שיעור בוקר 24.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 169, אותיות ל' – ל"א

אנחנו לומדים שמה שקובע את כל היחס של הנברא עם הבורא זה כוח ההתגברות של הנברא על הרצון לקבל שלו כדי לכוון את הרצון לקבל לקשר עם הבורא, זאת אומרת בעל מנת להשפיע. ככל שהוא מסוגל לעשות זאת, כך בעצם היחס שלו, המצב שלו במערכת הבורא.

לכן יש מסך בתוך הנברא, כשהמסך קובע באיזו דרגה, מצב ופעולה נמצא הנברא כלפי הבורא. הכול קובע המסך. כשמותקן מסך על חמש דרגות העביות שבנברא והנברא מקבל לפי המסך, כלומר במידת ההשתוות שלו עם הבורא, "אני לדודי ודודי לי"¹, אז בזה הוא קובע את המדרגה שלו, את המצב, כמה הוא מקבל וכמה הוא משפיע, והוא תמיד רוצה להיות באיזון עם הבורא. כך אנחנו מתחילים לראות את עבודת המסך, שהוא מקבל, מזדכך, נעלם, שוב גדל, שוב קטֵן, ועל ידי כל הפעולות האלה הוא עושה מיני קשרים בין הבורא לנברא.

קריין: "פתיחה לחכמת הקבלה". עמוד 169. טור א'. כותרת

1. הזדככות המסך לאצילות פרצוף

   אות ל'

"בכדי להבין ענין השתלשלות המדרגות בה' שיעורי קומה זה למטה מזה שנתבאר בה' פרצופין דא"ק לעיל, וכן בכל המדרגות המתבארים בה"פ של כל עולם ועולם מד' העולמות אבי"ע עד המלכות דעשיה, צריכים להבין היטב ענין הזדככות המסך דגוף הנוהג בכל פרצוף מפרצופי א"ק ועולם הנקודים ובעולם התיקון."

אנחנו רואים מכאן שכנראה כל מרכז הקשר שיש בין הנבראים לבורא הוא המסך. גודל המסך קובע גם את צורת הקשר מהבורא לנבראים ומהנבראים לבורא, ואין שום דבר חוץ מזה. מהות המסך, העוצמה שלו, הצורה שלו, הן קובעות את מצב הנברא כלפי הבורא.

אות ל"א

"והענין הוא שאין לך פרצוף או איזה מדרגה שהיא, שלא יהיה לה ב' אורות הנק' אור מקיף ואור פנימי. ונבארם בא"ק, כי האור מקיף של פרצוף הא' דא"ק ה"ס אור א"ס ב"ה הממלא את כל המציאות, אשר לאחר הצמצום א' והמסך שנתקן במלכות, נעשה זווג דהכאה מאור הא"ס על המסך הזה, וע"י האו"ח שהעלה המסך חזר והמשיך אור העליון לעולם הצמצום, בבחינת ע"ס דראש וע"ס דגוף, כנ"ל אות כ"ה." לא. אני לא חושב שיש שאלות.

"אמנם המשכה זו שבפרצוף א"ק מא"ס ב"ה אינה ממלאת את כל המציאות כמטרם הצמצום, אלא שנבחן בראש וסוף, הן מבחינת מלמעלה למטה, כי אורו נפסק על הנקודה דעוה"ז, שה"ס מלכות המסיימת בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. והן מבחינת מבפנים לחוץ, כי כמו שיש ע"ס ממעלה למטה כח"ב תו"מ והמלכות מסיימת את הא"ק מלמטה, כן יש ע"ס כח"ב תו"מ מפנים לחוץ, המכונים מוחא עצמות גידין בשר ועור, אשר העור, שהוא סוד המלכות, מסיימת את הפרצוף מבחוץ, אשר בערך הזה נבחן פרצוף א"ק כלפי א"ס ב"ה הממלא את כל המציאות, רק כמו קו דק בלבד, כי פרצוף העור מסיימת אותו ומגבילה אותו סביב סביב מבחוץ, ואינו יכול להתרחב למלא את כל החלל שנצטמצם, ונשאר רק קו דק עומד באמצעו של החלל. והנה שיעור האור שנתקבל בא"ק, דהיינו קו הדק, נקרא אור פנימי. וכל ההפרש הגדול הזה שבין האו"פ שבא"ק ובין אור א"ס ב"ה שמטרם הצמצום, נקרא אור מקיף, כי הוא נשאר בבחינת או"מ מסביב פרצוף א"ק, כי לא יכול להתלבש בפנימיות הפרצוף."

שאלה: כשהכלי מתפתח מלמעלה למטה אלו דרגות עביות, ומה זה מבפנים החוצה?

מבפנים החוצה עוד נלמד. יש התכללות הספירות, וכמו שיש ספירות מהבורא לבחינה ד' ומבחינה ד' בחזרה לבורא, כך יש גם ספירות שהן ממלאות את הפרצוף מבפנים החוצה. זה נקרא התכללות.

שאלה: למה לפרצופים ולעולמות רוחניים יש איברים שאנחנו רואים אצל האדם? הרי זה עולם. למה יש להם עור, גידין, בשר?

הכול נברא לפי אותה הצורה שנקראת אדם. אין חוץ מאדם שום דבר. הבורא ברא את האדם, והאדם הזה כולל את כל העולמות ואת כל הפרצופים והספירות, כול זה נקרא אדם.

תלמיד: מה ההבדל כשאנחנו מדברים על עור וגידין ובשר בפרצוף ובנשמה?

יש אותה חלוקה בכל הדרגות, רק יש להם שמות משלהם כדי להבדיל בין זה לזה.

תלמיד: מה המשמעות של עולם במובן הזה? אם הנשמה מגלה עולם, אז האם היא מגלה את כל המבנה הזה בעולם?

כן. דרכה.

שאלה: האם עניין של כמות ואיכות יש גם מלמעלה למטה וגם מפנים החוצה?

כן. איפה שיש אורות וכלים ישנה השאלה הזאת.

שאלה: מהי הסיבה שזה לא הסתיים פה? הוא עושה את החישוב והוא מבין שהוא יכול לקבל רק חלק מסוים ונכנס אור פנימי במידה מסוימת. למה הוא לא קיבל את הכול ונגמר הסיפור?

הוא לא יכול לקבל על מנת להשפיע יותר.

תלמיד: הוא היה עושה חישוב של 100% לא של 20%.

לפי הכוחות שלו זה ב-100% לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: ואז הוא היה ממלא את כל הגוף.

לא, כי זה לפי רצון הבורא שרוצה לתת לו יותר.

תלמיד: אבל הוא מילא אותו עד הסוף.

לא.

תלמיד: מה הסיבה שלא?

מפני שאין לו כוח מסך שמספיק לקבל את כל האור שמגיע אליו.

תלמיד: מה זה כוח המסך? לפי מה זה נמדד?

כוח המסך זה כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: זה המסך, אבל לפי מה נמדד הכוח?

הכוח נמדד לפי כוח המסך, עד כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: והוא יכול רק 20% בשלב הזה, למה הוא לא יכול 100%?

הוא לא יכול, ככה זה. לקבל על מנת לקבל הוא יכול ב-100%, אבל לקבל על מנת להשפיע הוא יכול נגיד רק ב-20%, ואפילו פחות מזה, כתוב "קו דק מאוד".

שאלה: מה ההבדל בין עשר ספירות של ראש לעשר ספירות של גוף?

ראש זה בכוח וגוף זה בפועל.

שאלה: האם ככל שאור פנימי גדל, כך גם המסך מזדכך?

לא, האור הוא התוצאה מהמסך והמסך הוא לא תוצאה מהאור.

שאלה: מה הפירוש "ועמדו רגליו על הר הזיתים"?

התפשטות האור היא מאין סוף שלמעלה מראש דגלגלתא נגיד ועד סיום גלגלתא, ששם זה סיום של כל הרצון לקבל.

שאלה: איך פרצוף מתרחב? האם מדובר במספר פרצופים או בפרצוף אחד?

מדובר בהמון פרצופים שאנחנו לא מדברים עליהם אלא רק אומרים שזה פרצוף אחד. אבל זה לא כך. אלו הרבה מאוד פרצופים שכולם מתחברים ונקראים נגיד פרצוף א"ק, פרצוף ע"ב, ס"ג, אבל שם בפנים יש עוד הרבה מאוד פרצופים. על כל הבחנה אפילו הכי קטנה יש לך חשבונות, מסכים, זיווגי דהכאה, קבלה על מנת להשפיע, הזדככות וכן הלאה.

שאלה: מלכות דאין סוף עשתה צמצום ואז יש לנו עבודה בפרצוף שהוא מתואר כקו דק.

כן. כי לא יכולה לקבל יותר.

תלמיד: כל האור המקיף נראה הרבה יותר גדול מהקו הדק הזה. האם הפרצוף בסוף צריך להיות מסוגל להכיל את כל האור?

הפרצוף הזה בסופו של דבר צריך להתרחב עד גבול אין סוף ולקבל את כל האור אין סוף לתוכו, וזה נקרא "גמר תיקון".

תלמיד: וזה יהיה פרצוף?

זה יהיה פרצוף אחד. עשר ספירות שלמות.

שאלה: האם גלגלתא זה עביות ד' של הכלי?

כן.

תלמיד: אז כאילו עביות ד' זה המלכות.

זה משהו אחר. אבל כן.

תלמיד: הוא עושה חישוב ואור חוזר, ואז יוצא כלי של כתר שמקבל בו רק את אור הנפש.

נכון.

צריכים ללמוד ערך הפוך אורות וכלים. אומנם גלגלתא זה הפרצוף הראשון, אבל כשמקבל הוא מקבל אור הכי חלש וכשהוא מעביר את האור הלאה מעצמו, אז האור בו גדל כי הוא מעביר אותו דרכו. יוצא שגלגלתא מקבל בסופו של דבר את כל האורות ושולחת אותם למטה לכל הפרצופים.

תלמיד: למה אנחנו אומרים שגלגלתא היא עוביות ד' והיא בעצם מוציאה את הפרצוף של הכתר?

גלגלתא עוד לא עביות ד'.

תלמיד: אנחנו אומרים שהרשימו שלה הוא ד'/ד'. גלגלתא זה בחינה שעושה זיווג על בחינה ד' של הכלי, ד', ג', ב'. כאילו היה אמור להיות כלי דכתר שמקבל בו אור יחידה, אבל יוצא כלי דכתר שש בו אור הנפש במקום כלי דמלכות שמתקבל בו אור יחידה.

זה כל הבלבול שיש לאנשים שמתחילים ללמוד. שהם לא מביאים בחשבון ערך הפוך בין כלים לאורות.

תלמיד: אם הוא היה קורא לגלגלתא שורש, הכול היה מובן. שורש, אז עושה זיווג על פרצוף כתר - מתקבל בו אור הנפש. ועד שפרצוף בון זה בחינה ד', כביכול. למרות שזה לא ככה. ואז הוא עושה פרצוף מלכות ומקבל בו?

הפכת את הענייניים, הבון זה דווקא עביות דשורש.

תלמיד: למה הוא קורא לגלגלתא עביות ד', אם יוצא עליה זיווג על כלי דכתר?

היא מקבלת את כל האור אין סוף, במידה שדורשים ממנה כל יתר הפרצופים שעומדים אחריה, ומספקת להם את המילוי ולכן היא נקראת כתר כלפיהם. ויש לה עביות גדולה מאוד כדי לקבל את כל האור שיש באין סוף, כדי למלא את כל הפרצופים אחריה.

תלמיד: למה מלכתחילה אין לה את העביות הזאת?

אין לה צורך. זה הכול קורה אחרי הצמצום. אף אחד לא רוצה לפתוח את עצמו לקבלת האור. על מנת מה? על מנת לקבל ודאי שלא, על מנת להשפיע, אם תהיה דרישה מלמטה, אז כל אחד יפתח את עצמו בשמחה כדי לקבל מלמעלה ולמסור למטה.

תלמיד: האם יש לה בפוטנציאל לקבל על כל העביות ד'?

כל העביות.

תלמיד: אבל בפועל היא מקבלת רק על כלי דכתר.

רק לפי דרישה. כי היא רוצה לעבוד רק בהשפעה.

שאלה: זאת אומרת אפשר להגיד שבעצם ההתהוות של גלגלתא אנחנו כבר בונים את הפוטנציאל לגמר תיקון, אבל אנחנו יודעים שבגלגלתא אנחנו עוד לא מממשים אותו, אלא מתחיל תהליך של חמישה פרצופים שבסוף יתמלא?

אנחנו לא חושבים על גמר התיקון, אנחנו חושבים מה אנחנו יכולים לעשות לעת עתה.

תלמיד: אבל בגלגלתא כבר יש את החלל לקבל את כל האור אין סוף, עביות ד'?

הוא עוד לא נגלה.

תלמיד: הוא עוד לא נגלה אבל הוא שם, בצמצום כזה.

כן, הוא בפוטנציאל.

תלמיד: אז ערך הפוך אורות וכלים פשוט מתאר את המימוש של אותו פוטנציאל בהדרגה.

כן.

שאלה: בעל הסולם אומר שאפשר להסתכל על עשר הספירות מפנים לחוץ, מוחא עצמות גידין בשר ועור, ואחרי זה הוא מסביר שהאור הוא דק ובגלל זה הוא דק מאוד. לא הבנתי את ההסבר של מפנים לחוץ.

לפרצוף יש מבנה, כמו חבית, שממלא את עצמו מלמעלה למטה - כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, וממלא את עצמו מבפנים החוצה עד הדפנות, זה נקרא מוחא עצמות גידין בשר ועור.

תלמיד: אז למה האור הפנימי הזה שהוא מקבל נקרא קו דק מאוד בהתרחבות?

כי הוא מוגבל. בכל זאת ככל שהוא מקבל, זה לא כמו חבית כפי שניתן לצייר, אלא כלפי האור אין סוף שהוא ללא גבול, מה שהוא מקבל בפנים זה קו דק מאוד העומד בתוך החלל.

תלמיד: ביחס לאור אין סוף הגדול?

כן.

תלמיד: לא משנה כמה הוא חביתי?

כן.

שאלה: בעניין הקו הדק שמלמטה למעלה, יכול להיות שהוא קורא לזה קו, כי הוא כאילו מצומצם, מוחזק בצורה מאוד מאוד ברורה?

מה זה קו? זה כמו שנותנים לך משהו בכף, במידה, כמה כפות כאלו ולא יותר. זאת אומרת, קו מראה עד כמה הכלי מוכן לקבל בעל מנת להשפיע נגד הרצון העתידי שלו.

תלמיד: לפי ההחלטה שהוא עשה בראש?

כן.

תלמיד: זאת אומרת הקו הוא בהכרח אחרי ההחלטה שבראש?

כן. הראש הוא עגול והגוף הוא קו.

תלמיד: מה זה אומר שהראש הוא עגול?

שאין שם קו, בראש יש את כל הספירות וכל האורות, ואחר כך הוא עושה חשבון בפה דראש כמה לתת לאורות לעבור מראש לגוף, ולכן הגוף הוא כבר קו.

תלמיד: אז ראש זה כל הרצון שלו להשפיע שעוד לא מבורר?

נגיד שהוא עוד לא מבורר. לא ניכנס לזה.

שאלה: כתוב בטקסט באות ל"א בסוף טור א', "נעשה זווג דהכאה מאור הא"ס על המסך הזה, וע"י האו"ח שהעלה המסך חזר והמשיך אור העליון לעולם הצמצום,". מה זה עולם הצמצום?

מלכות הייתה מצומצמת. אנחנו מדברים על המצב שלפני שנבראו הנבראים היה אור עליון ממלא את כל המציאות ואז צמצם את עצמו באמצע והאור הסתלק לסביבות הנקודה האמצעית ונשאר חושך. עכשיו מתעוררת בחזרה המלכות של הרצון השחור, הריק הזה, ורוצה להמשיך בחזרה את האור, אבל כבר האור שהיא ממשיכה הוא לפי חוק אחר, הוא לפי השתוות בינה ובין האור, ולכן האור שנכנס נכנס כקו דק מאוד ומגיע למרכז החלל.

תלמיד: ומה זה עולם הצמצום?

עולם הצמצום נקרא אותה המלכות שקיבלה קודם אור אין סוף, ואחר כך הצטמצמה ואור אין סוף יצא ממנה והיא נשארה ריקנית, חשוכה, שחורה, והיא נקראת עולם אין סוף אחרי הצמצום.

שאלה: הזכרת עכשיו שאור אין סוף צמצם את עצמו בנקודה האמצעית.

כן.

תלמיד: מי ביצע את הצמצום?

אנחנו צריכים להגיד שהכלי, המלכות צמצמה את עצמה.

תלמיד: אז למה אומרים שהאור צמצם את עצמו בנקודה האמצעית ממש?

כי הוא השפיע עליה כך שהיא צמצמה את עצמה.

שאלה: בעל הסולם מתאר שבעולם הצמצום יש מלכות שמסיימת את הפרצוף מבחוץ ומלכות שמסיימת את הפרצוף מבפנים.

כן.

תלמיד: מה ההבדל ביניהן?

יש מלכות שמסיימת את עצמה במלכות דגוף, דסיום הפרצוף, ויש מלכות שמסיימת את כל הספירות הפרטיות של הגוף בצדדים בוא נגיד, ואז יוצא לך קו דק של אור אין סוף.

תלמיד: לגבי קו דק, למה את עולם הצמצום ממלא רק קו דק? הרי כל עשר הספירות, ראש וגוף של עולם הצמצום מתמלאות? למה זה רק קו דק? הרי היא עשתה צמצום כנגד כל האור העליון?

כל המילוי אחרי הצמצום הוא כקו דק.

תלמיד: אפילו שזה ממלא עשר ספירות שלמות?

כן. כי קודם היה עיגול, ועכשיו זה רק קו.

תלמיד: בעל הסולם כותב ש"כל הלימוד שלנו מגיע מהזדככות מסך דגוף". למה לא מהתפשטות המסך בגוף?

תרשום את השאלה, נלמד אחר כך.

שאלה: לגבי המשפט "וע"י האו"ח שהעלה המסך חזר והמשיך אור העליון לעולם הצמצום,". מה זה "עולם הצמצום"?

מלכות. מלכות נקראת "עולם". קודם היא הייתה פתוחה לכל האורות שמלאו אותה, ניפחו אותה כמו איזה כדור, ואחר כך האור יצא, ומלכות הצטמצמה ועכשיו כשהיא מקבלת את האור אז הוא רק ממלא אותה כקו דק במקום אותו עיגול, כדור שהיה צורתה.

תלמיד: אז האובייקט שהיתה לו צורת כדור ואחר כך נהייה מצומצם זו המלכות, זו בחינה ד'?

כן.

תלמיד: אחר כך בתוכה יבוא אובייקט שיקראו לו פרצוף או פרצופים?

כן. הכול באותו מקום.

תלמיד: אם הכול באותו מקום, מה ההבדל כשמגדירים את המקום הזה כעולם, שהוא אין סוף או מצומצם, לבין זה שמגדירים אותו כפרצוף או פרצופים?

זה לפי סוגי המילוי, סוגי ההתקשרות בין הרצון לקבל שיש באותו המקום עם הבורא.

תלמיד: איזה סוג התקשרות מוגדר כ"עולם" ואיזה סוג התקשרות מוגדר כ"פרצוף" שהוא בתוך עולם?

העולם כלול מחמישה פרצופים.

תלמיד: אם יש רק אובייקט אחד שעליו מדברים, שזו המלכות, שהולך ומשתכלל, מתפתח, עושה כל מיני פעולות כדי להידמות לאור, מתי מדברים על האובייקט הזה כעל עולם ומתי מדברים עליו כעל פרצוף?

"פרצוף" נקרא עשר ספירות בראש, תוך, סוף. חמישה פרצופים זה "עולם".

תלמיד: ומה זו המציאות הזו "עולם הצמצום"?

כשהצטמצמה המלכות אז היא נקראת "עולם הצמצום".

תלמיד: והפעולה הבאה שלה תהיה כבר גלגלתא?

שהיא מתחילה לעבוד כפרצוף עם המסך, עם רצון לקבל ומסך, ושוקלת כמה היא יכולה לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: הפעולה הזאת יוצאת בתוך עולם הצמצום?

כן. והיא מתחילה למלאות את עולם הצמצום.

תלמיד: ואז סדרת הפעולות שגלגלתא מתחילה שאחר כך יהיו כחמישה פרצופים יבנו עולם בתוך עולם הצמצום?

כן. חמישה עולמות עד שמגיעים לעולם אין סוף.

שאלה: בפעם הראשונה שעושים את פעולת המסך, מטבע הדברים הולכים על כל הקופה, ואז לא יודעים בדיוק אם הצלחנו לעשות נחת רוח על כל הקופה. השלב הבא הוא הפרצוף הבא, איך הוא מתגלה? מה צריך לעשות כדי להגיע לשלב הבא?

אחרי שמלכות גילתה שהיא כולה רצון לקבל, היא מתחילה לקבל לפי הרצון שלה בעל מנת להשפיע, בכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, וכשהיא מגיעה למלכות אז היא מרגישה שהיא לא יכולה לקבל על מנת להשפיע ומצטמצמת. הפעולה הזאת נקראת "צמצום". ואחרי הצמצום כבר יש חשבון אחר. היא מחליטה לקבל רק במידה שהיא יכולה על ידי זה להשפיע לבורא, אחרת היא בכלל לא מקבלת.

תלמיד: אני מתכוון שבהתחלה היא ניסתה לקבל רק על מנת להשפיע, אבל על כל הקופה.

כך היא רצתה.

תלמיד: היא רצתה ועשתה ניסיונות. אחרי זה בא שלב נוסף של ללכת רק על חלק מהקופה.

נגיד, כן.

תלמיד: איך השלב הזה מגיע?

היא כל הזמן רוצה להיות בקשר עם הבורא, עם האור העליון, ולכן היא משתדלת לקבל על מנת להשפיע במידה שהיא נשארת בדבקות עם הבורא. זה בונה בה סדרת הפרצופים, שיחד כולם נקראים "קו", ויוצא שעל ידי הקו הזה היא מקבלת על מנת להשפיע.

שאלה: אנחנו אומרים שמלכות זה הרצון הכי גדול, הכי אמיתי, שצריך לקבל את הכול. אבל יוצא שכל האורות נכנסים דרך הכתר וכתר מקבל את הכול.

כתר לא מקבל.

תלמיד: הוא מעביר דרכו, ובסוף אור יחידה נכנס לשם, ומלכות בכלל לא מקבלת שום דבר ורק בסוף היא מקבלת את אור הנפש הקטן הזה. אבל זה הרצון הכי גדול, למה היא מקבלת רק נפש?

זה נקרא "ערך הפוך אורות וכלים". אתה אומר כך, האור שנכנס, נרנח"י, ומגיע למלכות, זה האור הכי קטן שיש בכל עשר הספירות.

תלמיד: כתוב אור הנפש.

נגיד שזה אור הנפש, נלך לפי מה שאתה חושב.

תלמיד: המלכות זה הרצון הכי גדול, הוא צריך לקבל אור יחידה, את הכול. למה הוא מקבל רק נפש?

מלכות היא הרצון לקבל הכי גדול והיא צריכה לקבל את אור היחידה.

תלמיד: לפי ההיגיון.

האם יש לה קיבולת לקבל את אור היחידה לפי השתוות הצורה עם האור?

תלמיד: כנראה שלא.

לא. לכן היא מקבלת מידה קטנה מאוד מהאור שנקראת "אור הנפש", סך הכול כל הספירות מקבלות נרנח"י, והם ממלאים לגמרי את הכול. אם האורות האלה ממלאים את הספירות שלהם לגמרי אז זה נקרא "אור אין סוף שממלא את הכלי".

תלמיד: אז המלכות אף פעם לא תקבל יותר מאור הנפש?

כן.

תלמיד: וצריך להתייחס להכול ביחד ולא למלכות?

כן.

שאלה: בסוף האות כותב בעל הסולם שיש הפרש בין אור פנימי שבא"ק ובין אור אין סוף, שזה מה שנקרא "אור מקיף". מה ההבדל בין אור מקיף לבין אור אין סוף? מה ההפרש הזה שיש בין אור פנימי לאור אין סוף?

אור פנימי זה מה שהכלי יכול לקבל בעל מנת להשפיע. אור אין סוף זה מה שקיים בינתיים מחוץ לכלי כאור מקיף.

תלמיד: הוא כותב, שיש פה אור פנימי ויש אור אין סוף, וההפרש ביניהם זה האור מקיף. מה זה אור מקיף?

אור שקיים סביב הכלי.

תלמיד: ומה ההבדל בינו לבין אור אין סוף?

אור אין סוף זה כל האור שקיים סביב הכלי ובסופו של דבר ייכנס לתוך הכלי, בסוף התיקונים.

תלמיד: יש הבדל בין אור מקיף לבין אור אין סוף?

ודאי שיש הבדל בין אור מקיף ואור אין סוף. כי אור אין סוף זה אור אין סוף, זה מה שהבורא רוצה לתת לנברא לפי התוכנית שלו. ואור מקיף זה מה שהכלי דוחה ולא מקבל בינתיים, מחוסר המסך, מחוסר הכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: אז לאן האור המקיף הזה הולך?

הוא קיים סביב הכלי, לכן הוא נקרא "מקיף".

שאלה: אפשר להגיד שאור מקיף של גלגלתא הופך להיות אור ישר של ע"ב?

לא, לא עד כדי כך. אבל מחלק מהאור המקיף של גלגלתא נעשה אור פנימי של ע"ב.

תלמיד: האם זה אור ישר?

זה אור פנימי.

תלמיד: אור פנימי של ע"ב?

כן. ע"ב הוא אחרי גלגלתא. מה שגלגלתא לא קיבלה והשאירה מבחוץ כאור מקיף שלה, מזה הפרצוף הבא עושה זיווג דהכאה ומקבל על מנת להשפיע חלק מהאור שנשאר מגלגלתא.

תלמיד: למה אי אפשר לקרוא לזה אור ישר של ע"ב?

לפני שע"ב מקבל אותו כאור ישר אי אפשר לקרוא לו כך. האור נקרא לפי הפעולה, אם עוד לא קיבלו אותו בעל מנת להשפיע, אז איך אפשר לקרוא לו כך.

תלמיד: ממה מורכב אור ישר של ע"ב?

אני לא יודע מה זה. כל אור שמתפשט מגלגלתא לכל פרצוף ע"ב הוא נקרא אור פנימי של ע"ב. אבל אתה שואל על אור ישר דע"ב?

שאלה: עם איזה אור ע"ב עושה זיווג דהכאה?

עם מה שנשאר אחרי גלגלתא.

תלמיד: האם זה לא נקרא אור ישר של ע"ב?

לא. פעולת הכלי עושה אותו אור ישר. אחרי שגלגלתא קיבלה, מה שהיא לא קיבלה עובר לע"ב. ע"ב עושה חשבון, זיווג דהכאה וממלא את עצמו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא פרצוף ע"ב.

שאלה: במשוואה הזאת, האם אור מקיף של גלגלתא, מה שהיא חישבה ואמרה שהיא לא יכולה לקבל, היא מעבירה את זה לע"ב לחישוב?

כן.

תלמיד: אבל יוצא סכמתית שאור ישר של ע"ב הוא השארית של גלגלתא, אור מקיף של גלגלתא, מה שהיא לא הצליחה לקבל.

מה שגלגלתא לא קיבלה עובר לע"ב, וע"ב מקבל מזה חלק כאור הפנימי שלו.

תלמיד: על זה יש זיווג דהכאה.

ודאי. בלי זיווג דהכאה אי אפשר לקבל.

שאלה: כל פרצוף הוא הבחנה, אני לא מבין למה הבורא מהתחלה נתן לגלגלתא את כל האור ולא נתן מנות קטנות. הוא כאילו עובד הפוך, נותנים לתינוק בקבוק שלם והוא יכול לשתות קצת, אז למה לא לתת לו קצת ועוד קצת ובסוף את כל הבקבוק? הבורא עובד כאילו הפוך.

בדיוק כמו שאמרת.

תלמיד: למה? מה ההיגיון בזה?

בדיוק כמו שאמרת, לפי היגיון שלך כך עובד הבורא.

תלמיד: גלגלתא מקבלת את כל האור במקום לקבל טיפה קטנה, אחר כך ע"ב מקבל עוד קצת.

היא מקבלת את הכול, כמה שהיא צריכה היא מקבלת, וכמה שהיא לא יכולה היא מעבירה הלאה, וככה כל הפרצופים עד גמר התיקון.

תלמיד: אבל למה הבורא מלכתחילה לא נתן לה קצת אלא נתן לה את כל האור?

אז מה היא תעביר הלאה?

תלמיד: הוא כל הזמן יוסיף עוד אור ועוד אור.

הבורא לא רוצה, הוא עצלן.

תלמיד: זה ההיגיון שלי. אם נותנים לתינוק קצת ועוד קצת, אז הוא מבין את כל החבילה בסוף.

כאן זה קורה אחרת. נותנים לגלגלתא את כל אור אין סוף, מה שהיא מבינה שזה אור אין סוף, והיא מקבלת חלק, חלק לא, ויש שם עוד הרבה פעולות. למה כך זה נחוץ אתה תראה אחר כך.

שאלה: גלגלתא קיבלה ככל שהייתה יכולה בעל מנת להשפיע, מה שהיא לא הצליחה לקבל נשאר כאור מקיף. בא ע"ב, יש לו דרגת עביות פחותה, הוא חלש יותר מגלגלתא, אז איך יכול להיות שהוא מסוגל לקחת משהו שהיא לא הייתה מסוגלת לקחת?

ע"ב עושה זיווג דהכאה עם האור שנשאר אחרי שגלגלתא קיבלה, הוא עושה חשבון ומקבל על מנת להשפיע לפי הרצון שלו. לא שהוא מקבל אור גדול יותר, אלא הוא מושך אור מאין סוף דרך גלגלתא, גלגלתא מתוך זה מקבלת עוד מנת אור חוץ ממה שקיבלה לעצמה, חוץ מאור הנפש, והיא ממלאה את עצמה עם אור הרוח, וע"ב ממלא את עצמו עם אור נפש משלו. וכך ממשיכים כל הפרצופים עד שיש נרנח"י בכל הפרצופים, מאין סוף עד הפרצוף האחרון.

תלמיד: למה גלגלתא לא קיבלה את מה שהיא לא קיבלה?

אין לה יותר מסך, כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: בא אחריה ע"ב שזה היא רק יותר חלשה.

אני לא יודע מה שאתה רוצה להגיד. ודאי שע"ב נולד מגלגלתא.

תלמיד: בפעולה הראשונה שלו שקוראים לה גלגלתא לא היה לו כוח לקבל משהו על מנת להשפיע, ואז הזדכך המסך שלו כגלגלתא ונולד ע"ב. בא ע"ב ופתאום יש לו כוח לקחת את מה שלפני רגע לא היה לו כוח לקחת בעל מנת להשפיע. איך זה יכול להיות?

אתה מדבר על גלגלתא?

תלמיד: אני מדבר על השוני בין ע"ב וגלגלתא, מאיפה לע"ב שהוא לכאורה חלש יותר מגלגלתא יש כוח לקבל בעל מנת להשפיע את מה שהיא לא קיבלה, משהו מזה.

אור אין סוף נמצא לפני גלגלתא, והוא מתחיל למלא את כל הפרצופים לפי היכולת שלהם. גלגלתא מקבלת כמה שהיא יכולה, וכמה שהיא כבר לא מסוגלת היא מעבירה לע"ב. למה היא יכולה להעביר את זה לע"ב ולמה ע"ב יכול לקבל את מה שגלגלתא לא קיבלה? כי ע"ב מקבל הרבה פחות מגלגלתא, בעביות אחרת מגלגלתא. אם גלגלתא היא בחינת שורש, ע"ב הוא עביות א', ואחר כך ב', ג', ד' ביתר הפרצופים. יוצא שכל פרצוף הבא מקבל אור פחוּת יותר מהפרצוף הקודם, וכך לאט לאט הם ממלאים את הכלים.

תלמיד: העביות הפחותה שאיתה הולך לעבוד ע"ב ואחריו ס"ג, מ"ה, ב"ן, כשיורדת דרגת העביות, האם האובייקט שניגש עכשיו לאותו אור כדי לבדוק מה ממנו הוא יוכל לקבל בעל מנת להשפיע הוא אובייקט אחר?

ודאי.

תלמיד: מה משתנה שם במהות?

הכול. רצון, מסך, אור שממלא אותו, הכול אחר. רק הפרצוף הקודם היה כמקור שדרכו הוא היה מקבל אור לפי מה שהוא צריך, רצון לפי מה שהוא צריך, מסך לפי מה שהוא צריך.

שאלה: האם אפשר להגיד שאת האור הפנימי שהיה בגלגלתא קיבל עכשיו ע"ב וגלגלתא קיבלה אור מקיף חדש?

ודאי שגלגלתא כל הזמן משתנה. אם ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן, כל הפרצופים הבאים דורשים ממנה אורות חדשים, כלים חדשים, מסכים חדשים, כוחות חדשים, אז היא מעבירה את כל הדברים האלה אליהם. כדי להעביר אליהם היא צריכה את הדברים האלה מאין סוף, לעשות עליהם קבלה, זאת אומרת קליטה ולמסור הלאה.

תלמיד: מה שהיה אור פנימי לגלגלתא עבר לע"ב.

נגיד שכן.

שאלה: גם גלגלתא וגם ע"ב מסתכלים על אותו דבר אבל הם רואים אותו שונה לגמרי, כי כמו שאמרנו עביות שונה, מסך שונה, ראש שונה.

הכול שונה, אין שום דבר שדומה לחברו.

תלמיד: אבל כאילו הוא מסתכל על אותו אור לבן, איזשהו אור אין סוף, כולם מסתכלים על אותו דבר אבל מכלי אחר ורואים משהו אחר.

על מי אתה אומר שמסתכל?

תלמיד: כשהמסך עושה זיווג דהכאה, אז כאילו יש לו אור ישר, והוא נמצא מול תענוג שרוצה להיכנס. אבל זה כאילו תענוג מופשט. כולם מסתכלים על התענוג אבל מסתכלים עליו אחרת לגמרי וזה מה שמשתנה פה.

כן.

שאלה: עביות של מלכות, עולם אין סוף היא כמו גלגלתא?

זה תלוי באיזה מצב נמצאת גלגלתא, עביות דגלגלתא מאפס עד אין סוף, נמצא בכל מיני וריאציות כאלה.

שאלה: האם בפוטנציאל שלהן אלו ארבע רמות של עביות?

כן.

שאלה: נראה לי שאסור להסתכל על ע"ב בפני עצמו בלי לקחת בחשבון שהוא מהווה המשך של גלגלתא ומתלבש עליו כביכול. זאת הסתכלות יותר נכונה לדעתי.

אתה צודק.

שאלה: אם אנחנו מקבלים איזשהם ניצוצות של קדושה מהכנסים, לפעמים אדם רוצה להיות דומה לבורא ולפעמים הוא רוצה להרוויח ממנו משהו, זה מצבים שקורים אחרי הכנס. מה אתה יכול לייעץ במצבים האלה?

להחזיק זה את זה כמה שיותר למעלה. כי דווקא עכשיו כשאתם אחרי הכנס, אתם יכולים להפוך את מה שקיבלתם בכנס לידע לשינויים פנימיים, אם תחזיקו את זה יחד.

שאלה: מה ההבדל בין אור חוזר, לבין התפשטות האור מבפנים החוצה בפרצופים מוחין גידין, הרי בשני המקרים מקור האור נמצא בתוך הפרצוף?

זה לא חשוב איפה נמצא מקור האור.

שאלה: אמרת שאיכות המסך היא בהשתוות הצורה שלו, כאשר הוא מסוגל להעביר אור למען ההשפעה. במה הוא נהיה דומה לאור?

בו תלוי האור, כמה שייכנס לתוך הכלי. אז יוצא שהמסך הוא המקור של האור.

שאלה: האם מזה נובעת כל ההתחלקות בעולם של הנשמות לאיכות וכמות, כלומר יש הרבה נשמות?

אנחנו עוד לא מדברים על נשמות, תדבר על מה שאנחנו לומדים.

תלמיד: אם אנחנו מתחילים לעבוד מלמטה למעלה, אז לאט לאט אנחנו גם מגלים איך זה נכנס מלמעלה למטה?

כן.

שאלה: כתוב שלפני הצמצום זה נקרא אור מקיף. אני חשבתי תמיד שהאור המקיף הוא תוצאה של האור הפנימי, מסך ואור חוזר, וזה מה שנשאר אחרי הפעולה הזאת. או אפילו כתוצאה מביטוש נוצר אור מקיף?

תראה לפי מה שכתוב בספר, האור המקיף זה אותו אור שמקיף את הפרצוף וגורם לפרצוף כל מיני תנועות.

שאלה: מה התפקיד של העבודה ברוחניות אצלנו, להפוך את האור המקיף לאור פנימי?

התפקיד של העבודה הרוחנית שלנו זה להידבק בבורא.

תלמיד: אבל יש אור מקיף ואור פנימי. מה התפקיד של האור מקיף והאור הפנימי, איך מחברים ביניהם?

לנענע אותנו כדי שנעשה פעולות בהתקרבות לגמר תיקון.

תלמיד: וצריך להפוך את האור המקיף לאור פנימי?

כן.

תלמיד: אז זו העבודה?

כן.

שאלה: מהי הגישה הטובה ביותר ללימוד ה"פתיחה", קודם כל מבחינה שכלית כמו נוסחה בבית הספר, או להתחיל לחפש את הפעולות האלה ברגש?

קודם כל לקחת טקסט אוריגינלי שמתורגם לשפה שמובנת לאדם ולקרוא טוב כמה פעמים, אפילו עשר פעמים כל קטע וקטע, וכך להתקדם בפתיחה לחכמת הקבלה - זה מה שאני ממליץ. אחר כך נדבר. אנחנו נמצאים בסעיף שלושים ואחד, אז לפחות עד כאן כולם יקראו את זה כמה שיותר לעומק בקפדנות. זה הכול.

שאלה: בקשר לשאלה למה הבורא לא מעביר כל פעם קצת ועוד קצת עד לכל הבקבוק, זה בגלל שמצד הבורא אין הגבלה בהשפעה, ורק המלכות עושה את כל ההגבלות האלה?

נכון מאוד.

תלמיד: זה נכון להסתכל ככה?

כן.

תלמיד: אסור להגביל בהשפעות?

נכון.

תלמיד: הוא כותב "אשר לאחר הצמצום א' והמסך שנתקן במלכות, נעשה זווג דהכאה מאור הא"ס על המסך הזה, וע"י האו"ח שהעלה המסך חזר והמשיך אור העליון לעולם הצמצום, בבחינת ע"ס דראש וע"ס דגוף". יש עשר ספירות גם בראש וגם בגוף, זה לא אמור להתחלק אחרת?

לא, תמיד זה עשר ולא תשע ולא אחד עשרה.

תלמיד: הכוונה זה לא שלוש ושבע?

לא. אם אנחנו מחלקים סתם, אז אתה צודק, אנחנו אומרים שלוש ושבע. אבל תמיד זה עשר. אלא במהותם אנחנו מחלקים אותם כחלק שזה שלוש וזה שבע. אבל איפה ששלוש זה עשר ואיפה ששבע זה גם עשר.

תלמיד: איך מחלקים? מה הגבול עד שמפסיקים לחלק כל דבר לעשר, עשר, עשר? יש גבול כזה?

לא, עד אין סוף. אם לא יהיה עשר אז לא יהיה לך בסוף מלכות ואור שייכנס לתוך המלכות. חייב להיות עשר ולא אחרת.

תלמיד: אז כל מספר, לא משנה איזה חלוקה, כל דבר זה עשר?

האור שבונה מעצמו דרך כל הכלים, הוא חייב להגיע עד המלכות ובונה אותה ואז היא חייבת לתת אור חוזר שמגיע לכתר. זה חוק.

שאלה: עשר זה שלמות?

שלמות.

תלמיד: כלומר כשאנחנו אומרים ששלוש זה כמו עשר, זה אומר שהראש עושה החלטה שלמה, והוא יודע בדיוק כמה הוא מקבל, וכמה הוא לא מקבל.

אני אגיד לך כן, אומנם אני אפילו לא שומע מה שאתה שואל. אתה רוצה לתפוס אותי בסיבוב? תמיד זה עשר. זה שאנחנו אומרים שבע, חמש, עשר, שלוש עשרה, שתים עשרה, יש כל מיני מספרים - זה תמיד עשר. רק כדי למדוד אותם במהותם, אנחנו נותנים חשבון אחר.

(סוף השיעור)

---

1. "אני לדודי ודודי לי, הרעה בשושנים." (שיר השירים, ו’, ג’).↩