שיעור בוקר 04.08.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 149,

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות כ'

קריין: כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", עמ' 148, אות כ'.

יכול להיות שלא כל כך זוכרים על מה מדובר, אז נקרא ונכיר. בפעם הראשונה אפשר לקרוא ורק לשמוע.

קריין: אות כ'.

אות כ'

"ובסבת ב' הקלקולים הנ"ל נתקלקל ג"כ בנין גופו של אדם להיותו מותאם מצד היצירה, בתכלית הדיוק, לקבלת שפע של קיומו, ממערכת הקדושה. כי כל פעולה מאושרה, ושל קיימא, יהיו חלקיה משומרים, מהעדפה או מגרעת עד לכל שהוא, והפעולה שאינו מאושרה, ושאינה של קיימא, הוא בשביל, שחלקיה חסרי המזג, ומצוי בהם בכל שהוא, מגרעת או העדפה. וע"ד שאומר בשיר היחוד. מכל מלאכתך דבר אחד לא שכחת, לא העדפת ולא החסרת. והוא חוק מחוייב, שמהפועל השלם נמשך פעולה שלימה. אמנם בעבור האדם, ממערכת הקדושה למערכת הס"א, בסבת הספחת הנוסף בבנינו, ע"י העצה"ד, כנ"ל, כבר נמצאים חלקים מרובים בבנין גופו בעודפות, בלי צורך, להיותם אינם מקבלים כלום, משפע של קיום המושפע מרשות הס"א. כמו שאנו מוצאים בעצם לוז עיין בזוהר במד' הנעלם תולדות וכן סניא דיבי וכו', וכן בחלק ידוע מכל אבר ואבר, ואכמ"ל.

ולפיכך, מחויב האדם, לקבל כלכלה לתוך גופו, יתר מהצורך, להיות העודפות הנ"ל, מתחברים בכל תביעה, העולה מהגוף, וע"כ מקבל הגוף בשבילם, אמנם העודפות בעצמם אינם יכולים לקבל חלקיהם, וע"כ נשאר חלקיהם בגוף, בבחי' מותרות ופסולת, שהגוף מחוייב אח"כ להפליט לחוץ. ונמצאים כלי המאכל והעיכול, מתייגעים לריק ולבטלה בשבילם, וע"כ הולכים ונפסדים, עד לכליון, כי משפטם חרוץ ככל פעולה מחסרי המזג, שסופה להתפרק. והנך מוצא גם מצד בנין הגוף, שנתלה מיתתו, בקודם ונמשך מעצה"ד.

ועתה זכינו להשכיל ולדעת, בדבר ב' ההנהגות הסותרות זו את זו עד לקצה, שעמדנו עליהם, לעיל באות י"א ע"ש. כי הנהגת קיום וכלכלה של בני המציאות, כבר עברה ממערכת הקדושה למערכת הס"א, והוא, מסבת הספחת, של גדלות הרצון לקבל לעצמו, הנקשר בבני המציאות, מסבת אכילת העצה"ד, שגרם פירוד והפכיות ושנאה, בין מערכת הקדושה, לבנין הגופות של בני מציאות העוה"ז. בשכבר הקדושה, אינה יכולה לקיימם ולזונם, משלחן גבוה, וע"כ כדי שלא יחרב המציאות, וכדי להזמין להם מהלך תיקונם, מסרתה לכללות השפע של קיום המציאות, שה"ע רפ"ח הניצוצין שלה, למערכת הס"א, שהמה יהיו המפרנסים לכל בני העולם, בזמן המשך התיקונים. וע"כ סדרי הקיום נמצאים מבולבלים מאד, כי מרשעים יצא רשע, וממ"נ, אם ממעיטים השפע לבני העולם, מביאים ודאי חורבן ויסורים, ואם מרבים בשפע נמצאים מביאים כח הפירוד ביותר להמקבלים, ע"ד שאמרו ז"ל, יש לו מנה רוצה מאתים, ויש לו מאתים רוצה ארבע מאות. כדמיון התענוג דפרודא, המושג לבשר הנפרד והלקוי הנ"ל, שכמות התענוג, מרבה הפירוד והלקותא, ונמצא האהבה עצמיית, מתגבר ביותר בהמקבלים, ואיש את חבירו חיים בלעו, וגם חיי הגוף מתקצרים, כי ע"י ריבוי כמות הקבלה, מגיע במוקדם לטפה של מרה שבאחריתה, ובכל מקום שהם פונים, אך מרשיעים. כנ"ל.

ובזה תבין, מ"ש בתוספות כתובות דף ק"ד, דעד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו, יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו, ע"ש. והיינו, משום דצורת הקבלה העצמיית, שהוא ההפכי מהקדושה, מתרבה ומתגדל, בשיעור התענוג המושג לגופו, כנ"ל. וא"כ איך אפשר לו להשיג אור תורה לתוך גופו, בהיותו נפרד בהפכיות הצורה עד לקצה מהקדושה, ושנאה גדולה מצוי ביניהם, כערך כל ההפכיים ששונאים זה לזה, ואינם יכולים להמצא בכפיפה אחת. ופשוט הוא, שמחוייב מקודם להתפלל, שלא יכנסו המעדנים והתענוגים לתוך גופו, ולפי רוב המעשה בתורה ומצות, נמצא לאט לאט, זוכה להפך צורת הקבלה לע"מ להשפיע, ונמצא משוה צורתו למערכת הקדושה, וחזר להיות ההשתוות והאהבה ביניהם, כמו שהיה קודם חטאו של עצה"ד, וזוכה לאור תורה, להיותו נכנס למחיצתו של הקב"ה."

שאלה: השאלה שלי היא לגבי האנלוגיה המעניינת שיש פה לגוף האדם שצריך להוציא מתוך עצמו עודפים, וזאת כתוצאה מחטא עץ הדעת. תוכל בבקשה להסביר את הדוגמא הזאת, היא לא ברורה כל כך.

אני חושב שכולם מבינים על מה מדובר, שכל הפסולת היוצאת מהגוף החי, בכל אחד ואחד, לאו דווקא באדם אלא בכל הדומם הצומח והחי שקיימים בעל מנת לקבל הגופני הגשמי האגואיסטי הקטן בדרגת העולם שלנו, היא מפני שיש דברים שאדם לא מסוגל לתקן ברוחניות וכנגד זה יש לו תופעות מקבילות בגשמיות. ולכן מהגוף של כל אחד יוצאים כל מיני סוגי פסולת, בצואה, בזיעה, בשתן, בכל דבר ודבר. אנחנו מאבדים חלקי גוף, מהעור שלנו נושרים כל הזמן תאים והעור מתחדש, גם החלקים הפנימיים שבתוך הגוף שלנו חייבים כל הזמן להתחדש, ויוצאים מאיתנו אותם החלקים שהם כבר מתים ונפלט מה שכבר לא נמצא בשימוש וכן הלאה.

כך זה גם כלפי כדור הארץ וכל היקום, כל מה שנמצא בעל מנת לקבל, כל שכן באדם שהוא אגואיסט יותר מכולם, כי יש לו אגו גם בכוונות, במחשבות, בפעולות וברצונות, ולכן באדם יש יותר פסולת מהכול, ורוב החיים שלו הוא חייב לדאוג איך הוא מחזיק את עצמו ומוציא את כל הפסולת מעצמו. מה שאין כן אם אנחנו מגיעים לתיקון השלם, בהתאם לזה נזכה לגלות שמשתנה הגוף שלנו, שכולנו מתעלים עם הגופים שלנו לעולם האצילות ושם אין שום פסולת.

תלמיד: אז למה הנברא לא מקבל, כי נאמר שזה בגלל שהגוף מקבל מותרות.

בוודאי שאנחנו נתקן כל דבר שמקבלים לתיקון.

שאלה: למה החטא של עץ הדעת היה גילוי הרצון לקבל?

אם הבורא רוצה לברוא את הנברא לא בצורת דומם, צומח וחי, שזה רק משחק, כי הם מכוונים על ידי הרצון שבהם ולא מודעים ולא מבינים ולא יכולים לשנות את עצמם, ולכן אין להם שום משפט, לא לטוב ולא לרע, אז צריכים לברוא מישהו שיהיה כמו שכתוב "והייתם כאלוהים יודעים טוב ורע", וזה מין האדם.

וגם במין האדם, הוא מתפתח מאדם בליעל, מאיפה שהתחיל להתפתח ועד שמגיע לדרגות שלנו שכוללות את כל הרמות של הרצון לקבל בעל מנת לקבל, ואז אנחנו יכולים באמת לתקן את עצמנו ואת כל הבריאה תחתנו. אנחנו נכללים מדומם צומח וחי שבעולם שלנו, ובהתחברות בינינו אנחנו כוללים את כל העולם שלנו, ואז אנחנו מגלים גם את כוחות הטבע שפועלים בעולם שלנו, שאנחנו לא מגלים בינתיים, ולא משיגים אותם, אבל אנחנו נגלה ונשיג, ואז כן נוכל לתקן אותה המדרגה שבה אנחנו נמצאים.

שאלה: למה הכוונה שיש לנו את חופש הבחירה של הסביבה?

שאנחנו יכולים בכל רגע ורגע יכולים להיות או בן אדם או בהמה. פשוט מאוד.

תלמיד: האם זה אומר שיש לי את האחריות הזאת?

כן, ודאי. לא לכל אחד, אלא למי שיש נקודה שבלב וקשר למדרגה עליונה יותר, יש לו בחירה, או להישאר בהמה בדרגה שבה הוא נמצא או לעלות כאדם למדרגה גבוהה יותר, וכך כל פעם ופעם הוא פוסע ממדרגה למדרגה.

תלמיד: האם זה אומר שאם אני מקבל החלטה וההחלטה הזאת לוקחת אותי לסטרא אחרא, זאת החלטה שלי או של מישהו אחר?

זאת כבר שאלה שנצטרך לברר אותה לחוד. אם אתה לוקח החלטה אז ההחלטה כביכול שלך.

שאלה: בחלק מכתבי המקובלים כתוב שהנשמה או הכלי חטא כמה שעות לפני שבת, לפני שהוא היה אומר לקבל מתנה, כי נאמר ששבת היא כמו מתנה שניתנה בהר סיני, והכלי לא חיכה לגילוי שאמור להיות. האם ברגע שניכנס למצב של גילוי, נבין דרגות שונות מאלו שהנשמה יכלה לקבל באותו רגע?

כן.

שאלה: כתוב שכל המותרות בעצם הופכות לפסולת, שהגוף מחויב לפלוט אותן. איך הגוף פולט את כל המותרות?

הוא פולט אותן מהמדרגה הזאת למדרגה תחתונה יותר.

תלמיד: איך להבדיל בין הכרחיות לבין מותרות, איך להיות יותר רגישים לזה?

אתה צריך לברר מה הכרחי ומה לא הכרחי בכל רגע ורגע.

שאלה: יש קדושה ויש טומאה, ובעל הסולם אומר שאנחנו צריכים להתפלל שלא נקבל דברים מעל מה שצריך לקבל בחיים. צריך להתחיל עכשיו לעשות ביטול על כל הדברים שאנחנו רוצים?

לא. מה שאתה צריך כדי להשיג את המטרה, את מטרת החיים, אתה צריך לקבל מהחיים. אבל מה שאתה לא צריך כדי להשיג את מטרת החיים, אז אל תשתמש בזה כי זה סתם לוקח ממך זמן וכוחות.

תלמיד: ממה מותר ליהנות וממה אסור ליהנות, מה הגבולות?

זו כבר שאלה אחרת.

תלמיד: בעל הסולם מדבר על מעדנים, שאסור לקבל את המעדנים.

כל דבר ששייך להשגת מטרת החיים אתה רשאי, יכול וזכאי להשתמש בזה.

תלמיד: בכל דבר? אני לא צריך לעשות צמצום על כלום?

כל דבר ששייך להשגת מטרת החיים, שזה כולל את היכולת וחובת ש האדם להשתמש נכון במה שהוא לוקח ועובד עימו, מייצב את זה לפניו.

תלמיד: יש דברים שאסור לי לעשות?

אם אתה רוצה להשיג את מטרת החיים, אז לפי זה אתה שוקל מה אסור ומה מותר.

תלמיד: איך אני יודע מה מותר ומה אסור?

אם אתה לא יודע אז לך הביתה.

תלמיד: יש נוסחה מסוימת?

כן, זה מה שאנחנו לומדים, מה טוב כדי להתקשר לחברים ודרכם להתקשר לבורא. זה התנאי, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אתה קודם כל חייב לבצע את זה בעשירייה ועם הבורא.

תלמיד: מה עם החיים עצמם? אם אני רוצה לנסוע להבראה?

בכל החיים האחרים אתה חי בהכרח כדי לקיים חיבור עם העשירייה ועם הבורא. זה הכול. מה, זה לא ברור.

תלמיד: אבל מותר לי גם ליהנות מחיים.

זה לא כתוב באף מקום. ההנאה שלך צריכה להיות מהחיים שלך, היא צריכה להיות מהשגת האור העליון בתוך הכלי שאתה מתקין.

תלמיד: קצת מסבך את החיים מה שאתה אומר עכשיו.

אני לא מסבך שום דבר. ההיפך, אני מציב בחיים שלך גבולות ברורים ואתה לא צריך יותר להסתבך.

תלמיד: אמרת אתמול שאסור להסתכל בטלוויזיה, לא לראות חדשות, לא לראות פה, לא לראות שם, די נבהלנו ממך. עד איפה כן מותר לי.

תראה, אני לא מכתיב לך מה לעשות, אבל במשך כל החיים שלי, כשלפעמים הסתכלתי בטלוויזיה, לא ראיתי שם כמעט שום דבר טוב. לפעמים יש שם תוכניות מדע, וגם כן לא, בדרך כלל זה באינטרנט, מי שיודע איפה לחפש מוצא. אבל טלוויזיה, אני לא יודע מה יש בה בכלל.

תלמיד: יש כל מיני חדשות, התפתחויות בעולם.

זה כדי לבלבל אותנו ולמלא את השכל שלנו בכל הפסולת.

תלמיד: זאת אומרת, אני צריך להיזהר בקיצור.

לא להיזהר, פשוט לנתק אותה. מה אתה משיג שם?

שאלה: לא הבנתי מה זה עודפים. עודפים זה הסטרא אחרא?

עודפים, אלה דברים לא הכרחיים להשגת המטרה. מכל מיני סוגים.

תלמיד: אז בשביל מה הם קיימים, העודפים?

כדי שאתה תברר ותיקח לעצמך רק דבר שאיתו תוכל להתקדם. במשך העלייה במדרגות אתה תראה כמה אין עודפים, שבכל דבר אפשר להשתמש. אבל זה לא לעכשיו.

תלמיד: והם בסוף מתבטלים?

לא, אתה משתמש בהכול. אתה מתחיל לראות שהבורא לא ברא שום עודף או חוסר, "לא העדפת ולא החסרת", הוא ברא הכול לעניין, להשגת המטרה. אבל לא במדרגות שלנו, אנחנו עדיין לא יודעים איך להשתמש בהן.

שאלה: האם בטוח שהבורא ייתן לך כל מה שאתה צריך בגשמיות כדי להגיע למטרה?

כן.

תלמיד: אם כך למה יש חברים בלי בריאות, בלי אישה, בלי משפחה? זו הכרחיות.

הכול תלוי איך אדם מסדר לעצמו.

תלמיד: אני חייב לחשוב שיהיה לי, הבורא בטוח ייתן לי את כל זה?

הוא ייתן לך אם תיכנס לחברה הנכונה שיכולה לתמוך בך. אתה צריך להיכנס לחברה דתית חרדית ולהשתתף עימה בכל מה שיש לך ותראה כמה תסתדר שם. אני אומר לך את זה בפני כולם. אין לנו יותר מה לדבר, חבל לראות אותך עוד שנה ועוד שנה לא מסודר.

שאלה: אם הבנתי נכון אמרת שאדם צריך ליהנות לא מהעולם שלנו, אלא מאורות עליונים, רוחניים. וכאן בעל הסולם כותב בסוף פרק 20, פסוק 20, שצריך להתפלל שתענוגי גן עדן לא ייכנסו לגופו? איך אפשר להתמודד?

נגיע לכאלו תענוגים ואז נדאג. אין לי מה להגיד.

תלמיד: כלומר, בהתחלה צריך פשוט להרגיש את האורות האלה ורק אז איכשהו גם נדע?

אדם בסופו של דבר צריך להגיע למצב שהוא מברר במה הוא יכול להשתמש בעל מנת להשפיע לבורא מכל מה שיש לפניו, מכל סוגי התענוגים, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, ובמה הוא לא יכול להשתמש בעל מנת להשפיע דרך החברים לבורא. ואם הוא לא יכול אז הוא לא משתמש בזה. פשוט מאוד.

תלמיד: אבל כאן מדובר לא על התענוגים האלה, אלא על תענוגים עליונים.

זה לא חשוב. אם אני מקבל ממישהו תענוג באוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, או בתענוגים רוחניים, מה ההבדל? תענוג הוא תענוג, השאלה רק באיזו כוונה, באיזה קשר עם הבורא אני מלביש אותו.

תלמיד: אז אם למשל אני מתחבר עם החברים באיזו פגישה או שיעור, אני יכול ליהנות מעצם הפעולה, אבל השאלה איך להתייחס נכון לחבר?

זאת הבעיה, איך אני יכול להתייחס לחברים שאיתם אני מתחבר יחד באיזו פגישה, וירטואלית או פיסית. איך אני מתחבר אליהם ואיך אני את החיבור הזה מעלה לדרגת הקשר עם הבורא? כאן כל העניין. לכן לא חשוב במה אנחנו עוסקים, אלא חשוב שהכול יהיה בכוונה.

(סוף השיעור)