שיעור בוקר 06.06.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 519,

מאמר "מהי המתנה שהאדם מבקש מה'"

קריין: מאמר של הרב"ש, "מהי המתנה שהאדם מבקש מה'", כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 519. כתבי רב"ש כרך א', עמ' 519, "מהי המתנה שהאדם מבקש מה'".

כמו כל מאמרי הרב"ש, ככל שאנחנו קוראים ונכנסים יותר, אנחנו רואים שאי אפשר להגיד שזה פחות וזה יותר, זה קצר וזה ארוך, שיש ביניהם הבדל, אלא כולם ממש דוקרים את המטרה בצורה מאוד מאוד חדה והחלטית. לכן ככל שעוברות השנים, אני יכול להגיד לפחות על עצמי, שיותר ויותר אני מעריך את המאמרים האלה לעומת מה שהיה בהתחלה.

חשבתי, מה יש בזה כל כך? כתב, כתב. כי הוא היה חייב לכתוב פעם בשבוע, זאת אומרת הוא כתב כל השבוע אבל ליום חמישי, כשאנחנו היינו כולנו מתחברים בעשיריות וכל עשירייה הייתה קוראת את המאמר בתוך האספה שלה, אז לפעמים הייתי חושב שכנראה הוא חייב לעשות את זה לאספה שלנו, כדי שיהיה לנו מה לקרוא.

עד שיצאה ממני השטות הזאת והתחלתי להבין שבכל מאמר ומאמר יש ממש סוד גדול וגישה מיוחדת, וכמה הוא חושב על זה כי אומנם נראה לנו שזה פשוט וקל, אבל דרך זה יש לנו ממש קשר עם מרכז הבריאה, עם מטרת הבריאה.

לכן ככל שעוברות השנים, אני יותר ויותר מעריך את המאמרים האלה ומה שרב"ש כתב בהם, והגדלות שלו כל הזמן נראית לי יותר ויותר גבוהה, גדולה, מיוחדת.

הוא עשה כאן ממש עבודה על קידוש ה', ובלי המאמרים האלו אנחנו לא יכולים לפתוח את הנשמה ולהגיע להתקשרות עם הבורא בצורה פתוחה, נכונה. לכן בואו נקרא וניהנה מהקריאה. ואם נראה לנו שיש משהו קל או שמשהו לא כל כך חשוב, צריכים לשים לב כי כנראה ששם אנחנו בכלל לא מבינים מה הוא רוצה להגיד.

מהי המתנה שהאדם מבקש מה'

תשמ"ז - מאמר כ"ב
1986/87 - מאמר 22

"בזה"ק פנחס (דף ס"ג ובהסולם אות ק"פ) כתוב שם וזה לשונו "כתוב, הושע עבדך אתה אלקי שמח נפש עבדך תנה עוזך לעבדך. ג' פעמים נעשה דוד עבד בתהלה הזו, שהוא כנגד ג' פעמים שהעמידו בעלי המשנה, שהאדם צריך להיות עבד בתפלה. בברכות ראשונות, צריך להיות כעבד המסדר שבחים לפני רבו. באמצעיות, כעבד המבקש מתנה מרבו. בברכות אחרונות, כעבד המודה לפני רבו על המתנה שקבל ממנו, והולך לו".

ויש להבין, למה המשילו את תפלת האדם לעבד, המקבל מתנה מרבו, ולא לצדקה או לשאר דברים. מה בא זה ללמדנו בדרך העבודה.

ידוע הוא, שמצד הבורא בא לנו באופן ישר ב' דברים:

א. האור.

ב. הכלי לקבל האור.

א. היינו שלמדנו, שמטרת הבריאה היא רצונו להטיב לנבראיו. נמצא לפי זה, שהבורא מצד עצמו בלי התעוררות של התחתונים רצה להטיב לנבראים, שעדיין לא היו נבראים בעולם, שיקבל מהם התעוררות. וזה נבחן, שהאור בא מצד הבורא ואין להתחתון שום יד בזה.

ב. הבורא ברא יש מאין, כלי, הנקרא "רצון והשתוקקות לקבל הנאה ותענוג". זאת אומרת, מה שאנו רואים בבחינת "ממעשיך הכרנוך", כלומר שאנו מדברים רק ממה שאנו רואים מה שיש בטבע הבריאה. ואנו רואים, שאי אפשר להנות משום דבר, שיהיה מה שיהיה, לא חשוב, אלא אם כן שיש השתוקקות להדבר. ומשום זה למדנו, שמצד האור שברא את הכלי הזה, הנקרא "רצון לקבל", עבר עליו ד' בחינות, היינו ד' שלבים עד שהרצון לקבל, קבל גמר צורה של השתוקקות. והכלי הזה, לאחר שהאור ברא את הכלי, קבל את הטוב והעונג, מה שהיה ברצונו לתת. וב' דברים הנ"ל, היינו האור והכלי, מתייחסים להבורא. ומבחינה זו אנו לומדים, היתה שלימות גמורה, שאין על זה מה להוסיף.

אלא אח"כ נולד דבר חדש, מה שאנו מיחסים זה להנברא ולא להבורא. כלומר, שענין נתינה אנו מיחסים להבורא, שהוא המשפיע, כי רצונו הוא להטיב לנבראיו, שהוא לתת להנבראים כל טוב ולא לקבל מהם שום דבר. מה שאין כן אח"כ נעשה דבר חדש, כמו שכתוב בתע"ס (חלק א'), שהמקבל הראשון, הנקרא "מלכות דא"ס", השתוקקה לבחינת קישוט, הנקרא "קישוט בנקודת הרצון", שתהיה לה השתוות הצורה, המכונה "דביקות". ומסיבה זו נעשה הצמצום. כלומר, שמעטה רצונה לקבל על כלי, הנקרא "רצון לקבל", וממילא נסתלק האור.

והמלכות המציאה כלי חדש, הנקרא "רצון להשפיע". כלומר, שלא לקבל הנאה ותענוג כפי מדת השתוקקות להאור, אלא לפי מדת הרצון להשפיע שלה. זאת אומרת, כי המלכות עשתה חשבון, כמה אחוזים מהשפע היא יכולה לקבל על הכוונה דלהשפיע. ועל החלק, שאם היא תקבל, יהיה בעמ"נ לקבל, את זה היא לא תקבל.

נמצא, הכלי הזה, מה שהתחתון נותן, זה אנו מיחסים להתחתון. כי הכלים דעליון, מה שהעליון עשה, בכדי שהתחתון תהיה לו האפשרות להנות מהאור, הוא רק הרצון לקבל. והכלי הזה אף פעם לא יתבטל, כי מה שהבורא ברא הוא מוכרח להתקיים בתמידיות.

אלא התחתון יכול רק להוסיף על הכלי של הבורא. וזהו כמו שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות", שפירושו, אלקים ברא את הכלי, הנקרא "רצון לקבל תענוג". והאדם צריך להוסיף עליו תיקון, המכונה "הכוונה בעמ"נ להשפיע", כנ"ל, שמלכות דאין סוף קישטה עצמה בנקודת הרצון, שפירושו, שהקישוט שלה היה במה שנתנה על הרצון לקבל כוונה בעמ"נ להשפיע.

שם, במלכות דאין סוף, היה רק שורש. וממנה נמשך להתחתונים, שכבר אסור לקבל בעמ"נ לקבל, כפי הכלל "מה שהוא רצון בעליון, נעשה חוק מחויב בתחתון". ומבחינה זו נמשכה עד שנולדה בחינת ס"א, שהיא ההיפך מהקדושה. שבהקדושה נוהג רק ענין של רצון להשפיע, שהוא בחינת דביקות, מה שאין כן אלו שרוצים לקבל בעמ"נ לקבל, הם נעשים מרוחקים ונפרדים מחיי החיים. ומשום זה אמרו בזה"ק "רשעים בחייהם נקראים מתים", שאמרו את הפסוק "וחסד לאומים חטאת" על הרשעים, "כל טובו דעובדין לגרמייהו עובדין".

ובהאמור יוצא, באופן ישר הבורא נותן ב' דברים:

א. הטוב והעונג.

ב. הרצון להשתוקק לתענוגים.

אבל באופן בלתי ישר נמשכת מהבורא בחינת אי נעימות, הנקראת בחינת "בושה". זאת אומרת, שרצון הבורא הוא, שהתחתון יקבל הנאה ולא יסורים. אבל באופן בלתי ישר, היינו שאין העליון, המשפיע, רוצה שהתחתון ירגיש בחינת בושה בעת קבלת ההנאה.

ולכן נעשה בשביל זה תיקון הצמצום כנ"ל, שמסיבת הצמצום אין השפע בא לכלים מה שהבורא עשה, אלא אם כן שהנברא עשה תיקון על הכלי, שהוא הכוונה דעמ"נ להשפיע. ואם אין לאדם כלי זה, האדם נשאר בחושך בלי אור, והשם טוב ומטיב נסתר ממנו, מסיבת שאין לו הכלים המתאימים לקבלת השפע, המכונה "השתוות הצורה".

נמצא, שכל החידוש שנעשה אחר הצמצום הוא, שרק הכוונה דהשפעה חסרה, אבל השתי בחינות, שהיו נמשכות מלפני הצמצום, לא נשתנו. כלומר, הן בבחינה א', שהיא רצונו להטיב, לא נעשה שנוי חס ושלום. אלא גם לאחר צמצום הוא גם כן רוצה לתת טוב ועונג. והן הבחינה ב', שהיא הרצון לקבל, גם כן לא קבלה שינוי. אלא כמו שלומדים, שברוחניות אין שינויים אלא רק הוספות, נמצא, שלאחר הצמצום אי אפשר לקבל שום שפע עליון, אם לא מוסיפים על הרצון לקבל כוונה דעל מנת להשפיע. וזאת היא כל עבודה שלנו בתו"מ לזכות לכלים דהשפעה.

ועל זה אמרו חז"ל (קדושין ל') "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". וכידוע שהרצון לקבל נקרא "יצר הרע", מסיבת שהוא גורם להיות מרוחק מה', היות שהוא בשינוי צורה מה'. שהקב"ה, כוונתו להשפיע, מה שאין כן היצר הרע, הוא אך ורק לקבל. ומסיבה זו כל הטוב והעונג שבמחשבת הבריאה נסתר ממנו.

אולם איך יכולים להשיג כלים אלו, היות שזהו נגד הטבע שלנו.

התשובה, בשביל זה ניתן לנו תו"מ, שעל ידיהם נוכל להשיג הכלים אלו. אבל מדוע לא כולם זוכים ע"י תו"מ להכלים דהשפעה. והטעם הוא, כידוע שאין אור בלי כלי. נמצא, שאם אין האדם יודע מאה אחוז שרק כלים אלו חסר לנו, אין לו עדיין כלים אמיתיים, כלומר אין לו צורך לכלים אלה. נמצא, האור שישנו בתו"מ, שסגולתן הוא לסייע להאדם, שישיג הכלים אלו, אבל אין לו צורך אמיתי, שיתנו לו הכלים הללו.

ואם נסתכל קצת פנימה, כלומר שאם נעשה בדיקה יסודית באלו שמקיימים תורה ומצות, אם הם רוצים שיתנו להם הכלים דהשפעה, והם רוצים לתת תמורתם את הרצון לקבל, יהיה מאלו העובדים רוב גדול, שיגידו שהם מוותרים על זה, אלא שרוצים לקיים תו"מ בעמ"נ לקבל. נמצא, שאין להם צורך לכלים דהשפעה. לכן איך יכולים לומר, שהתו"מ, בזה שהם מתייגעים, יתנו להם שכר דבר שאין להם צורך בהם. אלא אדרבא, הם מפחדים אם חס ושלום יפסידו את הכלי קבלה, הנקרא "אהבה עצמית".

וזהו כמו שאומר הרמב"ם (בסוף הלכות תשובה) וזה לשונו "ואמרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלה לשמה בא לשמה. לפיכך, כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט, ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישיגוהו ויעבדוהו מאהבה".

ובהאמור יוצא, שהאדם צריך להשתוקק להשיג כלים דהשפעה. והגם שהוא רואה, שהרצון לקבל לא מסכים לזה, היינו שלא נותן לו להתפלל, שה' יתן לו הכלים האלו, גם על זה מוכרח האדם להתפלל לה', שיתן לו רצון, שכן יבין את הנחיצות שיש בהכלים האלו, ומבקש מה', שיהיה הכח להתגבר על רצון הגוף, במה שהוא רוצה להישאר דוקא בכלים דקבלה. ולא עוד, אלא בזמן שהוא רואה, שמדבר זה יכול לצמוח רצון, שהאדם ירצה אח"כ לבוא לכלים דהשפעה, תיכף הוא מרגיש את זה ומתחיל על המקום להתנגד.

אולם לא בקלות האדם רואה, שהוא לא יכול לעבוד בעמ"נ להשפיע. אלא שהאדם חושב, עכשיו עוד אין לו רצון להשפיע, אבל מתי שירצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, הבחירה בידו, היינו שתהיה לו היכולת לעבוד בעמ"נ להשפיע. הידיעה הזו, מה שחושב, נותנת לו הרגעה, שלא להתפעל מזה שלא עוסק בעבודה דהשפעה, מטעם, מתי שירצה זה הוא בידו. אי לזאת, אין הוא דואג על זה.

אבל האמת היא, כי זה לא בידי אדם, מטעם שהוא נגד הטבע של אדם. ועל זה אמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". אמנם בכדי לקבל עזרה, האדם צריך לראות ולהשתדל, שיהיה לו צורך לעזרתו יתברך. לכן אמרו "הבא לטהר", ואח"כ הקב"ה עוזרו.

ושאלנו, מדוע האדם צריך להתחיל בעבודה ורק אח"כ הקב"ה נותן לו עזרה. למה אין הקב"ה נותן לו הכח הזה תיכף, כלומר שאפילו האדם לא מבקש עזרה, יתן לו העזרה תיכף משהתחיל בעבודת ה'. אלא כנ"ל, לפי הכלל "אין אור בלי כלי", לכן אדם צריך להתחיל. וכשאדם רואה שאינו יכול, נמצא שיש לו אז צורך, שה' יעזור לו. לכן דוקא כשהאדם התחיל בעבודה, ורואה שלא יכול במצב הזה, הוא מקבל כלי, שה' ישפיע לו הכח הזה, הנקרא "רצון להשפיע".

אולם, בדרך כלל שהאדם מתחיל בעבודה דלהשפיע, ורואה שקשה לו, ורואה שלפי דעתו הוא כבר בקש מה' הרבה פעמים שיעזור לו, ולא קבל שום עזרה, האדם בורח אז מהמערכה, ואומר, שהעבודה זו לא בשבילו. ובאמת, דוקא במקום זה, שבא לידי החלטה שזה קשה מצד עצמו, אלא שרק ה' יכול לעזור, והאדם צריך אז לבטוח בה', שה' כן יעזור לו, אלא שעוד לא נגמרה הכלי, היינו הצורך לעזרתו יתברך, וכל פעם שמבקש עזרה, הגם שהוא עוד לא מרגיש את עזרתו יתברך, צריכים להאמין למעלה מהדעת, שה' כן עוזרו, אלא האדם עוד לא צריך לראות, בכדי שהאדם יגלה את הצורך האמיתי להדבר.

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה, ופושעים יכשלו בם". פירוש, ממש בנקודה זו, שאדם בא לידי החלטה, שאין זה בידי אדם להגיע לכלים דהשפעה, היות שרואה, שאין שום אבר בגופו של אדם שיסכים לזה, אם כן הוא בא עתה לנקודת של אמת. והיה צריך עכשיו לתת תפלה אמיתית, שה' יעזור לו. ובטח הוא היה מקבל את העזרה מה', מה שהקב"ה יושב ומצפה, שהאדם יתן לו הכלי, היינו הצורך לזה. ודוקא כאן האדם בורח ממצב הזה, שדוקא עכשיו הוא המקום, שיכולה לבוא אליו העזרה. והוא בורח מהמערכה, והוא נקרא על זה "פושע".

מה שאין כן צדיק, הוא לא מתייאש, שדוקא עכשיו הוא זוכה לכלים דהשפעה. נמצא, באותו מקום ש"צדיקים ילכו", היינו שמקבלים עליה בדרגה, ממש באותו מקום "פושעים יכשלו בם", דוקא במקום הזה שצריכים לקבל העזרה, הם נכשלים ובורחים מהמערכה.

היוצא מכל הנ"ל, שהאדם צריך לבקש נתינה מה', כלומר שהקב"ה יתן לו במתנה את הכלים דהשפעה, כדוגמת שנתן לו את הכלי, הנקרא "רצון לקבל". זאת אומרת, שמצד אחד אנו אומרים, שהקב"ה נתן את הכלי ואת האור, כלומר הן הרצון וההשתוקקות לקבלת התענוג, והן התענוג. ורק על ההוספה על הכלי, שהוא הרצון להשפיע, את זה מיחסים להנבראים, כנ"ל "אשר ברא אלקים לעשות", שהפירוש "אשר ברא" הכוונה על הרצון לקבל, הנקרא "ברא", שהוא דבר "יש מאין", הנקרא "בריאה". על זה האדם צריך לעשות עליו כוונה בעמ"נ להשפיע. משמע שזה ממש שייך להנבראים ולא להבורא.

אולם האמת היא, שגם הכלי הזה, הנקרא "הוספה", גם זה הבורא צריך לתת. ומה שאנו אומרים, שזה שייך להנבראים, הכוונה שהאדם צריך לבקש מהבורא, שיתן לו הכלי זה, הנקרא "כוונה דלהשפיאות . כלומר, שרק החסרון, שחסר לו רצון להשפיע, זה צריך התחתון להשתדל שיהיה לו. מה שאין כן רצון לקבל, לא שייך לומר, שיש על זה התעוררות של תחתונים, היות אם עדיין הרצון לקבל אינו בעולם, מי יבקש שיתנו לו רצון שירצה לקבל תענוג. כי אי אפשר לומר, שמטרם שנולד האדם, הוא רוצה משהו. לכן אומרים, הרצון לקבל שייך כולו להבורא.

מה שאין כן לאחר שנולד הרצון לקבל תענוגים, אז בא הזמן, שהאדם ירגיש, שהרצון לקבל הזה, בלי הוספה, אלא כמו שהוא בא מצד הטבע, הוא רע. מסיבת שעל הרצון הזה לא יכול לקבל תענוגים אמיתיים, אלא רק מבחינת "נהירו דקיק", שהבורא נתן להקליפות שלא יתבטלו. וכשהאדם מגיע לידיעה זו, אז הוא מקבל צורך, שתהיה בידו היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע. ומטרם שיש לו הצורך הזה, אי אפשר לתת לו הכלי, כנ"ל, כלומר, ש"אין אור בלי כלי". וכלי נקרא "צורך חסרון", והחסרון הזה אינו ניכר שיהיה חסרון, אלא בתנאי שיש לו יסורים וכאבים, מזה שהוא צריך להדבר ואין לו.

וסתם חסרון זה שאדם רואה, שאין לו את הדבר, שהוא מבין שחסר לו. אבל אם הוא יודע שיכול לחיות בלי זה, עוד לא יכולים לומר עליו, שהוא בעל חסרון אמיתי. אלא חסרון אמיתי נקרא, אם הוא יודע, שבלי זה שהוא מרגיש שחסר לו, אינו יכול להמשיך בחיים. זה נקרא צורך אמיתי.

כמו כן בעבודה, יש הרבה פעמים שהאדם יודע ומבין ומרגיש, שחסר לו את ענין של רצון להשפיע. ומבקש מה', שיתן לו את היכולת, שיוכל להתגבר על הגוף, הנקרא "רצון לקבל". והוא יודע בעצמו, שכבר ביקש מה' כמה פעמים, וה' לא רוצה לשמוע בקולו. ודבר זה, מה שהוא רואה, שעוד לא קבל הכח הזה מה', זה דוחה אותו, שאין לו כח עוד הפעם לבקש מה', שיתן לו מבוקשו, היות שהוא רואה, שאין ה' שומע בקולו, ולכן אין לו עוד מקום שיוכל להתפלל לה'.

אולם האמת, צריכים לומר כנ"ל, שעדיין אין להאדם צורך אמיתי שה' יעזור לו. כי הצורך שיש להאדם, שהוא רואה, שאין באפשרותו לכוון בעמ"נ להשפיע, עוד אין זה נקרא צורך אמיתי. אלא כנ"ל, צורך אמיתי נקרא, שהוא רואה, שאם לא יהיה לו זה שחסר לו, אין לו זכות קיום בעולם. זה נקרא חסרון אמיתי.

ולכן בזמן שהאדם בא לידי הכרה, שאם לא ישיג את הרצון להשפיע, הוא נפרד מהקדושה, ואין לו שום תקוה שיוכל לזכות איזה פעם לרוחניות, הנקרא "דביקות בה'", אלא כל זמן שהוא שקוע באהבה עצמית, אין לו שום סיכויים להכנס לקדושה, אלא שישאר בהקליפות, וכואב לו זה, ואומר "אם כן, טוב לי מותי מחיי", זה נקרא צורך אמיתי. ואז כשהאדם נותן תפלה, שה' יתן לו את הכלים דהשפעה, זה נקרא צורך אמיתי, ורק זה אנו יכולים ליחס להתחתונים, כלומר החסרון, שחסר לו כלים דהשפעה. זה נקרא "כלי", היינו צורך.

והמילוי על זה, היינו הרצון להשפיע, זה שייך לה'. כלומר, כמו שה' נתן הכלי הראשון, שהוא "הרצון לקבל", כמו כן הוא נותן את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע". וכל החידוש הוא בין כלי הראשון, הנקרא "רצון לקבל", לכלי, הנקרא "הרצון להשפיע", שכלי הראשון היה בלי התעוררות התחתון, כנ"ל כי מטרם שנולד מי יבקש. אלא אח"כ, כשנולד הרצון לקבל, אז החל להרגיש את מה שהרצון לקבל הזה גורם לו. וכפי הבנת הצורך לכלים דהשפעה, כך מתעורר האדם להרגיש את הצורך. ורק הצורך לכלים דהשפעה אנו מיחסים להנבראים.

ובהאמור נוכל לפרש מה שאנו אומרים ומבקשים "ומאוצר מתנת חנם חנני". ולכאורה קשה להבין זה, הלא אנו צריכים לעבוד את ה' שלא על מנת לקבל שכר, ומכל שכן שלא לבקש מתנת חנם. ומדוע כתוב (תפלת "יהי רצון" לפני אמירת תהילים) "ומאוצר מתנת חנם חנני".

אלא הפירוש הוא, תן לנו מתנה של חנם, חנני. כלומר, תן לנו המתנה הכלי של השפעה, כמו שנתת לנו הכלי של רצון לקבל. אנו מבקשים ממך, היות שאנו מרגישים את הצורך של הכלי דהשפעה. ומהו הכלי דהשפעה, שנוכל לעבוד בחינם בלי שום שכר, אלא כל עבודתינו תהיה אך ורק להשפיע. כלומר, כמו הכלי הראשון, הנקרא "רצון לקבל", אין האדם יכול לעבוד אלא רק בשכר, והכלי הזה נקרא "כלי חדש", שהוא בריאה חדשה, מה שלא היה לפני שבראה.

ותן לנו עכשיו כלי, היינו רצון מהאוצר שלך. ומהו הרצון להשפיע. זה היה גם מקודם שברא את הרצון לקבל, כי הרצון להשפיע הוא סיבה להרצון לקבל. שהרצון להשפיע נקרא "יש מיש", מה שאין כן רצון לקבל נקרא "יש מאין", היות כידוע שרצון לקבל אינו שייך בבורא, "דמי ומי יקבל". לכן אנו מבקשים "ומאוצר מתנת חנם", כלומר מהאוצר שלך, שיש לך רצון להשפיע, בחנם אתה משפיע את הרצון הזה, תן לנו, שגם אנחנו נוכל לעבוד בחינם בלי קבלת שכר.

ובזה יובן מה ששאלנו, איך אנו מבקשים, שה' יתן לנו מתנת חינם. והפירוש יהיה, שאנו מבקשים מהקב"ה, שהוא יתן לנו, שאנו נוכל לעבוד אותו בחינם. זאת אומרת, הכלי דהשפעה שהאדם מקבל, הכלי זו נקרא "מתנת חינם". נמצא לפי זה, מהי המתנה שהאדם צריך לבקש מה', שיתן לו. ושאלנו, איך שייך לבקש מתנות. הלא ידוע שמבקשים צדקה, אבל מתנה, מי הוא שמבקש מתנות. ודרך העולם היא, את מי שאוהבים נותנים לו מתנות.

התשובה היא, היות שהאדם רוצה לאהוב את ה', והיות שהרצון לקבל הוא המפריע, לכן האדם מבקש מתנה זו, הנקרא "כלי דהשפעה", שע"י המתנה הזו שיקבל מה', האדם יזכה לאהבת ה' ולא לאהבה עצמית. לכן נקרא זה "מתנה", ואת זה מוטל על האדם לבקש.

וזהו ששאלנו, איזו מתנה האדם צריך לבקש מהקב"ה, ושזה מותר לבקש, ועל הביקוש הזה עומדת העבודה שלנו בתו"מ, שע"י קיומם נקבל צורך לביקוש הזה, שנבין "כי הם חיינו ואורך ימינו". הצורך הזה שחסרה לנו דביקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", שע"י זה יכולים להיות דבוקים בחיי החיים. ואם חס ושלום לא נזכה לדביקות, ונשאר באהבה עצמית, ממילא נפרדים מחיי החיים, שזה ענין "רשעים בחייהם נקראים מתים" מחמת הפירוד שיש ביניהם.

וענין בקוש המתנה, עיקר הוא הצורך להדבר. וע"י תו"מ מקבלים צורך. וע"י הצורך יש מקום לבקש את המתנה הזו, הנקראת, שהוא יתן לנו הכלי, הנקרא רצון להשפיע לה'.

וזהו כמו שכתוב (חגיגה ז') "מה אני בחנם, אף אתם בחנם", כלומר שהאדם צריך להשתדל לעבוד בעל מנת להשפיע ולא ירצה לקבל שום תמורה. והגם שם בגמרא דורשין על זה דרש אחר, אבל גם זה נרמז שם, שזה נקרא "דביקות".

ובהאמור יכולים לפרש, מה שאנו אומרים בברכת המזון, שאפילו בשבת, שאסור לדבר בדברי חול, אנו מבקשים מהקב"ה "ואל תצריכנו, לא לידי מתנת בשר ודם". תפלה כזו מתאימה בימות החול, שמבקשים על פרנסה, אבל לא בשבת.

ויש לפרש, מה שאנו מבקשים בשבת "ואל תצריכנו, לא לידי מתנת בשר ודם", הכוונה להכלים של בשר ודם, שבשר ודם משתמשים, שהם כלים דקבלה. ומבקשים מה' שיעזור להם, שלא יצטרכו לשמש עם הכלים שלהם, אלא עם הכלים של הבורא, שהם כלים דהשפעה, ועל כלים אלו אנו מבקשים מה', שהם כלים דמתנת חינם."

המאמר הוא לא קשה, הוא ארוך אבל לפי דרגת הקושי אני לא חושב שיש כאן איזו בעיה.

שאלה: הנטייה הזאת של הרצון לקבל, בדרך כלל אם אני לא מצליח משהו אז אין לי איזו נטייה לחשוב שאני יכול להצליח בזה, לבקש משהו ממישהו שבכלל יכול לעזור לי.

כי אתה לא מרגיש בנוכחותו. אתה לא מרגיש שהבורא קיים, לכן אתה לא פונה אליו.

תלמיד: כל החיים אני מרגיש ככה, מי יכול לעזור לי? מה יכול לעזור לי?

כן.

תלמיד: החיים גם מראים גם שכביכול הכול סתם.

לכן נתנו לך אמצעי לבורא, הקבוצה.

תלמיד: גם על הקבוצה אני לא יכול להראות הרבה הצלחות. כאילו משהו שאני רואה, "זה עוזר לי, זה נותן לי", ואז אני נמשך לזה.

בסדר, אבל בכל זאת אתה מבין שעל ידי זה אפשר להתקדם.

תלמיד: עדיין כן.

אם לא תוסיף לזה מאמץ מצדך, אז לא יקרה כלום. כי בדיוק בנקודה הזאת הבורא נותן לך להפעיל את הבחירה החופשית.

תלמיד: אז מהי הנקודה הזאת, הוא קורא לזה פשע, שבדיוק בנקודה הזאת, הוא כאילו מטיל את הצורך הזה על הנברא דווקא, שהוא יפתח אותו כביכול בעצמו, על הנקודה הזאת אני שואל.

הנברא שום דבר לא יכול לפתח, הוא יכול לדרוש, לבקש, אבל לא שבעצמו יעשה משהו. הוא לא בעל המעשה, הוא יכול להיות בעל החיסרון.

תלמיד: אז מה קורה אחרי שהוא מתאר במאמר שהוא מנסה כל מיני ניסיונות ורואה שלא מצליח?

אז הוא פונה לבורא ומתחיל לברר איזה חסרונות יש לו, ועד כמה הוא מסוגל להפעיל אותם החסרונות.

תלמיד: אז גם פה, הוא כותב פה שאחרי שכבר ביקש מה' כמה פעמים, הוא רואה שה' לא רוצה לשמוע בקולו. לא קבל הכח הזה מה', זה דוחה אותו, שאין לו כח עוד הפעם לבקש מה'¹.

כן.

תלמיד: זה בדיוק מה שאנחנו עוברים. והוא אומר לו שהוא צריך להאמין, וזו תמיד נקודת המשבר, שהוא כן יכול לתת לו. אז איך מתגברים על מהמשבר הזה?

על ידי העשירייה. אתה רואה דוגמה לפניך. מה שנסתר מהרוחניות אתה רואה על העשירייה בצורה גשמית.

תלמיד: אפשר לראות דוגמה של התגברות בעשירייה?

אתה שומע מהם, אתה רואה עליהם וכן, זה מעורר אותך, זה מעמיד אותך כבר.

תלמיד: זאת אומרת שאני יכול על ידי העשירייה לגרום לרצון לקבל שלי לראות שהוא יכול להתגבר על זה.

כן.

תלמיד: גם הרב"ש כותב שיש שם עניין של רשעים והוא נשאר רשע במצב הזה, כשהוא לא מצליח להתגבר, ולא מצליח להשיג את המפנה הזה. וזה גם כאילו בחירה של האדם שהוא נשאר להיות רשע, ולא מצליח לראות דרך העשירייה ולבקש כוחות.

אבל יש לו אפשרות.

תלמיד: יש לו אפשרות?

כן.

תלמיד: גם יכול להיות שהוא מבין את זה ומרגיש את זה ולא מסוגל לקבל החלטה לכיוון הנכון, הוא מרגיש שהוא נשאר רשע ולא יכול לצאת מזה.

אבל יש לו פקודה, יש לו ציווי שהוא חייב להתקשר לחברים ולהתבטל כלפיהם.

תלמיד: כן, כל נתונים מולו, הוא מבין ולא יכול לקבל החלטה הפוכה, כי זה הטבע שלו.

אני מבין אבל בכל זאת צריכים להמשיך להשתדל להתקרב לחברים. אין שום אפשרות אחרת, זה הגשר שנמצא כאן ומקשר אותנו לרוחניות.

תלמיד: בנקודה הזו שאנחנו צריכים להמשיך להתאמץ, אני מזהה שיש כמה דרגות. יש כאלה שנשארים בסביבה ומצפים שמשהו יקרה עם הזמן, אבל לא מצליחים לתת כוח נוסף מעצמם אפילו לא מילימטר.

בסדר, אבל בכל זאת נשארים קשורים לסביבה.

תלמיד: והיכולת לתת את טיפת המאמץ הזה זה כמו ישועה גדולה, זה ממש כמו נס.

זה יכול לבוא על ידי קנאה, תאווה וכבוד.

שאלה: הוא כותב על צורך אמיתי שנותנים לאדם רק כשהוא מרגיש שבלי זה הוא לא יכול להמשיך לחיות. איך מגיעים לצורך אמיתי לכלים דהשפעה?

צורך אמיתי לכלים דהשפעה, זה באמת צורך. אנחנו רואים שאחרת אנחנו לא נגיע לחיבור בינינו, לכן מתחילים לבקש.

תלמיד: אבל גם בקשה לכלים דהשפעה הרצון לקבל לא רוצה.

לא רוצה.

תלמיד: אז לכן אני שואל, איך אתה מביא את הטבע שלך לרצות משהו שהוא לא רוצה. ולא רק זה, אם אין לו את זה, זה כאילו יותר גרוע ממוות.

על ידי בושה, תאווה וכבוד. כשאני מתחיל לראות שאם אני לא יוכל להראות שאני משפיע, אני לא אקבל מהם שום תמיכה ושום כבוד ושום התקרבות ויחס טוב. אז אני חייב להיות בהשפעה, לפחות חיצונית, אבל חייב.

תלמיד: השפעה חיצונית אני מבין, אבל מה שאני לא תופס זה איך זה הופך לצורך אמיתי?

את זה תן לאור לעשות. הוא כותב על זה, שאנחנו צריכים לעשות את הדברים בחיצוניות והאור כבר הופך לתכונות פנימיות.

שאלה: האם נכון לומר שגם הצדיקים וגם הרשעים מבצעים חטאים, אבל לרשעים טוב עם החטאים והצדיקים לא רוצים להישאר במצב הזה וההבדל ביניהם זו הדרישה?

כן. הדרישה של הצדיקים זה לבצע חיבור, והדרישה של רשעים לבצע פירוד.

תלמיד: אבל במהלך השנים בדרך, אני רואה שאם הבורא לא מאפשר לי לפנות אליו אני לא יכול לפנות אליו.

וודאי.

תלמיד: יש תקופות שלכאורה אני בירידה, ואני אפילו לא מרגיש שאני בירידה. אני מנסה להבין איך במשך תקופה כל כך ארוכה לא פניתי לבורא. בכל בוקר אני בשיעור, אני מתרגם את השיעור, נמצא יחד עם העשירייה, אבל לא פניתי לבורא אפילו פעם אחת, כנראה הוא לא מעורר בי את הרשימות שבתוכי. אז מה אני יכול לעשות כדי לגרום לבורא לעורר תפילה בתוכי?

אבל מה שאתה עכשיו אומר זו כבר תפילה. זאת אומרת תמשיך ואתה תראה שהבורא רק מחכה, ומצפה ממך לרצון גדול ומכוון נכון.

שאלה: כתוב שאדם צריך להגיע ל100% חיסרון וכל עוד הוא לא מגיע לזה הוא בורח מהמערכה. מה זה לברוח מהמערכה?

צריכים בדיוק לברר מה זה נקרא שהבורא לא עזר לי.

שאלה: כתוב שהמלכות המציאה כלי חדש הנקרא רצון להשפיע, מה זה אומר אם הכול מגיע מצד הבורא?

אכן מהבורא מגיעים הכוחות, אבל המלכות שהיא הרצון לקבל, מתחילה לשייך את עצמה, ורוצה שיצטייר בה רצון להשפיע לבורא, זו כבר עבודה פנימית שבה.

תלמיד: ולמה הוא כותב שהיא המציאה, למה הכוונה?

כי קודם לא היה ועכשיו כן.

תלמיד: גם כתוב שברוחניות אין שינויים אלא רק הוספות, למה הכוונה?

מהבורא באים כל הכוחות ואנחנו רק צריכים להשתמש בהם בצורה נכונה ובסדר הנכון.

שאלה: תמצית המאמר, עניין ביקוש המתנה, העיקר הוא הצורך לדבר. ועל ידי תורה ומצוות מקבלים צורך. אז מה זה תורה ומצוות?

תורה זה מאור המחזיר למוטב ומצוות אלה הפעולות שמשתדלים לעשות על ידי המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אז לא ברור, אם הבורא בסוף נותן את הצורך הזה, אז איפה הנברא? זה כאילו עוד פעם מעגל ומעגל.

לא. ודאי שהבורא הכול נותן.

תלמיד: מה ההבדל בין להגיד שהנברא צריך להביא את הצורך, לכך שהנברא צריך להביא את הצורך לצורך?

אני לא חושב שזה העיקר. העיקר שאנחנו כל הזמן נשתוקק לעשות נחת רוח לבורא.

תלמיד:

שזה רצון להשפיע.

תלמיד: שזה אותו הצורך. אז שוב אני שואל, כי לפני רגע הוא אמר שהתורה והמצוות מביאים את הצורך. לא מובן בסוף מה הנברא עושה, רק מחכה שהאור יפעל עליו?

אתה שואל, מה הנברא צריך לתת?

תלמיד: כן, אני, האדם.

אתה צריך לתת רק חיסרון. אתה רוצה לקבל מלמעלה הסבר, כוחות, הכוונה, כניסה למקום הנכון, לכיוון הנכון, לחיסרון הנכון. הכול אתה צריך לקבל.

תלמיד: אז זו בקשה של האדם מהבורא?

לבורא.

תלמיד: ומצד שני אתה לפעמים אומר על העשירייה, קנאה תאווה וכבוד, וזה נשמע כיוון אחר לגמרי, זה להסתכל על החברים ולקבל מהם איזשהו חיסרון.

גם זה אני צריך לקבל. אני לא יכול לייצר בעצמי שום דבר, אלא אם אני מקבל מהסביבה.

תלמיד: לפעמים נשמע שאדם צריך לבוא לבורא ולדרוש ממנו, כמו שכתוב בהתחלה.

אם יש לו מה לדרוש.

תלמיד: ולפעמים כאילו אדם עושה פעולות גשמיות, כמו בעולם הזה, מסתכל על החברים בעשירייה, קנאה, תאווה, כבוד, ומהפעולות הגשמיות האלה או מההשוואה לאחרים פתאום נוצר משהו רוחני.

כן.

תלמיד: איזה מהשניים? או שגם וגם?

גם וגם. והם באים כך לסירוגין.

שאלה: רב"ש מתאר לנו פה סנדוויץ' כזה שבורא בהתחלה נותן רצון לקבל שהוא קורא לו רע, הוא ממש מוליד רצון לקבל בנברא. הרצון לקבל שהבורא מוליד נותן צורך אמיתי כך הוא קורא לו, ואז הנברא נותן תפילה על זה. והמילוי, שזה שוב הבורא, זה בעצם שהוא כבר נותן לו רצון להשפיע.

יש פה דגש על האמצע, על הסנדוויץ', על העבודה שלנו. הוא כותב שפה רבים נופלים, בנקודה הזאת, דווקא בגלל שהוא צריך לעבור הרבה שלבים להתפלל ולא לקבל מענה, מה שהוא חושב שהוא לא מקבל מענה, ופה החברים נופלים בנקודה הזו. איך אנחנו מייצבים כוח בחברה שאדם יבין שנקודת הבחירה הזאת היא קריטית, שכל השנים שהוא השקיע דווקא זה המקום שאנחנו מחזיקים אותו ולא נותנים לו ליפול? איזה כוח החברה, העשירייה צריכה לייצר?

רק דוגמה. הדוגמה יכולה להיות חיצונה, דוגמה קצת יותר פנימית, אבל אין לנו יותר. אלא החברים צריכים לראות שאנחנו מחזיקים בדרך. ויום יום אנחנו משתדלים למצוא עוד מקום איפה אפשר לפרוץ קדימה.

שאלה: שמעתי שאנחנו צריכים לתת רק את החיסרון וזו העבודה העיקרית שלנו, הרבה מאוד יגיעה להגיע לחיסרון. להגיע לחיסרון האמיתי לכלי דלהשפיע. אז מה חופשי פה במתנה הזאת? כי מדובר כאן במאמר על מתנה, אז מה חופשי בהגעה לחיסרון הזה? כי נראה כאילו שיש פה הרבה מאוד עבודה.

אבל מה לעשות? יש הרבה עבודה, אבל יחד אנחנו יכולים לעשות די מהר. אין לי יותר מה להגיד.

תלמיד: האם תוכל להסביר מה חופשי פה לגבי המתנה? למה הוא מדבר על כך שיש פה מתנה ומצד שני הוא אומר שזה כאילו חופשי?

תלמיד: אני חושב שהוא שואל למה זה מתנת חינם?

כתוב על כך הרבה, אתם בחינם, אף אני בחינם, וכן הלאה. זאת אומרת שכאן חיינו זו מתנת חינם. לא יודע מה עוד להוסיף.

שאלה: גם אם אנחנו מודעים שאנחנו עדיין אסירים של הרצון לקבל שלנו, אנחנו לא תמיד עושים את הפעולות בשביל להגיע לצורך האמיתי. כמה תלוי בנו וכמה תלוי בבורא שנגיע לצורך האמיתי?

הכול תלוי בסבלנות שלנו והכול תלוי בבורא. אנחנו חייבים לפתח סבלנות שהיא המדד להתקדמות שלנו לבורא ודבקות שלנו בבורא.

שאלה: אמרת שהוא מגלה שמהחיבור הוא מקבל כוחות ואז הוא נכנע לקבוצה כי כך הוא יכול לקבל את הכוחות האלה, האם זה כבר רצון להשפיע?

לא, הוא עוד לא יודע ואנחנו עוד לא יודעים למה זה רצון להשפיע, הוא רק מבקש כוחות, שיקבל את הכוחות האלה אז הוא יראה עד כמה הם שייכים לרצון להשפיע או לרצון לקבל.

שאלה: כעשירייה איך אנחנו יכולים למשוך את המאור מתוך מאמרי הרב"ש ולהוסיף אותו אל תוך חיינו? למה אנחנו לא מצליחים להגיע לחיסרון הזה שמדובר עליו כאן?

אנחנו לא מבקשים, אנחנו לא רוצים, אנחנו לא צריכים את החיסרון הזה, לכן אנחנו לא מקבלים אותו, לא יכולים לזהות אותו, כל העניין הוא שהכול תלוי ברצון שלנו, זה כמו אור חוזר שעל ידו אנחנו כמו עם פנס אנחנו מתחילים לראות שיש לפנינו את הרצון הזה, אבל אם אין לנו את הרצון לגלות אותו אז אנחנו מגלים את החושך.

שאלה: כתוב כאן, כל פעם שאני מבקש עזרה אם אני עוד לא מרגיש את העזרה שאני מקבל, אני צריך להאמין שמעל הדעת הבורא עוזר לי. איך נגיע לביטחון הזה, למודעות הזאת בעשירייה?

בעשירייה דווקא יותר קל, כי בעשירייה איש את רעהו יעזורו, אנחנו יכולים להגיע לתמיכה הדדית, לביטחון שהבורא איתנו ומלווה אותנו בכל החיפוש והמעשה.

שאלה: בשביל שתהיה לנו דרישה אמיתית צריך להיות לנו רצון ממש מכוון, אז מה סדר בעבודה בשביל להשיג את הרצון המכוון כל כך?

צריכים יחד לחשוב על אותה המטרה לרצות אותה, ולרצות אותה בחיבור בינינו, ואז היתר זה מה אנחנו נעלה בתוך אותו החיבור בינינו לבורא.

שאלה: האם זה מספיק אם אני אבקש עבור החבר והחבר יקבל את הצורך של עצמו, או החבר עצמו צריך לבקש?

ודאי גם זה וגם זה. אבל אם אתה מבקש עבור החבר אז אתה צריך קודם לקבל אותו דבר שאתה מבקש עבור החבר ואחר כך זה עובר לחבר.

תלמיד: אם יש לי צורך עצמי, אני רוצה שהחבר יקבל צורך.

כן. אז אתה מתפלל עבורו.

שאלה: הוא שואל האם הוא יכול לבקש נגיד עבור חבר, או שגם החבר צריך לבקש עבור עצמו את הצורך?

לא, זה לא שייך אחד לאחר. העיקר שהוא יתפלל עבור החבר. זה ירחיב לו את כלי הקליטה.

תלמיד: צריך להגיע לחיסרון ש"טוב לי מותי מחיי", ועד שאין חיסרון כזה הבורא לא ייתן את המתנה הזאת.

זה לא מדויק, אבל נגיד.

תלמיד: הוא מדבר על צורך אמיתי.

כן.

תלמיד: אדם מגיע ואומר "בסדר, אומנם עוד לא הגעתי, אבל במילא אני מגיע, אני עושה את מה שאני יכול וזה יקרה כשיקרה". זאת אומרת שיש איזו הרגעה. אמרת שרק העשירייה יכולה לעורר את האדם ולהוציא אותו מהמצב הזה. העשירייה מנסה לתת דוגמאות, ונראה שלא רק שהאדם לא מתפעל מהן אלא הוא גם נדחה מהן והוא לא רוצה לראות אותן, זה מפריע לו. איך אפשר להמשיך מפה?

צריכים לחפש איך להשפיע עליו.

תלמיד: האם להפסיק עם הדרך שבה מנסים ולעשות משהו אחר?

תחפשו. אבל מה שלא יהיה צריכים להשפיע זה על זה כדי לעורר את כל אחד עד שידאג למטרת החברה ולמטרת העשירייה הכללית.

שאלה: הרב"ש כאילו מעביר אותנו במאמר בכל מיני נקודות נסתרות שפתאום אתה מגלה שבאמת זה כך וכך, אבל זו דרך מסובכת. אני מזהה שיש לי נטייה לפשט את העבודה., "צריך לעשות כך וכך, נקודה או שתיים". האם זה שבמשך היום אני ממש מנסה כל הזמן לפשט את מה שצריך לעשות זו נטייה נכונה, או להתעמק במשך היום דווקא בנקודות שאתה או הרב"ש מעבירים?

גם זה טוב, אבל גם טוב לעסוק בזה.

שאלה: מהי העזרה, המתנה של הבורא לגבי הכוונה להשפיע? איך אנחנו יכולים לתאר את המצב הזה הנכון כדי לבקש עליו?

פשוט לבקש. אם תכוון את עצמך כל הזמן לבקשה אז תגיע לבקשה הנכונה.

תלמיד: "אני מבקש, תן לי כוונה בעל מנת להשפיע", אלו רק מילים, אין בהן כאב, אין בהן איזשהו מתח פנימי ואם הייתי מבין מה זה, אז היה יכול להיות. איך להוסיף את המתח הזה לתוך הבקשה?

על ידי חברים, זה הכוח של תפילת רבים.

תלמיד: איך להשתמש נכון בכוח של תפילת רבים?

על ידי חברים.

שאלה: כשאנחנו מתחברים בעשירייה ומתכללים בחברים אנחנו מקבלים רצונות. האם כאשר אנחנו מרחיבים את הרצונות שלנו דרך החיבור עם החברים זוהי "מתנת חינם"?

כן, זה ייכנס אחר כך למתנת חינם ובינתיים לא, בינתיים זה חיבור.

שאלה: כשהבורא נותן חיסרון זה מורגש ממש כמו מתנה, כמו משהו מאוד יקר ואתה רוצה שהחיסרון הזה להשפעה יישאר. מורגש שלא צריך יותר מזה. למה זה נחשב שזה בחינם?

עלינו קודם להשיג את החיסרון, להרגיש שאין לנו שום צורך אישי למה שאנחנו דורשים ולכן מה שהבורא נותן נקרא "חינם".

תלמיד: הרב"ש כותב, "מה שהוא רצון בעליון, נעשה חוק מחויב בתחתון". איך עובדים עם הכלל הזה?

רצון בעליון זה רצון בדרגה עליונה, אבל הוא יורד לדרגה תחתונה כחוק המחויב לתחתון ועלינו לקבלו כחוק.

תלמיד: איך לתאר את הרצון של העליון בעשירייה ואיך הוא הופך לנו לחוק מחויב?

זה נדמה לי, דווקא כל כך, טבעי ולא רוחני, אפילו בעולם שלנו "מה שרצון בעליון נעשה חוק מחויב בתחתון".

שאלה: האם החברים שלנו מראים לנו את החסרונות שלנו ובזה גורמים לנו להגיע לתפילה אמיתית? איזו תפילה צריכה להיות לי כשאני מרגישה כאשר זה קורה?

התפילה צריכה להיות על החיסרון שהחברים מראים לי, שאני מקבל אותו כשלי ועל ידי זה אנחנו מתחברים. זה נקרא "להיות כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: בחצי הראשון של המאמר, ההרגשה היא שאין תפילה אחרת חוץ מתפילה על תיקון הכלים לכלי השפעה. בסוף המאמר הרב"ש מדבר על מתנת חינם. האם אנחנו יכולים לקבל כלים דהשפעה רק כמתנה ואם כן, מה התנאים?

כלים דהשפעה אנחנו מקבלים מהבורא בתנאי שאנחנו יודעים איך להשתמש בהם. לכן צריכים להשתדל להיות בהשפעה הדדית בחברה, כדי ללמוד איך להראות את התכונות, ואת הכוונות להשפיע זה לזה, ומתוך זה נזכה לכלים דהשפעה.

שאלה: בשביל לשנות את המצב שלי מלקבל לעל מנת להשפיע אני צריכה לעבור את כל הדרך, ובנוסף אני צריכה להעלות תפילה טובה כדי שמשהו יקרה. מה הבורא נותן בחינם, האם הוא נותן לי איזו מתנה?

הבורא נותן לנו כלים דקבלה, ועלינו לצרף אותם לכוונות דהשפעה שלנו, לחבר אותם לכלי אחד ואז נוכל לעבוד עם הכלי הזה בלקבל על מנת להשפיע.

שאלה: האם הבורא בונה בנו כלים של השפעה על ידי המצוות?

כן, ודאי.

תלמיד: האם הוא משנה לנו את הכוונה מלקבל על מנת לקבל לעל מנת להשפיע דרך המצוות?

כן.

שאלה: מה שהכי חשוב זה להגיע לחיסרון אמיתי. איך לבקש מתנה עבור כל העשירייה אם אנחנו לא יודעים בדיוק מהו החיסרון שהעשירייה צריכה להשיג?

החיסרון שהעשירייה צריכה להשיג הוא קודם כל לחיבור ביניהם, לקביעת המטרה שלהם וכוחות איך להשיג ולממש את המטרה יחד.

שאלה: בתחילת המאמר הוא אומר "הבא להטהר מסייעין אותו". מה זה לבוא להיטהר בעבודה שלנו בעשירייה? מה זאת ההתחלה הזאת שעלינו לעשות בעשירייה?

במילים אחרות, מי שבא לתקן את עצמו אז הוא נכלל בעשירייה וזוכה לתיקון.

תלמידה: מה זה "נכלל בעשירייה", מה בפועל אני צריכה לעשות?

להתחבר עם העשירייה שלו ואז לזכות לכוח התיקון שיכול להשרות עליהם.

שאלה: האם אפשר לקחת את רצון הבורא להיטיב לנבראיו, האם זה הצורך האמיתי, כשאנחנו עושים משהו עם הכוונה הזאת?

כן.

(סוף השיעור)

---

1. "שכבר ביקש מה' כמה פעמים, וה' לא רוצה לשמוע בקולו. ודבר זה, מה שהוא רואה, שעוד לא קבל הכח הזה מה', זה דוחה אותו, שאין לו כח עוד הפעם לבקש מה', שיתן לו מבוקשו"↩