שיעור בוקר 08.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד',

דף רי"ג, עמ' 213, דברי האר"י, אות ה'

בשילוב קטעים מתוך שיעוריו של הרב המקובל ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש)

קריין: נעבור עכשיו ל"תלמוד עשר הספירות" של רב"ש. אנחנו קוראים בכרך א', בחלק ד', עמ' 213, דף רי"ג, אות ה', דברי האר"י.

(תחילת דברי רב"ש)

רב"ש: "נתחיל דף רי"ג אות ה' כתוב כך

ה) ח קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד, אל האור הגדול ההוא, ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, של הכלי ל מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה.

אז מה כתוב כאן שלפני עקודים לא היה עול.. מתלבש עם כלי אחר שנעשה עקודים אז נעשה מציאות כלי אחד אז היה מציאות הגבלת האור מה שלא היה להיות עד שנעשה עקודים אז מה זה עקודים מה שאנחנו צריכים ללמוד שעוד לא היה כלי

אות ח'

ח) עקודים, מה זה עקודים הם בחי' ע"ס של תוך דפרצוף ראשון שבמציאות שאחר הצמצום הראשון, המכונה אדם קדמון, שמקודם לכן, לפני הצמצום לא היה כלל בחינת ראש תוך סוף באור העליון אלא שהאור העליון היה ממלא כל המציאות. (כמ"ש היטב בחלק א').

וז"ש הרב אני חוזר מה כתוב כאן למעלה מה זה עקודים תוך מה זה תוך אנחנו לומדים גוף הוא מדייק הוא אומר קודם עקודים משמע תוך קודם התוך ראש ואחר כך הוא מפרש שמקודם לכן היה כבר נקרא אין סוף

תלמיד: אין לו ראש

רב"ש: ... לו ראש צריכים לפרש כך אני חוזר עוד הפעם

ח) עקודים, הם בחי' ע"ס של תוך דפרצוף ראשון שבמציאות שאחר הצמצום הראשון, שהפרצוף זה נקרא אדם קדמון לכן אני אומר עקודים תוך איזה כוונה על הפרצוף הראשון שיצא אחר הצמצום אם כן לפני התוך היינו בראש לא היה שום הגבלה

אז ה.. מביא הראייה שאני מביא כשאני מדבר לאחר הצמצום היות שקודם לצמצום לא היה עניין של ראש תוך ואני עם עקודים עקודים ידוע שזה נקרא תוך אני מדבר מפרצוף ה.. שלאחר הצמצום נמצא שקודם התוך היינו בראש עוד לא היה שום הגבלה

זה שאומר הלאה

וז"ש הרב "קודם מציאות העקודים", קודם התוך דהיינו בעשר הספירות שבראש דאדם קדמון, הקודמים לעשר הספירות דתוך דאדם קדמון, הנקראים עקודים, "לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי". וזה מבואר היטב בחלק ג', אשר אין שום בחינת כלי בע"ס של ראש, אלא רק שרשים לכלים (בלבד.)

נמצא מ.. לכן אמרנו מקודם שבראש אור פנימי ואור מקיף זה אור אחד מה ש.. איפה מתחילים להתחלק בגוף שיש כבר הגבלה אז הוא מגביל זה נקרא אור פנימי אשר היוצא לחוץ נקרא אור מקיף

עד גמר

צריכים להתחיל אות ט'"

(סוף דברי רב"ש)

זה מובן עד כה? קודם כל, מה שהוא מדבר מובן?

תלמיד: כן.

מי לא מבין את הדיבור שלו? ממש כולם [מבינים], יפה.

תלמיד: הרבה פה לא מובן. עקודים זה תוך של מה?

עקודים זה נקרא כלים שהם תופסים את האור העליון כמו שהוא בעשר ספירות שלמות שלהם, זה נקרא "עקודים". יש לך עקודים, אחר כך נקודים ואחר כך ברודים.

עקודים זה עולם א"ק, בוא נגיד כך.

תלמיד: אני לא ידעתי שעולם א"ק זה תוך של משהו. חשבתי שזה הראש, אם כבר.

ראש תוך וסוף, הכול נקרא עקודים.

תלמיד: מה הראש של עקודים, כי הוא מדבר פה גם על הראש של עקודים.

כן.

תלמיד: מה הראש של עקודים?

גלגלתא, ע"ב, ס"ג, אלה הראשים של עקודים. כל חמשת הראשים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, הם ראשים של עקודים.

תלמיד: אז למה הוא אומר, "עקודים, הם בחי' ע"ס של תוך דפרצוף ראשון"?

הוא מדבר כבר על התוך של עקודים, איפה שהאור באמת עקוד בתוך הכלי. זה לא בראש, זה נכון. אבל אני אומר לך, כל עולם אדם קדמון הוא נקרא עקודים.

תלמיד: שזה כולל גם ראש וגם תוך.

ואפילו סוף, הכול. אבל המילה "עקודים" היא שהאור ממלא, נמצא בתוך הכלי, שזה ודאי התוך של הפרצוף במיוחד.

תלמיד: היום קרה משהו מוזר לגמרי, אני שמעתי משהו. איך החבר אומר שהוא לא הבין?

ככה, מה לעשות. עכשיו אתה רואה שלפני חודש בכית שאתה לא מבין כלום, ותראו מי הם, ועכשיו אתה אומר, מי הם בכלל. נכון.

תלמיד: החבר נראה כמו מנהל בנק פועלים, והוא אומר "לא הבנתי".

כן, כאלה מנהלים. נכון. בקיצור, היה מובן?

תלמיד: היה מורגש משהו.

יופי, כבר יש התקדמות. כבר אתה לא בוכה.

תלמיד: זה בסדר?

בטח. עוד מעט תבוא לבנק הפועלים ותגיד, אני צריך להיות מנהל.

תלמיד: אני שואל ברצינות.

אני אומר בשיא הרצינות. אני אומר לך, איך שאדם מתקדם כך הוא צריך להתקדם. האם אני קובע או אתה? מלמעלה נותנים אז נותנים. זהו. תתקדם לאט לאט כמו כולם ואתה תראה, אתה תהיה יותר מכולם. כי אני המורה האהוב שלך.

תלמיד: בטח, למה זה צחוק?

לא, זה לא צחוק, זה באמת כך. היחס הזה נותן לאדם כלים נוספים. זה לא שאני גדול או אתה קטן או איכשהו, אלא יחס כזה הוא פותח כלים.

תלמיד: לפני כן החבר שאל משהו ויכול להיות שזה הובן לא נכון. נניח שיש לי איזה מקרה חרום ואני צריך לעבור לגור בהוואי עכשיו, אבל אני לא עזבתי את הדרך, אני ממשיך לראות שיעורים והכול. מה היחס, איך העשירייה שלי צריכה לדאוג לי, איך אני צריך להתייחס?

זה משהו אחר. אני שמתי דגש על כך שדואגים לעשירייה. לגבי החבר הזה, אם הוא מבקש ואם אין ברירה והוא באמת עובר לאיזה מקום, אנחנו צריכים לדאוג שתהיה לו עשירייה במקום. אם לא, שתהיה לו עשירייה וירטואלית. אבל לא שיהיה בעשירייה שלנו עם תשעה חברים, עוד חבר אחד וירטואלי, זה לא טוב. רצוי שזו תהיה עשירייה שהיא כולה שלמה, והוא יהיה בקבוצה וירטואלית. אז אנחנו צריכים לדאוג לזה, לשייך אותו, לעשות לו איזה שידוך עם איזו קבוצה וירטואלית, זה נכון.

אבל בכל זאת, קודם הדאגה היא על העשירייה בלבד. כי ברוחניות רק עשירייה היא הנרשמת כקיימת.

(תחילת דברי רב"ש)

רב"ש: "קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ט' למטה אז הוא מפרש הכוונה על ע"ס דראש דא"ק שהכלים יכול.. כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו,

מדוע אז הוא מפרש

ט) כי האו"ח העולה מהמלכות ולמעלה אין הוא נחשב לכלי קבלה על אור העליון, אלא רק לשורש לכלי קבלה, כמו שלמדנו שעל ידי זה שעשה חשבון בראש המדרגה הוא יכול אחר כך לקבל

ולפיכך, כל כמה שאין מלכות של ראש מתפשטת ומתרחבת לע"ס מינה ובה, על ידי האו"ח המתהפך ויורד ממעלה למטה, מפה למטה נקרא שהוא לא מקבל וממילא הנה אין שם כלים כלל (ועיין לעיל חלק ג' פרק ב' אור פנימי אות ג') שהרי האור החוזר עולה שם ממטה למעלה,

וצריכים לדעת כלל וכל הלבשה שממטה למעלה מטה נקרא תחתון המקבל למעלה נקרא משפיע שאני אומר שאור בא ממקבל להמשפיע מורה בחינת הסתלקות מקבלה. שהתחתון לא רוצה לקבל אם התחתון לא רוצה לקבל נקרא זה ממטה למעלה מה.. אם כן הוא לא מלביש שום דבר מדוע אתה אומר התלבשות ממטה למעלה

אז הוא מתרץ ומה שאנו מכנים זה להלבשה, הוא מטעם שעה"ס מתקשרות שם, ונעשות שורש להלבשה.

מצד אחד זה שורש הלבשה אז החשבון שהוא עושה בראש שיכול אחר כך לקבל בגוף נמצא נקרא זה שורש התלבשות באמת אבל שורש התלבשות הוא מכנה התלבשות ממטה למעלה המקבל נותן להמשפיע ומה נקרא גוף שהוא מקבל כי זה מלמעלה מהמשפיע למטה למקבל זה נקרא התלבשות שהוא כבר מקבל שמקבל זה נקרא כלים

וז"ש הרב, שבראש שלא היה יכולת בכלים לסובלו. (והבן זה.) הכלים לא רצו לקבל הכלים רצו רק מלכות קשר שעל ידי זה שהוא לא רוצה לקבל רק בתנאי בעל מנת להשפיע אז הוא יוכל לקבל זה אחר כך ברור

י' מה כתוב"

(סוף דברי רב"ש)

אני הייתי רוצה להוסיף כאן עוד דברים.

אתם שומעים מה שהוא אומר? שומעים. מבינים מה שהוא אומר? מבינים. אבל זה לא העניין. אתם צריכים לקבל ממנו כוח רוחני. כוח רוחני ולא כל הדברים האלה, עולה, יורד, אור ההלבשה, אור הקבלה, את הכול אתם כבר יודעים. אלא אני שומע אותו כדי לקבל ממנו כוח רוחני שהוא צריך להעביר לי. זה העיקר. זה נקרא שאני לומד ממנו תורה ולא חכמה.

(תחילת דברי רב"ש)

רב"ש: "י' מה כתוב למעלה למעלה תסתכלו

ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד,

למטה אות י'

י) עד שהמלכות והאו"ח שעמה ממשיכים ע"ס של ראש אל תוך היינו זה נקרא ממעלה למטה כנ"ל, ואז נעשה בחינת כלי אחד, דהיינו כלי מלכות, שהתפשטה והתרחבה וקיבלה לתוכה כל כמות האור, שהאו"ח שלה הלביש את ע"ס של ראש (ועי' ח"ג פ"ב או"פ אות ג').

זאת אומרת כמה שהוא היה בראש שנקרא בכוח שאמר כמה שיכול לקבל בעל מנת להשפיע זה היה רק בכוח הוא מקבל עכשיו זה בפועל (וע"ס הללו, היורדות מהראש ולמטה ומתלבשות בכלי מלכות שהתרחבה,) אז הוא אומר הן הן הנקראות עשר ספירות דעקודים או עולם העקודים. נמצא מה זה עקודים דווקא מפה למטה מה שבראש עוד לא יכול לומר עקודים

למעלה ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור,

כ) כי מלכות שבסוף הכלי ההוא, אשר נבחנת למלכות דכלי המלכות, שהיא עומדת בטבור היא המגבלת את אור העליון על דרכו שלא יתפשט ממנה ולמטה, וכח ההגבלה הזאת, שנקרא מלכות שנותן שיתפשט ממנה למטה שעושה סוף מכונה בשם טבור או לפעמים חזה. ומשם למטה כבר נקרא סוף המדרגה

מה זה סוף אני לא רוצה לקבל זה שאמר אני לא רוצה לקבל נקרא סוף נמצא שם יכול להיות מציאות הגבלת האור את זה אני מקבל ואת זה לא מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה עד עקודים

ל) כלומר אע"פ שמלכות של ראש ג"כ מגבלת את אור העליון, למדנו בראש זה יקבל וזה לא יקבל כי ע"כ נעשה שם זווג דהכאה, והעלאת אור חוזר (כנ"ל חלק ג' פרק א' אור פנימי סעיף ע').

אם כן מדוע אתה אומר שהגבלה הזאת נעשית דווקא בגוף בתוך אמנם הגבלה זו ואור חוזר זה של מלכות של ראש, אינה נחשבת להגבלה בפועל ממש, אלא רק לבחינת הגבלה בכח, כמ"ש הרב בע"ח שער מ"ב, שהכתר הוא דוגמת החומר הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' היסודות, בכח ולא בפועל, וכו'. וע"כ אפשר לקראו, א"ס ומאציל, עש"ה. וכוונתו לע"ס של ראש הנקרא כתר כנודע.

מה שהוא אומר כתר נקרא מאציל הכוונה לכתר של הראש שלמדנו כלל שכל המדרגה נחלקת לחמש בחינות הראש של כל מדרגה נקרא כתר מפה עד החזה של כל מדרגה נקרא חכמה מחזה עד הטבור נקרא בינה מטבור למטה נקרא ז"א מלכות לכן הוא אומר מה שאומר שם כתר נקרא א"ס שהוא רק בכוח לא בפועל כוונתו לראש המדרגה

אם אנחנו מדברים מה שקיבל שום דבר אם כן יכול.. אפשר לקרוא אותו א"ס וגם יכולים לקרוא אותו שורש על ד' היסודות מה זה שורש על ידי זה שעשה חשבון דהגבלה בכוח את זה יקבל זה לא לכן יש אחר כך כוח מה לקבל בפועל מה שלא לקבל בפועל נמצא הגבלת הכלים מה שרב אומר זה דווקא בגוף אבל השורש היה גם כן בראש אבל לא מקבלים לכן ל.. אומר אין בראש שום הגבלה

הוא אומר שם בחלק ב'.. הקריאו.. דף צ' תשובה מ"ג השאלה הוא מה זה מסך אז הוא אומר כך ועיקר השאלה הוא מה ההבדל בין מסך לצמצום אז הוא אומר כך

מג) "כח צמצום", המתעורר בנאצל כלפי אור עליון, להפסיק אותו על דרכו מלרדת לבחי"ד, דהיינו, שברגע שמגיע ונוגע בבחי"ד, ונקרא בחינה ד' מקבל בעל מנת לקבל תיכף מתעורר הכח ההוא, מי ומכה בו ודוחה אותו לאחוריו,

מה כתוב כאן "כח ה- צמצום", המתעורר בנאצל מתי בעת שמגיע אליו (כלפי) אור ה- עליון, המשיך אותו נגיד (להפסיק אותו על דרכו מלרדת לבחי"ד, דהיינו, שברגע שמגיע) ונוגע בבחי"ד, בקבלה על מנת לקבל תיכף מתעורר הכח ההוא, כוח הצמצום ומכה בו אור הזה ודוחה אותו לאחוריו,

הנה הכח הזה נקרא "מסך". וצריך שתבחין ההפרש, בין בחינת מסך שיש בנאצל, לבין בחינת צמצום שבו, שהם ב' ענינים נבדלים לגמרי. כי כח ה- צמצום שנעשה על בחי"ד, הוא מכוון כלפי הכלי שבנאצל, שהיא ה- השתוקקות לקבל,

שפירושו כי מחמת הרצון להשואת הצורה למאציל עיכב עצמו מלקבל בשעת ההשתוקקות לקבל, כי השתוקקות שבו שנקראת בחי"ד, היא כח עליון, רצונו להיטיב לנבראיו פועל.. בתחתון רצון וחשק לקבל הנאה ותענוג שאין הנאצל יכול לבטלו או למעטו במקצת, אלא שיכול לעכב עצמו, שלא לרצות לקבל, אע"פ שמשתוקק מאד.

נגיד בתענית בתענית אסור לאכול אז הוא לא יכול הגוף שלו יהיה רעב אסור לאכול אז הוא לא בעל הבית רק מה בעל הבית שלא לתת לו לאכול אבל הרצון בעצמו אין היא בעל הבית אם הוא רעב הוא רעב

וכח העיכוב הזה, שלא לתת לו שורה תמיד על בחי"ד שבנאצל, מתי שייך לומר הוא מעכב רצונו הוא רעב הוא לא נותן לו לאכול אבל הוא לא רעב תן לאכול בין כך ובין כך אין לו השתוקקות לאכילה אם כן מתי שייך לומר מעכב בזמן שיש לו רצון כן לקבל

לכן הוא אומר וכח העיכוב הזה, שורה תמיד על בחי"ד שבנאצל, מלבד, בשעה שממשיך אור חדש, אז מחויב בהכרח לבטל את כח העכוב, דהיינו הצמצום שבו, הוא משתמש עם ההשתוקקות ומתגלה בו ה- השתוקקות אחר האור העליון, שבזה שהוא משתמש עם ההשתוקקות כחו יפה להמשיך אליו את האור. אם כן ביטל את הצמצום שלא להשתמש שלא לאכול והוא אומר כן הוא רוצה לאכול כן המשיך האור

וכאן, לאחר שביטל את הצמצום והמשיך את האור מתחילה פעולתו של מסך שבנאצל, כי כל השתוקקות ממשיכה אור עליון בשלימות, כמו שהיה בא"ס ב"ה, להיותו כח עליון, שאין שום שליטה לתחתון למעט אותו כנ"ל, ולפיכך יורד האור כדי למלא הבחי"ד.

אמנם באותו רגע, שהאור נוגע בבחי"ד, תיכף מתעורר ה"מסך", ומכה באור ומחזירו לאחוריו, כנ"ל, הלא הוא רוצה בהשתוות הצורה ונמצא בזה, שמקבל רק אור (של) על ג' בחינות, דהיינו בעל מנת להשפיע ובחי"ד שנקרא על מנת לקבל אינה מקבלתו,

והנך רואה, שפעולת המסך אינה נוהגת, רק בשעת ביאת אור בלבד, אחר שנתבטל כח צמצום לשעתו, מה זה לשעתו כדי להמשיך אור חדש, כמבואר. ופעולת צמצום אמנם, היא תמידית, לעכב את עצמו שלא להמשיך אור, הרי שצמצום ומסך הם ב' בחינות נפרדות זו מזו לגמרי, ותדע שמסך הוא תולדה מצמצום.

גם כאן מה שאומר כל בחינה מקבל בחינת א"ס וצריכים לומר שכל בחינה מקבל מהא"ס כוונתו כמו בא"ס היה מאיר למקבל על מנת לקבל כך כל בחינה רוצה לקבל מקבל על מנת לקבל כמו שהיה בא"ס מדוע הבחינה הזאת השולטת אבל מה צריך לדעת מה לקבל

בזה יש הבחן בין התחתון לעליון לא כל אחד רואה מה שיש לקבל אבל כאן מדברים באופן ש.. באופן היחס היחס הוא שכל מדרגה ומדרגה רוצה לקבל מהרצון לקבל שלו שזה בא לו מצד עולם הא"ס הנקרא רצונו להיטיב לנבראיו היה מאיר גם כן לכלי קבלה שלו

לכן תיכף מתעורר כוח הצמצום שנקרא מסך הוא לא מקבל אותו על מה שהוא רוצה רק על ג' בחינות היינו שעושה חשבון כמה שיוכל לקבל שלא יפגום בצמצום מה היה צמצום השתוות הצורה שיהיה בהשתוות הצורה כך יקבל וזה נקרא ראש המדרגה ואחר כך הגבלה הזאת שהיה בכוח לא שקיבל ולא שלא קיבל רק למטה שמתחיל לקבל שנקרא זה גוף אז אומרים יש הגבלת הכלים

נמצא שמה שהרב אומר למעלה שם אצלנו שנעשה

(וז"ש הרב) "ואז" (דהיינו אחר שנתפשט האור בגוף הפרצוף, הנקרא עקודים) "התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, ואיפה זה היה בעקודים שנקרא מפה למטה מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה". בראש המדרגה על ראש המדרגה גם כן היה הגבלה זה היה בכוח לא שקיבל לא שלא קיבל רק בפועל שמתחיל גוף נקרא בפועל את זה אני מקבל ואת זה לא אז נעשה כלי

(כלומר שבטרם העקודים דהיינו במלכות של ראש, לא יכול להיות שם איזה מציאות הגבלה, כי מה שמלכות מגבילה ומעלה או"ח בע"ס דראש, הנה הגבלה זו היא השפעה ממש, שהרי כל שההגבלה גדולה יותר, הרי מדת ההשפעה גדולה בזו יותר: כי הגבלה דבחינה ד' ממשיכה קומת כתר והגבלה קטנה ממנה דהיינו בחי"ג ממשיכה רק קומת חכמה. וע"כ אינו נבחן שום הגבלה בראש ולא כלום.)

אם כן מה מפרש נעשה מציאות כלי אחד אז הוא אומר שהמלכות של ראש התפשטה וקיבלה וזה נקרא ספירת עקודים זה אחת היינו כלי שמלכות קיבלה עוד אומר נקרא נעשה עוד מציאות הגבלה הכלי נקרא התוך הגבלה נקרא בסוף נקרא יש כבר קבלה בפועל וסוף בפועל מה שבראש היה ה.. מה שקיבלה היה רק בכוח ולא קיבל היה בכוח לכן מאיפה מתחילים לדבר מכלי רק מעקודים שנקרא גוף"

(סוף דברי רב"ש)

זאת אומרת, זה ההסבר המלא. ודאי שכלי זה נקרא תוך הפרצוף, ועקודים זה תוך הפרצוף, אבל כל העולם הזה נקרא על שם הקבלה המיוחדת הזאת שיש בתוך הפרצוף, ששם כל עשר הספירות השלמות מקבלות את האור מהראש לתוך. ולכן גם כל עולם אדם קדמון נקרא "עולם העקודים", ואחר כך "נקודים", ואחר כך "ברודים".

שאלה: מה ההבדל בין התפשטות והתרחבות של המלכות?

כל המציאות היא התפשטות המלכות דאין סוף. שמלכות דאין סוף היא קובעת שהיא רוצה להידמות להאור, ולכן היא מפעילה את עצמה ובונה את העולמות. זו התפשטות המלכות. התרחבות המלכות, לפעמים אומרים התרחבות, כנראה שזה על ידי אור החסדים, הרחב. איפה הוא כותב על זה?

תלמיד: בתחילת הקטע.

אז כנראה שכן, שם הכוונה לזה. התפשטות זה מלמעלה למטה לכיוון החכמה, התרחבות זה לרוחב, זה אור החסדים בדרך כלל.

תלמיד: חבר מאוקריאנה כותב שהקבוצה הווירטואלית המאוחדת שלו מוכנה לקבל את החבר שיוצא לחו"ל.

מוכנה, מצוין. לזה צריכים לדאוג. אני קודם הבנתי מהחבר שהוא שואל על העשירייה, אז עשירייה ודאי שצריכה לדאוג לעצמה קודם כול. ואחרי שהיא דואגת לעצמה, אולי במקביל אם כבר, כשהיא בטוחה שהיא שומרת על עצמה, אז במקביל לחשוב עליו. כי ברוחניות קיימת עשירייה כאחד ואחד לא קיים.

שאלה: הוא כותב פה בלוח התשובות שקראנו, במסך, "וכוח העיכוב הזה שורה תמיד על בחינה ד' שבנאצל מלבד בשעה שממשיך אור חדש. אז מחויב בהכרח לבטל את כוח העיכוב." מה זה האור החדש?

מראש לתוך. אם אתה לא מבין את השאלה אתה צריך ללכת לתוך הספר איפה שהוא מראה לך מאיפה הוא לוקח, ואז אתה תבין למה הוא כותב לך תשובה כזאת. כי על המסך הוא יכול לתת לך חמישים פירושים לפחות. אז כאן יכול להיות שהוא נותן לך פירוש ששייך לאותו עניין שהסביר בתוך הספר.

תלמיד: יש לי שאלה עקרונית, מה זאת אומרת שמגיע פתאום אור חדש שמחויב לבטל את כוח העיכוב? אם צמצום א' זה חוק, מה פתאום הוא מתבטל? יש אור חדש?

הוא מבטל אותו לכיוון שמקבל על מנת להשפיע, אז ודאי שהוא חייב לבטל את הצמצום. אני יושב מול בעל הבית ואני אומר לו, אני לא אוכל כלום. אחר כך אני חושב, אבל אני יכול לעשות את זה לטובתו, יש לי כוח, יש לי אפשרות לחשוב, לעשות חשבון שאני עושה את זה ממש לטובתו. שכל הטעמים שאני אטעם אני אטעם בגלל שאני רוצה על ידם להשפיע לו. ואז אני מבטל את הצמצום. אנחנו אומרים, צמצום א' לא מתבטל. צמצום א', מה זאת אומרת? על מנת לקבל. זה לא סתם לקבל אור, זה העל מנת לקבל לא מתבטל. אבל על מנת להשפיע, תקבל כמה שאתה רוצה.

תלמיד: אז ההבחנה הזאת של אור חדש זה לא שהאור הוא חדש, אלא הכלי מזהה את זה כחדש.

זה וודאי כלפי הכלי. אין חדש.

שאלה: איך בזמן שאנחנו קוראים ביחד עם הרב"ש, כל העשירייה ביחד, אנחנו מייצרים מצב כמו שאמרת קודם, שהשפעתו תהיה עלינו?

לא יודע. אבל רצוי אפילו שאתם לא תשמעו את המילים, אלא תרצו כל הזמן לקבל דרכו את המאור המחזיר למוטב.

הוא נמצא בדבקות עם הבורא, אז אני רוצה להיות בדבקות עימו. להיות בדבקות עימו זה לא בשכל החיצון. ואז אני משתדל.

תלמיד: רב"ש כתב פה על הכוונה של הבורא להיטיב לנבראיו, שזו כל הכוונה שלו. האם ההבדל בין הצמצום של בחינה ד' לבין המסך זה התנאי שהנאצל ירגיש את הכוונה של בורא, ואז תהיה לו אפשרות לקבל בעל מנת להשפיע?

תחשוב לכיוון זה.

תלמיד: כשאני שומע את הרב"ש יש לי קושי להרגיש אותו, אבל אם אנחנו קוראים "כתבי רב"ש" אני באמת מרגיש אותו יותר. השאלה, איזו הכנה אדם צריך כדי להרגיש אותו כשאנחנו שומעים אותו?

אני מסכים איתך. מי שקשה לו לשמוע את רב"ש זה כך. אנחנו לא מדברים על המאמרים אלא על "תלמוד עשר הספירות", זה משהו אחר, מצד אחד. מצד שני, תשתדל. אז אני אומר לך, אתה לא צריך להבין אותו, אתה צריך להשתוקק לקבל ממנו השראה. זה כמו שהסופי אמר לי, אתה צריך לאהוב אותי אם אתה רוצה ללמוד ממני. ככה, בצורה כזאת.

תלמיד: יש דוגמה על אדם שהולך לחתונה ולפני כן אומר, אני אשתה חצי כוס כי אם אני אשתה יותר אני אאבד את עצמי.

כן.

שאלה: ואז הוא מגיע ושותה את חצי הכוס הזאת, ומתחיל לשתות יותר ובאמת הוא מאבד את עצמו. האם זה ההבדל בין הכוח לפועל? שלפני האדם אומר אני אשתה חצי, ובפועל הוא שותה יותר מחצי?

בגשמיות זה ככה.

תלמיד: וזה ההבדל בין הראש לגוף? שהראש זה המחשבה שאני רוצה להגביל את עצמי ובפועל אני לא מצליח להגביל את עצמי?

לא, אין כאלה דברים. בראש זו החלטה להגביל את עצמו בכוח, ויהיה מה שיהיה בכוח, זה יתפשט בפועל ללא ספק. אין אחר כך בגוף איזו תוספת, או פחות או יותר, אלא מה שהוחלט בראש בלבד.

תלמיד: מה ההבדל בין בכוח ובפועל?

בכוח זו החלטה ובפועל זה ביצוע. ומה שקרה בראש אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו רואים מה שקרה בגוף. ולכן בלראות את הגוף, בלהרגיש את הגוף, בלקבל מה שיש בגוף, בזה אנחנו מבינים את הראש. ככה זה נעשה.

שאלה: בזכות איזו עבודה פנימית כלפי העשירייה אני צריך לקבל את המאור מרב"ש?

שאני מחובר עם כל העשירייה ואני רוצה להתחבר אליו. זה הכול, כצינור העליון.

שאלה: על כל רצון ורצון יש ראש, תוך וסוף? כמה פרצופים כאלה נוצרים?

על כל רצון ורצון ודאי, על מה שיש. אנחנו לא כל כך קובעים, אנחנו לא יודעים את זה, זה מה שנותנים וזהו. נותנים לך מצב, שזה הרצון, ומול הרצון הזה איזה גילוי, איזה מצב שהרצון נמצא בו ואתה צריך להגיב.

(סוף השיעור)