שיעור בוקר 08.02.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "מגלים חיים בעשירייה"

שיעור 7 – "על כל פשעים תכסה אהבה"

קריין: אנחנו בשיעור הכנה לכנס קבלה לעם העולמי 2021, כנס בנושא "מגלים חיים בעשירייה", נעבור היום על שיעור מס' 7 בנושא "על כל פשעים תכסה אהבה".

אנחנו נמצאים בשיעור "על כל פשעים תכסה אהבה". דיברנו על זה הרבה פעמים ובכל זאת עוד ועוד נחזור על זה, מפני שזו בעצם כל העבודה שלנו, רק אנחנו צריכים יותר ויותר להבין מהי מהות העבודה, מהי סיבה שאנחנו צריכים אותה כך. אבל אנחנו לומדים שהבריאה התחילה מזה שהבורא ברא רצון לקבל וכל הטבע הוא רצון לקבל, דומם, צומח וחי שהם חיים לפי תוכנית קבועה מראש והדרגות האלה דומם, צומח וחי תלויות בנו, וכמו שכתוב, הם עולים ויורדים יחד עם האדם ללא שום חשבון לעצמם.

גם באדם יש דרגות דומם, צומח וחי שהן תומכות ברמה שנקראת "מדבר", כי הכול תלוי בדרגת המדבר. מהי דרגת המדבר שבנו, שאנחנו צריכים לפתח אותה ועל ידה להגיע למטרת הבריאה? שגם נרגיש שיש בנו את זה, ולכן אנחנו באים לחכמת הקבלה, לכן נמשכים לגילוי הבורא, לכן מוכנים להשקיע את עצמנו בעבודה שלנו. יש אנשים שנמשכים לזה יותר, גם בינינו, ויש כאלה שפחות, ובהתאם לזה כך אנחנו מסתדרים.

האמת שאין הבדל גדול בינינו אלא יש בנו נטייה אחת ואותה הנטייה אנחנו צריכים לפתח. זה קו האמצעי. זאת אומרת להשיג את הבורא, להגיע לתפקד כמוהו. וזה אפשרי רק לפי השימוש הנכון בחוקי הטבע "על כל פשעים תכסה אהבה", שמשתמשים נכון באותו רצון אגואיסטי שהוא ברא, וברא בכוונה כדי שאנחנו נשתמש בו נכון. כמו שאדם לא יכול לעבוד עם כוח אחד, או אפילו לא יכול לאתר את הכוח האחד, אם לא ישתמש גם בכוח השני, רק זה לעומת זה.

אם היינו נמצאים כל הזמן רק בחושך לא היינו מודעים לכך שיש חושך, או הפוך, אם היינו כל הזמן באור, לא היינו מודעים לכך שיש אור. זאת אומרת, כל דבר כמו שמסביר לנו בעל הסולם הוא בא כדי להביע על מה שנמצא כנגדו. וכך אנחנו צריכים ללמוד את הדברים ולכן העולם העליון הוא נסתר מאיתנו כי אנחנו עדיין לא יודעים להבדיל בין חושך לאור הרוחניים ולכן לא מזהים את זה, אנחנו נמצאים מחוצה לזהות הזאת.

ולכן ככל שאנחנו יותר ויותר נתקדם לזה, ההתקדמות הזאת תהיה בזה שאנחנו לא מוחקים שום צורות מנוגדות בין טוב ורע, בין כל המצבים שלנו, בין כל צורות האופי, התנהגות בטבע, באדם, בחברה, כביכול התנהגות ההשגחה העליונה אלינו, אלא אנחנו מקבלים את הכול ומרגישים ומבינים ומקבלים שלכל הדברים האלה יש זכות קיום.

ולכן, ישנם פשעים, הם צריכים להתכסות באהבה. לא יכול להיות שיהיו דברים טובים אם אין דברים רעים. ואנחנו צריכים כל הזמן להיות בבאלאנס ביניהם, ולראות את עצמנו שמקבלים אותם בצורה שווה. זאת אומרת שאנחנו כמו אנשים שמבינים את הטבע, מבינים את המציאות, וגם מתייחסים נכון לשני חלקי המציאות המנוגדים האלה ורואים את עצמנו כקיימים בקו האמצעי ביניהם. כמו שאנחנו, כשמתקדמים בחיים אז נעשים יותר בעלי ניסיון, ואז רואים שאי אפשר רע בלי טוב, לכל דבר יש מקום. ולהרוס זה את זה, זה רק ילדים או אנשים שהם לא מבינים את הבריאה, ולכן אי אפשר לשנוא ולהרוס שום דבר אלא רק להגיע למצב שאתה משתמש בו בצורה נכונה. זאת אומרת שמייחס בסופו של דבר את כל הדברים בעד ונגד, ההפכים, לבורא, למקור שלהם.

וההיפך, אם אנחנו נמצאים בדרך לחיבור בינינו, הנכון, אנחנו תמיד נגלה יותר ויותר דברים מנוגדים שהם יהיו בסתירה למה שאנחנו רוצים להגיע, ואנחנו צריכים כל פעם להעלות את עצמנו למעלה מהם ולקבל אותם שהם קיימים בסתירה. שיש לי יותר רצון לקבל ויותר דחייה, ויותר ספיקות ויותר שאלות ובעיות, ואני מקבל אותם כבסיס להתקדמות הנכונה שלי, המאוזנת שאני עומד על שתי רגליים.

ולכן אני בודק את עצמי, נגיד את היום שעברתי, עד כמה התגלו בי כל מיני מצבים, מנוגדים, שאני לא רוצה אותם, שאני נדחה מהלימוד, מהקדושה, מהחברים, מהחיים, שאני עושה ביקורת על כל הדברים האלה, והעיקר זה שלא אכפת לי מכל הדברים האלה, אני רוצה להיות במנוחה מהכול, ועד כמה שאני מתעורר ואומר "לא, זה הכול בא מהבורא שאין עוד מלבדו. כל המצבים האלו באים כדי שאני לא אשנא את זה ולא אוהב את זה אלא אשתמש בכוחות שנאה ואהבה שמתעוררים בי כדי לאזן נכון בין כל היחסים האלו שלי שמתגלים".

לכן זה נקרא "שדה אשר ברכו ה'"¹, שצריכים בעבודה הזאת לעשות הרבה פעולות כמו שלומדים ממאמר ט"ו בשבט של הרב"ש, עד כמה שיש עבודות בשדה כדי להגיע לפירות. וזה הכול כדי לשלב נכון את הכוחות הרעים והכוחות הטובים. כי הבריאה מתחילה מפלוס ומינוס, מהמפץ הגדול, אבל עד שהיא מתפתחת ועד שהיא מגיעה לכאלה מרכבות כמו גופים ביולוגים שנמצאים בהתמזגות כל כך מורכבת בין חלקיקים מנוגדים עד שמתחילה להתייצב ביניהם מהות החיים. כי החיים זה משהו שיוצא ממינוס ופלוס בכל מיני רמות, אפילו בדומם, מכל שכן בצומח, בחי, במדבר. וההבדל בין כל הרמות האלה שהם מתחילים לקבל זה מזה, שמתחילים לספוג זה מזה. שלא רק חיים ומתקשרים ביניהם כמו במולקולות או באטומים, אלא אחר כך יש ביניהם חילוף והם בונים לא רק איזו סטרוקטורה, מבנה פנימי של הדומם נגיד, אלא יש חילופים, יש חיבורים למיניהם, יש שמתפתחים יותר על ידי החיבור ביניהם, זה כבר צומח ואחר כך בחי בכלל נולדים חומרים חדשים, מציאות חדשה.

ובמדבר אנחנו נראה עד כמה שם זה קו האמצעי, שם זו התפתחות מאוד מיוחדת, שאנחנו צריכים להשתתף בה בצורה לא שזה קורה בנו אלא שגם אנחנו משתתפים במציאות של התמזגות בין הפשעים והאהבה, פלוס מינוס, שברמה הזאת כבר נקראים פשעים ואהבה.

ולכן אנחנו צריכים לראות את אותה עבודה שעליה דיברנו במשך כל השיעורים האלה של כנס 2021, ולהבין שאנחנו צריכים לשלב נכון כל רע וכל טוב שיש בבריאה כך שזה הכול יתחבר בנו, במושג אדם, הדומה לבורא, שהוא משתמש בכל הרע שהבורא ברא בשבילו בכוונה, בשביל האדם, והאדם משלב נכון את כל הרע וכל הטוב בנכונות שלו להגיע לזה, בהכנה הנכונה שלו. ואז הוא מוכן לעבוד עם כל הרע שהבורא ברא ולהביא אותו לשימוש הנכון, זאת אומרת לחבר על פני הרע את הטוב, זה נקרא היחס הנכון ביניהם.

כמו שאנחנו רואים בפרצוף, שיש לו עביות ומעל זה צמצום מסך, אור חוזר ואז הנברא בשילוב נכון עם הכוח שמגיע לו מלמטה, מהרצון לקבל האגואיסטי שלו ומהכוח שמקבל מלמעלה, האור העליון, עושה מהם חיבור נכון כך שמשתמש ברצון שלו יותר ויותר בעל מנת להשפיע ואז בונה מעצמו צורת הבורא שנקראת "אדם".

וכך אנחנו צריכים לעבד את כל האגו שלנו שהבורא ברא. והאגו הזה עומד, נמצא ביסוד שלנו, כי בלי זה לא תהיה בריאה, ולכן צריך דווקא לקבל בצורה נכונה את כל הפשעים, שזה כל החומר שממנו אנחנו בונים בניין של אהבה. כי אי אפשר לבנות את האהבה שזה נקרא בית המקדש, בלי שאנחנו משתמשים בכל החומרים שלנו ומביאים לכל המבנה הזה כמו לתיבת נוח דומם, צומח, חי ובני אדם וכך מתוך כל החומר שמתגלה שהוא כמו שהמבול מגיע אלינו ומביא אותנו לים הסוער, אנחנו מתוך זה כל הזמן רוצים להיות בבנייה, בהרכבה הנכונה "על כל פשעים תכסה אהבה" .

שאלה: נתת דוגמה מאוד יפה של החלקיקים שצריכים להיות מנוגדים כי הטבע דווקא דרך הניגוד הזה יוצר את החיים, את המולקולות וכולי. אנחנו צריכים להיות בתנאים של ביטול כלפי הכוח הזה כדי שנוכל לפעול, אבל האם זה לא הולך בניגוד עם האור ישר והאור חוזר שלוחצים כך שאנחנו נרגיש תענוג ושתמיד נחפש אחרי התענוג גם בעולם הגשמי?

אנחנו צריכים לחפש כל הזמן איך אנחנו נייצב, נאזן בנו את כל הדברים הרעים עם תכונת האור, עם כל הדברים הטובים שאנחנו יכולים לעשות מהם. "על כל פשעים תכסה אהבה", לבנות כל פעם אהבה, זאת אומרת קשר נכון בין כל החלקים, חלקים זה בעצם היחסים בינינו, או יחסים נכונים גם לסביבה. אם אנחנו ניקח את התורה אנחנו נראה שם חוקים, איך אנחנו צריכים להתייחס לדומם, לצומח, לחי ולמדבר ולמעלה מהם גם לבורא. כל חמש דרגות העביות שיש לנו, כתוב שם איך אנחנו צריכים לסדר אותן כדי להגיע למצב שכל הטבע יקבל צורת הכדור, צורה שלמה.

זה מה שאנחנו לומדים בעצם בעשירייה בינתיים. ואז באותה הצורה השלמה שאנחנו משתדלים לייצב, אנחנו נגלה את המקור שלה, את הכוח העליון, שהוא עושה את זה, זה נקרא "אני הראשון", שהוא ברא את הדברים האלה והציב לפנינו את כוח הטבע, הפנימי, ואנחנו מצידנו מרגישים את כל הפירוד שיש בין כל החלקים, ממש כמו שהיה איזה פיצוץ גדול, כמו שהיקום שלנו התחיל, כמו שהחיים שלנו מתחילים מהמפץ הגדול. שאין אפילו חלקיקים קטנים, אלא הם צריכים להתחיל להתאסף מאותו הכוח השלילי שמפוצץ מכל וכל לכל הכיוונים, וכשהם מתחילים להצטבר ולהתכלל זה בזה, אז מתחילה להיות כבר בריאה.

כך אנחנו צריכים לראות את העבודה שלנו, שאנחנו אוספים את כל החלקים המנוגדים שבטבע, ומביאים אותם לחיבור, כך שכל חלק תומך בחלק השני, ולא שאנחנו רוצים לבטל רע לעומת הטוב ולהתייחס רק בטוב כמו ילדים קטנים, אלא אנחנו מבינים שלא יכול להיות אחד בלי השני. והעיקר, שאנחנו נצטרך מהר מאוד להבין את זה, להרגיש את זה, להביא את זה לקיום בנו, בינינו ואחר כך להראות לאנושות, שהיא שוב ושוב נכנסת למצבים שמקדמים אותם למלחמות, למכות. שזה בעצם מחוסר הבנה, שבצורה כזאת לא משיגים שום דבר, אלא רק מגלים עד כמה אנחנו לא מבינים את הטבע, לא מבינים איפה אנחנו נמצאים. לא מבינים את חוקי הטבע שמראה לנו שאנחנו נישאר תמיד בפירוד, והפירוד הזה רק יגדל בינינו, ואנחנו צריכים מעל זה להגיע לחיבור, לאיחוד. גם שנואים צריכים להיות יחד.

שאלה: כדי להיכנס לשדה המבורך הזה על ידי הבורא, באיזה יחס צריך לכסות את הפשעים באהבה?

כדי לעבוד ב"שדה אשר ברכו ה'", אנחנו צריכים את כל אותם הניגודים שמתגלים לנו בעשירייה, כמה שאנחנו יכולים לאתר אותם. כמו ילד קטן אנחנו מסתכלים על החיים, אנחנו לא מרגישים כאלה דברים, כשאנחנו גדלים, אנחנו מבינים שזה לא בסדר, וזה לא בסדר, אז זה מתגלה בנו, מתוך מה? מתוך שמתגלה בנו הרצון לקבל, ואנחנו מתוכו מתחילים לראות את הרע. וכשאנחנו גדלים, אנחנו מבינים שמה שאני רואה רע מחוצה לי, זה מפני שבי נמצא הרע הזה. ואז אני יודע איך אני צריך לתקן את הרע שבי, על ידי זה שאני מתייחס לרע שמחוצה לי בצורה שאני רוצה לכסות אותו באהבה, בחיבור. אין יותר מחיבור. פירוד וחיבור, זה מה שקורה לנו גם בטבע הדומם שאנחנו רואים, וגם בכל הצורות האחרות שמתגלות.

תלמיד: נניח שאתה רואה איזה מצב של פרוד או פשע שמתגלה, מה זה אומר שאותו אני מכסה באהבה, איך עושים את זה?

כשאתה רוצה ללמוד ממה שאתה רואה בקבוצה, שיש לך לחבר או לכמה חברים איזו מין הרגשה לא של קירוב אלא של ריחוק, דחייה, איזה מרחק, אתה רוצה לקצר אותו. אבל לקצר אותו לא בזה שאתה מקצר, אלא למרות שיש כאלו דברים, אתה רוצה להיות איתם בחיבור, מעליהם. לא כמו ילדים קטנים, הייִנו ברוגז ועכשיו שלום, לא. אלא "שלום" זה מהמילה שלמות, "שלמות" מהמילה השְלמה, שאנחנו משאירים את המצב כמו שהוא רע, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, זה מגיע אלינו מהבורא שמעורר את הרע הזה, ואנחנו רק מבקשים מאותו המקור, מהבורא שעכשיו יביא את הכוח השני, את הטוב.

אז אנחנו בונים את עצמנו בין רע לטוב, בקו האמצעי. ואז אנחנו כמו הבורא, הוא לא שייך לרע ולטוב, גם אנחנו לא שייכים לרע ולטוב, אלא רק רוצים לסדר אותם לקו האמצעי. כך אנחנו מגלים יותר ויותר את העבודה שלנו עימו, עם הבורא בקו האמצעי, אנחנו והוא. וכול הדברים הרעים שאנחנו מגלים, ואם משתדלים לכסות אותם בדברים הטובים, אנחנו מגיעים לקו האמצעי וכל זה כדי לגלות את הבורא, את הקשר עימו. וכך מתקדמים.

לכן "על כל פשעים תכסה אהבה", ובתוך היחס הזה אנחנו מגלים את הדבקות.

תלמיד: למשל אני איחרתי להכנה לשיעור, והרגשתי שבזה איכשהו התרחקתי. מה זה אומר, שאבקש מהבורא לכסות באהבה והוא יעזור לי בזה?

לא, זה לא על מה שאנחנו מדברים. אנחנו מדברים על היחס בין החברים, ואתה מדבר על עצמך שלא הגעת בזמן לשיעור, אז יש לך כאן חשבון עם עצמך. זה לא אומר לא על רע ולא על טוב, לא על ריחוק ולא על חיבור, אלא שאתה לא מסודר. קודם כל אתה צריך לסדר את עצמך להיות כמישהו שמקיים את חוקי החברה, ואז אתה מתחיל לגלות את היחס ביניכם, בין חברי הקבוצה, שהם מביאים אותך ליחס עם הבורא.

שאלה: איזו זהירות צריכה להיות לנו בעיבוד בין הטוב לרע בעשירייה, שמעבדים בעבודה?

הכול תלוי ברגישות שלי. אבל ברגע שאני מרגיש איזה יחס שלילי לקבוצה או לחבר, אני צריך מיד לטפל בזה, כי את זה מראים לי מלמעלה, הבורא מראה לי מלמעלה איפה יש ליקוי במאמץ שלי, כדי שאוכל להתקדם, לכסות אותו ביחס טוב וכך להתקדם.

אני צריך להיות זהיר, מאוד רגיש למה שהבורא מעורר אותי בכל רגע ורגע ביחס לעשירייה. אין לי שום דאגה אחרת, רק לסדר את היחס שלי עם החברים, שאני רוצה לתמוך בהם ולהתחבר איתם. וכול זה על פני כל אותן הרגשות והבחנות שליליות שאני רוצה לגלות בכל רגע ורגע. ואני ממש מחפש אפילו בעצמי איפה אפשר עוד להוסיף איזה מין חיבורים על פני הקלקולים שיש בטוח בינינו.

שאלה: אמרת שכשרב"ש נתן לך את ספר "שמעתי", הוא לא רצה שתיתן את זה לחלק מהחברים כי לא היה להם קו שמאל. אז בדור שלנו, האם לכולנו יש קו שמאל חזק ועם פוטנציאל לקו ימין, או שלחלק מהחברים יש פוטנציאל לשמאל ולימין?

אנחנו צריכים להבין שרב"ש הוא לא ילד קטן, שמפני שהייתי משרת שלו, הייתי כל הזמן עימו, חוץ מהשיעור הייתי איתו יחד כמה שעות במשך היום, הייתי בבית שלו כל הזמן וכן הלאה, בגלל זה הוא נתן לי את מאמרי "שמעתי". אלא מפני שראה שיש לי דחף רציני לזה, אמנם נראה לי שלא הייתי מוכן לזה, אבל כך זה נראה היה לי.

כשהוא הביא לי את המאמרים האלה, הוא הביא אותם בשני חלקים, קודם כל את המאמר "אין עוד מלבדו", והשקעתי בו את עצמי כולי. כשהמאמר הגיע אני פשוט לא ידעתי מה עוד יש לעשות, כי המאמר הזה מכסה את כל היחס של האדם לבורא, וכביכול עונה על כל השאלות. אם אין עוד מלבדו, אז מה יש לך עוד לעשות. אבל גם הביא לי ואמר לי שזה לי, זאת אומרת, אסור לי לגלות את זה לאחרים. אפילו לאותם התלמידים שלו שהיו כבר מבוגרים, בגיל שלו כמעט, שהם עוד למדו אצל בעל הסולם, אפילו הם לא ידעו על המאמרים האלו, "שמעתי".

רב"ש קיבל אצל אבא שלו, אצל בעל הסולם שיעורים פרטיים, שיחות כאלה, בזמן השיחה הוא שמע את כל הדברים האלה ואחר כך כתב אותם. זה פלא, שהוא יצא מהשיחה עם אבא וכתב את מה ששמע ממנו. תארו לעצמכם, אלה מאמרים של 2, 3, ו 4 דפים, איך יכול להיות שהוא זכר, וגם את סדר זרימת החומר, כל מה שיש. כך הוא רשם וכך אנחנו קיבלנו את זה. יש שם מילה במילה מה שאמר בעל הסולם. הסגנון של מאמרי "שמעתי" זה הסגנון של בעל הסולם, רב"ש כותב בצורה אחרת, קצת שונה. לכן כשקיבלתי את המאמרים האלה שמרתי אותם הרבה שנים. אחר כך התחברתי עם חבר אחד, דני גולן, החלטתי שאני נותן לו את "שמעתי" ואחר כך נתתי לו עוד כמה מאמרים, לא יכולתי לא לתת.

אבל רב"ש במשך השנים בין המאמרים שלו שכתב, נתן את המאמר "אין עוד מלבדו" באחת מהשנים ונדמה לי עוד אחד או שניים, וזהו, כל היתר לא. רק אחרי שהוא נפטר הרגשתי שאני לא יכול להחזיק אוצר כזה בידיים שלי, כי בכל זאת אולי זה יכול לעזור לכולם להתקדם, הרגשתי שיש לי רשות לתת ונתתי להם את המאמרים האלה. נתתי להם את האוריגינלים, הם צילמו אותם, ועכשיו כל אחד מפיץ וקורא לאוסף הזה "שמעתי", ומוציא את זה בשמו או איכשהו, לא בשמו, אלא ודאי שזה רב"ש או בעל הסולם, אבל ככה זה. העיקר שזה מתפזר. אני מאוד שמח שזה כך הולך ומופץ.

לכן אנחנו צריכים להשתדל להיות שקועים במאמרים האלה, בנוסף למאמרי בעל הסולם ורב"ש, כי זו בעצם תמצית עבודת האדם בעולמנו.

תלמיד: מה שרציתי לשאול, האם יש לנו את הצד הימני והשמאלי בכולנו באופן חזק, או שאנחנו צריכים להשלים אחד את השני, כי לחלק יש יותר ימין, לחלק יש יותר שמאל וכן הלאה.

אף אחד מאיתנו לא דומה לשני, לכל אחד ואחד יש תכונות משלו, לכן אנחנו קיימים בצורה כזאת, נבדלים זה מזה. רק בהשלמה בעשירייה, בנטייה לבורא, באותה הנטייה לבורא אנחנו נראה את עצמנו שאותו האור שמאיר על הרצון להתחבר שלנו, הוא יחבר אותנו נכון, ואז לפי זה נראה את עצמנו כדמות הבורא, כ"אדם".

שאלה: אם המהות שלנו היא הרצון לקבל שנוצר על ידי הבורא, למה קוראים לזה "הרע"?

אנחנו קוראים לאהבה, תוצאה. גם הרצון לקבל שלנו האגואיסטי שמעורר בנו שנאה, הופך להיות תומך באהבה. זה נקרא שעל כל פשעים תכסה אהבה, וגם מלאך המוות הופך להיות מלאך החיים, וכל הרע יהפוך להיות לטוב. דווקא על פני גילוי הרע אנחנו נגלה את הטוב כהפוך ממנו ונראה בפער ביניהם איך אנחנו יכולים להרכיב את כוח הבורא שמשותף גם לרע וגם לטוב. ממנו יוצאים כביכול שני הכוחות האלה וכך אנחנו צריכים לאתר אותם ולסדר אותם.

רק את כוח הרע הוא ברא וזה לא שלו, ולכן אנחנו משתמשים גם ברע הזה בצורה כמו לבסיס, כמו ליסוד שעליו אנחנו בונים את הטוב. וכוח הטוב בא ממנו. וכך אנחנו גם מרכיבים את עצמינו. כוח הרע, שאנחנו לא מוותרים עליו, אנחנו עליו בונים בהתנגדות, בצמצום וכן הלאה, את כוח הטוב, השפעה. אבל שניהם חייבים להיות קיימים, אחרת אחד לא מתקיים ללא שני.

אלא רק במסגרת העולם הזה יכול להיות או שנאה או אהבה, זה לחוד וזה לחוד כאילו, כי אנחנו כמו ילדים קטנים. אבל רוחניות מתחילה מזה שאנחנו יודעים לשלב את שני הכוחות האלה יחד. ולכן במיוחד שאנחנו לומדים איתכם עכשיו בכל השיעורים של הכנס, איך לא לעזוב את הרע כדי עליו לבנות טוב ואז אנחנו בונים מהחומר הרע צורה טובה, שבפנים זה הכול אגו ומבחוץ יש עליו צורה של אהבה.

וכך אנחנו נמצאים בשני הכוחות האלה במודעות ונמצאים ביניהם כמו אדם בוגר. ולא כמו ילדים קטנים, עכשיו הוא מתחבק ולא מרגיש שום דבר חוץ מחיבוק ואהבה, ואחר כך הוא שונא ומרביץ ולא מרגיש חוץ מזה. כמו הילדים הגדולים, מדינות, ממשלות, צבאות, כך בעולם שלנו גם כן. הכול מחוסר הבנה ביסוד הבריאה, שכל יסוד הבריאה כלול מטוב ורע ובתוך האיזון שלו יכול להתקיים בלבד.

שאלה: אם אני לא יכול לבקש על עצמי, איך אני יכול לבקש מהבורא שיראה לי איפה אני עושה רע? אני יכול לבקש ככה, או שאני צריך לבקש מהחברים שיבקשו עליי?

למה? אתה צריך לבקש בעצמך, אפילו בלי לפנות חברים. אתה לא מגלה את הרע? תראה את כל העולם. תראה את העולם שלפניך ותתאר לעצמך שאתה גורם לזה, כי "כל הפוסל במומו פוסל". זאת אומרת אתה מגלה בעולם את השבירה שלך, את המום שלך, ואז תבקש כוח לתקן את זה, להביא את העולם לטוב.

זו דרך ארוכה ומאוד לא פשוטה, אבל מה שאתה מגלה, אתה מגלה דרך התכונות שלך, זה מתגלה בך, כמו שאנחנו לומדים מתפיסת המציאות. ולכן בטוח שיש לך על המקום נתונים שאתה יכול אותם לתקן. זה העולם שלפניך שהוא בעצם העולם הפנימי שלך. כל האנושות שנמצאת לפניך, זה בעצם התכונות שלך הפנימיות ושאתה הולך עכשיו, נגיד לפרסם להם על התיקונים, אתה בזה בעצם מתקן את עצמך. ככה זה עובד. אנחנו עוד נדבר על זה אחר כך שנראה לנו שאנחנו מתקנים את העולם, אנחנו בזה מתקנים את עצמינו, את פנימיותינו, עד שהכול מתחבר יחד בצורת אחד.

שאלה: אמרת עכשיו בשיעור שהכול תלוי ברגישות שלי. הרגישות הזאת שלי ביחס לחברים, באיזה אופן אפשר לייצב אותה, לתמוך בה כדי שהיא כל הזמן תהיה ברמה טובה? כי כל פעם נדמה שאני הופך לפחות רגיש כלפי החברים דווקא.

אנחנו יכולים להעלות את הרגישות שלנו לחברים ולעשירייה, במיוחד על ידי קנאה. תסתכל על החברים ואתה בטוח תגלה שהם יותר רגישים זה לזה ממה שאתה רגיש אליהם, וזו בעיה גדולה בהתקדמות שלך הרוחנית, אין יותר. אם אתה תרגיש את העשירייה כמו את עצמך, זה בצורה אידאלית, אבל נגיד, אין לך יותר מה לתקן, זה הכול. כי במידה שאתה תתחיל להתקרב אליהם ולחבר את כולם לעשירייה אחת, למושג אחד, אז אתה בזה בעצם פועל על כל המציאות. אז אנחנו נראה שאין יותר במציאות, חוץ מעשירייה אחת, נשמה אחת בלבד.

תלמיד: אצלנו בעשירייה ישנם מצבים שונים ואנחנו מרגישים את האיחוד בצורה חזקה וגם להיפך אבל כמה שיותר מתקדמים העולם מבחוץ מתחיל להיות מאוד מנוגד לנו אפילו קשה לסבול את זה, להסתכל על זה. והמצב שלי מושפע מזה, נורא קשה לי לעבוד על זה כי יש ניגוד אדיר.

אז במה שכל העולם נמצא, הוא מחכה בעצם עד שאתה תתקן את עצמך בעשירייה, עד שהעשירייה תהיה מתוקנת, ועד שאתה תוכל לצאת אליו ולהסביר לעולם מה בעצם הדרך שלו לחיים טובים. אם קשה לך לראות את זה, אתה צריך לשייך את זה לעצמך, כי אתה רואה בעולם שמחוצה לך את הפשעים שלך, את הליקויים שלך.

תלמיד: אז מה, לסבול יחד איתם? כי פשוט קשה לי להסתכל על זה. איך לגשת אליהם? ככל שהאיחוד בעשירייה חזק יותר, כך יש יותר ניגוד כלפי העולם.

אתה צריך כמה שיותר להשקיע כוחות באיחוד העשירייה, כדי על ידה, לצאת ולתקן את העולם. שכול העולם, אתה תתחיל לראות, שהם רק מראים לך את הליקויים שיש לכם בעשירייה. בסופו של דבר, הכול מתחבר לעשירייה אחת, וזה שאנחנו רואים מבחוץ מה שקורה, זה הכול מצביע בצורה כזאת חיצונה על מה שקורה לנו בפנים. רק בפנים, אני עוד לא יכול לאתר את הליקויים האלה עדיין, אז אני רואה אותם מבחוץ. אנחנו עוד נלמד את זה, אבל כך זה יהיה. ובמידה שאנחנו נוכל לחבר לעצמנו את האיברים המדולדלים מנשמתנו, זה כול האנושות החיצונה ובכלל העולם החיצון שנראה לנו.

כמה שאנחנו נוכל לחבר אותם לעצמנו, כך אנחנו נתקן את העולם. לכן עכשיו בינתיים תעזוב אותם, אסור לך להסתכל עליהם, אלא תהיה שקוע בזה, רק בתוך העשירייה. לא בגלל שאתה מזלזל בהם, אלא בתיקון שלך בעשירייה, זה המקום שאתה גם מתקן אותם. זה לא שאתה עוזב אותם ומזלזל, אלא כך בצורה כזאת אתה מתקן גם את העולם החיצון. ואין לך שום אפשרות להשתתף איתם בצערם ולהיטיב למצבם, אלא שאתה הכול עושה בעשירייה בלבד, בהדרגה. מה שאנחנו עושים, אנחנו גם עכשיו גורמים לתיקון העולם. אומנם כל אחד ואחד לומד איך הוא יהיה מתוקן בתוך העשירייה שלו, אבל כך אנחנו הולכים בדרך הנכונה לתיקון הכללי.

שאלה: מה קורה כאשר אנחנו מסוגלים לכסות את כל הפשעים באהבה, האם אנחנו נהיה בשמחה מתמדת?

ודאי, כי גם טוב וגם רע מתחברים כולם יחד כדי לגלות שלמות של הבריאה. וזאת ההנאה הכי גדולה, להרגיש שכל הכוחות הרעים, כל הכוחות הטובים, לא נבראו סתם או לאיזה צורך, חוץ מגילוי השלמות. ואז אנחנו משיגים את השלמות, מהות השלמות, שזה הבורא. אנחנו לא יכולים לגלות אותו בצורה אחרת, אלא מדבר והיפוכו, לכן מגיעים מכוח השבירה לכוח התיקון ואחר כך לשלמות.

שאלה: האוטוריטה של הרב, אי אפשר ללכת נגד זה גם אם נשאל כל אחד בכלי העולמי אז אין מילה נגד זה. אבל איך להגיע למצב כזה בעשירייה שאנחנו כעשירייה נגיע למצב של "ניצחוני בניי"?

כשאנחנו נגיע למצב של עשירייה ונרגיש שאנחנו נמצאים באיחוד, אז באיחוד הזה אנחנו נגלה את הקשר בינינו שנקרא "בורא", "בוא וראה", אז אנחנו נחזיק את הקשר הזה במרכז החיבור בינינו, ומתוכו אנחנו נתקדם, ואותו אנחנו נגדל ונטפח כל הזמן.

בינתיים אין לנו הרגשה כזאת של החיבור, איחוד, שזה המרכז של הכוחות שלנו, המחשבות, הנטיות שלנו. נגיע לזה ואז זה יבנה, זה יהיה.

תלמיד: איך לשמור יחד עם זה את התחושה שהמורה הוא מלווה, מדריך להתבטל אבל לבנות את העשירייה בצורה כזו שכל אותן השאלות שמופיעות בתוך העשירייה וכל אותן התשובות שאנחנו פותרים ביחד, שזה יהפוך למשהו מועדף, משהו עליון? כי אני מרגיש שאתה דוחף אותנו לזה.

אתם צריכים ללכת כמה שאפשר יותר יחד עם מה שאתם שומעים ממני, מה שאתם רואים בקבוצות ותיקות, ולהשתדל להידמות לקבוצות ותיקות [ולראות] איך שהן מתפקדות, וכך לבקש מהן גם עצות, תמיכה וכן הלאה. תתחילו להתקשר בין העשיריות, במיוחד אלו הצעירות, ולבקש תמיכה מהעשיריות הותיקות. תקבלו משם הרבה הבנה והבחנה. זה אפשרי. יש בינינו הרבה אנשים שכבר נמצאים איתי עשר ועשרים שנה ולכן יש מה ללמוד מהם "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: איך לתאר בהרגשה את ההבדל בין החיבור שהוא ניגוד ופירוד לבין החיבור שהוא מהמקור של שניהם?

שנגיע אז תראה. אני לא סתם עונה לך, זה דברים שצריכים להרגיש.

שאלה: הזכרת שיש לעשות בדיקה על היום שעבר עלינו ולראות שכל מה שנראה כשנאה או אהבה זה כמו "שדה אשר ברכו ה'". באיזו גישה נכנסים לסיכום היומי הזה להוציא רווח ליום הבא?

עד כמה שיש לך גם התרשמות מהכוחות השליליים ומהכוחות החיובים ואיך אתה מעמיד אותם יחד ומשלב אותם יחד כדי בזה לקבוע את היחס שלך לבורא, מה הוא עושה איתך במשך היום ואיך אתה מקבל אותו בסוף היום.

שאלה: אם יש לי דחייה מחבר ואני רוצה לכסות אותו באהבה. אני בא לחבר בלי להגיד שיש דחייה ואומר לו "בוא נכין מפגש לעשירייה, בוא נתחבר איתם ביחד" זה אומר שאני מכסה את זה באהבה?

כל עבודה משותפת למען חיבור החברה, ודאי שמקרבת בין אנשים, וזה במיוחד מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: מה עושים אם ההפצה גורמת לחבר להגיע פחות לשיעורים, למה זה קורה?

אין דבר כזה, אסור לעשות את זה. העיקר בשבילנו זה החיבור בינינו, וההפצה צריכה להיות רק כמצטרפת, בדרגה השנייה בחשיבות. אם הוא עושה כך, סימן שהוא לא רוצה חיבור, שהוא פשוט נדחה מהחיבור.

תלמיד: אז מה אנחנו עושים איתו?

אסור לכם להרשות לו לעשות כך, זה התנאי. אנחנו נמצאים במצב שכולנו חייבים, חייבים בכוח, קודם בכוח, ואחר כך ברצון, שירצה.

שאלה: יש הרגשה שבאמת אפשר לכסות באהבה את המכשולים דווקא בקשר בין החברים. אבל עדיין כמובן יש ביטויים של מכשולים שמגיעים בצורה של חוסר חשיבות בעבודה, הקושי להצטרף לעשירייה בפעולות שלה, חוסר ריכוז בשיעורים, וכן הלאה. האם גם את המקור למכשולים האלו אפשר לראות כפשעים שמגיעים מהשבר, מהבעיה בקשר בינינו, או שאלו דברים ששייכים ללימוד שונה?

זה לא שייך ללימוד, זה שייך לאופי האדם. יש אנשים שיש להם נטייה להתקרב לאחרים, ויש כאלו שיש להם דחייה מאחרים, וביניהם מקצה לקצה, יש את כל הספקטרום של יחסים כאלו וכאלו באופי של כל אחד. אבל בעיקר אנחנו צריכים להבין, שסך הכול אנחנו צריכים להיות בנטייה לחיבור ולעזור זה לזה, לגרות זה את זה. שכל אחד יקנא בחבר, ושכל אחד ירגיש שאם הוא לא רוכש את תכונת החיבור, אז פשוט אין לו מקום בנשמה הכללית, העיקרית של אדם הראשון. כי שם נמצא כל אחד ואחד, במצב ובמידה שהוא מחובר עם האחרים, ותומך בהם.

העניין הוא שאנחנו צריכים להשתדל לתת לכל אחד ואחד עבודה בפעילות קבוצתית, מתוך זה האדם יקבל את המאור המחזיר למוטב, ומתוך זה הוא ירגיש שבאמת חסר לו חיבור עם החברים. מתוך העבודה, מתוך התחייבות שלו כלפי הקבוצה, מתוך פעולות חיצוניות, הוא יקבל יותר רגש ויחס לחיבור. צריכים לתת לאנשים כאלה, שלא רוצים להתחבר, כל מיני עבודות בתוך הקבוצה, ואז הם ירגישו שהם נמצאים למען הקבוצה בכל מיני פעילויות, ויקבלו דרך זה יותר מאור המחזיר למוטב.

שאלה: אם החבר מפיץ אבל מפספס 95% מהפגישות שלנו.

אבל בשיעורים הוא נמצא?

תלמיד: בשיעורים כן, הוא נוכח בכולם.

אז צריכים להשתדל לאט לאט, בלי לחץ גדול, להביא אותו גם לישיבות ולהתכנסויות שלכם. אבל צריכים לראות, כי יש אנשים שמאוד לא מבינים את הדברים האלה, שקשה להם להיות בזה, שנדחים מזה, וזה מראה דווקא על גודל הרצון לקבל שיכול להיות כיסוד לנשמה גדולה. לכן להתייחס אליו בעדינות.

אבל זה בתנאי שהוא נמצא בכל השיעורים והוא מוכן, ומטרת החברה בשבילו זה העיקר. רק לאמצעי, הוא לא כל כך נמשך בגלל שהאגו שלו לא נותן לו להיות בחיבור לזה. זה ישתנה לאט לאט, אבל זה דורש הרבה זמן.

בדרך כלל מי שנמצא בכל הפעילות הלימודית בקבוצה, ולא יכול להשתתף בפעולות הקבוצה, זה בגלל האגו הגדול שלו, ואסור לנו לוותר עליו. אלא לאט לאט, בכל פעם לתת לו איזו עבודה בתוך החברה, שהוא ירצה לבצע, וכך יתכנס יותר ויותר.

על ידי מה אנחנו יכולים להזמין על כל חבר וחבר יותר מאור המחזיר למוטב, מה אפשר לתת לו שהוא יעשה למען הקבוצה? אומנם שהוא כעיקרון לא רוצה לעשות את זה, אבל אם זה יעניין אותו, לאט לאט הוא יתערב בשאר הפעילות הקבוצתית וכך יתחבר. אנחנו נתחיל לראות את הדברים האלה.

אז בואו נקבע סיכום של מה שדיברנו שעה שלמה כהכנה לשיעור.

אנחנו כל יום מגלים מצב חדש, המצב הזה מגיע מהבורא בלבד, מ"אין עוד מלבדו". אנחנו צריכים על כל מצב ומצב כזה לגלות מה החיבור ומה הריחוק בינינו. לראות בשני הכוחות האלה, חיבור וריחוק, כוחות להתפתחות שלנו. לא לוותר על הרצון לקבל והדחייה, אלא על פניו לבנות רצון לחיבור עד לאהבה. ולהיות תמיד בין שניהם, כאנשים שעומדים על שתי רגליים ומתוך זה נגיע לקו האמצעי. עוד נלמד מה זה "רגליהם רגל ישרה", יש עוד מושגים כאלה שאנחנו נלמד.

עכשיו, להשתדל לתת דין וחשבון, איך עבר היום, באיזה מצבים הייתי. האם יכולתי להסתכל על העולם בצורה מאוזנת, שגם הרע וגם הטוב, כל מה שמתגלה בכל מצב, מתגלה מהבורא אבל אני רואה את זה כי "כל הפוסל במומו פוסל". ולכן אם אני מצטער על מה שקורה בעולם, אני בעצם מצטער עד כמה שאני עוד לא מתוקן, כי העולם הוא העתקה ממני. כך אנחנו צריכים לראות נכון בתפיסת המציאות.

וגם להבין שעד שלא יתגלה בנו כל האגו שהבורא ברא בנו, אנחנו לא נגיע לגמר התיקון של האגו הזה, ולא נוכל לכסות אותו באהבה. זאת אומרת להגיע לדבקות בבורא, ושדווקא כך אנחנו מגדלים את עצמנו על פני האגו.

שוב אני אומר, העבודה עם האגו מוסברת באגרת רב"ש על ט"ו בשבט. איך אנחנו משתמשים בכל הכוחות החיוביים שאנחנו יכולים לעשות בדומם, צומח, חי ומדבר כדי לטפח נכון את תכונת ההשפעה, שנקראת הצומח. ואיך דווקא מתוך הזבל והתיקון של כל הדברים השליליים והחיוביים שאנחנו מגלים בצומח, וצומח נקרא הרצון להשפיע שלנו שגדל, אז איך על ידי טיפול נכון בו, אנחנו גדלים. בנוסף אנחנו צריכים לתאר את עצמנו שעל ידי זה שאנחנו כל פעם מתקדמים, בהתקדמות שלנו אנחנו נכנסים יותר לרצון לקבל האגואיסטי שלנו, לתוך המצב הלא טוב, לפשעים, לכל הדברים האלה שהם זבל ממש, ואנחנו דווקא לוקחים אותו ועל פניו אנחנו בונים את הצורה ההפוכה, מכסים אותו בחיבור, וכך מתקדמים.

זו בעצם ההתקדמות הנכונה שלנו, עוד נלמד על זה בפסוקים.

קריין: אנחנו קוראים קטעים מתוך שיעור 7 של כנס קבלה לעם העולמי 2021, קטעים בנושא "על כל פשעים תכסה אהבה". קטע מס' 1 מתוך זוהר לעם.

"אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו.

וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה."

("זוהר לעם". "תצווה", מאמר "ובמדבר אשר ראית", סעיף 86)

שאלה: איך אנחנו יכולים לכסות את הפשעים באהבה, בשעה שמתעוררת שנאה באמת חזקה, שנאה שאף פעם לא הרגשתי מאף אחד בעולם ואני מרגיש את זה כלפיי החברים בעשירייה. אז מה אני יכול לעשות?

זה הבורא שמזכיר לך עד כמה שאתה צריך לאחוז בו. שכל השנאה הזאת מגיעה ממנו ואז אתה מבין, שאתה צריך להשתמש בשנאה הזאת כדי להיות מעליה דרך החברים, דבוק בבורא. זה הכול. זו כל הסיבה למה השנאה מתגלה, למה הבורא שולח לך עכשיו, מגלה בך עוד שכבת רצון לקבל שנמצא בך.

הרצון לקבל מלכתחילה נמצא בכל אחד מאיתנו, ואז הבורא רק מגלה קצת ממנו יותר ויותר ויותר ואנחנו על ידי זה מגלים דחייה, שנאה, אכזבה וכן הלאה, לכל מיני חלקי המציאות ובמיוחד זה בעשירייה, וזה הכול כדי לתקן את זה במקום. והקבוצה חייבת לתת לך תמיכה שאתה לא תברח מהמשימה הזאת, שאתה מהר תגלה מאיפה זה בא, מהבורא, כדי שאתה על ידי חיבור עם החברים תתגבר על הדחייה, השנאה, ויותר ויותר תעריך את מידת החיבור והאהבה. זו כל העבודה שלנו.

שאלה: האם נכון לחשוב שהשנאה נותנת אנרגיה?

כן נכון.

תלמיד: אם הבנתי נכון, שאנחנו בדרך נגלה את כל האגו שלנו והחברים יוכלו לכסות את זה בעבודה עם קו ימין שאנחנו נעשה, כדי לגלות את הקו האמצעי.

כן, אבל צריכים לעשות את זה יחד כמה שאפשר.

שאלה: האם פשעים ואהבה הם שתי קומות, שלמטה הפשעים ועליהם אני עושה מאמץ לבנות יחס של אהבה?

כן.

שאלה: בשיעורים האחרונים אני מרגיש דחייה גדולה מאוד מהלימוד, אני לא יכול להקשיב ואני רק רוצה לברוח. איך לכסות את זה באהבה?

או שתכסה או שתברח. יש לפנייך רק שתי אופציות ואז תבחר מה אתה רוצה. אם אתה לא מכסה, ולא תשדל לכסות את הפשעים באהבה, אז אין לך מה לעשות בחכמת הקבלה, אין לך אפשרות להשיג את הבורא, כי הוא מתגלה רק על הדברים הרעים שמתגלים בכל אחד ובעולם כולו. אז תכוון את עצמך נכון ולך ותתקדם.

שאלה: מה קורה אם קורה ההיפך, אני מגיע לכל השיעורים אבל נדחה מהפצה?

אין לך הפצה. עכשיו יש לך רק חיבור בקבוצה, על זה אנחנו מדברים. על הפצה לא מדברים, נדבר עליה אחר כך.

שאלה: אם אין אפשרות לכסות באהבה, אפשר בינתיים לעזוב את זה ולא להתייחס וכאילו לשים בינתיים בפינה?

לא, אנחנו חייבים לנסות לעשות את זה כל הזמן.

שאלה: אנחנו אומרים שצריך לשמור גם על פשעים וגם על אהבה, אז למה הוא אומר, "ויסתלק אחר כך אל הטוב"?

אחר כך אנחנו עוד נראה איך אנחנו משתמשים במינוס כמו בפלוס. שלא רק מכסים את הפשעים, אלא משתמשים בכוח הפשעים, כי דווקא משם יוצא לנו הרבה כוחות ואנרגיה לעבודה.

תלמיד: אבל למה להסתלק אחר כך אל הטוב, למה לעזוב את הרע?

ככה זה נעשה, זה כתוצאה מהיגיעה שלנו, שגם השלילי הופך להיות לחיובי. אתה לא מכיר חשמל?

תלמיד: אני לא חשמלאי.

אז יש לנו חשמל שמגיע ואנחנו יכולים להשתמש רק בחצי העליון שלו, רק בפלוסים כאלו, ויש "גשר וילסון", אז אנחנו יכולים להשתמש גם במינוס, גם בצורה הפוכה, שהחשמל מתפשט משניהם. זה משהו דומה.

תלמיד: למה אנחנו צריכים לשמור על הרע, הרי הבורא מספק את העביות, הוא שומר על הרע, למה אנחנו צריכים גם לדאוג לזה?

אנחנו צריכים לדאוג ליחס נכון לרע שהוא מגיע בצורה כזאת כדי לעורר אותנו, אבל מגיע מהבורא ולכן אנחנו צריכים לראות בו התעוררות שבאה אלינו כדי שאנחנו על פניו גם נעשה צעדים קדימה לבורא. ודווקא הרע עוזר לנו יותר מהטוב.

שאלה: איך לכסות באהבה את כל ההפרעות שלנו בנפילות, כדי שלא ניפול להרבה זמן?

זה שייך לערבות, לכוח שכל אחד מחזיק את כולם. אתה צריך לדאוג לבריאות הקבוצה הכללית ואז מתוך זה אתה צריך לראות את עצמך כגדל. אתה לא יכול לגדול בצורה פרטית, רק עד כמה שהקבוצה כולה גודלת. זה בעצם החיים שלך, החיים שלך בדידים, מה שאתה עכשיו מרגיש זה חיי בהמה, החיים הרוחניים שלך זה חיי העשירייה. וכך אתה צריך כל פעם לראות את עצמך איפה אתה נמצא, בעולם הזה או בעולם העליון, בגשמית או ברוחניות.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעבוד עם ההרגשה שאני יכול להתחבר לעשירייה, אבל כל פעם אני מרגיש את עצמי לגמרי ריקני?

זה מצוין. תתחבר לעשירייה ותקבל מהם מילוי, דרכם תקבל מילוי. זה מצב יפה מאוד, שאתה מתרוקן, מתחבר לעשירייה, רוצה לתמוך בהם, לעשות משהו, ואז דרכם אתה מקבל מילוי. זה יופי של מצב.

שאלה: כשאין דחיות ברורות, אז איך אפשר לנתח נכון את המצב?

אתה לא מרגיש דחיה מפני שאתה לא נמצא בנטייה לחיבור. זה בטוח.

שאלה: איך אפשר להגיע למצב, שבו אנחנו משתמשים בכוח ש"על כל פשעים תכסה אהבה"? האם אנחנו צריכים לחכות שמשהו דרסטי, קיצוני יקרה, או שאנחנו צריכים לצעוק לבורא שיעזור לנו להשתמש באותו הכוח?

עד שלא הגעת לגמר התיקון אסור לך להישאר במנוחה. זה הכול. מה שאתה שואל, זה, "האם אני יכול להיות במנוחה?" אתה לא יכול, כי תסתכל עליך, על העשירייה, על העולם, אין לך מה להשלים? הכול תלוי בך. כך האדם צריך להגיד, ש"בי תלוי העולם". אז מה זה לחכות ולהיות במנוחה, אני לא מבין את השאלה הזאת, איך אתה יכול לחשוב כך?

שאלה: כתוצאה מהמאמצים המשותפים שלנו להתכלל זה בזה, מהם אותם הפשעים שאנחנו צריכים לכסות באהבה?

כל הפשעים זה דחיה ממה שיש בינינו בעשירייה. במידה שאנחנו מתחברים אנחנו מרגישים פשעים עוד יותר גדולים, עוד דחיות, עוד יותר ועוד יותר גדולות. וככה כמה שמתקדמים, יודעים להתגבר על הפשעים שיתגלו, ומתגלים פשעים, זאת אומרת, דחיות עוד יותר גדולות.

וכך אנחנו מתקדמים עד שאנחנו מתחילים לראות את הדברים האלה כעביות וצמצום, ומסך ואור חוזר, וקשר עם הבורא על פני הדחיות שלנו וכך אנחנו מתקדמים. אתם תגלו שאתם נמצאים כבר בפעולות רוחניות בבניית הפרצוף והבורא מעליכם נמצא ככתר, כאור שמאיר מעל לפרצוף.

תלמיד: איך לעשות צמצום על הפשעים מתוך פעולה משותפת שלנו?

אני פשוט רוצה לבנות מעל כל המצבים שמתגלים כחוסר חיבור, אני פשוט רוצה להשתמש מעליהם, למרותם בחיבור. זה הכול. זה התיקון שלנו. מה אנחנו עוד עושים? אנחנו לוקחים כלים שבורים, רצונות, תכונות שלא נמצאים בקשר הדדי ומשתדלים ומשתדלים לחבר ביניהם, כמו שאתה בונה מהקשרים, מהמצב שנשבר, ואתה מתחיל להרכיב אותו בחזרה יותר ויותר. אתה לא יודע איך לשלב, אז אתה פונה לבורא, אתה מבקש מאחרים, הם ממך וככה אנחנו בונים. אנחנו סך הכול משחזרים את המצב שהיה פעם מהכלים השבורים, ומבקשים מהבורא שהוא יאיר לנו, איפה הכלים השבורים? במה הם שבורים? איך הם יכולים להיות יותר מתאימים זה לזה? זה נקרא "עבודת הבירור". עד כמה שמתאימים זה לזה או לא.

אנחנו עושים את זה בעצמנו וגם הבורא עושה את זה מעצמו, איך שהוא חיבר אותנו לעשיריות, לקבוצות. כך זה מסתדר, אנחנו לא יודעים, אפילו שנראה לנו שאנחנו עשינו את זה, שאנחנו רוצים את זה, אבל זה סך הכול נראה לנו. אבל העניין הוא שלא אנחנו, אלא הבורא עושה אחרי הקלעים. הוא נותן לכל אחד ואחד מאתנו רצון ושכל, וכך אנחנו מתחילים לעבוד ויוצא שאנחנו עושים עבודת ה'. הוא מסדר לנו את הדברים, אבל כך שאנחנו לא מרגישים את זה, ואנחנו פתאום רוצים לעשות, חושבים על זה, נזכרים במשהו. את הכול הבורא עושה בצורה כזאת נסתרת שנמצא בתוכנו ומבצע.

ואנחנו צריכים לגלות אותו מתוך ההסתרה שלו, אבל זה במידה שאנחנו רוצים לעשות אותן הפעולות שהוא מבצע, אבל אנחנו רוצים לעשות. ואז אנחנו מגלים שיש כאן עבודת ה', שזה הבורא עושה, אבל אנחנו מתקרבים לזה ורוצים לבצע את העבודה בעצמנו.

ואז יוצא שאנחנו נמצאים עימו בחיבור, בדבקות, באותה מחשבה, באותן הפעולות. וכך אנחנו מגיעים למצב שנקרא "עבודת ה'". מדברים על האדם, שאדם עסוק בעבודת ה'. אם זו עבודת ה', אז מה אתה עסוק? מה יש לך לעשות? אז יוצא שכאן האדם והבורא יחד מבצעים את העבודה.

יוצא כך שהבורא לא עושה שום דבר לפני שהאדם חושב ומחליט לעשות, ואז האדם מגיע לקשר עם הבורא וכשותף עושה עימו יחד את העבודה. הבורא מתחיל את העבודה ואנחנו דווקא גומרים את העבודה. הוא שבר את הכול ואנחנו מתקנים. כך יוצא.

שאלה: כתוב בטקסט "וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו.".  מה זה אומר?

אנחנו מגלים את הרע, ואחר כך מתוך הרע הזה אנחנו מגיעים לטוב. כי קודם כל אנחנו תמיד מגלים את האגו, השנאה, הדחיה, החושך וכן הלאה, ואחר כך אנחנו מתגברים על זה ורוצים להפוך את זה לצורה החיובית, וזו העבודה בעצם.

שאלה: איך פועלת האהבה לעומת האמונה בעבודה ומהו תפקיד האהבה בהתקדמות שלנו?

אהבה היא המטרה הסופית, הנקודה הסופית. חיבור כזה שאי אפשר להבדיל שם חלקים, אלא הכול הופך להיות למושג אחד.

שאלה: איך להתייחס נכון לחיים? נניח שהחבר ישן שלוש שעות בגלל עבודה אבל בכל זאת בא לשיעור. עדיף להסתכל ככה על הדברים או ללכת לישון ואז לראות הקלטה?

אדם צריך להחליט בעצמו. אנחנו צריכים לחזק אותו כמה שיותר להשתתף בשיעורים.

שאלה: כשחבר מתנהג בצורה שמעוררת בי שנאה ודחיה, אז אני מבין שצריך להגיד שזה בא מהבורא, אני מבין שצריך לא לברוח מהעבודה, להישאר, אבל אני לא מבין מאיפה מגיע התיקון? איך אני עושה את התיקון?

כבר בזה אתה עושה תיקון.

תלמיד: אבל אני נשאר בשנאה.

תשתדל גם על זה להתגבר ולהבין שכנראה שזה חלק מאוד חשוב בנשמה שלך שכך זה מתגלה לך. ומפני שהנשמה שלך היא שבורה, לכן אתה רואה אותו בעשירייה כחלק השלילי כלפיך.

תלמיד: מה יותר מדויק, להצדיק את החבר או להצדיק את הבורא שככה מראה לי?

להצדיק את הבורא אתה חייב, כי בלי זה אתה לא ניגש בצורה נכונה למה שקורה לך. וכל הרע שמתגלה, בסופו של דבר הבורא מעורר בך את השבירה הפנימית שלך שאתה צריך לתקן.

אז אתה צריך להתייחס לחלק הזה ששנוא עליך כחלק בלתי נפרד ממך, וזו הנשמה שלך, ותצטרך לקרב אותו עד כדי כך שתרגיש אותו כמו את עצמך, ועוד יותר אפילו, והבורא שיהיה במרכז הפעולה הזאת, שהוא מבצע את זה.

שאלה: כיסוי של אהבה, זה כשאני מפנה את הטענות לא כלפי הבורא והחברים אלא כלפי עצמי, שאני לא מתוקן?

כן. מתי שאתה מייחס את כל העולם אליך, ואתה צריך לתקן את כל מה שאתה רואה, כי אתה רואה את הדברים האלה כשבירה הפנימית שלך. ואין בעולם עוד משהו מקולקל, אלא מה שמתגלה לך זה הכול הנשמה שלך.

שאלה: איך מתגלה האהבה בעשירייה אם הטבע שלנו הוא הרצון לקבל?

למעלה מהטבע, למרות. ואף פעם אנחנו לא נגיע למצב של אהבה שזו אהבה. אהבה יכולה להיות גם מצד הרע וגם מצד הטוב אם אנחנו משתמשים נכון בשתי הצורות הללו. יש על זה גם חומר, אפשר ללמוד אותו. מסטרא דטוב ומסטרא דרע.

שאלה: מה ההבדל בין זה שאנחנו הסתכסכנו והשלמנו ובין זה שבאמת כיסינו באהבה? איך לבדוק?

ההבדל הוא, שאם אני הייתי נגד החבר, ואחר כך אני יחד עימו, אני בזה לא מתקן שום דבר. זה כמו ילדים קטנים. אבל אם אני מגלה מרחק בינינו, ואחר כך אנחנו מודעים, או אני מודע למרחק בינינו, ואני פועל למעלה מהמרחק, זאת אומרת, אני לא מוחק את המרחק, לא מוחק את השנאה, אלא "על כל פשעים תכסה אהבה", אני מביא יחס טוב אליו למעלה מהדחייה ממנו, ואני שומר, אני לומד לשמור את שני הרגשות האלו, היחסים האלו בי ממש בצורה "זה כנגד זה ברא א-לוהים", ואני כך רוצה לבנות את עצמי, זה ההבדל. לא מוחק את הרע והופך להיות לטוב, אלא מחבר את הטוב לרע והטוב שיכסה את הרע. ודווקא על ידי הרע שכל הזמן קיים, הטוב יתקיים. ורק בשניהם אני מרגיש את המציאות האמיתית.

תלמיד: האם זה בסדר שהשנאה תמיד חוזרת לאותם הדברים, לאותן התכונות של החברים?

אף פעם זה לא חוזר, זה תמיד בדרגה יותר עליונה. אין חזרה.

שאלה: "על כל פשעים תכסה אהבה". מכוח מה מתגלים הפשעים?

זה הבורא מגלה את הפשעים לפי הנכונות שלך, לפי ההכנה שלך נכון להשתמש בהם.

קריין: ציטוט מספר 2.

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם, אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

שאלה: הפער בין החברים בעשירייה לבין האהבה, איפה מקום גילוי הבורא בזה?

מתי שהם מתחברים יחד ועוד בגובה מסוים, שיש עוצמה גדולה בשנאה וכנגד זה גם כן עוצמה גדולה בחיבור. וכשמגיעות עביות וזכות זו עם זו יחד כסנדוויץ' הזה, כפרצוף, אז מתגלה האור יותר ויותר עד שאתה מתחיל להרגיש בו את מקור האור, שזה הבורא.

תלמיד: האהבה והחיבור זה אותו דבר?

זה עניין של הרגשה, אני לא יכול להגיד לך. תגיד איך זה קורה בעולם שלנו, גם לא תוכל להסביר מה זה חיבור ומה זאת אהבה, ממתי חיבור הופך להיות לאהבה ומתי לא?

תלמיד: אנחנו מרגישים דחייה, ונגיד שהתחברנו מעל הדחייה הזאת, אנחנו יחד בשיעורים, משתתפים במשהו בקבוצה, אבל מה זה אומר שבאמת יש אהבה בינינו?

אם מתגלה כוח עליון סימן שאתם נמצאים כבר בחיבור במשהו, בחיבור באהבה. הבורא נקרא אהבה. השלמה בין רצון לקבל לרצון להשפיע בקו האמצעי באיזו עוצמה מיוחדת, זה מתגלה ככוח העליון.

תלמיד: מהם התנאים שצריכים להיות בחיבור שלנו מעל השבירה, כדי שבאמת יתגלה פה אותו הכוח שנוכל לקרוא לו בורא?

נכונות לוותר על כל מה שיש לי, לעת עתה מה שמתגלה, שאני מבטל את זה, מוותר על זה. לבטל זה לא טוב אז כאילו שאני מוחק, ואני רוצה להשתמש בזה ולעלות מעל זה ולהיות עם כל השנאה, עם כל הדחייה, עם כל העצלות, עם כל מה שיש אני רוצה להיות מחובר בתוך העשירייה.

הבעיה שלך ובכלל של כולם שאנחנו מייחסים את הדברים האלה לאדם עצמו ולא לעשירייה, לעבודה שלנו בעשירייה, ולכן לא נראה לנו איפה זה צריך להיות ואיפה זה צריך להתגלות. תחבר את זה בעשירייה תקבל תשובות.

שאלה: כשאנחנו נותנים את התפקיד של גבאי וש"ץ בעשירייה בצורה מלאכותית, אנחנו מעוררים באדם את הרצון לשלוט בחברים, ללמד אותם. האם צריך לקבל את זה כמשהו הכרחי, או שצריך ליצור מערכות כדי שלא יהיה רצון כזה?

אנחנו צריכים להראות התנהגות נכונה זה לזה. צריכים להראות התנהגות נכונה, דוגמה נכונה ביחס זה לזה.

תלמיד: אתה יכול לתת עצה פרקטית? נגיד אני גבאי היום או ש"ץ, אם אני מכתיב את הקו שלי, אז יכול להיות שמישהו לא מסכים עם זה.

כגבאי או ש"ץ אתה לא עושה מה שאתה רוצה, אתה עושה מה שהעשירייה דורשת ממך כדי להתקדם קדימה. אתה בזה משרת את העשירייה ולא מנהל אותה.

תלמיד: צריך לשמוע כל אחד ואחד?

זאת כבר עבודה ששייכת לגבאי וש"ץ, אתם צריכים לראות, לבדוק, מה קורה, איפה כתוב. זה לא שייך לנו.

שאלה: אמרת שאת הרע שבתוכנו אנחנו צריכים לתקן עם הרע שנמצא בחוץ. מהו הרע שאנחנו רואים בחוץ ואיך לתקן אותו יחד עם הרע שנמצא בפנים?

אנחנו צריכים רק לתקן את הרע שמתגלה בינינו כדי להגיע כמה שאפשר יותר לחיבור ממשי, שאנחנו נתחיל לגלות בתוך העשירייה את החיים הרוחניים שלנו, שזה עשירייה כאחד, כנשמה. ומתוך הנשמה, אז אנחנו נדע איך הלאה אנחנו צריכים לעבוד. ואם אחר כך, אחרי הכנס אנחנו נצא להפצה חיצונה, זה רק כדי שזה יגרום בינתיים רק לחיבור שלנו בתוך העשירייה, ולא שאנחנו יוצאים לעבוד שם. כי באמת להשפיע להם אנחנו נוכל רק במידה שאנחנו מחוברים בינינו בעשירייה.

שאלה: אם כיסינו את הפשעים באהבה והשגנו הבנה והכרה, איך לא ליפול מיד מהמצב הזה, למרות שאומרים שחייבים ליפול, איך להשתמש במצב הזה כדי להתקדם הלאה?

אם הגעתם לחיבור על פני הדחייה, אז אתם כבר תיקנתם את הדחייה הזאת שיש לכם בקו שמאל והשגתם דרך הימין את אותו חיבור והבאתם אותו לקו האמצעי, שמשתמשים בשני הכוחות המנוגדים האלה כאחד, אז למה אתם צריכים להיות עוד במצב הזה? אז מוסיפים לכם עביות ואתם שוב נופלים, ואתם כבר יודעים גם מתוך הניסיון הקודם ומתוך החיבור שהשגתם מה אתם צריכים לעשות הלאה. אתם נופלים בצורה יותר גרועה, שוכחים מה שהיה קודם וכך מתחברים מחדש יותר ויותר, שמאל ימין, שמאל ימין, וכך אתם פוסעים.

קריין: ציטוט מספר 3.

""איזהו גיבור שבגיבורים, מי שעושה שונאו אוהבו" (אבות דר"נ רפכ"ג). על דרך המוסר יש לפרש שגיבור נקרא "הכובש את יצרו" (אבות רפ"ד), היינו שעובד עם היצר טוב ומכניע את היצר הרע. ו"גיבור שבגבורים", היינו מי שעובד גם עם היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל "בכל לבבך - בשני יצריך" (ברכות נ"ד), שגם היצר הרע הוא עובד ה'. נמצא שעושה שונאו, היינו היצר הרע, אוהבו. וכיון שגם היצר הרע הוא עובד ה', נמצא שכאן יש לו עבודה יותר גדולה, לכן הוא נקרא גבור שבגבורים."

(הרב"ש. 273, "גיבור שבגיבורים")

האמת שאנחנו עוד לא יודעים איך לעשות זאת, איך אני עם הרע משתמש לטוב. אבל לאט לאט זה יתגלה מתוך זה שאנחנו נקבל דוגמאות כאלה מלמעלה. העיקר בשבילנו להשתדל להגיע למצב שאין רע בעולם מלכתחילה, אלא רק מתגלה כלפינו בדמיון שלנו, כדי שאנחנו נשתדל להקים את עצמנו בצורה דומה לבורא. אחרת אין שום צורך ברע, המטרה שלו רק כדי לתת לנו כמו במשחקים איזה כוח הפוך, התנגדות, צורות הפוכות מהבורא כדי שאנחנו נעשה מזה צורות הדומות לבורא.

לכן צמצום על פני כל הכוחות, בירור מהם הכוחות שנמצאים בי, ולקראת מה אני צריך ללכת ולבנות את עצמי, ואז אני מרכיב מהכוחות האלה כאילו בעד ונגד, אני מרכיב מהם את תכונת ההשפעה, גם מכוח האגו שלי, גם מכוח הטוב שבי, משניהם, וכך אני מתקדם. זה נקרא בניית הנשמה, כך אנחנו צריכים להתקדם. אז להשתדל כמה שיותר לחשוב על זה, לדבר על זה, על תפחדו להתבלבל, זה לא חשוב. העיקר הכול לברר, לברר, לברר כל הזמן בעשיריות, ואתם תראו כמה שזה מברר לכם את המצב.

אתם תראו גם את העולם שלנו איך שהוא מתנהג, איך כוח אחד מחלק אותו לשניים, ואחר כך מתוך שניים מרכיב אותו לשלישי. וכך אנחנו נלמד איתכם עבודה בקו אחד, מקו אחד לשני קוים ולשלושה קוים ונגיע לעבודה השלמה, לאיחוד, כתוצאה מכל הקוים האלו. ככה זה יהיה. לכן רק להשתדל להגיע לחיבור בכל האפשרויות שמתגלות לנו כשבורות.

קריין: ציטוט מספר 4 מתוך "זוהר לעם".

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואח"כ חוזרים להיות באהבת אחווה.

הקב"ה אומר עליהם, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה גם, באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם."

("זוהר לעם". "אחרי מות", מאמר "הנה מה טוב ומה נעים", סעיף 65)

אנחנו גם מבינים שמגיעה שנאה ושנאה כזאת שאין בעולם שלנו בין החברים בקבוצה, שהם לא יכולים בכלל לחשוב על חיבור ועל אהבה, השנאה מגלה את עצמה כמכסה את הכול. השנאה באה משכבה יותר תחתונה של האגו ולכן היא מכסה את כל מה שהיה.

קודם היינו משחקים יפה זה עם זה, היינו מתחברים, מדברים, פתאום אני מגלה שאני לא יכול להסתכל עליו, אני לא יכול להיות קשור אליו בשום צורה, זה מפני שהתגלתה שכבה חדשה ברצון לקבל שלי האגואיסטי.

סדנה

איך אני בונה בעשירייה שלי מנגנון שעוזר לי להבין שאת זה אני קיבלתי מהבורא, כי אני לא יכול לזכור את זה. איך אני בונה מנגנון סביבתי שנקרא ערבות שעוזר לי כל הזמן להרגיש איפה אני באמת נמצא ואיך אני מגיע אז לתיקון?

איך אני בונה מנגנון של ערבות בעשירייה?

*

קריין: ציטוט מספר 5 בעל הסולם.

"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות."

(בעל הסולם. אגרת ה')

זאת אומרת, כשאנחנו מרגישים את עצמנו כל אחד בזמנו שהוא נמצא בחושך, בחוסר אונים, בחוסר תקווה, בחוסר מטרה, ודאי בחוסר מצב רוח ובעוד כל מיני מצבים, איך אנחנו צריכים להיות בכל הגילויים האלה של האגו שלנו, ברצון לקבל שלנו שמתגלה כשבור, כלא ממולא, כלא מרוצה וכן הלאה, איך אנחנו יכולים להיות, כמו שבעל הסולם אומר "שמח אני בקלקולים הגלוים, ומתגלים". איך אני צריך להיות למעלה מהקלקולים האלה שמתגלים בי, ובזמן שהם מתגלים אני נמצא בהם, אני טובע בהם, הם ממש בולעים אותי.

איך יכול להיות שאני בכל זאת נמצא מעליהם ברגש שלי, בשכל שלי, ואני שמח שהם מתגלים. זה לא נראה לנו אפשרי כי זה הכול אני. איך יכול להיות שכל פעם מתגלה בי כל הרע והוא תופס אותי מהראש עד הרגליים וממש בהכול, ויחד עם זה אני מרגיש את עצמי שאני לא נמצא בזה? איך זה יכול להיות? אנחנו רואים עד כמה אז אנחנו ממש מבוטלים כנגד הרע שמתגלה ואני כולי נמצא בזה וזה תופס אותי ומשגע אותי ואני מרגיש שאני בכלל הולך לאיבוד עם כל דבר רע שמתגלה, תמונות וצורות כאלה.

אלא בתנאי שהאדם יקדים את ההתכללות שלו בעשירייה, והקשר שלו עם העשירייה מורגש חשוב יותר, חזק יותר, מטרתי יותר מהקשר שלו עם עצמו, שמוכן להיות מה שנקרא במסירות נפש לעשירייה, ולכן יחד עם זה שהוא מגלה את הצורות הפרטיות שלו, שעכשיו מתגלים לו הרשעים הפרטיים שלו, יחד עם זה הוא קשור לעשירייה ואז הוא רואה "איזה יופי שמתגלים לי הפשעים שלי, השבירות הפרטיות שלי שאני יכול לחבר אותן לעשירייה, לתקן אותן נכון, וכך נתקדם כולנו יחד ונעשה עוד צעד אחד לגילוי הבורא".

זאת אומרת, אי אפשר לקבל את גילוי הרע בשמחה אלא אם כן אתה מחובר בעשירייה, והרע שמתגלה הוא תמיד גדול והוא יכסה אותך עם הראש, אבל בינתיים בנית את הקשר שלך עם העשירייה, ולכן אפילו שקיבלת רע פרטי יש לך גם חיבור כללי. ולכן אתה יכול על ידי זה להתחיל לאתר את הרע הזה שהוא לא בא כרע כמו שאנחנו מרגישים על עצמנו שזה ממש בא ומבלבל ומנתק אותנו מהחיים, אלא יחד עם זה אני נשאר בקשר עם החברה.

ואז אני מוסיף, מצרף לחברה את כל הרע שמתגלה בי, ואז כולנו מתקדמים. וכך כל אחד ואחד מוסיף את הרע שלו לעביות הכללית בעשירייה, וכך כל העשירייה מתקדמת. זה עיקר התרומה שלי לעשירייה וכך מתקדמים.

אם אנחנו מבינים שכך אנחנו צריכים להתקדם אז העיקר בשבילי זה להיות מוכן מראש לחיבור עם העשירייה. ובזה אנחנו גם נראה את התנהגות הבורא איתנו. אנחנו לא נקבל מצבים חדשים לפני שנבנה קשר שמתאים לעשירייה. אני לא אקבל אפילו ירידה, שום דבר לא ישתנה, אם לא יהיה לי קשר עם העשירייה.

כשיהיה לי קשר נכון עם העשירייה, לפי זה אני אקבל "הכבדת הלב" מה שנקרא, "גילוי הרע" שנוכל לקדם על ידו חיבור לעשירייה ולטוב. לכן כל העבודה שלנו היא לא להגיד שאין לנו מה לעשות, אלא כל הזמן לחבר את עצמנו יותר ויותר לעשירייה. אתם לא יודעים מה לעשות? אני שוב אומר, יש לכם הזדמנות, תקראו מאמרים של בעל הסולם ורב"ש. אל תצאו מהם. כל הזמן לקרוא את המאמרים שלהם, ואז לפחות על ידי זה תראו איך אתם צריכים להיות מחוברים וגם תעשו בפועל התקשרות ביניכם.

ולהבין שכל המצב שיש עכשיו בינינו בפנדמיה שכל אחד יושב בביתו, זה דווקא מצב רצוי. זה מצב נכון להתחברות הפנימית בינינו, כך שקווי התקשורת החשמליים האלו לא יהוו לנו איזו צורת ניתוק. אני לא צריך להרגיש את החבר שאני נמצא עמו באותו חדר, לאו דווקא. אנחנו רואים שכל העולם אפילו מתקרב לזה. אנחנו צריכים לבנות חוטי קשר פנימיים מלב ללב ולא להשתוקק לחיבור פיזי. והבורא יעזור לנו בזה יותר ויותר.

אנחנו לא נראה סוף לפנדמיה הזאת, לווירוס הזה, יהיו עוד ועוד בעיות שעל ידי זה הבורא יעצב את כל החברה בצורה כזאת שלא תהיה להם ברירה אלא לחשוב על חיבורים נכונים בין כולם.

שאלה: יש את הפשעים האישיים שלי וכנגד זה החיבור בעשירייה, ולפני זה אמרת שהבעיה המרכזית שלנו שאנחנו מיחסים הכול אלינו אישית ולא לעשירייה. תסביר בבקשה.

אם אני נמצא בעשירייה ומתגלים בי כל מיני צורות אגו חדשות, אני צריך להבין שזה מתגלה כדי שאני עוד יותר אתחבר מעליהן לעשירייה. אין לי על פני מה להתחבר לעשירייה יותר בכוח ובדבקות, אלא רק על פני אותם הרשעים שמתגלים בי. ואפילו שמתגלים בי בצורה כביכול פרטית שלי, אני צריך להגיע איתם לדבקות בחברה.

תלמיד: אני מתכוון שאותם הפשעים זה משהו שאנחנו צריכים להכיר, להבין, לגלות כולנו יחד בעשירייה או שאני מגלה בי?

כל אחד מגלה את זה בצורה הפרטית שלו, אבל כולנו משתדלים להיות בחיבור בינינו ולכן התוצאה מהעבודה הפרטית של כל אחד מורגשת בכללות העשירייה.

שאלה: אמרת שמוסיפים רע בעשירייה, אנחנו פחות או יותר מבינים עכשיו זה את זה בעשירייה והדברים מסתדרים, איך להוסיף נכון את הרע לעשירייה?

אנחנו לא צריכים להוסיף מעצמנו את כוחות הדחייה, הכוחות הרעים, אנחנו צריכים כל הזמן להימשך לכוחות הטובים. אבל אם יתגלו הכוחות הרעים, מעליהם אנחנו נמשיך לבנות את הכוח הטוב בינינו. עד שאנחנו לא מגיעים למצב שהרע מתגלה מעצמו, אנחנו לא מגלים את הרע בעצמנו. מאיפה אתה תיקח את הרע? לא, חס ושלום. אנחנו רק נמשכים לטוב, רק לחיבור.

שאלה: איך להפוך את העשירייה לרשת ביטחון בעבודה?

צריכים להפוך את זה כך, שעשירייה חייבת להיות לא רשת, אלא אותו מקום העבודה איפה שאנחנו כל אחד וכולנו יחד מבצעים את הפעולה הרוחנית שלנו והופכים להיות לנשמה. ככה זה.

שאלה: אנחנו עוברים ביחד אין סוף מצבים בעשירייה, ויש מצבים שלפעמים אנחנו זורמים, עוברים מזה, אבל אני רוצה שהמצב הזה יתוקן ביחס לחבר. ולפעמים אני סופג את זה ואני לא יודע אם זה עבר תיקון או לא עבר תיקון, ואז עוברים הלאה. ואני רוצה לדעת מהו ההבחן של התיקון, שכן עשיתי משהו ביחס לחבר?

הסימן של התיקון, שאני מרגיש את עצמי שנמצא בתוך החברים שלי, ואני פועל לתוך החיבור ביניהם בצורה כמה שיותר מסורה. זה הסימן של התיקון. ואני נמצא במשיכה לזה, בנטייה לזה.

קריין: ציטוט מס' 6.

"יש לדעת, מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. אחרת אי אפשר לו להתגבר. ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, הנקרא דינין.

כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם, רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'."

(בעל הסולם. שמעתי. ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")

כן, בשביל זה הם באים, כדי שאנחנו נצטרך יותר ויותר להרגיש רוממות הבורא. ואז כל הדינים, הספיקות, הבעיות, הסתירות, הסתרות, הכול דווקא יתעלה יותר ויותר מפני שאנחנו נרצה לכסות אותם ברוממות ה', כי זה הבורא מגלה לנו, ואנחנו רק בהתקשרות לבורא נוכל להתגבר עליהם.

כך אנחנו מתקדמים, כמו בסולם, שמאל, ימין, שמאל, ימין, וכך אנחנו עולים כל פעם. ולכן כל פעם הבורא מגלה בינינו את כל הסתירות, את כל הבעיות, ואנחנו נשמח מראש בסתירות האלה, מפני שעל ידם אנחנו יכולים יותר ויותר לעלות לגדלות שלו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לכסות את כל השנאה והרע באהבה כשנראה שזה ללא תחתית, מנהרה ללא סוף?

מה אכפת לך שזה ללא תחתית, שזה ללא סוף, אם כל פעם כשאתה עושה את העבודה הזאת, משתדל לכסות את הרע באהבה, בחיבור, אתה עושה בזה נחת רוח לבורא. למה אתה מחכה מתי זה יגמר? "יגמר" זה נקרא שלא תהיה לך אפשרות לעשות נחת רוח לבורא. לזה אתה מחכה?

קריין: ציטוט מס' 7.

"בכל סתירה יש סגולה מיוחדת, לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו. ואלו הזכאים, שזכו לזה, נמצאים הופכים חושך לאור ומר למתוק. כי כוחות הפירוד כולם, מחשכת השכל וממרירות הגוף, נעשו להם שערים להשגות מדרגות נשגבות. ונעשה החושך לאור גדול, והמר נעשה מתוק.

באופן, שבשיעור הזה, שהיה להם קודם לכן כל הנהגות השגחתו לכוחות הפירוד, התהפכו להם עתה כולם לכוחות הייחוד. ונמצאים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות."

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר, "שתי נקודות", סעיף 121)

סך הכול אנחנו צריכים כל הזמן לעבוד על כיסוי דחייה, רע, כל מיני דברים בטוב, בחיבור, ואז כתוצאה מזה מתגלות לנו מדרגות חדשות, מצבים חדשים רוחניים, וכל העבודה שלנו היא בזה. זאת אומרת, להיות יחד, להגיע לעבודה הדדית בלהתגבר על הרע, לשמוח על הרע שמתגלה כי אנחנו יכולים להתגבר מעליו, בלא לבטל את הרע, לכסות אותו בטוב, ולהיות בין שניים, וכך לעשות נחת רוח לבורא. זה מתבטא כבר בבניית הפרצוף ובאור חוזר מהפרצוף שאנחנו בונים, וכך אנחנו נתקדם עד לגמר התיקון.

אין בזה הרבה דברים חדשים, יש פרטים, הרבה פרטים, ואנחנו נגלה אותם בשיעורים, אבל בסך הכול זה המודל של הנשמה שבאה לתקן את עצמה.

שאלה: יש חבר מאוד יקר, שכבר שנה לא מוצא את החיבור בעשירייה, והוא אפילו חושב לחפש במקום אחר. הוא שואל מה אפשר לעשות?

הוא צריך לראות בצורה קצת יותר בוגרת את החיים ולא כמו ילד קטן. זה לא שהוא לא מוצא את עצמו בעשירייה, הוא כנראה לא מוצא את עצמו בכלל ב"בני ברוך", הוא אף פעם לא למד כנראה טוב, בצורה רצינית, הוא אף פעם לא עבר על המאמרים בצורה רצינית, אלא היה כך ליד זה בצורה שהוא היה מלווה את "בני ברוך". לכן אל תגיד שהוא היה בפנים ויצא.

אם אדם יוצא הוא צריך להיות מודע למה הוא עושה, לאיזה עולם הוא יוצא, מה יש לו שם וכן הלאה. ישנם מקרים כאלו, אבל זה מחוסר תפיסה נכונה של המציאות. כי אנחנו נמצאים כבר במצב שלא זורקים אדם סתם מאיזו חברה שמתקרבת בכל זאת לגילוי הבורא לנברא, שזו המטרה של כל ההתפתחות האנושית, של כל העולמות. מה לעשות עימו? קודם כל להשתדל למשוך אותו, אתם תראו עד כמה שהגאווה שלו לא נותנת לו לעשות את זה, גאווה, שהוא יותר מבין ויותר מרגיש ומיוחד מכולם ותעזבו אותי וכן הלאה. אבל זה מפני שאף פעם הוא לא היה איתנו.

לא יכול להיות שאדם יוצא והוא היה מחובר איתנו, לא יכול להיות, סימן שלא היה מחובר. אני מבין שאתה מצטער כי יכול להיות שזה החבר שלך, אבל אנחנו תמיד מוכנים לקבל בחזרה את כולם, את כל באי עולם, את כל האנושות, וודאי שיש לו מקום. אבל יכול להיות שעכשיו מתגלה מצב שהוא מרגיש את עצמו שם יותר טוב, יותר במקום. כי לא התעסק בעבודה פנימית, בעבודה רוחנית בקשר עם החברים אף פעם, ולכן מרגיש את עצמו שטוב לו כך. ברגע שאנחנו מתקדמים ובזה מתחייבים להתקשרות בינינו, כי מתוך ההתקשרות בינינו מגיעים לגילוי הבורא, אז את התקשרות בינינו הוא לא מוכן לקבל כי זה בא על פני ויתור של כל אחד על עצמו במשהו, לזה הוא לא מוכן ואז הוא עוזב.

אם החברה לא הייתה מתקדמת לביטול של כל אחד ואחד אז הוא היה נשאר אולי, אבל אם החברה עכשיו היא כזאת שהיא ממש דורשת מכל אחד ואחד לבטל את עצמו כדי להתחבר עם כולם, כדי לגלות את הבורא לפחות בעשירייה, אחר כך בין העשיריות ואחר כך בכל האנושות עד שאנחנו מגיעים לתיקון הכללי, גמר התיקון, אז אם הוא לא עושה את זה, אם הוא לא מרגיש שהוא בכלל נכנס לפעולה כזאת וזה מפחיד אותו והוא לא רוצה לשמוע אפילו על זה, אז הוא יוצא. הכוח הפנימי שאנחנו מייצבים בינינו בעצמו דוחה אותו.

לכן צריכים לאתר אנשים כאלו ולהשתדל לחזק אותם כמה שיותר, אבל אם אנחנו לא מצליחים והוא מחליט בכל זאת לעזוב, אנחנו לא נחזיק בכוח אף אחד. אבל אחר כך כשהוא יוצא יש לו בעיה, הוא צריך בכל זאת להצדיק את עצמו למה הוא לא איתנו, כי כל יום ויום יכול להיות שהוא יגלה שאנחנו צודקים וצועדים קדימה נכון, אז הוא צריך להצדיק את עצמו שהוא בחר נכון. יכול להיות שאנשים כאלה הופכים להיות לשונאים שלנו, כי אנחנו מראים להם עד כמה שהם נמצאים בכיוון הלא נכון, ואז הם מוכנים אפילו לגרום לנו כל מיני בעיות, צרות וכן הלאה. צריכים להיזהר מהם.

זה מה שכותב רב"ש, אלו שהיו מקורבים לבעל הסולם וכביכול עזבו, צריכים לפחד מהם ולהתרחק מהם כמטחווי קשת.

זה דבר שמאוד חשוב לנו לדעת, ולכן אנחנו צריכים להשתדל באיזו תקופה קצרה לעזור להם לחזור, אם לא לעזוב אותם לגמרי ולא להרשות לחברים שלנו להיות בקשר איתם. לא להיות בקשר איתם, אחרת הם יביאו לנו וירוסים וזה יבלבל בני אדם. לכן אמנם אתה חבר שלו כך כמו שאני מרגיש, אז או שהוא חוזר או שהוא מתרחק ממך מרחק גדול. תחליט פעם ולתמיד אתה איתו או איתנו, זהו. אבל נראה לי שאם אני מזהה נכון על מי שאתה מדבר, הוא אף פעם לא היה בתוך החברה שלנו.

תלמיד: אני עכשיו נמצא בסיטואציה כזאת שבאמת מתגלה סביבי המון קו שמאל, מה הצורה הכי נכונה לעבוד עם זה?

סימן שאתה יכול להתגבר על זה שמתגלה קו שמאל, ואתה נמצא בתוך חברה שיכולה לספק לך את הכוח, ורק להתחזק. כל דבר שעכשיו מתגלה לכל אחד זה כדי שהוא יעשה צעד קדימה. וגם אל תקבל חולשה מחברים כאלה שהם נחלשים, ורק תתחבר ותשפיע יותר לעשירייה שלך.

אני אומר לך את ההתרשמות שלי, שכל חבר וחבר שעוזב יש חוק שעוזרים לו פעם אחת, לא עוזר אז פעם שנייה, אם בפעם השנייה לא עוזר אז עוזבים אותו, עוזבים לגמרי כאילו הוא לא קיים יותר. אז מספיק לך לדבר עימו פעמיים ובזה אסור לך יותר לגעת בו.

קריין: ציטוט מספר 8.

"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה".

אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."

(הרב"ש. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'" 1985)

אתם רואים, רק על ידי ויתורים אנחנו יכולים להתאחד. שאת הרצון לקבל אני לא מוחק, אני מעליו מתחבר לחבר. שמה שנראה לי רע בחבר מתגלה שזה רע שלי, כי אין לפניי חבר יש לפניי בורא. וכל הפרצופים האלה, כל הליקויים האלה שאני רואה, העולם, זה הכול היעלם, נעלם, הסתר. ואני הכול רואה שזאת העתקה שלי ולכן כך אני עובד, ועל ידי זה אני יותר ויותר מתקן את עצמי.

אז העיקר זה להתחבר בינינו, ולהיות מול הבורא שכך מגלה את עצמו כעולם, ועד כמה שאנחנו נראה בעולם יותר את הבורא ונרצה להתחבר עימו כך נתקדם.

לפנינו יש הרבה עבודה, אבל העבודה הזאת נקראת "עבודת ה'". עבודה דווקא מאוד מעניינת. בזה אנחנו מתחילים להכיר את פנימיות הבריאה של כל הגלקסיות, כל הכוכבים, כל העולמות, חוץ מהם רוחניות, החומר השחור, החומר הלבן, כמו מה שאנחנו מגלים ועוד לא מגלים בכל היקום ובנו. כי זה הכול בנו, מאיתנו אנחנו רואים את המציאות. כל זה צריך בסופו של דבר להתחבר דרכנו, דרך חיבור בינינו עם הכוח העליון ואז הוא מתגלה.

שאלה: אתה הרבה פעמים מזכיר את החשמל, איך שהוא עובד. קראנו כמה פעמים בכמה מקורות שיש שני מלאכים שנקראים "חש" ו"מל", האם זה קשור בכלל לעבודה שלנו כרגע?

אנחנו עובדים עם כל חלקי המציאות, אבל אנחנו לא מבינים. זה כמו תינוק שכל העולם עושה משהו בשבילו אבל הוא לא יודע, הוא משחק עם מה שיש לידו כמה שהוא מסוגל להבין, לאתר, כך אנחנו. אבל ודאי שאנחנו בזה מכוונים לכל העולמות, לכל המציאות, והבורא נמצא בה ואנחנו קשורים כך יחד. העיקר בשבילנו זה לגלות את זה, לקבל את זה בצורה בריאה, להתקשר לזה, להשתמש בכל הדברים האלה עד הפרט האחרון בצורה הנכונה. שאנחנו מבינים מה שהבורא עשה, מה נתן לנו, ושאנחנו בכל הדברים האלה משתמשים לחיבור הנכון.

תלמיד: בזמן הקרוב באמת נתחיל להשתמש בכוחות האלה?

הכול נמצא לפנינו, אם נרצה כן, הכול תלוי בנו.

שאלה: איך אנחנו עובדים עם סתירות שלא הצלחנו לפתור, שהן נשארו עוד מהתקופה שבה היינו בקשר פיזי ועכשיו בזמן הווירטואלי חסר קשר?

אני חושב שכל הדברים האלה הם צריכים להיפתר, הם צריכים להתגלות, הם צריכים להתבהר לנו, להתברר למה הם היו ואיך הם הגיעו להשלמה, ואם עוד לא הגיעו להשלמה אז הם יגיעו.

בסופו של דבר מה זה נקרא גמר התיקון? שכל הדברים המנוגדים זה לזה מתגלים כמשלימים זה את זה. אז אנחנו צריכים להמשיך בינתיים במה שיש לפנינו, ומה שהיה פעם ואיכשהו, תעזוב את זה. אתה צריך קודם לראות, אתה יודע זה כמו שהולכי רגל או מטפסי הרים הם רואים מה שיש לפניהם בלבד, צעד אחד קדימה, יותר מזה אסור לך לראות, כשתעשה את הצעד הזה אתה ממנו תראה את הצעד הבא.

וכך אנחנו צריכים רק להבין, שכל צעד שלנו זה בחיבור יתר למרכז הקבוצה, אז אתה לא טועה. סגור עיניים ותעשה צעד קדימה למרכז הקבוצה, זה בטוח הפעולה הנכונה והבטוחה.

שאלה: אתה יכול להסביר קצת מה זה המפץ הגדול ואיך זה קשור לשבירת אדם הראשון?

לא, זה עכשיו לא מעניין אותנו לפני הכנס.

תלמיד: אני שואל כי הנושא הזה "על כל פשעים תכסה אהבה", כשהאדם עושה את העבודה הזאת, כאילו פתאום יש לו איזה מבט כזה כללי על המציאות.

אני מוכן להתפלפל בזה לפעמים, אבל לא במצבים שאנחנו עכשיו נמצאים בהם. אנחנו צריכים עכשיו לעשות הפעם צעד קדימה לעניין, והמפץ הגדול וגמר התיקון וכל מיני כאלה דברים זה גלובלי, אתה יכול קצת להמתין עם זה.

שאלה: איך אפשר לנסות למשוך חברים שמתרחקים, מה לעשות בדיוק?

אתם צריכים לספר להם מה שאתם מבינים ומרגישים. יכול להיות שזה אפשרי, ויכול להיות שזה בלתי אפשרי. כי כמה שאנחנו מתקדמים העבודה שלנו נראית יותר ויותר עניינית, יותר רחוקה מהמפץ הגדול כאילו. אלא שחשוב לנו מה לעשות היום, מה שחשוב היום, לסדר את כל מה שנחוץ לצעד קדימה. ולכן אני לא חושב שיש כאן עניין לדבר על צורה כללית. אנחנו נדבר מדי פעם ודאי, אבל נחוץ לנו לדרך חיבור בינינו, התקרבות בינינו, איך אנחנו עושים את זה בימין, בשמאל ובקו האמצעי לבורא. דברים כאלה שאדם שנמצא מחוצה לנו הוא לא מבין במה אנחנו עוסקים, איזה מין דבר זה.

כשאנחנו מדברים על דברים גדולים, גלקסיות, מפץ, גמר תיקון, בריאה, אז יש לו בזה יותר אחיזה כאילו, כי הוא מרגיש שהוא שייך לזה ולא שייך לעבודה שלנו בג' קווים וכן הלאה. מה לעשות, לאט לאט.

עכשיו אנחנו צריכים באמת להיות עסוקים בינינו, ואם ישנם אנשים שמתרחקים צריכים לחזק אותם, אבל מה לעשות. ואם באים אנשים חדשים תנו להם חומר יותר כללי לקרוא, ולא להכניס אותם ממש בעבודה שלנו. הם צריכים לדעת קצת יותר באמת על כללות העולם, כללות המציאות, איך מגיעים לתיקון המציאות, זה חשוב.

שאלה: יש כמה חברים שלא משתתפים כבר חצי שנה בשיעורים או בפגישות שלנו במהלך היום, אבל הם נמצאים בקבוצת הקשר הטלפוני שלנו. הם לא מזיקים לנו אבל השאלה היא אם צריכים לשמור אותם רשמית כחברים בעשירייה?

כן, צריכים לשמור אותם כחברים בעשירייה וב"בני ברוך". לרב"ש הייתה רשימה כזאת ששם היו רשומים עשרות אנשים שהיו מגיעים פעם בחודש, בסעודת ראש חודש או אפילו פעם בשנה לאיזה חג, והוא היה בכל זאת מחזיק אותם באותה רשימה. מה לעשות, יש לכל אחד הקצב שלו.

אנחנו בעיקר מתחשבים עם אלו שנמצאים בעשירייה בשיעור יום יום ובהתקדמות היומיומית שלנו. אבל מה לעשות, ישנם כאלה שלא מסוגלים לזה, שנמצאים בסביבה כזאת שהיא מושכת אותם לכל מיני כיוונים, מדללת את הרצון שלהם למהות החיים, למטרת החיים. נעזור להם בכמה שאפשר.

שאלה: מה אנחנו יכולים להוסיף לערבות שלנו בעשירייה כדי להפוך להיות "כאיש אחד בלב אחד" במיוחד לפני הכנס?

אנחנו צריכים בכל עשירייה ועשירייה לעורר רצון לגילוי הבורא, שכמה שאנחנו נהיה יותר גדולים גם בכמות יש לנו יותר אפשרות לגלות את הבורא, כי "ברב העם הדרת המלך". ולכן כשאנחנו מגיעים לכנס אנחנו צריכים להיות ממש כמה שיותר מחוברים, כמה שיותר מחשיבים את החיבור בינינו, שבחיבור כזה כמו בכנס אנחנו יכולים בהחלט לגלות את הבורא ולעשות קפיצה רוחנית. נשתדל מאוד לעשות זאת.

שאלה: בסוף כל שיעור יש לנו תורן שמדווח על החברים שלא יכלו להשתתף בשיעור, אותו המשפט הזה "נחשוב על החברים שלנו", עם איזה כוונה צריך לחשוב עליהם שהם לא היו איתנו בשיעור?

צריכים להצדיק את החברים שהסיבה שהם לא היו בשיעור זה באמת לא היה תלוי בהם, ולכן אנחנו מצטערים מאוד שהם לא היו איתנו ואנחנו נשתדל להעביר להם התפעלות שלנו, את השיעור בעצמו, את החומר של השיעור, אפשר בכל מיני צורות.

שאלה: עברנו כל כך הרבה דברים היום ואנחנו רוצים להבין איך אנחנו יכולים לרכז, לחבר את כל מה שלמדנו היום כדי שכל עשירייה תוכל להיות במצב של "אין עוד מלבדו" ולראות שאנחנו רואים את הבורא בכל דבר?

אנחנו רוצים במשך היום לעשות תרגילים ללא הפסק שעל כל הפשעים שאנחנו רואים בכל דבר ודבר בקבוצה במיוחד בקשר לחברים, אנחנו מכסים באהבה. כמו עם תינוק שנמצא לפניי ומה שהוא עושה זה לא חשוב, אני אוהב אותו, כך אני צריך להתייחס לעשירייה, זאת העבודה שלי להיום, ובכלל על פני זה אחר כך אנחנו נבנה עוד עבודות, מצבים נוספים, יחסים חדשים אבל על פני העבודה הזאת. שכמו שלתינוק אני מתייחס ברכות, באהבה, לא חשוב לי מה שהוא עושה, כך אני צריך להתייחס לעשירייה.

קריין: מתוך רב"ש ב', אגרת ט"ז.

"אלו המקורבים שהיו לרבנו זצ"ל, בזמן שהיו נשענים, אזי היה להם מסך ועביות, מה שאם כן כעת, שאין להם שום הכנעה, ואין להם שום ענין לעשות מסך, אלא כל עבודתם הוא רק איך שיינע יודין (יהודים יפים) או רבי'ס, אזי זהו עוביות בלי מסך. וממילא יוצא את כל מה שיוצא מהם, ואצלי הם חשודים על הכל, ואין מי שיעכב על ידם, ודי למבין."

(רב"ש ב', אגרת טז)

זאת אומרת, אנשים שיוצאים ממסגרת "בני ברוך", למרות שניסינו להחזיר אותם, לא רוצים, אז [צריך] לעזוב אותם ואפילו לפחד מהם, לא לקבל אותם, לא להחזיק קשר איתם, להתרחק מהם, כי הם כמו שאומר ומסביר כאן רב"ש, הופכים להיות דווקא השונאים, האויבים, הם צריכים להצדיק את עצמם ולכן ודאי שהם יבואו לכל מקום שאפשר לקלקל אותנו. כן, את זה אנחנו רואים כבר.

קריין: קטע נוסף.

"מה שאם כן לאנשים שהם עוסקים בתורה ומצוות, אבל אין הם נזהרים שיהיה המלבוש כראוי לבעל הבית, אזי יש להם רק שכל שהוא נגד התורה, שהפוכה מדעת תורה, ובזה אתה מוכרח להמצא תמיד בעיניים פקוחות... ולהרחיק מאנשים האלה כמטחוי קשת."

(סוף השיעור)

---

1. בראשית, כ"ז, כ".↩