שיעור בוקר 04.03.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 1617, מאמר 26 "אשר לא ישא פנים" עמ' 1636 מאמר 70 "הבדל בין קדושה לסטרא אחרא".

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 1617, מאמר 26, "אשר לא ישא פנים".

אשר לא ישא פנים

"בפסוק "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד". ויש להבין מהו הפירוש, "אשר לא יקח שוחד", איך אפשר לתת שוחד להבורא יתברך, שהפסוק משמיענו, "אשר לא יקח שוחד".

והענין, שכל המדות שאנו אומרים כלפי ה' יתברך הכוונה בערך האדם. שאם האדם רגיל לקבל שוחד, היינו להנאת עצמו, כבר אין לו שום יכולת שיוכל להדבק בו יתברך, משום "הדבק במדותיו".

נמצא שכוונת הפסוק, "אשר לא יקח שוחד", היינו שאין להאדם לקבל שוחד בזמן שרוצה לברר איזה ענין בבחינת אמת ושקר, שאם יש שם איזו כוונה להנאת עצמו, כבר אינו יכול לראות את האמת, "כי השוחד יעור עיני חכמים". משום שאור החכמה יכול להתפשט רק במקום שיש כלים נקיים לגמרי מבחינת קבלה עצמית.

מה שאין כן בחינת חסדים, אפשר לעשות אפילו שעדיין לא נקי לגמרי, משום שבעת עשיית החסדים הוא לא יכול לפגום, משום שעשיה היא בבחינת השפעה. מה שאין כן אור החכמה, כשהוא מתפשט, הוא בבחינת ידיעה וקבלה, לכן אפשר לפגום. לכן כל זמן שאין האדם מטוהר מאהבה עצמית, יש תיקון שלא יכול לראות שום דבר מבחינת החכמה."

תלמיד: הוא כותב, "מה שאין כן בחינת חסדים, אפשר לעשות אפילו שעדיין לא נקי לגמרי". למה הוא מתכוון פה ב"בחינת חסדים"?

לאור החסדים, שאפשר לקבל אותו כמו קודם. מה שאין כן, את אור החכמה לא יכולים לקבל. כי אם יהיו הכלים בעל מנת לקבל, אז הם יקבלו את האור הזה לעצמם.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לתאר את זה לעצמנו כרגע?

כן, זה תלוי במקום שבו האדם נמצא.

תלמיד: ההנאה היא גם מזה שמקבל לעצמו, וגם תוצאה מתוך שעובד בקבוצה. איך להפוך את ההנאה בתוך העשירייה, ולא להיות כל הזמן ברצון לקבל שמושך אותי לתוך העבודה הזו?

אנחנו צריכים להשתדל לצאת מהחשבון הפרטי ולהתקרב לפעולה, למעשה, באופן כללי.

תלמיד: הוא כותב, "והעניין, שכל המידות שאנו אומרים כלפי ה' יתברך הכוונה בערך האדם". למה הכוונה?

בערך האדם.

תלמיד: האם הכוונה שהאדם צריך לעבוד על מידותיו כדי להידבק בבורא?

כן.

תלמיד: איך אדם עובד על מידותיו?

מתגלות לו המידות הללו, והוא בהדרגתיות מתקן אותן שיהיו דומות לבורא.

תלמיד: הוא כותב, "שאם יש שם איזו כוונה להנאת עצמו, כבר אינו יכול לראות את האמת", אבל את האמת אדם רואה תמיד מתוך השקר.

כן.

תלמיד: איך אדם יודע שהוא מתנקה מהשקר, אם כל הזמן השקר צריך להיות קיים בו כדי לראות את האמת?

כאן "שקר" נקרא שוחד. לכן צריך שיהיה ברור לאדם מתי יש לו הזדמנות לקבל משהו ושזה שוחד, או לקבל על מנת להשפיע שאין בזה שום שוחד, ואת זה אדם צריך לשקול.

תלמיד: מהו המדד שלו שהוא מתנקה מהשוחד, האם זה שהוא כל הזמן עובד על זה שלא יהיה לו שוחד?

התנאי הוא "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד"."

תלמיד: מהי העבודה שלא יקח שוחד? כי השוחד קיים בו, הוא מקבל שוחד.

כתוב כאן הכול בצורה פשוטה. "והענין, שכל המדות שאנו אומרים כלפי ה' יתברך הכוונה בערך האדם. שאם האדם רגיל לקבל שוחד, היינו להנאת עצמו, כבר אין לו שום יכולת שיוכל להדבק בו יתברך, משום "הדבק במדותיו".

נמצא שכוונת הפסוק, "אשר לא יקח שוחד", היינו שאין להאדם לקבל שוחד בזמן שרוצה לברר איזה ענין בבחינת אמת ושקר, שאם יש שם איזו כוונה להנאת עצמו, כבר אינו יכול לראות את האמת, "כי השוחד יעוור עיני חכמים". משום שאור החכמה יכול להתפשט רק במקום שיש כלים נקיים לגמרי מבחינת קבלה עצמית.

מה שאין כן בחינת חסדים, אפשר לעשות אפילו שעדיין לא נקי לגמרי, משום שבעת עשיית החסדים הוא לא יכול לפגום, משום שעשיה היא בבחינת השפעה. מה שאין כן אור החכמה, כשהוא מתפשט, הוא בבחינת ידיעה וקבלה, לכן אפשר לפגום."

תלמיד: כשהבורא מנקה את הכוונה של האדם, הוא לא משאיר שום שוחד, זה ניקיון טוטלי.

כן.

תלמיד: למה אדם יכול לא לפגום בבחינת החסדים, ובבחינת החכמה הוא כן יכול לפגום?

מתי הוא משתמש בחסדים?

תלמיד: במצב שהוא מתאר, ש"אפילו שעדיין לא נקי לגמרי, משום שבעת עשיית החסדים הוא לא יכול לפגום, משום שעשיה היא בבחינת השפעה". בחסדים הוא לא פוגם.

כן.

תלמיד: ובחכמה כן אפשר לפגום.

ועוד איך.

תלמיד: למה בחסדים הוא לא פוגם ובחכמה הוא כן פוגם?

חסדים זה אור אחר לגמרי לעומת חכמה. חכמה הוא מושך לעצמו.

תלמיד: האם חכמה זה לא מה שמתלבש בחסדים?

אני מבין אותך, יש לך קושיה. אם החכמה מתלבשת בחסדים, אז החסדים האלה הם כבר בדרגה יותר גבוהה מחכמה.

נעזוב את הדוגמה הזו. נאמר בפשטות, האם בכל מקרה אדם יכול לקבל את אור החסדים, ולעומת זאת, את אור החכמה הוא יכול לקבל רק באור שישמור עליו.

תלמיד: אם החסדים תלויים באדם, זה הכלי שהוא יוצר, והחכמה היא המילוי, איפה הפגם?

בכלים שלו. הוא יכול להשתמש בהם, לקרב אותם לחסדים, אבל אם הוא יהפוך אותם לכלי קבלה לאור החכמה, אז זה לא יעבור טוב.

תלמיד: למה כשהחכמה מתלבשת בחסדים מופיע פגם?

חכמה יכולה להאיר רק כשהיא מלובשת בחסדים. לזה צריכים כלים שיהיו מוכנים לסבול את אור החכמה וגם את אור החסדים.

תלמיד: אז ממה מגיע הפגם? הרי הוא הכין מקודם את החסדים והם בבחינת השפעה ולכן אין בזה פגם, והמילוי הוא החכמה. הוא פעל בתמימות, פעל בחסדים, אז איפה מתחיל להיות פה הפגם?

היו לו כלים, הוא ממשיך בזה חסדים, הכלים מתמלאים. הוא ממשיך בזה חכמה בגבולות שלו שיכול לברר אותם, ואז הכלי נשאר בצורה כשרה, וכך ממשיך. הוא יכול לקבל אחר כך שוב חסדים ושוב חכמה.

תלמיד: אמרת שאחרי שיש כלי שמקבל חסדים, צריך להיות כלי שיכול לסבול גם חכמה. מה התוספת של הכלי שיכול לסבול חכמה, שלא לפגום ולהמשיך הלאה?

מקודם הוא דוחה את החכמה ואחר כך מקבל חסדים וגם מקבל חכמה. אז יוצא שמתוך אורות החסדים שמופיעים בו, הוא לא מספיק מרוחק מאור החכמה.

תלמיד: הפגם הוא שלב הכרחי או שאפשר גם בלי הפגמים האלה?

לא. הוא לא יוצר עכשיו פגמים. הפגמים היו קודם, לא היה יכול לקבל אור חכמה על מנת להשפיע.

תלמיד: "לא יישא פנים ולא ייקח שוחד", מדובר על השופט, על המשפט, במקורות.

כן.

תלמיד: האדם ששופט את עצמו, זו בדיוק הנקודה שהוא מצמצם, ולא יודע מה יכול לקבל בעל מנת להשפיע ועכשיו הוא דוחה. איפה נכנס כל העניין שברגע שהוא לוקח שוחד, אז בעצם הוא לא יכול להשפיע, הוא בגדר מקבל ואז הוא פוגם. עכשיו הוא מדבר על אור חסדים ועל אור חכמה.

כי יש לו את זה.

תלמיד: ממתי?

אור חסדים ואור חכמה. כי יש לו את שני סוגי כלים.

תלמיד: מאיזו נקודה יש לו כבר אור חסדים שהוא יכול לעבוד אתו?

מהמצב הקודם.

תלמיד: האדם מזהה את על מנת לקבל שלו, ורואה את הפגם ועושה צמצום, אני לא מקבל בכלים האלה. זה נקרא "מסך", עביות, קשיות. יש לו כבר היכולת לעצור, רק מה שיכול לקבל בעל מנת להשפיע הוא מוכן לקבל בתוך הכלי. איפה פתאום הוא מזהה את אור החסדים?

הוא לא רוצה לקבל את אור החכמה. אור החכמה יכול לשבור אותו, לגרום לכלים דקבלה להיכנס לעבודה שירצו לקבל. זה נקרא שהוא "לא משתמש בכלים דקבלה".

תלמיד: וזה נקרא שהוא לא לוקח "שוחד".

אור החכמה.

תלמיד: אור החכמה בלי הלבוש של החסדים, נקרא שהוא "מקבל שוחד". "יישא פנים", "לא יישא פנים", מה זה אומר?

שעובד עם כלים דקבלה, אז עובד איתם ומקבל בהם, זה נקרא "אור הפנים".

תלמיד: מה הכלי של החומר שמחזיק את אור החכמה?

הרצון לקבל.

תלמיד: איך יכול רצון לקבל להחזיק אור חכמה?

למה לא?

תלמיד: כי אם הרצון לקבל מתמלא באור חכמה, מחזיק אותו אצלו, הוא מאבד את אור החכמה. אם הוא מפסיק להשפיע בזה, אם הוא לא ממשיך את התנועה של חסדים. אם הוא משתמש בקבלה עצמית להחזיק לעצמו?

אם הוא משתמש לעצמו, על זה אנחנו לא מדברים.

תלמיד: המצב שהוא מקבל אור חכמה מפתח בו כלי השפעה. ככה הוא עובד עם שני כלים של לקבל על מנת להשפיע.

נגיד. כן.

תלמיד: אז אם הוא מחזיק את זה להנאת עצמו, זה הפגם.

להנאת עצמו, בטוח לא.

תלמיד: לא מחזיק, זה הפגם. אם הוא ממשיך להניע את הגלגל הזה הלאה, הוא מקבל בעל מנת להשפיע, הוא מפתח את כלי ההשפעה שלו, את החלק של המשפיע בתוך הרצון לקבל על חשבון כלי קבלה.

כן.

תלמיד: אז הפגם הראשוני, נקודת ההתחלה של הנברא, זה כל חומר הדלק לעבודה. וכל השימוש שהוא עושה עם החומר הזה זה עוד פעם השפעת הסביבה, חברים, מקום עבודה.

כן.

תלמיד: אמרת עכשיו שאת אור החסדים מקבלים מהמצב הקודם.

כך אמרתי.

תלמיד: אני מנסה להביא את זה יותר קרוב אלינו. היינו בכנס וכולנו קיבלנו, הרגשנו אור, האם האור הזה היה אור חסדים?

אני לא יודע.

תלמיד: האם זה תלוי בכלים של כל אחד, אחד מקבל את זה כחסדים אחר כחכמה? אני מנסה להבין מה המאמר הזה אומר לנו, איך נכון להתנהג כשמרגישים שקיבלנו הארה כמו בכנס או בפעולות אחרות.

אני לא יודע.

תלמיד: איך לעשות את המאמר הזה לפרקטי? כי הוא מדבר על איך לעבוד כשמקבלים.

אתה שואל בצורה לא פרקטית. כי אי אפשר להפוך את הכלי מהרגליים על פיו. אי אפשר.

תלמיד: איך להסתכל על מה שכתוב במאמר כעצה איך להתנהג נכון כשמקבלים הרגשה של מילוי, של אור?

אני לא יודע מה קשה לך. הוא לא יכול להיות מספיק נקי ובטוח לעבוד עם כלים דקבלה, אבל לעבוד עם כלים דהשפעה הוא כן יכול. זה מה שהוא כותב, "מה שאם כן בחינת חסדים, אפשר לעשות אפילו שעדיין לא נקי לגמרי, משום שבעת עשיית החסדים הוא לא יכול לפגום, משום שעשיה היא בבחינת השפעה. מה שאם כן אור החכמה, כשהוא מתפשט, הוא בבחינת ידיעה וקבלה, לכן אפשר לפגום. לכן כל זמן שאין האדם מטוהר מאהבה עצמית, יש תיקון שלא יכול לראות שום דבר מבחינת החכמה".

תלמיד: אומרים לנו שמותר ואולי גם רצוי לעבוד עם חסדים כשיש הרגשה של מילוי, של אור.

עם חסדים ודאי שמותר לעבוד, מפני שמתחילים לעבוד עם הכלים האלה.

תלמיד: מה זה נקרא לעבוד עם חסדים?

לעבוד עם חסדים זה שאנחנו מאפשרים לעצמנו להשתמש רק באור החסד.

תלמיד: מה זה לעבוד עם חסדים בעבודה בעשירייה?

לעבוד על חסדים זה שאתם עושים צמצום על כולכם בעשירייה. אחר כך אתה פותח את העשירייה לקבלת האור, וכולכם מתחברים ומתקרבים למקור האור, לאור החכמה.

תלמיד: כשאנחנו עושים איזו פעולה, נגיד ישיבת חברים או כנס, ומרגישים שמקבלים מזה הנאה, האם צריך לנסות לעצור את הרגשת ההנאה ולבצע את הפעולה הזאת שתיארת?

יכול להיות. עוד נדבר.

תלמיד: אם אנחנו מסתכלים על המבנה הרוחני, אז חסדים בא מקו ימין, וקו שמאל בא מידיעה, קבלה, חכמה, והשילוב של שניהם מביא לנו את הקו האמצעי שהוא השלמות.

כן.

תלמיד: ואם עובדים בקו שמאל ומקבלים מאור חכמה, אז זה עושה לנו בעיות, ידיעה, קבלה, מחלוקות.

קריין: "כתבי רב"ש" כרך ג', עמוד 1636 מאמר 70 "הבדל בין קדושה לסטרא אחרא".

הבדל בין קדושה לסטרא אחרא

"ההבדל בין הרצון לקבל, הנמצא בקדושה, לרצון לקבל, הנמצא בסטרא אחרא - שבקדושה לא משתמשים רק בחלק הרצון שיכולים לכוון עליו בעל מנת להשפיע. ואילו החלק בעל מנת לקבל לא נמצא בקדושה. וממילא אי אפשר לומר שהרצון לקבל בעל מנת לקבל יתוקן, הלא אין לו שום מגע עם הקדושה. ואיך יכולים לתקן דבר שאינו בנמצא אצלו.

ובסטרא אחרא, שם ישנו הרצון לקבל בעל מנת לקבל. אבל איך יכולים לתקן, הלא אין שום אור דקדושה יכול להגיע שמה, כי הכלים נתרחקו מהשפע ונבחנים לחלל הפנוי מאור השפע. ואיך יכולים לתקן, הלא לתקן את הכלים האלו צריך אור ושפע, כי האורות מתקנים את הכלים, וכאן שאין להם אור, מי יתקנם.

אי לזאת נברא אדם, שעד י"ג שנים הוא קונה כלים דקבלה, שהם בעל מנת לקבל. אבל כשעוד אין לו אור, הוא קונה כלים, שמפרידים אותו מהקדושה. ואחר י"ג שנים, שמתחיל לעבוד עם הנקודה שבלב ומקיים תורה ומצוות על הכונה דעל מנת להשפיע, הוא זוכה לאיזו מדרגה דקדושה. ואז הוא יכול להתחיל לתקן את הכלים, שרכש מהסטרא אחרא."

תלמיד: איך נעשה את הבדיקה של הכלים שעד לכאן זה קדושה, מכאן והלאה זה לא? גם במאמר הקודם הוא דיבר שאם הוא לא נקי מאהבה עצמית, אז לא להשתמש.

אם נהיה במצבים כאלה, באפשרויות כאלו, אז נדע איך לבדוק אותם.

תלמיד: כאן הוא כותב שברגע שהוא עושה על מנת להשפיע, אז הוא גם יכול להתחיל לתקן. אבל הוא לא אומר איך לתקן.

מה זאת אומרת הוא לא יודע?

תלמיד: בהתחלה הוא מתחיל שהקדושה והסטרא אחרא נפרדים לגמרי ואין מגע ביניהם, כי זה חלל פנוי מהשפע. אבל כשהוא מתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע, אז הוא כן יכול להתחיל לתקן. אבל הוא לא אומר איך, כי הרי אין ביניהם מגע.

אבל יש לו כלים, שיתחיל לעבוד איתם.

תלמיד: במאמר הקודם הוא מדבר על זה שאדם עלול לפגום אם הוא מקבל אור חכמה. אבל מיד אחרי זה כתוב שלכן יש תיקון, וכל עוד האדם לא מטוהר מעבודה עצמית, אז הוא לא יכול לראות שום דבר מבחינת החכמה. המערכת כאילו מגינה עליו. האם אדם כן יכול לפגום או לא יכול לפגום?

לא יכול.

תלמיד: אם הוא לא יכול לפגום, אז ממה צריך להיזהר?

שהבחירה שלו היא תהיה נכונה.

תלמיד: באיזה מצבים יש לאדם בחירה כזאת?

מה יש לנו? או חסדים או חכמה,

תלמיד: באיזו נקודה אדם מרגיש שיש לו בחירה, שכאן הוא יכול לבחור כך או כך?

הוא כותב, "בקדושה, לרצון לקבל, הנמצא בסטרא אחרא - שבקדושה לא משתמשים רק בחלק הרצון שיכולים לכוון עליו בעל מנת להשפיע. ואילו החלק בעל מנת לקבל לא נמצא בקדושה. וממילא אי אפשר לומר שהרצון לקבל בעל מנת לקבל יתוקן, הלא אין לו שום מגע עם הקדושה. ואיך יכולים לתקן דבר שאינו בנמצא אצלו". מאיפה הוא יודע, מאיפה הוא מרגיש.

"ובסטרא אחרא, שם ישנו הרצון לקבל בעל מנת לקבל. אבל איך יכולים לתקן, הלא אין שום אור דקדושה יכול להגיע שמה, כי הכלים נתרחקו מהשפע ונבחנים לחלל הפנוי מאור השפע. ואיך יכולים לתקן, הלא לתקן את הכלים האלו צריך אור ושפע", רק אור החכמה מסוגל לתקן את הכלים, "כי האורות מתקנים את הכלים, וכאן שאין להם אור, מי יתקנם.

"אי לזאת נברא אדם, שעד י"ג שנים הוא קונה כלים דקבלה, שהם בעל מנת לקבל. אבל כשעוד אין לו אור", החכמה, "הוא קונה כלים, שמפרידים אותו מהקדושה. ואחר י"ג שנים, שמתחיל לעבוד עם הנקודה שבלב ומקיים תורה ומצוות על הכונה דעל מנת להשפיע, הוא זוכה לאיזו מדרגה דקדושה. ואז הוא יכול להתחיל לתקן את הכלים, שרכש מהסטרא אחרא". עוד מקודם.

(סוף השיעור)