שיעור בוקר 04.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 394, מאמר "הערבות",

אותיות כ"ג-כ"ה

קריין: בעל הסולם, עמ' 394, מאמר "הערבות", טור ב', אות כ"ג.

אות כ"ג

"ובדברים הללו מתבארים היטב, מה שעמדנו לעיל באות ה', במה שניתנה התורה ביחוד אל גזע האומה הישראלית. כי זהו ודאי, שאין כאן ב' דעות בהדבר, אשר דבר תכלית הבריאה, מוטלת על כל מין האנושי יחד: כשחור, כלבן, כצהוב, בלי שום הפרש מעיקרה.

אולם, מתוך ירידתה של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל, שהיא ענין האהבה עצמיית, השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושיות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עמהם ולהבינם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת זולתו.

מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדימה להם, השעבוד להמלכות הפראיית של מצרים ארבע מאות שנה, ביסורים גדולים ונוראים. ונודע דברי חז"ל, שאמרו: "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של אדם". דהיינו, שמביאין אל הגוף הזדככות גדול. ונוסף על זה, שהזדככות אבותיהם הקדושים עמדה להם, כנ"ל באות ט"ז, שזהו העיקר, כמו שמעידים על זה כמה מקראות שבתורה.

ומכח ב' הקדמות האלו, נעשה אז מוכשר לדבר הזו, דעל כן מכנה אותם הכתוב, בעת ההוא בלשון יחיד, כמ"ש: "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו, כמו שהוכחנו לעיל באות ט"ז, במשמעות המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", עיין שם היטב.

ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה, כמבואר."

אות כ"ד

"ולפיכך, מתוך הכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה. כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת, ששום זר ישתתף עמה. אמנם בגלל זה, הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו.

באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', והכף חובה יתבער מן הארץ."

שאלה: בעל הסולם כותב שיש עולם רחב שנקרא אהבת הזולת. מה זה העולם הרחב המיוחד הזה לעומת העולם שלנו שנקרא "אהבת הזולת"?

רחב פירושו חסדים, גבוה פירושו חכמה. עולם רחב זה אומר שהוא מלא בתכונת החסדים.

תלמיד: איך אפשר להמחיש את זה? מה ההרגשה הזאת עולם רחב?

אני לא יכול להמחיש לך, אי אפשר להעביר מאדם לאדם את הרגשתו הפנימית.

תלמיד: האם זה משהו פנטסטי כזה?

אני לא יודע, אתה רואה בעצמך באיזו מילה אתה משתמש, "פנטסטי כזה".

תלמיד: התכוונתי שהוא נותן ביטחון לעומת מה שקורה עכשיו בעולם.

תתאר לעצמך בינתיים איך שאתה רוצה.

שאלה: יוצא שניתן לקבל את התורה כמו שקיבלו אותה פעם, שאז השתמשו בה ואחר כך איבדו אותה, זה אומר שגם אנחנו יכולים לקבל ואחר כך לאבד. איך לא לאבד את התורה?

מתי איבדו אותה?

תלמידה: כשנחרב בית המקדש.

לא איבדו, זו פשוט הייתה שבירה.

תלמידה: האם זה בגלל שלא משתמשים נכון באורות התורה?

זה בגלל שלא משתמשים נכון בחוקים שלה. אבל אם נתחבר יחד, אז החוקים האלה שוב יקבלו חיים בנו.

שאלה: מה זה האומה הישראלית, גזע אברהם, יצחק ויעקב, מה הם הדברים האלה?

מדובר מאיפה מגיע השורש של אותה הקבוצה שמוכנה ומשתוקקת לקשר עם הבורא.

תלמיד: האם יש לזה רלוונטיות?

לא. היום אנחנו כבר לא משתמשים בזה. היום כל אחד שליבו דואג בקרבו הוא מסוגל להיכנס לקשר עם הבורא.

תלמיד: האם לא דרך ישראל? כי פה הוא כותב שדרכם יעברו ניצוצי הזדככות וכולי.

ודאי שאנחנו נתנו לעולם משהו, דתות ויסודות לקיום החברה האנושית, אבל זה עוד קדימה לפנינו.

תלמיד: האם היום יש איזה תפקיד לעם ישראל?

יש תפקיד לעם ישראל - שיתחבר ויעביר את אותם חוקי החיבור לכולם.

תלמיד: כי אנחנו רואים שאנחנו מאוד רחוקים מזה בעם ישראל, באומה הישראלית.

נכון.

שאלה: כתוב שהאומה הישראלית הותקנה כתכונת מעבר שדרכה צרכים להתפשט ניצוצי הזדככות לכל האנושות, עד שכל האנושות תרגיש נועם ושלווה של אהבת הזולת. מה זה נועם ושלווה שיש בתוך אהבת הזולת?

מזה שמגיעים לאהבת הזולת לא מרגישים שום לחצים שמוציאים אותם מהמצב הזה של אהבה, וכך ממשיכים דרכם.

שאלה: אנחנו לומדים שהתורה היא נצחית ואין זמן, אבל לפי מה שהוא כותב פה, לפי הציר ההיסטורי, זה כבר היה אמור להתקיים לפי כל התנאים.

אני לא יודע אם אמור להתקיים או לא אמור להתקיים, אתה רואה שזה לא מתקיים.

תלמיד: הייתה כבר את יציאת מצרים וכל הדברים האלה. לפי מה שהוא כותב פה, לפי התנאים האלה, כבר היה אמור לקרות משהו, היו אמורים לעבור הניצוצין האלה.

מאיפה אני יודע, אני רואה שזה לא מתקיים.

תלמיד: איך זה אמור להתקיים?

אני לא יודע, אני לומד יחד איתך ומצפה יחד איתך למצב שזה כן יתקיים.

תלמיד: איך זה אמור להתקיים עכשיו?

אם אנחנו עוד לא היינו בזה, אם אין לנו רשימות, אין לנו תנאים, אז איך אנחנו יכולים להגיד? אתה יודע כמה כאלו היו במשך הדורות שצעקו שאו טו טו המשיח יבוא, ואיפה החמור הלבן, איפה כל מיני סימנים.

תלמיד: משיח זה מצב אחד שמדברים עליו, פה הוא מדבר על מצב שכבר קרה, האם המצב הזה צריך לחזור על עצמו?

אני לא יודע.

שאלה: יש הרגשה מתחילת השיעור שאנחנו לומדים על תכונות המעבר. שבישראל יש עביות הכי קטנה מהאבות, וישראל חייב להשתמש בעביות או עם רצון העליון או רצון התחתון שזה מעבר, פרסא, קליפת נגה. האם זה נכון?

נכון.

שאלה: הוא כותב על ניצוצי ההזדככות שמתרבים יום יום ומביאים את כל אומות העולם להרגיש את הגרעין של אהבת זולתו כמשהו טוב. האדם היום לא מסתכל על אהבת הזולת כמשהו טוב, הוא מרגיש שהזולת רק שונא אותו יותר ויותר. אז מה פה מפתח את האדם בכל זאת להתקרב להרגשה או להבנה שהוא צריך לאהוב את הזולת וזה יהיה לו הדבר הטוב והנכון? איך ההתפתחות הזאת, כשהוא דווקא רואה איך הזולת הולך נגדו, תביא אותו לראות שהוא צריך להיות באהבת הזולת?

אני יודע רק דבר אחד, האם מה שצריך לעשות היום אנחנו יודעים, שומעים?

תלמיד: מה הם ניצוצי ההזדככות האלה שבאמת אמורים לקרב את האדם להכרה הזאת?

אני לא רואה אותם ולא מושך אותם, אני לא יודע על ידי מה הם באים ואיך הם מתרבים, מתקשרים, נכללים. אנחנו צריכים לראות איפה אנחנו נמצאים היום ובמה אנחנו יכולים להשתמש, ולא לטעות ולקבל על עצמנו כל מיני פעולות ומצבים שעדיין לא נמצאים בנו או אנחנו לא נמצאים בהם.

תלמיד: מה אנחנו יכולים לעשות, מסוגלים וחייבים לעשות?

ערבות, ככל האפשר.

תלמיד: האם אצלנו בעשיריות, בקבוצה שלנו?

בעשיריות ובקבוצה כולה.

שאלה: אנחנו לומדים בערבות איך זה צריך להיות, על תכונת המעבר, התפשטות הניצוצין ושהאנושות תגלה טוב ונועם באהבת הזולת. לעומת זאת בעל הסולם כותב שהאנושות יכולה להגיע למלחמת עולם שלישית ורביעית ותישאר שארית הפליטה שתממש את אהבת הזולת מאין ברירה.

כן.

תלמיד: איך להסתכל משתי הזוויות האלה?

כך להסתכל, שיכול להיות כך וכך. אבל בין כך לבין כך אנחנו מגיעים לאיזה סיכום, מרגישים שממש כולנו רוצים את ביטול הרצון לקבל וחיבור ללא גבולות.

אנחנו לא יודעים ולא כל כך רוצים לדבר על דברים כאלה כי לא כדאי, כדי לא לפתוח פה לשטן.

אות כ"ה

"עתה נשאר לנו להשלים, מה שביארנו בקונטרס הקודם "מתן תורה", אות ט"ז. שמשום זה לא ניתנה התורה להאבות, משום שהמצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא הקוטב של התורה כולה, אשר כל המצות מסבבות עליה, כדי לבארה ולפרשה, הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של אומה שלימה.

ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראוים לקיימה. ואז נשאלו מקודם, אם כל אחד ואחד מהאומה, מסכים לקבל על עצמו מצוה הזאת. ואח"כ, שהסכימו לדבר, ניתנה להם התורה, עש"ה.

אולם עדיין צריך לבאר: היכן מצינו בהתורה, שנשאלו בני ישראל שאלה זו, ושהסכימו לזה, קודם קבלת התורה?"

שאלה: אם אני מבין נכון, הוא כותב שהם הפכו לאומה במצרים, זה עשה אותם לאומה.

כן.

תלמיד: מה קרה במצרים שהפך אותם לאומה?

כי הם היו קבוצה קטנה שנכנסו למצרים ושם הם התרבו, כלומר הרצונות שלהם גדלו, הכוח הפנימי והחיצון גדל, ואז הם נעשו כאומה, אבל אומה לא מתוקנת עדיין.

תלמיד: האם יש במושג "אומה" משהו שנקרא "יחד"?

בוודאי, מפני שזו לא קבוצה כפי שנכנסה, אלא זאת אומה.

תלמיד: מה הם הצרות והסבל בגלות, במצרים, שסבב אותם והפך אותם למשהו אחד?

אנחנו עוד לא דיברנו על זה ועוד לא הגענו לשלב הזה. זו תחילתם במצרים, הם רק גדלו, כמו תינוק שגדל, שאחר כך מתחילים ללמד אותו, לדרוש ממנו, זה השלב הבא.

תלמיד: אבל היציאה היא שמשה לא משאיר שם אף אחד, הם רוצים לצאת יחד.

כן, זה עוד רחוק.

שאלה: האם אפשר לומר שלפני יציאת מצרים, עם ישראל יכול היה לקיים את חוק הבורא ואת חוק פרעה יחד, והיציאה היא שהיו צריכים לבחור לעבוד או לעבוד את הבורא או את פרעה, וזו מהות היציאה הזאת?

מהות היציאה היא שהם בורחים משליטת פרעה.

תלמיד: ברור להם שהם הולכים לעבוד את הבורא.

כן.

שאלה: שמעתי שככל שנתחבר יחד, אז חוקי התורה יתעוררו בנו לחיים. האם אפשר לראות בחיבור העם היום, בזמן המלחמה, סימנים כאלה? והאם צריך לעשות את זה כדי להסביר את ההכרחיות לעם ישראל?

כדאי להסביר לעם ישראל שאם אנחנו רוצים להתקדם נכון, אז אנחנו צריכים להיות כל יום מחוברים יותר.

שאלה: כל עוד הם לא יוצאים ממצרים, הם לא עוסקים ב"ואהבת לרעך כמוך", לא בקבלת תורה, אלא יציאת מצרים היא הפעולה הראשונה. כלומר מדברים רק על כך שיש לנו מטרה משותפת לברוח מהרצון לקבל, זה מה שהבנתי.

כן.

תלמיד: כשמדובר באומה ומדובר בפעולות ומעשים שצריכים לעשות, מדובר בבני ברוך?

לא כתוב כך.

שאלה: הערבות היא משהו הדרגתי, נכון?

כן.

תלמיד: במה זה מתבטא שאנחנו מקבלים יתר ערבות?

כל פעם כשאנחנו מתקדמים, אנחנו צריכים לקבוע את הערבות בינינו בדרגה חדשה.

תלמיד: מה זה אומר, יתר חיבור?

יתר חיבור ויתר מדרגה, בתנאים יותר חמורים מקודם.

תלמיד: מה הם התנאים היותר חמורים?

לפי המדרגות.

תלמיד: במה זה מתבטא, האם בזה שאנחנו מרגישים יותר את החסרונות של החברים, או יותר לוקחים על עצמנו?

יותר מרגישים את החסרונות של עצמנו.

(סוף השיעור)