שיעור בוקר 22.04.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

עבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

כמו שאנחנו עכשיו לומדים, זו העבודה העיקרית. זה האמצעי העיקרי לעבור מהרגשת העולם הזה להרגשת העולם העליון, ולצאת מהחלום שיש לנו כאן ללמעלה ממנו. זו כל העבודה שלנו בעצם. אנחנו חיים בתוך הדעת. אנחנו צריכים להגיע לפעולות למעלה מהדעת שזה נקרא "אמונה". למה? כי בתוך הדעת אנחנו עושים פעולות לפי הרצון לקבל שלנו, פעולות של קבלה. למעלה מהדעת, למעלה מהקבלה אנחנו עושים פעולות של השפעה.

נלמד הלאה איך אנחנו מגיעים לזה. זה לא פשוט, זה נגד הטבע שלנו, הטבע שלנו מתנגד לזה, ואנחנו לא יכולים לעשות בעצמנו עימו שום דבר. אלא אך ורק אם אנחנו יודעים איך למשוך את הכוח העליון שהוא מגיע אלינו מאותה הרמה שנקראת "השפעה", "אמונה למעלה מהדעת", וזה יעזור לנו להתעלות למעלה מהרמה שלנו, מרמת המקבל בלבד.

קריין: קטע מספר 20, מתוך "כתבי רב"ש" כרך ב', "מהו שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה".

"אם האדם מחליט, שהוא רוצה לעבוד בבחינת "עפר", היינו אפילו שהוא טועם טעם עפר בעבודה, הוא אומר, שזה חשיבות גדולה אצלו, אם הוא יכול לעשות משהו לטובת הבורא, ולעצמו לא חשוב לו איזה טעם הוא מרגיש, והוא אומר, שעבודה זו, בזמן שטועמים טעם עפר, היינו שהגוף צוחק מהעבודה הזאת, הוא אומר להגוף, שלפי דעתו נקראת עבודה זו בחינת "לאקמא שכינתא מעפרא". כלומר, שהגם שהגוף טועם בעבודה זו טעם עפר, האדם אומר, שזה הוא קדושה, ואינו מודד כמה טעם שהוא מרגיש בעבודה, אלא שהוא מאמין, שהבורא כן נהנה מעבודה זו, היות שאין כאן שום עירוב של הרצון לקבל, היות שאין לו מה לקבל, כי אין שום טעם וריח בעבודה זו, כי רק טעם עפר יש כאן. לכן הוא מאמין, שזו היא עבודת הקודש, וממילא הוא שש ושמח.". 

(הרב"ש, מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

אנחנו מקבלים הרגשת חושך, עפר, משהו שהוא לא נוח, לא נעים, לא מאיר, חוסר טעם. אנחנו מקבלים את המצבים האלה כשהבורא מתרחק, שאני נכנס לאיזה מצב מעורפל, שאין לי חושים ואין כלום. אבל באמת זה לא נכון. באמת זו הזמנה להתקדמות, שאני דווקא במצב כזה אפור אמצא בו איך להעמיד את עצמי נכון. איך מתוך זה שעכשיו כוחות הטבע לא מפתים אותי, אלא נותנים לי הרגשת לא חושך ולא אור, משהו אפור, דווקא במצבים האלה אני יכול להזמין את הבורא, כוח השפעה מעצמי, שאני רוצה שיופיע, ושבצורה כזאת אני אתפעל ממנו ואפעיל אותו וכך אתקדם.

זאת אומרת, רוב המצבים שלנו שאנחנו נמצאים בהם, הם שאנחנו מרגישים לא משהו, לא אור ולא חושך ולא כלום, אלא משהו באמצע, שאין בזה לא זה ולא זה. אנחנו צריכים להיות מאוד ערים למצבים האלו כדי לעורר אותם, לעורר בהם נחיצות לעבודה רוחנית, נחיצות לחשיבות הבורא, להרגשת הבורא, להופעת הבורא בתוך המצבים האלה. דווקא כשאין לנו שום טעם בזה, הרגשת עפר. טוב מאוד שאני מרגיש טעם עפר, זה סימן שאני יכול להתחיל לקום מזה. הם לא מצבים שאני מרגיש בהם ממש נגד עבודה רוחנית או משהו, אלא לא זה ולא זה, כביכול לא טוב ולא רע. ואנחנו חושבים, למה זה לא טוב ולא רע? לפחות שיהיה אפילו רע ואני אעבוד נגד הרע. לא. בכל מצב אדם צריך לראות שיש לו אפשרות לעבוד. ודווקא במצבים האלה שיש לו טעם עפר, יותר או פחות, הוא צריך להבין שאלו מצבים שמהם אפשר לקום ואפשר לבצע הרבה עבודה רוחנית דווקא.

שאלה: רב"ש כותב כאן שלמרות המצב הזה של טעם עפר, הוא בכל זאת מאמין שהבורא נהנה מהעבודה שלו. איך לעבוד עם המצב הזה?

אבל הבורא נותן לך עבודה של עפר. אתה טועם טעם של עפר, מצב של עפר, זה הבורא נתן. אז תיקח את ההרגשה שלך של עפר לחוד, וזה שאתה קבלת אותו מהבורא לחוד, ותתחיל לעבוד. זה שהוא נתן לך הרגשת עפר, זה מפני שהוא רוצה שאתה תתייחס אליו מתוך ההרגשה הזאת. אז עפר לחוד, שאני נמצא במצב הכי זוועתי, בחוסר אונים, בחוסר כוחות, בכל הדברים האלה, יחד עם זה הבורא נתן לי את זה, ואני מסתכל על זה מהצד שזה בא מהבורא והוא נתן. בשביל מה הוא נתן לי את זה? נגיד, כמו לספורטאי או לחיל שנותנים לו משימה והוא צריך לעלות עליה, ואז אני צריך לעבוד עימה. כך עושים.

לכן, אם אני מסתכל על העפר הזה, על המצב הזה שהוא לא שווה כלום, ושום דבר טוב לא קורה בו, אבל אם אני קבלתי אותו מהבורא, כנראה שמהמצב הזה דווקא, מפני שהוא כל כך לא חשוב, אני יכול לעלות לדרגה יותר גבוהה, וכדאי לי את זה. זאת אומרת, המצב הנמוך ביותר הוא יכול להעלות אותי לדרגה הכי גבוהה. זו העבודה.

לכן, מה אנחנו אומרים? יש מצבים של שכינה בעפר. "שכינה בעפר" זה נקרא הבורא, הרגשת הבורא בעפר. ואחר כך אני יכול להעלות את המצב הזה להרגשת הבורא בצורה השלימה. אלה מצבים שאני בהם צריך לעבוד.

שאלה: מתי נפסקת הרגשת העפר, בחושך, בצל, בצל ב'?

הרגשת העפר נפסקת מתי שאתה הופך את העפר ליהלומים, לזהב.

שאלה: במצבים האלה של העפר שאני מרגיש בעבודה, אני צריך להשקיע בלהעביר את חשיבות הבורא לקבוצה, זה נכון?

כן.

שאלה: האם ההתקדמות בעבודה היא כל הזמן להראות שלב אחר?

כן.

שאלה: האם עבודה מעל לדעת צריך לקבל באהבה?

וודאי. כדבר רצוי. כי כל העבודה שלנו היא ברצון.

תלמיד: כן, אבל העבודה היא כל כך קשה שממש רואים את כל הדברים הלא טובים.

זה שקשה זה רק יכול להיות יותר יקר. על דברים יקרים עובדים יותר קשה.

שאלה: מהו טעם העפר בעשירייה?

שהחיבור בינינו לא חשוב לי.

שאלה: האם זה שאני רואה מה עושה לי את הצל ואני מייחס את זה לבורא, זו עבודה מעל הדעת?

זה שאתה מייחס מה שקורה לך לבורא זו תחילת העבודה למעלה מהדעת, כן.

שאלה: מה ההבדל בין מצב של טעם עפר למצב של אדישות?

עפר זה יכול להיות לא אדישות. עפר זה יכול להיות מצב שמאוד מאוד מרגיז, מעורר או ההיפך, מקפיץ. עפר זה עדיין לא אומר כלום. זה אומר שעכשיו אני נמצא בחשיבות הרוחנית, בחשיבות לחיבור, בחשיבות לבורא, לחברים, כזאת שבשבילי זה חשוב כעפר, ככלום. ויכול להיות שזה מחליש אותי, או ההיפך, מקפיץ אותי. העפר בעצמו הוא אומר על זה שכך אני קובע, שכך אני מרגיש, אבל מהרגשה הזאת מה קורה הלאה?

שאלה: איך אני יודע שהגעתי ללמעלה מדעת?

זה שאתה רוצה להשפיע לפחות לעיגול הקרוב שלך, לחברים, זה כבר נקרא שהגעת ללמעלה מהדעת. שאתה רואה שבזה החיים שלך, שאתה צריך להקדיש את החיים שלך להשפעה, זה נקרא פעולה למעלה מהדעת. כי בתוך הדעת זו פעולת הקבלה, למעלה מהדעת זו פעולת ההשפעה.

שאלה: מצב של עפר נוצר בכל מדרגה ומדרגה, האם אני מבין נכון? ושאחר כך, אחרי כל מצב של עפר מגיעים לשלמות, וכל פעם מהעפר מתקדמים ליותר ויותר שלמות, כך עד המדרגה הכי אחרונה.

נכון. מה זה עפר? עפר זה כמו חול. כשאתה לוחץ את החול יחד בלחץ גדול מאוד, מה אתה מקבל? יהלום. זה ההבדל בין הדבר הכי זול והכי יקר, הכול על ידי הלחץ שלך.

שאלה: האם המצב של עפר זהו המצב הבא שלי, המדרגה לקראת ההתקדמות היותר גבוהה שלי?

נכון, מזה מתחילה המדרגה הבאה, שאם אתה לא עוזב ומתייחס נכון, ברצינות אליה, אתה עולה מעפר לגובה, מחול ליהלום.

שאלה: מצב של עפר זה מצב מאוד ברור, מצב שאתה נמצא במלחמה, האויב ברור, אתה יודע את מה אתה צריך לתקוף, יש לך אחיזה. במהלך השיעור אמרת שרוב המצבים שלנו הם שאנחנו נמצאים לא באור ולא בחושך, שהמצב הזה מורגש ממש כמצב קטלני, מוות. ואני שם לב שאף פעם אני לא מתעורר מעצמי, אלא המצב נמשך עד שהבורא בעצמו מעורר, מה היית ממליץ לעשות כאן, איך להילחם, איך לתקוף את המצב הזה?

על זה אנחנו מדברים כל הזמן. איך לתקוף? על ידי החברים שאתה מגיע אליהם ויחד אתם דנים מה זה נקרא עפר וכמה העפר הזה בגשמיות, באגו שלנו הוא עפר, אבל עד כמה שברוחניות, היינו בעל מנת להשפיע, בעיניי הבורא הוא הדבר החשוב. מה שבעינייך חול, עפר, בעיני הבורא זה יהלום.

תלמיד: זה מרגיש לי עפר.

אם אתה שקוע ברצון לקבל שלך, אז כך אתה מרגיש. אתה צריך על ידי החברים שיעזרו לך לצאת לעל מנת להשפיע ואז אתה תרגיש שמהמצב הזה אתה יכול לבנות את הרוחניות שלך, ולא להיות שקוע כל הזמן בעל מנת לקבל. תנסה להיות שקוע יותר בחברים ולא בעצמך ואז תתחיל להרגיש שאתה יוצא מהעפר, מתעלה מעליו. תתפלל, תבקש, תבכה, ואל תחכה סתם, כי זה לא יקרה בעצמו.

שאלה: אמרת קודם שלחץ חזק עושה מחול יהלום, מה הם הלחצים החזקים שאנחנו יכולים לתת?

הלחצים החזקים הם שאנחנו לא מסכימים עם מצב שאנחנו מזלזלים במצב הנוכחי שיש לנו כלפיו חשיבות של עפר, שאין חשיבות, שאז אני ממש על הקרשים, על הקרקע, אני לא מסכים עם זה. כך הרצון לקבל האגואיסטי שלי מצייר לי את המצב, את המציאות שלי כביכול, אבל זה כלפי הרצון לקבל שלי, וטוב שיהיה כך לרצון לקבל שלי, אני מסכים שיהיה כך בתוך עפר.

אבל הרצון להשפיע שלי, הנקודה שמשתוקקת לבורא, מתוך הרצון הזה של עפר אני רוצה להעלות אותה למעלה וזה נקרא "אמונה למעה מהדעת". ואז אני מרגיש עד כמה אני יכול לעשות דווקא מהעפר הזה, בזה שאני רוצה לצאת מזה, אני לוחץ עליו בקומפרסיה כזאת, בלחץ, בזה שאני נמצא בדחיסה אליו, עד כמה אני עושה מזה ממש מצב יקר, יהלום, כמו שמחול עושים יהלום. החומר הוא אותו חומר, רק מידת הדחיסות שלו היא הופכת אותו לדבר כל כך יקר.

שאלה: יוצא שהרגשת העפר היא כאשר אנחנו בתוך העשירייה מרגישים את הרוחניות בכלים שלנו שהם עדיין על מנת לקבל, כלומר זה היעדר של כלים דהשפעה בעבודה המשותפת שלנו בעשירייה, כלומר הרגשת הרוחניות בכלים של על מנת לקבל. האם זה נכון?

כן, ודאי. הרגשת הרוחניות בכלים על מנת לקבל נקראת "עפר", והרגשת הרוחניות בכלים בעל מנת להשפיע נקראת "יהלום".

שאלה: האם עלינו תמיד לנסות להיות בעפר או להיות צעד אחד לפני הבורא, האם זה הגיוני מה שאני אומר?

לפעמים כן.

שאלה: האם נוכל ללמוד את הקטע מהזוהר על החזון של רבי חייא על מצב העפר, איך לצאת ממצב העפר?

בסדר, זה יפה מאוד, אפשר לצרף אותו לכאן, זה ב"הקדמת ספר הזוהר", "החזיון של רבי חייא".

שאלה: כשהאדם מעלה את מצב העפר לקדושה או מכניס את הקדושה למצב העפר, זהו בעצם התיקון של הבריאה, מזה נהנה הבורא?

הבורא נהנה מזה שאנחנו מעלים את העפר הזה שנראה לנו ברצון לקבל, לדרגת האור, לדרגת הבורא, כי אין דבר כזה עפר במציאות, אלא רק כלפי הרצון לקבל המקולקל שלנו כך נראה לנו. אבל אם אנחנו מעלים את המצבים האלה לגובה, שזה הכול בא מהבורא, אין עוד מלבדו ולכן הכול נמצא בדרגה הגבוהה ביותר, אז אנחנו בזה מתקנים את העפר, זאת אומרת את היחס שלנו אליו.

שאלה: אני רוצה להתחיל את היום במצב שאני מרגיש שאני עליתי מעל עפר ולא מה אני אהיה כאשר אני אהיה מעל הדעת, איך לשמור על האיזון הזה?

זו עבודה פנימית שלך, אני לא יכול להיכנס בה.

שאלה: אמרת שאם אני לא מסכים עם מצב העפר אני צריך לבקש את חשיבות הבורא. אבל אם אין לי כוח לזה ולא רצון להשתמש באמונה למעלה מהדעת מה יכול לעזור לי כדי שאני אוכל להאחז באמונה וללכת נגד הטבע הזה?

ודאי שאתה לא תוכל לבד לצאת מאף מצב. וכמה שהמצב הזה יהיה יותר ויותר מתקדם, יהיה לך יותר ויותר קשה להבין, להסכים, להתגבר ולבצע כל דבר אלא רק מפני שאתה מבקש מהחברים שיעזרו לך. רק בזמן שאתה נכלל מהם, מתחנן כלפיהם, אז יחד אתה מסוגל לעשות את זה.

שימו לב, הבורא שנותן לכל אחד ואחד הכבדת הלב הוא לא מקבל בחשבון שהוא נותן את זה לאחד, הוא מקבל בחשבון שהוא נותן את זה לעשירייה דרך אותו אחד. ולכן אדם לא מסוגל לבד לעשות שום דבר, כי הבורא מתייחס לעשירייה בכללות בלבד, ככה זה. הוא מתייחס לעשירייה ודרך עשירייה אליך, דרך עשירייה אליו, דרך עשירייה אלי.

ולכן אנחנו צריכים להבין ש"אוי מה נפל עלי" זה לא עליך נפל, זה נפל עליך אבל כשאתה מקבל לעזרה את כל העשירייה, אז קח אותה ותבצע ותראה שזה טוב וזה קל. רק דבר אחד קשה, להבין שזה ניתן לכל העשירייה דרכך ושאתה צריך להתחבר איתם, רק חיבור איתם. נניח נופלים עלי עכשיו מאתיים קילו, משהו שאני צריך להחזיק. אני לא מסוגל להחזיק אבל יש לך עשרה אנשים, עשרה אנשים שכל אחד מעלה עשרים קילו, לא נורא, יכולים לעשות.

ותמיד כך, אף פעם הבורא לא שולח לנו איזו הכבדת הלב שמיועדת רק לי, זה מיועד לעשירייה בלבד. הוא לא רואה אותי, הוא רואה אותי דרך העשירייה, אותך דרך העשירייה, אותו דרך העשירייה, רק בצורה כזאת.

שאלה: אם אנחנו כבר מצליחים להפוך את העפר ליהלום, מה קורה אחרי זה, האם אנחנו נופלים שוב לעפר או זה סימן להתקדמות בעבודה?

אנחנו נופלים לעפר יותר גרוע, יותר עמוק כדי לעלות ממנו יותר לגובה. וכך כמה שאנחנו מתקדמים אנחנו נופלים עמוק ועולים גבוה יותר, נופלים יותר עמוק, יותר גבוה עולים. הקפיצות האלו של מינוס, פלוס, מינוס פלוס, ככל שאנחנו מתקדמים הם יהיו יותר מרוחקים זה מזה, באמפליטודה יותר גבוהה, יותר ויותר. זה סימן של התקדמות, על זה כתוב "כל הגדול מחברו" שהוא למעלה "יצרו גדול ממנו" שהוא היה יותר למטה.

שאלה: האם ברגע שמשיגים את מצב היהלום, העבודה נהיית יותר קלה לגוף?

כשמשיגים מצב של יהלום מיד מתחילה הנפילה הבאה למצב יותר גרוע, כי אתה קבלת בזה כוח, אתה התקשרת למצב הרוחני. עכשיו מגיע לעבוד עם הכוח הזה למטה, לחפור יותר את הרצון לקבל וכך כמו באת חפירה לחפור אותו ולעלות למצב יותר גבוה, לעשות מהחול הזה היותר עמוק, יהלום יותר חזק, יותר טוב.

שאלה: אם בן אדם מצליח לעלות ממצב העפר בזכות החברים, האם עליה זאת נחשבת על חשבונו או על חשבון העשירייה?

אף פעם אין לנו חשבון פרטי כלפי האדם אלא רק כלפי העשירייה. זה שאתה עכשיו בינתיים חושב על עצמך שאתה עולה ואתה יורד ואתה גדול, זה שקר, טעות אגואיסטית.

שאלה: הבורא הביא לי הכבדה של מאתיים קילו, איך אני פונה לעשירייה לעזרה במחשבה או ממש בבקשה פיסית?

במחשבה ואם זה לא יעזור אפילו בבקשה פיסית.

שאלה: ממצב עפר, דחייה, ריחוק מהעשירייה, חוסר חשיבות בעבודה רוחנית, איך לנצל את המצב הזה להתקדמות?

לנצל מצב של התקדמות, זה כמה שיותר מהר להרגיש וכמה שיותר חזק להרגיש שאתה מחובר לכולם ואז אתה מוכן לירידה הבאה, מוכן לעבודה. כי כל העבודה היא לא במצב שאתה למטה ולא במצב שאתה למעלה, אלא שאתה מעלה מ"ן ממצב של מטה שהבורא יעזור לכם לעלות למעלה.

אתה צריך להרגיש שאתה יורד לעומק מתחת האדמה עם החברים שלך שהבורא כך מוריד אותך ואותם בעיניך שהם גם ירודים. והוא כאילו מוריד אותך כמו אלה שחופרים באדמה, מוריד אתכם למטה ואתם נמצאים שם למטה, אתם יוצאים מהמעלית הזאת שהורידה אתכם למטה ואתם מרגישים שאתם נמצאים למטה בתוך האדמה, בתוך הרצון לקבל, ואתם מרגישים את היחסים האלה ביניכם שהם רצון לקבל, ואתם ממש למטה באדמה כשכל הרצון לקבל נמצא ביניכם.

ואז אתם מבקשים מהבורא, כאילו נכנסים שוב למעלית הזאת, ומבקשים שהוא יעלה אתכם למעלה מעל הקרקע. אתם מבקשים יחד, והבורא מעלה אתכם במעלית למעלה. ואז אתם מגיעים שוב לאוויר העולם, לאור, לשמש, לחופש. בצורה כזאת אתם מרגישים מה זה בתוך הרצון לקבל ואיך אתם יוצאים מעל הרצון לקבל. זה דומה לסיפור שפעם כתב החבר שלנו, על הזחל שהופך לפרפר.

תלמיד: "הזחל המעופף". זה כמו שהפרפר יוצא מתוך הגולם, הזחל הופך לגולם והגולם הופך לפרפר.

בצורה כזאת אנחנו בעצם מגיעים. כמו שהאדם נולד, העובר גם עובר כאלו מצבים. אז כל העבודה שלנו היא עבודה ביום ולילה בעפר ולעלות אותו למעלה.

(סוף השיעור)