שיעור צהריים 04.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"נכנסים להיכל המלך" -

קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "נכנסים להיכל המלך", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 12.

לפנינו יש פסוקים, בואו ונראה.

קריין: כותב רב"ש.

"אמר בשם הבעש"ט, שלפני המעשה האדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי". ולאחר המעשה, האדם צריך לומר ש"הכל הוא בהשגחה", כלומר שה' נתן לו מחשבה ורצון לעשות משהו בתו"מ, והוא בחר בו לאו דוקא מכל העמים, בכדי לתת לו מחשבה ורצון, לשרת אותו, היינו לשמור את התו"מ, אלא אפילו בעם ישראל עצמו, הוא בחר בו משאר אנשים לתת לו מקום שישמש אותו.

והגם שזהו שרות קטן, היינו שנתן לו לעבוד מחוץ להיכלו, שנקרא, שלא לשמה, ולהכנס לתוך ההיכל עוד לא נתן רשות, כלומר שעוד לא קבל רשות מה', זאת אומרת, שעוד לא קבל מה' רצון וחשק לעבוד בעל מנת להשפיע, וכל מה שהוא עושה, הוא רק לתועלת עצמו, שזה נבחן, "חוץ מהיכל המלך", אבל אצלו גם זה לזכות גדול יחשב, מזה שבחר בו יותר משאר אנשים. ובזה הוא מרגיש עצמו לאיש מאושר. ומזה האדם יכול לקבל סיפוק ולתת שבח והודאה להבורא, בזה שזיכה אותו וקבל אותו לעבודה."

(הרב"ש. מאמר 16 "מה הוא האיסור לברך על שולחן ריק, בעבודה" 1989)

אפילו שהאדם עוד לא נכנס לרוחניות וכבר יש לו כוונה על מנת להשפיע, אלא עדיין הכוונה היא על מנת לקבל על אף שהוא מתכוון להגיע לעל מנת להשפיע, בכל זאת הוא צריך להיות בהודיה לבורא שקירב אותו לפחות לזה, וממש להיות בשמחה על כך שהוא כבר נמצא בדרך לתיקון הנשמה. הוא צריך להודות ולהיות שמח על כך שהוא כבר נמצא באיזו מדרגה שהיא בין העולם הזה לעולם הרוחני, על כך שהבורא בחר בו והכניס לתוך ההמתנה לפני כניסה לרוחניות.

שאלה: זה נראה כסתירה, כי בהתחלה אומרים "אם אין אני לי מי לי" ובסוף נאמר שהכול מגיע מהבורא, הוא עושה את הכול. אז לא ברור מה החלק שלנו בתוך זה, איפה אותו החלק שאנחנו צריכים לעשות?

רב"ש אומר, "שלפני המעשה האדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי"." זאת אומרת הכול תלוי בי. "ולאחר המעשה, האדם צריך לומר ש"הכל הוא בהשגחה"," בידי ה'. זאת אומרת, אנחנו צריכים תמיד ללכת ולקיים כל מיני פעולות שלנו בעל מנת להשפיע, ובכל זאת לצפות שהבורא יגיב על זה וייתן לנו אפשרות להיות בעל מנת להשפיע באמת, יכניס אותנו להיכל המלך, להיכלו.

תלמיד: כלומר כך או אחרת את תחילת הפעולה אנחנו עושים אפילו בלי פעולת הבורא?

כן. בזה שאנחנו רוצים לעשות איזה מעשה, כבר יש את פעולת הבורא, אבל אנחנו צריכים ללכת לפי מה שאנחנו מרגישים, שאנחנו רוצים להגיע לפעולת ההשפעה.

שאלה: איך הבורא בוחר אדם שישרת אותו, לפי מה?

את זה אני לא יודע, זו לא שאלה אליי, זו שאלה לבורא. אני חושב שבסך הכול זה תלוי בשורש הנשמה ובכמה האדם משתדל לממש את הנשמה שלו, לקרב אותה לבורא. אז יש כאן שני תנאים, תנאי ראשון שהאדם נברא כך שהוא נמצא בפנים לבורא, ותנאי שני, שהוא רוצה בכל החיים שלו בכל זאת להתקרב ולהכיר את הבורא.

שאלה: אנחנו מודים לבורא אפילו על זה שהוא הכניס אותנו לפרוזדור, אפילו על זה שהוא רק העלה אותנו על המסילה. בחיים הרגילים כשאני מודה למישהו אני מרגיש שהוא עשה לי טובה ואני מודה לו, אני חושב שאני לא ראוי למה שהוא עשה ואז אני מודה לו. הם זה כך גם ברוחניות?

כן. אתה יכול להגיד שעל זה שנולדתי עם נשמה מיוחדת, שיש לי נטייה לבורא, ובמהלך חלק מהחיים אני נמצא בתהליך שאני מתקדם לבורא, מתקרב אליו, על זה אני כבר מודה לו ומקווה שהוא לא יעזוב אותי ויקרב הלאה. יש לך נתונים שעל פניהם אתה כבר יכול להודות ולהתקרב.

תלמיד: כן, זה מובן. אבל רציתי לברר במיוחד, האם אני מודה על משהו שלא הייתי נותן לעצמי אבל קיבלתי אותו במתנה?

כן, ודאי שקיבלת במתנה, לא אתה קבעת שיהיה לך רצון לבורא.

שאלה: זו באמת נקודה שאנחנו מדברים עליה הרבה. כשההודיה באה באמת מעומק הלב כמו שתפילה צריכה לבוא מעומק הלב, כשההודיה באה ממקום שהאדם מרגיש מי אני בכלל שזכיתי להיכנס לתוך החברה הזאת וללכת בדרך הזאת וכן הלאה, כי זו באמת מתנה שאי אפשר להשוות אותה לשום דבר, נוצר פער בהודיה הזאת והיא כבר מולידה תפילה.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו צריכים בעצם להתעמק בהודיה מעומק הלב, לראות איפה נמצאים מול כל המערכת ואז כבר יש סירקולציה בפנים של הודיה ותפילה שמתחילה?

כן.

שאלה: כתוב "לקבל סיפוק ולתת שבח והודאה להבורא, בזה שזיכה אותו וקבל אותו לעבודה." לאיזו עבודה התקבלנו?

להמשיך להתקרב לבורא מצד האדם.

שאלה: כאשר האדם נמצא במצב שהוא שמח בחלקו, אולי אפילו מרגיש את הכאב של השכינה בעפר, איפה מתחילה נקודת השותפות עם הבורא, איך היית מתאר אותה?

נקודת השותפות היא בזה שאדם מתחיל להודות על זה שהבורא קירב אותו מלכתחילה, כי את הכול מתחיל הבורא. בכלל, בכל פעולות האדם, אומנם אנחנו לא תמיד מודעים לזה, אבל הבורא הוא תמיד הראשון.

שאלה: אני מבינה שרב"ש נותן פה מין תרגיל לבירור כדי שהאדם יוכל להכיר בעליונות המוחלטת של הקדוש ברוך הוא, של הבורא ולתרגל את זה, והוא מציע לו כאן כמה אופציות איך לעשות את זה. האם מעשה זה כל מעשה, גם גשמי, לא רק רוחני? והאם אני יכולה להוסיף גם משהו אישי שלי כהודיה, לאו דווקא מה שרב"ש אומר?

תעשי כפי שאת חושבת, אין שום הגבלות.

שאלה: בתחילת קטע 12 נאמר שלפני המעשה האדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי", ולאחר המעשה, האדם צריך לומר שהכול הוא בהשגחה. מה זה "צריך לומר"?

בתחילת המעשה הוא חייב להגיד שזה מגיע מהבורא.

תלמיד: אבל מה זה "לומר"? מה אני צריך לומר, מה אני אומר לעצמי?

האדם מרגיש שככה זה, שהוא מתקרב לזה, שהוא רוצה לחקור את זה, להבין, להרגיש שכל מה שיש בו בא מהבורא.

תלמיד: ואם זה לפני המעשה אז הוא צריך לומר "אם אין אני לי מי לי".

כן.

תלמיד: אם כך "צריך לומר", זה לומר נניח שהכול הוא בהשגחה או שאני צריך להרגיש את זה?

במידה שאתה מסוגל, במידה שאתה מרגיש. ואם לא, אז לפחות להגיד, כי גם זה מקרב אותך להרגשה.

תלמיד: מה זה ה"להגיד" הזה, זה לייצב את זה במחשבה?

כן, להשתדל להרגיל את עצמך להגיד שהבורא מתחיל הכול.

תלמיד: אנחנו מתרגלים את המקום הזה, את "אין עוד מלבדו", כל הזמן.

כן.

תלמיד: אבל "אין אני לי מי לי" זה דווקא לא משהו שאנחנו עובדים עליו כי זה דבר טבעי, האדם כל הזמן חושב שהוא פועל.

גם כאן הוא צריך לעצור ולהגיד שהכול בהשגחה.

תלמיד: אבל הוא צריך להגיד "אם אין אני לי מי לי" לפני המעשה.

אבל את המעשה התחיל הבורא והאדם הוא תמיד השני.

שאלה: מה זה אומר להיכנס להיכל המלך?

זה להיכנס להרגשת הבורא, שאתה נמצא ממש בקשר רגשי עימו.

תלמיד: האם זה קורה דרך האהבה שלי אליו או איך זה קורה?

אתה כל הזמן משתדל להכיר שכל מה שיש לך, אפילו המחשבות שלא כל כך קשורות לדרך הרוחנית שלך, הבורא הוא המתחיל, הוא תמיד ראשון.

תלמיד: מה שאנחנו אומרים אלו לא סתם מילים, זו לא סתם מחשבה, אלא זאת הרגשה של קשר ממשי איתו. מה זה אומר שאני מייחס את הכול אליו ונכנס להיכל המלך?

אתה משתדל בכל רגע בחיים להיות בקשר עם הבורא, שהוא המתחיל את המחשבה ואת הרצון שבך ואתה מגיב על זה.

שאלה: במאמרים איכשהו מורגש שיש רצון להתקדם בשמחה. לגבי הפחד מהאגו שלי, או הרצון פשוט להתחמק מזה, ויראה מהבורא, מה ההבדל בין השניים ואיך אפשר להשתמש בזה להתקדמות?

להשתדל לסדר את התגובה שלנו לבורא כך שאנחנו מקבלים אותו כראשון, כי הוא בעצם מתחיל את כל הקשר איתנו, ואנחנו מוכנים לכל סוגי הקשר העיקר שיהיה לנו קשר עימו. רק את זה אני רוצה. לא חשוב באיזו צורה אני ארגיש את הקשר, העיקר שאני ארגיש שיש לי קשר עם הבורא.

שאלה: למה הבורא נותן רק לחלק מהאנשים הזדמנות להגיע ללימוד? למה הוא מתגמל רק חלק מאיתנו ולא את האחרים?

מפני שהנשמה גדלה בצורה כזאת. נשמת אדם הראשון התחלקה לשישים ריבוא נשמות, כל אחת מהן מתקדמת ומתחלקת לעוד ועוד, ואז לכל אחד מאיתנו יש חלק קטן מהנשמה הכללית. לכן עלינו להשתדל לקרב את עצמנו לבורא, כל אחד עם החלק שלו. ועד שכולנו נאסוף את עצמנו ונגיע לחיבור בינינו ונתקרב כולנו יחד לבורא זה לוקח הרבה זמן. אבל זה התהליך שאנחנו עוברים דווקא עכשיו בזמן הזה ולכן הוא נקרא זמן גמר התיקון.

שאלה: הבורא הוא הראשון והאחרון והוא עושה הכול, ו"אם אין אני לי מי לי" זו התגובה שלי לכל מה שהבורא עושה בכל רגע ורגע. איך אני צריכה להגיב בפועל בכל רגע לכל מה שהבורא עושה?

התגובה היא שאנחנו מודים לו על זה שהוא מושך אותנו אליו.

תלמידה: האם זו הודיה בכל רגע?

כן, קודם כל הודיה. אחר כך יכולה להיות בקשה אבל אחרי ההודיה.

שאלה: מהי הסיבה שאדם לא פונה ישירות לבורא לבקש ממנו כוחות, אלא הוא צריך לעשות קודם כל את "אם אין אני לי מי לי"?

האדם צריך להיות כל הזמן עם השאלה הזאת "אם אין אני לי מי לי", כדי לעורר מצדו נטייה לבורא.

שאלה: כתוב שהבורא בחר בו לתת לו מחשבה ורצון לשרת אותו. מה זה לשרת אותו?

לשרת אותו זה לעזור לו בתיקון הבריאה.

קריין: קטע 13, כותב רב"ש באגרת כ"ט.

"בזמן הכנה, היינו מטרם שזוכין להכנס להיכל ה', צריך האדם להתרגל בכוחות דהתגברות על הרצוניות דקבלה עצמית. והדרך הוא להתחיל בדברים קטנים, היינו, בדברים שאין לו כל כך הנאה ותענוג שיותר קל לוותר עליהם, ולומר, לולי שהיה מצוה לעסוק בדברים הללו, לא היה עושה. 

ואחר כך הוא הולך ומוסיף, עד שמרגיל את עצמו לוותר אפילו על דברים החשובים אצלו ביותר. אפילו בדברים הנוגעים עד לנפשו, הוא גם כן יכול לומר אם לא היה מצוה לעשות לא היה מתעסק בהם. וכל זה הוא כדאי שיהיה גבור ומלומד במלחמה. ואז הוא זוכה להכנס להיכל ה', להיות בין משרתי אל." 

(הרב"ש. אגרת כ"ט)

שאלה: למה הכוונה שצריכים להתאמן בשביל להתגבר אפילו על הדברים הקטנים, מה זה התרגיל הזה?

אתה מסרב לקבל תענוגים קטנים, אתה דוחה את מה שאתה יכול להתגבר עליו ונמשך לבורא, ואחרי זה יותר ויותר.

תלמיד: תמיד אמרת שאנחנו אף פעם לא מוותרים על שום דבר, ואנחנו מתחברים עם חברים בקבוצה. מה זה אומר שאני צריך לוותר על הרצון?

אתה עושה חשבון, האם כדאי לך לעסוק בזה או לא. אם לא עשית חשבון, אז זה לא נקרא שאתה מוותר, ואם אתה מוותר רק במילים, אז זה לא נכנס לשום חשבון, זה לא מתקבל.

תלמיד: כתלמיד שלך, על מה אני צריך להתחיל לוותר?

אני לא יודע, זה העניין שלך. אתה צריך לוותר על הקול שעומד בדרך בינך לבין הבורא.

תלמיד: יש עבודה, יש תענוגים שאני מרגיש במשך היום, איך אני יכול להחליט אם הם עומדים ביני לבין הדרך? אני נמצא בכל השיעורים ובכל הזומים, אני משתתף בכל מה שאפשר. איך לעשות את החישוב, את בירור הזה?

אני לא יודע, זה עניין פרטי שלך ואני לא יכול להיכנס לתוכו.

תלמיד: אני מרגיש תענוג, איך אני צריך עכשיו לעשות בירור?

אתה צריך לעשות חשבון קבוע מה עוד אתה יכול להקריב, לוותר עליו, כדי להתקרב עוד יותר לבורא.

שאלה: ענית לחבר שהוא בחר אותנו לשרת אותו. האם זה "אתם עשיתם אותי"? ואם כן, אז מה אנחנו עשינו אם אין עוד מלבדו?

עלינו לעשות הכול כדי להתקרב מהמקום שבו אנחנו נמצאים אל הבורא.

תלמיד: האם זה רק בתפילה?

כן.

תלמיד: עם החברים?

עם החברים ודאי, מה יש כאן להוסיף.

שאלה: אם בכל מאמץ שלנו, בכל פעולה שלנו הבורא ראשון מתחיל והבורא גם אחרון אז איפה המקום למאמץ שלנו?

המאמץ שלכם הוא בזה שתנתחו את המצב שלכם ותוציאו מתוכו את כל ההפרעות ביניכן לבין הבורא.

שאלה: בקשר להודיה. מה יש בהודיה שהוא כל כך קריטי שצריך להודות לבורא לפני שאני מרגישה שאני מקבלת ממנו משהו. בגשמי אני קודם מקבלת משהו ואז אני מודה, וכאן אנחנו מצווים קודם, בראש וראשונה להודות, רציתי לדעת מה יש בהודיה שכל כך חשוב, שכל כך קריטי?

בזה שאנחנו מתקרבים על ידי זה לבורא ובתקווה לעשות לו מזה נחת רוח.

תלמידה: על ידי ההודיה אני עושה לו נחת רוח?

כן.

שאלה: יש רגעים במאמר שבכלל לא הבנתי, ואפילו הדברים הנוגעים בנשמתו הוא גם יכול להגיד אם זאת לא הייתה מצווה, לא הייתי עושה את זה, לא ברור על מה זה?

אז תביני, זה אומר שתביני בהדרגה. את לא יכולה להבין עכשיו.

תלמידה: לא?

אם את לא מרגישה שיש כאלה פעולות שאותן היית יכולה לבצע ובזה להיות קרובה יותר לבורא, זה אומר שעדיין לא צריך.

שאלה: כתוב בקטע, "וכל זה הוא כדי שיהיה גבור ומלומד במלחמה." למה הכוונה מלומד במלחמה?

שהוא ידע איך נכון לאתר כוחות זרים שמתנגדים לקשר עם הבורא ולהיפטר מהם.

שאלה: אם האדם מתקדם בצורה מוצלחת ומוותר על תענוגים קטנים עד גדולים אז בסופו של דבר הוא מוותר אפילו על פעולות שהן מצוות?

לא כמובן שלא, מצווה זה להיפך, אם הוא מקיים הוא מתקרב, ואם מוותר על כל מה שאינו מצווה, אז מתרחק.

שאלה: אתה אמרת מקודם שאפשר לעשות תרגילים, כאשר אנחנו מקבלים תענוגים לדוגמה מאוכל, או אפילו צמא, אנחנו מוותרים על התענוגים האלה ועושים אותם למען הבורא, תרגילים כאלה אנחנו יכולים לעשות, הם יקדמו אותנו?

לא, זה לא יקדם. אנחנו צריכים להשתדל לעשות תרגילים שלא נוגעים נאמר לאוכל.

תלמידה: זה לא ויתור על תענוגים גשמיים?

יכול להיות שזה ויתור על תענוגים גם גשמיים, איזה עוד תענוגים יש לנו, אבל לא ויתור על אוכל. אני פוחד שעכשיו אנחנו נגיד את זה ואנשים יתחילו לרעוב, אז בזהירות.

שאלה: התענוגים שעליהם צריכים לוותר, האם זה פעולות שקשורות לבורא? כלומר זה מחשבות שלא קשורות לבורא?

אני לא יודע איך לענות, כי ככה יוצאים לדברים כאלה שאחרי זה תתבלבלו ואני לא יכול לענות לכם כן או לא, כי זה יביא אתכם לכאלה חשבונות שפשוט תתבלבלו ועל בסיס ההנחות שלכם תבנו איזו דת חדשה.

שאלה: מה ההבדל בין המצוות למסך, המסך שהוא עוזר לנו, מונע מאיתנו לקבל לעצמנו, האם המצוות והמסך דורשים מאיתנו אותו הביטול, אותו הוויתור?

כן. מצוות ומסך דורשים מאיתנו ביטול וחיבור, כך אנחנו צריכים לקבל אותן.

תלמיד: מה ההבדל בין מצוות למסך?

עבודה עם המסך זה נקרא מצווה.

שאלה: להוריד את ההפרעות בינינו לבין הבורא, בפועל זה אומר להוריד את ההפרעות ביני לעשירייה, זה מספיק כתגובה לכל הרצונות וההפרעות שהוא מעורר בתוכנו?

בינתיים זה טוב, אבל אחר כך נצטרך לבדוק. אבל להתחיל מזה זה טוב.

שאלה: העיקר שאנחנו מבקשים חיסרון, שיתנו לנו כלים דהשפעה?

תלמיד: מה זה כלים דהשפעה אני מבין, אנחנו לא מקבלים תשלום, אנחנו לא מקבלים משכורת מכלים דקבלה, אז מה המשכורת? זאת אפשרות לבצע עבודה במה?

אפשרות לבצע פעולות השפעה זאת המשכורת שלנו.

תלמיד: אני קיבלתי, אני מבצע אבל אם אין לי איזו התעוררות אני לא יכול לבצע, אני צריך משהו לקבל, מה אני אקבל?

אתה מקבל יכולת להשפיע וזו המשכורת שלך.

שאלה: אני גדלתי במשפחה חילונית ומצוות בשבילי זה כלום. אנחנו לומדים שהמצווה הכי חשובה זה "ואהבת לרעך כמוך", על איזה מצוות רב"ש מדבר פה במאמר?

הוא לא מדבר כאן על שום דבר אחר. בעיקרון יש עוד הרבה מצוות, אבל העיקר זה "ואהבת לרעך".

שאלה: איך להיות קשורים לבורא ולהיות בהודיה כשהוא נותן מצב חשוך, אחוריים, הרגשה שהוא נסתר?

בכל זאת צריכים להצטמצם, ואפילו בצורות כאלה להיות מקושרים לבורא, להבין שכל המצבים האלה גם הם לטובתנו.

שאלה: אמרת שהכול תלוי בשורש הנשמה עד כמה נוכל להתקרב לבורא. אבל יש לנו שורש נשמה אחד ויש בנו זיכרון מלא מכניסת האור, אז במה תלויה ההתעוררות שלנו, ההתקדמות שלנו?

אתם צריכים לברר את כל זה בבקשה שלכם מהבורא, מה מפריע לכם, מה עוזר לכם, לא חשוב מה, אתם צריכים להפנות לבורא את הבקשות שלכם ולקבל עליהן תשובה.

שאלה: האם יש איזה כלל אצבע איך לתרגל את הוויתור על הדברים שהוא צריך לוותר עליהם פה?

דרך הקבוצה, דרך החברים. כשאני מתקשר איתם, אני מגיע לרצון המשותף שלנו ויחד עם כולם אין לי שום בעיה לקיים.

תלמיד: אבל בתשובה לתלמיד אמרת משפט חזק, שנשמע מאוד יסודי, שהוא צריך לוותר על כל דבר שעומד בדרך בינו לבורא. איך אדם מברר את זה?

ככל שהוא מבין. יש אולי עוד אלף תנאים שמפריעים לו להתקרב לבורא, אבל הוא לא מכיר אותם, אבל את מה שהוא מכיר הוא צריך להשתדל לסלק מהדרך.

שאלה: בהתחלה לאדם יש כאב וזה מאוד שורף. אחרי השלב הזה יש ריקנות שמתחלקת לשלבים. ואחרי שכל זה עובר יש חוסר אכפתיות, לא אוהבים אף אחד ולא שונאים אף אחד, מצב ניטרלי, וגם זה עובר בסוף והכאב הזה נעשה טוב.

תמשיכי. את על הדרך הנכונה.

שאלה: אם נולדתי כפוי טובה, כלומר הטבע שלי לא מרשה לי להודות לבורא, אני רואה בשכל שהוא נותן לי מתנות בלי סוף, אבל הלב שלי לא נפתח, הלב קר, אז איך אני יכול להגיע להודיה אמיתית?

לחשוב על זה, לחשוב איך להודות לבורא על זה שאני לא כמו כל מיני אנשים בעולם, אלא הוא משך אותי, בחר בי שאהיה יותר קרוב אליו, שאתחיל לחשוב עליו, שאדבר אליו, וכך אתקדם.

שאלה: לפי מה שאנחנו מיישמים בעשירייה, הצלחתי להתגבר על הכוחות האלה רק כשנולדת תפילה. מה קורה עם הכוחות שעליהם אנחנו לא מתגברים, שאנחנו לא יכולים להתעלות מעליהם? האם בפעם הבאה כוחות אלה יבואו ביתר עוצמה?

זה תלוי בהרבה תנאים, לא כדאי לנו לחשוב על זה, כדאי לנו להתאמץ במה שאנחנו עכשיו, ועל מה שבעוד רגע לא לעשות חשבון.

תלמיד: אני רוצה להגיד שחוץ משיעורי בוקר וסדנאות אני חושב שחבר צריך לחשוב כל היום על העשירייה, אחרי זה על כל החברים, בנוסף לעשות הפצה, וזה יעזור לאדם בכול.

אתה צודק במאה אחוז, אני איתך.

שאלה: שמעתי שהעבודה שנעשית מחוץ להיכל המלך איננה עבודה רוחנית. איך נדע שאנחנו בתוך ההיכל?

לא נדע את זה בינתיים כל עוד אנחנו לא נכנסים להיכל. להיות בהיכל זה להיות למעלה מצמצום א', זאת אומרת שאנחנו כבר לא עושים שום פעולה לעצמנו. אבל בכל זאת אנחנו מתקרבים לזה, בהדרגה לומדים ומתקרבים.

קריין: קטע מספר 14.

"ניתן לנו ללמוד את הדברים העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק בדרך סגולה, משום שהם יכולים להביא לאדם, רצון וחשק, להדבק בהבורא, מחמת קדושת הענינים, שמדברים משמות הקדושים. מה שאם כן בתורה הנגלית, הוא צריך להאמין שכל התורה כולה, הוא שמותיו של הקב"ה, נמצא שהענינים האלה הם יותר מסוגלים (כמבואר בספר מתן תורה).

וכשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי התקרבות להקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שענינו הוא, שיגרום לו הלימוד הזה, שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא עבודה בבחינת הכנה, שמכין את עצמו שיהיה מוכשר להכנס להיכל המלך, ולהדבק בו יתברך."

(הרב"ש. 875. "ג' קווים - ד'")

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להפנות לבורא את הבקשות שלנו ולקבל עליהן תשובה. מה הכוונה בתשובה, האם הכוונה היא לתיקונים על הרצון לקבל?

כן. הכוונה היא שתשובה היא תיקונים שאנחנו צריכים לקבל על הרצון לקבל שלנו שיעבוד בצורת השפעה.

שאלה: מה מביא הכי הרבה נחת רוח לבורא, האם הודיה או בקשה? ולמה תפילה צריכה להתחיל בהודיה?

התפילה צריכה להתחיל בהודיה מפני שזה מבטא את היחס שלנו לבורא, שאנחנו מתייחסים אליו טוב, באהבה, רוצים לפתוח אותו לשיחה אתנו, שלא יסתתר, ולכן מתחילים בהודיה. אחר כך מגיעים עם שאלה, ומכל השאלות שלנו, הטענות שלנו, אנחנו בוחרים במשהו חשוב מאוד ומבקשים ממנו שיעזור לנו לפתור את הבעיה הזאת, כי היא מאוד מפריעה בקשר בינינו אליו.

שאלה: איך אני יכולה לעזור שהנס, הסגולה - תקרה? כתוב עליה בכל המצוות והכתבים.

את צריכה להתקרב לחברות ולנסות להיכנס איתן לקשר מלא כמו הקשר שהיית רוצה להיכנס אליו עם הבורא, זה מה שאת צריכה לעשות. האמת - כולנו, אותו חיבור שאותו היינו רוצים להשיג עם הבורא, אנחנו צריכים להשתוקק להשיג עם החברים, לשאוף להשיג עם החברים, ואז אנחנו נשיג אותו הקשר עם הבורא.

שאלה: איך אני יכול להגביר את התשוקה, ההשתוקקות, הרצון להידבק בבורא, איזה כלים יש לי בשביל זה?

להגביר אנחנו יכולים על ידי התפילה שלנו. אנחנו מבקשים מהבורא שהוא יגביר לנו את הרצון אליו וייתן לנו יכולת להתקרב אליו ואז אנחנו מבקשים ממנו.

שאלה: איך אפשר לדעת ולהרגיש שהשפענו נחת רוח לבורא ושהבורא שמח?

אנחנו צריכים להרגיש את זה בתוך הרצון שלנו שאנחנו נמצאים בשמחה ובהרגשת הבורא ששמח מאיתנו.

שאלה: אותם התענוגים שמהם אני מרגישה סבל, על איזה מהם יש לי הזדמנות לוותר שניתנת על ידי הבורא?

ממש לא. אנחנו עוד נמשיך, אתם רק מתחילים עכשיו ללמוד את הרצונות שלכם ובהתאם לזה ייסורים ותענוג. עוד הכול יגיע.

שאלה: האם תחושת הסגולה זה רק מצד התחתון, ומצד העליון זה חוק, כלל?

כן.

שאלה: ניתן ללמוד את הדברים העליונים המכונה חכמת הקבלה הוא רק בדרך סגולה.

למה הכוונה בדיוק בסגולה?

סגולה שעל ידי זה אנחנו מגיעים למה שרוצים.

תלמידה: זה לא משהו מיסטי?

לא, אין כאן שום דבר מיסטי. אלה חוקים רוחניים, היינו חוקי הטבע שאנחנו לא יכולים לגלות אותם בחושים שלנו הגשמיים, אבל כן אנחנו ניראה אותם כסיבה ותוצאה לכל מה שאנחנו עושים.

שאלה: אם בתורה כל מילה זה שמותיו של הבורא, האם זה חשוב איזה תרגום אני קורא?

לא משנה, העיקר שתבין, בכל שפה.

תלמיד: ואם אני לא מבין?

אז אין טעם לקרוא.

תלמיד: האם זה לא עובד כמו הזוהר?

לא, וגם הזוהר לא פועל, לא משפיע. שום דבר לא משפיע עלינו אלא מתוך ההבנה שלנו. הבנה - כי זה מעורר אותנו לקשר עם הבורא.

תלמיד: האם צריך לעשות מאמצים גדולים כדי להבין?

לא צריך. אפילו אם מבינים טיפ טיפה, זה לא חשוב.

תלמיד: אבל חשוב לפחות טיפה?

טיפ טיפה זה כן חשוב. אי אפשר לקרוא סתם, לקחת עכשיו ולקרוא באיזו שפה שאותה אתה לא מכיר בכלל - לא.

שאלה: כשמתחילים להרגיש את הבורא יותר בזמן הייסורים מכל זמן אחר, האם זה אומר שמתקרבים אליו או שזה האגו שלי ככה גורם לי להרגיש?

אי אפשר להגיד בוודאות באיזה כיוון זה עובד. אבל בכל זאת את מתקרבת. אבל תנסי לא לסבול, מזה גם המהירות וגם הווקטורים לא משתפרים.

שאלה: יש את ה"תורה הנגלית שהם שמותיו של הקב"ה, שהענינים האלה הם יותר מסוגלים". מה ההבדל בין התורה הנגלית לבין הדברים העליונים, איך אני מזהה את ההפרש ביניהם?

דברים עליונים עדיין את לא יודעת. אבל תורה הנגלית את כן יכולה לקרוא ועל ידה לאט לאט להתקרב.

תלמידה: אז מה זה שמותיו של הקב"ה בתורה הנגלית?

גם זה עוד לא ידוע לנו. אנחנו עוד לא יכולים לפתוח את הדברים. עוד מעט. אני לא יכול להסביר על מה שלא מרגישים.

שאלה: אני רוצה ללמוד להתייחס בצורה נכונה - כאשר חברה שואלת שאלה עבור חברה אחרת מעשיריות אחרות, אני מתייחסת לזה בצורה מאוד כואבת.

כנראה את מאוד שמחה בזה וזה נכון כי זה בכל זאת הכלי המשותף שלנו, ומי ששואל את השאלה גם כן מתקן.

שאלה: איך ההודיה מולידה תפילה?

הודיה מולידה תפילה מפני שמגיע לך חיסרון על מה את יכולה להודות, ולכן זה מתבטא בתפילה.

תלמידה: אני מתכווננת להודיה ואז אני מבררת על מה אני יכולה להודות ועל מה עוד לא ועל הפער הזה אני מבקשת?

כן, אפילו כך. לא חשוב כל כך.

שאלה: מה הן השאלות העליונות שהאדם צריך להגיע למצב שהוא שואל אותם?

אנחנו עוד לא יודעים. עדיין לא מתעוררות לנו שאלות עליונות. עוד מעט יהיה, כן. לאט לאט אנחנו מתעוררים, מתעוררים. כמו שאת עולה מקומה ראשונה לקומה שניה, אז בינתיים אנחנו בין הקומות. עוד מעט זה יהיה, לא לדאוג.

שאלה: אני החלטתי לוותר על האוכל פעם אחת בעשרים וארבע. ועד 34 שעות אני הייתי צריך לקבל אחרי זה יותר פי עשר ממה שהייתי עושה מקודם, האם זה נורמאלי?

לא נורא, לא קרה שום דבר נורא.

תלמידה: אפשר להמשיך ככה?

להמשיך, תלוי מאיזו סיבה.

(סוף השיעור)