חוגגים את השמחה שבחיבור

כנס "קבלה לעם" העולמי 27-28 אוגוסט 2022

שמחה שיש לנו עשירייה

שיעור 1

שיעור 27.08.2022 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קריין: אוגוסט 2022 - חוגגים את השמחה בחיבור, שיעור 1 בנושא: "שמחה שיש לנו עשירייה". לפני שנעבור לשיעור, אנחנו רוצים לעבור לאוריינטציה קטנה.

תלמיד: שלום חברים, אנחנו בהתרגשות ענקית ובהודיה על "השמחה שיש לנו עשירייה". קודם כל אנחנו רוצים להודות לרב שלוקח אותנו ביד למצב החדש.

תלמיד: אני חושב שהכלי עשה עבודה פנימית וחיצונית, ומורגש המאמץ של כל חבר כדי להשפיע לבורא. והשאלה שלנו, עם איזו כוונה אנחנו צריכים להיכנס לכנס ולהיות בשיעור הראשון?

בכנסים שלנו, במיוחד בכנס הזה, אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו בונים כלי של אדם, אדם הראשון. שאנחנו חוזרים לאותו הכלי, כלי אחד עם אור אחד, זאת אומרת עם הבורא שממלא אותו, מחזיק אותו, מטפח ומפתח אותו, וזה מה שאנחנו רוצים להרגיש. הכול תלוי בחיבור בינינו, עד כמה אנחנו עובדים על החיבור יחד עם כוחות הדחייה ההדדיים שיש בינינו. אנחנו באמת לא חושבים שזה קל וכבר רואים שזה לא קל, אבל זאת העבודה שהבורא סידר לנו בני האדם במסגרת החיים האלו.

אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מתחברים למרות האגו שלנו, למרות כוחות הדחייה, ומייצבים חיבור שנקרא "כלי", שבו הבורא יכול להתגלות במידה שבאמת יש קשר אמיתי, הדדי בין כל החלקים המנוגדים, השבורים, הרחוקים זה מזה.

ככל שהחלקים האלה, למרות הדחייה, למעלה מהדחייה שיש ביניהם מהלידה שלהם, מהיצירה שלהם, כפי שהבורא אומר "בראתי יצר הרע", ככל שלמעלה מהיצר הרע הם בונים את יצר הטוב ומתחברים, אז יצר הרע מהווה את העביות שבחיבור, את הדחייה הדדית הזאת, והיצר הטוב מביא את החיבור.

ככל שהחיבור מתגבר על הפירוד, כך אנחנו בונים את הכלי ומגלים את הבורא ביחס בין פירוד לחיבור. לפי זה אנחנו מגלים אותו בכוחות של נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, ב-120 מדרגות שיש לפנינו. וכך אנחנו עולים ועולים עד גמר התיקון של הכלי, ומגיעים למערכת שכל כולה קשורה בכל החלקים שלה וכולנו מרגישים את עצמנו קיימים ברשת אחת, כאיש אחד בלב אחד, וזו העבודה שלנו.

אבל אפילו שאנחנו עוד לא נמצאים בהרגשת העבודה, אנחנו שמחים שיש לנו את העבודה הזאת, שהבורא בחר בנו. למיליארדי אנשים אחרים הוא עוד לא נתן את הרצון הזה והיכולת לממש אותו ולנו כן, ואנחנו שמחים בזה. אנחנו שמחים גם בזה שאנחנו מכינים את החיבור הזה לכל האנושות. כי בסופו של דבר האנושות כל הזמן רוצה להתחבר לפי כל מיני תיאוריות ושיטות, בכל מיני צורות ואופנים, אבל לא מסוגלת, כי החיבור הוא נגד היצר הרע, נגד הטבע שלנו. ואילו אנחנו קיבלנו כאן שיטה, שאולי היא גם לא פשוטה אבל היא ניתנת למימוש, ואנחנו כן מסוגלים להתחבר לגוף אחד, לרצון אחד, ובתוך אותו רצון אנחנו נרגיש את הכוח עליון שמעלינו, את הבורא.

ולכן יש לנו שמחה גדולה וביטחון, מפני שאנחנו באמת נמצאים לכיוון שכל האנושות רוצה בו, רק לא חושבת שזה אפשרי. זה בטוח אקטואלי, אבל לא בטוח שזה מעשי, וזה מה שעוצר את האנושות מלהתקדם. בקרוב, אחרי שנשיג את החיבור, נצטרך להראות להם דוגמה איך עושים את החיבור כך שהוא באמת מתקיים, ואיך מתוך זה שאנחנו מתחברים אנחנו משיגים חיים רוחניים. נקווה שנצליח ונראה את זה לכל העולם. לכן אנחנו צריכים להבין שלהיות אור לאומות העולם זה גם התפקיד שלנו וגם המטרה שלנו.

אני מקווה מאוד שבכנס הזה כבר נגיע לאיזה הרגשות חדשות ולהבחנות חדשות. זה לא יקרה סתם כך, אלא מפני שהעשיריות שלנו מתפרקות ואנחנו מתחברים לכל מיני צורות חדשות, מתוך זה נצטרך לקבל הבחנות חדשות בחיבור, יותר עדינות, חדשות, ומתוך זה נבין מה באמת עלינו לבצע. אז בואו נלך כולנו לקראת זה.

אני מזמין אתכם להשתתפות חמה, ככל האפשר להכיר את החברים שעכשיו נמצאים איתכם. זה טוב שאנחנו מתחברים כך יחד בצורה אקראית, פתאומית, זה ממש נראה כמו איזה דבר חדש מאוד, אבל עם האנשים האלה שיושבים עכשיו לפנינו, שאומנם ראינו אותם אבל לא היינו ביחד, בואו נשתדל לחשוב איך להיות איתם יחד, איך להתחבר עם אותם אנשים שראיתי אותם לא פעם על המסך שלי באופן פנימי יותר, אחרי המסך, גם אחרי מסך המחשב וגם אחרי המסך שאני מעלה מעל הרצון לקבל שלי. ואם כך נתחבר נתחיל להרגיש לפי עוצמת החיבור שלנו את המקום שבו אנחנו נפגשים עם הבורא שנקרא "העולם העליון".

אני חושב שנתרגל מהר לשיטת החיבור הנוכחית, יש לנו צוות שמלווה אותנו ונקווה שהוא יענה על כל הדרישות שלנו. אם יש אלי שאלות אתם יכולים לפנות, רק תעשו חשבון שאתם רוצים בזה גם לעזור לחברים, שהשאלות לא יהיו רחוקות מהנושאים שלנו.

קריין: קטע מס' 1, מתוך "סדר ישיבת התוועדות", כותב רב"ש:

"כתוב "ברוב עם הדרת מלך", נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אוירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך. ולפי שיעורו, שהחברה עם מחשבותיהם בעת ההתועדות חשבו בגדלות ה', כל אחד לפי שיעורו גורמו לו חשיבות בגדלות ה', כן הוא יכול ללכת כל היום בעולם השמחה והחדוה."

(הרב"ש. מאמר 17 "סדר ישיבת התוועדות" 1986)

אנחנו צריכים להשתדל לקבל מהחיבור שלנו חשיבות להשפיע לבורא, התרוממות והתפעלות מגדלות המלך שנקבל אותה מבחוץ, כי לנו אין אותה עדיין. אבל כל אחד שמביא קצת לחיבור, הוא נותן בזה את החלק שלו. וככה מכל החלקים האלו, אם אנחנו רוצים לעבוד לקראת הבורא, אז למרות שהכוחות שלנו הם מאוד דלים, הבורא מאיר עליהם ואז אנחנו מקבלים כוח לחיבור עד כדי כך גדול שאנחנו יכולים להתחיל להרגיש בו את הבורא.

"ברוב עם הדרת המלך", זה מפני שזה רוב העם, ואז אנחנו מגלים את ההדרה של המלך, שהגדלות שלו והחשיבות שלו תלויה רק ברוב העם - ו"רוב העם" זה לא רק כמות. אומנם אנחנו מתאספים למרות ההגבלות שיש לנו בכמויות גדולות, ואין בעולם קבוצה יותר גדולה מאיתנו שחושבת להתחבר כדי לגלות את הבורא, כדי לעשות לו בזה נחת רוח. וככה אנחנו מקווים מאוד שנתקדם אליו.

שאלה: איך אני יכול לשרת את החברים החדשים שלי, את העשירייה החדשה שאיתה אנחנו עובדים בכנס, כאילו שאני משרת את המלך?

אתה צריך להתקרב נפשית ולבבית לחברים ואז אתה תראה עד כמה שהלב שלך מתרחב ומתמלא בשמחה ובביטחון. והמוח שלך נעשה יותר ויותר חד ואתה פתאום מרגיש שאתה נכלל עם הלבבות ועם המוחות של החברים ואז אתה גדל, אתה ממש מתנפח מהכוחות שלהם במוח ולב, בלב ומוח. ואז אין גבול למה שאתה יכול להשיג, להרגיש, אלא הכול תלוי בכמה שאתה נותן לחברים שלך להיכנס בך, כמה אתה משתוקק להתחבר איתם.

העבודה הזאת היא פנימית, רגשית. תנסה להיות רק בזה, לשכוח את עצמך ולהיות רק בהם בכולם, ואז תראה שפתאום אתה משיג כלי חדש, גם ברצון וגם במחשבה.

שאלה: אם החבר שלי זוכה ואני מרגיש שמחה בזכייה שלו, האם זו שמחה רוחנית?

זה כבר רוחניות, אומנם אתה עדיין לא מרגיש מה אתה משיג בזה שאתם מתחברים, אבל החיבור כבר נמצא, רק עדיין לא בדרגה שאתם יכולים להרגיש שאתם מחוברים כך, שהבורא יכול להתגלות ביניכם, אבל זה בדרך. זה כבר רוחני וזה כבר נשאר בך, וזה כבר ההשגה שלך והשכר שלך, אתה בזה כבר בונה בפועל את הכלי הרוחני. צריך להשתדל כמה שיותר להיות מחובר עם החברים כדי שיהיה לבורא מקום להתגלות בינינו.

שאלה: איך אפשר בעשירייה החדשה להגיע בזמן הקצר ביותר, למצב שמעריכים את הסביבה?

תעשו מאמץ בלב, בדעה ברורה שלבד לא משיגים, ורק כשתתחברו יחד, ותרצו לחבק את הבורא, אז בתוך החיבור ביניכם תוכלו להשיג חיבור כזה והבורא יתגלה ביניכם. יש בכן כבר הכנות ואני בטוח שאתן יכולות.

שאלה: אני נמצאת מחוץ לעשירייה הקבועה שלי, עם ארבע עשרה חברות חדשות שמעולם לא ראיתי אותן, ואני מרגישה שחסרה לי פה סדנה, כדי שיהיה איזשהו חיבור לבבי, לשמוע אותן ולהתקרב אליהן יותר.

יכול להיות שאנחנו נעשה את זה, אם יאפשר הזמן, אבל זה לא חשוב, תנסו אפילו בלי סדנה להשתדל להתחבר כמה שאפשר על פני אותם הדיבורים ואותן השאלות, והכתבים שאנחנו קוראים. תבינו שזאת העבודה עכשיו ביניכן, בין כולם, בין גברים, נשים, בכל הקבוצות שאתם נמצאים, אתם צריכים עכשיו לכוון את הלבבות לחיבור, ובצורה הרבה יותר חזקה ממה שהייתם קודם בחיבור בעשיריות שלכן, זאת הזדמנות מאוד מאוד מיוחדת.

שאלה: כשאומרים ”ברב עם הדרת מלך" הכונה היא שחלקי העם כל כך שונים אחד מהשני?

מדובר על איכות. יש גיבור בכמות וגיבור באיכות. כל אחד מאיתנו כולל הרבה מאוד חלקים שונים, וזרים בהתכללות בינינו, בין כולם, ולכן אנחנו גם גיבורים באיכות וגם גיבורים בכמות.

קריין: קטע מספר 2, כותב רב"ש,

"יש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת." "מהם" הכוונה מהחברים שלי. "אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה."

(הרב"ש. מאמר 9 "לעולם ימכור אדם קורות ביתו" 1984)

המקובלים שהתחילו לגלות איפה הם נמצאים, באיזה עולם הם נמצאים, באיזה מערכת הם נמצאים, איך הם קשורים ביניהם, הם גילו שכדי לגלות את הכוח שמנהל אותם, הכוח העליון, הם צריכים להתחבר. הם גילו שזה לא מגיע מהשמיים, זה מגיע מכך שהאדם מחפש ולאט לאט מגלה. וכך אנחנו צריכים לראות שזה קרה משך הרבה שנים והיום אנחנו מקבלים כבר את השיטה בצורה מבוררת, ברורה, גמורה, בפועל.

המקובלים גילו שהיה כלי אחד גדול, רצון אחד גדול שהבורא ברא, שנקרא "אדם", לפי מטרתו להידמות לבורא, והרצון הזה נשבר לחלקים. ואנחנו רואים את התוצאות האלה גם ביקום, כשקורים כל מיני פעולות של ההתפוצצות ופיזור, ואחר כך התאספות וחיבור - אז זה מה שקורה לנו.

לכן כותב לנו הרב"ש, שהרבה ניצוצין "יש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת." שהיא הייתה פעם אהבת הזולת, אבל עכשיו היא התפוצצה, ובכל אחד נמצא רק ניצוץ קטן. "אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק [את] אור" של "האהבה, שיאיר בכל הפרט." שאדם ירגיש שיש לו באמת נטייה לבורא "לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה." ואז הם הגיעו לפתרון, שאם אנחנו כולנו מתחברים, ובכל אחד מאיתנו יש נקודה שבלב, אז מנקודות האלה יש שלהבת, ואנחנו נוכל בזה להתחבר עם הבורא, לגלות אותו ולהרגיש אותו.

סדנה

בכל אחד יש ניצוץ, לכן אנחנו לא מרגישים שאנחנו נמשכים זה אל זה. אבל כדי לחבר את הניצוצות האלה יחד לשלהבת אחת גדולה של אהבה, אנחנו צריכים להתחבר. אז השאלה היא בעצם ברורה, וגם התשובה ברורה, כי יש בכל אחד, מה שנקרא "נקודה שבלב" ואם לא היה לא היינו בכלל מתקרבים לשיטת הקבלה, שזו שיטת החיבור.

אז מה אנחנו צריכים לעשות, לבצע, כדי שהניצוצות יהפכו לשלהבת אחת גדולה של אהבה?

*

אני מבקש מהחבר, שיגיד מה הוא חושב, מה ההבדל בין שהוא נמצא כאן לעומת שנמצא בבית וצופה עלינו דרך מחשב. איזה הבדל יש בחיבור, איך הוא יבטא את זה.

שאלה: איך אני אבטא את זה? קודם כל זאת הרגשה מאוד מאוד מיוחדת לשבת פה עם החברים ולראות את החברים יושבים בכנסי מראה מסביב לעולם. החברים מחייבים כל אחד לפתוח את לב, להתרכז, לבקש אחד על השני. דווקא לשבת בעשירייה אקראית כמו שהיה עכשיו בסדנא, ככה אני הרגשתי לפחות, בהתחלה כל אחד מלא במילים.

כן.

תלמיד: אומרים הרבה מילים, אבל לאט לאט המילים נגמרות ואז מתחיל הצורך והחיוב באמת לפתוח את הלב, וזה הדבר הכי מיוחד.

תן לחבר על ידך, אולי הוא יוסיף. בדרך כלל הוא יודע להוסיף.

תלמיד: קשה, קשה.

מה פתאום קשה.

תלמיד: אחרי החבר. המיוחד שאנחנו צריכים להגיע באמת לפתיחת הלב. זה ברירת המחדל שיש לנו עכשיו אחרי כל מה שעברנו, מה שאנחנו מכירים מכל מה שעשינו כל השנים, אז חיבור אקראי זה באמת מה שנשאר לנו מכל מה שאנחנו לומדים, מה שיוצא מאיתנו.

נשמע עוד חבר, תוסיף לו משהו.

תלמיד: ההרגשה כמו זית שלוחצים עליו עכשיו, הרבה יותר מחייב מאשר לשבת מול המחשב ולדבר בחופשיות. יש איזה לחץ שאנחנו חייבים חייבים חייבים עכשיו לממש, זאת ההרגשה הכי חזקה. זה בדרך, מרגישים שזה מתחמם ועולה, לאט לאט.

ניתן לחבר לידך.

שאלה: אני יושב כאן עם כל חברים ואני ממש שמח שיש לי הזדמנות עכשיו להרגיש, לחפש את הנקודה שבלב שלהם, את הרצון שלהם לרוחניות, להתכלל ברצון חדש. עשינו הכנה מאוד גדולה, ובאתי עם לב פתוח הכי שאפשר, וממש מורגש. פעם הלב שפט כל אדם ואדם וכל סיטואציה וכל פנים, ועכשיו יש ממש הזדמנות שהלב מסכים לחבּר. מסכים להיפתח, לחבּר ואולי סוף סוף להגיע לתפילה משותפת.

כמו שיש לנו רגש לאנשים הקרובים, אנחנו לא כל כך שופטים אותם, אלא משתדלים להיות איתם בחיבור.

תלמיד: אנחנו החבר'ה מהכלי האתיופי, בעקבות החדרים נפגשנו וההתפעלות מפוצצת. החברים פה מאוד נרגשים. החברים מאתיופיה, מאמריקה, מהארץ שהשפות שלנו עם כאלה פערים, אבל לא הרגשנו את זה כשנפגשנו. אנחנו הרבה זמן רוצים להפיץ ולבנות קבוצה באתיופיה, עובדים כבר כמה שנים. אנחנו מבקשים שהחברה תתפלל ותחשוב עלינו שזה יצליח.

אנחנו נתפלל ואתם תצליחו גם ברחובות, גם בישראל וגם באתיופיה. בהצלחה.

תלמיד: אנחנו כאן החברים מארגנטינה, הכלי הארגנטינאי, אני בצד, אבל שם נמצאת המצלמה עם כל החברים בכנס מראה. אחרי הכנס בישראל זו הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים בצורה פיזית ובאמת מורגשת אש, התרגשות, משהו נפלא בלתי משוער. כל מה שאתה מדבר עליו בשיעורים אנחנו חיים את זה כאן. וההרגשה שאנחנו מרגישים כאן בצורה פיזית, איך אפשר להעביר את זה בצורה וירטואלית לחברים?

רוחנית, צריך רוחנית, לא וירטואלית אלא רוחנית. אתה רוצה להעביר משהו לחברים זה רוחני, זה לא וירטואלי. וירטואלי זה הקול שלך ועוד דרך מתרגמים. אבל אם אתה רוצה להעביר להם משהו זה רק מלב ללב. אז בבקשה.

תלמיד: איך אני עושה את זה?

תפתח את הלב כמה שיותר כלפי כולנו, אנחנו נרגיש אותו. נשתדל להרגיש אותו. באמת, כמו שבעל הסולם אומר, יש שם חלק אטום מאוד מעצם הבריאה, אנחנו צריכים לפתוח אותו. ואז הכול יזרום בכל הלבבות.

שאלה: רציתי לשתף את תחושת החום החדשה שאנחנו מרגישים. האם זו ההרגשה שאנחנו צריכים לחפש, חום חדש, הרגשה חדשה, דרגה חדשה?

כן. קודם כל הלב צריך להיפתח. ואחרי זה כבר אנחנו נתחיל להרגיש מה קורה עם פתיחת הלב, איזה צלילים אנחנו מקבלים, השפעות, מה הם. אנחנו עוד לא רגילים. כמו ילד קטן, כשפונים אליו הוא פותח את הפה. הוא רוצה לתפוס. בשבילו לתפוס זה בפה, אז הוא פותח פה. אחר כך כבר אנחנו עושים בנטיית האוזן, בעוד משהו, ביד. אז נלמד בצורה כזאת. העיקר להיות בנטייה זה אל זה. ובאמצע, בין הנטיות האלה, אנחנו נתחיל להרגיש שהבורא מדבר איתנו, עם כולנו, כמו גננת עם הילדים. זה נפלא. אתם תגלו, תרגישו ותראו מה זה.

שאלה: אני רוצה לשתף מה יש לנו כאן. חברים מכל העולם מדברים באותה שפה, כמובן. ואחרי סיבוב אחד של סדנה, ההרגשה היא כל כך שונה. אם אתה שואל אותי, האם אנחנו יושבים סביב הגלובוס כולו, או במקום אחד פיזי? אין שום הבדל. אנחנו ממש מתחילים להרגיש אחד את השני, את החום של הלבבות של כל אחד. ותודה רבה למארגנים ולך, על הכנס הנפלא הזה. לחיים בני ברוך.

לחיים.

שאלה: תודה על זה שעודדת אותנו לפתוח את הלבבות. אני אפילו לא יודע מה אני עומד להגיד. אבל מה שאני כן רוצה להגיד, זה שיש לי רצון לבטא - כמו הרבה חברים שרוצים, אני חושב - את הרצון להיפתח. אנחנו רוצים להיפתח, וזה מורגש, והתחלנו את זה. אני תלמיד וותיק והייתי בהרבה כנסים. אבל ההרגשה של החברים, הרצון שמורגש מסביב לעולם כולו, יש פה פשוט רצון נפלא. אנחנו ממש רוצים להיות כאיש אחד, בלב אחד. אין לי מילים להביע את זה, כי ההתרחבות הזאת, הרצון להתרחב ולהתפשט אל תוך החברים, מורגש מכל חבר. יש לנו רק הודיה, הודיה לחברים, הודיה לך, הודיה לבורא. לחיים.

העיקר להרגיש עד כמה אנחנו רוצים לפרוץ את המחיצות. עדיין לא מרגישים את עצמנו כקבוצה אחת, אולי, לפרוץ אותן. ממש לבטל אותן.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע למצב שנרגיש את ההשתוקקות של החברים, את הרצונות שלהם לבורא? ואיך אנחנו ברגע המיוחד הזה יכולים להתחבר לרצונות של החברים להשתוקק לבורא?

תפתחו את הלבבות, תקרבו את הלבבות זה אל זה, ככול האפשר. תבקשו מהבורא שיבטל את המחיצות שעשה בינינו, כי הוא עשה זאת, זה נקרא "בראתי יצר הרע", זה היצר הרע שנמצא בין לב ללב, אז שיבטל אותו. אנחנו דורשים את זה ממנו כולנו יחד, וממש צועקים כמו ילד קטן שצועק, שרוצה משהו וצורח, כך אנחנו. אנחנו רוצים לבטל את המחיצות שבינינו כדי לחבר את הלבבות ללב אחד ממש.

שאלה: איך אנחנו יכולים לתאר את המצב הכול כך מיוחד, את ההרגשה הזאת של משהו חדש, משהו שציפינו לו, חיכינו לו, שאנחנו רוצים אותו, אבל אין מילים לתאר אותו. איך אתה מתאר את המצב הכול כך מיוחד שכל העשיריה העולמית האחת עוברת עכשיו?

העיקר בשבילנו להצטמצם, להתקבץ, לעזור אחד לאחר להרגיש נחיצות, הכרחיות, ובקומפרסיה הזאת בינינו להגיע למצב של איש אחד בלב אחד. לחזור לדמות של אדם הראשון, זה מה שאנחנו צריכים. ככול שנהיה בנטייה לזה, כך נרגיש שאנחנו מתקרבים מבינינו לבורא, וכך נרגיש שאנחנו יותר בחיבור ואת הבורא שמתגלה בחיבור בינינו. כמו בפוקוס שאנחנו מכוונים, ואז מתוך הערפל מתגלה איזו דמות, תמונה, כך על ידי החיבור בינינו אנחנו צריכים עוד ועוד לגלות את הבורא, שאין עוד מלבדו, רק הוא נמצא. לכן מכל התמונות ומכל הצורות, אנחנו בסופו של דבר צריכים לגלות את הבורא. כך זה יהיה.

שאלה: אין לנו בעצם כל כך הרבה בחירה של עשיריות בכלי הגרמני, אבל אפשר להרגיש שכל אחת מאיתנו כאן מנסה לפתוח את הלב שלה ממש כפול. וכרגע קרה שמה שהחברות אמרו כאילו כבר נוכחנו בזה קודם, זה כבר היה כביכול קודם.

יפה.

שאלה: הלב מתחיל להיפתח לעשיריה הזאת שבה אני נמצאת כרגע, אבל באותו זמן אני לא שוכחת, הלב והמחשבות שלי נמצאים עם העשירייה הקבועה שלי. האם צריך להשתדל להתנתק מזה, להתכלל יותר בעשירייה שאני נמצאת עכשיו?

אנחנו צריכים להתכלל באותו מצב, באותה עשיריה, באותה קבוצה שבה אני נמצא עכשיו. רק זאת המטרה שלי, כלום חוץ מזה. זה עניין של מדרגות, לכל עשיריה יש מדרגה משלה, לכן אני חייב להיכנס למדרגה שלה ודרכה להרגיש את הבורא, אחר כך בעשירייה אחרת להרגיש דרכה את הבורא, וכן הלאה. וכך כל פעם אני אעבור ממצב למצב, אני אשלוט בכל המצבים האלה ואדע מהר איך אני נכנס בכל מצב לגילוי הבורא.

שאלה: התחושה היא שאנחנו מביאים את ההרגשה המשותפת של כל העשיריות. האם זה כמו זיכרון משותף שיש לנו מהעבר שאנחנו מנסים לחבר אותו יחד, כמו התחושה שהיינו בעשיריות אחרות?

לא, אל תלכו לכל מיני דוגמאות מהעולם הזה. תחפשו חיבור בלב, כשמתוך החיבור בלב אתם מגלים איזו הרגשת איחוד חדשה. מתוך החיבור בלבבות תגלו מצב חדש ביניכם, הרגשה חדשה, חיבור חדש.

שאלה: אנחנו כבר מרגישים התרגשות גדולה, מה הוא הרגש הזה שצריך להתעורר בנו כדי שיביא אותנו ישירות אל הבורא?

זה מכך שהבורא כבר נמצא בהתקשרות בינינו ומאיר שם, רק אנחנו לא מבדילים בהארה הזאת בין ההבחנות. אבל ההרגשה הכללית נמצאת ומזה אנחנו מתרגשים.

שאלה: בדרך כלל בעשירייה קל לנו לעבוד, אנחנו רגילים לעבוד, ופה אנחנו מרגישים שזה מאוד קשה להתכוונן לתדר המשותף של החברים. אבל ככול שעשינו יותר מעגלים בסדנה, זה הפך להיות יותר ויותר קל. מה זה התהליך הזה שבהתחלה זה קשה לנו, ואיך זה הופך להיות יותר קל דרך הסדנה המשותפת שעשינו?

כי אתם כבר מתחילים להיות עשיריה חדשה. אין שום בעיה. כך נוכל לעבור בין כולם, עד שכולם יתחברו ממש סביב כדור הארץ.

קריין: קטע מספר 3, כותב רב"ש, אגרת מ'.

"על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לניצוצי אהבה, עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד. ובו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו בחינת שמחה ותענוג."

(הרב"ש. אגרת מ')

יש לנו כאן דבר מאוד מיוחד, ורב"ש מסביר לנו את זה בצורה מאוד מעשית. הוא כותב שצריכים לעשות שחיקת לבבות. הלב שלי והלב של החבר הם כמו שתי אבנים, אבל אם אנחנו מתחילים לשפשף ביניהם, אז אנחנו מוציאים מהם חמימות, ואחרי החמימות יוצאים מהם אפילו ניצוצות, ניצוצי אהבה, ומהניצוצות האלה אנחנו כבר יכולים להתחיל להתחבר, להיכנס מלב אל לב, לכסות אחד את האחר, לחמם זה את זה בכל מיני צורות של חמימות שיש בכל אחד, אף אחד לא דומה לאחר.

ואז אנחנו מתחברים בינינו, מתכסים ומחממים זה את זה, וכך אנחנו מגיעים לזה שהבורא מתגלה. בכל הדברים המשותפים בינינו שנעשים גם בחום, גם בניצוצין, גם בשחיקה, בכל מיני פעולות כאלה שאנחנו מחברים, בהן אנחנו מרגישים את הבורא. מזה אנחנו בונים את הפרצוף הרוחני שיש בו עביות, מסך ואור חוזר, כך אנחנו מרגישים את הניצוצין, ומהניצוצין מגיעים לאור. אלה דברים מאוד מאוד מיוחדים, אפשר להרגיש אותם, בואו נשתדל.

קריין: קטע מספר 3, כותב רב"ש.

העיקר זה שחיקת הלבבות והחמימות שיוצאת מהם.

"על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לניצוצי אהבה, עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד. ובו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו בחינת שמחה ותענוג."

(הרב"ש. אגרת מ')

שאלה: אנחנו מאוד מאוד מתרגשים כי סוף סוף התאספנו עם הרבה חברים מכל קצוות העולם, מישראל ומהרבה מקומות במקסיקו. אתמול אמרת שהעשירייה שבה אנחנו נמצאים בכנס תהיה לנצח. איך אנחנו יכולים להחזיק את הברית הזאת עד הסוף בלי לשכוח?

אנחנו לא צריכים לדאוג לא לשכוח. אנחנו צריכים לדאוג לזה שאנחנו יותר ויותר מנסים להתחבר בחיבור שכולל את כולם, ואז על ידי זה אנחנו לא ששוכחים אלא מתחילים לחיות במציאות כזאת עד שנרגיש את המציאות שאנחנו מחוברים יחד כמציאות האמיתית. והמציאות שאנחנו חיים כאן בעולם הזה, לאט לאט תתרחק מההרגשה שלנו, ואז אנחנו פשוט נעבור למציאות אמיתית אחרת, עליונה. זה יקרה, אל תדאגו. העיקר שאנחנו נדאג לחיבור יתר שלא ייפרד.

שאלה: אנחנו התכוננו הרבה במוסקבה. אנחנו כאן מ 1200 בלילה התחברנו כל הגברים, קראנו תהילים, רגעים מאוד מרגשים. אמרת שאנחנו צריכים לצעוק כמו ילדים, לבורא כדי שיבטל את המחיצות בינינו, את הגבולות בינינו, ויחבר את הלבבות שלנו. האם תוכל להגיד איך לעשות את זה כדי שלא תהיה איזו צעקה פרטית, איך להתחבר לצעקה משותפת ולהימצא בא באופן קבוע, מהי הצעקה המשותפת?

המחיצות נמצאות בתוך הלב שלנו בכל אחד ואחד. איך אני מנקה את הלב שלי מכל המחיצות שאני אתייחס לכל האנשים בצורה שהלב פתוח? זה מאוד קשה. מצד אחד יש רצון, יש אפילו איזו הרגשה שאני מחבר את הלב שלי ללב שלו והם הופכים להיות לב אחד יותר גדול. ומצד אחר אני לא יכול להחזיק בזה יותר מרגע כי חסרים כאן עוד אנשים שיתחברו ואנחנו ביחד נעשה מאמץ כזה.

אם אנחנו נהיה עשירייה – נצליח. כך זה קורה לפי חוקי הטבע. איך כתוב אצלנו בפעולות? "נשחוק את הלבבות כדי להוציא חמימות", ובחמימות הזאת אנחנו נשרוף את כול המחיצות. בואו אנחנו נשתדל בכוח לשפשף את הלבבות שלנו כדי שהם יכנסו אחד לשני, נשתדל.

יש לנו היום כנס דרום אמריקאי.

שאלה: שאלה לגבי הטקסט. רב"ש מדבר הרבה על הכיסוי של אהבה שפשוט מכסה אותנו. איך אנחנו יכולים להתקרב לזה, האם זאת השמחה כתוצאה מהחיבור, זה מה שאנחנו רוצים להשיג שהשמחה הזאת פשוט תכסה את כולנו?

כן. ברגע שאתה מחבר עם הלב שלך אפילו לעוד לב אחד, אתה כבר יודע מה זה נקרא חיבור הלבבות וכבר הולך לך הכול יותר קל ויותר קל ויותר קל. כמו שכותב רב"ש, העיקר זו הנקודה הראשונה, היא הקשה אבל אחר כך נעשה יותר קל.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו עכשיו בעשירייה החדשה - שוחקים את הלבבות? איך נוכל לשחוק את הלבבות כדי באמת לבנות בינינו כלי בזמן כל כך קצר, בשיעור?

הזמן מספיק כדי שאנחנו נעשה פעולות רוחניות, ואני מרגיש שיש כאן עשיריות אקראיות כאלו שעושות את הפעולה הנכונה ובאמת יש להן התקדמות והלב שלהם נמצא בשחיקה ממש טובה, בשפשוף טוב עם הלבבות של החברים באותה עשירייה. אני לא ציפיתי שיש דבר שאפשר לגלות אותו כבר עכשיו בינינו. אבל אני רואה שמה שהחברים המליצו לעשות זה נכון, אני מודע לזה.

תלמיד: נגיד חבר יושב עכשיו פה איתי בעשירייה. הוא לא היה איתי קודם בעשירייה. מה זה אומר שאנחנו מחככים, משפשפים את הלבבות בינינו, הוא איתי ואני איתו?

זה נקרא שאתה רוצה יחד עימו להרגיש את הבורא. פשוט מאוד להתקשר בלב עד שתגלו את הבורא. כי "מיעוט הרבים שניים", ומספיק שני לבבות שכל אחד מבטל את עצמו כלפי השני, שבין שניהם יתגלה הבורא. אין לי יותר מה להוסיף, תעשו את כל הפעולות כדי שבין שני הלבבות יתגלה הבורא.

שאלה: אפילו לא יודעת איך להגיד את זה. מה שאנחנו חווים עכשיו, אפשר להשוות לאנשים שמתאחדים באיזו הופעה ושומעים שיר שכולם מאוד אוהבים והלבבות נפתחים והכול נפלא. במאמר של רב"ש, מדובר על חיבור בין שני חברים. האם מדובר על זה שהקשר האיכותי הוא דווקא בין שני לבבות?

לא. בהתחלה יכול להיות שניים, אבל בעצם צריכים להיות עשרה. אם אנחנו רוצים להתקרב ממש לרוחניות על ידי שאנחנו נרגיש את המכשיר הרוחני שיכול לקבל ולהשפיע ולשנות את כולו ולפי השינויים שלו לגלות את הבורא שהוא מתחיל לעבוד מעצמו.

להרגיש בצורה פסיבית מספיק שניים. אבל לעשות פעולות כדי לגלות את הבורא בכל מיני הבחנות, כמו במעבדה, אפשר רק אם אנחנו עשרה.

שאלה: חיכוך הלבבות זו עבודת הלב או איזה פעולות פיזיות?

לא. רק עבודה שבלב, בלבבות.

שאלה: עכשיו אני נמצאת פיזית בהתאספות של "בני ברוך" עם החברות הגדולות שהגיעו לכאן וההתפעלות מאוד גדולה. אני רוצה לחלוק את ההתפעלות הזאת עם העשירייה שלי. חלקן לא יכלו להגיע או אפילו להשתתף בשיעור. אבל המחשבות על העשירייה כל הזמן חוזרות.

אנחנו נמצאים איפה שהמחשבות שלנו. מה אנחנו עושים עם המחשבות על העשירייה שלנו?

מה אנחנו צריכים לחשוב הלאה לחיבור בעשירייה? אנחנו רוצים להתקשר בינינו משניים עד עשרה - כמה שיש לנו חברים - להתקשר איתם עד כדי כך שאנחנו נגלה בתוכנו כוח השפעה הדדי, קטן, אבל בנטייה אחת כלפי האחרים.

אני יושב עם כמה חברים, אני משפיע להם, משפיע להם, משפיע להם, ומתוך זה שאני משפיע להם, אני רוצה לגלות את כוח ההשפעה הכללי שלנו. גם האחרים, כל חבר וחבר גם חושב כך על החיבור והשפעה לאחרים, ומהעיגול שלנו ההדדי שאנחנו כך עושים, אנחנו מתחילים לגלות שבתוך כוח ההשפעה ההדדי יש איזה כוח עליון שסידר אותנו ועיצב אותנו ומעורר אותנו עכשיו שכך אנחנו נתייחס לחברים. ואז אנחנו מאהבת חברים מתחילים להתייחס אליו באהבת הבורא. כך אנחנו מגלים אותו כתוצאה מהחיבור שלנו, כתוצאה מהאהבה שיש לנו בעיגול. יוצא שאין בורא ללא נברא, והנברא זה החיבור שלנו, זה הנברא הרוחני, וכך אנחנו מתקרבים לגילוי הבורא ולאיחוד עימו.

שאלה: אמרת שאנחנו נלמד מהר להיכנס לרוחניות כשאנחנו עוברים בין עשיריות, בין החברים, למה? מה חדש פה?

אנחנו לא ניסינו ולא עשינו את זה אף פעם. אני מקווה שעל ידי זה שנעשה עכשיו כל מיני פעולות חיבור כאלה, ובשיעור הבא, שיעור מס' 2 יהיו לכם חיבורים אחרים, אז תראו עד כמה זה שונה וכמה הבדל יש בין החיבורים. בשיעור השלישי תגלו שיש עוד שוני בין החיבורים, ובחיבור הרביעי כבר תגלו שאין שום שוני, אלא הכול הופך להיות לאחד פשוט. אנחנו צריכים רק לפתוח את הלב לכל החברים ולכלול את כולם יחד בצורה שווה, ואז יתגלה הבורא בצורה שלמה.

שאלה: זה זמן מאוד מיוחד, כי אנחנו יצאנו מהעשיריות הרגילות ואנחנו נכנסים לעשיריות חדשות. האם אנחנו צריכים לפתח את הפעולות האלה כמו מדענים שעושים ניסוי מדעי חדש? איזה פעולות נמצא בעשיריות החדשות, והאם אפשר בצורה מדעית למדוד אותן?

אנחנו עכשיו עוד לא מסוגלים, אנחנו רק מתקרבים זה אל זה, משתדלים להכיר זה את זה, משתפשפים זה בזה, אבל למדוד את מידת ההתקשרות, את הכניסה אחד לתוך האחר, זה לפנינו. גם בזה נעבוד, אל תדאגו, זה העיקר, כי כך אנחנו כבר מתחילים לבנות פרצוף רוחני.

שאלה: מה זה אומר חיכוך הלבבות כרגע בעשירייה שלנו, האם אלו מחשבות, כוונות?

זה רצון להיכנס ללב החברה ולחיות ברצונות שלה, זה אומר שפשוף הלבבות.

שאלה: אחרי ששמעתי אותך התגלתה בי תחושה של פחד שלא אוכל לפתוח את הלב לניצוצות שנמצאים מולי. איך לתעל את הרגשת הפחד הזה?

אנחנו נעבוד על זה.

קריין: קטע מס' 4.

"כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מענין התקדמות בעבודת ה'. מה שאין כן עכשיו החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקוה, שהשיג ע"י החברה בטחון וכח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלימות.

וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכל קבל מכח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אויר חדש בהחברה."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

איך אני מתאר לעצמי שהמאמצים של החברים יעזרו לי להיכנס לחיבור איתם? איך אני חושב שהמאמצים של החברים בחיבור יעזרו לי להיכנס לחיבור איתם? זה שאני צריך לתת מאמץ זה ברור, אבל זה שהם יכולים לתת מאמץ ולעזור לי להיכנס ביניהם, איך אני שוקל את זה, מעריך את זה? מה אני חושב על זה?

תלמיד: זה נראה שאני יכול להתלבש על הרצון של החבר ולבקש מהבורא שייתן כוח להעלות אליו את זה כתפילה, כבקשה שהוא יבוא ויתגלה בקשר הזה. אני מזהה אצל החבר רצון ואני יכול לפנות לבורא שיבוא ויממש את הרצון הזה של החבר דווקא.

תלמיד: כשאני רואה איך החברים שלי מתחברים ואיך הם מרגישים את השמחה, אני מקנא, וזה דבר שמדבק ואני רוצה להתחבר עם החברים בגלל השמחה.

יפה.

תלמיד: אני רואה את החברים הענקיים, מרגיש את הרצון העצום שלהם, ואני מרגיש שאני הכי קטן מולם, וזה יוצר פחד ויראה כי אני מפחד לאכזב את החברים הגדולים עם הרצון הקטן שלי.

אז מה אתה מציע?

תלמיד: אני מציע להימצא במצב הזה, ביראה הגדולה הזאת כל הכנס, כדי להיות לא פחות מהחברים.

מצוין.

שאלה: מה זה שעם המאמץ של החבר אני צריכה להתאמץ יותר, כי אם לא, אז אני לא בערבות? מה לעשות כדי שאני אהיה לפחות כמו החבר או יותר, אבל לא פחות, כי אחרת אני הורסת את הערבות?

את צודקת במאה אחוז. אם אני רואה שהחבר מתאמץ, אז זה מעורר בי את חובתי להתאמץ, ואז אנחנו מהר מאוד, פי כמה וכמה מגיעים לחיבור ולגילוי הבורא בינינו. מצוין.

תלמידה: אני מרגישה שאנחנו כל כך מכוונים בלהחזיק את החברים בעשיריות הרגילות שלנו באופן קבוע, כך שהאתגר כאן הוא לשמור על החברים שאני רואה מולי בעשיריות האקראיות בכוונה. אני מרגישה שהעבודה היא פנימית ודרך המאמץ הפנימי נוכל להרגיש אחד את האחר.

כן, נכון.

תלמיד: אני מאוד מעריך את המאמצים של החברים להתחבר, ואם אני לא רואה את המאמצים האלה, אז אני צריך להשתדל לחפש את המאמץ ואז למצוא אותו.

זה נכון.

קריין: קטע מספר 5.

"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף. 

כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת." 

(הרב"ש. מאמר 12 "הנרות הללו קודש הם" 1991)

זה קטע מאוד יפה. יש כאן כמה דברים - יש לי דעת, ואני מתאר לעצמי עד כמה אני יכול ללכת נגד דעתי, למעלה ממנה. אף על פי שזה לא לפי השכל, הרגש והרציונאליות שלי, זה לא חשוב, אני משתדל ללכת למעלה מזה. זה נקרא ללכת למעלה מהדעת, וכך אנחנו מגיעים להתחברות עם הבורא.

אם אני רוצה ללכת למעלה מדעתי, מכל מה שאני, ומבקש מהבורא שייתן לי את הכוח הזה, ואני רוצה להשאיר לעצמי את הדעת ורוצה להרגיש מה זה ללכת למעלה מהדעת, אז אני בונה בי שתי מדרגות, דעת ולמעלה מהדעת. ככל שהמדרגות האלה הן שונות, כך יש לי יותר שמחה מזה שאני מתעלה למעלה מהדעת, ואני מבקש מהבורא שייתן לי את הכוח הזה כדי עוד יותר ועוד יותר ללכת למעלה מדעתו של הגוף. אני מרגיש גם את הרציונאליות שלי וכמה אני לא יכול ולא רוצה, ועם זאת אני מבקש מהבורא שייתן לי אפשרות כזאת.

שאלה: יש הרגשה שבעשירייה שבה אני נמצא עכשיו אני רואה את התכונות של החברים מהעשירייה המקורית שלי. איך לעבוד עם זה? איך להתעלות מעל הידיעה הזאת? מה כדאי לבקש מהבורא?

אנחנו צריכים לפנות לבורא ולבקש ממנו רק דבר אחד, חיבור למעלה מכל ההפרעות. שלא יבטל את ההפרעות אלא יעלה אותנו למעלה מהן, וכך נתעלה יותר ויותר במדרגות רוחניות.

שאלה: להעלות את האמונה למעלה מהדעת, האם נוכל לעשות זאת ולהתגבר על זה כשאנחנו לא מכירות ונמצאות פעם ראשונה יחד בשיעור? האם נוכל להצליח לעשות את המשימה הזאת או שנצטרך להמשיך ולעבוד בזה?

אתן צריכות לבטל את המחיצות ככל האפשר ולהתחבר ביניכן ולהיות ממש לב אחד. במידה שתספיקו תספיקו, ובמידה שלא, אז לקבל את זה שכך הבורא תכנן לכן. ובשיעור הבא עם הקבוצה הבאה תעשו אותם התרגילים, עד שלא יהיה חשוב לכן איזה פרצוף נמצא לפניכן, באיזה תכונות גשמיות הוא נמצא ומגלה את עצמו כלפיכן, אלא החשוב כמה אתן משתוקקות להתחבר למי שנמצא לפניכן. אל תחפשו תגובות, תחפשו עד כמה אתן נותנות לזה כוחות לחיבור.

שאלה: האם הכלל שמי שיותר רחוק הוא יותר קרוב עובד בעשירייה האקראית? יש חברים שאני מכיר אותם ברמה האישית ויש לי קשר אישי איתם, האם כדאי לי דווקא להתחיל עם אלה שאני מכיר אותם פחות? כי כשאני עושה סדנה עם אלה שאני מכיר, אז קל לי להתבטל.

כן, כדאי להתחיל מאלה שאתה לא כל כך מכיר אותם.

שאלה: עם כל שפשוף הלבבות שאנחנו מרגישים פה בעשיריות, איך אנחנו הנשים יכולות לדחוף את כל הכלי של הגברים לעשות הפצה פיזית מאוד מאוד גדולה אחרי הכנס של חכמת הקבלה בכל איטליה?

אתן יכולות לעשות זאת מכך שאתן יודעות איך לנהל גברים, פשוט ללחוץ עליהם ולדרוש מהם שהם ישתתפו בחיבור. אישה היא רצון והגבר הוא צמצום, מסך ואור חוזר, כך אנחנו לומדים בקבלה. אומנם בכל אחד מאיתנו יש את הכול, אבל בכל זאת בצורה כללית נשים הן הרצון והגברים הם התיקון על פני הרצון. לכן תלחצו על הגברים שלכם ככל האפשר כדי לדחוף אותם לחיבור וכך תצליחו. אומנם זו עבודה גם לגברים וגם לנשים, אבל יש בזה גם חלוקה לפי המין.

אני ממליץ במצבים שאתם נמצאים יחד, בהפסקות, בסעודות, בכל הזמנים האלה, לחבר תפילה שהיא תעלה אותנו למעלה מהדעת. תכתבו תפילה קצרה, שבעה, שמונה משפטים, שנושא התפילה הוא בקשה להעלות אותנו למעלה מהדעת.

תלמיד: מה צריך לבעור באותה תפילה כדי שהבורא יענה עליה?

נחכה לתשובה מכולם.

שאלה: אם אנחנו רואים ניגודים, הפרעות בתוך העשירייה, האם למעלה מהדעת זה לחבר את הניגודים האלה כדי שהם ישלימו זה את זה?

כן ולא. למעלה מהדעת זה נקרא שאני מקבל כל מה שאני מקבל עכשיו שזה מגיע אלי מהבורא, ואת כל התנאים שעכשיו מתייצבים בי אני לוקח כאחד כדי להתעלות מעליהם לחיבור. אני לא הולך לפתור בעיה באותו מישור שבו אני נמצא, אני תמיד מעלה את עצמי למעלה מזה לחיבור, ואז זה נקרא שאני הולך למעלה מהדעת, למעלה מדעתי.

תלמידה: אם אני כל הזמן משווה את הכול לדעת ומחזיקה במה שאני כבר יודעת ובעשירייה יש חיסרון חדש, אז האם החיסרון החדש הזה עוזר לי לעלות מעל הדעת?

תמיד. תמיד הבורא מסדר כך שלא חשוב דרך מי את מקבלת שאלות, השאלות האלה הן תמיד מזמינות אותך לעלות למעלה מהדעת.

שאלה: יש לנו עשירייה חדשה ולפי התשובות של הסדנה רואים שהחברים באמת גדולים ויש להם את כל מה שהם צריכים. מה לעשות עם ההרגשה הזאת? מה אני כן יכול לתת להם?

זה אולי נדמה לך שיש להם הכול והם לא צריכים שום דבר, אבל הם צריכים אותך. אפילו שאתה רואה אותם שלמים, הם שלמים רק בתנאי שאתה מצטרף אליהם בכל הכוח שלך, אחרת לא היית איתם בעשירייה.

שאלה: האם התפילה עוזרת לנו להוציא ניצוצות בין החברים בעשירייה?

כן. התפילה עוזרת לנו בכך שמתוך אותם הניצוצין נקבל מסך ואור חוזר ובזה נתחיל לגלות את הבורא, את המרחב הרוחני וכבר עולם חדש. התפילה פותרת את הכול, רק צריכים לרצות ולדעת מה לבקש.

קריין: קטע מספר 6.

"זה שנותנים להאדם ללמוד ולהתפלל ולעשות מצוות, אפילו רגע אחת ביום, גם זה מתנה מאת ה' יתברך.

כי יש כמה מיליארדים בעולם, שה' יתברך לא נתן להם את ההזדמנות, שיהא להם האפשרות לחשוב מה' יתברך אפילו רגע אחת בשנה. לכן, בזמן ההתעסקות בתורה צריכים להיות בשמחה, כי רק על ידי שמחה זוכין להמשיך מאור התורה."

(הרב"ש. אגרת כ"ב)

סדנה

איך נחבר הודיה לבורא על כך שנותן לנו מחשבה לחשוב עליו? הבורא שולח לנו מחשבות, מגיעה אלי מחשבה לחשוב על הבורא, איך אני יכול לענות לו על המחשבה ששלח אלי?

איך אני מודה לבורא על זה ששלח לי מחשבה לחשוב עליו?

*

(סוף השיעור)