שיעור בוקר 20.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ערב סוכות תשמ"ב

הכול מושג רק בתפילה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעי מקור בנושא - הכול מושג בכוח התפילה, מקטע מס' 8.

אני מאוד מבקש, תעשו חזרה על מה שאנחנו לומדים בבוקר בשיעור הזה, במשך היום. למישהו זה בבוקר, למישהו בצהריים, למישהו בערב, לא חשוב, אנחנו נמצאים סביב כדור הארץ אבל מאוד חשוב לנו שנחיה את היממה הזאת, לא חשוב באיזו שעה כל אחד עכשיו נמצא, כך שאנחנו נמצאים במשך 24 שעות פחות או יותר על פני כדור הארץ באותה כוונה, באותו חומר. זה מאוד עוזר, כי אנחנו בסך הכול בונים כלי אחד לגילוי הבורא.

קריין: קטע מס' 8.

"מוטל על האדם כל יום להתפלל, שה' יאיר עיניו, ויכיר את גדלות וחשיבות ה', בכדי שיהיה לו חומרי דלק לתת יגיעה על הכוונה דלהשפיע. 

ויש בזה להבחין ב' בחינות:

א. שיהיה לו רצון להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזו יהיו כל שאיפותיו.

ב. שיעשה מעשים על הכוונה, שהמעשים יביאו לו רצון, שירצה לעשות מעשים בכדי שיהיה נחת רוח להבורא. כלומר שהוא צריך לעשות מעשים ויגיעות גדולות בכדי שישיג אור וכלי. אור נקרא, היינו שקבל מה' רצון שהוא משתוקק כל היום לעשות נחת רוח להבורא. וכלי נקרא, רצון, כלומר שיהיה לו רצון שירצה להשפיע לה'. וב' אלה הוא צריך לקבל מהבורא. זאת אומרת, הן האור והן הכלי". 

(הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה" 1989)

שאלה: לא ברור לפי הקטע שהאור נקרא רצון וגם הכלי הוא הרצון. תוכל להסביר?

אני אקרא, "מוטל על האדם כל יום להתפלל," זאת אומרת, כל הזמן להיות מקושר לבורא ולבקש קודם כל "שה' יאיר עיניו," של האדם, "ויכיר את גדלות וחשיבות ה'," זאת אומרת אני רוצה שהבורא יעזור לי להכיר את הגדלות שלו. למה? כי בזה אני אוכל להיות למעלה מהרצון האגואיסטי שלי ואני אוכל לעבוד עם הרצון שלי, עם כל מה שיש לי, עם החומר שלי, עם הכוונות, הרצונות, עם המוח, עם הלב, אני אוכל לעבוד בהשפעה. אם הבורא לא מאיר, לא משפיע עלי, לא תהיה לי שום אפשרות להתעלות מעל הבהמה שלי.

אז אני מבקש מהבורא שיכיר לי את הגדלות והחשיבות שלו. כי אם תהיה לי גדלות וחשיבות של הבורא יותר מגדלות וחשיבות של הבהמה שלי, של עצמי, אז אני אוכל לעבוד בעל מנת להשפיע, פשוט מאוד, עם זה יותר ועם זה פחות. מי בעיניי יותר חשוב, אני או הבורא? אז אני מבקש מהבורא, תעשה כך שתהיה חשוב בעיניי יותר מעצמי, מהבהמה שלי, שאני אוכל להתעלות מעליה ולעבוד איתה רק לטובתך. אני מבקש ממנו כוחות כאלה. "בכדי שיהיה לו חומרי דלק לתת יגיעה על הכוונה דלהשפיע.

ויש בזה להבחין ב' בחינות:

א. שיהיה לו רצון להשפיע נחת רוח ליוצרו, לבורא, שזו יהיו כל שאיפותיו." שלזה אני רוצה להיות נמשך כל הזמן, רק לעשות נחת רוח לבורא. כולי רק לכיוון זה.

"ב. שיעשה מעשים על הכוונה, שהמעשים יביאו לו רצון, שירצה לעשות מעשים בכדי שיהיה נחת רוח להבורא." זאת אומרת, שאני אהיה מכוון לכל הרצונות ולכל המחשבות, לכל מה שאפשר, "כל מה שבידך, בכוחך לעשות תעשה", כדי שתהיה לי נטייה לעשות נחת רוח לבורא. "כלומר שהוא צריך לעשות מעשים ויגיעות גדולות בכדי שישיג אור וכלי. אור נקרא, היינו שקבל מה' רצון שהוא משתוקק כל היום לעשות נחת רוח להבורא. וכלי נקרא, רצון, כלומר שיהיה לו רצון שירצה להשפיע לה'. וב' אלה," אור וכלי "הוא צריך לקבל מהבורא. זאת אומרת, הן האור והן הכלי."

אז אתה שואל מה ההבדל כאן בין האור לכלי. באמת מהטקסט יש כאן כאילו איזה חוסר דיוק אולי. ומה הוא אומר? אני רוצה שיהיה לי רצון שאני אוכל לעשות את כל המעשים שמהם יוצא נחת רוח לבורא. "צריך לעשות מעשים ויגיעות גדולות" כדי להשיג אור וכלי. "אור נקרא, היינו שקבל מה' רצון שהוא משתוקק כל היום לעשות נחת רוח להבורא." זה נקרא האור. "וכלי נקרא, רצון, כלומר שיהיה לו רצון שירצה להשפיע לה'".

בוא נגיד כך, יש לי רצון. אתה באמת צודק, קשה להביע במילים, יש לי רצון פנימי להגיע להשפעה לבורא, זה ההבדל בין הכוונה לרצון, אנחנו לא יכולים כל כך להביע את זה במילים. אני לא מוצא מילים.

זאת אומרת, הכלי והאור כאן כאילו פועלים לכיוון אחד ולכן קשה לנו להבדיל ביניהם. פעם אני רוצה להשפיע לבורא מתוך הרצון שלי, אבל הרצון שלי כנברא לא מתבטא ברצון עצמו כי הרצון שלי נשאר רצון אגואיסטי, רק הכוונה מעליו היא כוונה להשפיע לבורא. ולכן אני צריך את האור שיעזור לי לבצע את הרצון שלי בצורה נכונה, להביע את עצמי, את הכוונה שלי בצורה הנכונה.

אני לא יכול להגיד את זה בשתי מילים. נלך הלאה ואחר כך נחזור, תזכיר לנו אחר כך לחזור ואולי נמצא מילים.

שאלה: כשאדם מתחיל את העבודה מה הוא צריך לעורר בתוכו, את הערבות או נחת רוח לבורא?

"סוף מעשה במחשבה תחילה", זאת אומרת אנחנו צריכים קודם כל לראות מהי המטרה, ואחר כך איך אנחנו משיגים אותה. אז אם אני צריך להגיע לדבקות, כמו שבעל הסולם כותב במאמרים שלו, שהמטרה הסופית שלנו היא דבקות, לדבקות מגיעים על ידי השתוות הצורה. איך אני יכול להיות בהשתוות עם הבורא? כמה שהוא משפיע גם אני צריך להיות משפיע. מה זה נקרא "משפיע בשבילי"? שאני אעבוד עם הרצון לקבל שלי, שהוא רוצה כולו רק לקבל, אבל בפועל אני רוצה שמהות הפעולה שלי תהיה השפעה, ובזה יש לי הבדל בין המעשה לבין הכוונה.

תלמיד: אני צריך קודם לבקש רצון, לפני הכוונה?

לא, רצון יש לך.

תלמיד: אין לי רצון להשפיע לבורא.

לא. אין רצון להשפיע לבורא כך אנחנו אומרים, אבל באמת אין בנו רצון אלא רק רצון לקבל. כל העבודה שלנו היא רק בכוונה. אנחנו אף פעם לא נהיה ברצון להשפיע, הרצון להשפיע זה הבורא עצמו, אנחנו תמיד רצון לקבל, רק עד כמה הכוונה שלנו נמצאת על פני הרצון לקבל שלנו ומשנה את טיב הרצון, את מהות הרצון. זה הכול.

תלמיד: כל פעם שאני יורד לשורש העבודה אני מגלה חוסר רצון.

אתה מרגיש חוסר רצון מפני שאתה מגלה שכשהכוונה שלך מתממשת אז היא מרוקנת את הרצון לקבל שהוא לא יוכל לקבל. כל עוד האנשים מרגישים שהם כאילו הולכים לקבל, יש להם חומר דלק ומתקדמים. כאשר הם מתחילים להבין ששום דבר לא יצא להם מזה לעצמם, הם מפסיקים לעבוד, אין להם מרץ, אין להם חומרי דלק.

תלמיד: בנקודת הריקנות הזאת, מה אדם צריך לבקש?

לבקש מהבורא רצון להשפיע. שהבורא יאיר עליו, ואז באותו אור שהוא מאיר עליו הוא יוכל לחשוב על השפעה. כמה שהבורא יאיר, במידה הזאת האדם יכול כמו מגנט שמרים חתיכת ברזל, להתרומם מכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע. אבל הרצון נשאר תמיד בתוך הרצון שלו לקבל, רק אנחנו חיים בתוך כוונה ולכן אם הבורא נותן לנו חשיבות בטבע שלו, בו, אז אנחנו יכולים לחיות בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם אפשר להגיד שהכלי זה משהו שאני רוכש מהעבודה, הוא משהו שנבנה מהמאמצים שלנו והאור הוא נטייה שמגיעה מלמעלה?

כן. הכלי זה מה שאנחנו מייצבים בינינו, בקשר בינינו בכוונה להשפיע לבורא, וגם זה נעשה על ידי השפעה מלמעלה. אבל אחרי שאנחנו משיגים איזו מין השפעה לבורא, אנחנו מתחילים בזה להרגיש את עצמינו כבורא במשהו, וזה נקרא שמגיע לנו אור וממלא אותנו.

שאלה: רב"ש כותב, מבקש שיאיר את גדלות ה', שיאיר עיניו בגדלות ה'. ויש קטעים שכתוב שלא לבקש לראות את גדלות ה'. איך לשמור שזה לא ילך לרצון על מנת לקבל?

הכול תלוי איך אני יכול להשתמש בגדלות הבורא. אם אני מבקש את גדלות הבורא, כדי שאז אני אוכל לעבוד על מנת להשפיע לו, אז אני מבקש. כמו שאומר משה, "הראני נא את כבודך". ואם אני רק רוצה לבקש את זה כדי ליהנות בעצמי, שיש לי שייכות למלך גדול, אז ודאי שמזה לא יוצא כלום. הבורא דואג להביא אותנו לכוחות השפעה.

שאלה: האם קבלת הכלי זה אומר לקבל את העביות במטרה שנוכל להתגבר עליה, כדי לתת נחת רוח לבורא?

כן, למרות שהעביות זה לא נקרא כלי. כלי נקרא שעל העביות מבקשים כוח התגברות, מקבלים אותו, ואז יכולים לעבוד עם העביות בעל מנת להשפיע, שבזה העביות הופכת להיות לזכוּת, להשפעה, להתאמה לבורא. אז מצידנו "כלי" זה נקרא רצון לקבל כמה שיותר גדול שעליו יש צמצום ומסך, ואור חוזר, שאנחנו רוצים להשפיע לבורא. זה נקרא "כלי".

שאלה: האם כל הבריאה אמורה להגיע למצב של שלמות?

כן. כמו שכתוב, "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם", "וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". לבורא אין הבדל בין האנשים, רק שמקדם אותם לפי השבירה. לפי כמה שנשברו כל הכלים מלמעלה עד למטה, לפי זה הוא מקדם אותם, זה הכול. זאת אומרת, הוא מאיר עליהם באור הכללי, וכשאיזו שכבה מכל הכלים מתעוררת, הם נכנסים למגע עם הבורא, מתחילים לעבוד. וכך שכבה אחרי שכבה מכל הכלי השבור של אדם הראשון.

שאלה: אני קורא את קטע 8 ומבין שאי אפשר לבצע את זה. איך אפשר לבצע את זה?

אני לא יכול להסביר לך עכשיו את כל שיטת התיקון, אתה תקרא טוב טוב את כל מה שכתוב ותבין.

תלמיד: איך אפשר להשתדל כל היום לעשות נחת רוח לבורא?

על ידי החברה, לבד זה בלתי אפשרי. ותשתדל לא להרחיק את החברה ממך ולא לברוח מהם, אלא יחד איתם כל הזמן לעורר, "איש את רעהו יעזורו", ואז אתם תהיו סביב השעון קשורים למטרה ותגיעו מהר מאוד לתיקונים.

קריין: קטע 9.

"צריכים ללמוד מלאכה זו בטרם שנכנסים להיכל המלך, דהיינו לאזור כוח ועוז, לעמוד כעמוד של ברזל, עדי נפיק [נוציא] רצון מהשי"ת, כמ"ש "אל דמי לכם", אף על גב שהשי"ת נראה ששותק ואינו עונה, אל יעלה על דעתכם משום זה, לידום גם כן ח"ו, "אל דמי לכם", לא לזה כיוון השי"ת בדממה שלו, אלא להמציא לכם כח אחר כך, לעמוד בהיכל המלך, באותו שעה שלא יהיה לכם שום מום, ועל כן "אל תתני דמי לו"."

(בעל הסולם. אגרת ל"ד)

קריין: קטע 10.

"אנו מריצים בקשותינו למרומים, דפיקו בתר דפיקו [הכאה אחר הכאה], בלי עייפות, ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו. באמונתינו ששומע תפלה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן. ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה, בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר" ח"ו."

(בעל הסולם. אגרת ל"ד)

שאלה: איך ללמוד לא לזלזל בתפילה, לא לזלזל בכוח הזה שכל הזמן מחזיק אותנו בקשר עם הבורא, לא לאבד את זה?

כשבמשך הרבה זמן אתה מתייאש כל פעם יותר ויותר מהכוחות שלך, מכל מיני תיאוריות שלך, שאתה יכול כך לעשות או כך להגיע וכך להתקרב, כשאתה בסופו של דבר רואה ששום דבר לא עוזר לך, אלא בדיוק מה שהמקובלים כותבים, אתה כבר מבין שאין לך ברירה אלא לקיים את מה שהם רוצים, ממליצים, או שאתה לא תצליח בשום דבר, ואז אתה עושה.

מזה באה לנו חכמה. לָמה כתוב "אין חכם כבעל ניסיון"? האם הניסיון מביא לחכמה? כן, אחרי הרבה ניסיונות שאני נכשל בהם, אני בעצם מגיע למצב שאין ברירה, אני מכניע את הראש שלי ואני עושה מה שהמקובלים אומרים, וכך מתקדמים.

שאלה: הוא כותב "אל דמי לכם", אז האם זה קשור לתפילה? לא להיות בדממה בתפילה?

אתה צריך להשתדל כל הזמן לדבר עם הבורא. תשתדל דרך החברים, לבד, כמה שאפשר, אבל לא לעזוב. ולהגיע לאט לאט למצב בדיבור הזה, שלא פוסק כביכול, בינך לבינו, שאתה כולל בזה את כל העשירייה, כל הקבוצה שלך, עד שתגיע לזה שאתה ממש מדבר עם הבורא מתוך העשירייה וזה נקרא "תפילת רבים". ואחר כך אפילו בתוך העשירייה אתה תראה שאתה יכול לכלול את כל בני ברוך העולמי, ואחר כך את כל האנושות, ואתה עבור כולם פונה לבורא. זה נקרא שאתה שליח ציבור אמיתי.

שאלה: כל בוקר אחרי השיעור אנחנו עושים סיכום שיעור ובונים תפילה בעשירייה כלפי כל היום. לפעמים קורה כך שבמשך היום אתה קורא את התפילה הזאת ואתה רואה פשוט מילים, "לעזור", "לחבר", "בורא עזור" ולפעמים אתה מתפעל עד כדי כך שאתה הולך עם זה כל היום ושורה במצב הזה. איך לעשות את הקשר הזה של ההתפעלות והתפילה בצורה צמודה?

הכול עושה הבורא. הוא בונה לך הרגשה שאתה יותר קרוב אליו, יותר רחוק ממנו, ובאמת זו רק ההרגשה שלך. לא שאתה צריך לזלזל בזה, אבל רק תבין שזה המשחקים שלו. כמו שאנחנו עושים עם התינוקות, עם הילדים, מרחיקים אותם, מקרבים אותם, רוצים מהם תגובה, שינוי, שירגישו שינויים מהמצבים, כי ככל שהתינוק עובר מצבים שונים, מזה הוא גדל יותר, נעשה יותר חכם, כי "אין חכם כבעל ניסיון", זאת אומרת שנמצא בכל מיני מצבים שונים.

לכן העיקר שאנחנו צריכים זה לתת תשומת לב למצבים שאנחנו עוברים, אבל הבעיה שלנו בלהבין את המצבים שאנחנו עוברים היא שאנחנו סגורים בתוכנו, וזה מה שעוצר אותנו נורא. אני צריך להרגיש את עצמי שאני נמצא בתוך העשירייה והעשירייה עוד נמצאת בתוך ארגון "בני ברוך" העולמי, וכל הארגון הזה נמצא בתוך האנושות, ובצורה כזאת, כמו "בבושקה", "מטרשיוקה", כשאנחנו מתלבשים זה על זה, כך אנחנו מרגישים את המציאות, רואים את המציאות, ורוצים שכל המציאות תעמוד מול הבורא. וכל פעם, כל הזמן להחזיק את עצמנו בצורה כזאת.

אנחנו נמצאים בדור האחרון, אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לא לחשוב רק על העשירייה, אלא על כולנו יחד, כל האנושות והבורא. אז יהיה לנו מזה באמת יחס שלם ממנו.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שהתפילה שלנו זה כוח העביות?

לא, כוח העביות זה הרצון שלנו, לא רצון פרטי אלא עד כמה קשה להתחבר בינינו, להיות יחד. התנגדות לחיבור זה הרצון שלנו, ואיך שאנחנו מתגברים על ההתנגדות לחיבור, על הפערים בינינו, כוחות הדחייה, עד כמה אנחנו מתגברים כדי להיות יחד, משתדלים להיות יחד בכל הכוח ההדדי שלנו, ואז מתפללים לבורא, פונים לבורא שיעזור לנו להתחבר בינינו. ואז מתוך הקשר בינינו כשאנחנו מרגישים שהוא עוזר לנו ומקרב בינינו, כבר מתוך ההתקשרות הזאת שקיבלנו על ידי העזרה שלו אנחנו פונים אליו, וכך מתקדמים, מתחילים כבר להיות בבקשה אליו.

זאת אומרת יש בקשות שאנחנו מבקשים שיחבר בינינו, זאת תפילה לבניית הכלי, או לתיקון הכלי אפשר להגיד, ואחר כך למימוש הכלי, מה אנחנו רוצים אם יש לנו כבר איזה חיבור בינינו, וכך אנחנו מתקדמים בחברה שלנו.

בתפילה כמו בכל דבר רוחני יש גם ארבעה שלבים, חוץ מהשורש שתמיד מגיע מהבורא, יש א' ב' ג' ד' שאנחנו צריכים לבצע. את ארבעת השלבים שבתפילה אנחנו נלמד. זה לא עכשיו, כדי לא לבלבל אותנו, אבל נלמד את זה ואיך לפי זה אנחנו בונים את הקשר בינינו לבורא.

תלמיד: אמרת שאנחנו נמצאים בתוך עצמנו. תן לנו עצה, מרשם, איך לצאת מעצמי? אני כביכול בצורה שכלית מבין שאני צריך להיות עם החברים שלי, אבל זה בצורה כל כך תיאורטית. איך אני ארגיש את הצורך לזה?

זה לא פשוט. הבעיה הזאת נשארת עד גמר התיקון, בכל מדרגה ומדרגה היא מתראה בצורה אחרת. הכול רק בלהתפלל, רק לבקש מהבורא שיפתח את הלב. וכל אחד שמתפלל עבור האחרים, בזה הוא גורם לפתיחת הלב של עצמו.

אם תתפלל שהלב של החברים יפתח אחד לשני, אז אתה תגרום בזה שהלב שלך יפתח, ולא בצורה ישירה. כל דבר שאדם מבקש עבור עצמו זה מרחיק אותו מהבורא, כל דבר שהוא מבקש עבור החברים זה מקרב אותו לתיקון. תנסה ואחר כך תספר לנו, יש לך לב גדול, טוב, תנסה.

תלמיד: אמרת להתפלל, כשאני מתפלל במחשבות שלי על החברים שלי, אני בכל זאת מצפה לתגובה, איך הם יתייחסו לזה שאני מתפלל, כלומר אני מחפש איזה שכר. איך למנוע את זה?

הבורא עשה לך את זה בכוונה כדי שאתה תצטער שיש לך עדיין כאלו מחשבות, וגם עליהן אתה תבקש, ודאי שזה יהיה אל תחשוב שלא. אני אגיד לך עוד יותר, יהיו מצבים שאתה תעשה מעשים טובים רוחניים, כבר על מנת להשפיע ותגלה את הבורא ושאתה עושה לו תענוג, ותרגיש איזה תענוג אתה עושה בו ואחר כך אתה תגלה שעשית את זה גם עם הכוונה לעצמך. כך זה, אחרת אי אפשר לגלות את כל עומק הבריאה. ואתה תשמח מזה שזה יתגלה לך, כי דווקא מתוך זה אתה תוכל עוד לפנות לבורא ולבקש תיקונים.

שאלה: בקבוצה תמיד יש חברים שמרגישים שהם רחוקים, אבל בהעלאת התפילה חלק חוזרים וחלק לא, האם אנחנו יכולים להישאר בשתיקה ואם מישהו לא חוזר זאת אומרת שלא התפללנו עליו מספיק חזק?

אתם צריכים לעשות את כל הפעולות שאנחנו רואים מהרב"ש על החברה ולעטוף כל חבר וחבר, רק בצורה עדינה, כדי שירגיש שיש לו מקום שהוא יכול להתקדם ממנו לבורא בצורה בטוחה. אתם צריכים לתת הרגשת הביטחון כמו שאימא נותנת לתינוק, כך הקבוצה צריכה לתת לכל אחד שנמצא בה. זה מאוד חשוב, ואז אף אחד לא יתרחק ולא יברח.

שאלה: התפילה היא האמצעי לדעת את הבורא?

תפילה היא האמצעי להתקשר לבורא ודרך זה מגיע הכול. כשאתה מתקשר לבורא דרך זה אתה גם שולח את מה שאתה רוצה להשפיע בבורא וגם הבורא נותן לך את מה שאתה צריך לקבל ממנו.

שאלה: כשמישהו מעלה תפילה לבורא, הוא מבקש מהבורא שימלא איזה חיסרון מסוים. האם התפילה היא פעולה של השפעה או של קבלה?

בתפילה יש הכול, אין יותר מתפילה. תפילה זה נקרא שאני מתקשר לבורא, גם אליו ובזה גם מקבל ממנו. באותו צינור שאני בונה איך אני פונה לבורא, כשבניתי את הצינור הזה, באותו צינור אני גם מקבל ממנו. מ"ן ומ"ד זה מה שיש לנו בקשר עם הבורא, זה ממש נעשה באותו חוט קשר "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: האם תחושת החיבור בעשירייה זו בעצם תחושת גילוי חוסר החיבור?

היא נובעת מזה שאנחנו מחפשים את החיבור בינינו ובמידה שאנחנו מזהים שהוא ישנו או לא בהתאם לזה אנחנו פועלים. אנחנו כל הזמן צריכים לבדוק עד כמה אנחנו נמצאים בקשר בינינו, עד שנגיע להיות כאיש אחד בלב אחד. וודאי שבזה גם הרגישות שלנו תעלה, וכל פעם אנחנו מגלים שאומנם היה נדמה לנו שאנחנו נמצאים בחיבור, עכשיו אנחנו רואים שזה לא חיבור, כי הרגישות שלנו, קנה המידה שלנו השתנו ובהתאם לזה אנחנו גם צריכים להתקרב יותר.

שאלה: כתוב, "בטרם שנכנסים להיכל המלך, דהיינו לאזור כוח ועוז, לעמוד כעמוד של ברזל, עדי נפיק רצון מהשי"ת". אני רוצה לשאול על להפיק רצון מה' יתברך, זאת אומרת לא להשיג מילוי אלא להפיק רצון.

רצון להשפיע, זה מה שאנחנו צריכים. יש כאן שני דברים שנגעת בהם. אנחנו נמצאים בים של האור העליון, האור הכללי שממלא את כל המציאות, הקשר שלנו עם הבורא הוא על ידי כך שאנחנו נבנה מעצמנו כלי לקבלת האור העליון שנמצא כאן סביבנו בשפע. יש לנו קשר עם הבורא כדי לבנות את הכלי שלנו, אבל האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, אנחנו עכשיו נמצאים באור, רק מי מרגיש אותו? לפי מידת הכלי שאני אקבל מהבורא, לפי זה אני ארגיש שאני נמצא בעולם הרוחני, באור, באיזה מידות מאפס ועד הלאה הלאה 125 מדרגות עד אור אינסוף.

תלמיד: בכל שלב המילוי הראשון הוא הקשר הזה, החיסרון הנכון, הכלי, זה כבר המילוי מהאור בכל שלב?

כן. זאת אומרת אנחנו מקבלים בפנייה לבורא איזו צורת האור העליון מיוחדת שמתקנת אותנו ובמידת התיקון הזו אנחנו כבר נעשים במגע עם האור העליון ומקבלים אותו בעל מנת להשפיע, כדי לעשות נחת רוח לבעל הבית, לבורא. זאת אומרת יש פעולה לתיקון הכלי ויש פעולה למילוי הכלי.

תלמיד: הפעולה לתיקון הכלי זה כמו תפילה לפני תפילה בכל שלב, קודם כל להשיג את הצורך הזה, את החיסרון?

נכון.

שאלה: איך לתת לחברים ביטחון וכוח, אם אני מרגיש שהלב שלי סגור, שאני משקר?

זאת בעיה. גם על זה צריך לתת תפילה, זה נקרא "תפילה לפני תפילה". אפילו שאתה לא מסוגל תבקש, אין דבר כזה שהבורא לא שומע. זה כמו ילד שמנדנד להורים, בסופו של דבר הוא משיג מה שהוא רוצה. אנחנו רואים אותו הדבר אצל חיות, הגורים הקטנים לא יורדים מההורים שלהם וכך הם משיגים את מה שצריכים. וכך להמשיך כל הזמן.

קריין: 11.

""אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", משום זה צריך האדם להשיג מקודם חסרון. כלומר, שירגיש שחסר לו הכלי הזה, הנקרא "רצון להשפיע". וענין הרגשה, שאי אפשר להרגיש שום חסרון, אם לא יודעים מה הוא מפסיד, ע"י זה שאין לו הכלי, הנקרא "רצון להשפיע". ומשום זה מוטל על האדם לעשות חשבון נפש, מה גורם לו, שאין לו הרצון להשפיע. 

ולפי ערך ההפסד, בשיעור זה הוא מרגיש צער ויסורים. וכשיש לו החסרון אמיתי, כלומר שכבר יכול להתפלל לה' מעומק הלב, על מה שאין לו הכח שיוכל לעבוד לתועלת ה', אז כשיש לו הכלי, היינו חסרון אמיתי, זהו הזמן אמיתי שתפילתו מתקבלת. ומקבל סיוע מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו"." 

(הרב"ש. מאמר 29 "מהו לפום צערא אגרא" 1987)

שאלה: לא ברור לי, כל מה שאתה אומר לנו שאנחנו משיגים על ידי התפילה, זה שכאילו צריך לקרות משהו באיזה מקום שאנחנו לא מבינים שום דבר ממנו. איך אנחנו יכולים לארגן את עצמנו? האם אפשר להיכנס לאיזה תדר שאנחנו באותו קו עם מה שאמור לקרות כתוצאה מהתפילה?

בוא נגיד כך, תתאר לעצמך שבאותה מידה שאתה לא מרגיש את החבר, אתה לא מרגיש את הבורא, ממש כך. כמה שאתה לא מסוגל להיות בעל מנת להשפיע לחבר, אתה לא יכול להשפיע לבורא. יש לפניך משחק, קבוצה, תנסה להתקרב אליה ממש בפועל ולעשות כל מיני פעולות שהיית רוצה לעשות כלפי הבורא. מה מפריע לך? כבר דיברתם על זה הרבה פעמים, כולם מבינים שעל ידי זה אנחנו מתקדמים. תעשו פעולות כל אחד כלפי החברים כך, שאת אותן הפעולות אתם מדברים שצריכים לעשות כלפי הבורא, זה הכול. ואתם תראו כמה יהיה לכם מובן יותר מה נקראת עבודה רוחנית.

שאלה: אין מישהו בעולם שאני מרגיש אליו יותר קרוב מהעשירייה.

אני מאמין לך.

תלמיד: אז איפה עוד יש לי מקום לבדוק איך להתקרב אליהם יותר או מה חסר לעשות יותר? כי כלפיהם אני כמה שאפשר נמצא באהבה, כמה שמאפשר לנו הבורא.

תנסה לעשות כלפיהם אותן פעולות, כוונות, רגשות, אפילו בגלוי שהם יראו, ישמעו, שתראה בזה באמת עד איפה אתה מגיע. זה סך הכול מה שכותב לנו רב"ש, זו כל הסיבה שהבורא שבר את הכלי שברא, כלי דאדם הראשון.

אם הכלי הזה שהוא ברא ארבע בחינות דאור ישר ובחינה ד׳ שהרגישה בושה שהיא מקבלת והייתה יכולה להפוך את עצמה בעל מנת להשפיע מיד, אז יש לך בורא ויש לך נברא שמרגיש הופכיות מהבורא, בושה נוראית. זאת אומרת מצב נורא, שהוא נפרד מהבורא ושרוצה להיות עימו בדבקות.

ואם הוא היה יכול להיות בדבקות והיה עושה את זה, אז מיד הכול נעשה. לא צריכים שום דבר. אלא הנברא מגלה עד כמה הוא לא מסוגל במצב שהוא נמצא להגיע לדבקות בבורא, ואז הוא מוכן ללכת לכל התהליך הזה, לשבירה ולכל התהליך. אבל באמת לא הייתה עליו שום חובה לקבל על מנת להשפיע, הוא היה יכול לקבל על מנת לקבל.

אלא הבושה, הפער שהרגיש בינו לבין הבורא, זה מה שגרם לו שהוא מסכים לכל הדרך עד הסוף, רק כדי להפטר מהבושה ובמקומה להגיע לכבוד, זה בסך הכול הפוך מהבושה מה שנקרא, זה לא כבוד שיש לנו בעולם הזה.

אנחנו צריכים להבין שאין לנו ברירה, אלא לבצע הכול, לממש בתוך החברה. זה לא היה כל כך מובן לנו מכל מה שהאנושות עברה, אבל היום אנחנו נמצאים בפתח הדור האחרון, ואז אנחנו נצטרך לממש את זה בכל החברה האנושית.

תלמיד: אנחנו בעשירייה יכולים לייצב את הפער הזה, כמו שאמרת, בין המלכות לבין הכתר לייצר פער שתהיה לנו בושה?

אתם תצטרכו להרגיש בעשירייה, כמו בעשר ספירות שלמות, את כל הבריאה, עם כל התוצאות שיש שם.

שאלה: הרצון לקבל שלי מביא לי תמיד איזה רִיק, ובריק הזה אני מבקש מהבורא תן לי את כוח השפעה, אבל האכזבה הזאת שאני מרגיש מהרצון לקבל, האם אין בה סכנה שהיא תייאש אותי מלפנות לבורא?

לא, אם אתה לא נמצא לבד אלא עם הקבוצה, אז כמה שאתה משקיע בהם והם משקיעים בך, לפי זה אתם מתקדמים. אם אתה נמצא לבד, אז מכל מצב ומצב שאתה נמצא לבד אתה יכול ליפול. ואז כשהכלי הגדול כולו משתנה ומביא לך הארה חדשה שאתה תתעורר ממנה, מי יודע מתי זה יקרה, לכן כמה שתהיה יותר קשור לעשירייה ותעשה איתם כל מיני פעולות לימוד וכן הלאה, בזה בטוח שאתה תתקדם בקצב יותר מהר. אתה בזה כל הזמן מעורר על עצמך את האור הקרוב ביותר שמחזיק את העשירייה, משנה את העשירייה וכן הלאה.

שאלה: בקטע העשירי כתוב, שאנחנו נקבל מהבורא מענה על כל תפילה ותפילה בפעם אחת כשיהיו לנו כלים נכונים, מהי אותה התשובה של הבורא, אותו מענה בפעם אחת, למה שהוא יענה על התפילות מלפני שנה, שנתיים ועל הכול בפעם אחת?

זה לא בדיוק כך, אנחנו תמיד מקבלים תגובה מהבורא, והתגובות האלה נכנסות בנו ומשנות אותנו כל פעם ופעם. אבל ישנם שלבים כאלה שבהם אנחנו מקבלים כבר תשובה יותר כוללת, ואז אנחנו מרגישים את זה. יותר מזה אני לא יכול להסביר.

(סוף השיעור)