שיעור בוקר 30.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא "חשיבות ההשתתפות בפעולות חברתיות" –

קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "חשיבות ההשתתפות בפעולות חברתיות" - קטעים נבחרים מן המקורות.

כותרת: חשיבות ההשתתפות בהכנה לשיעור. מתוך "פרי צדיק".

חשיבות ההשתתפות בהכנה לשיעור

"חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום" (משנה ברכות ה, א). ולשון כיוון, הוא ישרות הלב, והוא ליישר הלב, שלא יהיה פזור בתאוות וחמדות עניני עולם הזה, רק שיהיה מכוון ומיושר לאביו שבשמים." 

("פרי צדיק". פרשת וישב)

שאלה: איך אדם מיישר את הלב?

משתדל לבדוק את ליבו, לְמה הרצונות שלו, המחשבות, הכוונות מכוונים, ובסך הכול רואה למה הלב שלו מכוון, ומתפלל שהבורא יישר לו את הלב.

קריין: קטע מס' 2, כותב הרב"ש.

"צריך לכוון לפני לימוד התורה את הסיבה, שבשבילה הוא לומד עכשיו תורה. כי כל מעשה צריך להיות איזה מטרה, שהיא הסיבה, שעושה עתה המעשה. וזהו כמו שאמרו חז"ל "תפלה בלי כוונה, כגוף בלי נשמה". לכן מטרם שהוא הולך ללמוד תורה, הוא צריך להכין את הכוונה."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

שאלה: אנחנו עושים את הפעולות האלה בצורה כמעט אוטומטית, מנסים לכוון, מנסים לראות את הסיבה, ואני שם לב שדווקא כשמתחילה ההכנה אני פשוט תמיד נזרק, המחשבות פתאום הולכות לכל מיני כיוונים, פתאום אני גם עייף, פתאום יש לי יום ארוך, פתאום כל ההכנה דהכנה שהייתה בהכנה עצמה נעלמת. כל הסיבה נעלמת, הכול נעלם. אז מה זה נקרא שאני מכין את עצמי נכון לשיעור?

אז אתה מתפלל כדי להרגיע וליישר את הלב.

תלמיד: כן, תמיד מבקש בסוף מהבורא שייתן את הכיוון הנכון, אבל זה תמיד מרגיש כביכול אני לא מבצע את מה שפה הרב"ש מדבר עליו, שאין לי את הסיבה הנכונה ללימוד, אני מגיע באיזו צורה אוטומטית ופשוט אחר כך נשטף באיזו שטיפה. אז איפה התפילה, אולי התפילה לא נכונה?

ההכנה הנכונה חסרה כאן.

תלמיד: אז זאת השאלה, מהי בדיוק ההכנה הזאת?

כל הזמן תחשוב באיזו צורה אתה צריך להופיע בשיעור הבא.

תלמיד: ביום לפניי? בזמן לפניי?

כל הזמן לפני השיעור אתה חייב לחשוב איך אני מגיע לשיעור, באיזה חיסרון אני נמצא, למי אני פונה, עם מי אני נמצא בקשר ומה אני צריך להשיג. את כל הדברים האלה צריכים לקבץ יחד ועם זה אתה מגיע לשיעור.

ומתוך זה אתה צריך להעלות תפילה לבורא שיעזור לך להיות בשאלה הזאת כל הזמן ולהביא לשיעור הזה את כל החסרונות שלך, ואתה משתדל לקבל עליהם כל מיני תשובות שיעזרו לך לאחוז במטרה ולהגיע למטרה. אדם צריך כל הזמן להכין את עצמו במכוון למטרה.

שאלה: כל שיעור הוא שונה לגמרי, אנחנו בהכנה דהכנה, עושים דברים די דומים, כי אנחנו לא יכולים לדעת לאיזו הרפתקה אנחנו הולכים להגיע בשיעור הבוקר. האם צריך לעשות הבדל בהכנה? האם אנחנו צריכים להכין את עצמנו בשונה משיעור לשיעור?

לפניי שיעור ויש לי לבדוק את כל מצפוני הלב כמו שכתוב ואני צריך לבדוק את עצמי איך אני מוכן לשיעור כך שבסוף השיעור אני ארצה להרגיש את עצמי דבוק בבורא, בתיקונים פנימיים שלי יחד עם חבריי, וודאי שעם הבורא שאליו אני צריך להשתוקק, וההשתוקקות הזאת צריכה להגיע ממצב ההשתוקקות למצב הדבקות.

תלמיד: אם אפשר בכל זאת לשאול אולי קצת יותר טכני. נניח בין שיעור בוקר לשיעור צהריים, יש הבדל מאוד גדול תמיד, שיעורים מאוד שונים במהות שלהם.

שיעור הצהריים לא מכוון להשגת הבורא, להשגת המטרה, הוא שיעור יותר רחב ולכן כך אני מתייחס אליו.

תלמיד: אז מן הסתם ההכנה לשיעורים האלה היא שונה מאוד?

כן, ודאי.

תלמיד: מה ההבדל בין ההכנות האלה?

הכנה לשיעור בוקר היא מתחילה כבר בערב לפני, והיא מיועדת לחברים. מה שאין כן, שיעור צהריים זה שיעור לקהל הרחב, למי שישן בבוקר וקם לקראת הצהריים.

תלמיד: הרבה עשיריות וגם אנחנו לאחרונה ברוך ה' משתדלים לעשות הכנה דהכנה, פשוט קוראים ביחד את המאמר הראשון, זאת ההכנה. קוראים ומשתדלים להתעורר כמו שצריך מהמצב של השינה אל תוך השיעור. זאת לדעתך הכנה טובה, זה מספיק טוב?

אתם צריכים לעשות חשבון.

קריין: קטע 3. כותב בעל הסולם.

"מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל: "נאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה "לשם מצות התורה". ובדרך הזה, יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמ"ש: "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ" (משלי ג', ח'). ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה"."

(בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", אות י"ז)

שאלה: מה ההבדל בין להכין כוונה לבין להכין קו ימין?

להכין כוונה - כשאדם משתדל להגיע לכוונה בזמן הביצוע, ולהכין קו ימין זה חלק מהמרכיבים שלו. אנחנו עוד לא נמצאים בזה.

שאלה: מה זה חיזוק האמונה? הוא אומר "מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק" באמונה.

אמונה זה העיקר ואדם שמרגיש שחסרה לו אמונה, זאת באמת עזרה גדולה מהשמיים שכך מרגיש. ולכן הוא צריך להתחזק, זאת אומרת, הוא צריך להתגבר על עצמו ולהידבק בחבריו ולהשתדל לחפש את כל העתיד שלו, כל התכונות שלו לכוון לחיזוק האמונה.

תלמיד: אז מה זה אומר? שהוא צריך לכוון שתהיה חסרה לו אמונה, שהחיסרון הזה יהיה לו?

שיגלה חוסר אמונה ובזה הוא גדל, מתחזק.

תלמיד: כן, אבל הוא אומר מ"טרם הלימוד", הוא רוצה שתהיה תוצאה מהלימוד.

כן.

תלמיד: מה התוצאה הנכונה שתהיה מהלימוד שהוא רוצה שתהיה?

שיקבל כוח אמונה ואז על ידי כוח אמונה שזה האור שילביש את הכוח הזה על כל דבר שהוא עושה, אז יהיו לו כל המעשים על מנת להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת, שלפני הלימוד כבר צריך להיות מבורר לו שחסרה לו אמונה.

כן.

תלמיד: אז איך הוא מגיע ללימוד כך שברור לו שהאמונה זה הדבר שחסר לו?

הוא מגיע לאט לאט להבנה הזאת, להכרה הזאת שחסרה לו אמונה.

תלמיד: אבל נאמר אדם הלך, עשה את ההכנה בלילה עם העשירייה, קראו מאמרים, כל מה שצריך, הלך לישון כמו שצריך, קם בבוקר, אז אם הוא עשה את הכול נכון, אז הוא צריך לקום בבוקר עם המחשבה - "חסרה לי אמונה, אני הולך לשיעור כדי לקבל אותה"? או שיש עוד שלבים באמצע?

יכול להיות שכן.

תלמיד: אם כך זה מצב מצוין.

שיחפש, שישאל, שיחפש את האמונה.

תלמיד: בשני המאמרים הקודמים שקראנו דובר על כך שהאדם צריך להגיע לעצם הפנייה למלך, ושעצם הפנייה זו כבר זכייה.

כן, נכון.

תלמיד: איך זה קשור לזה שכתוב פה שחסרה לו אמונה?

כאן זה יותר פנימה, כי זה לא סתם קשר עם הבורא, אלא הוא רוצה לקבל ממנו כוח האמונה.

תלמיד: זאת אומרת יש פה שני דברים, א. לפנות לבורא ו-ב. לבקש ממנו את כוח האמונה?

כן.

שאלה: האם יש חשיבות לסדר הפעולות שאדם צריך לעשות כשהוא קם? הוא כותב פה שקודם כל הסיבה, ואחר כך האמונה, יש לזה חשיבות?

כן, כי אם הוא נזכר בבורא, אז הוא מתחיל לבנות קו מתוכו לבורא, ואז הוא צריך כוח האמונה.

תלמיד: כוח האמונה לפני שהוא חושב מה הסיבה שהוא הולך? כי קודם הוא צריך לדעת למה הוא הולך לשיעור? כמו שהוא כותב, מה הסיבה.

אני חושב שלפני כן, לפני השיעור ולפני הכול. אני צריך לכוון את עצמי לבורא, ולהרגיש שחסרה לי אמונה. לכן אני צריך עכשיו להתקרב לבורא, להתקשר אליו, להגיע בשביל זה לשיעור, להתכלל בחברה, וכן הלאה.

תלמיד: האם זה יכול לעזור לרשום את זה, כי פשוט כשהאדם קם המחשבות זורקות אותו לפה ולשם, זה לא מסודר.

טוב, בסדר גמור, תעשה ככה.

שאלה: אנחנו מדברים עכשיו על חשיבות ההשתתפות בשיעור, ובהכנה לשיעור. אתמול פנה אליי חבר מהקבוצה אמר שהם בעשירייה לא קוראים את המאמר של השיעור למחרת. הם מתאספים, הם מדברים, עושים סדנה ביניהם, אולי קוראים קטעים, אבל לאו דווקא קוראים את המאמר כי זה לוקח הרבה זמן ולא מתאפשר להם.

קודם כל רציתי לדעת האם חשוב לקרוא את המאמר של השיעור למחרת, האם זה משהו נחוץ או שאין חובה, ואפשר לקרוא חומרים אחרים, וזה גם בסדר?

בפגישה, יכול להיות שזה חשוב.

תלמיד: איזו הכנה העשירייה צריכה לעשות לקראת השיעור למחרת, מה הדרך הנכונה של העשירייה להתכונן לשיעור הבוקר למחרת?

אנחנו צריכים להגיע לקשר בינינו, לכוון את עצמנו נכון לשיעור, לפגישה, להגיע לחיסרון לשיעור, ולפגישה שתהיה לנו מחר, זה העיקר. וחוץ מזה, הכול תלוי במה שעוד נחוץ לנו.

תלמיד: ההכנה לשיעור מתחילה מסיום השיעור, נכון? עד לשיעור הבא אנחנו כבר מתחילים להתכוונן?

כן.

תלמיד: ובמהלך היום, מה אתה חושב יהיו האמצעים הנכונים כדי להביא את עצמנו להיות מחוברים בלב אחד בשיעור?

רצוי שבפגישה הוירטואלית שלנו נקרא את המאמר של מחר, נשאל את השאלות, ובזה ניפרד. וכך כל אחד עד מחר נמצא בזה שהוא מתבשל בתוך המאמר.

תלמיד: האם אתה ממליץ לדבר גם בסדנה?

אפשר, אם אפשר, למה לא?

תלמיד: ואם לעשיריות יש זמן מועט ביחד, נניח יש להן עשרים דקות להיפגש יחד. במהלך היום זה מה שהם מצליחים, וזה זמן ווירטואלי, מה נכון לעשות בעשרים דקות האלה?

לקרוא. לקרוא את החומר. ואם יש קצת יותר זמן אז את המאמר, אם יש עוד קצת זמן אז גם שאלות תשובות.

תלמיד: ואם אנחנו נפגשים לפני השיעור צהריים כי זה הזמן שיש לנו? כדאי לקרוא את החומר שנקרא בשיעור צהריים, או שאפשר כבר להתחיל לעבוד על המאמר של שיעור הבוקר למחרת?

אני לא ממליץ לקרוא את זה אחר זה, כי אם אתם תקראו את המאמר שלמחרת, ואחר כך בשיעור תתחילו ללמוד את המאמר של שיעור הצהריים יהיה לכם בלבול. בכל זאת אנחנו רוצים סיבה ומסובב, תחילה, מקרה, נקודה אמצעית, וסיום.

שאלה: כבר דיברנו על זה בעבר, ואמרת כמו היום שהחשיבות היא על שיעור הבוקר, ולכן אמרת שעדיף אחרי שיעור הבוקר, בפגישת בוקר בינינו לעבור על החומרים שלמדנו בבוקר להטמיע אותם יותר, ללעוס אותם, וכמה שאפשר יותר להוציא ממה שלמדנו בבוקר. ובפגישה בערב להכין את עצמנו לשיעור המחר, כמו שאמרת עכשיו. האם נכון להמשיך ככה?

תראו בעצמכם. זה תלוי בקבוצות, כמה הן נפגשות, מה זה נקרא להיפגש אצלם בערב, וכן הלאה.

שאלה: השיעור הזה הוא על חשיבות השתתפות בפעולות חברתיות, זאת אומרת לא רק בשיעור הבוקר, אלא בכל פעולה קבוצתית שאנחנו עושים.

כן.

תלמיד: אנחנו כקבוצה, כעשירייה צריכים לעשות חשבון איזו פעולה אנחנו יכולים לעבור ולהוציא ממנה את כוח האמונה? האם יש דברים יותר חשובים, ופחות חשובים, או שבעיקרון כל פעולה שאנחנו מחליטים עליה כפעולה חברתית אפשר להוציא ממנה אין סוף? איך להסתכל על הדברים, כי אני רואה שהחשיבות שונה בכל פעולה.

אתם צריכים לחשוב על זה לבד, ולקבוע לבד.

תלמיד: זאת אומרת, זו החלטה של העשירייה?

החלטה של העשירייה.

תלמיד: וזה ביחס לכל פעולה חברתית שאנחנו עושים פה, חוץ משיעור הבוקר?

כן.

(סוף השיעור)