שיעור 3 - "עיבור"
חלק 3|Sep 26, 2021
כניסה לעיבור
מגלים עולם חדש
מערכת "הערבות", הבית הווירטואלי
25-26.9.2021
עיבור
שיעור 3
שיעור 26.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קודם כל אני מאחל לכולנו המשך טוב בכנס שלנו, הכנס הראשון העולמי מסוגו, ואני מאוד מקווה שנתקדם גם היום, הכול תלוי בנו. אנחנו רואים שאם אנחנו מקיימים את כל התנאים שהבורא מייצב לפנינו, לא להתקרב פיסית אלא רק בלבבות, אז אנחנו אפילו עוד יותר מתקדמים אחד לקראת השני וכולנו יחד למטרה, ששם אנחנו כולנו נגיע למערכת אדם הראשון, נרכיב אותה בינינו והבורא ישרה בנו, זה נקרא השכינה תשרה בינינו, וכך נגיע לתיקונים.
אנחנו צריכים לתאר כל הזמן שאין עוד מלבדו, כי זה בעצם קודם כל המטרה שלנו, התנאי שסביבו אנחנו חיים ונקדים [ונזרז] את עצמנו, זו המצווה הראשונה ואפשר להגיד היחידה, ולכן כל אחד צריך להבין שיש לו עסק רק עם הבורא אבל רק דרך חברים, כי אחרת אין לו שום קשר. מגע עם הבורא יכול להיות אך ורק לפי הכמות והאיכות בהן הוא יהיה מחובר עם החברים, וכך דרכם הוא יגלה את הקשר שלו עם הבורא. לכן כל העבודה שלנו היא מאהבת חברים לאהבת הבורא, ולכן כאן אנחנו צריכים לכוון את כל המחשבות, הרצונות, הפעולות שלנו, רק דרך חיבור בינינו לבורא. במידת החיבורים שאני יכול לעשות, שהם יותר ויותר מורכבים, אחידים, חזקים, אני אגלה בתוך החיבור הזה בורא וכך אגיע למצב שמתוך הכלי המתוקן אני אגיע גם לקשר שלי עם הבורא, לדבקות בו.
ולכן כל העבודה שלנו היא בזה שאני צריך לנקות את השטח בינינו, בין החברים, מכל המחשבות הזרות, מכל הבלבולים שיש לי, [מכל מה שבגללו] אני בכל רגע ורגע יכול כביכול לצאת מהדרך, וכל הזמן, כל הזמן להיות בכוונה לחיבור האמיתי בינינו, כמה שאפשר יותר ויותר למעלה מכל הטענות של האגו שלי, מכל מיני הפרעות, אני צריך לקבל את ההפרעות האלה כמכוונות אותי לקשר הנכון.
וכמה שאנקה את השטח בינינו ממחשבות זרות, מהפרעות, כך אנקה את המקום עד שאתחיל לגלות בו את הבורא השורה בינינו. כך במאמץ כל אחד עבור אחרים וכולנו יחד נגלה את הבורא בינינו, והכוונה שלנו לאט לאט תתחזק לגרום לו נחת רוח. ורק על העבודה הזאת אני מרכז את כל המוח והלב, את כל הרגשות וכל המחשבות שלי. וכך אנחנו כבר נמצאים בתחילת העיבור, לכן אנחנו צריכים רק להרחיב את הקשר בינינו, לחזק אותו ואז נראה את העובר. "העובר" הוא הכלי דאדם הראשון השבור שמתחיל לקום מהשבירה. היום נמשיך בנושא הזה.
כבר עברנו את נקודת העיבור הראשונה, אפילו התחלנו כבר להבין קצת איפה זה קורה ובאיזו צורה. ודאי שכל האחיזה שלנו בנקודה הזאת הראשונה, שהמקובלים אומרים שזה בעצם המצב הכי קשה, והוא באמת קשה, כי אנחנו לא שולטים בו כל כך, אבל נלך קדימה, נתחזק, ניתן לזה תשומת לב, נאחז בנקודה הזאת ונתפתח.
אני מאוד שמח בהשתתפות כל החברים שלנו יחד בכנס הזה, נקווה שגם היום זה יהיה כך, יש לנו היום עוד קטע לעבור בדרך, וכך נתקדם. אני מאחל לכם, לנו בעצם, יום יפה של מחשבות, רצונות, שמביאים אותנו למטרה. ודאי שיהיו הפרעות למיניהן, נקבל אותן בשמחה כי שום דבר לא בא אלא מאין עוד מלבדו, ולכן צריך להבין שכל ההפרעות הן כדי שיותר ויותר נחזק את עצמנו באותם מצבים, באותם נקודות קשר, כי ההפרעות האלה מראות לנו איפה עוד חסר לנו כוח חיבור.
בדרך נעשה גם כמה סדנאות, והכול תלוי בכמה נשתדל לפתוח את הלב שלנו ולא לסגור אותו כלפי אף חבר, אף קבוצה, אף עשירייה, בלב של כל אחד יש מקום לכל האנושות, ואנחנו רוצים שכולם ייכנסו לכל לב ולב.
שאלה: עכשיו סיימנו חצי שעה של הכנה, והחברים הם כל כך גדולים ומיוחדים. מה עושים עם כל ההתפעלות הזאת מהחברים?
זה נשאר. גם אני הייתי בהכנה הזאת והתפעלתי מהרצון הטוב, מהלב הפתוח של כל אחד ואחד, ואפילו גיליתי שיש לנו חבר בן 92, הזקן שבבני ברוך. ואני בכלל כשמסתכל גם עכשיו על המסך, אני רואה את אפריקה, אסיה, הולנד, צ'כוסלובקיה, ארה"ב, לטין, אמריקה, אוסטרליה, אלמאטה, אסיה, מאיפה לא, אין מקום בעולם שבו אין את החברים שלנו. וזה אומר שבהחלט אנחנו כבר מתחילים להיות קבוצה עולמית אחת וזה המיוחד.
לכן אנחנו נראה שדווקא בזכות זה שאנחנו לא עוזבים, גם אחרי הכנס עוד נדבר על זה, לא עוזבים את החיבור הזה, אז מה שאנחנו משיגים בזמן הכנס הזה עוד מתקדמים כל הזמן עימו יחד, מתחנה לתחנה אנחנו מתקדמים. כמה שמשיגים חיבור, אסור לנו לרדת ממנו גם בכמות וגם באיכות, רק להתקדם. שכל יום ויום הוא יהיה אצלנו כהמשך הכנס, שכל החיים שלנו יהיו ככנס, ככינוס אחד גדול המביא אותנו לכלי של אדם הראשון.
קריין: שיעור שלישי בנושא העיבור. קטע ראשון, אומר הרב"ש:
"יש לפרש "עובר" מלשון עובר, שהוא המצב הא', שעובר מבחינת השימוש עם כלים דקבלה לדרגת קדושה, ששם משמשים רק בכלים שיכולים לכוון בעל מנת להשפיע, אחרת לא משתמשים עם הכלים. נמצא, שעיקר הוא בחינת העיבור. כמו בגשמיות, בזמן שהאשה נעשית מעוברת, בטח שהיא תלד גם כן. אלא כל הדאגות הן, שהאשה צריכה להתעבר. ואח"כ בדרך כלל האשה כבר תלד גם כן."
(הרב"ש. מאמר 26 "מהו, "אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה" 1990)
זה שאנחנו נכנסים לעיבור ואנחנו כבר נמצאים בזה, אומנם זו רק התחלת העיבור, אבל זה כבר מצב שממנו בטוח נלך ונגיע למטרה הנכונה, זאת אומרת נהיה אדם. בינתיים אנחנו צריכים לעשות רק את הפעולה הראשונה, לקיים רק את המצב הראשון, ומה שאנחנו צריכים לעשות זה ללמוד איך אנחנו מתבטלים כלפי הבורא שבו אנחנו נמצאים בעיבור. זה בעצם המצב.
זה עובר, "עיבור" מהמילה עובר, שאנחנו עוברים את המצבים של התבטלות לעליון, והעליון בהתאם לזה מתקן אותנו. זה בניגוד למה שיש בגשמיות, ששם עובר לא צריך לעשות בעצם שום דבר, הטבע עושה את הכול, גם מבטל אותו כלפי האמא וגם מפתח אותו בתוך האמא. אנחנו צריכים כאן מיום ליום להתקדם בעיבור בזה שמבטלים את עצמנו עוד יותר, פונים לאימא, לבורא, לבינה, שעוד יותר יטפל בנו, כי אנחנו מוכנים לקבל כוחות השפעה, כוחות הבינה עלינו, שהם ישלטו עלינו, אנחנו מוכנים להתחבר כדי איכשהו להידמות לדרגת הבינה יותר ויותר. וכך בעצם נקראת הכניסה לעיבור.
מה אומר רב"ש, "יש לפרש "עובר" מלשון" עיבור, "עובר, שהוא המצב הא', שעובר מבחינת השימוש עם כלים דקבלה לדרגת קדושה, ששם משמשים רק בכלים" דהשפעה, "בעל מנת להשפיע,". ואם אין לו אפשרות להשתמש עם הרצונות שלו בעל מנת להשפיע, הוא לא משתמש בהם, פשוט עושה צמצום. וזה "כמו בגשמיות, בזמן שהאשה נעשית מעוברת, בטח שהיא תלד גם כן." לכן אנחנו צריכים כאן לעזור לעצמנו בכל הכוח שאפשר, לשמור על הקשר בינינו, שהקשר יותר ויותר יתחזק, ואנחנו נקיים בקשר בינינו יותר ויותר תנאים של חיבור. והתנאים האלה, לא חשוב לי איזה הם יהיו, העיקר חיבור. אני לא יכול להסתכל על כלום, אני לא יכול גם לראות מה טוב, מה רע, לפניי רק מטרה אחת, להיות יותר מחוברים. וכל היתר אני לא לוקח בחשבון, אני לא משתמש בשום הבחנות אחרות שיש בקבוצה, במערכת בני ברוך, אלא רק דבר אחד יש לפניי. בצורה כזאת אנחנו עוברים את המצב הזה של עיבור.
זה מה שהוא אומר, "כמו בגשמיות, בזמן שהאישה נעשית מעוברת, בטח שהיא תלד גם כן. אלא כל הדאגות הן, שהאשה צריכה להתעבר", זאת אומרת לשמור על העובר. לכן אנחנו צריכים להתבטל כלפי כוח ההשפעה ההדדי. לא חשוב לי איך אני רואה את זה בכלים שלי, אני מבטל את כל הכלים שלי, מבטל את הביקורת, מבטל את הכול חוץ מדבר אחד, רק חיבור, זה התנאי הראשון. ואז נעבור אותו ונגיע לשלבים מתקדמים.
צריכים להבין, שכל מה שאחר כך יהיה בנולד, בקבוצה הזאת, כשאנחנו נעבור את שלבי העיבור ונגיע להתקשרות אחרת עם הבורא שנקראת "יניקה" ואחר כך "גדלות", זה יהיה אך ורק ממה שהתפתח בזמן העיבור. לכן החשוב ביותר עכשיו, לתת ריכוז מחשבה, רצונות, מאמצים, לשמור את עצמנו כמה שיותר מהר להגיע לחיבורים, ובתוכם נתחיל לגלות את הקשר שלנו עם הבורא, בביטול. עובר מבטל את עצמו כלפי העליון שבו הוא נמצא, אז בואו נהיה כעובר הנכון, הטוב. אם נתבטל כל אחד כלפי האחרים, זה יהיה סימן נכון שאנחנו גם מתבטלים כלפי הבורא.
שאלה: לפי הקטע שקראנו, מה זה אומר שאנחנו מתמקדים רק בכלים דהשפעה ולא משתמשים בכלים דקבלה?
אני לא עושה ביקורת על שום דבר, אני רוצה רק חיבור בין כולם, ואני לא מאמין לשום רצונות ומחשבות שלי, חוץ משאני רוצה לבטל אותם ולהיות דבוק לקבוצה, ודרך הקבוצה הפרטית שלי להיות דבוק לכל הקבוצה העולמית שלנו. אנחנו כאן כבר מתחילים פעם ראשונה אולי לדבר ממש על הדבקות של הקבוצות. כי כלפי הבורא אנחנו כולנו, בכל העולם הזה, כעשירייה אחת.
שאלה: האם ביטול העובר זה כמו קבוצה כלפי העליון.
זה אותו דבר.
שאלה: איך אנחנו כעשירייה צעירה יכולים להתחבר בביטול?
אנחנו לא יכולים לדבר על זה עכשיו, למדנו ודברנו על זה במשך הרבה זמן, הייתי אומר שבשנה וחצי האחרונות למדנו את זה. אתם תצטרכו ללמוד את זה בזריזות. תפנו למי שמטפל בכם, שידאג לכם, אבל אפשר, אם תתבטלו כלפינו עכשיו, אתם תרגישו עד כמה זה מקדם אתכם, וכך תמשיכו.
סדנה
תגידו לי בבקשה, פעם אחת אנחנו לומדים שאנחנו נמצאים בתוך הבורא, הוא כרחם, ואנחנו כעובר בתוך הרחם, אפילו בינתיים טיפת זרע שמתחילה להתפתח. ופעם אחרת אנחנו לומדים שהבורא בנו ולא אנחנו בו. מה אתם חושבים, מה ההבדל בין שני המצבים האלו?
קריין: פעם אחת אנחנו לומדים שאנחנו נמצאים בתוך הבורא. פעם שנייה אנחנו לומדים שהבורא צריך להתלבש בנו. איך ליישב את שתי התמונות האלה, שאנחנו בתוך הבורא, ושאנחנו רוצים שהבורא ייכנס לתוכנו?
*
כשאנחנו נכנסים לעיבור אנחנו נמצאים בחוסר הבנה מה לעשות עם מה שיש לנו, איך אנחנו שולטים על הרצונות, על המחשבות שלנו. לכן בתחילת העיבור אני לא יודע מה לעשות, במה להשתמש, במה לא להשתמש, על מה לעשות צמצומים, כאילו שאני לא יכול, כן יכול, וכן הלאה.
זאת אומרת, עיבור זה כשיש לי גם כלים דקבלה, גם כלים דהשפעה, מחשבות, רצונות, ולאט לאט אני מתחיל לברר ולמיין אותם. עם מה אני יכול לגשת לחיבור בקבוצה, לחיבור הכללי ורק כלפי החיבור, כי זה ענין העיבור. איך לחבר את כל הכוחות שמסוגלים, שיכולים, שמחויבים להיות בחיבור, ולחבר את כל הכוחות האלו יחד, להשתמש בהם, ובאחרים בינתיים לא. הם נכנסים אחר כך בסוף הפרצוף, אבל בראש ותוך הפרצוף שאנחנו מתחילים עכשיו לבנות, אלו המחשבות והרצונות שאיתם אנחנו יכולים לחבר בינינו.
לכן המיון שלנו עכשיו בהתקשרות בינינו, הוא כשאנחנו מבררים עם איזה מחשבות, עם איזה רצונות אני יכול להיות מחובר עם חברים שלי בקבוצה, ואותם אני שומר, את הרצונות והמחשבות האלה, שנקראים "מוח ולב", ממיין אותם, מסדר אותם, וכך אני מתקדם.
זה כבר נקרא שבתוך סתם טיפת זרע מתחיל להיות בירור מה שייך לראש, מה לתוך, ומה לסוף של הפרצוף הבא של הנשמה. ואת כל זה אנחנו צריכים לעשות על ידי התקשרות לקבוצה. מה שהולך בקשר לקבוצה, אני מברר ומשאיר, ועם הרצונות והמחשבות האלו אני עובד. ועם מה שאני לא יכול לעבוד בינתיים, נשאר לסוף. אלו מחשבות ורצונות טובים, אבל אני עדיין לא מסוגל לעבוד איתם, ולכן אני עוזב אותם, ועובד עם מה שאפשר.
כך אנחנו מתחילים לברר את המצבים שלנו מהקל לכבד, וזה נקרא שהזרע, טיפת הזרע מתחילה כבר להתפתח בנו. במה? בכוח ההשפעה הכללי. ככל שאני יכול לשייך את עצמי לזה, כך אני מתפתח. זה נקרא שבתוך הרחם, בתוך הבינה, בתוך האימא, אני מממש את עצמי, כך אני מסדר את עצמי, ובדאגה הזאת, בכוח הזה, בתפילה של כולם יחד, אנחנו כבר מתחילים לארגן את העובר מכל הכוחות הנכונים שלנו לזה.
שאלה: מתוך מה שקראנו במאמר שמעתי מ"ב "מהו אלול בעבודה", האם ומתי הבורא מבטל את עצמו, מה המשמעות של זה שהבורא מבטל את עצמו?
בורא נקרא הכלי הכללי שלנו, שאנחנו מתארים לפי התכונות שלנו, כי אין בורא ללא נברא, אנחנו בונים אותו. סך כל הרצונות והמחשבות שלנו המכוונים לחיבור, להם אנחנו יכולים לקרוא בורא. למה? כי אנחנו לא יכולים לתאר שום דבר, ולא מסוגלים לתאר לעצמנו מה זה כוח חיבור והשפעה, לכן הבורא נקרא "בוא וראה". אנחנו עושים אותו, בונים אותו, כלפי המושג הזה של חיבור כמה שיותר אידיאלי שאנחנו מסוגלים לתאר לעצמנו, וכלפיו אנו רוצים להתבטל.
יוצא שזה לא שאני בונה לעצמי איזה פסל ומשתחווה לפניו. אם כולנו יחד למעלה מהאגו של כל אחד ואחד רוצים להתחבר, זה יהיה בשבילנו הבורא, וכך אנחנו מתקדמים. ואז אנחנו מתחילים לראות במה שאנחנו בונים, שבתוך הבורא הזה שאנחנו בונים, יש כוחות ותכונות של השפעה ואהבה ששולטים עלינו.
רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לתאר את הכוח העליון, ולא כמו שאנשים חושבים, שיורד משהו מהשמיים, אלא אתם עשיתם אותי. אנחנו בונים את כלי דאדם הראשון, מרכיבים אותו מהשבירה, ובתוך הכלי הזה אנחנו מגלים את התכונה הזאת של השפעה, אהבה, חיבור, וזה הבורא.
שאלה: אז בעצם אתה אומר שלכולנו יכולה להיות כוונה אחת משותפת, רצון אחד משותף?
בסופו של דבר כך זה יהיה, בינתיים אנחנו רק מתחילים להרכיב את התנאים האלה. כשאנחנו מחברים את הכוונות והרצונות שלנו יחד למטרה אחת, לחיבור, זה נקרא שאנחנו הופכים להיות עובר.
שאלה: כשמתעורר בי רצון ומחשבה שאני רואה שאני לא יכול לעבוד איתו עם הקבוצה, מה זה אומר שאני שם אותו בסוף?
שבינתיים אתה לא משתמש בו, עד שתוכל לתקן אותו ולהשתמש בו. אין רצונות ומחשבות שמתעוררים בנו שאנחנו לא מסוגלים לעבוד איתם, רק תלוי מתי. בינתיים לא, ואחר כך כן.
שאלה: מה זה מחשבה או רצון שכן אפשר לעבוד איתו בקבוצה, רק דברים חיוביים על הקבוצה?
דברים חיוביים שעל ידם אתה יכול להיות מחובר איתם. אין שום דבר לפנינו חוץ מחיבור בינינו, והחיבור בינינו צריך להיות בסופו של דבר כזה שאנחנו נאתר בו את מקור החיבור שקודם לנו, שנקרא "בורא", רק אנחנו מגלים אותו מצדינו. על ידי החיבור אנו מגיעים אליו, אומנם שהוא פועל עלינו מראש, מנקודת החיבור שאנחנו הולכים לגלות. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי".
שאלה: נכנס איזה רגש מכל הכלי העולמי, איך עובדים עם הרגש הזה כלפי העשירייה?
גם אני מאוד מתרגש מכול עוצמת הכלי שלנו, למרות שזה כנס וירטואלי הוא מאוד מאוד עוצמתי. אני לא זוכר שבאיכות היה לנו מפגש כזה אי פעם, כי באמת אנחנו כבר משהו אחר ועובדה שאנחנו נכנסים לעיבור, מתחילים להבין מה זה נקרא להגיע לעיבור דרך ביטול, דרך זה שאנחנו מנקים את השטח בינינו מהאגו שלנו, ובשטח הזה אנחנו מתחילים לגלות את הבורא, כמו שדיברנו אתמול וגם היום אנחנו חייבים להמשיך בזה.
תלמיד: איך עובדים עם הרגש הזה כלפי העשירייה שלי?
תעבוד כמו שדיברנו אתמול, אין מה לשאול, חיבור, ביטול וחיבור.
תלמיד: במקביל עם הכלי העולמי וגם עם העשירייה?
כן.
קריין: קטע שני אומר הרב"ש,
"זה שרוצה לצאת מאהבה עצמית ולהתחיל בעבודה דלהשפיע, דומה שעוזב את כל המצבים שבו היה חי בהם, ועכשיו הוא מניח ועוזב את הכל, ונכנס לתחום שאף פעם לא היה נמצא שם. ומשום זה הוא צריך לעבור בחינת "עיבור וירחי לידה", עד שתהיה לו היכולת לקנות תכונות חדשות, שזה זרה לרוחו ממה שקבל מיום היולדו עד עכשיו."
(הרב"ש. מאמר 22 "אישה כי תזריע" 1986)
כל התהליך שאנחנו עוברים מהעולם הגשמי לכניסה לעולם הרוחני, נקרא עיבור. זה תהליך ארוך, תשעה ירחי לידה מה שנקרא, ואנחנו חייבים לרכוש במשך הזמן הזה, בתהליך שאנחנו עוברים, את תכונות ההשפעה שבהן כבר אנחנו יכולים איכשהו להתחיל להתקיים בעולם הרוחני. מה זה נקרא עיבור? זה מעבר מהעולם הגשמי, מהרצונות לקבל, על מנת לקבל, מהמחשבות על מנת לקבל, לרצונות ולמחשבות שהם על מנת להשפיע. לא לחשוב ששם בעולם הרוחני יהיו לנו רק מחשבות ורצונות על מנת להשפיע וזהו, לא. אבל נוכל להתמודד, לדעת איך ובמה לעבוד איתם כדי להתקדם, כדי לגדול. ועכשיו בינתיים אנחנו רק מתלכדים בזה, איך לרכוש ביטול, ביטול, ביטול, כלפי כל ההפרעות שבאות. אנחנו לא רוצים שום דבר חוץ מלבטל את עצמנו כי כולנו נמצאים ברצונות על מנת לקבל ואז אנחנו צריכים רק לבטל את עצמנו. התקופה שאני רק מבטל את עצמי, מנקה את עצמי מעל מנת לקבל, נקראת תקופת העיבור.
יש בזה הרבה שלבים, נעבור אותם אבל זה בעצם השלב, כשנגמור אותו נהיה מוכנים להתקיים בעולם הרוחני, במצב בעל מנת להשפיע, בהרגשת הבורא, בכלל בהכרת המציאות העליונה, הכול לפנינו. אבל בואו נעבור את הדברים האלה מהר, ברוחניות אין זמן, לא צריכים תשעה ירחי לידה אלא כל פעם שאנחנו מתקדמים יותר ויותר, אנחנו יכולים לזרז את הזמן שלנו יותר ויותר, עד שנימצא למעלה מזמן ומקום.
שאלה: מה זה אומר לרצות לצאת מאהבה אגואיסטית?
זה מתוך הרשימות שלנו, מתוך השבירה, נשאר רשימו מהאור, מה שנקרא נקודה שבלב, הרשימו הזה דוחף אותנו להגיע לאור, לבורא, להשפעה. מאיפה יש לנו, לכל אחד, רצון בכול זאת להגיע לרוחניות ולאחרים בעולם הזה אין?
שאלה: על מה צריך להיזהר בעשירייה כדי שהעובר ימשיך להתפתח?
צריכים להיזהר מכל דבר חוץ מחיבור ומהשפעה. עובר זה שאין לו כלום, אין לו שכל, אין לו רגש, אין לו שום דבר. כאילו שאין לו שכל, רגש ושום דבר, עובר זו המערכת שחושבת רק על איך להיות בהשפעה. הוא לא ממיין שום דבר, הוא רק נמצא במצב שהוא מתבטל, כמו טיפת זרע, איך היא מתקיימת? בזה שהיא מתבטלת כלפי הגוף הגדול של אימא והגוף שלה מתחיל לפתח אותו, אבל איך הוא מתפתח? בכך שהוא כל הזמן מבטל יותר ויותר את עצמו ולכן הוא גדל.
אנחנו רואים בטיפת הזרע הגדלה בתוך הרחם את כוחות ההשפעה, אנחנו מדברים על העובר הרוחני, כוחות ההשפעה גדלים וגדלים, על פני כוחות הקבלה ואז מתפתח העובר הרוחני. מה שאנחנו עכשיו צריכים ללמוד, זה איך לעשות. בעצם מתחילה עבודה מאוד פשוטה, אנחנו מבטלים את כל החשבונות לקבל בינינו ורק רוצים לפתח יחסים, רק להשפיע בינינו. זה מה שהעובר עושה ולכן בתשעה ירחי לידה אנחנו מתפתחים בזה שבונים רק את כוחות ההשפעה, ולא לוקחים בחשבון שום רצונות ומחשבות על קבלה.
שאלה: מה זה אומר לעשות מעצמנו אפס בעשירייה? זה אומר שאנחנו צריכים לשתוק או לבטל את הרצונות האישיים שלנו למען מטרה משותפת?
גם זה וגם זה, אני רוצה לשתוק ולדבר רק על החיבור וכך עד שנתחבר יחד ברצון אחד של חיבור בלבד. וכל הדברים שלא שייכים לחיבור, שלא יכולים לסייע לנו, אנחנו פשוט זורקים אותם, גם במחשבות וגם ברצונות. וכשאנחנו מגיעים למצב הזה אנחנו נקראים "עובר", שאנחנו לא מהווים כוח זר בתוך הבורא, בתוך הבינה, בתוך האימא.
שאלה: מה קורה בביטול הזה? אני מתרחק מהכלים שלי, מהכלים של העשירייה, מהכלים של החברים, איפה אני צריך לשים את תשומת הלב?
אני בונה את הכלים שלי להשפעה, על פני כל אותן המחשבות והרצונות שאני מקבל מהבורא וכך אני בונה את עצמי. אני לא רוצה שום דבר חוץ מחיבור ואני מרכיב את החיבור, זאת אומרת את עצמי כעובר על פני אותן המחשבות והרצונות האגואיסטיים שהבורא מעורר בי, ואני על פניהם הולך הלאה ובונה את עצמי רק להשפעה, רק לחיבור.
ואיך עושים את זה? דרך ביטול, פשוט מאוד, העובר זה ביטול, אין לו שום תנועה מעצמו, הוא אפילו לא עושה תנועות בהתחלה. הוא רק מתקיים בתוך הרחם על ידי זה שמבוטל לגמרי כלפי הבינה, כלפי כוח ההשפעה.
שאלה: איך למיין את הרצונות לאלו שמביאים לחיבור ולאלו שאינם מביאים לחיבור?
זו כבר עבודה שנלמד אחר כך, לשאול על מה ששייך לנו עכשיו ממש. לבטל את כול מה שלא נראה לך שיכול להועיל לחיבור, זה בינתיים לא להשתמש בזה.
שאלה: איך להרגיש שאנחנו הולכים בדרך הנכונה לקראת העיבור? ואיך בתהליך הזה אנחנו נשענים, נסמכים אחד על השני כדי שנוכל להשיג זאת?
אנחנו יכולים לבדוק, וזה מאוד חשוב, איך אנחנו מתקדמים ברוחניות בתהליך העיבור על ידי כך, שאנחנו מקבלים במוח ובלב את מה שמרגישים, ממיינים את זה, כל אחד ממיין ובודק מה יכול לגרום לו לחיבור עם הקבוצה ומה יכול להביא אותו להתרחקות מהקבוצה. ולהשתדל להיות רק בכוונות, במחשבות, ברצונות של חיבור, אותם הוא מוציא מסך מה שמופיע בו, ומשתמש רק בהם. בזה הוא מרכיב את פרצוף העיבור שבו. ואחר כך הפרצוף הזה יגדל, עד שהוא יתחיל להרגיש בו ממש את הבורא, היינו את העולם העליון. רק בצורה כזאת שאני תמיד ממיין את מה שיכול לגרום לחיבור שלי עם האחרים ולא לריחוק שלי מהם. ולא לעשות שום ביקורת כי אני עדיין צריך להרגיש את עצמי כעובר שלא מבין ואין לו שום דבר חוץ מהיכולת לעשות את זה. אם בצורה כזאת הוא מבטל את עצמו כלפי האימא, כלפי הבינה, כלפי כוח ההשפעה אז הוא מתחיל לקבל ממנה הזנה ומתחיל לגדול. כל הגדילה שלו היא רק על ידי כך שמבטל את עצמו, אז הוא מקבל ממנה דם, כמו שיש באימא, זה פחות או יותר מה שנכנס בו.
שאלה: מה אפשר לעשות כדי שהרצונות החיצוניים לא יפריעו לרצונות הרוחניים כשהם יוצרים מכשולים והפרעות?
כל הזמן לעסוק במה שאנחנו עוסקים, לא לחשוב על שום דבר אחר. בטוח שזה יעזור. לא להשתתף בשום קבוצות, פורומים, משהו, שלא שייכים לחכמת הקבלה, שלא שייכים להתפתחות הרוחנית. ככה זה.
קריין: קטע שלישי. אומר הרב"ש.
"אמרו חז"ל "עובר ירך אמו, אוכל מה שאמו אוכלת", ואין לו שום רשות בפני עצמו, לשאול איזו שאלות, אלא הוא לא עולה בשם." זה בעצם קובע את כל ההתנהגות שלנו בזמן העיבור. זאת אומרת, "עובר ירך אמו" אין לו יותר אלא רק עד כמה הוא נמצא בתוך האימא. מה הוא אוכל? מה הוא סופג כדי לגדול ולהתקדם ברוחניות? "מה שאמו אוכלת", מה שבינה עושה, "ואין לו שום רשות בפני עצמו" הוא לא נחשב, כי כל הפעולות שלו הן רק להתבטל, ובפני עצמו "לשאול איזו שאלות," אין לו שאלות, רק ביטול, "אלא הוא לא עולה בשם."
"וזה נקרא שהוא אלם, שאין לו פה לשאול שאלות. וזהו בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור, שאין לו פה."
(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
כמו שאנחנו יודעים העובר בתוך האימא ניזון דרך חבל הטבור, ככה הטבע מפתח אותנו בגשמיות בהתאם להתפתחות הנשמה שלנו ברוחניות. "וזהו בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות," הוא לא מסתכל על מה שיש כי הוא ניזון מהכוח העליון. תבינו אנחנו נמצאים פיזית בעולם הזה, אבל מה שאנחנו עכשיו מגדלים בנו, זה משהו שתלוי, שקשור דרך חבל הטבור, דרך הצינור לעולם עליון, ואנחנו רוצים משם לקבל את ההזנה שלנו. ולכן אנחנו צריכים כמה שפחות להיות מושפעים מהעולם הזה, כמה שיותר להיות קשורים למקום שממנו אנחנו מקבלים הזנה רוחנית. "וזהו בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור, שאין לו פה." אין לי שום אפשרות למיין מה לקבל ומה לא, את כול מה ששייך לחיבור בינינו בקבוצה, רק את זה אני מקבל. ואת כל היתר, אני לא יודע, כאילו זה לא קיים, אני פשוט מתנזר מזה כמו מפסולת. זאת אומרת. כל הקיום שלנו כעובר, כשאנחנו בזמן העיבור, הוא על חשבון העליון. בינה היא האימא הרוחנית שלנו, היא עושה את כל הפעולות, אנחנו רק צריכים לבטל את עצמנו כדי להצטרף אליה.
שאלה: מהם הנקודות המרכזיות שאותן צריך לשקול כשאנחנו בונים את מערכת הערבות בינינו כדי שתנאים גשמיים או תנאים של העולם הזה לא יאטו או יעצרו את ההתקדמות שלנו ונוכל תמיד לסמוך על אהבת החברים?
רק חיבור בינינו לקראת המטרה הרוחנית. שום דבר חוץ מזה.
שאלה: למה הכוונה "עובר ירך אמו" האם יש פה משהו מיוחד ב"ירך אמו"?
"עובר ירך אמו" נקרא שאנחנו יכולים להיות כעובר, רק לפי אותה מידה שאנחנו מבטלים את עצמנו כלפי האימא, זה נקרא "ירך אמו". ואז אימא מתוך טיפת הזרע מתחילה לפתח אותי ולהביא לי את צורתה היותר ויותר מתקדמת. עוד נדבר על זה, יש כאן הרבה דברים, איך בינה יכולה לפתח גברים, נשים, בכלל מה קורה כאן, זה עוד יבוא. עכשיו אנחנו צריכים לדעת רק דברים פשוטים, להתבטל כלפי כוח השפעה. זאת אומרת, להיות בכוח השפעה בלבד כלפי העשירייה, כלפי כל בני ברוך, בלבד, לא מעבר לזה. זאת העבודה שלנו.
קריין: קטע רביעי. אומר הרב"ש.
"האדם בזמן שהוא יכול לבטל את עצמו, בקצת זמן ובזמן זה הוא אומר אני רוצה עכשיו לבטל עצמי לקדושה, היינו לא לחשוב עכשיו על אהבה עצמית, אלא שהוא רוצה עכשיו לעשות נחת רוח להקב"ה. והוא מאמין למעלה מהדעת [...] שהקב"ה הוא שומע תפלת כל פה, ולפניו קטן וגדול שוים, וכמו שהוא יכול להושיע לגדול שבגדולים, כמו כן הוא יכול לעזור לקטן שבקטנים. וזה נקרא בחינת "עיבור", היינו שעובר מבחינתו עצמו, לבחינת רשותו של הקב"ה."
(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
כמה שאפשר פחות לחשוב על עצמו אלא על הקבוצה, או על העשירייה, או על כול הקבוצה שלנו הגדולה. ורק בזה להיות שקוע, כמה שאני מתבטל כלפיהם. בצורה כזאת אז אני בטוח מתקדם, ומתקדם נכון. ולבקש מהבורא כל פעם שיעזור לי להיות מבוטל כלפי הקבוצה הכללית.
שאלה: איך אנחנו יכולים להיות רגישים לצרכים של החברים שלנו כך שהכלים שמקיפים אותנו יוכלו לגדול?
כי אנחנו דואגים לחיבור שלנו כדי להרכיב מאיתנו עובר, שנתחיל להתפתח מדרגת העיבור לדרגות יותר גדולות שזו הנשמה שלנו. ואז במידה שנרכיב את תכונות ההשפעה בתוך החיבור בינינו, נתחיל בזה לגלות את הבורא, "בוא וראה" שיתגלה בקשר הנכון בינינו. לכן כל העבודה שלי היא, איך להתקשר נכון עם חבריי עד שצורת החיבור בינינו תהיה הבורא. זה נקרא שהבורא מתלבש בתוך בני האדם, בתוך העשירייה.
שאלה: למה מצב העיבור מעורר רצונות ומחשבות ההפוכים מחיבור?
זה כדי שנוכל למיין את הדברים הטובים והרעים. העובר בעצם עושה עבודה גדולה, כמה שנכנס בו ברגש ובשכל, הוא צריך למיין את הכול ולהשאיר לעצמו רק את המחשבות והרצונות שאיתם הוא יכול להיות בהשפעה, בדבקות בקבוצה. ולכן יש לנו הרבה עבודה. נראה לנו שזו עבודה פשוטה, היא לא פשוטה, בשבילו זה לא כל כך פשוט, אבל הוא בזה לומד איך להרכיב את המערכת שנקראת "בורא" בוא וראה. כי במידה שהוא מתקדם בזה הוא והבורא נעשים כאחד, כי מה שקורה בעובר המתפתח זה שהוא נמצא בדביקות עם האימא שלו, עם הבינה, שזו בעצם תחילת השגת הבורא.
שאלה: נגיד שהתבטלנו אחד כלפי השני מה לעשות הלאה עם האגו? איך להשתמש נכון בכוח הזה לטובת העשירייה?
אנחנו לא מדברים על זה, אל תהיה חכם ותקפוץ לפני שעשית את זה. תבטל קודם כל את כל הרצונות והמחשבות המפריעות לך להתחבר ותחשוב רק על חיבור בלבד, כמו עובר שמבטל את הכול. בשבילו העיקר זה להתחבר ואחר כך מה שיקרה אין לך שכל ואין לך רגש, אתה לא תבין אפילו מה קורה אחר כך. השאלות האלה רק אומרות כמה אתה עוד לא נמצא בהתחלת העיבור.
שאלה: הזכרת שעיבור זה תהליך, זה אפשרי שאנחנו נעבור את כל המצבים האלה עכשיו בכנס הזה?
כן, הכול נמצא לפנינו אנחנו מוזמנים להיכנס לעיבור, ובעצם נמצאים כבר בעיבור, כבר נמצאים, אבל עדיין לא מרגישים שנמצאים בו.
שאלה: האם עיבור זה תחילת החיבור?
כן, עיבור זה תחילת החיבור גם בינינו וגם בינינו לבין הבורא.
שאלה: מה האם אוכלת?
זה לא חשוב לי מה שהאם אוכלת, חשוב לי להתחבר אליה בביטול ולפי מידת הביטול אני יכול לקבל מה שיש בה. שם זה אורות עליונים בתוך הבינה ואני יכול גם לקבל מהאורות האלו, אבל אני לא ממיין, אני רק עושה את עצמי דבוק לאימא בביטול.
שאלה: האם אפשר לחדד מה השוני במצב שפעם אנחנו בתוך הבורא ופעם הבורא בנו?
את זה אני משאיר לכם, אני שאלתי, תחשבו על זה ותעונו על זה.
שאלה: איך להשאיר את כל המצבים האגואיסטיים הקודמים ואת האהבה האגואיסטית לעצמנו ולעבור לרצון חדש, לעולם הרוחני ובו בזמן להישאר באיזון עם העולם הגשמי? הרי אנחנו לא צריכים לעזוב את העולם הגשמי ובו בזמן לעזוב את הרצונות.
אנחנו צריכים לתת את הכוחות כדי להתחבר בינינו בקבוצה וזה לא שייך למציאות שלנו בעולם הזה, במשפחות עם הילדים, עם העבודה, זה זורם לידינו, אלא אנחנו גם נמצאות בחיבור בינינו, בין החברות שבקבוצה, ורק לחיבור בינינו אנחנו משתוקקות. כל מה שמפריע לחיבור אנחנו מיד זורקות לפסולת, כל מה שיכול לחזק אותנו בחיבור אנחנו בודקות ומצרפות אלינו. אין לנו שום תהליך אחר בהתפתחות שלנו רק את זה זהו. ותנסו ותתחילו, תראו איך שזה עובד, נכון זה לא פשוט, אבל זה כדי שאתם תתגברו על זה ותגדלו על זה.
שאלה: מה חסר לנו כדי להרגיש את העיבור?
רק לבטל את עצמנו זה כלפי זה, שום דבר חוץ מזה. ברגע שאנחנו באמת מבטלים את עצמנו מעל כל ההפרעות שהבורא נותן לנו, מציג לנו, אז אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו בעיבור הרוחני.
קריין: קטע 5 אומר הרב"ש.
"קומת מלכות, שהוא הקטנות היותר מצומצם באפשרות, נקראת בשם עיבור, שהוא מלשון "עברה ודינין", בסוד הכתוב "ויתעבר ה', בי למענכם". ויש לפרש את ענין עברה ודינין. היות זה שהאדם צריך ללכת בעינים עצומות למעלה מהדעת, הגוף מתנגד לעבודה זו [...] היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון, שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור", שהוא קטנות היותר מצומצם באפשרות."
(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
בואו נעשה סדנה. איך אני נמצא, משתדל להיות כל הזמן בהכנעה כלפי העליון, שעליון זה בינה, אימא עילאה, שכולה כולה רק בהשפעה? איך אני יכול להידבק לתכונה כזאת, ועד כדי כך שכל מה שיש בה, בתכונת ההשפעה אני רוצה את זה בלבד? אני רוצה לינוק ממנה, אני רוצה לגדול כמוה, עד כדי כך שאני רוצה להיות בה ולא להפריע לה, אחרת היא תפלוט אותי.
וכך אני אגדל יותר ויותר בזה שאני אהיה קשור אליה יותר ויותר. זאת אומרת שמתעוררים בי מחשבות ורצונות, ואני משתדל להביא אותם בהתאמה לבינה. זה נקרא ש"העובר גדל", כאילו משמין, גדל בתוך הרחם של אימא. לא באימא עצמה, בבינה. הוא לא מסוגל להיות כמוה, אבל אימא עושה מעבר כזה בינה לבין העובר, בין רצון להשפיע שלה לבין רצון לקבל של העובר שזה הרחם. ואז במנגנון הזה האדם קיים וגדל.
כמה שהוא יכול לדמות את עצמו לאימא, על פני זה שהוא בכל זאת מרצונות לקבל, כך הוא גדל. זאת אומרת, אמנם הוא מהרצונות לקבל, אבל הוא כל הזמן רוצה להתאים את עצמו לדרגת הבינה, לעל מנת להשפיע.
ולכן יש בינו לבין הבינה מנגנון מיוחד שנקרא "רחם" שכך בה הוא גדל. ומקבלים כל הרצונות לקבל שלו צורת הפעולה כמו רצון להשפיע של אימא. זה נקרא "צר צורה בתוך צורה". שבתוך צורת הקבלה נכנסת צורת ההשפעה ומסדרת אותם הרצונות לקבל שיוכלו לעבוד כאילו שהם רצונות להשפיע.
ואז האדם הופך להיות ממש דומה לבורא בצורה החיצונה. זאת אומרת, בביטוי הרצונות שלו. אמנם הרצונות עצמם הם רצונות לקבל, אבל על ידי זה שהוא משתדל להיות כמו בינה, כמו אימא, הם מתחילים לתפקד כמו אימא, כמו בינה. ולכן נקרא "אדם", הדומה לעליון, הדומה לבינה.
וצורה כזאת אנחנו רוצים לקבל על הרצון לקבל שלנו. שהרצון לקבל שלנו יתפקד בצורה החיצונה כבינה, כרצון להשפיע. זה נקרא "צר צורה בתוך צורה".
אז בואו אנחנו נדבר על זה בסדנה.
סדנה
איך אנחנו, למרות שאנחנו כולנו רצון לקבל שהוא בעצמו לא משתנה, בונים מעצמנו צורת הבורא שהיא נקראת "אדם", הדומה לבורא, שהוא כולו מתפקד כבינה, כרצון להשפיע?
*
קריין: קטע מספר 6. אומר הרב"ש.
""עיבור" נקרא, בזמן שהאדם מעביר ממנו את עצמותו לזמן מה, ואומר עכשיו אני לא רוצה לחשוב משהו לתועלת עצמי, וגם איני רוצה להשתמש עם השכל שלי [...] אלא אני מאמין בלמעלה מהדעת, להאמין באמונת חכמים, להאמין שיש משגיח ומסתכל על כל אחד ואחד בעולם בהשגחה פרטית."
(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
יש כאן כמה תנאים שאנחנו צריכים לקיים אותם ואז אנחנו נהיה בעיבור, שאני לא משתמש עם השכל שלי, שאני לא שומע למה שהרצונות והמחשבות שלי אומרים לי, אלא אני מתבטל לעליון, זאת אומרת לכוח השפעה, שאני מקבל אותם התנאים, אותן התכונות דרך החברה. כמה שמתבטל בהם אני מתקדם יותר.
שאלה: האם זה אפשרי להשתמש כאן בעיקרון שכל מה שקשור למחשבות ורצונות שלא קשורים לחיבור, לחשוב על זה אחרי זה?
מה ששייך לקבוצה אני מקבל רק דבר אחד, שיכול להביא אותי לחיבור בצורה בטוחה, קצרה, ישרה. כל היתר אני לא משתמש בהם לא עכשיו ולא בעתיד. מה שיתגלה בעתיד, יתגלה, מה שלא, לא. אני אחראי עכשיו למיין את כל הדברים האלה מה ששייך לחיבור שלי עם הקבוצה מכאן והלאה, ממש מילימטר קדימה. יותר מזה אני לא חושב. אני לא יודע. כשאני אגיע בעוד מילימטר קדימה, אז אני אחשוב מה הלאה עוד לעשות עוד מילימטר ועוד מילימטר. כך תמיד אני עובד. רק לפי הנתונים שמתגלים בי ורק בהם, כמו שכתוב "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"1, אני רואה רק מה שיש צעד אחד לפניי לקראת חיבור בלבד.
שאלה: שאלה פרקטית, הרבה פעמים כעשירייה מזמינים אותנו לדבר להגיע לעשירייה אחרת, להשתתף באיזה אירוע, איך לעשות חשבון כאן לאור ההימצאות שלנו בעיבור? כי לפעמים החשבון שאנחנו עורכים בעשירייה הוא גם נותן איזה שהן התרשמויות, בירורים, ועליהם צריך גם להתעלות. או שלא צריך לעשות את זה בכלל. אמרו לנו, התבטלנו ובאנו.
אני לא מבין למה אתה שואל את זה עכשיו. בכל זאת צריכים להתחשב בקבוצות ששומעות ואתה לוקח מהן זמן, וגם ממני. אני לא חושב שצריך לדון על זה עכשיו. אנחנו דנים רק על דבר אחד, איך להתחבר בתוך העשירייה עד כדי כך שאנחנו נרגיש בה בורא. זה הכול. ואתה אומר מזמינים אותנו, אני ממש מצטער. מצטער לשמוע.
שאלה: האם להיות בקבוצה כנקודה שבלב זה כמו להיות בבורא במצב העיבור?
כן. ודאי. מה שאני מתבטל כלפי הקבוצה או מה שאני מתבטל כלפי הבורא זה אותו דבר. אין לי אפשרות לחלק את זה לשניים, זו קבוצה וזה בורא. אני צריך לתאר לעצמנו את המערכת הזאת כאחד. אין יותר.
שאלה: והשאלה השנייה, האם הנקודה שמוזכרת בציטוט, תן לי את הנקודה שבלב שלך ואני אעניק לך את העולמות, האם זה מתייחס רק לרצונות שרוצים להשפיע?
כן. קודם כל לרצונות להשפיע. אנחנו עדיין לא מדברים על שום דבר חוץ מלהשפיע דרך העשירייה לבורא.
שאלה: זו שאלה שתמיד עולה, אני נמצא עכשיו לפני העשירייה ואני צריך להתבטל, איך אפשר שלא להשתמש בדעת?
אתה צריך להשתמש בכל השכל שלך כדי להתבטל כלפי הקבוצה. זה מצב שהוא דורש הרבה שכל איך אני מתבטל כלפי הקבוצה למעלה מהשכל שלי? תחשוב ותראה עד כמה זה לא פשוט.
שאלה: למה הכוונה בטקסט שקראנו "השגחה פרטית"?
השגחה פרטית זה מה שהבורא מתייחס במיוחד ישירות לאדם.
שאלה: תפקיד המשחק ואפילו השקר, הכול בפנים מבעבע ואתה לא מסכים עם העשירייה וחיצונית אתה מראה כאילו אתה מסכים ואז לאט לאט בהדרגתיות גם מפנים דברים משתנים. האם נכון לעשות כך לשקר ולשחק?
לא. כתוב "עיניים להם ולא יראו"2. אני צריך לראות בעשירייה שהיא כולה כולה נמצאת בחיבור ואין לה שום דבר של תכונות שליליות. לא שאני רואה את זה בעיניים, אני צריך כך לתאר לעצמי כי בעיניים שלי אני רואה צורות שליליות, ואני צריך לתאר לעצמי שאין כאן שום צורות שליליות אלא "עיניים להם ולא יראו" וכך אני מסתכל עליהם. כמו שאימא מסתכלת על תינוק, היא רואה בו רק דברים טובים, ומישהו אחר, אישה אחרת מסתכלת על אותו תינוק, היא רואה בו כל מיני דברים רעים. הכול תלוי בהסתכלות.
לכן אנחנו צריכים להביא את עצמנו למצב שאנחנו רואים את העשירייה בצורה מושלמת ושיש לי כבוד גדול שאני יכול להתחבר אליהם, ויש לי דאגה שלא יזרקו אותי מהעשירייה כי לא מגיע לי להיות ביניהם, וכך על ידי זה אנחנו נתקדם. אז אתה תתחיל לראות את העשירייה כמו רחם שבה אתה גדל רוחנית ותרגיש שבה שורה כוח הבורא, שאותו אתה צריך כדי להביא את עצמו לעשות נחת רוח דרך העשירייה לבורא.
שאלה: אני חושב שהרגע ענית על השאלה לי לזה שעיבור זה לצור צורה בתוך צורה ורציתי לדעת האם זו הגישה שאני צריך לפתח כלפי הקבוצה, שאני רואה את החברים כמושלמים?
כן, כך צריך לעשות ועל זה כתוב בהרבה מאמרים.
תלמיד: הבורא שולח לנו מחשבות ומצבים שהם לטובת החיבור ושולח לנו סיטואציות ומצבים שהם הפוכים לחיבור.
אבל הם לטובת החיבור גם כן, אבל אלו מצבים שהם מפריעים לנו הם גם לטובת החיבור
תלמיד: כשאני משליך את המצבים האלה אני לא עובד נגד מה שהבורא מציב?
לא, עכשיו בזמן העיבור אני צריך להשתמש רק במה שעוזר לי להתבטל, עיבור זה מצב שאנחנו רק מתבטלים, עושים מעצמנו אפס לכן אנחנו יכולים להיות בעיבור בתוך האמא, אין עבודה אחרת בעיבור. אם אנחנו נתחיל לעבוד בכלים דקבלה שלנו, לחשוב מה כן ומה לא אז אנחנו נגרום להפלה.
תלמיד: מה קורה שאני דוחה את המצבים, תחושות שהם כנגד החיבור אז אני מפסיק לבטל את עצמי?
אתה תעשה מה שאומרים לך, אל תהיה חכם, כאילו אתה יודע מה לטובתך, המקובלים אומרים כך לעשות, שאתה לא יכול עכשיו לעבוד עם הבירורים, עם המחשבות, עם לקבל משהו ולא, אתה לא מסוגל, אתה עוד לא נמצא ברוחניות.
אז קודם כל תבטל את עצמך ותיכנס לרוחניות, תראה אפילו מהעולם הגשמי איך מתפתח האדם שהוא מבטל את עצמו על ידי הטבע, הטבע מבטל אותו ומתפתח בתוך האמא ואז נולד וזה מה שאנחנו לומדים איך אנחנו צריכים להתנהג כדי להתקיים ברוחניות, כדי להיוולד ברוחניות ואתה עם השכל שלך רוצה לעשות עכשיו משהו שאתה אפילו לא מבין על מה מדובר.
אומרים לך שתוק כי עובר זה הוא כאילם, הוא לא מדבר, סגור את העיניים שלך, סגור את האוזניים שלך ותתבטל ואז אתה תעבור את המעבר הזה מעולם הזה לעולם הרוחני אחרת תישאר כאן כבהמה, הבחירה בידיך.
שאלה: הרגע דיברת על צורה בתוך צורה, מה הן הפונקציות של הצורות האלה, מה עושה צורה אחת, מה עושה צורה שנייה ואיך הן יכולות להיות צורה בתוך צורה?
אני צריך להביא את הצורה שלי של רצון לקבל לצורה של העליון שזה רצון להשפיע, וכך אנחנו גדלים במשך כל סולם המדרגות עד אין סוף, אז עכשיו המצב שלי הוא בזה שאני צריך לבטל את עצמי כדי לקבל על עצמי צורות ראשונות של השפעה ואז אני מבטל את עצמי, פשוט מאוד, מבטל.
נוכל לעשות את זה, נתקדם כעובר הרוחני, לא נוכל לעשות את זה, נישאר בגשמיות, נהיה רק חכמים בשכל שזה סתם פילוסופיה שלא נותנת שום דבר. בפועל מה שעומד לפנינו כבעיה זה לעבור את העיבור, מעבר מעולם אחד לעולם השני, ממלכות לבינה.
שאלה: נראה שאם אתה מבטל באופן מוחלט את הקבלה שלך, זה הופך לצורה של השפעה. אז נראה שצורה אחת של השפעה מתבטלת בפני צורת השפעה אחרת, זה כאילו שתי צורות השפעה, ככה זה נראה.
אנחנו נראה את זה. כל פעם ההשפעה שתשיג היא תראה לך אחר כך כקבלה. זה עניין של מדרגות, תחתון ועליון.
שאלה: איך לשמור על תחושת העיבור אחרי הכנס ולהישאר בהרגשת החיבור יחד עם הכלי העולמי?
על זה אתם צריכים לדון ביניכם ולדאוג מה יהיה. אני נותן לכם רק ידיעות, הבחנות, דוגמאות, וכל הביצוע הוא עליכם. תארגנו את המערכות איך שאתם תוכלו לפתח את עצמכם כעיבור וכך להתקדם, כך להיכנס לעולם הרוחני, בבקשה.
אנחנו צריכים לעבוד על החושים שלנו כדי להרגיש שאנחנו נמצאים בעולם הרוחני. הרי הוא כאן, רק אנחנו לא מזהים אותו, ועכשיו מדברים איך לזהות אותו. הכול תלוי בכם.
שאלה: איך להעצים את התחושה של הבינה בקבוצה?
על ידי הביטול, רק על ידי הביטול כלפי הקבוצה אני יכול להרגיש מה זה נקרא בינה.
תלמיד: אם כן, יש לי מטען של מה שאני צריך לבטל, ואיזשהם גרגרים שבהם אני יכול להיאחז?
כן, לכן אנחנו דווקא צריכים כל הזמן לחשוב על כוח ההשפעה, איך אנחנו מייצבים אותו ומגדילים אותו. ומה שיש לך גם יש לאחרים, אל תדאג, יש כמוך עוד אלפים שגם הם צריכים לעשות אותה עבודה, תתחברו יחד ותעשו. תתבטלו אחד כלפי השני ואז תרגישו שזה לא כלפי השני, לא כלפי החבר, אלא אחרי כל חבר עומד הבורא, וכך תרגישו שאתם מתבטלים כלפיו.
שאלה: מצב העיבור זה הרי לא איזשהו קליק באצבעות והנה השיעור נגמר וכולם בעיבור, יש פה איזה תהליך. אם יש שלבים, מדרגות של המצב הזה, של התהליך, ונגיד עברנו את שלב ההכנה הראשון, התקדמנו הלאה וכן הלאה.
אנחנו עכשיו נכנסים למצב העיבור, ממש עומדים לקיים תנאי ראשון, זאת אומרת לבטל את עצמנו באותו המצב שכל אחד נמצא, להתבטל כלפי העשירייה. עשירייה היא בעצם אותו העליון, אותו הרחם שבו אנחנו צריכים לגדול. לכן המקובלים כותבים כל כך הרבה על החיבור, על האהבה, על העשירייה, על המניין, שאי אפשר בלי זה. אנחנו עכשיו נמצאים רק בכניסה, האם אנחנו מסכימים להתבטל כלפי העשירייה או לא? במה מתבטלים, איך מתבטלים, זו כל הדרך שעוד לפנינו. אבל אם אנחנו נלך בזה, נתחיל להרגיש בתוך הכלים שלנו שאנחנו מבטלים, זה נקרא "כלים של בינה", שאנחנו מבטלים את עצמנו, נתחיל להרגיש את תכונות הבינה שזה נקרא "בורא", נתחיל כבר להרגיש אותו. כמו שכתוב "עובר במעי אימו רואה מסוף העולם ועד סופו". "נר דולק על ראשו", זאת אומרת כתר מאיר לו, ומלמדים אותו את כל התורה כולה, זאת אומרת הוא ממש רואה את הכול. אין לו כלים לזה, אלא על ידי זה שמבטל את עצמו הוא רואה את כול המציאות, את כל העולמות. ואחרי זה הוא כבר מתקדם ללידה.
תלמיד: איך אני מבחין שאני ביטלתי את עצמי, זה אני מחליט שביטלתי את עצמי או שאני מסתכל ביחס לעשירייה?
בינתיים גם וגם.
שאלה: האם מספיק לאדם להיות כל הזמן פסיבי באופן מודע ולהתחבר עמהם לשם תהליך הריון בריא ברוחניות?
כן, אפשר. תבטל את עצמך ותהיה פסיבי.
שאלה: בקטע 5 כתוב "ויתעבר ה' בי למענכם", תוכל להסביר?
הבורא מתעבר בתוך האדם כדי לסייע לכל יתר חלקי דאדם הראשון, כדי למשוך כך את כולם. אנחנו מקבלים התעוררויות לא מהבורא בעצמו אלא מהסביבה.
קריין: קטע 7 אומר הרב"ש.
"עיקר שקשה לנו בעבודה להכנס לעובר, שפירושו, שהרצון לקבל יקבל בתוכו רצון אחר, הנקרא "רצון להשפיע". ובזמן שהאדם זוכה לבחינת עובר, היינו שבתוך הרצון לקבל נכנס רצון להשפיע, זה נקרא ש"הקב"ה צר צורה בתוך צורה". [...] ולפי שפירשנו, זהו חידוש גדול, ממש מעשה נסים. היות שזהו נגד הטבע, שרק הקב"ה יכול לשנות את הטבע, ואין זה בידי אדם."
(הרב"ש. מאמר 26 "מהו, אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה" 1990)
את זה אנחנו צריכים להשתדל לעשות יחד עם הבורא, שיבנה בנו, בתוך הרצון לקבל שלנו רצון להשפיע, "צר צורה בתוך צורה". לזה אנחנו צריכים לקוות שנגיע, שנזכה.
סדנה
איך אני יכול לתאר שבתוך הרצון לקבל שלי מתחיל להתפתח רצון להשפיע, שזה נקרא "צר צורה בתוך צורה"? איך אני יכול לתאר לעצמי שבתוך הרצון לקבל שלי, שזה אני כולי, מתחיל להתפתח רצון להשפיע? זה לא כמו שבעולם שלנו עכשיו, שאנחנו מרגישים שזה כאילו רצון להשפיע וזה כאילו רצון לקבל, כי הכול אצלנו רצון לקבל, אפילו שיש לו צורת השפעה. כאן אנחנו מדברים על זה שממש הרצון להשפיע נמצא בתוך הרצון לקבל. איך זה? איך אנחנו יכולים לתאר בנו עובר כזה, שאנחנו הופכים להיות לכזה עובר?
*
קריין: קטע שמיני, אומר הרב"ש.
"שהלב שומע קול ה', אז מקבל השליטה על כל הרצוניות דווקא קול הקדושה, היינו הרצון להשפיע. וממילא לא ישובו לכסלה, היינו שלא יחטא עוד, משום שכל הרצוניות של הקבלה נכנעו תחת רצון להשפיע. ואז מתגלה על הלב כל נועם הטוב, שאז כבר יש מקום בתוך הלב להשראת השכינה [...] וזה דווקא כששומעין את קול ה', אז כל הגוף נכנע ומשעבד את עצמו להקדושה."
(הרב"ש. אגרת י"ח)
זה בתנאי שאנחנו כבר שומעים את קול ה'. שמיעה זו בינה, זו דרגת ההשפעה. אם אנחנו מגיעים לדרגת ההשפעה, אנחנו יכולים כבר לשמוע את הבורא. כשאנחנו מגיעים לדרגת החוכמה, אנחנו מתחילים גם לראות את הבורא. זה הכול לפנינו.
שאלה: בקטע 1 כתוב שאנחנו כרצון לקבל אנחנו עובר בתוך הרצון להשפיע ובקטע אחר כתוב שאנחנו כרצון לקבל מתעברים בתוכנו את הרצון להשפיע.
זה לא חשוב. פעם אפשר להגיד שבתוך הרצון לקבל מתחיל להיות רצון להשפיע ומתפתח, פעם אחרת אפשר להגיד שהרצון לקבל נכנס לרצון להשפיע ושם הוא מתפתח, זה תלוי על איזה יחסים אנחנו מדברים, מי מתבטל כלפי מי.
תלמידה: האם ביטול זה להשפיע על מנת להשפיע או שיש איזה בירורים, מה אני יכול לקבל על מנת להשפיע?
אם אני מבטל את עצמי, אז אני מבטל את עצמי לגמרי ולא דורש שום דבר. זאת אומרת המצב עצמו שאני מבטל את עצמי, שאני יכול להיות במצב כזה, הוא כשלעצמו בשבילי השכר. אני מעריך את המצב הזה יותר מכל דבר אחר, זה מה שאני רוצה עכשיו להיות.
שאלה: מה זה אומר שעשירייה שומעת את הבורא?
שפחות או יותר כל החברים בעשירייה מתחילים לקבל דעה אחת, והם מרגישים שזה בא לכולם מלמעלה, זאת אומרת, מכוח ההשפעה הכללי, מהבורא.
שאלה: בקטע מספר 6 כתוב על אדם שמצליח לזמן מה להוציא מעצמו את האגו שלו. לָמה זה כתוב לזמן מה ולא בקביעות?
בקביעות גם יהיה. אבל בינתיים אפילו שהוא משתדל, מסוגל לזמן מה להתעלות למעלה מהאגו שלו, כבר הוא מתחיל לקבל לפי זה איזו הרגשה והערכה מה זה רוחניות.
שאלה: לפעמים יש לנו איזה עניין שהעשירייה צריכה להתייחס אליו, לגבי משהו שקורה בקבוצה. איך אני יכול לתרום לדיון הזה תוך שמירה על מצב הביטול? במיוחד אם אני מתחיל להרגיש שאני בהתנגדות לחברים, ואני חושש שאם אני אפתח את עצמי זה רק יוליד ויכוח. אז איך לשמור על מצב הביטול, אבל מצד שני גם לתרום לדיון?
אני לא יכול לענות לך, כי יש בזה כל כך הרבה מצבים שאני לא רוצה שאחר כך בשמי אתם תתחילו לדבר זה עם זה, אי אפשר. אני בדרך כלל לא נכנס לכאלה דברים, אי אפשר לדעת למה זה יביא אתכם. העיקר בכל זאת לעזוב את כול הדברים האלה ולהיות בחיבור ואהבה, זה בטוח התקדמות למטרה.
תלמיד: אני רוצה להוסיף לקבוצה, אז האם זה בסדר שאני אתרום את החלק שלי?
כולם רוצים להוסיף לקבוצה, כולם רוצים, כולם צודקים וכולם רוצים רק לטובה. כולם, את מי שלא תשאל. לכן אין לי כאן מה להגיד. הכול רק חיבור ואהבה. אתם רוצים להתקדם? חיבור ואהבה, זהו, אין יותר. מי צודק, מי לא צודק, אנחנו לא מדברים על זה, אף אחד לא צודק. על מה אתה מדבר, כולם אגואיסטים, כל אחד מסתכל דרך האגו שלו, אף אחד לא צודק. "על כל פשעים תכסה אהבה", זה הכלל. זה חובה.
תלמיד: האם אני חייב לדבר, או שאני יכול פשוט להישאר בתפילה?
לא, אם אתה רוצה לדבר על אהבה וחיבור אתה חייב לדבר. בכל יתר המצבים אתה יכול לשתוק. כמו שכתוב, הסותם את פיו בעת מריבה.
שאלה: מה הם התנאים לכך שהלב ישמע את קול ה' בצורה השלמה?
לפתוח את הלב.
שאלה: ביחס אלינו הבנו, כולנו אגואיסטים, כולנו צריכים לבטל את עצמנו. איך אני יכולה לא לדאוג לעשירייה שלי? זה גם משהו שהוא שלי, אני צריכה לחשוב עליהם.
נכון. בזה שאנחנו נותנים דוגמה, כל אחד לשני, איך אנחנו מתייחסים לעשירייה בהשפעה, בחיבור, זה נקרא שאנחנו מקדמים את העשירייה. אני לא מבין מאיפה השאלה בכלל.
שאלה: מה זה בדיוק "לב" בקבלה? לָמה אנחנו לא מדברים אפילו על השכל, במוח, איפה שיש מחשבות.
כל הרצונות של האדם נקראים "לב". כל המחשבות של האדם נקראות "מוח", זה הכול. כל יתר הגוף, סך הכול מבצע את פקודות הלב והמוח.
שאלה: רציתי לדעת מה הקשר בין העבודה בעשירייה והשגחה פרטית?
בתוך העבודה שלנו בעשירייה אנחנו מגלים את היחס הפרטי של הבורא לכל אחד ולעשירייה יחד, ואז אנחנו משיגים את ההשגחה הפרטית בכלל או בפרט.
שאלה: למי מתפללים, לאלוהים או לבורא, והאם יש הבדל ביניהם?
יש הרבה שמות לכוח העליון, אחד. והמקובלים משתמשים בהם לפי מה שהם מבינים למי פונים. אז אנחנו בינתיים לא מבינים את זה, בשבילנו זה הכול כוח אחד, כוח עליון, בורא, אלוהים אפשר להגיד, לא חשוב איך, אבל ברור שזה כוח עליון, הוא אחד ורק בו אנחנו תלויים.
שאלה: כשאנחנו מתחברים בשיעורי בוקר עם העשיריות ולא להשאיר חבר לבד בשיעור בוקר, לתמוך בו, זה יכול להיות כתפילה?
כן.
שאלה: מהי תפילת העובר?
תפילת העובר להתפתח. בזה שהוא מתפתח הוא עושה נחת רוח לבורא, לאימא שלו, זו התפילה שלו. רק בשביל זה הוא קיים כעובר וגדל כך.
תלמיד: עם איזו תפילה אנחנו צריכים לצאת היום מהשיעור?
אתם צריכים לחשוב ביניכם. אתם צריכים לדון מה קורה לכם היום, מה קרה לכם היום במשך השיעור.
בדרך כלל אנחנו ביום שני של הכנס מרגישים איזו עייפות. ככה זה היה גם אצלנו בכנסים שלנו הגדולים. וכאן אנחנו צריכים להבין האם יש היום עייפות או לא, או שזה עקב הנושא. הנושא הוא מאוד מאוד קשה, הכי קשה. כמו שכותב לנו בעל הסולם שהכניסה לעיבור זה המצב הכי קשה, מדרגה הכי קשה, כי זה באמת מעבר מעולם לעולם, מעולם הקבלה לעולם ההשפעה. אז בכל זאת אנחנו צריכים לשים לב במה היום שונה מאתמול, ביחס, במצב, בכוחות, במחשבות, בהפרעות, ביחסים בינינו, לשים לב להכול. אבל אחרי שאנחנו בודקים את זה בכל זאת אנחנו משתוקקים להיות עוברים. עוברים, זאת אומרת כל אחד נמשך לחיבור עם האחרים. ומה אתם ממליצים כדי שאנחנו נזרז את זמן התפתחות העובר שלנו המשותף, איפה הבייבי הזה שלנו שאנחנו נדאג לו ונפתח אותו מיום ליום?
תלמיד: האם אנחנו צריכים להמשיך להתפלל על החיבור? כי היום בשיעור מצאתי את עצמי חושב על עצמי איך אני אתבטל ומבקש על עצמי שאוכל להתבטל.
אתה צריך לבקש ביטול גם כלפי העשירייה הפרטית שלך וגם כלפי העשירייה הכללית של כל הכלי דאדם הראשון וכן להתבטל. לכן אתה מבקש את הכוחות האלה, שיהיה לך כוח הביטול, שתצטרף אליהם ויחד איתם תתבטל כלפי הבורא.
שאלה: אני צריך לשאוף לכך שהרצונות של העשירייה ישלטו ברצונות שלי או שהם צריכים לעבוד יחד?
אין לי רצונות חוץ מלהתבטל. אין לי הרבה רצונות, הרצון הרוחני שלי הוא רק להתבטל כלפי העשירייה, במידה הזאת אני יכול לגלות את הבורא. אין לי חשבונות, כמה שפחות חשבונות, רק ביטול. לעובר לא צריך להיות שום דבר. תתאר לעצמך את המצב הזה שאתה נמצא בתוך הרחם, כל העתיד שלך תלוי בכמה שאתה מבוטל כלפי הרחם, בכמה שאתה תשפיע על כל הגורמים שעוזרים לך להיות בתוך הרחם. את זה אתה צריך לתאר לעצמך. תפסיקו את כל החשבונות האחרים כי בזה אתם ממש ממיתים את העובר הרוחני.
שאלה: בצד הזה של העולם אנחנו נכנסים ללילה ואחרי השיעור נלך לנוח. איך נוכל להמשיך להיות דבוקים בכלי העולמי בעבודה כדי שהתהליך הזה שאנחנו עוברים לא יחתך, למרות שבאופן פיזי או מנטלית אנחנו מתנתקים?
בזמן הכנס אנחנו קובעים לעצמנו זמנים של מנוחה. עכשיו יש לנו עוד תוספת לשיעור ואחר כך אנחנו בהפסקה. לכו לאכול, לנוח, לישון ולהכין את עצמכם לשיעור הבא. שנבוא לשיעור הבא מלאים כוחות, יודעים בשביל מה, בהכנה נכונה פנימית וגם חיצונה, כלומר שהכול מאורגן ואנחנו יכולים להיות תלויים, שקועים ונמצאים בתוך השיעור ממש. זה הכול לפנינו.
שאלה: במצב העובר, האם דרך כל התנאים ששמענו אנחנו מפתחים את תכונת האמונה?
כן, אנחנו תמיד מפתחים בכל התהליך מכאן ועד גמר התיקון רק את תכונת האמונה, אמונה למעלה מהדעת, שבמילים אחרות קוראים לזה "כוח השפעה". לא צריכים יותר לפתח בנו אלא רק את כוח ההשפעה, שהוא ידמה אותנו לבורא, עד שמגיעים לדבקות בבורא, להשתוות הצורה עימו בצורה השלמה. על כל רצון לקבל שהבורא ברא, אנחנו נלביש את תכונת ההשפעה, ואז מלכות בפנים ובינה מבחוץ וכך נתאים את עצמנו לכתר, לכוח העליון.
שאלה: נדמה ש"עובר" זה מצב פסיבי, אבל כך או אחרת נוצר רצון להביע יוזמה בעשירייה. במה הייחודיות של ביטול הדעת האגואיסטית?
אתם צריכים ללמוד במיוחד עכשיו רק על העיבור, את כל מה ששייך לעיבור. תקראו ביניכם ותראו כמה שזה מפתח בכם יותר ויותר רצון להשפיע, יחסים ביניכם, ואז אתם תבינו יותר את כל יתר החומר שיש לנו בחכמת הקבלה.
שאלה: מה נולד מתוך החיבור בינינו בעבודה?
עובר. מאיתנו, מהחיבור שלנו נולד העובר הרוחני, זה נקרא "אדם", צורה הדומה לבורא.
שאלה: התחלנו את השיעור עם שאלת סדנה על ההבדל בין להיות קיימים בתוך הבורא, או שהבורא קיים בתוכנו. אז השאלה היא, אם אני מבטלת את הרצון לקבל שלי, בין אם אני רוצה להיות קיימת בתוך הבורא, או אם אני רוצה שהבורא יהיה קיים בתוכי, האם זה כאשר ממיתים לחלוטין את הרצון לקבל?
כשממיתים את הרצון לקבל אז זוכים כבר לדבקות בבורא.
שאלה: האם נכון לומר, שבעזרת ביטול הרצון לקבל, אז זוכים להרגיש את הרצון להשפיע?
ודאי שכן.
קריין: היום איתנו בשיעור, חמשת אלפים איש מהכלי העולמי שלומדים ביחד על העיבור, בטוח שנזכה.
אנחנו צריכים גם ללמוד איך להיות שמחים למעלה מהעייפות, למעלה מכל מיני מחשבות, זה הכול בא מהאגו, תתעלו למעלה מזה שנראה חיוך.
קריין: יאללה כולם ביחד לעשות חיוך גדול שיתפוצצו המסכים.
כל אחד שיחייך. אתם לא מבינים כמה שהתרגילים האלה הם מועילים. זה נקרא שאני עושה עכשיו פעולה למעלה מדעתי, ואני בזה מעמיד את רצון הבורא להתקדם אליו, יותר ממה שאני חושב בפנים, זו כבר פעולה רוחנית.
קריין: ברגע שהתחילה המגפה, הרב אמר שאנחנו צריכים לקשר בין בני אדם ולפתוח טלוויזיה אינטרנטית משלנו. ואז החברים הגדולים שלנו מהכלי הרוסי פתחו ערוץ כזה באינטרנט שחיבר המון אנשים און ליין מכל רחבי העולם כל יום. בואו תראו כמה כוח יש בחברים שלנו ועד כמה האנשים בעולם דוברי הרוסית מאוד אוהבים אותם. באו נראה קליפ.
קריין: מה אתה מרגיש?
זה7 נותן תקווה, ולא רק תקווה זו כבר עובדה, שאנחנו על ידי זה יכולים להצליח עוד ועוד לספר לעולם איזה פתרון אמיתי יש לכל הצרות שלנו שקיימות בעולם הזה, וכל הצרות שהם מרגישים, זה סך הכול כדי שאנחנו נתעלה למעלה מדרגת העולם הזה, למעלה קצת ואז נגיע לעולם שכולו טוב. אני מקווה שהטלוויזיה הזאת היא גם תעזור לנו להביא לכולם, לכל האנושות, את הידיעה הזאת שהאנושות מיום ליום מרגישה, כמה שהיא שוקעת יותר ויותר בצרות.
קריין: ואני מקווה שאנחנו כל הכלי העולמי נלמד מהמחלקה ברוסית איך לעשות הפצה באמת מכל הלב, מכל המוח, עם כל ההשתוקקות הזאת.
הקליפ הבא שנראה זה העתק הדבק שעשינו למוצר ברוסית שמצליח כבר הרבה שנים, קליפים קצרים של אקטואליה, למדנו מהמחלקה ברוסית ועשינו דבר כזה בעברית, קוראים לזה "מבט פנימי", בואו נראה.
קריין: יש לנו הזדמנות להתקשרות נוספת, תרגיל שקיבלנו עכשיו בשיעור. מומלץ לממש אותו בעשיריות. במשך היום כשאפשר, "לחשוב יחד ולדון בעשירייה, איך נזרז את זמן ההתפתחות של העובר שלנו. איפה הבייבי המשותף שלנו שנדאג לו ונפתח אותו מיום ליום."
(סוף השיעור)