שיעור בוקר 21.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 460. מאמר "השלום בעולם"

קריין: כתבי בעל הסולם, עמוד 460, מאמר "השלום בעולם", כותרת "טוב ורע נערכים ביחס שבפעולת הפרט כלפי החברה".

טוב ורע נערכים ביחס שבפעולת הפרט כלפי החברה

"בטרם שאנו נכנסים להתבונן בענין תיקון הרע שבמין האנושי - צריכים לקבוע קודם את ערכם של אותם השמות המופשטים: טוב ורע. כלומר, בהגדירנו מעשה או מדה, בתואר טוב או רע, יש להבהיר, כלפי מי אותה מדה או מעשה הוא טוב או רע.

ולהבין את זה, צריכים לידע היטב את הערך היחסי שבין הפרט והכלל, דהיינו, בין היחיד אל הציבור שלו, שהיחיד חי מתוכו, וניזון מתוכו, הן בחומר, והן ברוח.

המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו, ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. ומכאן, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, - שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.

ואם יארע איזה קלקול בגלגל - אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה.

וכמו כן בענינינו, מדת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מדת שירותו את הציבור בכללו. וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מדת הרע של כל יחיד ויחיד - אלא לפי מדת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי.

הדברים הללו ברורים כשמש בצהרים. הן מצד האמת שבהם, והן מצד הטוב שבהם, כי אין בכלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל נוטל חלקו בהטבה. כי היחידים הם חלק מהכלל. ואין לכלל ערך כלשהו והוספה כלשהי יותר מסכום היחידים שבו.

המתבאר שהציבור והיחיד היינו הך, ואין כל ריעותא ליחיד מחמת שעבודו אל הציבור, כי גם חירות הציבור וחירות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החירות.

הרי שמדות טובות ומדות רעות, מעשים טובים ומעשים רעים, נערכים רק כלפי טובת הציבור.

כמובן שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלימות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם. אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי הפועל יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים.

אין להאריך יותר בדבר שידוע ומפורסם, והאמור עד כה אינו אלא להראות את נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא."

שאלה: במנגנון הזה של החלקים האלה, מה בדיוק מניע את כל התנועה?

הבורא ודאי, האם יש עוד מישהו חוץ ממנו?

תלמיד: אבל בדרך כלל בתוך המנגנונים האלה יש חלק עיקרי שמסובב את כולם.

זה הבורא.

תלמיד: איך עלינו לפעול בעבודה שלנו עם הבורא? האם יש מאמץ משלנו שעלינו להוסיף, או פשוט להסתובב באופן חופשי ולא להפריע?

אנחנו צריכים להשיג מצב שבו אנחנו מסתובבים בצורה חופשית בלי להפריע, מתוך הבנה מוחלטת מה הבורא רוצה לעשות עמנו ובהסכמה מלאה איתו.

תלמיד: איך להסתובב כדי שנהיה בהתאמה אליו? בינתיים לא מרגישים את התנועה הזאת, את הכוח הזה.

בכל רגע נתון האדם צריך להבין שהוא נמצא תחת השליטה של הבורא, שהוא רוצה להתייחס כמו שהבורא מתייחס אליו. ולהפוך עצמו להיות חופשי לחלוטין כלפי ההוראות של הבורא, כלומר האדם רוצה לקיים את ההוראות של הבורא עם כל הלב והמוח שלו.

תלמיד: איך להרגיש את מה שהוא רוצה לעשות איתי בכל רגע ולא להפריע לו?

תירגע.

שאלה: איך לעשות את זה נכון?

זה אומר להסכים לגמרי עם ההשגחה העליונה.

תלמיד: לפעמים אתה רוצה לעשות משהו, להביא את עצמך לידי ביטוי.

העבודה שלך מסתכמת בכך שתהיה לגמרי בהשתוות עם הבורא.

שאלה: מה שראיתי בארץ בצורה גשמית זה שעם ישראל עדיין לא עם אחד.

ודאי.

תלמיד: אני לא מדבר על שמאל וימין אלא על מנטליות.

גם כן.

תלמיד: לאנשים מרוסיה, מאוקראינה, יש טבע קר לכן הטבע שלהם לא פשוט, אבל אנשים מזרחים, ספרדים, אני מרגיש שהם קרובים לליבי, למה זה כך?

כי אלפי שנים הם היו רחוקים זה מזה והתכללו עם העמים האחרים וקיבלו מהם את האופי שלהם, לכן כשהם חזרו לכאן הם נשארו עם אותו אופי שאיתו חיו בארצות הגולה וקשה להם עכשיו להתחבר. אתה צודק.

תלמיד: גם לך יש מנטליות רוסית, במנטליות אתה לא ישראלי.

ודאי, אין מה לעשות. רק לילדים, לנכדים, שם כבר יהיו שינויים לזה שזה יהיה עם אחד, אבל בינתיים לא. זה נקרא קיבוץ גלויות.

שאלה: בעל הסולם מספר לנו על מערכת מושלמת, ואז יש פה תנאי, שכל אחד ממלא את חלקו בשלמות ולא נוטל חלקו מאחרים. גם בעשירייה וגם בחברה התנאי הזה נראה מאוד קשה. לכל אחד יש טענות כלפי האחר שהוא לא ממלא את חלקו. איך מגיעים לתנאי הזה שכל אחד גם בעשירייה ובכלל בחברה ממלא את חלקו בשלמות ולא נוטל חלקו מאחרים?

זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". אני צריך לאהוב את כל החברים כמו שהם. אפילו שאני מעביר עליהם ביקורת, למעלה מהביקורת אני מתקשר אליהם באהבה.

שאלה: אם חלק מהציבור לא ממלא את תפקידו, אז לא רק שהוא לא מזיק לציבור אלא הוא גם ניזוק בעצמו.

ודאי.

תלמיד: אני מבין שהוא מזיק לציבור, אבל למה הוא ניזוק, במה הוא ניזוק?

האם הוא רואה שהציבור ניזוק?

תלמיד: בדרך כלל הוא לא רואה.

אם הוא לא רואה, אז אין מה לדבר עליו.

תלמיד: הוא לא יודע שהוא מזיק.

לא.

תלמיד: אז למה מסתירים ממנו שהוא מזיק לעצמו?

זו כבר לא שאלה אלינו, זו שאלה לבורא שלא רוצה להראות לו עד כמה ואיך הוא מזיק.

שאלה: כדי שגלגלי השיניים יתחברו, האם עלינו להרגיש את התלות בינינו ויחד להעלות את התפילה לבורא?

כן.

תלמיד: איך להרגיש את התלות הזאת?

לחשוב עליהם כל הזמן.

שאלה: יותר ויותר מתבהר כמה אנחנו קשורים בעשירייה ובכלל בחברה, שכל אחד תלוי באחר. הטוב והרע הזה, כלפי מה אנחנו עדים?

את הטוב והרע אנחנו שוקלים כלפי איחוד החברה, עד כמה היא יחד על ידי איזו פעולה, או עד כמה היא נפרדת על ידי איזו פעולה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לדרוש יחד באופן קולקטיבי את תיקון החברה?

להתחבר ולבקש מהבורא, להעלות לבורא תפילה, זה הדבר הכי מועיל.

שאלה: בחברה מלמדים את ההפך, שהיחיד הוא עליון ויותר חשוב מהכלל, אז אם אדם עושה משהו בשביל הכלל, זה רק כדי להעשיר את עצמו והכלל רק הוא לשירות היחיד. איך לבוא מחברה בה קיימת חשיבות הפרט לחברה בה תהיה קיימת חשיבות הכלל כמו שמסביר בעל הסולם?

הוא מסביר לנו שזה רק על ידי התרחבות של הקבוצה יותר ויותר.

שאלה: איך לגרום למי שמזיק למערכת להיות מודע לכך שהוא תחת שלטון הכלל ולא תחת שלטון היחיד? כי נראה שיש מי שפוגע במערכת בלי מודעות לכך.

הקבוצה צריכה לדבר על כך.

שאלה: האם יש דברים שיכולנו למנוע כמו המלחמה, או שהולך הכול לפי תוכנית הבריאה, והכל כבר סודר מראש?

הכול סודר מראש.

שאלה: הוא כותב, שזכות קיום ליחיד, זה שיהיה לו מספיק היקף בציבור שייתן לו את כל צרכיו, על מה מדובר?

על העשירייה.

ארבע המדות: חסד, אמת, צדק ושלום בנושאי הפרט והחברה

"לאחר שאנו יודעים היטב את מדת הטוב המקווה כצלמו ודמותו, עלינו להתבונן בדברים והאמצעים העומדים לרשותנו כדי להחיש את הטוב והאושר.

ארבע מדות נמצאים למטרה זו והן: חסד, אמת, צדק ושלום. במדות אלו השתמשו כל מתקני העולם עד כה. נכון יותר, שבארבע מדות אלו עשתה עד כה ההתפתחות האנושית - ממשלת השמים, את דרכה ההדרגתית עד שהביאה את האנושות אל המצב העכשווי.

כבר נכתב לעיל כי מוטב שנקח את חוק ההתפתחות תחת ידינו וממשלתנו, כי אז נפטור עצמינו מכל חומר היסורים שההיסטוריה ההתפתחותית רושמת בעדינו מכאן ולהבא.

לפיכך נעיין ונדון בארבע מדות אלו. כדי לדעת היטב מה שנתנו לנו עד כה ומתוכם נדע מה שיש לנו לקוות לסיוע מהם להבא.

הקשיים המעשיים בקביעת "האמת"

"כאשר אנו דנים במדות טובות, "להלכה" ודאי שאין לנו מדה יותר טובה ממדת "האמת". שהרי כל הטוב שגדרנו לעיל, בזיקה שבין היחיד והציבור הוא, כאשר הפרט נותן, וממלא בשלמות תפקידיו כלפי הכלל - וגם נוטל חלקו מהכלל בצדק וביושר - - - כל זה אינו אלא דבר "אמת" אלא החסרון הוא, כי "למעשה" אין מדה זו מתקבלת כלל על הציבור. והנה הקושי למעשה שישנו באמת האמור מוכח מתוכו, שיש כאן איזה פגם וגורם, שלא יתקבל על הציבור. וצריכים להתבונן: מהו אותו הפגם."

שאלה: מהי מידת השקר שצריכה להתגלות כדי שנוכל לגלות את האמת?

מידת הקשר צריכה להתגלות בחריפות עד שהקהל יבין אותה וירצה לתקנה.

שאלה: כתוב במאמר, "ומקבלים לא יותר ממה שמגיע להם ולא לוקחים מחלק חברה", מה זאת אומרת לא לקחת מחברה?

זאת אומרת, אדם נמצא בחברה ועובד, לפי כמה שהוא עובד, לפי זה הוא יכול לקחת מהחברה, לא יותר.

שאלה: בעבודה רוחנית בעשירייה יש מצב של פרט, או כלל ואיך לייצב את עבודת העשירייה בין שני המצבים האלה, פרט וכלל?

פרט צריך לראות את עצמו שייך לכלל וכלל צריך להרגיש שהוא מורכב מפרטים, ואז תהיה להם ערבות הדדית.

שאלה: אמרת שהכול מסודר מראש, אבל יש לנו גם מצב של זירוז הזמנים, מה היחס בין זה שדברים מסודרים מראש לבין זה שיש לנו אפשרות לזרז את הזמנים, ומה זה אומר לזרז את הזמנים?

על ידי המאמץ שלנו, על ידי היגיעה שלנו אנחנו יכולים לזרז את הזמנים. אבל לזרז זה לא נקרא שאנחנו מחליפים את הזמנים, אלא רק מזרזים אותם לפי ההתפתחות. כמו שילד לומד בבית ספר, אז יכולים לזרז את הילד שהוא ילמד יותר, יבין יותר מהר וכן הלאה.

תלמיד: יש בזה משהו שמשפיע גם על התוצאות?

כן, ודאי.

שאלה: לפי מה אפשר לשפוט מה זה אמת ומה זה שקר?

לפי הבורא. לפי מטרת הבורא אנחנו שופטים את הכול, כי המטרה שלנו, גם הפרטית, גם כל המטרות האחרות בדרך וגם המטרה הסופית, הכללית, זה להגיע לדבקות בו.

תלמידה: יש לנו את הכלים כדי לדעת מה כל דבר?

אם יש לנו קבוצה, אז בקבוצה אנחנו משתדלים לבנות מנגנון שמראה לנו את היחס שלנו כלפי הבורא.

שאלה: האם אני כאדם נפרד יכולה להרגיש איפה התפקיד שלי בתוך הכלל ולממש אותו?

תתכללי בקבוצה ואז תכירי את התפקיד שלך.

תלמידה: כתוב שאם אחד מחלקי הגוף לא עובד, אז כל הגוף יכול למות איך אנחנו יכולים לעבוד בעשירייה על מנת שזה לא יקרה?

תעשי מאמצים, זה ילמד אותך איך לעשות את הסדר הנכון,

קריין: אנחנו ממשיכים בפסקה "הרי לך".

"הרי לך, שהבסיס האמור, שהוא יגיעה של הפרט, בתנאי של האמת הברורה, ולצידו הרוב שבחברה, - אינו מעשי כלל, כי אינו ניתן לבדיקה ולהערכה כל עיקר. נמצא שמדת האמת, אין לה שום כשרון למעשה, לסדר על פיו דרכי היחיד, ודרכי הציבור, באופן מוחלט, כלומר, שיניח את הדעת, בהחלט, ואין בה כלל אותה הספקה הגמורה המתאימה לסדרי החיים שבגמר התיקון של העולם.

ולא עוד, אלא שיש קשיים גדולים יותר מהאמור. כי אין לך אמת ברורה יותר, מדרך הטבע עצמו. והנה טבעי הוא, שכל אדם ואדם מרגיש את עצמו בעולמו של הקב"ה כמו שליט יחיד, אשר כל זולתו לא נברא, אלא להקל ולשפר את חייו, עד מבלי להרגיש חובה כלשהי, לתת מצידו איזו תמורה.

ובמלות פשוטות נאמר, שטבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו - וכל שנותן לזולתו - אינו נותן אלא מחמת הכרח, וגם אז יש בזה משום ניצול זולתו, אלא שהדבר נעשה בערמה רבה באופן, שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו.

טעם הדבר הוא, מצד שכל ענף, טבעו קרוב לשרשו. ומתוך שנפשו של האדם נמשך מהשי"ת, שהוא אחד ויחיד, והכל שלו - הנה כמו כן האדם הנמשך ממנו, מרגיש, שכל בריות העולם צריכים להמצא תחת ממשלתו, ולשם תועלתו הפרטית. וזהו חוק ולא יעבור.

וכל ההבדל הוא רק בדרך בחירתם של האנשים. שהאחד בחר לנצל את הבריות על ידי השגת תאוות נמוכות, והשני על ידי השגת ממשלה, והשלישי על ידי השגת כבוד. ולא עוד, אלא שאילו עלה הדבר בלי טורח מרובה, היה מסכים לנצל את העולם בכל אלו יחד: גם בעושר וגם בממשלה, וגם בכבוד - - - אלא שנאלץ לבחור לפי אפשרותו ויכלתו.

וחוק הזה אפשר לכנותו "חוק היחידיות" שבלב האדם. ואין כל אדם נמלט ממנו, (אלא שכל אחד נוטל חלקו בחוק זה), הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו.

והנה, חוק היחידיות האמור, שבטבע כל אדם, לא יגונה ולא ישובח. כי הוא מציאות טבעית, ויש לו זכות קיום, כמו כל פרטי המציאות, ואין שום תקוה לבערו מן העולם, או אפילו לטשטש צורתו במקצת, כמו שאין תקוה לבער את כל מין האדם מהארץ. ולפיכך לא נשקר כלל, אם נאמר על החוק הזה, שהוא: "האמת המוחלט".

ומאחר שכן הוא בלי ספק, איך נוכל כלל לנסות אפילו להניח הדעת של היחיד, בזה שנבטיח לו להשוותו, במדה השווה יחד עם כל בני הציבור - שאין לך דבר רחוק מהטבע האנושי יותר מזה. בשעה שכל מגמת היחיד הוא להגביה למעלה, מעל כל בני הציבור כולו.

והנה בארנו היטב, שאין מציאות כלל להביא סדרים מאושרים וטובים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי מדת האמת, באופן, שיניחו את הדעת של כל יחיד ויחיד, שיתן עליהן את הסכמתו המוחלטת, כמו שצריך להיות בגמר התיקון."

"בהעדר יכולת להנהיג מדת האמת ניסו להשתית את המדות התרומיות"

"ועתה - לענין ג' המדות הנשארות, שהן: חסד, צדק, ושלום. שלכאורה, לא נבראו מתחילתם. אלא לקחת מהם סימוכין, להסמיך בהם את האמת החלש מאד בעולמנו, ומכאן התחילה ההיסטוריה ההתפתחותית לטפס על דרגותיה האיטיות והנחשלות ביותר בהתקדמותה לסידור חיי הציבור.

כי להלכה, הסכימו כל בני החברה, וקבלו עליהם בכל תוקף, לבלתי נטות מהאמת אף משהו - אבל למעשה נהגו הם עצמם בהיפך גמור מהאמת, כמוסכם. ומאז, נפל גורלו של האמת להיות בחלקם של השקרנים ביותר, ואינו מצוי לעולם אצל החלשים והצדיקים, שיוכלו אפילו להסתייע במדת האמת, לא מיניה ולא מקצתיה.

כאשר לא יכלו להנהיג את מדת האמת בחיי הציבור, נתרבו הנחשלים והנעשקים בתוך החברה - - - ומכאן יצאו וצמחו מדות "החסד והצדק", לפעול פעולתם בסדרי החברה, כי כללות קיום החברה היה מחייב את המוצלחים שבהם, לתמוך בנחשלים. וזאת כדי לא להזיק לחברה בכללותה, לפיכך היו נוהגים עמם לפנים משורת הדין, דהיינו, בחסד ובצדקה.

אמנם, מטבע הדברים, בתנאים שכאלה מתרבים הנחשלים והנעשקים, עד שמספיקים למחות במוצלחים, ולעשות מריבות וקטטות - - - ומכאן יצאה ונתגלתה מדת "השלום" בעולם. - הרי, שכל אלו המדות: חסד, צדקה ושלום, יצאו ונולדו מחולשת האמת.

והיא שגרמה להתפלגות החברה לכתות כתות, מהם תפסו את מדת החסד והצדקה, דהיינו, לוותר מרכושם לאחרים. - ומהם שתפסו את מדת האמת, דהיינו, שלי שלי, ושלך שלך.

ובדברים יותר פשוטים, אפשר לחלק את שתי הכתות לבעלי "בנין" ולבעלי "חורבן", בעלי בנין הם אותם החפצים בבנין, ובטובת כלל הציבור. ולענין זה הם מוכנים לוותר פעמים תכופות מרכושם לאחרים.

אבל אלו שהיו נוטים מטבעם לחורבן ולהפקרות, היה נוח להם להאחז במדת האמת, דהיינו, "שלי שלי ושלך שלך". לתועלתם הפרטית, ולא היו רוצים לעולם לוותר אף במשהו מחלקם לאחרים, וזאת, מבלי להתחשב בסכון קיום הציבור, להיותם מטבעם בעלי חורבן."

שאלה: כתוב "כי כללות קיום החברה היה מחייב את המוצלחים שבהם, לתמוך בנחשלים. וזאת כדי לא להזיק לחברה בכללותה". איך ניתן להסביר את זה?

איך ניתן להסביר? אתה הרי עבדת ב"הסתדרות", אז מה הייתה הדאגה העיקרית שלך?

תלמיד: לעצמי.

לעצמך?

תלמיד: בוודאי, בהסתדרות כל אחד דאג לעצמו. מלמעלה כאילו דאגנו לכל הסביבה, לכל האנשים, זו הייתה המדיניות, אבל באמת, לא.

אני לא שואל על האמת. את האמת אתם קלקלתם, ולכן זה כך יצא. אבל באמת על הדגל שלכם כתבתם שוויון.

תלמיד: נכון. אבל זו הייתה שיטה קומוניסטית, זו לא הייתה שיטה שבאה מהעם שהגיע לארץ ואמר, "עכשיו נדאג לכל אחד ואחד", כך זה התחיל מהקמת המדינה. אבל אחר כך ראיתי שכל אחד בעצם דואג לעצמו ולא דואג לאחרים.

הוא כותב "כללות קיום החברה היה מחייב את המוצלחים שבהם", והיו מוצלחים כאלה, "לתמוך בנחשלים", אם היינו דואגים כך, אז הכול היה מצליח. זה לא הצליח בגלל שלא דאגו לנחשלים, דאגו רק לעצמם.

כי אתם לא יכולתם לדאוג אחרת. מטבע האדם לדאוג לעצמו, אתה לא יכול לסובב אותו.

תלמיד: נכון. והוא כותב, "לפיכך היו נוהגים עמם לפנים משורת הדין, דהיינו, בחסד ובצדקה". האם באמת זה היה כך? אז אני אומר לך שלא, אלו רק דיבורים, זה לא היה כך.

בטח שלא.

תלמיד: מה לפי דעתך היה כן צריך?

לא "מה היה כן", אי אפשר היה אחרת. עם טבע האדם כמו שהוא, אי אפשר היה אחרת. אתם התנהגתם לפי טבע האדם.

תלמיד: אם היינו מתנהגים אחרת, אז זה היה מצליח?

זה מה שבעל הסולם רוצה ללמד אותנו, מה חסר לנו כדי להגיע לאמת.

תלמיד: מה היה חסר לנו כדי שזה יצליח?

להתעלות למעלה מהטבע שלנו.

תלמיד: אתה מדבר על חכמת הקבלה.

בטח. אלא בשביל מה הוא כותב? אם אפשר להשיג שוויון וטוב לכולם בלי חכמת הקבלה, אז לא היינו צריכים את חכמת הקבלה.

תלמיד: כלומר כל מוסד כזה שפועל בלי לדאוג לאחרים באמת, כמו שאתה אומר, אמת ושקר, אין סיכוי שזה יצליח.

אין סיכוי בשום מקרה, לא לכאן ולא לשם.

שאלה: אנחנו יודעים על שלושה מצבים, אדם, בבל, ועכשיו סכסוך של אינטרסים. מה עלינו לעשות בסיטואציה הזאת? איך לבנות את עצמנו?

אנחנו צריכים לבנות את עצמנו כאחד שלם, שכולנו מקושרים ותלויים זה בזה. נובע מכך, שאם בצורה כזאת נתקן את החברה שלנו, אז הכול יהיה טוב.

תלמיד: בהתחלת המאמר הוא מגדיר את האמת, שכל אחד נותן במידה שהוא יכול ומקבל לפי היגיעה שלו. ובעצם אי אפשר למדוד את זה, זה לא מעשי, ובגלל החולשה הזאת קמו הצדק, השלום והחסד.

כן.

שאלה: אחר כך הוא כותב שהאמת אחרת, והיא "שלי שלי ושלך שלך". האם אלו שני דברים שונים, זאת אמת אחת וזאת אמת אחרת?

לא. אמת צריכה להיות רק אחת.

תלמיד: אז מה זה "שלי שלי ושלך שלך" שהוא מגדיר אחר כך כאמת?

"שלי שלי שלך שלך" זו לא אמת, אלא זו חלוקה לפי הרצון לקבל.

שאלה: למה האמת נמצאת כל הזמן בידיים של אנשים רמאים? למה הבורא עשה כך?

אנשים רמאים הם אנשים חכמים שיודעים איך להשתמש בחכמה שלהם, איך לסובב את הציבור ולכן הם מצליחים.

שאלה: אבל זו כבר לא אמת. אם הם מסובבים את הציבור והם השקרנים, אז איזו אמת זו?

זו האמת שלהם, לפי האמת שלהם. אם אתה פועל עם אותן הנטיות שיש בכל אדם בלי לתקן את הרצון לקבל, אז כל מי שמצליח יותר מסובב את הציבור יותר.

תלמיד: איפה האמת, לאן היא נעלמה? אין כבר אמת.

ודאי שאין אמת. איך אתה מגיע לאמת? במקום זה אתה מגיע לחסד, צדק ושלום, ומוותר על כל הדברים האלה כדי לא להגיע לאמת כי האמת זו מלחמת עולם.

תלמיד: היום אנחנו רואים שאין שלום, אין צדק, אין חסד וגם אין אמת. עם מה נשארנו?

נשארנו עם זה שעוד מעט נעשה חשבון.

שאלה: אנחנו לומדים ש"אין עוד מלבדו", לכן גם המידות האלה של חסד, צדק ושלום מסודרות בעולמנו בשלימות. האם יש משהו שאנחנו לא צריכים להצדיק בעולמנו האגואיסטי?

אנחנו צריכים הכול, אבל השאלה איך אנחנו מגיעים לכך? אם אנחנו מגיעים לכך דרך האמת, אז גם חסד, גם צדק וגם השלום יסתדרו.

תלמיד: אם הבורא סידר את העולם האגואיסטי הזה שלם עם המידות האלה, הוא לא היה מתקיים בלי המידות האלה, אז מה שטח העבודה שלנו?

עלינו לסדר חסד, צדק ושלום, ואז כמו שכתוב, אמת מהארץ תצמח, שלאט לאט נראה איך האמת מתגלה בין כולם.

תקוות השלום

"ואחר, שהתנאים האלו הביאו את החברה לקטטות גדולות, שסכנו את כללות החברה - צמחו ונתגלו עושי השלום, בחברה, שנטלו את עוצם התקיפות והכח שבידיהם, וחדשו את חיי החברה על פי תנאים חדשים, אמיתיים לפי דעתם, שיספקו את קיום החברה בשלום.

אמנם, עושי השלום האלו, הצומחים ובאים אחרי כל מחלוקת, הנה מצד טבע הדברים, באים ברובם רק מבעלי החורבן, דהיינו, ממבקשי האמת, מבחינת "שלי שלי ושלך שלך". והוא, לטעם היותם בעלי הכח והאומץ שבחברה, המכונים גבורים, אמיצי הלב, כי המה מוכנים תמיד להפקיר את חיי עצמם ואת חיי כללות הציבור כולו, אם לא יסכים הצבור לדעתם.

מה שאין כן בעלי הבנין שבחברה, שהם אנשי החסד והצדקה, שיקר להם חיי עצמם, וגם יקר להם חיי הציבור - הם אינם מוכנים להפקיר את עצמם, ולא את הציבור, להעמידם בסכנה, כדי לכפות על הציבור להסכים לדעתם. ומכיון שכן, המה תמיד הצד החלש שבחברה, המכונים מוגי הלב והפחדנים.

ומובן מאליו, שתמיד ידי המופקרים אמיצי הלב על העליונה, על כן טבעי הוא, הדבר, שכל עושי השלום - מ"בעלי החורבן" באים, ולא "מבעלי הבנין".

ומהאמור אנו רואים, איך שתקוות השלום, שכל בני דורנו מיחלים אליו, בכליון עיניים, הוא מחוסר ערך הן מצד "הנושא" והן מצד "הנשוא".

כי הנושאים, שהם עושי השלום שבדורנו, ובכל דור ודור, כלומר, אותם שהכח בידיהם לעשות שלום בעולם - הרי המה לעולם קרוצים מאותו החומר האנושי שאנו מכנים אותם: "בעלי החורבן", להיותם מבקשי האמת, דהיינו, להשתית העולם על מדת "שלי שלי ושלך שלך".

טבעי הדבר, שאותם האנשים עומדים על דעתם בתוקף, עד כדי להעמיד בסכנה את חייהם, וחיי הציבור כולו. והיא הנותנת להם תמיד את הכח להתגבר על אותו החומר האנושי, שהם בעלי הבנין, מבקשי החסד והצדקה, המוכנים לוותר משלהם, לטובת האחרים, כדי להציל את בנין העולם, כי המה הפחדנים, מוגי הלב.

המתבאר: שביקוש האמת וחורבן העולם - היינו הך, וביקוש החסד ובנין העולם - היינו הך. ולכן אין לקוות כלל מבעלי החורבן, שיבנה השלום על ידם.

וכן מחוסרת ערך תקוות השלום מצד הנשוא, כלומר, מצד התנאים של השלום עצמו. כי עדיין לא נבראו אותם התנאים המאושרים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי אמת המידה של האמת, שעושי השלום הללו חפצים בה. והכרח הוא שנמצאים וימצאו תמיד מיעוט חשוב בחברה, בלתי מרוצים מהתנאים המוצעים להם, כמו שהוכחנו לעיל את חולשת האמת. והמה יהיו תמיד חומר מוכן לבעלי הקטטה החדשים, ולעושי השלום החדשים שיתגלגלו כן לאין קץ."

שלום ציבור מסויים, ושלום העולם כולו

"ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו.

כי הוכחנו לעיל את השיעבוד המוחלט של היחיד, להציבור שלו, כדוגמת גלגל קטן במכונה. כי הוא נוטל כל חייו ואשרו מאותו הציבור, ועל כן טובת הציבור, וטובתו הפרטית - היינו הך. וכן להיפך. ולפיכך, באותו השיעור שהאדם משועבד לעצמו - הנה בהכרח שנעשה משועבד לציבור, כמו שהארכנו בדברים לעיל.

ומהו היקפו של אותו ציבור. - דבר זה נבחן לפי מרחק יניקת היחיד מהם, כי למשל בתקופות ההיסטוריה הקדומות, היה המרחק הזה משוער רק בהיקף של משפחה אחת. כלומר, שהיחיד לא נצרך לסיוע כלשהו רק מבני משפחתו. אשר אז, ודאי לא היה מוכרח להשתעבד רק לבני המשפחה שלו.

ובתקופות מאוחרות יותר, נצטרפו המשפחות לעיירות ולגלילות, ונעשה היחיד משועבד לעירו. - ואחר כך כשנצטרפו העיירות והגלילות למדינות - היה היחיד מסתייע באושר חייו מכל בני המדינה, הנה נעשה עם זה משועבד לכל בני המדינה.

ועל כן בדורינו זה, כשכל יחיד מסתייע באושר החיים שלו, מכל מדינות העולם, הנה הכרח הוא, שהיחיד נעשה בשיעור הזה משועבד לכל העולם כולו, כמו הגלגל בתוך המכונה.

ולפיכך אין להעלות על הדעת את האפשרות לעשות סדרים טובים ומאושרים בדרכי שלום במדינה אחת, כאשר לא יהיה כן בכל מדינות העולם, וכן להיפך. כי בתקופתנו אנו, כבר מקושרות המדינות בהספקת משאלות החיים, כמו היחידים במשפחתם בתקופות הקדמוניות, ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת. אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במדת טובת היחידים שבכל העולם כולו.

ואע"פ שדבר זה למעשה ידוע ומורגש למדי, עם כל זה בני העולם עדיין לא תפסו את זאת להלכה כראוי. ומדוע - כי כן מהלכי ההתפתחות בטבע, אשר המעשה מקדימה את הבנת הענינים. ורק המעשים יוכיחו וידחפו את האנושות קדימה."

הוא כותב פשוט ולעניין, אין מה להגיד ואין מה להוסיף.

תלמידה: אנחנו צריכים לחפש אמת, ולבקש את הבורא לגלות לנו.

נכון.

שאלה: האם יום אחד נראה מציאות של חסד, צדק ושלום בעולם?

חסד, צדק ושלום בעולם? כן, בטוח שנתקרב לזה.

שאלה: היום המצב בישראל הוא שהמושג הזה שכותב עליו בעל הסולם "שלום היחיד ושלום הציבור חד הוא" ממש מורגש בעצמות. אנשים ממש מרגישים שאנחנו באותה הסירה והביטחון של כולם פה מאוד התערער, אבל יש קשר בין הפירוד שהיה פה לנסיבות האכזריות האלה. איך אפשר להשתמש בכל המרכיבים האלה שהבורא עכשיו סידר בהרגשה שלנו כדי לקרב את עם ישראל לתיקון?

לקרוא את מה שבעל הסולם כותב ולבצע זאת בחיים שלנו ככל האפשר.

תלמידה: הוא כותב שרמסו את האמת. למה אתה מתכוון שאתה אומר ליישם זאת?

ליישם זה לראות קדימה את שלושת המרכיבים האלה, חסד, צדק ושלום, ואיך אנחנו מגיעים אליהם.

תלמידה: איך אפשר לפתוח מעט את המושגים האלה?

לא עכשיו, בשיעור הבא.

שאלה: יש לי הרגשה שאת השלום בעולם אנחנו לא יכולים ליצור בעזרת המושגים שבעל סולם כותב לנו אותם, אלא רק בעזרת החיבור בינינו ורק כשנגיע לחיבור בינינו, אז נבין את המושגים.

נכון.

שאלה: האם אהבת לרעך כמוך - לאהוב אחרים כמו שאנחנו אוהבים את עצמנו - זה השורש כדי להגיע לחסד, צדק ושלום?

כן.

שאלה: מה הצדק של הבורא עבורנו?

שכל אחד יקבל רק לפי היגיעה שלו.

שאלה: איך אפשר לגלות ולעצור את הכוח המחריב, כשהתכונות של עושי השלום ומחפשי האמת שבעל הסולם מתאר, מתבטאות ביחס שלי לעשירייה ולי נראה שאני פועלת מתוך הכוונות הכי טובות?

עליך לסדר את הדרישות שלך כמו שכותב בעל הסולם, ואז תגלי את התלות הנכונה ביניהן ותגיעי לאמת.

שאלה: בפעם ראשונה מאז שאני בישראל לא ראיתי רוח כמו עכשיו, רוח שמחברת את כל מי שחי פה, את כל קצוות העם, על כל השוני, לרצון אחד שכולם עומדים לעזור זה לזה, בלי חשבונות, פשוט בצורה של ערבות הדדית בכל הגזרות, בצבא, בכל כוחות ההצלה ובבתי חולים, רואים איך כל החברה הישראלית עומדת יחד. מה יכול לתמוך ברוח המיוחדת הזאת, שאומנם נולדה בצורה טרגית, אבל בכל זאת מורגשת כרוח הצלה לכולנו?

כמו שכותב בעל הסולם, טוב שיש רוח כזאת שמעוררת אותנו, אבל אנחנו צריכים לראות על ידי מה באמת אנחנו גורמים לחיבור, לאיחוד ובעיקר שבחיבור בינינו אנחנו גורמים רוח חיבור ואיחוד לכל העולם. זה מה שאנחנו צריכים, להתפלל לבורא שיעשה איתנו כאלה פעולות.

שאלה: יש כותרת "שלום ציבור מסוים" ו"שלום העולם כולו". האם אפשר לחשוב שהציבור המסוים זה אנחנו, בני ברוך, והמטרה שלנו היא לייצר דוגמא בעולם ולהביא שלום לכל העולם?

כן.

תלמידה: והאם לזרז את הזמנים מדובר על כך שאנחנו יכולים לזרז את סיום המלחמה?

כן, הכול תלוי ברצון שלנו.

(סוף השיעור)