו עברה הרבה מאוד מצבים, אנחנו מתקדמים, מתפתחים, ואנחנו גם מרגישים את התועלת מהחיבור שלנו. אנחנו מגיעים למפגשי העשירייה, מפגשי הקבוצה, מוכנים להתבטל.

עם זאת גם היצר הרע גדל בתוכנו. יחד עם ההנאה מהחיבור אני שמה לב שיש בי זרמים של שנאה שיש להם סיבה, אותן זוועות שקורות עכשיו וקרו אצלנו ועדיין קורות באוקראינה, משהו נוראי ובלתי אנושי. זה נותן לאגו שלי למצוא סיבה לשנאה הזאת, ואני שמחה כשהטילים מתפוצצים בצד השני, אני שמחה כשהורגים את האויבים שלי. אני באמת מרגישה הנאה מזה שמתים אנשים בצד השני ואני באמת מאחלת שזה יקרה.

האם זה לא סימן לכך שאנחנו נהיים לא סתם קשי עורף כשמשהו מפריע לנו להתחבר, אלא סימן לכך שהרע שהבורא ברא בנו הוא מתגלה גם בזה? האם דווקא המצבים האלה הם גם מצבים שעלינו לעבור? כי להתחבר אנחנו מתחברים באהבה, אבל אנחנו מרגישים מזה תועלת. אבל באותו רגע כשאני מרגישה הנאה מלהרוג את האויבים, אנחנו מצטרפים לרע הזה בצורה טבעית.

אתן צודקות. נמשיך לחקור, ללמוד ולהשתמש במה שאנחנו לומדים ככל שזה ניתן בינינו כדי לממש את תנאי הקבלה.

שאלה: במשך שמונה שנים אנחנו מקיימות בעשירייה את תרגילי רמח"ל כשלכל אחת יש את הדקות שלה של מחשבה. יש לפחות 400 עשיריות בכלי העולמי, אולי כדאי שכל עשירייה תיקח על עצמה שלוש דקות שבהן היא מחזיקה את כל העשירייה העולמית שלנו. האם אפשר לעשות דבר כזה?

תנסו ואחרי זה תספרו לנו. מ"ן של נשים הוא מאוד חזק, זה יכול לעזור.

שאלה: אנחנו משיגים את הבורא בכוחות עצמנו או בעזרת כוח הבורא. איזה מהכוחות הוא הראשון ואיזה הוא הכוח השני? והאם ב"בני ברוך" אנחנו תמיד מחכים לכוח השני, כלומר לעזרת הבורא?

הוא הכוח הראשון. ואנחנו צריכים דווקא על ידו לפתוח את יחס הבורא אלינו ואת היחס בינינו, וכך נגיע לפתרון.

שאלה: אני מרגיש שמאוד קשה לקבל דוגמאות בתוך העשירייה. בכנס זה היה מאוד קל, קבלנו דוגמאות מעשיריות אחרות, מחברים, וזה נתן כוח להמשיך הלאה. בעשירייה זה מאוד קשה, מורגש שאנחנו צריכים פעולות משותפות במשך היום, אולי בצורה קבועה בין העשיריות.

בבקשה, תסכמו ביניכם שאתם מתחברים עם עוד עשירייה או אפילו עם כמה עשיריות, ובצורה כזאת יהיה לכם כוח לתפילה.

תלמיד: נראה לי שזה צריך להיות מאורגן מלמעלה.

אל תחכה מלמעלה לשום דבר, אלא אתה חייב להתחבר עם אחרים כמו שאני מלמד אותך, ולא כמו שאתה חושב.

שאלה: אנחנו מצליחות איכשהו להחזיק זו את זו, אבל לא מצליחות לכלול את כל החברות. האם אפשר להחזיק קודם חלק מהחברות ואחרי זה עוד חלק?

אפשר. זה לא בדיוק נכון, אבל זה לפחות קדימה.

שאלה: אם אני זוכר נכון פעם הסברת שהמכות בעולם הפיזי הן כתוצאה מהפער בין רמת החיבור שנדרשת מאיתנו במדרגה הנוכחית, לבין רמת החיבור שלנו בפועל. האם ההבנה הזאת נכונה?

כן.

תלמיד: אם עכשיו יש מצב פיזי קשה, אז זה אומר שפספסנו, לא השלמנו את המדרגה, והבורא בא ומשלים במכות.

כן. המכות בעצמן עוזרות לנו לתיקון.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לדעת מה הפער, איפה פספסנו? זה הגיע בדיוק אחרי כנס, וחברים עשו מאמץ מאוד מאוד גדול בחיבור. האם יש אפשרות לדעת במה הפספוס שלנו, במה הפער בין איפה שאנחנו צריכים להיות לאיפה שאנחנו בפועל?

תבדקו. תעשו בירור, תתפללו, תפנו לבורא, תבקשו ממנו שיענה לכם במה טעיתם, במה הייתם לא בסדר.

תלמיד: האם יש איזו אפשרות לפנות לבורא לפני מכות, לשאול אותו ולקבל רמזים איפה אנחנו עומדים כדי להתקדם בדרך תורה ולא בדרך ייסורים?

בסדר גמור. תפנו אליו, יש לכם למי לפנות, רק עליכם לארגן תפילה נכונה, ואז תקבלו תשובה והדרכה.

תלמיד: מה זה אומר לארגן תפילה נכונה?

לבקש, "אנחנו צריכים לעשות כך וכך, ורוצים להגיע לכך וכך על ידי חיבור בינינו", ועוד ועוד. תנסו, תכתבו את התפילה הזאת יחד, תקראו אותה כולכם יחד בפה אחד, ואז תראו עד כמה זה עוזר לכם.

תלמיד: האם זה צריך להיות ברמת העשירייה?

ברמת העשירייה.

שאלה: שמעתי שאמרת שאנחנו לא צריכים לבקש שהבורא יעלים לנו את הייסורים. את זה אני יכולה להבין כי הייסורים גורמים לנו לזעקה פנימית ולכאב עצום, לשיברון הלב. האם אנחנו כן יכולים לבקש מהבורא לא לקבל יותר ייסורים, שעם ישראל לא יקבל יותר ייסורים, שעם ישראל כן יוכל להגיע אליו ב"אחישנה", שאנחנו נעשה את העבודה שלנו?

איך אנחנו באמת יכולים למנוע להבא את כל הייסורים, ולא להגיע לעוד מצבים כאלו או אפילו יותר גרועים?

יש לנו לבקש רק על דבר אחד, שהבורא יתקן אותנו, יקרב אותנו. על ידי הטיפול שלו אנחנו נבין באיזו צורה אנחנו יכולים להתקדם לפתרון, אליו ולמטרת החיים.

שאלה: אם כולנו חלקים של אדם הראשון, איך אנחנו יכולים לחשוב שיש לנו אויבים בין אותם החלקים האחרים של הלב שלנו?

הבורא עושה זאת בכוונה כדי לתת לנו דחייה, דחיפה, משיכה, להתקדם בקשר בינינו עד גמר התיקון, עד הקשר השלם בינינו.

שאלה: בסוף שיעור הבוקר דנו איך להעביר את המסר של החיבור שלנו לכל יתר האנשים בזמנים הנוראיים האלה, עם מה שקורה בישראל ובאוקראינה. אנחנו כל הזמן נתקלים בבעיה שאנשים מתנגדים, כי אנחנו כל כך שונים, אנחנו הפוכים בדעות, בצורת ראיית העולם שלנו, אנחנו רואים איך זה קורה וקרה.

האם נכון להתרכז בהפצה שלנו שזה טוב להיות שונים, רבגוניים? כי אם נשתמש בצורה נכונה בהבדלים האלה, אז עוד איכשהו אנשים ישמעו. כל הזמן להסביר בצורה מאוד ברורה שכמו שיש הבדלים בטבע כך זה גם בחברה האנושית, וזה יכול להביא לחיבור הנכון בין בני האדם, בזה שאנחנו משלימים זה את זה. האם זה יכול להיות גם המסר העיקרי שלנו היום?

כן. דווקא בכזאת צורה נוצרנו שונים כדי שבקשר נכון בינינו נוכל להשיג איחוד נכון. וכך נתקן את עצמנו ונתקדם, ואז דווקא בינינו יתגלה הבורא.

(סוף השיעור)