שיעור בוקר 12.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 185, אותיות ק"א-ק"ב

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם". בעמוד 185. ב"פתיחה לחכמת הקבלה". אות ק"א.

1. ענין שבירת הכלים ונפילתם לבי"ע

   אות ק"א

"ונתבאר היטב סוד עלית מ"ן וספירת דעת, שהם בחינת הכלים דפנים דז"ת דנקודים שנמשכו ועלו לאו"א, כי או"א קבלו אור החדש דע"ב ס"ג דא"ק מן הזו"ן דא"ק בסוד נקודת השורק", שורוק זו נקודה בתוך האותיות. "והורידו הה"ת מנקבי עינים שלהם אל הפה, והעלו את הכלים דאחורים שלהם שהיו נפולים בהז"ת דנקודים, שמתוך כך עלו גם הכלים דפנים דז"ת" דנקודים "בכלים דאחורים דאו"א (עי' לעיל אות פ"ט ואות צ"ד), ונעשה הז"ת דנקודים שם בבחי' מ"ן" כשעלו למעלה. "והחזירו או"א בבחינת פב"פ. ומתוך שה"ת שהיא בחי"ד כבר חזרה למקומה במקום הפה", שהייתה קודם בקטנות, בנקבי עיניים, "ע"כ הזווג דהכאה שנעשה על המסך הזה דבחי"ד, הוציא ע"ס שלמות בקומת כתר באור היחידה (כנ"ל באות פ"ד), ונמצא שהז"ת הנכללים שם בסוד מ"ן, שגם הם קבלו אורות הגדולים ההם דאו"א" כי נכללים שם. "וכל זה הוא רק בבחינת ממטה למעלה, כי או"א הם בחינת ראש דנקודים, ששם נעשה הזווג המוציא ע"ס ממטה למעלה. ואח"ז מתפשטים ג"כ לבחינת הגוף דהיינו ממעלה למטה (כנ"ל באות נ'), ואז נמשכו הז"ת עם כל האורות שקבלו באו"א, אל מקומם למטה. ונגמר הראש וגוף של פרצוף הגדלות דנקודים, והתפשטות זו נבחן לבחינת טעמים דפרצוף גדלות דנקודים. עי' לעיל אות כ"ו."

זה קטע קשה שכולל בתוכו הרבה דברים.

אות ק"א

"ונתבאר היטב סוד עלית מ"ן וספירת הדעת, שהם בחינת הכלים דפנים דז"ת דנקודים שנמשכו ועלו לאו"א, כי או"א קבלו אור החדש דע"ב ס"ג דא"ק מן הזו"ן דא"ק בסוד נקודת השורק, והורידו הה"ת מנקבי עינים שלהם אל הפה, והעלו את הכלים דאחורים שלהם שהיו נפולים בהז"ת דנקודים, שמתוך כך עלו גם הכלים דפנים דז"ת הדבוקים בהכלים דאחורים דאו"א (עי' לעיל אות פ"ט ואות צ"ד), ונעשו הז"ת דנקודים שם בבחי' מ"ן, והחזירו או"א בבחינת פב"פ. ומתוך שה"ת שהיא בחי"ד כבר חזרה למקומה במקום הפה, ע"כ הזווג דהכאה שנעשה על המסך הזה דבחי"ד, הוציא ע"ס שלמות בקומת כתר באור היחידה (כנ"ל באות פ"ד), ונמצאים הז"ת הנכללות שם בסוד מ"ן, שגם הן קבלו אורות הגדולים ההם דאו"א. וכל זה הוא רק בבחינת ממטה למעלה, כי או"א הם בחינת הראש דנקודים, ששם נעשה הזווג המוציא ע"ס ממטה למעלה. ואח"ז מתפשטים ג"כ לבחינת גוף דהיינו ממעלה למטה (כנ"ל באות נ'), ואז נמשכו הז"ת עם כל האורות שקבלו באו"א, אל מקומם למטה. ונגמר הראש והגוף של פרצוף הגדלות דנקודים, והתפשטות זו נבחן לבחינת הטעמים דפרצוף גדלות הנקודים. עי' לעיל אות כ"ו."

אנחנו רוצים ללמוד את מה שכתוב בכותרת "ענין שבירת הכלים ונפילתם לבי"ע". בי"ע הכוונה מקום, עדיין אין עולמות בי"ע, אין כלום. יש מקום שהוא למטה מטבור דגלגלתא שנוצר ע"י נקודות דס"ג כשנקודות דס"ג הן כוח השפעה. כוח השפעה ירד למטה מטבור ששם זה כוח קבלה, נה"י דגלגלתא. וכשכוח ההשפעה ירד לתוך כוח הקבלה הוא חילק את המקום הזה לחצי חצי - החצי העליון הוא כוח השפעה, כוח הבינה שמגיע מס"ג, והחצי התחתון הוא כוח המלכות שמגיע מגלגלתא. יוצא שהמקום מטבור עד הסיום מחולק לשני חצאים - חצי עליון זה כוח השפעה וחצי תחתון זה כוח קבלה.

יש כאן דבר חדש שלא היה קודם. כי למעלה מטבור הכללי דגלגלתא יש רק כוחות השפעה, ואיפה יש לנו כוחות השפעה בכלל במציאות. יש רצון לקבל שהבורא ברא, אבל מפני שהבורא משפיע בכוח שלו על הרצון לקבל אז הרצון לקבל נמצא בכוונה על מנת להשפיע. כך זה קורה. אם האור העליון לא היה משפיע על הרצון לקבל, אז הוא היה נשאר ברצון לקבל. לכן יש כאן דבר נוסף, פעם ראשונה אחרי צמצום א' באין סוף והתפשטות הכלים של גלגלתא, ע"ב, ס"ג, בנקודות דס"ג שהתפשטו למטה מטבור יש כבר גילוי של שני רצונות, שתי מגמות: מגמה אחת היא שרוצה להשפיע, זה החצי העליון, אלו הכלים שנמצאים מטבור עד הפרסה, והכלים שנמצאים למטה מפרסה, מפרסה עד הסיום, אלו כלים דקבלה, זו מגמה שנייה. כך התחלקה כל המציאות הזאת. כעת במקום שנמצאים כלים דהשפעה מטבור עד הפרסה יכולים להתפשט אורות, כי שם מלכתחילה כוח ההשפעה שולט, ובכלים שלמטה מפרסה יש כוח קבלה ואסור שלשם יתפשטו האורות.

אות ק"א

"ונתבאר היטב סוד עלית מ"ן וספירת הדעת". מה זה העלאת מ"ן? יש כתר, חכמה, בינה, אלו הספירות שמגיעות מלמעלה. ואחר כך מהבינה נולד רצון לקבל. מפני שבינה רוצה לתת לכן היא מולידה רצון לקבל שנקרא זעיר אנפין, זעיר אנפין מתפתח וממנו יוצאת המלכות. יוצא כך, שכתר, חכמה ובינה הם כלים דהשפעה, וזעיר אנפין ומלכות הם כלים דקבלה.

מאיפה נובע עניין קבלה והשפעה? מזה שבינה שהיא כולה להשפיע גם רוצה לבטא את הרצון שלה להשפיע. בחצי העליון שלה היא רק משפיעה, דבוקה בחכמה, אבל בחצי התחתון שלה היא מתחילה להוליד רצון לקבל, והרצון לקבל שלה הוא על מנת להשפיע לתחתונים, אבל זה רצון לקבל. זה כמו רחם בתוך אישה שמתוך המקום הזה היא רוצה להוליד, להשפיע לאחרים. כך צריכים ללמוד את ההעברה של המדרגות האלה מהשפעה גמורה שזה הבורא, ובהדרגה בפרצופים האלה, בספירות האלה זה יורד יותר ויותר עד שהופך להיות למקבל ואפילו בעל מנת לקבל. אלו כל המדרגות של הבריאה.

הוא כותב כך:

"ונתבאר היטב סוד עלית מ"ן וספירת הדעת, שהם בחינת הכלים דפנים דז"ת דנקודים", כלומר הכלים האלו רוצים להשפיע, "שנמשכו ועלו לאו"א". אבא ואמא הם חכמה ובינה, ולמטה מהבינה זה זו"ן או ז"ת. ז"ת עולים לאבא ואמא, לבינה ולחכמה, והם דורשים מאבא ואמא אורות, אורות של תיקונים ואורות של מילויים, "כי או"א קבלו אור החדש דע"ב ס"ג דא"ק מן הזו"ן דא"ק" שנמצאים בסוף גלגלתא, "בסוד נקודת השורק", שורוק אלו האורות שנמצאים בתוך הכלים, "והורידו הה"ת מנקבי עינים שלהם אל הפה". הם היו בקטנות ועכשיו הם מעלים את עצמם לגדלות. "והעלו את הכלים דאחורים שלהם שהיו נפולים בהז"ת דנקודים", העלו אותם למעלה. הם חיברו את הכלים דקבלה לכלים דהשפעה שרוצים עכשיו גם בכלים דקבלה להשפיע דרך זה שמקבלים על מנת להשפיע, "שמתוך כך עלו גם הכלים דפנים דז"ת הדבוקים בהכלים דאחורים דאו"א (עי' לעיל אות פ"ט ואות צ"ד), ונעשו הז"ת דנקודים" הדבוקים "שם בבחי' מ"ן, והחזירו או"א בבחינת פב"פ". אבא ואמא הם חכמה ובינה. אם מלמטה עולים אליהם חסרונות שאומרים שהם רוצים לקבל על מנת להשפיע, ובאמת הם יכולים לקבל בעל מנת להשפיע, אז אבא ואמא מתחברים ביניהם ונותנים להם גם אור חכמה וגם אור חסדים וממלאים אותם, לפי רצונם של התחתונים שעלו אליהם. "ומתוך שה"ת שהיא בחי"ד כבר חזרה למקומה במקום הפה, ע"כ הזווג דהכאה שנעשה על המסך הזה דבחי"ד, הוציא ע"ס שלמות בקומת כתר באור היחידה (כנ"ל באות פ"ד) ". נעשה עכשיו זיווג על כל הרצון לקבל ועל כל מה שהיה להם שם. "ונמצאים הז"ת הנכללות שם בסוד מ"ן, שגם הן קבלו אורות הגדולים ההם דאו"א". מי שעלה לכתר, חכמה, בינה, הצטרף אליהם, הוא קיבל את כל האורות האלה מכתר, חכמה, בינה. "וכל זה הוא רק בבחינת ממטה למעלה, כי או"א הם בחינת הראש דנקודים, ששם נעשה הזווג המוציא ע"ס ממטה למעלה". זה עוד לא מספיק, כי רק ממטה למעלה היה הזיווג, "ואח"ז מתפשטים ג"כ לבחינת גוף דהיינו ממעלה למטה (כנ"ל באות נ'), ואז נמשכו הז"ת עם כל האורות שקבלו באו"א, אל מקומם למטה. ונגמר הראש והגוף של פרצוף הגדלות דנקודים, והתפשטות זו נבחן לבחינת הטעמים דפרצוף גדלות הנקודים. עי' לעיל אות כ"ו." כלומר ההתפשטות הראשונה, ממעלה למטה.

מה למדנו כאן? כלים שהיו נפולים למטה מפרסה עלו לכלים שהם למעלה מפרסה ורצו להתחבר איתם לפרצוף אחד. הכלים שלמעלה מפרסה קיבלו אותם, התחברו איתם והמשיכו אורות באותם הכלים שנמצאים עכשיו בינתיים למעלה מפרסה. אין בזה שום דבר מיוחד, לא שבירה ולא חטא, הכול נעשה לפי החשבון הרוחני.

שאלה: לא כל כך הבנתי אם ז"ת מתעלים לאבא ואמא בעצמם מלמטה למעלה או שאבא ואמא יורדים אליהם ואז מושכים אותם?

יש את האור שמאיר מלמעלה, לפי האור הזה מתעוררות רשימות למטה והן דורשות לעלות ולהתחבר. כך זה קורה בכל מקום, וגם כאן. כל הכלים האלה היו פעם מחוברים יחד למעלה, עכשיו על ידי צמצום ב', על ידי יצאת הפרצופים האלה הם התנתקו זה מזה, אבל הרשימות נשארו. ברגע שמאיר מלמעלה איזה אור, הכלים האלה רוצים להתחבר שוב, וכך הם מבקשים.

תלמיד: התהליך הזה אופייני גם לנבראים, לתחתונים, כשהנברא עומד קודם בגלגלתא עיניים ואחר כך מתחיל לצרף אליו את מה שנמצא באח"פ?

כן, אם אני מבין אותך נכון.

תלמיד: איך בעבודה שלנו אנחנו יכולים להשתמש בעיקרון הזה?

אנחנו לא יכולים, אין לנו עדיין שום נגיעה לזה, אלא אנחנו יכולים רק להבין שאם אנחנו מתחברים בינינו, אז אחרי זה אנחנו ראויים לעלות למעלה למדרגה יותר עליונה. חיבור במצב שלנו מעורר את המדרגה היותר עליונה, הוא מורגש בכל המדרגות שמעלינו קודם כל, ואז הוא מעורר אותנו ומעורר את כל המנגנון להעלות אותנו למדרגה עליונה יותר.

אנחנו עושים עבודה בחיבור בשטח שלנו, אבל גורמים בזה לעליון להתחיל להעלות אותנו אליו. אנחנו יכולים לבקש מהעליון שיעשה את זה, אבל אפילו כשאנחנו עובדים על החיבור בינינו, בכל זאת מפני שירדנו מלמעלה למטה, אנחנו בכל זאת קשורים לעליון, וכל העבודות שאנחנו עושים למטה מעוררות את העליון להעלות אותנו.

תלמיד: כשאנחנו מתעלים בחיבור, יש שלב שאנחנו יכולים לרדת מעט ולהעלות את מה שנשאר למטה, או שלא?

ודאי.

תלמיד: איך העבודה הזאת נעשית בצורה נכונה כדי לא ליפול?

אנחנו לא יוצאים מהחיבור בינינו. על ידי זה שאנחנו נמצאים בחיבור בינינו אנחנו יכולים להאיר את מהות החיבור שבינינו למטה, לאלו שאנחנו קשורים אליהם, ולעורר אותם. אם אנחנו מסוגלים לעורר אותם, אז הכלים האלה כן מבקשים ומוכנים לעלות איתנו יחד, ואז אנחנו מעלים אותם.

תלמיד: עדיין העבודה הזו היא כדי להשפיע לבורא, כלומר למדרגה הגבוהה יותר?

ודאי, זה תמיד כלפי הבורא. תמיד בכל מדרגה יש עליון, עלי עליון ותחתון.

תלמיד: אם נחזור למה שקראנו, אבא ואמא משפיעים לז"ת כדי להשפיע למדרגה הגבוהה מעליהם?

אבא ואמא ודאי פועלים כדי להשפיע הכול אחר כך לכתר. במידה שהם פונים לכתר, הם עושים טובה לכתר. ברוחניות ככל שאתה מבקש, כך אתה עושה טובה. כי הרצון של העליון לתת, "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק". ולכן הנתינה שלנו לעליון היא כמו השפעה שלנו לעליון.

הבקשה שלנו מהעליון שווה לזה שאנחנו נותנים לעליון. הוא רוצה שאנחנו ניקח ממנו. זה כמו שפרה שלא חולבים אותה, יש לה כל כך הרבה חלב שהיא סובלת. אותו דבר כלפי הבורא, הוא מאוד סובל אם לא לוקחים ממנו, כי כל אור האין סוף שלו מיועד כדי למלא את כל התחתונים. לכן מפני שהכלים שבורים וכל האור נשאר למעלה, והכלים הסובלים נשארים למטה, יש מזה סבל גם לבורא וגם לנבראים. ואנחנו לא יכולים להגיע כאן לשום פתרון אחר, אלא אם כן תינתן לנבראים יכולת לקבל מהבורא ובצורה כזאת שיהיה טוב להם וטוב למעלה.

שאלה: יוצא שיש את הבורא העליון מלמעלה שרוצה להעניק וסובל, ויש גם את הנברא שרוצה לקבל. אבל יש כאן גם עניין של צמצום ב' שמונע את מעבר האור לתחתונים. אז למה הוא בכל זאת מעביר את האור לאבא ואימא?

כדי לתקן. צמצום ב' זה כדי לברר מה באמת חסר לתקן. ועל ידי צמצום ב' שיש לנו קטנות וגדלות, אנחנו יכולים לעשות את הפעולות האלה של המעלית, שחלק יכול להיות מתוקן וחלק לא בכל כלי וכלי, ואז החלק הלא מתוקן יצטרף לחלק המתוקן, וכך הם יתחברו יחד ויתקדמו.

שאלה: פתחת ואמרת שכוח ההשפעה שירד לכוח הקבלה חילק את המקום מטבור עד לסיום לשני חלקים, בחצי התחתון נמצא כוח הקבלה ובחצי העליון נמצא כוח ההשפעה. מה זה שכוח ההשפעה יורד לכוח הקבלה וכוח הקבלה עולה לכוח ההשפעה, מה זה הערבוב הזה?

זו כל המטרה של הבורא, לעשות ערבוביה בין כוח קבלה וכוח השפעה, בין אור וחושך, ובעזרת זה לתת לנבראים להיות מעורבים מבורא והיפוכו, מאור וחושך, כדי שיהיו להם הבחנות.

הנברא לא יכול להתקיים בבחינה אחת, רק בחושך או רק באור, אין לו בזה שום הרגשה. כל המהות של הנברא היא להיות בחיבור בין זה לזה, בין אור וחושך "חשיכה כאורה יאיר", ואז הוא יכול להבין מתוך החושך את האור, להבין מתוך הבלבולים את הדבר הנכון. כך זה עובד.

ולכן אנחנו מגיעים למצבים שאנחנו לא מבינים, מבולבלים, בדרך כלל זה מגיע אחרי הכנסים, שהבנו, עשינו הכול, ופתאום אנחנו מגיעים למצב שאנחנו נמצאים יותר בטיפשות, בטמטום, במשהו שלא כל כך מתאים לנו. עשינו עבודה גדולה ועכשיו כאילו ירד עלינו ענן, ואנחנו לא כל כך מסודרים בשכל וברגש. הכול מפני שמשכנו אורות גדולים בזמן הכנס, ועכשיו האורות האלו מסדרים לנו את הכלים מחדש, ולכן אנחנו נמצאים בבלבול.

תלמיד: איך זה נעשה? איך הערבוב הזה נגרם, על ידי הלומדים שבאים לכנס או שזה בא מלמעלה?

הכול מגיע מלמעלה.

שאלה: החל ממצב הקטנות של עולם הנקודים, איך שעלו נקבי עיניים, רשימות ב'/א' צמצום ב', אנחנו רואים פה שרק גלגלתא ועיניים עובדים ואח"פ לא עובדים, הם מבוטלים. כלומר כשאח"פ דעליון יורד לגלגלתא ועיניים דתחתון, אז גלגלתא ועיניים דתחתון יכולים להתבטל ולהיות כמו אח"פ דעליון, אז אנחנו יכולים להיות במצב זהה של ביטול התחתון עם העליון.

האם אפשר לקחת את זה כדוגמה לעבודה שלנו בעשירייה, בזה שאנחנו מבטלים את עצמנו אחד כלפי האחר, מקבלים תכונה זהה לפי השתוות הצורה ממנו, שזה כמו לבטל את גלגלתא ועיניים כלפי אח"פ דעליון, ואז יכולים להתחבר עימו, כאילו לגלות את האח"פ של העליון בכלים שלנו? אם זה כך, אז יש לנו התעוררות שאנחנו יכולים לבקש מהעליון שייתן לנו כוחות.

אני מאוד שמח שאתה דן באופן כזה, אבל יש לך עוד מקום לחשוב עם עצמך. במה שאתה אומר יש חלק אמיתי, נכון, ועוד חלק שצריך לדייק.

אות ק"ב

"כי גם בפרצוף נקודים נבחנים ד' הבחינות: טעמים נקודות תגין אותיות (כנ"ל באות מ"ז וההמשך ע"ש). כי כל הכחות שישנם בעליונים, הכרח הוא שיהיו גם בתחתונים, אלא בתחתון נתוספים ענינים על העליון. ונתבאר שם שעיקר התפשטות כל פרצוף נק' בשם טעמים, ואחר התפשטותו נעשה בו הביטוש דאו"מ באו"פ, שע"י הביטוש הזה מזדכך המסך בדרך המדרגה, עד שמשתוה לפה דראש, ומתוך שאור העליון אינו פוסק, נמצא אור העליון מזדווג במסך בכל מצב של עביות שבדרך זיכוכו, דהיינו, כשמזדכך מבחי"ד לבחי"ג, יוצא עליו קומת חכמה, וכשבא לבחי"ב יוצא עליו קומת בינה, וכשבא לבחינה א' יוצא עליו קומת ז"א, וכשבא לבחינת שורש יוצא עליו קומת מלכות. וכל אלו הקומות שיוצאים על המסך בעת הזדככותו נקראים בשם נקודות. והרשימות הנשארים מהאורות אחר הסתלקותם נק' בשם תגין, והכלים הנשארים אחר הסתלקות האורות מהם נק' בשם אותיות. ואחר שהמסך מזדכך כולו מהעביות דגוף, נמצא נכלל במסך דפה דראש בזווג אשר שם, ויוצא עליו שם פרצוף שני. עש"ה כל ההמשך בטעמם ונימוקם."

אות ק"ב

"כי גם בפרצוף נקודים נבחנים ד' הבחינות: טעמים נקודות תגין אותיות (כנ"ל באות מ"ז וההמשך ע"ש)." טנת"א. וכמו שבכל פרצוף כך גם בפרצוף הנקודים. "כי כל הכחות שישנם בעליונים, הכרח הוא שיהיו גם בתחתונים, אלא בתחתון נתוספים ענינים על העליון", נוספים. "ונתבאר שם שעיקר התפשטות כל פרצוף נק' בשם טעמים", מפה ולמטה עד הסיום אלו טעמים, "ואחר התפשטותו נעשה בו הביטוש דאו"מ באו"פ", שני אורות שמבטשים זה את זה, "שע"י הביטוש הזה מזדכך המסך בדרך המדרגה" מטבור לפה "עד שמשתוה" קומתו "לפה דראש, ומתוך שאור העליון אינו פוסק", הוא כל הזמן מאיר, "נמצא אור העליון מזדווג במסך בכל מצב של עביות שבדרך זיכוכו". המסך עולה מטבור לפה והאור העליון מאיר, וגם המסך בראש עולה מפה עד הכתר. וככל שהמסך עולה, משנה מקום, האור העליון שמאיר עליו בונה פרצופים חדשים. "דהיינו, כשמזדכך מבחי"ד לבחי"ג", עולה נגיד מטבור לחזה, "יוצא עליו קומת חכמה, וכשבא לבחי"ב יוצא עליו קומת בינה, וכשבא לבחינה א' יוצא עליו קומת ז"א, וכשבא לבחינת שורש יוצא עליו קומת מלכות. וכל אלו הקומות שיוצאים על" דרך "המסך בעת הזדככותו נקראים בשם נקודות. והרשימות הנשארים מהאורות אחר הסתלקותם נק' בשם תגין, והכלים הנשארים אחר הסתלקות האורות מהם נק' בשם אותיות. ואחר שהמסך מזדכך כולו מהעביות דגוף, נמצא נכלל במסך דפה דראש בזווג אשר שם, ויוצא עליו שם פרצוף שני", נגיד ע"ב אחרי גלגלתא.

שאלה: מה הקשר בין תחתון שעולה לעליון לבין זיווגים בראש עם האור העליון והטנת"א שהוא מתאר כאן?

בעצם התהליך הוא אותו תהליך, השמות שונים מפני ששם אלו ספירות וכאן פרצופים, והסיבות יכולות להיות שונות אומנם ביסודו הוא אי השתוות בין האור לכלי, אין יותר מזה. העיקרון הוא פשוט, יש לנו אורות, יש לנו כלים, ואיך הם משתווים ביניהם על ידי הכוונה על מנת להשפיע. לפי זה יוצאים רשימות ופרצופים חדשים, הזדככות ומילוי.

העקרונות הם עקרונות רק לפי ההשתוות בין האור העליון שכל הזמן נמצא בהשפעה, לבין הכלי שנמצא בקבלה אבל בכוונה בעל מנת להשפיע. ככל שכוונת הכלי וכוונת האור הם משתווים כך הם מתלבשים זה בזה וזה יוצר לנו דבקות.

שאלה: לא מובן למה ביטוש של אור מקיף עם אור פנימי גורם להחלשת המסך ולא שהנברא יקבל מסך גדול יותר?

איך התחתון יכול לבקש יותר מסך אם אין לו כוח? למה אתה לא מבקש?

תלמיד: אנחנו הרי לומדים שכן יש לבקש, לכן אני שואל.

יתרה מזאת, אתה לומד שאתה צריך לבקש ולא מבקש, למה? כך גם בכל מקום ומקום. אם אין רשימות אתה לא יכול לבקש, אין לך נתונים. אומנם אתה שומע אבל זו פילוסופיה, זה לא נתון מהחיים.

תלמיד: לפי ההיגיון הזה אנחנו לא הולכים להיחלשות החיבור בינינו אלא להיפך מנסים להגביר אותו.

איך אתה מגיע לזה שאתה בונה כוח עוד יותר חזק? מזה שאתה מגלה שאין לך, ואז מאין ברירה כי אין לך אתה מגיע לתפילה ומהתפילה נותנים לך. הכול מושג בכוח התפילה.

תלמיד: אז אפשר להגיד שבמדרגות האלה זה יצירת החיסרון, היחלשות המסך?

כן.

שאלה: אמרת שאם אין רשימו, הוא עדיין לא התגלה, אז אני לא יכול לבקש. האם אפשר להאיץ את הופעת הרשימו?

על ידי חיבור בקבוצה, ואם לא כך, אז אין לך שום אפשרות למשוך אור עליון. רק על ידי זה שאתה מושך אותו בחיבור בקבוצה אז מגיע אליך האור העליון, מסדר אותך, ואז אתה מבקש עוד ועוד עלייה. אין שום אפשרות לכלי להתעורר, להתאושש אלא אם כן על ידי פעולות חיצוניות.

אני מבקש שכל אחד יקרא ככל שהוא מסוגל את הקטעים האלו ובכלל את כל הקטעים ב"פתיחה". תתרגלו לשפה, תתרגלו לאופן שהוא מסביר את זה. כאן זו התמצית של כל המערכת שלנו, במה אנחנו עולים, יורדים, משנים את הזמנים, את המקומות, וכן הלאה. תנסו לקרוא. אם יש לכם זמן, איזו הפסקה, תפתחו את הספר או תדפיסו לעצמכם או שזה יהיה לכם בטלפון ותקראו, העיקר להתרגל לשפה ואז זה יהיה הרבה יותר קל, זה מה שאני רואה בכם. אבל בסך הכול יש אנשים שדי טוב מבינים את המצב ומזה אני מרוצה.

שאלה: השיעור היה מאוד מיוחד, יש משהו שהיית רוצה שניקח איתנו?

צריכים לחזור על ה"פתיחה" הרבה פעמים, כי צריכים כל הזמן לחדש את השפה עד שזה יהפוך להרגל ממש. שפת ה"פתיחה" היא שפה מיוחדת שעוזרת לנו אחר כך בכל דבר. את הפסוקים שלמדנו לקרוא מהתחלה ועד הסוף, כולם נכונים וכולם טובים, אין מה לדבר. רק להתרגל לזה, להתרגל לאופן שהם מעבירים את הדברים. אבל באמת, עוד כמה ימים אנחנו נצא להתקדמות חדשה. בהצלחה.

(סוף השיעור)