שיעור צהרים 29.03.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 611,

מאמרי "שמעתי", מאמר רל"ה. "מסתכל בספר מחדש"

קריין: בעל הסולם, עמוד 661, "שמעתי", מאמר רל"ה, "מסתכל בספר מחדש".

נותנים לנו מאמרים מאוד קצרים שקשה לאנשים המתחילים לראות בהם משהו שאפשר לדבר עליו. אבל בכל זאת, מאמר רל"ה.

רלה. מסתכל בספר מחדש

"אחר שהאדם ראה איזה דברי תורה בספר וזוכר אותם בעל-פה; היות מה שנכנס בראש כבר פגם, לכן כשמסתכל בספר מחדש הוא יכול להוציא את המאור, שיקבל הארה ממה שרואה עכשיו. וזה כבר נקרא חדש, ולא פגום."

כאן העניין, פעם למדו בעל פה, היה יושב מורה ולידו היה יושב קריין והקריין היה קורא, וכולם היו שומעים. לא היו הרבה ספרים, היו לומדים מספר אחד. ואז יצא שכל פעם היו חייבים לזכור את הספר בעל פה, ממש כמו שהיה לפניו כך הוא היה צריך לזכור. לכן כשהיו אחר כך מדברים או פותחים שוב את הספר אז זה היה בשבילם ממש נקרא ספר חדש.

אז "אחר שהאדם ראה איזה דברי תורה בספר" זאת אומרת שהוא הכיר שבספר מדובר על דברי אלוהים, "וזוכר אותם בעל-פה;" היו צריכים לזכור את מה שקוראים בעל פה "היות מה שנכנס בראש כבר פגם, לכן כשמסתכל בספר מחדש הוא יכול להוציא את המאור," כי היה תמיד הבדל בין מה שהוא זוכר, זאת אומרת עבר דרכו לבין מה שנמצא בספר, "שיקבל הארה ממה שרואה עכשיו." ממה שרואה עכשיו. "וזה כבר נקרא חדש, ולא פגום."

שאלה: למה זאת מצווה, למה זה ציווי לשכוח מה שלומדים בחכמה שלנו?

לא מצווה לשכוח. פשוט ככל שהיו זוכרים - זוכרים וככל שלא - לא. והיה הרגל לחזור על הספר לקרוא כביכול מחדש.

תלמיד: אתה פעם סיפרת שרב"ש למד עם החברה שלו "תלמוד עשר הספירות" כל הכרכים ואחרי זה "מה עושים עכשיו?", התחילו מחדש כאילו, וזה היה כזאת שמחה. למה זה כל כך שמחה שמתחילים מחדש משהו עם שכל חדש, מה פה חשוב לקחת, איזה עיקרון, אם זה מה שהוא רוצה להגיד לנו?

כי בכך שאנחנו לומדים מחדש אנחנו יכולים למחוק מה שהיה קודם מהראש ולקבל את זה מחדש, ומה שהיה פעם זה היה כמו לכוון נכון פסנתר, לעומת הצליל "לה" למשל, כך וכך ויברציות בדקה, ואחר כך אחרי כמה זמן שוב אנחנו מכוונים אותו לאותו הצליל ושוב מסתכלים עליו ומסדרים אותו מחדש. זאת אומרת כל פעם כשאנחנו רוצים לשחק, לנהל, לעשות אילו פעולות, צריכים את הפעולות האלה להביא למקור.

תלמיד: כל צורת הלימוד שיש היום היא כבר לא כמו שהייתה אז. איך אנחנו היום לומדים בצורה כזאת שאנחנו יכולים להוציא את האור בצורה הכי מועילה?

אנחנו צריכים להשתדל לזכור מה שכתוב בספר ולקבל אותה התרשמות דרך הרגש שלנו וכך להתקדם. זה נקרא "שיקבל הארה ממה שרואה עכשיו. וזה כבר נקרא חדש, לעומת מה שהיה קודם שהיה ישן ופגום, אז החדש זה "ולא פגום." כל פעם כשאנחנו קוראים מקור אנחנו צריכים להתייחס אליו כמו שלא קראנו אף פעם.

תלמיד: זאת אומרת, הפנייה תמיד למקור במקום שונה, מקום חדש?

לא, לא מקום שונה, אותו טקסט שאתה קורא.

תלמיד: לא, במקום שאני נמצא בו, שאני משתנה כאילו במקום הזה, מהמקום החדש אני פונה למקור?

כן.

תלמיד: כלומר הכלים משתנים?

כן.

שאלה: מה חסר לאדם כדי לקבל את ההארה שמדובר עליה מהספר?

התפעלות. מה זה נקרא פגם? שזה כבר נמצא אצלו ואז הוא קורא זה נמצא אצלו מה שעכשיו מקבל מהספר נגיד ומה שהיה קודם, אז הולך זה כנגד זה, ואז הוא לא כל כך מקבל את החידושים שיכול עכשיו להשיג וזה מה שמפריע לו.

שאלה: האם ההארה מגיעה מהספר או ממקור אחר? מאיפה מגיעה ההארה?

ודאי שההארה לא מגיעה מתוך העמודים שבספר אלא לפי הרעיון שיש בספר, בתוכן.

שאלה: כדי לכוון פסנתר אנחנו מזמינים מומחה וזה עולה הרבה כסף. מי יכוון אותנו, איזה מומחה? או האם אנחנו נהפוך להיות המומחים עצמם?

אנחנו בעצמנו צריכים לכוון את עצמנו כמו שאנחנו לומדים. זה הכול.

שאלה: מה זה אומר שבכל רגע מתגלה לי אות חדשה, או ספר חדש, או עמוד חדש בספר החיים שלי?

אם אדם רוצה לראות את החיים שלו בתוך ספר התורה, יש לו כוונה כזאת, ואז הוא פותח ובכוונה הזאת הוא קורא את הספר, רואה אותו, מרגיש מה שכתוב, ואז יש לו גם תפילה בלב שהוא רוצה להוציא מה שספר התורה כותב עליו, ושם כתוב על כולם.

תלמידה: מה הבדיקה, הבירור שכל אחד צריך לעשות כדי שדרך הבקשה שלו יגיע האור ויגלה רשימות חדשות?

זה תלוי במה הוא רוצה, למה הוא משתוקק, באיזה אופן הוא מתייחס למה שכתוב. אם הוא קורא בתורה אז התורה היא כתובה תחת הנחייתו של הבורא. ואז הוא יכול לראות, להבין, לשמוע מה הבורא חושב עליו, מה הבורא רוצה להעביר, למסור לו.

שאלה: איך לעשות כך שמה שאנחנו לומדים יישאר בלב ולא בשכל?

זאת שאלה טובה. אם אנחנו רוצים לקיים מה שכתוב בספר, אנחנו רוצים שזה ייכנס לתוך הלב אז זה לאט לאט נכנס לתוך הלב והלב מרגיש.

שאלה: האם ההרגשה הזאת נכונה שיחד עם העשירייה, אנחנו קוראים פעם אחת את הטקסט יחד ומתכללות אחת בשנייה זה כמו לקרוא לבד אותו טקסט עשר פעמים? האם זה נכון?

חלקית כן, אבל רק חלקית, כיוון שכל פעם בכל זאת אתן תשנו את היחס שלכן, והעשירייה תשנה את היחס שלה. כך שלקרוא עשר פעמים בעשירייה ועשר פעמים לבד זה לא אותו דבר.

תלמידה: אנחנו יודעים שפעם אנשים לא ידעו לקרוא. חוץ מהיהודים אף אחד לא ממש ידע לקרוא.

זה גם לא פונה לעמים אחרים. זה כתוב בעברית, כמו גם היום. שום דבר לא השתנה, אף לא אות, אף לא צורה, כלום. יש איזה ספר מיוחד שנקרא "תיקון סופרים". כלומר האנשים ששכתבו את התורה, שהעתיקו את התורה, היו צריכים קודם ללמוד את צורות האותיות, איך הם כותבים את זה, ככה ששום דבר לא השתנה דורות. אם היום תמצאי ספר שנכתב שמה לפני אלפיים שנים, תהיה לו אותה צורה כמו היום.

תלמידה: ולכן עמים אחרים לא למדו לקרוא עד המאה התשע עשרה פחות או יותר.

כן, ואצל היהודים זה לא היה כך. בגיל שלוש הילד כבר היה חייב ללכת לבית הספר ללמוד. בית הספר היה בבית של מישהו מהמורים.

תלמידה: מה זה נותן לאדם פיתוח הזיכרון, אם ילדים כל הזמן למדו בעל פה?

כן, הם זכרו בעל פה. הבן שלי למד בבית ספר כזה בירושלים והם זכרו בעל פה.

תלמידה: לכן אנחנו מקנאים ביהודים שהם כאלה חכמים.

זו לא חכמה, זו פשוט עבודה על עצמך. למעשה לא היו ספרים אחרים, לכן אנשים הכירו את התורה בעל פה, ידעו בעל פה, זה יחס אחר לגמרי לחיים שהיה קודם.

תלמידה: מה היה תפקיד הנשים אם הגברים למדו?

הנשים רק הקשיבו לשיחות שהעבירו עבורן, ואפשר לומר שלמעשה גם לא ידעו לקרוא, כאלה היו היחסים.

תלמידה: ועם זאת, חכמת אישה יהודייה היא מיוחדת, שונה מאוד מהחכמה של אומות העולם, בהרגשה שלי.

כן, אבל זה לא בגלל שהן למדו הרבה. כמובן שהן ידעו בעל פה מה שכתוב בתורה. כך היה, כך הבורא אירגן את זה, כך קיבלו את זה, ובמשך אלפי שנים כך קיימו. כמובן שזה נתן התפתחות מיוחדת לאנשים, זיכרון, יחסים, יחס לכתוב, למדע ולטבע.

שאלה: כשאנחנו קוראים את ספר הזוהר, האם צריך רק לקרוא אותו או גם לדון עליו בעשירייה בסדנה ושכל אחד ישתף מה הוא מרגיש?

זה לא חשוב, אין הנחיות לגבי קריאת ספר הזוהר, צריך פשוט לקרוא.

תלמידה: האם עדיף לקרוא את ספר הזוהר לבד או בעשירייה?

בעשירייה זה תמיד יותר טוב, גם אצל הרב"ש קראנו בעשירייה לפי תור, כל אחד נאמר קרא דף.

שאלה: בימינו הקשר לספרים לא נמצא בכלל, ילדים לא קוראים. אבל אנחנו בעיקרון עם הספר וצריך להיות קשר לספר. למה הבורא מעביר אותנו תהליך שבו אין בכלל קשר לספרים?

כך קוראים את כל הספרים שמוציאים היום. אבל ספר התורה נכתב לפני הרבה שנים, וגם היום זה אותו ספר וצריכים לקרוא אותו בדיוק באותם החוקים כמו שכתוב.

תלמידה: אם כך, כדאי ללמד את הילדים לקרוא בתורה, וגם כדאי שאנחנו נקרא בסידור, בתורה.

כן בוודאי. אני זוכר איך הבן שלי למד לקרוא ממש מגיל שלוש.

שאלה: דיברנו על הכוונה לקרוא מהספר תוך תפילה כדי לגלות אות חדשה. כשיש לי שאלה פנימית ואני פותחת "שמעתי" באופן אקראי, זה פתאום נותן תשובה, זה מדבר. האם זו דרך טובה לפתוח את הכלים שלנו, לבוא לקריאה עם שאלה, ואפילו בעשירייה לשלב את הקריאה בדיון?

כן.

שאלה: איך אנחנו צריכים לכוון את עצמנו בצורה נכונה כל פעם כשאנחנו קוראים את הספר כדי שנוכל למשוך מאור?

כמה שיותר קרוב ללבנו.

שאלה: האם הכוונה במאמר שבפעם הראשונה שאנחנו קוראים הוא מגלה לנו את הפגם ברצון שלנו? האם כך צריך להבין?

נכון.

שאלה: מה זה אומר להסתכל בספר מחדש? איך לעשות את המאמץ הזה?

את כביכול לא זוכרת כלום ממה שקראת, ואת צריכה להסתכל עליו כאילו זו פעם ראשונה.

תלמידה: האם זה מאפשר לאור להיכנס מחדש לכלי?

כן.

שאלה: האם אנחנו מבינות נכון שללמוד בעל פה זה להיות סגור בתוך העולם שלך, ואילו לקרוא מחדש זו גדילה וצמיחה הודות לאור התורה?

כן, לחלוטין נכון.

שאלה: כשאנחנו נכנסים לספר, האם עלינו לשאוף, להשתוקק, להרגיש את מה שהרגיש המחבר כשכתב או להרגיש שם את הבורא?

להיות כמה שיותר קרוב למחבר.

שאלה: יש ביטול אוטומטי כשאנחנו מגיעים למצב רוחני, אנחנו לוקחים מתוך המקור, מתוך החיבור בינינו, ואז הבורא מבטל את המצב, ואילו כאן מדובר על חידוש שבא מצד הבורא. איך לקבל את האור באופן עצמאי?

את זה את תלמדי כבר בעצמך, תקראי ותלמדי.

שאלה: האם אפשר לומר שהמטרה היא שבכל מצב חדש נזדקק לעזרת הבורא יותר מהמצב הקודם?

נכון.

שאלה: כתוב פה שזה פגום. במה זה פוגם?

בכך שהאדם מתערב בזה ברגשות שלו, מערב בזה את הרגשות שלו.

תלמידה: כשאנחנו למשל התרשמנו, התפעלנו מאיזה טקסט, ואנחנו כבר לא יכולים לחזור על זה שוב, האם זה אומר שכל פעם אנחנו צריכים התרשמות מחדש מהספר?

כן.

תלמידה: וזה אומר אתערותא דלעילא.

כן.

תלמידה: האם אנחנו לא יכולות לפעול אחרת?

אתן יכולות, אבל זה לא פשוט. רואים את זה גם על האדם, כשהוא חוזר על משהו, הוא חוזר על מה שהוא ראה, שמע, קלט בפעם הראשונה, ולכן חוזר.

תלמידה: מה לעשות כדי שזה ייכנס ללב ולא יהיה צורך להתרשם מחדש? האם זה אמור להפוך לחלק מהניסיון שלנו, לאיזו תכונה שלנו?

צריך להיות בקשר עם החברים, והקשר הזה בין החברים הוא כל פעם מזכך את האדם.

שאלה: איך לא להגביל את לימוד התורה על ידי ההתרשמויות והידיעות הקודמות? איך באמת להשתמש בשיטה הזאת שמוצגת כאן לכל האספקטים של החכמה?

בהדרגה תלמדו את זה. העיקר לא לפחד מגישה חדשה, ותמיד לדרוש מעצמכם יחס חדש לבורא ולמה שאומר הספר. אבל מדובר כאן בעיקר על תורה, נביאים, כתובים, כלומר על המקורות הקדושים, כי שם בפנים נמצא כוח הבורא ועליו כבר מתלבשים כל יתר הפרטים.

שאלה: איך להכין את החברות בעשירייה להזדקק לעזרת הבורא, אם יש הרגשה שהלבבות סגורים, רדומים, אומנם העזרה דרושה, אבל אפילו לבקש אותה לא יכולים?

תתפללי.

תלמידה: איך לעשות את זה יחד? איך לעורר את כל העשירייה?

תתפללי שאת רוצה שתתחברו יחד, שתבקשי.

תלמידה: אני מתפללת והכול כאילו נעשה יותר גרוע.

זה לא יותר גרוע, אלא את מתחילה לראות הלכה למעשה איך הבורא נסתר ממך.

שאלה: כשאנחנו קוראים במקורות, אם זו פעם ראשונה או פעמים נוספות, תמיד אנחנו מקבלים מאור. אבל מכיוון שהאור לא משתנה, אז הוא נקרא חדש רק בגלל שאנחנו קוראים אותו מתוך מצב חדש. זאת אומרת אנחנו נמצאים בדרגות שונות ולכן מקבלים את המידע זה, את הידע הזה כחדש. האם זה נכון?

עוד נבדוק את זה.

תלמידה: כשאנחנו קוראים ומקבלים את המידע הזה בשכל, יוצא שהמידע הזה נכנס לתוך הדעת, ואז אנחנו מתחילים לברר אותו מצד השכל וזה פוגם בידיעות האלה, ואילו אנחנו צריכים לקבל את זה באמונה למעלה מהדעת. נכון?

כן.

שאלה: למה נותנים לך את ההרגשה שבאיזה רגע הטקסט לא נפתח לפניך, למרות שאתה קורא לבד או עם הקבוצה? הוא כביכול לא נותן להיכנס פנימה, יש ריקנות כזו.

את צריכה לבחון מחדש את היחסים שלך עם החברות. תתחילי מזה.

שאלה: כשאנחנו קוראות בעשירייה מאמר או קטעים מהזוהר, אנחנו דנות בזה, ולרוב אנחנו שמות לב למקומות שלא היו ברורים לנו בשכל, כמו הגדרות. האם זה נכון, או למה כדאי לשים לב, האם למה שהלב מגיב או למה שלא מובן לשכל?

עדיף לדון במה שלא מובן לשכל, ואת הלב בינתיים להשאיר לעצמך.

שאלה: אם דבר שנכנס לראש זה פגום, אז למה משתדלים ללמוד בעל פה? זה כאילו מוסיף עוד ידע שהוא פגום. מה היחס הנכון לחומרים שנכנסים לראש, מה לעשות איתם? כי יש דברים שנכנסים ועושים רושם חזק.

לא חשוב, אחר כך אנחנו נשתדל להוציא אותם.

שאלה: כשאני פותחת ספרים זה מעורר בי המון תפילות, זה כול מה שזה עושה לי. למה זה כך?

בסדר, למה את לא מרוצה?

תלמידה: זה לא שאני לא מרוצה, אבל לפעמים אני מרגישה שזה משאיר אותי במצב של תפילה מתמדת. אני קוראת משהו, ואז אני יכולה להעביר שעה בלהתפלל, כיוון שהטקסט שהרגע קראתי מכניס אותי לתפילה בלתי פוסקת, ואני תוהה למה.

טוב מאוד, תמשיכי ככה. כתוב בתורה, "הלוואי שיתפלל כל היום". לכן אם בא לך להתפלל, אז בבקשה, תתפללי.

שאלה: מה זה להיות נוכח כאן ועכשיו?

להיות נוכח כאן ועכשיו זה אומר להיות קשור עם אלה שנמצאים כאן ועכשיו.

שאלה: יש לנו הרגשה שהתורה היא התוכנית של מחשבת הבריאה והיא נכתבה עוד הרבה לפני קיום האדם. האם זה נכון?

בקשר לזמנים אני לא רוצה לדבר. אבל בעיקרון זה שהתורה מתארת לנו את מחשבת הבריאה, זה נכון.

שאלה: דיברנו עכשיו שחשוב לקבל את הטקסט כאילו אתה לא זוכר אותו ואתה קורא אותו מחדש. מה לעשות אם יש קטעים ופסוקים מהזוהר ומהתורה שכבר נמצאים בזיכרון?

לא חשוב, אל תלחמי בזה, הכול יסתדר מעצמו ויבוא על מקומו.

תלמידה: יש אנשים שמדברים בציטוטים מהמקורות ואין להם שום מילים משלהם או שותקים. האם זה טוב?

מצד אחד זה טוב, אם הם באמת מכירים כך את המקורות ויכולים לצטט אותם מהזיכרון, אבל חוץ מזה צריכים להיות גם חופשיים כביכול לטייל בכל המקורות ולהיות קשורים אליהם בצורה רבגונית.

שאלה: אמרת לאחת החברות שאם היא מתפללת ונראה לה שהכול נעשה יותר גרוע, אז זה לא נעשה יותר גרוע, אלא היא פשוט מגלה עד כמה הבורא נסתר ממנה. האם זה מצב טוב באופן כללי, והאם הוא ניתן לנו בשביל שנפנה לבורא מעומק הלב ונבקש ממנו?

כן, נכון מאוד.

שאלה: במשך השנים נאספו אצל החברים מחברות שלמות עם דברים שהם רשמו בשיעור, וגם בזמן שהאדם רושם מורגש טעם מיוחד בדברים. מהו הערך של רישום בזמן שיעור?

אני לא יודע מה להגיד. פעם בכלל היה אסור לכתוב, היה צריך לזכור את הכול בעל פה וזה היה מבורך. היום כבר רושמים, רושמים הכול ואין לזה סוף, כך שאני לא יודע מה להגיד. אני רשמתי, רשמתי הרבה, רשמתי המון, יש לי הרבה מאוד מחברות, רשמתי בספרים, אבל אחר כך ראיתי שהכול מאוד ראשוני, ועם הזמן הפסקתי לכתוב. הכי טוב להקדיש תשומת לב ללב, לכן נאמר "כתוב על לוח ליבך", זה מאוד חשוב. אפילו אם אחר כך הלב משתנה, ומה שהאדם רצה לזכור בלב נעלם מהלב, אבל בכל זאת זה שהאדם קירב את ליבו למה שקרא, למה ששמע, ורוצה שזה יישאר אצלו, זה נשאר, גם אם לא תמיד אפשר להשתמש בזה.

תלמיד: זאת בדיוק השאלה, איך להשתמש בזה? כי יש המון בירורים מאוד עמוקים, פרקטים, אבל הם כאילו נעלמים.

כשתצטרך תיזכר, לא לדאוג.

שאלה: כשאנחנו קוראים את מה שכתוב ב"תורה", האם אנחנו מרגישים את מה שהרגישו המקובלים שכתבו את זה, או שאני מרגישה את זה מתוך הכלי שלי?

את מרגישה תמיד מתוך הכלי שלך, אבל במשך הזמן הכלי שלך ייעשה יותר ויותר גבוה, גדול, מורכב מעוד הרבה כלים, ולאט לאט תתחילי להרגיש מה מרגישים אותם המקובלים שגילו משהו וכתבו על זה. אני מבטיח לך שזה יקרה לך, זה יהיה, את אישה מאוד רצינית וחכמה, ואת תשיגי את זה.

שאלה: בקטע הזה אני רואה שני אספקטים, הראשון הוא כשאנחנו קוראים את המקור, יכול להיות שאנחנו קוראים אותו בפעם המאה ואחת כבר, אבל כל פעם אנחנו צריכים להשתדל למצוא שם משהו חדש. והאספקט השני הוא, שאם אנחנו קוראים את אותו המקור, אותו הטקסט, ולא רואים בו שום דבר חדש, אז אפשר להגיד שאנחנו עוד לא התקדמנו ולכן אנחנו לא רואים בו שום דבר חדש.

כן, צריך תמיד לדרוש משהו חדש.

שאלה: מה מתחדש באדם כל פעם כשהוא פונה לספרים, למקורות? מה המיוחד במקורות, כי תמיד בעשירייה כשיש מצבים, ואפילו בלי מצבים, דרך המקורות אנחנו תמיד מתחברות. מה מיוחד במקורות, מה מתחדש באדם?

מקורות הם מקורות, זה מה שכתבו אנשים שהשיגו את הבורא בצורה הכי הכי נכונה, והם ידעו בעצמם למסור לנו את ההתפעלות שלהם, את התרשמות שלהם, בצורה נכונה. לכן מאוד חשוב לנו להיות בקשר עם המקור.

תלמידה: וכשאדם קורא במקורות, ב"תהילים", ב"שמעתי", ב"תורה", מה מתחדש בו כל פעם מחדש כשהוא פונה לספרים האלו?

קודם כל הכוח הרוחני מתחדש בו. שנית, אם אדם חוזר עם כלים חדשים, אז כבר יש לו ממש אור חדש בכלי חדש, שכך מתפשט בו, והוא מסוגל לקלוט אותו ולהבין אותו, להרגיש אותו.

שאלה: האם הרצון לראות מחדש את כל השיעורים שלך על "פתיחה" ו"שמעתי" הוא טוב?

זה משהו שנתתי לפני הרבה הרבה שנים. האם זה ייתן לכם משהו חדש? אני לא יודע, יכולים לראות.

תלמידה: זה לא מזיק?

שום דבר לא יכול להזיק, פשוט חבל על הזמן.

תלמידה: פשוט במהלך היום אני לא יודעת איך למלא את הזמן כדי לא להסיח את דעתי מהמטרה, אז אני שומעת את השיעורים האלו וזה ממלא אותי.

אם זה ממלא, זה טוב.

תלמידה: תפילה אמיתית זו שמחה מהשפעה לעשירייה?

זאת שמחה מהקשר עם הבורא.

תלמידה: ואם לא מרגישים שמחה איך לדבר בעשירייה, כי הכול מלאכותי?

למה מלאכותי אם רק דרך זה את יכולה להיות קשורה לבורא?

תלמידה: כלומר בכל זאת צריך לתפוס את הקשר הזה?

כן, תחילה להיות קשורים לחברים ואחרי זה לבורא.

תלמידה: ענית לאחת החברות שאנחנו נלמד בעצמנו לעשות את הדברים בעשירייה, על זה דיברת?

כן.

תלמידה: אנחנו צריכים קודם לברר את הכוונה, ואז יגיע האור, ואז תתגלה השמחה?

נכון.

שאלה: איך המקורות עובדים לטובת החיבור בינינו כשאנחנו קוראים אותם יחד, איך זה עוזר לנו?

בעיקרון המקורות הם העיקר בחכמת הקבלה כיוון שהם נכתבו על ידי מקובלים ענקיים כבר מזמן. אנחנו ממליצים להשתמש רק במקורות של בעל הסולם, רב"ש, האר"י, רשב"י, שהם עמודי תווך, יסודות בחכמת הקבלה.

תלמידה: אנחנו חיים בתקופת המידע, יש לנו בראש המון מידע מכל הסוגים. איך לנקות את תפיסת המציאות כשאנחנו קוראים את המקורות?

תנערו את הראש, וכך כל המחשבות השטותיות למיניהן וכן הלאה יתעופפו להן.

שאלה: האם אפשר לומר שכשאנחנו מגלים בתוך החיבור בינינו את תכונת האהבה וההשפעה ומתקרבים לבורא אז באופן הזה נוכל להרגיש בלב את המקורות?

כן.

תלמידה: האם אפשר לומר שהמקורות מנקים את הלב שלנו?

ללא ספק.

תלמידה: וצריך להשתדל במהלך היום לקרוא בהם יותר.

אפילו בחלקים, פיסקה, פיסקה.

שאלה: אמרת שעדיף לא לסכם במחברת אלא להעביר הכול דרך הלב את מה שאנחנו שומעים בשיעורים. כבר לפני הרבה זמן התחלנו לעשות סיכומים כדי להעביר את זה לחברות שלא נמצאות בשיעורים או לא יכלו לשמוע, האם אנחנו עושות נכון?

אבל כל השיעורים מוקלטים, אתן יכולות להוציא את זה מהאתר ולתת לחברות.

תלמידה: כלומר עדיף לא לעשות סיכומים.

אפשר, זה לא מזיק. כל הבעיה היא איך להשתמש בזמן בצורה המועילה ביותר.

שאלה: כשאנחנו קוראים, השכל משתלט על המילים. האם ככל שאנחנו קוראים יותר, כך ההבנה השכלית שלנו הופכת להיות יותר מהותית ויותר אמיתית?

כן.

תלמידה: אני מרגישה אחריות כשאני מדברת עם אנשים אחרים, והייתי רוצה שיהיו לי מילים כמה שיותר אמיתיות.

אז שיהיו לך.

שאלה: אנחנו נפגשים, קוראים שלוש פעמים ביום, בשיעור, זה המינימום, ויש הרגשה שזה כבר הופך למין להרגל כזה. כאשר מתחיל מפגש, מספר חברים נכנסים למפגש במצבים שונים, ונאמר שכמה חברים יכולים לדבר. האם היה טוב אם היו מדברים על גדלות המחבר או מודים על זה שיש לנו הזדמנות לגעת בזה, או להיפך, לדבר על היחסים בינינו לפני הקריאה? מה עדיף לעשות בתחילת הקריאה?

להתחבר בלבבות.

שאלה: מה זה אומר לקרוא את הטקסט באמונה למעלה מהדעת? הרי השכל שלנו כל הזמן מעבד את המידע.

הכול יגיע. תתחילו להבין את המילים האלה אמונה למעלה מהדעת. זה יבוא, אחר כך.

שאלה: אם הבורא מסבך את החיים הגשמיים, האם אפשר לומר שהוא מסבך לנו את המשימה הרוחנית?

לא, אולי להיפך, הוא רוצה למשוך אותך.

שאלה: יש ספרים מדהימים של רמח"ל, רמב"ם, האם אפשר לקרוא את הספרים האלה אם זה מאוד מושך אותי, או שזה מרחיק אותי מהקבוצה?

זו לא התרחקות מהקבוצה, אפשר ללמוד את הספרים האלה. אבל שימו לב שלא תתחילו להיות עסוקים בהם במקום בשיעורים שלנו, ואז באמת תיווצר איזו התרחקות. אבל בעיקרון ממטרת הבריאה לא תתרחקו, אלו הם ספרי אמת.

שאלה: אנחנו לא צריכים לקחת שום דבר מהעבר לא ברגש ולא בשכל, אלא כל הזמן להיות מכוונים למצב הבא, האם זה נכון?

כן.

תלמידה: האם אפשר לתאר את המצב העתידי כחיבור יתר עם חברות בעשירייה?

בהכרח.

שאלה: מה זה אומר שצריך לנצל את הזמן ביעילות?

להעביר את הזמן בצורה יעילה זה אומר לחזור לפחות על אותם הטקסטים שלמדנו.

תלמידה: מה שלמדנו בשיעור הבוקר.

כן.

(סוף השיעור)