שיעור בוקר 24.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 471, "מאמר לסיום הזוהר"

קריין: "מאמר לסיום הזוהר", פסקה "ומכאן תבין, את גודל החומרה".

"ומכאן תבין, את גודל החומרה, של העסק בתורה ומצוות לשמה. כי אם גם כוונתו בתורה ומצוות, אינה לתועלת הקב"ה, אלא לתועלת עצמו, הרי לא בלבד, שלא יהפך טבע הרצון לקבל שבו, אלא אדרבה, הרצון לקבל שבו, הוא יהיה הרבה יותר, ממה שיש לו מטבע בריאתו. כמו שביארתי בהקדמה לביאור הסולם, בכרך הראשון, עי"ש באות ל', ל"א, ואין להאריך כאן.

ומה הם מעלותיו, של אותו האדם, שזכה לדביקות השי"ת?

הן אינן מפורשות בשום מקום, אלא ברמזים דקים. אבל כדי לבאר הדברים שבמאמרי, אני מוכרח לגלות קצת, לפי מדת ההכרח. ואסביר הדברים בדרך משל."

שאלה: מדוע האדם נהיה יותר גרוע אם הוא לא מכוון לתועלת הבורא?

כי הוא לא הגיע להשתוות הצורה.

תלמיד: אבל גם קודם הוא לא היה בהשתוות הצורה.

הרצון לקבל כל הזמן גדל, ואם אנחנו לא מכוונים אותו לעל מנת להשפיע - ואין לנו יותר למי להשפיע אלא רק לבורא, כי אנחנו מקבלים ממנו ובחזרה רק אליו עלינו להגיע בהשפעה - אז יוצא שאנחנו לא נמצאים עימו בהשתוות הצורה.

תלמיד: אבל נשמע ש"העסק בתורה ומצוות" שהוא לא מכוון לתועלת הבורא גורם לו נזק.

ודאי שנזק, זה נקרא שמקבל לעצמו. אם זה לא לכיוון הבורא, אז זה לעצמו. ואז הוא נמצא בפירוד ובהתרחקות מתגברת מהבורא, ובהתרחקות הזאת הוא בעצם גורם לזה שהוא הפוך מהבורא, הוא נכנס ליותר ויותר חושך.

תלמיד: האם הלימוד של חכמת הקבלה שהוא לא בעל מנת להשפיע הוא יותר גרוע מאשר לא ללמוד את חכמת הקבלה?

לא, כי מלא לשמה מגיעים ללשמה, זה כבר משהו אחר. אם אני לומד את חכמת הקבלה, אני לא יכול מלכתחילה להיות בכוונה על מנת להשפיע, אולי רק אחרי כמה שנים אני אתחיל להשיג כוונה על מנת להשפיע. אז אם כך, אני לא אתחיל ללמוד? אני יודע שאלו השלבים שאני צריך לעבור ורק בצורה כזאת אני מגיע לתיקון, להזדהות עם הבורא.

תלמיד: למה הוא מתכוון שאם הכוונה לא לתועלת הבורא "הרי לא בלבד, שלא יהפך טבע הרצון לקבל שבו, אלא אדרבה, הרצון לקבל שבו, הוא יהיה הרבה יותר, ממה שיש לו מטבע בריאתו"?

אני לומד לימוד שמלמד אותי ומכוון אותי כך, שבסופו של דבר אני מגיע להשפעת נחת רוח לבורא כמו שהוא משפיע לי ואז אני והבורא מגיעים לדבקות, זו מטרת הלימוד. בינתיים אני נמצא בשלבים שבהם אני לא מבין בכלל מה זה נקרא "כוונה", מה זה שהיא מכוונת לבורא, מי זה הבורא, אני לא יודע כלום, אני מתחיל ללמוד. כמו תינוק שנולד מה הוא מבין מהחיים שלנו? כלום. אנחנו מספקים לו הכול, מגדלים אותו, עד שהוא מתחיל לספוג משהו, ללמוד, להשתנות. כך זה בדיוק, ממש לפי אותם השלבים, רק שברוחניות אנחנו עוברים את השינוי שלנו.

תלמיד: מתי מ"לא לשמה" בא "לשמה"?

מתי? זה תלוי באדם, תלוי בבורא ותלוי בנשמה של האדם. זה תלוי בכמה גורמים שלא כתובים לו בתעודת הזהות כשהוא נולד.

תלמיד: באיזה תנאים המצב שלו יהפוך מלא לשמה ללשמה, ובאיזה תנאים הטבע האגואיסטי שלו רק ילך ויהיה גרוע יותר?

זה לא קורה בדיוק כך, זה קורה לפי הכוונה מלמעלה. לכולם יש תכנית וכולם הולכים לפי התכנית, אין מבני האדם אחד שנולד שהוא מבין איפה הוא נמצא, למה הוא מתנהג כך, למה הוא נולד עם תכונות כאלה, במשפחה כזאת, בזמן הזה, בכל התנאים האלה, אלא הוא מתפתח. בחלק מהנשמות ההתפתחות החומרית שלהן מביאה אותן לשאלות "בשביל מה אני, מה אני", ואז הן מגיעות לחכמת הקבלה ויש להן הזדמנות להתפתח הלאה.

תלמיד: כי הוא כותב פה תנאי מאוד חמור.

אם הוא לא מגיע לחכמת הקבלה, אז הוא מתפתח הלאה כבהמה לכל דבר. אם הוא לומד את חכמת הקבלה ומשתמש בה בצורה לא נכונה, אז הוא מסתובב ומסתובב עד שמיתקן.

אני אוהב לדבר לעניין ועל ימינו. לא יכול להיות שאדם בזמננו יתפתח לכל מיני כיוונים שהיה להם מקום בזמנים הקדמונים, כי אז ההתפתחות האנושית הייתה לכל הכיוונים, והיום זה בא ונסגר ויותר ויותר מכוון למטרת הבריאה בצורה יותר צמודה. אתה לא תמצא היום בעולם הרבה אנשים שרוצים לפתח איזו דת, אמונה, אסכולה משלהם, האנושות כבר עברה את הדברים האלה. היום זה זמן של פעולות מעשיות כדי לגלות טכניקות לתיקון האדם, להתאים אותו לתיקון העולם.

שאלה: איך הרמיזות הדקות של תכונות הבורא באדם מסייעות לו להתקדם למטרה?

האדם מקבל כל פעם מחשבות ורצונות מלמעלה, ממטרת הבריאה שלו, מהמקום שבו הוא נמצא בנשמה הכללית, כלול כנקודה שם. הוא מקבל משם כל מיני הבחנות במוח ובלב, ברגש ובשכל, וזה מה שמכוון אותו כל פעם בחיים שלו, מחזיר אותו לאותה הנקודה, דוחף אותו לאותה הנקודה הסופית.

אם הוא משתדל, הולך ומוצא את החברה הנכונה, מתקשר והולך עימה, אז הוא מצליח ועושה את זה מהר. אם לא, אז הוא מתפלפל, מתפתל, מתבלבל בדרך, אבל בסופו של דבר הוא בכל זאת מגיע, כי כולם מגיעים. רק השאלה כמה סיבובים הוא יעבור, מה שנקרא "גלגולים", וכמה יסבול כדי ללמוד שאין ברירה בחיים אלא רק להתקרב למטרת הבריאה.

זה כל מה שיש לנו. אנחנו נמצאים בתוך המערכת, המערכת מיוצבת נכון, אבל היא נותנת לנו אפשרות, כמו בחיים הגשמיים שלנו, לעשות טעויות וללמוד מהן, או ללמוד ולא לעשות טעויות.

שאלה: אנחנו רואים שיש חברים שעוזבים, מתייאשים, והוא תולה את זה פה בעניין הכוונה.

הם עוד לא הגיעו לכוונה, זה עוד לפני הכוונה.

תלמיד: מה אצלם קובע את הבירור?

הם לא נותנים יגיעה מספקת, והכוונה היא עדיין לא בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא, זה עוד לא קורה להם בפועל. אבל אנשים שעושים חשבון בחיים שלהם, וכל אחד מאיתנו עושה ועושה כל רגע ורגע, אם הם רואים שלא כדאי להם להשקיע כי יש להם עסק יותר ריווחי, או מעדיפים מנוחה, לא לעשות כלום יהיה מה שיהיה, אז גם זה חשבון, אני לא פוסל שום חשבון. אני אומר שכל אחד שיתקיים איך שהוא רוצה. אתה ראית שתפסתי פעם מישהו, דיברתי עימו ושכנעתי אותו לא לעזוב, יש לך כאלה דוגמאות?

תלמיד: תמיד שאלתי את עצמי למה אתה לא עושה את זה.

כי יש בחירה חופשית, אני לא יכול. אני רואה על אנשים וגם על כאלה שנמצאים עכשיו לפניי במסך, אני רואה שהם עומדים לעזוב או שיעזבו, ואני חייב להשקיע בכולם עד הסוף. ודאי שהמילה הסופית היא מלמעלה, אבל פחות או יותר ברור לי שהם לא יחזיקו בדרך, בינתיים, כי בסופו של דבר הם יבואו אבל בגלגול הבא נניח.

תלמיד: אין משהו שאתה יכול לעשות, להגיד לחבר "תשים לב"?

אני לא יכול למנוע ממנו בחירה חופשית. אני יכול לתת בשיעור מה שאני נותן, אבל אני לא לוחץ על אף אחד, אני לא בוחר במקום מישהו באיזו דרך הוא ילך ומה יעשה, אני לא נכנס לאף עשירייה לשנות שם דברים, אני לא מחבר עשיריות, אלא הכול נמצא מעליי, אני רק משרת מלמטה, ומה שיקרה הלאה אני לא יכול להגיד. אני נותן שיעורים, אני נותן חומר, עזרה, אבל לא יותר מזה. זה כמו שההורים נותנים הכול לילדים גם בצורה חומרית, גם בצורת השכלה, אבל יותר מזה הם לא מסוגלים, ואני עוד יותר מוגבל.

תלמיד: אם אתה לא יכול למנוע מחבר לעזוב, מה אנחנו נגיד?

רק קבוצה. עכשיו תבינו מה החשיבות והעוצמה של הקבוצה כך שהיא יכולה לקבוע את הגורל של האדם.

תלמיד: אבל אדם אומר "יהיה מה שיהיה" ולא נותן יגיעה מספקת.

אז בעוד רגע הוא יחשוב אחרת. לכל אחד יש כאלה רגעים.

תלמיד: האם הקבוצה באמת יכולה להשפיע עליו?

היא יכולה להשפיע אפילו בלי לדבר עימו.

תלמיד: מה הוא צריך לעשות מצידו בשביל שזה ישפיע עליו?

אנחנו מדברים על מצב שהוא לא יכול לעשות כלום. אם הוא יכול, אז אין מה לדבר, הוא עדיין לא בבחירה חופשית ממש אלא מחייבים אותו.

תלמיד: איך בלי לדבר עם חבר אפשר להשפיע על הבחירה שלו?

הכוח העיקרי שלנו הוא מחשבה. יש "מחשבה, דיבור ומעשה", ומחשבה היא הדבר הראשון.

תלמיד: מחשבה על מה?

שרוצים לעזור.

תלמיד: אז הקבוצה נגיד צריכה להחליט אם היא רוצה שחבר מסוים יקבל תמיכה, חיזוק, או שהתמיכה היא בכללות לכל הקבוצה?

לא, אפשר להתפלל. מה זו תפילה? תפילה זה ריכוז המחשבות לכיוון אחד, לאובייקט אחד ועוד מצרפים לזה את הבורא, ואז כבר בטוח שעושים את הכול כדי להצליח. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, אבל עושים.

שאלה: אתה אומר שאתה לא רוצה לקחת מאיתנו את חופש הבחירה, אבל בכל זאת יש סימנים שיכולים להעיד שחבר נמצא עכשיו בצומת דרכים והוא יכול לעזוב. איך אנחנו יכולים לשים לב לזה בעשירייה, מהם הסימנים כדי שנוכל לסייע?

רק לחזק את העשירייה ככל האפשר לחיבור ביניכם וזהו, אין יותר. אתה לא תקבל שום סימנים בדרך כלל לגבי אף אחד, אלא כולם צריכים לעבוד על חיבור ואז במקום להתפזר אתם תתחברו ותעלו.

תלמיד: אולי בכל זאת אפשר לזהות סימנים חיצוניים, נגיד החבר הפסיק להגיע או שדעתו מוסחת בזמן השיעור, הוא הבטיח ולא קיים. מהם הסימנים שצריך לשים לב אליהם מיד?

כן, בטח שלזה צריכים לשים לב. צריכים לקחת אותו לאיזה עבודות נגיד, אולי תתחילו לחבר מאמרים על הקבלה, על העבודה הרוחנית, אולי תיתנו לו איזה תפקיד וכן הלאה. צריכים לעשות משהו.

אני מיד התחלתי לכתוב כל מיני ספרים ברוסית וזה עזר לי מאוד. לא מיד, אבל נגיד אחרי שנה וחצי, שנתיים. כי ראיתי שיש הרבה חומר בעברית וקשה להבין אותו, וגם להעביר בצורה קלה כמו שאני מקבל מהמורים שלי, אז התחלתי לעסוק בזה וזה מאוד עזר לי. חוץ מזה, אני ממליץ מאד לכל אחד ואחד שיש לו איזה כישרון, ללמד. ללמד זה הדבר הכי חשוב שיכול להיות. שכל אחד יפתח לעצמו דרך האינטרנט או פיזית, קבוצה של 3, 5, 10, כמה אנשים שיהיו, וילמד אותם. שייקח איזה מאמר או משהו ויתחיל ללמד, לפרסם וללמד. היום זה קל, דרך המחשב אפשר לעשות הכול.

שאלה: כשהאדם מרגיש שהוא בצומת דרכים כזה, הוא יכול להתפלל על עצמו שיתנו לו כוחות?

ודאי שכן. הוא חייב להתפלל שהבורא יחזיק אותו ולא ייתן לו לברוח.

שאלה: למה בעל הסולם מפרט את תכונות אותו האדם שזכה לדבקות בבורא, מה זה עוזר לנו?

שנדע למה אנחנו צריכים להגיע.

שאלה: האם אני יכול לקבוע אם אני מתקרב לחברה או מתרחק ממנה, או שאני לא מסוגל לעשות זאת אם העשירייה לא תגיד לי?

אתה צריך לנחש, יכול להיות שתחליט נכון ויכול להיות שלא.

קריין: "הגוף עם אבריו". אנחנו בפסקה "הגוף עם אבריו".

"הגוף עם אבריו - אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה אבר, חושב ומרגיש, שצר לו המקום, שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו.

אמנם אם קרה, ואיזה אבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר הנפרד. והאבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו.

ואם יבוא הרופא, ויחבר את האבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת, מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף, חוזר לדעת, צרכיו של האבר.

לפי המשל הזה, יש להבין ג"כ מעלת האדם, שזכה להדבק בהשי"ת. כי כבר הוכחתי (ב"הקדמה לספר הזהר", אות ט', ובפרושי להאדרא זוטא), שהנשמה היא, הארה נמשכת מעצמותו ית'. והארה זו, נפרדה מאת השי"ת, ע"י שהשי"ת הלבישה ברצון לקבל. כי אותה מחשבת הבריאה "להנות לנבראיו", בראה בכל נשמה רצון לקבל הנאה. ושינוי צורה זו של רצון לקבל, הפריד אותה הארה מעצמותו ית', ועשה אותה לחלק נפרד ממנו. ותעיין שם במקור כי אין כאן המקום להאריך בזה.

היוצא מזה, שכל נשמה, היתה מקודם בריאתה, בכלל עצמותו ית'. אלא עם הבריאה, דהיינו עם הטבע של רצון לקבל הנאה, שהוטבע בה, קנתה שינוי צורה, ונפרדה מהשי"ת, שכל ענינו הוא רק להשפיע. כי שינוי הצורה, מפריד ברוחניות, כמו הגרזן בגשמיות, כמבואר לעיל.

ונמצאת הנשמה, דומה עתה לגמרי, למשל האבר, הנחתך מהגוף ונפרד ממנו, שאעפ"י שמקודם הפירוד, היו שניהם, האבר עם כללות הגוף, אחד. והיו מחליפים מחשבות והרגשות זה עם זה. אבל, לאחר שנחתך האבר מהגוף, נעשו בזה שתי רשויות. וכבר, אין אחד יודע מחשבותיו של השני, וצרכיו של השני. ומכל שכן, אחר שהנשמה נתלבשה בגוף של העוה"ז, נפסקו כל הקשרים, שהיו לה מטרם שנפרדה מעצמותו יתברך. וכמו שתי רשויות נפרדות הם."

שאלה: האם החיבור שלנו ליתר הגוף של החברה האנושית יגיע דרך המחשבות שלנו או דרך כתיבת מאמרים והוראה, שירים וסרטונים?

גם וגם. ככל האפשר צריך להתקשר לכולם ולפזר את ידיעת הבורא לכל העולם, זה מאוד מקדם את האדם.

שאלה: האם העשירייה יכולה לעזור לחבר שלא מגיע לשיעור בוקר, או שאם הוא לא מגיע הוא בעצם חותך את עצמו מהגוף?

את זה אני לא יכול להגיד, אתם צריכים לראות באיזו צורה אפשר לגשת אליו ובכל זאת לעורר אותו.

שאלה: אמרת שלכל אחד צריכה להיות קבוצה שהוא מלמד. האם צריך לעשות את זה באופן אישי או לסכם את זה איכשהו עם האנשים שאחראים על זה?

אתה צריך להתייעץ עם העשירייה, ואם כן, אז תתייעץ עם מי שנמצא למעלה מהם.

קריין: מי שרוצה לשאול לגבי העניין הזה, יכול תמיד לשלוח מייל וראשי השפות יענו לו.

בטוח. תגיד את זה בצורה ברורה, מה השאלה ומה צריך לעשות ולמי לפנות.

קריין: כל מי שרוצה להשתתף ולממש את עצת הרב, לפתוח כיתה, הסבר, ללמד, יכול להציע את עצמו ולכתוב למייל boardworldkli@gmail.com וראשי השפות יענו לו, הוא יקבל תשובה מהר מאוד.

וגם את כל התמיכה אחר כך שיוכל להתפתח בהוראה שלו.

שאלה: בעל הסולם אומר פה משהו מאוד מעניין, הוא אומר "היו שניהם, האבר עם כללות הגוף אחד והיו מחליפים מחשבות והרגשות זה עם זה, אבל לאחר שנחתך האבר מהגוף נעשו בו שתי רשויות". קודם הנשמות היו מחוברות עם הבורא, מה קרה פתאום שנחתך החיבור, מי ביקש לנתק את החיבור?

הבורא סידר לנו את זה.

תלמיד: למה, מה הסיבה?

שתהיה להם עבודה, שיתחברו אליו בחזרה. כי בצורה כזו הם יכולים להשיג אותו, את הקשר עימו, להרחיב את הקשר, להיות בעלים על הקשר, להבין איפה הם נמצאים, להגיע להבנה, להכרה, להשגה של כל המציאות. כי כל המציאות היא בסך הכול הבורא והנבראים שמתחברים אליו.

תלמיד: כלומר, זה שהיינו מחוברים פעם אליו עד אין סוף, זה לא הספיק?

לא, זה לא הספיק, כי לא הרגישו את זה, לא הכירו בזה, לא השיגו את הקשר. כדי להשיג את הקשר אתה צריך להחזיק בו בשני הקצוות, בניתוק ובחיבור, ובכל מה שנמצא ביניהם, בין שני המצבים האלו.

שאלה: יש בכלל מצב כזה של דבקות שלמה או שזה תמיד בפוטנציאל?

גמר תיקון זה דביקות שלמה.

תלמיד: גמר התיקון הוא לא בפוטנציאל?

אני לא יודע מה זה בפוטנציאל, גמר התיקון הוא בפועל, חיבור בפועל בכל המובנים שרק אפשר.

תלמיד: איך יש חיבור כזה שלם אם עדיין יש רצון לקבל שמפריד?

הרצון לקבל לא מפריד, מפרידה הכוונה על מנת לקבל. אם הכוונה היא על מנת להשפיע היא לא מפרידה.

שאלה: אמרת קודם משפט מאוד חריף, שאתה מסתכל על המסך ורואה מולך אנשים שאתה יודע שהם יעזבו בשלב כלשהו. מה הסימנים שאתה רואה על תלמיד שהולך לעזוב, לא איך שאנחנו תופסים את זה?

יש לו איקס על המצח.

תלמיד: אני לא רוצה לצחוק מזה. האם אפשר למנוע את החלטה הזו מלמעלה על חבר שהולך לעזוב?

אני לא בדיוק יודע אם הוא יעזוב או לא יעזוב, אבל אפשר לראות מצבי חולשה, אפשרויות לפרוש. גם אתם צריכים לזהות חברים כאלו, ולהשתדל להחזיק אותם.

תלמיד: איך אתה משקיע את כל הכוחות שלך במי שאתה רואה שהולך לעזוב?

לא חשוב לי אם הוא עוזב או לא עוזב. אפילו אם הייתי בטוח שבעוד כמה זמן הוא יעזוב, הייתי משקיע בו עד הרגע האחרון. כי ההשקעה הזאת לא נעלמת, היא נמצאת באדם, ונשארת, לזמן שהוא יצטרך לחזור לאותו התיקון, לאותה הדרך ולהמשיך אותה עד גמר התיקון.

תלמיד: מה הכוח של הלימוד וההפצה, האם הם יכולים למנוע מהחבר לעזוב, להחזיר אותו בחזרה לדרך, לשנות את הגורל שלו?

מי שעושה הפצה מאוד מתחזק, הוא קונה קשר עם נשמות אחרות, וזה מאוד עוזר לו להתקדם בדרך. יש עימו מלמעלה, מצד הבורא גם יחס אחר, כי דרכו כבר נעשה איזה חיבור שממנו כבר יש יציאה לעוד ועוד נשמות פרטיות. לכן כדאי מאוד להפיץ וללמד.

שאלה: לגבי מה שכותב בעל הסולם, איך ומה עלי לעשות בחיי כדי שהחיים שלי יהיו מכוונים לטובת העשירייה ולטובת כל העולם, להתפלל, להוסיף כוונה?

השתתפות בשיעור יום יום, תחזוקת הקבוצה יום יום, ואם אתה יכול לעסוק בהוראה או בהפצה, או גם בזה וגם בזה, אין יותר, זה מכסה את הכול.

שאלה: דווקא באותו רגע שבו מרגישים חולשה של חבר איך אפשר להרגיש את זה? בעבר היו מפגשים פיזיים ויכולנו איכשהו להרגיש את החבר, היום זה קורה און ליין בהם מאוד קל להראות התפעלות, התרשמות בזמן השיעור או בצורה קצרה. הפגישות פיזיות היו כמו סממן, יכולת להרגיש בהן הרבה יותר את החבר.

אנחנו נלמד איך להרגיש את החברים דרך המסך, ולא יחסר לי שאני לא יושב לידו, לא רואה אותו חי, ולא מריח אותו כמו חיות שמריחות זו את זו. לא, אנחנו צריכים ללמוד איך מרגישים את החברים דרך המסך וזה לא יחסר לנו, אנחנו כבר ראויים לזה, וככה נתפתח הלאה.

אנחנו נתפתח למצבים שהמסכים יהיו ממש סביבנו, נגיע לזמנים בהם נוכל לאחד את המסך שבו אני רואה את החברים, עם המסך שבו אני רואה סביבי עכשיו את העולם.

עכשיו אתה רואה את העולם, ואתה פשוט לא רואה שזה על מסך, אבל זה מסך, ואתה רואה את כל האנושות, את כל האירועים שקורים על מסך. המסך הזה מגיע אליך מלמעלה, מהבורא. ואפשר לבנות מסך נוסף שעל ידו אתה תגלה מציאות עליונה אחרת, המסך הזה תלוי בך, עד כמה אתה תעמוד בו עם הרצון שלך להשפיע.

כשנבנה בינינו מסך משותף, אני אפילו לא אצטרך את המסך הזה שדרכו אני רואה אתכם עכשיו, אלא נוכל לעבור ממסך למסך. תהיה בנו תוכנה כזו, כמו Winsows שבה נוכל לעבור מדרגה לדרגה, מעולם לעולם. אתם תראו שזה עוד יקרה, בטוח שזה יהיה, אולי לא בגלגול הזה, אז בגלגול הבא, נפגש ונמשיך.

שאלה: לגבי לימוד והפצה, יכול להיות שיש אנשים, נניח שיותר מתאים לי לעשות דברים אחרים שהמנהלים בארגון אומרים, עדיף לך לא ללמד, אלא לעשות פעולות אחרות בהפצה. אם כך הארגון קובע, כך מנהלי ההפצה קובעים, האם טמון בזה אותו רווח או שמפסיד במשהו שבכל זאת לא מלמד?

לא. אתה מרוויח יותר אם אתה שומע ממש ברצינות ממנהלי הארגון מה כדאי לך לעשות. אם לא אתה בוחר, אלא הם בוחרים, אז כל התוצאות יהיו חיוביות בשבילך. אפילו אם תצליח יותר, או פחות, אתה מצליח בהכול, כי הם אמרו לך.

תלמיד: לגבי עזיבה של חברים, האם יש פה גורל, ומישהו בטוח הולך לעזוב, או שיש פה בחירה חופשית לאדם?

אני חושב שיש כאן בחירה חופשית של הקבוצה, לחזק את האדם ולא לתת לו לברוח בחזרה לחיי בהמה. ודאי שעכשיו ברגע החולשה יותר נוח לו לעזוב את הכול ולהתקפל, אבל בכל זאת חבל שהוא קופץ מהרכבת ולא ממשיך איתנו, אנחנו צריכים לעזור לו להחזיק.

שאלה: ההרגשות הטובות והרעות שלנו הם גם סוג של מסך?

לא.

שאלה: האם רב ממליץ גם לנשים לפתוח קבוצות לימוד באינטרנט?

אני לא יודע, לא ניסיתי ואני לא חושב, אבל יכול להיות שבמקרים מיוחדים, נניח אישה שמומחית במשהו, והיא נותנת קורס מיוחד, אז ודאי שכדאי. צריכים לראות, אבל בכל זאת קבלה ואישה, אישה שמלמדת קבלה זה לא נדבק. אני חושש שלא יקבלו את זה יפה ונכון, ולכן אני חושב שלא כדאי.

נראה לי שגם נשים שנמצאות לפני כניסה לחכמת הקבלה, לא ירצו ללמוד מאישה ויעדיפו ללמוד מגבר, גבר יותר סמכותי. לכן אני לא חושב שאישה יכולה ללמד חוץ מאשר ילדים או בנות. זאת אומרת עד גיל מסוים.

שאלה: לגברים יש עוד נקודת התחזקות בדרך באמצעות זה שהם מתחילים ללמד. איזה אמצעי שווה ערך עומד לרשות הנשים?

תרגומים, הפצה, עבודה על טקסטים, כל דבר חוץ מהעברת החומר בצורה פרונטאלית.

שאלה: במהלך היום כשאנחנו חושבות על החברות מה בדיוק עלינו לנסות להרגיש? את רצונות שלהן, איך הן מרגישות, מה הן עושות,?

אני לא יכול להגיד לכן, תצטרכו לבדוק את זה ולהיות בעלות ניסיון.

קריין: אנחנו בפסקה "ולפי זה מובנת מאליה".

"ולפי זה מובנת מאליה, מעלת האיש, שזכה שוב להדבק בו, שפירושו, שזוכה להשואת הצורה עם השי"ת, עי"ז שבכח התורה והמצוות, הפך את הרצון לקבל, המוטבע בו, אשר הוא הוא שהפריד אותו מעצמותו ית', ועשה אותו לרצון להשפיע, וכל מעשיו הם, רק להשפיע ולהועיל לזולתו, שהוא השוה את הצורה ליוצרה, נמצא ממש בדומה לאותו אבר, שנחתך פעם מהגוף, וחזר ונתחבר שוב עם הגוף, שחוזר לדעת מחשבותיו של כללות הגוף, כמו שהיה יודע טרם שנפרד מהגוף."

אדם שמגיע לדבקות מתחיל להכיר דרך הדבקות את כל הפעולות, המחשבות והתוכניות של הבורא כלפי כולם.

שאלה: אני שם לב שאני יותר ויותר מזהה שכביכול קלקולים שאני רואה בחברים הם הקלקולים שלי. אם לדוגמה אני רואה חבר שהוא לא מגיע בזמן ואני כן מגיע בזמן, אבל עדיין אני רואה את זה אצלו, האם זה אומר שהקלקול הזה עדיין קיים בי?

הקלקול עדיין קיים בך אבל בצורה יותר פנימית. הזלזול קיים.

תלמיד: איך אני מתקן זאת?

תשתדל להשפיע על עצמך ולהשפיע עליו עד שתרגיש שאתה ממש מתחבר אליו בצורה פנימית, יכול להיות שהוא לא מרגיש את זה, ובצורה פנימית אתה רוצה לעזור לו, לספק לו כוחות, לחזק אותו, עד שאתה מיישר אותו.

תלמיד: כלומר אני צריך לנקות אותו מהעוול הזה, לזכות אותו מזה.

בלי לדבר. ברור שזה בלי דיבור.

שאלה: איך להבין את פירוד הצורה, שהגרזן מפריד?

כמו שהגרזן חותך איזשהו גוף לשניים, כך גם שינוי צורה, כלומר מטרה, תכונות, חוסר הסכמה, מבדילים בין שניים בגשמיות וגם ברוחניות.

שאלה: מה אם הגאווה של האדם לא נותנת לקבוצה להשפיע עליו, מה עושים אז?

תרביצו לו, הגאווה תרד ואז הוא יתחיל לשמוע. אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים עם החבר. האם הוא לא חתם לכם על כך שאתם יכולים לעשות עימו הכול? כי אם לא, אז הוא ילך למשטרה, לבית משפט. תחתימו את כולם על כך שאתם יכולים להפעיל על כל אחד את כל סוגי הלחץ על מנת שיישארו בקבוצה. אני אומר את זה בחצי צחוק אבל גם בחצי רצינות.

שאלה: מתי אותו הרגע שכבר יש חשבון אחר עם האדם, מתי מתרחש המעבר הזה?

כשאדם מחליף את כיוון המחשבה שלו, אז גם מהשמיים משנים כלפיו יחס וחשבון.

(סוף השיעור)