שיעור צהריים 23.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, אגרות, עמ' 740, אגרת מ"ג

אנחנו החלטנו לעבור לאגרות יותר קשות, גם לפי השפה, גם לפי הנושא, על סמך זה שעברנו את כל האגרות עד כאן ועברנו בהצלחה והיה מובן מה בעל הסולם רוצה למסור לנו. יש לו אגרות שאולי לא כל כך מובנות לכולם, אבל נשתדל לשמוע מה כתוב וזה בכל זאת ישפיע עלינו בהדרגה. לכן נקרא לאט, יכול להיות שנקרא כמה פעמים עד שנכיר את הטקסט, ומתוך הכרת הטקסט נגיע להבנה ככל האפשר.

נשתדל להיות יחד, כי דווקא בזה שמתארגנים יחד מבינים יותר את פנימיות הטקסט. אומנם בעל הסולם כתב זאת בדרך כלל לאחד מהתלמידים, אבל עם זאת הוא התכוון שכולם נמצאים באיזה קשר ביניהם ולכן יוכלו להבין בקשר הזה את עמקות האיגרת, את מטרת האיגרת. לכן נשתדל בעזרת הבורא, בעזרת הכוח העליון להיכנס פנימה יותר ולהבין מה הוא רוצה להסביר לנו.

אגרת מ"ג

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה ה' פנחס תרפ"ז לונדון יע"א

כבוד הר'. .. נ"י

... וכבר אמרו ז"ל: "מורא רבך כמורא שמים", אם כן אפוא יהיה שעור הרוממות שאיש כזה משיג בקדושתו יתברך, אשר בשום פנים לא יעלה רוממותו יתברך, למעלה מרוממות רבו." במידה שאנחנו מכבדים את החברים שלנו ואת הקשר איתם, באותה מידה אנחנו יכולים לכבד את הבורא ואת הקשר עמו. לא יכול להיות יותר.

"... וכבר אמרו ז"ל: "מורא רבך כמורא שמים", אם כן אפוא יהיה שעור הרוממות שאיש כזה משיג בקדושתו יתברך, אשר בשום פנים לא יעלה רוממותו יתברך, למעלה מרוממות רבו." ככל שאנחנו מכבדים את המורה ואת החברים, את החיבור שלנו בקבוצה, כך אנחנו יכולים להגיע לרוממות הבורא ולהתחבר אליו.

"וזה שהתפאר הריז'נער ז"ל, כי זכה למדרגה גדולה מכל חכמי דורו, בעבור שקנה אמונת חכמים ביותר מכל בני דורו." היה רב'ה מרוז'ין שכך התנהג כלפי האחרים ולכן הגיע לדרגה גדולה ולהתקשרות לבורא.

"וצריכים להבין שהאמונה אינה על צד השאלה, כי אמונה כזו יכולים לקנות גם הפעוטים בני ו' שנה, אלא על צד הרגש הרוממות והתפעלות נפשו מחכמת חכמים, אשר חלק מחכמתו יתברך ליראיו." ככל שאדם משתדל לכופף את עצמו, להרכין את ראשו כלפי המורה וחבריו, כך הוא הולך ומשיג את הפנימיות של מה שלומד.

"וכבר אמרתי והרחבתי דברים, שהוא המסך היותר גדול מכל, בעבודה בבני ארץ ישראל, כי שליטת קליפת כנען במקום הזה, וכל אחד ואחד שפל עד לעפר, וחבריו עוד למטה מעפר, ורבו כמותו."

לא במקום אחד אלא בהרבה מקומות בעל הסולם מזכיר לנו, שמי שנמצא בארץ ישראל נמצא תחת השפעת הכוח העליון החזק, וזה מוריד אותו, מקשה עליו מאוד להתקדם ברוחניות. לכן צריכים להוסיף הרבה כוחות כדי להתעלות מהמצב שבו הכוחות שבארץ ישראל מורידים אותו. הוא כתב על זה בכמה מקומות, וגם כתב שאפילו האר"י פחד לפתוח את בית המדרש שלו בירושלים. והוא, אף על פי שידע, כן פתח את בית המדרש שלו בירושלים.

"בדרך צחות אפשר לומר מקרא ודרוש חז"ל, על הכתוב "אותי עזבו ותורתי שמרו"," הבורא אומר, "אל תסתכלו כל הזמן עלי ותרצו לפנות אליי, אלא את כל זה אתם יכולים להשיג רק על ידי זה שאתם קודם כל מסתדרים ביניכם, מחוברים ביניכם, עוזרים אחד לאחר, מתקשרים ברצון אחד, בגוף אחד, במטרה אחת, ואז תשיגו הכול". לכן "אותי עזבו ותורתי שמרו", מהי התורה? "ואהבת לרעך כמוך". ו"אותי תעזבו" - אם אתם שומרים על אהבת הזולת, אז אתם כן מתקרבים אליי. "הלואי אותי עזבו", כלומר, שהיו מתגאים ברוממות, ואף על גב "שאין אני והוא יכולין לדור במקום אחד". אבל על כל פנים "תורתי שמרו"," אף על פי שאתם נמצאים עדיין ברצון לקבל והגאווה עדיין שורה בכם, אבל אם אתם בכל זאת רוצים להתקשר זה לזה "ותורתי שמרו", אז "שיהיו דבוקים בצדיק האמתי, באמונת חכמים כראוי, שאז יש תקוה שהצדיק" הזה האמיתי "יחזיר אותם למוטב, ויכריע אותם לכף זכות כראוי למחיצתו של הקב"ה," העיקר להיות מקושרים ביניכם ככל האפשר ולמורה שמוביל אתכם, ואז בטוח שתגיעו למה שצריך. "ומה יוכל להיות מהעניוות ושפלות שלהם, כדי שלא לעזוב את הקב"ה להעתיק דירתם מהם, אם אין להם צדיק אמיתי שידריך אותם בתורתו ותפלתו ויגיעם למקום תורה וחכמה."

העיקר לשמוע מהמורה את מה שהוא דורש, ומורה אמיתי דורש רק דבר אחד, חיבור בין האנשים ומתוך החיבור הזה נטייה לחיבור עם הבורא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". זה שוב אותו עיקרון שכבר שמענו עליו הרבה פעמים.

"וכבר נודע שאסור להשיא בתו לעם הארץ." אסור לנו לעזוב את העיקרון הזה וללכת לפי הרוח לכל מיני כיוונים שונים. "ובזה נמצאים לאט לאט מתייבשים כעצמות יבשות ח"ו, ומה אפשר לעשות בשבילם, אם לא להכפיל דברים כאלו מזמן לזמן, עד שהחי ישים אל לבו." נצטרך לחזור על כל האזהרות האלה שהן להיות בחיבור בינינו ומתוך החיבור בינינו חיבור לבורא, אבל רק ממרכז החיבור בינינו נגיע אליו.

"... וכתיב, "ומשה יקח את האהל" וכו', ולמה נטה אהלו חוץ למחנה. וסוברים הטפשים שעשה זאת כדי להשבית שטף מעיין החכמה, מסבת החטא. ח"ו לא יעלה על הדעת, כי אחר החטא, הם צריכים באמת למעיינות התורה והחכמה אלף אלפי אלפים פעמים יותר מבתחילה. וכמו"ש ז"ל: "אלמלא חטאו ישראל, לא ניתן להם, אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד". אלא אדרבה היא הסגולה הנאמנה לפתחון פה מעיינות החכמה למקור נאמן, להיות שאחר שנטה משה אהלו מחוץ למחנה, נתרבה אליו ההשתוקקות בתוך המחנה," לא לעצמו הוא התרחק מהתלמידים שלו, מהעם, אלא דווקא לטובתם, שתהיה להם השתוקקות אליו. "כי "אינו דומה מי שיש לו פת בסלו" וכו'. ועמה גם הדביקות אליו, וממילא זכו להתפשטות נשמת משה ביניהם, שע"כ נקראו דור דעה."

מפני שהם השתוקקו למשה שכביכול התרחק מהם - כלפי משה זה לא היה מורגש אלא כלפיהם - אז הם רצו את קרבתו והשיגו יותר את החכמה, ולפי דעת משה הם התקרבו עוד ועוד למטרה.

"וכבר אמרתי, גם הזכרתי לכם התורה שאמרתי בחג השבועות בטרם נסיעתי מכם, על הפסוק, "ברח דודי ודמה לך לצבי" "מה צבי זה כשהוא נס מחזיר פניו לאחוריו" וכו'. אשר באין תחבולה להמציא הפנים, מטכסים המצאה זו, אשר מביאים הפנים באחוריים, וז"ש: "כך הקב"ה בשעה וכו', מחזיר פניו לאחוריו", כי על ידי הרגשת הפירוד והאחוריים ואי היכולת לקבל פני הקדושה, נמצאים מתרבים ועולים נצוצי ההשתוקקות במדה יתרה, עד שהאחוריים הם הפנים, כי הלוחות מזה ומזה הם כתובים. וכבר הגיע הזמן לשים לב לדברים האלו.

יהודה"

הכול תלוי בהשתוקקות של התלמידים עד כמה הם יכולים לקבל את התורה, את השיטה של המורה. ואם הם רואים שהוא מתרחק או הם מתרחקים ויש אי הבנה וחוסר קשר ביניהם, אז זה דווקא הזמן שהם יכולים להתקרב.

לכן "דומה דודי לצבי", זאת אומרת הבורא שמתרחק ובורח מהם כמו צבי, הוא "מחזיר פניו לאחוריו", מסובב את הראש שלו אחורה, וזה העניין של ההתרחקות. בהתרחקות הזאת נבנים חסרונות נוספים, פנים חדשות, כי אז האדם משתוקק יותר דווקא בזמן שהבורא כביכול מתרחק ונסתר, ואין חשק ורצון אליו כמו שהיה קודם. אם האדם מבין שזה נעשה כדי לתת לו מקום להתקרב ולבקש, אז הוא מרוויח פנים חדשות של הבורא וכך מתקדם. זה בעצם נושא המכתב.

שאלה: למה מדובר על ביטול בין המורה לתלמיד, למה לא על אהבה?

אנחנו מדברים על מצב מסוים שבו נדמה לתלמיד שהמורה לא נראה לו גדול כמו שהיה קודם, אלא הוא נראה לו עכשיו קטן, גם החכמה עצמה לא כל כך מושכת אותו, כך גם הקבוצה והחברים. הכול לא כמו שהיה קודם כשהיה פעם בוער, הבין והרגיש עד כמה כל הדברים האלה חשובים, ועכשיו הכול ירד, ומה אז לעשות במצבים כאלה.

תלמיד: ואם לא קורה לאדם שהוא רואה את הרב קטן ממנו, נמוך ממנו, זה אומר שהאדם לא מתקדם?

לא שאין התקדמות, אלא זו התקדמות שנקראת "דומה דודי לצבי", הרוחניות בורחת ממנו כדי שהוא יתקדם אחריה. זה מה שאנחנו צריכים להגיד, בצורה כזאת אנחנו מתקדמים.

שאלה: האם יש אפשרות שנשיג את הרוחניות, שניפגש בסופו של דבר, ואם כן באיזו צורה הפגישה הזאת יכולה להתקיים?

הפגישה יכולה להיות רק בתנאי שאנחנו מחוברים זה אל זה במידה קבועה וחזקה כלשהי, ואז בתוך החיבור הזה בינינו נרגיש את הגילוי הרוחני, את הבורא, שכך במצב כזה מתגלה. זאת אומרת, כל העבודה שלנו היא להתקשר בינינו בצורה כמה שיותר חזקה. וכדי לתת לנו אפשרות להיות מחוזקים, מהודקים, הבורא מתרחק, כאילו נעלם כדי שנחפש אותו ונתחבר בינינו עוד יותר, למרות ההרגשה שאנחנו מאבדים קשר בינינו. לכן נותנים לנו מצבים בהם נוכל להוסיף מאיתנו קשר, כוח, חיזוק, ואז בזה מתגלה הבורא.

שאלה: מה זאת אומרת שמשה שבר? בשביל מה הוא התרחק?

הוא התרחק מהעם, הכוונה מהתלמידים, שהם יראו שהוא לא נמצא כל כך קרוב אליהם וישתוקקו אליו יותר ויבקשו ממנו לחזור או שהם יתקרבו אליו כדי להחזיר את הקשר, ועל פני המצבים החדשים הקשר יתחזק עד כדי כך שבו יתגלה להם גם הבורא. זו כוונת משה בהתרחקות מהתלמידים.

תלמיד: במצב שלנו כשאנחנו משתתפים בכל מה שאנחנו רק יכולים, מה זאת אומרת שתמיד נגביר את ההשתוקקות אליך?

לא יודע. נניח שאלך, לא אתן לכם שיעורים יום יום אלא פעמיים בשבוע, ועוד משהו דומה. אתם תגידו לי מה כדאי לעשות כדי שיהיה לכם חיסרון יותר גדול אליי.

תלמיד: זה לא הכרחי שתעזוב אותנו ותיתן פחות שיעורים, השאלה היא איך עלינו להתחזק?

ודאי, אבל אדם בנוי בצורה כזאת שמה שיש לו והוא בטוח בכך שאת זה הוא מקבל יום יום, אז כבר אין לו בזה חידוש, ואנחנו צריכים לחדש בכל יום את החיבור בינינו בגובה רם יותר עד שהבורא יתגלה בקשר בינינו. לכן מה עושים? צריך לעורר בינינו את המצבים. אם אנחנו לא עושים זאת בצורה מספקת אז אין ברירה למורה מלבד להתרחק קצת מהתלמידים, עד שיכול להיות שהוא כבר נפטר מהם והולך לעולמו, ואין לו בעיה בזה. הוא קיים כאן רק כדי ללמד אותם. ולכן כך עלינו להבין את העניין. ככול שאנחנו זקוקים למורה הוא חי, במידה שכבר לא צריכים אותו הוא מת, בשבילו אין הבדל בין העולם הזה לעולם ההוא, אלא רק כדי להקים תלמידים ולמשוך אותם גם כן למטרת הבריאה.

תלמיד: כשהבורא מרחיק חבר, לוקחים אותו נניח לשרות צבאי ובעקבות זאת הוא לא יכול להשתתף בעשירייה, בשביל מה זה קורה?

זה כדי שתתפללו שהוא יישאר איתכם, כי באמת בכך שהוא נמצא בקבוצה איתכם ועושה כל מה שאנחנו עושים, זה ייתן הרבה יותר כוחות לכולם ולקבוצה ולהצלחה מאשר אם ייקחו אותו.

שאלה: שאלנו על חשיבות הרב וחשיבות המקורות עצמם, אנו מאמינים למי שמפרש לנו את החכמה הזו, כרגע אנחנו מאמינים בך ובמקורות, במי להאמין בעתיד?

רק בקשר ביניכם ובבורא. שום דבר אתם לא צריכים מלבד חיבור בקבוצה ובבורא, אין יותר. אנחנו גם לומדים שזה כך, זה הכול וזה מספיק.

שאלה: קודם כל זו הזדמנות להגיד לך תודה וכמה אתה גדול בעינינו, אני אומר זאת בשם העשירייה על ההנחיה שלך ועל כך שאתה מוביל אותנו בדרך הזאת בהמון אהבה ונותן לנו כל מה שצריך כדי להתקדם. השאלה שלי היא לגבי האזהרה שבעל הסולם נותן, "וכבר נודע שאסור להשיא בתו לעם הארץ." מה היא האזהרה הזאת, ואיפה אנחנו מגלים זאת בעבודה?

לא להשיא בתו לעם הארץ, זה הרצון הפנימי של האדם, הרצון לקבל שלו, שאותו הוא צריך לכוון במדויק לעל מנת להשפיע, לבורא, ולא לחבר אותו עם הארץ, זאת אומרת עם הרצון לקבל הרגיל.

תלמיד: אנחנו יכולים להימנע ממצב כזה?

ודאי שכן, אם אנחנו נמצאים בקבוצה ובכל פעם מעוררים את עצמנו להתרומם יותר ויותר, וכל אחד מרגיש שהוא חייב כלפי החברים. כלפי עצמו אולי אין לו מספיק כוחות ללחוץ, אבל בכך שדואג לחברים שלא יפלו וכך כל אחד לאחרים, אנחנו מגיעים להשתתפות הנכונה, לערבות, ורק בצורה כזאת נגיע למטרה. כאן עניין הערבות הוא מאוד חשוב.

שאלה: בטקסט כתוב שהלוחות נכתבו בעצמם גם מצד הפנים וגם מצד האחוריים, איך להבין זאת?

שהלוחות האלו שעליהם כתובה התורה פועלים על האדם גם בפנים וגם באחוריים, שאדם יבין שבדרך שלנו יש גם אור וגם חושך והוא יכול להתקדם דווקא דרך שניהם, הוא חייב להתקדם דרך שניהם, גם באור וגם בחושך.

שאלה: כשהבורא מתרחק מהאדם והוא באחוריים כלפיו, איך האדם מזהה את הפנים של הבורא?

מתוך זה שהאדם פועל מכוח החיבור, מכוח האמונה, אז הוא מתחיל לראות באחוריים את הפנים. זה כל העניין, שאין אין כאן פנים ואחוריים אלא רק כלפי האדם שכך צריך להתחזק.

שאלה: בעל הסולם אומר שהסוד של המשיכה אל החכמה הוא דווקא בהסתרה. דווקא בזה שמעמידים אותה כסוד, היא קצת נסתרת ורוצים להשיג אותה. אבל גם בלימוד עצמו, ככל שאדם מתמסר יותר ללימוד, הוא מגלה טפח ומסתיר טפחיים. זאת אומרת, שתוך כדי המאמץ והלימוד אתה משיג אותו אפקט של המשיכה אל הלימוד. האם זה נכון?

כן. צריכים בכל זאת לעשות כל דבר כדי להישאר בקשר עם הלימוד יום יום בכל השעות שאנחנו עושים, בקשר עם החברים, עם הקבוצה וכך אנחנו מתגלגלים יותר ויותר ויותר. מאגרת לאגרת, ממאמר למאמר, וכך אנחנו מתקדמים יותר ויותר, ממלאים את עצמנו. מעבירים את החומר אל הלב שלנו, אל הנשמה שלנו ובזה אנחנו מתחילים יותר ויותר להיות מכוונים דרך החיבור, מאיתנו לבורא. עד שהוא יתחיל להתגלות בתוך החיבור בינינו.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לקחת את העיקרון הזה ולהביא אותו לתוך ההפצה כדי למשוך קהלים דרך ההסתרה והסוד, יותר מאשר פתיחת החכמה בצורה גלויה?

מה שאנחנו מדברים עכשיו, רק צריכים לשכתב את זה בצורה יותר קלה. אמנם גם זה לא למתחילים, אבל למתקדמים, כן. צריכים לדבר עם האנשים שנותנים שיעורים לכיתה א', ב', ג', אני לא יודע מה הם שם לומדים. אבל החברים שלנו שנותנים שיעורים לקמפוסים למיניהם, שהם יבחרו מתי אפשר לתת לתלמידי הקמפוס כבר את החומר הזה.

שאלה: אנחנו לא נמצאים בעשירייה כל הזמן בחילופי דברים, כפי שאנחנו לומדים בשיעורים. האם זה אפשרי בכל זאת לזהות את המצבים החדשים?

כן, גם אפשר. אמנם אתם לא נמצאים כל הזמן בקשר ביניכם אבל מפני שלפחות בזמן השיעור או בזמן ישיבות החברים, אתם נמצאים יחד איכשהו, במידת האפשר. אתם תראו שזה יהיה מספיק.

שאלה: שאלת מה צריך לעשות כדי שיהיה חיסרון יותר גדול אל הרב, אז יש הרבה פניות לגבי זה שיש חיסרון עצום לשמוע כל מילה מהרב.

תודה.

שאלה: איך יכול להיות מצב שלא נצטרך את המורה?

גם אני הייתי מחובר אל הרב"ש שתים עשרה שנה, ואחר כך הוא נפטר. אני נשאר בקשר עימו ככל האפשר להחזיק קשר כזה ללא מגע פיזי, אבל בכל זאת משהו חדש. בעיקר בשבילי. היו אנשים שראו אותו רק בזמן השיעור, ואני ראיתי אותו כל יום עוד ארבע חמש שעות נוספות.

וחוץ מזה אנחנו היינו פעם בשבוע או מקסימום פעם בשבועיים, נוסעים ליומיים-שלושה לטבריה לבד - אני והוא. שם היינו חיים וישנים ואוכלים יחד, וככה עוברים הזמנים. קשה להאמין שזה היה, אבל זה באמת היה כך. לכן כשהוא נפטר בידיים שלי זה היה באמת מצב מאוד מאוד לא פשוט.

אני אגיד לכם, אם שומרים על כל מה שעברנו אז אין בעיה. הוא השאיר לי - לפני שנפטר – את מחברת "שמעתי" ואמר "קח לך" ואני לקחתי. במשך הזמן אני ראיתי שאין ברירה, אני חייב לחלק את זה לכולם. נתתי לצלם וחילקתי לכולם, מפני שבכל זאת דבר כזה לא חשבתי שאני יכול לשמור רק לעצמי. היום באמת כולם יכולים ליהנות מהמאמרים האלו.

שאלה: איך אפשר עוד לחזק היום את הקשר עם הרב, כמו הקשר החזק שהיה לרב עם הרב"ש?

רק על ידי זה שאנחנו לומדים ומשתדלים לקיים את הלימוד. אין שום קשר אחר בין המקובלים, בין מורה לתלמיד, מורה להרבה תלמידים, רק במידה שרוצים לקיים מה שכותבים לנו המקובלים וזהו. אז מתגלה בקשר הזה גם המורה וגם הבורא וממשיכים.

שאלה: קודם אמרת שכוונת משה להתרחק מהתלמידים על פני המצבים החדשים, אז הקשר יתחזק עד כדי כך שבקשר הזה יתגלה להם הבורא.

כן.

שאלה: מה הכוונה למצבים חדשים?

יש חיסרון חדש לתלמידים, ועל פני זה הם מגיעים לעליה למדרגה יותר עליונה.

שאלה: איך להבין נכון את המילים שאתה אומר וליישם נכון את העצות שלך?

רק על ידי חיבור ביניכם. יש לך קבוצה, יש לך חברים, תשתדל קודם כל להתחבר איתם יחד, וכשאתה מחובר איתם תנסה לקרוא שוב את המאמר, ואם הוא קשה מדי, אז מאמרים קודמים שקראנו שהם יותר קלים, וכך תתרגל להבין את המאמרים האלה לא בשכל שלך אלא בכוח הכללי של הקבוצה. לאט לאט בכוח הכללי של הקבוצה תתחיל לגלות את פנימיות המאמר. זה מה שאני מציע לך. לא חשוב כמה אתה מבין בשכל, העיקר שאתה קורא יחד עם הקבוצה ורוצה להרגיש מה שכולם מרגישים. ההרגשה המשותפת הזאת שאתה רוצה לתפוס מהמאמר כשאתה בקשר בקבוצה היא העיקר, זו הרוחניות הפנימית של האיגרת הזאת.

שאלה: אמרת שלרב"ש היו תלמידים רגילים שהיו באים רק לשיעור לומדים והולכים, ואתה היית משרת אותו והיית איתו כל הזמן.

לא, הם לא היו רגילים והיו הולכים, לא אמרתי כך. איפה ראית שזלזלתי כך בהם?

תלמיד: לא זלזלת, חס ושלום, אלא שרתת אותו, הלכת איתו לטיולים ודאגת לו בבית חולים. איך בימינו במצב שלנו אפשר להתקרב אליך יותר?

אנחנו היום לא צריכים את זה, החיבור ביניכם מכסה את הכול. אתם לא מפסידים שום דבר, אחרת לא הייתי מרשה לעצמי שתהיו בריחוק. אתם לומדים איתי בשיעור בוקר ובשיעור צהריים, עוד מעט נחדש בעזרת ה' את הסעודות, עוד מעט יהיו חגים, ויהיו לנו עוד פגישות ועוד דיבורים, וזה מספיק. היום אתם נמצאים במסה כל כך גדולה שהיא כבר יכולה להרגיש ולהכיל בתוכה את כל המושגים הרוחניים, לא צריכים שום דבר חוץ מזה, רק תתחברו עוד יותר ותצליחו.

שאלה: קודם אמרת שככל שהתלמידים זקוקים למורה, אז המורה נשאר איתם.

לא אני אמרתי, זה כתוב כך.

תלמיד: כשהיום יש לנו עשיריות בכלי העולמי, במה בדיוק העשירייה זקוקה למורה?

אני חושב שיש לנו היום את כל הסדר הנחוץ. יש לנו אינטרנט שיש בו כל מה שצריך להיות, יש התארגנות בעשיריות, גברים ונשים כולם מסודרים לפי עשיריות. אני לא חושב שאתם צריכים לדאוג למשהו אלא רק לחיבור ביניכם. אתם קיבלתם מספיק הוראות ותיקונים כדי באמת להחזיק את עצמכם בצורה נכונה. אין לי מה להוסיף.

תלמיד: יש הבדל בין העבודה שלנו כעשירייה לעבודה שאתה מנחה אותנו, זה לא אותו דבר.

אבל אני עושה את זה עדיין.

תלמיד: נכון. במה בדיוק העשירייה זקוקה למורה? מה הוא פותח לה כל פעם?

אם אתם יכולים להתחבר ביניכם עוד ועוד, אז אתם לא צריכים יותר כלום. כל עוד אתם צריכים אותי, אני חי, במידה שכבר לא תזדקקו לי, אני אלך. ואין מה להצטער על זה אלא זה טבע הדברים. המורה חי כל עוד זקוקים לו, כשלא זקוקים לו, הוא הולך, הוא מת.

לכן תשתדלו לספוג מכל השיעורים שלנו ככל האפשר. תתארגנו ביניכם יותר, תדאגו שיהיה ביניכם קשר הדוק, שלא יבואו חיצוניים וירצו לאחוז בכם ולקרוע אתכם, זה העיקר. הכול יתגלה לכם לנכון כדי שאתם רק תתחזקו, הבורא רוצה רק להעלות אתכם.

תלמיד: אני רואה על העשירייה שאנחנו ממש רצים לשיעורים כדי לקבל עוד הכוונה איך לעשות עוד צעד קדימה ולחזק את הקשר בינינו. איך יכולה להיות מציאות שהתלמידים לא זקוקים יותר להכוונה מהמורה שלהם? זה נראה לי דבר שהוא כל כך נצחי ושאי אפשר בלעדיו, אז איך יכול להיות שיש כזאת מציאות?

מטבע הדברים שחלק מהדרך אנחנו עושים יחד עם ההורים, עם המורים בבית ספר, אחר כך עם המורה הרוחני ואחר כך אנחנו ממשיכים לבד. מה אתה רוצה, שישתנה העולם, שאנשים לא ימותו אלא ימשיכו כל הזמן? לא. כל אחד צריך להתחיל את הדרך שלו מחדש לבד.

תלמיד: הצורך ברב לא משתנה, הרב מסתלק בגופו אבל אנחנו עדיין זקוקים לו בכל צורה שהיא.

יש לכם תורה, זאת אומרת כל מה שכתוב, ואתם באמת צריכים לדעת איך ממשיכים. העיקר שאתם יחד. אם אתם מתחברים ביניכם, מדברים ביניכם על מה שאתם צריכים לעשות וכך אתם ממשיכים, אז אתם לא תטעו, העיקר הוא שזה מתוך חיבור ביניכם וכיוון לבורא.

תלמיד: אם הרב מסתלק, התלמידים עדיין זקוקים לו.

לא.

שאלה: למה?

כי ככה. אחרת הבורא לא היה עושה זאת.

תלמיד: אבל אמרת בעצמך שאתה בקשר עם הרב"ש. תמיד יש לנו עליון.

אז תשתדלו להיות קשורים אלי.

תלמיד: איך מפתחים את הצורך הזה להיות איתך בקשר תמידי?

מתוך החיבור. מתוך החיבור ביניכם תשתדלו להתקשר אלי. כמו שהאר"י אמר לתלמידים "אם תזכו, אז אני אבוא אליכם ואלמד אתכם". אין בזה שום בעיה, תפסיקו לחשוב שיש עולם עליון, עולם תחתון, אין דבר כזה. אם אתם רוצים, אז אתם קשורים. במידה שאתם קשורים ביניכם, כך תתקשרו אלי.

תלמיד: האם זה אחד לאחד? כשאנחנו קשורים בינינו אז באופן טבעי אנחנו גם קשורים לרב, או שיש פה תוספת קשר אל הרב?

יש תוספת קשר וזה טוב.

שאלה: העבודה באהבת חברים היא שהולידה את הצורך באמונת חכמים, כלומר העבודה בינינו היא שמולידה את הצורך בהתקשרות איתך. זה לא בנפרד, כאילו העבודה בינינו במקום אחד, וההתקשרות עם החכמים, איתך, במקום אחר, אלא מתוך עבודה באהבת חברים נוצר הצורך באמונת חכמים.

זאת הצורה נכונה.

תלמיד: לי נראה שזו בעיה. כי הצורך באמונת חכמים זה הצורך שלנו, התלמידים. זה לא צורך של הרב. איך אנחנו עכשיו יכולים ללמוד עם רב על אמונת חכמים? אנחנו צריכים להילחם על זה.

נכון. אני הייתי ממליץ לכם כך. "אמונת חכמים" נקרא שאתם מאמינים בכוח הקבוצה המאוחדת. כוח הקבוצה המאוחדת היא בשבילכם כמו דרגה יותר עליונה. ואם אתם תופסים אותה, רוצים להיאחז בה, אז אתם תצליחו.

תלמיד: אנחנו מסכימים במאה אחוז. זה ערך עליון ב"בני ברוך". אבל העניין של אמונת חכמים עוד מאוד צעיר בינינו, איך אפשר להתקדם בלי אמונת חכמים?

אתם מאמינים בזה שאני אמרתי לכם שכוח הקבוצה המאוחדת מלווה אתכם עד גמר התיקון בלי שום בעיה.

תלמיד: אולי יש לך עצה לתת לנו איך עובדים נכון באמונת חכמים, בכלל באמונה בתוך עשירייה? אני אשמח לשמוע.

אתה מאמין שכל החברים שלך הם גדולי הדור, ואתה רוצה להיות מחובר איתם בלב ונפש.

תלמיד: מסכים, מקבל, תודה רבה.

אם אתה שמעת את זה, אני מאוד שמח.

שאלה: כל הדיון לאבד את הרע כשהרב יסתלק, גורם לי להרגיש מאוד לא בנוח. אני חושב שכולנו מרגישים לא בנוח עם זה.

אתה רואה שאנשים דואגים לזה. אני מבין את הדאגה שלהם. הם הרגישו את עצמם שהם נשארים בלי אבא, בלי תמיכה רוחנית ומי יודע מה יקרה להם. הם השקיעו המון שעות וכוחות להיכנס ללימוד, לתוך הארגון. ופתאום הם מרגישים שאין כאן מישהו מחזיק מלמעלה. זה לא בסדר.

תלמיד: על זה רציתי להגיד. זה לא גורם לי להרגיש לא בנוח, כאילו באיזה יום הרב יסתלק. אני חושב שאם אנחנו נבין שזה הזמן שלנו וכשאנחנו מוכנים להתקדם גם בלי אינטראקציה ישירה עם המורה שלנו, אז הבורא יקדם אותנו לשלב הזה. לא?

לכן אני אומר שאתם כולכם מאורגנים היטב. יש לכם ארגון, עמותה. יש לכם אנשים שמפעילים אותה. יש מנהל. יש סגן מנהל. יש אנשים שאחראים על כל מיני דברים. תרגישו את עצמכם בכוח, בקצב, בקשר ביניכם ואין שום בעיה. דווקא ההפך. אם המורה מסתלק, סימן שהתלמידים עולים מדרגה.

תלמיד: אני מבין. רק רציתי להרגיע את העצבים של החברים. עשיתי חישוב מהיר, עשרים שעות, חמש שעות ביום שיעורים זה מגיע ל36,500 שעות של חומר בארכיון. זה הקשר שלנו אליך יותר מכל דבר אחר.

נכון.

תלמיד: יש לנו כמות עצומה של חומר בארכיון. עשרות אלפי שעות. אז נשתמש בזה כקבוצה, ואז אנחנו נהפוך להיות המורים, המפיצים. אנחנו נהיה החזית של חכמת הקבלה, של ההתקדמות הרוחנית של האנושות. נשמור על הקשר איתך דרך הארכיון, דרך השיעורים בארכיון. דרך החומרים שאתה לימדת אותנו. האם זה נכון?

כן. יחד. אל תפחדו. ובכלל, בואו נפסיק לדבר על זה. זה עוד רחוק.

שאלה: האם אני מבין נכון שכל אחד מאיתנו - הרב לא משאיר אחריו רב, אז כולנו הופכים להיות מורים?

לא, לא נכון. אני אולי אצטרך בכל זאת לבחור חבורה. יש לנו "קבוצה אידיאולוגית". בואו נעבור ואני עוד נדבר על זה.

תלמיד: מי ייצג את הארגון?

אל תדאג, יש לנו דירקטוריון, יש לנו הכול. אתה לא מבין אבל הכול מוכן והכול מסודר. אתם צריכים להכיר את כול האנשים האלה. אני חושב שהם ישבו פעם בפאנל לפני כולם, נגיד באחד השיעורים ויציגו את עצמם. כך אנחנו נצטרך לעשות שיהיה לכם ברור שיש לארגון שלנו מערכת שמתפקדת היטב.

אני בכלל לא שייך לה, אני שייך רק להגשת הלימוד. אם לא יהיה לימוד, שום דבר לא יקרה, יש ארכיון עם כל השיעורים. יש המון אנשים שיכולים בעצמם להעביר את מערכת השיעורים. אבל כל יתר, הארגון מתפקד בלעדי, גם עכשיו הוא מתפקד בלעדי.

שאלה: כשאתה נותן לנו שיעור חי, אתה מרגיש אותנו ומגיב לזה. איך אפשר לגשר על הפער הזה עם שיעור מוקלט?

אחרי שאתם מכירים אותי אתם יכולים להעלות מהארכיון כל שיעור מוקלט ולהרגיש אותו גם כך. כמו שאנחנו קוראים אגרות של בעל הסולם או מאמרי רב"ש ואנחנו מרגישים שהם מדברים אלינו. אין שום בעיה.

שאלה: האם לך יש קשר עם המורים שלך הרב?

כן, אפשר להגיע לזה וגם אתם תגיעו לקשר איתם. לא רק איתי, אלא גם לרב"ש לבעל הסולם ועוד לפניהם, כן. כשאנחנו חוזרים למערכת הכללית אתם מתחילים להרגיש שם את כל אותם המקובלים שהגיעו כבר לפנינו לתיקון המערכת וכשאנחנו מתקנים את עצמנו אנחנו נכללים במערכת הזאת ומתחילים להרגיש אותם.

הסיכום? כמו שכתוב כאן במכתב, שצריכים להחזיק את עצמנו, לא לתת לרצון שלנו שייפול, זה נקרא שמוכרים את ביתו לעם הארץ. ושאנחנו כל הזמן צריכים להיות בזה שלפנינו עוד ועוד מטרה נעלה ואנחנו צריכים כל הזמן לטפס עליה. רק בקשר בינינו נוכל את זה לעשות על בטוח.

(סוף השיעור)