שיעור בוקר 26.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 205, "פתיחה לפירוש הסולם", אותיות ז, ח'

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 204, "פתיחה לפירוש הסולם", אות ז'.

אות ז'

"ולפיכך, הוצרכו ע"ס דאו"י וע"ס דאו"ח להתפשט ממסך ולמטה, שאז נעשו ע"ס דאו"ח לבחינת כלים המקבלים ומלבישים על ע"ס דאור ישר, כי עתה כבר המסך ממעל ע"ס דאו"ח, וע"כ שולט העובי שבו על ע"ס דאו"ח, שבזה נעשו כלים. וע"ס אלו, שהם כלים ממשיים, מכונים בשם תוך וגוף, כלומר שהם תוך תוכו, וברו, וגופו של הפרצוף. והמלכות של התוך, מכונה טבור. שהוא מלשון, טבור הארץ, שפירושו מרכז ואמצע, שמורה שהמלכות דתוך, היא המלכות המרכזית, שמהאור החוזר שלה נעשו הכלים הממשיים של הגוף. ועוד אפשר לומר, שטבור, הוא מאותיות טוב-אור, להורות שעד שם האור טוב, להיותו מלובש בכלים הראויים לקבלו. והנה נתבארו ע"ס דתוך עד הטבור."

שאלה: באות ז' כתוב, "הוצרכו ע"ס דאו"י וע"ס דאו"ח להתפשט ממסך ולמטה, שאז נעשו ע"ס דאו"ח לבחינת כלים המקבלים ומלבישים על ע"ס דאור ישר, כי עתה כבר המסך ממעל ע"ס דאו"ח". מה זה אומר שהמסך נמצא מעל עשר ספירות דאור חוזר?

הוא מייצב את האור החוזר ועושה אותן לכלי קבלה. הם מתפשטים מהמסך ומעלה והופכים להיות למקום קבלה של אור ישר.

תלמיד: האם הוא המקור של עשר ספירות דאור חוזר?

כן. ודאי.

תלמיד: הוא כותב בהמשך, "שהמלכות דתוך, היא המלכות המרכזית, שמהאור החוזר שלה נעשו הכלים הממשיים של הגוף". מה זה אור חוזר של המלכות דתוך?

המקום שנגמר הפרצוף בקבלת האורות הוא הטבור, ולמטה מזה כבר אין כלים. אם כך, מלכות מופיעה גם בראש, גם בתוך וגם בסוף.

תלמיד: אבל מלכות דתוך היא כלי הקבלה שאליו מתפשטים האורות. מה זה האור החוזר שיוצא ממנה?

ודאי, כי מאיפה עוד יכול לצאת אור חוזר?

תלמיד: חשבתי שהאור החוזר יוצא מהפה ולפיו מתפשטים האורות בתוך. איפה קורה הזיווג?

זיווג דהכאה קורה בפה דראש.

תלמיד: נכון. ואז האורות מתפשטים עד המלכות שנמצאת בטבור.

כן.

תלמיד: ופה הוא כותב שיש אור חוזר שבמלכות שבטבור.

כן.

שאלה: האם יש שם אור חוזר או ששם מסתיימים להתפשט האורות?

האורות מתפשטים לגמרי עד הסוף, ורק במלכות דסוף שם זה סוף ההתפשטות.

תלמיד: אז האור החוזר שיש במלכות דטבור זה שמפה היא לא מוכנה להמשיך יותר.

כן.

שאלה: למדנו שהאור החוזר מתפשט מהמלכות ומעלה, ואז הוא נהיה כלים להתפשטות האור הישר.

הוא מלביש על עשר ספירות דאור ישר, ואז מתפשט מלמעלה למטה.

תלמיד: אבל פה הוא כותב שהאור החוזר מתפשט מהפה ולמטה. המלכות שעושה את הזיווג, האם יש שני אורות חוזרים, אחד שמתפשט למעלה ואחד שמתפשט למטה?

ממנה ולמעלה זה אור חוזר המלביש, ולמטה מזה זה אור חוזר הנדחה.

תלמיד: יש דבר כזה אור חוזר שיורד לתוך הגוף.

כן.

שאלה: על אותו מסך שמעל לעשר ספירות דאור חוזר, הוא כותב "כי עתה כבר המסך ממעל ע"ס דאו"ח, וע"כ שולט העובי שבו על ע"ס דאו"ח, שבזה נעשו כלים". עשר ספירות דאור חוזר הן כבר במידה מסוימת בהשפעה, כן?

כן.

תלמיד: אז מה זה שליטת העובי על המסך? איך זה מסתדר?

במידה שיש בו עביות, בהתאם לזה הוא שולט על המסך.

תלמיד: כלומר זו עביות שהוא כבר משתמש בה בעל מנת להשפיע.

כן.

שאלה: לגבי הטבור, הוא נותן עוד פירוש בסוף, "להורות שעד שם האור טוב, להיותו מלובש בכלים הראויים לקבלו". יש בטבור איזו הבדלה בין אור שאפשר לקבל.

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין טבור לסוף ברצונות כאלה?

עוד מעט נלמד.

אות ח'

"והנה מצאנו במלכות של ראש, ב' בחינות:

א) בחינת מלכות המסיימת, דהיינו מה שהמסך מעכב על האור העליון שלא יתלבש בכלי מלכות.

ב) בחינת מלכות המזדווגת, כי לולא הזדווג האור העליון עם המסך בסוד הזווג דהכאה, המעלה או"ח להלביש האור העליון, לא היו כלי קבלה לאור העליון, ולא היה שום אור במציאות, כי אין אור בלי כלי כנ"ל. ובמלכות של ראש נמצאות אלו ב' בחינות רק בבחינת ב' שורשים, שמלכות המסיימת, היא שורש למלכות המסיימת את המדרגה. ומלכות המזדווגת, היא שורש להתלבשות אור בכלים. ושתי פעולות אלה, נתגלו ונעשו בגוף הפרצוף, שמפה עד הטבור, שהמלכות המזדווגת, מראה שם כחה, שהאור העליון בא לידי התלבשות בכלים. ומטבור ולמטה, המלכות המסיימת מראה כחה, ומוציאה עשר ספירות דסיום, שכל ספירה יוצאת רק בהארת או"ח בלי האור העליון, וכשמגיעה אל המלכות דע"ס דסיום האלו, מסתיים כל הפרצוף, מפני שהמלכות הזו, היא המלכות המסיימת שאינה מקבלת כלום, וע"כ מסתיימת בה התפשטות הפרצוף, ומלכות זו, אנו מכנים מלכות דסיום רגלין החותכת האור ומסיימת הפרצוף. וע"ס אלו דסיום, המתפשטות מטבור ולמטה עד סיום רגלין, נקראות ע"ס דסוף, שהם כולם חלקי המלכות דסוף ודסיום. ומה שאנו אומרים שאין בהם אלא או"ח בלבד, אין הפירוש שאין בהם מאור ישר כלום, אלא הפירוש הוא, שיש להם גם הארה מועטת מאור ישר, אלא שנבחנת לו"ק בלי ראש, ועי' בפלה"ק מאות נ' עד אות נ"ג."

שאלה: איזה סוג אור יש בעשר ספירות דסיום? איזה סוג תענוג יש שם?

סוג תענוג שהוא לא רוצה לקבל כדי להיות בדבקות בבורא.

תלמיד: אבל זה גם מה שיש בתוך. שמתוך זה שלא רוצה לקבל, הוא דוחה ומתפשט האור. אז מה ההבדל בין זה למה שיש בסיום?

בתוך הפרצוף יש לו אור התענוג. הוא עושה סוף לקבלת האור ולא רוצה לקבל יותר, ומזה יש לו תענוג. בסוף הפרצוף יש לו תענוג מזה שהוא עושה סוף לקבלת אור חסדים ולקבלת אור חכמה.

תלמיד: מה התוספת? לא ברור איזו עוד פעולה מתגלה שם שיכולה להבדיל בין שתי העצירות האלה של הדחייה של האור.

יש קבלת אור החכמה על מנת להשפיע, יש קבלת אור החסדים בעל מנת להשפיע, ולא לקבל לא אור חכמה ולא אור חסדים.

תלמיד: אז הסיום הוא שגם לא לקבל אור חסדים.

כן.

שאלה: עשר ספירות דסוף ועשר ספירות דתוך, האם הזיווג על שניהם הוא בראש, זה אותו זיווג?

זיווג דהכאה על עשר ספירות דראש?

תלמיד: דתוך וסוף. יש זיווג בראש, ולמדנו שעולה אור חוזר, ובתוך האור החוזר הזה מתלבש אור ישר, וזה מתלבש וממלא את התוך.

כן.

תלמיד: עכשיו הוא כותב על עוד זיווג של עשר ספירות דסוף, והוא כותב שזה שייך למלכות המסיימת שהיא לא נותנת לאור העליון להתפשט ושם יש רק חסדים.

כן.

תלמיד: האם הזיווג הזה הוא אותו זיווג שהיה בראש או שזה זיווג אחר?

לא, זה זיווג אחר.

תלמיד: האם הוא נעשה בראש, נעשה בגוף?

הוא נעשה איפה שנמצא המסך, כלומר בגוף הפרצוף.

תלמיד: כלומר המסך יורד עד למטה, נעצר בטבור, ואז יש עוד זיווג.

כן.

שאלה: המקום הזה שמהטבור לסיום, הוא קורא לזה "ו"ק בלי ראש", שזה כנראה זעיר אנפין. ולפעמים קוראים למקום הזה דווקא "מלכות האמיתית". מה זה המקום הזה?

מטבור לסיום זה לא מלכות האמיתית, יש שם ספירות.

תלמיד: זה נה"י.

נה"י. כן.

תלמיד: האם זה המקום של זעיר אנפין, ז"ת בלי ראש?

למטה מטבור דפרצוף.

תלמיד: מטבור לסיום.

כן. אין שם אורות דחכמה, הרי יש רק אור דחסדים.

תלמיד: כמו בזעיר אנפין.

כן.

תלמיד: אז האם שם זה זעיר אנפין?

זה לא בדיוק זעיר אנפין, זה פחות מזעיר אנפין, כי בזעיר אנפין יכולה להיות הארת חכמה וכאן לא.

שאלה: האם יש מושג כזה שלמות של הפרצוף?

נגיד.

תלמיד: כלומר שהפרצוף נמצא בשלמות, כולל טבור, עשר ספירות מתחת הטבור שלא מקבלות, עשר ספירות מעל לטבור והמסך. האם זה מצב של שלמות הפרצוף?

לא. שלמות של הפרצוף זה כשהוא יהיה מלא באור החסדים ובאור החכמה.

תלמיד: האם זה גמר תיקון של הפרצוף?

כן. שלמות.

תלמיד: ספציפי, לא כללי?

כן.

שאלה: ומה זו עביות?

עביות זו הרגשת הרצון לקבל שהוא לא יכול למלא אותו.

תלמיד: האם העליון של הפרצוף שולט על התחתון שלו?

מה זה העליון של הפרצוף?

תלמיד: מעל לטבור הראש שולט כמה הוא יכול לקבל בכוונה הספציפית של הפרצוף, כמה הוא יכול להוריד את האור לתוך הכלים.

כן.

תלמיד: ומתחת הטבור אין כלים, יש רק רצונות גלויים.

מתחת לטבור יש כלים. אבל עם מסך או בלי מסך, זה תלוי על מי מדובר.

שאלה: הוא כותב, "ומלכות זו, אנו מכנים מלכות דסיום רגלין החותכת האור ומסיימת הפרצוף". מה אומרת המלכות דסוף הפרצוף, דסיום רגלין?

שאין לה יותר כוחות לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: יש מלכות בטבור ויש מלכות בסיום רגלין שזה הסוף של הסוף של הפרצוף.

כן.

תלמיד: אז הסיום דסיום הזה שנקרא "מלכות דסוף", האם היא אומרת "אין לי יותר מגע עם האור בשום צורה"?

כן.

תלמיד: ומחוץ לה יש אורות, אבל היא לא נוגעת בהם יותר.

אין לה אורות. איפה יהיו אורות למטה מסיום?

תלמיד: כלומר היא אומרת, "זה הסוף שלי".

כן.

תלמיד: אבל בסוף שלה, האם יש עוד דברים או אין לה לזה שום מגע?

אין יותר. אין יותר כלים.

שאלה: האור החוזר הוא כמה הפרצוף יכול לקבל בעל מנת להשפיע. אז איך הוא נמצא בסוף של הפרצוף לפי הטקסט?

למה לא? אור חוזר, זה שהפרצוף מעלה בחזרה את כל האורות האלה שמגיעים אליו וכך רוצה להמשיך.

תלמיד: מה זה אור חוזר?

אור חוזר זה מה שהפרצוף רוצה להחזיר לעליון.

תלמיד: למה הוא בסוף הפרצוף? בסוף לא אמור להיות אור בכלל.

זה שהפרצוף לא רוצה לקבל אור ישר ומחזיר אותו בחזרה, זה נקרא "אור חוזר". את האור החוזר הזה יש בראש, בתוך ובסוף.

תלמיד: האם יש הבדל ביניהם?

ודאי שיש.

שאלה: מהטבור לסיום, בזה שהמלכות שומרת על עצמה לא לקבל כלום, האם בזה היא זוכה לאור חסדים? יש אור חסדים מהטבור עד הסיום?

לא. אין שם אור חסדים ממש, אלא ישנה הארה. אם הוא לא מקבל כלום בתוך הכלים שלו, אז שם ישנה רק ההארה קטנה.

תלמיד: אבל בטח יש עבודה לשמור לא לקבל?

כן. זה שאתה לא מקבל, אתה מרגיש שם הארה כנגד זה.

שאלה: כלי הקבלה מתגלים מתוך התלבשות של אור חוזר באור ישר. מתוך מה מתגלים הכלים של הסוף, מה מגלה אותם?

הם קיימים בפרצוף.

תלמיד: הכול קיים. כלי הקבלה, התוך, מתגלה כשהאור חוזר מתלבש על האור ישר, אז הפרצוף מגלה את כלי הקבלה. מתוך מה הפרצוף מגלה את הכלים של הסוף?

הפרצוף בפועל כשמקבל את האורות דתוך ומגביל אותם, מזה מתגלים כל הכלים וכל האורות שבסוף הפרצוף.

תלמיד: מתוך ההלבשה עצמה.

כן. מתוך הלבשת האור בכלי.

תלמיד: אז על כל ספירה של תוך שהוא ממלא, מגלה גם את הסוף.

כן.

שאלה: על העיקרון של "אין אור בלי כלי". אנחנו אומרים שיש אור אין סוף שממלא את כל המציאות. האם יש מסך שקובע מה התחלה ומה הסוף של הרצון שיכול להרגיש את האור מתוקף השתוות צורה, מתוקף זה שיש בו חלק שהוא מסוגל להשפיע?

נגיד.

תלמיד: האם המסך יודע להגיד שברצון יש חלק שכן יכול להשפיע וחלק שלא יכול להשפיע, יש לו ביקורת, מין שכל של הרצון?

כן.

תלמיד: מאיפה נולד השכל של הרצון שיודע להגיד לרצון, פה טוב, פה לא טוב, מאיפה בא המסך?

מהחשבון שהוא עושה לפני שהוא הולך לקבל מעל מנת להשפיע.

תלמיד: אם נולד רצון מאיפה בא לו ראש?

מתוך זה שיש לו ראש מזה נולד הרצון, ומזה נולד הפרצוף.

תלמיד: יש משל שאומר שהשפע דומה לאוקיינוס ואפשר לבוא עם אצבעון או עם דלי או עם מכולות גדולות. זה אומר לפי גודל המסך ככה נקבע הכלי?

כן.

תלמיד: האם לכלי עצמו אין גבול, רק גודל המסך קובע מה גודל של הכלי, כמה אור הוא יכול לקבל?

זה הגבול שלו.

תלמיד: מה נדרש כדי לחזק את העביות של המסך?

העביות של המסך נקבעה על ידי הרצון לקבל שבתוך הכלי וצמצום ואור חוזר שהכלי מסוגל לבצע.

תלמיד: מה קובע אם זה יהיה כלי קטן או כלי גדול?

הכול ברצון לקבל של הכלי ובהתאם לזה גודל המסך שעליו.

שאלה: יש כלי כללי שאנחנו קוראים לו "פרצוף גלגלתא" ופרצופים יותר קטנים. כל מה שקורה מתחת הטבור גורם לבנות כל הזמן עוד פרצוף ועוד פרצוף וכול פרצוף חדש שנולד בתוכו יש מודל של כל הפרצופים שהיו, מה יש במצב הספציפי, הנוכחי ומה המטרה הסופית. האם בכל זה שולט גם הכתר וגם המלכות או שרק הבורא שולט על הכול?

לא, הבורא לא שולט. אנחנו כבר לא מדברים על הבורא, אנחנו מדברים על אור וכלי.

תלמיד: התייחסויות בין רצון ואת האור שחייב לקבל במטרה שכלי חייב להיות מתאים לאור.

כן.

שאלה: בשיעור האחרון שלמדנו את הפירוש להסולם הסברת שהמסך זה בעצם הכלי שאותו אנחנו בונים ביחד בעשירייה ומִפֹה מתגלה הפרצוף, מתגלה הראש. האם אתה היית רוצה שנשאל שאלות כדי להשתמש במאמר הזה כחלק לכייל את העבודה שלנו בעשירייה? זאת אומרת נגיד מה זה בעשירייה המסך דטבור.

זה יהיה בלבול.

תלמיד: זה יהיה בלבול. איך לעשות שהלימוד לא ילך רק לשכל?

תנסה להרגיש את כל ההבחנות הללו, להרגיש, ואז תשאל.

תלמיד: המלכות של פה דראש מתפשטת, ומגיעה למלכות של טבור, שם היא עוד פעם מחזירה את האור, והתוצאה היא בסוף, עוד עשר ספירות בסוף הפרצוף.

כן.

תלמיד: היא בעצמה מתפשטת לסוף הפרצוף. כלומר יש פה התפשטות של המלכות עד הסוף?

כן.

תלמיד: אז היא גם מולידה את עשר הספירות של הסוף, ובסוף היא גם קובעת את ההחלטה איזה אור היא מסוגלת לקבל, ולעבוד איתו?

כן. הכול נעשה על ידי מלכות דפרצוף הכללי, בראש, תוך, וסוף.

שאלה: העשר ספירות דאור חוזר הן בעצם תוצר של השתוות הצורה, נכון? בין הבורא והנברא.

כן.

תלמיד: ואז מתקבלת החלטה שכדי להיטיב לבורא, חייבים לקבל את האור.

כן.

תלמיד: ואז העשר ספירות דאור חוזר משמשות ככלי או כתנאי לקבל את התענוג.

כן.

תלמיד: מה שומר עליהן שבזמן שמקבלים את התענוג, העביות לא תהיה יותר חזקה מהקבלה?

החלטת המסך שעומד בפה דראש בזיווג דהכאה, והוא מחליט על עצמו עם המסך, עם כל האורות, שהוא הולך לקבל בעל מנת להשפיע, וזה לא ישתנה. רק בזמן השבירה, שם היה שינוי.

תלמיד: אז איך הוא בטוח שההחלטה הזאת מספיק חזקה כדי לעמוד בפני העביות שתתגלה? כי הרי עדיין העביות לא התגלתה לו, היא מתגלה רק כשהוא מתחיל לקבל.

כן ולא. כשהוא מרגיש את האור שעומד לפניו, ורוצה להתפשט בו, אז הוא מתחיל למדוד את האור לעומת העביות שבו, ומתוך זה הוא עושה חשבון, כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אולי זה לא ברור כי אין לנו שום דוגמה לזה בעולם שלנו, שמחליטים משהו, ובאמת מצליחים לעמוד בזה.

אבל אם יש לי רשימו מהאור, ורשימו מהכלי, ואני יודע בדיוק באיזה מצב אני צריך להיות כדי לווסת את היחס ביניהם, בין האור כנגד הכלים, מה אני עוד צריך?

תלמיד: לא יודע, אני רואה שהרבה פעמים מחליטים משהו, ולא מצליחים לעמוד בו. כי אחר כך במצב עצמו מתגלה שוב נקודת שבירה.

רק בשבירת הכלים, וזה בכוונה מצד העליון שהוא סגר חלק מהתנאים שלו, ואז התחתון חושב שהוא הולך נכון כמו שהלך, כמו שצריך להיות, ופתאום מתגלה לו שהוא בכלל לא לקח בחשבון את המצב הנוכחי.

תלמיד: אז מה קורה אחרי שכמה ניסיונות כאלה נכשלים, איך פתאום יש הצלחה לעבוד עם העביות? איך פתאום אחרי כמה כישלונות כאלה, אפשר לעבוד עם עביות מסוימת?

אני לא הייתי חושב עליהם ככישלונות, כי העליון יכול להוסיף לתחתון כמה כוחות שהתחתון רוצה, או כמה כוחות שהתחתון חייב לקבל כדי לא להישבר. אבל הוא מעוניין שהתחתון יישבר, כי על ידי שתהיה לו הרגשת שבירה, והרגשת חוסר מסכים, הוא יוכל לקבל אותם, ולשמור עליהם בצורה נכונה.

זה כמו אדם שעשה כל מיני דברים בצורה נכונה, ופתאום הוא עושה איזה דבר, ומקבל עליו ממש שלילה. אז אחרי שהוא קיבל שלילה, התגלתה לו הטעות שלו, ואז יש לו אורות, כלים, החלטות, מסכים, כל מיני דברים שהם כתוצאה מהשבירה. אז עכשיו יש לו את כל ההבחנות, והוא כבר לא יכול לטעות.

תלמיד: יש לו נאמר פחד שלא לטעות.

כן.

תלמיד: ויש לו הרגשה כמה טוב שהוא לא טועה.

כן.

תלמיד: זה כאילו שהוא התבגר?

נגיד, כן.

תלמיד: מה הכוח הזה שמבגר אותנו פתאום, מאיפה הוא בא?

מאותה השבירה, כי קודם לא הרגשנו איזה כלים יש אחרי המסך שאנחנו יכולים לקבל או לא לקבל, ועכשיו אנחנו כן מרגישים. אתה מבין? זה דבר גדול. בלי הרשימות האלו מהשבירה, אנחנו לא יכולים להתקדם.

שאלה: מקווה שאני לא סוטה, אבל יש עשר ספירות בראש, בגוף, בתוך, בסוף, וגם בפרצוף כביכול יש עשר ספירות.

כן.

תלמיד: עשר ספירות זה מעיד שמשהו שלם בפני עצמו?

יחסית.

תלמיד: יחסית. איך להתייחס לפרצוף כמשהו שהוא אינטגרלי, שהוא שלם, שצריך את כל החלקים? הרי בלי סוף הוא לא ייקרא פרצוף, נכון? הוא פרצוף ברגע שיש לו את כל החלקים.

כן.

תלמיד: במציאות בעולם הזה אין דבר כזה ראש שחי לבד, זה משהו רוחני כנראה, שראש יכול להיות שלם בעשר ספירות.

כן.

תלמיד: כדאי להסתכל על זה ככה, או פשוט פרצוף זה דבר שלם, וזהו? מה זה אומר שעשר ספירות דראש זה דבר שלם בפני עצמו?

זה לא שלם, אלא יש שם את כל האורות, הכלים, והרשימות, זאת אומרת, זה שלם בעלמא, זה לא שלם ממש.

תלמיד: אז בפרצוף שהוא שלם בראש, תוך וסוף, כל החלקים חשובים ממש כמו כל חלק?

כן.

שאלה: זאת אומרת החלק הכי נמוך חשוב כמעט כמו החלק הכי גבוה?

לא כמעט, הוא חשוב כמו החלק הכי גבוה.

שאלה: אמרת שאנחנו נמצאים בפה דראש.

כן.

תלמיד: כשאנחנו באמת מדברים על חשבון שהנברא עושה, ומה שהוא חושב זה מה שקורה אחר כך בגוף, ושהוא עושה את זה בשיתוף שמתלבש באור ישר.

כן.

תלמיד: והכול זה חשבון מאוד חד, מאוד ברור. איך אפשר לקשר את זה ללמעלה מהדעת? העבודה הכול כך מדויקת שהנברא עושה בקשר שלו עם העליון, זה בטח שזה למעלה הדעת. אבל איך לקחת בחשבון עבודה כל כך מדויקת של חשבונות כאלה, ושזה למעלה מהדעת? מה הקשר בין הדברים האלה?

למעלה מהדעת זו רק החלטה ללכת לא לפי הרצון לקבל אלא לפי יכולת הרצון להשפיע. ואחר כך הוא עושה חשבון, כמה הוא מסוגל לקבל באותו רצון שהוא רצה להשפיע על ידו. זאת אומרת, הוא מכין את הרצון להשפיע, ומודד בו כמה הוא יכול לקבל כדי שזה יהיה להשפיע, ובהתאם לזה הוא בונה את עצמו כלפי העליון. וכשהוא עושה את זה בצורה כזאת באמת יוצא לו פרצוף ממטה למעלה.

שאלה: האם יש פה שותפות בעבודה בינו לבין האור?

ודאי שיש שותפות, שותפות עוד מזמן הצמצום. הוא עכשיו הולך לקבל על מנת להשפיע שמבוסס על הצמצום שהוא עשה.

שאלה: מה לומד התחתון בכל פעם אחרי אור חוזר?

באיזה תנאים הוא יכול להיות בדבקות עם העליון.

תלמיד: האם הוא לומד על העליון או שהוא לומד על עצמו?

על עצמו.

תלמיד: מה זה מחדש לו על עצמו?

הוא לא ידע שאפשר או אי אפשר לעשות פעולת זיווג דהכאה וקבלת האור על מנת להשפיע, ועכשיו הוא כן יודע.

תלמיד: איך זה משנה לו את התפיסה על העליון?

הוא בזה נעשה דומה לעליון, הוא מתלבש על העליון בפעולה הזאת, ואז הכול פתוח לפניו.

תלמיד: זה אומר שכל פעם שהוא עובר את התהליך הזה, התגובה שלו היא יותר מתוך הבנת העליון.

כן.

שאלה: האם אפשר להגיד שבגמר תיקון אין סוף בפרצוף, התוך ממלא הכול עד סיום רגלין?

נגיד.

שאלה: נברא רק כלי, רצון, אז איפה נמצא הראש, האם בגוף או מעל הכלי?

אני לא מבין איך זה שהראש נמצא למעלה מהכלי.

תלמיד: מה גרם לראש להופיע?

החלטה של הפרצוף.

שאלה: אנחנו בונים בינינו רצון להשפיע. אמרנו שרוצים ללכת לא לפי קבלה אלא לפי השפעה, ואז בתוך הרצון הזה נוכל למדוד כמה אנחנו יכולים לקבל בעל מנת להשפיע. איך מתבצע החישוב הזה שאומר לנו כמה אנחנו יכולים לקבל בעל מנת להשפיע ברצון הזה?

החישוב מתבצע בראש דעליון.

תלמיד: מה העבודה שלנו בתוך החישוב הזה?

להעלות רשימות נכונות.

תלמיד: האם זה מספיק לייצב רק את הרצון להשפיע?

כן.

תלמיד: האם אז החשבון יופיע כלפינו, נוכל לפי זה לדעת כמה אנחנו יכולים לקבל?

כן.

תלמיד: אז זה לא תלוי בנו.

בסופו של דבר זה תלוי בנו.

תלמיד: האם החישוב נעשה על ידינו או על ידי העליון?

החישוב נעשה על ידינו.

תלמיד: במה? אנחנו הצגנו רצון, אז איך לחשב בתוך הרצון הזה ולדעת מה כן ומה לא, כמה כן וכמה לא?

זה מה שאנחנו נצטרך לעשות.

תלמיד: אבל כלפי איזה מדד? כי רק לייצב את הרצון זה כבר משהו משותף שעוד לא מוכר לנו, ואז כלפיו יש עוד נעלם במשוואה.

כן, זה באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: האם ככל שנאמין למעלה מהדעת, לפי זה נוכל לקבל?

כן.

תלמיד: האם נצטרך להצליח להיות באמונה למעלה מהדעת?

ודאי. איך חשבת שאתה בונה פרצוף רוחני?

תלמיד: האם להיות באמונה למעלה מהדעת זה ממש כמו להשפיע על ידי המסך המשותף שלנו, זה אותו דבר?

כן.

שאלה: כל מה שקראנו עד עכשיו הוא נכון לעולם א"ק. ברגע שמלכות עולה לבינה, צמצום ב', אז כבר נוסף עוד סיום וכל המערכת משתנה.

מה משתנה שם?

תלמיד: יש עוד סיום. אנחנו דיברנו על מלכויות, יש מלכות דגוף, מלכות דראש ומלכות דסיום. אבל ברגע שמלכות עולה לבינה יש לנו סיום חדש שנמצא בתפארת דגוף, בינה דגופא. מה משתנה אחרי התהליך הזה? איך הוא בנוי?

כרגיל, ראש, תוך, סוף, בפרצוף שמקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל משהו מהותי משתנה, או שעוד לא הגענו ונגיע בהמשך ונלמד?

נגיע.

(סוף השיעור)