שיעור בוקר 07.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 479, מאמר "מצווה אחת"

קריין: כתבי בעל הסולם, עמוד 479, מאמר "מצווה אחת", טור ב', כותרת "עשיית נ"ר ליוצרו שלא מדעתו".

עשיית נ"ר ליוצרו שלא מדעתו

"לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו."

שאלה: כתוב, "והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו". מה הפירוש?

שהיא לא מוגבלת בזמן. זה לא שאדם חי הרבה שנים או שאולי עושה הרבה פעולות, אלא איך שאנחנו מודדים את הזמן, מה שנותנים לו מלמעלה והוא מבצע.

תלמיד: מה זה "מידת שליטתו על לבו"?

את זה אנחנו כבר יכולים איכשהו לפרש - עד כמה הוא מסוגל להתעלות למעלה מהאגו שלו.

שאלה: האם האדם יכול לשלוט על ליבו?

בכך שהוא פונה לבורא ומבקש.

תלמיד: האם ישירות?

יכול להיות.

שאלה: הוא כותב שאי אפשר להתחיל לשמה אלא חייב להתחיל בלא לשמה. האם זו עצה או שהוא מתאר עובדה?

זו מציאות שכולנו מתחילים מהדרגה התחתונה ביותר שמגיעה לאותה נשמה, לחלק מהנשמה, וכך מתחילים לעלות.

תלמיד: אבל אנחנו מצידנו צריכים לעבוד כאילו שאנחנו מכוונים ללשמה.

אתה לא יכול, אתה לא יודע עדיין מה זה לשמה, לא לשמה, איפה אתה נמצא. מתחילים ממה שמתחילים.

שאלה: "עשיית נ"ר שלא מדעתו", האם זה נקרא "לא לשמה"?

"עשיית נ"ר שלא מדעתו" ודאי שזה נקרא "לא לשמה".

תלמיד: כשאני נמצא בלא לשמה ועובד רק בשביל האגו שלי, במה אני עושה נחת רוח?

כי אתה בכל זאת משתדל. אנחנו לא מבינים עד כמה אנחנו עושים חשבונות אגואיסטים ומתקדמים בזה למטרת הבריאה.

תלמיד: מה פה כל כך חשוב מדעתו ושלא מדעתו? מה זה כל כך משנה?

מתחילה מדרגה אחרת לגמרי, הוא מתחיל מדעתו להתקרב לבורא, לעשות לו נחת רוח. זו כבר עבודה אחרת, בזה הוא מביע את עצמו.

תלמיד: כשאני אעשה נחת רוח מדעתי למען הבורא, האם אני אהיה במדרגה כמו הבורא, ליד הבורא, מתחת לבורא? כשאני קטן ואני עושה שלא מדעתי, אז אני מבין שאני קטן, כשאני עושה מדעתי נחת רוח למישהו, אז כבר יש שוויון בינינו, כבר יש בינינו איזה יחס שהוא יותר מזה שהוא גדול ואני קטן.

כן. אז מה השאלה?

תלמיד: מה זה אומר לעשות מדעתו? לאיזו מדרגה האדם מתעלה?

לזה שגם דעתו מסכימה עם זה.

תלמיד: ומה זה אומר על היחס בין האדם לבורא?

הם נמצאים באיזשהו קשר ישיר, "אני לדודי ודודי לי".

תלמיד: האם האדם יכול לנסות מדעתו לעשות נחת רוח לבורא גם כשהוא עדיין נמצא בלא לשמה? זה נשמע כמו מדרגה שטוב להיות בה.

ודאי שטוב להיות בה, טוב להיות בגמר התיקון, אז מה?

תלמיד: קראנו עכשיו שאני צריך לעשות נחת רוח לבורא מדעתי, אז אני עכשיו אומר שכל פעולה שאני אעשה עכשיו היא כדי לעשות נחת רוח לבורא. האם זה נקרא "מדעתו"?

אתה עושה את זה בכך שאתה רוכב על האגו שלך והופך אותו לכלי לעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם זה שינוי ביחס שלי או שיש עוד משהו?

אני לא יודע מה להגיד לך. תתאר לעצמך שאתה הופך את עצמך למשהו אחר, שכל מה שיש לך שהוא נעים, טעים, הופך להיות למגעיל. אבל אתה מקבל את זה בשמחה, בהערכה, בטעם הכי גבוה שיכול להיות, אך ורק מפני שבזה אתה עושה נחת רוח לבורא.

שאלה: מה עושה נחת רוח לבורא בזמן שהאדם בלא לשמה?

הבורא מקבל אותו כקטן וגם משתעשע עימו.

תלמיד: מצד האדם, האם הוא צריך להביא בחשבון שהוא עושה נחת רוח לבורא?

אם הוא רוצה לעשות נחת רוח לבורא, אפילו שלא רואה תוצאות מזה, אז הוא בכל זאת מאמין שזה כך.

תלמיד: איזה פעולות שלו עושות נחת רוח לבורא?

את זה אנחנו מבינים, פעולות לתיקון הבריאה - חיבור, התקרבות, קבלה על מנת להשפיע.

תלמיד: האם בפעולות שלו אדם צריך להגיד לעצמו, אם השתדלתי היום בחיבור, אז בזה גם עשיתי נחת רוח לבורא?

כן.

תלמיד: והוא לא משקר לעצמו, הוא באמת עשה נחת רוח לבורא, לבורא נהיה נחת רוח מזה.

אם אדם משתדל, אז כן.

שאלה: לגבי מה שטעים ונעים הופך להיות למגעיל.

זה תלוי בגילוי המטרה. ככל שאני קרוב למטרה, אז זה יותר טעים, וכשאני בהתרחקות, אז זה יותר מגעיל.

תלמיד: בטעם המגעיל, כשהאדם מרגיש גועל, ממה הוא נגעל?

הוא נגעל משני דברים, הוא טועם שזה מתוק, לעומת זאת הוא מבין בשכל שזה מגעיל.

תלמיד: למה?

כי זה לא טעם כמו בבורא.

שאלה: הוא כותב שאלו שעוסקים שלא לשמה ימותו ללא חכמה, אבל בכל זאת הוא כותב ששכרם גדול מאד. מהו השכר שלהם?

יש דברים שנקראים "לא מדעתו", שבכל זאת הם עברו את החיים האלה בעולם הזה וסבלו מכל מיני דברים. ממה הם סבלו? מזה שלא יכלו למלא את האגו שלהם. מי נתן להם את האגו ונתן להם רצון למלא את האגו? "אין עוד מלבדו", הבורא ודאי. זה שהם עבדו את הבורא וניסו לעשות את כל הפקודות של היצר הרע ובכל זאת סבלו ולא הצליחו, אז מגיע להם על כל המאמצים האלה ועל כל הדרך הזאת גם שכר.

תלמיד: מהו?

שבפעם הבא יהיה יותר טוב.

תלמיד: מה זה בפעם הבאה?

בגלגול הבא.

תלמיד: הגלגול הבא, האם זה אומר שהאדם לא ניצל את שלבי ההשתוקקות שהיו לו?

ואז יבואו רשימות חדשות וימשיכו את העבודה.

שאלה: תינוק שרק נולד ולא יודע שום דבר, עושה להורים שלו הרבה מאוד נחת רוח אפילו במין חיוך קטן שהוא עושה. אם אני מאלו שאפילו לא נמצאים בלא לשמה, עוד לא הגעתי לחכמת הקבלה, לא שמעתי בחיים על לשמה, לא לשמה, אני חי את החיים שלי, האם אני עושה נחת רוח לבורא שלא מדעתי?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, הבורא נהנה מהבריאה עוד לפני שהיא נכנסת לתהליך התיקון?

כן.

תלמיד: וכשהאדם נכנס לתהליך התיקון, מה קורה לנחת רוח לבורא? כי אנחנו רואים שכשילדים גדלים הנחת רוח של ההורים דווקא יורדת באיזשהו שלב, זה לא שיש נחת רוח שהולכת וגדלה ככל שהילד גדל, אלא דווקא התינוקות עושים הרבה שמחה להורים?

כי הם לא עושים שום דבר מעצמם.

תלמיד: אז מי עושה יותר נחת רוח לבורא, הבריאה לפני שבכלל תוקנה או עובדי ה' שמנסים להגיע ללשמה אבל עדיין נמצאים בלא לשמה?

אלו רמות אחרות של לשמה, לא לשמה, עשיית נחת רוח מדעתו ולא מדעתו, אלו דברים שונים.

תלמיד: זאת אומרת, הבורא מתייחס לכל אחד לפי איפה שהוא נמצא?

כן, ודאי. לפי מה שהוא נותן לאותו הנברא ולפי מה שהוא רואה כתוצאה. האם הנברא במה שיש לו משתדל להוסיף מעצמו. "מעצמו" זה נקרא נגד הרצון לקבל שלו, נגד האגו שלו. האם הוא משתדל להוסיף משהו או לא? רק זה נמדד.

שאלה: כשאתה מתחיל ללכת בדרך שלנו אתה מסתכל על העולם שבחוץ ורואה שם המון המון קלקולים, כי כולם עובדים לעצמם בעצם כל הזמן, אתה איכשהו מתחיל להבין מה זה נקרא לעבוד לעצמך.

איך שהבורא מפעיל אותם.

תלמיד: איך הבורא מקבל נחת רוח מהסבל של כל האנשים האלה שבחוץ? הרי רובם סובלים רוב הזמן, כשאתה בודק איתם פנימית זה מה שקורה איתם, אז איך הבורא מוציא מזה נחת רוח, או שהוא לא מודד את הסבל הזה בכלל?

שאל אותו.

תלמיד: אני שואל אותך, אין לי קשר אליו.

אני לא המזכיר שלו. אני לא רואה החשבון שלו, אל תשאל אותי. אלו דברים שכל אחד צריך לברר לבד.

אמת נבואי במודד גופני

"מכיון שכן הוא ודאי המוחלט, על כן שפע הנבואי, מוכרח להתקבל באותם צירופי אותיות, אשר מותאמים לגמרי לרוח המתחילים, כלומר, שיהיו תועלתם, גלוי לענינים העצמיים של הדור שלו, כי רק אז מובטח שדבר ה' יתקבל על הדור בדרך של, "שלא לשמה", שהבורא ית' לא הכין אותם באופן אחר כנ"ל. ועל כן, זהו הסימן של נביא אמת, אשר נבואתו מותאמת ביותר לתועלת ההצלחה הגופנית, של בני דורו. כמ"ש "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום". כי קרבת ההצלחה הגופנית יאשר את אמיתותם, כי סוף סוף, הוא פתח הכניסה בהחלט כנ"ל."

קשה מאוד להבין את השפה של בעל הסולם. לפעמים הוא מכניס כזה סגנון שאין לנו אפשרות אפילו להבין בפשטות את מה שקורה.

שאלה: בעל הסולם כותב שהדרך היא קודם בין אדם לחברו, ואז הוא מדבר על שלא לשמה ולשמה, ועכשיו הוא אומר שההצלחה הגופנית זה נקרא שלא לשמה. מה זו הצלחה גופנית בין אדם לחברו?

בהצלחה גופנית הוא מדבר על גופים שהם הרצונות, כמו בכלי.

תלמיד: אז מה זו הצלחה של הרצונות בין אדם לחברו, בעבודה שלנו בעצם?

שמתחברים יחד ועובדים יחד כאילו גוף אחד.

תלמיד: באיזה מישור זה פועל, במה שאנחנו עושים ביום יום, מתחברים?

כן, בכל המישורים.

שאלה: אם אנחנו אומרים שאנחנו מצליחים בזה, כלומר אנחנו מצליחים לחבר את הרצונות שלנו ברמה הכי פשוטה יומיומית גשמית, אפשר כבר להגיד שזו נקראת מדרגת שלא לשמה?

כן.

שאלה: כתוב "הסימן של נביא אמת, אשר נבואתו מותאמת ביותר לתועלת ההצלחה הגופנית, של בני דורו." מה פירוש?

שהוא יודע איך לנהל אותם, איך לקרב אותם, להסביר להם איך עליהם להתנהג ביניהם בצורה שחוקי הטבע העליון יתקבלו אפילו בדרגה שלהם.

תלמיד: מה זה בדרגה שלהם?

בדרגה שלהם יותר נמוכה, שגם שם הם ירגישו במשהו את התועלת מקיום הפעולות הרוחניות.

תלמיד: אז הוא בעצם כמו מתאם שמתרגם להם את האמת למשהו שהם יכולים לקלוט בתועלת גופנית?

כן, כך גם כל אחד מאיתנו כלפי האחר.

תלמיד: מה זאת אומרת?

שכל אחד מאיתנו עוזר לאחר להיות יותר גדול או יותר נמוך כלפי האחר וכך אנחנו מתחברים למערכת אחת.

שאלה: נביא אמת זה משהו שאני יכול לגזור ממנו להפצה? למדנו עכשיו שאני צריך להעביר דברים שיהיו טובים לרצון של החבר. האם אני יכול הסיק מזה לגבי ההפצה?

אם אתה יכול להוציא מזה משהו להפצה, אדרבה, בבקשה.

תלמיד: הרעיון הזה נכון גם להפצה, כלומר אני צריך לראות איפה אני יכול לדבר כלפי התועלת הגופנית שלהם?

יכול להיות שכך זה יהיה.

שאלה: למה בעל הסולם קורא "הצלחה גופנית"?

הצלחה גופנית זו הצלחה בדרגה הנמוכה ביותר באותו המצב שבו האדם נמצא.

תלמיד: זה דווקא יביא את האדם להיכנס לדרך של לעבוד לשמה?

בטח, כי זה רק מראה עד כמה הוא עובד לתוך החומר עם העומק של החוקים הרוחניים.

תלמיד: והוא מדבר על מי שכבר מתחיל להתעורר לעבוד?

לא מתחיל, מי שנמצא בעבודה.

שאלה: מה זה נביא שקר?

נביא שקר זה מי שמבלבל אותנו לגבי העתיד ומראה לנו את דרך השקר.

תלמיד: ההגדרה פה של תועלת הגוף מאוד מבלבלת לנביא אמת, אם אני בא ומספר לאחרים שחכמת הקבלה תביא להם זוגיות, פרנסה, מזל, שפע, כל מיני דברים טובים לחיים.

אם אתה עושה כך אז אתה נביא שקר.

תלמיד: למה? אבל מדברים על תועלת גופנית.

אבל זה לא יכול להיות לאדם אלא בתנאי שהוא הולך בדרך התיקון הרוחנית שלו.

תלמיד: תוכל להבהיר? כי זה מאוד מבלבל, לא הבנתי מה אמרת עכשיו.

למה מיועדת חכמת הקבלה?

תלמיד: היא מיועדת לגילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה.

אז למה אתה אומר להם שהם יתחתנו, ירוויחו, ייהנו מהחיים?

תלמיד: כי הוא אומר שנביא אמת צריך להביא תועלת להצלחה גופנית של בני דורו.

כן, ומה זו הצלחה גופנית? אני לא חושב שזה להתחתן, להרוויח ולבלות באיזה מקום יפה.

תלמיד: אז מה כן?

שהוא משיג את פעולות הבורא גם בדרגות הנמוכות ביותר של הרצון לקבל.

תלמיד: כלומר, מה הוא היה צריך לעשות לפני כן כדי שזה יקרה?

כנראה תיקונים. הוא צריך למצוא חברה, להתקשר אליה, להיות פעיל בה, לחבר בין כל החברים ככול האפשר, ובצורה כזאת להתקדם למצב שהקשר ביניהם יהיה כזה שהבורא בהדרגה יוכל להתגלות בו.

תלמיד: למה זה נקרא הצלחה גופנית?

כי בינתיים הם עובדים ביניהם בקשר גופני, בחיבור הגופים כביכול.

תלמיד: אני לא מבין, כי זו לא הצלחה גופנית, זו הצלחה רוחנית?

זה נקרא הצלחה גופנית, כי אם אנחנו מבצעים בגוף פעולות כאלו זה נקרא שאנחנו משתדלים להגיע להצלחה גופנית, לחיבור בגופים.

תלמיד: אז לסיכום, הצלחה גופנית זה בעצם גילוי הבורא.

נגיד שזה גילוי הבורא דרך ההתקרבות בגופים.

תלמיד: מה היא התקרבות בגופים?

שאנחנו נעשים כאיש אחד בלב אחד בחיבור בינינו בקבוצות.

שאלה: כשרוצים לפתוח את השיטה לקהל הרחב, מתי לשלב הסבר על הבורא?

אני חושב שאם בונים תוכנית, אז מהתוכנית נעשה לנו ברור מתי נוכל להתחיל להסביר על ההתקשרות לבורא, על הפנייה אליו ועל פעולותיו כלפי הקבוצה.

תלמיד: זה במסגרת תוכנית ארוכת טווח בה בונים את האדם ומבינים בהדרגה.

ודאי. זה מה שאתה שואל, לא?

תלמיד: לא, אני דווקא שואל במקרה ההפוך, אם אתה רוצה במפגש אחד לתת רושם ראשוני לקהל הרחב שאינו לומד קבלה, שמגיע למפגש של שעה וחצי ומחר לא תראה אותו, האם אתה הולך איתו על כל הקופה, מסביר לו מההתחלה מה המטרה, שהמטרה היא בסופו של דבר לגלות את הבורא, להשיג אותו, או שמספיק לו חיבור, חיבור שייתן לו ביטחון וכולי?

לא, יכול להיות שהם לא ישמעו על חיבור וביטחון אלא דווקא על דברים כלליים. אני צריך לספר להם על החוק הכללי בטבע, שאנחנו נמצאים בתוך איזו בועה והבועה הזאת מנוהלת על ידי כמה כוחות, ואנחנו שנמצאים בתוך הבועה, דומם, צומח, חי, מדבר, שייכים למדבר, ויש לנו יכולת לשנות את מצבנו, את גורלנו. על זה מדברת חכמת הקבלה, לכן היא כל כך חשובה ולכן היא מגולה עכשיו יותר ויותר, כי במשך אלפי שנים הגענו למצב שאנחנו כן יכולים לעכל זאת.

תלמיד: איך לשנות את מצבנו, גורלנו בתוך הבועה הזאת?

זה בהתאם להתקשרות שלנו לחוקי הבועה. הבועה הזאת היא כלל של כל הטבע, בטבע ישנם חוקים מוחלטים שיש להם התחלה וסוף, ואנחנו צריכים להשתדל להגיע להתקשרות לחוקים האלה על ידי זירוז הפעלתם עלינו, כי בזה תלוי כמה נקבל בצורה נעימה את השינוי שלנו על ידם.

תלמיד: מה החוק הכי חשוב בחוקי הבועה הזאת?

החוק הכי חשוב הוא חוק היחידיות, שהכול פועל רק לפי רצון אחד, כלל אחד, סיבה אחת, מטרה אחת.

תלמיד: מה הסיבה האחת, מה הדבר האחד שפועל? ולאן הוא פועל, לאן הוא נוטה?

בוא נגיד שהוא נוטה לחיבור כול הבריות, כול המשתתפים, כול הנמצאים בתוך הבועה הזאת, להביא אותם למצב של הרגשה הדדית, שהם יבינו שהחיבור ההדדי הטוב ביניהם, באופן שכל אחד עוזר לאחר, מביא אותם למצב שבו ממש כל אחד ואחד דואג לזולת ועל ידי כך הם מגלים את הכוח האחד הפועל בתוך הבועה הזאת, ודבוקים בו. אנחנו בונים אותו, עושים אותו מתוך הפירוד שמלכתחילה נמצא בנו.

תלמיד: מי זה הבורא בתוך הבועה הזאת?

מה שאנחנו מרכיבים בינינו. "אתם עשיתם אותי".

תלמיד: כשאנחנו מרכיבים, עושים אותו, מה אנחנו מגלים, מרגישים?

אנחנו מרגישים כוח אחד, תוכנית אחת, סיבה אחת, מטרה אחת, הכול נמצא במושג אחד. אחד יחיד ומיוחד.

תלמיד: ואיך זה פותר לנו את הבעיות בחיים?

זה פותר את הכול. כי אנחנו מתחילים להבין במה אנחנו שבורים, רחוקים, לא מבינים זה את זה, מה הסיבה לכל הצרות שלנו.

תלמיד: ולמה מלכתחילה יש לנו את כל הצרות האלה?

כדי לגלות את הייחוד.

תלמיד: מה במהות באמת חסר לכל אדם בעולם?

לכל אדם בעולם חסר קשר עם הכוח העליון.

תלמיד: גם אדם המרגיש חוסר ביטחון, חוסר ודאות, צורך במשמעות החיים?

כל אלה הם רק סוגי חיסרון של הכוח העליון.

תלמיד: ואדם שיש לו סקרנות לגלות, לשמוע, זה גם ביטוי של החוסר?

כן.

שאלה: אנחנו לומדים על הנושא של עשיית נחת רוח, ואתה תמיד מלמד אותנו לחשוב במדרגה השנייה והשאלה שלי נובעת מזה, האם עצם זה שאני והעשירייה יצאנו מגן עדן זה מפני שלא עשינו נחת רוח לבורא?

כנראה. אני לא יודע, אני לא שמעתי על זה.

תלמיד: הכוונה היא שלמעשה בדרך הזאת הבורא מביא אותנו למצב של להחכים אותנו, לחנך אותנו, למצב שלא היינו בו. זה מתוך הרשימו שלנו, אולי זה עדיין נסתר, אבל האם לא זו הדרך, לא זו המגמה של המערכת, להביא אותנו לייחודיות?

כן.

שאלה: מה מוסיפים להתגלות הבורא החשבונות האגואיסטיים והביטוי העצמי שלהם, גם הוקרת התודה וגם קבלת הגדלות, הטעם של הבורא? מה כל מה שבעל הסולם כותב כאן, מוסיף להתגלות הבורא?

החיפושים שלנו, הרגשות הרעים, חוסר החיבור, כל מיני צרות, מביאים לנו עוצמה בחיבור שלנו, לעומת מה שהיה לנו מתחילת הבריאה, פי תר"ך פעמים. ואז אנחנו מתחילים לגלות באמת את יחס הבורא אלינו בצורה שלמה. לכן בלי השבירה, בלי לגלות את היצר הרע שמפריד בינינו וכולי, בלי זה לא היינו יכולים להגיע לגילוי הטוב.

שאלה: בהמשך להסבר שנתת לחבר, אני חושב שכל בר דעת ירצה מגע עם הכוח העליון שיפתור לו את כל הבעיות. למה לפי דעתך והניסיון של 40 שנה שיש לך בהפצה, אם אני עכשיו מעמיד אלף איש או מיליון איש ומספר להם בשתי דקות את הסיפור שסיפרת, רק בודדים ירצו לבוא? מה הבעיה, למה זה כך? עוד לפני שהם יודעים שצריכים להתחבר, את זה אנחנו מספרים רק בשיעור מספר 17, אלא נניח שהם שמעו סיפור נחמד, שמגע עם הכוח העליון יפתור להם את כל הבעיות, מה מפריע להם להגיע אלינו?

זה לא ברור לפניהם, לא נפרס לפניהם כמו כל החיים האלו. הכול נסגר, סתום, נסתר.

תלמיד: אדם מאמין בהרבה דברים, אנשים מוכנים להקריב את החיים עבור איזה בורא שהם אפילו לא יודעים מה זה.

זה לא נמצא, נרשם בתוך הרצונות שלנו. אין לי רשימו ברצון שלי, להרגיש את הבורא ולהנות ממנו. אני יכול להרגיש שאני יכול להנות מגלידה באיזו צורה ואיך אני משיג אותה ואיך אני נהנה, אבל רצון להרגיש את הבורא אין לי.

תלמיד: אבל אדם מצייר את הבורא לא כתכונת השפעה ואהבה, שהוא צריך להקריב את החיים שלו, הוא מצייר אותו כשמשהו שרואים. אנשים מוכנים להילחם עבור הבורא, להקריב את החיים שלהם.

זה עבור הגאווה שלהם, זה לא עבור הבורא.

תלמיד: האם הבעיה היא בהסבר שלנו? האם אנחנו לא בסדר, לא יודעים להסביר, או כמו שאמרת, זה לא נרשם בהם, אין להם רשימות ואין מה להתאמץ כי גם כך הם לא יבינו, אלא מתי שהבורא ירצה הם יבינו.

עדיין צריכים זמן כדי לברר את הרשימות, לתת להם יכולת לעלות, ואז נרגיש שהם דוחפים אותנו למצבים חדשים וכך נתקדם.

תלמיד: אז אנחנו בסדר? אנחנו עושים מצידנו הכול או שעדיין צריך להשתדל?

אנחנו חייבים להשתדל עוד יותר ועוד יותר, כל רגע ורגע, כמו שכותב בעל הסולם, אבל זה לא אומר שאנחנו נכשלים. אנחנו צריכים להתקדם לפי מה שאנחנו לומדים מכתבי בעל הסולם ורב"ש ולפרסם את זה לכל האנושות.

תלמיד: אז להשתדל, והתוצאה לא עלינו, זה העיקרון.

התוצאה לא עלינו זה לא אומר שאנחנו לא משתדלים לעשות את זה בצורה הכי טובה.

שאלה: למה בעל הסולם מתכוון כשהוא כותב "שדבר ה' יתקבל על הדור בדרך שלא לשמה"?

"שלא לשמה" אנחנו כן יכולים לתפוס, אבל מה זה "לשמה" אנחנו לא יכולים לתפוס, כי אין לנו רשימות מזה.  

תלמיד: אבל את מי הוא מגדיר כ"דור"?

"דור" זה שעל ידי האור העליון מתגלה קשר בין בני אדם ושכבת הקשר הזו מתחילה לפעול בזמנם, זה נקרא "דור".

תלמיד: ונגיד בימינו, כולם מסוגלים לתפוס את ה"לא לשמה?"

בטח שלא. והיום שיש מיליארדי אנשים בעולם, בצורה יחסית הרבה פחות מסוגלים לתפוס לעומת מה שהיה נגיד לפני אלף שנה.

תלמיד: אני שואל עוד פעם את השאלה שאיתה התחלתי, לְמה בעל הסולם מתכוון שיש יכולת לגלות שכל הדור יתפוס מה נקרא לא לשמה?

להבין איפה אנחנו נמצאים בלא לשמה, לעומת הסבר כלשהו מה זה לשמה, את זה אנחנו יכולים איכשהו להעביר לדור הנוכחי. אבל למשוך אותם מלא לשמה ללשמה, אנחנו עוד לא מסוגלים. 

תלמיד: אבל היכולת הזאת לשמוע על הלא לשמה, להימשך ללשמה, במי היא תלויה? היא תלויה במוסר, היא תלויה באלו שמקבלים?

היא תלויה בזמן. ללא ספק בדורנו יש הרבה אנשים שראויים להגיע ללשמה אבל עם זאת, יש הרבה תנאים שלא נותנים להם.

תלמיד: ומה אותם אנשים שראויים להגיע ללשמה יכולים לעשות כדי לענות על התנאים או שזה בכלל לא בידיים שלהם?

לעשות מה שאפשר. מי יודע אם בסופו של דבר אדם ישיג או לא. לפחות כל אלו שבאים לחכמת הקבלה צריכים לקוות שיש לפניהם את האופציה הזאת. 

תלמיד: זה פשוט מחזיר למה שקראנו קודם, שבסוף הם ימותו בלי חכמה. 

כן.

תלמיד: אבל הם גם זוכים.

כן, כי הם השקיעו. ההשקעה לא נעלמת.

תלמיד: אבל איך לא להגיע למצב כזה?

להשקיע. כמו שיש לך המון אנשים שמתעסקים בספורט, אז האם אדם יגיע להיות אלוף עולם? אולי כן. ואם כן, אז לרגע אחד, אחריו כבר יהיה מישהו אחר, וכך יותר ויותר. אין בזה שום הבטחה. 

תלמיד: אז יוצא שאתה נותן יגיעה ובסוף זה לא בידיים שלך בשום צורה, אם זה יקרה או לא.

אבל כך זה כתוב מלכתחילה, שאנחנו לא דורשים שום דבר חוץ מיכולת להשפיע. להשפיע זה שאתה לא חושב על עצמך ועל התוצאות מהיגיעה שלך. ככל שמתקדמים יותר, כך מרגישים יותר את הנקיות שבדבר. 

שאלה: הסברת קודם על חוקי הבועה הזאת שאנחנו נמצאים בה וההסבר לקהל הרחב. איך להביא אותם להבין שכלפי החוקים שמנהלים את הבועה, אני לא יכול לפעול לפי איך שבא לי, אלא אני מחויב לפעול לפיהם?

חוקי הבועה זה איחוד. איחוד זה החוק העיקרי. וככל שאני משתדל להגיע לכוח אחד יחיד ומיוחד, כך אני מתקרב לאמת, לנקודה המרכזית.

תלמיד: יכול להיות שאני שומע את זה ומבין את זה בתור מישהו שעכשיו שומע בפעם הראשונה כזאת הרצאה.

כן.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לספר על החוקים האלה, על הנטייה לאיחוד, שאני ארגיש שאם אני לא עושה את זה, אז אני כבר פוגע בעצמי?

אסור לך לסגור את מה שאתה יכול לפתוח, אתה בזה לא נמצא כמלאך של הבורא. אתה חייב לספר לעולם כמה שיותר כדי שהם יוכלו לקבל נכון, להרגיש, להבין ולהמשיך. 

תלמיד: מה זה "לקבל נכון"? כלפי מה?

זו הצורה שאתה מספר להם על האלוהות, על הבריאה.

תלמיד: יש את המרכיב של להסביר איך זה עובד, ואני שואל כמה זה מחויב לבצע את זה.

כל אחד מחויב ככל שהוא מרגיש ומבין שזו חובתו.

שאלה: אתה אומר שחייבים לספר לעולם כמה שיותר, שהם יוכלו לקבל נכון, להבין, להמשיך, וזו חובתנו, "לא עליך המלאכה לגמור". אבל מה הקהל מסוגל לשמוע? אתה רואה שהקהל אטום, וזה שאני אדבר, אדבר, אספר יפה ואנסח מחדש את עצמי, זה בסדר, אבל מה עם הקהל שלא מסוגל לשמוע?

לאט לאט אתה צריך לספר לקהל כאלה דברים שהוא יבלע אותם, יתחכם על ידיהם וישמע יותר ויותר. זה נקרא חינוך. 

תלמיד: מה החברה הישראלית מסוגלת לשמוע בימינו, לא צריכה אלא מסוגלת?

אנחנו צריכים לספר למה אנחנו כל כך מנוגדים, גרועים, מחולקים, שבורים, ושכל זה כדי שכל אחד יתגבר למעלה מעצמו כדי שנהיה מחוברים. בחיבור אנחנו צריכים לקבור את כל מה שמרחיק בינינו, ולהעלות למעלה מהראש שלנו את מה שמחבר בינינו. 

תלמיד:  איך? זה נשמע נאיבי להתחבר במצב של ישראל היום.

נאיבי, בסדר, אז נעשה חשבון יום יום כמה הנאיביות הזאת הורגת מהעם, דורשת מהעם יותר ויותר מקרי מוות.

תלמיד: אני מבין מה זה חיבור בעת צרה. אני מבין מה זה כשתבוא איזו מכה, מלחמה, איום מבחוץ, את החיבור הזה אני מאוד מבין, אני יכול להרגיש ולחוש אותו אפילו קדימה. אבל איך להביא חיבור כמטרה, כערך, כמצפן שמושך אותנו קדימה לא מתוך כאב, לא מתוך משהו שלילי שרודף אחרינו?

פשוט להסביר עוד ועוד, בעל הסולם כותב על זה, שאיחוד הוא בעצם המטרה ואנחנו צריכים להגיע אליו.

תלמיד: גם אם נגיד "אחים אנחנו" ואת כל המילים היפות האלה, זה נשמע ציני באוזניים היום.

נכון. בזה אתה סתם זורק מילים.

תלמיד: איך להסביר את זה בצורה נכונה, מהצד החיובי? איך למשוך את האדם לערך הזה של אחדות ולא מתוך מכה שמגיעה?

רק על ידי הסבר, והסבר הגיוני שמתחיל מהטבע כמו בכיתה א', וכך יותר ויותר. שהטבע דורש מאיתנו להיות באחדות, כמו שבעל הסולם כותב, שאין לנו שום אפשרות שננצח פעם זה את זה ויהיה שקט וטוב לכולם. 

תלמיד: זה הטבע דורש מאיתנו באופן כללי, תיאורטי.

אנחנו חייבים להחליף את המלחמה בינינו למלחמה של כל אחד כנגדו.

תלמיד: מה זו המלחמה הזאת כנגדי?

שאדם נלחם עם האגו שלו, עם היצר הרע שלו. אנחנו מתקרבים לזה וחייבים להסביר את זה לכולם, ולהפסיק לראות אויבים מחוץ לנו אלא רק בתוכנו.

תלמיד: יש פה את הקושי הזה שאני צריך לוותר. יש פה ויתור מאוד גדול על הרבה מאוד תנאים.

זה לא חשוב, אבל את זה הטבע דורש מאיתנו.

תלמיד: אבל אני חי במדינה, יש בה תנאים ויש בה חוקים, ואני צריך לעשות הרבה ויתורים מצידי.

החוקים והתנאים שקבעת במדינה, את הכול אתה קבעת. אבל למעלה מזה יש את הטבע, שהוא טבע האדם, טבע העם, טבע העולם, ואתה לא קובע בהם שום דבר. לכן תלמד איך אתה יכול לסדר את העולם שיהיה עולם טוב ולא שתהיה כל הזמן באשליות. 

תלמיד: ואם אני לא אקיים את החוקים של הטבע?

אז הטבע יקיים את עצמו ואותך.

תלמיד: באיזה שלב הטבע יעזור וייתן לי הכרה להבין שיש חוקים בטבע שאני צריך לקיים?

הוא כבר נותן לך להבין את זה לאט לאט.

תלמיד: איך?

על ידי התפרצויות למיניהן. בדומם, בצומח, בחי ובבני אדם, בכל הדרגות האלה, בארבע הדרגות האלה, יש התפרצויות של הטבע שלהן שלא נותנות לך לחיות, להתקיים. 

(סוף השיעור)