שיעור בוקר 12.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 788,

הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אותיות פ"ו – פ"ח

קריין: אנחנו לומדים מספר כתבי בעל הסולם בעמוד 778, מאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות". נמשיך מאות פ"ו.

אות פ"ו

"ועתה מובן לנו היטב, מה שהקשינו בענין השבועה, שמשביעין את הנשמה טרם ביאתה לעוה"ז, אשר "אפילו כל העולם אומרים, לך צדיק, אתה תהיה בעיניך כרשע".

שהקשינו: מאחר שהעולם כולו מסכימים עמו, שהוא צדיק, למה מחויב להחזיק עצמו כרשע, וכל העולם כולו לא יהיה נאמן לו? ויש עוד להוסיף להקשות, על הלשון "ואפילו כל העולם כולו אומרים וכו'", מה ענין העדות של העולם כולו לכאן? והלא האדם יודע בעצמו יותר מכל העולם כולו, והיה לו להשביעו "שאפילו אתה יודע בעצמך שצדיק אתה, וכו'".

וביותר קשה: הלא גמרא מפורשת היא (ברכות ס"א): "אמר רבא, לידע איניש בנפשיה, אם צדיק גמור הוא, אם לאו". עכ"ל. הרי, שיש חיוב ומציאות, להיות באמת צדיק גמור. ולא עוד, אלא מחוייב לחקור, ולידע בעצמו, את האמת הזו. ואם כן, איך משביעים את הנשמה, ש"תמיד תהיה בעיניה כרשע", ושלא תדע לעולם את האמת בעצמה, אחר שחז"ל חייבו את ההיפך, כמבואר?"

זאת אומרת הקושיה היא קושיה מובנת, איך אדם חייב לשמוע מכל העולם שצדיק הוא או רשע, איך יכול להיות? את זה אף אחד לא יודע, אלא אני צריך לדעת. אבל אפילו כל העולם אומר לך צדיק אתה, תהיה בעיניך כרשע. למה? ותמיד ככה אני צריך להיות? אז נראה הלאה.

אות פ"ז

"אמנם, הדברים מדוייקים מאד, כי האדם עצמו, כל עוד שלא זכה לפקיחת עינים בתורה בהשגה נפלאה, עד שיספיק לו להשגה ברורה בהשגת שכר ועונש, הנה ודאי, שלא יוכל לרמות את עצמו בשום אופן, להחזיק את עצמו כצדיק, - כי מרגיש בהכרח, שחסרים לו ב' המצוות הכוללות ביותר שבתורה, שהן "אהבה" ו"יראה".

שאפילו, לזכות ל"יראה" בשלימות, דהיינו, באופן "שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד", מחמת רוב יראתו מהעונש וההפסד של העבירה, כנ"ל, הנה זה לא יצוייר לאדם כלל, בטרם שיזכה להשגה שלימה וברורה ומוחלטת, בהשגחת שכר ועונש, דהיינו, הזכיה של מדרגה א' של גילוי פנים, המגיעה לו לאדם, ע"י פקיחת עינים בתורה, כנ"ל.

ואין צריך לומר ל"אהבה", שענינה לגמרי מחוץ לגדר יכלתו, להיותה תלויה באבנתא דליבא, ושום יגיעה וכפיה אינה מועילה לו כאן."

אות פ"ח

"ולפיכך, לשון השבועה היא: "ואפילו כל העולם אומרים לך, שצדיק אתה, וכו'". כי ב' המצוות האלו, "אהבה ויראה", הן מסורות רק לאדם עצמו, ואין אחד מבני העולם זולתו, יכול להבחין בהן ולדעת אותן.

ולפיכך, כיון שרואים אותו שלם בתרי"א מצוות, מיד אומרים, שמן הסתם, יש לו המצוות של אהבה ויראה ג"כ. ומתוך שטבע האדם, מחייב להאמין לעולם, הריהו עלול מאד, ליפול לטעות מרה. לפיכך, משביעים את הנשמה על זה, עוד טרם ביאתה לעוה"ז. והלואי שיועיל לנו. אמנם, האדם, כשהוא לעצמו, מחוייב ודאי לחקור ולידע בנפשו, אם צדיק גמור הוא, כנ"ל."

זאת אומרת זה ניתן רק לאדם עצמו לדעת ולכן הוא חייב לברר את זה. איך הוא מברר את זה אם לא על ידי העולם, אלא בעצמו דווקא? את כל הדברים האחרים הוא מברר בקשר עם האחרים, אבל אם הוא הגיע ממש לזה שהוא צדיק גמור, זאת אומרת שמצדיק את הבורא בכל ההבחנות, את זה הוא צריך לבדוק ולמדוד ולדעת בעצמו בלבד, כי אף אחד לא יכול לעזור לו בכלום. כמו בכל יתר המצבים, הוא כן מגיע מתוך הקשר שלו עם הנבראים, ובזה לא.

אז נראה איך שהוא באמת עושה את זה. ודאי שעל ידי זה שקשור לבורא.

(סוף השיעור)