שיעור בוקר 10.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם", עמ' 465

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 466, מאמר "השלום בעולם", המשך בכותרת "בחיי המעשה סותרות ארבעת המדות זו לזו".

בחיי המעשה סותרות ארבעת המדות זו לזו

"והמעט לנו את הקשיים המעשיים האמורים, המפריעים על דרכנו, חדלי האונים, הנה נוספה לנו עוד ערבוביא ומלחמה גדולה מבחינת הנטיות הפסיכולוגיות. כלומר, המדות עצמם השוררים בכל אחד מאתנו, באופן מיוחד ובסתירה מאיש לרעהו, להיות כי ארבע המדות הנזכרים, חסד ואמת, צדק ושלום, שנתחלקו בטבע בני האדם אם מתוך התפתחות, ואם מתוך החינוך - המה עצמם סותרים זה לזה.

כי כשנקח למשל את מדת החסד, בצורה מופשטת, אנו מוצאים את כח ממשלתה, שסותרת את כל המדות האחרות, - כלומר, שעל פי חוקי ממשלת החסד אין שום מקום להופעת יתר המדות בעולמנו.

מדת החסד מהי - חז"ל גדרו לנו (אבות ה'): "שלי שלך ושלך שלך, חסיד". ואם היו בני העולם כולו מתנהגים במדה זו, הרי בטלה והלכה לה כל התפארת והיקר שבמדת "האמת והדין". כי אילו כל אחד היה מוכן מטבעו לתת כל אשר לו לזולתו, ולא לקחת כלום משל זולתו - כבר בטל והלך לו כל ענין וגורם לשקר בעמיתו.

וגם אין מקום אז לדבר ממדת האמת כל עיקר, כי האמת והשקר הם יחסיים זה לזה. כי אם לא היה "שקר" בעולם - לא היה קיים מושג של "אמת", ואין צריך לומר שגם שאר המדות שבאו רק לחזק האמת מסיבת חולשתו, היו מתבטלות.

והאמת, המוגדר באמירה: "שלי שלי ושלך שלך", סותר את מדת החסד, ואינו סובל אותו לגמרי, כי אין זה הגון כלל מבחינת האמת לעמול ולהתיגע בשביל זולתו, כי מלבד שמכשיל את חברו, ומרגילו לנצל את זולתו - הנה האמת נותן, שכל אדם חייב לאצור רכושו לשעת הדחק, שלא יצטרך ליפול למעמסה על יגיעת זולתו.

ומלבד כל אלה, אין לך אדם שאין לו קרובים ויורשי רכושו, שעל פי האמת המה מוקדמים מאחרים, כי כן הטבע מחייב, שהנותן רכושו לאחרים נמצא משקר בקרוביו ויורשיו, בזה שאינו משאיר להם כלום.

וכן השלום סותר לצדק. כי כדי לעשות שלום בציבור, מוכרחים להיות התנאים כמות שהם קיימים, המבטיחים לפי תוכנם לזריזים ולפיקחים, המשקיעים ממרצם ומשכלם - להתעשר, ואילו המתרשלים והתמימים - להיות עניים. כך, שבעל המרץ נוטל חלקו, וחלק חברו המתרשל, ונהנה מחיים טובים ביותר, עד שלא נשאר עוד למתרשלים ולתמימים אפילו כדי חיותם ההכרחית, ונשארים על כן בעירום ובחוסר כל, ובנושאים מרובים.

וזה ודאי בלתי צודק, להעניש את המתרשלים והתמימים במדה מרובה כל כך, אשר על לא חמס בכפיהם. ומה חטאם ומה פשעם של האומללים הללו, אם ההשגחה לא העניקה להם את הזריזות והפיקחות, להענש ביסורים הקשים ממות. הרי שאין צדק כלל בתנאים של השלום, והשלום סותר לצדק.

וכן הצדק סותר לשלום, כי אם נסדר את חלוקת הרכוש על פי הצדק, דהיינו, לתת למתרשלים ולתמימים חלק חשוב בערכו, עם הזריזים ובעלי המרץ - כי אז בעלי הכח והיזמה הללו, ודאי לא ינוחו ולא ישקוטו, עד שיפילו את ההנהגה הזו, המשעבדת את הגדולים, בעלי המרץ, ומנצלים אותם לטובת החלשים הללו. ואין על כן שום תקוה לשלום הציבור - הרי שהצדק סותר לשלום."

ברור ממה שהוא מסביר, צריך לקרוא זאת אולי עוד מספר פעמים, אבל ברור שלא יכול להיות שלום בציבור בארבע מידות הללו שאנחנו בנויים מהן. וזה נעשה בכוונה כך, שרק בשילוב נכון בין ארבע המידות הללו שכולן מכוונות לבורא בעל מנת להשפיע, רק בצורה כזאת העולם יכול להגיע לרוגע ולא להיות כל הזמן בהתחמשות, במלחמות ובכל מיני קטטות.

שאלה: מורגש שהעולם נמצא בוויכוח בין אנשים שמחפשים אמת לבין אנשים שמחפשים צדק, לאיזה כיוון אמור לפנות השיח בעולם במקום הוויכוח כזה?

לאף מקום. כל כיוון שניקח, אם הוא לא לחיבור למעלה מכל ההבדלים וההפרעות, הכול ילך לכיוון הרע. אין לעולם שלנו, ואנחנו צריכים סוף סוף להבין זאת, והבעיה היא שיבינו זאת גם בני אדם, מדינות, שליטים, הם רואים שאין שום אפשרות להגיע לאיזון, הם רואים שהם מאבדים את כל היסודות.

פעם היו אלה הסוציאליסטים, הקומוניסטים, הקפיטליסטים למיניהם שרצו לגעת בכל אחד ואחד ולעשות כאילו שוויון בין כולם. עכשיו ברור לכולם שלא יכול להיות שוויון ולא שום דבר וכל זה משחק מכור, כי אין שום מטרה שמאירה וברורה לעולם שאליה כדאי להתקדם.

אין שום מטרה באף מדינה, באף מקום, כל אחד עוטף רק את עצמו, כל שליח, כל שליט, כל משטר עוטף את עצמו בכל מיני צורות נציונליסטיות, כלכליות, אבל אך ורק כדי להתקיים, לשלוט זמן מה וזהו. ברור לו ולכולם ששום דבר לא ישתנה, ואין שום אפשרות לשלוט על החיים שלנו ולכוון את עצמנו למצב יותר טוב.

אנחנו לא יודעים מהו המצב היותר טוב, בכל מדינה, בכל חברה ולכל אדם יש ויכוח פנימי, לכן אנחנו צריכים רק לגלות את הרע, ומתוך זה נראה איך תתגלה לפנינו הדרך הטובה. אבל ודאי שזה לא לפני שאנחנו נגלה שאנחנו נמצאים ממש בחוסר אונים.

שאלה: אני מוכן לקבל את כל מה שאמרת עכשיו, אבל המשפט "אם ההשגחה לא העניקה להם את הזריזות והפיקחות, להענש ביסורים הקשים ממות. הרי שאין צדק כלל בתנאים של השלום", אז איך אתה אומר את המשפט הקודם?

ההשגחה מביאה אותנו להכרה בטבע שלנו כדי שאנחנו בכל זאת נשאל, האם זה מה שיש, או יש משהו למעלה מזה? ואז נקבל את המלצת המקובלים, לעלות לאמונה למעלה מהדעת, לכוח השפעה על פני כוח הקבלה.

תלמיד: אמרת שלא יכול להיות שלום בארבע המידות הללו וזה נעשה נכון רק בשילוב נכון בניהם, מה זאת אומרת שילוב נכון אם ההשגחה מתערבת?

דווקא שהשגחה תסדר את השילוב בין כל המידות האלו.

תלמיד: מה הוא השילוב הזה?

שילוב – שכולם יכוונו את המעשים שלהם לעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא. לא בינינו לסדר מצבים של שלמות, אלא בקשר לבורא ובו.

תלמיד: אבל בכל זאת בעולמנו יש כאלה שהם זריזים יותר, פיקחים יותר ויש חלשים יותר, איך זה ישתלב?

זה לא חשוב. אם אתה עושה זאת למען הבורא ואנחנו כמבצעים הפעולה, אז כל אחד לפי מה שהוא יכול לבצע, יבצע מתוך כך שהבורא ברא אותו בצורה כזאת. ולכן אין לו שום פחיתות כלפי האחרים, אלא כל העבודה שלו היא רק להוציא מעצמו תפוקה, רצון, כיוון, הספק עבודה נכונה כדי לגרום לבורא נחת רוח.

תלמיד: במה תלויה ההתקדמות של האדם ברוחניות?

ככל שהוא מחובר עם האחרים כדי לגרום נחת רוח לבורא, כדי לייצב ביניהם את דמות הבורא.

תלמיד: כלומר, זה לא תלוי בפיקחות ובזריזות שלו.

לגמרי לא.

תלמיד: אם כך, במה זה תלוי?

רק מתוך ההסכמה עם מטרת הבריאה.

שאלה: לא כל כך הבנתי את ההגדרות, הוא אומר שחסד סותר לאמת, ובהתחלה הוא אומר, שהאמת זו בעצם הצורה של גמר התיקון, תוכל להסביר?

אמת - כל אחד מקבל את מה שמגיע לו. חסד סותר לאמת - אנחנו צריכים להיות בחסד עם כולם.

תלמיד: כלומר הוא נותן גם את חלקו, זה גם חלק מהאמת?

יכול להיות.

תלמיד: זה לא ברור, כי הוא נותן שתי הגדרות במאמר הזה לאמת. פעם אחת הוא אומר, "שלי שלי שלך שלך" זו מידת האמת, שכל אחד מקבל את מה שמגיע לו. ובתחילת המאמר הוא אומר שהצורה של גמר התיקון היא, שכל אחד מקבל את מה שמגיע לו, אבל גם נותן את חלקו לכולם. לא הבנתי מה היא מידת האמת.

האמת היא צורה של גמר התיקון, "אמת מארץ תצמח".

תלמיד: אז זה, "שלי שלי שלך שלך" או שזה "שלי שלך שלך שלך"?

לא זה ולא זה, אלא כולנו מתחברים בתוך הבורא, זו צורת גמר התיקון.

תלמיד: ומה זה אומר במונחים של מה שהוא מגדיר, "שלי שלי שלך שלך".

"שלי שלי שלך שלך" זו מידת סדום. "שלי שלי ושלך שלי" זה ההיפך מ"שלך שלך ושלי שלך". כל החלוקות האלו לא מתוקנות, כי אין כאן כוונה שכל מה שאנחנו עושים זה כדי להתחבר בינינו לבורא, לתת לנו מקום להתגלות בנבראים כדי שישמח מאיתנו. אנחנו לא צריכים לראות את ארבע המידות האלו, אלא להפוך את מידת הייחודיות שבכל אחד ואחד שהיא תפנה דרך החברה לבורא. זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: הוא אומר, שמידת הצדק סותרת את מידת השלום. ואז הוא אומר, שמידת השלום הם אלה שרוצים ש"שלי שלי שלך שלך תתקיים", זה נקרא שלום?

הוא נותן הגדרות, למה אתה שואל אותי, תסתכל בטקסט ותקרא את מה שהוא אומר.

תלמיד: אני מסתכל והוא נותן הגדרות סותרות. בתחילת המאמר הוא אומר שצורת האמת זה צורת גמר התיקון, שכל אחד מקבל את חלקו ונותן לחברה. אחר כך בהמשך הוא אומר שזה, "שלי שלי שלך שלך".

לא, זה בדרך. אנחנו נרצה לקיים את החברה כך, שאף אחד לא ייכנס לגבולות של השני, אלא יידע שקודם כל מה שיש לו זה שלו ואסור לו להיכנס לגבולות של השני. אבל ודאי שזו לא הצורה המתוקנת הסופית.

תלמיד: ומה היא הצורה המתוקנת הסופית, איך זה משתנה עם השינוי של הכוונה?

כולם דבוקים בבורא ושם אנחנו רואים שבדבקות בו, בינינו ובו - הוא נמצא בינינו, בזה אנחנו מגיעים לקשר הנכון. שאין הבדלים בינינו, שכל הרצונות שלנו הופכים להיות לרצון אחד ושאנחנו בתוך אותו רצון לקבל שלנו מגיעים לגילוי הבורא, אחד לכולם.

תלמיד: וזה בזכות שינוי הכוונה?

זה בזכות ההתחברות הנכונה בינינו. כמו תאים בגוף אחד, כל תא משתתף בכל הגוף ומקבל מכל הגוף, וכך הם מרגישים את עצמם חיים.

תלמיד: כשבאים להסביר את המאמר הזה, הוא מתבסס על חכמת הקבלה כבסיס לכל הנחות היסוד, אבל אי אפשר להסביר את המאמר הזה בצורה רציונלית פשוטה. זה נכון או שאני טועה?

בסופו של דבר, כפתרון ודאי שלא, אנחנו לא יכולים בלי חכמת הקבלה. אבל בינתיים, לבירורים של ארבע המידות אתה משתמש במה שיש לנו בעולם הזה, עד כמה ריאלי או לא ריאלי להשתמש בכל המידות האלו.

תלמיד: הוא נותן אמירות מוחלטות, והיום הגדרות זה הדבר הכי לא מוחלט שיש. הוא נותן פה אמת, שכל אחד מקבל את חלקו ונותן את כל התרומה שלו, וזו הצורה של גמר התיקון, למה דווקא זה?

אני לא יכול לדבר איתך ככה באוויר, תן לי איזה קטע או איזה חלק, אנחנו יכולים לחזור אליו, לקרוא ולדון. אתה לוקח חלק מתחילת המאמר ואחר כך לוקח חלק מסוף המאמר, ככה לא רואים חיבור נכון. אני גם לא יודע איפה הבלבול שלך, תנסה לצרף את כל הדברים האלה ואחר כך נראה.

שאלה: גם לי לא ברורות ההגדרות. הוא אומר אמת, "שלי שלי שלך שלך" זה מה שמקובל היום לקרוא צדק.

אל תתבלבל עם מה שמקובל היום, מזה יש לך בלבול נוסף. אל תמשוך לכאן כל מיני פילוסופיות ומדע. מה שהוא אומר, על זה תתבסס.

תלמיד: בהתחלה הוא אמר שצריך להתבסס על מידת האמת, ובהעדר יכולת מנסים להתבסס על שלוש האחרות. כאילו האמת גבוהה יותר ואי אפשר להגיע אליה, אז מנסים להשתמש בשלוש האחרות. ואז הוא מתאר את הארבע האלה כאילו הן באותו גובה, איך להסתכל על זה נכון?

יש מידות שהוא קורא להן טרומיות, שהן כולן קיימות כדי להגיע לאמת. ואיך אנחנו מגיעים לאמת אם אנחנו משתמשים בכל המידות האלו? בחיבור בינינו לכיוון הבורא, מתוך המאמצים האלה "אמת מארץ תצמח".

תלמיד: אם הכול מתברר בסוף בחיבור לבורא ואין דרך אחרת, אז מה החשיבות של ההגדרות האלה של שלום וצדק?

הוא רוצה להראות לך שאין שום תקווה לציבור להגיע לרוגע ולחיים מסודרים.

תלמיד: האם המסקנה בסוף ששום צורה אנושית חברתית כלשהי, אין לה שום סיכוי להצלחה?

נכון. זה מה שהוא רוצה להראות לנו, שמארבע המידות שבהן אנחנו קיימים אי אפשר לעשות שום דבר חוץ משיטת הקבלה, תקרא לזה כך.

תלמיד: אני חושב שבעולם מאוד מורגש כבר ששום צורה לא עובדת. לא מובן איך מתוך זה יגיעו למשהו גבוה, אני לפחות לא רואה שיש כיוון.

תבדקו את המאמר הזה, תבררו אותו טוב, תחברו לזה עוד מאמרים שבעל הסולם מדבר על הנושא ותראו מה יצא לכם. תעשו כזאת עבודה ויהיה לכם משהו מאוד מיוחד, תוכלו להציג זאת לפני העולם.

תלמיד: האם צריך לצפות לזה שאנשים יתאכזבו מכל הצורות הקיימות, מכל מה שניסינו בעבר והיום ורואים ששום דבר לא עובד?

נכון, אבל אנחנו יכולים לעזור להם להתאכזב. כמו שבעל הסולם רוצה להגיד, חבל על כל המאמצים שלנו להגיע למצב הטוב, כי אין שום סיכוי לזה. זה מה שהוא עשה במחקר.

תלמיד: מה הצעד הבא מתוך כל האכזבות האלה, מה אמור לקרות?

אנחנו ניקח את המידה שנקראת חכמת הקבלה, את שיטת החיבור בין האנשים שרוצים לגלות ביניהם את הבורא.

תלמיד: מי זה "אנחנו ניקח", האנושות תיקח?

האנושות תיקח, למה לא? הבורא הוא אחד לכולם.

תלמיד: אבל איך הם יגיעו לזה, הם יתאכזבו, ומה הלאה?

על ידי זה שהם יתחברו אלינו ואנחנו נתחבר בינינו כך שהבורא יהיה בתוכנו, וכך אנחנו נגיע יחד לחיבור בינינו ועם הבורא וכל האנושות תהיה סביבנו וגם יחד איתנו, כמו שבעל הסולם מתאר בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", כך אנחנו מגיעים לזה. ודווקא אומות העולם הם יהיו אלה שידחפו אותנו לאיחוד כזה ואנחנו נבצע את האיחוד.

שאלה: בהמשך של אותו בירור. יש את הספר "הקפיטל" של קרל מרקס, הוא כותב בו על יסוד הציביליזציה, יסוד המדינה באותה תקופה, ובמאמר הזה של בעל הסולם הוא מתאר את התנאים של הדור האחרון. האם המאמר של בעל הסולם יכול להיות כיסוד לספר של קרל מרקס?

בבקשה, תעשו את זה. קחו תרגום טוב ובטוח לפי המקור, אני לא יודע איזה תרגום יש לכם, ותעשו על זה עבודה. זאת תהיה עבודה מאוד אקטואלית לימינו, כי כולם מבינים שהיום בעולם אין סוציאליסטים, קפיטליסטים, מרקסיסטים, מה שלא תגיד, אין היום בכלל שום כיוון. וברור לכולם שגם לא יכול להיות, כי כל הכיוונים הם רק לטובת עצמם.

אם כך, תציגו אפשרות איך לצאת מזה, כי כמו שעכשיו ודאי שאנחנו מתגלגלים למלחמה, להתקוטטויות, כי אין שום פתרון אחר, אין שום קשרים. אנחנו מזמן כבר מחזיקים זה את זה על ידי מסחר, אבל עוד מעט גם זה ייגמר, לא יהיה אוצרות באדמה.

בקיצור, המאמר הזה הוא מאוד אקטואלי, אפשר לעבוד עליו ולפרסם אותו. אפשר לצאת ממנו להפצה גדולה וטובה לכל האנושות.

תלמיד: האם ניתן לכתוב ממש בצורה פרקטית מה הם כל התנאים לקשרים טובים בכל תחומי החיים של האדם, שיש כוונה לעשות נחת רוח לבורא, השפעה, כי המושגים האלה לא קיימים.

כן. ודאי. מלכתחילה הוא אומר שהמאמר הוא: "עיונים ובקורת בשאלות הגורמות להעדר שלום". ואצלנו זה עכשיו מורגש מאוד בכל העולם. הצעות מתקני עולם, והעמדתן במבחן המציאות. - התבוננות ב"טוב" הנשען על "חסד ואמת צדק ושלום", הוא הולך כאן על דברים מציאותיים.

תלמיד: איך אפשר לעשות זאת, למשל אפשר לדבר על איך לחלק משכורות, קפיטליזם חדש וכדומה?

נכון, חייבת להיות תוכנה, תוכנית להתפתחות העולם בזמננו ועד גמר התיקון. עברנו את כל השלבים הקודמים של חיבור בין בני אדם והיום אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא יודעים לאן ללכת. אין מי שקופץ, יש קופצים תמיד, אבל אין מי שקופץ ברצינות ויכול להראות לנו שיש לו תוכנה, תוכנית ברורה. ובאמת מאיפה יהיה לו לאדם תוכנה ברורה, תוכנית ברורה, כיוון, שיטה שיכולה להבטיח לכל האנושות להגיע לטוב, אין.

וכאן אנחנו נמצאים במצב מאוד מיוחד, וזה אנחנו, לכן זה נקרא "הדור האחרון", אנחנו צריכים לעשות את העבודה הזאת. תנסו לקחת את המאמר ועם עיפרון, או במחשב תתחילו לעשות בו כאלו עבודות. זה מאוד כדאי, אתם גם תרגישו באיזה עולם אנחנו נמצאים ואיך אפשר להפיץ את שיטת התיקון הנכונה והיחידה לכל העולם.

תלמיד: אנחנו צריכים לפתח עבור הדור האחרון את השיטה הכלכלית.

אנחנו צריכים לפתח לא רק את השיטה הכלכלית, אלא את שיטת החיבור בין האנשים בתוך המדינה. כלומר, שיטה סוציאלית, שיטה פוליטית אקונומית ושיטת חיבור בינלאומית. למעשה מה שאנחנו רוצים זה, להגיע לשיטת החיבור שתענה על כל השאלות ותביא אותנו למצב טוב. ועכשיו לעולם זה מאוד מאוד חשוב, עכשיו מתחיל הזמן של זה.

שאלה: בזמן האחרון אתה ממליץ לכל העשיריות לעבור על מאמרי רב"ש, אפשר בשיעורי הבוקר ללמוד אותם, אולי בשבתות? בינתיים אנחנו מקיימים את ההמלצה ללמוד את המאמר של מחר ואנחנו לא מצליחים להגיע למאמרי רב"ש.

אני לא אחראי על הזמן ולא יכול להאריך עוד את כמות השעות ביום או בלילה, לכן עליכם לראות מה לעשות. אבל ודאי שלפחות על מאמרי החברה של רב"ש אתם חייבים לעבור. הם מרוכזים אצלנו, תיכנסו לארכיון ותראו כל מאמרי החברה של רב"ש, יש כעשרים עד שלושים מאמרים ועוד כמה קטעי מאמרים. תנסו לקרוא כל יום עשר דקות, רבע שעה ואתם תראו כמה זה עוזר.

תלמיד: אם לא אפשרי ללמוד את זה יחד כולנו, אפשר ללמוד זאת יחד בעשיריה?

יכול להיות שכן, אם אתם יכולים לחייב את עצמכם לעבור על זה לבד, גם טוב.

שאלה: מהו הדבר שהכי מעכב את האדם מלעבוד את ה' בשמחה?

שהוא מקבל תמיכה מהסביבה.

סיימנו להיום, בואו נשתדל לא לאבד את הקשר ואת הכיוון למטרה.

(סוף השיעור)