שיעור בוקר 03.03.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 517

מאמר ד'. "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה"

קריין: בעל הסולם, עמ' 517, "שמעתי", מאמר ד', "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה".

ד. מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה

שמעתי י"ב שבט תש"ד

"צריכים לדעת, כי סיבת הכבידות, שמרגישים בזמן שהאדם רוצה לעבוד בביטול עצמותו לה', ולא לדאוג לתועלת עצמו, שהאדם בא לידי מצב, כאילו כל העולם נשאר לעמוד על עמדתו, רק הוא כאילו נעדר עכשיו מעולם הזה, ועוזב את המשפחה שלו ואת חבריו למען התבטלות לה', היא רק סיבה פשוטה והיא נקראת חסרון האמונה. זאת אומרת, שהוא לא רואה אל מי הוא מתבטל, היינו שאינו מרגיש את מציאות ה'. זה גורם לו הכבידות.

מה שאין כן, בזמן שהוא מתחיל להרגיש את מציאות ה', תיכף נפשו כוסף להבטל ולהתחבר להשורש, ולהכלל בו "כנר בפני אבוקה", בלי שום דעת ושכל. אלא שזה בא לו מצד הטבע, כמו נר שהוא בטל בפני אבוקה.

לפי זה יוצא, שעיקר עבודת האדם היא רק לבוא לידי הרגשת מציאות ה', היינו שירגיש את מציאות ה', ש"מלא כל הארץ כבודו". וזה יהיה כל עבודתו, היינו שכל המרץ שהוא נותן בעבודה, היא בכדי להגיע לזה ולא לשום דברים אחרים. ולא יתבלבל, שהוא צריך להשיג משהו. אלא רק דבר אחד חסר להאדם, היינו בחינת אמונה בה', ולא לחשוב על שום דבר, כלומר שכל השכר שהוא רוצה תמורת עבודתו, צריך שיהיה שיזכה לאמונת ה'.

וצריכים לדעת, שאין הבדל בין הארה קטנה לגדולה, מה שהאדם משיג. היות, שבאור אין שום שינוי, אלא כל השינויים הוא בהכלים המקבלים את השפע, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי". לכן, אם הוא מסוגל להגדיל את הכלים, בשיעור זה הוא מגדיל את ההארה.

אולם השאלה היא, במה האדם יכול להגדיל את הכלים. התשובה היא, בשיעור שנותן שבח והודיה לה', על זה שה' קירב אותו אליו, שירגיש אותו קצת. ויחשוב על החשיבות שבדבר, היינו שהוא זכה שיהיה לו קצת קשר עם הבורא. וכפי שיעור החשיבות שיצייר לעצמו, בשיעור זה תגדיל אצלו את ההארה.

והאדם צריך לדעת, שאף פעם הוא לא יבוא לדעת את שיעור האמיתי של החשיבות של הקשר בין אדם להבורא. כי אין ביד האדם להעריך את מדת ערכה האמיתי. אלא כפי שיעור שהאדם מעריך אותה, בשיעור זה הוא משיג את מעלתה וחשיבותה. ויש בזה סגולה, שעל ידי זה הוא יכול לזכות, שההארה זו תשאר אצלו בקביעות."

תלמיד: כתוב "מהו סיבת הכבידות בעבודה"?מה הכוונה במילה "כבידות"

שקשה לאדם לתאר נכון שהוא נמצא בקשר עם הבורא. ואת חוסר הקשר זה הוא מרגיש ככבדות.

תלמיד: מהי אותה הארה שנשארת בקביעות?

זו ההארה שאנחנו קוראים לה אמונה.

תלמיד: אבל קביעות זה נשמע משהו שלא קשור לרוחניות?

לא, כאן הכוונה שבמשך כל הזמנים שלו, הוא נשאר בקשר עם הרוחניות, הוא נשאר בגלל שיש לו הארה, ובזה האור והבורא והאדם מקושרים.

תלמיד: ומה אז היגיעה שלו?

שהארה הזאת לא תיפסק.

תלמיד: אבל לפני שיש לו הארה בקביעות אז יש עליות וירידות, כמו שהוא מתאר בתחילת המאמר, שיש לאדם כבדות ואחר כך השתוקקות לבורא, וכביכול האור מנענע אותו, ואז הוא אומר שהיגיעה היא שתהיה אמונה. אבל כשיש הארה בקביעות אז על מה היגיעה?

ההארה בקביעות נותנת לו הרגשת הקשר הקבוע עם הבורא.

תלמיד: אז איך הוא לא יזלזל בזה, הרי הוא צריך לשמור כל הזמן על חשיבות, להעלות אותה כל הזמן?

זה תלוי בו.

תלמיד: איך ההארה בקביעות לא מורידה מהחשיבות?

לזה האדם צריך לדאוג. אבל אם הוא משיג, ההארה הזאת נמצאת בו קבוע.

תלמיד: אז צריך כל הזמן לעבוד על לשמור עליה?

כן.

תלמיד: זה סוג עבודה אחר מאשר לפני שיש את ההארה בקביעות?

כן ודאי, יש כוונות אחרות.

תלמיד: במה זה שונה?

זה שונה בזה שהאדם אף על פי שהוא משיג עכשיו איזה קשר עם הבורא ואת הקשר הוא ממש מרגיש כתופעה קבועה, יחד עם זה הוא משתוקק כל הזמן להוסיף להארה הזאת, אחרת לא יקיים אותה.

תלמיד: ואפשר לומר שזה הופך להיות החיים של האדם?

כן, ודאי.

תלמיד: באיזה כלים מורגשת ההארה של האדם?

בכלים של הרצון לקבל.

תלמיד: אז זה לא מבטל את היגיעה, את העבודה? כי רשום פה שהוא מתבטל כנר בפני אבוקה. אז בעצם הוא כבר נמשך לזה מטעם הרצון לקבל?

הוא ממשיך לקשר עם הבורא מטעם הרצון לקבל, אבל על ידי ההארה הזאת שמקבל כל פעם יותר ויותר, הרצון לקבל שלו מזדכך ומעביר אותו לרצון להשפיע.

תלמיד: הוא כותב פסקה אחת לפני הסוף, "אולם השאלה היא, במה האדם יכול להגדיל את הכלים. התשובה היא, בשיעור שנותן שבח והודיה לה', על זה שה' קירב אותו אליו". ובתחילת המאמר הוא אומר שסיבת הכבדות לבטול לה', היא חוסר אמונה. מה בפעולה של שבח והודיה מגדיל את האמונה או רוכש אמונה?

הוא נותן כלים משלו שבהם הוא מרגיש את נוכחות הבורא.

תלמיד: כלים זה חסרונות, לא?

כן.

תלמיד: ושבח והודיה זה הרגשת שלמות.

אבל כדי להרגיש את השבח וההודיה הוא צריך להביא חסרון, כלים.

תלמיד: הוא צריך למצוא חיסרון להגיד שבח והודיה, להרגיש שבח והודיה?

להרגיש שבח והודיה שמגיע אליו מהבורא.

תלמיד: אם אפשר דוגמה פרקטית, הבוקר קמתי כרגיל, אמרתי "מודה אני לפניך" וכולי, ולא האמנתי לעצמי, המילים היו ריקות. אז זה נקרא שבח והודיה?

לא.

תלמיד: לא, כי אין לי בהרגשה?

כן.

תלמיד: אז למה השבח מקרב אותי לאמונה, להרגשה?

שבח נותן לך הרגשה שיש לך משהו יקר מהחיים, זה שייך לבורא ולכן אתה נמשך לקשר עם הבורא.

תלמיד: למה הגדלת הכלים תלויה בשבח והודיה על זה שהבורא קירב אותו? אני חשבתי שזה עניין טכני, יותר ביטול, יותר חיבור והתכללות עם כלים נוספים, יותר יגיעה שזה מגדיל את הכלים. זה הכי לא צפוי שהוא יגיד שבח והודיה מגדיל את הכלים. למה הוא אומר שבח והודיה?

כי זה מה שהוא קונה על ידי העבודה שלו עם הבורא, שכל הזמן מגדיל את הכלים של השבח, של ה' וההודיה לו.

תלמיד: עבודת ההתכללות, החיבור, עבודת ה' בקבוצה, כל זה תוצאה שצריכה להביא לשבח והודיה, זו בעצם התוצאה?

כן.

תלמיד: אני מבין שחשיבות הקשר זה גורם לאדם להחזיק את הקשר, אבל למה זה מגדיל את הכלים?

כי חשיבות מגדילה את הכלי.

תלמיד: מה זה הגדלת הכלים?

הגדלת הכלים זה היחס שלך לקשר עם הבורא.

תלמיד: הוא כותב "לפי זה יוצא, שעיקר עבודת האדם היא רק לבוא לידי הרגשת מציאות ה', היינו שירגיש את מציאות ה', ש"מלא כל הארץ כבודו". וזה יהיה כל עבודתו, היינו שכל המרץ שהוא נותן בעבודה, היא בכדי להגיע לזה ולא לשום דברים אחרים. ולא יתבלבל, שהוא צריך להשיג משהו. אלא רק דבר אחד חסר להאדם, היינו בחינת אמונה בה', ולא לחשוב על שום דבר, כלומר שכל השכר שהוא רוצה תמורת עבודתו, צריך שיהיה שיזכה לאמונת ה'." על איזה אמונה מדובר?

אמונה זו הרגשת הבורא.

תלמיד: וזו אמוה להיות הקביעות של האדם במסגרת של עשירייה? שם אנחנו יכולים בעצם להגדיל את הכלים על ידי שבח והודיה לבורא ולהתקרב לאמונה?

כן.

תלמיד: הוא מסביר שכל הבעיה של האדם היא בעצם חסרון אמונה, וכנגד הוא מדבר על שבח והודאה כדי להגדיל את הכלים, אבל הבעיה שהאדם נמצא בכבדות בזמן הזה. איך בזמן כבדות אדם משבח ומודה לבורא?

למרות הכבדות הוא משתדל להיות בקשר עם הבורא מעל הכבדות, ובזה הוא מודד את היכולת שלו להודות לבורא.

תלמיד: מה זה שבח כשאדם מרגיש לגמרי כבדות והכבדה וניתוק, איזה שבח זה?

אפילו זה שהוא מרגיש קשר עם הבורא דרך הכבדות, ולא יכול להודות לו על זה שקירב אותו, זה בכל זאת נשאר לצד האדם.

תלמיד: אבל למה זה נחשב שבח? זו תפילה של בקשה, לא תפילה של הודיה.

לא, האדם נמצא במצב שהוא מרגיש שאין לו במה לשבח את הבורא, אבל זו הרגשה אישית, פנימית של האדם. מה שאין כן לְמה הוא רוצה להגיע? לכך שמה שיקבל מהבורא ישמש לו כהארה שהיא מגיעה ובכלים שהיא ממלאה, שם הוא מרגיש את ההרגשה הזאת -שבח והודיה.

תלמיד: למה דווקא שבח והודיה מוציאים את האדם מכבדות לאמונה, ממלאים לו את חסרון האמונה?

כי הוא מגלה את הכלים שלו. על ידי זה שרוצה לשבח ולתת הודיה לבורא, על ידי זה הוא רוצה להתקרב אליו.

תלמיד: ואם הוא לא מסוגל לשבח ולהודות לבורא במצב שהוא נמצא בו, אלא הוא מסוגל לצעוק "הצילו", האם זה לא מגדיל לו את הכלים, זה לא מוציא אותו מהכבדה?

יש כאלו שזה כן עוזר להם לצאת. אבל שבח והודיה הם אותה התוספת בכלים שעל ידה הוא מגדיל את ההארה.

תלמיד: בכל המאמרים של "שמעתי", שעכשיו אנחנו מתחילים לקרוא, מורגש אדם ובורא, אדם מול הבורא.

כן.

תלמיד: אני עובר מצב, אני פונה לבורא, אני נמצא איתו באיזו אינטראקציה. איפה החברים פה?

זה היסוד של יחס אדם ובורא, וגם היסוד של יחס האדם עם הקבוצה.

תלמיד: כשאדם מרגיש כבדות ומרגיש חסרון אמונה, איפה החברים נכנסים כאן בדרך לשבח, להודאה, להתקדמות, להשתנות?

בחסרון האמונה הוא מרגיש שאין לו מספיק קשר עם החברים, עם הקבוצה, ואז הוא עובד על זה.

תלמיד: האם חסרון אמונה זה חוסר קשר עם החברים?

כן.

תלמיד: וכשהוא מרגיש שהוא לא מתבטל מספיק למציאות ה', האם זה כי הוא לא מספיק מתבטל כלפי החברים, כך צריך לתרגם?

אם הוא לא מרגיש את מציאות הבורא, אז הוא מתחיל לעבוד על חוסר הקשר שלו עם החברים, כי איתם הוא נמצא באיזשהו קשר. הוא מגדיל את הדברים האלה, מגיע לחסרון האמונה, שאין לו קשר עם הבורא, מגדיל את החיסרון שלו בקשר עם הבורא, מתחיל להרגיש את נוכחות הבורא בעולמו שלו, וכך מתקדם.

תלמיד: כלומר לפני שאנחנו מרגישים את הבורא, הבורא ידאג שנרגיש אחד את האחר. המדד שלי בעשירייה הוא שאם אני אוהב חבר, אז בעצם אני אוהב את הבורא. הבורא לא ייתן לי לאהוב אותו, הוא יגיד לי "לך תאהב את החברים, תוכיח לי שאתה אוהב את החברים, אז תראה שאותה הרגשה היא הבורא". האם כך אפשר להסתכל על זה?

כן.

תלמיד: אדם מרגיש כבדות, כלומר על הרצון לקבל שלו יש כבדות עכשיו, אבל גם יש מי שגרם לו לדבר הזה. עצם זה שהוא זוכר שיש בכלל מי שגרם לו לדבר הזה, האם על זה יש הודיה?

גם על זה יכולה להיות הודיה, כן.

תלמיד: עכשיו צריך שמי שגרם לזה יהיה בעיניו גדול. כי אחרת אם מישהו גרם לי משהו רע ואני לא רואה אותו גדול, אז אני מאשים אותו.

כן.

תלמיד: מה החברים תורמים לתהליך הזה שבין אדם לבורא?

האדם צריך לעשות חשבון, שכל מה שהוא מרגיש מגיע אליו דרך החברים. לכן הוא מודה לבורא שהוא נמצא בחברותא עם הקבוצה שלו, ומקבל מהם כזה חיסרון לפנות לבורא.

תלמיד: האם הוא מקבל מהחברים את החיסרון או את גדלות הבורא הכללית שהם כל הזמן משדרים?

חיסרון, ואז בתוך החיסרון הוא מגלה את גדלות הבורא.

תלמיד: הבורא דרך החברים מביא לאדם את החיסרון אליו.

כן.

תלמיד: הוא כותב "וכפי שיעור החשיבות שיצייר לעצמו", כלומר יש עבודה מצד אדם. מה זה לצייר לעצמו? למשל חבר יושב פה עכשיו, האם לפני השיעור הוא מצייר לעצמו או אחרי? מה הוא עושה?

אני לא יודע מה הוא עושה. אבל יש מושג כזה שאדם מגלה בחיסרון שמצייר לעצמו, ויש גם חיסרון שמקבל מהזולת, מהעשירייה.

תלמיד: האם עשירייה יכולה לעזור לאדם לצייר לעצמו, זה התפקיד שלה?

כן. לא רק זה התפקיד, אבל עשירייה יכולה לעזור לאדם להתעורר ולחפש מילוי לעצמו.

תלמיד: האם מידת החשיבות, שבח והודיה שאדם יכול לתת, תלוי באיכות הקשר שלו עם העשירייה, עם חברים?

כן.

תלמיד: אם אנחנו יותר קרובים ויותר משפיעים, אז האם כל אחד יכול לתת מצידו יותר חשיבות והודיה?

כן.

תלמיד: ואם אדם מרגיש חוסר אמונה, אז זה כתוצאה מחוסר קשר נכון בין חברים שלא נותנים זה לזה את ההזדמנות לתת חשיבות.

כן.

תלמיד: הוא ממש ממקד אותנו בלהשיג מציאות ה', ולא להתבלבל שיש משהו אחר. זהו מיקוד מאוד מדויק.

כן.

תלמיד: זה מושג שאנחנו פחות חיים אותו. אנחנו תמיד אומרים "אין עוד מלבדו" "מציאות ה'", אנחנו מדברים על אהבת חברים, השפעה, למעלה מהדעת, אבל על כל הדברים שאנחנו לומדים הוא אומר, אל תתבלבלו, אלא רק להשיג את הרגשת מציאות ה'.

כן.

תלמיד: מהו המיקוד הזה, ואיך אפשר להתבלבל פה?

כי זה בטוח שקיים. מציאות ה' קיימת, ההארה מהבורא קיימת, אבל כמה אדם מקבל מזה, כמה הוא תופס את הדברים האלה, זה כבר העניין הפרטי שלו.

תלמיד: אם הוא מתמקד בהרגשת מציאות ה', אז האם זה עונה על אהבת חברים, על כל הדברים שהוא צריך להעלות מעל עצמו? זה נראה שזה קצת מתערבב עם הרצון לקבל. מה זו הרגשת מציאות ה'? למה חשוב לי להרגיש את מציאות ה'?

חשוב לנו להרגיש את "מציאות ה'" כי "מלא כל הארץ כבודו", הבורא ממלא לנו את כל הכלים. ביחס האדם לתופעה הזאת, שהבורא ממלא לו את הכלים, הוא יכול להבדיל מכל התופעה הזאת מה הוא צריך כדי להתקדם.

תלמיד: זה נותן לו בדיוק את הכיוון להתקדמות, כן?

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין אמונה בה' להרגשת ה'?

אמונה בה' היא אותו כוח שאדם רוצה לגלות כדי להתקדם דרך כלים דהשפעה.

תלמיד: על פני מה האמונה גדלה? מה מגדיל את האמונה?

מה מגדיל את האמונה? חיסרון לאמונה, שזה חיסרון להרגשת הבורא.

תלמיד: מהי הפעולה הנכונה בחיפוש הבורא? כדי להגיע להרגשה המציאות שלו, מהי הפעולה היותר נכונה?

כדי להרגיש את מציאות הבורא אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים בכלי שלם, כלומר שכל החבורה שלנו היא שלמה, ולא חסר לנו אלא רק הקשר הנכון בינינו כדי להשיג את גדלות וחשיבות הבורא. זה מה שאנחנו מתאמצים לעשות.

תלמידה: האם יכול להיות שאור האמונה זה לא הרגשת מציאות האור? כשאדם מרגיש אור האמונה, האם זה נחשב הרגשת מציאות האור?

זה סוג אור שצריכים להרגיש ולהבין אותו, ואז לכנות אותו לפי הרגשת האדם.

תלמיד: הוא כותב, "והאדם צריך לדעת, שאף פעם הוא לא יבוא לדעת את שיעור האמיתי של החשיבות של הקשר בין אדם להבורא". למה האדם לא יכול לדעת את החשיבות האמיתית של הקשר בינו לבורא?

כי הכלים האלה נמצאים אצל הבורא, והאדם לא מסוגל להעריך אותם לאמיתתם.

תלמיד: אבל הוא כותב שהכול תלוי בחשיבות של הערך בקשר.

כן.

תלמיד: איך אנחנו מחזקים את הערך הזה של הקשר בינינו לבורא?

על ידי לימוד בעיקר. לימוד והתקשרות בינינו, שני דברים אנחנו צריכים.

תלמיד: מה זה להיות בקשר עם הבורא?

להיות בקשר עם הבורא, זה נקרא שאני מרגיש שאני מתמלא עם מה שהוא שולח לי.

תלמיד: האם מה שהוא שולח לי זה קשור לקשר שלי עם החברים?

זו אמונה.

תלמיד: איך אני בונה את האמונה שלי בקשר עם הבורא?

כשאני פונה לבורא ומגלה את הכלים שלי להשפיע לו, אז בזה אני מגלה אותו במשהו, ובמידה הזאת אני יכול למלא אותו. זה בעצם הקשר שיש ביני לבינו. ואז מה שאני מרגיש מצידי אליו, נקרא אור האמונה.

תלמיד: האם ההרגשה שלי מול הבורא זו הרגשה שיש לי במציאות מול החברים, כשאני מרגיש שאנחנו יותר ביחד, יש יותר חיבור, יש יותר שמחה? איך זה מתבטא בקשר בינינו בעשירייה שאני יכול להגיד לעצמי שהיום אני יותר קרוב לבורא?

אתה לא יכול.

תלמיד: אז איך אני כן יכול להרגיש כל פעם שאני יותר קרוב לבורא?

במידה שאתה קרוב לחברים וקשור איתם יחד, מתוך הקשר שלך איתם אתה יכול להעלות את היחס שלך לבורא, וזה בעצם מה שאתה רוצה למדוד.

תלמיד: זה שאני מבקש מהבורא שימלא לי את המציאות הזאת בקשר בינינו, כי אני מרגיש שצריך עוד משהו, שהוא ייתן לנו עוד כוח, יגדיל את הקשר בינינו, האם זה נקרא למלא את הבורא, זה עושה לו נחת רוח?

כן. זה עושה לו נחת רוח.

תלמיד: כתוב בפסקה הראשונה, "צריכים לדעת, כי סיבת הכבידות, שמרגישים בזמן שהאדם רוצה לעבוד בביטול עצמותו לה', ולא לדאוג לתועלת עצמו", כך הוא מסביר את העבודה. אני לא מרגיש שזאת הצורה שהייתי מתאר את העבודה שלנו, לא כך אנחנו עובדים. אנחנו מדברים על חיבור, אנחנו מדברים על קריאה וניסיון להרגיש את מציאות ה'. למה העניין פה הוא לא לדאוג לתועלת עצמו? מה זו העבודה הזאת?

כי אתה רוצה למדוד את הקשרים שלך עם הבורא או עם החברים רק במה שאתה מסוגל לפעול. ולכן כך זה קורה.

תלמיד: במה שאני מסוגל לפעול לטובתם.

כן.

תלמיד: אם עוסקים בביטול עצמותו, זה לא בזה שאני לא דואג לתועלת עצמי, לא כך אני מתאר את העבודה. אני עושה כל מיני פעולות, משתדל לכוון את הלב שלי לשמוע את מה שבחוץ, את מה שכתוב, להתבטל, לקבל את מה שהמקובלים אומרים, את מה שאני מרגיש מהסביבה, אבל אני לא מרגיש שזה נקרא "לא לדאוג לתועלת עצמי". ופה ובהרבה מקומות הוא מגדיר את זה בצורה כזאת, שאדם צריך לא לדאוג לתועלת עצמו, שזאת העבודה.

זה התנאי.

תלמיד: איפה ההרגשה הזאת מופיעה כדי שאתחיל להילחם עם הדאגה העצמית שלי?

הדאגה לדאוג לתועלת הזולת ולא לתועלת עצמית היא דאגה שנמצאת, שקיימת בכוונת האדם על מנת להשפיע.

תלמיד: כשאדם רוצה ומשתדל לדאוג לחבר שלו, מנסה לחשוב על טובתו, זה לא מוליד בהכרח הרגשה של מלחמה כנגד דאגה עצמית, הדאגה העצמית לא מורגשת פה.

לא.

תלמיד: למה ההכוונה הזאת של לא לדאוג לתועלת עצמו? מתי מתחילים להרגיש את הדאגה העצמית ושצריך להימנע ממנה? איפה זה מופיע? 

איפה שזה נוגע ל"אני" של האדם, לרצון לקיים, לקיום שלו. 

תלמיד: וכשהוא חושב על הזולת, האם זה מתחיל להופיע בניגוד לתחושה הזו?

יכול להיות שכן.

תלמיד: ממה שהבנתי, את העבודה של האדם מול דמות הבורא, מקיים אור האמונה. בעל הסולם אומר שבתחילה, כשאדם מתחיל בעבודה, אור האמונה בעבודה מול דמות הבורא נמצא מחוץ למעגל של המשפחה, החברים והעולם הזה, אבל יש לו את אור האמונה כי בכל זאת הוא עובד מול דמות הבורא. מה מחזיר או מכניס או מגדיל את אור האמונה למעגל של המשפחה, החברים והעולם הזה? מה האדם עושה כדי לא להרגיש שהוא צריך לצאת ולעזוב את המעגל הזה של משפחה חברים ועולם בשביל לעמוד מול דמות הבורא?

אני לא מתאר לעצמי מצב, מקום, שהיחס לבורא מנוגד ליחס לעולם, למציאות. 

תלמיד: אבל בעל הסולם כותב שכשאדם רוצה לעבוד בלהתבטל לדמות הבורא ולהגדיל אותה, אז הוא מרגיש שהוא יוצא ועוזב בפועל את המשפחה שלו, את החברים שלו ואת העולם. 

כן.

תלמיד: הוא אומר שזה קורה בגלל חיסרון האמונה, שיש אמונה אבל היא קטנה. מה עליי לעשות כדי שהעבודה הזאת בהתבטלות לבורא, לדמות הבורא, תיכנס לתוך המעגל הזה של חברים, משפחה ועולם? מה יגרום לכך שאני כביכול אעבוד באותו מקום?

אתה חייב לטפל בכלים שלך שהיו פעם מלאים במה שאתה ממלא אותם, ועכשיו אתה צריך לדאוג לכך שעל אף שהם התרוקנו, הם לא יסבלו מהריקות.

תלמיד: כביכול היציאה לעבודה בכלים דהשפעה היא היציאה מהמעגל וההתחלה של העבודה עם כלים דקבלה זו החזרה למעגל?

כן.

תלמיד: אנחנו מדברים על לרכוש חיסרון משותף.

כן.

תלמיד:  מתוך העשירייה, להתכלל, להתבטל, לרכוש כלים של חברים, לצאת למרחב משותף בינינו. האם אור האמונה הוא שמאפשר את זה או ממלא את זה?

אור האמונה ממלא את הכלים דהשפעה.

תלמיד: אנחנו מחפשים את הכלים המשותפים, רוצים להתכלל, רוצים לבנות משהו בינינו, האם אור האמונה עושה את זה או אור אחר?

אור האמונה.

תלמיד: האם היציאה של האדם מעצמו ל"אנחנו", למשהו משותף עם החברים, מתאפשרת על ידי מה שנקרא "אור האמונה"?

כן.

תלמיד: זאת אומרת על ידי אור האמונה אנחנו רוכשים חיסרון חדש. האם מה שממלא את החיסרון גם נקרא אור אמונה?

מה שממלא את החיסרון נקרא אור האמונה.

תלמיד: זאת אומרת אור האמונה גם מאפשר לנו את התהליך וגם ממלא את חיסרון.

זה לא אותו האור.

תלמיד: זו השאלה, מה ההבדל בין זה לזה?

אור האמונה זה כבר מה שאתה מקבל וממלא את הכלים.

תלמיד: מה מאפשר את היציאה אל הכלים המשותפים, את המעבר, את הבנייה, את הרכישה של הכלים החדשים האלה?

הרכישה של הכלים המשותפים זה הקשר ביניהם.

תלמיד: זה לא נקרא אור?

זה תמיד אור.

תלמיד: וזה לא נקרא אור אמונה?

אבל איזה כלים אתה נותן כנגדו?

תלמיד: יש את הכלי של האדם, הרצון לקבל שלו.

זה לא כלי כשיר לאור האמונה.

תלמיד: ברור. עכשיו אדם יוצא מזה והוא רוצה כלים חדשים שיש בעשירייה. 

כן.

תלמיד: איך נקראת היציאה מעצמו לרכישת הכלים החדשים?

שהוא צריך את אור האמונה.

תלמיד: זאת אומרת, הוא בונה חיסרון לאור האמונה.

כן. אחרת הוא לא יכול להתקשר עם אחרים.

תלמיד: אם כך אנחנו זקוקים לאור האמונה כדי לצאת מעצמנו.

כן.

תלמיד: האם ביטול דאגה לעצמי זה תנאי להתחלה של קשר עם הבורא או עם הזולת?

כן, זה תנאי.

תלמיד: זאת אומרת, זה צריך להיות מבורר אצלי עד הסוף, שהסכמתי לבטל דאגה לעצמי.

לא אמרתי שכך זה צריך להיות, עד הסוף וכן הלאה.

תלמיד: אני שואל כי אנחנו עובדים על החיבור בינינו ומתאמצים להתקשר בינינו, ולא תמיד שמים דגש עד כמה אני מבטל את האהבה שלי לעצמי, את הדאגה לעצמי. האם אפשר להתחיל להתקשר בינינו, לעשות פעולות של חיבור כשאני עדיין דואג גם לעצמי?

כן, יש מידות כאלה ומידות כאלה.

תלמיד: זאת אומרת, תוך כדי העבודה על החיבור מתבצע בירור פנימי באדם והמאור מנקה מדאגה עצמית.

כן.

תלמיד: אז הכיוון הוא תמיד לכיוון חיבור ולא חשבון כלפי הדאגה לעצמי?

כן, אלו הכלים שאנחנו צריכים לגלות.

תלמיד: ביטול הדאגה העצמית זה דבר שהוא בכוחו של האדם או שהאדם צריך סיוע מלמעלה?

ביטול הדאגה העצמית קשור רק באדם, והכול תלוי עד כמה הוא מעלה את תפילתו לבורא.

תלמיד: אני זוכר שתמיד סיפרת, ויש גם קטע ששמענו, שהרב"ש היה אומר לכם, שעתיים ביום לא לצאת ממחשבה על החבר.

איך אפשר להגיע למצב שאני יוצא מהדאגה לעצמי? איך אני בכלל מגיע לבקשה כזאת? כי האגו לא רוצה לבקש דבר כזה.

כנראה שיש מצב כזה.

תלמיד: איך האדם מגיע לקשר עם הבורא? מה חסר לנו כדי להגיע לקשר עם הבורא?

את הקשר עם הבורא אנחנו יכולים לגלות בתנאי שיש קשר בינינו ואנחנו מעריכים אותו פחות מהקשר שלנו עם הבורא. זאת אומרת אני יותר רוצה להיות קשור לבורא מאשר לחברים, וכך כולם. זאת אומרת זה הולך מכלים דהשפעה ובכלים דקבלה, אבל יוצא שזה על חשבון זה.

תלמיד: אמרת שנדאג שהכלים דהשפעה לא יתרוקנו. האם תוכל להרחיב על זה?

אני לא מבין את השאלה. אין דבר כזה במציאות כלים דהשפעה, מה שהבורא ברא זה כלים דקבלה. ואם אנחנו מעדיפים לעבוד עם כלים דקבלה מספר אחת במקום כלים דקבלה מספר שתיים, זה נקרא שאנחנו מעדיפים את זה על חשבון זה. כך זה קורה, ולכן אנחנו עוד נברר את זה.

תלמיד: שמעתי שאמרת שאת הקשר עם הבורא אנחנו יכולים לגלות בתנאי שיש קשר בינינו, ואנחנו מעריכים אותו פחות מאשר את הקשר שלנו עם הבורא.

כן.

תלמיד: הקשר שלנו עם הבורא לא תלוי בקשר שלנו עם החברים?

כן.

תלמיד: אז איך יכול להיות שזה פחות חשוב מזה?

כך אני יכול לתאר לעצמי.

תלמיד: אבל אם אין לי אפשרות להתקשר עם הבורא בלי שיש לי קשר עם החברים, ואנחנו גם לומדים מרב"ש שאנחנו צריכים קודם להתקשר עם החברים, שזו הקומה הראשונה לפני שמגיעים לקשר עם הבורא, אז למה הקשר עם החברים פחות חשוב מהקשר עם הבורא?

לא הייתי אומר שהוא פחות חשוב. הקשר עם החברים לא שייך לתיקון הכללי, הוא לא שייך לכלל הכלים שנמצאים במציאות, אבל הקשר עם הבורא זה כבר קשר שהוא כללי.

תלמיד: ומבחינת עבודת האדם, כדי להגיע לקשר עם הבורא, איזו חשיבות הוא צריך לתת לקשר עם החברים?

שהקשר עם החברים מקדם אותו לקשר עם הבורא.

תלמיד: יש עוד משהו שיכול לקדם אותו?

זה השלב.

תלמיד: זה השלב, אי אפשר לדלג על זה.

לא.

תלמיד: זה שלב הכרחי כדי להגיע לקשר עם הבורא.

כן.

תלמיד: אז יש הבדל בין ההסתכלות הכללית של התיקון הכללי, לבין העבודה הפרטית של האדם ששם הקשר עם החברים הוא כן הכרחי.

כן.

תלמיד: מה הקשר בין העבודה כשאדם מקבל את אור האמונה ואת גדלות הבורא בכלים שלו, לבין זה שאדם עובד עם הזולת באמונה למעלה מהדעת. האם יש קשר בין זה לזה?

כשאדם מקבל את אור האמונה, באיזה כלים הוא מקבל?

תלמיד: בכלים דקבלה, זה מה שיש לו. איך הוא עובד עם אור האמונה הזה כנגד הדעת, שזו תהיה אמונה למעלה מהדעת? איך זה מתבסס באדם?

הוא לא יכול עדיין לעבוד למעלה מהדעת, כי בינתיים הוא מקבל את אור האמונה בכלים דהשפעה.

תלמיד: קבלה או השפעה?

בכלים דהשפעה.

תלמיד: אז מתי הוא כן יוכל לעבוד למעלה מהדעת?

באמונה למעלה מהדעת הוא יכול לעבוד רק בתנאי שהוא עובר מכלים דקבלה לכלים דהשפעה ובהם הוא מבצע את פעולת ההשפעה.

תלמיד: האם אפשר לייחס את המעבר הזה למה שלמדנו כל השנים, תיקון כלים דהשפעה ואז אנחנו עובדים עם הכלים דקבלה שתיקנו?

כן.

תלמיד: יש מעבר בין זה שהוא מקבל את אור האמונה בכלים דקבלה, לבין זה שהוא עכשיו יכול לעבוד עם אור האמונה בכלים דקבלה שלו בעל מנת להשפיע, זאת אומרת שיש לו כבר חלק שהוא יכול לצרף אליו את הרצונות על מנת לקבל. איך זה עובד בינינו? איך אנחנו מגיעים לזה בקשר בינינו?

אתם מגלים את הכלים דקבלה ורוצים שהם יצטרפו לכלים דהשפעה.

תלמיד: זה צריך להיות למען משהו?

למען זה שאתם תצטרפו לכלים דהשפעה.

תלמיד: כן, אבל נכנס פה מושג שנקרא בורא, שאנחנו עושים את זה בשבילו? כבר מזהים אותו שם?

כן, זה התנאי החיצון.

תלמיד: האם ישנה אפשרות להשפיע לבורא לא דרך העשירייה?

איך תכין את הנתינה שלך?

תלמיד: בשלב הראשון זה ברור, כדי להגיע להשתוות הצורה, אבל האם אחר כך יש אפשרות כזו, אחרי שהאדם כבר רכש השתוות?

לא, כי מאין תשיג את הכלי שבו את מה שאתה מכין, תגיש אחר כך לבורא?

תלמיד: אנחנו מרגישים שהבורא לא תמיד מתייחס לאדם דרך העשירייה אלא דרך העולם, ואם אדם מסכים לקבל כל מצב מהבורא, זה נקרא שהוא משפיע, הוא כאילו עוקף את העשירייה. או שאין כזה מצב ותמיד הבורא משפיע על האדם דרך העשירייה?

בדרך כלל.

תלמיד: אבל לא תמיד. יש מצבים שאדם מקבל מצב ישירות מהבורא בלי קשר לעשירייה.

נגיד, כן.

תלמיד: זה כיוון אחד. בכיוון השני, אני לבורא, האם אני תמיד משפיע דרך העשירייה, או יש גם אפשרות להשפיע לא דרך העשירייה?

להשפיע לא דרך עשירייה? לא.

תלמיד: תמיד אני צריך להשפיע לחבר בעשירייה או לעשירייה כולה, ואז דרך זה להרגיש את הבורא.

כן.

תלמיד: האם אין כזאת מציאות בכלל, או רק בשלב ההכנה אין, או בכלל אין, גם בשלבים יותר מאוחרים?

אני לא מתאר לעצמי. כי עשירייה היא בעצם המצב שלך ברוחניות. ואתה צריך לייצב את עצמך בעשירייה כדי להיות קשור כיחידה ברוחניות.

תלמיד: האם יש כזאת מציאות שהבורא מתייחס אליי לא דרך עשירייה, אלא רק כפרט?

רק כפרט, כמעט ולא.

תלמיד: אני מבין למה שבח והודיה מרחיבים את הכלים, וכתוב בהתחלה, לא משנה אם זו הארה קטנה או גדולה. למה צריך להגדיל כלים?

כדי להיות יותר בקשר עם הנותן.

תלמיד: כשאדם יוצא מהכלים דקבלה ומתחיל להרגיש יכולת להשפיע באיזו מידה, בפרקטיקה הוא לא מתחיל לשבח ולהודות, הוא מתחיל להשפיע, הוא מתחיל לנסות לעזור, ובמה שהוא קיבל עם זה הוא עובד. הייתי מצפה שזו התגובה לזה שאדם מקבל קשר עם הבורא, שעובד עם מה שיש לו. למה הוא צריך עכשיו להתחיל לשבח את הבורא, והוא מגדיל את הקשר שלו עם הבורא על ידי הגדלת עצמו ולא על ידי זה שהוא משפיע בפועל? למה פעולת ההשפעה היא לא זו שמגדילה את הכלים?

פעולת ההשפעה היא מגדילה את הכלים.

תלמיד: אבל כתוב פה שבח והודיה, האם זאת פעולת השפעה?

כן.

תלמיד: אז מה העניין של חברים, של עולם, של בורא שצריך להשפיע לו?

זה רק הביטוי.

תלמיד: העבודה שלנו בקבוצה, בעשירייה, בזה שאנחנו מנסים להשפיע לחברים, האם זה סוג של שבח והודיה?

כן.

תלמיד: כלומר זה בא לידי ביטוי בעבודה שלנו. אם אני רוצה להגדיל כלים, אז אני אמור להשפיע לחברים, וזה נחשב לי כשבח והודיה לבורא.

כן.

תלמיד: האם הפעם הראשונה שאנחנו זוכים לאור האמונה זה נקרא מעבר מלא לשמה ללשמה?

כן.

תלמיד: וכל פעם כשאנחנו נותנים שבח והודיה ומרחיבים את הכלים, האם זו עבודה בלשמה?

כן.

תלמיד: אמרת ששבח והודיה זו עבודה שאני רואה את הבורא מלובש בחבר. זו עדות לזה שעבדתי על פתיחת כלים דקבלה שלי. כשאני עושה את העבודה הזאת ורואה את דמות הבורא מלובש בחבר, איך זה משפיע על החבר? האם בזה אני עוזר לו בפועל?

לא יודע.

תלמיד: אני רוצה לעשות לחבר פעולה של תועלתיות בדרך, לא נזק לחבר. בפעולה הזאת אני משתמש בחבר ככלי שלי שבו אני עובד על שבח והודיה. כשאני עושה את הדבר הזה, מה אני גורם לחבר בדרך שלו או ביחס בינינו, האם אני גורם לחיבור יתר?

כן.

תלמיד: אם אני רואה את הבורא מלובש בחבר, אז אני גורם לחיבור יתר בעשירייה, לא משנה מה.

נגיד, כן.

תלמיד: וזה נקרא פתיחת כלים דקבלה.

לא.

תלמיד: אמרנו קודם שחבר, משפחה, עולם, הם הכלים דקבלה שיצאתי מהם לעבודה בכלים דהשפעה, ועכשיו אני רוצה לפתוח אותם בחזרה. אז החבר הוא כביכול כלי דקבלה שלי שבו אני עובד על שבח והודיה לבורא. זה שאני רואה את הבורא מלובש בחבר, האם זו עדות לזה שעבדתי בצורה נכונה על פתיחה של כלים דקבלה שלי?

לא.

תלמיד: אז מה זה נקרא שאני מתחיל לעבוד על כלים דקבלה שלי אחרי הצמצום? יצאתי לכלים דהשפעה, לעבודה בלהשפיע על מנת להשפיע, ועכשיו אני רוצה להתחיל לעבוד בשבח והודיה לבורא בכלים של החברים שלי. מה זה נקרא שאני פותח אותם ככלים דקבלה שלי?

שאתה ממלא אותם.

תלמיד: אם אני ממלא אותם, אז זה אומר שאני רואה את דמות הבורא מלובשת בהם. מה זה נקרא "ממלא אותם" מבחינתי, אם לא זה?

זה הכול.

(סוף השיעור)