שיעור בוקר 04.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 18.10.2006

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/kfDfQG1H?activeTab=downloads&mediaType=video

פתיחה לחכמת הקבלה

(אות קט"ז – קי"ז)

שיעור 49

אות קט"ז

"ולפי זה תבין, שג' פרצופין הראשונים, גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, נבחנים רק לעולם אחד, דהיינו עולם הא"ק, שיצא בצמצום הראשון. אבל פרצוף הד' דא"ק, שבו נעשה ענין הצמצום ב', נעשה לעולם בפני עצמו, מטעם הכפילות שנעשה במסך דנקודות דס"ג בירידתו למטה מטבור דא"ק,"

עולם אדם קדמון נבנה כולו ממלכות דצמצום א' שהצטמצמה והחלה לקבל על מנת להשפיע באמצעות המסך שנוצר בה לאחר הצמצום. קבלת האור בכוונה על מנת להשפיע בפרצופים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, בונה את עולם אדם קדמון. מלכות דצמצום א' משתדלת לעבוד יחד עם הצמצום ויחד עם המסך, ולקבל על מנת להשפיע. מצד אחד נעשה בה צמצום שלא לקבל לעצמה, מצד שני יש לה מסך ואור חוזר שהם הכוונה לקבל כדי להשפיע. לכן הצמצום אינו עוצר אותה מלפעול והיא מקבלת על מנת להשפיע.

כשמלכות ממצה את כל כוחותיה ואינה יכולה עוד לעבוד בקבלה על מנת להשפיע, נגמר עולם אדם קדמון ומופיעה היכולת לחבר את שני הכוחות, מלכות ובינה, יחד. בחיבור בין מלכות לבינה אפשר להמשיך בפעולות על מנת להשפיע. וכיוון שהמגמה של מלכות דאין סוף לאחר הצמצום היא לפעול כמה שיותר בעל מנת להשפיע, אותה ההחלטה מאין סוף ממשיכה לפעול גם בחיבור בינה ומלכות יחד.

נקודות דס"ג, שהן תכונות הבינה, יורדות למטה מטבור, לנה"י דגלגלתא, למלכות. כתוצאה מכך מלכות ובינה מתחברות יחד. בנקודות דס"ג ובמלכות שמתחת לטבור דגלגלתא מאיר אותו אור דחסדים. קירבת האור בין הפרצופים, מחברת אותם יחד. אמנם נקודות דס"ג ונה"י דגלגלתא הם שני פרצופים שונים, אבל בזמן שהאור שולט בפרצוף, עביות הפרצוף אינה ניכרת. לכן, כיוון שהאורות בשתי הפרצופים דומים, גם הפרצופים נחשבים דומים. הם קרובים זה לזה לפי הפעולה ולפי האור שמאיר בהם. לכן הם מתחברים יחד. כתוצאה מכך מופיעה מלכות אחרת, מלכות שמחוברת עם בינה. והמלכות הזו מתחילה לפעול.

הפרצוף הרביעי שיוצא לאחר גלגלתא ע"ב וס"ג, בחיבור נקודות דס"ג עם נה"י דגלגלתא, כבר אינו שייך לא"ק אלא לעולם אחר. המלכות שבו אינה אותה המלכות דצמצום א' הרגילה, אלא מלכות שהתחברה עם הבינה. זהו רצון מסוג חדש. רצון כולל, מורכב.

ברצון הזה מתגלות תופעות ותוצאות חדשות. תחילה המלכות נסתרת והבינה מתגלה; כתוצאה מכך נעשה זיווג על תכונת הבינה שבפרצוף, זיווג שנקרא קטנות הפרצוף. לאחר מכן בינה נסתרת ומלכות מתגלה; כתוצאה מכך נעשה זיווג על מלכות, ולפרצוף מגיעה תוספת שנקראת גדלות.

מירידת נקודות דס"ג למטה מטבור והלאה, כל הפרצופים יוצאים בחיבור בינה ומלכות. לכן תמיד יש בהם קטנות וגדלות, ובהמשך מתגלות בהם תופעות רבות נוספות. כל התופעות השונות בפרצופים לאחר צמצום ב' הם סוגים ואופנים שונים של החיבור בין בינה למלכות שנמצא ביסודו של הפרצוף. החיבור בין בינה למלכות הוא גם הסיבה למדרגות הרבות ולמצבים השונים שבכל פרצוף. ההתקשרות בין בינה ומלכות מולידה אין ספור אפשרויות של סוגי התקשרות ביניהן, בכמות ומכל שכן באיכות. לכן, מירידת נקודות דס"ג למטה מטבור והלאה, ניתן להבחין בצורות רבות של פרצופים שעוברים דרך הרבה מאוד מצבים.

גם אנחנו, בחיים שלנו, אף על פי שאיננו נמצאים בשיתוף תכונות הבינה והמלכות, מתגלה לנו בכל רגע מצב חדש כתוצאה מאותו השיתוף. בחיים שלנו אין רגע אחד שדומה לחברו. התקשרות והתכללות הבינה במלכות, והמלכות בבינה, מולידה אין ספור אפשריות ומצבים. כולם נובעים מהחיבור בין בינה למלכות.

סיכומו של דבר, הפרצוף הרביעי שיצא מצמצום א' נקרא עולם חדש, כי יש לו מלכות חדשה. מלכות נקראת עולם. אם המלכות משתנה ביסודה, נגלה עולם חדש. משמעות המילה עולם בחכמת הקבלה שונה מהגדרה המוכרת לנו לעולם, כמקום שבתוכו נמצא האדם. על פי חכמת הקבלה כל מצב ממצבי המלכות השונים זה מזה ביסודם, נקרא עולם, וכולם יחד עולמות.

[ ... "ולפי זה תבין, שג' פרצופין הראשונים, גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, נבחנים רק לעולם אחד, דהיינו עולם הא"ק, שיצא בצמצום הראשון. אבל פרצוף הד' דא"ק, שבו נעשה ענין הצמצום ב', נעשה לעולם בפני עצמו, מטעם הכפילות שנעשה במסך דנקודות דס"ג בירידתו למטה מטבור דא"ק" ]

"כי נכפל עליו גם העביות דבחי"ד, בסוד ה"ת בעינים (כנ"ל באות ס"ג)."

בעליית ה' תתאה לעיניים, מלכות נכללת בבינה ומצמצמת את כל הכלים דקבלה שבינה משתמשת בהם. אמנם בינה משתמשת בכלים דקבלה רק כדי למלא את המלכות, אולם מלכות שעולה לבינה, עוצרת את הבינה מלעשות זאת, כי היא עצמה אינה יכולה לקבל מהבינה את מה שהבינה יכולה להעביר לה.

התכללות המלכות בבינה מאפשרת לבינה לדעת מה המלכות רוצה ממנה ועד כמה היא יכולה לעבוד בפועל, בעל מנת להשפיע. בכוח בינה רוצה להשפיע במאה אחוז. יש לה כלי שהוא כמלכות דאין סוף ויש לה אור כאור אין סוף. אולם כשהיא עובדת במסגרת הקשר עם המלכות – קשר שבו התחתון צריך לקבוע מה הוא רוצה לקבל מהעליון – בינה מפעילה את הכלים שלה רק לפי דרישת המלכות שנכללת בה.

יש כאן מערכת של משוב שלילי (מנגנון של תגובה לפעולה שתכליתה האטת הפעולה והחזרת המצב התקין. negative feedback. העורך). כתר וחכמה מוסרים לבינה את הכלים ואת האורות. לבינה יש רצון דאין סוף ואור דאין סוף, שאותם היא רוצה לתת דרך הזעיר אנפין למלכות (ראה שרטוט מס. 1). אלא כדי שפעולה זו תתבצע מצד התחתון, לפי החשבון והבחירה של מלכות, מלכות נכללת בבינה. מלכות קובעת באיזו מידה בינה תפעיל את הרצון דקבלה שלה ואת אור החכמה שבה, כדי לתת למלכות.

כיצד מלכות יכולה לדעת באיזו מידה היא יכולה להפעיל את הבינה? התכללות מלכות בזעיר אנפין עוזרת למלכות לדעת זאת. הרי זעיר אנפין הוא תוצאה מבינה. בזעיר אנפין בינה מדגימה כיצד ניתן לשלב יחד כלים דקבלה והשפעה, אורות חסדים וחכמה. זעיר אנפין תמיד משמש כדוגמה למלכות, כיצד היא יכולה להיראות, כיצד היא יכולה להתכלל עם בינה ולקבל ממנה בעל מנת להשפיע.

זעיר אנפין שנקרא גם הקדוש ברוך הוא, הוא דוגמה של השפעה. לפי הדוגמה שלו מלכות מתחילה לעבוד. יש לה בחירה חופשית. בבינה יש רק רצון ואור בעלמא. ללא מלכות, בינה אינה פועלת. מלכות מפעילה את הבינה, ובינה פועלת עליה בחזרה עד שהמלכות מגלה את כל הרצון שלה עם כל האור. כך מלכות דאור ישר הופכת להיות כתר דאור חוזר. היא מגיעה לדרגת הבורא, כי היא זו שבונה את המצב.

שרטוט מס. 1

בבינה נמצאת נקודת המפגש בין הבורא לנברא. בבינה מתגלה ההשפעה מצד הבורא וההשפעה שבאה מצד הנברא. כך מלכות יכולה לדמות את עצמה לכתר, והנברא מגיע לדביקות עם הבורא.

העבודה של כל אחד מאיתנו שאלה: מהי הבחירה החופשית של מלכות בתהליך הזה? עדיין לא תיארנו את כל התנאים הדרושים לעצמאות של מלכות. בשלב זה עדיין אי אפשר להצביע על נקודת הבחירה החופשית. החיבור בין מלכות ובינה, התכללות מלכות בבינה ובינה ובמלכות, עוזר לנברא להתחיל להנהיג את המערכת העליונה, ולהראות באמצעותה שהוא מגיע לאותה המחשבה, לאותו החשבון ולאותו המעשה כמו הבורא. המערכת שעליה אנו לומדים כעת נקראת מערכת העולמות. מצד הבורא, מצד המקור, מערכת העולמות היא מערכת העלמות שמעלימות את הבורא מהנברא. מצד הנברא נדרשת עבודה הפוכה: עליו לקחת על עצמו את כל ההסתרות של העולמות ותוך כדי שהוא מסתיר את הרצון לקבל שלו, לעבוד בהשפעה. כך, כנגד כל ההסתרות ממעלה למטה, בונה הנברא בעצמו את העולמות ממטה למעלה. המסך המסתיר מצד הבורא הופך להיות המסך המגלה. מצד הבורא מערכת העולמות היא הסתרה על האור. מצד הנברא ההסתרה היא על הרצון לעצמו. ההסתרה האחת כנגד השנייה, היא שמעמידה את הנברא כבורא. הנברא בונה את אותה מערכת ההסתרה, ובמידה שהוא יכול לכסות את עצמו, הוא מגלה את הבורא. זו העבודה של כל אחד מאיתנו. ממעלה למטה יש חמישה עולמות של הסתרת האור, ומלמטה למעלה יש חמישה עולמות של בניית המסך על ידי הסתרת ה"רצון לעצמו".

[ "... אבל פרצוף הד' דא"ק, שבו נעשה ענין הצמצום ב', נעשה לעולם בפני עצמו, מטעם הכפילות שנעשה במסך דנקודות דס"ג בירידתו למטה מטבור דא"ק כי נכפל עליו גם העביות דבחי"ד, בסוד ה"ת בעינים" ]

"אשר בעת גדלות חזרה הבחי"ד למקומה לפה והוציאה קומת כתר (כנ"ל באות פ"ד), ונמצאת קומה זו נשתוה לפרצוף הא' דא"ק. ואחר שנתפשט לרת'"ס בטעמים ובנקודות יצא עליו פרצוף ב' בקומת חכמה הנק' ישסו"ת, והוא דומה לפרצוף ב' דא"ק הנק' ע"ב דא"ק. ואחר התפשטותו לטעמים ונקודות יצא פרצוף ג' הנק' מ"ה דנקודים (כנ"ל באות קי"א). והוא דומה לפרצוף ג' דא"ק."

לאחר יציאת גלגלתא, ע"ב וס"ג, התפשטו נקודות דס"ג למטה מטבור, התחברו עם נה"י דגלגלתא, הצטמצמו בצמצום ב' והזדככו. מקום הזיווג עלה מפה דראש דס"ג לנקבי עיניים דראש דס"ג, ומהזיווג על רשימות ב' א' המצומצמות, התפשט עולם הניקודים בקטנות מטבור ועד למקום המותר שנקרא פרסא. עולם הניקודים בקטנות יצא בכתר, אבא ואמא וזו"ן, כולם בגלגלתא ועיניים.

פרצוף הקטנות דניקודים נקרא עולם, כי יש בו חיבור בין בינה ומלכות. המלכות בעולם הניקודים, היסוד של הפרצוף, היא יסוד חדש לגמרי. אין זו אותה המלכות של הפרצופים דאדם קדמון, אלא מלכות מזן אחר לגמרי. מה מיוחד בחיבור בין בינה ומלכות? בחיבור בין בינה ומלכות, העליון עובד לפי בקשת התחתון. ואמנם, בהזדככות פרצוף הנקודות דס"ג, עלה מ"ן מהתחתון, בבקשה לבנות פרצוף למטה מטבור פעם נוספת.

שרטוט מס. 2

נשאלת השאלה, מה ההבדל בין הזדככות הנקודות דס"ג לבין הזדככות פרצופי א"ק? מדוע הרשימות שעולות בהזדככות הגלגלתא לע"ב, או ע"ב לס"ג אינן נחשבות למ"ן? התשובה היא שבעולם א"ק, זו אותה המלכות עם אותם המסכים, שהולכת ובונה עוד ועוד מצבים. בעת הזדככות גלגלתא למשל, ע"ב עדיין לא היה קיים, ובעת הזדככות ע"ב, ס"ג עדיין לא היה קיים. גלגלתא עצמה היא שעושה את הזיווג על רשימו ד' ג' לאחר הזדככותה, וכתוצאה ממנו יוצא פרצוף ע"ב. באותה הדרך בונות הרשימות שנשארות אחרי הזדככות ע"ב את ס"ג, את מ"ה, ואת ב"ן. במילים אחרות, כל פרצופי א"ק הם התפשטות של אותה המלכות.

שרטוט מס. 3

לעומת זאת, בירידת נקודות דס"ג למטה מטבור, פועלים שני פרצופים, פרצוף עליון שנקרא ס"ג ופרצוף תחתון שנקרא נה"י דא"ק. נה"י דא"ק מוסר את הרשימות ד' ג' לפרצוף נקודות דס"ג, ולפי הרשימות האלה נקודות דס"ג מתחילות לעבוד. אלמלא הרשימות מנה"י דגלגלתא נכללו בנקודות דס"ג, נקודות דס"ג היו משפיעות חסדים לנה"י דגלגלתא, ממלאות אותם בחסדים, וכל ההתפשטות ממעלה למטה הייתה נגמרת בכך.

אלא שכתוצאה מהחיבור בין בינה למלכות התגלה חיסרון חדש בנקודות דס"ג. החיסרון הזה, החדש, שבא ממטה, מנקודות דס"ג, הוא כבר מציאות חדשה. מציאות של חיבור בין מלכות ובינה. החיסרון הוא העיקר.

החיסרון החדש מגיע לראש דס"ג כחיסרון זר. עד כה לא התגלה חיסרון כזה. רק בבינה הוא יכול להיקלט, רק בראש דס"ג, כי בינה מעצם בריאתה, עוד מ-ד' בחינות דאור ישר, מוכנה לדאוג לפרצופים שאחריה. בינה היא עצם חכמה. מתוך החכמה שבה מתגלה בה רצון להשפיע, שהוא הבינה עצמה, בינה נקייה. ולהשפיע בפועל היא רוצה בז"ת דבינה.

בינה כוללת שלושה חלקים. בחלק הראשון יש לה אור חכמה עם כלים דקבלה. היא מרגישה אותם ועל פניהם, בחלק השני שלה, היא בונה את עצמה כמי שאינה רוצה את הכלים דקבלה ואינה רוצה את אור החכמה. בחלק השני שלה בינה מציגה את עצמה ככלים דהשפעה באור דחסדים. החלק השני של בינה נקרא בין היתר, בינה נקייה. לאחר מכן, כיוון שבינה רוצה רק להשפיע ורצונה חייב להתממש, היא מתחילה לבנות את הז"ת שלה מאותו הרצון והאור שהיו בחכמה.

יש רצון לקבל עם אור חכמה לפני בינה, ויש רצון לקבל עם אור חכמה אחרי בינה. ההבדל ביניהם עצום. הלוואי ונעבור את המעבר הזה דרך הבינה. זו "תחיית המתים". בשלב הראשון עלינו להגיע לבינה, ורק לאחר מכן נתחיל להחיות את הכלים דקבלה, להשתמש בהם שוב – אלא שהפעם נשתמש בהם בלקבל על מנת להשפיע. המעבר הזה קורה בבינה.

שרטוט מס. 4

נחזור לעניינינו, המ"ן, החיסרון של התחתון, עולה לז"ת דבינה ומחייב את בינה עצמה, שבמצב הזה נקראת אמא, להתכלל עם חלק הבינה שנקרא אבא (בשרטוט, חכמה), כדי לתת לנברא את מבוקשו.

בעליית המ"ן מתחילות להתממש בפועל ד' בחינות דאור ישר, הן עוברות לשלב הביצוע. כל הכוחות והתכונות שהיו להן בכוח, מתחילות להופיע עתה בפועל. בינה, כראש דס"ג, מתחילה לספק את הרשימות שעולות אליה כמ"ן. היא עושה זאת בשמחה. הרי זו המהות הפנימית שלה.

מ"ן הוא תמיד בקשה שעולה מהתחתון לעליון. לפני ירידת נקודות דס"ג למטה מטבור לא היה עליון ולא היה תחתון. לכן עליית הרשימות מטבור לפה בפרצופים גלגלתא, ע"ב או ס"ג, אינה נקראת מ"ן. בעולם א"ק אין תחתון ועליון.

נקרא שוב את אות קט"ז מתחילתה:

קט"ז

"ולפי זה תבין, שגם ג' הפרצופים הראשונים גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, נבחנים רק לעולם אחד, דהיינו עולם הא"ק, שיצא בצמצום הראשון. אבל פרצוף הד' דא"ק, שבו נעשה ענין הצמצום ב', נעשה לעולם בפני עצמו, מטעם הכפילות שנעשה במסך דנקודות דס"ג בירידתו למטה מטבור דא"ק כי נכפל עליו גם העביות דבחי"ד, בסוד ה"ת בעינים. אשר בעת גדלות חזרה הבחי"ד למקומה לפה והוציאה קומת כתר (כנ"ל באות פ"ד), ונמצאת קומה זו נשתוה לפרצוף הא' דא"ק. ואחר שנתפשט לרת'"ס בטעמים ובנקודות יצא עליו פרצוף ב' בקומת חכמה הנק' ישסו"ת, והוא דומה לפרצוף ב' דא"ק הנק' ע"ב דא"ק. ואחר התפשטותו לטעמים ונקודות יצא פרצוף ג' הנק' מ"ה דנקודים (כנ"ל באות קי"א). והוא דומה לפרצוף ג' דא"ק. הרי שיצא כאן בעולם הנקודים כל מה שהיה בעולם א"ק, דהיינו ג' פרצופין זה תחת זה שבכל אחד מהם טעמים ונקודות וכל מקריהם, בדומה לג' פרצופין גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק שבעולם הא"ק. וע"כ נבחן עולם הנקודים שהוא נחתם מעולם הא"ק, ונקרא משום זה עולם שלם בפני עצמו. (ומה שג' פרצופי נקודים אינם נקראים גלגלתא ע"ב ס"ג, אלא ע"ב ס"ג מ"ה, הוא מטעם שהבחי"ד שנתחברה במסך דס"ג אין עביותה שלמה, מפאת מקרה ההזדככות שהיה מכבר בפרצוף הא' דא"ק, וע"כ ירדו לבחינת ע"ב ס"ג מ"ה)."

לאחר שנעשה זיווג על רשימות ב' א' המצומצמות בצמצום ב', נעשה זיווג גם על רשימות ד' ג' שנקודות דס"ג קיבלו מנה"י דגלגלתא. הזיווג על רשימות ד' ג' הוא זיווג על הגדלות. ראש דס"ג עושה אותו בפה שלו, וממנו יוצא פרצוף חדש שמתפשט מטבור עד סיום, בכל העובי של המלכות דא"ק, לפי הרשימות ד' ג'. בפרצוף החדש שמתפשט מטבור עד הסיום יש ראש דכתר, שיוצא בעשר ספירות ולא רק בגלגלתא עיניים, אבא ואמא שיוצאים בעשר ספירות, וזו"ן שמתפשט בעשר הספירות שלו למטה מפרסא.

התפשטות זו דומה בדיוק לפרצוף ע"ב. מדוע? כי גם לאחר הזדככות גלגלתא נשארו למטה מטבור, בנה"י דגלגלתא, רשימות ד' ג'. אמנם ההזדככות מ-ד' ד' ל-ד' ג' נעשתה בפועל למעלה מטבור, כי שם הייתה קבלה על מנת להשפיע בפועל. אלא שלמטה מטבור עד הסיום, הכלים לא קיבלו על מנת להשפיע, וכמו הכלים שלמעלה מטבור, גם הם עשו זאת בפועל. הם עבדו, הם היו בהתנגדות, בביטוש פנים ומקיף. לכן גם מתחת לטבור הכלים הזדככו.

האמת היא שביטוש פנים ומקיף נעשה דווקא על הכלים והאורות שלמטה מטבור ולא למעלה. זאת משום שהאור מקיף שמכה במסך חייב למלא את הכלים למטה מטבור. הוא רוצה להיכנס לתוכם. להם הוא מיועד. המאבק מתנהל על הכלים שלמטה מטבור. זהו הביטוש פנים ומקיף. כשהאור מזדכך מטבור עד פה, הפרצוף רוצה לצאת מהקשר עם האור. אבל סיבה לכך נמצאת למטה מטבור, ושם גם נעשית כל העבודה.

אם כן, גם למטה מטבור נשארות רשימות ד' ג', וגם למטה מטבור נעשית הזדככות. יחד עם זאת, סגנון העבודה של ד' ג' שלמטה מטבור שונה מד' ג' שלמעלה מהטבור. מתחת לטבור לא עובדים בקבלה על מנת להשפיע, אלא בדחייה. לא המסך דלקבל על מנת להשפיע מזדכך, אלא העבודה כנגד האור המבטש את המסך. ויש בזה דיוקים נוספים.

כך או כך, בראש הס"ג נעשה זיווג על רשימות ד' ג', והפרצוף הראשון שיוצא בגדלות הניקודים דומה לע"ב. לאחר הזדככותו של הפרצוף הראשון, יוצא פרצוף נוסף שדומה לס"ג. גם בו יש את אותן ההבחנות שבפרצוף הראשון. כלומר, גם הוא מתפשט בעשר ספירות דכתר דניקודים; במקום אבא ואמא הראש שלו נקרא ישסו"ת; וזו"ן שלו יוצאים בעשר ספירות (ראה שרטוט מס. 5).

ביציאת שני הפרצופים הראשונים בגדלות הניקודים, מומש כל המסך לקבל על מנת להשפיע שזו"ן קיבלו מבינה, לאחר שבינה התבקשה לממש את מלכות. בנוסף להם יצא עוד ראש אחד שנקרא דעת, ובו כתר ודעת. בזאת נגמרה סדרת הפרצופים שיצאה בגדלות דניקודים.

שרטוט מס. 5

שאלה: מדוע עולם הניקודים ניקרא עולם, על אף שאין בו חמישה פרצופים?

אנו לומדים רק על שניים וחצי פרצופים בעולם הניקודים, שניים בגדלות ואחד שיצא בראש ללא גוף. אך בעולם הניקודים יש חמישה דרגות הזדככות. בנוסף לכך עולם פירושו מימוש מלכות חדשה. המלכות בעולם הניקודים אינה אותה המלכות דא"ק שהתקטנה באותו סוג ההוי"ה. המלכות בעולם הניקודים היא מלכות חדשה לגמרי, חדשה ביסודה. זו התחברות מלכות עם בינה שעובדות בשילוב בלבד. לכן ההבחנות ביניהן, במימוש שלהן, מתחילה למִגמר, נקראות עולם.

לא חשוב כמה פרצופים אנו סופרים, שניים, שניים וחצי או חמישה. העיקר הוא שבמלכות דאין סוף מתגלות תופעות חדשות – לא בדרגת עביות חדשה, אלא באיכות – ובמימוש כל אחת מהאיכויות השונות, היא מוציאה עולם בפני עצמו.

מדוע חכמת הקבלה מדברת על חמישה עולמות? כי בכל עולם יש מלכות שעובדת בסגנון שונה לגמרי. חמש העולמות א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, יוצאים כנגד כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. הם אינם דומים זה לזה, לא לפי הכלים ולא לפי האורות. אפשר לתאר אותם כצבעים שונים, כמו שבעל הסולם מתאר אותם ב"מבוא לספר הזוהר" (אות ז'). כל עולם הוא טבע אחר.

אנו מונים חמש ספירות בחמישה פרצופים בחמישה עולמות, כמאה עשרים וחמש מדרגות. זהו חשבון כמותי ונכון. אם נבחן את הדברים לא לפי היחס בין עולם הניקודים לעולם אדם קדמון, אלא לפי עולם הניקודים בפני עצמו, נמצא גם בו חמישה פרצופים ובכל אחד מהם חמש ספירות – עולם בפני עצמו.

אלא שעולם הניקודים נמדד מלכתחילה ביחס לעולם אדם קדמון, כמו קטן לעומת גדול. גם בקטן יש ראש, תוך, סוף – יש בו את כל האיברים, הגידים ואברי הגוף, שכל ולב. אלא שביחס לגדול הוא "מגיע רק עד הברכיים", הוא עדיין קטן.

סיכומו של דבר, בעולם הניקודים כשלעצמו יש חמישה פרצופים, אלא שביחס לא"ק אנו סופרים בו שניים וחצי פרצופים.

אות קי"ז

"והנה נתבאר, איך עולם הנקודים נחתם מעולם הא"ק. ועד"ז נחתם פרצוף הה' דא"ק, דהיינו המ"ה החדש, שנחתם כולו מעולם הנקודים, באופן שכל הבחינות ששמשו בנקודים, אע"פ שנשברו ונתבטלו שם, מ"מ חזרו כולם ונתחדשו במ"ה החדש, וע"כ הוא נק' עולם בפני עצמו. ונק' עולם האצילות, מטעם שנסתיים כולו למעלה מפרסא שנתקנה בצמצום ב'. ונק' ג"כ עולם התיקון מטעם שעולם הנקודים לא נתקיים, כי היה בו ביטול ושבירה, כנ"ל, אלא אחר כך במ"ה החדש, שחזרו כל הבחינות ההם שהיו בעולם הנקודים ובאו במ"ה החדש, הנה נתקנו שם ונתקיימו, וע"כ נקרא עולם התיקון, כי באמת הוא עולם הנקודים עצמו, אלא שמקבל כאן במ"ה החדש את תיקונו משלם. כי ע"י מ"ה החדש חוזרים ומתחברים לג"ר, כל אלו האחורים שנפלו לגוף, מן או"א וישסו"ת, וכן הפנים ואחורים דכל הז"ת שנפלו לבי"ע ומתו חוזרים ועולים על ידו לאצילות."

מלכות דאין סוף פועלת מתוך החיסרון שהיא מגלה. כל פרצוף שמתגלה אחריה בעולם אדם קדמון פועל גם הוא מתוך חסרון. בכל פרצוף נעשה ביטוש פנים ומקיף; כל הפרצוף אינו יכול לעמוד כנגד הביטוש; ובכל פרצוף מתגלה חיסון גדול יותר מהקודם לאחר הביטוש. ע"ב למשל אינו חוזר להיות כגלגלתא. ע"ב מרגיש את עצמו עבה יותר, חלש יותר, קטן יותר, אבל מתוך שהוא עושה מאמץ ומבקש מגלגלתא, הוא מזמין דרך גלגלתא אור גדול יותר, כי העביות שלו נכללת בגלגלתא ומושכת אורות נוספים, אור הרוח לעומת אור הנפש.