שיעור בוקר 21.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 17, מאמר "אהבת חברים - ב'"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 17, מאמר "אהבת חברים – ב''.

אהבת חברים – ב'

תשמ"ד - מאמר ו'
1984 - מאמר 6

"ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה", משמע מכאן אם מקיימים את הכלל, כבר נכלל שם כל הפרטים, היינו שכבר נגיע להפרטים מאליו, בלי שום יגיעה, ויותר מזה אין לנו מה לעשות.

אבל אנו רואים שהתורה אומרת לנו: "מה ה' שואל מעמך, כי אם ליראה אותי", נמצא לפי זה מה הוא הדרישה העקרית שדורשים מהאדם, הוא רק יראה. שאם האדם מקיים מצות יראה, כבר נכלל בזה כל התורה ומצות, היינו אפילו מצוה של "ואהבת לרעך כמוך".

ולפי דברי ר' עקיבא הנ"ל הוא להיפוך שגם היראה נכלל בכלל של "ואהבת לרעך", ולפי דברי חז"ל משמע דלא כר' עקיבא, שדרשו על פסוק "סוף דבר את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם", והגמרא שואלת: "מאי כי זה כל האדם, אמר ר' אלעזר, אמר הקב"ה כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה" (ברכות דף ו). ולפי דברי ר' עקיבא משמע שהכל נכלל, בכלל של "ואהבת לרעך".

אבל אנו רואים בדברי חז"ל שאמרו שעיקר הוא האמונה, שאמרו: "בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה" (מכות כ"ד). ומפרש שם מהרש"א, שהוא האחד היותר כולל לכל בר ישראל בכל עת, והוא אמונה. משמע מכאן שעיקר הכלל הוא אמונה, ולפי זה יוצא שהן היראה והן "ואהבת לרעך", כולם נכללים בכלל האמונה.

ובכדי לבין את הנ"ל, צריכים להתבוננות יתירה: א) מהו אמונה, ב)מהו יראה, ג) מהו "ואהבת לרעך כמוך".

העיקר צריכים תמיד לזכור מהו המטרת הבריאה. וידוע, שהוא להטיב לנבראיו, אם כן אם הוא רוצה לתת להם טוב ועונג ג' דברים הנ"ל למה לי, היינו אמונה, יראה, ואהבת לרעך. אלא משמע, שהם לא צריכים אלא להכשרת הכלים שיהיו מוכשרים לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא רוצה להטיב לנבראים.

עכשיו צריכים להבין מה הג' דברים הנ"ל נותנים לנו את ההכשרה. הנה אמונה, ובכלל זה בטחון, נותן לנו, שקודם כל צריכים להאמין על המטרה, שהוא להטיב לנבראיו. כמו כן צריכים להאמין על בטחון שיכול להבטיח לעצמו, שגם הוא יכול להגיע להמטרה, זאת אומרת שמטרת הבריאה הוא לאו דוקא לאנשים יחידי סגולה, אלא שהמטרת הבריאה, שייכת לכל הנבראים, בלי יוצא מהכלל.

ולאו דוקא אנשים בעלי כשרונות, וגבורי כח, היינו שיש להם כח התגברות אמיצי לב, וכדומה, אלא שזה שייכת לכל הנבראים. עיין בהקדמה לתע"ס אות כ"א, שכתב שם, בשם מדרש רבה, "וזאת הברכה": "אמר הקב"ה לישראל חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי שמתירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו", עד כאן לשונו.

נמצא שגם צריך להשתמש עם בחינת אמונה שיהיה לו בטחון, שהוא יכול להגיע להמטרה, ולא להתיאש באמצע עבודה ולברוח מהמערכה, אלא להאמין שה' יכול לעזור גם לאיש שפל ונבזה כמוהו, היינו שה' יקרבו אליו ולזכות לדביקות ה'.

ובכדי לזכות לאמונה, צריכים להקדים מקודם, יראה (הקדמת הזוהר דף קצ"א בהסולם ד"ה ביאור הדברים), כותב שם כי היראה היא מצוה כוללת כל המצות שבתורה, להיותה השער לאמונתו ית', שלפי התעוררות יראתו בהשגחתו ית', כן שורה בו האמונה, בהשגחתו ית'. ומסיים שם, והיראה הוא, שמפחד שמא ימעט בעשית נחת רוח ליוצרו, שפירושו שהיראה שהאדם צריך לפחד מה' אולי לא יוכל להשפיע נחת רוח לה' ולא שהיראה תהיה לתועלת עצמו. לפי הנ"ל יוצא כי השער לאמונה הוא יראה. אחרת אי אפשר להגיע לאמונה.

ובכדי להגיע ליראה, היינו שיהיה לו פחד אולי לא יוכל להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז מקודם צריך שיהיה לו רצון וחשק להשפיע, ואח"כ אפשר לומר שיש מקום לפחד אולי לא יהיה לו אפשרות לקיים, את היראה. אבל בדרך כלל אדם מפחד אולי לא יעלה בידו לקיים בשלימות אהבה עצמית, ולא שידאג אולי אפשר לא יוכל, להשפיע להבורא.

ומאיזה חומר אדם יכול להגיע, ולהשיג תכונה חדשה, שהוא צריך להשפיע; וקבלה עצמית, הוא דבר פסול. הלא זה הוא נגד הטבע. והגם שאדם מקבל לפעמים איזה מחשבה ורצון, שצריכים לצאת מאהבה עצמית, שזה הגיע לו ע"י ששמע מפי סופרים וספרים, אבל זה הוא כח קטן מאד, שאינו מאיר לו תמיד את הדעה הזו, שיוכל להחשיב אותה, שישתמש עמה בתמידיות, ולומר שזהו כלל לכל המצות שבתורה.

אי לזאת יש עצה אחת, אם מתאספים כמה יחידים שיש להם הכח הקטן הזה, שכדאי לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל הכח והחשיבות לדבר השפעה, שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ, וכל אלה היחידים מתבטלים כל אחד להשני.

כולם יש לכל הפחות בכח, את ענין של אהבת הבורא, אבל בפועל, לא יכולים לקיים את זה, אז על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי.

אבל בתנאי כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח.

נמצא שרק על ידי זה קבל צורך שמבין שענין להשפיע הוא דבר חשוב ונחוץ וזה הגיע לו ע"י אהבת חברים, ואז שייך לומר יראה היינו שמתירא אולי לא יוכל להשפיע נחת רוח להבורא שזה נקרא יראה.

נמצא שעיקר היסוד שעליו יכולים לבנות, את הבנין, דקדושה הוא הכלל של "ואהבת לרעך", שעל ידי זה יכולים לקבל צורך, שצריכים להשפיע נחת רוח להבורא, ואח"כ שייך ענין יראה, היינו שמתירא אולי לא יכול להשפיע נחת רוח להבורא, ואח"כ כשכבר יש לו השער, שנקרא יראה, אז הוא יכול לבוא לאמונה. כי "האמונה הוא, הכלי להשראת השכינה, כידוע, כמו שמפורש בכמה מקומות.

נמצא לפי זה, שיש לנו ג' כללים, הכלל הא' הוא של ר' עקיבא, שהוא "ואהבת לרעך", שלפני זה אין שום דבר, שיתן איזה חמרי דלק לאדם שיוכל לזוז משהו ממצבו שבו הוא נמצא, מטעם כי רק דרך זה יש אפשרות לצאת, מאהבה עצמית, לאהבת הזולת, ולהרגיש, שאהבה עצמית הוא דבר רע.

ואח"כ באים להכלל השני, שהוא היראה, כי בלי יראה אין מקום לאמונה, כנ"ל בדברי בעל הסולם.

ואח"כ באים להכלל הג', שהוא אמונה. ולאחר שקנו את הג' כללים הנ"ל אז זוכים להרגיש את מטרת הבריאה שהוא להטיב לנבראיו."

שאלה: רב"ש אומר "עכשיו צריכים להבין מה הג' דברים הנ"ל נותנים לנו את ההכשרה. הנה אמונה, ובכלל זה בטחון, נותן לנו, שקודם כל צריכים להאמין על המטרה, שהוא להטיב לנבראיו. כמו כן צריכים להאמין על בטחון שיכול להבטיח לעצמו, שגם הוא יכול להגיע להמטרה, זאת אומרת שמטרת הבריאה הוא לאו דוקא לאנשים יחידי סגולה, אלא שהמטרת הבריאה, שייכת לכל הנבראים, בלי יוצא מהכלל."

מאיפה לוקחים את הכוח להבין שהבורא הוא טוב ומטיב לכל הנבראים? ממה מתחילים?

אתה חייב להתחיל ממשהו. כדי לחקור את הדברים צריכים תמיד להתחיל ממשהו, ואחר כך אתה רואה אם ההנחות שלך הן נכונות או לא. אבל בלי זה הנחות כלשהן אתה לא יכול להתחיל לחקור, להבין, לתפוס את העניין כולו, ולכן כך אנחנו מגיעים.

תלמיד: אתה צריך לראות שהבורא טוב ומטיב לנבראיו.

כן.

תלמיד: אנחנו לא בדיוק רואים שהוא טוב לנבראיו, אנחנו רואים שאנשים מתמודדים עם החיים. אולי נראה את זה אחר כך.

אנחנו לא מדברים על מה שאתה רואה, תעזוב את התפיסה שלך. אלא אנחנו מקבלים את ההנחה הזאת שהבורא הוא טוב ומטיב לכולם.

תלמיד: מתוך מה באה ההנחה הזו?

מתוך מה שהחכמים אומרים לנו.

תלמיד: זאת אומרת, להיצמד למה שמקובלים אומרים.

כן. כמו שלילד קטן יש הרבה טענות להורים, אבל אומרים לו, ההורים רוצים לטובתך. הוא לא מבין מאיפה הוא צריך לחשוב כך אבל אומרים, אם תקבל את ההנחה הזאת, תוכל להגיע לאמת. כי החיים בנויים בצורה כזאת, העולם בנוי בתכונות ההפוכות ממך.

שאלה: מתוך המאמר עולה שאהבה מתלבשת ביראה ויראה מתלבשת באמונה, אבל הן קשורות זו בזו וביחד הן קשורות לאהבת ה'.

כן.

תלמיד: אבל כל עוד לא תהיה לי אהבת הזולת אני לא אתחיל לעבוד ביראה, ההבחנות הללו בכל זאת קשורות זו בזו, אני לא צריך להמתין.

הבורא אחרי הקלעים מקשר בין כל ההבחנות הללו.

שאלה: בסיכום המאמר רב"ש כותב על הסדר הזה ש"ואהבת לרעך כמוך" מביא אותי ליראה ואז לאמונה. אבל לאורך המאמר הוא מפזר כל מיני רמזים שהסדר הזה מתחלף, שהוא דינמי, שפתאום יכולה להיות אמונה לפני יראה. האם הוא רוצה שנתבלבל?

הוא רוצה שנתכלל מכולם, מאמונה, מיראה, מאהבת לרעך כמוך, שנתכלל מכל ההבחנות הללו ובסופו של דבר נגיע לנקודה אחת.

תלמיד: נניח היום אני מרגיש שאני צריך להתחיל מ"ואהבת", ומחר אני מרגיש שאני צריך להתחיל דווקא מאמונה. האם אני צריך להיות דינמי בפנים, לא להיות נעול על איזו נוסחה?

תנסה, לפחות תבין אחד משלושת העיקרים האלה.

שאלה: אני רוצה להגיד תודה רבה לצוות של חומר לימוד, כי אתמול ישבנו פה ושאלנו איך מגיעים ליראה, והיום קיבלנו את המאמר הזה. פשוט מדהים איך רב"ש תופר לנו את כל הדרך. למדנו את המאמר הזה אני חושב עשרות פעמים בשנים האחרונות ואיכשהו היום יש משהו חדש לגבי הדרך, לגבי הקשר בין מה שאנחנו עושים פה בינינו ליראה ואחר כך לאמונה. באמת תודה רבה.

יופי, תודה לך.

שאלה: נשמע במאמר שההסבר של רב"ש לאמונה הוא אמונה עממית, תאמין שהוא טוב ומטיב ויהיה לך ביטחון בזה, ואנחנו תמיד מזכירים שאמונה זו השפעה. האם אמונה שווה השפעה או שהיא מביאה להשפעה, או שהשפעה מביא לאמונה?

אני לא אענה לך, אתה צריך להבין את זה מהמאמר הזה ואולי מעוד כמה מאמרים. השאלות שיש לאדם הן שאלות שלו, זה סימן שהוא צריך עוד לחקור עד שהוא יבין את התשובה. אם אתה נותן לו תשובה במקום שהוא יחקור, במקום שהוא יבדוק את עצמו, אז אתה מוציא ממנו את כל המנגנון של החקירות והשאלות והבירור עם הבורא, עם עצמו ועם הקבוצה.

תלמיד: אני כבר כמה חודשים עם השאלה הזאת.

בסדר, שיהיה כך עוד כמה חודשים אבל העיקר שאתה תעשה את זה. תתפלל לבורא.

שאלה: בסופו של דבר המטרה שלי היא להגיע לאהבה, אני לא רוצה יראה ואני לא רוצה אמונה, אני לא מבין בשביל מה צריך את זה.

אם אתה לא מבין זה משהו אחר, אז אתה לא מבין בשביל מה צריכים אמונה.

תלמיד: אבל המטרה היא אהבה, בשביל זה אנחנו לומדים, בשביל זה באים לפה. זה גמר תיקון, אהבה זו השתוות הצורה.

אתה קובע כך.

תלמיד: אז תסביר לי.

אין לי מה להסביר, אתה צריך לברר את הדברים. אתה צריך לברר, אתה צריך לבקש, אתה צריך להכניע את עצמך, האדם צריך לעשות את זה.

תלמיד: אני מבקש אהבה, אני מתפלל לאהבה, אין משהו אחר.

יש לפניך מאמר, ולא אחד אבל לפחות המאמר הזה, אז תנסה לפתוח אותו ועל ידו לפתור איזו בעיה.

שאלה: המלצת לנו במחקר הזה להתבסס על הנחת עבודה. האם הנחת עבודה זה משהו שאני קובע כדי שאני אוכל לחקור ולהגיד "זה כך" או שזו אקסיומה שבשום שלב בחקירה אני לא אוכל לחקור אותה באמת?

יש לנו כמה הנחות - אני מקבל כנתון הראשון שהבורא קיים, שהוא טוב ומטיב, ותכנן הכול כדי שהנבראים יגיעו לטוב הזה, והנבראים צריכים למצוא על ידי איזו דרך, איזה כללים הם מגיעים לאותו הטוב. בדרך מתאספים עוד כמה כללים, כך אנחנו מגיעים לזה שרוכשים תורה על ידי מצוות ומגלים את רשת החוקים הזו.

תלמיד: אם יש לי משוואה עם כמה נעלמים אז אני לוקח נעלם אחד, מתייחס אליו כקבוע ומטפל בשאר, ובסוף אני גם בודק את הנעלם האחרון. או שיש לי גישה אחרת, אני אומר שזו אקסיומה, אני לא יכול להוכיח להתמודד עימה, אני מקבל אותה כמו שהיא. באיזה משתי הגישות אני משתמש, מה זו הנחת עבודה?

מה ראית מהמאמר?

תלמיד: מהמאמר הבנתי שקודם כל אני צריך לייצב טוב ומטיב, לקחת את הגוף שלי ולהתבטל בפני החברים, ומשם זה כבר יתחיל איכשהו לעבוד. זה מה שהבנתי פחות או יותר שצריך לעשות.

כן.

שאלה: אז האם אי פעם אני אברר את ה"טוב ומטיב", או שמעכשיו עד גמר תיקון זו אקסיומה, הנחת יסוד?

לא, זה לא אקסיומה, זו יכולה להיות רק הנחה בתחילת העבודה אבל אחר כך לא. כמו שכתוב, "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך"¹. "ודע את האלוהים".

שאלה: מה יש בפעולה הזאת של אהבת חברים שמוליד באדם או בעשירייה צורך למשהו שהוא מעל הטבע, לאהבת ה'? הייתי בטוח כל הזמן שאהבת חברים זה הכלי עצמו. אבל רב"ש כותב שאמונה זה הכלי.

כן.

שאלה: אז מה יש בקשר הזה, בעבודה הזו בינינו בעשירייה, שמוליד בנו צורך לאהבה של משהו גבוה מאיתנו?

אנחנו מתחילים להרגיש שישנה תכונה מעלינו, שהיא למעלה מהטבע שלנו. השאלה היא איך אנחנו יכולים להגדיר אותה, לקבל אותה, לפתח אותה.

שאלה: מה הקשר בין אמונה, יראה ואהבת ה', לאהבת חברים?

שעל ידי זה שאתה נמצא בחברה ואתה יכול לפתח איתם יחסים מיוחדים, אז מתוך התפתחות היחסים האלה יהיה לך ברור מה עליך לעשות כדי להתקדם למושג "הבורא".

שאלה: אז אפשר להגיד שאהבת חברים זה בעצם כלל ד', שבזכותו מגיעים לכל שלושת הכללים הקודמים?

יכול להיות. אם לא, אז אחר כך תשנה את זה. אתם נמצאים במחקר.

שאלה: לגבי "ואהבת לרעך", רב"ש כותב שלפני זה אין שום דבר שיאפשר חומר דלק לצאת מאהבה עצמית. אז מה זה בדיוק ה"ואהבת לרעך", שנותן את חומר הדלק?

"ואהבת" זה נקרא שאתה מתקרב לשני כמו שאתה קרוב לעצמך.

שאלה: מה הדגש בזה, האם זה נותן כוחות? מה זה עושה?

הדגש בזה שאתה מתחיל להכיר שחסר לך כוח השפעה. כמו שלעצמך אתה מוכן להשפיע בכל הכוח שלך, עד כמה שאתה מרגיש נחיצות בזה, כך אתה מתחיל להרגיש כלפי החברים, שיש לך צורך להפעיל עליהם את כוח אהבתך.

שאלה: ומאיפה אתה לוקח את הכוח הזה להתחיל להתקרב אליהם?

מהכרחיות, מנחיצות שאתה מגלה.

שאלה: יוצא מכך שאם אתה לא נכנס ל"ואהבת לרעך" אז העבודה שלך לא מתחילה בכלל. אין בכלל עבודה על כלים.

כן.

שאלה: אז איך אתה מתניע את עצמך לתוך "ואהבת לרעך", האם אתה מתחיל לחיות את החבר כמו שאתה חי את עצמך?

אתה מתחיל להבין שאתה חי בתוך החברה, בתוך המערכת, ורק היא זו שסוחבת אותך, מושכת אותך, מסבירה לך. הכול תלוי עד כמה אתה פותח עצמך לחיים של המערכת.

שאלה: וברגעים שיש הכרה שכך החיים צריכים להיות, מה זה נקרא שאתה משתמש עכשיו ביראה? מהי היראה?

יראה היא מכך שאני יכול לאבד את היחס שלי לבורא, היחס שלי לחברים, את היחס שלי למורים הגדולים שלנו. ואז מתוך זה אני מאבד את החשיבות הזו ואני עוזב את הדרך.

שאלה: אז בשביל מה בסוף אתה צריך אמונה? מה תיתן האמונה?

אמונה זה נקרא שאתה קשור כבר לכוח עליון ממך והוא נותן לך יכולת להתחבר אליו. הכוח שאתה מקבל ממנו נקרא "אמונה".

שאלה: וב"אהבת לרעך" אתה עדיין לא קשור אליו? מה מייסדים בעבודה הזאת של "ואהבת לרעך"?

ב"ואהבת לרעך" אתה מייסד את כוח הקשר. החיבור, האהבה, התלות, את זה אתה מייצב.

שאלה: מה התוספת של האמונה לקשר שעיצבת? למה זה לא מסתיים ב"ואהבת לרעך", למה אתה צריך גם להשיג בסוף אמונה?

בלי כוח אמונה אתה לא יכול להגיע להתקשרות. אתה לא יכול להגיע להתקשרות השלמה, גם עם החברים ומכל שכן עם הבורא.

שאלה: אז "ואהבת לרעך" עובד רק על החשיבות, והאמונה היא כביכול הפעולה, המעשה, אפשר להגיד כך?

נגיד. בינתיים.

שאלה: למה הכוונה במילה "אהבה"? יש "אהבת חברים", יש "ואהבת לרעך", וגם "אהבת ה'", ו"תשובה מאהבה". מה המשמעות של אהבה בכל ההקשרים האלה? יש מקומות שזה נראה כבסיס, יש מקומות שזאת נראית כמדרגה הגבוהה, הנעלה ביותר.

הכול נכון, כי באהבה יש הרבה מצבים, מדרגות, תנאים, אבל בעצם אהבה זה נקרא שאני מרגיש את השני כמו את עצמי. הכי פשוט. שהשני חשוב לי כמו שאני חשוב לעצמי.

שאלה: אז אני צריך להרגיש את הבורא כמו שאני מרגיש את עצמי?

בסופו של דבר כן. כן, ודאי.

שאלה: זה מוזר ש"ואהבת לרעך כמוך" זה הבסיס, שזה המצב המקדים שבאמצעותו מגיעים לאהבת ה'.

למה? קיבלתי את העולם הזה, את החברים, את הקבוצה הגדולה, מאות אנשים שנמשכים לאותה מטרה כמוני ואז אני משתדל לבנות לעצמי איזה מבנה שדרכו אני מגיע להשפעה, לאהבה, לחיבור, להתחייבות הדדית בין החברים. הכול ממש מוכן לי לזה. אני יכול "לטרוף את הקלפים" ולהגיע לדבקות עם כל החברים בצורה כזאת בינינו שבעצם כל אחד בנפרד לא חשוב, אבל כולנו יחד בונים את דמות הבורא בהשפעה הדדית.

זאת אומרת שיש לי כאן את עוצמת החברים, ואם אנחנו משפיעים זה לזה אנחנו מגיעים להשפעה של הבורא כלפינו. זאת אומרת, אנחנו בונים מאיתנו את הבורא.

שאלה: כל אחת מהמדרגות האלה, "אהבה, יראה, אמונה", כבר גבוהה מאד. איך בכל זאת, מתוך המאמץ, הניסיון לאהוב את החבר, להתחבר איתו בתכונה הזאת, בהשתוקקות הזו, אנחנו מגלים את היראה, ולאחר מכן את האמונה. איך זה קורה?

בהדרגה. בהדרגה, ככל שאנחנו מגלים שיש בינינו עוד מרחקים שעלינו לסגור, כך אנחנו מתקדמים, כל אחד במה שהוא רואה מתוך מבנה הנשמה שלו.

שאלה: כתוב כאן לפי חז"ל שיראה היא הדרישה העיקרית מהאדם. הם חולקים בכך על רבי עקיבא שטוען שיראה כלולה ב"ואהבת לרעך כמוך". מה הסיבה למחלוקת הזאת, מי צודק, ואיך מכריעים?

האם באמת במצות "ואהבת לרעך כמוך" כלול הכול, או שיש עוד משהו שלא כלול ב"ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: מה התשובה?

אתה תשאל ותקבל תשובה.

תלמיד: כלומר האחריות שלי להכריע בין שתי הגישות.

כן.

שאלה: מהי האמונה שצריכה להיות לנו כדי לעשות נחת רוח לבורא, האם זה רצון להשפיע לחברים?

האמונה שצריכה להיות מלכתחילה זו אמונה בחכמי הקבלה שכתבו לנו את החומר שבעזרתו אנחנו יכולים להתקדם. זו אמונה בכך שאמרו לנו שאנחנו צריכים להתחבר בקבוצה, אמונה בכללים שהם "ואהבת לרעך כמוך" ובכל אלה שכתובים בתורה. אלו האלמנטים שאנחנו צריכים לקבל ולהתבסס עליהם, ומעליהם הלאה אנחנו כבר מפתחים את עצמנו לעל מנת להשפיע.

שאלה: ככל שאנחנו מתקרבים לבורא, אז לצד גילוי האהבה גם מתגלים פחדים ויראה. האם ככל שמתקדמים לבורא, כך גם מתקדמות צורות של פחד שצריך להשוות אותן לבורא?

כן.

שאלה: העבודה באמונה זו עבודה על אהבת הזולת. איך אפשר לאהוב את הזולת אם אנחנו כלי קבלה אגואיסטי?

זה מה שאנחנו לומדים, איך להתעלות מעל אהבה עצמית לאהבת הזולת, או מקבלה להשפעה, איך נעשה ההיפוך הזה בנו שבמקום לחשוב על עצמי אני חושב על הזולת, ואז במקום לקבל אני חושב איך לתת, להשפיע.

שאלה: אנחנו בדרך כלל בתוך אהבה לעצמנו ויש לנו מטרה להגיע לאהבת הזולת. איך לעשות את זה אם אנחנו פה? אני חושב שרק להגיע להבנה שזו המטרה, שזה השלב הראשון שלנו, זו מתנה מהשמיים.

אתה צודק, ודאי שלשמה צריך לבוא מלמעלה, על מנת להשפיע זה מלמעלה, הכול מלמעלה, אנחנו שקועים רק ברצון לקבל. אבל כדי להזמין את המתנה הזאת מלמעלה שהיא תגיע אלינו אנחנו צריכים לעבוד.

תלמיד: מה העבודה שלנו?

את זה אנחנו מבררים.

תלמיד: אבל פה הוא מתחיל מזה שאנחנו עובדים במקום נמוך ואחר כך אנחנו מגיעים למקום יותר גבוה וכן הלאה. איך לעשות את הצעד הראשון?

איך לעלות ממדרגה למדרגה?

תלמיד: איך אני יכול להגיע לאמונה שלמה שאהבה לזולת זו המטרה, שזה הכול ואני צריך לעבוד על זה כל יום, כל הזמן. איך להגיע לזה, אם אני בתוך אהבה עצמית?

זה נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב. כשאתה עושה כל מיני פעולות ועל ידי זה אתה מעורר מהבורא השפעה אליך, ההשפעה הזאת נקראת "המאור המחזיר למוטב", אור שמחזיר אותך להשפעה ואז אתה משתנה.

תלמיד: גם כדי לעשות את העבודה, לעשות את המאמץ, אני צריך קצת שכנוע שזו הדרך הנכונה.

את השכנוע והדרך הנכונה, נותנים לך מלכתחילה, זה בא מהשמיים, זה נקרא שיש לך נקודה שבלב, שהיא מושכת או דוחפת אותך למטרת הבריאה, למטרת החיים. אבל להמשיך בכך, לעשות מהדחף הקטן הזה שאתה מקבל, תנועה מהמצב הנוכחי שלך עד גמר התיקון, אתה צריך להשקיע כוחות כל פעם בכל צעד ושעל.

שאלה: מה מקום הביטול כלפי העשירייה בג' הדברים האלו, האם זה מסמל את תחילת היראה?

כן, ודאי, אבל המקום לביטול כלפי העשירייה, הוא כשכל אחד מהעשירייה שואל את עצמו מה עשיתי עכשיו, מה אני עושה היום כדי לחזק את העשירייה, לתת לה מבנה של עשרה בצורה שלמה ככל האפשר. קודם כל זה נוכחות וחיזוק העשירייה. שכל אחד יחשוב איך אני עכשיו מחבק את כולם בעשירייה ומחזיק אותם יחד ככל האפשר.

שאלה: כתוב שהיסוד הוא הכלל של "ואהבת לרעך". אם אין לי רצון כזה, האם זה הדבר הראשון שעליי להתפלל עליו? האם הבקשה לאהוב את החבר חייבת להקדים בקשה להשפיע לבורא?

ודאי, מאהבת הבריות לאהבת ה'. בלי להתקרב לחבר אתה לא יכול להתקרב לבורא. רק במידה שאתה מתקרב לחבר אתה יכול להתקרב לבורא, זה תלוי בזה בצורה וודאית, ברורה, חזקה. אין אחרת.

שאלה: האם מצב היראה הוא החיסרון האמיתי של התפילה לבורא?

כן.

שאלה: איזה תרגילים יום יומיים יש כדי לעורר בינינו יראה, אמונה, "ואהבת לרעך"?

אנחנו קוראים את זה במאמרים. אני ממליץ לקרוא את המאמר עוד כמה פעמים. את מאמר הבוקר של היום, של אתמול, של שלשום. זה מאוד עוזר.

שאלה: האם העבודה הרוחנית מתחילה לאחר רכישת האמונה או שהשגת אמונה מעידה על השלמת העבודה והשגת המטרה?

כן. השגת האמונה מעידה.

שאלה: האם יראה שלא אוכל לעשות נחת רוח לבורא מבוססת על רצון חופשי?

מה זה נקרא "רצון חופשי"? את זה אני לא מבין.

שאלה: רב"ש כותב, "אי לזאת יש עצה אחת, אם מתאספים כמה יחידים שיש להם הכח הקטן הזה, שכדאי לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל הכח והחשיבות לדבר השפעה, שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ, וכל אלה היחידים מתבטלים כל אחד להשני." מה זו הפעולה של "מתבטל את עצמו להחברה"?

אנחנו לוקחים אנשים, חמישה, שבעה, עשרה, לא חשוב, וקובעים, בואו נבטל כל אחד את עצמו כלפי כולם. כלפי הכלל, כולם.

למשל, יש לנו עשרה וכל אחד מהעשרה רוצה לבטל את עצמו כלפי העשרה האלו. עכשיו, מה נרגיש? נרגיש שאנחנו מבטלים את עצמנו, את כוח הביטול, נרגיש שאנחנו מתחברים בינינו כדי לבצע את כוח הביטול. ומה נקבל בכוח הביטול הזה? שביטלנו את הרצון לקבל שלנו, כל אחד לעצמו, ורוצים לפתח במקומו את הכוח הכללי שלנו, של העשירייה, לאחרים, כל אחד לאחרים.

תלמיד: זאת אומרת, הביטול זה לתאר את התוצאה מהביטול?

כן. במה הוא מראה את עצמו בביטול, מה הוא עושה ולמה הוא רוצה להגיע?

שאלה: רב"ש מדבר במאמר על כך שאחרי שאנחנו מתבטלים בינינו נוצרת אהבת חברים ואחר כך אהבת ה', ודווקא מתוך אהבת ה' עוברים ליראה. לא ברור איך המעבר הזה קורה?

אנחנו מתחברים בינינו, משקיעים בזה הרבה כוחות, תפילות, פעולות. מתוך זה שאנחנו נותנים מאמץ, אנחנו מחייבים את הכוח העליון לעשות עלינו את פעולת החיבור, לא אנחנו בעצמנו עושים.

אז הכוח העליון עושה עלינו את פעולת החיבור ואנחנו מרגישים באותו מבנה, שנעשה על ידו ולא על ידינו, אנחנו רק מחייבים אותו לעשות עלינו פעולה, שאנחנו הופכים להיות "כאיש אחד" במשהו.

בתוך כל המציאות זו כבר מציאות חדשה שלא הייתה קודם. קודם היו רצונות של כל אחד בצורה כזאת כמו תנועת בראון, כמו שיש לנו באוויר או בנוזלים, תנועה אחת שכוללת את כולם. אנחנו משתתפים כל אחד לפי כמה שהוא ובמה שהוא, לפי הטבע שלו, אבל הכוונות הן אותן הכוונות והן מתאספות.

ואז הכוונה הזאת, היא הפועלת והבורא מקבל אותה, הוא מתלבש בה. חשוב לו הכוונה שלנו. כמו תינוק, לא דורשים ממנו שיעשה משהו, אלא שיעשה מאמץ לעשות וכל היתר נעשה במקומו. זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: אבל אחרי זה פתאום הוא אומר שמתעוררת יראה.

כן, בוודאי. אם אנחנו גדלים, אנחנו אוספים את המאמצים שלנו, ואז אנחנו יכולים להרגיש תופעות נוספות. האם אנחנו מסוגלים לזה? האם אנחנו עושים את זה בעצמנו? האם יש פה כוח של מישהו שעוזר לנו?

זאת אומרת, יש לנו כבר הרגשת הזולת כי אנחנו מתחברים. מתוך החיבור בינינו, יש לנו גם הרגשת חיבור עם הבורא. שיש משהו, מישהו שמגיע אלינו, מתקרב אלינו ועושה איתנו פעולות משותפות וכך אנחנו עושים פסיעות קדימה.

תלמיד: היראה נשמעת כפחד לא לאבד את הקשר הזה, יותר מאשר, "לא למעט בהשפעת נחת רוח" כפי שהוא כותב.

כן.

תלמיד: אז איך מתפתח הפחד לא להשפיע לבורא מפה?

כי אנחנו כל הזמן שומרים את עצמנו לגדול בכוח החיבור בינינו, ומכוח החיבור בינינו איך אנחנו מתקשרים יותר לבורא.

תלמיד: אז אנחנו מתחברים בכוונות על פני היגיעות של כל אחד ואחד?

כן.

תלמיד: ועצם הפעולות פחות משנה, העיקר שזה יהיה כלפי החברים?

אבל פעולה מתבטאת בכוונה.

תלמיד: בתנאי שאנחנו כבר יודעים להתעסק עם כוונות.

ככל שאנחנו יכולים, זה לא חשוב. אפילו שאנחנו טועים בשמיים מקבלים את הכול, כמו שאנחנו עם ילדים קטנים.

תלמיד: אז ממה להתחיל לפעול כלפי החברים?

להתחיל מזה שאנחנו בטוחים כמו שכתוב "ה' יגמור בעדי", בעדי. זאת אומרת, שאני רוצה להתחיל ולעשות פעולה לא נכונה או כן נכונה, הבורא יתקן ויעשה.

תלמיד: יש חברים שפועלים תוך כדי השיעור, למשל מכינים לנו את הסעודה לאחרי השיעור, זו פעולה?

כן.

תלמיד: ומה אלה שיושבים באולם או מחוברים דרך מערכת הערבות?

כולם מתקשרים בפעולות, בכוונות, במעשים, כולם. כולם עושים עבודה אחת.

תלמיד: איך בכל רגע לחדש ולחזק בשיעור את הכוונה ולהחזיק אותה באוויר?

אתם צריכים לחדש אותה, אין יותר.

שאלה: איך לבטל את כל המציאות שלי כדי לפתח יראת ה', כי בכל מצב שאני נמצא אני מרגיש שהבורא נמצא?

את שואל, איך להתבטל כלפי הבורא?

תלמיד: כן.

רק על ידי תפילה, שאתה רוצה להתחבר עם כל החברים ושאתם כולכם יחד תתבטלו כלפי הבורא, תתכללו בתוך הבורא. על כך כתוב, "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך".

שאלה: איך אנחנו יכולים לראות בעשירייה שאנחנו רוצים את הרצון להשפיע באמת וזה לא סתם דמיון שלנו?

אנחנו נמצאים בקבוצה, בעשירייה, בקבוצה יותר גדולה, בכל מיני פעולות, אז אנחנו רואים עד כמה אנחנו מסוגלים להיות יחד בלב אחד, ברצון אחד, בפעולה אחת, אנחנו רואים את זה מהחיים שלנו.

תלמיד: לאחר מכן מגיעים לכוח אמונה?

כן.

שאלה: הייתי רוצה לברר את משפט המפתח, שכל העולם נברא עבור ה'. אם אנחנו קוראים את המילה עולם, אז המשפט כבר לא ברור, אבל אם שמים לב שהעולם הוא מלשון גילוי להעלם, הסתרה, אז כל הגילוי או כל ההסתרה נעשתה כדי שהאדם יוכל לעבוד כל הזמן ביראה כלפי הבורא, להגיע לאמונה ודרך זה להתקשר לבורא ואז הכול כבר יושב על מקומו.

אתה צודק, זו הגישה הנכונה. העולם הוא מהמילה העלם והסתר ואנחנו בצורה כזאת צריכים להתייחס אליו ולהגיע בעבודה עימו לגילוי.

שאלה: איך אפשר להגיע ליראה וחיבור כמו זה שאנחנו מגיעים אליו בפגישות פיזיות בעשיריה, שזה יהיה גם בפגישות ווירטואליות? אתמול הייתה לנו כזאת פגישה ונראה שביצעו את המשימה שלך להגיע לתפילה אחת משותפת, וירטואלית, האם ניתן לעשות זאת גם וירטואלית?

אני בטוח שבהתקשרות וירטואלית אפשר להגיע לאותה עוצמת הקשר כמו בפגישה פיזית, ואפילו יותר. אנחנו אחר כך נראה שאם אנחנו נתחיל להרגיש את פנימיות החברים ולא את החיצוניות שלהם, זה מאוד יקל עלינו להיות מקושרים יחד בלב אחד.

שאלה: אני לא מבין את תוכניות הבורא ואין לי כל כך סיבות מיוחדות לאהוב אותו, אני אפילו לא כל כך אוהב את המושג בורא, אבל אני באמת רוצה לאהוב בחוזקה את החברים שלי, האם זה כבר מספיק כדי להתקדם בדרכנו?

לא, אתה חייב בכל זאת לכוון את עצמך להתקרבות לבורא ומתוך זה להתקרב לעשירייה ובתוך העשירייה לגלות את הבורא.

שאלה: את הכלל "ואהבת לרעך" אנחנו יכולים לממש אך ורק בעשירייה, ויראה ואמונה הן כבר תוצאה מעבודה קבוצתית ולא עבודה אישית שלי. האם רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע לאמונה האמיתית?

כן. זה לא תנאי שאני חייב להיות בעשירייה, אלא בלי קשר עם אנשים אחרים, אני לא יכול להרגיש מה המהות של כל הגדרה והגדרה ברוחניות. כי עולם רוחני אנחנו בונים מתוך ההתקשרות בינינו, בין החברים, בכל מיני צורות ההתקשרות, והצורות האלה הן כבר צורות רוחניות.

שאלה: בתיאטרון יש מקצוע לחשן, הוא לוחש לשחקנים את המילים מההצגה, אם הם שוכחים אותן. אם אדם שלומד קבלה עומד בפני החלטה גורלית ואינו יודע מה לעשות, האם הבורא יכול ללחוש לו את ההחלטה הנכונה או לעזור לו באמצעות קול פנימי או בזה הבורא שולל מהאדם חופש הבחירה שלו?

לא, הבורא עובד בהרבה ערוצים בגילוי והסתר בתוכנו ולא עוזב אותנו לרגע אחד.

שאלה: אם רוב העשירייה לא מצליחה להתאסף במפגשים שלנו, אז מה עלינו לעשות בכדי להגדיל את הרצון וההשתוקקות להשפעה בינינו?

אתם צריכים בכל זאת להשתדל להתאסף יחד ככל שאפשר כמה פעמים בשבוע. למה יש בעיה בכך, יש ימי חופש, יש כל מיני ערבים, הפסקות, תנסו. לכל אחד יש טלפון נייד תוכלו להתקשר בינכם. אל תחפשו תירוצים, תחפשו איך בכל זאת להיות מקושרים.

שאלה: הביטול הוא שאני מרגיש את אותו החלק של הרצון שלי שהוא באמת מתבטל בתוכי?

כן.

שאלה: אנחנו פה בערבה אחרי הרבה זמן שלא נפגשנו ויש הרגשת חיבור מאוד חזקה כתוצאה מזה וגם הרגשת יראה שלא נאבד כזה יחס למטרה, כזה יחס לבורא שעכשיו יש בינינו. האם זאת יראה ששומרת עלינו ואיך לעבוד עם זה נכון מחר בבוקר שלא ייעלם הכול?

להתפלל שהקשר שאתם בונים יישאר, לבקש מהבורא שהוא ישמור עליו.

שאלה: פעמים רבות קראתי את המאמר הזה ואני חושב שהיום פעם ראשונה זכיתי לשמוע משהו. הבנתי שהבעיה שלנו היא, שמחיצות פנימיות לא נותנות לנו לשמוע שום דבר והמחיצה הכי חזקה היא האהבה העצמית ואם אדם לומד לבד, הוא רק מחזק את המחיצה הזאת, את הקיר הזה. ופה רב"ש מסביר זאת בצורה מושלמת, שרק אם אנחנו מחברים את הכוחות שלנו ורוצים, אז מחיצה הזאת, אם היא לא נשברת אז היא לפחות נסדקת. והשאלה שלי, במאמר "הקדמה לספר הזוהר" בעל הסולם כותב ארבעה עשר מצוות בסדר קלאסי. אפשר להגיד שרב"ש נותן לנו את הסדר מלמטה למעלה לפי מצב שלנו ובספר הזוהר זה מלמעלה למטה?

אני אחשוב על זה.

שאלה: המאמר הזה מעורר הרבה הרגשות, נראה שיש פה נוסחה לגילוי עצמי של היצר הרע שבנו בכדי שנוכל להתחיל את תהליך התיקון ולהגיע לחיבור עם החברים בחיבור עם הבורא. אני מרגישה שיש חפיפה בין אהבת הזולת לבין היראה והאמונה שאליה אנחנו צריכים להגיע, ושאנחנו צריכים להרגיש את זה, ואני אני עוד לא מרגישה את יראת ה'.

איך אנחנו מגיעים למצב שבאמת מרגישים את יראת ה', שנרגיש אותו ככוח השולט הגדול בעולם? אפשר לשים מולי אריה ואני אפחד ממנו אני אברח, כי אני מפחדת מהאריה, אבל אני לא קמה בפחד מהבורא, מה צריך לעשות בשביל להגיע לפחד מהבורא?

מה עוד צריכים לעשות? יש יראה כמו שכתוב בספר הזוהר, שהאדם ירא מהבורא עבור כל מיני תאוות גשמיות, אם הוא יכול לקבל אותן או לא - עבודה, משפחה, בריאות וכולי, ויש עוד ועוד, עד שהוא מגיע ליראה אם הוא יוכל להשפיע לבורא. והיראה הזאת האם הוא יוכל להשפיע לבורא, לעמוד על זה, זו בעצם הדאגה שלו. צריך לחשוב על זה ולהבין שליראה הזאת, האם היה יכול להשפיע לבורא, זו בעצם היראה שלי ואני דואג לזה ודואג לממש את זה.

תלמידה: הסיבה שבזכותה שאלתי את השאלה היא, שאני חושבת שאנחנו צריכים להתפלל לבקש להרגיש את זה בכדי להגיע לגמר התיקון, אחרת אנחנו רק מדברים אבל לא מרגישים את זה.

כל העבודה וכל התפילות שלנו זה כדי להגיע לתיקון ואפילו לגמר התיקון, לכיוון הזה. את צודקת.

שאלה: האם השורש של הפחד לאבד את החברים גם הוא בא מאהבה?

כן. זה פחד טוב מאוד, מצוין, כדאי לפתח אותו, זה פחד חיובי.

שאלה: כתוב, כאשר הגוף מורכב מעשרה אנשים אז יש לזה כוח פי עשרה מאשר אם היה יחיד, וכשאתה מרגיש את זה עם הלב, אתה מתחיל לפחד לאבד את העשירייה הזו פחד אגואיסטי?

כן, זה פחד אגואיסטי, אבל פחד נכון, עלינו לפחד לאבד את זה ולפתח את זה.

שאלה: המדרגה הבאה צריכה להיות כזו, שאני אמשיך לפחד לא להשפיע לעשירייה? כי בינתיים אני מפחדת רק לאבד אותה ככוח.

נכון מאוד.

תלמידה: ורק אחר כך אני יכולה לעבור ליראה?

כן.

תלמידה: למעשה כל מה שקושר אותי עם עצמי זה רק רע, ויש בי אגו שאומר לי שאני לא רוצה להימצא ברע שלי, זה מקלקל לי את החיים ואם אני לא רוצה להיות בתוך הרוע שלי ואני רוצה להמשיך להתקדם, זה גם איזה יצר אגואיסטי?

כן, מהצד שלנו תמיד יש את היצר האגואיסטי, אבל הבורא עונה לנו בתשובה, בזה שהוא מתקן עם האור שלו, הוא מתקן את זה לפעולה רוחנית.

שאלה: האם המסך הוא זה שמסיר את הפחד?

כן, יש כבר פחד מסוג אחר, יראת ה', איך אני יכול להשפיע עוד ועוד לבורא.

שאלה: הבורא הוא בלתי מורגש, בלתי ניתן להמחשה איפה שהוא רחוק, איך להגיע לפחד בפני משהו שנמצא ללא המחשה, בעשירייה אני מרגיש פחד מזה שמישהו ייעלם, ואז אני ארגיש את זה כטרגדיה, אבל הבורא איפה שהוא רחוק, איך להגיע לאותו פחד כלפי הבורא?

צריך בכל רגע לחשוב על הקשר שלנו עם הבורא עד שהאור ישפיע עלינו וייתן לנו הרגשה כזאת שאין קיום לכל המציאות אלא עם הבורא יחד.

שאלה: האם אני הולכת לגרום לבורא להגיד "נצחוני בניי" על ידי הכוונות שלי?

כן.

שאלה: האם האהבה נוצרת על ידי היגיעה שלי, והאם מפני שאני משקיעה יגיעה בתהליך אני ארכוש יראה מאוד חזקה ובסוף אפשר יהיה לקרוא לזה קבלה בעל מנת להשפיע?

כן, כל התכונות האלה מגיעות לנו מהבורא.

שאלה: אמרת, אם נתחיל להרגיש פנימיות החברים ולא חיצוניות שלהם, זה מאוד יעזור לנו להרגיש יחד בלב אחד. מה העצה להרגיש את פנימיות החברים, איך עושים את זה?

להידבק בלב ונפש מה שנקרא, אם אתה שניכם מכוונים לבורא ורוצים לברר בדיוק מה זה נקרא להיות מכוונים לבורא, ככל שאתם יכולים לאחד בזה את כל הפרטים שבכם, בצורה כזאת אתה והחבר מתחברים.

תלמיד: ואיך מחברים את כל הפרטים האלה לאחד?

זה כבר האור העליון עושה כתוצאה.

תלמיד: אז הבירור המשותף שלנו הוא זה שעוזר לנו להיכנס לפנימיות החברים?

כן.

תלמיד: וזה גם משהו שכל אחד עושה גם בעצמו?

כן.

תלמיד: אלה שתי עבודות שונות?

כן.

שאלה: דיברת על התכללות ועל מאמצים ועל הכוונות שהאדם צריך לעשות עם החברים כדי שהבורא יתלבש בזה, למה כל כך חשוב לעשות זאת בו-זמנית בשיעור בוקר, לכאורה אני יכול כאילו לא להגיע לשיעור בוקר אלא לאחר מכן לשמוע הקלטה ולהתחבר כי זו מערכת אחת?

לא, אם אתה לא תהיה יחד עם כולם זה לא יהיה, זו לא אותה עוצמה, זו לא אותה פעולה.

תלמיד: ולמה זה צריך להיעשות כל יום?

כל יום כי אנחנו כך חיים, שכל יום אנחנו צריכים לחדש את החיים שלנו. אחר כך אתה עוד תרגיש עד כמה ששונה העבודה ביום ראשון לשני לשלישי וכן הלאה. אפילו שבכל יום יהיה אחרת.

תלמיד: אז צריך להיות ממש באותו זמן עם כל החברים יחד?

כן.

תלמיד: אחרת זה לא זה.

לכן כתוב או חברותא או מיתותא, או חיבור לחברה או מוות.

שאלה: רב"ש פה קובע סדר מאוד סופי ומוחלט שמתחילים מאהבת חברים ואז מגיעים לשאר הדברים.

האם האדם מגיע לאמונה יש הבדל בין אם הוא פועל בגישה של יראה קודמת להכול ואז גם כל המצוות האחרות אני מקיים אותם מתוך יראה, או שהוא מתחיל באהבת חברים וזה נותן לו איזו תוספת מיוחדת ליראה שלו שמביאה אותו לאמונה אחרת גבוה יותר, יש הבדל בסופו של דבר בין שתי הגישות?

זה נראה כביכול שיש הבדל בין שני הגישות כי באהבת חברים אז מגיעה קודם השפעה, חיבור. אבל בסופו של דבר אין הבדל, מגיעים לאותה תוצאה. אנחנו עוד נדבר בקרוב על סוגי הנשמות. הגישות שיש. בכל זאת אנחנו רואים, יש אנשים שהם נמצאים בגישה מיוחדת לעולם, לבורא, לחברים, יש כמה כאלה סוגים כמו סנגוויני, כולרי, מלנכולי, פלגמטי. כך גם ארבע התכונות האלה איך שהן מגיעות אלינו ואנחנו צריכים לקחת אותם בחשבון גם

תלמיד: אז למה לפי דעתך רב"ש החליט לקבע את הגישה אולי בשביל הדור שלנו, אולי סיבה אחרת שזה קודם אהבת חברים ומזה מתפתח שאר הדברים, למה זה חשוב?

אני לא רואה שיש הבדל בין רב"ש לכל המקובלים מלפני אלפיים ויותר שנה.

תלמיד: כמו שכתוב בקהלת "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם"².

כן?

תלמיד כמו שקראנו עכשיו שרב"ש מביא את העניין של היראה שזה כל הבריאה, באמת בגישה הזאת רואים שהיו מקובלים שהיו עובדים מצד היראה, היו מתבודדים, היו לומדים, מפתחים את היראה כלפי ה' ומתוך זה היו מקבלים את האמונה, את ההשגה?

כתוב "יש הרבה דרכים למקום", לכן אני לא יכול לדבר על אלו שאני לא מבין, לא מרגיש. ראיתי בחיים שלי כמה מקובלים אמיתיים שיש להם גם גישות קצת שונות, אבל אני לא רואה שבסופו של דבר יש גישה ממש אחרת. למי שבאמת מגיע לקשר עם הבורא, אין לו גישה אחרת, הוא חייב להגיע להתקשרות לכוח השפעה, לכוח אמונה דרך החיבור עם האנשים, וזה נמצא ביסוד של כל התיקון "ואהבת לרעך כמוך", מה יש לנו חוץ מרבי עקיבא שכך קובע.

תלמיד: זאת הסיבה שאני כאן. אבל רב"ש פה גם מביא בכוונה את המאמר הזה וגם כותב את הגישות האחרות שיש, הוא מביא בהתחלה בפתיחת המאמר נותן אמונה, נותן יראה, נותן אהבה?

כן, ודאי שיש הרבה דרכים, לא הרבה, אבל שלושה, ארבעה אפשר להגיד אם כבר. אבל לא, אני לא יודע, אני ראיתי, דיברתי עם אנשים שנמצאים כביכול בגישה אחרת, ויש להם כניסה איכשהו לרוחניות, אבל לא שזו ממש גישה שמביאה לפקיחת עיניים.

תלמיד: אולי זאת התשובה לשאלה שלי. אפשר עוד משהו אחד?

כן.

תלמיד: לגבי יראה בצורה כללית, כי זה כאילו מתפספס כשאנחנו לומדים מתוך המשפט "מאהבת הבריות לאהבת ה'", זה נראה כאילו שמאהבת החברים מתפתחת ישירות האהבה לבורא, אבל אלה שני שלבים.

כן.

תלמיד: אבל פה לא נאמר שהיראה היא הכלי. האם צריך לשים לב לעניין שמתפתחת בי יראה ולא רק אהבה? או שאני מחפש אהבה עם חברים, ובתוך זה לחפש את היראה כלפי הבורא? האם בעבודה שלנו נמצא העניין של היראה בכלל, או שצריך לחפש אותו?

ודאי שבעבודה שלנו יש יראה.

תלמיד: תוכל להגיד איפה בעבודה שלי עם החברים על אהבת חברים, בכל מה שאנחנו לומדים מרב"ש על ביטול, על גדלות החברים, איפה עניין היראה צריך לבוא לידי ביטוי, ואיך הוא צריך לשמש אותנו?

קודם כל יראה כלפי הבורא, האם אני עושה צעדים קדימה כדי להשפיע לו נחת רוח, ואיך אני משיג את זה? דרך עשיית נחת רוח לחברים. איך אני מחבר אותם, מאחד אותם, וכל אחד מעצמו, אבל אני מעצמי איך אני מכוון אותם להתקרבות, להתקשרות לבורא.

תלמיד: אני צריך לחפש תוך כדי הפעולות האלה איך אני מבצע את רצונו של הבורא?

כן, ודאי.

תלמיד: זה חלק אקטיבי בתוך הפעולה עצמה?

כן.

שאלה: היום אנו מדברים הרבה על אהבה, אני שמח לשמוע, אבל אני לא מצליח. מה זה בכלל "ואהבת לרעך כמוך"? אני בכלל לא מצליח לאהוב את החבר כמו שכתוב פה, להיפך, אני יושב בעשירייה, לפעמים אני אוהב אותו, אבל לרוב אני לא סובל אותו. אני לא סובל את צורת הדיבור שלו, ואת צורת ההתנהגות שלו. אתה אומר לי תאהב את החבר שלך כמו שאתה אוהב את עצמך, ואני מרגיש שאני במצב יותר ויותר גרוע, אני פחות סובל אותו, לא אוהב אותו, ועדיף שישב קילומטר ממני. איך אני יכול להתקדם ב"ואהבת לרעך כמוך", איך עושים את זה?

בסדר, אתה בעצם מסביר לנו שאתה עדיין נמצא בתהליך ההתפתחות.

תלמיד: זה נקרא תהליך ההתפתחות?

זה נקרא תהליך ההתפתחות, כי האגו שלך עדיין מתפתח.

תלמיד: אתה מאמין שיש פה בעשירות שלנו מישהו שאוהב את החבר שלו?

אני יודע, ולא רק מאמין. אני יודע שיש כאן אנשים שכבר מרגישים עד כמה הדבר שמתגלה בנו הוא רע, כדי שנהפוך אותו לטוב.

תלמיד: כי אני זוכר שלימדת אותנו שאי אפשר להגיע לאהבה אם אין שנאה. זה נכון?

כן, זה נכון.

תלמיד: אז איך עושים זאת?

ככל שאתה נמשך לאהבה, אתה מגלה יותר ויותר את השנאה.

שאלה: אז איך אני מתגבר על השנאה הזאת, אני כל פעם מגלה שאני עוד יותר לא סובל אותו. כל פעם אני אוהב אותו, ואז עוד יותר לא סובל אותו.

וכך עוד ועוד, ומתפלל יותר ויותר עד שהבורא מחליף לך את השנאה לאהבה.

תלמיד: ואז אין יותר שנאה, אני רק אוהב אותו? בעבודה עצמה יש רק אהבה, והשנאה איננה, היא נעלמת ממש?

היא נעלמת, בהדרגה.

תלמיד: אבל זה נעלם?

כן.

תלמיד: כי פעם אמרת לנו שהשנאה אף פעם לא נגמרת, עד סוף.

אתה שומע את זה מעצמך.

שאלה: אמונה זה אמונה פשוטה שאני מאמין שהכול לטובה ויש בורא, או שאמונה זה לראות בעיניים שיש בורא?

גם וגם. מתחילים מהראשונה, כמו שכולם מדברים, סתם, ולאט לאט מתחילים לגלות שכן, יש כוח עליון שמסדר את כל העולם, וקובע בנו את מידת הקשר אליו.

שאלה: נתת דוגמה בתחילת השיעור לגבי ילד שיש לו טענות כלפי ההורים, ואומרים לו שהם פועלים לטובתו. אני זוכר שסבלתי כי לא הבנתי שמה שהורי עשו היה לטובתי, אבל אני גם זוכר את תשומת לב והפגנות הרוך והחיבה שלהם.

לעומת זאת נראה שהבורא מחנך אותנו רק דרך מכות, הוא כאילו נוקשה בצורה בלתי נסבלת עם ילדיו. למה נראה שהבורא לא מפגין כלפינו מידות טובות ורוך, ומה לעשות?

כדי לתת לנו אפשרות להתעלות למעלה מהרגשתנו, ולקבוע אליו יחס אחר ושונה מהיחס שנבנה על ידי הפעולות הישירות שלו. כך שנוכל לגלות במכות שלו, את אהבתו.

שאלה: שמעתי שכשאנחנו יושבים ביחד יש עוצמה יותר חזקה. אם יש לי שתי אפשרויות, או לשבת בבית ולהתחבר למערכת, או לבוא לפה, אני מבקש ממך פקודה כך שלא יהיו לי ספקות, מה כדאי לעשות?

מה זה שלא יהיו ספקות? כבר היינו בבתים בכל מיני מצבים בזמן הקורונה, שדרך אגב, שוב הגיעה אלינו. עכשיו כשיש אפשרות לבוא לכאן, אז ודאי שכן, אין ספק שיותר חזק אם אנחנו יושבים יחד, ונכללים יחד פיזית, נפשית, ורוחנית.

(סוף השיעור)

---

1. "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ"↩

2. (קהלת, י"ב, י"ג)↩