שיעור בוקר 17.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 389,

אותיות א'-ב'

אנחנו מתחילים חלק ו' ב"תלמוד עשר הספירות". זה חלק מאוד חשוב, עקרוני, הוא עושה מעבר בין החלקים הראשונים לחלקים הבאים אחריו. צריכים פשוט להתרשם ולקבל אותו ככל האפשר יותר פנימה.

חלק ששי

עשר הספירות של עולם הנקודים

אות א'

"* א"ק כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, בעצמותו. וכל אחד מאלו הד' נכללו מארבעתן, ויוצאים ממנו גם כן אורות לחוץ שהם ענפיו. והע''ב הוא במוחין דיליה, נגד א"א ואבא דאצילות. ולעילא מגלגלתא דיליה, יש בו דוגמא בחינת עתיק דאצילות. וס"ג דיליה, מאזן ולמטה עד טבורו, והוא כנגד בינה דאצילות, ומ"ה וב"ן דיליה מטבורו ולמטה, כנגד זו"ן דאצילות."

* עץ חיים שער ט': שער שבירת הכלים פרק ו' מ"ב

זה מה שכותב האר"י. בעל הסולם מוסיף למטה.

פירוש אור פנימי לאות א'

"א"ק כולל: הנה הדרוש הזה, שהתחלתי בו הגם שהוא העמוק ביותר מכל דרושי הרב שבעולם נקודים מהראוי להציגו בסוף החלק, אכן בדרוש הזה נתן לנו הרב המפתח, אשר עליו הולך ומבאר את כל ענינים הבאים לפנינו בהע"ס הנקודים, וע"כ מוכרח המעיין לידע ולזוכרו היטב. בטרם שמתחיל לעיין בעצם הדרושים.

ומתחלה צריכים לידע באיזה פרצוף מפרצופי א"ק, שהרב מדבר כאן, כי יש ה"פ בא"ק כנודע. אמנם כבר הודיע אותנו הרב, אשר בב' פרצופים הראשונים דא"ק, שהם: פרצוף הכתר דא"ק, ופרצוף ע"ב דא"ק, אין לנו רשות לדבר בהם, ומובא בע"ח שער ה' פ"א. ותחלת העסק הוא רק בפרצוף ס"ג שהוא מבחינת האזן ולמטה, כלומר, שקומתו הוא עד בינה, כי בינה דראש נקרא אזן כנודע, ובזה נדע כי הרב מדבר כאן מפרצוף הס"ג דא"ק, וכל הענינים והפרטים שמתבארים לפנינו סובבים רק על פרצוף הזה". על הס"ג דא"ק.

"וזה אמרו שהוא כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בעצמותו, שהן ד' הקומות היוצאות על ד' בחינות הנודעות שהן בחי"ג הממשכת קומת חכמה, המכונה הוי"ה דע"ב. ובחי"ב הממשכת קומת הבינה, המכונה הוי"ה דס"ג. ובחי"א הממשכת קומת הז"א הנקרא הוי"ה דמ"ה. וקומת המלכות שנקרא ב"ן. וכל אחד מהם כולל מארבעתם. כמו שמבאר והולך." עד כאן זה מובן, אין כאן שום חידוש.

"ויוצאים ממנו ג"כ אורות לחוץ שהם ענפיו. שהם מכונים שערות רישא ושערות דיקנא, הנאצלים מן הראש דס"ג דא"ק הזה. כמ"ש לפנינו. אכן תדע, שכל המדובר שבכאן, הוא רק מבחינת שרשים לפרטים אלו הנוהגים בעולם האצילות, ואע"פ שהם אינם כאן בפועל, מ"מ כאן הושרשו.

והע"כ הוא במוחין דיליה. וצריכים לזכור כאן כל שנתבאר בענין אצילות ג' פרצופין הראשונים דא"ק. המובאים בדברי הרב בקיצור נמרץ בחלק ה'. שלפרצוף הא' דא"ק מכנה שם התפ"א, ולפרצוף ע"ב דא"ק מכנה התפ"ב, ולפרצוף ס"ג דא"ק מכנה שם בחי' שניה דהתפ"ב, ע"ש דף ש"ז אות כ"א ודף שי"א אות כ"ז. ובכלל צריכים לזכור כל הדברים המובאים שם בדברי הרב, וכל המתבאר באו"פ שם, כי לא אכפיל כאן שום דבר רק אביא השמות בלבד.

וכבר ידעת, שכל תחתון מלביש להעליון שלו, רק מפה ולמטה, דהיינו מהמקום שהושרש שמה ויצא שם, שהוא המלכות של ראש העליון שלו, שמשם יוצא ונאצל התחתון. ולכן הכתר של ראש הס"ג, המכונה אזן, משום שאור הבינה שנקרא אזן מתלבש בכלי דכתר כנודע, הנה הוא מלביש לפרצוף העליון ממנו שנקרא ע"ב, מפה ולמטה, ותדע שגוף דע"ב הזה המלובש בהראש דס"ג, הוא נעשה נשמה ומוחין להראש דס"ג, וזה אמרו "והע"ב הוא במוחין דיליה נגד א"א ואבא דאצילות" כי גוף ע"ב המלובש בראש הס"ג הם לבחינת מוחין להראש דס"ג."

שאלה: האם אפשר לתת רקע או הקדמה לחלק הזה, להכניס אותנו לזה?

יש את גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, חמישה פרצופים. זה מפני שיש חמש דרגות של עביות בכלי, במלכות דאין סוף, ואז היא מתפתחת על ידי זה שהאור פועל על ארבע דרגות העביות האלה שנמצאות בה, ומכל דרגה ודרגה יוצא פרצוף, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. עליהם בינתיים הוא מדבר.

שאלה: כתוב, ש"גוף ע"ב המלובש בראש הס"ג". מה זה אומר שגוף מלובש בראש?

על התלבשות הפרצופים נלמד הלאה.

שאלה: מה זה שמפרצוף יוצאים אורות?

פרצוף זה הכלי, כלומר רצון לקבל עם המסך ועם מידת האור שמתמלא על ידי המסך, ולכן ממנו יוצא האור. מה זה יוצא האור? יש עוד פרצופים, חוץ מאותו הפרצוף, שהם יכולים להתקשר אליו ולקבל ממנו את האור.

שאלה: כתוב "שאור הבינה שנקרא אזן מתלבש בכלי דכתר כנודע, הנה הוא מלביש לפרצוף העליון ממנו שנקרא ע"ב". מה זה התהליך הזה של ההתלבשות?

אנחנו נלמד איך הפרצופים מתלבשים זה על זה ומקבלים זה מזה.

"נגד א"א ואבא דאצילות. כי א"א הוא ע"ב דמ"ה שבאצילות, ואבא הוא ע"ב דב"ן שבאצילות, שה"פ דמ"ה עם ה"פ דב"ן מתחברים שמה יחד, כמ"ש במקומו". זה יתבאר במקומו. "וזה אמרו שבחינת הגוף של הע"ב המלובש בראש הס"ג, נבחן, בערך של א"א ואבא דאצילות.

ותדע שהדרוש הזה הוא לבאר את ההשוואה של ה"פ דס"ג דא"ק אל ה"פ שבאצילות, כדי לידע איך ללמד מזה על זה: איך הענפים מתקשרים ומשתלשלים משרשיהם, גם איך ללמד מן התחתון את העליון. והתועלת מזה מרובה לאין שיעור". כי כאן אנחנו לומדים איך פרצופים מעבירים את האורות מלמעלה למטה, איך מעלים את המ"ן ממטה למעלה, איך מתחברים ביניהם ומייצבים בזה עוד כל מיני פרצופים, כך לומדים את חוקי הזיווגים שביניהם. זה קדימה.

"דוגמא בחינת עתיק דאצילות. פרצוף הכתר דאצילות מכונה בשם עתיק, ואומר, שלעילא מפרצוף הע"ב דא"ק, יש עוד פרצוף ראשון דהיינו פרצוף הכתר דא"ק, שהוא בהשוואה אל פרצוף עתיק שבאצילות". כך רק אמר.

"וס"ג דיליה מאזן ולמטה עד טבורו. כלומר, פרצוף הס"ג דא"ק, אשר קומתו עד הבינה הנק' אזן, כנ"ל, אשר ממנו כל המדובר שבכאן, הוא נשלם ומסתיים על הטבור. וצריכים להבין מאד מהותו של הטבור הזה, שעליו נסתיים פרצוף הס"ג, כי טבור זה, הוא כל הקוטב, אשר כל פרטי עולם הנקודים סובבים עליו.

ותדע שבאמת נמשך עדיין הס"ג עד סיום רגלי א"ק הפנימי, הנקרא פרצוף הכתר, אלא אח"כ בצמצום הנה"י שיתבאר לקמן, עלה ונסתיים על הטבור. אלא רק רגלי הפרצוף ע"ב נפסקו שם. והוא מטעם, שמשם ולמטה, הוא מקום המלכות דא"ק הפנימי, שהיא בחי"ד, ומתוך שהמלכות דפרצוף ע"ב לא היה לה אלא עביות דבחי"ג, ע"כ לא היה יכול להאיר להבחי"ד של המלכות דא"ק הפנימי, שמקומה מכונה בשם טבור, כנודע, וע"כ נסתיימו רגלי פרצוף הע"ב למעלה מהטבור.

אבל פרצוף הס"ג שכל קומתו היא עד הבינה, ונודע, שהצמצום לא היה רק על אור החכמה לבד, ולא על אור הבינה, וע"כ יכול פרצוף הס"ג להתפשט ולהאיר גם למטה מהטבור אע"פ שאין לה מסך דבחי"ד, וכבר ידעת שפרצוף הע"ב הוא התפ"ב של הא"ק הפנימי, שהוא מתפשט וממלא את הכלים שנתרוקנו בהסתלקות הא' בסוד התפ"ב, כמ"ש בחלקים הקודמים, ולפיכך נמצא, שבחינות הזו"ן דא"ק הפנימי הנמצאים מטבור ולמטה, נשארו בלי אור, כי התפ"ב שהוא ע"ב אינו יכול להאיר להם, כי אין לו בחינת המסך המחויב להכלים דבחי"ד, כנ"ל. וע"כ באו האורות דפרצוף ס"ג ומלאו חסרונו של הע"ב, כי המה נתפשטו אל אותם כלים דזו"ן שלמטה מטבור, שלא יכלו להתמלאות מהע"ב. ונמצא שהסתלקות האורות של הכלים דפרצוף הכתר דא"ק שנקרא א"ק הפנימי, לא יכלו להתמלאות בחזרה, אלא ע"י ב' פרצופים: הע"ב והס"ג, אשר הע"ב מילא אותו עד הטבור, והס"ג מילא אותו, מהטבור ולמטה עד סיום רגליו.

והנה הס"ג מתחלק בעצמו לטעמים ולנקודות, שהם הכתר דגוף, והט"ס תחתונות דגוף שמחכמה ולמטה, כנ"ל דברי הרב דף ש"ט אות כ"ד. ובאו"פ שם ד"ה התפשטות האור. עש"ה כי רק התפשטות הראשונה של הפרצוף בטרם שהתחיל להתמעט הוא אור ישר של אותו הפרצוף, המכונה אור רחמים. אבל מאותו הרגע שהתחיל להזדכך המסך ולהתמעט מקומתו, אע"פ שאור העליון אינו פוסק מלהזדווג עמו בד' הבחי' של זיכוכו, ומוציא על דרכו ד' הקומות חכמה ובינה וז"א ומלכות. אמנם הם כבר אינם בחינות אור של רחמים. וע"כ המה מכונים נקודות."

שאלה: מכוח מה מתפשט פרצוף דס"ג למטה מטבור?

אין בו אור חכמה, לכן הוא יכול להתפשט שם. פרצוף ס"ג הוא פרצוף בינה, אור חסדים, ולכן הוא יכול להתפשט.

תלמיד: אם כך, במקום שאין חכמה חסדים יכולים להתפשט.

במקום שאין חכמה חסדים יכולים להתפשט, למה לא?

שאלה: כתוב "ונודע, שהצמצום לא היה רק על אור החכמה לבד, ולא על אור הבינה, וע"כ יכול פרצוף הס"ג להתפשט ולהאיר גם למטה מהטבור". איך הוא יכול לעבור? אנחנו יודעים שיש קו, מחסום, והוא לא יכול לעבור.

איזה קו ואיזה מחסום אני לא מבין. אור חכמה יכול להתפשט מאין סוף עד הטבור. למטה מטבור יכול להתפשט אור חסדים.

תלמיד: אבל הוא מדבר גם על אור הבינה.

אור הבינה זה אור החסדים.

תלמיד: האם הוא יכול להתפשט למטה?

כן.

תלמיד: אבל איך אור חסדים יורד למטה? אנחנו יודעים שאור חסדים לא יורד סתם כך למטה.

אין דבר כזה שאור יורד או לא יורד, מאיר או לא מאיר, זה הכול תלוי בכלים.

תלמיד: מה זאת אומרת שהאור שיורד למטה תלוי בכלים?

יש כלים למטה מטבור שנקראים כלים של בינה, והם יכולים לקבל אור חסדים שהוא יאיר בהם.

תלמיד: מי הם אותם כלים? האם מדובר פה גם על הרצון שלי?

עליך לא מדובר.

תלמיד: האם על ידי חיבור ותיקון אתה יכול למשוך אור חסדים למטה?

כן.

תלמיד: אז יש פעולה שמושכת את אור החסדים למטה.

ישנה פעולה.

שאלה: לגבי מה שבעל הסולם טורח כל פעם לכתוב, "את זה ביארתי בחלקים קודמים, זה יתבהר בהמשך, ואם לא נבין את הדרוש הזה, אז לא נבין את כל החלק" וכן הלאה, כלומר הוא מאוד שיטתי. לעומת זאת אתמול למדנו את חלק א' והיום אנחנו לומדים את חלק ו'. יש פה כביכול שתי צורות יחס ללימוד.

אז מה? פעם למדנו אצל רב"ש, אני לא זוכר איזו שאלה, והתשובה עליה הייתה בחלק י"ב ב"תלמוד עשר הספירות", זה היה ב"פירוש המלות". הלכנו לשם, חיפשנו ונשארנו שם ללמוד. אחר כך שאלנו את הרב"ש והוא אמר, "מה יש בזה?", אבל למדנו אז את חלק ד', והוא אמר "לא נורא".

תלמיד: אבל הוא כותב תמיד "עיין שם היטב", "אם לא תבין את ההוא, אז לא תבין את זה". חלק מאיתנו אולי לא מבינים את הכול, ופתאום קפצנו לחלק ו' והוא כותב פה על דברים מאוד מתקדמים.

איזה דברים מתקדמים? הוא כותב שיש בפרצוף גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, ככתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. זה מה שהוא כותב. מה יש להבין בזה?

תלמיד: אני שואל מהבחינה של מה לעשות עם זה שיש חלקים חסרים בהבנה של החומר כדי להבין את מה שכתוב פה.

ממש אין, אני אומר לך. כשיהיו, אז תקבלו הסבר.

"ומתוך שהאורות נתלבשו בהספירות של ג' הפרצופים הראשונים גע"ס דא"ק רק בדרך מטי ולא מטי, דהיינו מתחלה התפשט האור רק לכלי דכתר, ואח"כ דלא מטי בכתר שפירושו שנזדכך מדת העביות של המסך שלו, אז מטי האור בחכמה. הרי שרק בכלי דכתר נתפשט האור בבחינת רחמים המכונה טעמים, אבל בכלי דחכמה לא הגיע האור אלא אחר הזדככות המסך והתמעטות הקומה, וכן ביתר הספירות. לפיכך נקראים כל הספירות שלמטה מכתר בשם נקודות להיותם כבר מבחינות או"ח ודין. כמ"ש זה באורך בדברי הרב לעיל חלק ד' פ"ג. ע"ש כל ההמשך.

ונתבאר לעיל באו"פ חלק ה' דף ש"מ ד"ה ונבאר. שב' אורות ירדו ונתלבשו בכלי דכתר הנקראים זו"ן, שהזכר יש לו בחי"ג דהתלבשות וקומה שלו עד החכמה, והנקבה יש לה עביות של בחי"ב וקומתה עד הבינה, עש"ה.

ולפיכך גם הכלי דכתר הוכרח להסתיים על הטבור בשוה עם רגלי ע"ב, שהוא מאותו הטעם האמור אצל הע"ב, כי מתוך שהזכר יש לו שם בכלי דכתר קומת החכמה, הנה חל עליו הצמצום, כמו על פרצוף ע"ב, ומוכרח להסתיים למעלה מטבור, כי אינו יכול להאיר אל הכלים דזו"ן דבחי"ד.

והנך מוצא שמ"ש הרב לקמן שפרצוף הס"ג מתפשט עד רגלי א"ק, הנה זה אמור רק על בחינות הנקודות דס"ג שהם ט"ס התחתונות מחכמה ולמטה, אבל הטעמים דס"ג, שהם כתר של הגוף דס"ג, נפסק על הטבור, כי אינו יכול להאיר מהטבור ולמטה, משום אור החכמה אשר בו, כנ"ל. רק אחר שנזדכך הזו"ן דכתר מבחי"ג ובחי"ב שבהם, אל בחי"ב ובחי"א, שזה ניתן להכלי דחכמה דס"ג, שבאורות האלו כבר אין שם מקומת החכמה ולא כלום, אז נתפשטו האורות ההם דס"ג אל הכלים דזו"ן שבא"ק הפנימי ממטה מטבור. וכן האורות שבשאר הקומות בינה וז"א ומלכות." זאת אומרת, איפה שיש עדיין אור חכמה, הארת חכמה, האורות האלה לא יכולים לרדת למטה מטבור, אבל כל יתר האורות ודאי שהם יכולים להופיע למטה מטבור.

שאלה: למדנו שפרצוף כתר דא"ק מתפשט עד סוף הרגלים, אבל עכשיו הוא אמר שחל עליו כלל צמצום, איך זה מסתדר?

עזוב את זה עכשיו, עוד נלמד זאת. כעיקרון על הפרצוף הראשון אין עליו צמצומים ואין עליו הגבלות, ככה הוא מתפשט, אחר כך נראה לָמה.

תלמיד: ומה קורה לו רק מתחת לטבור?

אמרתי לך, תעזוב את זה, הוא מתפשט וזהו, הוא יוצא מן הכלל.

שאלה: כתוב, "שב' אורות ירדו ונתלבשו בכלי דכתר הנקראים זו"ן". מה זה כלי דכתר שנקרא זו"ן?

איזו שורה? "ונתבאר לעיל"?

תלמיד: כן, "ונתבאר לעיל באו"פ [חלק ה' דף ש"מ ד"ה ונבאר.] שב' אורות ירדו ונתלבשו בכלי דכתר הנקראים זו"ן".

כן, "שהזכר יש לו בחי"ג דהתלבשות וקומה שלו עד החכמה, והנקבה יש לה עביות של בחי"ב וקומתה עד הבינה, עש"ה." מה אתה שואל?

תלמיד: מה זה כלי דכתר שנקראים זו"ן, אני לא מבין את זה?

בכלי דכתר הנקראים זו"ן, "שב' אורות ירדו ונתלבשו בכלי דכתר הנקראים זו"ן".

תלמיד: לא ברור איזה כלי זה, איפה הוא נמצא?

תקרא למעלה, ש"ומתוך שהאורות נתלבשו בהספירות של ג' הפרצופים הראשונים [גע"ס דא"ק רק בדרך מטי ולא מטי,] דהיינו מתחלה התפשט האור רק לכלי דכתר, ואח"כ דלא מטי [בכתר] שפירושו שנזדכך [מדת] העביות של המסך שלו, אז מטי האור בחכמה. הרי שרק בכלי דכתר נתפשט האור בבחינת רחמים המכונה טעמים, אבל בכלי דחכמה לא הגיע האור אלא אחר הזדככות המסך והתמעטות הקומה, וכן ביתר הספירות. לפיכך נקראים כל הספירות שלמטה מכתר בשם נקודות להיותם כבר [מבחינות]" מחוברות "או"ח ודין. כמ"ש [זה] באורך.."

"ונתבאר לעיל באו"פ [חלק ה' דף ש"מ ד"ה ונבאר.] שב' אורות ירדו ונתלבשו בכלי דכתר הנקראים זו"ן, שהזכר יש לו בחי"ג דהתלבשות וקומה שלו עד החכמה, והנקבה יש לה עביות של בחי"ב וקומתה עד הבינה, עש"ה."

להמשיך, או לא?

תלמיד: אני לא מבין איפה נמצא כלי דכתר שנקראים זו"ן?

כלי דכתר זו כל ההתפשטות הראשונה.

תלמיד: ועל איזה שני אורות הוא מדבר פה?

שני אורות הם, אור חסדים ואור חכמה.

שאלה: מה זה אומר שפרצוף הכתר דא"ק הוא בהשוואה אל פרצוף עתיק שבאצילות?

עדיין לא למדנו.

שאלה: בתחילת הקטע כתב בעל הסולם, שבדרוש זה נתן לנו האר"י את המפתח שמבאר את כל העניינים בהעשר ספירות דנקודים. מה הוא אותו המפתח ולָמה זה חשוב?

אנחנו עוד לא למדנו כלום, למה אתם שואלים על זה?

קריין: טור ב', שורה "והנה נתבאר".

"והנה נתבאר להלן בדברי הרב אשר אלו ד' הקומות : חו"ב וז"א ומלכות דס"ג, שנתפשטו למטה מטבור, חזרו ועלו אל מקום הטעמים דס"ג שלמעלה מטבור, ולא נתפשטו יותר מטבור ולמטה. וזה אמרו כאן שהס"ג מסתיים על הטבור. שכונתו לאחר עליות האורות למעלה מטבור. כנ"ל. ועליות האורות האלו הם הנקראים לקמן בשם צמצום נה"י. והבן כל הנ"ל היטב, וחזור על הדברים עד שיהיו כמו מונחים בקופסא, כי תצטרך לכל הנ"ל בכל מלה ומלה שבביאור הנקודים ושביה"כ. ואי אפשר לחזור בכל פעם על אריכות כזו."

"ומ"ה וב"ן דיליה מטבורא ולמטה כנגד זו"ן דאצילות. היינו הע"ס דנקודים, שהם נבחנים, לבחינת מ"ה וב"ן של ס"ג הזה. כמ"ש במקומו. והם בהשוואה אל הזו"ן דאצילות, המלבישים לפרצוף א"א, ג"כ מטבורו ולמטה. וטעם כל דברים האלו, יתבאר לקמן בע"ה."

הוא מבטיח לנו שאת כל יתר הדברים אנחנו עוד נברר.

שאלה:, מה התרומה של התפשטות אור חסדים על הכלים של בחינה ד'? מה הרוויחו מזה הכלים, ומה הרוויחו מזה הס"ג מההתפשטות הזאת?

עוד לא למדנו על כך.

שאלה: בטקסט כתוב שרק בכלי דכתר מתפשט אור הרחמים שנקרא סודות, ובכלי החכמה מגיע האור רק אחרי זיכוך המסך וקטנות. מה זה אור הרחמים? ולמה בחכמה הוא מגיע בצורה אחרת מאשר בכלי דכתר?

בכל בחינה האור מתפשט לפי הבחינה עצמה. יש שם זיווגי דהכאה, רצון לקבל, אור ישר, אור חוזר, וכך האורות מתפשטים מזיווג דהכאה, מהראש של הפרצוף לתוך הפרצוף. ולכן ודאי שיש הבדלים בין אורות וכלים בכל הפרצופים, וגם בפרצוף אחד איך שהאור מתפשט בראש, בתוך ובסוף. ההבדלים הם בגלל הכלים עצמם.

תלמיד: למה האור מגיע לכלי החכמה רק אחרי זיכוך המסך? מה מיוחד כאן שנדרש זיכוך המסך?

אנחנו מדברים על התפשטות האורות ברצונות. הרצונות צריכים להיות דומים לדרגת האורות, ולהיות עימם בהשתוות הצורה, בזיווג דהכאה - בזיווג, בחיבור, על ידי הכאה. אם זה קורה, אז האור מתפשט בתוך הכלי, ברצון. אם זה לא קורה, אז האור לא יכול להתפשט, יש איסור של צמצום א'.

שאלה: כתוב שבהוויה מלכות ובינה משאילים את הכלים. מה הכוונה שהעשירייה יכולה לעבוד בבינה דראש?

לא דיברנו על עשירייה.

תלמיד: אני מבין שחלק ממלכות זה העשירייה, או שזה לא כך?

לא, מי אמר לך את זה? אתה יכול להבין כך את כל הלימוד בצורה הפוכה, לא שמעת מילים כאלה ממני. אסור לך לכתוב ספר משלך.

שאלה: כתוב שא"ק כולל. מה אנחנו מגלים עכשיו, האם את מלכות דעולם אין סוף שהייתה במחשבת הבריאה בפוטנציה, זה מה שנקרא עולם הנקודים?

אנחנו לומדים על האורות שמתפשטים למטה מטבור דא"ק. למעלה מטבור דא"ק האורות נקראים עקודים, למטה מטבור דא"ק האורות נקראים נקודים. אנחנו מתחילים ללמוד על האורות שמתפשטים למטה מטבור דא"ק.

שאלה: לגבי ההשתלשלות שקראנו עליה. עולם הנקודים הוא רק משמש מעבר מאדם קדמון לעולם האצילות, מה בדיוק התפקיד של עולם הנקודים?

עוד לא למדנו שום דבר עליו. התפקיד של עולם הנקודים הוא להעביר את האורות מאין סוף, שהם מגיעים לראש דגלגלתא, לתוך דגלגלתא עד הטבור, ולמטה מתוך דגלגלתא בעולם הנקודים להעביר את האורות למטה. כמו שכתוב, שהעולמות הם עקודים, נקודים וברודים, כך אנחנו לומדים אותם. בעולם האצילות מתפשטים אורות שנקראים נקודים, ובעולמות בי"ע מתפשטים אורות שנקראים ברודים. ועל ידי כל האורות האלה שמתפשטים בכלים, אז אנחנו שנמצאים למטה מכולם יכולים לקבל את האורות האלה.

תלמיד: זה התהליך של התפשטות הפרצופים.

כן.

תלמיד: הכתוב מדבר על התפשטות האורות.

כן.

תלמיד: האם פה זה לא שייך להתפשטות הפרצופים, רק של האורות, זה חלק מהפרצוף?

לא, זה אותו דבר. רק לפעמים אנחנו מדברים מצד הכלים ולפעמים מצד האורות.

שאלה: בכל השנים האלה אני יושב כאן ושום דבר לא נכנס לא לשכל ולא ללב, אני יושב כמו איזה טיפש קטן, מה לעשות?

להתנדנד, כמו שהדמות הסינית הזאת הקטנה של האמפטי דמפטי מתנדנדת קדימה - אחורה, יושבת ומתנדנדת. הכול יהיה בסדר, אל תדאג, אני מבטיח לך.

קריין: אות ב' למעלה דברי האר"י.

אות ב'

"והנה עד"ז שבפנימיותו, כן הוא באורות שיוצאים ממנו שהם ענפיו כנזכר, כי שערות ראשו כנגד ענפי ע"ב, ושערות דיקנא הם מאח"פ, כנגד ענפי ס"ג, שבהם כלולים או"א שבין שניהם לקחו בינה דמ"ה אחר התיקון, שהוא שם ס"ג הכולל שניהם, והם נכללים במזלא דדיקנא דא"א. והבן זה מאד כי כן הוא כאן. ואז עדיין היה מתפשט ס"ג עד רגלי א"ק."

(סוף השיעור)