שיעור בוקר 20.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תפיסת המציאות – קטעים נבחרים מן המקורות

זה נושא שהוא מאוד מאוד מסקרן את כולם, ואפילו אילו שלא ששייכים לחכמת הקבלה שואלים, כולם שואלים, אנחנו רואים אפילו על הילדים הקטנים שבעצם יש להם אותה שאלה, באיזה עולם אני חי, מה קורה בעולם, אני רוצה לחקור, להרגיש, להבין אותה המציאות שבה אני חי.

זה טבעי מפני שחיים בזה, אבל זה לא מספיק שרוצים להרגיש, להבין, להתאחד עם אותה מציאות שבה אנחנו נמצאים, אלא צריכים להבין שתפיסת המציאות מתחלקת לנגלֶה ונסתר. ומה שנגלה לנו בחושים שלנו שאיתם אנחנו נולדים, בהם אנחנו מתפתחים, זה הרצון לקבל הקטן שאפילו הוא לא מספיק. במשך החיים אנחנו נמצאים בהתפתחות שלנו. הרצון לקבל גדל בצורה טבעית, ומי יודע כמה דרגות ואפשרויות עוד יש כדי להגדיל אותו, אבל ברור שלפי גודל הרצון לקבל כך אנחנו תופסים את המציאות.

כאן דווקא הרצון לקבל שלנו הוא טוב. זה ההבדל בין דומם, צומח, חי לבני אדם, שככל שהרצון לקבל של כל דרגה מארבע הדרגות האלו יותר גדול, הנברא שנמצא בו מקבל ומרגיש ומבין את המציאות שבה הוא חי, ומגיע להתפתחות שנקראת "אדם" או מדבר, ואז הוא מתחיל להרגיש שהוא נמצא מול משהו שכבר לא תופס בכלי ההרגשה שלו.

ההבנה היא דבר שני בחשיבות, והיא מתעוררת רק כדי להסביר לנו את ההרגשה. וההרגשה זו הבעיה הגדולה, כי כאן אנחנו צריכים להכין את הכלים שלנו ומה שמתקבל בכלים האלו, ברצון לקבל, כך אנחנו נרגיש באיזו מציאות אנחנו נמצאים. מובן לנו מתוך הקיום בעולם הזה שככל שהרצון לקבל יותר גדול אנחנו יותר מבינים, תופסים, מרגישים, נמשכים.

ולכן תמיד אנחנו דואגים איך לפתח את הילדים, להביא להם כל מיני דברים שיכולים לגרום להם להתפתחות. ואנחנו כל הזמן דואגים לדור הבא עד כמה הוא יהיה מפותח, שלא יהיה סגור בתוך הרצון לקבל שלו אלא העיקר על ידי מה אני יכול לפתח רצון שיהיה יותר גדול, שיהיה יותר רחב, שירצה יותר. ואז מה שנכנס ברצון לקבל, מה שנכלל, מה שהרצון לקבל מרגיש, זה נקרא שהוא מגלה את המציאות ואחר כך כבר יש מחקר על אותה המציאות. אבל אם חס ושלום לא רואים, אין למשל חוש ראייה, מה אנחנו יכולים לעשות, אי אפשר להסביר לאדם מה זה נקרא ראייה, וכך עם כל החושים שלנו.

לכן אנחנו נקרא על תפיסת המציאות הגשמית, אנחנו נקרא על תפיסת המציאות הרוחנית ונבין מה הקשר בן תפיסה גשמית לתפיסה רוחנית, איך אנחנו יכולים לפתח את התפיסה שלנו, כי באמת זה הדחף הראשון שאנחנו מקבלים וזה מה שמביא אותנו לחכמת הקבלה. וזו אותה הסיבה שמגיעים לחכמת הקבלה הרבה אנשים בזמננו, כי הרצון לקבל מתפתח והוא דורש מאיתנו להרגיש, להבין, לגלות את העולם שבו אנחנו חיים.

יש בזה תקופות. ישנן תקופות שבהן אנחנו מפתחים את הכלים לתפיסת המציאות, ישנן תקופות שאנחנו יותר נמשכים לגלות את המציאות בתוכנו, וכך אנחנו רואים שאם נלך להיסטוריה של האנושות, אנחנו יכולים לגלות דבר מאוד מיוחד, שישנה תקופה שמתפתחים הכלים ואחר כך ישנה תקופה שאנחנו לומדים מה אנחנו תופסים בכלים ואיך אנחנו צריכים לשפר אותם, לשנות אותם.

וללא ספק קודם אנחנו צריכים להרגיש עד כמה אנחנו לא מבינים, לא מודיעים, לא מרגישים שיש בנו משהו מהתפיסה, אבל אנחנו לא יודעים מה זה ואז אנחנו מתחילים לפתח לזה כלים. זה כולל גיאומטריה, מתימטיקה, מדעים טכניים של פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, ואז אנחנו מתחילים להתקדם כדי להבין מה אנחנו תופסים. אבל קודם כל צריכה להיות איזו בעיה עם חושים שלנו, כי יש משהו שנמצא ולא מובן, ומושך אותנו אבל לאן ואיך אנחנו לא יודעים. זה כבר גורם להתפתחות מדעית.

ולכן שתי התקופות האלה, התפיסה הרגשית שלא ידוע מהי אבל ישנה שאלה, ואחר כך ההתפתחות השכלית, להבין מה שמרגישים או צריכים להרגיש, שתי התקופות האלה בעצם נמצאות בהתפתחות האנושית.

אנחנו עוד נדבר על זה, נקרא את הפסוקים ונראה מה לעשות. כל הדברים האלה חלקם מובנים לנו מהחיים ועל וחלקם עוד נדבר, נפתח ונראה. העיקר מה שאנחנו צריכים זה להגיע להתפתחות, לחיסרון לתפיסה הרוחנית. שיש התחלה לתפיסה הרוחנית מתגלה בנו משהו, הנקודה שבלב, חיסרון להכרת העולם העליון, המדרגה הבאה היותר עליונה מאיתנו שנמצאת ממש במגע עם תפיסתנו, אבל אנחנו לא ממש מרגישים אותה, לא מזהים אותה, זה לא בדרגת עביות בחושים שלנו, אלא רק בצורה של מגע מרחוק.

ואז אנחנו צריכים להביא לזה את התכונות שלנו שיהיו מוכנות לתפיסה בפועל של אותה דרגה רוחנית שנמצאת לפנינו, מעלינו. ולכן לפי המלצת מקובלים אנחנו מתחברים לקבוצה, בונים את הכלי לתפיסת רוחניות. כי לא יכול שהתפיסה הזאת תגיע לנו בכלים שלנו, אלא אנחנו צריכים להכין כלים חדשים. לכל מדרגה צריכה להיות תפיסה משלה.

ההבדל בין הדרגות הוא בכך, שדרגות דומם, צומח וחי נמצאים בתפיסת העולם הזה, אנחנו יכולים לגלות אותם על ידי החושים שלנו, ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש, ואילו הדרגה הרוחנית כבר לא, אנחנו צריכים להוסיף לזה כלים נוספים. וכלי שעובד בבחינת השפעה בנוסף לכלי שעובד בתכונת הקבלה, הם לא מבטלים זה את זה, אלא בונים זה על פני זה, למעלה מזה, וכך אנחנו מתקרבים ונכנסים לתפיסת העולם העליון.

אפשר לדבר על זה הרבה, יש עוד מה להגיד, אבל מה שאני רוצה זה, שדווקא היום בשיעור על תפיסת המציאות תעשו סדנאות זה מאוד חשוב, כי ככל שאנחנו מתחברים ומדברים בינינו אנחנו מעבירים את השכל והרגש מאחד לשני ודווקא על ידי זה אנחנו בונים את הכלי נכון להרחבת תפיסת המציאות.

קריין: תפיסת המציאות – קטעים נבחרים מן המקורות.

קטע מס' 1. כותב בעל הסולם:

"מובא בזוהר (ויקרא, תזריע): בוא וראה, שכל מה שיש בעולם, לא היה, אלא בשביל האדם, והכול מתקיים בשבילו וכו', כמ"ש, וייצר ה' אלוקים את האדם, בשם מלא, כמו שהעמדנו, שהוא שלמות הכול וכולל הכול וכו', וכל מה שלמעלה ושלמטה וכו' נכלל באדם. הרי מפורש, שכל העולמות, העליונים והתחתונים, כלולים כולם בָּאדם, וכן כל המציאות, הנמצאת בעולמות ההם, אינם, רק בשביל האדם."

(בעל הסולם. "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אות א')

הכול כלול באדם, הכול ניתן לאדם, הכול רק בשביל האדם. המציאות שבה אנחנו נמצאים כולה מכוונת, מסודרת כך כדי לפתח אותנו למצב שאנחנו יכולים להבין, להרגיש את המציאות כולה וכך להתקדם.

שאלה: אף כי הכול נברא עבור האדם, איזה תפקיד יש לחברים שהם כביכול מבחוץ?

אדם נקרא עשירייה ולא אדם אחד, כמו שאנחנו אומרים בעולם הזה. אדם אחד לא מסוגל להשיג שום דבר, אלא אך ורק כשהוא למעלה מהאגו שלו, למעלה מהרצון שלו משתדל להתחבר לאחרים. עם זאת הוא מגלה שהוא לא מסוגל, שהבורא עושה כך, שכך הוא הכין את זה בכוונה, כדי שאנחנו נצטרך אותו. ואז לפי הנחיצות שלנו הבורא מסדר את העשירייה בצורה כזאת שמבקשים ממנו, דורשים ממנו שהוא יחבר הקשר בינינו לכלי שלם.

הכלי הזה יכול להיות, כמו שכתוב, מיעוט הרבים שניים ויכול להיות עשרה ויכול להיות גם מיליון, זה לא חשוב, אחר כך מצטרפים ומתחברים ומתערבבים לכלי דאדם הראשון. אבל לא יכול להיות שאדם אחד יוכל להתעלות למעלה מדרגות דומם, צומח, חי לדרגת המדבר, היינו דומה לבורא אם הוא לא מתחבר עם האחרים. ודווקא אותה דרגת חי שהולכת להתחבר עם האחרים היא נקראת אדם. זאת אומרת, לא כל אחד מאיתנו, אלא רק אנחנו כולנו יחד, קבוצה והלאה, ייקרא אדם.

שאלה: האם כל אחד מעשירייה מקבל את העשירייה ואת הכלי בדרך שלו?

דווקא למעלה מכל ההבדלים, מכל הניגוד בתפיסה, בהרגשה, בכל מיני תכונות, אם אנחנו רוצים להיות בחיבור עם כל השינויים שבנו, עם כל ההפרעות שבנו, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה", אם אנחנו בכל זאת רוצים להתחבר למעלה מהשינויים, לוקחים את השינויים האלו בתוך החיבור שלנו, אז על ידי החיבור הזה אנחנו משיגים גם עביות, ניגוד בינינו וגם שאנחנו עוטפים אותו בכל זאת בחיבור שלנו, יוצא שישגם התנגדות בינינו וגם יש התחברות בינינו יחד, וזה פירושו עוצמת הכלי שאנחנו מכינים לתפיסת הבורא.

ובפער בין שני החלקים, עביות וזיכוך, אנחנו מתחילים להבין, להרגיש את הבורא. אלה שני תנאים, עביות וזכות והמתח ביניהם, הניגוד שביניהם אותו אנחנו צריכים כדי לגלות את הבורא. וכל הדרגות, מאפס ועד 120 מדרגות אנחנו מגלים אך ורק ככל שאנחנו פועלים להגדיל את עביות, היינו הניגוד בין החיבור והפירוד, ובפער ביניהם אנחנו מודדים את הכלי שלנו לתפיסה הרוחנית, לבניית הבורא, כמו שכתוב, "אתם עשיתם אותי". איך אנחנו מציירים את הבורא? דווקא בין שני הניגודים הללו.

שאלה: מה זה אומר המשפט "וייצר ה' אלוקים את האדם, בשם מלא"?

בשם מלא, זאת אומרת רצון לקבל שהבורא ברא. הוא ברא אותו בצורה שאין מה להוסיף. שהרצון לקבל מוכן לתפקידו, שהוא יכול לקבל צורה שממנו הנברא שנמצא בתוך רצון לקבל יוכל להכיר את הבורא, יוכל להידבק בו ולהידמות לו ממש. זה נקרא "בשם מלא", זאת אומרת נתן לרצון לקבל את כל אותן התכונות, את כל אותן האפשרויות כדי שאדם יגיע לדרגת האלוהות. האם יש משהו למעלה מזה? נראה שכן, אבל המטרה שאנחנו צריכים להגיע, זה להיות אדם המתוקן.

שאלה: דיברת על הפער שיש בין העביות שנוצרת על ידי החיפוש שלנו אחר החיבור לבין החיבור בעצמו. באותה המידה שאנחנו מתייגעים בעבודת החיבור, אנחנו גם מגלים את המנגנון שהבורא משתמש בו כדי להתגלות, האם זה התנאי שאנחנו קוראים לו 125 מדרגות?

כן. בכל מדרגה ומדרגה אנחנו משתדלים לעשות איזון מסוים, חלקי, בין העביות והזכות. במילים אחרות, באיזו מידת הרצון לקבל שלנו אנחנו יכולים להידמות לרצון להשפיע, ואז הבורא מתגלה ברצון להשפיע שאנחנו בונים אותו מהרצון לקבל, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי".

מה זאת אומרת שאנחנו עושים את הבורא? אנחנו את הרצון לקבל מסדרים בצורה כזאת שהוא נראה כאילו שהוא משפיע. לצורה הזאת אנחנו קוראים "בורא", בוא וראה, בצורה כזאת אנחנו מגלים. כמו שאנחנו מגלים את כל התופעות אפילו בדרגת העולם החומרי, הגשמי, אנחנו לא מגלים את הטבע, אנחנו מגלים תופעות באותם המכשירים, באותם התנאים, באותם המקרים שאנחנו מעמידים אותם ומתוך זה אנחנו מקבלים איזו התפעלות מהטבע, מהסביבה.

לכן כתוב, "אתם עשיתם אותי", כי אנחנו סך הכול מקבלים התרשמות מהמציאות, והמציאות הכללית היא אך ורק לפי הכלים שלנו. במידה שאנחנו בונים את הכלים האלו, זה נקרא "עשר ספירות", אנחנו חוקרים אותם, מרגישים בהם תופעות. מה שמרגישים בתוך עשר ספירות זה נקרא בורא. לכן בלי שאנחנו מתחברים, אין לנו אותו שלד שבו אנחנו יכולים להרגיש את הכוח עליון.

שאלה: הטעות שלנו היא, מה שהאגו גורם לנו לעשות זה, שאנחנו מחשיבים רק את ההרגשות השליליות שלמעה מאפשרות לנו להתקדם. אבל במידה שאני מחליט להתחבר עם החברים, אני מתחיל להבין את התוכנית של הבורא או את הסיבה שבשבילה המציא את העביות והוא גם יצר את התנאי שאפשר לפתור את זה ביחד פיסית. ממש דבר הנפלא הזה הפעולה של הבורא. זה נכון?

כן, אפשר לחשוב כך.

שאלה: לפי מה שבעל הסולם כותב בקטע, יש עולמות עליונים, אני מבין שזה רצון להשפיע, ועולמות תחתונים שזה רצון לקבל. איזו מציאות חדשה יש פה? יש פה התנגשות.

לא, מחוץ לאדם אין שום התנגשות. זה שיש עולמות כאלה ועולמות כאלה וביניהם יש התנגשות, הכול קורה בתוכנו. מחוץ לנו אין שום דבר, הכול נמצא בתוך הרצון לקבל שלנו. במידה שהרצון לקבל שלך מתפתח אתה מתחיל לגלות שאתה חי באיזו מציאות נרחבת יותר, מורחבת יותר, כאילו מתפתחת, מתגלה. אבל זה לא שמתגלה משהו חדש, אלא מבפנים אתה מתחיל לגלות את המציאות בצורה רחבה יותר.

תלמיד: מה התפקיד של החברים, לחבר את שני העולמות?

לא, אני מדבר סתם על אדם שנמצא בעולם הזה, שמתוך הרצון לקבל שגדל בו, כך הוא מגלה את העולם הזה. העולם הזה, על פני כדור הארץ, קצת למעלה מכדור הארץ, הכוכבים, כל מיני דברים, אנחנו מגלים את זה לפי הרצון לקבל שלנו שנפתח.

מה זה נקרא היסטוריה? מה ההתפתחות הזאת, אבולוציה? על יד הרצון לקבל הפנימי שלנו אנחנו מתחילים לגלות בו, בתוך הרצון הזה, תופעות חדשות. וקוראים לזה, לתופעות האלה, כדור הארץ והיקום הקרוב ואפילו גלקסיות ועוד ועוד, אבל הכול מדובר על הרצון לקבל שלנו, שמתפתח, מתרחב ובהתאם לזה אנחנו מגלים מה שיש בתוך הרצון לקבל הגשמי. יש אנשים שמתגלה בהם חיסרון לגלות, להרגיש מה נמצא מחוץ לרצון לקבל הגשמי.

תלמיד: אם כך חכמת הקבלה צריכה להביא לנו איזו מציאות חדשה בעצם?

ודאי. מה שנמצא מחוץ לרצון לקבל שלנו שעימו נולדנו והתפתחנו.

תלמיד: מה זו המציאות החדשה הזאת?

המציאות החדשה הזאת היא מה שנמצא חוץ ממה שאנחנו תופסים ברצון לקבל שאיתו נולדנו והתפתחנו, והיא נקראת "מציאות עליונה", "העולם העליון", וכך אנחנו מגלים עוד משהו. אבל זה בתנאי שאנחנו יכולים לפתח את הרצון החיצון הזה. זאת אומרת, אנחנו צריכים על ידי הכוח העליון לגרום להתפתחות של חוש נוסף, חוש שישי כפי שקוראים לו לפעמים, שזו תכונת ההשפעה.

תלמיד: וזה קורה רק בחיבור בין החברים.

לפתח אותו, להקים אותו, אפשר רק על ידי יציאה מהרצון לקבל שלנו, וזה קורה על ידי חיבור עם הזולת.

שאלה: מה זה אומר שכל העולמות כלולים כולם באדם? מה המשמעות שהם כלולים בתוך האדם?

שאין חוץ מהמערכת שלנו, של הרצון לקבל, שום דבר. ישנו האור העליון, הבורא, שממלא את כל המציאות, שגם המציאות הזאת היא רק הבורא, רק כוח השפעה, ואנחנו בתוך כוח ההשפעה נמצאים כרצון לקבל שכוח ההשפעה הזה ברא. וכל העבודה שלנו היא לחבר בצורה מסוימת, מיוחדת את כוח הקבלה עם כוח ההשפעה, ואז נתחיל על ידי שינויים בכוח הקבלה שניתן לנו, לחקור את כוח ההשפעה, להתקרב אליו, להתחבר אליו וכן הלאה. זו העבודה שלנו, זה מה שנמצא לפנינו, ההזדמנות על ידי שינויים בכוח הקבלה, להכיר את כוח ההשפעה שזה הבורא.

שאלה: מה אנחנו צריכים להשיג זה מזה כדי להגיע לתפיסה האמיתית?

אנחנו צריכים ללמוד מההתקשרויות בינינו עד כמה יש רצון לקבל בכל אחד מאתנו, וכמה אפשר להתעלות למעלה מהרצון לקבל הזה לרצון להשפיע, וכמה כל אחד יכול להיות למעלה מעצמו כלפי השני ברצון להשפיע, בצורת ההשפעה, בנטיית ההשפעה. ואז במידה שנשתדל לבנות את היחסים בצורה כזאת, נתחיל להכיר את המציאות שהיא כוללת שני חלקים, כוח קבלה וכוח השפעה.

אין יותר מזה. חוץ משני כוחות, אין במציאות כלום. כל המציאות כלולה רק מבורא ונברא, ושניהם הפוכים. בורא זה רצון להשפיע, והנברא זה רצון לקבל. ואיך הנברא יכול להכיר את הבורא? על ידי זה שהוא מקבל את תכונות הבורא, תכונות ההשפעה, שמרכיב אותן על תכונות הקבלה, ולפי זה הוא משיג את הבורא.

שאלה: למה החושים הגשמיים נותנים לנו אשליה שיש משהו מחוץ לאני, ומה התיקון של האשליה הזאת?

החושים הגשמיים שלנו נותנים לנו הרגשה בדרגות דומם צומח חי. בכל דרגה ודרגה יש לנו כמה תת דרגות, הדומם כבר מתחיל להשתוקק להיות צומח, כפי שמסבירים לנו ב"תלמוד עשר הספירות", חלק ג', "הסתכלות פנימית", שיש מעבר בין דומם לצומח שזה אלמוגים, ויש מעבר בין צומח לחי שזה כלב שדה, ויש דרגה בין החי למדבר שהיא הקוף.

זאת אומרת, הדרגה העליונה בכל מקום, כוללת בתוכה גם חלק מהדרגה שמעליה. מאיפה זה מגיע? מתוך זה שמלכתחילה הבורא ברא את כל המציאות מדרגה עליונה משלו, מהאור, והאור שהשתלשל וירד ובנה את כל הכלים, הוא ברא אותם בצורה כזאת שכל הכלים מקושרים יחד כסולם, ובירידה הזאת, כשישנה ירידה של כל המדרגות, כמו שאנחנו לומדים נניח גלגלתא, ע"ב, ס"ג וכן הלאה, אז אם בגלגלתא יש לנו רשימות ד'/ד', 4/4, אז בע"ב יש לנו ד'/ג', 4/3 וכן הלאה.

זאת אומרת, במדרגה יותר תחתונה ישנה התכונה שלה, נניח בע"ב יש דרגה ג' שזה ע"ב, אבל יש לו גם רשימו מדרגה ד', מגלגלתא. ולכן בהתפתחות ממטה למעלה, מהעולם הזה עד עולם אין סוף, בכל מדרגה ומדרגה יש גם רשימו דהתלבשות. והרשימו דהתלבשות הזה עוזר לכל מדרגה להתקשר ולעלות לדרגה שמעליה.

תלמיד: מה מוסיפות לנו דרגות דומם צומח וחי לתפיסת הבורא, אם הכלי להרגשת הבורא הוא עשירייה?

אנחנו נכללים מהדרגות האלה, דומם צומח וחי, ואם לא היו לנו כאלה דרגות, לא היינו מגיעים לאפשרות להרגיש ולגלות את דרגת המדבר, דרגת הבורא. לכן אנחנו חייבים לעבוד בקשר בינינו בקבוצה, ואך ורק בצורה כזאת אנחנו מגיעים לאותה המערכת שבה יכולים לגלות מה שנקרא "בורא", "בוא וראה".

שאלה: בקטע מספר 1 בעל הסולם כותב "וייצר ה' אלוקים את האדם, בשם מלא". מה זה "שם מלא"?

"שם מלא" זאת אומרת שכל מה שהבורא רוצה שבעתיד הנברא יגלה בו, הוא כבר החדיר את זה לתוך הרצון לקבל של הנברא, שאם הנברא יפתח את הרצון לקבל שלו שיהיה בעל מנת להשפיע, אז הוא יגלה בזה את הבורא בתוכו, ממש "בבשרו" מה שנקרא. זה נקרא ש"ברא אותו בשם מלא". על ידי האור העליון ברא את כל התכונות בנברא, כך שאם נברא אוסף את התכונות האלה ומכוון אותן נכון להשגת הבורא, אז הוא בונה בתוכו את דמות הבורא. לכן זה נקרא "בורא", "בוא וראה".

שאלה: למה התופעות האלה שאנחנו מגלים עומדות כאיזה קיר בינינו?

כדי שאנחנו נתעלה מעליהן, כדי שנתגבר עליהן, כדי שנייחד אותן וניקח אותן בחשבון. ואז דווקא על ידי זה שהן מנוגדות לתפיסת המציאות הנכונה, לגילוי הבורא, דווקא כשאנחנו מתעלים מעליהן ובונים מהן את חלקי תפיסת המציאות, אז אנחנו מגלים את המציאות. בצורה כזאת, משלילה לחיוב. כל תפיסה ותפיסה בהרגשה, בהבנה, כוללת בתוכה שני חלקים, חלק שלילי וחלק חיובי שמתחברים ביניהם, ודווקא בתפר החיבור שביניהם אנחנו מתחילים להשיג את השלמות, והשגת השלמות בכל המדרגות ממטה למעלה, זו בעצם העבודה שלנו.

שאלה: מה אנחנו יכולים ללמוד על העבודה הרוחנית, מכך שכל העולמות העליונים והתחתונים כלולים באדם?

שמה שנגלה, נגלה מתוך הכלים שלנו. מה שאדם יכול לגלות בתוך הכלי שאיתו הוא נולד, זה דרגות דומם צומח וחי, כשגם האדם שנולד ומתפתח בצורת הסביבה המוכרת לנו, זה נקרא דרגת חי. אנחנו בונים בתים כמו שבונים גם הרבה חיות ויצורים, אנחנו עושים הרבה דברים שמשתמשים בהם בכל מיני צורות החי, זה לא נקרא שאנחנו מיוחדים מהם. יותר מפותחים, נכון, אבל לא מיוחדים יותר בצורה מהותית.

אנחנו אותן החיות, ורואים את זה מיום ליום יותר ויותר עד כמה אנחנו אפילו מוכנים להסתפק בדרגת חי. מה שאין כן, דרגת המדבר, זה נקרא "דרגת אדם", "אדם" מהמילה "דומה לבורא". ולכן יש לנו כאן עבודה גדולה להידמות לבורא. ובמידה שאנחנו יכולים להידמות לו, במידה הזאת אנחנו כן יכולים להבין מה זה נקרא להיות בדרגת המדבר, איך אנחנו יכולים להגיע למצב עליון יותר מדרגת חי.

שאלה: האם הרשימות הן כלי תפיסה רוחני?

רשימות הן רשימות, נתונים, בעצם אין להן שום עצמאות. הן נתונים מהמצבים או שהיו בתוך הרצון לקבל או שיכולים להתגלות ברצון לקבל, זה הכול.

תלמיד: מה הם כלי התפיסה הרוחניים?

רצון שהמקבל על עצמו תיקונים נוספים, ועל ידי התיקונים האלה שנקראים "צמצום מסך ואור חוזר", הוא יכול לדמות לרצון להשפיע. במידה שהוא רוכש רצון להשפיע, בזה הוא הופך להיות לכלי קליטה לאור העליון, לפי השתוות הצורה בין האור העליון אליו. כי האור העליון כולו משפיע כטבע הבורא ואם אנחנו מגלים, מייצבים בתוכנו את תכונת ההשפעה, בזה אנחנו מגיעים להידמות לאור העליון ואז מגלים אותו בתוכנו.

שאלה: הראיה הגשמית עוברת מעובֶדֶת על ידי המוח, מה זה המוח הרוחני שדרכו אנחנו רואים מציאות רוחנית?

המוח הרוחני הוא מערכת של התקשרות מיוחדת בין הרצונות לקבל השונים, והמערכת הזאת חייבת לסדר את הרצונות לקבל השונים בצורה כזאת שהם יהוו איזו מין דמות כוח השפעה, רצון להשפיע, זה מה שאנחנו קוראים "אדם", הדומה לבורא.

שוב אני חוזר, הרצונות לקבל שהם יכולים להתחבר ביניהם בצורה כזאת שהם תומכים, עוזרים זה לזה למעלה מעצמם, מהרצון לקבל שלהם, אם בכל זאת תומכים במשהו זה בזה, זה לא יכול להיות כביכול, אבל הם מבקשים מהכוח העליון, מהבורא, שהוא יחבר ביניהם, אז דווקא החיבור בין הרצונות לקבל האגואיסטיים, מביא את המנגנון למצב שהרצון הזה הופך להיות להשפיע, דומה לבורא.

תלמיד: היום התפיסה הרחבה בעולם, באנושות כביכול היא שכדור הארץ הפך לקטן, לכפר גלובלי, ויש גלקסיות וחלל אינסופי, איך זה מקרב לראייה רוחנית?

אני לא חשוב שזה מקרב לראייה רוחנית יותר ממה שאנחנו מגלים שישנן כל מיני צורות בכל חלקי המציאות. זה כמו שאנחנו לומדים עכשיו שכל המציאות נמצאת בנו בלבד, ואנחנו רואים את הפנימיות שבתוכנו. זה רק אומר לנו עד כמה אנחנו בפנים מאוד מאוד גדולים ומורכבים בתוך הרצון לקבל שלנו, לא יותר מזה. האמת שכמה שנשתדל לגלות את היקום, אנחנו נגלה עד כמה שהוא ריק ושאין בו שום תוכן פנימי גבוה.

שאלה: האם קיים כזה דבר כמו רשימה של העשירייה?

ודאי שכן, כשאנחנו מתחברים אנחנו הופכים להיות לגוף אחד, זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד", ואז יש לנו רשימות, יש לנו מדרגות, הכול נעשה כבר בשיתוף הדרגתי בינינו, וכך אנחנו מתקדמים. ודאי שהעשירייה הופכת להיות למושג אחד.

תלמיד: אז דרגות שונות של ביטול בעשירייה זה גילוי דרגות שונות של הרשימו?

כן, ודאי. אז תתגלה עלינו כבר השגחה אחרת של הבורא, לא כלפי כל אחד ואחד מאיתנו, אלא כלפי העשירייה. במידה שאנחנו נתחבר יחד ויהיה לנו רצון, מסך, אור חוזר, כל מיני פעולות כאלה שאנחנו נרצה לבצע יחד, במידה הזאת אנחנו נתחיל לגלות את הבורא שנמצא לפַנינו.

שאלה: כתוב שכל העולמות העליונים והתחתונים כלולים כולם באדם, זאת אומרת שלכל אדם יש עולמות עליונים ותחתונים משלו, או שיש עולמות עליונים ותחתונים משותפים לכולם?

בינתיים אני לא יכול להסביר את זה כי הכל תלוי בהרגשה ואין לנו עדיין הרגשה של "עולמות עליונים ותחתונים", אבל נגלה יותר ויותר קשר בינינו ואז נבין מה זה נקרא שבקשר בינינו נגדיר את העולמות העליונים והעולמות התחתונים. זה הכול שייך לקשר שבינינו.

תלמיד: מה מיוחד בחקירה שלנו דרך העשירייה ששונה מכל המדענים הגדולים שחוקרים את הטבע?

אנחנו חוקרים כול מה שמתגלה מתוך החיבור בינינו וזה נקרא "רוחניות". מה שאין כן מדענים חוקרים כל אחד ואחד ולא כלפי רצון לקבל שיש בו, או רצון להשפיע, אלא כלפי כל מיני תופעות שהם יכולים לזהות כבר כתוצאה מהרצון לקבל, או רצון להשפיע, שיש באיזה אובייקט, ואז יוצא שהם לא חוקרים שום דבר ששייך לרצון לקבל ולתופעות שבין הרצון לקבל לרצון להשפיע. זאת אומרת, הם לא נוגעים בחכמת הקבלה כי אין אצלם שום יסוד כדי לגעת בהבחנות הללו.

שאלה: הסברת על רשימו דהתלבשות, שבכל פרצוף מלמעלה למטה יש רשימו דהתלבשות וכשלבן אדם מתעוררת נקודה שבלב, אפשר לקרוא לזה רשימו דהתלבשות?

כן ודאי, מה שמושך אותנו למעלה זה רשימו דהתלבשות.

תלמיד: ולנקודה שבלב אפשר לקרוא גם מדרגת בינתיים כמו בין קוף לאדם?

כן. מצב הביניים זה מה שיש בין שתי המדרגות, והמצב הזה מושך אותנו, כי את המדרגה העליונה אנחנו לא יכולים להבין ולהשיג, ואת מצב הביניים כן, כי יש בו משהו משלנו.

תלמיד: ובהתקדמות הלאה, הנקודה הזאת, המדרגה הזאת היא נעלמת והלאה?

באה במקומה באמת מדרגה יותר עליונה בפועל, בהרגשה, כך אנחנו מטפסים בסולם.

שאלה: אומרים שהמוח הגשמי של האדם עובד רק ב3%, האם זה אומר לנו משהו או שזה לא קשור בכלל?

אני לא יודע בכמה אחוזים מדובר, אומרים כל מיני מספרים, אבל ודאי שיש לנו פוטנציאל מאוד גבוה גם בחושים וגם בשכל שאנחנו יכולים להפעיל אותם ועוד נפעיל אותם בעבודה הרוחנית. ודאי שכל מה שיש בנו, הכול מוכן לעבודה ברוחניות.

תלמיד: כשאנחנו בונים את הכלי הזה של ההשפעה בזה אנחנו מגלים את הבורא בתוך הכלי הזה בחיבור בין החברים, בלב ובמוח?

כן, נכון. הבורא הוא תוצאה מההתקשרות בינינו, לכן זה נקרא "בוא וראה". עד כמה שאנחנו יכולים להתקשר בהשפעה ההדדית אחד לשני, במה שאנחנו מגלים השפעה הדדית בינינו, זה נקרא "בורא", בוא וראה.

שאלה: כתוב שאנחנו לא מרגישים שאין עוד מלבדו, או שאין עוד מקום פנוי ממנו, כי אין לנו מכונת קליטה שמתאימה לזה, השאלה, העשירייה היא אותה מכונת הקליטה?

העשירייה היא מכונת קליטה לרוחניות, לתופעות רוחניות, כי העשירייה מתחילה מזה שאנחנו מתעלים כל אחד מעל האגו שלו הפרטי ונכללים בזולת, בחברים. ובמידה הזאת אנחנו רוכשים את תכונת השפעה, ובתכונת ההשפעה מתגלה הבורא לפי השתוות הצורה.

ככל שאנחנו יותר שונאים ודוחים זה את זה בצורה שלא יכולים לסבול, ויחד עם זאת, למעלה מזה אנחנו משתדלים להתחבר, ובפנים אנחנו רוצים להרוג אחד את האחר, כמו שכתוב בזוהר על תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה, ויחד עם זאת הם משתדלים להתחבר יפה וטוב אחד עם חברו, וברור להם שהם שונאים איש את חברו, יחד עם זה ברור להם שכך צריך להיות וצריכים להתקשר זה אל זה. בצורה כזאת הם בונים שתי קומות, שנאה ואהבה. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה"¹. ורק ביחס כזה כמו בסנדביץ' בונים את התנאי לגילוי הבורא, והבורא מתגלה בין שכבת השנאה ולשכבת האהבה, הבורא מתגלה בין שניהם. כי בשנאה ביניהם מגלים עביות, צמצום, מסך ואור חוזר, ואז מייצבים את דרגת האהבה.

כשאנחנו משתדלים להחזיק יחד את שניהם, אז הבורא מתגלה בשני הדברים האלה, "בוא וראה", כי יש כאן שנאה ואהבה ומושג הבורא מתגלה משניהם. כי גם שנאה וגם אהבה נמצאים בנו, אבל כשאנחנו מסדרים אותם בצורה כזאת שעל כל שנאה תכסה אהבה, אז בין שניהם יחד מתגלה המושג שנקרא "בוא וראה", "בורא", ורק בצורה כזאת אנחנו מגלים אותו.

לכן לא יכולה להיות השגת הבורא בלי גילוי השנאה, ולא יכולה להיות השגת הבורא בלי גילוי האהבה, והכול חייב להיות יחד. הבורא חייב להיות כתוצאה משניהם.

שאלה: האם כשהעשירייה תהיה שלמה כל אחד מהחלקים ירגיש את המציאות באותה צורה?

לא. בכל זאת כל אחד בכלי שלו, אבל סך הכול זה יתחבר במושג של עשירייה. כמו שעכשיו אנחנו נמצאים במשהו בהשגת העולם, וככל שאנחנו נתחבר בינינו בכל זאת בכל אחד ואחד יהיה משהו משלו.

אבל ברוחניות כשאנחנו מתחברים ומשיגים משהו מיוחד, אז אנחנו בכל זאת משיגים את מידת החיבור בינינו, הקשר בינינו, עביות, צמצום, השפעה הדדית. ואז כשהבורא מתגלה, הוא מתגלה כמשותף עם זה שכל אחד מגלה אותו לפי התכונות שלו. כמו שאנחנו רואים את המציאות הכללית, אבל בכל זאת כל אחד תופס אותה בצורה פרטית.

שאלה: האם אפשר להגיד שבעשירייה נוצר חוש משותף?

ודאי, חוש משותף. והחוש המשותף הזה הוא הבורא, אחד לכולם.

שאלה: איך להכין את עצמנו להרגיש את הבורא ולהשיג את המציאות שתיארת?

לפי מה שאנחנו מדברים. אנחנו צריכים לוותר זה לזה ועל כל הפשעים תכסה אהבה ובזה אנחנו בונים תנאי לגילוי הבורא. לפחות להתחיל במשהו ואתם תראו כמה זה עובד, זה נמצא בהתפעלות, בהתרגשות.

בוא נתאמץ עכשיו ותראו שזה מגיע לכלי הקליטה שלנו. הכול רק בתנאי שאנחנו מצמצמים את הרצונות שלנו, לא מצמצמים מהקליטה, מצמצמים מהרצון לקבל, ורוצים לפתוח את כולם אבל ברצון להשפיע. לפתוח את הלב מה שנקרא.

שאלה: האם יש כבר רשימות או מערכת של רשימות שמוכנות לתפיסה החדשה?

כן, מכאן ועד אין סוף. מה אנחנו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות" ו"פתיחה לחכמת הקבלה"? אנחנו לומדים איך האור העליון בורא את הכלי ומוריד אותו מלמעלה למטה עד העולם הזה. ואחר כך מה אנחנו לומדים? איך אנחנו מהעולם הזה על ידי זה שמתחברים, מחברים את הכלים השבורים יותר ויותר, וכך עולים לאין סוף.

אז מלמעלה עד למטה הכול נעשה לפנינו. השבירה במדרגה הרוחנית האחרונה בירידה מלמעלה למטה, גם נעשתה. אנחנו כולנו שבורים. ומה שנשאר לנו זה איך אנחנו מעלים את עצמנו ממטה למעלה. כל המדרגות האלה כבר קיימות בירידה מלמעלה למטה, אנחנו רק צריכים לטפס עליהם, לעלות עליהם וזה אפשר רק על ידי התחברות המתגברת בינינו, בתוך העשיריות. גם לגברים וגם לנשים אותה שיטה, אותה תורה.

שאלה: למה המציאות בנויה כך שהיא מרגישה כמשהו שקיים בפני עצמו בלי קשר אלינו?

זו התוצאה מכוח השבירה שבנו. זו תוצאה מכוח השבירה שאנחנו כך מרגישים שאין קשר בינינו, אני יכול לחיות לבד. יש אנשים שבכלל רוצים שיהיה להם איזה אי קטן, והם לא רוצה לראות אף אחד. זו התוצאה מהשבירה. ולאט לאט ההתפתחות שלנו בכל זאת דוחפת אותנו להתקרב זה אל זה.

שאלה: איך אפשר להביא את כל העשירייה להשפעה, איך אפשר להתעלות מעל האדישות של החברות ולכסות אותן באהבה?

לי אין שום עצה חוץ מלעורר זה את זה. ולא להתבייש ולא להצטמצם, אלא ללחוץ על כל החברים להיות יותר ויותר בקשר. ולא לשים לב איך הם מגיבים, אני חייב לעשות את שלי. אני לא אומר על עצמי שאני הדוגמה, אבל אתם רואים שיום יום אני משתדל להופיע לפניכם ועוד ללמוד ועוד ללמד ועוד לדבר, וככה שנים, שנים. שנים, מה אני אעשה?

שאלה: איך אפשר לפתח בקבוצה חיסרון לזה שהתפיסה שלנו לא שלמה כדי להגיע לתפיסה מלאה יותר, שלמה יותר?

דווקא כשאני מגלה לחבר שאני זקוק לו, שאני נמצא בחיסרון הלא מתוקן ובלעדיו אני לא יכול לתקן אפילו אם החיסרון שלי יהיה מקושר ומכוון לבורא בצורה נכונה. אני אפילו מעורר את החבר בזה שאני מראה לו "תראה מה קורה לי, ואני בלעדיך לא יכול לתקן את עצמי. אז בחייך, איפה אתה? תעזור לי."

שאלה: האם עדיף ללחוץ על האחרים בצורה שקטה ודוגמה, או ממש לדרוש מהם?

גם וגם, לא יכול להגיד איך. אבל ודאי שלדרוש וללחוץ אנחנו צריכים מתוך אהבה ולא מתוך דרישה בכוח.

שאלה: אם החברים לא מצליחים לוותר זה לזה וכולם מבקשים מהבורא אבל שום דבר לא זז, לא משתנה. למי אפשר לפנות לעזרה, לעשיריות אחרות אולי?

לא, לעשיריות אחרות אין מה לפנות. אפשר לפנות לעשיריות אחרות במקרה שאתם מחליטים יחד בעשירייה שלכם שאתם זקוקים לעזרה, אבל סתם אדם אחד מעשירייה פונה לאיזו עשירייה אחרת, לא.

שאלה: אנחנו כל הזמן שומעים על השבירה. אתה מספר על זה שהולכת להתגלות השנאה.

אני מקבל מכתבים, טענות שמתגלה השנאה יותר ויותר. אחר כך יש גל שקצת נעלם, אחר כך שוב מתגלה השנאה. ואנחנו לומדים שכך זה צריך להיות. ובכל זאת כשזה מגיע האדם נדהם, "איך יכול להיות שאני כל כך הרבה לומד ועושה את הכול ופתאום מתגלה השנאה?".

אנחנו לא מבינים שהתגלות השנאה זה התגלות קו שמאל באותו הסולם שאנחנו חייבים כך לעלות. ואז "על כל פשעים תכסה אהבה", "על כל פשעים תכסה אהבה", "על כל פשעים תכסה אהבה" וכך אני עולה. ואת זה שוכחים כי לומדים בשכל. אבל כשזה מגיע לרגש האדם מאבד את השכל ולא זוכר ולא שומע שכך צריך להיות. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

תלמידה: כי כל פעם שזה קורה, נופלים לתוך זה.

כולם, כל הקבוצה נופלת לתוך זה?

תלמידה: איך להתרגל לקבל את התהליך הזה בשמחה ובצורה נכונה ויפה? כי כל פעם נופלים לתוך השבירה הזאת.

על ידי לימוד. על ידי זה שאפשר לפנות לקבוצות אחרות ו"איש את רעהו יעזורו", כך זה יהיה. וצריכים להיות בקבוצה גם אחראים שמסדרים את הדברים. אנחנו צריכים להכין מראש את החומר שבעל הסולם, רב"ש, מדברים על כאלו מצבים.

ויבואו מצבים כאלו שאתה לא תמצא להם שום הצדקה. זה משהו שלא יאומן, לא יכול להיות "תראו לאיזה מצב אנחנו מגיעים". אבל תלמידי רבי שמעון רצו להרוג זה את זה, אתם מבינים? להרוג. אצלנו אין דבר כזה. השנאה מתגלה קצת. אבל אצלם זה בדרגה הגבוה שהם היו, הם רצו להרוג זה את זה. ולא בצחוק, זה בהרגשה איך אדם מחזיק את עצמו. והוא עובר את המצב הזה ומושך את האור העליון דרך העשירייה וכך הוא מגיע למצב שבכל זאת מתוך דרך הלימוד ומאמץ לחיבור בין החברים בעוד כמה שעות, מגיע לאהבה. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

שאלה: האם אפשר להגיד שתפיסת המציאות משתנה גם על ידי עליות וירידות?

תפיסת המציאות ודאי שמשתנה כל הזמן על ידי עליות וירידות, ודאי. זה נקרא "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". כל פעם אנחנו נמצאים קודם בגילוי הרע ואחר כך בגילוי הטוב, אם אנחנו עובדים נכון, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".

שאלה: ואם יש מצב הפוך שעושים הרבה מאמצים אבל אין שנאה ואין בכלל הרגשה, מה לעשות?

סימן שאתם לא עובדים. כשקבוצה עובדת היא מרגישה שנאה אהבה, שנאה אהבה. וככל שיותר מהר מתחלפים המצבים, והמצבים האלה עוברים על כל הקבוצה יחד, כולנו מרגישים שנאה אהבה, חושך אור, בזה אנחנו יכולים למדוד את קצב ההתקדמות הרוחנית שלנו.

שאלה: כשאתה אומר להתחבר יפה וטוב, אתה מדבר על חיבור לפי עקרונות רב"ש?

כן, ודאי. יש להן עקרונות אחרים? אני לא ראיתי עקרונות רוחניים אחרים שמסודרים בצורה כזאת, כמו שרב"ש סידר. אולי הם נראים לנו כל כך קטנים, פרימיטיביים, לא כל כך גדולים, חשובים, זה נראה לנו מפני שאנחנו לא מבינים, לא מרגישים את עומק ההבחנות שאנחנו עוד נגלה בהם.

שאלה: כשאנחנו מתחברות, איזה טוב אנחנו מעוררות במערכת, ואיזה רע כשלא מתחברות?

כשאנחנו מתחברים אנחנו מעוררים את כל כוחות הטבע, גם בעד וגם נגד. כי אנחנו רוצים להגיע למצב של התיקון, של החיבור, של אדם הראשון, ובזה מעוררים את כל הכוחות. העיקר זה להימשך לחיבור ולגלות בחיבור גם עביות וגם זכוּת.

שאלה: האם נצליח להגיע פעם למצב שאנחנו נעורר רק טוב כל הזמן?

זה לא יתכן שאנחנו נגלה טוב בלי רע. עד גמר התיקון יהיו טוב ורע שקולים זה כנגד זה. ובדרגה האחרונה כשכל הרע יהפוך לטוב, בינתיים אני יכול לתאר את זה בצורה כזאת שמתגלה הרע ועל פני גילוי הרע אנחנו בכל זאת מגלים את הטוב. לא יכול להיות שטוב יתגלה לא מתוך הרע, שלא יתגלה על פני הרע, אחרת אנחנו לא נבדיל בדבר טוב. אנחנו לא מבינים עד כמה בלי חושך לא יכולים לראות את האור. בגמר התיקון הם יעמדו זה כנגד זה, ויהיו עוד הבחנות שאני לא מבין בהן, לא יודע, לא עברתי, אבל נגלה אותן יחד.

שאלה: השנאה צריכה להתגלות לכל חברה בעשירייה, או לכל העשירייה יחד?

שנאה צריכה להתגלות לכל אחד ופחות או יותר בין כולם יחד.

שאלה: מה קובע בדיוק איזה יחס יהיה לנו לשנאה או לירידות, מהי הנקודה, האם בגרות של העשירייה, זמן בדרך? והאם יש הבדל בין גברים לנשים בזה?

יש הבדל בין גברים לנשים. אני לא חושב שזה קורה בצורה רוחנית אלא רק בצורה גשמית, שאנחנו מתעלים מעל ההבחנות הגשמיות. כמו שעכשיו אני שומע, שבין נשים יש כאלו מצבים של שנאה ודחייה הרבה יותר גדולה ממה שבין הגברים. אני מקווה שהן יתעלו מעל זה ויבינו שכל הדברים האלה הם משחק מהבורא שנותן להן. כתוב ש"בזכות נשים צדקניות יוצאים ממצרים", שדווקא נשים הן מובילות ביציאה ממצרים. הרצון לקבל קודם כל הוא נמשך ליציאה, ובזה הנשים נמצאות קדימה, לכן אני מאוד מקווה שאנחנו כך נצא.

תלמיד: אז השאלה היא, מה הנקודה שקובעת שהיחס יהיה נכון לשנאה שמתגלה, יש נקודה כזאת חשובה שהיא תקבע שנתייחס נכון?

היחס לשנאה שמתגלה הוא שאנחנו נקשור גם את הרע לבורא עד שמנשקים את המקל, ובצורה כזאת יוצאים ממצרים, מהרע, מהאגו. אנחנו מבינים שאת כל הסכסוך שבינינו עושה הבורא כדי שאנחנו נתעלה מעל הסכסוכים ונקשור את עצמנו.

שאלה: האם ניסיון העבר יכול לעזור להתמודד עם המצבים האלה?

לא, ניסיון מהעבר כמעט ולא יכול לעזור, זה כמו שבחיים האלו, מה אנחנו לומדים מהעבר?

שאלה: תפילה מעשירייה לעשירייה אחרת שנמצאת במצב הזה, איך לעשות את זה נכון?

זה שאנחנו שומעים מעשירייה אחרת שהיא נמצאת במצב קשה, אז אפילו בלי להיכנס ובלי להתקשר אליהם טוב לנו להתפלל עבור החברים לפי איך שאנחנו יכולים לתאר את המצב שלהם. זה טוב, זה עוזר מאוד ומתקן הרבה.

סדנה

הסדנה היא לא לפי השאלות שלי, שאני מזמין סדנה בנושא כזה או אחר, אלא אתם בעצמכם תשתדלו לחבר שאלה אחת, על מה כל קבוצה חושבת שכדאי לנו לדון בנושא תפיסת המציאות, החיבור בינינו. תפיסת המציאות זאת תוצאה מהחיבור. איזו סדנה אתם מעדיפים, על איזה נושא?

כל עשירייה מבררת על איזו שאלה אנחנו רוצים לדון, שאלה לפני שאלת הסדנה.

*

אני מבקש שכל עשירייה שרוצה לשתף שתקרא את השאלה שהיא חושבת שהיא חשובה.

שאלה: האם עשיריה יכולה שתהיה לה רק תפיסת מציאות אחת משותפת לכל העשירייה?

ודאי שלא. אבל בכל זאת יש משהו עיקרי שהם מבררים, שזה מה שחסר להם בעיקר.

שאלה: מה זה אומר לשנות את תפיסת המציאות?

לשנות את תפיסת המציאות זה להעלות את הבורא כסיבה לכל המציאות, לדרגה יותר גבוהה בעינינו.

שאלה: מה אני יכול לעשות כדי שביחד עם העשירייה נוכל להשיג את המציאות הנוספת?

אתה צריך להיות יותר קרוב לעשירייה, להבין את השאלה שלהם ולהתכלל כך גם בתשובה. ואם לא, אז תשאל אותם, "מה אתם שואלים? אני לא מבין מה. איך אתם מבינים את התשובה? אני גם אותה לא מבין". תשאל, אל תפחד, אל תתבייש, הביישן לא לומד.

שאלה: במה הקשר הטוב בינינו מפתח את תפיסת המציאות הנכונה?

המציאות העליונה הנכונה מתגלה בקשר בינינו כמה שיותר עליון, כמה שיותר נכון. ככל שנהיה מקושרים, אנחנו נעצב רשת שבה תתגלה המציאות העליונה. אם אין קשר בינינו, אם אין רשת, אנחנו לא מרגישים כלום, מרגישים רק את החיים שלנו, את העולם שלנו. ברגע שבונים קשר בינינו על מנת להשפיע שזו הרוחניות, אז לפי המאמץ שאנחנו עושים, לפי הכוחות שאנחנו מכניסים לתוך הקשר בינינו, לפי זה אנחנו תופסים רוחניות יותר ויותר גבוהה שקיימת לפנינו ב-125 מדרגות, אלו 125 מדרגות ההשגה. לכן המדרגות האלה נקראות עולמות, מהמילה העלמה וגילוי.

שאלה: איך אנחנו מגיעים להשתוקקות, לרצות באמת לפתח חסרון אמיתי לתפיסה הרוחנית של המציאות?

העיקר, זה שאני מרגיש שאני נמצא בין חברים שהם גדולים יותר ממני, ולא חשוב שהם קטנים, זה כמו רבי יוסי בן קיסמא שלמד מכל התלמידים שלו. ואז כשאני מסתכל עליהם, יש לי קנאה, תאווה וכבוד, ואני רוצה להתעלות ולהיות כמוהם, להתכלל בהם, ואפילו להיות גדול ביניהם, והדברים האלה מעוררים את האדם ומעלים אותו.

לכן החברה עוזרת גם במישור הגשמי, וגם במישור הרוחני. כמו שאנחנו אומרים לילדים שלנו, "אל תשחק עם הילדים האלה, הם ילדים רעים. תשחק עם הילדים ההם, הם ילדים טובים". ככה זה.

שאלה: אילו פעולות עלינו לעשות כדי להשיג או לתפוס, לראות את הבורא בחברים?

אני מסתכל עכשיו על כל התמונה שלנו שעל המסכים, בדרך כלל מראים את הפרצוף שלי, אבל אתם צריכים לראות את עצמכם, כמה רבים אתם, גדולים, עם שאלות, מכל המקומות בעולם. את זה צריך לראות, מזה צריכים להתפלל, להתפעל, לרצות לבלוע את זה, לקבוע את זה כך בפנים, זה מה שאנחנו צריכים. אם אנחנו בצורה כזאת נרצה יותר ויותר להרכיב את עצמנו, כל אחד ואחד, בטוח שנצליח.

אני פשוט צריך לראות, שמה שאני עכשיו רואה על המסך, את כל הקבוצות האלה, ויש עוד הרבה, אם הייתי נכלל מזה, הייתי כבר בדרגת אצילות, ממש. אפילו לא בדרגת עשייה, או יצירה, או בריאה, אלא בדרגת אצילות. אם הייתי נכלל עם זה, בטוח. הכול תלוי רק במידת ההתכללות, לכן בואו נבנה את הכלי הזה. צריכים לרצות שזה יקרה, לבקש מהבורא שיעשה לנו את זה. הכול תלוי בנו, ככול שאנחנו נדרוש ממנו.

שאלה: איך מעלים או משפרים את תפיסת המציאות שלנו, במצב זה שאנחנו משפרים את החיבור בינינו?

כן, במידה שאנחנו מתקשרים בינינו, והכלי שלנו נעשה מורכב מכל הרצונות ותת רצונות של כל אחד, של כל עשירייה ושל כל העשיריות, אז בזה אנחנו בונים את הכלי לתפיסת המציאות. והרזולוציה של התפיסה תלויה בכמה קבוצות יש לנו ואיך הקבוצות האלה מחוברות, ולפי זה אנחנו נתפוס את המציאות. אבל קודם כל אנחנו צריכים להשתוקק לחיבור, שיהיו עשיריות ושהעשיריות יחפשו את החיבור ביניהן, בינתיים בתוך העשיריות ואחר כך בין העשיריות. ואז נגלה שאנחנו נמצאים בעולם הרוחני, חוץ מהעולם הגשמי.

כמו שהיום אוהבים לכתוב על כל מיני גילויים של תופעות מגלקסיות אחרות, מכל מיני ממדים אחרים, כך אנחנו צריכים לגלות את זה. אבל מגלים את זה במידת ההתקשרות בינינו, קודם בתוך העשירייה ואחר כך בין העשיריות. ואז לפי זה הרזולוציה שלנו תעלה, הרגישות, לפי ההתכללות שבינינו, וזה הטלסקופ שלנו. ככול שאנחנו עוד ועוד מתקשרים בינינו, כך אנחנו רואים את המציאות, רואים את הבורא, כי הבורא זה "בוא וראה". אנחנו בונים את הכלי, ולפי הכלי הזה רואים אותו, בוא וראה, בורא.

שאלה: אם כל העולמות נמצאים בתוכי, למה קשה כל כך כל הזמן להרגיש את החברים כחשובים יותר ממני, שזה יהיה מרצוני, כי הרי הכול נמצא בתוכי?

אבל אתה לא מרגיש את הרצונות האלה שהם שלך. יש לך יצר רע, ויש לך דמיון שהרצונות האלה, כל אחד מהם, זה החבר שלך, בכלל בני אדם, ועוד דומם, צומח וחי, ושהם לא שלך. האדם כולל בתוכו את כל המציאות, את כל העולם, כולל הבורא, הכול נכלל בתוכו, ואנחנו צריכים רק לגלות את זה. זה נקרא חכמת הקבלה, תפיסת המציאות.

שאלה: אמרת שצריך כל הזמן ללחוץ על החברים מבלי לשים לב איך הם מגיבים. ואחרי זה אמרת שצריך גם להראות לחברים שאני לא יכול לתקן את עצמי בלעדיהם, ושאני זקוק לעזרה שלהם. איך עושים את זה, והיכן ניצב הגבול של הלחץ הזה כדי לא לעזוב?

אתה משתדל למצוא כזה קשר עם החברים, שיגרום לחיבור ביניכם. לפעמים צריך להיות לחץ, לפעמים ויתור, אבל העיקר לא לעזוב ולא לצאת, "חוץ מִצא". חוץ מִצא זה לא נקרא שאתה יוצא לגמרי מחכמת הקבלה ומארגון בני ברוך, חוץ מִצא נקרא שאתה עוזב את ההשתתפות האקטיבית שלך בעשיריה.

שאלה: איך בעשירייה אנחנו נוכל לזרז באופן פרקטי את המעבר מאהבה לשנאה מבלי שנקבל האצה מצד הבורא?

הכול תלוי בכם. עליכם להיות יותר אקטיביים, יותר יצירתיים.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע להרגשה הזאת שהבורא קיים באופן תמידי, נצחי?

רק לפי הקשר שלנו באופן תמידי ונצחי, ובהתאם לכלי שאנחנו מייצבים בינינו כך מגלים את הבורא. הבורא תלוי בכלי "בוא וראה".

שאלה: איך להגיע להרגשת חיסרון משותף?

דברו ביניכם עוד ועוד עד שתגיעו לחיסרון אחד.

שאלה: אם יש בורא ונברא, אז מה הוא מרכז העשירייה?

איפה שנפגשים גם הנברא שזה הקבוצה וגם הבורא שזה כוח השפעה חיצון, כשהם נפגשים יחד זה נקרא "מרכז עשירייה".

שאלה: איך אנחנו יכולים לייצר חשיבות להשגת 125 המדרגות כדי שאחרים יוכלו להשיג את המטרה? איך אפשר לתת להם חשיבות כזאת?

על ידי חיבור בינינו כשאנחנו מתחברים, אנחנו גם משתדלים להעביר את ההרגשה הזאת לכל הקבוצות שלנו, ומהקבוצות, רוצים או לא, אנחנו מעמידים סביבנו שדה מיוחד כזה, שדה של השפעה, שכל בני האדם נכללים מזה. זה ישפיע, אל תדאגו, העיקר שנסדר בתוכנו מרכז חיבור חזק.

שאלה: אילו פעולות מעשיות אנחנו צריכים לבצע באופן הכרחי כדי להגיע לאיחוד גדול יותר?

מה שרב"ש מספר ב"מאמרי החברה", שם נמצא הכול. לקרוא את זה עוד ועוד, ולדון על זה ככול האפשר.

שאלה: איך בתוך העשירייה אנחנו עוזרים זה לזה לגלות את המציאות הרוחנית?

אפשר לדבר על זה, אבל אפילו שלא מדברים, אם אני עושה מאמצים לחיבור עם אחרים אז בזה אני גם מסייע לכולם להגיע לאותה התפיסה.

שאלה: האם שנאה מתגלה במקביל לאהבה אבל כצד ההפוך שלה?

יכול להיות שגם כך אנחנו יכולים להשיג, שנאה הפוכה מאהבה ושניהם כביכול מתחברים יחד. גם כך זה מתגלה. אצלנו זה מתגלה בעביות, צמצום, מסך ואור חוזר, ובקשר עם הבורא בתוך האור החוזר, ואז כל הקומפלט הזה, כל החבילה הזאת פועלת ככלי אחד ואור אחד שבתוכה, וזה נקרא "מדרגה רוחנית".

שאלה: לגבי כל נושא תפיסת המציאות. הנושא הזה מאוד מעניין לקהל חיצוני, האם הוא מתאים להוראה לקהל חיצוני?

כן, ודאי.

תלמיד: איך בצורה הטובה ביותר להסביר אותו לקהל חיצוני ולהפיצו?

על זה יש הרבה חומר אצלנו ובטוח שאתה כבר מכיר אותו, ואם לא אז תפנה לחברים שלנו שישתפו אותך. אתה כבר מזמן נמצא גם בהפצה, אני חושב שאתה יודע, אבל תמיד יש מה לדבר ולחדש, לקחת דוגמאות מהעולם החיצון. אתה תצליח.

שאלה: איך להכין את עצמנו כדי שנוכל להתגבר על השנאה שתתגלה בינינו?

צריכים ככל האפשר לקרוא יותר על הדברים האלה, להבין איך אנחנו מתקדמים עם שני הכוחות שנאה וחיבור, ואחד לא יכול להיות בלי האחר. כמו בכל החיים שלנו, אפילו בעולם הזה אתה צריך גם התנגדות וגם חיבור, ובפער ביניהם אתה מגלה בטכניקה, בביולוגיה, בזואולוגיה, במכניקה, בכל דבר, מהאטום ועד היקום, בכל העולם החומרי אתה מגלה שני כוחות מנוגדים אבל שיש כוח שבכל זאת מחבר ביניהם, וכך בנויה כל המציאות הגשמית.

במציאות הרוחנית אנחנו צריכים בעצמנו לבנות את ההתקשרות הנכונה בינינו, ובזה אנחנו לומדים את עבודת הבורא, את האומנות של הבורא. ולכן בזה דווקא אנחנו נעשים נבראים, בני אדם הדומים לו, שלומדים את מלאכת הבורא. זאת אומרת אתם נמצאים בבית ספר שמלמדים אתכם קודם כל מה הבורא עשה, איך להשיג מה שהוא עשה ואיך ללמוד איך הוא עשה ומה הוא עשה. ואחר כך איך אנחנו, מתוך מה שיש בידינו, בונים מקוביות את העולם הרוחני. זה מה שניתן לנו, זה מה שאנחנו חייבים לעשות, ובזה אנחנו נקראים "בני אדם". הבורא הוא מחריב את כול העולמות מלמעלה למטה, ואנחנו מתקנים את כול העולמות ממטה למעלה עד אינסוף, כך כתוב בספר הזוהר. 

שאלה: האם יש לנו ''ראי מלוטש'' משותף לעשירייה?

ודאי. זו המלכות המשותפת שלנו, עם צמצום, מסך ואור חוזר, ואז בראי המלוטש הזה, שאנחנו בונים את דמות הבורא באור חוזר מהמלכות, מט' ראשונות, זה מה שאנחנו מגלים. זה בדיוק הראי המלוטש שלנו ומה שאנחנו רואים בו, בט' ראשונות. זה כוח השפעה שנמצא מחוצה לנו ומנהל אותנו ואנחנו בונים אותו, כך זה בנוי ומסודר.

זה דבר מאוד מיוחד, אתם צריכים רק לחשוב איזה תפקיד ואיזו הזדמנות יש לנו לעשות פעולות שבהן אנחנו מייצבים את הכוח העליון. "אתם עשיתם אותי" לזה אנחנו צריכים להגיע.

שאלה: העשירייה שלנו ביררה שתפיסת המציאות מבוססת לחלוטין על החיבור בתוך הקבוצה. אנחנו מרגישים שאין עוד מציאות חוץ מהרגשת החברים. האם אנחנו במסלול הנכון בבירור הזה?

מצוין, זה המסלול היחידי האמיתי הנכון. כל הכבוד, יופי. רק על ידי חיבור בינינו בעשירייה, ככל שנייצב את החיבור הזה יותר ויותר בהזדהות זה עם זה ונכוון את תוצאת החיבור לבורא, כך נתקדם לגילוי הבורא בתוך העשירייה, בעצם לתיקון העשירייה.

שאלה: איך בפועל אנחנו יכולים לתת התפעלות לחברים ולהיות כדוגמה ברגע שאנחנו מרגישים שנאה ודחייה?

דווקא בגלל שאנחנו מרגישים שנאה ודחייה יש לנו הזדמנות להתעלות למעלה משנאה ודחייה, ובהפכיות לזה לבנות יחס הדדי בינינו בחיבור ובאהבה. ואז בין שתי השכבות האלו, בין שנאה בינינו ובין הקשר, אפילו אהבה בינינו, בין שתי השכבות האלו אנחנו מגלים את הבורא, זה נקרא "בוא וראה". "בוא" זה שאנחנו פועלים נגד הדחייה, "וראה" זה שאנחנו מגיעים לחיבור ולגילוי הבורא. רק בצורה כזאת, אי אפשר אחרת.

תנו לי דוגמה אפילו מהעולם הזה של דומם, צומח, חי, שזה קורה בצורה אחרת. גם בעולם הזה אנחנו מגלים כל דבר ממצב כנגדו, אור מתוך חושך, שנאה כנגד אהבה, חיבור כנגד ניתוק, כל דבר מושג רק מדבר שכנגדו. איך אנחנו יכולים לגלות את הבורא שהוא הכוח הטוב, החיבור? רק מתכונה הפוכה. אנחנו צריכים להשיג את התכונה ההפוכה הזאת, "ונהפוכו", וממנה לבנות דמות הבורא, ובזה אנחנו מגיעים לדבקות אליו ולדרגה שלו.

שאלה: איך ההיפוך הזה קורה מדחייה, משנאה לאהבה?

תנסו להתחבר, תנסו לעשות את זה. באמת אין לנו ברירה, הכול צריך להיות מאין ברירה. אין דרך אחרת, אין שום אמצעי שיעזור לנו להבין מה התועלת מהחיים שלנו, מה מטרת החיים שלנו, איך אנחנו יכולים אפילו בחיים הגשמיים למצוא עליהם תשובות ופתרונות. ובכלל תראו מה קורה בעולם, תראו איך העולם כולו קיים בצורה נבזית.

אולי תעשו ביניכם קבוצות שחייבות כל יום לעורר את קבוצת בני ברוך הכללית.

קריין: בעל הסולם מבוא לספר הזוהר, אות ל"ד.

"חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו, עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת, אין אנו רואים כל זה, אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה, כעין מכונה פאטאגרפית [צילום photographic], המציירת לנו שמה, כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו.

ועל כל זה עשה ית' לנו, שם במוחנו, כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו, מול פנינו. ואעפ"כ, מה שאנו רואים, מחוץ לנו, אינו ענין אמיתי, מ"מ כמה יש לנו להודות, להשגחתו ית' וית', שעשה במוחנו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג, כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה, נתן בנו כח, להשכיל כל דבר, בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר, מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה, היתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו."

(בעל הסולם. "מבוא לספר הזוהר". אות ל"ד)

שאלה: באיזה כלים לצאת מהצנון ולראות מציאות של אמת?

בכלים של עשירייה, אין לך כלים אחרים, או אתה או הם. אתה צריך להדביק את עצמך אליהם שיעזרו לך לצאת מהצנון לאוויר, לרוחניות. אין לך כלים אחרים, בעצמך אם אתה נמצא, אתה תישאר כך ותקבור את עצמך ברצון לקבל הקטן שלך. רק על ידי סביבה. ואפילו שהסביבה היא עדיין לא רוחנית, אבל אם אתה מתקשר אליה אז אתה נותן לה את הצביון הרוחני. החיבור שלהם לעומתך זה רוחניות, ואז היא מוציאה אותך מהצנון שלך. לכן אין לך שום סיכוי להצליח אלא אם כן להידבק, כמו שרב"ש כותב, כמו שכל המקובלים כותבים.

שאלה: מה שמוקרן לנו במוח האחורי ומשתקף לנו מחוצה לנו כמציאות מדומה, האם זה המצב הרוחני האמיתי שלנו וזה רק מתהפך למצב המקולקל מחוצה לנו?

זה המצב הגשמי שמוקרן לנו במוח, וכך אנחנו מתארים אותו שהוא נמצא לפנינו וכך אנחנו חיים.

תלמיד: הרמח"ל כותב שאנחנו לא מחדשים שום דבר אלא מגלים את מה שבתוכו של האדם, שזה המצב המתוקן. אז איפה זה נמצא בתוכנו כמתוקן?

בתוכנו כמתוקן אנחנו לא מגלים כמו בגשמיות, אנחנו מגלים רק כוחות, סיבות למה שנמצא ברצונות ובמחשבות שלנו. אנחנו מגלים סיבות למה שבמוח ובלב שלנו, הסיבות האלה בסך הכול הן דמות הבורא שלנו.

שאלה: למה הבורא יצר עולם כזה גדול וענק עם כל מילויו המדהימים ומיליארדי הפרטים, כדי לבלבל לחלוטין, ובאופן מוחלט את האדם?

לא, האדם לא צריך להתבלבל בין כל הדברים האלה, חכמת הקבלה דווקא מסבירה לנו את זה בצורה מאוד פשוטה. יש רק כוח אחד עליון, שנותן לך כל מיני צורות בתוך החושים שלך. בחושים שלך אתה רואה את התכונות שלך, ואתה צריך לאחד אותן. אתה רואה דומם, צומח, חי, ובני אדם במיליארדי אופנים. ולא מן הסתם כך אנחנו מתפתחים, ומגלים יותר ויותר צורות שונות בדומם, צומח, חי, מדבר. זו התפתחות, אבל ההתפתחות היא ברצונות שלנו, ואנחנו מגיעים לרזולוציות כאלה קטנות, כי יש מיליארדי סוגים, ואנחנו צריכים לאחד הכול לבורא.

ככל שאנחנו מאחדים את זה לכוח אחד, אז כל המציאות הופכת בשבילי למציאות פשוטה. דצח"מ, דומם, צומח, חי, ומדבר, סך הכול. אין כאן שום דבר רק ארבע דרגות של עביות. לא דומם, צומח, חי, מדבר בעצמם, אלא ארבע דרגות עביות של הרצון שלי, שבו אני רואה את התכונות שלי, כמו את צורות הדומם, צורות הצומח, החי והמדבר. אני רואה את התכונות שלי, הן נמצאות כביכול מולי ומחוצה לי. כל הצמחים, האבנים, היקום הגדול, החיות ובני אדם, כולם בעצם קיימים בי בלבד.

אני לא רואה שום דבר חוץ מאת עצמי, וכל תפיסת המציאות הנכונה היא שאני אאחד את זה בכלי אחד, ואתייחס אליהן לא לפי הצורה החיצונה, והתכונות החיצוניות שאני מגלה, אלא שאני אתאר אותן כדרגות הרצון שלי, ואחבר את הרצון שלי למקור שלו, שזה הבורא, לאור. ואז בסופו של דבר כל המציאות שלי תיסגר בצורה שלמה, שנקראת "אדם". חוץ מזה אין כלום.

חוץ מהמערכת הזאת כשגם הבורא בפנים, גם האדם בפנים כולל כל התכונות של האדם, דצח"מ, דומם, צומח, חי, מדבר, כולם נמצאים בתוך האדם הזה. אדם זו מערכת, זה לא אני, אני רק חלק אקטיבי בתוך המערכת הזאת, אבל סך הכול אני צריך לאחד את כל החלקים האלה יחד. וכך זה קורה.

שאלה: יוצא שכל אדם שאני רואה בעולם הוא חלקיק של הרצון השבור המקולקל שלי?

כן, כל האנושות היא סך הכול החלק המדבר שלי, כל החיות הן החלק החי שבי, כל הצמחים הם החלק הצומח שלי וכן הלאה. וכל היקום עם כל מה שאני רק יכול לגלות ועוד לא מגולה, זה הכול החלק הדומם שלי, והכול כלול באדם. כך כתוב גם בזוהר, שהכול נמצא באדם, והכול בשביל האדם.

שאלה: עד כמה חשוב לזכור, חוץ מעבודת העשירייה, אלא בתוך היום יום, שכל הסובב זה מה שנמצא בתוכי? עד כמה חשוב כל הזמן להחזיק את זה, או שלא להתמקד בזה יותר מדי, אלא פשוט לדעת את זה וזהו?

בינתיים לא כדאי כל הזמן לחשוב שהכול נמצא בך ולא מחוצה לך, כי אחרת יחשבו שאתה קצת לא נורמאלי, אז לא כדאי כך לחשוב. אבל כך אנחנו לומדים בתפיסת המציאות, לזה אנחנו צריכים להתקרב על ידי התיקונים הפנימיים שלנו. שאני משנה את הרצון שלי, שזה היסוד שלי, שאני מזמין עליו את האור העליון, והאור העליון פועל על הרצון, ואז הוא משנה את הרצון, ובהתאם לזה אני לא צריך לחייב את עצמי להשתנות, אלא אני משתנה בהתאם לזה.

ואז בשבילי אין הבדל בין העולם הזה לעולם הרוחני, הכול זה מכלול אחד, ואז אני לא מבולבל, ואני לא מפוצל לשניים. אני לא מתעסק בפילוסופיה. "פילוסופיה" זה נקרא משהו שמנותק ממה שאנחנו מרגישים ורואים בעולם הזה. לא, התפיסה הרוחנית האמיתית על פני חכמת הקבלה מתגלה לאדם בצורה אחידה, שזה העולם, אלה הכוחות שפועלים, ופה אנחנו נמצאים. ואז אין ביניהם סתירה. אין סתירה בין מה שאני מגלה באנשים מבחוץ, ובזה שהם חלקים שלי, ואני יכול להשפיע עליהם. אין שום הבדל. הכול מסתדר לאט לאט, ודאי שבכל אחד לפי הדרגה שלו.

שאלה: אז נגיד שהדרך שבה אני הולך מתפצלת לדרכים רבות, ואני יכול לבחור רק בדרך אחת, אז אני צריך להבין שכל נתיב יגלה ביטוי אחר של העולם הזה, עם החוויות הייחודיות שלו. אם כן, איך אני יודע איזו דרך לבחור, או שזה לא משנה כי זו ההשתקפות הפנימית שלי?

זה לא משנה. העיקר החיבור, החיבור יסדר את הדברים האלה, והמערכת תשתנה.

שאלה: האם תוכל להסביר את הקשר בין עשר הספירות לתפיסת המציאות?

כל מה שמתקבל בעשר הספירות זו תפיסת המציאות. ואנחנו נמצאים בזה גם עכשיו. אין חוץ מזה, רק שאנחנו עוד לא יודעים איך לחבר את מלכות דרך כל הספירות לכתר, והפוך, מהכתר למלכות, ולכן אנחנו לא בדיוק יודעים איפה אנו נמצאים.

אנחנו פועלים לפי מה שמתגלה לנו. ככה זה, זה מתגלה, אבל באמת, באמת, סך הכול יש עשר ספירות בלבד. גם עכשיו. רק צריכים לגלות את המציאות האמיתית.

שאלה: האם יש הבדל בין החיסרון של האדם הפרטי, ושל העשירייה?

גם החיסרון של האדם הפרטי, וגם ההשגה של אדם הפרטי אחרים מההשגה והחיסרון של העשירייה. צריכים להשתוקק לכך שכולנו נתכלל בעשירייה, ואז כבר נראה את האמת.

שאלה: האם התיקון הגדול יותר צריך לקרות בעם ישראל מאשר בכל העולם?

התיקון הגדול צריך לקרות במושג שנקרא "ישראל" - כל אלו שיכולים להגיע לחיבור ובתוך החיבור לגלות בורא באיזו מידה, באיזו צורה, לפחות במשהו, בדרגת נפש דנפש דנפש, בדרגה הרוחנית הראשונה, הנמוכה ביותר, וכך להתעלות יותר ויותר. בהם מתגלה המציאות האמיתית, הם נמשכים לעלות בסולם הרוחני עד דרגת הבורא הגדולה ביותר, נרנח"י דנרנח"י דנרנח"י, 125 מדרגות.

כול העולם יגלה בינתיים עד כמה חסרה לו אותה הדרגה הרוחנית, עד כמה חסר לו קשר עם הבורא, והוא יגלה שקשר עם הבורא יש לו דרך אותה הקבוצה שנקראת ישר-אל, ישראל. זה לא לאום ולא עם, אלא זו קבוצת אנשים שמשתוקקים בחיבור ביניהם להשיג את הבורא. כך אנחנו נגיע למצב, כמו שכותב בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", שכל העולם יתחבר אלינו ואנחנו נעשה את הקשר, נהיה המעבר, כמו שכותב בעל הסולם על המעבר, על הערבות, בין הבורא לכל הנבראים. כך זה יהיה.

שאלה: איך אפשר להחזיק נכון את החיבור בעשירייה במשך כל היום? מה זה אומר להחזיק נכון את החיבור במהלך היום עם העשירייה?

אנחנו צריכים לחייב את כול החברים בעשירייה, חוץ מזה שיש אחראים, גבאים, כל אחד ואחד חייב להזכיר לאחרים את חובת החיבור, אחרת אנחנו לא שייכים להתקדמות, לא שייכים לבורא. אנחנו לפחות במשהו צריכים בכל מצב ומצב להחזיק, אפילו במוח האחורי ובחלק מן הלב, שיש בינינו חיבור והחיבור הזה נמשך לבורא. תנסו ותראו עד כמה זה יעזור לכם. זה כמו אימא שחושבת על הילד שלה כשהיא משאירה אותו בבית, היא חושבת עליו כל הזמן כי הוא שלה. זה לא שהיא מתרחקת ממנו פיזית, הוא נמצא אצלה ממש מתחת ללב, כמו שהיה ברחם כך נשאר, הקשר הזה נשאר. כך אנחנו צריכים להיות בקשר בינינו עם הבורא. וכל אחד צריך להרגיש שיש לו כזה קשר עם הקבוצה, שהקבוצה לכל אחד היא כמו מקום ברחם שבו יש קשר בין העובר לאימא.

תלמיד: בשבוע הקרוב כשהרב יהיה בחו"ל, יהיו לנו שיעורים יחד עם הרב, ובנוסף זמן חברתי.

אני מבקש, שימו לב, דווקא בזמנים שאנחנו לא נמצאים כל כך בקשר, אמנם אני מתכוון להעביר שיעור גם מהמקום שאני אהיה, אבל בכל זאת, זה הזמן שאתם יכולים עוד יותר לחפש איך למלא את המקומות הפנויים ביניכם, איך לייצב עוד יותר נכון את עצמכם לחיבור. תנסו כמה שיותר לא להתרחק, אלא דווקא כשמרגישים מקומות ריקניים ביניכם, למלא אותם בהרגשה, בחיבור, ואיש את רעהו יעזורו".

(סוף השיעור)

---

1. ועל כל פשעים, תכסה אהבה. (משלי י', י"ב)↩