שיעור בוקר 13.02.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס הקבלה העולמי "מתחברים ללשמה" -

קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות כהכנה לכנס הקבלה העולמי "מתחברים ללשמה", ממשיכים מקטע מקטע מס' 16.

"האדם צריך לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה. השכינה נקראת שם, כי כל מי שעוסק בתורה ואינו משתדל לשמה, טוב לו שלא היה נברא. [...]

משמיענו פירושו של תורה לשמה, שהוא מסילות בלבבם, שיכוון בליבו, שבעסק תורתו ימשיך שפע הדעת לו ולכל העולם, כדי ששמו של הקב"ה יתגדל בעולם, כמ"ש, כי מלאה הארץ דעה את ה'. ואז יקויָם, והיה ה' למלך על כל הארץ."

("זוהר לעם". תולדות. מאמר "ויקרא את עשיו ויאמר, לא ידעתי יום מותי", סעיף 125)

תלמיד: מה זה אומר למשוך דעת במשך עסק התורה עבורו ועבור כל העולם?

שעל ידי זה שהוא לומד תורה הוא רוצה למשוך אור עליון, דעת, כך שהאור הזה ימלא את כל המציאות.

תלמיד: למה הוא אומר דעת? מה יש באור הזה שנקרא "דעת"?

שהוא ממלא את הכלים ששייכים לדעת.

תלמיד: והעולם יכול לקבל את זה? כי אם רק האדם עושה את זה, איך זה שהעולם מתמלא בדעת?

העולם מקבל כמו שאדם מכין את זה.

תלמיד: איך יכולים למשוך את האור הזה כדי שיתקבל בדעת וגם להגיד שזה לשמה?

זו שאלה.

תלמיד: אם האדם מושך את האורות בלשמה זה אומר שהאורות האלה יתקבלו בכלים שעבורם הוא מושך את זה בלשמה?

אתה רוצה להגיד שחייב להיות כלי בלשמה, ואחר כך קבלת האורות בכלים אחרים.

תלמיד: האם רק העבודה היא לשמה, או שגם קבלת האורות היא לשמה?

גם קבלת האורות.

תלמיד: אבל פה הוא כותב "מלאה הארץ דעה את ה'".

כן.

תלמיד: "מלאה הארץ דעה" זה לשמה? מה הוא מתאר כאן?

אני חושב שזה לשמה, ואתה חושב שזה מיותר כביכול.

תלמיד: לא מיותר, עולה שאלה אם "מלאה הארץ דעה את ה'" מתאר מצב שמקבלים את האורות בלשמה.

כן.

תלמיד: ומה נקרא לקבל את האורות בלשמה? לעבוד, לעסוק בתורה לשמה אני מבין, אבל מה זה אומר לקבל אותם בלשמה?

אני חושב שזה אותו דבר.

תלמיד: הזוהר מתחיל בזה שיכוון את ליבו ואחר כך הוא מגיע לדעת. כשאנחנו מכוונים את הלב אנחנו צריכים לכלול את כל העולם כדי שזה לא יהיה אישי. האם לב זה אמונה ודעת זה דעת כמו שקראנו קודם?

אני חושב שכן.

תלמיד: לאדם יכול להיות הכול בחיים, אבל אם פעם אחת הלב שלו הרגיש משיכה לבורא, מאותו רגע זה נהייה הכי יקר לו. איך דרך הקשרים בינינו ניגע בלבבות של כל האנשים, כך שמתוכם תהיה משיכה פנימית?

זה יכול לקרות מפני שיש לנו שורש אחד יחיד ומיוחד לכולנו.

תלמיד: לכל מי שפה יש את היכולת?

כן. לכל הנבראים יש שורש אחד.

תלמיד: הזוהר מתייחס כאן ללשמה כמו לשם השכינה.

כן.

תלמיד: מה זה "לשם השכינה"? איך לשם השכינה יעזור לנו להגיע לשמו?

כי השכינה היא אותו כוח שמפזר את השפעת הבורא לכולם, לכל אחד ואחד.

תלמיד: והמסילות האלה שבלבבם, הן שכל אחד ואחד פועל כך, ומההתכללות בינינו שמו גדל?

כנראה, כן.

קריין: קטע מספר 17, כותב רב"ש.

"אלו אנשים, שלומדים שלא לשמה, על המטרה שזה יביא להם להגיע לשמה, הגוף מפריע להם, ולא נותן להם לעסוק אפילו שלא לשמה. כי הגוף מפחד "אולי האדם יגיע לשמה"."

(הרב"ש. מאמר 39 "שמע קולנו" 1985)

תלמיד: כשהאדם עושה עבודה פנימית ואיזו יגיעה, מיד הגוף זורק אותו. לפעמים האדם אפילו לא שם לב, בהיסח דעת הוא נזרק, ולפעמים מתחיל מאבק פנימי בתוכו. אני הבנתי שבמאבק הזה שיש בתוך האדם כשהוא רוצה לעבוד בהשפעה במידה שהוא מבין, הוא צריך בסופו של דבר להגיע לאיזשהו צער מזה שהוא לא מצליח, ושמתוך היגיעה הזו תעלה תפילה, גם קראנו על זה בשיעור הקודם. אני רוצה להבין מאיפה מגיע הצער, כי כל התהליך מובן אבל איך רצון לקבל יכול להצטער על זה שהוא לא מצליח להשפיע?

הרצון לקבל בכלל יכול להבין מה זה להשפיע?

תלמיד: כנראה שלא.

אז איך הוא יכול להצטער?

תלמיד: זאת בדיוק השאלה. הוא משתדל, הוא מבין פחות או יותר את הכיוון, נכלל מתוך חברה שהולכת לכיוון, הוא רוצה להתאמץ. וכשהוא מתחיל להתאמץ אז כמו שכתוב פה, הגוף זורק אותו. לפעמים יש מזל והאדם יכול לאבחן, מתנהל איזשהו מאבק בתוכו, ופה צריכה להגיע איזו נקודה של תפילה, נקודה של צער, שאדם מצטער על זה שהוא לא מסוגל להשפיע. אני לא מצליח להבין מאיפה היא נוחתת, מאיפה הצער הזה מגיע?

כנראה שהצער הזה מגיע מחוסר מילוי בכלים.

תלמיד: כלים דקבלה? איזה כלים?

כן. מחוסר מילוי בכלים.

תלמיד: מחוסר מילוי כלים דקבלה מגיע הצער שהוא לא יכול להשפיע? הכלים דקבלה מרגישים צער מזה שהם לא יכולים להשפיע?

אתה מסובב את זה.

תלמיד: זה פשוט מורגש לי כאיזו נקודת מהפך. פתאום נראה לי שהבורא נותן את הצער הזה. האדם לא יצליח בתוך כלים דקבלה שלו להגיע לצער מזה שהוא לא יכול להשפיע, זה כאילו דבר והיפוכו.

טוב.

תלמיד: יש הרבה התכללויות, ושמעתי ממך שיש התכללות נכונה. מה אני צריך לתקן בי כדי שאני אקבל מהבורא את ההתכללות הנכונה ואז נעבור ללשמה?

עם מה צריכה להיות התכללות?

תלמיד: יש התכללות בשיעור, בעשירייה, בסעודה, בכנס, יש הרבה התכללויות שאנחנו באים אליהן עם כל מיני כוונות, עם כל מיני הכנות, ושמעתי ממך שיש התכללות נכונה שצריך להגיע אליה, ואני צריך לתקן בעצמי משהו כדי שאני אוכל לקבל מהבורא התכללות נכונה. מה אני צריך לתקן בעצמי?

אין לך מה עוד לתקן?

תלמיד: ברור שיש, "כל מה שבידך לעשות עשה".

תלמידה: מה המשמעות של המשפט "כי מלאה הארץ דעה את ה'"?

"הארץ" זה רצון שהבורא ברא, והרצון הזה בסופו של דבר צריך להתמלאות במילוי שיסודו הוא האור העליון. כשהאור ממלא את הרצון, אז נקרא שהארץ התמלאה.

תלמיד: אלה שלומדים שלא לשמה כדי להגיע לשמה הגוף מפריע להם, ומתעורר בהם פחד. כי "הגוף מפחד "אולי האדם יגיע לשמה".

כן.

תלמיד: מה הפחד שמרגיש האדם כשהוא מתקרב לשמה?

במידה שהוא השקיע, הכול הולך לאוויר, נעלם.

תלמיד: כשהבורא באמת חושף לו את משמעות העבודה האמיתית של השפעה, איך הוא לא נדחה ובורח? הוא כאילו עובד בחינם וכלום לא יוצא לו. איך הוא ממשיך למרות הגילוי שכל העבודה שלו הולכת לאוויר?

איך הוא לא מפחד שהעבודה שלו הולכת לאוויר?

תלמיד: כן.

הוא לא מאמין שזה יכול לקרות.

תלמיד: מה הוא מרגיש? הוא כן מרגיש קבלה.

הוא מרגיש שהוא נמצא באסיפת הרכוש.

תלמיד: מה זה ""הגוף מפחד" אולי האדם יגיע לשמה", ממה הפחד?

מיסודו של הרצון שהוא רוכש שלא יברח ממנו, שהמילוי לא ייעלם. מזה האדם מפחד.

תלמיד: אבל אם הוא מרגיש איזה ביטחון קטן או "אסיפת רכוש", הוא מרגיש משהו שיקבל, יש פה איזו הבטחה.

כן.

תלמיד: אז איזה פחד יש?

אז אין פחד.

תלמיד: למה הוא מתכוון כשהוא אומר, כי הגוף מפחד אולי אדם יגיע לשמה?

כשהוא מגיע "לשמה" הוא מאבד את הכול, לא נשאר לו בכלים שום דבר.

תלמיד: איך להשתמש בפחד שמתעורר בו?

אתה צריך לכוון אותו "שיהיה כולו בעל מנת להשפיע".

תלמיד: זה ממש מנוגד. אתה מבין שהעבודה שלך יורדת לטמיון, כלום לא תקבל בעצם ועוד אתה צריך להמשיך ולבקש ולדרוש. מה דוחף בכלל את האדם למצב כזה?

הרגל נעשה טבע שני.

תלמיד: האם הטבע השני חזק יותר מהטבע שלו לקבל?

כן. בגלל שאדם מאמין לזה.

תלמיד: בכנס שלנו, בעוד שבוע, מה הדרישה שאנחנו רוצים לבקש?

שאנחנו כולנו נתחבר לכלי אחד ונוכל לעזור זה לזה וזה לזה בצורה כזאת שיהיה כלי שלם.

תלמיד: איזה בטחון אנחנו צריכים לתת לחברים?

שאני נמצא יחד איתם בלהתחבר עם כולם.

תלמיד: האם הפחד שהרצון לקבל לא יקבל יותר, נשאר לאורך כל הדרך או שהוא נעלם באיזה שלב?

הפחד הזה לא מגיע מהתחלת העבודה. יש כאן אנשים שכמה שנים כבר איתנו ועדיין לא מרגישים את הפחד שמונח ממש, נמצא בהם. אנחנו צריכים להגיע לרצון איפה שנרגיש שהפחד הזה לא מתממש. מרגע זה והלאה אנחנו יכולים להיכנס למסלול הנכון.

תלמיד: זה פחד מזה שכל אחד, באמצעות הקשרים שלנו לא נצליח למשש את ההזדמנות?

כן.

תלמיד: אז איך לגשת לכנס, שזה אירוע מאוד גדול? אנחנו כל יום מתחברים ביחד, כל אחד מהמצב שלו, אולי נבוא כל אחד סתום ולא מרגיש. איך לכוון כבר בכניסה להרגיש זינוק הכי גבוה?

שאם אני לא מתחבר איתם, אין לי במה להבטיח את ההצלחה שלי.

תלמיד: זה מכוון לעצמי מה שאמרת עכשיו.

בטח.

תלמיד: אני רוצה לפתח קשר רגשי עם החבר, אני רוצה שתהיה לי יכולת לרצות שהוא יתקדם.

לרצות שהוא יתקדם? ומה איתך?

תלמיד: לא יודע מה איתי, אני רוצה שהבורא ככה ינחת עליו. לא אכפת לי מה איתי.

לא, אז אתה לא רוצה לדבר על עצמך, אתה לא רוצה להרגיש, לא רוצה לעבוד אלא ככה, לבקש שהכול יסתדר בך.

תלמיד: לא, אני רוצה ש"עם עצמי" אשתמש, שלא תהיה לי עכשיו מטרה שאקבל משהו, אלא אני רוצה לשמש את החברים עם עצמי. אני עדיין לא בזה, אבל אני רוצה להגיע לזה שאני ארצה את זה. כי כבר יש קשר בינינו, יש הרגשה בינינו.

בסדר.

תלמיד: זה טוב לעבוד ככה?

כן, דבר איתם. האם כולם מסכימים לזה? אם כן, אז קדימה.

תלמיד: אז להתכונן ככה לכנס זה טוב?

להתכונן לחיבור, להתכונן להשפעה הדדית ויחד כולנו להתכוון להשפיע.

תלמיד: ואז דעת העליון תוכל להתפשט בנו?

כן.

תלמיד: הפחד הזה צריך להפוך את הדרישה שלנו בעצם, אם אנחנו מתכללים אחד מחברו?

הפחד הזה הוא איזו דרגה, שאם אתה עובר מעליה, אז אתה מתקרב לעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה זה אומר שאני עובר מעליה?

שנראה לך שאתה יכול לעבוד למעלה מהפחד הזה.

תלמיד: כשדיברת עכשיו כשאמרת, אז ההרגשה של לעבוד נגד הפחד הזה או מעליו, הרגשתי שתוך כדי אני נשרף ממש, ממש ששורפים אותי חלק חלק אם אני רוצה להיכנס עוד יותר אל תוך החברים. זאת העבודה? להגיע להרגשה הזאת? ממש להגיע לנקודה הזאת ששם העבודה? בלי זה אני לא נקרא עובד?

לא. תנסה. תתחיל ותבדוק ותראה ותעלה את השאלות שלך ואולי תקבל תשובות, ואז מתוך שאלות ותשובות תרכיב איזו טבלת עבודה.

תלמיד: אבל טבלת העבודה הזאת היא רק איזה מצב נתון שצריך כל הזמן לעבוד עליו עוד, אתה מדבר בימים האחרונים על כך שלא מספיק להסתפק במצב שאליו מגיעים, אלא להיות בעוד איזה חיסרון כל הזמן, ולא שאני אגיד לעצמי, "הנה אני עובד, אני מנסה להתחבר, הכול טוב". איך לא לפספס דווקא את החיסרון, כל הזמן לרצות להתקדם לעבר העבודה הזאת באמת עם החברים, ולא לשקר לעצמי שאני עושה עבודה.

תנסה. תקבל תשובה. רק מתוך הניסיון שלך, מתוך המאמץ שלך.

תלמיד: רב הוא מדבר פה על פחד, שהגוף מפחד אולי האדם יגיע לשמה, ובמאמר הקודם דיברנו על זה שהאדם מפחד שיהיה לו מקום ללשון הרע על הבורא. איך עובדים עם שני הפחדים האלה?

אני רוצה להגיע למצב שכל הרצונות שלי יעבדו רק כדי להשיג לשמה. וחוץ מזה אין לי שום רצון.

תלמיד: זה מצד החיוב, אבל פה הוא מדבר על פחדים, על פחד שהוא יגיע לשמה ופחד שיעשה לשון הרע על הבורא. או שבזה לא צריך לעסוק אלא רק בחיובי, וזה כבר יבוא.

כן.

תלמיד: נוסיף את הפחד השלישי, שהאדם לא יגיע לשמה, שזה הפחד הכי חזק, שהאדם יעבור את החיים ולא יגיע ללשמה. מה עושים עם הפחד הזה? הרבה אנשים מרגישים כך.

זה פחד לא להשיג השפעה נקייה. אפשר להגיע לזה רק בתנאי שאנחנו כולנו מתחברים, שכל אחד רוצה להשפיע לאחרים ואז יחד כולנו, מחיבור כזה אנחנו יכולים להצליח.

תלמיד: מתוך החיבור הפחד מתפוגג?

לא. אבל הוא נשאר בפנים ואתה יכול אפילו לעבוד עימו.

תלמיד: איך האמונה משפיעה על הפחד שהאדם מרגיש, אם יש לו אמונה אמיתית בדרך, בחברים, ברב, בקבוצה, אז ממה הוא מפחד?

תעלה את השאלה הזאת בתפילה. ותראה מה שתקבל.

תלמיד: אני עושה את זה, ומה שאני מקבל זה שהפחד נמצא שם, אני מרגיש אותו, אבל הוא לא נמצא בקדמת המחשבות שלי, הוא לא הדבר המרכזי במחשבה שלי, אלא הוא מתאדה באיזו צורה עדינה, האם אני עושה משהו לא נכון?

זה דורש עוד מיון, עוד בדיקה, עוד לסובב את כל המצב הזה לכמה כיוונים. כך אני חושב.

תלמיד: אתה מדבר על בירורים שקשורים לפחד, לברר את הפחד, כשאני משחק כדורגל, אם האדם מולי מפחיד אותי אז באופן טבעי הוא ינצח, במצב הזה זה נשמע הפוך, האם זה נכון?

ברוחניות זה לא כך. ברוחניות אדם בסופו של דבר בודק את עצמו ומתנגד לעצמו, ומוסיף לעצמו, אני לא רואה שככה זה ברוחניות. נדבר עוד. יש לנו עוד כמה ימים.

תלמיד: האם לרב יש איזשהו פחד או חרדה פנימית לקראת הכנס שמגיע?

לא.

תלמיד: איך להתכלל בביטחון הזה שיש לרב?

אני עושה כול מה שאני מסוגל. מעבר לזה, לא יודע, לא יכול. זהו.

תלמיד: מה יכול לאפשר לי, לאדם בכלל, לנו, לכל אחד מאיתנו, להיות בביטחון שאנחנו עושים את כל מה שאנחנו מסוגלים, בלי לשקר לעצמנו?

אני לא חושב שיש אדם שכך יכול להגיד על עצמו. לא. אבל בחיים הרגילים, איך שאנחנו חיים בסביבה כזאת, תראה מה קורה לנו. אני חושב שעכשיו אנחנו יכולים כן להתכלל יחד ולתבוע מהבורא עזרה.

קריין: נקרא את "שמעתי" קל"ח, "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם".

קלח. ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם

שמעתי תש"ב

"בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד מלבדו" כתוב. ואפילו מעשי כשפים.

ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. והוא צריך לעיון ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו".

ואפילו אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך להיות בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים, שהוא לזכות, צריך להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים".

(סוף השיעור)