שיעור צהריים 23.03.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא - התנאים ללימוד בין החברים

קריין: שיעור בנושא - "התנאים ללימוד בין חברים", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 4.

הנושא הזה הוא הכי חשוב כי אנחנו צריכים להגיע על ידי הלימוד שלנו ל"ואהבת לרעך כמוך" ומהדרגה הזאת אנחנו כבר עולים לדרגה הבאה והסופית "ואהבת את ה' אלהיך". העיקר זה לעלות לדרגה הזאת של "ואהבת לרעך כמוך" כי ממנה כבר אין כל כך עבודה נוספת כדי לעלות לאהבת הבורא, אלא העיקר להגיע לאהבת חברים, לאהבת הבריות.

קריין: קטע מספר 4 מתוך פירוש רש"י למסכת חולין, הוא אומר כך.

"גורן היו יושבים בחיבה ובריעות ובאגודה אחת כסנהדרין, שאין חושדין זה את זה, שיהיו רואים זה את זה ושומעים איש את חבירו, ומתווכחים זה עם זה, עד שתצא הוראה כהלכה."

(פירוש רש"י למסכת חולין ה', א')

זאת אומרת, היו לומדים בצורה כזאת שמשיגים חיבור שהוא לגמרי פנוי מכל הלכלוך, מכל הקליפות, מכל מה שהפריע להם להתחבר לגמרי כאיש אחד בלב אחד. ולכן כשמגיעים לאיחוד כזה של "ואהבת לרעך כמוך", אז משיגים את התנאים כדי להתקדם משם לאהבת הבורא, זה נקרא "עד שתצא הוראה כהלכתה".

גם אנחנו בעבודה שלנו בקבוצה צריכים להגיע למצב שמשיגים חיבור כך שאין שום הבדל בין החברים, ולהגיע לדביקות, לחיבור, להרגשה כזאת שאנחנו ממש כגוף אחד, כאיש אחד בלב אחד, מבינים זה את זה, מרגישים זה את זה, כאילו שאנחנו חלקים באדם אחד.

שאלה: איזה לכלוכים וקליפות צריכים להסיר בינינו כדי להגיע לחיבור נקי?

כל הרצון לקבל שלנו צריך להפריע לנו בדרך כי דווקא לזה מיועד הרצון לקבל. כשאנחנו רוצים להתחבר, אז כדי שנתחבר בצורה נכונה, מתעורר האגו שלנו ומפריע לנו בזה, דווקא כדי לכוון אותנו לחיבור השלם, לחיבור המלא. לכן צריכים לשבת בעיגול, גם בצורה חיצונית וגם בצורה פנימית, לעזור זה לזה ולהתווכח זה עם זה, רק כדי לכוון את עצמנו לחיבור אחד, למרכז העשירייה, וכך לאט לאט משיגים את התנאים האלה שכולם מחוברים כאיש אחד בלב אחד, ומהנקודה הזאת כבר נמשכים להתחבר לבורא. אבל בלי להתחבר קודם בינינו כאיש אחד בלב אחד אנחנו לא יכולים לכוון את עצמנו לבורא כאחד.

שתלמיד: מה הקו שמבדיל בין וויכוח שנובע מהאגו לבין וויכוח שמוליד חיבור יתר, איך שומרים על נקיות?

זה תלוי בכוונה שלנו ובכמה אנחנו נותנים דוגמה אחד לאחר כדי להיות נקיים מכל הכוונות האחרות חוץ מחיבור.

שאלה: מה זה אומר שלב אחד לא יכול לשרת לשני מלכים? האם זה אומר שאני לא יכול לאהוב גם את עצמי וגם את החברים בו בעת, או שזה אומר שאני לא יכול לחפש נגיד כסף, שליטה, כבוד וכן הלאה וגם לשרת את הבורא?

ודאי שאני לא יכול, אני חייב לבחור לעצמי רק מטרה אחת, את הבורא. להידבק בו, להתקרב ולהתפלל אליו, שרק הוא יהיה לפניי, ורק בצורה כזאת אני מתקרב אליו ומגיע לדביקות בו. ואם יש לי עוד איזו מטרה אז אני כבר לא יכול להשיג שום דבר. המטרה צריכה להיות אחת, ואני צריך להיות מכוון אליה כל הזמן, ממש ללא הפסקה.

שאלה: כשחבר נמצא במצב של "חוץ מצא" והוא מאוד אדיש, איך לפתוח את הלב כלפיו?

אתה צריך להרגיש אותו ולהרגיש באיזו צורה אתה יכול להתקרב אליו, במה אתה יכול לסובב אותו אליך ובמה אתה יכול לסובב את עצמך אליו, כדי שעל ידי עזרה של כל אחד לאחר תוכלו להיות מכוונים לבורא. שכל אחד יראה בחיבור עם החבר מטרה אחת, את הבורא, שבלי להתחבר ביניכם אתם לא משיגים את המטרה, ואז זה יצליח.

תלמיד: אבל איך אפשר להוציא את החבר מאדישות?

על ידי דוגמה שלך. אתה מראה לו דוגמה עד כמה אתה מכוון ומקושר ודואג להגיע לדביקות בבורא ואתה פונה אליו ומבקש ממנו להיות שותף בזה, שיעזור לך בזה, שאתם תתחברו ואז יהיה לכם כוח ותשיגו דביקות בבורא. אף אחד לא יכול להשיג את המטרה לבד, לכן יש לנו עשירייה, ואם כולנו מתחברים לאותה המטרה במידה שכל אחד יכול, אז בטוח שבסופו של דבר מגלים ומשיגים את הבורא בינינו.

שאלה: מה נקרא שנמצאים באגודה אחת כסנהדרין?

שיושבים ב"גורן", בעיגול בצורה שווה, וכולנו מתחברים וכולנו עוזרים זה לזה ומשתוקקים להרגיש שאנחנו יושבים בצוותא בצורה שאי אפשר שמישהו יתרחק מהעיגול הזה ויברח במחשבות, ברצונות שלו מתוך העיגול, אלא משתדלים להגיע "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: איך נמצאים במצב כמו שכתוב "שאין חושדין זה את זה", מצב נקי בחיבור?

אני צריך להגיע למצב שאני בטוח בחברים שלי שהם רוצים להגיע להמטרה בכל ליבם ואני מוסר את עצמי לחיבור שלנו, וכך אנחנו מגיעים למטרה.

תלמיד: אבל תמיד יש רובד כזה שבו יש ספיקות והתנגדות, ביקורת. איך נמצאים מעל זה?

אז צריכים להתפלל עבורם ולהתגבר על כל הספקות ולבקש מהבורא עזרה, שכולנו ממש רוצים להיות דבוקים בו, ואפילו מה שלא נראה לי ואני חושד בחברים, הכול רק הקליפה שאוכלת אותי ואני רוצה להתעלות למעלה ממנה ולהגיע לדביקות עם כולם.

שאלה: כשניגשים לבירור איך אנחנו בונים את עצמנו בשתי שכבות, שכבה של התנגדות ולמעלה שכבה שבה אנחנו בהסכמה הדדית?

כך אנחנו צריכים לעשות. אנחנו צריכים להגיע להיות כאיש אחד בלב אחד מצד אחד, ומצד אחר אנחנו צריכים למחוק מעצמנו את כל הקושיות, ההפרעות והקליפות, להתנקות מהן ולהגיע למצב שאין לנו יותר מהחיבור שלנו שבו נגלה את הבורא. הצורה שצריכה לעמוד לפנינו היא שאנחנו מחוברים ובחיבור שלנו, במרכז שלנו נמצא הבורא, ורק בצורה כזאת ובאופן זה אנחנו מתקרבים זה אל זה.

תלמיד: בקטע שקראנו כתוב "ושומעים איש את חבירו, ומתווכחים זה עם זה, עד שתצא הוראה כהלכה." איך הוויכוח עוזר לנו? מה פירוש ש"הוצאנו הוראה" מתוך העבודה הזאת?

שאנחנו מדייקים יותר ויותר מה נקרא להיות מחוברים בינינו כדי לגלות את הבורא בינינו, ואז יותר ויותר עוזרים אחד לאחר בכל המצבים האלו להגיע להיות "כאיש אחד בלב אחד", ובתוך הלב הזה שיתגלה הבורא, להגיע לרצון כזה שבו יתגלה הבורא.

שאלה: יש מצבים שהחברים יושבים יחד ומקבלים החלטות. איך מגיעים להחלטה משותפת פה אחד? איך מדעות מנוגדות מגיעים להסכמה פנימית, להסכמה לדעה מסוימת?

לא, זו לא הדוגמה. אנחנו יכולים להיות בכל מיני מחלוקות, חילוקי דעות, אבל זה לא כל כך חשוב לנו, כי כל אחד רואה את העניין מצידו, ולכן ודאי שיהיו חילוקי דעות. אלא אנחנו צריכים להיות תלויים וקשורים זה בזה, ובחיבור שלנו להגיע להזדהות עם הבורא, ועל זה צריך כל הזמן לחשוב. אבל אם למעלה מזה יהיו חילוקי דעות כמו שאנחנו רואים ב"תלמוד", ובכל מיני מקרים אחרים, אז זה לא חשוב, כי זה שייך ל"בירורי הלכה", והעיקר בשבילנו רק להבין שהחיבור שלנו למעלה מכל הספיקות הוא להגיע לדביקות בבורא ושהוא יתגלה בינינו בלב אחד.

תלמיד: מה הופך דעות מנוגדות לדעה אחת, מה משדרג אותנו לפה אחד?

מחבר אותנו הבורא שאנחנו רוצים להגיע לדביקות בו, בחיבור, באהבה, בתמיכה, במסירות נפש, ממש בלב אחד.

שאלה: יש חברים גדולים שנמצאים בדרך כבר כל החיים ויש אותי שנמצאת שלוש שנים בדרך. איך נתקדם כולנו ביחד לבורא, האם כל אחד ברמה שלו יעלה דרגה אחת קדימה או שנרגיש משהו משותף?

אתם צריכים להגיע לחיבור שבו כל אחד לפי מידת הדבקות שלו בעשירייה ומהעשירייה לכל העשיריות ירגיש שהוא קשור לבורא, ובזה כל אחד נותן את המסירות שלו, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: איך אנחנו יכולים לגדל בתוכנו את הביטחון בכך שכל חברה מסורה לדרך באופן מלא, על אף שלפעמים נראה לנו משהו אחר?

אנחנו צריכים לבטוח בכל החברות והחברים שלנו שכולם רוצים להיות מקושרים כדי לבנות כלי אחד, וככל שיהיו לנו יותר אנשים וכל אחד ייתן לזה כוחות כך נשיג מהר את הכלי שבו יתגלה בורא אחד לכולם.

שאלה: מה הכוונה לראות ולשמוע אחד את האחר?

להרגיש מה שיש בלב חברו.

שאלה: כשמרגישים את הרגשת הדביקות הקטנה ביותר, מה על האדם לעשות?

לחזק את החיבור עם החברים עד כדי כך שאני ארגיש בהם את הכוח האחד שמאחד אותנו שזה הבורא.

תלמיד: מורגש בנקודה הזאת שיש צורך בתפילה חדשה, מהי בדיוק התפילה הזאת?

תפילה שהבורא יתגלה ויחבר בינינו.

קריין: קטע הבא, קטע חמישי מתוך "ליקוטי הלכות".

"סנהדרין הייתה כחצי גורן עגולה כדי שיהיו רואין זה את זה. שעיקר האהבה שיהיו רואין זה את זה, שלא יוכלו כל אחד לסבול כלל שלא יראה את חברו. כי כשרואין זה את זה, אזי מקבלין זה מזה ומתנוצץ המוח של כל אחד על ידי חברו. כי בכל אחד יש נקודה טובה שהיא בחינת צדיק, בחינת משה לגבי חברו, ועל כן ע"י ההסתכלות מתנוצץ המוח, ועל כן עיקר החיות הוא ע"י השלום והאהבה שבין ישראל שהוא בחינת רואין זה את זה."

("ליקוטי הלכות". הלכות ברכת הודאה)

שאלה: מה זה אומר להסתכל כך שכתוצאה מתנוצץ הכוח הזה של האהבה?

ככל האפשר להוסיף לחיבור עם החברים כך שלא יהיה ביניהם שום מרווח, שום רווח, שום חוסר הסכמה, אלא יהיו כולם "כאיש אחד בלב אחד". וודאי שלכל אחד ואחד יש מחשבות ורצונות וגישות משלו, אבל כולם רוצים על ידי חיבור להגיע לאחד שהוא הבורא.

תלמיד: זו הסתכלות פנימית?

זו ממש נטייה פנימית מתוך הלב לליבם של החברים, להגיע ללב המשותף שבו מתגלה הבורא.

שאלה: כתוב כאן ש"בכל אחד יש נקודה טובה שהיא בחינת צדיק, בחינת משה לגבי חברו". מה הפעולה הפנימית שמאפשרת לנו לראות את הנקודה הזאת בחבר?

אנחנו צריכים לפנות לכל החברים ולהשתדל לגלות בכל אחד ואחד את נקודת משה, שזו הנקודה המרכזית בלבו של כל אחד, וכך נתחבר ונבנה את בחינת משה בינינו, והנקודה הזאת תמשוך אותנו, "משה" מהמילה למשוך, מלהיות בתוך האגו שלנו שנקרא "גלות מצרים" החוצה, מחוץ לאגו שלנו ל"יציאה מהגלות".

שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שבמעגל אנחנו מסתכלים זה על זה ואנחנו לא צריכים לראות את האנשים שמולנו אלא את הנקודה המהותית הפנימית שיש בכל אחד כי רק בזה נמצא הבורא? האם זה יכול להיות סימן לחיבור אמיתי, או שזה לא מספיק?

זה מספיק. אם אני מסתכל על החברים ורוצה להרגיש את הנקודה שבלב שלהם ולהתחבר עם הנקודות האלה יחד, כשאני מתבטל כלפי הנקודות האלו, זה מספיק כדי להתחבר איתם ולגלות את הבורא בנקודת החיבור שלנו.

תלמיד: האם זו כבר ראיה רוחנית חדשה?

כן. זו כבר ראיה רוחנית חדשה.

שאלה: יש בינינו כל מיני הסכמות והתחייבויות כמו להיות בשיעור. האם ברגע שאנחנו מקיימים את ההסכמות האלה אנחנו מתקדמים לתיקון?

בדרך כלל כן. אם אני מסכים עם החברים, אפילו שאנחנו אולי לא כל כך מכוונים למטרה האמיתית, אבל אנחנו הולכים יחד, זה כבר צעד גדול קדימה.

שאלה: כתוב שהסנהדרין ישבו בחצי גורן.

כן, כך שהם יכולים לראות זה את זה.

שאלה: יוצא שאנחנו צריכים להתחבר עד כדי כך שאוכל להרגיש את החברה. לא להרגיש במקומה, אלא להרגיש ממש אותה, ממה היא חיה, מה היא חושבת.

עד כדי כך. זה אומר לצאת מתוך האגו של עצמך.

שאלה: מהו המושג של משה רבנו היום בינינו באופן מעשי?

זה הרצון שכולל את כולנו יחד ומעלה אותנו מעל גלות בתוך האגו שלנו. זה נקרא "משה רבנו", תכונת המשה.

תלמיד: כשאנחנו מתפללים עבור הבורא למי אנחנו פונים, לבורא או לקבוצה? איך משה רבנו עוזר לנו בכל בתפילות שלנו?

בכל התפילות שלנו לבורא משה נמצא באמצע ועוזר לנו.

שאלה: לפי מיטב הבנתי, כל חבר מושך מאור לפי העבודה שהוא עושה, לפי העבודה שהוא משקיע. איך נוצר חיבור בעשירייה אם כולם נמצאים במדרגות רוחניות שונות?

אנחנו רוצים להגיע למטרה אחת, ואם המטרה היא אחת, אז כל אחד, ככל שהוא מושך את המאור המחזיר למוטב, כך הוא מחבר את עצמו ואת כל החברים אליה.

שאלה: מה נדרש מאתנו כ"בני ברוך" כדי להגיע למדרגה של המקובלים, של הסנהדרין?

רק להיות מחוברים כמו שהמקובלים אומרים לנו. העיקר כאן זו התמדה והשתדלות להיות כל הזמן "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: אני מרגיש תמיד את ההגנה של הצדיקים בעבודה, שהם מגינים עלינו בדרך. האם נכון לבקש את העזרה ואת ההגנה שלהם?

מאוד טוב להרגיש כך, תבקש.

שאלה: בטקסט כתוב "ומתנוצץ המוח של כל אחד על ידי חברו". וכן כתוב, "ע"י ההסתכלות מתנוצץ המוח". מה זה?

כשהוא מתחבר לחבר, אז הוא מתחיל להבין ולהרגיש מה קורה לו, מה נעשה עימו.

תלמידה: האם אנחנו עובדים בזה עם אמונה מעל לדעת?

עוד לא, אנחנו בדרך.

שאלה: מה מייצג הסנהדרין בתוך העשירייה?

חיבור. שרוצים להרגיש את עצמם במעגל, ובעיגול לומדים, דנים ומבררים את הכול. סנהדרין הוא כמו ישיבה, כמו חיבור בעיגול, ובישיבה כזאת דנים על כל מיני תנאים.

שאלה: אם אני מבקש כוחות לחבר וכך כל אחד עושה בעשירייה, אז כל אחד מקבל את האור. האם זה נקרא שהם "מזינים זה את זה"?

כן.

שאלה: מה זה להתבטל כלפי נקודה שבלב של החבר?

שאתה מתפלל עבורו.

קריין: קטע 6, מתוך "אור תורה".

"עיקר מעלת תלמוד תורה הוא שיהא האדם לומד בחבורה ולא ביחיד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל "תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה… שהתורה לרוב עומקה, אין אדם יכול לבא עד תכליתה אם לא שלומד בחבורה... שעל ידי שמפלפלים ביחד כל אחד מחדד את חברו... כי כן דרך הקדושה, שכל שמתחברים שני אורות יחד אז מתרבים יותר."

("אור תורה". ר' יצחק אייזיק חבר)

שאלה: אם אנחנו מתחברות, במיוחד בזמן כנסים פיזיים, ולידינו יושבים גברים ועושים סדנה, אז הכוח הזה מורגש מאוד חזק. לאן הכלי הנשי צריך לכוון בזמן הזה את המחשבות שלו כדי לעשות נחת רוח לבורא? מה לעשות כשאנחנו מרגישות את האור הזה מהגברים?

ברוחניות אין שום הבדל בין גברים לנשים. גם גבר וגם אישה מחויבים להגיע לאותה דרגת דבקות עם הבורא, ואין שום הבדל ביניהם.

שאלה: האם יראה בפני החברות ובפני הקבוצה מופיעה באותה מידה בה אנחנו מגלות את גדלות הבורא?

כן.

תלמידה: האם אנחנו מגלות גם את המסירות לבורא דרך המסירות לחברות?

בהכרח.

שאלה: כתוב שעל ידי שמתפלפלים יחד, כל אחד מחדד את חברו. מה המשמעות של מתפלפלים?

מבררים, פלפול זה בירור.

קריין: קטע 7, מתוך תנא דבי אליהו.

"אין ישראל נגאלים, לא מתוך הצער, ולא מתוך השעבוד, ולא מתוך הטלטול, ולא מתוך הטירוף, ולא מתוך הדוחק, ולא מתוך שאין להם מזונות. אלא מתוך עשרה בני אדם שהן יושבים זה אצל זה, ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חברו, וקולם נשמע."

(תנא דבי אליהו זוטא. פרק י"ד)

שאלה: בשביל מה צריכים את הצער, השעבוד, הטלטול והטירוף, אם לא נגאלים מזה?

כדי שתתעלה למעלה מהם.

תלמיד: כלומר יש את כל הדברים האלה, והמטרה היא להגיע ל"יושבים זה אצל זה".

כן, ושמחים וממש נהנים מזה שמתחברים זה עם זה ועם הבורא. לא צריכים להרגיש שום צער.

תלמיד: איך הטלטול, הצער והשעבוד מביאים אותי להבנה שאני אמור לשבת במעגל עם החברים, לקרוא ולשמוע את קולם?

כל הדברים וכל ההרגשות הנבזיות האלה צריכים להראות לך את האפסיות שברצון לקבל.

שאלה: איך מגיעים למצב הזה שבאמת נהיה מחוברים זה לזה כדי שקולנו יישמע אצל הבורא?

נבקש כזה חיבור עם החברים ודרכם עם הבורא, כך שלא יישאר אף מקום ריק, אלא הכול יהיה מחובר "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: האם כל אחד יכול לבקש לבד או שצריכים להיות מחוברים בעשירייה? כי איך נהיה מחוברים?

אנחנו מסכימים בינינו שכל אחד חושב על זה כל שעות היום והלילה.

תלמיד: האם כך צריך להיות ממש ביומיום?

ביומיום ובכל בלילה.

תלמיד: האם זו הדרך בה יהיה אפשר באמת להרגיש את המאמר הקצר הזה?

נכון, ולזה נגיע.

שאלה: כשאני שומעת את החברות מדברות במעגל, איך לא להוריד את דעתה של חברה אחת מול דעה של חברה אחרת, איך לחבר אותן לאחת?

לנסות בכל זאת לחבר את כולן יחד ולא לחלק את החברות לכאלה ולכאלה, ובתוך החיבור ביניהן אני רוצה להשיג ולגלות את הבורא - זו מהות החיבור, עוצמת החיבור והנקודה המרכזית של האהבה בינינו.

שאלה: בקטע מס' 6 כתוב "כי כן דרך הקדושה, שכל שמתחברים שני אורות יחד אז מתרבים יותר." מה הכוונה שמתחברים שני אורות יחד, על איזה שני אורות מדובר?

כל אחד מושך איזה אור אישי שלו, אבל כשהם מתחברים יחד, שני האורות האלה מתחברים לאחד. זה נקרא התרבות האורות.

שאלה: מה זה אומר שישראל נגאלו?

שהם יצאו מהקליפות. כי מצרים זו קליפה, זה רצון לקבל על מנת לקבל. כשהאדם יוצא מעל מנת לקבל במחשבות וברצונות שלו, זה נקרא שהוא יוצא ממצרים.

שאלה: אנחנו יודעים שכמעט את כולנו הייסורים של העולם הזה הביאו לחכמת הקבלה. כשמגיעים לעשירייה אנו מקבלים תשובות לרוב השאלות שלנו, אבל אז מגיעים ייסורים חדשים, ייסורים מזה שאנחנו לא מצליחים להתחבר, שאין לנו מספיק כוחות לזה. האם הייסורים האלה צריכים להביא אותנו למטרת הבריאה?

כן, אמרת הכול נכון. כל הכבוד.

שאלה: דיברת על הכפלת האורות, שהם כופלים אחד את השני. איך זה קורה בעבודה, ואיך החברים מוסיפים במאמץ שלהם?

האורות מתחברים זה עם זה, כמו שהלבבות מתחברים, ולכן כל אחד מרגיש את המילוי ההדדי של החבר, מהחבר.

תלמיד: כלומר, אני מרגיש איך החברים ממלאים אותי?

במידה שבה אתה רוצה למלא את החברים, אתה בעצמך מתמלא.

תלמיד: ואיך המאמץ שלי או המאמץ של החבר הופך לאור ולא לסתם פעולות?

כשהמאמץ שלך הופך לביטוי, לגילוי של תכונת ההשפעה, זה נקרא "אור".

שאלה: האם אני יכולה לבקש מהבורא, לחבר אותי עם העשירייה כדי שכולנו יחד ניכנס ללב של חברה מסוימת?

אפשר. תמיד אפשר לבקש חיבור עם העשירייה.

תלמידה: אבל כשיש לנו למשל משימה, לתמוך בחברה מסוימת, אנו צריכים להתחבר כדי לפעול בתוכה?

כן.

שאלה: אמרת קודם שצריך לבקש כל היום וכל הלילה, על זה שנהיה מחוברים.

כך כתוב, הלוואי שיתפלל כל היום, כן.

תלמיד: וגם למדנו היום בשיעור שיש בכל אחד נקודה. אני מסתכל ורואה שהנקודות של החברים הן גדולות, מאירות ובוערות, ומיום ליום הם עולים ועולים ממש במעלות הקדושה והאהבה. ואצלי הלב והמוח מתמלאים מיום ליום בשקים של חול. איך אני מבטל את החול שבתוכי?

אכפת לך, למה? שיהיה ככה, אפילו שיהיה חול, אבל העיקר שאני רואה שהחברים עולים. ושאצלי יהיה חול, העיקר שבזה אני עוזר להם לעלות.

שאלה: בקטע 7 נאמר, שישראל לא נגאלים לא מתוך הצער ולא מתוך שיעבוד. איך לא מתוך הצער? הבנתי מכל מה שאנו לומדים על פסח, שדווקא מתוך זה שמגיעים לצער, רק מתוך זה מגיעים לצעקה.

כן, אבל אנחנו לא מצטערים על זה שאנחנו נמצאים בצער, אלא מפני שאנו לא יכולים להיות באהבה, בחיבור ובעזרה הדדית. זה נקרא שאנחנו מתחברים, בלי זה אנחנו לא נגאלים ממצרים.

תלמיד: החיבור קודם לגאולה?

כן.

שאלה: אם חברה מהעשירייה נכנסת לקבוצה של גברים ונשים שלומדים תורה, ולא באה לעשירייה, לא מתחברת איתנו, איך אנחנו יכולים להיות איתה בקו אחד?

אם היא לא באה, מה אפשר לעשות איתה?

תלמידה: רק לעיתים רחוקות היא מגיעה, אבל כשהיא עוסקת בתורה היא לא באה לעשירייה.

אתם צריכים לראות בעצמכם. אני לא בדיוק יודע מה היחסים והמחויבויות בינכם. אני לא יכול להגיד שאם היא הולכת לשמוע תורה זה רע. זה לא רע, אבל אם זה במקום הלימוד שלכם, אז כמובן שזה מעין סוג של בגידה, ואתם צריכים לראות האם זה משהו שאתם יכולים להסתדר איתו או לא.

שאלה: מה לעשות כשאנחנו רואים שלעשירייה אחרת שקרובה לנו יש בעיה, האם אפשר לכלול אותם בתפילה שלנו עד שהמצב ביניהם יסתדר?

בתפילה שלנו, של הקבוצה, אנחנו יכולים לכלול כל אחד שאנחנו רוצים שישתפר ויעלה בדרגות הקודש, כלפי ההשפעה, כלפי האהבה, כלפי החיבור, והבורא.

שאלה: אני עדיין בספק, איך להגיע למצב שבו אפילו שאני מרגישה טעם עפר, אני שמחה כי החברים שלי מתרוממים?

את צריכה עוד ללמוד.

שאלה: איך להשתחרר רגשית מהאגו?

על ידי תפילה, רק בתפילה, להתפלל יחד עם החברות לבורא שישחרר אותנו מהקשר עם האגו שלנו.

קריין: קטע 8, כותב הרב"ש.

"יש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים, היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם. לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני, וע"י זה יש לכל אחד כוח של כל החברה, לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה."

(הרב"ש. מאמר 14 "הצורך לאהבת חברים" 1988)

הוא כותב שאם יש חיבור בעשירייה, אז כל אחד מהעשירייה מקבל כוחות מכולם, ואז ודאי שלא חסר לו כלום.

שאלה: האם "מעלים בקודש ולא מורידים" זה כשאנחנו רוצים להעלות את החברים בעינינו, ואז זו נהיית חברה קדושה?

נכון. תראה מה שהוא כותב, "יש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים, היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם". כלומר ככל שאנחנו יותר ויותר מתכנסים יחד, מתחברים, מבינים, רוצים להיות יותר קרובים זה אל זה, כך כל אחד נכלל מהכוחות של האחר. אם יש לי תשעה חברים, אז אני העשירי נכלל מכל תשעת הכוחות האלה, ואז אני הופך להיות לפרצוף. יש לי תשע ספירות עליונות ואני כמלכות מקבל מהן. זה נס, זו ממש מציאה.

"לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה". רק חיבור בינינו בעשירייה זה מה שחסר. על שום דבר אחר חוץ מזה אני לא רוצה לחשוב כי גם שום דבר לא יעזור לי חוץ מהחיבור עם החברים. ואז לא חשוב איזה תכונות ובעיות יש לי, הכול יתוקן על ידי חיבור בחברה.

שאלה: על מה דנים החברים שיושבים במעגל, האם על חומר הלימוד?

לא, הם דנים אך ורק על איך להתחבר ביניהם כדי לגלות את הבורא.

שאלה: מה בזמן הוויכוח עוזר לראות את האחרים כגדולים וחשובים?

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו עד כמה באמת כל החברים שלנו הם גדולים וחשובים, ואנחנו כן רוצים לראות אותם בצורה כזאת. על זה מדובר.

שאלה: קראנו ששלום בישראל הוא כשהם ראו אחד את האחר. אנחנו יודעים שאין אהבה בלי התנגדויות, בלי שנאה. האם זה אומר שאנחנו רואים את החברים בצורה שלמה אם אנחנו לא רואים בהם חסרונות?

כן.

תלמידה: האם אנחנו צריכים לראות חסרונות בחלק מהחברים?

לא חייב, אני רוצה לראות את כל החברים שלי שהם כולם מתוקנים ונמצאים ממש בגמר התיקון. זה מה שאני רוצה לראות, שהם כולם כבר ממש במאה אחוז מתוקנים. ואני מתפלל על זה לבורא ומבקש ממנו שיעזור להם, שיתקן אותם, שימשוך אותם אליו, ושהם ירגישו שהם נמצאים בתוך תוכו, בתוך הבורא, וגם אני אולי אכנס איתם יחד.

תודה על השיעור שהיה בעיני טוב מאוד, אתם מתקדמים יפה.

(סוף השיעור)