שיעור בוקר 28.06.2019 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 175, מאמר: "פתיחה לחכמת הקבלה",

אותיות נ' – ס'

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 175, "פתיחה לחכמת הקבלה", חזרה על אותיות נ' עד אות ס'.

אני חושב בכלל לעשות את זה בקצרה עם שרטוטים כאלה פשוטים, שיהיה לכולם ושישאלו. מה אנחנו לומדים בחכמת הקבלה? יוצא האור, שהוא יש מיש, כבר נמצא במציאות, ובתוך האור הזה ישנה נקודה. הנקודה האדומה זה הרצון, והחץ השחור זה האור (ראו שרטוט מס' 1). האור מפתח את הרצון וזה נקרא "בחינת שורש", ואז הוא מפתח כלי שזה נקרא "בחינה א'", שיש כבר רצון והאור ממלא אותו הרצון, בחינה א'. בחינה א' מתחילה לגלות את טבע האור שבתוכה ומתחילה לרצות להיות כמוהו, זאת אומרת להשפיע. אז היא בונה את עצמה בצורה כזאת שהיא רוצה להשפיע, לתת. הרצון בבחינה א' זה רצון לקבל, ובבחינה ב' זה רצון להשפיע.

בחינה ב' בסופו של דבר רואה שהיא לא יכולה כל הזמן לתת ולתת, אין לה מה לתת. כדי לרצות לתת, כדי לחיות היא חייבת להמשיך בתוכה איזשהו אור חכמה, כי היא כולה בכל זאת רצון לקבל, רק שרוצה להשפיע. אז היא ממשיכה עכשיו את בחינה ג'. בבחינה ג' יש שני חלקים, רצון להשפיע ורצון לקבל, שני חלקים. ואז כשבחינה ג' הזאת רואה מה שקורה לה, היא חוזרת לרצון לקבל שהוא הטבע שלה ומקבלת לגמרי את כל מה שיש באור העליון, אבל הרצון הוא שלה, רצון לקבל של בחינה ד'. זה הרצון האמיתי שהיא מקבלת ונהנית, ממש חגיגה.

אבל מה שקורה אחר כך, תמיד כשהכלי מתמלא בתענוג, יש שוב שאלה, מה קורה הלאה? והלאה מה שקורה, שהכלי הזה מגלה, הרצון לקבל מגלה שיש לו בושה. משהו שפשוט מבטל אותו. זו הרגשת ההפכיות למאציל, לאור. עד כדי כך שאין לו ברירה, הוא מרגיש את עצמו שלא מסוגל להיות בזה כבר ואז הוא עושה צמצום, מגרש את האור החוצה. הוא גירש את האור החוצה ונשאר ריק.

שרטוט מס' 1

המצב שהוא היה מלא, זה נקרא "עולם אין סוף". המצב שהוא נשאר ריק, זה נקרא "עולם הצמצום". בחינה ד' הזאת היא נקראת "מלכות דאין סוף". ואחרי שהמלכות הזאת התרוקנה מהאור ורוצה להיות אפילו ריקנית, לא לקבל כלום, רק לא להרגיש בושה, אני מדבר על פעולות, אני לא מדבר על כל מה שמסביב, על מה שקורה ולא למה זה קורה בדיוק, כי זה כבר סיפור ארוך, אז היא מחליטה שהיא יכולה כן לקבל, רק בעל מנת להשפיע, בדומה לבורא.

איך היא יכולה לעשות זאת? היא הופכת את עצמה למערכת מיוחדת מאוד (ראו שרטוט מס' 2). היא אומרת כך, אני כולי רצון לקבל. אני אחלק את עצמי כך, קודם כל אני רוצה שיהיה לי ראש. ראש זה מחשבה. כמה אני יכולה לקבל, אבל בדחייה, לא לעצמי אלא על מנת להשפיע לבורא. כך אני מקבלת. זו מחשבה. בראש יכול להיות מה שאתה רוצה, רק זה עדיין לא נקרא שהנברא פועל, אלא הוא מחליט, חושב. כמו שאצלנו, בעולמנו, מי יודע מה יש לאדם בראש? אלא רק אחר כך, לפי המעשה, אנחנו יכולים להבין.

מה שיש בראש אחר כך מתפשט בגוף. הוא מחליט שקודם כל הוא דוחה, מה זאת אומרת? כוח ההתנגדות. אני לא מקבל, אלא רק בעל מנת להשפיע. לכן אני דוחה. (1) בא אלי אור, (2) אני דוחה את האור, (3) אני מחשב כמה אני יכול לקבל כדי להפוך את זה אחר כך לעל מנת להשפיע.

מה שאני מקבל, הקבלה הזאת נקראת "אור פנימי". אני מקבל קצת, כמה שהחליט המסך, הכלי. שאז הקבלה שלי היא לא קבלה, היא ממש על מנת להשפיע כולה. אני מקבל בשבילו, לא בשבילי, כמו האורח ובעל הבית, והשאר זה מקום ריק. יש לנו ראש, יש לנו תוך, יש לנו סוף. פה, טבור וסיום. כך נראית קבלת האור בעל מנת להשפיע, כשכל זה נקרא "פרצוף".

עכשיו השאלה מה קורה הלאה. אנחנו אומרים שיש כאן עודף אור שהכלי לא קיבל, והוא פועל ודוחף אותו ואומר, אני רוצה להתפשט הלאה, פנימה. אבל הכלי אומר "לא, אני לא אתן לך את זה", ומזדכך. ואז הגבול הזה שיש לכלי בטבור, שלא יקבל יותר, מזדכך עד הפה דראש ונכנס לחשבון החדש. הוא אומר, טוב, אני לא אקבל כמו שקודם, אבל אני אקבל קצת, אחרת. ואז הוא יורד לדרגה אחרת, למקום שנקרא "חזה", ועושה כאן זיווג דהכאה ומקבל את המנה הבאה של האור.

גם בחזה נעשה אותו דבר [עודף האור לוחץ], הכלי מזדכך וכולי וכולי. ומתוך זה שיש שורש, א', ב', ג', ד', חמש דרגות של עביות, יש לנו אם כך חמישה פרצופים. הפרצוף יוצא על דרגה ד' דעביות, ג', ב', א' ושורש. אז יוצאים חמישה פרצופים, וכל הפרצופים האלה יחד הם נקראים "עולם אדם קדמון". על זה דברנו, עד צמצום ב'.

שרטוט מס' 2

שאלה: הלימוד של ה"פתיחה" הוא מאוד מעניין, אף על פי שאני לא מבין הרבה.

לא צריך להבין.

תלמיד: אולי יש לך איזו עצה, איזה תחבולה, כי רק מתחילים ללמוד "פתיחה" ונופלת עלי עננה. כמו איזה חומר הרדמה הסיפור הזה. מה עושים עם זה? יש איזו תחבולה בשביל זה?

אני לא מתאר לעצמי שאני לומד משהו רוחני. אנחנו לומדים כאן יחסים בין שני כוחות, כוח השפעה וכוח קבלה ולא יותר. הם קיימים, דרך אגב בטבע, סביבנו, כולנו נכללים מהם. רק אנחנו לומדים כאן מה יכול להיות אם כוח הקבלה יתנגד לתפקד כמו שרוצים ממנו, כי הוא מגלה בושה.

מצד אחד אני מאוד רוצה לקבל. מצד שני, יש בי עוד כוח שהוא נקרא "בושה". ואז אני חייב להשוות בתוכי את שני הכוחות האלו, מה אני אעשה? זה לא ברור מה שקורה? זה בכל אחד ואחד.

אז למה אתה חושב שזה משהו מופשט? אני לא רואה כאן שום דבר מופשט. אומרים לך, יש לך כוח של בעל הבית שהוא משפיע, וכוח האורח שהוא רוצה לקבל, אבל האורח אחר כך מרגיש בושה. איך האורח יסתדר כך שלא תהיה בושה, ועל ידי זה הוא דווקא יגיע לדרגת בעל הבית? הוא משתמש ברצון להשפיע של בעל הבית כדי לנצל את בעל הבית ולהיות כמו בעל הבית.

מה זו חכמת הקבלה? חכמה איך לקבל. אתה רואה כאן הזדמנויות שישנן לרצון לקבל איך לממש את עצמו בצורה אגואיסטית, הכי אגואיסטית ממש. שאני משתמש באהבה של בעל הבית וכך אני מממש את עצמי. רק מה? זה מותר. בצורה כזאת אני יכול לקבל וליהנות.

אני לא רואה כאן שום דבר ממה שאני הסברתי לך עכשיו שהוא מנוגד לעולם שלנו, שזה לא קורה. זה ממלא את זה, זה ממלא את זה, עושה צמצום, לא רוצה לקבל, דוחה. אחר כך עושה חשבון, אני כן אקבל, בצורה כזאת או אחרת.

זאת אומרת, כל אחד מאיתנו עושה כאלה חשבונות, או ברחוב או איפה שאנחנו נמצאים, עם אחרים וכן הלאה, אפילו עם עצמו. למה זה לא מובן? זו פסיכולוגיה. באמת. יש איזה מחסום פסיכולוגי פנימי, שאני לא יודע איפה זה שם, עולמות וכן הלאה. אל תסתכל על מה שכותבים מקובלים, הם כותבים אולי בצורה כזאת שזה מיד מרחיק אותך, שאתה לא מבין, איך אני יכול, זה לא נמצא בי. באמת זה מאוד פשוט. סתם שני כוחות שמציירים לך אותם, לא נראה לי שזה קשה.

שאלה: רצון זה יש מאין, זאת אומרת, נוצר יש מאין.

כן. זאת אומרת, שלא היה קודם.

תלמיד: לא היה קודם. זו פעם שנייה שעולה, בגלל השרטוט שציירת את הרצון שהוא כבר נמצא בעצם בתוך האור, ואז נולדת בחינה א'.

שאלה: בשלב הזה של אחרי עולם הצמצום, אנחנו אומרים שהמלכות בונה ראש. עכשיו יש את החלק הזה שהיא מקבלת חלק בעולם א"ק, ונשאר הסוף הזה שכנראה היא לא מקבלת.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, אין פה תיקון של כל הכלי? כמה היא מקבלת בעולם א"ק, ומה נשאר שם בסוף, אחרי שמסתיים כל התהליך?

כתוב, קו דק מאוד. לפני שהיא קיבלה (ראו שרטוט מס' 3) זה היה עיגול, ובתוך העיגול כל הבחינות האלה שורש, א', ב', ג', ד'. יש את אור אין סוף שהיה ממלא, ממלא, ממלא את הכול. מה שאין כן, אחרי הצמצום כמה שהיא קיבלה, היא קיבלה קו דק מאוד. כמה שנכנס בפנים. צינור דק דק.

שרטוט מס' 3

תלמיד: אבל אם אנחנו אומרים שהרצון זה שיש לנו י-ה-ו-ה, יש לנו מציאות אחת..

כן זה קוצו של יוד י-ה-ו-ה.

תלמיד: כמה היא מקבלת? זאת אומרת כל העולם א"ק הזה שיש בעצם קבלה של האור, עד סוף ההזדכות של עולם א"ק?

קו דק מאוד. כמה? אלפית ממה שהיה קודם. שממש אי אפשר למדוד.

תלמיד: עכשיו התחלת ללמד אותנו שיש ירידה של האור גם מתחת לטבור. אז בכל התהליך הזה, זה כל היתר, כל ה- 999 חלקי..?

כן.

תלמיד: אז כל עולם א"ק, זה בעצם דבר קטן?

זה כמו שאתה אומר. כן.

שאלה: האם צמצום א' הופך את הבושה לכבוד?

כן.

תלמיד: בהרגשה עצמאית של הרצון מול האור?

לא צמצום א', אלא קבלה בעל מנת להשפיע הופכת את הבושה לכבוד. כי הוא מחזיר לבעל הבית. הוא משתמש באהבת בעל הבית אליו, כדי להטיב לבעל הבית.

תלמיד: ואז הרצון מרגיש את עצמו אל מול האור?

כן ודאי. במידה שרוצה להטיב לבעל הבית, במידה הזאת הוא מגלה את הבעל הבית.

שאלה: אמרת שכל פרצוף היותר קטן הבא, מכיל אור יותר קטן, סך הכל נפש נכנס בו, אבל הוא יותר מגוון, יש בו יותר פרטים, הוא יותר עשיר. ההרגשה שלו שהוא יותר מבין, כביכול "מבין", כן? אבל אור זה מידע. סך הכל אור הכי גדול נכנס לגלגלתא, ופה נכנס רק אור הנפש. איך הוא באור הנפש יכול להרגיש עושר כזה?

העניין הוא שאת כל הפרצופים האלו אנחנו רואים אותם כעולם אחד, והפרצוף התחתון הוא לא מרגיש יותר, הוא גורם בעבודה שלו הקטנה את האור הגדול בפרצוף הראשון.

תלמיד: זאת אומרת זה לא נכון להגיד שהוא מרגיש, כל העולם כולו מרגיש?

עולם אדם קדמון כן, אבל הוא גם מרגיש מה הוא גורם.

שאלה: בגלל ההתכללות?

כן.

שאלה: נניח ואני נמצא בתוך העשירייה, ועולה בי כעס מאוד גדול או איזה רגש מאוד גדול. ואז אם אני מבין נכון, אני צריך לעשות איזה חשבון ולבוא ולהגיד, "אני רוצה עכשיו לצמצם אותו התענוג שאני מקבל מהכעס" ולהיות במקום כזה שבו אני מבין ש"אין עוד מלבדו". ולאט לאט לבוא ולהשתמש עם אותו רגש, לקבל אותו, בשביל לעשות נחת רוח לבורא, לקבוצה או לעשירייה להתקדמות, ולא בשביל מה שנקרא "לעשות נחת רוח לאגו שלי". ופה אני כאילו מתחיל איזה תהליך של עבודה פנימית, של צמצום וכניסה פנימה כן?

כן.

תלמיד: אני לא מבין, מה קורה בהמשך.

מה ההמשך? איזו פעולה קונקרטית עשית?

תלמיד: צמצמתי.

צמצמת את הרצון שלך. בנית מסך.

תלמיד: נכון.

אתה מוכן לקבל על מנת להשפיע. בבקשה. איפה אתה עושה את זה? עם החברים. תתחיל לשרת אותם, זה נקרא שאתה "משפיע להם". הבורא הרי מתגלה שם. אם אתה באמת תשפיע להם, אתה תגלה שאין חברים, אלא הבורא נמצא. בינתיים אתה במקומו מרגיש חברים.

תלמיד: לפעמים בדיוק בנקודה הזאת יש פספוס. כי הציור הזה הוא מאוד חשוב ונכון וברור, אבל היישום שלו בעשירייה, הוא דורש יותר בירור בעיניי.

נכון. רק אתה יכול לברר אותו. יהיו כאן מיליון מילים, לא יעזור כלום. רק אתה בפנים בתוכך, אם תתחיל לעסוק בזה, אתה תמצא את המילים שלך ותברר את זה. יכולים לדבר, אבל זה בכל זאת, רק עבודה פנימית צריכה להיות.

תלמיד: כן, זה נכון. אבל צריך להיות איזה קשר בין הצמצום שלי לבין איזה צמצום משותף של העשירייה שלנו. בין המסך שלי לבין איזה מסך משותף. ברגע שקיים איזה מצב בתוך העשירייה, העבודה הפנימית שלי לבד היא חשובה, ואתה יודע שמנסים כמה שיותר לעשות, אבל הדרישה היא שזה יהיה משהו שלנו ביחד.

תעבדו יחד בעשירייה, אז תראו עד כמה שזה מתברר. אין לי מרשם אחר. רק בצורה כזאת. אם תעבדו בעשירייה, אם תשתדלו לברר את כל הדברים האלה בדיבורים, כל הזמן תדברו על זה, בבקשה. מה קורה עם מסך, אור חוזר, מה קורה עם זה שאתם עושים כך או לא עושים כך. תתבלבלו בזה, זה לא חשוב, זה ייצא לטובה תמיד. כי אתם מחפשים דרכים איך להיות מחוברים.

תלמיד: אנחנו מנסים לחפש דרכים, איך להיות מחוברים. אבל כל פעם שמתקרבים ל..

יפה מאוד. מה זה נקרא? "שמגלים לכם כלים שבורים חדשים בדרך", ואתם כעובדי ה' מקבלים את זה בשמחה, ומתחילים גם עליהם לעבוד. מהבורא, מלמעלה לא מתגלה שום דבר טוב, רק רע, כלים שבורים, ואתה צריך להיות מרוצה מזה, לכן אתה נקרא עובד ה'. אבל השכר, זה שאתה מגלה תוצאות מהעבודה איך הכלי על ידך הופך להיות מתוקן, מלוכד, חוזר לתיקון שלו כמו שהיה לפני חטא אדם הראשון.

אתה מבין מה שאתה עושה? אתה עושה כאן פעולה למעלה מכל כוחות הטבע.

תלמיד: הדבר היחידי שקשה לי, זה שאני קצר סבלנות. אני חושב ששם אני נופל מול החברים, כי אני מרגיש שכאילו אין לי סבלנות.

זה אחד מהמכשולים הגדולים ביותר, והם שייכים גם לרצון אגואיסטי שלך. הביטוי של הרצון האגואיסטי זה קודם כל בחוסר סבלנות. מה זה, חוסר סבלנות? לא יכול לסבול משהו שהוא מחוצה לי, שלא מוצא חן בעיניי, שלא נמצא ברצון לקבל שלי. איפה שיש רצון לקבל שלי, שם אני מוכן להיות ממש לעולם ועד. אבל מה שמחוצה, לא. רגע אחד לא.

תלמיד: אני מדבר גם על סבלנות אחרת, זאת אומרת, שלפעמים זה נראה לי איטי מדי.

בסדר. לא חשוב. זה כבר בהבחנות, בזמן, בתנועה, במקום. אם נמצאים יחד, אם נכללים יחד איך שלא יהיה, אבל העיקר הזמן. אם אתם נמצאים יום יום בשיעור, אם, אז אתם תצליחו. הקבוצה, העשירייה, איך שאתם מסוגלים, לא מסוגלים, יש בעיות, צריכים גם להתכתב כאן עם האנשים, צריכים לבדוק איך לצאת ממצבים כאלה, ולא להיות ככה שעשירייה מגיעה, אף אחד לא מדבר עם השני, יושבים מסתכלים על המסך, הולכים הביתה בלי להגיד מילה. איך? אני אומר בצורה מוגזמת, אבל זה גם לא בסדר.

אבל זה יותר טוב ממה שאתם תשבו בבית, ואפילו תדברו ביניכם. לבוא למקום, ובמקום לשבת יחד. זה נקרא "יחד" שאתם לא מסתכלים זה על זה אפילו, ולשמוע שיעור, זו התקדמות. יום יום. תשבו אפילו לא את כל השיעור עד 5. מ-3 עד 5, אבל בזה אתם תראו שדווקא היגיעה היומיומית, היא תביא אתכם לתיקון.

תלמיד: אני פה כדי להציג פרויקט של קבוצת נשים, שפותחות פתח חדש בתחום ההפצה בעיקר לנשים בארץ. הן התאחדו ביחד ויצרו עיתון מדהים. הן גם לקחו על עצמן את האחריות על כל נושא ההפצה של העיתון. הן יכשירו נשים בכל רחבי הארץ, איך לעשות את ההפצה. ההפצה הולכת להיות איכותית, מיד ליד, ובין היתר להסביר ולנסות ליצור מעגל של נשים שיעטוף אותנו, ויקרב אותנו למצב של להכריח אותנו לרצות להגיע לרוחניות. ואנחנו הגברים כמובן נעזור להם.

בסיום השיעור כל אחד שיוצא מכאן לוקח חבילה של מאה עיתונים עם כתובת, והולך לחלק את העיתונים האלה. וביחד נביא לעם ישראל את הבשורה החדשה.

(סוף השיעור)