שיעור צהריים 27.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

המאור המחזיר למוטב - קטעים נבחרים מן המקורות

זה האמצעי היחיד שעוזר לנו, מרומם אותנו, מעביר אותנו בסולם המדרגות עד גמר התיקון, אותו המאור המחזיר למוטב הוא האור העליון והוא נקרא "המאור המחזיר למוטב" מפני שאנחנו מעוררים אותו. חייב להיות כאן הקדם היגיעה שלנו, המאמצים שלנו, הכוונות שלנו לעלות לקראתו, ואז בהתאם למאמץ שאנחנו עושים כדי לזכות לתיקון, אנחנו נקבל ממנו עזרה. המאמץ שלנו צריך להיות כמה שיותר מבורר, למה אנחנו מתכוונים, למה אנחנו משתוקקים, למה אנחנו רוצים להתקרב, והעיקר הוא למצב שהוא למעלה מאיתנו, למעלה מהאגו שלנו, לחיבור בינינו, לחיבוק כזה שלא יהיה מקום בינינו למחשבות ולרצונות שלנו, אלא רק לבורא, עד שהוא ימלא את כל החללים שבינינו. זה מה שאנחנו רוצים.

החללים האלה מתמלאים ככל שאנחנו משתוקקים להיות דבוקים זה לזה, אז הבורא יהיה מורגש בינינו. הוא לא צריך מקום, אלא דווקא מזה שאנחנו מתחברים עד שלא יהיה בינינו מקום, אז נגלה שדווקא בינינו נמצא הבורא. לשם כך אנחנו צריכים להשתדל להתקרבות ולהשתוקק לאותו כוח העליון שמטפל בנו, והוא נקרא "תורה". הוא מראה לנו עד כמה אנחנו עוד לא קרובים זה לזה, עד כמה אנחנו עדיין נמצאים בכל מיני חשבונות ומחשבות בהכרה או בתת ההכרה, כל אחד לעצמו. ואז נוכל להגיע למצב שאין לנו אלא רק תקווה אחת, שמתוך הקשר בינינו נראה לבורא שאנחנו מצפים ממנו שהוא יקשור בינינו, יתגלה בינינו, וכך נגיע למצב שרק הבורא יהיה מורגש בינינו.

קריין: קטע מספר 4 של הרב"ש.

"התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כח ללכת נגד הטבע. כי ענין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא ע"י התורה. כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

שאלה: הרב"ש כותב כאן על דבקות עם ה', וגם אתה הכנסת אותנו לכך בצורה כזאת רגשית עד שאנחנו מגיעים לחיבוק הגדול ולא מרגישים את המחשבות של עצמנו ולא את הרצונות, אלא רק את הבורא שמתגלה שם. איך מגיעים לחיבוק הזה, מה זה אומר?

זו כל העבודה שלנו. לכן הבורא ברא את הרצון לקבל שהיה כולו ב"על מנת להשפיע", כך נקרא המצב של אדם הראשון שהיה עירום בגן העדן, גן עדן נקרא דרגת "בינה", "אדם" הוא הרצון לקבל שהיה כולו בדרגת בינה, הוא היה שם בעל מנת להשפיע, אמנם שלא הייתה לו שום התנגדות לזה. אחרי שהרצון לקבל נברא בצורה כזאת, הוא מקבל ירידה, זאת אומרת תוספת של רצון, והתוספת הזאת פועלת בצורה כזאת שהוא מרגיש שהוא נכלל מהרבה מאוד רצונות זרים זה לזה, שונים, מנוגדים, והם נקראים אצלנו "רצונות אגואיסטים".

במידה והוא מגלה את עצמו שהוא כבר לא אדם, אלא הרבה מאוד רצונות נפרדים, מרוחקים זה מזה, בכך הוא מרגיש את עצמו שהוא יוצא מהמצב שנקרא "גן עדן", "בינה", והוא יורד משם, זה נקרא "גורש מגן עדן". אז יוצאים ממנו הרבה מאוד חלקים שמגלים את עצמם בכל מיני צורות נפרדות זו מזו, והחלקים האלה נקראים "בני אדם", "בנים", תוצאות מאותו האדם, מאותו הרצון האחד שהבורא ברא.

מאז יש לנו תהליך שבו אנחנו צריכים לגלות את הרצון הזה ששולט בנו, להתרחק ממקור המוצא שלנו, ואז אנחנו מגלים את עצמנו בכל מיני צורות ושאנחנו נמצאים במציאות כזאת שנקראת "העולם הזה". ועד שאנחנו מתפתחים בדרגת חי ולדרגת המדבר, שבו אנחנו מתחילים להרגיש את האגו שלנו, וכנגד זה את ההכרחיות להתעלות ממנו, לצאת ממנו, כל זה נעשה על ידי פעולת המאור המחזיר למוטב, אותו האור הקטן שמאיר לנו מדרגת גן עדן, מדרגת בינה.

כך אנחנו צריכים להשתוקק לאותו מקום, לחזור לאותו מצב כמו שהיינו בו לפני השבירה, לפני הנפילה שלנו. זה בעצם מה שצריכים לעשות, ועל ידי חיבור בינינו ומשיכת המאור המחזיר למוטב דרך הלימוד, אנחנו מעוררים את המאור והוא פועל עלינו.

שאלה: הפעולה הזאת של חיבור אותה תיארת כחיבוק בין חברים, מה היא הפעולה הזאת שיכולה למלא את המקום הריק?

כשאנחנו לא רוצים לתת מקום לאף רצונות ומחשבות שלנו חוץ מהחיבור, שום צורה לא תהיה לנו, רק חיבור, חיבור כזה שכשמתחברים בצורה פנימית בינינו אנחנו לא מרגישים שיש "אני", "אתה" ועוד אנשים אחרים. אנחנו ממש מרגישים שאין מחשבות ורצונות חוץ מהחיבור, עד שכל המחשבות והרצונות האלה לחיבור מתאספים בצורה כזאת שאנחנו הופכים להיות לאחד. במידה הזאת אנחנו גם מרגישים את הכוח העליון, את האור שהוא "אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות" שאותו אנחנו מקיימים בינינו.

שאלה: בדברי הפתיחה אמרת שיש בינינו חללים ריקים. מה הם אותם חללים ריקים בינינו?

זה האגו שלנו שעדיין לא נותן לנו להתחבר בצורה פנימית, רגשית, כך שאנחנו לא נותנים מקום לשום רצונות חוץ מחיבור. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, להחזיר את עצמנו בצורה רגשית לאדם אחד, לגוף אחד, לרצון אחד.

שאלה: אבל נראה שדווקא יש תהליך הפוך, נראה שככל שאנחנו מתקדמים החללים האלה גדלים.

זה תמיד כך. כמו כשאנחנו עוסקים במשהו טכני, בכך אנחנו מגדילים גם את המרחק בינינו, את מידת הדיוק בינינו. אם קודם המרחק ביני לבינך היה קילומטרים, עכשיו כשהתקרבנו אני כבר מתחיל לראות בינינו מטרים, אחר כך דצימטרים, סנטימטרים, מילימטרים וכן הלאה. נראה לנו שהמרחק גדל, אבל בעצם הוא גדל רק לפי הדיוק שלנו, ולמעשה אנחנו נמצאים בהתקרבות די טובה זה אל זה.

שאלה: אם כך אפשר להגיד שככל שאנחנו מתרחקים, הרצונות האגואיסטים האלה קטנים, ומה שמחליף אותם הוא בעצם המאור שנמצא בינינו?

אנחנו צריכים להתחיל להרגיש במרחקים בינינו שכבר מאיר שם איזה מאור, הוא גם נמצא שם אבל אנחנו עדיין לא נמצאים ברגישות ובהשתוקקות כזאת אליו שאנחנו שיכולים לאתר אותו, אבל הוא כבר נמצא בינינו.

שאלה: והוא מה שמקשר אותנו, מדביק אותנו לחללים?

הוא מה שמקשר אותנו, מדביק אותנו זה אל זה עד שאנחנו הופכים להיות מקושרים במידה כזאת שאנחנו כבר יכולים לזהות אותו ולהתחיל לעבוד בינינו בעל מנת להשפיע, ומאיתנו לבורא.

שאלה: אם יש תדירות למאור המחזיר למוטב, איך אנחנו מכיילים את עצמנו למאור הזה? ברור שזה בחיבור, אבל איך עושים את זה ברגשות שלנו? איך אנחנו מכוונים את מונה התדירות שלנו לאותה תדירות של המאור המחזיר למוטב שימלא את המרחק בינינו?

זה מתוך הרגישות שלנו למה שקורה. כל פעם אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מרוחקים בצורה הולכת ומתגברת, ובהתאם לזה עלינו לראות שהמאמצים שלנו יותר גדולים כדי לסגור את המרחק הרגשי בינינו. הבורא הוא כוח השפעה הדדי שאנחנו רוצים לגלות, ואנחנו מצפים שימלא את המרחקים האלה בינינו. זה מתוך "אהבת הבריות לאהבת ה'".

תלמיד: אם כך, אנחנו מגיבים לבורא כל הזמן, אנחנו תופסים דברים דרך העשירייה בחיצוניות ותמיד מגיבים לו. האם זו הפעולה שלנו?

כן. ודאי שאנחנו נמצאים בתוך האור העליון שעושה עלינו את כל הפעולות, רק אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו מזדהים עם אותן פעולות, מצפים לאותן פעולות, מעוררים אותו יותר. וזה לאו דווקא אדם אחד, אלא הקבוצה, העשירייה שביחד משתדלת שהחברים יהיו קשורים זה לזה ככל האפשר יותר, ומתוך הקשר ביניהם עליהם לפנות לבורא, למשוך אותו, לדרוש אותו.

תלמיד: יש לי הרגשה שבפעולה הזאת של העשירייה יש משהו רוחני, שצריך שנקבל את זה מלמעלה, שאנחנו רק יכולים להשתוקק לזה, האם זה נכון?

זה נכון, אבל ההשתוקקות צריכה להיות מסודרת לפי הכמות והאיכות. לפי הכמות מספיקים אפילו שניים, "מיעוט הרבים שניים", אבל לפי האיכות אנחנו צריכים לתת לזה את כל תשומת הלב, זאת אומרת גם את המוח וגם את הלב, שנהיה מחוברים כך שהקשר בינינו יהיה מותאם לבורא.

שאלה: מה שמלמדת אותנו חכמת הקבלה זה להתחבר, להגיע לערבות הדדית, לאהבה, אבל אני לא מסוגל לשום דבר מכל אלה, אני רוצה אבל לא מסוגל. זו הרגשה נוראית של בושה בפני החברים, מה לעשות מכאן?

זה מצוין, זה טוב מאוד שכך אתה מרגיש ומתוך זה תמשיך. נכון שאתה פחוּת מכולם, שאתה לא ראוי, אבל הבורא בחר בך כדי שבכל זאת תשתתף בכלי הכללי, אז תנסה להתבטל כלפי החברים ויחד איתם תגיע לרוחניות. ההרגשה שאתה אומר, בעצם מתעוררת בכל אחד ואחד מאיתנו ואין מה לעשות, זה דווקא טוב. אנחנו צריכים להודות על כך שהבורא נותן לנו טיפול בצורה כזאת, שכל אחד מגלה את המצב האמיתי שלו, שהוא הכי גרוע, וכך נתקרב לאמת.

שאלה: איך אפשר לקנות מציאות חדשה?

בכלים נכונים חדשים. לפי מידת ההשפעה שתהיה ביניכם, לפי אותה מידת השפעה אתם תשיגו את הבורא, לפי השתוות הצורה בין הכלי לאור. צריכים לעשות מאמצים בחיבור ולהתפלל לבורא שיעזור לנו לבנות את החיבור.

שאלה: בזכות העצה שלך המצב בעשירייה שלנו ממש טוב, והייתי רוצה לקבל ממך עצה פרקטית איך למשוך את המאור כאן ועכשיו?

רק בזה שאתה מתחבק עם כל החברים בצורה וירטואלית, ממש מתחבק כך שלא יהיו מרחקים בין הלבבות אלא יהיה לב אחד. ואת אותו לב אחד אתם מגישים לבורא שימלא אותו בכוח השפעה הדדית ביניכם. וכשהבורא ימלא את הלב הכללי שלכם, הוא ייתן לכל אחד רצון להשפיע ללבבות של החברים, וכך יהיה לב אחד שרוצה להשפיע, ומתוך ההשפעה הזאת תפנו לבורא ותתחילו להרגיש עד כמה אתם נמצאים עימו בהשפעה הדדית.

שאלה: בכל הפעולות שציינת עכשיו האם יש סדר פעולות יותר נכון? כמו שציינת את החיבור, החיבוק, צמצום הפער, גילוי הבורא בינינו, השפעת המאור המחזיר. האם יש סדר פעולות נכון בכל הרצף הזה של הפעולות?

סדר פעולות נכון, הוא שאנחנו צריכים להשתדל להתקרב בינינו ברגשות, במחשבות, כדי לכוון את הרגש המשותף, את השכל המשותף לבורא, זו הפעולה הנכונה, היא כתובה בהרבה מאוד מאמרים. ובסך הכול הסדר הוא פשוט, להתקרב ככל האפשר יותר. וזו בעיה, כי זה מאוד מנוגד לטבע שלנו, וככל שהאדם לפי הטבע שלו עם רצון לקבל גדול יותר, הוא דוחה את החיבור עם כולם בצורה גדולה יותר. ואם הבורא לא עוזר לאדם להגדיל את הרצון הכללי שלו אליו, לבורא, אז האדם יוצא.

אלא צריכים כאן לראות שיהיה לנו רצון חזק לרוחניות, כל הזמן להשתדל להגדיל את חשיבות הרוחניות, כי אין לנו ברירה וזה מה שיש לנו מכל החיים האלו. עם זאת, גם אם נצטרך להתקרב בינינו שזה שנוא עלינו, אנחנו בכל זאת נעשה את זה במנות קטנות, לאט לאט, אבל נעשה את העבודה הזאת על ידי החברים ועל ידי עזרה מלמעלה, וכך נגיע למצב שהבורא יתגלה בינינו כדי ליהנות מאיתנו. לא שאנחנו רוצים שהוא יתגלה, אלא שטיב החיבור בינינו יהיה כזה שאנחנו נרצה לעשות נחת רוח לבורא ורק לשם זה אני עושה את זה. לא כדי שיהיה לי טוב, שאוכל להבין, להרגיש, אלא לעשות לו מקום ליהנות מאיתנו.

שאלה: למה קורה לי מצב כזה אחרי כנס גדול שהיה באיטליה ולקראת הכנס ביום ראשון שאני מניח שיהיה עצום, שיש לי נפילה כזו, שאין לי סבלנות, אין לי כוח לשמוע את החברים, אין לי כוח לשום דבר, למה זה קורה? הרי אני צריך להרגיש ההיפך אחרי אירועים כאלה.

איך אתה יכול להסביר לנו שהכלי מקבל נפח יותר גדול? למשל אדם שעוסק בחוכמת הקבלה יחד איתנו כמוך, פתאום הוא מגלה שאין לו חשק, אין לו רצון והכול קשה לו, איך זה יכול לקרות? ודאי שזה קורה בגלל שהרצון לקבל שלו גדל וכך הוא צריך לגדול. דווקא על ידי הרצון לקבל שלו שגדל הוא צריך עכשיו להוסיף מידת חיבור עם האחרים, ואז בדיוק יוצא שיש כנס, שיש ערב חיבור ונותנים לך הזדמנות. אז אל תחשוב מתוך הרצון לקבל שלך, אלא תחשוב רק מתוך ההזדמנות שהבורא נותן לך.

תלמיד: איך אני עושה את זה? אני באמת משתדל, אני מאוד רוצה להיות מחובר, אני מאוד רוצה להגדיל את הרצון שלי להתחבר.

קודם כל עליך להבין שמה שקורה לך זו מתנה מלמעלה, שהבורא מגדיל את הכלי שלך כדי שתוכל למלא אותו באורות יותר גדולים. עד שתגיע למצב שנקרא "סאה", ותתחיל באמת להרגיש את האורות העליונים בתוך הכלי שלך שכבר היה מצויד בעל מנת להשפיע, וזה לא ישפיע על הכלי, על התהליך, עליך, אם אתה נמצא למעלה או למטה. תחשוב רק על המטרה, ולמטרה אתה צריך כלי הרבה יותר גדול וזה מה שחשוב. לכן במקום לבכות צריך לשמוח. כתוב על זה בהרבה מקומות.

שאלה: מהי תורה? במה שונה התורה מהשכינה?

תורה היא האור העליון שגם ממיין את הדברים בשבילנו, מסדר אותנו, ממלא אותנו, מלמד אותנו. כל האור העליון בכל הנתיבות שלו, בכל הפעולות הרבות שלו עלינו נקרא "תורה", והוא מראה לנו בזה את כל המציאות. בעצם כל מה שאנחנו מרגישים, ואפשר להגיד גם על דומם, צומח, חי ובני האדם ודאי, כולם נמצאים באור העליון, כולם קיימים מתוך זה שהאור העליון נותן לנו להרגיש. ובמיוחד שם "התורה" הוא על האנשים שמרגישים שמקבלים מלמעלה את ההבחנות האלה. התורה היא מהמילה "יורה". זאת התורה.

אחר כך אנחנו מגיעים לדרגות יותר גבוהות של התורה. כשעולים יותר ויותר מרגישים את התורה, את האור של המדרגות שפועל בנו בצורה יותר ממשית.

שאלה: בקטע שקראנו מדובר על החשיבות של הכרת הרע. כשאנחנו בעצם מצמצמים את היצר רע בינינו אנחנו מגלים איזו תכונה חדשה בינינו. מה הקשר המיוחד שהוא ריק מהיצר הרע?

זה נקרא "עביות". אנחנו מגלים בינינו, אדם כלפי אדם ואנחנו צריכים להפוך את העביות הזאת במקום התרחקות לקשר שיקרא "זכות". ואז במידה שאנחנו מתקרבים זה אל זה, כך אנחנו נרגיש שאנחנו מתקרבים לבורא. כי לבורא אין מקום ואין מציאות שאנחנו יכולים להרגיש אותו, אנחנו מרגישים אותו רק מתוך הכלי שאנחנו בונים בינינו והכלי זה מידת ההתקרבות בינינו.

שאלה: איך להבין שהאור העליון עובד עלי, אבל לא במובן שהוא תמיד פועל עלינו ואין אף חלקת דשא שגדלה בלעדיו, אלא במובן שבו האדם שם את עצמו מול האור העליון ונותן לאור לפעול עליו, או שלא משנה מה האדם עושה האור תמיד פועל?

נכון שהאור העליון פועל תמיד ופועל על כולם, מצד אחד. לעומת זאת אנחנו צריכים להשתדל לזהות אותו בצורה ברורה. אין מה לעשות, ככה לעבוד.

תלמידה: מה זה אומר להבין בצורה ברורה?

שהכול יהיה ברור, שיהיה מובן, גלוי.

שאלה: איך צריכה להיות ההשתוקקות להבין את מה שלומדים כדי שזה לא יהיה רצון לידע?

להעביר אותו לאחרים. הכי בטוח להעביר לאחרים מה שאנחנו לומדים על החיבור, על האיחוד, על יחס יפה זה לזה. בכל היחסים הנכונים מתגלה הכוח העליון הטוב והמטיב. לפי היחס הטוב ומטיב שלנו לכולם, כמה שמסוגלים, אנחנו צריכים יחס כזה להכין ואז בתוך היחס הזה הבורא מתגלה.

שאלה: נאמר, "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין". התבלין נותן טעם והוא נכנס לכל אחד מהמרכיבים ועושה את המנה לטעימה, זו האיכות. ואילו בכמות התבלין זה מה שנמצא בכמות הכי קטנה בתוך האוכל. למה התורה היא תבלין?

מפני שלא צריכים הרבה תורה, אור עליון, אלא העיקר זה הרצון שלנו שמקבל כוונה על מנת להשפיע. הכוונה על מנת להשפיע צריכה לכסות את הרצון לקבל שלנו, כמו מסך שמכסה את כל הפרצוף והוא הקובע כיוון, אבל כל העוצמה נמצאת בתוך הפרצוף עצמו, בתוך הרצון. לכן העיקר זה הרצון, והכוונה רק מכוונת את הרצון ולכן היא נקראת תבלין.

שאלה: לגבי התורה. מתי העשירייה מקבלת את התורה, מה התנאים לזה ומה מזרז את התהליך?

כאשר העשירייה הופכת להיות לעשירייה אמיתית בדרגה הכי קטנה, היא כבר מתחילה להרגיש שהיא נמצאת בקשר בתוכה ובתוך הקשר בתוכה היא מקבלת את המאור המחזיר למוטב. ואז המאור פועל בה יותר ויותר לפי המאמץ של עשירייה וכך היא מתקדמת. מתי? כשאתם תשתדלו למחוק את האגו הנוכחי שנמצא עכשיו ביניכם בעשירייה, אז תרגישו את המאור המחזיר למוטב פועל עליכם ואת התורה, אור מיוחד שממלא את החללים ביניכם. איפה שקודם היתה דחייה, שנאה, תהיה אהבה, חיבור.

ואז מתוך המאור הזה אתם תתחילו ללמוד מה זה נקרא תורה. זה נקרא "לימוד תורה". אתם כל פעם מתחברים יותר ויותר בכל מיני צורות, זאת אומרת הרשימות מתגלות ואתם מתחברים על פני כל הרשימות האלה על ידי המאור המחזיר למוטב וגם מקבלים מילוי באותו הקשר החדש, ואז יוצא שכך אתם לומדים תורה. זה נקרא ללמוד תורה.

שאלה: אנחנו לומדים מצד אחד על העבודה והיגיעה שלנו, ומאידך אנחנו מדברים שהאור המחזיר למוטב עושה הכל. אלה מצבים של "אם אין אני לי מי לי" שהאחריות כולה שלי, ו"אין עוד מלבדו" שהאחריות כולה שלו. האם שני המצבים האלה הם בהכרח מצבים עוקבים או מתישהו הם יצטרכו להתקיים בנו בו זמנית במקביל?

אני צריך יותר להיות ב"אם אין אני לי מי לי", זה הכול. אל תחשבי על שום דבר חוץ מזה, הכול תלוי בנו.

שאלה: ככל שאנחנו מתחברים יותר ככה התנודתיות בין חיבור לבין פירוד עולה.

כמה שהתדירות יותר גבוהה אנחנו יותר מהר מגיעים למטרה שהיא התיקון הכללי, ולעשות בזה נחת רוח לבורא בכל הכוח שלנו. לכן התדירות תגדל יותר ויותר. אני שומע בינתיים טענות שפעם בחודש, חודשיים, לא יודע, מתישהו יש איזה שינוי, כך אנשים אומרים לי. זה לא טוב, צריכים להשתדל לעשות עבודה יותר אינטנסיבית שהתדירות תהיה יותר גבוהה בשינויי המצבים הרוחניים שלנו.

שאלה: מחר יש לנו ערב איחוד שיהיה בו מלא אור. מצד אחד יש שמחה להגיע, לעומת זאת יש פחד להיות גנב, פשוט לקחת הביתה את כל מה שקיבלתי. איך פשוט משאירים הכול שם באותו ערב?

אתה תבוא ותשתדל לגנוב את כל האור שנמצא, תשתדל, זה טוב. בשביל זה אתה תצטרך להתכלל עם כולם, להשפיע לכולם כדי להתכלל עם האור שנמצא מחוצה לך. ואז במה שתתכלל ותספוג את כל אותו האור שנמצא מחוצה לך, תשאף אותו ותיקח הביתה. למחרת תספר לנו כמה הצלחת. בטוח שיש מה לשאוף מהאווירה, שאלה אם אתה תהיה מוכן לזה, מאורגן לזה.

שאלה: לאור המאמר, איך תפיסת המציאות בעשירייה צריכה להשתנות כדי לבצע צמצום פרקטי?

אני צריך בעצם לתאר לעצמי שכל החברים שלי הם חלקי נשמתי. כל מה שיש בכל אחד מהם, כל הרצונות האלה חייבים להתחבר. איך לחבר אותם, באיזו צורה, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות? אני לא יודע. אני יודע רק שהאור העליון מסדר לי אותו. אבל לרצות להיות מחוברים למערכת אחת, אנחנו כולנו צריכים לרצות ולראות את עצמנו מחוברים בצורה כזאת, ואז לבקש מהבורא שיעשה את זה.

קריין: קטע מספר 5.

"יש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב, שהכוונה על הרע שנמצא באדם, הינו הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. ובאופן כזה כבר תהיה לו בחינת דביקות ויוכל לקבל את התענוגים האמיתיים ולא יהא נקרא מקבל. נמצא, שעל ידי התורה תהיה יכולת לקיום האדם בהעולם בזה, שהתורה תחזירו למוטב. וזה פירוש "נעשה אדם", שדרשו אנא ואת נוקים ליה בעלמא [אני ואת נקיים לו בעולם]. היינו שמצד ה' בא הרצון לקבל ומצד התורה בא הרצון להשפיע. ומב' אלה יהיה קיום לאדם בעולם, היינו שעל ידי ב' אלו יוכל לקבל כל טוב וישאר בדביקות."

(הרב"ש. 267. "באורייתא אתברי בר נש")

שאלה: מה זה אומר "נעשה אדם"?

אדם בעברית זה מהמילה דומה לבורא, שזו בעצם מטרת התפתחות האדם, להגיע להידמות לבורא.

שאלה: מה ההבדל בין התורה לבין הבורא?

הבורא הוא מקור הבריאה, ולכן הוא כביכול אומר "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין". מהבורא מגיע הרצון לקבל, ומהתורה מגיע התיקון. האדם נמצא ברצון לקבל בצורה הכרחית, וכשגדל בו הרצון, משתנה, זה בא מהבורא. והתורה מתקנת את הרצון לקבל, מתאימה ומקרבת את האדם שהפוך מהבורא ברצון לקבל שבו, לבורא. יוצא שהבורא והתורה פועלים על האדם, והאדם צריך את הרצון לקבל שבו, ואת התורה שבה הוא צריך להשתמש נכון.

תלמיד: האם צריך לקחת את זה בחשבון בבקשה שלנו, במחשבה שלנו כשאנחנו פונים לבורא כדי שייתן לנו את התורה, או שזה היינו הך?

ודאי. אנחנו גם מברכים כך "ברוך אתה ה' נותן התורה".

תלמיד: כשאנחנו אומרים שצריך להזמין את המאור המחזיר למוטב, אני צריך לקחת בחשבון שחוץ מזה שאני רוצה שהבורא ישרה בינינו בעשירייה בצורת ההשפעה? האם אני צריך לקחת בחשבון עוד כוח שצריך להגיע ממנו?

ודאי. הרצון לקבל מגיע מהבורא, והתורה מגיעה מהבורא. חוץ מהבקשה שלנו, שאנחנו רוצים להיות שותפים לבורא. שותפים בזה שאנחנו מעוררים את הרצון לקבל שלנו, ומעוררים את הכוונה על מנת להשפיע על ידי התורה. הכול בא מלמעלה, חוץ מזה שניתנה לנו אפשרות על ידי החיבור בינינו לפנות ולדרוש.

תלמיד: הרבה פעמים אנחנו אומרים שהתפילה מספיקה, שעצם זה שאני מתאר את המצב הרצוי שאנחנו מחוברים, והבורא בינינו, זה בעצם כבר מזמין את המאור. האם בנוסף לתיאור הזה, ולהשתוקקות הזו, אני צריך לקחת בחשבון גם את המאור?

אני לא כל כך מבין. זה שיש לי עכשיו איזה מחשבות ואיזה רצונות, זה מגיע אלי מלמעלה. אם אני רוצה לתקן אותם, אני צריך לפנות למעלה. אבל מה שמתגלה לי בראש ובלב, במוח ולב, מגיע מלמעלה, מהבורא. הוא מחזיק את הלבבות. ואם אני רוצה לתקן את הלבבות שלנו, שהם יהיו מחוברים נכון אליו, אז אני כבר צריך להפעיל את עצמי בבקשות שלי, וזה נקרא העלאת מ"ן.

תלמיד: וכשאני מבקש, מה אני מבקש?

חיבור בינינו, כי מתוך החיבור בינינו בלבד אנחנו יכולים לפנות לבורא, ולהשפיע עליו, לחייב אותו לעזור לנו. זה נקרא "נצחוני בניי".

תלמיד: ואני צריך לקחת בחשבון שאת החיבור עושה התורה?

את החיבור עושה התורה, כן.

תלמיד: אבל מה זה אומר בצורה מעשית, שאני צריך לחשוב על זה? אני צריך לחשוב שאני מבקש מהבורא את אור התורה?

כן. אם אתה רוצה להגיע לרוחניות, אז אפשר להרגיש על הלב שלך שהוא דורש תורה, רוצה תורה.

שאלה: מה שמגיע מהבורא ברגע נתון כרצון לקבל, מה אני עושה איתו, איך אני מנהל אותו?

איך שאתה רוצה, כך תעשה. מה אתה שואל? מה אני צריך לעשות? אני צריך בכל רגע ורגע להשתדל לכוון את עצמי לבורא. כי הכול בא ממנו, ואליו אני צריך להיות מכוון.

שאלה: איך אפשר לדעת אם חזרנו למוטב?

כשתחזור אתה תראה, כשיהיה לך רצון להשפיע לחברים ודרכם לבורא. זה נקרא לחזור למוטב.

שאלה: איך לחבר בין הרצון לקבל מהבורא, לבין הרצון להשפיע?

להשתדל כל הזמן להיות בנתינה כלפי החברות. ואז לאט לאט, אתן תראו כמה זה מכוון אתכן יותר ויותר עד שתגיעו להשפעה באמת. בתוך השפעת האדם לחברו, אתן תגלו את הבורא.

שאלה: הרי בעל הסולם כותב שכל העניין הוא שהם הסיחו את דעתם בעת הלימוד מהמאור שבה, ובגלל זה נכשלים.

כן.

תלמיד: האם קודם כל במהלך השיעור אני צריך לכלול בצורה קונקרטית את הבקשה למאור המחזיר למוטב, או רק להתרכז בחיבור?

לא, אתה צריך כל הזמן לחשוב בשביל מה אתה לומד, מה מטרת הלימוד. אתה לא לומד כדי להיות חכם, אתה לא לומד כדי לעבור איזה מבחן, אתה לומד כדי שיהיה לך כוח להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלך, להיות בהשפעה כלפי החברים, ודרכם לבורא. זאת מטרת הלימוד, זה נקרא המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אז במחשבה הזאת, בכוונה הזאת, ובתפילה הזאת אני לא צריך לבקש כל הזמן שגם המאור ישפיע עלי אלא הוא כבר משפיע?

אתה כבר נמצא לקראתו, ודאי, אתה מצפה, אתה מחכה, אתה מעורר אותו.

תלמיד: פשוט העניין הוא, המושג הזה של המאור המחזיר למוטב, הכוח הזה, האם אני צריך איכשהו לדבר איתו, להזמין אותו או רק כל הזמן לחשוב עליו?

אתה צריך כל הזמן להשתוקק אליו, שהוא ישפיע עליך, זו מטרת הלימוד. שהמאור ישפיע עליך, וייתן לך התקרבות דרך החברים לבורא. אנחנו לומדים, כדי לבנות בינינו קשר כזה שיהיה כלי לגילוי הבורא, כדי לעשות לו בזה נחת רוח, שישרה בינינו, שיתגלה בינינו על מנת להשפיע לו נחת רוח. זה כל העניין, סך הכול, קצר.

תלמיד: וכשאני נמצא בכוונה כזאת, אם אני בכוונה כזאת, זה אומר שאני מכוון גם למאור המחזיר למוטב, שאני לא מסיח את דעתי מהמאור שבה?

ודאי שלא, כי אתה רוצה להיות מחובר לחברים כדי לתת לבורא מקום להתגלות וליהנות.

תלמיד: האם במהלך ההתפתחות האנושית בכלל, וגם של בני ברוך יש שינויים בטכניקה או בדרך שבה אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב?

לא, רק בסולם, שם אתה תראה כל מיני תוספות. אבל העיקרון הוא אותו עיקרון, אתה יכול לראות את זה בכל דברי המקובלים, סך הכול את זה.

תלמיד: פעם אפילו בלימוד שלנו הייתה לנו הבחנה כזאת שהדגש היה לחכות יותר לשעה של תע"ס או של הזוהר. זאת אומרת, לשעה של כתבי מקור, של מה שנקרא חכמת הקבלה, כמו שהוא כותב באות קנ"ה, שלמרות שלא מבינים, אבל שם אתה שובר את הלב שלך, אתה משתוקק עם הטקסט. עכשיו בזמננו זה פחות קורה.

אנחנו באמת צריכים לחזור ללימוד סדיר של תע"ס, לחלקים מסוימים שבהם יש יותר מאור מהרגיל, החלקים שלמדתי ביחידות עם רב"ש, זה חלק ט"ז של תע"ס, ודברים כאלה.

שאלה: האם אני מבין נכון שתורה היא המערכת, וגם כללות הנשמות היא תורה. האם אלה מערכות מנוגדות?

אתה יכול להגיד כך על כל דבר כי הבריאה כולה מחולקת לכוונות על מנת לקבל, וכוונות על מנת להשפיע. יש רצון אחד, ואור אחד, וכלפי האדם זה מתחלק לעל מנת לקבל ועל מנת להשפיע. לכן יש לך את הבלבול הזה, אנחנו צריכים לעבוד על זה שכל הרצונות והכוונות שלנו יהיו מכוונות לעל מנת להשפיע, זה הכול.

תלמיד: יוצא שגם זה וגם זה, זה על מנת להשפיע, גם התורה וגם כללות הנשמות. אז אם אנחנו נמצאים בתוך התורה, אנחנו פונים לתורה, או בשם התורה לבורא? הסדר כאן לא מובן, בינינו לבורא יש גם תורה?

התורה זו השפעת הבורא עלינו, מה שנקרא האור העליון או המאור המחזיר למוטב, זה נקרא תורה, תורה באה מהמילה "אור". ואין כאן הרבה דברים, יש בורא, נברא והקשר ביניהם, על ידי ההשפעה מלמעלה, מהבורא לנבראים, והבקשה מלמטה, מהנבראים לבורא. זה הכול, אין יותר כלום. כל היתר זה מההתקשרות ההדדית, מה שיש בין האור העליון והחיסרון מצד התחתון.

שאלה: יש שתי הגדרות לגבי מטרת התורה, התורה ניתנת כדי לתקן את היצר הרע והתורה ניתנת כתיבול, מה ההבדל? כי זה קצת מבלבל.

זה לא מבלבל, זה אותו אור עליון שבא ומברר מה חסר לנו ומה צריכים לתקן, וכשכבר יש תיקון הוא ממלא את הכלים המתוקנים. אבל בכללות זה אותו האור העליון שמילא את מערכת אדם הראשון לפני השבירה.

שאלה: האם לסוג חומר הלימוד יש השפעה על המאור או לא משנה מה לומדים?

כן ולא. יש עוד חומרים שאנחנו צריכים ללמוד אבל הם לא לדרגות שלנו, אני מחכה שאנחנו נתחיל להתחבר לעשיריות, ואז הלימוד שלנו יהיה בצורה הרבה יותר ממשית.

שאלה: מצד אחד אתה מזמין אותנו להיות פסיביים, זאת אומרת להיות בעיבור ומצד שני אתה מדבר איתנו על מכשולים שיהיו תמיד גדולים יותר, שעליהם נצטרך להתגבר ולהיות תמיד ביותר יגיעה וחיבור בינינו. איך אתה מציע לנו ליישב בין שני הדברים ההפוכים האלה כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב?

העיקר הוא הקשר בינינו ככל שאנחנו צמודים יותר ויותר זה אל זה. וככל שאדם מרגיש שהוא מתנגד לזה, יש לו נשמה כבדה יותר, קשה, גבוהה, בתנאי שהוא לא עוזב ובכל זאת מתקדם, כי כאן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

אני ממליץ לקשור את עצמנו ממש יותר ויותר ללימוד ולקבוצה, וכמו שכתוב "חוץ מצא", רק לא לצאת. אלא להשתדל להיות בכל שיעור ובכל מצב קשור דרך העשירייה למקור, ואז בטוח שהישועה תבוא.

אומרים שכשאדם מגיע לעולם הבא שואלים אותו שתי שאלות, השאלה הראשונה, "עסקת בתורה", והשאלה השנייה, "ציפית לישועה". אם אתה עונה על זה "כן", לא שבעולם הבא לא מבינים מי אתה ומה אתה, אלא דורשים ממך דין וחשבון, איך אתה דן את עצמך? ואנחנו צריכים להיות מוכנים לזה.

שאלה: למה הרצון שלי לגלות את הבורא הוא גדול יותר מאשר להתקרב לעשירייה, אם בעצם אני יודעת שהעשירייה זה הכלי שבו אני יכולה לקבל את האור?

נגד הבורא אין לך רצון אגואיסטי, את מוכנה להתחבר עימו כי הוא מקור כל החיים שלך. וכלפי העשירייה את נמצאת ברצון אגואיסטי ודוחה אותן בצורה אינסטינקטיבית, וזה ההבדל. רק שתדעי שהיחס לבורא לא יכול להיות יותר מהיחס לחברות. לכן כשאת מסתכלת על החברות תדעי שכך גם הבורא מרגיש אותך, לפי היחס שלך אליהן. עכשיו רק תעשי חשבון מה הוא מרגיש ממך, איך שאת מתייחסת לעשירייה כך את מתייחסת לבורא.

שאלה: מה עוזר לנו להפוך את תשומת הלב שלנו החוצה כשקיבלנו רמה חדשה של רצון לקבל והוא מושך אותנו להסתכל פנימה?

רק האגו שלנו, איך שום דבר אחר.

תלמידה: מה יכול לעזור להפוך את ההסתכלות החוצה כשהאגו מושך פנימה?

רק בקשה מטעם הקבוצה כלפי הבורא, שאנחנו באמת נבקש כולנו יחד. תדברו על מה אתן רוצות מהבורא. תפנו אליו יחד. זה נקרא "תפילה בציבור", בדרך כלל זה מה שמשפיע.

שאלה: באיזה אופן הכלי הנשי יכול לתת תמיכה לגברים?

כמו כל אחד כלפי השני, אין הבדל בין גברים לנשים. ההבדל הוא בזה שלא נפריע כשאנחנו עוסקים ברוחניות, שהדברים הגשמיים לא יפריעו לנו. לכן אנחנו לומדים לחוד. אבל הקשר יכול להיות בין הקבוצות בכלל בעילום שם, ולא חשוב אם זו קבוצה גברית או קבוצה נשית, כך שנוכל כולנו לעזור זה לזה.

שאלה: מה הוא הכוח המיוחד שיש בתורה שמחזיר את האדם למוטב?

התורה כוללת בתוכה כוח אנטי אגואיסטי שנקרא "מאור המחזיר למוטב", זה נקרא "תורה". זה לא ספר ולא מה שאנחנו קוראים, אלא תורה זה כוח רוחני אנטי אגואיסטי שנמצא בעולם.

אנחנו יכולים למשוך אותו על ידי פעולות אנטי אגואיסטיות שאנחנו נייצר בינינו. יש לנו אגו, אם אנחנו נעשה פעולות נגד האגו שלנו, אז בזה אנחנו מושכים מלמעלה את האור העליון שנקרא "מאור המחזיר למוטב" או "תורה".

תלמיד: מה יכול לעזור לנו להרגיש בצורה יותר חזקה את התבלין הזה שהבורא נתן?

אתן צריכות להשתדל לרצות להשתנות ביחסים ביניכן, עד שתרגישו שאתן חייבות בחיבור לבבות.

שאלה: אמרת קודם לחברה שהכי בטוח להבין את מה שלומדים הוא להעביר אותו הלאה. האם אתה מרגיש שאנשים יותר מוכנים לשמוע את המסר או שעדיין לא?

אני לא יודע. גברים, נשים, אני רואה שיש איזו התקרבות בין רמת ההבנה לבין רמת החיבור, יש איזו התקרבות בין הקבוצות. לכן אני לא כל כך מבדיל היום בין גברים לנשים.

תלמידה: הכוונה הייתה כשאנחנו עושים הפצה, האם האנשים בעולם מוכנים לשמוע? מה אנחנו צריכים לעשות כדי לעזור להם להבין יותר את המסר הזה של החיבור?

תדברו איתם, תלמדו אותם. מה הבעיה? אין שאלה. צריכים ללמד נשים אפילו יותר מגברים כי האישה נשמעת יותר, מבינה יותר, מרגישה יותר. היא קרובה יותר לתיקון. היא יותר מוכנה לזה כי היא מרגישה את עצמה יותר אחראית על העולם, על עצמה. זה מטבע האישה. ולכן צריכים להשקיע בנשים כמה שיותר.

שאלה: האם כשהעשירייה שלי עושה נחת רוח לבורא היא מקבלת סוג אחר של אור?

אם העשירייה באמת עושה נחת רוח לבורא, משפיעה לבורא, מתוך ההשפעה ההדדית בין החברים, היא בעצם מגלה כאן את הבורא בתוך ההשפעה שלה.

שאלה: שאלה לגבי הפצה. אם אני מעבירה פעולות חיבור לקהל הרחב, האם זה גם מושך מאור שמתקן אותם גם בלי שהם מבינים בכלל מה שהם עושים?

כן.

שאלה: לגבי שתי השאלות שנישאֵל "בעולם הבא", מה זה אומר לצפות לישועה?

"לצפות לישועה" זה נקרא שאני מצפה למאור המחזיר למוטב שיגיע אלי ויעשה אותי על מנת להשפיע. ואז במידה שאני אקבל את התכונה להשפיע אני אהיה דומה לבורא ואני אהיה דבוקה בבורא. בזה אני מחזירה את נשמתי למקור שלה, לבורא.

שאלה: המטרה העיקרית של העשירייה ושל הכלי העולמי היא להנות לבורא. ואנשים חיצוניים, תלמידים שואלים, אם אומרים שלפי הקבלה הבורא הוא כוח משפיע קבוע כמו איזו הקרנה, מה זה אומר להנות לו? איך להסביר לתלמידים ולאנשים חיצוניים, את העניין הזה של להנות?

הכול לפי הכלל "דיברה תורה בלשון בני אדם". כדי להסביר לנו איך אנחנו צריכים להתייחס לבריאה, לכוח הפועל בנפעל, כך מדברים. כך מקובלים כתבו כדי שיהיה לנו מובן יותר לפי הלשון, לפי התפיסה, לפי ההבנה שלנו.

אבל ודאי שלכל הדברים האלה אין שום צורה אמיתית בכוחות הטבע, אלא כלפי האדם כך הם מבוטאים בביטויים כאלה. ולכן אני לא הולך להסביר לאנשים זרים את כל המושגים האלה מפני שהם לא יבינו נכון. ומתוך הבנה לא נכונה תראו מה שעשו מחכמת הקבלה, כל מיני תורות, דתות, אמונות למיניהן, כך שלא רואים שם שום זכר ממה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה.

ולכן אם להסביר, אז להסביר רק את הנקודה שלנו ולא להיכנס לשום ויכוח. במה שהם רוצים להיות, שיהיו בזה. אבל אני בא כדי להסביר רק את מה שחכמת הקבלה מדברת, בלבד.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעבוד בתדירות יותר גבוהה בעשירייה. למה התכוונת כשאמרת את זה?

תדירות זה לא עניין שהמפגשים יהיו באופן יותר תדיר, אלא שאנחנו צריכים כמה שיותר פעמים ביום לחשוב כמה אנחנו קשורים נכון בתוך העשיריות.

קריין: קטע מספר 6.

"בכדי להרגיש את החיים שבתורה, האדם צריך להכנה דרבה, להכשיר את גופו, שיהא מסוגל להרגיש את החיים שבתורה. לכן אמרו חז"ל, שצריכים להתחיל בשלא לשמה, וע"י המאור התורה, שישיג בזמן שעדיין נמצא בשלא לשמה, זה יביאהו לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב. ואז תהיה לו היכולת ללמוד לשמה, היינו לשם התורה, הנקראת "תורת חיים", משום שכבר ישיג את החיים שבתורה, כי המאור שבתורה יתן הכשרה להאדם, שתהיה לו היכולת להרגיש את החיים, הנמצא בתורה."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

זה לא חדש, זה מעין סיכום למה שלמדנו קודם.

קריין: קטע מספר 7.

"הביקוש של האדם להתחזק באמונת השגחתו יתברך על העולם בזמן ההסתרה מביאהו להגות בספרים, בתורה, ליקח משם הארה והבנה איך להתחזק באמונת השגחתו יתברך. והנה ההארות וההתבוננות הללו שמקבל על ידי התורה מכונה בשם תורה תבלין, עד שיתקבץ לשעור מסוים והקדוש ברוך הוא מרחם עליו ויערה רוח ממרום זאת אומרת שפע עליונה. 

אבל אחר שגילה בשלימות את התבלין, דהיינו האור תורה שהאדם שואף לגופו, מחמת התחזקותו באמונת השם יתברך, כי אז נעשה מוכשר להשגחה בגילוי פניו יתברך, שפירושו, שהשם יתברך מתנהג עמו, בהתאם כשמו הטוב ומטיב יתברך."

(בעל הסולם. "הסתר וגילוי פנים של השי"ת - א'")

שאלה: בעשירייה במפגשים שלנו, איך לעזור אחת לשנייה לפתוח את הרצונות הגדולים, ולגלות אותם, כדי להגיע למצב העשירייה האמיתית?

צריך להעלות חשיבות לפני הפגישה בעשירייה. נניח מחר בערב יש לנו ישיבה גדולה, של כולם גברים, ונשים. לצערנו אנחנו לא יכולים לכלול את כל העולם בצורה פיסית, אבל כולם יכולים להיות איתנו כי יהיה שידור ישיר מכאן. וצריכים להתכונן לזה, להתכונן זה לא עניין של מילים. אין באמת הרבה מילים, כמה שנדבר זה יהיה אותו דבר, אותו דבר, אלא כל פעם אנחנו צריכים לדאוג בעצמנו שמבפנים הלב יפתח יותר ויותר בכל מיני צורות, בכל מיני פניות, מובאות. ושכל מיני החיבורים שם בתוך הלב ידברו יותר, יתקשרו יותר, יחיו יותר, זה מה שחשוב.

אז אנחנו צריכים להתכוון לזה, ולהתכונן לזה, שכל אחד יחשוב על זה מראש במשך היום, ואז נגיע בצורה נכונה לחיבור. אולי לחיבור כזה שמתוכו, מתוך החיבור בין הלבבות נתחיל להרגיש, שהלבבות שלנו מתמלאים באיזו שהיא הרגשת הבורא. זה נקרא "מאהבת חברים לאהבת הבורא".

ו

שאלה: מה אני צריכה לשנות בתוך עצמי כדי לראות שהעשירייה עובדת ב-100% שלה. שיש להם יותר חשיבות, שיש להם יותר השתוקקות?

לבקש, לבקש מהבורא שיתקן את הלב שלך. לבקש את תיקון הלב, שום דבר חוץ מזה את לא צריכה, ואף אחד מאיתנו לא צריך חוץ מזה כלום.

שאלה: האם אפשר לבקש מהבורא ולמשוך את המאור המחזיר למוטב, עבור החברות או רק על עצמי?

לא, דווקא עבור החברות זה יותר מועיל. זה מועיל יותר אם אנחנו מבקשים עבור החברות. שכל אחד יתפלל על עצמו כדי לתקן את היחס שלו לחברים, שהוא רוצה להגיע לאהבה אליהם, ומבקש מהבורא, שימלא את החברים בכל טוב.

שאלה: מה זה נקרא בדיוק פה, שאני מבקש תיקון על עצמי ושימלא את החברים. מה הקשר בין זה לבין להתחזק באמונת השגחתו יתברך?

להתחזק באמונת השגחתו זה משהו אחר. זה כשאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מאמינים שהכול תלוי בלמעלה, והכול תלוי רק בבקשה שלנו מלמטה.

תלמיד: ואין קשר בין זה לבין הבקשה לחברים, הקשר עם החברים?

יש קשר בין הכול, אבל אני לא מבין מה אתה בדיוק רוצה לדעת. אני צריך לבקש מהחברים חיבור, אני צריך לבקש מהבורא חיבור בין החברים, אני רוצה לבקש מהבורא חיבור אלי. שיהיה לי רצון להתחבר לחברים, שיהיה לי רצון להתחבר אליו. יש הרבה סוגי בקשות, אם תיקח את סדר התפילות תראה שיש שם הרבה סוגי בקשות, פניות. זה לא מצטמצם למשהו אחד וזהו.

תלמיד: אז אין משהו עיקרי שעליו צריך לבקש?

כן, יש דבר עיקרי, אני מבקש תיקון עבור כל העולם. ואם אני מגיע לזה שזה כואב לי, בזאת אני בעצם מקיים כל העבודה שלי.

שאלה: נאמר כאן שמצד הבורא מגיע רצון לקבל ומצד התורה הרצון להשפיע. אז כל עוד האדם נמצא בלא לשמה, יוצא שהתורה היא נגד הבורא?

כן, נכון. כך הבורא אומר "בראתי יצר הרע" ויחד עם זה הוא אומר "בראתי תורה תבלין כי מאור שבה מחזירו למוטב". ואנחנו צריכים להשתמש ביצר הרע שקיבלנו מהבורא, וכל פעם מתפתח בנו על ידי הבורא. אם יש לי שינוי ברצונות, במיוחד מקטנים ליותר גדולים ובכלל, ודאי שזה מגיע אלי מהבורא. ותורה תבלין זה לפי המאמצים שלנו, ככל שאנחנו מסוגלים, רוצים, ומוכנים למשוך אלינו את המאור המחזיר למוטב. גם זה בסופו של דבר מגיע מהבורא, אבל דרך מערכת שנקראת "תורה".

שאלה: ברור שכל המקורות הם חזקים, אבל היינו רוצים לדעת מה המקור שהוא הכי חזק למשיכת המאור המחזיר למוטב?

יש רק דבר אחד, חיבור בינינו ופניה לבורא מתוך החיבור.

שאלה: ענית עכשיו לחבר ששיא הבקשה בעצם זו הנחיצות, הצורך לתיקון של העולם, שזה מה שיחסר לנו. אז מתוך זה שאנחנו משקיעים את כל המאמצים לחיבור בינינו, ולמשוך מאור על תיקון הקשר בינינו, איך משם מתפתח החיסרון הזה שיכלול בתוכו את כל העולם?

ככה זה, בסדר המדרגות אנחנו מגיעים לזה.

שאלה: אני מסתכלת על הגברים ורואה איך הם מתחברים סביב שיעור הבוקר, כל החיים שלהם בנויים ביחס לשיעור. אצל נשים אין התחייבות כזאת להגיע לשיעורי הבוקר. על איזה בסיס אנחנו יכולות להתחבר כדי להיכנס לעשירייה? לי למשל יש אופי מאוד קשה, קשה לי להחזיק, באף עשירייה שהייתי לא החזקתי מעמד. מה יכול לגרום לי שוב ושוב להיכנס לעשירייה ולהתחיל לעבוד? צריך איזה שהם מאמצים להכרת הרע?

את צריכה כל יום לכתוב מכתב לבורא, לא במחשב אלא בכתב על דף נייר. מה את רוצה ממנו, מעצמך, מכולם. לבטא כך את עצמך ואת מה שאת רוצה. כל יום לקחת עט ולכתוב דף שלם. אחר כך נראה במה זה עזר.

שאלה: באיזה רגע הכלי שלנו מוכן כדי לקבל את האור ואת השפע?

ברגע שאנחנו רוצים למסור את האור שנקבל לכל החברים בקבוצה, ברגע הזה אנחנו נהיה מוכנים לקבל את האור מלמעלה. תחשבו על זה, זה לא קשה.

שאלה: כדי להיות מוכנות לקבל את האור של החברות, האם צריך שאנחנו נתקרב יותר לאור של הבורא בכל רגע, ואיך אנחנו עושות את זה?

על ידי החיבור המתגבר בינינו, בין החברות, אנחנו מתקרבות לבורא. הבורא נמצא במרכז הקשר בינינו. כמו שהרב"ש כותב "שאני מזלזל בחבר אני מזלזל בבורא, שאני מתקרב לחבר אני מתקרב לבורא".

שאלה: רציתי להבין אם בכל רגע יש את הצורך הזה להעלות את התפילה?

כן, בכל רגע בלי הפסקה.

שאלה: מהקטעים שלמדנו היום וממה שאנחנו לומדים, הכלי האמיתי בגילוי הבורא זה יראה כלפי הבורא. מהי התפילה הכי חזקה בעשירייה כדי לקבל חיסרון לחיבור?

התפילה הכי חזקה יוצאת מהלב הכללי של החברים, שהם משתדלים להתחבר בלב אחד ושם הם מחברים את התפילה, את הפנייה לבורא.

תלמיד: אין איזשהו סובייקט קונקרטי.

אם תתחילו לעשות כמו שעכשיו אמרתי אז אתם תבינו מה צריך לעשות.

שאלה: איך מפתחים יותר אהבה ופחות פחד או פחות יראה בעבודה?

אנחנו צריכים לעבוד ולבקש כל הזמן על כל המרכיבים של הפנייה לבורא.

שאלה: בקטע כתוב שמגיעים לסאה, האם זה קשור לדרגות התפתחות הרצון? הרצון צריך להתפתח?

הרצונות שלנו מתפתחים בהתאם למאמץ שלנו בחיבור בקבוצה, אחרת הם לא יהיו רצונות נכונים. לכן צריכים לעשות פעולות יותר פרקטיות בעשירייה ומתוך הרצונות האלה שמתפתחים אנחנו נפנה לבורא.

שאלה: מה זה אומר להגיע לסאה הזאת כשהבורא ייתן את השפע העליון?

זה תלוי בכמה שאתן מחוברות זו לזו. כדי לקבל משהו מהבורא אנחנו צריכים כלי שמחובר ואין לנו כלי כזה ולכן האור לא מתגלה. אנחנו נמצאים בים של האור העליון, אין עוד מלבדו והוא מלא עולם אבל אין לנו כלי. בואו נעשה את הכלי הזה ואז נרגיש שהוא נמצא.

שאלה: החיבור בעשירייה תלוי במאמצים האישיים שלי או במאמץ של כל אחת?

במאמץ האישי שלך, לא לחכות לשום דבר מהחברות אלא לעשות הכל בעצמך ככל שאפשר ויותר.

שאלה: מתי תבוא הישועה? כמו שכתוב בתהילים.

אני לא יודע מה כתוב בתהילים, אני יודע שהישועה תבוא מתי שאנחנו נרצה שהיא תבוא, כשיהיה לנו כלי לקבל אותה.

תלמידה: אנחנו מחכים כבר המון שנים.

מה את מבקשת, המון שנים. צריכים באמת לבקש את הישועה, ישועה זה להתפטר מהרצון האגואיסטי שלנו, את מבקשת את זה מהבוקר עד הלילה?

תלמידה: זה לא נותן. כל הזמן יש לנו רצון לקבל יותר ויותר גדול.

תבקשי, תבקשי, תבקשי.

תלמידה: אני כל הזמן מבקשת ובוכה על זה, אני לא יודעת איך לצאת מהרצון לקבל שלי. כי הכול בתוכי. אני צריכה לתקן את עצמי, אבל איך?

לפנות לבורא שיתקן ולרצות באמת שיתקן. זה צריך להיות יחד עם השמחה על כך שנתנו לך הזדמנות כזאת וגם להצדיק את הבורא על כל הדברים האלה. קדימה.

תלמידה: לבקש, לבקש כל הזמן.

כן. את יודעת מה זה ילדים קטנים שרוצים ומבקשים? את צריכה להיות נודניקית כמוהם, כל הזמן.

תלמידה: אנחנו נודניקים יותר ממה שאתה חושב, אבל הישועה, מתי? התשובה מתי?

מתי שתהיי עם הבקשה שלך בשלמות.

תלמידה: עם העשירייה כמובן.

אפילו בלי עשירייה, שתהיה לך בקשה בשלמות.

שאלה: מה זה אומר לשלוט בגילוי פניו של הבורא אם אנחנו קטנים?

לא נורא. יש לנו חוצפה ואנחנו יכולים לפנות אליו ולדרוש ובמיוחד נשים.

שאלה: אם חברות בעשירייה שלנו אומרות שאין להן בכלל שאלה, האם אפשר בכל זאת להגיע לתפילה משותפת או איך אנחנו מתנהגות עם זה?

אנחנו מדברים על זה כל הזמן, שעל ידי זה שאנחנו מתחברים, אנחנו בסופו של דבר מגיעים למצב שהרצון הרוחני שלנו יהיה כאחד. כי אנחנו לומדים, אנחנו מדברים על זה, אנחנו פונים לבורא. על ידי זה שאנחנו פונים למקור אחד הוא לאט לאט מסדר אותנו, כך שאנחנו מתקרבים בדעות, ברצונות ובונים כך כלי אחד.

אנחנו נמצאים במצב שהעולם מאוד מפוזר ואגואיסטי, לא כמו שהיה לפני 100 או 200 שנה ולכן קשה לנו, אני מבין אותך. אבל דווקא מהמצבים האלו אנחנו יכולים לבקש עזרה ולקבל אותה.

תלמידה: זה רק בתוכי, אני צריכה לא לשאול בכלל את השאלה הזאת? אני צריכה לשאול את השאלה רק בתוכי?

לא. אתן צריכות להתארגן כמו שאנחנו מדברים כל הזמן. אתן צריכות להתארגן כמה נשים בקבוצה כדי שביחד אתן מבקשות לבטל את האגו ביניכן, לקרב אתכן יותר ביחד לחיבור בין הלבבות ואז אתן תגיעו לגילוי הבורא.

שאלה: החוסר וכל ההתנגשויות שיש לנו, אני מבינה ומרגישה שזה שלי ושאני צריכה להיתקן. אני רואה שכל החסרונות האלה הם לא רק בעשירייה, אלא גם בקשר שלי בחוץ. מה לעשות עם כל זה?

חסר לך לקרוא מה שכותב על זה רב"ש במאמרים שלו. חסר לך לימוד, חסר לך לממש את הלימוד בקשר עם החברות. בינתיים את די מבולבלת. צריכים להמשיך. אין לי מה להגיד לך, רק לקחת את המקורות שלנו וללמוד אותם ולהשתדל לממש.

שאלה: בתפילה שלמה לבורא, לפעמים אצל האדם יש רגעים של צעקה, והתפילה לא מובנת לגמרי. הצעקה הזאת עוזרת לנו בחיבור, היא עושה לבורא נחת רוח?

כל פניה לבורא תהיה אשר תהיה עוזרת. אבל יותר עוזר אם אנחנו מתחברים לפני זה ועושים תפילה בציבור.

שאלה: רצינו לברר לגבי המשפט "מושכים עליו חן ממרומים". איך אנחנו מושכים חן ממרומים?

על ידי זה שרוצים להידמות לבורא במידת השפעה כלשהי, זה נקרא שאנחנו מושכים על ידי זה חן ממרומים, שאנחנו מוצאים חן בעיניו כי רוצים להידמות לו.

שאלה: אנחנו מתייחסים לתפילה בעשירייה ביראה מאוד גדולה. איך אתה מעלה תפילה, איך נוכל ללמוד ממך?

על זה כתוב בכל המאמרים של המקובלים. ואני קורא אותם ומחדש כל פעם לעצמי עוד נקודות פניה לבורא, יחס לחברים, זה לא נגמר עד גמר התיקון. ולכן פשוט תקראו ותלמדו את זה שוב ושוב.

שאלה: קראנו שהבורא נותן רצון לקבל, ונותן תורה שמתקנת את הרצון לקבל. כשמגיע רצון לקבל חזק, מה זה אומר שאנחנו מושכים את התורה בצורה פרקטית על הרצון הזה?

שאני רוצה להבין מה הבורא רוצה ממני, ואיך אני יכול למשוך מאור המחזיר למוטב, כוח התיקון. איך אני צריך להתחבר עם החברים ביתר כוח בינינו, כדי שיהיה כלי נכון למצוא מאור המחזיר למוטב,

תלמיד: והמחשבה הזאת מושכת מאור?

כן.

אינפו: שלום חברים. כולנו מצפים בכיליון עיניים לערב איחוד הענק שיהיה לנו כאן. אז מחכים לכולם.

אני מקווה שאנחנו נתנו הזדמנות לכל אחד ואחד, אפילו לאלו שלא מחוסנים, רק תביאו תעודה שאתם בריאים וזה יספיק לנו כדי להתחבר איתכם. מחר בערב אני אצפה לכולכם, אנחנו נהיה עם כל החברים שלנו מכל העולם. ואני שוב מודה לקבוצת איטליה ממש מכל הלב על הקבלת פנים החמה, עם הלב האיטלקי החם, שעשיתם לנו, ואני שמח ומקווה שעוד אבוא אליכם ואנחנו נשתתף כולנו יחד בכל מיני אירועים.

ובינתיים כרגיל מחר שיעור בבוקר, ובערב ישיבת החברים והחברות הגדולה של כל העולם. ובינתיים אנחנו מזמינים אתכם להיות בקשר דרך הרשת הווירטואלית, ונגיע למצב שיהיה קשר פיסי עם כולם וקשר רוחני עם כולם.

(סוף השיעור)